ביפאן הדיג מפותח ביותר. יפאן דגה את הכי הרבה דגים, בהשוואה למדינות העולם. במדינה הזו אוכלים המון דגים ומאכלי הדגים מחייבים את היפנים להשיג כמויות עצומות של דיג. במיוחד מככבים שם הסושי היפני והמרקים המעולים שלהם, שחלקם מבוססים על דגים.

שווקי הדגים של יפן הם הגדולים בעולם והמחירים בהם מגיעים לסכומי עתק. דגים נמכרים שם בדרך קבע במחירים של עשרות אלפי דולרים. בשנים האחרונות נשבר שם שיא עולמי, כשנמכר בשוק הדגים היפני דג ענק במחיר לא יאומן של 1.8 מיליון דולר!


הנה שוק הדייג הגדול בעולם, בעיר סוקיצ'י ביפאן, עם יריד הטונה המפורסם שבו מוכרים דגי טונה למרבה במחיר:

https://youtu.be/NigwCCRrm68


סיפורו של השוק הגדול ביותר בעולם לדגים:

https://youtu.be/FqvJjJHQsMk


דג הטונה הכחול - הדג היקר ביותר בעולם:

https://youtu.be/setJXT-K2CQ


המחירים בשווקי הדגים של יפן עולים למחירים עצומים:

https://youtu.be/0IpjW6uOmXw


וסרטון קצר של תיירים המתלווים לדייג יפאני מקומי כדי לדוג איתו ולאכול את שלל הדיג שלהם:

http://youtu.be/0BOihtJ-wc4

בריכת הגלים "סאמרלנד" (Tokyo Summerland) שבבירת יפן טוקיו, היא מהמקומות הצפופים בעולם. ביום המנוחה השבועי היא עוד יותר צפופה מתמיד ולא ברור אם הגלים הם של מים או של בני-אדם.


הנה בריכת הגלים הצפופה ביותר בעולם:

http://youtu.be/PAZGkbJHzSY


פארק המים הזה בימים פחות עמוסים..

https://youtu.be/5Zc7kpxlaGc


ויותר:

https://youtu.be/UOPEihOcKjM

בטוקיו בירת יפאן יש כ-34 מיליון תושבים (זה המספר בטוקיו רבתי, כלומר העיר עצמה והערים שהן חלק ממנה).

מחירי הדיור בעיר הזו הם יקרים מאוד. לכן העשירים יכולים לגור בה בדירות, בעוד מי שאין להם אפשרות כזו, שוכרים קפסולה במלון קפסולות או מחשב בתא זעיר בקפה אינטרנט, בו הם גם ישנים.


ממראות העיר טוקיו בירת יפן:

https://youtu.be/CgrVCgxJbdI


ביקור חווייתי בטוקיו (עברית):

https://youtu.be/wNLbpC0Cmjw


והחיים בקפה אינטרנט במקום בדירה יקרה (עברית):

https://youtu.be/MtdupS0gRt0

דגל יפאן הוא פשוט עיגול אדום על בד לבן. כמו הרבה דברים בתרבות היפנית, הוא הכי מינימליסטי שיש. תפסת מרובה - אתה לא יפני!

אז גם אנחנו בקיצור - העיגול האדום מסמל את השמש העולה בזריחה, מכיוון שיפאן מכונה "ארץ השמש העולה".


הנה דגל יפאן (עברית):

https://youtu.be/ZJMF6_y9XSg

יפן (Japan),או יפאן, היא מדינת איים שנמצאת בחופים המזרחיים של יבשת אסיה ולכן נהוג לומר שהשמש באה ממנה בבוקר. הכינוי "ארץ השמש העולה" ניתן ליפאן מכיוון שפירוש שמה ביפאנית הוא "מקור השמש". מבטאים זאת ניהוֹן, או כמו שהגו זאת בעבר ניפּוֹן. "ארץ השמש העולה" היה תרגום חופשי של שם המדינה והוא דבק בה מאז.

יפאן היא מדינה מתקדמת ובעלת תעשיית הייטק מתקדמת. בשנות ה-60 התפתחה בה תעשייה חזקה ביותר שהתבססה על טכנולוגיה מתקדמת והיא הפכה לאחת המדינות העשירות והחזקות במזרח אסיה ובעולם כולו. בשנים האחרונות היא סובלת מקשיים מסוימים בכלכלה אך יפאן יצאה בעבר ממשברים קשים הרבה יותר.


