מהי שיטת הייצוג של ספרות רומיות?
הספרות הרומיות (Roman numerals) הן חלק משיטה עתיקה לכתיבת מספרים. זו מערכת שמקורה ברומא העתיקה והיא משמשת למיספור וייצוג של מספרים.
שיטת המספרים הרומית הייתה הדרך בה הרומאים כתבו מספרים. במקום להשתמש בספרות כמו 1, 2 או 3, שעדיין לא היו, הם השתמשו באותיות מהשפה הלטינית. לדוגמה: האות I היא 1, V היא 5, X היא 10, L זה 50, C זה 100, D זה 500, ו-M מייצגת 1000.
למרות שהשיטה הרומית היא כבר לא חלק מהחיים היומיומיים, היא עדיין מופיעה סביבנו. לא פעם רואים, במיוחד באירופה, שעוני קיר עם מספרים רומיים, שמות של מלכים לפעמים מוצגים בה, למשל לואי ה-14 בתור Louis XIV, או סרטי סיקוול, סרטי המשך שיצויינו בשם "רוקי II". נראה שיש בספרטת הללו משהו חגיגי ומכובד שמחזיר אותנו לימים עברו - לתקופה הקלאסית.
V = 5
X = 10
L = 50
C = 100
D = 500
M = 1000
אגב, לא היה להם סימן ל-0, מה שהקשה על חישובים מסובכים. זו אחת הסיבות שהעולם עבר לשיטה אחרת, נוחה יותר, בה אנו משתמשים עד היום ותוכלו להכיר בתגית השיטה העשרונית.
כתיבת ספרה קטנה מימין לספרה גדולה – מחברים אחת לשניה (VI = 6).
ספרה קטנה משמאל לספרה גדולה – מחסרים הגדולה את הקטנה (IV = 4).
אין לחזור על אותו סמל יותר משלוש פעמים ברצף (למשל, III = 3, אך לא IIII כי אותה אפשר לייצג בתור IV).
V, L, D לא נכתבות פעמיים ברצף, כי פעמיים אותן מחליפות אחרות (למשל, פעמיים V = X אז אין צורך בפעמיים).
מספרים גדולים מ-1000 נכתבים עם קו עליון מעל הספרה, המסמל הכפלה פי 1,000 (למשל M עם קו למעלה = 1,000,000).
V מסמלת יד פתוחה (חמש אצבעות).
X – שתי ידיים פתוחות, או שני קווים מוצלבים (10).
הספרות הרומיות (Roman numerals) הן חלק משיטה עתיקה לכתיבת מספרים. זו מערכת שמקורה ברומא העתיקה והיא משמשת למיספור וייצוג של מספרים.
שיטת המספרים הרומית הייתה הדרך בה הרומאים כתבו מספרים. במקום להשתמש בספרות כמו 1, 2 או 3, שעדיין לא היו, הם השתמשו באותיות מהשפה הלטינית. לדוגמה: האות I היא 1, V היא 5, X היא 10, L זה 50, C זה 100, D זה 500, ו-M מייצגת 1000.
למרות שהשיטה הרומית היא כבר לא חלק מהחיים היומיומיים, היא עדיין מופיעה סביבנו. לא פעם רואים, במיוחד באירופה, שעוני קיר עם מספרים רומיים, שמות של מלכים לפעמים מוצגים בה, למשל לואי ה-14 בתור Louis XIV, או סרטי סיקוול, סרטי המשך שיצויינו בשם "רוקי II". נראה שיש בספרטת הללו משהו חגיגי ומכובד שמחזיר אותנו לימים עברו - לתקופה הקלאסית.
הנה שבע הספרות הרומיות הבסיסיות:
I = 1
V = 5
X = 10
L = 50
C = 100
D = 500
M = 1000
הסבר
השיטה הזאת מבוססת על שילוב בין האותיות. אם אות קטנה באה אחרי אות גדולה – מוסיפים את הערך שלה. אם היא באה לפניה – מחסירים. למשל: VI זה 6 (כי זה 5 ועוד 1), אבל IV זה 4 (כי זה 5 פחות 1).
אגב, לא היה להם סימן ל-0, מה שהקשה על חישובים מסובכים. זו אחת הסיבות שהעולם עבר לשיטה אחרת, נוחה יותר, בה אנו משתמשים עד היום ותוכלו להכיר בתגית השיטה העשרונית.
כללי הכתיבה
בשיטת הספרות הרומיות יש שיטה פשוטה יחסית, אבל שונה כמובן משיטת המספרים שאנו מכירים בימינו:
כתיבת ספרה קטנה מימין לספרה גדולה – מחברים אחת לשניה (VI = 6).
ספרה קטנה משמאל לספרה גדולה – מחסרים הגדולה את הקטנה (IV = 4).
אין לחזור על אותו סמל יותר משלוש פעמים ברצף (למשל, III = 3, אך לא IIII כי אותה אפשר לייצג בתור IV).
V, L, D לא נכתבות פעמיים ברצף, כי פעמיים אותן מחליפות אחרות (למשל, פעמיים V = X אז אין צורך בפעמיים).
מספרים גדולים מ-1000 נכתבים עם קו עליון מעל הספרה, המסמל הכפלה פי 1,000 (למשל M עם קו למעלה = 1,000,000).
המשמעות הסמלית:
I נבחרה כי היא קו יחיד (בדומה לאצבע).
V מסמלת יד פתוחה (חמש אצבעות).
X – שתי ידיים פתוחות, או שני קווים מוצלבים (10).
דוגמאות
2019 = MMXIX (M=1000, X=10, IX=9).