הפולקלור (Folklore) הוא תחום שעוסק בתרבויות השונות, שמרכיביהן עברו מדור לדור בעל-פה. בפולקלור יש מסורות, אמונות, מנהגים, ריקודים, שירי עם ואורחות חיים של עמים, כמו גם יצירות ספרותיות כסיפורי עם, אגדות, פתגמים, משלים ומעשיות.

את הפולקלור חוקרים אנשים שונים, מאנשי מדע כמו אנתרופולוגים ועד לחוקרי תרבות ואמנות, מתעניינים בתרבות המקומית של העם.

פירוש המושג "פולקלור" מורכב משתי מילים: עם – folk, וידע – lore


הנה הסבר ראשוני על הפולקלור:

http://youtu.be/FTzbTQPiy2M


פסטיבלי פולקלור מתקיימים בכל העולם ומהווים מפגש בין תרבויות ועמים:

http://youtu.be/y_aws7xomiQ


ריקודי פולקלור לתיירים מקובלים במקומות רבים בעולם, כמו בטברנה היוונית באי כרתים:

http://youtu.be/GVc_OvsTQ-w


לא פעם המוסיקה העממית אומצה על ידי מלחינים קלאסיים, כמו הריקוד ההונגרי מספר 5 של ברהמס:

http://youtu.be/Nzo3atXtm54


ושירה עממית גם היא משורשי הפולקלור:

http://youtu.be/cgPySvHoCi0

פסטיבל הטומטינה הוא מזכרת לימים של הרודן הספרדי פרנקו. כמזכרת לשלטונו העריץ נוהגים בני העיירה בוניול שבמחוז ולנסיה, לקיים פסטיבל זריקת עגבניות. בכל 29 לחודש אוגוסט באים מאות אנשים וזורקים עגבניות רקובות זה על זה, בקרבות רחוב משעשעים ואם לומר את האמת, מעט דביקים.. הפסטיבל מתקיים מאז שנת 1945 והפך לאטרקציה תיירותית. בכל שנה באים עשרות אלפי תיירים ומבקרים, לחזות בפלא האדום והדביק הזה - פלא העגבניה!


הנה סרטון של קרבות העגבניות בפסטיבל הטומטינה בולנסיה:

http://youtu.be/JzWWhqL0ruY


וצילום הפסטיבל מבפנים - כשהעגבניות נדבקות אפילו למצלמה:

http://youtu.be/DtA8zS3nlrc

פסטיבל קרב התפוזים באיבראה האיטלקית הוא חלק מקרב מדומה שעורכים תושבי איבראה שבאיטליה פעם בשנה. הם לובשים בגדים בסגנון ימי הביניים ומטיחים אחד בשני תפוזים - הכל כדי להזכיר את אומץ הלב של נערה צעירה שהעיזה להניף את נס המרד ולכרות את ראשו של המושל המקומי והאכזרי, שליח הקיסר הרומי השנוא כל כך. שתי הקבוצות - העניים והאצילים, משחקות את המשחק המדומה הזה עם קרוב ל-500 טון של תפוזים!


הנה סרטון של קרב התפוזים של איבראה:

http://youtu.be/y7iLpMcByl8

המרדי גרא (יום שלישי השמן) הוא חג נוצרי, שבמקומות רבים בעולם חוגגים אותו באכילה ובחגיגה שלפני 40 ימי הצום שמקדים את חג הפסחא הנוצרי.

אבל במקומות רבים בעולם המרדי-גרא הפך לפסטיבל חילוני ושמח שאינו קשור בדת דווקא. אחד המקומות שבהם המרדי גרא הוא חשוב מאד היא העיר ניו אורלינס שבארצות הברית, בה חוגגים את החג כבר 250 שנה. מרדי גרא הוא מאירועי התרבות הייצוגיים של ניו-אורלינס ורבים באים אליה כדי לחוות את החוויה המיוחדת.

