» «
ימי הביניים
מה קרה בימי הביניים?



התקופה ההיסטורית שבין 600-1450 לספירה מכונה יְמֵי הַבֵּינַיִם (Middle ages). זוהי התקופה שבין העת העתיקה באירופה ולפני העת החדשה, בין התקופה והתרבות הקלאסית שעיצבו את אירופה הקדומה, בהובלת יוון ורומי, לבין התקופה המודרנית - שתתחיל ברנסאנס ותביא את המין האנושי בתוך חצי מילניום לחלל, לאיינשטיין ולרפואה, תעשייה ומדע שלא יעצרו לרגע.

ימי הביניים מתחילים בנפילת הקיסרות הרומית, בסביבות המאה החמישית לספירה. שבטים שונים, כמו ההונים של אטילה ההוני, המונגולים של ג'ינגיס חאן, ויזיגותים, ויקינגים ועוד, כולם כובשים אז ובוזזים חלקים מאירופה. הקיסרות החלשה מתקשה להתגונן, משלמת לחלקם כדי שלא יתקפו אותה ומבוססת במשבר מנהיגותי של קיסרים שמתחלפים בקצב מסחרר ומתקשים לנהל אותה.

ימי הביניים הפכו לתקופה אלימה וחשוכה, שכונתה על ידי ההיסטוריונים "הזמנים האפלים" (Dark Ages), כי היא הייתה חשוכה ולא נאורה, כמו שהיו התקופה הקלאסית שלפניה והרנסאנס, המהפכה המדעית ועידן ההשכלה שיבואו אחריה.

בתקופה זו שקעו התרבות והקידמה. העוני היה בה גדול והשיטה הפאודלית השליטה מעטים על הרכוש, כשמרבית האירופים היו אריסים עניים וחלשים. בתקופה זו שלטו גורמים מעכבים כמו הכנסייה הנוצרית והם רדפו את מי שהחלו להעלות רעיונות מדעיים ראשונים. בימי הביניים נבלמה הקידמה האנושית שאפיינה את יוון הקדומה ואת התקופה שבה שלטה האימפריה הרומית, האמנות לא התפתחה בה וההתפתחות המדעית והכלכלית, שכה אפיינה את העת העתיקה ותהיה בלב העת החדשה שתבוא אחריה, כמעט ונעצרה.

גם פוליטית השתלטה הדת הנוצרית על אירופה. בהיעדר אימפריה שלטת חזקה, הכנסיה הופכת לכוח החזק ביותר ביבשת. היא שולטת ללא עוררין במלכים ובמנהיגים והוכיחה זאת לא פעם, כמו במקרה "ההליכה לקנוסה" שבו נאלץ מלך "האימפריה הרומית הקדושה" (שם חיוור לממלכה חלשה ששרדה 1000 שנים) להתרפס לפני האפיפיור, כדי לשמור על שלטונו.

רבים רואים בשנת 1492, השנה שבה הפליג קולומבוס אל העולם החדש ולגילוי אמריקה, את סופם הסמלי של ימי הביניים. אז החלה תקופת הרנסאנס ("התחייה"), שנחשבת לתחיית התרבות המערבית ולתחילתה של העת החדשה.


הנה החיים בימי הביניים (עברית):

https://youtu.be/scA84J4dJ3A


קריסתה של האימפריה הרומית היא שהובילה לימי הביניים (עברית):

https://youtu.be/41XsBMvO40g


האירועים המרכזיים של ימי הביניים:

https://youtu.be/6EAMqKUimr8


ימי הביניים הם התקופה הפאודלית (מתורגם):

https://youtu.be/QRLYwEklgzY


שיר שמספר על ההיסטוריה של התקופה:

https://youtu.be/VKuarYshelQ


הסיפור של ימי הביניים (מתורגם):

https://youtu.be/QV7CanyzhZg?long=yes


וסרטון תיעודי על התקופה האפילה:

https://youtu.be/ydXi-KiMv7o?long=yes
גיום דה מאשו
מי היה המלחין גיום דה מאשו?


הוא היה רב-תחומי, איש מבריק וחרוץ, יצירתי להפליא ודומה שהוא בכלל הגיע במכונת זמן מהרנסנס לימי הביניים. קראו לו גיום אבל ברור שמדויק היה לקרוא לו גאון.

כי גיום דה מאשו (Guillaume de Machaut), כלומר גיום מהעיר מאשו, הוא מי שניהל בימי הביניים קריירה מסודרת של כומר ומשורר, אך היה קודם ולפני הכל מלחין.

ולא סתם מלחין אלא בעל שיעור קומה ואיש מוכשר להפליא שבתקופה בה יש נפילה יצירתית ותרבותית הוא כבר חשב מחוץ לקופסה ויצר קורפוס עצום של יצירות, לצד היותו המייצג המובהק של תנועת ה"ארס נובה" המוסיקלית.

לא פלא שאפילו במאה ה-15 זכתה השירה שכתב להתפעלות ולחיקויים מצד משוררים שונים. בתולדות המוסיקה הוא ככל הנראה המלחין הצרפתי המפורסם והמשפיע ביותר מהמאה ה-14.

על אף העיסוק שלו במוסיקה דתית, גיום ניהל חיים מלאים בעולם החילוני. כמו כל מוסיקאי מקצועי בתקופתו הוא שירת פטרונים והיה בקשרים הדוקים עם הכתר הצרפתי.

החיים הכנסייתיים שלו התמקדו בהיותו הקאנון של ריימס. בהיותו גם פקיד, מי שיודע קרוא וכתוב (לא מובן מאליו באותה תקופה) ומנגד גם אמן מומחה באמנויות, במקרה הזה במוסיקה ושירה, הוא היה מבכירי ההפקה האמנותית האירופית לפחות באותה מאה.

גיום דה מאשו נולד ככל הנראה במאשו (Machaut) שליד ריימס, בסביבות 1300. הוא יצא בשלום ממגפת הדבר שהרגה שליש מאוכלוסיית אירופה ואת שנותיו האחרונות בריימס הוא בילה בהלחנה ובהעתקה של תווים וכתבי יד שלו מהעבר. את חייו הוא סיים בריימס ב-1377.

לכתיבתו בצורות הפוליפוניות, הבאלאדה והרונדו, נודעה חשיבות היסטורית רבה יותר והמוזיקה שחיבר לטקסט של המיסה היא הראשונה, שאפשר לייחס למלחין יחיד.

כמי שכתב הרבה בצורות הפוליפוניות, האיש ידוע גם בהשפעה המשמעותית שלו על יסודות המוסיקה הפוליפונית. הוא כתב גם בצורות הבלדה והרונדו. תורתו ידועה בתור "האסכולה ההולנדית השנייה" (2nd Dutch School). המילה "הולנדית" כאן מתייחסת לא להולנד עצמה אלא לאזורי השפה ההולנדית דוגמת הולנד הנוכחית, בלגיה בה הוא חי וצפון צרפת.

במיוחד הוא נודע בתור מי שכתב את "מיסה דה נוטר דאם", המיסה הפוליפונית הראשונה בהיסטוריה, שעתידה להשפיע על מלחינים שונים במאות הבאות. המיסה הזו גם ידועה בתור המיסה הראשונה שנכתבה בשלמותה על ידי מלחין יחיד, לטקסט של המיסה.

ידועים גם שיריו החילוניים שהמשיכו את המסורת של הטרובדורים, שגיום נחשב הנציג האחרון החשוב שלה.

