מה מיוחד בנאום גטיסברג?
היה זה נשיא ארצות הברית של אמריקה אברהם לינקולן, שבנאום גטיסברג (Gettysburg Address) הגדיר כל כך יפה את המטרה, התפקיד והמשמעות של אמריקה לעצמה ולעולם.
לינקולן נשא אותו בטקס בו הוקדש בית הקברות הלאומי לחיילים שנהרגו בקרב גטיסברג שבפנסילבניה. זה היה ב-19 בנובמבר 1863, במהלך ימי מלחמת האזרחים האמריקאית, כארבעה חודשים וחצי אחרי קרב גטיסברג, קרב שהפך לחלוטין את מהלך המלחמה, לטובת כוחות הצפון בהנהגת לינקולן וכנגד כוחות הדרום המורדים בדמוקרטיה של ארצות הברית.
ברכבת לגטיסברג ועל גב מעטפה פשוטה, כתב לינקולן את הנאום שיימשך 2 דקות בלבד אבל ידייק ולא יגרע דבר ממה שהיה באמת חשוב שייאמר על דמוקרטיה, שוויון ואמריקה.
אולי לכן זהו אחד הנאומים הכי מפורסמים בתולדות ארצות הברית. כי כשהיסטוריונים מדברים על לינקולן הם מדברים לא פעם על הענווה שלו. אבל בנאום הקצר והמדויק הזה בולטת דווקא האמונה של המנהיג הדגול ביכולתו לתמצת ולומר ב-272 מילים בלבד את מה שכמעט כל פוליטיקאי אחר היה מתקשה לומר גם באלפי מילים.
הוא דיבר בו על עקרונות השוויון בין בני האדם, העקרונות שעיגנו אבות האומה האמריקאית כל כך נכון בהכרזת העצמאות של ארצות הברית, 87 שנים קודם. את מלחמת האזרחים הוא הגדיר כ"לידה חדשה של חירות", חירות ש"תביא לשוויון אמיתי לכל אזרחי ארצות הברית" כי "כל בני האדם נבראו שווים".
את הטקס בגטיסברג הוא ראה כהזדמנות לא רק להקדיש את אדמות בית העלמין למתים, אלא גם להקדיש את החיים למאבק שמבחינתו מיועד להבטיח את קיומו של "שלטון על העם, בידי העם, למען העם"
(“Government of the people, by the people, for the people.”)
צחוק הגורל הוא שאף שנאום גטיסברג נחשב כיום לאחד הנאומים הגדולים בהיסטוריה, לא לינקולן ולא המבקרים היו בטוחים בזמן אמת שהוא היה בכלל טוב. ממספר עיתונים הוא אף זכה לביקורת קשה. אחד מהם סבר שהנאום היה "מטופש, שטחי ונדוש".
מנגד אמר ללינקולן אדוארד אברט, גדול נואמי התקופה באמריקה של אותם ימים, "הלוואי שאני הייתי מצליח להביע בשעתיים שלמות את הרעיונות שהצלחת לבטא בנאום בן שתי דקות".
זו הייתה דעה כמעט ספונטנית, שהפכה בדיעבד לנבואה של ממש לגבי מקומו העתידי של הנאום הקצר, האלגנטי והמוצלח ביותר שנישא באמריקה אי-פעם.
היה זה נשיא ארצות הברית של אמריקה אברהם לינקולן, שבנאום גטיסברג (Gettysburg Address) הגדיר כל כך יפה את המטרה, התפקיד והמשמעות של אמריקה לעצמה ולעולם.
לינקולן נשא אותו בטקס בו הוקדש בית הקברות הלאומי לחיילים שנהרגו בקרב גטיסברג שבפנסילבניה. זה היה ב-19 בנובמבר 1863, במהלך ימי מלחמת האזרחים האמריקאית, כארבעה חודשים וחצי אחרי קרב גטיסברג, קרב שהפך לחלוטין את מהלך המלחמה, לטובת כוחות הצפון בהנהגת לינקולן וכנגד כוחות הדרום המורדים בדמוקרטיה של ארצות הברית.
ברכבת לגטיסברג ועל גב מעטפה פשוטה, כתב לינקולן את הנאום שיימשך 2 דקות בלבד אבל ידייק ולא יגרע דבר ממה שהיה באמת חשוב שייאמר על דמוקרטיה, שוויון ואמריקה.
אולי לכן זהו אחד הנאומים הכי מפורסמים בתולדות ארצות הברית. כי כשהיסטוריונים מדברים על לינקולן הם מדברים לא פעם על הענווה שלו. אבל בנאום הקצר והמדויק הזה בולטת דווקא האמונה של המנהיג הדגול ביכולתו לתמצת ולומר ב-272 מילים בלבד את מה שכמעט כל פוליטיקאי אחר היה מתקשה לומר גם באלפי מילים.
הוא דיבר בו על עקרונות השוויון בין בני האדם, העקרונות שעיגנו אבות האומה האמריקאית כל כך נכון בהכרזת העצמאות של ארצות הברית, 87 שנים קודם. את מלחמת האזרחים הוא הגדיר כ"לידה חדשה של חירות", חירות ש"תביא לשוויון אמיתי לכל אזרחי ארצות הברית" כי "כל בני האדם נבראו שווים".
את הטקס בגטיסברג הוא ראה כהזדמנות לא רק להקדיש את אדמות בית העלמין למתים, אלא גם להקדיש את החיים למאבק שמבחינתו מיועד להבטיח את קיומו של "שלטון על העם, בידי העם, למען העם"
(“Government of the people, by the people, for the people.”)
צחוק הגורל הוא שאף שנאום גטיסברג נחשב כיום לאחד הנאומים הגדולים בהיסטוריה, לא לינקולן ולא המבקרים היו בטוחים בזמן אמת שהוא היה בכלל טוב. ממספר עיתונים הוא אף זכה לביקורת קשה. אחד מהם סבר שהנאום היה "מטופש, שטחי ונדוש".
מנגד אמר ללינקולן אדוארד אברט, גדול נואמי התקופה באמריקה של אותם ימים, "הלוואי שאני הייתי מצליח להביע בשעתיים שלמות את הרעיונות שהצלחת לבטא בנאום בן שתי דקות".
זו הייתה דעה כמעט ספונטנית, שהפכה בדיעבד לנבואה של ממש לגבי מקומו העתידי של הנאום הקצר, האלגנטי והמוצלח ביותר שנישא באמריקה אי-פעם.
