מהם "מאה סיפורי רוחות" שצייר הצייר היפני המפורסם הוקוסאי?
כשהצייר היפני קצושיקה הוקוסאי (Hokusai) הגיע לשנות השבעים לחייו, הוא כבר יצר את "הגל הגדול" ואת "36 נופים של הר פוג'י", שניים מציוריו הנודעים ביותר.
ואז בדיוק וכנגד כל הציפיות, הוא פנה לכיוון אפל לגמרי: סדרת הדפסי עץ שכותרתה "מאה סיפורי רוחות" (Hyaku Monogatari, One Hundred Ghost Stories).
הרקע לסדרה צמח ממסורת עממית יפנית ייחודית. בלילות קיץ חמים, קבוצת חברים הייתה מתכנסת, מדליקה מאה נרות, ומספרת בתורות סיפורי רוחות. לאחר כל סיפור כיבו נר אחד, עד שהחדר הוחשך לגמרי. בחשיכה המוחלטת, כך הם האמינו, מופיעה רוח אמיתית. הוקוסאי תכנן 100 הדפסים, אך מסיבה שאיש לא יודע עד היום יצר רק 5, בין השנים 1831 ל-1832.
הראשון מתאר את רוח אויוה (Oiwa), שהורעלה בקרם פנים על ידי חברתה של אומה (Oume), אשה שהתאהבה בבעלה. פניה עוותו, היא איבדה את שפיותה, נפלה על חרב ורוחה רדפה את בעלה איימון (Iemon) בצורות שונות. הוקוסאי צייר את פניה הנפוחים בתוך פנס נייר קרוע.
השני הוא "בית הצלחות" (Sarayashiki), ובו רוחה של אוקיקו (Okiku), עוזרת בית שהושלכה לבאר לאחר ששברה צלחת יקרה. צווארה, המתמשך מתוך הבאר, עשוי מ-7 צלחות ערוכות זו על זו. כל לילה עלה קולה: "אחת... שתיים... תשע... היכן האחרונה?" הסיפור מסתיים בצורה מפתיעה: נזיר בודהיסטי הוסיף בזמן הנכון "עשר" לספירתה ובכך סייע לרוחה להיעלם בשלווה.
השלישי הוא קוהאדה קוהייג'י (Kohada Koheiji), שחקן קאבוקי שהתמחה בתפקידי רוחות על הבמה. אשתו ומאהבה רצחוהו והשליכו גופתו לביצה. הוא חזר לנקום כשלד מחייך. עיתון הגרדיאן (The Guardian) כינה את הציור "Funny Bones" וכתב שתוכנן לעורר צחוק לא פחות מבהלה. טימות'י קלארק (Timothy Clark) מהמוזיאון הבריטי (British Museum) ראה בהדפס זה את ניצני המנגה היפנית המודרנית.
הרביעי, "האניה הצוחקת" (Warai Hannya), הוא ציור כלאיים בין שד נשי קרניים לבין שד הרים שאוכל ילדים וביד אחת שלו מצויר ראשו הכרות של תינוק.
החמישי, "אובססיה" (Shunen), מתאר נחש כרוך סביב לוחית אנדרטה בודהיסטית, שכן הקנאה ביפן נחשבת לרגש שממשיך גם אחרי המוות. על הלוחית נכתב השם "מומונג'י" (Momonjii), שם כללי למפלצות. החוקרים מעריכים שהוקוסאי ייצג בה את עצמו.
הכחול העז בכל ההדפסים הוא "כחול פרוסי" (Prussian Blue), שהגיע ממערב אירופה ובעיני הקהל היפני קושר עם מוות ואוקולטיזם. כל 5 הדמויות הן נשים שנפגעו בידי גברים ורוחותיהן חוזרות לנקום. זמן קצר לפני מותו כתב הוקוסאי הייקו שבו הצהיר שגם כרוח - הוא "ירחף קלות על שדות הקיץ".
כשהצייר היפני קצושיקה הוקוסאי (Hokusai) הגיע לשנות השבעים לחייו, הוא כבר יצר את "הגל הגדול" ואת "36 נופים של הר פוג'י", שניים מציוריו הנודעים ביותר.
ואז בדיוק וכנגד כל הציפיות, הוא פנה לכיוון אפל לגמרי: סדרת הדפסי עץ שכותרתה "מאה סיפורי רוחות" (Hyaku Monogatari, One Hundred Ghost Stories).
הרקע לסדרה צמח ממסורת עממית יפנית ייחודית. בלילות קיץ חמים, קבוצת חברים הייתה מתכנסת, מדליקה מאה נרות, ומספרת בתורות סיפורי רוחות. לאחר כל סיפור כיבו נר אחד, עד שהחדר הוחשך לגמרי. בחשיכה המוחלטת, כך הם האמינו, מופיעה רוח אמיתית. הוקוסאי תכנן 100 הדפסים, אך מסיבה שאיש לא יודע עד היום יצר רק 5, בין השנים 1831 ל-1832.
הראשון מתאר את רוח אויוה (Oiwa), שהורעלה בקרם פנים על ידי חברתה של אומה (Oume), אשה שהתאהבה בבעלה. פניה עוותו, היא איבדה את שפיותה, נפלה על חרב ורוחה רדפה את בעלה איימון (Iemon) בצורות שונות. הוקוסאי צייר את פניה הנפוחים בתוך פנס נייר קרוע.
השני הוא "בית הצלחות" (Sarayashiki), ובו רוחה של אוקיקו (Okiku), עוזרת בית שהושלכה לבאר לאחר ששברה צלחת יקרה. צווארה, המתמשך מתוך הבאר, עשוי מ-7 צלחות ערוכות זו על זו. כל לילה עלה קולה: "אחת... שתיים... תשע... היכן האחרונה?" הסיפור מסתיים בצורה מפתיעה: נזיר בודהיסטי הוסיף בזמן הנכון "עשר" לספירתה ובכך סייע לרוחה להיעלם בשלווה.
השלישי הוא קוהאדה קוהייג'י (Kohada Koheiji), שחקן קאבוקי שהתמחה בתפקידי רוחות על הבמה. אשתו ומאהבה רצחוהו והשליכו גופתו לביצה. הוא חזר לנקום כשלד מחייך. עיתון הגרדיאן (The Guardian) כינה את הציור "Funny Bones" וכתב שתוכנן לעורר צחוק לא פחות מבהלה. טימות'י קלארק (Timothy Clark) מהמוזיאון הבריטי (British Museum) ראה בהדפס זה את ניצני המנגה היפנית המודרנית.
הרביעי, "האניה הצוחקת" (Warai Hannya), הוא ציור כלאיים בין שד נשי קרניים לבין שד הרים שאוכל ילדים וביד אחת שלו מצויר ראשו הכרות של תינוק.
החמישי, "אובססיה" (Shunen), מתאר נחש כרוך סביב לוחית אנדרטה בודהיסטית, שכן הקנאה ביפן נחשבת לרגש שממשיך גם אחרי המוות. על הלוחית נכתב השם "מומונג'י" (Momonjii), שם כללי למפלצות. החוקרים מעריכים שהוקוסאי ייצג בה את עצמו.
הכחול העז בכל ההדפסים הוא "כחול פרוסי" (Prussian Blue), שהגיע ממערב אירופה ובעיני הקהל היפני קושר עם מוות ואוקולטיזם. כל 5 הדמויות הן נשים שנפגעו בידי גברים ורוחותיהן חוזרות לנקום. זמן קצר לפני מותו כתב הוקוסאי הייקו שבו הצהיר שגם כרוח - הוא "ירחף קלות על שדות הקיץ".