(מוקדש באהבה למורה הדגול בנימין ברעם ז"ל)


השיר "לה מורה":

https://youtu.be/tJS-HZWB3wE


שיר בליווי נבל:

https://youtu.be/egWRnweu1Wo


מוסיקה דתית שכתב - מתוך מיסת נוטרדאם:

https://youtu.be/vhlLzjE0ONA


שיר רב-קולי משיריו:

https://youtu.be/0yi2MMtIimY


קטע יפה נוסף מיצירותיו:

https://youtu.be/9ti59NdbG1c


מוסיקה כלית נפלאה נוספת שלו:

https://youtu.be/hOoYtdFhfqw


ושעה עם המוסיקה של גיום דה מאשו:

https://youtu.be/DgwPJpTsJP0?long=yes
מסדר אבירי היכל שלמה
מה היה מסדר אבירי היכל שלמה?



קרב קרני חיטין עמד להסתיים. התבוסה הצלבנית הייתה ברורה וצורבת. איש לא ידע שמכאן עומדים המוסלמים להביס את שומרי הארץ הצלבנים, להשתלט על ארץ הקודש ולהפוך לכוח עולמי.

אבל בשולי אותה תבוסה גדולה, התחיל בעמק קרני חיטין גם תהליך שיגרום לתבוסתו המתמשכת ולהתפוררתו של הכוח הצבאי החזק של הנוצרים, סוג של "קומנדו נוצרי", של אבירים לוחמים נועזים ומאמינים, שעד אז נחשבו לבלתי-מובסים.

קראו להם "מסדר אבירי היכל שלמה" (Knights Templar). הם נמנו על מסדר צבאי נוצרי של אבירים-נזירים שפעל מאז המאה ה-12 ובתקופת מסעי הצלב של המלך ריצ'רד ה-1, הוא "ריצ'ארד לב ארי".

האבירים הטמפלרים היו כוח צבאי חזק בן מאות חיילים, שמילא תפקידים שונים באירופה הנוצרית של אותה תקופה בימי הביניים והיווה במידה רבה את "כוח המחץ" של הצלבנים.

הם נקראו גם "מקדש שלמה" או "האבירים העניים של ישו" אבל לרוב מזכירה אותם ההיסטוריה בשם "טמפלרים". זאת מפני שהאבירים האלה קיבלו את שם המקום שעליו רצו לשמור, הם היו שומרי ה-Temple, ההיכל, או המקדש.

המסדר נוסד כדי להגן על הממלכה הצלבנית בארץ הקודש, ממלכת ירושלים. כמו כן הוא סיפק הגנה לצליינים נוצרים שעלו לרגל לירושלים. במהלך מסעי הצלב נלחמו הטמפלרים במוסלמים והפכו לכוח צבאי מעולה.

הטמפלרים גם צברו עושר אדיר, בעיקר מהתרומות שהגיעו למסדר. הם גם זכו לתמיכת "הכס הקדוש", הוא האפיפיור. מכל מקום, הכספים שלהם הושקעו נכון והפכו את המסדר הטמפלרי לעשיר כקורח.

למסדר הטמפלרי הייתה אז גם רשת סניפים שהייתה פרוסה בכל רחבי אירופה וסייעה בהעברת כספים בבטחה ממקום למקום. שירות זה ניצן לצליינים שלא רצו לשאת את הכסף בדרכים עתירות השודדים של ימי הביניים ולאנשים אחרים שהסתייעו בשירות המאובטח הזה. גם שירותי ה"בנק" הזה העשירו אותם מאד.

אבל לאחר שהצלבנים הובסו על ידי המוסלמים בקרב קרני חיטין, איבד המסדר הטמפלרי את כל רכושו בארץ ישראל. מרבית הכוח הלוחם שלהם בארץ חוסל גם הוא בקרני חיטין ובקרבות שלאחריו. כך החלו הטמפלרים לסגת שוב ושוב.

בשלב מסוים נפלה ירושלים והטמפלרים פינו את מפקדתם לעכו. בעכו הצלבנית הם בנו מבנים מרשימים וחכמים, ביניהם את "מנהרת הטמפלרים", שהובילה ממפקדתם בנתיב גישה סודי אל נמל העיר. מאה שנה לאחר מכן נפלה גם עכו והם עברו בהדרגה לקפריסין, לרודוס ולבסוף למלטה, האי שבו הם פעילים עד היום.

הטמפלרים גם הוסיפו לפעול באירופה עד לחיסולם בה, אבל הם מעולם לא שבו למעמד ולעוצמה שאפיינה את שנות התהילה שלהם במאה ה-12.

רבים טוענים שמקור האמונה הטפלה על המזל הרע של יום שישי ה-13 הוא מהתאריך הזה באוקטובר 1307, היום שבו הובסו הטמפלרים בצרפת. אגדות רבות אחרות סופרו עליהם ואף הוצגו בסרטים רבים, כולל תיאוריית הקונספירציה שהם מצאו את ארון הברית בחפירות שעשו בירושלים ומגוון סיפורים עתירי-דימיון וקצת פחות סבירות.


הנה הטמפלרים בקרב, מתוך סרט משנת 2007:

https://youtu.be/OFfOgVCuJM4


כך מתוארים אבירי היכל שלמה בסרט צופן דה וינצ'י:

https://youtu.be/0g0V8Yi1cQo


ומהלכי המלחמה של הטמפלרים בארץ הקודש, מתוך משחק מחשב:

https://youtu.be/6d09T9cfwzs
מספר סיפורים
מיהם מספרי הסיפורים של ימי קדם?



המנהג של סיפור הסיפורים החל הרבה לפני ימי הביניים. כבר מימי האדם הקדמון, נהגו הציידים לספר את חוויות הציד והגבורה לחברי השבט הקטן. במסופוטמיה נהגו כוהני הדת לטוות סיפורים על אלים קדמונים ועלילות גבורה מיתולוגיים. בתקופת ימי הביניים שימשו מספרי הסיפורים והשחקנים במחזות כטווי העלילות והסיפורים לאבירים ולאצילים. אחר כך באו המחזאים כמו שייקספיר ואז הרדיו, סרטי הקולנוע, סדרות הטלוויזיה והאינטרנט.

אבל לעניים ולאיכרים בימי הביניים לא היו מספרי סיפורים, לא הצגות ולא אמצעי תקשורת אחרים. רובם לא נחשפו להופעות של טרובדורים, הזמרים שנהגו להופיע לפני האצילים שבטירות הסגורות. אנשים פשוטים ניזונו בעיקר מסיפורי נוודים או מינסטרלים, זמרים נודדים שהגיעו וסיפרו מה ראו ומה שמעו בכפרים אחרים ובמקומות רחוקים. לעיתים הם נאלצו גם להמציא סיפורים מעניינים, בשביל ארוחה טובה או בכדי להתחבב על הבריות. זו הייתה המסורת הענייה של הסיפור בימי הביניים וממנה נולדו אגדות, סיפורים ואפילו שירי עם פשוטים, שממש כמו "יונתן הקטן" שאנו מכירים, חינכו לא פעם את הילדים ואת ההמונים להתנהגות נאותה.

בערב גם ישבו האיכרים וסיפרו זה לזה ולילדים את הסיפורים ששמעו מאותם הנוודים, או את אלה שזכרו מילדותם. כך תפסו הסיפורים באותה התקופה מקום של בידור משפחתי זול ופשוט. מאגדות ועד שמועות שהפכו בפיהם לעובדות, מסיפורי אבא ואמא ועד חדשות ישנות שהועברו מכפר לכפר דרך הנוודים - כל אלה הפכו את אנשי ימי הביניים לאוהבי סיפורים ואגדות עם.

רבים מאותם סיפורים שהועברו מאחד לשני שובשו והשתנו במהלך השנים. לפעמים נוספו להם פרטים או שונו "כדי להוסיף פלפל לסיפור".. לפעמים פרטים נשכחו והמספר נאלץ להמציא ולהשלים את הסיפור בעצמו. כך הלכו ותפחו הסיפורים, קיבלו גירסאות שונות ומשונות ולעיתים סופרו על דמויות שונות לחלוטין. חלקם הפכו לסיפורי עם ואגדות ילדים וחלקם הונצחו בתרבות, אם במחזות כמו אלו של שייקספיר ואם ביצירות אמנות של משוררים, ציירים, פסלים ומלחינים שהנציחו אותם לעד.


