כך משחקים את המשחק "קדרים באים":

- בוחרים מגרש למשחק ומסמנים בשני צידיו קווים.

- מאחורי קו אחד עומד "קדר מדומה" ומאחורי הקו השני עומדים כל שאר המשתתפים.

- הקדר המדומה קורא בקול: "הקדרים באים" ושאר המשתתפים עונים בקול: "לא רוצים".

- הקדר רץ לכיוון שאר המשתתפים, כאשר מותר לו לרוץ קדימה ולצדדים בלבד, והם רצים לכיוונו, ועליו לתפוס ע"י נגיעה כמה שיותר משתתפים, בעוד הם מנסים לחמוק מפניו.

- כל מי שנתפס הופך להיות קדר אמיתי, נעמדים עם הקדר המדומה מעבר לקו וממשיכים את המשחק באותה צורה כשמטרתם לתפוס כמה שיותר משתתפים. (כשהם קבוצה הם יכולים לרוץ לכל כיוון ואף להחזיק ידיים זה לזה).

- המנצח הוא זה שנשאר אחרון והצליח לא להתפס והוא זה שיתחיל בסבב הבא של המשחק בתו ה"קדר המדומה".

המשחק "לו הייתי עץ" מתאים כמשחק הכרות וגיבוש לקבוצה שחבריה כבר מכירים באופן בסיסי זה את זה, כי ההכרות בו מעט יותר מעמיקה.

במשחק זה משתתפי הקבוצה אמורים לזהות אחד את השני ע"פ המתואר בפתקים השונים.

אופן המשחק:

כל משתתף מקבל פתק ועליו הוא רושם מה היה רוצה להיות (צמח, עצם, חיה וכו...).

מערבבים את הפתקים של כל הנוכחים וכל אחד בתורו מרים פתק, מקריא אותו.

המשתתפים צריכים לזהות מי כתב את הפתק, למי הוא שייך.

המשחק מורכב מ"לילה" ומ"יום". המשחק מתחיל בלילה. בלילה הראשון נקבע מי הוא הרוצח. המנחה, מישהו שלא משתתף במשחק, הוא זה שקובע מיהו הנרצח והרוצח.

1. שבו במעגל. כשהמנחה אומר "לילה טוב כפר!", הורידו את הראש ועיצמו עיניים.

2. המנחה עובר ונותן לכל אחד טפיחה אחת על הגב, פרט לרוצח שיבחר, שיקבל 2 טפיחות.

3. "בוקר טוב כפר!" מכריז המנחה וכולם מתעוררים.

4. הרוצח יכול לרצוח ע"י קריצה. מי שהוא קרץ לו יחכה כמה שניות, יאמר "נרצחתי" וייצא מהמשחק.

5. אזרחי הכפר (המשתתפים האחרים) צריכים לגלות כמה שיותר מהר מי הרוצח, מבלי להירצח. דיונים, האשמות, דברי הגנה, הוצאות להורג (של מי שרוב הקולות קובע שהוא הרוצח) ו"מילים אחרונות" (של מי שהוצא להורג ומתוודה שהוא הרוצח או מכריז שהוא לא הרוצח), עד לגילוי הרוצח.

אם נשארו שני אזרחים חיים והרוצח לא נתפס - הוא ניצח.

1. עמדו צפופים במעגל, עם הפנים כלפי פנים המעגל

2. שאחד מכם יעמוד באמצע.

3. על העומדים במעגל להעביר בידיהם (מאחורי הגב) מלפפון.


על זה שעומד באמצע לגלות איפה המלפפון.

מטרת העומדים במעגל, לגמור את המלפפון, לפני שהאמצעי יגלה איפה הוא, ע"י נגיסות במלפפון בלי שהוא ישים לב.

המשחק "מקומות בארץ", המתאים לערבי חברה והכרויות בגילאים שונים ונותן הזדמנות לכל משתתף לספר על עצמו סיפור קצר לחברי הקבוצה.

כך משחקים אותו:

יש לפרוס מפת א"י או מפת עולם על הרצפה, כאשר כל משתתף מדביק מדבקה על מקום שיש לו סיפור קצר הקשור בו.

לאחר שכולם סימנו את המקומות, עורכים סבב בין המשתתפים וכל אחד מספר את סיפורו.

1. עמדו כולכם, על מעגל מכיסאות.

2. על כל הקבוצה להסתובב במעגל, מעל גבי הכסאות.

3. בכל 3 סיבובים הוציאו כסא מהמעגל.


מי שנופל, נפסל.

איך לשחק את המשחק "מי אני?"


כך משחקים את משחק החברה "מי אני":

אחד ממשתתפי המשחק בוחר לעצמו דמות מסויימת (היסטורית, מפורסמת, תנכ"ית, מהמשפחה וכדומה).

שאר המשתתפים צריכים לנחש איזו דמות הוא בחר, תוך שהם שואלים שאלות שמותר לענות עליהם ב"כן" ו"לא" בלבד.

המשחק מתאים הן כמשחק חברתי בימי הולדת ובמסיבות והן כמשחק בזמן נסיעה ארוכה.

