מהם הצוענים?
הצוענים, או בני הרומה, הם עם של נוודים, שמקורו בצפון-מערב הודו. הם הגיעו לאירופה בסביבות המאה ה-15 והחלו נפוצים לאירופה המערבית, בה הם שוהים מאז סוף ימי הביניים ועד היום.
הצוענים אינם נודדים במדבר או במקומות רחוקים מאוכלוסיה. להיפך, הם נוטים להיצמד תמיד לערים גדולות ולישובים של ממש.
באירופה יש מעל 12 מיליון צוענים. שפתם נקראת רומאנית והיא כמעט ולא נכתבת בשל מיעוט יודעי הקרוא וכתוב שביניהם. רובם חיים בדרום אירופה ובמזרח אירופה. מצבם הכלכלי של בני הרומה הצוענים לא קל - כשליש מהם מובטלים מעבודה ו-9 מכל עשרה צוענים הם עניים.
משך מאות שנים היו הצוענים קבוצה של "אחרים". נוח היה לתושבי אירופה לטפול עליהם האשמות שונות ומשונות. העוינות של האוכלוסייה כלפיהם הייתה עצומה והם היו מנודים לשולי החברה. התפיסה כלפיהם הייתה של רמאים, גנבים, מלוכלכים וחוטפי ילדים. הנשים לא פעם עסקו ונתפסו כמגידות עתידות, קוראות בקלפים וגם מכשפות.
בזמנים קשים הם היו הנאשמים במצב והירבו לרדוף אותם ולבצע בהם לינצ'ים ומעשי אלימות. העובדה שרבים מהם עסקו גם בפשעים קטנים, לא סייעה להתייחסות אוהדת כלפיהם.
השיא היה בתקופת מלחמת העולם השנייה. אז הרגו הנאצים, בדיוק כמו שעשו ליהודים, רבים מצועני המדינות שכבשו. רבע מאוכלוסיית הצוענים באותה תקופה נרצחה על ידי הנאצים ומדינות ששיתפו עימם פעולה, כ-220 אלף בני רומה.
מצד שני, לאורך כל שהותם באירופה וביחד עם הנידוי שחוו, הפכו הצוענים לסמל של חופש והרפתקנות. בעיני רבים הם הצטיירו כמי שפטורים מהצורך ברכוש, בגבולות ובעכבות כלשהן. לא מעט מוסיקאים צוענים התפרסמו ביכולת הנגינה הווירטואוזית שלהם. היתה להם יכולת מדהימה להקסים את השומעים בנגינה קצבית ועצובה גם יחד.
בשנים האחרונות עוברים הצוענים תהליך איטי של התיישבות ביישובי קבע.
הצוענים, או בני הרומה, הם עם של נוודים, שמקורו בצפון-מערב הודו. הם הגיעו לאירופה בסביבות המאה ה-15 והחלו נפוצים לאירופה המערבית, בה הם שוהים מאז סוף ימי הביניים ועד היום.
הצוענים אינם נודדים במדבר או במקומות רחוקים מאוכלוסיה. להיפך, הם נוטים להיצמד תמיד לערים גדולות ולישובים של ממש.
באירופה יש מעל 12 מיליון צוענים. שפתם נקראת רומאנית והיא כמעט ולא נכתבת בשל מיעוט יודעי הקרוא וכתוב שביניהם. רובם חיים בדרום אירופה ובמזרח אירופה. מצבם הכלכלי של בני הרומה הצוענים לא קל - כשליש מהם מובטלים מעבודה ו-9 מכל עשרה צוענים הם עניים.
משך מאות שנים היו הצוענים קבוצה של "אחרים". נוח היה לתושבי אירופה לטפול עליהם האשמות שונות ומשונות. העוינות של האוכלוסייה כלפיהם הייתה עצומה והם היו מנודים לשולי החברה. התפיסה כלפיהם הייתה של רמאים, גנבים, מלוכלכים וחוטפי ילדים. הנשים לא פעם עסקו ונתפסו כמגידות עתידות, קוראות בקלפים וגם מכשפות.
בזמנים קשים הם היו הנאשמים במצב והירבו לרדוף אותם ולבצע בהם לינצ'ים ומעשי אלימות. העובדה שרבים מהם עסקו גם בפשעים קטנים, לא סייעה להתייחסות אוהדת כלפיהם.
השיא היה בתקופת מלחמת העולם השנייה. אז הרגו הנאצים, בדיוק כמו שעשו ליהודים, רבים מצועני המדינות שכבשו. רבע מאוכלוסיית הצוענים באותה תקופה נרצחה על ידי הנאצים ומדינות ששיתפו עימם פעולה, כ-220 אלף בני רומה.
מצד שני, לאורך כל שהותם באירופה וביחד עם הנידוי שחוו, הפכו הצוענים לסמל של חופש והרפתקנות. בעיני רבים הם הצטיירו כמי שפטורים מהצורך ברכוש, בגבולות ובעכבות כלשהן. לא מעט מוסיקאים צוענים התפרסמו ביכולת הנגינה הווירטואוזית שלהם. היתה להם יכולת מדהימה להקסים את השומעים בנגינה קצבית ועצובה גם יחד.
בשנים האחרונות עוברים הצוענים תהליך איטי של התיישבות ביישובי קבע.
