כל ילד ובוגר יכול לחוות רגעים של קושי, מצוקה או כאב. זה נורמלי ואפשר להסתייע במי שמבינים וישמחו לסייע. אם את או אתה חווים קשיים או דכאונות, ניתן לפנות ולקבל סיוע בחינם מהגופים וארגוני הסיוע הבאים:

סה"ר - סיוע והקשבה ברשת, כולל עזרה נפשית ותמיכה לכל הגילאים (ילדים, נוער ומבוגרים).

ער"ן - עזרה ראשונה נפשית. מציעים עזרה נפשית בטלפון 1201. השירות פועל 24 שעות ביממה ובאינטרנט, מדי יום בשעות 16:00 - 02:00. השירות של ער"ן ניתן בשפות עברית, ערבית, אנגלית, רוסית ואמהרית.

עלם - עמותה לנוער במצבי סיכון, שנותנת גם מידע ותמיכה.

נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי, המרכז לסיוע נפשי במצבי לחץ וטראומה.


הנה הסיבה שכדאי לפנות כשכואב:

https://youtu.be/x2aHTCz-5XI


ומתנדבים שמספרים על העזרה שהם מגישים לאנשים שפנו:

http://youtu.be/MWU43sx3poM

היפוכונדרים (Hypochonders) הם אנשים שעסוקים ומוטרדים לא פעם בפחד שהם סובלים ממחלה קשה. לרוב ההיפוכונדר מבסס את הפחד הזה על פירוש לא נכון של תסמינים שונים בגוף וסימני התנהגות. יכולים להתרחש שינויים במידת החרדה אצל ההיפוכונדרים, אבל לרוב יש אצלם מידה גבוהה של חרדה ממחלות. לעיתים החרדה הזו היא ממחלה של מישהו קרוב ולאו דווקא אצלם.

חרדת הבריאות אצל ההיפוכונדרים מביאים אולם לעיסוק כפייתי בבריאותם. כך יכולים כל התנהגות, תחושה פיזית או תגובה של הגוף, להתפרש כסימן לכך שהם אכן חולים במחלה פנימית שלא מגלים אותה.

לא פעם מביא העיסוק הבלתי-פוסק במחלה ש"המציאו" ההיפוכונדרים לפגיעה בחיי היום-יום שלהם ואף למצוקה קשה, שמביא הפחד מהמחלה האיומה והנסתרת שהרופאים לא מאבחנים לדעתם כראוי. טענות, כעס ותסכול כלפי הרופא שלא מאשר בדיקות נחוצות לדעת ה"חולה" נפוצים מאד בקרבם. למען ההגינות צריך לציין שהיו גם מקרים בהם פטרו אנשים כהיפוכונדרים ולהסוף הסתבר שהם צדקו והרופאים הם שלא איתרו את המחלה.. או במילים אחרות "זה שאתה היפוכונדר, זה לא אומר שאתה לא חולה.."

לא פעם מתנהג ההיפוכונדר כחולה לכל דבר. מנטילת תרופות לא נחוצות ועד הימנעות מפעילויות בשל "המחלה", ביצוע בדיקות לא הכרחיות ואף התבודדות "בשל הצורך להחלים"..

המושג "היפוכונדריה" בא מהשפה היוונית, בה פירוש המלה "היפו" היה מתחת, ו"כונדרוס" הוא סחוס. הסיבה היא שביוון העתיקה יוחסו בטעות כאבים בלתי מוסברים לסחוס של קשת הצלעות.


הנה מחלת ההיפוכנדריה:

http://youtu.be/P1JYF9OimO4?t=39s


ההיפוכונדר הכי מוצלח בטלוויזיה שלנו היה יורם:

http://youtu.be/TwroeIgmUto


קדימון לקומדיה צרפתית על היפוכונדר מצחיק:

http://youtu.be/yRm_5pOj2M8


ופרומו לסדרה על היפוכונדרים שמקבלים טיפול:

http://youtu.be/iTFa-cHOwiY

היפנוזה היא שיטה עתיקה שגורמת לאדם לנתק זמני ומכוון מהמציאות. בימי קדם השתמשו בהיפנוזה כאמצעי לטיפול רפואי ולגירוש שדים. בימי הביניים ראתה הכנסייה הנוצרית את ההיפנוזה ככישוף והשימוש בו צומצם מאד. במאה ה-18 החל הרופא האוסטרי פרנץ אנטון מסמר לטפל בהיפנוזה ובדמיון וההיפנוזה זכתה לשם "מסמריזם". במאה ה-19 פותחה שיטת הטיפול ההיפנוטי על ידי הרופא הסקוטי ג'יימס ברייד.

כיום ההיפנוזה היא בעיקר שיטה טיפולית שמשתמשים בה פסיכולוגים ופסיכיאטרים. בשיטה זו מרגיעים את המטופל ומהפנטים אותו. בעזרת התת-מודע של המטופל ניתן לטפל בבעיות נפשיות, חרדות, פחדים, טיפול בהתמכרויות כמו עישון ואלכוהול וכדומה. שיטת ההיפנוזה היא מסוכנת, למי שלא מומחה בשימוש בה. לכן אסור לאדם שלא מוסמך להפנט אדם אחר.

בעבר עשו שימוש בהיפנוזה למטרות בידור והיפנטו אנשים אל מול קהל. בישראל ובארצות רבות, אסור כיום לעשות היפנוזה שאינה למטרות רפואיות, בעוד מדינות אחרות אינן מגבילות שימוש בהיפנוזה. אנו מבקשים מכם שלא תנסו דברים דומים בעצמכם. זה מסוכן!

מקור השם באל היווני היפנוס שעל פי המיתולוגיה היוונית היה האחראי על השינה.


הנה תולדות ההיפנוזה:

http://youtu.be/HBIPFxAouIE?t=11s


כך מתבצעת ההיפנוזה:

https://youtu.be/Buv006-D4vM


מומחה המספר על ההיפנוזה ומדגים היפנוזה קבוצתית על תלמידיו:

http://youtu.be/Y1IhS_iztAE


וסרט תיעודי על תולדות ההיפנוזה:

https://youtu.be/ZUPHV-LiJQs?long=yes

"היקיקומורי" (Hikikomori) הוא שמה היפני של תופעה חברתית שהלוקים בה מתבודדים בביתם. ראשוני המאובחנים כסובלים מהיקיקומורי היו "מתבודדים" יפאנים, בעיקר גברים.

מומחים מעריכים שביפאן יש כיום יותר ממיליון וחצי היקיקומורי ביפן. אך בהמשך השנים הבעיה התפשטה גם למקומות אחרים בעולם.

לרוב מנתקים מתבודדי ההיקיקומורי כמעט כל קשר עם סביבתם, כולל המשפחה. הם מסתגרים בחדר, כשרק יציאות חפוזות לשירותים "מפרות את הבדידות" שלהם. ההסתגרות היא מכל פעילות אחרת, כולל יציאה לבית הספר או לעבודה.

מסורתית, האמינו היפנים שהסובלים מתופעת ה"היקי קומורי" הם בני נוער וצעירים המסתגרים בחדרם ומעבירים את הזמן בגלישה באינטרנט, במשחקי מחשב ובצפייה בסרטים. היום מבינים שגם אם הם יוצאים מביתם ולא מסתגרים לגמרי, הם לא יוצרים קשר עם הסובבים גם אז.

וזה עובד גם הפוך. רבים רואים בחבר'ה הללו אנשים מוזרים ונרתעים מהם.

כנראה שמקור התופעה הוא בלחצים חברתיים ולימודיים גדולים, שלא כל אחד מצליח להתמודד עימם. החברה המודרנית מלחיצה ולוחצת מאד וצעירים רבים, במיוחד ביפאן שבה אין מספיק דרכים להתבגר ואין "טקסי חניכה", כמו שיש במקומות אחרים בעולם. בתגובה, יש הפורשים מהמירוץ ונסגרים בקונכייה של החדר הפרטי והאטום ללחצים שבחוץ.

באופן מפתיע, הדיווח המדעי-פסיכיאטרי הראשון על "היקיקומורי" בא דווקא מארצות הברית. חוקר מאוניברסיטת מישיגן דיווח בו על גבר בן 30 שהסתגר מהעולם למשך 3 שנים והעביר את הזמן בגלישה באינטרנט ובמשחקים אינסופיים במחשב.