הנה יפאן בשמש העולה:

https://youtu.be/jzaLPZDhmss


עם השילוב המדהים שבין ישן לחדש:

https://youtu.be/WLIv7HnZ_fE


מראות מדהימים ומרהיבים מיפאן:

https://youtu.be/XCy3238DCMg


הרצאת וידאו על יפן (עברית):

https://youtu.be/STlyLey_qbE


מצגת וידאו של ארץ השמש העולה:

https://youtu.be/lQCB7jPO7So


עוד אחת:

https://youtu.be/JIwudYyfZRE


וההיסטוריה של יפאן בקצרה:

https://youtu.be/Mh5LY4Mz15o?long=yes

אקירה קורוסווה (Akira Kurosawa) היה במאי יפאני חשוב מאד. הוא עסק רבות בסיפורי סמוראים. לפני שהפך לקולנוען היה קוראסווה צייר מפורסם ביפאן. למדיניות היפאנית שלפני מלחמת העולם השנייה הוא התנגד מאד ואף הוחרם בשל כך על ידי רבים.

בין סרטיו של קורסאווה בולטים רשומון, שבעת הסמוראים, כס הדמים, ראן ומבצר הנסתר. הוא נחשב במאי גאון, שאין לו אפילו סרט אחד גרוע. זה דבר נדיר בתולדות הקולנוע ובמיוחד אם זוכרים שהוא גם היה הכותב, המפיק, הבמאי והעורך של כל סרטיו. ואגב, הוא לא היה רק במאי ויוצר מדהים - קוראסווה היה גם עורך מצוין.

רשומון (Rashomon), סרטו הגדול הראשון, הפך להצלחה מסחררת בכל העולם. זאת לאחר שנשלח על ידי ממשלת יפאן לפסטיבל סרטים באיטליה. ביפאן ראו בו סרט גרוע, אבל בעולם סגדו לו כסרט מדהים. הוא זה שהציג את הקולנוע היפאני לעולם כולו ואחריו באו סדרה של סרטים מעולים מבית היוצר של קוראסווה.

עוד לפני מלחמת העולם השנייה צמח הקולנוע היפני אבל רק אחריה הוא זכה להכרה בעולם. בשנת 1951 קטף "רשומון" שלו את הפרס הראשון בפסטיבל הסרטים של וונציה.

בעוד שקורסאווה נחשב לבמאי היפני הפופולרי ביותר במערב, ביפן עצמה ראו בו יוצר שהתאים את עצמו לצופה המערבי.


הנה מונטאז' מסרטיו של קוראסווה:

https://youtu.be/OIsbxpkTTDE


קוראסווה הוא גדול הקולנוענים שעשו שימוש בתנועה בסרטים:

https://youtu.be/doaQC-S8de8


הסרט "שבעת הסמוראים" כדוגמה מופתית לסטורי טלינג:

https://youtu.be/lGVbhTbiafk


סצנת הסיום מהסרט המעולה שלו "שבעת הסמוראים":

https://youtu.be/GF5U83UIX1o


ועשרת סרטיו הגדולים:

https://youtu.be/6I8afvHiFN8?long=yes

הסמוראים היו לוחמים אמיצים ומפחידים מאד ששלטו ביפאן במשך כ-600 שנה. הם זכורים עד היום בזכות ההיסטוריה המיתולוגית שלהם, אבל גם בזכות המראה האייקוני של בגדיהם.

צריך להבחין רגע בין הלבוש המגוון של הסמוראי "באזרחות", כלומר כשהוא לא היה במשימה, לבין השריון שלו.

כי היותו של הסמוראי לוחם הכריח אותו להתהלך במשימות שלו בשריון כבד, כשהוא נושא עימו שלל כלי נשק, בראשם שתי חרבות ה"קטאנה" הידועות של הלוחמים הסמוראים.

שריון הקרב הסמוראי היה מורכב ממאות חוליות ברזל, שאמנם היו כבדות ודרשו כוח פיזי רב, אך הקנו להם הגנה ועדיין לא פגעו בגמישות שנדרשה ללוחם הסמוראי בקרב.

בגדי היום היום של הסמוראי היו פשוטים ובטח לא השריון הסמוראי, אבל הלבוש הרשמי של הסמוראים היה... קימונו. כן ועבור הסמוראים הקימונו היה גם הלבוש הנוסף שלבשו לא פעם מתחת לשריון הסמוראי.

