גידול האורז הוא ענף חקלאי חשוב בעולם, שכן האורז הוא אחד מהמזונות הנפוצים והנצרכים בעולם. חקלאות האורז פרושה כמעט בכל מקום בתבל. היא מחייבת אמנם עבודה ומים רבים, אבל בכל מקום שיש את שני אלה ניתן לגדל אורז. מחצית מאוכלוסיית העולם מתבססת על האורז כמזון עיקרי על שולחנה.

לרוב מגדלים אורז בשדות שהוצפו במים. מים אלה מגיעים מהגשמים או מהנהר הסמוך, באמצעות תעלות שמיועדות לכך. שדות האורז המושקים לא מאבדים את הפוריות ומסוגלים להניב את אותו יבול למשך מאות ואלפי שנים.

גובה המים נע מחצי מטר ועד לשני מטרים. המים מבודדים את הצמחים במדרגת האורז מהחום. המים בשדה האורז מייצרים סוג של אקווריום, עם מערכת סביבתית השומרת על איזון טבעי ובריא לצמחים. חלק מהחקלאים יודעים לספר שהמים גם מונעים צמיחה של עשבים שוטים.

כשהצמחים גדולים, מייבשים את השדה ונותנים לשמש לייבש אותם לגמרי. לאחר שיובשו צמחי האורז, הם נקטפים אותם ומועברים למפעל. שם חובטת בהם מכונה מיוחדת ומפרידה כך את גרגרי האורז מהצמחים היבשים. לאחר ניקוי ומיון של הגרגרים, אורזים את האורז המנופה והנקי בשקים והם מוכנים לשיווק.

בחקלאות האורז נושא מעניין הוא הדישון. נקווה שלא נקלקל לכם את הנאת האורז אם נספר שטובי החקלאים מכניסים לשדות האורז מלאי המים להקות דגים או ברווזים, שיחיו במים וידשנו בצואתם את השדה...

כשהאורז גדול, מייבשים את השדה ונותנים לשמש לייבש את הצמחים. לאחר שיובשו צמחי האורז, קוטפים אותם. במאלאית ובאינדונזית הם נקראים "פאדי", כלומר אורז שנקצר אבל עדיין לא נחבט וקולף מתוך המוץ.

לאחר מכן חובטים במוץ, כדי להפריד ממנו את גרגרי האורז. אז מנקים את הגרגרים, ממיינים מהם את גרגרי האורז המקולקלים והאורז הנקי מוכן לאריזה.


כך מגדלים את האורז:

https://youtu.be/kxAEiHCErSA


כך קוצרים את האורז:

http://youtu.be/V2SSKAf0yBU


וכך אוספים ומפרידים את האורז:

https://youtu.be/tijSIfXieVg

יש בעולם כ-2000 זנים שונים של תפוחי אדמה. אם בימי קדם נטו לחשוב שתפוח האדמה לא בריא ומנעו אותו מאנשים רגילים, לטובת מאכל לאסירים ולעניים מרודים, במאה ה-20 תפוח האדמה הוא מהירקות המצליחים והמבוקשים ביותר בעולם.

הצלחתו של התפוד (קיצור של תפוח אדמה) הואץ עוד יותר, כשגילו רשתות המזון המהיר את הצ'יפס. הפריכות והטעם הנהדר שלו, הביאו את טייקוני ה"פאסט פוד" להפוך אותו לתוספת המקובלת ליד ההמבורגרים והעוף המטוגן. כך הפכו תפוחי האדמה למרכזה של תעשייה עולמית מצליחה מאד, שמגלגלת עשרות מיליארדי דולרים בשנה.

אצלנו בישראל, קשה לחשוב על ל"ג בעומר למשל, מבלי שיעלה בראשנו קומזיץ כיפי עם תפוחי אדמה לוהטים מהמדורה, מה שנקרא ביידיש "קרטושקעס".

גידול תפוחי האדמה בחקלאות מתבצע עם פקעות של תפוחי אדמה. בארץ מגדלים אותם בשתי עונות - זורעים בסתיו (בספטמבר) ובחורף (בסוף דצמבר-תחילת ינואר) ואוספים בינואר ובסוף האביב.

משך הגידול של תפוחי אדמה הוא בין 90 ל-150 יום, לפי העונה וזן תפוח האדמה.

תפוח האדמה עם הקליפה האדומה הוא הזן ההולנדי "דזירה". שיעורו הגבוה של החומר היבש שבו הוא שהופך את תפוח האדמה דזירה למתאים במיוחד להכנת צ'יפס מוצק ופריך. זן ה"אלמרה" הבהיר, לעומתו, הוא זן מעולה למחית, מה שנקרא "פירה".


