לא רק בני אדם ובעלי חיים, אלא גם הצמחים צריכים לאכול. הפוטוסינתזה הוא תהליך בו הצמחים לוקחים את אור השמש ומשתמשים בו לייצור המזון והסוכרים שהם צריכים כדי לגדול.

כלומר, הצמחים מייצרים לעצמם מזון מאור השמש וכך הם ניזונים ומתפתחים. כימית, אפשר לומר שבתהליך הפוטוסינתזה מייצר הצמח מתרכובות דלות באנרגיה, דוגמת הפחמן דו-חמצני והמים, תרכובות עתירות אנרגיה, בדגש על פחמימות וסוכרים.

כך, למעשה, מאפשרת אנרגיית האור לצמח לצבור אנרגיה החשובה לצמיחה ולהתפתחות שלו.

תהליך הפוטוסינתזה מתחיל בשלב בו האור מאפשר לצמח לספק את חומרי האנרגיה שדרושים לקיום התהליך השני והלא תלוי באור, זה שמייצר בצמח את הסוכר. המדענים אומרים לא פעם שהתהליך הזה מזכיר מעט את הנשימה התאית, תהליך שמתרחש במיטוכונדריה.

תפקיד מרכזי בפוטוסינתזה משחק אברון קטן בשם כלורופלסט. מדענים שתומכים בתיאוריה האנדוסימביונטית גורסים שמקורו של הכלורופלסט בתאים קדומים, שבלעו תאים פוטוסינתטיים ויצרו אותו. אך הקשר הסימביוטי שנוצר ביניהם פיתח תלות הדדית בין הטורף לנטרף. הסימביוזה, כלומר התלות ההדדית הזו, מתבטאת בכך שהתא הטורף מספק הגנה וחומרי גלם לכלורופלסט ובתמורה זוכה ממנו לאנרגיה, לסוכרים ולסילוק של פחמן דו-חמצני.

מה שחשוב הוא שרק בצמחים נמצאים הכלורופלסטים שמסוגלים להפוך את אנרגיית השמש לאנרגיה זמינה ליצורים חיים. ובזכות תהליך הפוטוסינתזה, הצמחים הפכו עם האבולוציה לבסיס של כל שרשרת המזון. הם מהווים את מקור התזונה והאנרגיה לבעלי חיים רבים, שבתורם משמשים מזון לטורפים אחרים וכך הלאה - עד לטורפי-העל.

לכן כל כך מסוכנת הפגיעה בצמחים, שחלה בעשורים האחרונים בעולם. הפגיעה בכמויות העצים והצמחים בעולם, בהיותם עומדים בבסיס הרחב של פירמידת המזון, עלולה להרוס בתי גידול שלמים. בנוסף, הפחמן הדו-חמצני, שהצמחים הופכים אותו לחמצן הנחוץ כל כך לחיים בכדור הארץ, הוא מגזי החממה שתורמים להתחממות הגלובלית. הצמחים הם אחד האמצעים החשובים והתורמים ביותר לסילוק גזי החממה ההרסניים הללו ובהיעלמותם עלול כדור הארץ להשאר חסר חיים.


כך מתבצעת הפוטוסינתזה (מתורגם):

https://youtu.be/877kdO3dcHI


תופעת הפוטוסינתזה (מתורגם):

http://youtu.be/eo5XndJaz-Y?t=11s


עוד על התהליך של הפוטוסינתזה:

http://youtu.be/2xNwZCk2CHY


והתוצאה היא צמח בריא שמזמין אליו את מאבקיו:

https://youtu.be/tIoip2yFyVs

היפאנים מעריצים את עץ הג'ינקו בילובה. בתרבות היפנית יש לעצי הג'ינקו מקום מכובד, במיוחד מאז שהתגלה ש-6 עצי ג'ינקו הצליחו לשרוד את הפצצה האטומית בהירושימה. עד היום הם חיים והיפאנים מתייחסים לזן העצים השורד הזה כ"עץ התקווה".

שדרת עצי הג'ינקו שבטוקיו, ורבות נוספות בערים אחרות, הן מהמקומות היפים והשלווים. גווני הצהוב של השדרה הזו מעניקים גוון אחר ונעים לצועדים ולשוהים בהם. זהו היופי הנשגב של הבלתי-רגיל!


הנה שדרת עצי הג'ינקו שבטוקיו:

http://youtu.be/MkZvVIgThP0


ועוד סרטון של שדרת עצי הגינקו:

http://youtu.be/LfUqB-dCDJc

יש בעולם עצים עתיקים מאוד. חלקם מגיעים לגילאים של אלפי שנים. אבל איך המדענים יודעים גיל של עץ?

התשובה היא טבעות. נשמע מוזר? - ממש לא. רוב העצים מצמיחים בכל שנה קליפה חדשה. הקליפה הזו היא שכבה נוספת של עץ הגדלה מסביב לגזע העץ. כך גדל העץ משנה לשנה והגזע שלו הולך ומתעבה.