סרט הקולנוע המשובח והעצוב "אדם בעקבות גורלו" הוא מסע של שני חברים למרדי גרא של ניו-אורלינס והם גם משלמים בחייהם על החוויה הזו.


הנה סרטון על מרדי גרא בניו אורלינס:

http://youtu.be/EkIZwXbSh-Y

היאבקות בהונות הוא ספורט מוזר שבו נאבקים המתחרים מי יכניע את מי בעזרת בוהן רגלו. בעיירה האנגלית אשבורן נוהגים לערוך מדי שנה את הפסטיבל המשונה של ההיאבקות אגודלי כף-הרגל, שמביאה אליה אלפי מתחרים, איש איש ובוהן רגלו החזקה לדעתו.

תחרות היאבקות הבהונות הזו קיימת מאז 1970 והפכה כבר מזמן לפסטיבל חגיגי ומשעשע של אנגלים מצחיקים. יש מי שמתבדחים שכל הספורט הזה הומצא כדי שיהיה סוף סוף משהו שהאנגלים יוכלו לנצח בו את שאר העמים..



הנה סרטון של היאבקות בהונות באנגליה:

http://youtu.be/mLWMFkFCDxQ

המאורים הם המתיישבים הראשונים של ניו זילנד. במאה ה-8 לספירה הם הגיעו על גבי סירות קאנו לאיי ניו זילנד ומאז הפכו לתושבים קבועים בהם. האירופים שהגיעו לאיים בשנת 1642 גילו שהמאורים מתנגדים בכוח לפלישה הלבנה שלהם. הם התגברו עליהם והתיישבו באיי ניו-זילנד.

כיום המאורים הם חלק בלתי נפרד מניו זילנד ויש ביניהם חקלאים, סוחרים ואמנים. הם בעלי מלאכה מיומנים מאד בעבודות אבן ועץ. ניו זילנד הלבנה למדה לכבד אותם, בהיותם בעלי מורשת המסקרנת תיירים רבים המגיעים למדינה. יש להם כיום חברי פרלמנט והם נחשבים כחשובים בתרבות המקומית.


הנה סרטון על התרבות המאורית:

http://youtu.be/OVRuE_vXaAw


הנה קצת על הריקודים של המאורים ובמיוחד על ריקוד המלחמה המאורי המכונה האקא:

http://youtu.be/3BoNmpvkavo

בפסטיבל האורות של גנט, מהגדולות שבערי בלגיה, מוארים בנייניה העיקריים של העיר העתיקה באור יקרות. מאות אלפי אנשים באים לחזות בתאורה המופלאה שהיא עיקר המומחיות של בוני המבנים העצומים ומיצגי האור המרהיבים של הפסטיבל.

גנט, מהערים הגדולות והחשובות באירופה של ימי הביניים, עושה הכל כדי לחזור לימי התהילה שלה והפסטיבל הוא דרך מצוינת לעשות זאת.

במהלך ימי הפסטיבל מאירים מעל 30 מצגי תאורה את מבניה הראשיים של העיר העתיקה. ה"לומינרה קניה", קתדרלת האור, ללא ספק גנבה את ההצגה לחלוטין. מדובר בקתדרלה שמעל 55 אלף נורות לד צבעוניות האירו אותה בימי הפסטיבל והיקנו לה הוד והדר אלוהיים, תרתי משמע..



הנה סרטון של האתרים המוארים מפסטיבל האורות של גנט:

http://youtu.be/d45Z2Oqxk6U



והנה סרטון של הקתדרלה המוארת בפסטיבל האורות של גנט:

http://youtu.be/h7w8w0G8GQY

"פסטיבל הברנינג מן" (Burning man festival), או "פסטיבל האיש הבוער", הוא פסטיבל שבו נפגשים בלב המדבר, למשך שבוע ימים, המוני אנשים שבאים לבושים בצורות מוזרות (חלקם לא לבושים כלל), על כלי רכב שונים ומשונים, תלבושות מגניבות ויוצאות דופן והרבה יצירתיות, כדי לשמוע מוסיקה, לייצר פרויקטים שונים ומשונים, לבנות עיר זמנית ולחוות הרבה חוויות ביחד.