הנה תקציר אמנות הסיפור ההיסטורית:

https://youtu.be/SPxgz9aBFMw


שורשי מקצוע מספרי הסיפורים נעוצים בעידן האדם הקדמון:

https://youtu.be/p6E8jpFasR0


ואנימציה מודרנית של סיפור מימי הביניים (עברית):

https://youtu.be/5pgstYXjor0

ימי הביניים

טירה
איך היו החיים בטירה?



טירה (Castle) היא מקום מבוצר עם מצודה, שבו מתגוררים אנשים. בימי הביניים רבים מהאבירים גרו בטירות שבנו על שטחים שקיבלו מהמלך ובתמורה לחמו בשבילו ולהגנתו.

הטירה בימי הביניים הייתה מוקפת בדרך כלל בחומה גבוהה, שנועדה להגן על אדוני הטירה, משרתיהם ועובדיהם.

האדונים לרוב התגוררו בחדרי שינה שבמצודה המרכזית של הטירה, בעוד העובדים שכנו בחלקי הטירה האחרים. ברוב הטירות יש מגדלים מרכזיים ששימשו להגנה, אולם מרכזי, כנסייה, מטבח וחדר אוכל.

בטירה חיו ועבדו אנשים רבים, בשלל עבודות של הכנת מזון ותחזוקת הטירה והקיום היומיומי. מורים לימדו את הילדים, משרתים שרתו את האדון ומשפחתו, סנדלרים וחייטים תפרו והכינו בגדים ונעליים, סייסים טיפלו בסוסים וכך הלאה.

תמורת שירותיהם זכו המשרתים, כמו גם עובדי הטירה ומשפחותיהם להגנה ולביטחון שהעניק להם האביר ולמסגרת חברתית שתהיה הבסיס לכפר.

כי סביב הטירה התפתחו עם הזמן כפרים שבהם התגוררו איכרים. הם היו צמיתים, או אריסים, של האדון. בעצם הם קיבלו את רשות האציל, בעל הטירה, לעבד את אדמותיו, בתמורה לחלק גדול מהתנובה שגידלו ולשלל חובות נוספים. זה היה חלק מהשיטה הפיאודלית. קראו על כך בתגית "פאודליזם".

גם אחרי ימי הביניים המשיכו לבנות טירות ענקיות ומפוארות. כיום גרים ברוב הטירות צאצאים שירשו את הטירות מהוריהם, או אנשים עשירים מאד שקנו מיורשים כאלה.


הנה הטירה בימי הביניים (מתורגם):

https://youtu.be/Pp_rT66aJu4


מבנה ועיצוב הטירה של ימי הביניים:

https://youtu.be/AesgRREuCQI


טירות נבנו כדי לעמוד בהתקפות האפשריות עליהן:

https://youtu.be/xNeNPk4D_Ng


כמה טירות מהגדולות בעולם:

https://youtu.be/4zewU-fMQ50


מבט אל תוך טירה מימי הביניים:

http://youtu.be/mQuDLVpi6UQ


הטירות לא נולדו בימי הביניים אלא התפתחו מבניית מבצרים, שהוקמו בתקופה הרומית ואף לפני כן:

http://youtu.be/kncQAyuU_eo


טירה מהמאה ה-19:

http://youtu.be/QrJyeearNNk


טירה צרפתית בנורמנדי:

https://youtu.be/tfiZCe4p6Os


וכך התנהלו החיים בטירות:

https://youtu.be/z56d4f1uT3k?long=yes


הבה נחקור את הטירה שלפנינו:

https://youtu.be/Zu-KVWSqJlI?qr=yes
לימודים בימי הביניים
מה למדו הילדים בימי הביניים?



בימי הביניים לא היו בתי ספר כמו שאנחנו מכירים היום. לא היה נהוג אז חינוך זהה לכולם. היו שלמדו והיו שלמדו דברים אחרים, אבל איש לא הלך לבית ספר.

חושבים שזה טוב יותר מאשר הלימודים בבתי הספר של היום? - שימו לב להמשך ונסו לדמיין את עצמכם שם.

ילדים בימי הביניים למדו דברים שונים, בהתאם למעמד, למין ולציפיות מהם לעתיד.

ילדי האצילים למדו אצל אנשי הדת הנוצרים, שהחינוך נקבע אז על ידם. הם למדו קריאה וכתיבה, חשבון, לוגיקה, לשון, לימודים דתיים ולטינית שהייתה שפת התפילות בכנסייה.

לא מעט מבני האצולה גם הוכנו לשלטון ולחיים של לוחמים. רבים מהם למדו כיצד לנהוג כאבירים, כשהלימודים שלהם כוללים אמנויות לחימה ורכיבה על סוסים, לצד דרכי התנהגות, נימוסים של אבירים והתנהלות בהתאם למעמדם העתידי.

ילדי הכפר למדו עבודות ומלאכות כמו נפחות, חקלאות ובנייה בלבנים. מרביתם גם עבדו מגיל צעיר בעבודות כפיים, כמו עבודה חקלאית בשדה, או עבודות כרייה מפרכות במכרה.

ילדים מהערים ובני מעמד הביניים הוכשרו ללמוד מקצוע. את המקצוע הם לא למדו בבית ספר אלא אצל בעל מקצוע המבוגר. הנער נהג להתקבל כשוליה, כשהוא עובד בשירות המקצוען, בלי לקבל שכר. דווקא הוריו הם ששילמו לבעל המקצוע על הידע שהיקנה לו ובכך מממנים את לימודיו. כך למד הנער במשך שנים את רזי המקצוע, עד שיכול היה לעסוק בו כאיש מקצוע לכל דבר.

הבנות והנשים גם הן הופלו לרעה ולכן לא זכו לחינוך של ממש. מה שכן, הילדות למדו את מלאכות הבית, כמו לבשל מאכלים שונים, לתפור בגדים ולנקות. זה מה שעשו אז נשים ואת המלאכות הללו למדו הבנות. רק מי שרצו להקדיש את עצמן לדת ולהפוך לנזירות, זכו ללימודי הדת הנוצרית.


הנה הלימוד והחינוך בימי הביניים:

https://youtu.be/YJ_nLdWKjQc


כיצד הוא משתלב בתקופה הזו ובמאפייניה:

https://youtu.be/6EAMqKUimr8


וילדים הלומדים בימינו על ימי הביניים:

https://youtu.be/1k-LhWB4QaA
אביר
מי היו האבירים ששמרו על הממלכות בימי הביניים?



אבירים (Knights) היו לוחמים חמושים ורכובים באירופה של ימי הביניים.

האבירים רכבו על סוסים והיו לבושים בשריון אבירים ששמר עליהם בקרב. האבירים לחמו מעל גב הסוסים כשהם עטויים בשריון ומצוידים בכלי נשק אימתניים.

הם נחשבו חלק מהאצילים של אותם הימים והצטיינו בתכונות חברתיות של אדיבות אמיצה והתנהגות מכובדת, שעד היום מכנים "התנהגות אבירית" או "אבירות". קראו על כך בתגית "אבירות".

ימי הביניים היו תקופה של כיבושים רבים והרבה אלימות. עמי אירופה טיפחו שכבה של לוחמים איכותיים ומאומנים היטב שיוכלו להתמודד עם פולשים ואויבים. תמורת ההגנה והשירות שלהם בהגנת הממלכה, המלך נהג לתת להם נחלות גדולות וזכויות יתר והם הפכו לעשירים.

