הרפובליקה ההודית היא המדינה בעלת האוכלוסיה השנייה בעולם בגודלה, לאחר סין. היות והודו היא דמוקרטיה, היא גם הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם. זוהי מדינה עצומה, בעלת השטח במקום השביעי בגודלו בעולם וקו חוף שאורכו יותר מ-7,000 קילומטרים!

במאה ה-19 הודו נשלטה על ידי האימפריה הבריטית, שזה אומר אנגליה. בשנת 1947, לאחר מאבק מתמשך באנגלים, חלקו באלימות אבל רובו מאבק בדרכי שלום (בהנהגת מהטמה גאנדי), היא זכתה בעצמאות.

כיום הודו היא אחת המדינות הצומחות במהירות ובמקביל לעוני הגדול בה, היא הופכת למעצמת הייטק עולמית.



הנה סרטון פרסומת לטיול בהודו, עם מראות נהדרים שלה:

https://youtu.be/vYw0-gHpeyA


סרטון על אזור בהודו:

http://youtu.be/uiZTd7Hx2cY


מידע באנגלית על הודו:

http://youtu.be/bsFLpO-cJ3E


זה ההסבר למקור של שמה:

https://youtu.be/iSB8BG7L9z8

מהו מבחן הגחלים של ההודים?
למה השתמשו ההודים במבחן הגחלים?


מבחן הגחלים הלוהטות שהיה נהוג שנים רבות בהודו, נועד לאפשר את גילוי האמת. ההודים נהגו להכניס גחלים לוחשות לפיהם של חשודים. אם פי החשוד נכווה, היו יודעים ששיקר. אם פיו לא נכווה - הסיקו שדיבר אמת.

ההגיון בשיטה קדומה זו היה דומה ל"מבחן האורז" של הסינים ולשיטה הבדואית של "מבחן החרב המלובנת" - בכל השיטות הללו ניסו לבדוק אם בפיו של הנבדק יש יובש שיעיד שבלוטות הרוק שלו לא מייצרות רוק, תופעה פיזיולוגית ידועה אצל מי שאמר דבר שקר.


לא מצאנו סרטון על מבחן הגחלים.

ההודים רואים בגנגס את הנהר הקדוש שלהם. הם נוהגים להצטופף על גדות הגנגס, לטבול במימיו ולרחוץ את גופם ובכך להיטהר מחטאיהם.

הגנגס הוא נהר מרכזי וקדוש במיוחד בצפון הודו. אורכו הכולל של הנהר הוא 2,507 ק"מ. בין השאר זורם הגנגס דרך מישורי צפון הודו הנרחבים, דרך בבנגלדש, עד שהוא נשפך למפרץ בנגל. זאת לאחר שהוא מתפצל לשלוחות רבות.

לאורך גדות הגנגס ישנן כמה ערים קדושות להינדים, כולל רישיקש, הארידוואר וואראנסי ומקומות נוספים קטנים יותר.

קראו על מנהג פיזור אפר המתים על פני הנהר בתגית "גנגס".


הנה הטבילה בנהר הגנגס בעיר וארנאסי:

https://youtu.be/6WC8yuthXE4


ומראות מוארנאסי שעל גדות הגנגס הקדוש:

https://youtu.be/cYzN85MdSso


סרט תיעודי בעברית על הגנגס:

https://youtu.be/_KMToB8pVts?long=yes


וסרט תיעודי באנגלית על הנהר הקדוש גנגס:

https://youtu.be/DYx3FUujRqY?long=yes

הריקשה היא תלת אופן שמשמש בהודו ובמדינות נוספות באסיה, כדי להוביל נוסעים ממקום למקום.

בסין היו נהוגות בעבר ריקשות שבהן המסיע היה רץ ומושך את עגלת הנוסע. בהודו כיום רואים לרוב ריקשות-אופניים או ריקשות- אופנוע, שבהן המסיע רוכב על תלת-אופן ומסיע את הנוסע, שיושב מאחוריו.


הנה שורת ריקשות ברחוב הודי אופייני:

http://youtu.be/xLsg4QEHPS0


יש גם ריקשות ממונעות בהודו:

http://youtu.be/vX0a_LyCM6c

הפיל הוא בהמת המשא העיקרית של הודו. כמו הגמל במזרח התיכון והלמה בדרום אמריקה, הוא מסיע משאות ואנשים ממקום למקום.