כל זה קורה במישור גדול במדבר בלאק רוק, אגם מלח שהתייבש, שהופך לשבוע למקום יצירתי ומלא חדוות בניה וביטוי עצמי.

הפסטיבל הוא חלק מתרבות הנגד והוא גם מוקדש למחאה על מצב כדור הארץ, כיוון שהמשתתפים הם אנשים שרואים עצמם מחויבים לשמירה על העולם. כיום יש גרסאות שלו במקומות שונים בעולם, כולל פסטיבל ה"מידברן" בישראל.

שם הפסטיבל בא מהאירוע המרכזי שמסיים אותו - שריפת דמות אדם גדולה, "איש העץ", שנבנית במהלך הפסטיבל. שריפתה היא השיא של הפסטיבל.

בין אוהדי הפסטיבל המקורי היו סטודנטים צעירים מאוניברסיטת סטנפורד, שהיו למייסדי חברת גוגל, סרגיי ברין ולארי פייג'.


לפתיחה כמה רגעים מדהימים ותמונות מהפסטיבל של היום:

https://youtu.be/IWR45bt0YjU


והדברים המעניינים ביותר שתרצו לדעת על פסטיבל האיש הבוער:

https://youtu.be/gDYFPaZjEXc


כך נולד פסטיבל הברנינג מן:

https://youtu.be/3shFcfZ_aZw


מצגת וידאו שמראה תמונות של יצירות לרגע, שנוצרות לפסטיבל ואחרי כן מושמדות:

https://youtu.be/UnSb0Zmjq94


הנה מחנה הפסטיבל מלמעלה, עם הפסל הענקי שיישרף בסופו:

http://youtu.be/woOHbbaj6fM


מראות מפסטיבל הברנינג מאן 2018:

https://youtu.be/ULnEoqPl-3c


עכביש מהלך שבנה אחד הצוותים בפסטיבל:

http://youtu.be/WTHI8o5ZOFk


וסרט תיעודי על הברנינג מן:

https://youtu.be/H0NdVn2O1WY?long=yes

את ראש השנה של הסינים חוגגים כיום בכל העולם, כי יש קהילות סיניות גדולות בהרבה בירות בעולם. את חגיגות ראש השנה הסיני חוגגים במשך 15 יום רצופים!

שנת 2010 היתה שנת הנמר, שנת 2011 - שנת הארנב ושנת 2012 היא שנת הדרקון.


הנה סרטון של חגיגת שנת הדרקון בהונג קונג:

http://youtu.be/ptF4E_WmTpM?t=3s


והנה חגיגת שנת הדרקון ברובע הסיני בניו יורק:

http://youtu.be/qAELVZKxn4c

הפאליו הוא מרוץ פראי שמתקיים לכבוד מריה הקדושה ומקורו בתקופת ימי הביניים. הוא מתקיים ברציפות מאז שנת 1656. פעמיים במהלך השנה, ב-2 ביולי וב-16 באוגוסט, מקיימים ב"פיאצה דל קאמפו" שבעיר סיינה בטוסקנה את הפאליו - מרוץ הסוסים של סיאנה, שבו מתחרים נציגי 17 הרובעים של העיר. במרוץ רוכבים המתחרים ללא אוכף והמנצח הוא מי שהקיף את הכיכר שלוש פעמים והגיע ראשון. הוא זוכה בפיסת בד סמלית המכונה "פאליו".

אכן, בשביל 90 שניות בממוצע של המרוץ מתכוננים זמן רב ומה שמדהים הוא שגם סוס שרוכבו נפל ממנו יכול לנצח את המרוץ לבדו, אם הגיע ראשון!