הקימונו הסמוראי היה קימונו פשוט אך לעתים גם הכיל עיטורים. הוא היה חלק מהרכוש המשפחתי של משפחת הלוחם או של הכוח הצבאי לו השתייך הלוחם הסמוראי.

גם עם היחלשותם של הסמוראים ושקיעת התרבות שלהם לא פסקה ההערכה אליהם ולא מעט בשל הוויזואליות המרשימה שלהם, ויזואליות אייקונית ממש כמו זו של האביר באירופה של ימי הביניים, שהפכה אותם לאגדיים.

סופם ההיסטורי לא הפריע להם להפוך לדמויות נערצות במאה ה-20, בתחילה ביפאן ובהמשך בעולם כולו.








הנה השריון הסמוראי לעומת הלבוש המודרני בטוקיו:

https://youtu.be/QVBVptvwZpE


מה השריון של הסמוראי אומר עליו?

http://youtu.be/s2DsfR3bNd4


מצגת וידאו של תמונות סמוראים אמיתיים מסוף המאה ה-19:

http://youtu.be/hSgAAlE_4oc


כך לובשים את הבגדים הסמוראים:

https://youtu.be/E8Xzr8nl7r4


אבל למה הסמוראי הגברי כל כך לבש חצאית?

https://youtu.be/tDg7wMl2bU8


במשחקי מחשב אפשר לראות גם את לבוש הסמוראים:

http://youtu.be/yXRI5shTUq0


בחיוך - היתכן שגם בכדורגל הם הצטיינו?

https://youtu.be/jMrUinSOHJg


וסרט תיעודי על ההתפתחות של השריון הסמוראי:

https://youtu.be/-BnBtJIR9HU?long=yes

הפגודה היא סוג של מגדל מדורג שבמזרח הרחוק משמש כחלק ממקדש או מקום פולחן. מרבית הפגודות הן ביפן ובסין ובעיקר משמשות לדתות המקומיות - הבודהיסטים והטאואיסטים. הקצה המקושט של הפגודות הוא לרוב סימלי בבודהיזם, אך בו-בעת הוא משמש גם ככליא ברק, השומר על הפגודה מפגיעה של ברקים ומסכנת שריפה.

במדינות כמו תאילנד ומיאנמר (בורמה) יש מונחים דומים לפגודה: סטופה וצ'איטה. הוייטנאמים לעומת זאת קוראים לכל מבנה פולחן פגודה.

משערים שמקור הפגודה הוא בסטופה ההודית העתיקה. בעבר היו הפגודות עשויות לרוב מעץ, אך כיום הטכנולוגיה הובילה לשימוש בחומרים עמידים ויעילים יותר.


הנה סרטון של שלושת הפגודות ביונאן, סין:

http://youtu.be/cX-WAYMQM6U?t=4s


והפגודות המדהימות של שוודגון בעיר ינגון מיאנמר:

http://youtu.be/u-irxFOR4io?t=4s

המדרגות הנעות הקצרות ביותר בעולם נמצאות בחנות כלבו בעיר קוואסאקי שביפאן. באורך של 82 סנטימטרים בלבד, הן נרשמו בספר השיאים של גינס כבר משנת 1989 ועד היום הן מחזיקות בשיא העולמי.

אם תגיעו לקוואסאקי, פנו לחנות הכלבו More's ובקומת המרתף B2 תוכלו לראות את הפלא הקצר הזה.. אתם עולים עליהן ומיד יורדים!


הנה המדרגות נעות הכי קצרות בעולם:

http://youtu.be/yk-eeBluFqM

יפתיע אולי לגלות שבעוד נשות וגברי המערב עושים מאמצי על ומוציאים ממון כדי לזכות בשיניים צחורות ומבהיקות מלובן, ביפאן נהגו בעבר להיות יפים על ידי צביעת השיניים בשחור דווקא.

כן, ביפן של המאות ה-16 עד ה-19 נחשב מנהג השחרת השיניים (Teeth Blackening) למודל היופי המקובל אצל הנשים. זה היה נוהג נפוץ ונשים שלא נהגו על פיו נחשבו פחות מעניינות ומושכות עבור הגברים.

את הנוהג הזה, אגב, הן ירשו מהסמוראים. אצלם נולד המנהג להכהות את השיניים, בתור הפגנה של נאמנות לאדון.