ההיקיקומורי הזה הסתגר בשנה הראשונה בחדר הרחצה ואכל מאכלים שהביאו לו בני משפחתו. הכי אירוני שבמהלך השנים שבהן הסתגר במקלחת, הדבר המדהים שהוא כלל לא עשה היה אמבטיה.. גם בחדר שאליו עבר לאחר מכן, הוא עשה את צרכיו בדליים ובבקבוקים.


הנה כתבת טלוויזיה על ההיקיקומורי (עברית):

https://youtu.be/ekCo7ulfgQo


באנגלית על התופעה:

https://youtu.be/sxYs2Pv86WA


סרט אנימציה שמתאר את התופעה:

https://youtu.be/50Y7R5zP0wc


ושיר מהווי ההיקיקומורי (מתורגם):

https://youtu.be/ay_OCZNTg-8

דִיכָּאוֹן (Depression) הנקרא גם "המגפה השקטה" הוא מחלה רגשית ואף גופנית, שמתבטאת באופנים שונים, כולל עצבות, אובדן ההנאה מהחיים, חוסר רוגע, תסכול, אי־שקט, הפרעות שינה ושינויים בתיאבון ובחשק המיני.

זאת בניגוד לדכדוך, אותו "דיכאון" זמני, כלומר מה שמכונה בציבור לעתים דיכאון אבל זוהי עגמומיות שרבים נוטים לבלבל בינה לבין דיכאון קליני ואין ביניהם באמת זהות.

פסיכולוגים רואים בעלייה בתוחלת החיים בעולם את אחת הסיבות העיקריות לעלייה בשיעורי הדיכאון. בעיקר משום שהדיכאון מופיע לא פעם בעת חולי במחלה אחרת.

לצד סיבה זו יש סיבה נוספת ההולכת ומחמירה. מדובר בעלייה חדה ברמת הדיכאון והחרדה בעולם, הנובעת מהרשתות החברתיות. זו תופעה שקשורה ולעתים אף נובעת ישירות מקנאה.

זו אולי אינה תופעה חדשה, אבל הרשתות החברתיות הביאו את הקנאה לרמות שהמין האנושי לא ידע בעבר. לאורך כל הגלישה באינטרנט ומההתראות שבטלפון החכם שאיתנו כל היום, ניבטות אלינו הצלחות של אחרים והם נראים כל כך יפים, עשירים, שזופים ומצליחים, שמה זה אומר לנו על עצמנו? - אז אנחנו נכנסים ל"סרטים", שהם קצה של דיכאון ולעתים מלנכוליות על גבול הדיכאון.

רשת אינסטגרם המצליחה היא כיום במוקד העניין, אבל גם פייסבוק וטיק טוק מחזקות את האפקט הקשה הזה. בפשטות נסביר שמסתבר כי הצפייה המתמדת באחרים, הנראים מצליחים, יפים, מסודרים ונהנים, גורמת לאנשים לדיכאון ולתחושות נחיתות למולם.

מה שהם אינם יודעים זה שגם אותם אחרים סובלים ברובם מאותה תופעה פסיכולוגית.

ויש גם את מה שהפסיכולוגים מכנים "דיכאון מצבי". זהו דיכאון שצץ בעקבות פיטורים מעבודה, אובדן או שכול, תאונה קשה, התמוטטות עסק, או פרידה מבן זוג.

חשוב לדעת שקשה ככל שהוא מרגיש, הדיכאון הוא תופעה זמנית, שניתן למגר בטיפולים די פשוטים ואף מהירים יחסית. גם פסיכולוג טוב וגם טיפול תרופתי בהנחיית פסיכיאטר יכולים לעשות פלאים ביציאה מדיכאון קשה.

חבל שאנשים שלא מודעים לכך גורמים עצמם נזקים איומים, לא פעם אף להתאבדות או לניסיונות התאבדות שגורמים נזק קשה לגופם.


הנה סיפורו של הדיכאון (מתורגם):

http://youtu.be/z-IR48Mb3W0


המרה השחורה, או המלנכוליה ששורשיה כמושג הם בעת העתיקה (מתורגם):

https://youtu.be/8li-3pRrA5Y


וסטיב ג'ובס שמתאר כיצד נחלץ מדיכאון מתקדם כשמצא את האהבה על כל מרכיביה (מתורגם):

https://youtu.be/biTlY0CTUZ0

סכיזופרניה (Schizophrenia), בעברית שסעת, היא הפרעה נפשית. רבים סבורים שסכיזופרניה היא פיצול אישיות, אך זה לא נכון. הסובלים מסכיזופרניה מתקשים להבין את המציאות ולפרש אותה נכון. בדרך כלל המחלה מתבטאת בהזיות, בהפרעות בהתנהגות ובחשיבה, כמו מחשבות שווא וכדומה.

החוקרים לא יודעים באופן ברור מה הגורמים לסכיזופרניה. אצל חולי סכיזופרניה נמצאו הפרעות במבנה ובתפקוד המוח. הסברה היא שגנטיקה וסביבה משפיעים שניהם על היווצרות המחלה.

הסובלים ממנה חווים הזיות, שומעים קולות, חשים כל הזמן שרודפים אחריהם, סובלים מחשיבה בלתי מאורגנת וחוסר עניין במה שקורה מסביבם, מזניחים את עצמם, מאבדים מוטיבציה, נמנעים מקשרים חברתיים, חווים קשיים בריכוז, זיכרון והבנה של מידע שמועבר אליהם.

משערים שאדם אחד מתוך כל מאה אנשים סובל מסכיזופרניה. צעירים ירצו לדעת שצריכת סמים מגדילה משמעותית את הסיכוי ללקות בסכיזופרניה או לעורר את המחלה המקננת באדם גנטית.


הנה סיפורה של הפרעת הסכיזופרניה (מתורגם):

https://youtu.be/K2sc_ck5BZU


שיחה מדהימה על מחלת הסכיזופרניה (עברית):

https://youtu.be/0WWJNyiLpkE


סימנים ושטויות שאנשים קושרים בסכיזופרניה (עברית):

https://youtu.be/KhduoM-tMNM


והשיקום חשוב מאד במחלה הזו (עברית):

https://youtu.be/AbqcyaeHEC8

אגרנות (Hoarding) ידועה כצורך לשמור דברים ולא לזרוק עיתונים, בגדים, אוכל ועוד. מדובר באנשים שסתם אוגרים ומתקשים להיפרד מדברים, כי "אולי יום אחד נצטרך את זה".

אבל יש גם אגרנות כפייתית (Hoarding Disorder). הגורמת ללוקים בה לאגור ולאסוף באופן אובססיבי חפצים ופריטים שונים, שלרוב חסרי כל שימוש או ערך ממשי.

האגרנות הכפייתית, בקצה העליון שלה, היא סוג של הפרעה נפשית, שעלולה לגרום לארגן הכפייתי לבעיות נקיון והגיינה ולהביא אותו עד להתבודדות ואפילו לדיכאון.

המדהים הוא שאחרי שנפרדו מדברים שאגרו, בדרך כלל אין לאגרנים תחושה של מועקה. למעשה, ההיפך הוא הנכון - ההקלה ושביעות הרצון שלהם גוברת. הנקיון והסדר שבים לחייהם.


#מזהים את עצמכם בתופעה ורוצים לשנות?
השינוי יכול להיות הרבה יותר קל ממה שנדמה, אבל כדאי שיהיה הדרגתי. בתחילה כדאי להיפטר מדברים שלא עשיתם בהם שימוש בשנתיים האחרונות.


#סיבות לאגרנות
יש כמה מרכיבים לאגירה והנה כמה מהם:
צבירת חפצים משמעותית ומילוי הבית או המרחב הפרטי בהם.

- פחד להשליך ולהפטר מחפצים שאין בהם שימוש.

- חשש מריקנות ומועקה נפשית.

- פגיעה בתפקוד האישי.


על תופעת האגרנות וחיי האגרנים (עברית):

https://youtu.be/MKq5bvUj_i8


הכל מתחיל מהקשר המיוחד שלנו עם חפצים ששייכים לנו (מתורגם):

https://youtu.be/H2_by0rp5q0


אגרנית בפעולה:

https://youtu.be/NY16aLaF_ZE


ותכנית טלוויזיה שבה עזרו לאגרנית אחרת - אבל האם היא באמת השתנתה?

https://youtu.be/pEpCE8klIDo

פחד (Fear) הוא רגש שיש לו תפקיד הישרדותי אצל בני אדם. בראש ובראשונה הוא נועד לגרום לאדם להיות זהיר יותר. מקורו ההוא באינסטינקטים החייתיים שלנו והוא מלווה אותנו מעידנים קדומים. גם אם אנו בני אדם משכילים ומתקדמים מהמאה ה-21, במוחנו הפחד מחיית טרף שרודפת אחרינו ממשיך להתקיים גם היום.