הגזע הולך ונעשה עבה, כי רק כך הוא יכול לאפשר לעץ לעמוד בעומס המשקל הגדל בכל שנה, ככל שהעץ גדל ונעשה גבוה, רחב עם ענפים חדשים ומשקל שהולך וגדל.

אם מביטים בבול עץ, בחתך של הגזע, ניתן לראות שיש בו הרבה טבעות. זוכרים את הקליפה החדשה בכל שנה? - כל טבעת כזו בחתך הגזע היא קליפה כזו. זה אומר שכל טבעת היא שנה בחייו של העץ. ספירת הטבעות אומרת לנו בן כמה העץ.

אם נביט בטבעות נראה שלא כולן באותו עובי. כדאי לדעת שטבעת עבה מרמזת על שנה עתירת מים ובריאה, בעוד שטבעת דקה מרמזת על מחסור במים ובתנאי גדילה פחות נוחים לעץ.


הנה טבעות העצים וזיהוי גילם של עצים:

http://youtu.be/mbdur2TjTbk


והמחקר שנעזר בטבעות העצים:

http://youtu.be/FAOYkx8E-Gc

אקליפטוס הקשת (Rainbow Eucalyptus) או בשמו המדעי אקליפטוס האיים, הוא אחד העצים הצבעוניים והיפים בעולם. יופיו נובע מהצבעים הרבים שבגזע שלו. אין עץ אחר בעולם שצבעיו כה מגוונים וססגוניים.

אקליפטוס האיים שיכול להגיע עד 60 מטר גובה הוא עץ האקליפטוס היחיד שגדל בחצי הצפוני של כדור הארץ. הוא גדל בעיקר בפיליפינים, אינדונזיה ופפואה גינאה החדשה.

הדבר המיוחד בו הוא הפסים הצבעוניים שמכסים את הגזע שלו. במהלך תקופות שונות בשנה, משיר העץ חלקים מקליפת הגזע שלו ובכל פעם מתגלה צבע נוסף. כך הופך גזע העץ למגוון מהמם של צבעים יפים, מעונות השנה השונות.

מה סודם של שלל צבעיו המרהיבים של הגזע באקליפטוס הקשת? - ובכן, המחקר מראה שהעץ הזה עובר מחזורים של השלת קליפת הגזע ובכל שכבת קליפה כזו משתלט פיגמנט אחר, כלומר צִבְעָן בצבע שונה. כל קליפה חדשה היא שקופה בהתחלה ועם הזמן מתמלאת בצבענים שנקראים טאנינים ומופרשים כדי להגן על העץ בכל עונה מזיהומים, פטריות וחיידקים שונים.

צבעי אקליפטוס הקשת מתחילים את השנה בגוון ירוק ובהמשך מתגלה הכחול, אחרי זמן מה צבע ורוד, אז כתום ולקראת סוף השנה הגזע מקבל צבע חום ערמוני.


הנה סיפורו של אקליפטוס הקשת אחרי שפלש להוואי:

https://youtu.be/K6pOntcgkZw


אקליפטוס הקשת במיטבו:

http://www.youtube.com/watch?v=wwXSHKdDM7Y


הגזע של אקליפטוס הקשת:

http://youtu.be/nunORA0yrTk


ומצגת וידאו של צבעיו המיוחדים של האקליפטוס הצבעוני:

https://youtu.be/1WppUe6vP-I

עץ הבאובב הגדול ביותר בעולם נמצא ככל הנראה בדרום אפריקה. מדובר בעץ שבתוכו שוכן פאב קטן, עם דלפק מעץ ומשקאות.

רק שנבין - קוטר הגזע של עץ הפאב הזה הוא מעל 36 מטרים.


הנה סרטון על העץ הרחב הזה מבפנים:

http://youtu.be/sJpuyRNO-Do


וההתפעלות מהבאובב העצום:

http://youtu.be/Tg8I8k6A6cA

עץ הבאובב הוא עץ ענק שגילו מגיע בכמה מקומות ל- 2000 שנה. יש מקומות באפריקה שבהם גרים אנשים בתוך חללים שסותתו בגזע העץ העצום הזה.

באפריקה ובמדגסקר מצויים עצי באובב ענקיים שבעונות היובש אין רואים עליהם עלים. יש מהאפריקנים שמאמינים כי זהו עץ שניטע הפוך, עם שורשיו כלפי מעלה ולכן הם מכנים לו "העץ ההפוך".

פרחיו ופירותיו של הבאובב גדולים והקופים אוהבים לאכול אותם. מכאן שמו האחר - "לחם הקופים".

מי שקרא את הספר המומלץ "הנסיך הקטן" ודאי זוכר את דאגתו של הנסיך מפני עצי הבאובב שמשתלטים על הכוכב הקטן שלו. מדי יום עוקר הנסיך את השתילים שנבטו בלילה.

בארץ גידלו במהלך השנים כמה עצי באובב מרשימים, כמו בעין גדי. גם בפארק הולנד באילת אפשר לראות כמה עצים בני עשר שנים שכבר צימחו גזע מרשים.