אמנם הפאליו הזה מתקיים גם במקומות אחרים אבל זה של סיאנה נחשב למוצלח והמפורסם ביותר.


הנה סרטון של מרוץ הפאליו בסיאנה שבטוסקנה:

http://youtu.be/ijNk3QcuFQ8


והנה הפאליו, מרוץ הסוסים ללא אוכפים של סיאנה, מזווית אחרת:

http://youtu.be/gfSXmALnFns

מאז שנת 1967 שבה החל פסטיבל הג'אז במונטרה לפעול הוא הפך לאחד מהפסטיבלים החשובים בעולם המוסיקה. בנוסף לג'אז, שהוא העיקרי בפסטיבל, מנוגנים סגנונות מוסיקה מגוונים. פסטיבל מונטרה מתקיים בכל שנה בחודש יולי בעיר מונטרה שבשווייץ ונמשך שלושה שבועות

מאות אלפי חובבי מוסיקה ומאזינים מגיעים בכל שנה לעיר כדי לחזות במופעים המעולים שמועלים בו. בין אמני הג'אז הגדולים שהופיעו במונטרה במהלך השנים היו סוני רולינס, אוסקר פיטרסון, מיילס דייוויס, דיזי גילספי, ביל אוונס, קית' ג'ארט, להקת "ות'ר ריפורט", הרבי הנקוק, נינה סימון, צ'ארלי מינגוס, אלה פיצג'ראלד ועוד רבים.


הנה המראות והצלילים של פסטיבל מונטריי:

http://youtu.be/UB1XcwZg8u4


הנה מיילס דיוויס בהופעה בפסטיבל מונטריי בשנת 1991:

http://youtu.be/WR1bOE3Fszo?t=3s


הנה סטיב ארל שר ומנגן בלוז בפסטיבל:

http://youtu.be/CTTvQddSTXQ

ריקודי עם בישראל הם נוהג חברתי שהיה אהוב על החלוצים בעליות הראשונות לארץ. עם קום המדינה הפכו ריקודי העם לדרך בילוי נפוצה בישראל ובכל קיבוץ ועיר רקדו אותם בחגיגות ושמחות ציבוריות. חוגים לריקודי-עם הפיצו את הריקודים המקובלים והגדילו את מעגל הרוקדים.

מרבית ריקודי העם הומצאו על שירים ישראליים פופולאריים בתקופות שונות. לקהילת הרוקדים והמרקידים יש את מבחר הריקודים המוכרים לה. יוצרים שונים ממציאים כל הזמן ריקודים חדשים, שנלמדים בחוגים לריקודי-עם ובפסטיבל ריקודי העם השנתי בכרמיאל. אלו שזוכים להצלחה מופצים במהירות ונכנסים לאוצר ריקודי העם בישראל.


הנה תולדות ריקודי העם בישראל:

http://youtu.be/ChKxkA1nZRo

בפסטיבל השלג והקרח בעיר חרבין שבסין מוצגים בכל שנה עשרות פסלים עשויים קרח שפוסלו מגושי קרח שנחצבו מנהר סוֹנגחוּאָה הסמוך אליה.

מאות אלפי תיירים באים בקור החורפי של מינוס 10 עד 20. הם באים לחזות בעשרות אמנים ואלפי עוזריהם המפסלים בתים ומבנים, דמויות ענק, קתדרלות של קרח וקשתות ענקיות ועוד. בחלק ניכר מהפסלים מוצבת תאורה מרשימה שהופכת את גושי הקרח לקסומים עוד יותר ומזמינים לצפייה בלילה.


הנה סרטון על פסטיבל הקרח של חרבין:

http://youtu.be/VjNoUDdKcGo


הנה קצת ממראות הפסטיבל:

http://youtu.be/3H_A5dDpvTg


הנה עוד סרטון על הפסטיבל:

http://youtu.be/IqNSgAmT8E0


הנה עבודת הפיסול של האמנים המתכוננים לפסטיבל:

http://youtu.be/Ld_XDRjzGRY

מבין הפסטיבלים של המזרח, אחד הצבעוניים והמיוחדים שבהם הוא פסטיבל האביב הסיני (Chinese Spring Festival).