הפחד נוכח הסכנה מביא את המוח לתפקוד מותאם. הוא מכין אותנו פיזית להתמודדות מול איום חיצוני, כשבתוך שניות מופעלת מערכת של "הילחם או ברח" (Fight or flight response). מדובר בתגובה של מערכת העצבים האוטונומית והרפלקסים שלנו. נשימה, פעימות לב ועיכול - הכל מתואם במהירות למצב החדש, בו האמיגדלה שבמוח נכנסת נוטלת פיקוד והאדרנלין מחליף את התגובות הלוגיות של המוח.

הפחד הזה כרוך אצלנו בשינויים גופניים המאפשרים לנו לברוח, להילחם, או לקפוא במקומנו - כל אחד וכל מקרה לגופו.

לפחד ביטויים פיזיים שונים, כמו קצב לב מואץ המספק יותר דם, הזעה מוגברת, אישונים מתרחבים ונשימה מואצת. אלו מאפשרים הזרמת דם וחמצן מוגברת לשרירים הנמתחים, על חשבון איברים כמו מערכת העיכול, שאינם חיוניים להישרדות.

המעניין הוא שהתגובות האוטומטיות הללו אינן משתנות בין מקרים שבהם הפחד הוא אמיתי ונובע מאיום של ממש, או מקרים של פחד שמקורו בראשנו, כמו פחד במה, פחד גבהים, פחד ממקומות סגורים וכדומה.

גם בגיל הילדות יש לפחד תפקיד. סוגי הפחד השונים הם שלבי התפתחות אצל הילד והם סוג של מנגנוני שמירה החשובים לרווחתו.

המדהים הוא שעם כל המשמעות המבאסת של הפחד, רובנו מוכנים לשלם ולהשקיע סכומי כסף, לעתים גבוהים מאוד, בכדי לפחד. שמתם לב כמה מאיתנו מטורפים על מתקנים מפחידים בלינה פארק? כמה מוכנים לשלם כדי לטפס על צוקים מטורפים, לעיתים בלי מכשירים או אמצעי הגנה ובטיחות וכמה פעמים אנו עושים דברים אסורים ומפחידים, רק כי זה מרגש אותנו ומציף אדרנלין?


הנה תגובת הגוף לפחד:

https://youtu.be/zSwMn9g4OgQ


הסבר לפחד האנושי מהחושך:

http://youtu.be/Zy0Jkh7V3Jk


מסתבר שהפחד הוא גם כיף, אבל בתנאים מסוימים של חוויה בה הסכנה מבוקרת ונשלטת (מתורגם):

https://youtu.be/oetVvR5RQUs


והרצאת טד נהדרת על הפחד ומה שאפשר ללמוד ממנו (מתורגם):

https://youtu.be/OwgWkUIm9Gc?long=yes

אם אתן סופרות קלוריות בצורה כפייתית, מרבות עד הגזמה בפעילות גופנית, נשקלות שוב ושוב והסובבים אתכן אומרים שאתן לא תופסות נכון את המציאות - יתכן בהחלט שמה שהתחיל אצלכן כדיאטה וככוונה תמימה לרדת במשקל, הפך למחלה שמסכנת את חייכן.

אנורקסיה, או במונח הרפואי אנורקסיה נרבוזה (Anorexia nervosa) הוא שמה של הפרעת אכילה שהלוקים בה חוששים מהשמנה והופכים משום כך לרזים באופן קיצוני, עד כדי סכנת מוות.

הירידה הדרסטית במשקל והעיסוק הכפייתי במשקל יכולים להוביל להרעבה עצמית, ללקיחת חומרים משלשלים, לפעילות גופנית מוגזמת ולעיתים גם להקאות מרובות.

החולים באנורקסיה חווים את עצמם כשמנים על אף המשקל הנורמלי שלהם או הרזון הקיצוני שאליו הביאו את עצמם.

אם בעבר נחשבה האנורקסיה כמחלה של צעירים, במיוחד בגיל ההתבגרות כיום הוכח שהיא יכולה להופיע אצל בני כל הגילאים ושני המינים, אם כי רוב הלוקים בה הם נשים (רק 10%-5% מהחולים הם גברים).

לא פעם נולדה המחלה בעקבות אירוע שפגע בתדמיתם ובדימוי העצמי של החולים וגרם להם להתחיל בדיאטת הרזיה. כמו בכל הפרעת אכילה, רוב המומחים סבורים ששורש האנורקסיה הוא ביחסים בינאישיים וחרדות הנובעות מהם.

אם בתחילה השקיעו החולים מאמצים בדיאטה ובהורדת המשקל וניהלו מאבק בתיאבון הטבעי, בהמשך מדוכא התיאבון והמחלה הנפשית משתלטת. התחושה של החולים היא שאין להם רצון או צורך לצרוך מזון.

האנורקסיה אמנם נחשבת לאחת התופעות המודרניות ביותר, אבל מחקרים גילו שהיא הייתה קיימת כבר בימי הביניים. אלא שאז מה שהוביל אליה הוא לא המראה החיצוני, אלא ההתנזרות הדתית.

נמצא שכבר במאות ה13 וה-14. היו אנורקסיות רבות מבין הנזירות שחיו חיי סגפנות, כולל צום והתנזרות ממזון. הפרעות האכילה של אותן מאמינות באו לא מרצון להיות רזות ויפות יותר אלא משום אמונתן הדתית ודבקותן באל. רבות מהם מתו מרעב, מאחר שגופן פלט את המזון שכבר אכלו והן האמינו שזהו רצונו של האל.

מקור המילה "אנורקסיה" הוא ביוונית שבה פירוש המילה הוא היעדר או אובדן של התיאבון.


הנה נערה שניצחה את האנורקסיה:

http://youtu.be/J9ukNldqfjw


יש גם בנים אנורקטיים (עברית):

https://youtu.be/gxDM-K023jg


המחשת ההבדל שבין המציאות לבין התפיסה של החולים את עצמם:

http://youtu.be/BuUTBvrn-do


סוכן הדוגמנים עדי ברקן עושה עבודה חשובה בעזרה לבנות שלקו במחלה ובהגברת המודעות לבעיה (עברית):

http://youtu.be/4y8lZl7z7fE


נערה שרצתה להיות דוגמנית והפכה לאנורקטית בסכנת חיים (עברית):

http://youtu.be/FvxUw7cO5JQ


כתבת טלוויזיה על הפעילות החשובה בנושא (עברית):

http://youtu.be/M7ohL9F3xjM?t=7s


וסרט תיכון קצר ומטלטל (עברית):

http://youtu.be/dHVLD1J0b9A

ראיתם פעם אנשים שמוודאים שוב ושוב שהדלתות נעולות, מסדרים את הדברים על השולחן כמו חיילים או רוחצים ידיים שוב ושוב? - כל אלה ורבים אחרים יתכן שסובלים מ-OCD, או בעברית "הפרעה טורדנית כפייתית".

בניגוד לשטויות שאנשים לעתים אומרים, לא כל סידור מוגזם של חפצים שאוב מעולם ה-OCD. הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) היא מצב שבו נתקעת מחשבה או תמונה ומתרוצצת שוב ושוב בראש, על אף כל המאמצים להרחיקה. כמו סערה או סופה שמציפה את המוח, מלוות המחשבות הללו בתחושות חרדה מתמידות. המוח "מזהיר" אותנו מסכנה ואנו, שלרוב מקבלים מהמוח תשדורות אמת על סכנות ובזכותן שורדים בעולם, מקשיבים לו. אלא שבמקרה הזה המוח משקר לנו. הפחד שאנו חווים אינו הגיוני. אבל מצד שני, הפחד הזה כל כך חזק ואינטנסיבי, שאנו מאמינים לו.

כך, ה-OCD הוא תופעה שבה אדם מוצף במחשבות טורדניות. כדי שלא לחוש חרדה, הוא מתחיל לבצע פעולות זהות, חוזרות ונשנות, שהפסיכולוגים מכנים "טקסים". אך OCD אינה הפרעה נפשית, אלא בעיה בהעברה עצבית במוח. היא נובעת ממחסור בחומר הנקרא סרוטונין, חומר כימי שאחראי על העברת מסרים במוח.