כך מגדלים את תפוחי האדמה ומעט על ההיסטוריה שלהם:

https://youtu.be/lkJ0aJNzf1g


צמיחה בהילוך מהיר של תפוחי אדמה קטנים:

https://youtu.be/7FMB4FaiWTE


ומדריך על זני תפוחי האדמה (עברית):

https://youtu.be/gBoGo32ypAQ

חקלאות בעל, המוכרת גם בכינוי "פלחה", היא צורת גידול חקלאית שמבוססת על השקיית הגידולים החקלאיים במשקעים טבעיים בלבד. חקלאות כזו מסתפקת בהשקייה ישירה, ללא אגירה של מים או הזרמתם לחלקות בשדה.

מקור שמה של חקלאות הבעל הוא כפי הנראה מהשם של אל הפיריון והסערה הכנעני "בעל". העובדה שהחקלאים הקדמונים ראו בהענות האל לתפילות שלהם את מקור התנובה בשדותיהם היא שקישרה ככל הנראה את החקלאות הזו בעזרתו של האל "בעל".

בישראל נחשבת החיטה כגידולים החקלאיים הנפוצים ביותר בחקלאות בעל וממנה מכינים את הלחם.


הנה תחילת הגדילה של החיטה בגשמי החורף:

http://youtu.be/gdHNpfdTNME


שנה חקלאית שלמה, מהחריש אל הקציר:

https://youtu.be/iNP9qbsWf8o


שדות החיטה המלאים בחורף:

http://youtu.be/HDMD9aAUCN0


וקציר החיטה שגודלה בחקלאות בעל:

http://youtu.be/aK3iwDjQ1Kc

היכן נולדה החקלאות?
מי המציאו את החקלאות?


המהפכה החקלאית שבה החלו בני האדם לעבד את האדמה, כדי לגדל מזון ולביית את החיות לצרכיהם, היא ככל הנראה השינוי הכי משמעותי בתולדות המין האנושי. המעניין הוא שהיא לא החלה במקום אחד, אלא התרחשה במקומות שונים בעולם, בלי קשר אחד לשני.

המהפכה החקלאית התרחשה לראשונה בתקופה הנאוליתית, החלק האחרון של תקופת האבן. זה קרה לפני כ-12 אלף שנה, באזור שנקרא "מסופוטמיה", בעברית "אזור הסהר הפורה". האזור הזה בצורת קשת, או סהר (ירח) משתרע בין איראן לישראל של היום וכולל גם את טורקיה וסוריה של ימינו.

אגב, מחקרים חדשים גילו שייתכן שביות החיטה, לאחד המרכיבים החשובים ביותר במהפכה החקלאית, החל עוד לפני 20 אלף שנה במזרח התיכון, בלא אחר מאשר עמק הירדן שבצפון מדינת ישראל של היום.

כך או כך, בסביבות 5,000 לפני הספירה פיתחו השומרים את החקלאות עוד יותר. השומרים היו בעלי התרבות המפותחת הראשונה בהיסטוריה. הם הפעילו שיטות חדשות שהמציאו בחקלאות, כולל תכנון השקיה מאוד מתקדם לאותו הזמן.

השומרים גם החלו בשיטה של "התמחות", בה הוכשרו עובדים מקצועיים ומומחים לכל תחום ותחום בחקלאות. בכך הם התקדמו והצליחו לעומת השיטה שבה כולם עושים הכל.

למעשה, בכך הורישו השומרים לעולם כולו את ה"התמחות" - אחת מאבני היסוד של הכלכלה האנושית המתקדמת. כך התפתחה מאוד החקלאות בשומר והם הצליחו לעבד שטחים נרחבים במיוחד, כשכל חקלאי מתמחה במיומנות מסוימת ומצטיין בה, לעומת חקלאות בה כולם עושים הכל בצורה בינונית ומטה. ה"התמחות" הוכיחה את יכולותיה בשומר והשאירה לדורות הבאים שיטה מעולה לקדמה והצלחה כלכלית.

על המהפכה החקלאית תוכלו ללמוד בהרחבה באאוריקה, בתגית "המהפכה החקלאית".


במסופוטמיה נולדו החקלאות וביות החיות:

https://youtu.be/k837R16PvOk


האם כך נולדה החקלאות:

https://youtu.be/bhzQFIZuNFY


כאן נוצר הסהר הפורה שבו נולדה החקלאות (עברית):

https://youtu.be/ydyIn4zZXvo?t=8s


עצוב שבמקומות מסוימים בעולם החקלאות הולכת ונזנחת (עברית):

https://youtu.be/adhgEblYfOA


וסרטון ארוך יותר על הנוודים שהפכו לחקלאים הראשונים בהיסטוריה:

http://youtu.be/Ki8S5I83Ccc?long=yes

קציר הוא השלב בחקלאות, שבו אוספים את היבולים של התבואה מהשדות. עושים זאת על ידי כריתה של הצמחים מהשורשים שבאדמה.