עוד מימי קדם התגלו פילים מאולפים כחיות יעילות ביותר. אצל ההודים הם משמשים כבהמות משא ומנופים לעת מצוא וכאמצעי תחבורה עממי באזורים הכפריים.


הנה סרטון המציג נסיעה של נוסעים על פיל:

http://youtu.be/E4RsfFWGvhQ


הבה נצטרף לשיירת פילים:

http://youtu.be/MZeBOY5fTJA?qr=yes

גם בחייהם וגם במותם רואים ההודים בנהר הגנגס את הנהר הקדוש שלהם. אל בחייהם הם מרבים לטבול בו כדי לטהר את גופם מהחטאים, הרי שבמותם הם מצפים שיפזרו את אפרם על פני מימיו של הנהר.

מקור המנהג של פיזור אפר המת על פני הנהר הוא באמונתם של ההינדים שבהודו בקדושתו של הגנגס. ההינדים מאמינים שפיזור אפר גופות בנהר ישפר את החיים של המת בגלגול הבא. בנוסף לפיזור האפר בנהר ההינדים גם מאמינים שטבילה בנהר שוטפת את החטאים והינדים אדוקים רבים עורכים עליות לרגל לנהר כדי לרחוץ בו ולעשות מדיטציה על גדותיו.


הנה סרטון שמציג את שריפת הגופות בעיר ורנאסי, על גדות נהר הגנגס:

http://youtu.be/g4A96rMyHSA


והנה עוד סרטון שמציג את ההקשר הדתי של הטקס:

http://youtu.be/K4ODZUhSJ7c?t=5s

מתחת לעיר ג'האריה שבהודו יש שריפה תת-קרקעית של פחם שממשיכה לבעור מאז שנת 1923. בעיר יש ריכוז מהגדולים בעולם של מכרות פחם, אך היא כולה מאוכלסת באלפי אנשים עניים מאד, שחיים ממש מעל תופת של אש. הכורים העניים בקושי מצליחים להתפרנס ממכרות הפחם הללו ועובדים קשה בשביל 2 הארוחות ביום למשפחתם. האש הבוערת והמחלות שהיא גורמת מבטיחים שחייהם של אנשי ג'האריה יהיו קצרים יותר ובריאים הרבה פחות.

ממשלת הודו מנסה להעביר את העיר כולה לקום אחר, אך התושבים מתנגדים. החשש לאבד את הפרנסה והספק אם ייושבו במקום בו יוכלו לחיות מתגברים על החשש הבריאותי שלהם מהפחם הנשרף מתחת לרגליהם.


הנה סרטון על בעירת הפחם של ג'הריה:

http://youtu.be/daXeesa5LDI


הנה דיווח חדשות על השריפה הארוכה ביותר בעולם:

http://youtu.be/B8v9rk9jl0g

הדרך הכי גבוהה בעולם, או הכביש הגבוה בעולם, הוא הכביש שמטפס אל מעבר ההרים קארדונג-לה (khardung la), שבחבל לדאק בצפון הודו.

בשיא גובהו מתנשא הכביש, שמוביל מהעיר לה לעמק נובארה, לגובה מסחרר של 5,359 מטרים!

בחלקו הכביש הזה לא סלול, בחלקו בוצי וכלי הרכב נוסעים על קצה התהום, כשרק מזל ותקווה מפרידים בינם לבין התהום העמוקה שלידם.


הנה נסיעת אופניים בכביש:

https://youtu.be/rOT1CXEUQdw


נסיעה בכביש הגבוה בתבל:

http://youtu.be/DwV-Im0kGqg?t=1m6s


ונסיעה בחורף:

https://youtu.be/GG1vNTelJGc

גשרי צ'ראפונג'י (Cherrapunji bridges) שבמדינת מגהלאיה שבהודו, הם גשרים רבים ועתיקים שההודים מגדלים כבר מאות שנים. כן, לא טעיתם וגם אנחנו לא. הגשרים הללו גדלים ולא נבנים. אזור צ'רפונג'י שבהודו מפורסם בגשרי השורשים שבו, גשרים שעוצבו על ידי המקומיים משורשים של עצים חיים, עד שהפכו לגשר יציב וחזק שמורכב משורשים.