אלו, אם כן, שני הסימנים של התופעה. הראשון הוא מחשבות טורדניות והשני הוא התנהגות טורדנית, שמפריעה לחיים התקינים שלנו. בעוד שהמחשבות לא נראות לעין כל, ההתנהגויות הטורדניות בולטות לא פעם ויכולות להדאיג את בני המשפחה והחברים. כי המחשבה הכפייתית, ה"אובססיה", מובילה בדרך כלל בעקבותיה לטכס הכפייתי, שנקרא בלועזית "קומפולסיה".

המחשבות ב-OCD חוזרות שוב ושוב, כשהן עמוסות חרדות ורגשות אשם. בין המחשבות הנפוצות יש פחד ממחלות, חשש שלא נקי מספיק, שהבית מלוכלך או שדברים לא מסודרים, חשש שדברים לא סגורים, מסוכנים, שפגענו או שנפגע באחרים, קללות, מחשבות לא רצויות, לא מוסריות, נגד אלוהים ועוד. יש גם מחשבות שמובילות לאגרנות - צורך אובססיבי לשמור דברים ולא לזרוק עיתונים, בגדים, אוכל ועוד.

התוצאה של המחשבות הכפייתיות הללו היא מצוקה. כדי להקל עליה ועל הלחץ הרב שבראשו של האדם, נוצר כמעט תמיד טכס כפייתי, שנועד למנוע את התממשות החרדה הנוראה שעלתה קודם ולהרגיע את אי-השקט שמתחולל בראשו של הסובל מה-OCD. כך הוא נרגע על ידי טקס שלכאורה מבטיח שהמחשבה האובססיבית לא תתממש. כשהחשש הוא מזיהומים, האנשים רוחצים ידיים שוב ושוב, לעיתים עשרות פעמים ביום, או נמנעים מלחיצת ידיים לאנשים, מחטאים כל דבר שנוגע עורם ועוד. כשהחשש ממשהו שלא נסגר, הם בודקים שוב ושוב את הדלתות והחלונות, או בודקים את הגז ואת המכשירים שהם חוששים שלא כובו ועלולים לסכן את בני הבית. כשיש חשש לבני משפחה, הם מתקשרים עשרות פעמים ביום, כדי לוודא שהכל בסדר וכך הלאה. יש גם פעילויות טכסיות שכוללות מלמולים וחזרות על משפטים ואמירות שנועדו לפייס את הפחד ולהרגיעו וכך הלאה - עוד ועוד התנהגויות שיוצרות קושי אמיתי בתפקוד היומיומי.

ראשית, כדאי לדעת שאפשר בהחלט להיפטר מהבעיה. כדי לרפא אותה, על המטופל להכיר בה ובקיומה ולהגיע לטיפול. שני סוגי טיפולים נפוצים בהפרעה. הטיפול המומלץ על ידי הפסיכולוגים לתופעה נקרא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). הוא יכול להיות קצר מאד ובמהלכו לומד המטופל לשלוט בתסמיני המחלה, כלומר להימנע מאותם טכסים ובמקביל לצמצם אצלו את החרדה. במקביל ולא פעם אף במשולב יש טיפול תרופתי שבו ניתנות תרופות שמעכבות את פירוק הסרוטונין במערכת העצבים המרכזית.


הנה סיפורה של הפרעת ה-OCD (מתורגם):

https://youtu.be/DhlRgwdDc-E


כמה רגעים של או סי די:

https://youtu.be/ufqFO5B1vQY


ומומחה מסביר את התופעה (עברית):

https://youtu.be/TQLpVY_mTek

לעיתים אנו מרגישים שכשאנו נהנים הזמן עובר מהר. פעמים אחרות, בעיקר כשאנו מתוחים, הזמן נמשך כמו נצח. ברגעי סכנה הוא ממש מתארך וכאילו לא נגמר.

לפעמים אנו רוצים שהזמן יעמוד מלכת. האם זה אפשרי? ומה סוד הגמישות הזו של הזמן, כמו שאנו תופסים אותו?

בקולנוע, הזמן הוא אחד הדברים הגמישים ביותר, אם לשפוט לפי הסרטים שבהם שנים עוברים בתוך שניות, במונטאז'ים שקופצים על פני תקופות זמן ארוכות, בלי מגבלה כלשהי ובחסות העורכים או מחלקת האמצעים המיוחדים.

אך גם בחיים הזמן נתפס אחרת בזמנים שונים ובהתרחשויות שונות. קצת לפי ההנאה או הסכנה שבדברים, אנו חווים את הזמן כאלסטי. החוקרים מעלים השערות שונות לגבי הסיבה לכך. אחת ההשערות היותר סבירות היא שבמצבי סכנה, פירוט הזיכרונות שנאגרים באמיגדלה, החלק של המוח שאוגר את הזכרונות לטווח קצר שלנו, הופך גדול הרבה יותר.

הסיבה היא שזיכרונות פחות נחוצים ומידע שולי, שלרוב נשלחים לזיכרון לטווח קצר ונשכחים די מהר, נשמרים במצב של סכנה לטווח הארוך. אולי זה קורה כדי לסייע לנו בהישרדות עתידית לנוכח סכנה דומה, אבל בכל מקרה החוויה הזו משנה את תפיסת הזמן. למעשה, ריבוי הזיכרונות המפורטים כל כך מחוויה כה קצרה, גורם לנו לאשליה של זמן ממושך יותר.

כך או כך, המחקר בנושא ממשיך. אם יתגבשו מסקנות ברורות יותר, אנו מבטיחים לעדכן. אם נזכור, כן?!?


הנה הזמן שמתארך ברגעי סכנה (עברית):

https://youtu.be/vxS5GO6jZwY


סרטון מצוין של ה-BBC על התופעה הזו:

https://youtu.be/T1AK8gJRUJo


ואולי זה גם קשור לכך שהזמן לפי איינשטיין הוא גם אלסטי ומשתנה לפי גורמים כמו מהירות (מתורגם):

https://youtu.be/R3tbVHlsKhs


סיפור הזמן והמהירות הלא-אחידה שלו:

http://youtu.be/KZMpnzsFXl4


וכך ניתן בקולנוע לצלם סצנה שמייצגת שנים ברצף אחד:

https://youtu.be/w0ykvDu-jUw

אצל בני אדם בלבול הוא מצב שבו אנשים שמאבדים לעתים את הזיכרון או את יכולת ההתמצאות ולא מצליחים לזהות את מיקומם בזמן, במקום או אפילו מהי זהותם. גם בעלי חיים יכולים לסבול ממצבים של בלבול, שחלקם לא מובנים לחלוטין למדע. ממצבים של החפה והיסחפות לחוף, שמהם סובלים דולפינים ולווייתנים ועד לאובדן יכולת הניווט בזמן הנדידה, שמהם סובלים עופות נודדים לפעמים - מצבים של בלבול יכולים לקרות.

קיימות השערות שונות לגבי הסיבות למצבים של בלבול אצל בעלי חיים, כולל פגיעה של טכנולוגיות חדשות שיצר האדם.


הנה בלבול של דולפינים שלמזלם יש אנשים (טובים) שמסייעים להם על החוף:

http://youtu.be/oF2CdXKWX3U


בלבול יכול לגרום גם לפינגווינים לאבד את הכיוון:

http://youtu.be/zWH_9VRWn8Y

הפסיכיאטר הנודע ויקטור פראנקל, מחבר הספר "האדם מחפש משמעות" חי בסמיכות לפרויד. פיתח את הגישה של לוגותרפיה. הוא היה רופא נוירולוג ופסיכיאטר יהודי מהעיר וינה, ששרד את השואה, בגטו, במחנות עבודה ובמחנה ההשמדה אושוויץ.

עוד לפני השואה פיתח ויקטור פרנקל, כדוקטור ובהמשך כפרופסור וינאי נודע, שיטה טיפולית לטיפול בדיכאון ובקשיים נפשיים. היא נועדה לאפשר לאדם, להתמודד עם קשיים גדולים, בעזרת המשמעות שהוא נותן לדברים. מי שנלחם אז על פרסום מאמרו הראשון היה גדול הפסיכולוגיה זיגמונד פרויד.

התפיסה של פרנקל הייתה ברוח המשפט של ניטשה, שגרס שאם יש לך בשביל מה לחיות, תוכל לשרוד כל דבר. במהלך שהותו ב-4 מחנות עבודה של הנאצים, פרנקל השתמש בשיטתו שלו על עצמו והצליח לשרוד בעזרתה את הדברים הקשים ביותר בשואה. הוא עשה את זה כשהוא מוקף באנשים חזקים וחסונים ממנו בהרבה, שמתו כמו זבובים ולא שרדו.