כך משחקים את המשחק חבילה עוברת:

בוחרים הפתעה נחמדה עבור ילד אחד או עבור כל המשתתפים ועוטפים אותה בהרבה עיתונים או ניירות.

את החבילה מתחילים להעביר מיד ליד לצלילי מוסיקה.

בכל פעם שהמוסיקה נעצרת, מסירים שכבה אחת מהניירות העוטפים את החבילה. (לילדים בוגרים יותר ניתן לכתוב על חלק מהעטיפות משימות קלות שיש לבצע לפני שממשיכים במשחק).

האחרון שמסיר את העטיפה זוכה בהפתעה או זוכה לחלק אותה בין המשתתפים.

אלו חוקי המשחק של "תופסת בית חולים":

משחק התופסת מתקיים באופן הרגיל, כך שהתופס צריך לגעת במקום כלשהו בגופם של המשתתפים במשחק.

מי שנתפס (כלומר מי שהתופס נגע בו), הופך להיות בעצמו התופס, אך הוא צריך לעשות זאת תוך כדי כך שהוא מחזיק במקום שבו הוא נתפס, מה שעושה את המשחק למשעשע ביותר.

משחק החברה "פלונטר" מחייב את חברי הקבוצה להגיע לפתרון בדרך משותפת.

כך משחקים אותו:

כל חברי הקבוצה עומדים בחלל החדר ונותנים אחד לשני ידיים, באופן כזה שהם מסתבכים זה בזה.

משימתם היא לצאת מאותו פלונטר שהם יצרו, מבלי שאף אחד יעזוב ידיים. (למעלה, למטה ומכל הכיוונים..)

כך משחקים את משחק החברה "חתול ועכבר":

כל המשתתפים עומדים במעגל צמודים זה לזה ובוחרים שני משתתפים שאחד מהם יהיה החתול ואחד העכבר.

תפקידו של החתול לתפוס את העכבר ותפקידו של העכבר להמלט מהחתול.

תפקידה של הקבוצה היא לעזור לעכבר שהחתול לא יתפוס אותו. זה נעשה על ידי כך שהיא מאפשרת לו להכנס אל תוך המעגל בעוד שהיא מנסה לחסום את הפתחים שבין חברי הקבוצה מכניסה או מעבר של החתול.

המשחק "מי אני?" הוא משחק מעולה לטיולים. הוא מתאים מאד ליום טיול, כמשחק חברה ואפילו כמשחק היכרות. משחקים אותו כך:

לכל משתתף מדביקים מדבקה עליה רשום שם של דמות מפורסמת ומוכרת (מעולם הקולנוע, הפוליטיקה, התקשורת וכו') בצורה שהוא אינו יכול לראות מה רשום על המדבקה (על הגב, לדוגמא).

במהלך הטיול, תיעשה כל פניה אל כל אחד מהמשתתפים, כאילו הוא הדמות שרשומה לו על המדבקה. מטרת המשחק שכל אחד יגלה איזה דמות הוא קיבל.

כך משחקים את "משחק התכונות", המתאים להיות משחק הכרות בקבוצה חדשה:

נותנים לכל משתתף בקבוצה שלושה פתקים, כאשר על כל אחד מהם רשומה תכונה אחרת.

המשתתפים צריכים להסתובב בחדר ולמצוא אצל האחרים את הפתקים עם התכונות המתאימות להם.

לאחר שכל אחד בחר את הפתקים המתאימים לו, עושים סבב בין המשתתפים וכל אחד מסביר איך מתאימות לו התכונות שבחר.

כך משחקים 21:

1. כל המשתתפים עומדים במעגל ואחד מהם עומד באמצע המעגל.

2. המשתתפים שעומדים, מתחילים להתמסר ביניהם בכדור, תוך ספירת מסירות הכדור בקול רם.

3. על המשתתף שעומד באמצע המעגל לגעת בכדור או לתפוס אותו תוך כדי המסירות.

4. אם המשתתף הצליח לגעת או לתפוס את הכדור לפני שנספרו עשרים ואחת מסירות, מי שמסר אחרון את הכדור נכנס במקומו למרכז המעגל. אם נספרו עשרים ואחת מסירות מבלי שהוא הצליח לגעת או לתפוס, נכנס במקומו מישהו אחר שמתנדב לכך.

כך משחקים את משחק החברה "רק אל תגיד", המתאים במיוחד לימי טיול:

לכל משתתף מדביקים מדבקה בצורה שהוא לא יראה אותה (על המצח או הגב) שעליה רשומה מילה כלשהיא שהוא כמובן לא יודע מה היא.

מטרת המשחק היא לגרום לכל אחד מהמשתתפים להגיד את המילה שרשומה לו על המדבקה.

מי שאמר את המילה הרשומה על המדבקה שלו נפסל ויוצא מהמשחק.

המנצח הוא האחרון שלא אמר את המילה שקיבל.

כך משחקים את משחק החברה "כדורגל סיני":

כל חברי הקבוצה עומדים בפיסוק, במעגל, כאשר כף רגלו של כל אחד צמודה לכף רגלו של העומד לידו.