הקציר נעשה כיום בעזרת מכשיר ענקי הנקרא "קומביין". בקציר החיטה למשל, משלב הקומביין בין הפעולות השונות של הקציר, מהקציר עצמו ועד לדישה וזרייה. רוב החקלאים בעולם המפותח משתמשים בקומביין ככלי העיקרי בקציר.

פעם עשו זאת אחרת ובעבודה קשה למדי. לקציר החיטה למשל, השתמשו החקלאים בימי קדם בכלים פשוטים כמו מגל וחרמש, שבעזרתם כרתו את הצמחים. לאחר שקיבצו את החיטה לאלומות, אוסף או אשכול של שיבולים, נהגו החקלאים לערום את האלומות לגדיש וכך ייבשו את גרגרי התבואה בשמש. לאחר שהגרגרים התייבשו הגיע שלב הדיש, שבו נאספו האלומות ונדושו בגורן, כדי להפריד בין חלקי השיבולת. הפעולה הבאה, של זריית רוח על התבואה, הפרידה את הבר, החלק בחיטה שאוכלים, מהמוץ והתבן שאינם למאכל אדם.


הנה טרקטור קוצר את השדה:

http://youtu.be/p4aZ_rRwoPg


והנה קציר שדות התירס הגדולים בארצות הברית:

http://youtu.be/m_w1b9yKNMQ


קציר אורז מודרני:

http://youtu.be/oZZFvZgXST4


והקציר המפרך בסגנון העתיק:

http://youtu.be/S2RiuOR65Yc


הנה מי שמתמחים בו עד היום:

http://youtu.be/ZdBBFMtJzDA

החקלאות המדברית במדינת ישראל היא מהמתקדמות בעולם ואולי המתקדמת ביותר. הצירוף של מחקר, יצירתיות, מקוריות והמון חוסר-ברירה הובילו את ישראל לפתח פתרונות מרתקים לבעיות של גידול וחקלאות במדבר. זה התחיל כבר מתחילת המאה ה-20, עת מנהיג מחתרת ניל"י, האגרונום אהרון אהרונסון, היה למגלה 'אם החיטה'. תגלית זו, של חיטה איכותית שניתן לגדל בתנאים מדבריים, צרפה את ארץ ישראל למעגל הפעילות המדעית הגלובלית בתחום החקלאות המדברית. מאז ועד היום מתנהל בישראל מחקר מעמיק של החקלאות והתאמתה לאקלים ולשטח המדברי.

מרכזי חקלאות מדברית ותחנות ניסויים, כמו זה שמצוי ברמת נגב, מקפידים לחקור ולנסות טכנולוגיות ושיטות חדשניות לטיפול בבעיות המדבר החקלאיות ומייצרים פתרונות מעניינים לבעיות שונות של הסביבה היבשה והגשמים המועטים שבמדבר. גם המצאת הטפטפות והמפעל המשגשג "נטפים" מייצאים פתרונות השקייה שעובדות ומניבות בכל העולם.

את הידע והמוצרים הישראליים בתחום החקלאות מייצאים כבר שנים רבות למדינות, החל ממדינות אפריקה השונות ועד לאוסטרליה, מדינת ענק שגם לה יש מדבר בלתי נתפס בגודלו.


הנה סרטון על חקלאות מדברית בישראל (עברית):

http://youtu.be/shUlZN8sXn4


פרסומת לטפטפות - המצאה ישראלית שהקפיצה את החקלאות בכל העולם:

http://youtu.be/96rNvRxbrRk


וסרט תיעודי קצר על ההצלחה של ישראל הצעירה בחקלאות באזור שפעם היה יבש:

https://youtu.be/oxxYmn3HpDU?long=yes

דשן (Fertilizer) הוא חומר המעשיר את הקרקע במינרלים ומסייע לצמיחה משופרת של גידולים. למעשה, מדובר בתוספת של מזון איכותי לצמח, הגורם לו לגדול מהר יותר, להיות בריא יותר ופורה הרבה יותר מבחינת יבולים.

הדשן משמש בגינון ובחקלאות, להעלאת כמות ואיכות היבול. הוא יכול להיות ההבדל שבין גידולים מוצלחים המעשירים את החקלאי לכישלון חקלאי שיביא לגידולים עלובים ולהפסדים.

הדשן מתבסס על חנקן, זרחן ואשלגן - שלושה חומרים עיקריים התורמים להתפתחותם של צמחים.


בין סוגי הדשנים ניתן למצוא את:

#זבל
דשן אורגני המשמש להעשרת הקרקע ולטיובה באמצעות חומרי מזון.

#הומוס
דשן טבעי שמקורו בפירוק חומרים אורגניים שמקורם בקרקע, על ידי תולעים ומיקרואורגניזמים או תהליכים כימיים שונים.

#גואנו
הדשן הטבעי היעיל ביותר, שכולל את שלושת החומרים הנ"ל ומקורו בגללים ולשלשת של עופות ימיים, עטלפים וכלבי ים.