מכך פרנקל למד שאכן שיטתו יכולה לעבוד בתנאים קיצוניים וקשים והיא אכן שיטה טיפולית טובה. הוא גם שם לב שחלק מהשוהים במחנות התעלו מעל המציאות הקשה, ניחמו אחרים ואף נתנו אוכל מפיהם לאחרים. מכך למד שהגישה של אדם למצבו, תפיסתו האישית והאופטימיות שלו, היא מרכיב חשוב מאד לא רק להרגשה אלא גם לקיומו הפיזי.

פרנקל ידע הרבה לעג לרעיונותיו ושיטותיו ול"לוגותרפיה", שיטתו המרכזית. אבל הוא לא הירפה. הוא הרצה במאות מדינות ובהדרגה ראה כיצד העולם מאמץ אותם. עשרות מיליוני עותקים מספרו "אדם מחפש משמעות", נמכרו בעולם. עוד בחייו הוא זכה לראות את העולם מאמץ את עיקרון המשמעות ואת חשיבותו להצלחה.

חלק מהמהפכה שהכניס פראנקל לרפואה נעוץ בכך שבנוסף לגוף ונפש, מרכיבים בסיסיים ומרכזיים בראיית האדם, הוא הוסיף מימד נוסף - את המימד הרוחני. הוא העריץ את פרויד, אבל תמיד אמר שגאון הפסיכולוגיה החשיב רק את הרבדים הנמוכים באישיות, בעוד שהוא עצמו המשיך אותו - ברבדים העליונים של הנפש, כמו המימוש העצמי, המשמעות וההתעלות שלו.

בהמשך השנים הוא מצא שפעמים רבות האדם המודרני רכש אמצעים חומריים ונפשיים, אך הוא איבד את הסיבה לחיים וסבל מתחושה סתמית של שעמום או חוסר סיבה לחיים. ויקטור פרנקל אמר שמאחורי השעמום הזה עומד משהו שהוא כינה "ריק קיומי" והוא אמר שהוא מוביל בדרך כלל לתופעות כמו תוקפנות, דיכאון והתמכרויות. גם במצבים קשים, הוא גרס, אנו בני האדם, צריכים משמעות בכדי להתמודד עם הקשיים. או במילים אחרות - מאחורי דיכאון, התמכרות או אלימות ותוקפנות, עומד לא פעם השעמום וה"ריק".

פרנקל אמר על כך משפט שמדייק בתפיסתו את האדם:

"אפשר ליטול מאתנו את הכל, כמעט. את בריאותנו, את רכושנו, את כבודנו, את חרותנו, וגם את היקר לנו - חוץ מדבר אחד: את החופש להחליט איך להגיב למצבי החיים שלנו. אנחנו אדונים על גורלנו ולא קורבנותיו."

ספריו נמכרו בעשרות מיליוני עותקים בעשרות מדינות ושפות בעולם. רעיונותיו של פרנקל ובמיוחד ספרו "האדם מחפש משמעות", שינו את חייהם של מיליוני אנשים צעירים שלמדו ממנו כמה חשוב להגביה עוף מעל ההנאה והאושר הפרטי ולתרום לעולם ודרך זה לקבל משמעות לחייהם ולזכות במצפן שיתקן גם את לבטיהם, כאביהם והריקנות שאופפת כל כך רבים מאיתנו בעולם המודרני.


הנה ראיון עם ויקטור פראנקל (מתורגם):

https://youtu.be/8PEQipIsZhU


כך מתאר פראנקל את סיפורו ואת הלוגותרפיה שפיתח ממה שעבר בשואה (מתורגם):

http://youtu.be/JaQE1nfuX18


מצגת על האיש ותורתו (עברית):

https://youtu.be/Qb9NQNTn4K0


רבים לא יודעים שוויקטור פרנקל נתקל בדחייה רבה ובלעג על הרעיונות הנשגבים שלו. ברגעיו הכי קשים היה זה הרבי מלובביץ' שעודד אותו (עברית):

https://youtu.be/UXdjdvd4594


בהמשך חייו החזיר פרנקל בתרומה לארגון של הרבי (עברית):

https://youtu.be/ovGCvoJnERc


כיום השיטות של פרנקל יכולות ומסייעות לאנשים שמצויים בדיכאון חמור (עברית):

https://youtu.be/CpnjAd67pE4?long=yes


וגם המדע מוצא שמשמעות היא היוצרת את המוטיבציה הפנימית להצליח וגם מאפשר את ההצלחה (מתורגם):

https://youtu.be/rrkrvAUbU9Y?long=yes

קלאוסטרופוביה (claustrophobia) היא פחד ממקומות סגורים. מדובר באחת הפוביות השכיחות ביותר. פוביה היא סוג של הפרעת חרדה, פחד לא-הגיוני שאדם חש ממצבים או מדברים מסוימים שאין בהם סכנה של ממש או שיש בהם סכנה מועטה מאוד. ברוב המקרים מודע האדם עם הפוביה לכך שתגובתו אינה הגיונית.

אנשים הלוקים בקלאוסטרופוביה חשים חרדה גדולה כשהם סגורים במעלית, במטוסים, במנהרות וכדומה. הפחד הזה הוא כה גדול שרבים מהם נמנעים מלהשתמש במעלית, למשל, ומוצאים את עצמם עולים ויורדים קומות רבות במדרגות.


הקלאוסטרופוביה משפיעה אפילו על בדיקות רפואיות:

https://youtu.be/IzQ3xA3w1zA


מדובר בפוביה, חרדה ולא סתם בפחד:

https://youtu.be/jnDZhGi4CLg


אם אתם מתקשים לראות את הסרטון הבא, אתם אולי קלאוסטרופובים:

https://youtu.be/lG0WJkmOwd0


כך מזהים שאתם לוקים בה:

https://youtu.be/6t5QL3ksAPA


כך נראית חרדה קלאוסטרופובית:

https://youtu.be/7YEyTX9Wo14


וכמה מהסרטים הכי קלאוסטרופובים בעולם הקולנוע:

https://youtu.be/I158hz-HJHQ?long=yes

אגו (Ego) הוא אני, עצמי ותפיסת הדימוי והמעמד שלי בחברה. לפי הפסיכולוג הנודע פרויד ומודל הנפש הפרוידיאני שלו, מדובר בחלק המרכזי במבנה הנפש, המכיל את המודעות העצמית. זהו המרכז של מודעות בני האדם, המבנה האישיותי המהווה את עיקר המודע שלנו.

אם רוצים להבין אותו, כדאי להכיר שני מושגים משלימים לפי פרויד:

מתחת לאגו יש את ה"איד" (id), הסתמי, זה שמהווה את מרכז היצרים הטבעיים של הנפש. הוא כולל את הדחפים הראשוניים והכי פרימיטיביים של האדם, אלה שפועלים להשגת עונג פשוט ומיידי. מכאן מופעלים בין השאר התשוקה לעונג והתוקפנות שלנו.

מעל לאגו נמצא ה"סופר אגו" (super ego), האני העליון, זה שכורך את המוסר של האדם וצורכי החברה בה הוא חי. מדובר במרכיבים שיוצרים התנהגות נורמטיבית. הסופר אגו מביא את האדם לשמור על החוק, המוסר והכללים החברתיים, גם על חשבון הצרכים האישיים שלו.

האגו, במודל הזה שפרויד מציע, הוא שמצליח לשלוט, הן בכוחות האיד המבקשים סיפוקים מיידיים וקלים להשגה, ומנגד בדרישות הסופר-אגו למוסר גבוה, או לשמירה על החוק ועל הנורמות החברתיות בכל מחיר.

אבל בניגוד למה שמקובל לחשוב, אגו יש לכל אחד מאיתנו ולא רק לשחצנים או ליהירים שבנו, כמו שנהוג לעתים לחשוב.

אז האגו שלנו הוא לא הילד הרע שבנו. יתכן אפילו שלהיפך. האגו הוא שמאפשר לכל אדם לתפוס את מעמדו החברתי והדימוי שלו ולהתקדם בהם. הוא מנוע חשוב לצמיחה אישית ולהשגת המטרות שאדם מציב לעצמו בחברה.

אבל כדי לשמור על איזון מוצלח צריך לתת לאגו להיות מנוע חיובי לצמיחה, כשכל הזמן דואגים ושמים לב שהוא לא ישתלט עלינו וינהל אותנו בלעדית. כי אם כן הרי שנשכח את הסובבים אותנו, את החברים, הקולגות, בני המשפחה, את החוק ואת המוסר.