הנה עץ באובב ענקי:

http://youtu.be/yRML4skuJvw


עצי הבאובב הדומים לעצים הפוכים ששורשיהם באוויר:

http://youtu.be/M9V9bVEDSVs


ובאובב במדגסקר - בתלת מימד:

http://youtu.be/JEDwGZdvUug

דקלי הדום (Doum palms) הם עצים גבוהים, שאפשר לראותם בארץ רק באילת ובשמורת הדקלים מצפון לעיר. דקל דום שונה מדקל התמר בכך שעליו הם דמויי כף יד ויש לו גזע מסתעף. פירותיו של דקל הדום הם אגוזים חומים, שמוצאים רק בעצי נקבה. הפירות אכילים לקופים, אך לא רק להם. בחבל טורקנה שבצפון קניה, הוא העץ החשוב ביותר לכלכלת התושבים. פירותיו נאכלים על ידי הילדים.

גם עליו של הדקל דום משמשים אמצעי חיוני לכיסוי הבקתות שבהן חיים התושבים. את עלי הדקל אורגים לסלים, מגשים ושלל כלי קש, שמשמשים את משק הבית של בני טורקנה והם גם נמכרים לתיירים, כפי שמראה הסרטון שהבאנו.

קבוצת העצים האילתית היא הצפונית ביותר בעולם. לאחרונה ניטעו עצים אלה גם ב"פארק הולנד" של הקק"ל באילת.


הנה החיים בצל דקל הדום בטורקנה שבקניה:

https://youtu.be/OHmV_IKFKMU


והנה סרטון עם דקל הדום באילת:

https://youtu.be/V4mif6zj2vc?t=8s


וגם כאן:

http://youtu.be/v-3iCh0RaiU


עצי דקל גבוהים מלמטה:

https://youtu.be/4-8uv2ne9Zo

קרקס העצים הוא אוסף של עצים מפוסלים ועץ הסל הוא מהעצים המוכרים בו.

זהו אוסף עצים שפוסלו על ידי איכר אמריקאי, אקסל ארלנדסון. הוא פיסל עצים להנאתו ופתח את "קרקס העצים", שמשך מבקרים רבים לחוותו.

מעט לפני מותו הוא מכר את הקרקע והעצים הועברו על ידי הבעלים החדשים למקומם הנוכחי, גני גילרוי שבקליפורניה.


הנה האמן אקסל ארלנדסון עם עבודותיו:

http://youtu.be/RbEEP3mertY


והנה עץ הסל כיום בסרטון הבא:

http://youtu.be/HgfH2xz51EM

ראיתם פעם עצים זעירים שנראים כאילו הם עצי-ענק שהוקטנו לרגל צילומי סרט הוליוודי בנוסח "מותק, העצים התכווצו"?

עצי הבונסאי (Bonsai) הם עצים שגודלו בטכניקה מיוחדת, או אפילו אמנות, של גידול עצים וצמחים ננסיים. את עץ הבונסאי מגדלים מעצים רגילים, תוך גיזום קפדני בשורשים וענפים. את הגיזום והטיפול מבצעים עד שהעץ מגיע לצורה של עץ אמיתי, אבל זעיר.

פיתוח הבונסאי הוא אמנות יפנית בת יותר מ-2000 שנה, שנקראה פֶּנזַאי. מטרת האמנות הזו היא יצירה של עצים זעירים, תוך חיקוי בזעיר אנפין של הנופים היפניים הטבעיים. המיוחד בעצים בטבע ביפאן הוא שצמיחתם מוגבלת ותנאי הגידול הקשים שלהם בהרים הגבוהים ובנקיקי הסלעים גורמים להם פעמים רבות למידות זעירות.

מקור השם 'בונסאי' הוא מהמילה היפנית שפירושה "גננות על מגש". גם הבונג'אי בקוריאה והפנג'ינג בסין, הן אמנויות דומות.

בפארק מיני ישראל השתמשו בעצי בונזאי כדי לדמות עצים גדולים ויש בפארק כולו מעל 20 אלף עצי בונסאי מהעצים של ארץ ישראל.


הנה עצי הבונסאי:

http://youtu.be/w3HZg7d8eqI


כך מגדלים אותם:

https://youtu.be/PEGevD5jd64


והנה תצוגת עצי בונסאי:

http://youtu.be/-Lgoh2fuYcw

עץ המנהרה הוא עץ שנפל. העץ הזה היה כה גדול שאפשר היה לעבור דרכו במכונית, אבל בשנת 1969 הוא קרס ונפל. זה קרה בחורף, בשל משקל השלג הרב שהצטבר עליו.

כיום כשהוא שוכב על הארץ, אנשים יכולים לעבור בתוכו כמו במנהרה. לכן הוא קרוי "עץ המנהרה" של וואונה.


הנה עץ דומה שעוברים דרכו ברכב:

http://youtu.be/ar-emgLt_qY?t=1m33s



והעץ הזה כיום, אחרי שנפל, בתור עץ המנהרה:

http://youtu.be/okbIiOwRJJA

עץ הבאובב (Baobab) הוא הגדול שבעצי אפריקה ומהעצים המפורסמים בעולם. רבים רואים בו את עץ החיים, הן בזכות מגוון השימושים שמצא האדם לכל אחד מחלקיו והן בשל עושר החיים שרוחשים בין ענפיו, במיוחד בעונת הפריחה ועם בוא הלבלוב שלו.