#דשנים כימיים
חומרים המסייעים להתפתחות הצמח, במיוחד חנקן, זרחן ואשלגן.


בניגוד לדשנים הכימיים אם כן, מקורם של הדשנים הטבעיים מתבסס על ריקבון. הקומפוסט למשל, הוא דשן שנוצר מזבל אורגני, כמו פירות, ירקות וצמחים, הנרקבים, מתפרקים ומוחזרים אל הקרקע החקלאית בכדי לדשן אותה. קראו על כך בתגית "קומפוסט".


כך מוסבר הדישון על ידי יצרן מוצרי דשן (עברית):

https://youtu.be/1Rjf_z5F-lE


כך מדשנים לפני שתילה (עברית):

https://youtu.be/o3gIaOSYH0k


דישון בגינת הבית (עברית):

https://youtu.be/tUWdNSKOurw


קומפוסט שמיוצר מפסולת אורגנית הוא בעצם דשן (עברית):

http://youtu.be/c0iNW_IjF4E


גם שאריות של קפה שחור הם דשן מעולה (עברית):

https://youtu.be/kY5H3Yoi_uo

בין הפירות והירקות יש הבדלים, אבל יש כמה הגדרות שונות ומבלבלות מעט.

בציבור שולטת התפיסה שמה שמתוק הוא פרי ומה שלא - הוא ירק. זו תפיסה שימושית ואפשר להסתפק בה, אבל היא אינה מדויקת מבחינה מדעית.

גם הגישה השנייה שמקובלת על רבים, שפרי צומח על העץ בעוד ירק צומח על האדמה. היא תפיסה עם בעיה, כיוון שאז גם אבטיח ותות נמנים על הירקות. האם בעינינו הם ירק?

הגדרה שלישית היא הגדרה בוטאנית מדעית והיא הנכונה ביותר. לפי הגדרה זו כל מה שמכיל גרעינים או זרעים מוגדר פרי. לפיכך, גם העגבניות, המלפפונים והפלפלים הם פירות. ירקות לעומתם הם אלו שלא מכילים זרעים. עליהם נמנים חסרי זרעים כמו גזר, תפוחי אדמה, חסה, עשבי התבלין, בצלים, ירקות עליים כדוגמת כוסברה, פטרוזיליה ושמיר וכדומה.


משימת דעה אישית
=============
מה ההבדלים שהכי מקובלים עליכם? - החליטו אתם בין הגישות הפופולאריות והלא מדויקות לגישה הבוטאנית, שהיא פחות מוכרת, אבל היא המדעית מכולן.


הנה ההבדלים שבין הירקות והפירות:

http://youtu.be/HqjXqvr_I1o


והסבר נוסף על הבדלי פירות וירקות:

http://youtu.be/DTK-uWx_VQo

אם תשאלו את ההורים, הם יספרו לכם שהבננות של היום הן גדולות משמעותית מאלה שהכירו בילדותם. הסיבות הן אמנם גם הנדסה גנטית, שמאפשרת להגיע לזני בננה גדולים יותר, אבל גם ההגנה הטובה על הבננות.

וההגנה הזו היא ותיקה מאד. במטעי הבננות הגדולים נוהגים כבר שנים רבות המגדלים לכסות את אשכולות הבננות בשקים, כל אשכול והשק שלו. כיסוי הבננות בשקים מגינים עליהם מחרקים ומזיקים ומאפשר להן להבשיל ולגדול הרבה יותר, לפני שהם נקטפים.

כיום מכסים את העץ כולו בחומרי הדברה מתקדמים ורבים מהחקלאים כבר אינם משתמשים בשקים ובדים. אם החקלאים לא היו מכסים את הבננות, כך שימנע מהמזיקים לאכול מהן, היה עליהם לקטוף את הבננות הרבה יותר מוקדם ואז הבננות שהיינו מקבלים בשוק או אצל הירקן היו זעירות משמעותית.


הנה גידול בננות בשקי הגנה:

https://youtu.be/PRtGanL-k5A


וכך התפתחה חקלאות הבננות בקיבוצי ישראל:

https://youtu.be/Gfj_MnmB4ZQ

רבים לא מודעים לכך שהתירס הוא הגידול הנפוץ ביותר בעולם, אפילו יותר מהחיטה והאורז הנפוצים כל כך. התירס מהווה מרכיב ראשון במעלה בתפריט המזון העולמי.

ממנו מכינים קמח תירס ושלל מוצרי מזון, מדגני בוקר ועד חטיף הפופקורן - מהחטיפים האהובים בעולם ומהיותר בריאים שבהם.

מקורו של התירס במרכז אמריקה. רק עם גילוי יבשת אמריקה במאה ה-15 הוא הועבר ליבשת אירופה וממנה הופץ באדיבות הקולוניאליזם האירופי לכל רחבי העולם.