מגלגלים אחד לשני כדור.

מטרתו של כל אחד מהמשתתפים שהכדור לא יחמוק דרך הפיסוק שלו החוצה מהמעגל.

מי שהכדור הצליח לעבור דרכו צריך להסתובב עם הפנים החוצה (גבו אל תוך המעגל) ולהמשיך לשחק כך.

אם הכדור מצליח לעבור דרכו בשנית - הוא פסול ויוצא מהמשחק.

כך משחקים עד האחרון שנשאר.

כך משחקים במשחק 'זהה את התינוק':

מבקשים מכל משתתף מבעוד מועד או כאשר מגיעים לאירוע להביא תמונה מימי ילדותו או ינקותו.

מאחרי כל תמונה רושמים בקטן את שם בעל התמונה.

מניחים את כל התמונות בסלסלה או קופסא אותה מעבירים מיד ליד.

כל אחד בתורו שולף תמונה ומנסה לזהות מי התינוק שבתמונה. אם צדק (בעל התמונה צריך לאשר) הוא לוקח תמונה נוספת. אם לא צדק - התמונה והניחוש עוברים לבא בתור.

הזוכה הוא מי שהצליח לצבור הכי הרבה ניחושים.

המשחק מתאים לילדים, אך גם לערבי חברה וגיבוש של מבוגרים.

כך משחקים את משחק החברה "פיו פיו" (יריות...):

כל הקבוצה עומדת במעגל, כאשר המדריך מסתובב בין כל המשתתפים וחוזר על המילה "פיו", עד שהוא מחליט להעצר ולהצביע על אחד מחברי הקבוצה.

החניך שהצביעו עליו, צריך להתכופף. שני החניכים שעמדו לצידו מסתובבים אחד אל השני כאשר הם מרימים את ידיהם כאילו הם אוחזים באקדח וצועקים "פיו פיו".

החניך שצעק ראשון הוא המנצח (הצליח "להרוג" את השני...) וזה שנהרג כביכול - יוצא מהמשחק.

במידה והחניך שהיה אמור להתכופף לא הספיק לעשות זאת לפני שהלוחמים החלו ביריות, הוא זה שייצא מהמשחק, כי הוא זה ש"נהרג" מהיריות.

כדי להיות פחות לוחמניים, אפשר להחליט על הוראה אחרת, כיד הדמיון, במקום "פיו פיו".

המנצח במשחק הוא האחרון ש"נשאר בחיים"...

מטרתו של משחק ההכרות "נייר עף ברוח" היא לתפוס את הנייר לפני שהוא הגיע לארץ. תוך כדי כך מתאפשר לכולם להכיר את שמות המשתתפים במשחק.

כך תשחקו את המשחק:

אחד המשתתפים עומד במרכז החדר וקורא בשם של אחד המשתתפים האחרים, תוך כדי שהוא זורק נייר באוויר.

המשתתף ששמו הוזכר צריך לקום ולתפוס בדף הנייר לפני שייפול על הארץ.

אם הנייר נפל והגיע לארץ, המשתתף שקראו בשמו חותך אותו לשניים וקורא בשמו של משתתף אחר.

אם הוא הצליח לתפוס את הנייר הוא ימשיך ויקרא בשמו של משתתף אחר מבלי לחתוך את הנייר.

משחק ההכרות "קערת הפירות" מתאים לקבוצה שחבריה כבר מכירים זה את זה ברמה הראשונית.

כך משחקים את המשחק:

יושבים במעגל כשבמרכז מונחת קערה עם פירות וירקות מכמה שיותר סוגים, מינים וצבעים.

במהלך הסבב כל אחד בוחר פרי או ירק ומספר מדוע בחר את אותו פרי ואיך הוא מתקשר לאופיו. ניתן להתייחס לגודל הפרי, צורתו, צבעו, העונה בה הוא גדל, אופן קילופו ועוד...


הערות:
כדי להפוך את המשחק ליותר אינטימי ומקרב בין המשתתפים, ניתן לשבת על שטיח עם כריות.

אפשר לגוון את המשחק כאשר האחד מעניק לאחר פרי או ירק שהוא חושב שמתאים לו ומסביר מדוע (כמובן בדרך החיוב).

המשחק "רכבת השמות" מתאים כמשחק הכרות לקבוצת ילדים.

מטרת המשחק היא שהילדים יקימו רכבת ארוכה הבנויה מכל שמות ילדי הקבוצה.

אופן המשחק: כל הילדים עומדים במעגל, כאשר בוחרים אחד מהם להיות קטר הרכבת.

על "הקטר" לעשות הכרות עם כל ילדי הקבוצה ע"י אמירת שמותיהם.

לדוגמא: הקטר ניגש אל אחד הילדים ואומר לו "שלום, אני עידן" והילד עונה לו "שלום, אני חגי". הקטר קורא בשמו של חגי מספר פעמים ואז חגי הוא זה שהופך לקטר וניגש להכרות עם ילד אחר.

כך עושים עד שכל הילדים הצטרפו לרכבת השמות ושמם נאמר בקול רם מספר פעמים.