#מושגי משנה שבאים מהמושג "אגו":
==========================

#אגואיזם
בעברית אנוכיות, שהיא התחשבות בצרכי האני בלבד. מדובר על מרכיב התנהגותי.

#נרקיסיזם
הפרעת נפש של ממש, המאפיינת את מי שחסרים את היכולת לראות אחרים.

#התנהגות האגוצנטרית
כזו שמתאפיינת בראיית המציאות מתוך עיני האגוצנטרי, ללא כל התייחסות לנקודת המבט של האחר.

#אגו נפוח
מושג ה"אגו" הוליד גם ביטויים עממיים, כמו "אגו נפוח", המוענק לאנשים בעלי הערכה עצמית מופרזת.

#אגו טריפ
על מי שמדברים עליהם כנמצאים ב"אגו טְרִיפּ", מתכוונים לומר שהצלחה או פרסום גדול הפכו אותם למפוצצים בחשיבות עצמית מוגזמת, החורגת משמעותית מחשיבותם האמיתית.

#אין לי אגו...
אנשים רבים אומרים לעתים את המשפט המצטנע "אין לי אגו". ב-3 המילים האלה הם יכולים לומר כל כך הרבה. הם רוצים לומר שהם סבבה של אנשים - לא שחצנים, מתנשאים, רודפי כבוד או קטנוניים, אלא קשובים, שמחים ללמוד, אותנטיים וחפים מגינונים של דיוות המכורים לתשומת לב וצורך במחמאות.

אשרי המאמין ובהצלחה איתם... רק תיזהרו כי רבים מהמרבים להשתמש במשפט הקצר הזה הם לא באמת כאלה. מי שבאמת כזה - פשוט מתנהג כך.


הנה אגו האיד והסופר אגו:

https://youtu.be/WRtItnRRV1M


אגו בניהול (עברית):

https://youtu.be/QoM35RDfmKY


הדיון פנימי בין שלושת האגואים שבראשנו (מתורגם):

https://youtu.be/LMBwbNqhPhA


כך לא תתנו לאגו לשלוט בכם - סרטון מבריק:

https://youtu.be/3CyN3yDfKo0


הרוחניות יכולה לא פעם לסייע כדי שהאגו לא ישלוט בהתנהגות שלנו:

https://youtu.be/n0hBVCOouVU


שיר על אגו (מתורגם):

https://youtu.be/DYMkD8g-xiI


על אגו טריפ (עברית):

https://youtu.be/hWl6Jv8V6-A


סרט תיכון בשם "סופר אגו" (עברית):

https://youtu.be/KB9054bJXZ0?long=yes


והסבר מקיף של האגו ותפקידו בחיינו:

https://youtu.be/iXEO0Z-saug?long=yes

הפצעונים יכולים להיגרם ממתח או לחץ גדול. הפחד או הלחץ הוא תגובה גופנית לסכנה. כשאנו פוחדים או חוששים מאד, גורמים לנו הורמוני לחץ להתמודד מול הסכנה, בלחימה נגדה או בבריחה ממנה.

אבל כשאיננו יכולים להילחם או לברוח מקשיים שאנו חווים, אותו הורמון לחץ שנקרא קורטיזול, מצטבר בגוף ומשפיע על בריאותנו. הורמוני הלחץ מגבירים את הדלקות בגוף, מחלישים את המערכת החיסונית והופכים אותנו רגישים לזיהומים. כך גופנו מתקשה יותר להילחם בחיידקים שגורמים לנו לפצעונים בעור ומגבירים את ייצור השומן בעורנו.

כך שכן - לחץ ומתח מגדילים את הסיכוי לפצעונים בפנים ובגוף.


הנה האקנה:

https://youtu.be/ue0uX-Eq19E


הקשר בין מתח ולחץ לפצעונים (מתורגם):

http://youtu.be/qz1FKi6z4Fc?t=14s


הכימיה של האקנה:

https://youtu.be/vy6KX5bZOg0


ויש כל מיני שיטות שמתיימרות לפתור את בעיית פצעוני האקנה:

https://youtu.be/dEJo4Bq6100

פָּרָנוֹיָה (Paranoia), בלשון העם "מחלת רדיפה", היא תסביך רדיפה, מחלת נפש שסממניה הם חשדנות קיצונית וחרדה לא מציאותית מגורמים שרוצים לכאורה להרע לחולה.

פרנואיד הוא אדם החש נרדף, אף על פי שאין לכך שום ביסוס במציאות וסובל מחרדות ופחדים על רדיפה, המשבשים את חייו.

פרנויה יכולה לנבוע גם מהתקף פסיכדלי, בשל שימוש בסמי הזייה, כמו אל־אס־די, מסקלין ואפילו מריחואנה.

גם אנשים שלא סובלים ממחלת נפש יכולים לחוות אשליות רדיפה דומות, אך בניגוד לחולים, הם מסוגלים להמשיך בחייהם הרגילים.

אנשים במצבי פרנויה קיצוניים עלולים להיסגר בחדר, מחשש שעוקבים אחריהם או שיש מצלמות המנהלות מעקב על צעדיהם. יש הסבורים שמנסים לחטוף אותם, שהם תחת מעקב של חייזרים מהחלל, או של סוכנים חשאיים שרודפים אחריהם.

יש גם חולים הסובלים מסכיזופרניה פרנואידית. בהפרעה זו הם נוטים לאמץ חששות על גורמים עלומים ועויינים שהשתילו בגופם שבבים למעקב ושהללו משדרים אליהם מסרים. זה יכול להגיע לא פעם מצידם לסירוב לניתוחים הכרחיים מתוך פחד מאותם גורמים.

מקור המילה פָּרָנוֹיָה הוא מהשפה היוונית, שבה משמעותה היא שיגעון. "פארא" פירושו "ליד" ו"נויה" ביוונית היא "נפש".


הנה סיפורה של מי שמתארת את התחושות של הפרנואיד:

https://youtu.be/Xyh9ZS75Iz4


השיר של אנשי "זהו זה" שהכיר באייטיז לכולם את הפרנויה (עברית):

https://youtu.be/N11XfM1ctMk


ואם אומרים שאתה פרנואיד זה לא אומר שלא רודפים אחריך... שיר על חוזה המדינה הרצל (עברית):

https://youtu.be/Z-JxFdJcoB4

יותר מכל אמן או להקה אחרת לפניה חוותה להקת הביטלס הערצת המונים. ארבעת הצעירים מליברפול לא התכוננו להערצה כה גדולה, מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שהתופעה הסוציולוגית הזו התרחשה בצורה שכזו. לא היה אמן עד אליהם, שחווה הערצה כה מהממת, משתקת ובהמשך מציקה.

קראו לשיגעון הביטלס שנוצר סביב הלהקה "ביטלמניה". מומחים ידעו לומר שמדובר ב"פסיכוזת המונים". מעריצים מוטרפים, במיוחד נערות בגיל העשרה, שלא מפסיקים לצרוח בעת שחברי הלהקה נגלים לפניהם. הופעות הלהקה התאפיינו אז בצרחות מחרישות אוזניים, שנמשכו לאורך כל ההופעה.
בנים חיקו את התסרוקות של חברי הלהקה ולבשו חליפות צמודות כמו אלה שאיתם הופיעו בצילומים ובהופעות. בנות התגודדו בנמלי התעופה ובבתי מלון שאליהם הגיעו וצרחו כשראו אותם.

זה החל באוקטובר 1963, לאחר שהלהקה הופיעה בשידור חי בטלוויזיה. למחרת דיווחו כל עיתוני בריטניה והחלו לסקר כל פרט על הלהקה הצעירה. כותרות ענק בעיתונים ותמונות שער של חברי הלהקה הפכו לעניין יומיומי, שבאופן מסוים התעלה על כל עניין אחר בממלכה. הפסטיבל התקשורתי התמים יצר גלים של עניין וקופות הכרטיסים לא עמדו בלחץ מעריצים שהמתינו לידן במשך יממות ארוכות, כדי לקנות כרטיס להופעות של הביטלס. בנובמבר 1963 הכריז העיתון הבריטי "הדיילי מירור" על תופעת ה"ביטלמניה" והשימוש במונח הפך לשגרתי.