במקומות רבים בעולם נחשב התירס למאכל רחוב פופולרי ופשוט להכנה וקמח התירס הוא מוצר יסוד בהרבה מטבחים. מגרעיני תירס עשוי הקורנפלקס, המשמש מרכיב מרכזי בארוחת הבוקר של מיליונים בעולם המערבי, במיוחד הצעירים שבהם.

באולמות הקולנוע נחשב הפופקורן, שמכינים מגרגרי התירס המופרדים ומיובשים, לחטיף בלתי נפרד מחוויית הצפייה בסרטים. למעשה, הפופקורן אהוב כל כך באולמות הקולנוע, עד שהוא הפך לסמל העולמי של המסך הגדול.

מובילת גידול התירס בעולם כיום היא ארצות הברית. גידולי התירס של ארה"ב מהווים חצי מכלל התוצרת העולמית. בשנת 2009 ארצות הברית יצרה לבדה מעל 300 מיליון טונות של תירס.


הנה ההיסטוריה של התירס (מתורגם):

https://youtu.be/i6teBcfKpik

האדמה מסביב לחלק מהרי הגעש עשירה מאד בחומרים מזינים, כמו סיליקה, ברזל, חמצן ומגנזיום. לכן היא טובה לגידול של יבולים חקלאיים.

משום כך מוקפים הרי געש רבים בשדות ובמטעים של עצי פרי. זו גם הסיבה שאנשי הכפרים לא מתרחקים מהרי הגעש מספיק והם מוכנים ליטול את הסיכון שבמגורים בסמוך להר געש, רק כדי לקבל תבואה מצוינת כל כך.


הנה הקרקע הפוריה שליד הר הגעש:

https://youtu.be/wmh9GaUThiI


וזה גם הסוד של הקרקע הפוריה של אינדונזיה, מדינת האיים הגעשיים:

http://youtu.be/CaQ7xkpJ65E

חומרי ההדברה (Pesticides) נחשבים לא בריאים אך האדם המודרני משתמש בהם רבות. חומרי הדברה הם למעשה חומרים רעילים, כימיקלים (חומרים כימיים) המשמשים את החקלאים כדי להדביר, להרוג, בעלי-חיים שמזיקים למזון או מטרידים את המין האנושי.

הצד הבריאותי שבחומרי ההדברה הוא הלא נעים בעניין. כל החומרים הללו נכנסים בסופו של דבר למזוננו. הגידולים החקלאיים מרוססים ישירות. בנוסף לכך, רבים מבעלי חיים שהאדם צד אכלו חלק מחומרי ההדברה הללו במזונם. כך למעשה, אוכלים רבים מזון שרוסס וצבר חומרים לא בריאים. תעשייה שלמה מספקת כיום מזון אורגני, כזה שלא רוסס בכימיקלים שכאלה, אך גם שם מסתבר שהתגלו במהלך השנים לא מעט חקלאים שבכל זאת ריססו, בכדי שלא לאבד את היבול לטובת המזיקים השונים.

כך או כך, נראה שהתעשייה תצטרך לפתח יותר חומרים ירוקים, טבעיים ולא מזיקים שבעזרתם ניתן יהיה להרחיק ולהדביר את המזיקים - מבלי "להדביר" אותנו...


הנה הפגיעה בדבורים למשל, שגורמים חומרי הדברה (עברית):

https://youtu.be/w07FOTcGqSM


על הצורך בשימוש בחומרי הדברה לא בריאים (מתורגם):

https://youtu.be/GLllZ-qiXJA


מטוס ריסוס מרסס שדות בחומרי הדברה:

http://youtu.be/KGpMV8Rhw0I?t=08s


והסכנה הבריאותית בריסוס הזה למתגוררים בסמוך (עברית):

https://youtu.be/tfP0Bo6xuZ4

חציר (Hey) או שחת הם שמות לסוג של מספוא, מזון גס לבהמות ובעלי חיים.

חציר הוא הפתרון של החקלאים להאכלת חיות משק כמו בקר, סוסים וצאן. כשאינם יכולים לצאת אל האחו, אם זה בחורף הקר, כשהמרעה אינו אפשרי ואם זה כשהם מוחזקים ומאכילים אותם ברפת, באורווה, או בדיר.

בדרך כלל מייצרים את החציר מדגנים וקטניות. אחרי שקוצרים, מייבשים וכובשים אותם לחבילות גדולות, מאוחסן החציר עד שישמש מזון לבעלי החיים.

החציר בריא ומזין מהקש, שהוא שאריות של הצמח, שנשארו לאחר שרוב הגרגרים והפירות נאספו ממנו. בעוד שהקש הוא תוצר לוואי של הגידול החקלאי והוא דל מבחינה תזונתית, החציר מכיל את כל מרכיבי הצמח ופירותיו והוא עשיר ובריא, מה שמבטיח גם תנובת חלב ובשר עשירים וטובים יותר.