זהו פסטיבל מלא שמחה, שמתחיל ביום הראשון של לוח השנה הסיני (23 בדצמבר) ונמשך כ-3 שבועות. זהו חג שהוא קודם כל חג משפחתי ובמעגל הקרוב, מלא בארוחות משותפות של כל המשפחה, זמן להידוק הקשרים עם חברים קרובים ורחוקים. קודמים לו הכנת קישוטים לבית, ציור ותליית תמונות ושטיחים מיוחדים לפסטיבל ועוד הפתעות. קשרים וחגיגות - אלו המאפיינים המרכזיים של פסטיבל האביב הסיני.

אבל החגיגות ההמוניות הגדולות ברחובות הן אלו שהכי מוכרות בעולם. הסינים מקיימים מצעדים שמחים אל המקדשים שלהם והופעות של אמנים סיניים בבגדים מיוחדים. רחובות מקושטים בשלל קישוטים אופייניים לחג, השמיים מוארים בזיקוקים והרחובות בפנסים סיניים מסורתיים שנתלו לקראת החג. מהלכים בהמוניהם אנשים שקנו בגדים חדשים במיוחד לחג והם נותנים מעות כסף קטנות לילדים.


הנה סיפורו של פסטיבל האביב בסין:

https://youtu.be/lEtADJI97Q0


האווירה המדהימה של פסטיבל האביב הסיני:

https://youtu.be/DKUF2oxDMNk


דיווח על החג שהתחיל:

https://youtu.be/CHbVzy86Euc


וסרט תעודה קצר על חג האביב של סין:

https://youtu.be/s_AIjY2Owio

דֶבְּקָה הוא ריקוד ערבי מסורתי, המחול הלאומי של לבנון וסוריה, ושל הדרוזים. מקור הריקוד לא ידוע. הדבקה הוא ריקוד מסורתי ופטריוטי ונוהגים לרקוד אותו בחתונות, מסיבות ואירועים לאומיים.

הרקיעות ברגליים על פי הקצב, הן אופייניות לריקוד הדבקה ולכל אזור או עם יש קצב וצעדים מעט אחרים. את הדבקה רוקדים בשורה או בחצי מעגל. זהו ריקוד קבוצתי - של קבוצת גברים, קבוצת נשים או קבוצות מעורבות. מוביל הריקוד מנהיג ומוביל את הקבוצה לפי קצב רקיעות רגליו. לעתים קרובות מניף ראש הקבוצה את ידו באוויר או מניף מטפחת או כאפייה.


הנה ריקוד דבקה מסורתי:

http://youtu.be/-5AqUDqNQeg

צינג מינג (Qingming), או פסטיבל ניקוי הקברים, הוא חג שחוגגים בסין פעם בשנה, בכל חודש אפריל. בחג מנציחים הסינים בדרך משונה מעט וחולקים כבוד לאבותיהם המתים. לאחר שהם מנקים את קבריהם, הם מתיישבים לארוחה עליזה ליד הקברים. הם מניחים על הקברים ומראים לקבורים את המאכלים שהכינו.

בסיום הארוחה מטילים החוגגים קוביות אדומות שמעידות האם האבות הקדמונים סיימו גם הם לאכול. הם גם שורפים מעט כסף, כדי שלא ייחסר בעולם הבא..