את הגוון השחור לשיניים נהגו אז ליצור מסוג של דיו שחור, שהופק בדרך כלשהי מקליפות בוטנים. הגוון האפל של השן התקבל על ידי מריחת שכבות רבות של הדיו הזה על השיניים.

גם בימינו יש תרבויות מסוימות ברחבי אסיה ובמיוחד מזרח אסיה, שבהן נוהגים לצבוע כך את השיניים. שבט אחד במיאנמר, למשל, ממשיך גם היום לדבוק במודל היופי הכהה הזה. כדי להיחשב יפות ומושכות עבור הגברים שלהן, נוהגות נשות השבט, שמתגורר כולו באחד הכפרים במדינה, לצבוע את שיניהן בדיו השחור.

עם זאת ומבחינה רפואית, החומר השחור הזה די שנוי במחלוקת. אמנם יש בו תכונות המונעות עששת, אך מנגד הוא נוטה ליצור בעיות מעיים שיכולות להתגלות כחמורות למדי.


כך השחירו שיניים ביפאן של פעם:

https://youtu.be/DnSZ0TPxA8I


בלוגרים מתפעלים ממנהג השחרת השיניים:

https://youtu.be/oer9neSIAec


והיפנים לא לבד - שבטים מסוימים במיאנמר נוהגים בדיוק כך:

https://youtu.be/UF-Zag5jorE

"מגדל השער" שבעיר היפנית אוסקה, בנוי על גבי גשר שמעל לכביש. שלוש מקומות הבניין הזה משמשות למעשה כשער לכביש מהיר שמעליו הוא מתנשא.

המנהרה המוזרה שנכנסת לתוך הבניין נועדה לבודד אותו מרעשים ורעידות שבאים מהתנועה העמוסה שמתחתיו.


הנה סיפורה של המנהרה שעוברת בתוך בניין:

https://youtu.be/C5gRAMFdO_Y


נסיעה לתוך המנהרה שבתוך בניין:

http://youtu.be/rnSilIeanBI


ומבט מרחוק על הבניין שמנהרה עוברת בתוכו:

http://youtu.be/zIWUqJRUd7A

כבר בבתי ספר ביפאן מתאמנים תלמידי בית הספר הצעירים על נגינה בתופים היפאניים המסורתיים. הנגינה הזו קרויה ביפאנית "טאיקו" (Taiko), שפירושה ביפאנית "תוף ענק".

מחוץ ליפאן משתמשים במילה "טאיקו" לתוף יפאני, שבכלל נקרא ווא-דאיקו ביפאן. אגב, אותו שם משמש לצורת האמנות החדשה יחסית של נגינה ויצירה של מוסיקה בהרכב של תופים כאלה וגם לשיטת ספורט משונה, המשלבת תיפוף וטאי צ'י.

בשיטה זו מנגנים בתופים הגדולים והעוצמתיים, תוך עמידה בתנוחות הלקוחות מעולם אמנויות הלחימה. הגוף כולו לוקח חלק בפעולת התיפוף, מה שמפעיל אותו בפעילות ספורטיבית של ממש.

תופי ה"בּיוֹוּ דאיקו" הגיעו ליפאן מסין וקוריאה. התופים הללו דמויי חבית, בגדלים שנעים מחצי מטר בקוטר ועד מעל 2 מטר. על תוף ביוו דאיקו אופייני, המגולף לרוב מגזע עץ יחיד, מתוח בדרך כלל עור פרה. את הצליל שאותו משמיע התוף לא ניתן לכוון, לאחר היצירה הראשונה של התוף.


הנה תיפוף טאיקו יפאני מקצועי, של להקת "קודו":

https://youtu.be/C7HL5wYqAbU


ילדי בית הספר מתופפים:

https://youtu.be/9VHrmfetNYw


אחרי כמה שנים:

https://youtu.be/UHjd9t-jY6o


שורת המתופפים היפאנית הזו מדהימה:

https://youtu.be/YNmXNc95ncU


ובוגרים מתאמנים:

https://youtu.be/dqH5JopuZck

יער הבמבוק (Bamboo Forest) באראשיאמה (Arashiyama) שבעיר היפאנית קיוטו הוא יער של קני במבוק ענקיים. הבמבוקים העצומים מתנשאים בו לגובה של עשרות מטרים. השבילים התחומים ביער מעצימים את גודלם המדהים של קנים הבמבוק הנישאים. הקנים העצומים המקיפים את ההולכים ביער נותנים הרגשה של מקום סוריאליסטי שאין עוד כמוהו בעולם.