אבל הדבר המופלא ביותר בעץ הבאובב הוא שהעץ הענקי הזה אוגר בגזע הנפוח שלו כל כך הרבה מים, שאם היינו מוציאים מעץ אחד את כל המים שבו, הם היו ממלאים עד 500 אמבטיות שלמות של רחצה!

מעל 120,000 ליטרים של מים יכול להכיל עץ באובב אחד. מטרת היכולת הזאת היא לאפשר לו לשרוד תקופות של בצורת.

עצי הבאובב יכולים להגיע לגובה של 30 מטרים. הם נקראים לעתים גם "לחם הקופים" ויש להם צורה מעניינת - הבאובב נראה כאילו שורשיו התהפכו והם למעלה. לכן יש המכנים אותו "העץ ההפוך".

אגב, האמת היא שאפריקה היא לא ממלכת הבאובב. שבעה מינים של באובב גדלים באי מדגסקר, לעומת מין אחד בלבד בכל יבשת אפריקה.


#אגדת העץ המהופך
לבאובב ענפים קצרים ועבים, שמזכירים את המראה של מערכת השורשים של העץ דווקא. צורת הענפים הזו נתנה לעץ את הכינוי "העץ המהופך" (The upside-down tree).

סביב זה יש אפילו אגדה שמספרת על אלוהים. בכעסו על עצי הבאובב, אלוהים יודע למה, הוא עקר אותם. אך די מהר הוא חזר בו ולכן שתל אותם בחזרה, אבל הפוך, עם השורשים שלהם למעלה.


הנה עצי הבאובב שבמדגסקר:

http://youtu.be/M9V9bVEDSVs


הסיבה שעצי הבאובב המקודשים לא נעקרו בידי תושבי מדגסקר:

http://youtu.be/vcF8LnDiGgw


שדירת עצי הבאובב המפורסמת במדגסקר:

https://youtu.be/sm92H358fzg


ומבט מרשים על עצי הבאובב שבאי מדגסקר:

https://youtu.be/pOcWpSlLnnU

העַגְבָנִיָּה (Tomato) היא פרי מופלא. לא טעינו, כי מבחינה בוטנית נחשבת העגבניה לפרי. רק המנהג לחלק את הפירות והירקות לפי טעמם הפך אותה לירק מבחינה קולינרית. בכל מקרה, יש בעגבניה שילוב נדיר של מתיקות גדולה וחמיצות ברמה שהיא גבוהה מאשר הלימון.

צבעה המסורתי של העגבניה הוא בדרך כלל אדום. אבל בימינו, פותחו זנים חדשים במגוון רחב של צבעים, כולל זני עגבניות צהובים, כתומים, לבנים, סגולים וירוקים.

העגבנייה התגלתה עם בוא האירופאים ליבשת אמריקה. כמו תפוח האדמה, התירס ופירות וירקות אחרים, מקורה באמריקה התיכונה. כשהיא הובאה לאירופה ולאמריקה הצפונית, העגבנייה התקבלה בחשדנות, גם משום שדמתה לפרי שהיה מוכר כרעיל ומשום כך נתפסה כמסוכנת וגם משום שטענו כלפיה שהיא מעוררת פריצות. במשך מאות שנים, החרימו גם נוצרים וגם יהודים את העגבניות...

אגב, לארצות הברית ושאר צפון אמריקה הגיעה העגבניה דרך אירופה ולא ממקסיקו השכנה. את סיבוב ה-U turn המשונה הזה היא חייבת לעובדה שראשוני המתיישבים בצפון אמריקה הביאו אותה מאנגליה, ארץ שבה העגבניות סוף סוף החלו להתקבל באותה תקופה כמזון טעים ולא מסוכן.

אבל במאה ה-18 הפכה העגבנייה למאכל מקובל ונפוץ ובהמשך אף אהוב, ששימש בסלטים ובתבשילים רבים ביבשת הישנה והשמרנית. במיוחד הפכה העגבניה לבסיס של המטבח האיטלקי.

ישראל נחשבת כיום מעצמת פיתוח של זני עגבניות חדשנים, בהנדסה גנטית. גם עגבניות השרי הן פיתוח ישראלי וגם העגבניות החדשות "בטעם של פעם", שפותחו לאחרונה ושמתיקותן, כמה אירוני, משתווה למתיקות של פירות קלסיים כמו מנגו.

מדוע אירוני? - כי מבחינה בוטנית העגבניה היא פרי. כמו כי פרי שמתפתח מהפרח ויש בו זרעים, גם עגבניות הן פירות. ולכן העגבנייה, שבאה מעולם הפירות, חוזרת אליהם בגרסה המתוקה הזו - גם בטעם וגם בקולינריה. מנגד, מבחינה קולינרית, בענייני הכנת אוכל, מתייחסים לעגבניה במטבח כאל ירק לכל דבר. לכך מוסיפים גם טעם המלוח-חמוץ של העגבניה ושימושיה הנפוצים במאכלים שונים, אם זה בסלטים, בשקשוקה או בתבשילים.