כשיצאו לסיבוב ההופעות המפורסם באמריקה, התפשטה הביטלמניה אל ארצות הברית ולעולם כולו. בסרט של הביטלס עצמם "A Hard Day's Night" הוצגה התופעה וכיצד הביטלס לא יכולים לעשות צעד, מבלי שהמוני מעריצות נלהבות ישעטו לעברם בצרחות. אבל הסרט וכתבות טלוויזיה שהציגו את ההערצה אל הלהקה רק חיזקו את התופעה ובכל מקום בעולם שאליו הגיעו "ארבעת המופלאים" הם נתקלו במעריצות היסטריות המתגודדות בקבוצות גדולות, צווחות ללא הפסקה ומתעלפות מהתרגשות.

אבל בהדרגה זה החל להפריע. כשהביטלמניה הפכה לחלק מ"ההתנהגות המקובלת" סביב הלהקה, היא מנעה מהביטלס כל מגע עם המעריצים. הם לא יכולים היו לצאת מחדרי המלון שלהם ומצאו עצמם מסוגרים בכל עיר שבה הופיעו, בלי כל קשר עם הסביבה. צעדיהם הוגבלו לנסיעות והופעות. בראיונות עימם הם העידו שלא תמיד הם יודעים איפה הם נמצאים היום..

ואז באה ההודעה על הפסקת ההופעות של הביטלס. הביטלמניה הייתה אולי הסיבה העיקרית להחלטה. חברי הלהקה כבר לא נהנו והטירוף סביבם היקשה על חייהם. ג'ורג' האריסון כתב שנים אחר כך שהחיים הפכו עבורם לגיהנום. הצרחות בהופעות, סיפר פול מקרטני אחרי שנים, גברו על המוסיקה והביטלס כך לא הצליחו לשמוע את עצמם על הבמה.

וכך, באופן פרדוכסלי, גרמה האהבה וההערצה אליהם להחלטה של חברי הלהקה הפופולארית בעולם להפסיק להופיע ולהתמקד בהקלטות אולפן.


הנה תופעת הביטלמניה (עברית):

http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=1m16s&end=8m52s


כאן, בדנדי שבסקוטלנד, נתן המפיק לצרחות ההיסטריות את הכינוי "ביטלמניה":

https://youtu.be/dbjlahUpV3Y


גילויי הערצה חסרי תקדים באמריקה:

https://youtu.be/7mw1D3HTGng


המעריצים הישנים בשדה התעופה בהמתנה להם כשהם חוזרים לאנגליה:

http://youtu.be/I6Diyy4SYFE


ביטלמניה בהולנד:

http://youtu.be/YoYwkr1y0UE


וגילויי הערצה בלתי נתפסים גם באוסטרליה הרחוקה:

http://youtu.be/zBhzJjjlMkE

בדידות (loneliness) היא אולי הבעיה הכי כואבת בעולם המודרני. היא כבר זכתה לשם "מגפת הבדידות" ומחקר גדול שהושלם באמצע שנת 2024 הראה עד כמה היא אכן כזו.

הבדידות נראית לאנשים בעיה איומה, בעיקר כי החיים האנושיים מגדלים אותנו להיות חלק מחברה וממסגרת של חברים ומשפחה, שמהן אנחנו חלק. מצד שני אנו חיים בעידן שהולך והופך אינדיבידואלי, אישי, עידן של ה"אני" והמימוש העצמי.

והבדידות הכי גדולה, אומרים מחקרים חדשים יחסית, היא דווקא בגילאים צעירים. אם פעם בדידות הייתה יותר בעיה של זקנים, היום שיא הבדידות הוא,החזיקו חזק, בגילאי 18-24.

אם נחזור רגע לפרהיסטוריה, בימי קדם חיו בני האדם במסגרת חברתית. ממש כמו שבעלי חיים רבים הם חלק מלהקה שמגינה עליהם ומבטיחה הישרדות, כך היה גם האדם. החברה הייתה האופציה שלו לחיות ובלעדיה ההישרדות הייתה פשוט בלתי אפשרית. איך יכול היה אדם קדמון להגן על עצמו מפני טורפים, להשיג מזון, להתחמם בחורף ולחיות, כשהוא לגמרי לבדו?

נסו לדמיין חיים לבד ולתת טיפ לאדם קדמון שחי לבדו - מי ישמור לו על האש כשהוא יוצא לצוד חיות או ללקט ירקות? ואיך יכין אוכל בסופו של כל יום כזה, כשהוא מתמוטט מעייפות מיום עמוס פעילות וכל הפיצוציות ליד הנחל עדיין לא הומצאו?

מתחילים להבין? - תחושת הבדידות היא סוג של "כאב חברתי" שפיתחה האבולוציה בבני אדם במהלך דורות רבים, כדי שאנשים לא יתפתו להתנהג באופן לא חברתי ולהביא את עצמם לחיים לבד.

הדחייה החברתית שפגעה בהם לאחר התנהגות לא חברתית, הביאה אנשים באותם ימים לשינוי התנהגות, כדי שלא להיזרק מהמסגרת החברתית שלהם. מי שנזרקו התקשו מאוד להישאר בחיים והלקח לנשארים היה משמעותי - בכדי שלא להפוך לגופה הנאכלת בידי טורפים, כדאי לך מאוד להיות חלק מקבוצה, או בפשטות - טיפוס חברתי.

בימי הביניים של התרבות המערבית היית צמית או פיאודל, אבל תמיד חלק מקבוצה חברתית מוגדרת. בתקופת הרנסאנס שאחריה החל הפרט לקבל משקל משמעותי מאוד והדת הפרוטסטנטית שאך זה נולדה הדגישה את האחריות האישית של האדם. במאות הבאות זה הולך ומתחזק כשהמהפכה התעשייתית מביאה יותר ויותר אנשים לנטוש את חברת הכפר ולעבור לערים גדולות ומנוכרות. שם, לגמרי לבד ובלי המשפחה המורחבת, הם התמקמו עם המשפחה הגרעינית, המצומצמת, ובנו את חייהם.

מכאן נחלשה המסגרת החברתית והמשפחה הרחבה, מה שעתיד עוד יותר להתחזק בעולם המודרני ועוד יותר בעידן האינטרנט והטלפון החכם. כיום, אנשים מתרחקים אלפי קילומטרים זה מזה, כדי לעבוד, ללמוד ולהתחתן. את המשפחה, החמולה והשבט הם נטשו מזמן והתוצאה היא שהרשת החברתית כולה, לא זו המקוונת, נשארת מאחור.

כשעובדים ומקדישים יותר זמן ללימודים, לעניינים רומנטיים ולקריירה, החברים הקרובים שלנו הולכים ומתמעטים. האינטרנט מחליף עוד יותר את החיים והמפגשים עם חברים, בעוד הצ'אט המקוון מחליף את השיחה על בקבוק בירה עם חבר.

כיום, אנו פוגשים פחות ופחות חברים ורובנו הרבה פחות במפגשים של אופן אישי, שאינו מקצועי. בתהליך ארוך אבל מתמיד הופכים המפגשים הללו יותר ויותר נדירים.

זה שלב בחיים שבו המבוגר מתעורר יום אחד ומבין שהוא בודד. בגיל מבוגר למצוא חברים זה הרבה יותר קשה מבעבר. הבדידות הופכת כרונית ובן אדם שמבחינה ביולוגית עדיין זקוק לחברה, חש בודד מתמיד.

זו הסיבה שגם בימינו המודרניים הבדידות מרגישה לנו כל כך כואבת. ככל שהיא כרונית, הבדידות גם הופכת אותנו עוינים וחשדניים יותר ולכן מעמיקה עוד יותר. המוח של הבודד הכרוני מתחיל לעוות את המציאות החברתית שמסביבו. העוינות מחליפה את הנועם והנימוס והאדם הבודד מאבד את הסיכוי לתפיסה נעימה, אפילו של יחסים פשוטים עם הסובבים אותו.

אבל הבדידות לא רק כואבת לנפש. היא גם הורגת. אנשים בודדים נוטים להזדקן הרבה יותר מהר, מחלות הופכות אצלן קטלניות יותר והם חשופים יותר למחלות מוחיות כמו אלצהיימר. המדע והרפואה גילו שממש כמו עישון ועוד יותר מהשמנת יתר, הבדידות הורגת אותנו ואת הזיקנה שלנו ופוגעת בבריאות קשות.

וכך, באופן מדהים אבל אמיתי וכואב, מסתבר שגם בעידן המודרני, הבדידות והדחייה החברתית שאנו יוצרים לנו, מבלי משים ולפחות בראשנו שלנו, הן איומות בשבילנו ומסוכנות להישרדותנו לא פחות מבדידותו של האדם הקדמון, ההוא שנשאר מחוץ למשפחה שבמערה החמימה, עם האש, האוכל והאנשים שהוא לא סובל אבל חולק איתם גנים רבים מדי.