טכנית הוא אינו יער אלא סוג של דשא, שכן במבוק נחשב עשב ולא עץ. כך או כך, היער הזה כמו לקוח מעולם אחר. כמו יערות במבוקים אחרים בעולם, הוא משרה על המבקרים בו תחושת רוגע ושלווה מיוחדים ונדירים. כשהרוח נושבת, נוסף גם הקסם של התנועה העדינה והמלטפת של גבעולי הבמבוק הנעים ברוח. מספרים שזה אחד הדברים המרגיעים שיש..

ליער הבמבוק יש חשיבות רוחנית אצל היפאנים. לכן ניתן למצוא כמעט תמיד מקדשים שנבנו בתוך יערות הבמבוק השלווים הללו.


הנה יער הבמבוק שבקיוטו ביפאן:

http://youtu.be/xN9QvKs7Zvo


בלילה החווייה מיוחדת לא פחות:

http://youtu.be/2zdfKkvtPAA


ועוד ממנו:

http://youtu.be/klSDXSJoc3A?t=2t21s

תושבי יפאן הקדומים נקראו בני האיינו. אלו אנשים לבנים, בעלי זקנים ושפמים ארוכים, שבזמן האוכל נוהגים היו להרימם בלוחיות עץ. בעבר גם נהגו בני האיינו לארוג בעצמם את בגדיהם.

האיינו התקיימו מציד ודיג, ובהמשך סחרו עם היפאנים קנו מהם אורז. הכובשים היפאניים דחפו את האיינו אל האיים הצפוניים מאיי יפאן, שם המשיכו לחיות כל השנים. בהמשך סיפחה יפאן את האיים שבהם חיו והם הפכו לאזרחי יפאן. כיום חיים כ-25 אלף בני אינו, בעיקר באי הכי צפוני הוקאידו ובאיים סחלין וקמצ'טקה. משערים שיש מאות אלפי בני איינו שחלקם הגדול מסתיר את מקורותיו.


הנה סרטון על בני האיינו:

http://youtu.be/endv3PVpXFg?t=18s


מצגת וידאו על אנשי האיינו מיפאן:

http://youtu.be/7f6I4GRQIUs


שיר עממי של שבט האיינו:

http://youtu.be/yTA8_2gwIhE?t=20s


וסרטון על להקה של בני איינו צעירים, שמחפשים את זהותם בחברה היפאנית:

http://youtu.be/9dgexEvTEjs?t=7s

חרקירי, סֶפּוּקוּ או הרקירי (Harakiri) היא מעשה התאבדות יפאנית בחיתוך הבטן. החרקירי היה נהוג בעבר ונולד כחלק מקוד הכבוד של הסמוראים, הלוחמים היפאנים הגדולים. ניתן לומר שחרקירי הוא אמצעי ענישה עצמית, שבאמצעותו נוטל הסמוראי אחריות על מעשיו וכשלונו.

הסמוראים נהגו בעבר לשים קץ לחייהם, אחרי פגיעה בכבודם שנבעה מכישלון כבד או תבוסה מאכזבת. בפעולת החרקירי נטל אחריות הסמוראי ושם קץ לחייו, על ידי פתיחת בטנו וריטוש קרביו. פעמים רבות הוא ביקש לפני המעשה מעוזרו או מחבר לערוף את ראשו לאחר מכן, בכדי להימנע מגסיסה ממושכת וסבל מיותר.

זה היה קוד כבוד אכזרי וקשה, אבל במקרה של תבוסה או כישלון מחפיר הסמוראי לא ראה דרך אחרת. כי אצל הסמוראים, מי שעשה חרקירי זכה להערכה רבה והחזיר בכך את כבודו, שנפגע בשל התבוסה או הפציעה הקשה.

כיום המנהג הקשה הזה כמעט ואינו נעשה ביפאן. אחד האחרונים שעשו זאת היה האדמירל היפאני וראש הצי היפאני המובס במלחמת העולם השנייה. לאחר תבוסת יפאן במלחמה רבים ממפקדי הצבא הרגישו מושפלים ומובסים והתקשו להביט בפני אחרים בעיניים. עם זאת, רובם התגברו, השלימו עם התבוסה והמשיכו בחייהם. רק מעטים עשו זאת. זה היה ביטוי מסוים לכך שהחברה היפאנית בשלה להפוך לחברה מודרנית ומתקדמת.