הנה ההיסטוריה של העגבנייה:

https://youtu.be/d9U7Y_nXLiY


תולדות העגבניה ומסעה מאמריקה לספרד ומשם לכל אירופה והעולם:

https://youtu.be/5PCZkKgmBZU


פרסומת לעגבניה הבריאה (עברית):

https://youtu.be/ZQ8fwCTSYnQ


החשש מווירוס קטלני שפוגע בעגבניות (עברית):

https://youtu.be/Hjdj577mzAY


ושיר לעגבניה ולחבריה בגינה (עברית):

https://youtu.be/juNkaITgAGY

יש פרחים שהם רגישים לקור. כשיורד הלילה הקר, נסגרים פרחים אלה כדי להגן על עצמם ועל האבקנים מהרטיבות. הם נפתחים רק בבוקר, לאור השמש החמימה.

בר-שי מציין שיש פרחים, שנקראים פרחי צלחת, כמו הכלנית, הנורית והצבעוני - שכשחיפושיות מגיעות אליהם בערב, הם נסגרים ומגינים עליהם במהלך הלילה ובבוקר הפרחים שבים ונפתחים. התוצאה היא שהחרק, או החיפושית במקרה הזה, זוכה לאוהל המאפשר לו לישון וב"תמורה" הוא מבצע האבקה לפרח, כלומר מעביר את האבקה שנדבקה אליו בתוכו, אל פרחים אחרים.

כך מאפשרת סגירת הפרחים בלילה סוג של סימביוזה, כלומר שיתוף פעולה ביניהם. על שיתוף הפעולה הזה, שבין הפרח "המארח" לחיפושית הבאה ללון ומפיצה הלאה את זרעיו, על שיתוף הפעולה הזה ניתן לומר שהוא פורה, תרתי משמע.


הנה הילוך מהיר של פרחי חבצלות המים נפתחים עם הבוקר העולה:

https://youtu.be/y3Y4J-7THDA


פרח היביסקוס שנפתח ונסגר:

http://youtu.be/F5JliXDYzmw?t=7s


ועוד פריחות עם בוקר:

https://youtu.be/RZkX1k1UldQ

בלב איקוד, עיירה הקטנה איקוד דה לוס וינוס, שבאי טנריף, ניצב לו עץ זקן ומרשים. אתם יכולים לקרוא לו "הדרקון של איקוד", "עץ הדרקון" או "דרקון אלף השנים" (Thousand year old dragon tree).

בגובה של לא פחות מ-17 מטרים, הוא נראה עץ גדול ומרשים. מבחינה בוטנית, הוא לא ממש עץ, אבל על כך עוד מעט.

בכל מקרה, בני איקוד גאים בעץ הדרקון, שכן הוא מביא אליו המון מבקרים. המראה שלו מיוחד ומרשים והחוויה של המבקרים כאן חשובה והיסטורית.

לא סתם הוא קיבל את הכינוי "זקן". אמנם לא ניתן לדעת בוודאות בן כמה הוא, אך מדען גרמני טען בעבר שהעץ בן 6,000 שנים והכתיר אותו כעץ הזקן ביותר בעולם הצומח. לעומתו, יש מומחים טוענים שגילו הוא "רק" 2,000 שנים. בוטנאים אחרים סבורים שהוא צעיר אפילו יותר והוא בן 600 שנה, או בכל מקרה פחות מאלף שנים.

הקושי להעריך את גילו המדויק נובע מכך שבגזע שלו אין טבעות שנתיות, מה שהופך אותו לאחד מיוצאי הדופן בעולם העצים.

ומדוע הוא קיבל גם את השם עץ הדרקון? - כי גילם של העצים הענקיים האלו, מהם תמצאו שניים באיקוד, נע בין מאות עד אלפי שנים. כבר משנת 1917 הם נחשבים כאתר טבע לאומי מוגן והם מושכים לא מעט תיירים.

האגדה מספרת עליהם שבימים בהם דרקונים הסתובבו בכדור הארץ, בכל פעם שהם נלחמו אל מול הגיבורים המקומיים ודמם טפטף על האדמה, צמח בכל מקום כזה עץ ענק והוא עץ הדרקון.


הנה עץ "דרקון אלף השנים" שבטנריף מקרוב:

https://youtu.be/3DnDoiLVVy0


טיול ומבט בו מרחוק:

https://youtu.be/uwmvEqCbPTo


ועוד מהעץ המופלא ועוד רבים בסביבתו:

https://youtu.be/vVe4OaI4KEQ?long=yes

הגנים האבודים של הליגן (The lost gardens of Heligan) נמצאים בקורנוול שבאנגליה, ליד העיירה מוואגיסי (Mevagissey). מלאים בצמחייה שופעת ובנויים בסגנון הגנים האנגליים של המאה ה-19, הם נחשבים מהגנים הבוטניים הידועים והמרשימים של הממלכה המאוחדת.