האבירים נהגו בימי הביניים לבנות להם טירות מבוצרות ומוגנות בחומות. הם גרו בטירות והיו לוחמים בשביל המלך. הם היו חלק מהשיטה הפיאודלית, בה העניק המלך לאביריו מהשטחים שכבשו. בשטחים אלו עבדו איכרים שנקראו צמיתים והם פרנסו את האביר ואת כל צרכיו וצרכי משפחתו. בתמורה, האביר היה עובד כלוחם בשירות המלוכה.

האבירים חיו בדרך כלל בטירה שבנו לעצמם, עם משרתים ועובדים רבים שחיו בה גם הם. כל דיירי הטירה זכו להגנה מהאביר ובתמורה עבדו בשירותו.

בהדרגה התפתחו כפרים מסביב לטירות, בהם גרו האיכרים בבתים פשוטים. האיכרים האלו היו צמיתים או ואסאלים, ששירתו את האביר ומשפחתו בעבודה חקלאית בנחלה שלו וקיבלו הגנה ומעט אוכל ששמרו לעצמם ממה שגידלו.


הנה מסלול הכשרת האביר (עברית):

https://youtu.be/i3WJtItRxYQ


קרבות האבירים של ימי הביניים מתוך סרט קולנוע:

http://youtu.be/cIwNBX7k4vs


כך נלחמו האבירים:

http://youtu.be/5hlIUrd7d1Q?t=14s


האבירים קיבלו מהמלך נחלות וזכויות יתר (מתורגם):

https://youtu.be/dI9a_HI3-ZU


לרוב האבירים התגוררו בטירה (מתורגם):

https://youtu.be/Pp_rT66aJu4


האבירים נלחמים על סוסיהם:

http://youtu.be/J8L6AVIeVXw


סרטון תיעודי על חיי האבירים (מתורגם):

https://youtu.be/UBp26Q4gmYA?long=yes


וסרט תיעודי מתורגם על האבירים והדרך בה הוכשרו לתפקידם (מתורגם):

https://youtu.be/_KcwU85bwC0?long=yes
שטיח באייה
איך השטיח של באייה קשור לקומיקס?



הייתם מאמינים שיצירת אמנות מימי הביניים היא מיצירות הקומיקס הראשונות בהיסטוריה?

אז כן, שטיח בָּאיֶיה הוא עבודת רקמה ארוכה ומפורטת שנרקמה בשנת 1077 בקנט שבאנגליה. השטיח, שאורכו כ-70 מטרים, נרקם לאחר הכיבוש הנורמני בשנת 1066 את אנגליה.

הוא נחשב ליצירת אמנות מהחשובות של ימי הביניים.

הרקמה מתעדת ב-58 תמונות, בסגנון שהיום היינו קוראים לו קומיקס, את פלישתו של וויליאם הכובש בראש הנורמנים לאנגליה ודרכו אל הכתר האנגלי, במה שיהפוך אותו למלך אנגליה ואת התרבות הנורמנית לשליטת אנגליה מאז ועד היום.

מדובר במעין ספר היסטוריה בתמונות, המספרות את סיפור נצחונו של דוכס נורמנדי "ויליאם הכובש", בקרב הייסטינגס, תוך הפיכתו למלך אנגליה. למעשה, ויליאם שמימן את יצירת השטיח, דאג להכניס בו את הסיפור שלו ולהפוך אותו להיסטוריה, כשמנגד אין בו כל עדות או זווית הקרב של כוחות הרולד, מלך אנגליה שהובס ומת בקרב.

ואגב, ביצירה החשובה הזו מתועדת הופעה נדירה של השביט האלי, שמופיע אחת ל-76 שנים והופיע ממש בסמוך לאירוע הכיבוש שתועד בשטיח המפורסם.

שטיח באייה נמצא כיום במוזיאון שבעיר באייה שבנורמנדי והוא נחשב לאחת מיצירות האמנות החשובות ביותר שהשתמרו מימי הביניים.


הנה שטיח הקומיקס הקדום (מתורגם):

https://youtu.be/0ktPH4pqCPA


על הקרב בהייסטינגס (מתורגם):

https://youtu.be/Owf5Uq4oFps


עוד על השטיח של באייה:

http://youtu.be/e1XbJSu1ejw


התוכן שמוצג בציורי השטיח של באייה:

http://youtu.be/F8OPQ_28mdo


ואנימציה של השטיח של באייה. שימו לב בהתחלה לתיעוד השביט האלי, כפי שתועד בשטיח באייה:

http://youtu.be/LtGoBZ4D4_E?t=6s


אבן בטוטה
מי היה אבן בטוטה, נסיך הנוסעים המוסלמי?



על אף שמעטים שמעו עליו, הגיאוגרף והתייר הקדום אבו עבד אללה מחמד אִבֶּן בַּטּוּטָה (Ibn Battuta) הוא אולי הדמות החשובה בתיעוד ההיסטורי של ימי הביניים בארצות האיסלאם.

בטוטה נולד בטנג'יר בשנת 1304. מי שינהגו לכנות בעתיד "נסיך הנוסעים" למד משפט דתי, קוראן וספרות. בגיל 21 הוא כבר היה מומחה לתורת האיסלאם.

האיש היה חוקר ערבי, נוסע קדום שיצא כחלוץ מסוגו ולמד על העולם במסעות ארוכים מאוד. הם היו ארוכים יותר מאלה של מגלי הארצות והנוסעים הקדומים המפורסמים והנערצים ביותר, דוגמת מרקו פולו וקולומבוס. למעשה הוא יצא לסיורים ארוכים יותר מכל מגלי הארצות שפעלו לפני המצאת הרכבת והנסיעות בה לקצווי העולם.

אז אולי כי הוא לא היה נוצרי, או מפני שהוא טייל וחקר בעיקר ארצות איסלאמיות, אולי בגלל שהוא לא כתב את ההיסטוריה אלא סיפר אותה בזקנתו לווזיר הגדול ועשה זאת שנים אחרי ששב ממסעותיו, או שהייתה זו סתם גזענות פשוטה כלפי מישהו מהמזרח, אבל אבן בטוטה לא נחשב במאות הקודמות לחוקר או היסטוריון משמעותי.

כיום, כשהאיש נתפס בעיני רבים במערב כנוסע והמתעד החשוב של ימי הביניים, התמונה מן הסתם שונה.

כי בדיעבד העולם למד שהוא היה מי שבתוך 30 שנה בלבד נסע למרחקים של כ-120 אלף קילומטרים, מי שלידע שמסר על האזורים הרבים שסייר בהם אין תחליף והוא היה אחד המקורות החשובים לידע על ההיסטוריה של העולם באותה תקופה ולגבי לא מעט מקומות היה היחיד שתעשי וסיפר על חייהם אז.

על השיירות של מדבר סהרה, למשל, סיפר אבן בטוטה שהיו מהן שהגיעו למספרים של 12 אלף גמלים בשיירה אחת.

סופו היה במרוקו. נראה שהוא מת בטווח שבין השנים 1368 ל-1377. זה היה בעיר פס, בה הוא נפל קורבן למוות השחור, אותה מגיפה איומה שתקפה ברמות שונות את מרבית העולם של סוף ימי הביניים.

במשך מאות שנים אבן בטוטה לגמרי נשכח. בני דורו לא החשיבו את ספרו במיוחד ולא ידעו להעריך את התיעוד החשוב שלו להיסטוריה. רק במהלך המאה ה-19 גילו את ספרו אירופאים, חוקרי המזרח שפעלו באלג'יריה. הם תרגמו אותו לכמה שפות והחלו לחקור את ממצאיו. השאר? - היסטוריה של העולם בימי הביניים...


הנה סיפורו של אבן בטוטא (ללא מילים):

https://youtu.be/krv9J3KZu3I


סרטון תיעודי על איבן בטוטא:

https://youtu.be/WlQdLLOmW3o?long=yes


תכנית חינוכית על הנוסע המתמיד של ימי הביניים, איבן בטוטה (עברית):

https://youtu.be/drt-9zKpVMo?long=yes


וסרט תיעודי על כל מסעותיו:

https://youtu.be/FavaU9D9lf8?long=yes
מה לבשו האנשים בימי הביניים?



