איך ניתן ליצור שתיל מצמח קיים?
השרשה היא אחת הטכניקות החקלאיות העתיקות ביותר בעולם ובמהותה פשוטה להפליא: לוקחים חלק מצמח אחד וגורמים לו להצמיח שורשים משלו, כך שהוא הופך לצמח עצמאי לחלוטין.
הרומאים השתמשו בשיטה זו לפני אלפי שנים כדי להרבות גפנים, אגסים ותאנים. הם, ככל הידוע, מהראשונים שהבינו שאפשר "לשכפל" עץ מוצלח מבלי להמתין לזרע.
הצלחת ההשרשה תלויה בתא צמחי מיוחד בשם מריסטם (meristem), רקמה שנמצאת בנקודות גדילה של הצמח ומסוגלת להתפתח לכל סוג תא אחר. כשגוזמים ענף ומכניסים אותו לאדמה, תאי המריסטם מזהים שחסרים שורשים ומתחילים לייצר אותם.
בפועל, הדרך הנפוצה ביותר היא השרשת גבעול (stem cutting) שנעשית כך: חותכים ענף בריא באורך 10 עד 15 סנטימטרים, ממש מתחת לעלה. מסירים את העלים התחתונים וטובלים את הקצה בהורמון השרשה (rooting hormone) שמכיל חומר בשם אוקסין (auxin) - הורמון צמחי טבעי שמאיץ את היווצרות השורשים.
לאחר מכן נועצים את הגבעול באדמה לחה או בחול גס ושומרים על לחות גבוהה. בתוך שבועות ספורים, לרוב 3 עד 8, מתחילים להופיע שורשים.
יש גם שיטת השרשה בהנחת ענפים (layering), בה הענף לא מנותק מהצמח המקורי אלא מעוגן לאדמה תוך כדי גדילה, עד שהוא מפתח שורשים עצמאיים. שיחי דמדמניות (currant) ויסמין (jasmine) מושרשים כך לעיתים קרובות.
דוגמה יפה להשרשה יש בגנים הבוטניים של קיו גרדן (Kew Gardens) בלונדון. שם שמורים ענפים מושרשים של עצים היסטוריים שכבר אינם קיימים. ביניהם ניתן למצוא עצים שנטע בחצרו צ'רלס דרווין (Charles Darwin), הוגה תורת האבולוציה. ההשרשה, במובן מסוים, מאפשרת לצמחים כאלו לנצח את הזמן.
כאלו שיש להם בעלי גזע מעוצה אך בשרני ומלא נוזלים, מה שהופך אותו קל להשרשה. ביניהם גרניום, יהודי נודד, בזיליקום, נענע, ליפופית הבטטה, ירקה, קולאוס, בת שבע, פוטוס, גזניה, ניצנית, ביגוניה, פסיפלורה, היביסקוס וכל הסוקולנטים.
משימה בוטנית
============
נסו להשריש צמח במים. הביאו מזמרה, כוס זכוכית, מים פושרים ואת הצמח שממנו תרצו לחתוך ענף.
אפשר להשריש ישירות באדמה או לשתול אותו בעציץ פלסטיק מלא באדמה עם דשן, תערובת שתילה.
השרשה היא אחת הטכניקות החקלאיות העתיקות ביותר בעולם ובמהותה פשוטה להפליא: לוקחים חלק מצמח אחד וגורמים לו להצמיח שורשים משלו, כך שהוא הופך לצמח עצמאי לחלוטין.
הרומאים השתמשו בשיטה זו לפני אלפי שנים כדי להרבות גפנים, אגסים ותאנים. הם, ככל הידוע, מהראשונים שהבינו שאפשר "לשכפל" עץ מוצלח מבלי להמתין לזרע.
הצלחת ההשרשה תלויה בתא צמחי מיוחד בשם מריסטם (meristem), רקמה שנמצאת בנקודות גדילה של הצמח ומסוגלת להתפתח לכל סוג תא אחר. כשגוזמים ענף ומכניסים אותו לאדמה, תאי המריסטם מזהים שחסרים שורשים ומתחילים לייצר אותם.
בפועל, הדרך הנפוצה ביותר היא השרשת גבעול (stem cutting) שנעשית כך: חותכים ענף בריא באורך 10 עד 15 סנטימטרים, ממש מתחת לעלה. מסירים את העלים התחתונים וטובלים את הקצה בהורמון השרשה (rooting hormone) שמכיל חומר בשם אוקסין (auxin) - הורמון צמחי טבעי שמאיץ את היווצרות השורשים.
לאחר מכן נועצים את הגבעול באדמה לחה או בחול גס ושומרים על לחות גבוהה. בתוך שבועות ספורים, לרוב 3 עד 8, מתחילים להופיע שורשים.
יש גם שיטת השרשה בהנחת ענפים (layering), בה הענף לא מנותק מהצמח המקורי אלא מעוגן לאדמה תוך כדי גדילה, עד שהוא מפתח שורשים עצמאיים. שיחי דמדמניות (currant) ויסמין (jasmine) מושרשים כך לעיתים קרובות.
דוגמה יפה להשרשה יש בגנים הבוטניים של קיו גרדן (Kew Gardens) בלונדון. שם שמורים ענפים מושרשים של עצים היסטוריים שכבר אינם קיימים. ביניהם ניתן למצוא עצים שנטע בחצרו צ'רלס דרווין (Charles Darwin), הוגה תורת האבולוציה. ההשרשה, במובן מסוים, מאפשרת לצמחים כאלו לנצח את הזמן.
אילו צמחים קל להשריש:
צמחים שקל להשריש אותם הם לרוב
כאלו שיש להם בעלי גזע מעוצה אך בשרני ומלא נוזלים, מה שהופך אותו קל להשרשה. ביניהם גרניום, יהודי נודד, בזיליקום, נענע, ליפופית הבטטה, ירקה, קולאוס, בת שבע, פוטוס, גזניה, ניצנית, ביגוניה, פסיפלורה, היביסקוס וכל הסוקולנטים.
משימה בוטנית
============
נסו להשריש צמח במים. הביאו מזמרה, כוס זכוכית, מים פושרים ואת הצמח שממנו תרצו לחתוך ענף.
אפשר להשריש ישירות באדמה או לשתול אותו בעציץ פלסטיק מלא באדמה עם דשן, תערובת שתילה.