הגנים הללו הם בני מאות שנים. הם משתרעים על פני יותר מ-800 דונם וכוללים פסלי צמחים, עטופי צמחייה שופעת עלים ומעוררי דמיון, כמו מגיחים מקרקעית היער ומחכים למבקרים שיגלו אותם מחדש.

עם ג'ונגל ירוק, גינות ירק נעימות וצמחים בני יותר מ-100 שנה, בין וליד קבוצת מבני אבן עתיקים, הגנים האלה נתנו השראה ברבות השנים ללא מעט אגדות ילדות קסומות.

במהלך המאה ה-18 ועד לתחילת המאה ה-20 ול"מלחמה הגדולה", טיפחו את הגנים בני משפחת טרמיין. לאחר מאות שנים של פעילות, הוזנחו הגנים, עת רבים מעובדי המקום נהרגו במלחמה האיומה ולא שבו עוד הביתה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, הלכו הגנים המקסימים ונשכחו מן העולם. רק בשנת 1992, לפחות 200 שנים לאחר הקמתם, בנו, ושחזרו אותם פועלים חרוצים, תוך שהם משיבים את הגנים לימיהם הגדולים.

תוכלו לראות כאן פסלים צומחים וירוקים, מרשימים ומיוחדים, המעטרים את פינות הגן בדמויות אדם מרשימות, עם שמות מעוררי דמיון כמו בת הבוץ הקטנה (The Mud Maiden), ראש נערה חולמנית (Dreaming Girls' Head), הגברת האפורה, עלמת הבוץ (Mudmaid) וראשו הענק של הליגן.


הנה סיפורם של הגנים האבודים בהליגן:

https://youtu.be/c48IK05tOZg


הגנים האבודים של הליגן:

https://youtu.be/yMc9kd3iEHU


וגני הליגן האבודים:

https://youtu.be/7529ZIR3BS0

גן הפסלים של מיניאפוליס (Minneapolis Sculpture Garden), שנפתח בשנת 1988, הוא גן מרהיב וירוק, שתוכנן על ידי אדוארד לרבי בארנס ואדריכלי הנוף קווינל ורוטשילד. הוא משתרע על פני שטח רחב ידיים של 45 דונם.

מדובר בריאה ירוקה בעיר האמריקאית מיניאפוליס, אבל מה שמפורסם בה כל כך הם לא הצמחים והעצים במיוחדים אלא העובדה שזהו גן הפסלים העירוני הגדול ביותר בארצות הברית. הגן גם פתוח בחינם לציבור ולרבים זו הזדמנות להתחבר באופן נגיש יותר לאמנות מודרנית.

בפארק המרשים יש לא פחות מ-40 מיצבים, פסלים קינטיים ופסלים קבועים של אמנים מודרניים מפורסמים מאוד, כמו הנרי מור וקלאוס אולדנבורג. הפסלים הם של מוזיאון לאמנות מודרנית בשם "המרכז לאמנות ווקר" שמעבר לרחוב.

הפסלים פרושים על שטח ירוק ונרחב, בו מצויים גם ברווזים ואף מבנים עטופי ירק. אבל בנוסף לכל אלה, הפארק מכיל גם גן פרחים עם מגוון רחב של צמחים עונתיים ופרחי בר שגבוהים במיוחד בקיץ.


#גשר הכף והדובדבן
גן הפסלים במיניאפוליס ידוע במיוחד במזרקת "גשר הכף והדובדבן" (Spoonbridge And Cherry), או בשפת המקום "ספונברידג' ודובדבן", שיצרו קלאס אולדנבורג וקוז'יה ואן ברוגן. הפסל הזה שהוא גשר נמצא בלב הפארק ומהווה אטרקציה ידועה במיוחד ומפורסמת בעולם כולו.

אבל יש עוד לא מעט יצירות מרתקות בגן הפסלים העירוני הגדול ביותר בארצות הברית. אחד מהם הוא סוס בטרפילד ולא הריק גם התרנגול הכחול הענקי, שהמבקרים נדהמים מגודלו ויופיו.


#פסל ה-LOVE
בפארק גם פסל האהבה של האמן רוברט אינדיאנה, בצורת המילה LOVE. את הפסל הזה אפשר למצוא במקומות רבים ברחבי העולם והוא הפך מזמן לאייקון עולמי, המתנוסס על חולצות, שלטי ענק ופרסומות בעיתונים.


#פסל הנאוטילוס
עוד פסל מיוחד ומעניין בפארק הוא פסל הנאוטילוס של צ'רלס גינבר. את ההשראה לפסל הפלדה הענקי הזה שאב האמן מקונכיית הנאוטילוס בעלת הצורה הלוליינית המושלמת. קונכייה מרתקת זו היא לא רק יפה להפליא, אלא גם אחד מבעלי החיים הימיים העתיקים והמיוחדים ביותר בטבע. הנאוטילוס שרדה מיליוני שנים על פני כדור הארץ ונחשבת לדוגמה קלאסית של סדרת פיבונאצ'י. סיבוב סביב הפסל, יאפשר להבין את קסמו הלולייני ולהבין כיצד הוא מורכב ממספר חללים גדלים והולכים המולחמים זה לזה לאובייקט פיסולי אחד.