הגשרים החיים שיכולים לשמש למעבר בני-אדם מגיעים לאורך של 30 מטרים ויותר. הם חיים וממשיכים כל הזמן להתחזק, כשהשורשים הולכים ונטווים אחד בתוך השני. עד 50 איש יכולים לעמוד על גשר כזה בו-זמנית. אורך חייהם של הגשרים הוא מדהים ויכול להגיע ל-500 שנה!

גשרי הצ'ראפונג'י בנויים משורשי עצי "פיקוס בנגלי" הידועים בשורשי האוויר שלהם, הגדלים מחוץ לאדמה ונעשים עבים עד שהם ממש הופכים לגזעים חדשים. הכפר צ'רפונג'י שבדרום מדינת מגהלאיה מוקף בהמוני עצים כאלו ובאמצעות מוטות במבוק, מתעלים תושבי הכפרים שמסביב את השורשים לכיוון הרצוי, כדי ליצור לעצמם גשר.


הנה הגשרים החיים העשויים משורשים:

http://youtu.be/yE82Pxo5dJg


עוד מגשרי השורשים החיים:

http://youtu.be/4cH1hAmbUMg


הגשר הכפול בצ'ראפונג'י:

http://youtu.be/mmmlgKr0TzM


גשר חי נוסף, פראי יותר:

http://youtu.be/BcPKK_lzY-0


רצפת גשרי השורשים שגדלים ומתחזקים:

http://youtu.be/7sB1pr2Gjmg

בנק הילדים (Children's Development Khazana) הוא מיזם חינוכי חשוב מאד, שמפעילים ילדים בשכונות העוני של הודו. בבנק הילדים יכול כל ילד להפקיד את חסכונותיו וילדים הם שמטפלים בו ואף מנהלים את הבנק. על הכסף שלו, מקבל כל ילד ריבית של 3% וכך מעודדים אותו לחסוך ולאסוף כסף שישמש אותו למטרות שאותן הוא רוצה להשיג.

ילדים שמבקשים, יכולים לקבל הלוואות מהבנק. כמובן שלשם כך הם נבחנים על פי ההתנהלות הכספית שלהם בעבר ונבחנת היכולת שלהם להחזיר את ההלוואה בעתיד ולהתנהל נכון עם הכסף שלהם. עם ההלוואה הם יוכלו לעשות דברים שהם רוצים ולהחזיר לבנק בהדרגה, עד לסגירת החוב.



כך מתנהל בנק הילדים בשכונות העוני של הודו:

https://youtu.be/IUW5O52naFw?t=1m35s&end=13m30s


והנה הילדים מבנק הילדים:

https://youtu.be/5wcUclmkA7k

דת ההינדו, או ההינדואיזם, היא הדת של מרבית תושבי הודו והדת העיקרית בהודו, הכוללת כ-80% מהאוכלוסיה. זוהי דת פאנתיאסטית, שרואה את קיום האל בכל. ההינדואיזם נחשב לדת העתיקה ביותר מבין הדתות הראשיות בעולם ולשלישית בגודלה בעולם (עם כ-1.05 מיליארד מאמינים).

זו היא הדת העתיקה ביותר מבין הדתות הראשיות הקיימות כיום והשלישית בגודלה בעולם. היא החלה להתפתח בסביבות השנים 5,000 - 10,000 לפני הספירה. דת זו קידשה את נהר הגנגס ומכל רחבי הודו נוהרים המאמינים בכל שנה, כדי לרחוץ בו ולנקות את חטאיהם.

ההינדואיזם היא הדת השלישית בגודלה בעולם מבחינת מספר מאמינים, וממוקמת אחרי הנצרות שבמקום הראשון והאיסלם שבמקום השני. יש בעולם למעלה ממיליארד מאמינים בדת ההינדו והם מהווים כ15% מאוכלוסית העולם, מרביתם חיים בהודו, נפאל, וסרי לנקה.

בהינדואיזם ישנם לא פחות מ-33 מיליון אלים ואלות, מה שהופך אותה לדת שמאמינה בהכי הרבה אלים ואלות מבין הדתות הקיימות כיום, שנמצאים כולם באופן סימבולי בגוף הפרה הקדושה להם כל כך. היא גם מאמינה שהפרה היא חיה קדושה ואין לאכול מבשרה. לכן אחד המראות נפוצים בהודו הוא זה של הפרות העומדות באין מפריע באמצע הרחוב.