הנה סרטון אנימציה שמסביר מהו פסטיבל צינג מינג - פסטיבל ניקוי הקברים:

http://youtu.be/wTeoWgKc9b4


יום הזיכרון למתים:

https://youtu.be/f0PIjYMg_fQ


עוד הסבר על שורשי הפסטיבל:

https://youtu.be/4gfpF4620-w


ועוד סרטון קצרצר שמראה את בית הקברות עם המינחה שהשאירו על הקברים:

http://youtu.be/Nasx9FS6KqY

חג הקורבן המוסלמי מציין את המועד לקיום מצוות החג', מצוות העלייה לרגל למכה. החג נחגג במשך 4 ימים, החל מהיום העשירי של החודש האחרון בלוח המוסלמי. העלייה לרגל עצמה נמשכת כשבוע, וחג הקורבן מציין את אחד השיאים בטקסים הנהוגים בה.

המוסלמים שמקיימים את החג בביתם מקריבים טלה כקורבן ומכינים את בשרו על האש למאכל בסעודת החג וחלקו כתרומה לעניים. זהו טקס שדומה לטקס הנהוג במכה, על ידי העולים לרגל. הקרבת הכבש היא לזכר "עקידת ישמעאל" - סיפור מקביל ל"עקידת יצחק" של היהודים, כפי שהיא מופיעה בקוראן המוסלמי. גם אצלם אברהם רצה לעקוד את בנו כדי להוכיח את גודל אמונתו באלוהים ואלוהים ויתר על כך ושלח לו כבש, שאותו שחט אברהם במקום את בנו.

חג הקורבן מכונה גם "החג הגדול" ובערבית "עיד אל אדחא". ביום שלפניו יש גם צום ובחג עצמו, חוץ מהקורבן נוהגים המוסלמים גם לקנות בגדים חדשים לכל המשפחה ולחגוג בחיק המשפחה והקהילה.


הנה סרטון על המנהג והסיבות לחג הקורבן:

http://youtu.be/VArS-yLmMoQ


הקניות המסורתיות לקראת החג:

http://youtu.be/7YyUFAYqzzA


וההכנות לחג הקורבן בשוק הכבשים ברהט:

http://youtu.be/My_QWW9sqF8

פסטיבל המסכות של ונציה, קרנבל ונציה למסכות, נולד בימי הביניים, בסביבות המאה ה-10. בתקופת הרנסאנס הוא הפך לפסטיבל רשמי של העיר המפורסמת. במהלך המאות שאחרי ימי הרנסאנס הועם זוהרו של הקרנבל ובשלב מסוים הפסיקו לחוג אותו. רק במאה העשרים החזירו אותו האיטלקים והחל משנות ה-70 של המאה ה-20 הוא חזר להיות פסטיבל שנתי שמתרחש בכל חורף, באמצע חודש פברואר.

היסטוריונים מעריכים שבזמנים העתיקים השפיע הקרנבל של ונציה על היהודים והכנסת התחפושות לחג הפורים היה מנהג שהושפע ממנו.

אמנם קרנבל המסכות בוונציה הוא פסטיבל קטן שלא מתחרה בקרנבל של ברזיל, אבל בכל זאת נוהרים אליו תיירים מכל העולם. כיום הוא מציע לא פחות משלושה שבועות של אמני מסכות, רקדנים, אמני רחוב ומוסיקאים, שמופיעים ומשמחים בשלל מסכות וכישרון, באחת הערים היפות והמיוחדות בעולם.


הנה סרטון מפסטיבל המסכות בוונציה:

http://youtu.be/Th15HMLPSio?t=15s


משט המסכות שפותח את פסטיבל המסיכות של ונציה:

http://youtu.be/n7nYvQCsDNY


ועוד מסכות מפסטיבל המסכות של ונציה:

http://youtu.be/lKe4HqXLOns

בכל חודש יולי חוגגים בחוף דאיצ'ון בעיר בוריונג, דרום קוריאה את פסטיבל הבוץ. כל המשתתפים הפסטיבל הזה מתכסים מכף רגל ועד ראש בבוץ. בפסטיבל גם מפסלים בבוץ, גולשים במגלשות בוץ, מתחרים בהיאבקות בבוץ ואפילו יש תחרות יופי לאנשים עטופי בוץ. הכי מהנים הם עיסויי בוץ אחד לשני והאווירה הכללית, שבה פשוט חוגגים את הבוץ המקומי והבריא עד מאד.