הנה גן הפסלים של מיניאפוליס:

https://youtu.be/EJQ0PtuoLL0


הגן מהאוויר:

https://youtu.be/Qit5MVhCHTY


וסרט תיעודי על המקום:

https://youtu.be/U1VCDfQ7UA4?long=yes

שרף (Resin) הוא החומר הדביק שמפרישים עצים וצמחים שונים, במיוחד לאחר שפוגעים בהם.

לא ברור לחלוטין מדוע החומר מופרש מהגבעולים ומהגזע של העץ השקד כאשר הוא נפגע. בין הסיבות האפשריות לכך שהצמחים מייצרים את השרף מציעים החוקרים הגנה ומניעה מחרקים לחדור לעץ, או הגלדה של הפצע בעץ כדי לסתום את החורים, או למנוע השתלטות של פטריות טפילות על העץ.

העובדה שהשרף נוזל לאחר פגיעה בצמח או בעץ גורמת לאנשים לחשוב שמדובר במקבילה הבוטאנית של דם, אבל זה לא נכון. אם כבר, אז המקבילה לדם אצל הצמח הוא המוהל (Sap). זהו נוזל מבוסס מים, המכיל את חומרי המזון של הצמח וזורם בתוך הצמח מהשורשים אל העלים. את סירופ המייפל, שאנו כל כך אוהבים על הפנקייק שלנו, מייצרים מהמוהל של עץ האדר.

בני תרבויות שונות נהגו בעבר ללעוס את השרף, כסוג של גומי לעיסה, מעין מסטיק טבעי. השרף של עצים מסוימים מכיל חומרים שגורמים להזיות ותרבויות שונות ניצלו אותו לטקסים דתיים, להתעלות הרוח וליצירת אקסטזה פולחנית.

בעבר יצרו מהשרף גם גומי, סמי מרפא, קטורת ומסמיך לאפיה ולבישול. את הדבורים משמש השרף של עץ השקד כמרכיב בהכנת הפרופוליס.

בימינו מנצלים את השרף לייצור טרפנטין (turpentine), החומר שבו משתמשים כדי לנקות מברשות צבע מצבעי השמן שדבקו בהם. רוב הפועלים שאוספים שרף מהעצים, עושים זאת בדרך כלל עבור בתעשיית הטרפנטין.

השרף של עץ השקד משמש גם להכנת דבק טבעי. מערבבים גוש שרף יבש עם מים וכשהוא מתנפח והופך מעין ג'לי, אפשר להדביק איתו נייר. בכל פעם שהוא מתייבש, מעט מים יחזירו אותו להיות דבק כזה.

השרף משמש גם כפוליטורה, חומר מחדש לציפוי רהיטים. כנרים ונגני כלי קשת נוהגים למרוח שרף על הקשת של כלי המיתר, מה שמגביר את החיכוך ומחזק את הצליל.


הנה שרף העצים שעל עץ האורן:

https://youtu.be/lPmJWTx7Yec


ואבן הענבר עם הדבורה הלכודה בה, היא למעשה שרף שהתאבן לפני מיליוני שנים:

https://youtu.be/Fyub9CUALc4

ממוקם ברכס ההרים הלבנים של קליפורניה עץ מתושלח (Methuselah tree) הוא העץ הבודד הקדום ביותר על פני כדור הארץ.

העץ המבוגר ביותר בעולם הוא עץ אורן בריסטלקון (Pinus longaeva). גילו, שנקבע באמצעות דגימות ליבה, מוערך ביותר מ-4,850 שנים.

העץ הזה, המחזיק בשיא גינס כעץ הבודד העתיק ביותר על פני כדור הארץ, עתיק יותר מהפירמידות המצריות ו-1,600 שנה לפני מלחמת טרויה שהתרחשה ככל הנראה בסביבות שנת 1,200 לפני הספירה.

מה שמדהים אפילו יותר הוא שהעץ הזה הוא כנראה גם האורגניזם החי הזקן ביותר הקיים על פני כדור הארץ כיום.

העץ נקרא על שם מתושלח מהתורה, שחי 969 שנה. נקודה מעניינת במיוחד היא שעל פי גילו של העץ, ההנבטה שלו היתה בשנת 2,832 לפני הספירה וזוהי שנה קרובה מאוד לשנה שבה נולד מתושלח התנ"כי עצמו!

בשל החשש מפגיעה בו, שומרים את מקומו בסוד. למעשה בשל פגיעה שכזו הוא התגלה מלכתחילה. זה היה כשחוקר ניסה לחלץ את כלי החפירה שלו מגזעו של עץ אורן בריסטלקון אחר, המכונה פרומתאוס וכרת אותו בשוגג.