כיום משמש הביטוי "חרקירי" לתיאור של מעשה שתוצאותיו הרסניות למבצע, מעין התאבדות עסקית, חברתית, מעמדית וכדומה.


לצערנו לא מצאנו סרטונים על מנהג החרקירי.

במחוז אסאגו שבצפון יפאן ניצב על הר אחד המבצרים המרשימים בעולם. מבצר טקדה (Takeda Castle) שביפאן הוא כה גבוה שפעמים רבות הוא מוקף בעננים ומציע מראה מעורר השתאות.

מבצר טקדה נראה כאילו הוא שט על גבי העננים. תיירים רבים נוהרים לראות את מה שמכונה לעיתים "מאצ'ו פיצ'ו של יפאן", במיוחד לאחר שהופיע בסרט יפאני מצליח.


הנה מבצר טקדה מהאוויר:

http://youtu.be/Z9lZM1Jr6rE


מעוף מעמיק יותר:

http://youtu.be/UXGpEkn39XU


ותצפית על המבצר מרחוק:

http://youtu.be/IsjcQBPe38k

פסטיבל פוג'י שיבָּזאקוּרָה (Fuji Shibakakura Festival) מתקיים בכל שנה ביפאן, לרגלי הר פוג'י, באזור חמשת האגמים שלרגליו.

מוקד הפסטיבל הם המרבדים העצומים של פרחי השיבָּזאקוּרָה, כמעט מיליון פרחים, במרבדים עתירי פריחות מרשימות, בצבעי לבן, ורוד וסגול.

מאות אלפי פרחי שיבָּזאקוּרָה מכסים את כל אחד מחמשת הפארקים שמסביב להר הגבוה והמרשים ואין יפה מלהסתובב ביניהם ברחבי הפארקים הגדולים.

שיא הפריחה של הפרחים הללו הוא בחודשים אפריל-מאי. אז מגיעים המוני תיירים ותושבי יפאן הבאים מרחוק אל האזור, רק כדי לחזות ביופי הפרוש למולם, כשברקע שלו ניצב הר הפוג'י הגדול ועטור השלג בפסגתו


הנה פסטיבל פוג'י שיבאזאקורה:

https://youtu.be/nxF6ciqDbIg


הסבר על הפסטיבל היפהפה הזה:

https://youtu.be/W0hdXNKftBc


ועוד ממראות פסטיבל הפוג'י ביפאן:

https://youtu.be/PKbhQv8avu8

טקס הכנת ושתיית התה תופס מקום חשוב במסורת היפנית ובתרבותה. זהו טקס מדויק ואסתטי מאוד, שאיש לא יבצע ביפן כלאחר-יד.

מהלך הטקס מוכתב ביפן מראש. מכיוון שהוא כולל תנועות קבועות ומוגדרות מראש, אין בו יותר מדי ספונטניות או ביטוי אישי. להיפך, זוהי מלאכה מדויקת, שכל תנועה בה מחושבת ונחשבת לחלק בלתי נפרד מהטקס המסורתי.

ועדיין, קיימות כמה שיטות שונות לביצוע הטקס. אחת משיטות הטקס מתחילה בהכנה התה, שמכינים מאבקת תה ירוק. מערבבים אותה באמצעות מברשת מיוחדת, תוך הקצפה במים חמים, אך לא רותחים ולא ממותקים.

לאחר חימום המים להכנת התה והוספת אבקת התה, היפנים נוהגים לאכול עוגיה יפנית, בצורה ובכמות מדויקות מאוד.

לאחר מכן היפאנים נוהגים להגיש את התה בספלי חרס ייחודיים, המיוצרים בעבודת יד ושונים זה מזה. מה שמעצבים במערב היו מכנים OneOf, קיצור של "One of a kind".

על הטקס שורה רוחה של תורת הזן, הגורסת שהתעמקות בפרטי הפרטים הקטנים והיומיומיים ביותר של החיים, היא שתביא את האדם להתעלות רוחנית. ההתעלות הזו בטקס התה מושגת על ידי הנינוחות וההרמוניה שמקנה למשתתפים העיסוק בפרטים הקטנים והטקסיים של הטקס.