הנה סקירה על ההינדואיזם וההיסטוריה שלו:

https://www.youtube.com/watch?v=lmV2Wd8bOcc


הנה מצגת תמונות על דת ההינדו של הודו:

http://youtu.be/zsPAYUe-LIk

הוא הפרי הלאומי של הודו, פקיסטן והפיליפינים והעץ שלו נחשב לעץ הלאומי של בנגלדש. הוא עץ שידועים כ-35 זנים שלו ומדובר בעץ טרופי, מה שאומר שהוא גדל באזורים הטרופיים של הודו, סין והמרחב שבסביבתן.

יודעים מיהו? - רמז: זה כתוב בכותרת... נכון... מנגו (Mango) הוא אחד הפירות האהובים בעולם. אין מי שטעם מפרי עץ המנגו ולא התאהב בטעם המתוק והמוצלח שלו. זהו העץ שתורבת והופץ למספר המקומות הגדול בתבל. הוא מצוין כמו שהוא, בתור גלידה איטלקית או בקינוחים עתירי מתיקות וכך מזהים אותו בכל מקום. הוא כבר מזמן לא פרי אקזוטי בעולם - בכל מקום הפך המנגו כבר מזמן פרי נפוץ כמו הבננה והתפוח.

המנגו נולד בדרום אסיה. יש למעלה מ-2000 זני מנגו בעולם. הוא בריא מאד. לא רבים יודעים שיש בו פי 20 ויטמין A מאשר תפוז, שכל כך מזוהה בעינינו עם ויטמינים. הוא גם שופע בנוגדי חמצון שמונעים סרטן. אפילו הקליפה שלו, שכולם זורקים בהתלהבות לאשפה, היא לא רק אכילה, אלא גם תורמת לחיזוק המערכת החיסונית ויכולה אף לסייע לעצירה של גידולים סרטניים!

גם במטבח הוא שונה מהתדמית המתוקה והקינוחית שמזוהה איתו כל כך. ההודים מכינים ממנו מאכלים רבים, רובם לאו דווקא מתוקים. באסיה משתמשים בדרך כלל במנגו כשהוא כבוש או מוחמץ. כך למשל העמבה ההודית, שהגיעה גם לארץ ונקלטה אצלנו יפה, מתבססת על המנגו.

בכלל, בישראל מגדלים המון מנגו, בעיקר בצפון הארץ ובסביבות הכנרת. חלק גדול מהפירות הללו עובר לייצוא לחו"ל, אבל גם אנחנו נהנים ממנגו מעולה, במיוחד מנגו מאיה הפופולרי בישראל.


הנה סרטון של פירות מנגו על העצים בהודו:

https://youtu.be/pfRP_qHUeFQ


חיתוכי מנגו מיוחדים בתאילנד:

https://youtu.be/9_UJkdy4zj8


וכך חותכים מנגו אצלנו:

https://youtu.be/yE0NGXZ_HBs


בהודו:

https://youtu.be/VHmPVZPECZU


ובמקסיקו:

https://youtu.be/b84xknGwkF8


לא פלא ששלישיית מנגו שנקראה על שמו, לבשה בגדים בצבעיו:

https://youtu.be/6NN6LaMK_tc

סיטאר (Sitar) הוא כלי מיתר עתיק שמקורו במוסיקה ההודית והוא נחשב לכלי המיתר הנפוץ ביותר בהודו. הוא משמש לנגינת מוסיקה הודית קלאסית, מוסיקה עממית הודית ובלא מעט שירי פופ הודיים.

בימינו ישנם שני סוגי סיטאר עיקריים. אחד המשמש נגנים אינסטרומנטליים, כאלה המנגנים מוסיקה כלית, דוגמת נגן הסיטאר ראווי שנקאר, המפורסם בעולם כולו. הסוג השני מלווה מוסיקה קולית. אמנים כאלה הם ויליאט וסוג'אט חאן, למשל. הראשון, ויליאט חאן, הוא זה שהתאים את הכלי לליווי מוסיקה קולית. בכדי להדגיש את המנגינה, הוא החליף את מיתרי הבאס במיתרים הרמוניים.


#מבנה הסיטאר
הסיטאר הוא כלי נגינה ארוך מאוד. יש לו כ־20 מיתרים שעליהם פורטים במפרט שנקרא "מיזרב". יש בו שתי קבוצות מיתרים עיקריות - המיתרים המלודיים, המונחים על הגשר העליון, והמיתרים הסימפתטיים, שמתחת להם.