הנה סרטון של חוויות מפסטיבל הבוץ של בוריונג:

http://youtu.be/V3fjDAgTq1Y


וקצת ממה שמסביב לפסטיבל הבוץ:

http://youtu.be/J1xIZQSDzFo

לנו יש את פסח, אבל להודים יש את חג הצבעים ההודי, שנקרא "חג ההולי" או ה"הוליקה". בהיותו מסורת הינדית עתיקה, ההולי הוא מהחגים המטריפים של הודו, חג האביב שלהם, שהוא כולו בסימן צבעים. החג הזה הוא גם חג האהבה של הודו, שכן הוא עומד בסימן סיפור האהבה המיתולוגי בין קרישנה וראדה, אהובתו מהמיתולוגיה ההודית.

זה מתחיל ביום שאחרי ליל הירח המלא של חודש מרץ. אז חוגגים מאמיני דת ההינדו והסיקים את הפרידה מהחורף ואת תחילתו של האביב. החוגגים משפריצים צבעים אחד על השני ודומה שביום הזה מותרים כל הדברים האסורים: החוגגים שותים חלב עם סם מריחואנה וחוגגים זה לצד זה בלי הבדלי מעמד. צריך להבין שזה יוצא דופן בהחלט, שכן בהודו יש הפרדה ברורה בין הקאסטות השונות, המעמדות ההודים. בחג ההולי לא מפסיקים לשיר ולרקוד לאל קרישנה, כשאין מחיצות בין ההודים.

אבל ההולי הוא כבר מזמן לא סתם חג הודי. כשפסטיבל ההולי מגיע מוכיחים תושבי הודו שהם יודעים לצאת מהשאנטי או העוני והדלות ולהרים חגיגת צבעים שניתזים באוויר, באבקות צבעוניות מכל כיוון ובכל גוון. הרחובות מתמלאים בקרבות צבע, מסיבות ענק עטופי צבעי גוף ומוסיקה מחרישת אוזניים, כיכרות הערים נצבעים בכל צבעי הקשת והחגיגות לא נגמרות, בהילולה מלאת התלהבות וצבע שנמשכת ימים שלמים.

גם נפאל, שכנתה של הודו, עורכת חגיגות דומות בחג הצבעים ומהודו התפשטו חגיגות הצבע למקומות רבים בעולם, הן בשל העובדה שהאוכלוסייה ההינדואית חוגגת אותו בכל מקום שבו היא נמצאת, כולל בפקיסטן, מלזיה, סרי לנקה, סורינם ומאוריציוס והן משום שבמדינות מערביות כמו ארצות הברית ואנגליה, הוא מהווה חלק מטרנד מהנה של הכפר הגלובלי שפוגש את מתרפקי תרבות ההיפים והפסיכדליה.


הנה סרטון של חג הצבעים בהודו:

https://youtu.be/zqsRFAJVN9c


גם התיירים בהודו נהנים בחג הצבעים:

http://youtu.be/Hh-o5g4tLVE


הדודל שהקדישו לו בגוגל:

https://youtu.be/LgFf42Krh4c


והנה מצגת תמונות של החג:

http://youtu.be/i4atKTpZ1aA

לכל עם יש את הבלוז שלו. אצל היוונים הבלוז הזה עני כמו אצל כולם, אבל הוא מקושט במזרחיות, כאב והמון אוזו, האלכוהול שלהם. קוראים לו רמבטיקו, מבטאים רבטיקו (Rebetiko) והוא טרגדיה שיש לה צלילים ונשמה.

הרבטיקו הוא מוסיקה שלא החליטה מהי בדיוק. הרי זוהי מוסיקה שנולדה בקו התפר של היוונים תושבי אסיה הקטנה, תורכיה בעצם, שהוכרחו לעבור ליוון בשנות ה-20 של המאה הקודמת.