הנה הבדידות והמכניזם שלה (מתורגם):

https://youtu.be/AtCR6P5rsXU


בעידן הקורונה - מה עושים עם הבדידות כשאנחנו בבידוד (עברית):

https://youtu.be/0FZ55qGjaHs


הבדידות וההיסטוריה שלה (מתורגם):

https://youtu.be/n3Xv_g3g-mA?long=yes


והטלפון הנייד המושמץ כל כך הוא לפעמים דווקא מה שמסייע לבודדים (עברית)

https://youtu.be/0ZoEh-x3LvM?long=yes

שמתם לב כיצד ישנם אנשים שלא מסוגלים להתחיל את הבוקר בלי קפה? - כן, זה כך אצל כולם, אתם ודאי אומרים.. ואכן, מרבית המבוגרים שמסביבנו מכורים לקפאין שבקפה. גופם דורש אותו שוב ושוב. ברוכים הבאים לעולם ההתמכרויות.

התמכרות (Addiction) היא תהליך שבו מתפתחת אצל אדם תלות בחומר ממכר או בדבר אחר. המכורים מרגישים שלא יוכלו להמשיך בלי לקבל עוד ממושא ההתמכרות שלהם. לעתים קרובות כרוך הצורך הזה בכאבים פיזיים, כמו כאב ראש במקרה של מכור שלא קיבל את הקפה שלו בזמן, או כאבים של ממש במקרה של צורך נואש בסם.

בין הדברים הממכרים בולטים סמים ובמיוחד סמים ממריצים וסמי הזיה. בין הסמים הללו ניתן למצוא סמים כמו LSD, הרואין, אמפטמין, אקסטזי וקריסטל (קוקאין). אבל יש גם חומרים ממכרים שאינם סמים, כמו אלכוהול, ניקוטין, תרופות שהן סמי הרגעה, תרופות נגד כאבים ותרופות שינה.

בהתמכרות מפתח בדרך כלל גופו של המתמכר סבילות או התרגלות לחומר הממכר. במצב כזה נוצר אצל מתמכרים צורך להגביר את כמות החומר, על מנת להמשיך "להנות" ממנו. כך מפתחים המכורים תלות בחומר הזר ונזקקים לכמויות הולכות וגדלות ממנו. כך הופך המכור שבוי בידי החומרים שגופו דורש ולא מסוגל להפסיק לצרוך את החומר.

ככל שההתמכרות קשה, הופך תהליך הגמילה מחומרים כאלה לקשה יותר. אם רוצים להיגמל מהתמכרות כזו נוצרת תסמונת נסיגה המוכרת כ"קריז", משבר שמתלווה להפרעות קשות ולבעיות גופניות ונפשיות.

על אף שהתמכרויות כאלה אינן כרוכות בהשפעות פיזיות וב"קריז" בתהליך הגמילה, יש המתמכרים גם לדברי מאכל כמו שוקולד ולתחביבים כמו הימורים, ספורט, אכילה, קניות, גלישה באינטרנט, צפייה בטלוויזיה ועוד. התמכרויות כאלה יכולות להביא אנשים לתפקוד לקוי בחיי היום יום ואף לפשעים, הנחוצים להם כדי לממן את ההתמכרויות הללו.

יש מעט שוני בין התמכרות של בנים ובנות בגיל ההתבגרות. בדרך כלל בנים מושפעים מאד מהחברה בדרך להתמכרות לעישון, סמים ואלכוהול, בעוד שאצל בנות נמצא שדווקא גנטיקה מנבאת טוב יותר התמכרויות כאלה.

בעשורים האחרונים מתגלה במחקרים שונים שמקום מרכזי בנוירוכימיה של ההתמכרות תופסת דווקא מערכת ההנאה שבמוחנו. מסתבר שאנדורפינים, שהם מרכיבי העונג במוחנו, הם שמייצרים חלק מההתמכרויות הללו. בעקבות תגלית זו מתייחסים כיום להתמכרות באופן אחר לחלוטין מבעבר. פחות ופחות היא נתפסת כסוג של כשל בכוח הרצון ויותר כהפרעה נוירולוגית, שניתן וחשוב לטפל בה ככל מחלה אחרת.

יש לא מעט דיבורים על ההתמכרות לרשתות חברתיות והשינויים המטורפים שהיא גורמת לכולם, אבל במיוחד על צעירים ובני נוער.


כך מתמכרים לדברים כמו משחקי מחשב, סמארטפון ועוד (עברית):

https://youtu.be/VSX7ziH0aZo


התמכרות למין? (עברית)

https://youtu.be/JGNchdtnVjE


האם התמכרות לרשת החברתית היא אכן חברתית או שהיא אנטי-חברתית? (עברית)

https://youtu.be/MauV1LA8gNk


על ההתמכרות כתופעה (עברית):

https://youtu.be/-POipgPPxYU?long=yes


וסרט תיעודי על השיטות של גאבור מטה, מהמומחים המובילים בעולם להתמכרויות:

https://youtu.be/fMyd1QOP3mw?long=yes

נרקסיזם (Narcissism), או נרקיסיזם, היא אהבה עצמית מוגזמת של אדם.

קצת כמו אגואיסט, מי שהוא נרקיסיסט נוטה לאהוב את עצמו מאד ולהיות יהיר ואנוכי. אדם כזה לא ער לאנשים אחרים ולצרכיהם. הוא נוטה להתרכז בעצמו, על חשבון היחס והרגש כלפי אחרים.

נרקיסיסטים נוטים להיות דורסניים והם חסרים את היכולת לתת אמפתיה לאחרים, להרגיש את הצרכים של האחר ולהיות רגישים למצוקותיו. הם מתעניינים בעצמם ובעצמם בלבד. זה גורם לכך שקשה לחיות איתם.

לא פעם אנשים כאלה מגיעים רחוק, מצליחים בחיים ועושים קריירות מדהימות. אם כי זה לרוב זה קורה באמצעות דורסנות ורמיסת אחרים.

מהצד השני, נרקיסיסט יכול ליפול חזק מאד, כשהוא מפסיד במשהו שחשוב לו. אם פוליטיקאי נופל, לאחר שהתרגל לקבל מחמאות על תפקודו, אם ספורטאי נערץ נכשל לפתע ונופל, מצליחן בלימודיו שנכשל במבחן קובע, או חניך מצטיין שנתפס בקלקלתו - כל אלה נופלים מאיגרא רמה ולא פעם מתרסקים בעיני עצמם בצורה קשה מאד. הם פשוט לא ידעו שהם יכולים שלא להצליח... לעיתים קרובות זה מסתיים באופן עצוב.

כיום, יש מי שרואים בתופעת ה'סלפי' שהפכה כה פופולארית, סוג של נרקיסיזם והתרכזות יתר של האדם המודרני במראה החיצוני שלו. אז ממש כמו נרקיסוס מהמיתולוגיה היוונית (ראו באאוריקה בתגית "נרקיסוס"), רבים רואים באנשים שמרבים לצלם ולשתף תמונות סלפי של עצמם ברשתות החברתיות, ביטוי לנטיות גוברות של נרקסיזם.

השאלה המעניינת וגם מעט מטרידה היא האם יש כאן תהליך עמוק שישפיע על החברה המודרנית או רגע חולף, שישתנה כשיימאס לנו כחברה מעצמנו ומהמראה שלנו ונחפש משהו עמוק יותר, כמו תוכן, מחשבות, אופי ותכונות פחות בולטות? - מה דעתכם?


הנה תופעת הנרקיסיזם ומקורותיה (מתורגם):

https://youtu.be/arJLy3hX1E8


על הנרקסיזם (עברית):

http://youtu.be/2FXVf5a7hgQ?t=5m22s


דיון על הקשר שבין תופעת הסלפי לנרקיסיזם (עברית):

http://youtu.be/DdqyzxCYxqQ?t=1m43s


איך נרקיסיסטים מנסים לסדר אותנו:

https://youtu.be/Hg4ws1QPeNE


אביב גפן מספר מה גמל אותו מהנרקיסיזם (עברית):

http://youtu.be/SSUle3HWTvM?t=6s


בצחוק מכל הלב - כנראה שזה המנון הנרקיסיסטים (עברית):

https://youtu.be/WjQgsyPkuCk


וכך מזהים את הנרקיסיסטים (עברית):

https://youtu.be/oaUUK125qe4?long=yes