כך מגלגלים את החציר בשדות:

https://youtu.be/hi_dUMfmHYU


כך מכינים אותו בקציר:

https://youtu.be/rNEKTWsl3-A


וכך אוכלות אותו הבהמות, כמו העיזים והפרה, עד שמציעים לה בננה:

https://youtu.be/RfntY3zihMM

ייצור התה שאנו שותים מתחיל מגידולו החקלאי. התה הוא בעצם שיח, שמגלגלים את עליו, מייבשים וכותשים אותם. את התה הכתוש, היבש והכהה או בהיר, אורזים בארגזי עץ ומשווקים לכל העולם.

בכל מדינה מקבלות חברות התה את ארגזי התה ואורזים אותו בקופסאות. חלק גדול מהתה נארז בשקיקי תה שאותם יטבלו הצרכנים במים רותחים, להכנה מהירה ונוחה של תה.

לאחר ההכנה של השקיקים, או אריזת התה בשקית גדולה, מכניסים אותם לקופסאות והם נשלחים לשיווק, כדי למכור אותם לחנויות ולצרכנים.


איך מייצרים תה?

https://youtu.be/vAi1qBV5n7I


תהליך הייצור של התה:

http://youtu.be/ZJFaYKEDle4


גידול התה הוא ענף מכניס להרבה חקלאים בסין:

https://youtu.be/Cb9iMSGFXQc


תהליך הייצור של שקיקי התה:

https://youtu.be/PDjt03_ka2E?t=7m14s&end=11m


והכנת תה ביפאן:

https://youtu.be/reJPNlky2HM

בעבר קטפו את הכותנה בידיים. זו הייתה עבודה קשה מאד ובמקומות רבים השתמשו בעבדים כדי לבצע אותה. באותם ימים אספו את הכותנה בידיים וטוו אותה בכישור - עיקרון שמבוסס על גלגל מסתובב והומצא בהודו בסביבות האלף ה-5 לפני הספירה.

בימינו יש מכונות איסוף חדישות ומשוכללות שאוספות את הכותנה בשדות, או מכונות מיוחדות, שטוות את הכותנה באופן תעשייתי.

המכונות הגדולות הללו דוחסות את הכותנה מהשדות לקוביות גדולות. את הקוביות הללו יובילו למפעלי הכותנה, שם יעובדו לבדים ולמוצרים שונים, כמו צמר גפן, פילטרים לקפה וכדומה.


הנה גידול וקטיף הכותנה המסורתי:

https://youtu.be/hR4DiU8wcVk


קטיף הכותנה מודרני ופשוט יחסית:

https://youtu.be/BzOxfignPwg


מכונות מתקדמות לקטיף הכותנה:

https://youtu.be/QHgNoSYlhYs


או המצאה ישראלית שמייעלת את הקטיף עוד יותר (עברית):

https://youtu.be/shFqFkq6k_Y


ומה דעתכם על קטפת שעושה 170 דונם ביום?

https://youtu.be/zDuGCaTO3CU

לא רבים יודעים שמבחינה בוטנית, החציל (Eggplant) הוא לא ירק אלא פרי. זאת מכיוון שהחציל מתפתח מהפרח של הצמח שלו והוא מכיל את זרעיו.

החציל הגיע ליבשת אירופה עם סוחרים ערביים, שסחרו בו והביאו אותו מהודו. האירופאים קיבלו אותו בחשד, מכיוון שממש כמו העגבניה, הם חשדו שהוא רעיל.

בני משפחה קרובים לחציל הם הפלפל, העגבניה ותפוח האדמה - כולם חלק ממשפחת הסולניים. אבל הם קרובים רחוקים שנולדו ומקורם ביבשת אמריקה, בעוד שמקורותיו של החציל הם בהודו, שבה תורבת לראשונה, אי שם במחצית האלף הקודם. אם מחפשים עוד יותר מוקדם, ניתן למצוא שהחצילים הלא-מבוייתים נולדו ביבשת אפריקה.

במטבח החציל הוא להיט ענק, כמעט בכל מטבח שהוא מגיע אליו. הסיבה - הוא מכיל יותר מ-90% מים ולכן הוא גם נוטה לספוח אליו את הטעמים שמסביבו במאכלים השונים, יותר מאשר להשפיע בטעמו שלו. לכן, קל מאד להכין מאכלי חצילים מדהימים וטעימים להפליא!

זו אולי הסיבה שההודים כינו את החציל "באינגן", בעברית "ללא מעלות". גם התזונאים סברו בעבר שאין לו יתרונות בריאותיים. אבל בעידן הנוכחי הבינו שאם לא משליכים את קליפתו, החציל הוא בריא להפליא ומלא בחומרים מזינים ובריאים לגוף.


הנה מגדלי החצילים (עברית):

https://youtu.be/rBnSyH_s3ao


במטבח:

https://youtu.be/YreJEe_Dw8M


והסביח המפורסם של עובד, שאומר ש"לחצל זה לב המנה!" (עברית):

https://youtu.be/ZtTcWrnA5Eo

לעתים יש עצים שאינם מניבים פרי, או מניבים פרי שאינו טעים. פעמים רבות יחתוך האיכר את ענפיהם ויחבר אל הענפים של העץ התפל את ענפיו של עץ פרי מוצלח.