אחרי שהחוקר בדק את הדגימה וגילה שהעץ הוא בן יותר מ-5,000 משכה התגלית של מתושלח לאזור המוני תיירים. זה היה בשנות ה-50 והתיירות הגואה למקום גרמה לא מעט נזק לאורך זמן. משהבינו זאת הרשויות הם הזדרזו לקבוע את הפארק הלאומי הגדול, שנועד להגן על האורנים הללו.


הנה עץ המתושלח:

https://www.youtube.com/watch?v=-A0KsKXGlfk


וסרטון תיעודי על העץ הקדום ביותר על פני כדור הארץ:

https://youtu.be/3Ap4Efp7pBs?long=yes

אם פעם תיקלעו לגן הזה, אל תתנו למראה היפה שלו להטעות אתכם, כי בגן הרעל (The Poison Garden), או גן אלנוויק (The Alnwick Garden), מהאטרקציות היפות ביותר בצפון אנגליה, נמצא אחד הגנים המסוכנים בעולם.

ממוקם מאחורי שערי ברזל שחורים, גן הרעל הזה הוקם בידי דוכסית נורת'ומברלנד, מחוז בצפון מזרח אנגליה, ג'יין פרסי. את ההתעניינות שלה בגן ארסי של צמחים שיכולים להרוג במקום לרפא היא החלה לאחר שביקרה בגן הרעל של מדיצ'י שבאיטליה.

להקמת הגן היא שכרה את ז'אק וירץ', אדריכל נוף שיצר את הגן אחרי שהליידי עברה להתגורר בטירה. בחירת הצמחים הייתה בתנאי שלכל צמח צריך להיות סיפור.

בשל הסכנה מהצמחים הנמצאים בגן הרעל, הביקור בו מתבצע רק בסיור מאורגן. במהלכו יכולים המבקרים לפגוש בזהירות מעל 100 סוגי צמחים רעילים. אחד מהם אפילו מפיק ציאניד,

בקיצור - זה לא מקום שתרצו להריח, לגעת או לטעום מהצמחים שבו. מספרים שמזמן לזמן יש אפילו אנשים שמתעלפים משאיפת גז רעיל במהלך הסיור בגן.

מסביב לגן הרעל נמצא גן אניק, גן ענקי ומרהיב שאינו מסוכן כמובן. מאות דונמים של צמחים צבעוניים מאפשרים בו למבקרים לשוטט בגן מטופח, בין שורות ורדים ריחנים, מזרקות מדורגות ועוד.


הנה סיפורו של גן הרעל:

https://youtu.be/2oCWAiqL0i0


קצת פרטים על הגן המסוכן:

https://youtu.be/tboW11dMeKs


פחד....

https://youtu.be/THpIX2w1utY


אבל בכל זאת בואו לביקור בגן אלנוויק הרעיל:

https://youtu.be/jGo9gYypQc8

עצי הסקויה הם הצמחים הגדולים בעולם, הן בגובה והן בנפח שלהם. עץ הסקויה הוא גם העץ שיכול להאריך שנים ויכול להגיע בקלות לגילאים של מעל 2,000 שנה והרבה יותר.

השם "סקוויה" היה שמו של ראש שבט הצ'ירוקי האינדיאני. בדרך כלל קוראים לעץ בארצות הברית בשם "רדווד", כלומר עץ אדום. זאת בשל הגזע החום-אדמדם של העץ.

הסקוויה הענקית היא העץ הגדול ביותר ממשפחת הסקוויה. עצי סקויה ענקית נחשבים לעצים בעלי הנפח הגדול ביותר בעולם. הם מגיעים לגובה של כמעט 100 מטרים (לאחרונה נמדד עץ כזה בגובה של 95 מטרים) וקוטר הגזע שלהם מגיע ל-7 מטרים. גם באורך החיים הסקוויות הענקיות הן מדהימות, שכן התגלו כבר עצים ממין זה שהיו בני 3,000 שנה ויותר!

רבים מגיעים כדי לראות את הסקוויות בפארק הלאומי "סקויה פארק" בקליפורניה, שבו נמצאים עצי הסקויה הענקיים בהמוניהם ובכללם גם העץ שנחשב לעץ הכי גדול בעולם.


הנה עצי הסקויה הגדולים:

http://youtu.be/vNCH6uhB_Bs


כמה עצים יכולים להיות גבוהים (מתורגם):

https://youtu.be/vvtPJKWUb2g


וצילומי אווירה ביער של עצי סקויה:

http://youtu.be/_gqNU1MLzEE

גימפי גימפי (Gympie gympie) הוא שיח סירפדי גדול שהוא צורב ביותר ואולי אף הצמח הכי מכאיב בעולם. הוא גם מסוכן מאד ובהחלט לא היינו רוצים לפגוש אותו ביער כלשהו בזמן טיול.. למזלנו הגימפי-גימפי גדל בצפון-מזרח אוסטרליה וביערות הגשם של אינדונזיה.


הנה צמח העינויים של אוקיאניה - הגימפי גימפי:

https://youtu.be/8HOIQjILUBg


הנזקים המכאיבים שהוא גורם:

https://youtu.be/Pm9_e-ony3s


ומצגת וידאו על הגימפי גימפי:

https://youtu.be/6CuUMLkPey8