זה היה הטרנספר הידוע בעידן המודרני. תורכיה ויוון, שתי יריבות קשות, סיכמו ביניהן אחרי התבוסה היוונית האיומה, על חילופי אוכלוסייה. החלפת האזרחים הבטיחה לבטל אחת ולתמיד את תופעת המתנחלים שיושבים בשתיהן, יוונים השוכנים בתורכיה ותורכים שמתגוררים ביוון. המנהיגים ראו בזה פתרון מצוין, אבל מישהו שכח שמדובר בבני אדם.

כך הפכו בבת אחת אלפי יוונים שחיו חיים טובים בתורכיה למהגרים עניים ביוון. זו הייתה לכאורה מולדתם אבל חלקם הגדול חש בה זר ומוזר. מנהגים, אופי ואפילו מראה, הכל הבחין ביניהם לבין היוונים, אבל במיוחד פגעה ההתנשאות הזו, שהציבה אותם למטה. מאד נמוך למטה.

המוזרה ביותר הייתה המוסיקה שתצמח להם, מוסיקה נחותה שצמחה בטברנות האפלוליות בשכונות העוני של המהגרים שהם היו. מפיראוס ועד סלוניקי, הרבטיקו הייתה מוסיקת הגולים שלא מוצאים את מקומם, מתפרנסים בקושי, מכורים לטיפה מרה ולסמים ומבכים את גורלם בגעגוע לעבר שכבר נגמר ולא ישוב.

הלחנים של מוסיקת הרבטיקו היו גם הם מפוצלים ולא דומים לשום דבר. עם כינור ובגלמה, עוד וקאנון, ביחד עם בוזוקי וגיטרה, הם חיברו מוסיקה תורכית וערבית עם יווניות והיו מחוברים לטקסטים עמוסי כאב, עוני וייאוש. רק בשנות ה-70, עשרות שנים אחר-כך, יגלו היוונים את הקסם של השירים של אנשים שמצאו את עצמם פעם באמצע החיים, נאבקו על זכותם להיחשב ליוונים אמיתיים ולשמור על משהו מתרבותם הישנה. אז היא תהפוך לאגדה וללהיט ענקי ביוון וברחבי העולם.

אבל מי האמין אז, בשנות העשרים, במאורות רוויות האלכוהול והחשיש שבהן שרו אמני הרבטיקו, לא מעט מהם יהודים מוכשרים, שיום יבוא והם יהיו לכוכבים. מי חשב ששמות כמו צ'צ'ניס, ריטה אבדזי, מרקוס ומוואקאריס, סטלה חסקיל, והכוכבת הגדולה רוזה אשכנזי, האחרונות יהודיות, יעוררו גל הערצה שכזה. הרי כולם היו אז אנשי שוליים שהמוסיקה הייתה בשבילם פרנסה והצלה והם שרו ל"מאנגס", אנשי שכונות שנעו בין הפשע לאבטלה ועבודות קשות-יום והחוק כל הזמן חיפש. כמו הבלוז האמריקאי שהיה לג'אז המצליח, כך הרבטיקו הפך למוסיקה שכל יווני עתה מחבק בחום ומאמין שהיא השורשים המוסיקליים שלו ושל יוון. הו, איך שתקליט מסתובב...


הנה מאורות הרבטיקו כפי ששוחזרו בסרט הקולנוע "רבטיקו" מ-1983:

http://youtu.be/FpYyaipU2qg?t=11s


שיר רבטיקו עם תרגום לעברית של המילים המספרות על החיכוך עם החוק:

http://youtu.be/cDdvqkx7GOM


רוזה אשכנזי, הדיווה היהודיה של עולם הרבטיקו:

http://youtu.be/zkt47_-cXhw


עוד מהסרט המופלא ההוא:

http://youtu.be/aXJQmTSptCc