אם כשאתם חושבים על ימי הביניים, אתם מדמיינים ליצנים ולוליינים, הלבושים בבגדים צבעוניים, כדאי שתחשבו שוב. זו לא תמיד הייתה המציאות.

בדרך כלל הלבוש הצבעוני היה אז יקר מאד, בשל מחירם הגבוה של הצבעים בימי קדם. הרבה יותר נפוץ היה לבוש הסחבות האפרורי של האנשים הרגילים, כמו האיכרים ומשרתי הטירה, של פושטי היד, האומנים והאמנים של אותה התקופה וכדומה.

ההמונים בימי הביניים לבשו בגדים פשוטים, שנראו בדרך כלל יותר כשמלות מאשר כמכנסיים וחולצות. הם היו בדרך כלל בצבע אחד.

כזה היה גם לבושם של הנזירים ואנשי הדת, שעד היום הם צנועים בלבושם הצנוע והחד-גוני, בעיקר מסיבות דתיות.

אגב, נזירות גם הן לבשו בגדים בצבעי המסדר שלהן. נזירות בנדיקטיניות לבשו גלימות מצמר לא צבוע, בצבעי לבן ואפור, שעם הזמן הפך שחור.

במסדרים אחרים היה צבע חום או אחר, אבל לרוב היה זה בגד צמר לא מעובד ולא צבוע. כדי לענות את עצמן, נזירות מחמירות לבשו מתחת לבגדים גם בגד צמר גס. שיערן היה גזוז קצר מאוד ותמיד כוסה בצעיף או מטפחת.

הקטיפה והמשי שהגיעו בימי הביניים מהמזרח הרחוק היו יקרים מאד. רק העשירים יכולים היו להרשות לעצמם לרכוש וללבוש אותם. אחת השמלות הפופולריות בקרב אותם "מסודרים" באותה תקופה הייתה שמלה בעלת שרוולים ארוכים, נשפכים עד הרצפה, שנקראה שמלת בליאוט.

אחד החידושים הגדולים של ימי הביניים באירופה היו, לא תאמינו, הכפתורים. למעשה זו לא המצאה חדשה וכפתורים נוצרו כבר לפני 4,000 שנה. אבל כפתורי הרכיסה הומצאו רק בימי הביניים. זה היה באסיה.

זהצלבנים, ששבו לאירופה במאה ה-12, הביאו אותם מאסיה אל היבשת האירופית. השימוש בכפתורים הקל מאד את לבישת הבגדים ונעשה אופנתי מאד. במאה ה-13 ממציאים בגרמניה את השימוש בכפתור ולולאה שבה הוא נסגר ומאז הוא לא נעלם...

גם השרוולים הומצאו באותה תקופה. המילה באה מ"שלוור", מילה שבאה מהשפה הפרסית ושם פירושה בכלל מכנסיים. הסיבה היא שהשרוול הזכיר לאנשים רבים בתחילה את המכנס הפרסי.

שיכול אותיות שהתרחש אז לא פעם, יצר גם את המילה העברית "שרוול", בערבית "סרבאל" וביוונית ולשונות סלאביות נוספות בשם "שארובארי". אצל הגאונים היהודיים של ימי הביניים, השרוול הופך שרבל, מעין סרבל בארמית, כשהמשמעות של המילה היא "בית זרוע". ממש מה שיהיה השרוול מכאן ולתמיד.


כך התלבשו נשים במאה ה-14:

https://youtu.be/Ibj7GsfsCpI


הכמרים מהמאה ה-12 הורישו לנו את גלימות הסטודנטים (בעברית):

https://youtu.be/2kVmtmmshFA


ולבוש האיכרים במאה ה-14:

https://youtu.be/RNAMbRt5eI8
ממה עשוי היה שריון האבירים?



שריון האבירים היה עשוי בתחילת ימי הביניים משרשראות כבדות, שהורכבו מאלפי טבעות מתכת שחוברו זו לזו. בסוף המאה ה-13 הפך שריון הלוחות לפופולארי יותר. במשקל של כ-20 קילוגרם לשריון לוחות, הוא היה קל הרבה יותר והגן טוב יותר על האביר משריון שרשראות, הן ממכות חרב והן מחיצים. עם זאת, שריון הלוחות היה יקר מאד ורק האבירים העשירים הרשו לעצמם לרכוש שריון לוחות שלם, שכיסה בלוחות את כל הגוף.

בעת קרב החזיק האביר בידו מגן עם סמלו המשפחתי, שנועד להיות שכבת ההגנה הראשונה שלו.


כך לבש האביר את השריון במאה ה-11, עם משרתו המסייע לו בכך:

https://youtu.be/7ofqIc1g1nI


ובמאה ה-14 זה כבר יותר מורכב:

https://youtu.be/zGl_UXc9HIE


הנה סרטון על שריון האבירים בבריטניה, בהקשר לסיפורי ארתור ואבירי השולחן העגול:

http://youtu.be/PGqvqju8_V8?t=23s


הנה סרטון שבו מציג יצרן אביזרים לסרטים כיצד הוא מייצר שריוני אבירים לסרטים:

http://youtu.be/PZcoY1WEzY8
איך נשמעה המוסיקה של ימי הביניים?



מוסיקת ימי הביניים העממית הייתה בחלקה הגדול מוסיקה קצבית ותוססת ובחלקה מוסיקה דתית חמורה ואיטית. מדובר בתקופה באירופה שבין נפילת האימפריה הרומית ועד לתקופת הרנסאנס.

רוב המוסיקה בימי הביניים הייתה דתית ועסקה בתכנים דתיים. המוסיקה הדתית החשובה של אז הייתה מוסיקה גרגוריאנית, שכללה שירה איטית בקול אחד. מרבית המלחינים אז היו נזירים ומילות הלחנים הללו באו מהתנ"ך והברית החדשה.

המוסיקה החילונית נעשתה אז בעיקר על ידי אמנים נודדים שנקראו טרובדורים. הם נהגו לחבר ולשיר את שיריהם בעצמם, עם ליווי בכלי נגינה. שירי הטרובדורים היו שירים ששרו זמרים נודדים בימי הביניים - קראו עליהם באאוריקה בתגית "טרובדורים".

על אף שהתפתחו והשתנו מעט או מיוצרים מחומרים אחרים, מרבית כלי הנגינה של ימי הביניים קיימים עד היום. מכלי המיתר של התקופה, שהשתנו במבנה ומספר המיתרים, דרך האורגן שקיבל צורות שונות באזורים שונים בעולם ועד לחליל הצד שהיה אז עשוי מעץ וכיום הוא עשוי מכסף. גם הנבל מיוצר מחומר שונה, אך לא השתנה מאז. לעומתו חליל פאן לא השתנה, אם כי הוא איבד את חשיבותו מאז.


הנה שיר יין מימי הביניים:

https://youtu.be/9Kvy8b2IvHA?t=12s


הרכב שמנגן מוסיקה עממית מימי הביניים:

https://youtu.be/D34HbFLFwpA


שיר יפה המשלב נגינה עם שירה נאה:

https://youtu.be/NPDCsi1mbhE


קטע אינסטרומנטלי מהמאה ה-14:

https://youtu.be/yzW1P_v6-to


ועוד מוסיקה עממית מימי הביניים:

https://youtu.be/6pEdfwqPFns
מה היה כלוב הבושה?



באירופה ההיסטורית שימש הביוש הציבורי אמצעי פופולרי של הרתעה וענישה של פושעים ועושי צרות. אחד מאמצעי ההשפלה והעונש היעילים היה "כלוב הבושה" (‪Cage of Shame‬). מדובר בכלוב שהוצב במקום מרכזי ובו נהגו לכלוא עבריינים בעת העתיקה ובימי הביניים אל מול קהילתם ובכך להשפיל ולהזהיר אחרים.