כך מתנהל טקס התה של יפן, כפי שהוא מודגם במוזיאון טיקוטין בחיפה:

https://youtu.be/faPDLeyVOg8


טקס התה מתוך סרט:

https://youtu.be/D5zvVqXvfO4


וטקס התה המסורתי של יפאן:

https://youtu.be/l0qsGLtwl-4

זן בודהיזם (Zen Buddhism) היא מסורת רוחנית שמקורה במזרח הרחוק ומטרתה ליצור נקודת מבט נכונה באמצעות מדיטציה ותרגול מדיטטיבי ולא מלימוד אינטלקטואלי.

הזן מבוסס על תורה בודהיסטית שנולדה בעיקר בסין וביפן וכמו תורות אחרות המזרח הרחוק היא בין דת לפילוסופיה או דרך חיים.

הזן מעמיד במרכז את המדיטציה, שעיסוק יומיומי בה מבטיח להוביל את המתרגל להארה ולגילוי האמת. תרגול המדיטציה הוא העיקר בזן ולא הלימוד השכלתני, האינטלקטואלי, זה שבמרבית התורות, האמונות והדתות בעולם הוא המרכזי בפולחן.

המילה זן מכוונת ל"כאן ועכשיו". לפי הזן הכל בחיינו הוא בר שינוי, לא נח לרגע ומשתנה ללא הרף. השינוי את הדבר הקבוע היחידי בעולם. הזן ממקד בהווה, כי העבר מאחורינו והעתיד שעליו אנו חושבים אינו ידוע.

לפי הזן, רק חיפוש של הבודהה בתוכנו, בנפש האדם ובטבעו האמיתי - הוא שיביא אותנו להארה. לא מילים, השכלה או לימודים יביאו אדם להארה. קשה לגלותה על אף שהיא זמינה ונגישה לכל אדם ובכל מקום.

במאה ה-18 הטעים הצייר ונזיר הזן האקואין במשפט "מבלי שיודעים כמה קרובה היא האמת, אנו מחפשים אותה במרחקים. הדבר דומה לאדם הגווע בצמא ומבקש מים, כשהוא בתוך אגם מלא בהם".

גם אם ישנם נזירי זן ששתיית אלכוהול ונישואין אינם זרים להם, משמעת קפדנית, התנזרות, עבודת כפיים והסתפקות בשינה קצרה, כל אלה הם חלק מאורח חייהם של מרבית נזירי הזן. בכדי להגיע אל ההארה הם מקדישים שעות ארוכות של מדיטציה בכל יום.

היסטורית, זן הוא שמו היפאני של ענף של הבודהיזם הנקרא מהיינה. בעבר הוא הונהג בסין ונקרא צ'אן. ממנה הוא התפשט אל ארצות קרובות כמו יפאן, וייטנאם וקוריאה.

במחצית השנייה של המאה ה-20 התפשטה תורת הזן גם אל העולם המערבי וברבות ממדינות העולם יש מרכזי זן ואנשים המקפידים על מדיטציה יומיומית.

השפעת הזן על התרבות בארצות שבהן הוא נהוג היא עצומה. בארצות שבהן הוא נפוץ השפיע הזן מאוד על האסתטיקה והאמנות. במיוחד בא הדבר לידי ביטוי בתחומים כמו אדריכלות, גינון, שירה, קליגרפיה, פיסול ותיאטרון.


הנה תורת הזן:

https://youtu.be/XK_4Z5DZcNM


מדריך זן מסביר את העניין (עברית):

https://youtu.be/Y5EyALX9O6A


הסבר נוסף על זן ומדיטציה:

https://youtu.be/dmc9yG_2Dqg


יום בחיי נזיר בודהיסטי:

https://youtu.be/6pllQ_-ZxEA


והרצאה על תרבות הבודהיזם וההינדואיזם (עברית):

https://youtu.be/6lRANyDCPrQ?long=yes

הקימונו הוא הלבוש המסורתי של היפנים והתלבושת הלאומית של יפן.

את הבגד המסורתי הזה, לרוב עשוי המשי, לובשים היפאנים בבית כשמגיעים אורחים. הקימונו הוא הלבוש הביתי שנועד גם כדי לצאת מהמתח והלחץ של היום יום.

הקימונו של נשים נשואות שונה מזה של נשים שטרם נישאו. האחרונות מתעטפות בקימונו שנקרא "פוריסודה", בגד לו יש שרוולים שמגיעים עד הרצפה ונועד במקור בעיקר לאירועים רשמיים ומיוחדים.