הפעולה הזו נקראת הרכבה (Grafting) של עצים.

על ידי הרכבת העצים יגדלו פירות טעימים על עץ שקודם לכן נתן פירות לא מוצלחים. בשיטת ההרכבה נוצרו רבים ממיני פירות ההדרים, למשל.


הנה סרטון על הרכבה בעצים (עברית):

http://youtu.be/G_ss51vVMow


על הרכבת עצי פרי שונים על אותו הגזע, כך שעץ אחד יניב פירות שונים (עברית):

http://youtu.be/LacB_HHF_To?t=4s


והאם זה שיא ההרכבה? - 40 פירות גדלים מעץ אחד:

https://youtu.be/ik3l4U_17bI

תולדות הכותנה (Cotton) הם בעצם די תולדות האנושות. לפי הממצאים כרגע, ההיסטוריה של הכותנה מתחילה מביות הכותנה אי-שם בפרו של היום, לפני כ-8,000 שנה. זה הרגע שבו מתחילים בני אדם לגדל כותנה באופן יזום, כדי לטוות ממנה בדים ולייצר בגדים. זו מהפכה אופנתית של ממש. קדומה אבל אופנה.

שרידי בדים עשויי כותנה בני 5,000 שנה נמצאו במערות במקסיקו. ההודים הפיקו מכותנה, כבר מ-2,500 לפני הספירה, גם מגבות וגם בגדים ואפילו מצעים.

עדויות שנמצאו בשרידים ממצרים הקדומה מעידות על גידול וטוויה של בדי כותנה במאה ה-12 לפני הספירה. את הכותנה גידלו והפיקו המצרים, אך גם הם השתמשו בעיקר באריגי פשתן.

בכתובים מוזכרת הכותנה לראשונה בהודו, בכתבי הריג ודה מ-1500 לפנה"ס. כאלף שנים מאוחר יותר מזכיר ההיסטוריון היווני הרודוטוס את הכותנה ההודית ומספר שעל עצי פרא שלה גדל צמר טוב יותר מצמר כבשים.

הכותנה נאספה באותם ימים בידיים ומהאלף ה-5 לפני הספירה טוו אותה באמצעות הכישור, המצאה הודית שמתבססת על גלגל מסתובב לטוויה לחוטים.

תחת השלטון הבריטי ובחסות המהפכה התעשייתית, נסקה תעשיית הכותנה ההודית. עזרו לכך הנול הממוכן של ארקרייט שהומצא בסוף המאה ה-18, שלראשונה אפשר את הייצור הול וההמוני של אריגי הכותנה בבריטניה.

כמובן שלצורך הטוויה היה צורך לנקות את הכותנה מהלכלוך ומהגרעינים והזרעים שעליה. במשך אלפי שנים זו הייתה עבודה קשה ואיטית, שנעשתה על ידי עובדים רבים. עד שיגיע מורה אמריקאי עם הברקה שהפכה למכונה ולפטנט - היה זה אלי וויטני, שיצר את המנפטת, מכונת הפרדה חכמה, שניקתה את הכותנה בקלות.

המנפטת של וויטני תאפשר לעובד אחד לנקות עד חצי טון כותנה ביום. זו כמות עצומה שלפני המכונה הזו דרושים היו עשרות עבדים לייצר אותה.

ההישגים וההתקדמות שיצרה המנפטת היו עצומים. בתום מלחמת האזרחים האמריקאית, כמות הכותנה שניתן היה לייצר עלתה כמעט פי 150 ותוך כמה שנים פי 1500. הכותנה הפכה לענף הכלכלי החזק באמריקה.


הנה סרטון על הביות בעולם שכולל גם את הכותנה:

https://youtu.be/yfDHcXxG4tU


המנפטת של אלי וויטני, שניקתה את הכותנה בעצמה (מתורגם):

https://youtu.be/0SMNYivhGsc


ילד מסביר כיצד היא מפרידה מהכותנה את הזרעים:

https://youtu.be/xowMzzKywog


הפרדת הכותנה מהזרעים בעזרת המנפטת תייצר בום כלכלי ותחולל בעקיפין מלחמת אזרחים:

https://youtu.be/Gc1V1vN6Vxc


המנפטת תשפיע על העבדות באמריקה בגדול:

https://youtu.be/OxED9ZPPjys


קטיף הכותנה המסורתי ביד ועד למכונות המודרניות לקטיף כותנה - הנה ההיסטוריה של הכותנה:

https://youtu.be/AAUQNMldp_Y?long=yes


וסרט תיעודי על קיצור תולדות הכותנה:

https://youtu.be/GtBYcJzr3o0?long=yes

ביות בעלי החיים הניב במהלך אלפי שנים את חיות המחמד שלנו, אך גם את חיות המשק (Farm animals), אותם בעלי חיים שמפיקים בעבור האדם מזון ומצרכים שונים.