אחד השרידים האחרונים של הכלוב המבייש הזה נמצא בכיכר פאול שבעיירה הסלובקית לבוצ'ה. הוא הגדול וההיסטורי ביותר מסוגו, עשוי ברזל יצוק, מזכיר כלוב ציפורים גדול עם דלת מתכת בצורת לב, נבנה בתחילת המאה ה-17 והוא מהגדולים שנותרו שלמים ומעידים על העונש המשפיל שהיה נהוג באירופה של ימי הביניים.

כלוב הבושה הספציפי הזה שימש החל מהמאה ה-17 לענישת ראווה. במיוחד הוכנסו אליו נשים ונערות "מופקרות". עבירות כאלה יוחסו למי ששבו הביתה בשעות מאוחרות. מעת לעת הוכנסו אליו גם פושעים וגנבים.

כל אלו הושפלו בכלוב במשך ימים ארוכים, כדי לבייש אותם ולמנוע מהם לשוב לסורם. המקומיים השתתפו בביוש בכך שנהגו להשליך על הכלואים ירקות רקובים או יריקה לא נעימה.

לא פעם הוצב כלוב הבושה ליד בית העיריה או בסמוך לכנסייה המקומית. באופן זה אנשים "פגשו" את העבריינים והפושעים, כמו גם את הנשים שלא הקפידו על צניעות, בדרך לסידורים או לתפילה בכנסייה.

בעיירה הסלובקית הנ"ל הוא הוצב בסמוך לבית מתקופת הרנסאנס שניצב גם ליד קתדרלת סנט ג'יימס הגדולה של העיירה, מהמאה ה-14, כנסיה פרוטסטנטית מרשימה ששימשה את מרבית התושבים.


הנה כלוב הבושה העתיק בעיירה לבוצ'ה:

https://youtu.be/RW6LNZgcCcQ


כלוב בושה בסרט:

https://youtu.be/peLfL69z40A


עונש דומה ואכזרי הרבה יותר היה כלוב ההוצאה להורג שנקרא Gibbeting:

https://youtu.be/np_OOuBi1Mo


הייתה גם מסכת הבושה, מעין רסן אנושי שהגחיך והגביל את הנענשות, בד"כ נשים שריכלו והפיצו שמועות, למשך כמה שעות:

https://youtu.be/T7lGsWO5R10


ובמאה ה-20 הפעילו הכובשים של וייטנאם כלא שמזכיר כלוב בושה עבור שבויים ומקומיים שפשעו:

https://youtu.be/fMm85KyLGx0
מהן אמונות טפלות ומה מקורן?



מספרים על חתן פרס נובל לפיזיקה, נילס בוהר, שבמשרדו הייתה תלויה פרסת סוס. כששאלו אותו אם הוא מאמין באמונות טפלות, הוא השיב בשלילה, אך כשהתעקש השואל להבין כיצד איש מדע חכם משתמש בקמע שכזה השיב בוהר בחיוך "שמעתי שפרסה של סוס מביאה מזל, גם אם לא מאמינים בה".

ואכן, אמונות טפלות (Superstitions) הן אמונות בלתי רציונליות, שאין בהן יסוד ושאינן מתבססות או מסתמכות על עובדות מוכחות. עד כדי כך נוטים אנשים לזלזל במושג הזה, עד שהוא משמש כמושג גנאי לאמונותיהם של אנשים, אחרים כמובן - לא אנחנו...

כי בין אם אנחנו מתחברים לעניין הזה ובין אם אמונות טפלות הן בעינינו סוג של קשקוש חסר כל שחר, אי אפשר להתעלם מכך שעל אף שאמונות טפלות הן אמונות חסרות יסוד עובדתי, הן רווחות בחברות ותרבויות רבות. הן גם משתנות ועוברות גלגולים שונים במהלך השנים. מפתיע ואולי לא, לגלות אנשים שמבינים שפעולה כמו נקישה על עץ לא משנה דבר, נוטים לעשות זאת כשהם מדברים על מזל, או בני משפחה וכדומה. רבים נוטים להאמין ש"גם אם זה לא יועיל, זה גם לא יזיק..." ועושים הכל כדי שהמזל הרע לא ידפוק על דלתם.

על אף הכל ובמקרים מסוימים, יש לאמונות טפלות השפעה חיובית על חיינו. בחלקה היא תולדה של אוטוסוגסטיה, כלומר שכנוע עצמי, מה שלא מפריע לה להשפיע.

בתגית "אמונות טפלות", אנו מציגים לא מעט מהאמונות הללו, כולל כאלה שמוגדרות כ"אמונות עממיות" - שהן אמונות שניתן לעקוב אחרי התפתחותן ולמצוא להן הסבר היסטורי. ביניהן אלה ניתן למצוא את הפחד מחתול שחור, או החשש מיום שישי ה-13 לחודש.


הנה עולם האמונות הטפלות והמקורות שלהן (מתורגם):

https://youtu.be/quOdF1CAPXs


המון דוגמאות לאמונות טפלות ומה ההגיון בהן? (עברית)

https://youtu.be/VIr5GDN1dog


אמונות טפלות בסין למשל:

https://youtu.be/mD1YEV5mN5Y


הסברים "מלומדים" מאד על אמונות טפלות ולמה חשוב להאמין בהן (עברית):

https://youtu.be/oHyAj53MjpI


ואבשלום קור שמסביר למה לא כותבים על אמונות תפלות (עברית):

https://youtu.be/IXc15re3KfQ?t=22s
מהם תכריכי טורינו?



יריעת הפשתן הנקראת "תכריכי טורינו" היא מעין בד גדול שעליו התגלתה דמות אדם. אך העובדה שעל התכריך מופיעה דמות אדם סובל, העלתה סברה שסבלו נגרם בגלל שנצלב. נוצרים רבים מאמינים שהיריעה הייתה כיסוי גופתו של ישו הנוצרי כשנקבר לאחר הצליבה, ושהדמות שעל יריעת טורינו נחקקה עליה כששב לחיים, לאחר מכן.

לעומתם יש רבים המטילים ספק בכך ורואים בתכריכים מתיחה או תרמית מתקופת ימי הביניים. הוויכוחים הרבים בין המאמינים והמדענים, בין אנשי רוח והיסטוריונים, אנשי דת ובעלי עניין אחרים - כל אלה לא פוסקים לרגע, כבר מאות רבות של שנים. יש ששמו לב שהדמות דומה באופן מוזר לדמותו של לאונרדו דה וינצ'י, אחרים עונים שהדרך ליצור דמויות מעין פותחה רק במאה ה-19. בדיקות פחמן 14 לקביעת גיל האריג מצאו שהתכריכים לא נוצרו לפני ימי הביניים ובטח לא בתקופה שבה חי ישו.

בכל מקרה, תכריכי טורינו, שנמצאים בקתדרלת יוחנן המטביל שבעיר האיטלקית טורינו, הם עוד עדות לעירוב המוזר שבין דמיון לאמונה והרבה צורך לספק למאמינים "עזרי אמונה" ומזכרות קדושות מישו, שמעולם לא ידע על נצרותו ומת מבחינתו כיהודי.


הנה סיפורו של מוזיאון התכריכים של טורינו:

http://youtu.be/Vonys5Zo_po


הנה סרטון על תכריכי טורינו והמחקרים, ויכוחים ותגליות שצצים בנושא:

http://youtu.be/Pt_92yHPSug


הנה סרטון שמספר על פרופסור אבינועם דנין, שמחקרו הראה שהקוצים שמופיעים על התכריכים הם מצמחים שגדלים רק סביב ירושלים:

http://youtu.be/XdqO21oVvaU?t=24s

מה היו כתבי המחילה של הכנסייה הקתולית?