הנשואות שבעלן רכש להן קימונו, מקבלות אותו כרכישה חד פעמית ויקרה למדי. מרגע שהן לובשות קימונו, הן לא תלכנה יותר, כשהן עטויות בתכשיטים. אגב, יעניין אתכם לדעת שמתחת לקימונו הנשים הללו לובשות תחתונים אדומים, שלפי המסורת היפנית יש להן יכולת הגנה על האשה.

בעבר ייצגה המילה "קימונו" ביפן את כל סוגי הביגוד. אך כיום לובשות קימונו בעיקר נשים ממעמד גבוה וכמעט תמיד רק נשים, תופעה נשית יפנית שהשתלטה רק במאה ה-20.

בעבר גם גברים רבים נהגו ללבוש קימונו, כולל הלוחמים הסמוראים, שהקימונו היה הלבוש הרשמי שלהם ולא פעם הם גם לבשו קימונו מתחת לשריון הסמוראי שלהם.

אגב, גם כיום יש גברים מבוגרים שאולי יופיעו ביפן כשהם לבושים בקימונו. זה יקרה בעיקר בטקסי תה מסורתיים, בחתונות ובאירועים רשמיים דומים.

גם מתאבקי הסומו המקצועיים ילבשו כיום קימונו. זה יקרה לעתים, כחלק מדרישות התפקיד לביגוד יפני מסורתי שעליהם ללבוש בהופעתם הציבורית.

הקימונו עשוי משי או כותנה. הוא בעל צווארון גבוה, שרוולים רחבים וחגורה רחבה של בד סוגרת עליו. החגורה נקראת "אובי" והיא משמשת להידוק הקימונו מאחור.


הנה ריקוד בקימונו:

http://youtu.be/Lpk0opDGjR4


ומצגת וידאו על הקימונו ביפאן:

http://youtu.be/Uba06TZuixs

אין עוד משקה בעולם כמו התה (Tea), שתרבויות שלמות נוהגות להתענג עליו בהתלהבות אותנטית ורבת שנים, עד שהן רוקמות אותו גם לתרבות ולחברה באופן הדוק כל כך. ביחד עם הקפה, מדובר על אחד מהמשקאות האהובים ביותר בתבל.

אבל מה שלא פחות מעניין הם הטקסים הקטנים של שתיית התה, הנהוגים בתרבויות שונות. לכאורה, טקס תה עוסק בהכנת התה, ההגשה לאורחים והשתייה המשותפת. בפועל, מדובר בטקסים בעלי משמעות רוחנית וחברתית גדולה הרבה יותר, מאשר סתם במנהגי השתיה שלו.

היפאנים הם אולי הבולטים בעולם בטקס התה היומי שלהם. הכנת התה נחשבת ביפן לאמנות מיוחדת והיא כרוכה בפולחן של ממש. חשיבות ותשומת לב קפדניים מוקדשים בו לכל פרט והוא נמשך זמן רב.

טקס התה היפאני (Japanese tea ceremony) מכונה "צ'אדו", ביפנית "דרך התה". הוא נערך ב"חדר התה", שכמותו ניתן למצוא בבית המסורתי של היפנים. בעיני היפנים החדר הזה הוא אי שליו וטהור, המאפשר לדיירי הבית והאורחים להירגע ולהתנתק למשך הטקס מהעולם החיצוני.

בטקס התה שזורים מוטיבים אמנותיים הלקוחים מהאמנות היפנית. נכללים בהם מוטיבים מעולמות הציור, הפיסול והאדריכלות היפנית. כל אלו באים לידי ביטוי בעיצוב חדר התה ובמראה הכלים בהם מכינים ומגישים את התה במהלך הטקס.

גם מבחינה תרבותית, שומרת התרבות היפנית מקום חשוב לתה ולטקסים שנערכים מסביבו. באורח החיים היפני הוא נתפס כמשקה חברתי ומרכזי ומהווה מעין מזכרת מפוארת מהעבר של היפנים. עובדה זו מקנה לטקס הזה מקום של כבוד בתרבות יפן, גם אם הוא לא נערך בהכרח באופן יומיומי.


הנה טקס התה של יפן שמודגם במוזיאון טיקוטין בחיפה:

https://youtu.be/faPDLeyVOg8


טקס התה מתוך סרט:

https://youtu.be/D5zvVqXvfO4


ועוד מטקס התה המסורתי שעושים ביפן:

https://youtu.be/l0qsGLtwl-4