למעשה, ביות בעלי חיים הוא תהליך שעשו בני המין האנושי בבעלי חיים בכדי להתאימם לצרכינו.

בין חיות המשק המשמשות להפקת תועלת לאדם ניתן למצוא בעלי חיים חקלאיים, כגון סוסים, תרנגולות, עזים, פרות, כבשים, חמורים, חזירים, תרנגולי הודו, ארנבות, ברווזים ועוד.

ב-2 באוקטובר מדי שנה מצויין ברחבי העולם יום ההזדהות עם חיות המשק. מטרתו היא להעלות את המודעות לסבלן של חיות משק ולתנאים הקשים שבהם לצערנו מגדלים אותן בלא מעט מקומות. היום הזה מתקיים ביום הולדתו של מהטמה גנדי, המנהיג ההודי המפורסם שדגל בזכות כל בעלי החיים לחיות בכבוד וללא סבל.

למען רווחת חיות המשק פועלים כיום בישראל גופים ועמותות שונות, כמו עמותת חימשק, העמותה למען חיות משק.

בין חיות המשק יש מי שמשמשות כיצרניות מזון, דוגמת הבקר, הצאן והעופות, בעוד אחרות משמשות לרכיבה, כולל סוסים וחמורים, או לעבודות חקלאיות דוגמת השוורים.

בניגוד ליישובים ושטחים חקלאיים, במרבית הערים אוסרים חוקי העזר העירוניים על גידול חיות משק, ביניהן כבשים, עיזים, סוסים או תרנגולים, הקוראים קוקוריקו בכל בוקר. היתרים מיוחדים לגידול של חיות משק כאלה ניתנים לרוב רק על ידי ראשי הערים.


הנה סרטון על חיות המשק (עברית לילדים):

https://youtu.be/Gbqt14aPMGk?long=yes

כשגוזמים עצים, אנו מקצרים את ענפיהם. זה לכאורה לא דבר חכם... למה לגזום ענפים של עץ שרוצים שיגדל?

אבל הגיזום הוא דבר טוב. הוא מאפשר לעץ להתרכז במה שחשוב לגדילה בריאה ופוריה.

אז איך זה קורה?

קיצור הענפים מחזק את העץ ומאפשר לו להשתמש במזון שהוא מקבל, פחות לגידול הענפים הרבים שלו ויותר כדי להרבות את הפירות ולהפוך אותם גדולים ועסיסיים הרבה יותר.

גם הענפים, במקום לגדול ארוכים ולהתפרש בלי מבנה מסודר, כשמקצרים אותם אז מאפשרים לנם לצמוח ביחד לטובת הצמח והצמח יכול אז לגדול במבנה מלא ומוצק, בריא יותר וכזה שגדל היטב.

כך יוצא שככל שהעץ פחות מתפרש וגדל, הוא הופך עץ פורה יותר ובריא יותר.


הנה גיזום עצי פרי:

http://youtu.be/yNytXvxWJIY

ארטישוק (Artichoke) הוא ירק ירוק ומלא בעלים שצורתם גביע. הוא קרוב משפחה של החסה, החמנייה והארטישוק הירושלמי, כולם בנים למשפחת המורכבים.

הארטישוק הוא "פרח אכיל", כלומר פרח שניתן לאכול ואגב, הוא אחד הטעימים. אם היו נותנים לו לפרוח ולא קוטפים אותו, הוא היה פורח כפרח יפהפה בגווני סגול-כחול מיוחדים. הארטישוק שאנו מכירים הוא למעשה, הפרח של הצמח. לב הארטישוק הוא הניצן של הפרי ויש בו חומרים מזינים מאד. הללו גם נמצאים בקצות העלים שלו. אחרי ריכוך בבישול, הופך הארטישוק למאכל אהוב במקומות רבים בעולם.

אבל אחת התכונות המעניינות של ארטישוק היא שכל מה שאוכלים אחריו מרגיש יותר מתוק. הסיבה לכך הוא החומר המרכזי שבו, הנקרא סינארין (cynarin). החומר מגרה לנו את בלוטות הטעם וגורם להן לחוש מתיקות.

לארטישוק היסטוריה תרבותית עשירה. יש לו שמות נוספים, חלקם עתיקים כמו חרשף, חרשוף וקינרס, שם שנובע מאותו סינארין שמכיל הארטישוק. היוונים והרומאים ראו בו את ירק האהבה והאמינו בימי קדם שריבוי ארטישוקים בארוחה תעניק להם בנים זכרים.


כך מגדלים את הארטישוק:

https://youtu.be/uheQxoTVj9o


ובמטבח שלנו:

https://youtu.be/0S7UnNsjnw0