כתבי המחילה (Indulgence), או שטרי מחילה, היו קרויים בלטינית "אינדולגנציות" (Indulgentia). הם הונהגו על ידי הכנסייה הקתולית בימי הביניים, שהבטיחה "לסלוח" למאמינים "ולגאול את נשמתם", תמורת כסף...

מדובר היה במסמכים סתמיים שהבטיחו לנוצרים מחילה מהחטאים הנוראים ביותר שלהם, תמורת כסף. הכנסיה נהגה להפחידם מגורלו האיום של החוטא ביום הדין. האינדולגנציות היו ההבטחה הגדולה, ש"תמורת סכום סמלי" יוכלו החוטאים להתחמק מחרון אפו של אלוהים.

הרעיון המושחת של הכנסיה הקתולית היה אז פשוט ויעיל להדהים - היא הרי זקוקה להרבה מאד כסף. מימון הקמת הקתדרלות ותחזוקתן, עלויות אוצרות האמנות והפאר שהוכנסו לתוכן, המשכורות לעובדי הכנסיות, כולל הציירים, הפסלים, המוסיקאים ונותני השירותים הרבים, מימון מפיצי הבשורה הנוצרית, המיסיונרים שלה, אך גם מימון חיי הפאר של מנהיגי הכנסייה, האינקוויזיציות והמעקבים אחרי המאמינים ושמירת המצוות שלהם - כל אלו חייבו ממון רב וזמין.

מכירת האינדולגנציות איפשרה לכנסייה למכור למאמינים סליחה בתשלום. ההברקה המסחרית של מכירת סליחה מטעם אלוהים וישו הפכה את המוצר להצלחה מסחררת והמוצר היה לוהט. המאמינים יכולים היו לחטוא היום ומחר לגשת לכנסייה ולרכוש סליחה ארוזה בליטוף של הכומר המקומי.

כמו קנס על חנייה בימינו, קניית כתב המחילה נתנה סליחה על החטאים של הזמן האחרון ואפשרה לחוטא הנוצרי לגייס ממון, שלעיתים קרובות לא היה בכיסו, לקניית הסליחה הבאה.

מכירת האינדולגנציות הייתה אחת הסיבות ל"רפורמציה" שתביא לפרישת מרטין לותר ומאמיניו ולהקמת הכנסייה הפרוטסטנטית על ידם. לאחר שחקרו ולא מצאו שום בסיס דתי בכתבי הקודש למכירת סליחות בתשלום, פרשו מרטין לותר והרפורמיסטים שלו מהקתוליות.

בהמשך ההיסטוריה התנערה גם הכנסייה הקתולית מהאינדולגנציות ומהמסחר בסליחה למאמינים.


כך הוצגו לציבור שטרי המחילה הקתוליים כהצלה מגורל אכזרי לשריפה לעולמים בגיהנום:

https://youtu.be/r-oY7XoO4EU


האינדולגנציות היו חלק מסיבותיו של מרטין לותר להקים את הכנסייה הפרוטסטנטית:

https://youtu.be/IATyzSAjC1w


ופרודיה על כתבי המחילה של ימי הביניים:

http://youtu.be/un2qxIlqLP8
מהי המצודה הסימטרית קסטל דל מונטה?



קסטל דל מונטה (Castel del Monte) היא מצודה סימטרית להפליא, בצורת מתומן, שהיוותה השראה לסרט המפורסם "שם הוורד". מדובר במבנה שניצב מאז המאה ה-13, על גבעה רמה באזור פוליה שבדרום-מזרח איטליה. משמעות שם המצודה באיטלקית, Castel del Monte, הוא "מצודת ההר" או "טירת ההר".

נסיבות הקמתו של המבנה שנויות במחלוקת. מה שידוע הוא שהמצודה קמה על חורבות שתי מצודות עתיקות שהיו שם לפניה - מצודה לומברדית שאחריה הייתה במקום מצודה נורמנית. מצד שני, נראה שמטרתה לא הייתה ממש צבאית, שהרי טירות בימי הביניים הוקפו תמיד בחפיר או בחומה חיצונית, מה שאין כאן.

גם חרכי המצודה הם צרים מדי לירי של חצים. סותר את כוונת ההגנה של המבנה הוא גם כיוון בניית המדרגות הלולייניות במגדליו ידוע ככזה שמקשה על המגינים לאחוז בנשקם, ביד השמאלית, במקרה של צורך להדוף פולשים.

יש הטוענים שהוא הוקם בינואר 1240 כשציווה פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, על הקמתה של מצודה בכדי להגן על כנסיית "סנקטה מריה דה מונטה", שחרבה מאז. אחרים טוענים שבניית המבנה הייתה אז לקראת סופה.

מאז המאה ה-17 הוזנחה המצודה ומאבית תכולתה נלקחה ממנה, כולל ריהוט רב ועיטורים מיוחדים וייחודיים לה. השתמשו בה מאז כבית סוהר וכבית חולים. לקראת סוף המאה ה-19 היא נרכשה על ידי ממשלת איטליה וב-1928 היא שופצה על ידי הדיקטטור מוסוליני.

בשנת 1996 צורפה המצודה לרשימת אתרי המורשת העולמית ואנשי ארגון אונסק"ו נמקו זאת ב"ערכה העולמי יוצא הדופן, בשלמות הצורנית שלה" ובהיותה "יצירת מופת ייחודית של האדריכלות הצבאית של ימי הביניים".

גם זהותו של אדריכל ומתכנן המבנה הסימטרי והיפה להפליא לא ידועה. האגדה מספרת שהיה זה פרידריך השני בעצמו...


הנה הקסטל דל מונטה:

https://youtu.be/EYQd73ZGeHk


מהאוויר:

https://youtu.be/eftlbZXM3CU


הדרכה:

https://youtu.be/PYdBlL2LNjE


ובואו לביקור במצודה המיוחדת הזו:

https://youtu.be/rVUWCRJ170U


מה היה הרייך הראשון?



"האימפריה הרומית הקדושה" (Holy Roman Empire) הייתה שריד עמום של האימפריה הרומית הגדולה והיא שזכתה לכינוי "רייך הראשון". הלא-ממש-אימפריה הזו התקיימה במשך כ-1000 שנים, החל מימי הביניים ועד המאה ה-19. גוף מדיני זה נשלט על ידי גרמנים והתפרק רק בשנת 1806 בעקבות קרב אוסטרליץ.

בעצם מי ששלט אז ללא עוררין בתושבי אירופה ודרכם במלכים של האימפריה הזו, היו בכירי הכנסייה הקתולית. כאשר ניסה מי מהמלכים לערער על כך, כמו במקרה שהסתיים ב"הליכה לקנוסה", נאלץ מלך האימפריה הקדושה לחזור בו ולהתרפס בפני האפיפיור, כדי לשמור על שלטונו.

הפילוסוף הצרפתי וולטייר היטיב לתאר אותה כמדינה "חילונית - ולא קדושה, גרמנית - ולא רומית, וממלכה - ולא אימפריה". להיטלר, אגב, זה לא הפריע לראות בה מודל לשלטון שהוא קיווה לבנות בתור "הרייך השלישי בן 1000 השנים"..


הנה סיפורה של "האימפריה הרומית הקדושה" ששרדה כאלף שנה:

http://youtu.be/MRYzW3BSj0I?t=1m01s


והאימפריות לאורך התקופות. "האימפריה הרומית הקדושה" לא מוזכרת כמובן:

http://youtu.be/_lTduTwqtjY
איך ניצח הכיעור את היופי בנצרות של ימי הביניים?



אם תהיתם פעם למה המדונה בציורים הנוצריים צוירה פעם כשיש בה הסתרה של יופייה או אפילו עיוות גופני כלשהו, דעו לכם שיש סיבות היסטוריות של ממש לכך.

