מהי הבלרינה?
בלרינה (Ballerina) היא רקדנית בלט מקצוענית וכיום השימוש בו נפוץ מאוד, אך במסורת הבלט הקלאסית הרוסית היה המונח שמור רק לרקדנית בדרגה הגבוהה ביותר בלהקה.
הדרך להיות בלרינה מתחילה מוקדם, בדרך כלל בגילאי 7-8, כאשר ילדות צעירות מתחילות שיעורי בלט שמדגישים יציבה נכונה, גמישות וטכניקה בסיסית שהיא הבסיס להמשך.
חיי האימונים של הבלרינה הם תובעניים בצורה קיצונית. בלרינה מקצוענית מתאמנת 6-8 שעות מדי יום, 6 ימים בשבוע. בוקר טיפוסי מתחיל באימון ליד המעקה הקבוע לקיר, הבארה (Barre) שמחמם את הגוף ומשכלל את התנועות. לאחר מכן ממשיך האימון בעבודה במרכז האולם והוא מסתיים בחזרות על הכוריאוגרפיות, הריקודים עצמם.
הגוף של רקדנית בלט צריך להיות חזק וגמיש בו זמנית, לכן רקדניות רבות משלבות פילאטיס ויוגה לצד האימונים הקלאסיים.
משם אפשר להתקדם לסוליסטית (Soloist) ובסופו של דבר לרקדנית ראשית (Principal Dancer או באיטלקית Prima Ballerina).
מיסטי קופלנד (Misty Copeland), שהפכה ב-2015 לאפרו-אמריקאית הראשונה בדרגת רקדנית ראשית, פרימה בלרינה בתיאטרון הבלט האמריקאי (American Ballet Theatre), התחילה לרקוד רק בגיל 13, גיל שנחשב מאוחר מאוד בתחום.
רקדניות מקצוענות צורכות 2,500-3,500 קלוריות ביום בהתאם לעומס, עם דגש על חלבונים ופחמימות. הפציעות בקרסוליים, ברכיים וגב תחתון נפוצות מאוד בגלל העומס הכבד על הגוף.
נעלי הפוינט (Pointe Shoes) המאפשרות עמידה על קצות האצבעות יוצרות לחץ עצום על כפות הרגליים. כל זוג מותאם אישית, והרקדנית מבלה זמן ב"שבירתן" - כיפוף ודריכה כדי שיהיו גמישות.
רקדנית מקצוענית עוברת בממוצע 100-150 זוגות נעליים לעונה. הקריירה קצרה יחסית ורובן פורשות בין גיל 35-40 בגלל הבלאי הפיזי, אך חלקן מסיימות מוקדם יותר. לאחר מכן רבות עוברות לאימון או כוריאוגרפיה.
בלרינה (Ballerina) היא רקדנית בלט מקצוענית וכיום השימוש בו נפוץ מאוד, אך במסורת הבלט הקלאסית הרוסית היה המונח שמור רק לרקדנית בדרגה הגבוהה ביותר בלהקה.
הדרך להיות בלרינה מתחילה מוקדם, בדרך כלל בגילאי 7-8, כאשר ילדות צעירות מתחילות שיעורי בלט שמדגישים יציבה נכונה, גמישות וטכניקה בסיסית שהיא הבסיס להמשך.
חיי האימונים של הבלרינה הם תובעניים בצורה קיצונית. בלרינה מקצוענית מתאמנת 6-8 שעות מדי יום, 6 ימים בשבוע. בוקר טיפוסי מתחיל באימון ליד המעקה הקבוע לקיר, הבארה (Barre) שמחמם את הגוף ומשכלל את התנועות. לאחר מכן ממשיך האימון בעבודה במרכז האולם והוא מסתיים בחזרות על הכוריאוגרפיות, הריקודים עצמם.
הגוף של רקדנית בלט צריך להיות חזק וגמיש בו זמנית, לכן רקדניות רבות משלבות פילאטיס ויוגה לצד האימונים הקלאסיים.
מסלול מקצועי
המסלול המקצועי של הבלרינה מתחיל בדרך כלל בגיל 18-19 כחברה בקבוצת הרקדניות (Corps de Ballet), הדרגה הנמוכה בלהקה.
משם אפשר להתקדם לסוליסטית (Soloist) ובסופו של דבר לרקדנית ראשית (Principal Dancer או באיטלקית Prima Ballerina).
מיסטי קופלנד (Misty Copeland), שהפכה ב-2015 לאפרו-אמריקאית הראשונה בדרגת רקדנית ראשית, פרימה בלרינה בתיאטרון הבלט האמריקאי (American Ballet Theatre), התחילה לרקוד רק בגיל 13, גיל שנחשב מאוחר מאוד בתחום.
תזונה
התזונה היא נושא בעייתי. הלחץ לשמור על משקל נמוך הוביל במקרים רבים להפרעות אכילה, אך בשנים האחרונות יש מודעות גוברת לבעיה.
רקדניות מקצוענות צורכות 2,500-3,500 קלוריות ביום בהתאם לעומס, עם דגש על חלבונים ופחמימות. הפציעות בקרסוליים, ברכיים וגב תחתון נפוצות מאוד בגלל העומס הכבד על הגוף.
נעלי הפוינט (Pointe Shoes) המאפשרות עמידה על קצות האצבעות יוצרות לחץ עצום על כפות הרגליים. כל זוג מותאם אישית, והרקדנית מבלה זמן ב"שבירתן" - כיפוף ודריכה כדי שיהיו גמישות.
רקדנית מקצוענית עוברת בממוצע 100-150 זוגות נעליים לעונה. הקריירה קצרה יחסית ורובן פורשות בין גיל 35-40 בגלל הבלאי הפיזי, אך חלקן מסיימות מוקדם יותר. לאחר מכן רבות עוברות לאימון או כוריאוגרפיה.