בימי הביניים נהגו לצייר גם את הילדים בצורה מכוערת, שמזכירה יותר אנשים מבוגרים ולא יפים, מאשר ילדים חמודים.

לגבי דמויות דתיות, זה בא מרעיון שנקרא בלטינית Homunculus, או "איש קטן" ולפיו ישו ומריה נולדו בדיוק כשם שייראו בעתיד ולא כילדים. לכן תוארו הילדים הקדושים עם פנים של מבוגרים.

ובכלל, הרעיון של יופי באמנות לא כל כך התקיים בימי הביניים. לא הייתה אז אמנות לעצמה אלא בעיקר אמנות ששירתה מטרות דתיות. אמנים אז לא חתמו בשמם על יצירות ומבקרי אמנות היה מושג שלא הומצא עדיין. תנאי החיים היו אז קשים וברוב המקרים אנשים עסקו בהישרדות פיזית והתמודדות עם העוני והדלות שחוו רובם.

רק בתקופת הרנסאנס, כשאנשים החלו להאמין בהומניזם, באדם הפרטי ובעולמו הרוחני, החלו לצייר את הקדושים כבני אדם וחשבו כיצד להפוך אותם ליפים. אחרים, כמו העשירים שהחלו להתעשר ולהזמין ציורים של ילדיהם, ביקשו לראות אותם יפים וחמודים.

באופן מעניין החזיר בהמשך הצייר הנודע ג'וטו די בונדונה, את הכיעור האנושי אל האמנות וכך הפך את הציור לטבעי יותר. אבל זה כבר סיפור אחר...


זו ההיסטוריה שהביאה להסתרת היופי ולהכנסת עיוותים מכוונים בציורים הנוצריים של המדונה (מתורגם):

https://youtu.be/ReM-G9V5VrY


וסיפורם של הילדים שצוירו בימי הביניים כאנשים קטנים ומכוערים:

https://youtu.be/xFcF_qfLHeQ
למה אנשים מפחדים מחתולים שחורים?



מקור הפחד מהחתול השחור (Black cat) הוא בימי הביניים. בימים ההם, באירופה של ימי הביניים, הנצרות הייתה הכוח השולט והחזק ביותר. במאה ה-13 הודיע האפיפיור למאמינים שהחתולים, במיוחד השחורים, קשורים בעבודת אלילים, פגאניות.

בעקבות זאת התפתחה בין האנשים והחלה רווחת אז האמונה שחתולים שחורים הם משרתיו של השטן וקשורים בכישוף. בעידודם של כמרים צרי מוחין ואמונות טפלות ואיומות, האנשים באותם זמנים חששו מפני החתולים השחורים וראו בהם בעלי חיים מסוכנים ואכזריים במיוחד.

סיבה של ממש לא הייתה לכך. אין כל הבדל בין התנהגותו של חתול שחור וחתולים בצבעים אחרים. אבל, כך או כך, התגובה לסכנה הגדולה של החתולים השחורים הייתה רוק. לא המוסיקה, אלא המנהג - לירוק בכל פעם שרואים חתול שחור. ולא סתם לירוק, אלא לירוק ברוח "השילוש הקדוש" הנוצרי - 3 יריקות על כל חתול שחור שרואים.

כך רווח המנהג מאז ועד היום, לירוק שלוש יריקות ולבטל את המזל הרע. עניין של אמונה טפלה...

אגב, הלוואי שזה היה נגמר ביריקות. מעבר לקישור שעשו ביניהם ובין השטן, הייתה סיבה נוספת לרדיפת החתולים באירופה של ימי הביניים. אז נרדפו החתולים השחורים על ידי הכנסייה הנוצרית, כחלק מציד המכשפות והחשש מכוחות האופל והשטן. כך יצא שהאירופים בימי הביניים הכריזו מלחמה על החתולים השחורים ונהגו להרוג אותם.

זו דוגמה מצוינת ולא נדירה למחיר שמשלמים על בערות ובורות - התוצאה של חיסול חתולים בכלל וחתולים שחורים בפרט, הייתה הקטנה משמעותית במספר החתולים ביבשת כולה. היא הביאה לצמיחה מפחידה בכמות העכברים והעכברושים ולהמון מחלות שתקפו והרגו בתושבי אירופה של ימי הביניים, כולל "המגפה השחורה", שהשמידה חלק גדול מאוכלוסיית היבשת במאה הבאה, לפי אומדנים מסויימים חצי מאוכלוסיית היבשת.


הנה השינוי במעמדם של החתולים במהלך ההיסטוריה והאמונה הטפלה לגבי החתולים השחורים:

https://youtu.be/slKKvm_vu9g


כיום השטן בירידה, אם לשפוט לפי בעלי החתולים השחורים שמעלים לרשת סרטונים כאלה:

https://youtu.be/LZyiesSwdCI


אבל כשמרגיזים אותם, גם הם יכולים להגיב בצורה מפחידה:

https://youtu.be/a2zbHrdgDKg
מה עשתה התופרת פעם?



בעידן הנוכחי אנו קונים את הבגדים שלנו מחנויות בגדים ורשתות שיווק אימתניות. מרבית הבגדים הללו נוצרים במפעלי ענק רחוקים, המייצרים אותם בכמות אדירה ובמחירים זולים. בעולם מיוצרים כיום בכל שנה מעל 80 מיליארד פריטי לבוש.

בעבר זה היה אחרת. כדי לרכוש בגד חדש נאלצו אז אנשים לפנות לחייט או לתופרת (Dressmaker). האחרונים נהגו למדוד את מידות גופו של הלקוח במדויק ולתפור על פי מידה. לאחר שנגזרו חלקי הבגד, על פי מידות הגוף של המזמין, התופרת והחייט היו תופרים ביד את הבגד.

כמובן שהבגד היה אז יקר מאוד, הרבה יותר מאשר בגד רגיל בימינו. לאנשים רגילים, היו בימי הביניים בגד אחד ליום יום ובמקרה הטוב גם בגד חג.

הביטו בארון הבגדים שלכם ותראו את החלום של אנשי קדם, בעלי הבגד הבודד. יש לנו כיום כל כך הרבה בגדים כי מייצרים אותם בזול, הרחק מביתנו. כמעט כל הבגדים הללו הם לשנה שנתיים מקסימום ולכן אנו קונים ללא הפסקה. שלא יהיה חסר...

בעידן שבו תופרים מקצועיים תופרים עדיין רק בגדים מעטים, בעיקר חליפות לגברים ושמלות כלה, לייצור ההמוני של אופנה יש מחיר סביבתי עצום. עד כמה? - תעשיית האופנה היא התעשיה השניה הכי מזהמת בעולם, אחרי תעשיית הנפט. אנחנו קונים הרבה יותר בגדים ממה שאנו צריכים וכמויות אדירות כאלה של לבוש מחייבות המון אנרגיה - גם על קו הייצור, גם בהובלה עד אלינו ואפילו בהשמדה כשאיננו זקוקים להם יותר והבגדים הופכים לפסולת שאין בה עוד שימוש.


הנה תופרת דתית כמו פעם (עברית):

https://youtu.be/iKgTZbD4Eas


תופרת צעירה מסבירה על הציוד הנדרש (עברית):

https://youtu.be/CbQ6lXLZmiA


תופרת בעבודה (עברית):

https://youtu.be/3pZu-wZkXSw


והאופנה המהירה של ימינו ומחירה הסביבתי (עברית):

https://youtu.be/b0Y5lrEJOBA?long=yes
איך ומה אכלו בטירות של ימי הביניים?
מהי טירת מלבורק, הטירה הגדולה בעולם?
למה נועד הטרבושה?
איך קידם כיבוש קונסטנטינופול את האנושות?
מהו חד-קרן?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.