המיתרים המלודיים כוללים 3 מיתרי הרמוניה וקצב המכונים "צ'יקארי", מיתר הרמוני ששמו "גאנדאהר", ה"סה", שהוא מיתר מלודי ומיתר מלודי ראשי בשם "מאדיאם".

בין נגני הסיטאר הידועים בעולם ניתן למצוא את ראווי שנקר, מי שהתפרסם בשנות ה-60 כמורו של "הביטל" ג'ורג' האריסון. נגנים הודיים מפורסמים נוספים הם ניקהיל בנרג'י, שאהיד פרווה וויליאת חאן.


#מקורות הסיטאר
הדעות באשר למקורו חלוקות. יש הסבורים שמקורו בסֱטָאר או הזיתר הפרסי. חלק מהמומחים מייחסים אותו דווקא ל"טֶמבור" הכורדי, מעין קַתְרוֹס ללא תיבת תהודה. שניהם, גם הטֶמבור וגם הסֱטָאר הפרסי נמצאים בשימוש גם באיראן של ימינו.

מומחים קושרים אותו לעתים גם לסרסווטי-וינה או לרודרה-וינה מהודו, שאת מקומה ירש, בסגנון המוסיקה הקלאסית הצפון-הודית, שנקראת "קהיאל".

מקור השם "סיטאר" מהמילה הפרסית סֱהטָאר. "סֲה" פירושו שלוש ו"טָאר" הוא מיתר.


הנה הסיטאר והסברים עליו:

https://youtu.be/EOPG9LHhzis


שאהיד פרווה:

https://youtu.be/PoKiHH-3vdk


אנושקה שנקר מנגנת בסיטאר:

https://youtu.be/gLEAEmwYAfI


מלווה את הזמרת נורה ג'ונס:

https://youtu.be/kEJSWIftX98


גורג' הריסון מנגן סיטאר בשיר ידוע של הביטלס:

https://youtu.be/hRZqlsYg9SY


הרכב שמשלב סיטאר:

https://youtu.be/23zGI-rnGxk

מיתוס עתיק גורס שמול המבנה העתיק והמיוחד שנקרא טאג' מהאל תוכננה גם בנייתו של טאג' מהאל השחור (Black Taj Mahal), ארמון נפרד ולא פחות חשוב, שאמור היה להיבנות מעבר לנהר.

את טאג' מהאל השחור התכוון לבנות שאה ג'האן, מי שבנה לזכר אשתו את הטאג' מהאל המוכר כל כך. הוא חלם לבנות מול טאג' מהאל הלבן את טאג' מהאל השחור ולהיקבר בו.

אבל ב-9 שנותיו האחרונות היה השאה עצור בין קירות המבצר האדום, על ידי בנו וספון ששלט אחריו. מהמבצר הוא השקיף אל קבר אשתו האהובה, עד ליום מותו.

כשמת, נקבר השאה לצד אשתו האהובה בטאג' מהאל ולא כמו שחלם - במקום שאותו הוא חלם ותכנן לבנות - בארמון השחור, שיוקדש לו ויוקם מעבר לנהר.

עדויות היסטוריות מזכירות חתיכות שיש שחור שנמצאו באתר סמוך. יש טענה שהן מקור האמונה זו. למולן יש גרסאות מנוגדות המדברות על גושי שיש לבן ודהוי שנותרו אחרי בניית הטאג' מהאל הלבן והושחרו עם הזמן.


הנה סיפורו של טאג' מהאל השחור שלא נבנה בסוף:

http://youtu.be/SjsXbsm6Jo4


ועל המחקר שעוסק במבנה השחור של הטאג' מהאל:

http://youtu.be/qE1ZBAFURMU

לא רבים יודעים, אבל צלב הקרס, הסמל הנאצי העליון שהתנוסס על כל דגלי מנגנון ההשמדה הרצחני בהיסטוריה, הוא סמל עתיק ששימש בתרבויות רבות במשך אלפי שנים כסמל של מזל, שגשוג, הצלחה, הרמוניה וחיים טובים. זה אולי שיא האירוניה, שמה שיהפוך לסמל מצמרר ברחבי העולם וייאסר לשימוש במדינות רבות, היה לאורך כל ההיסטוריה ובתרבויות בכל העולם סמל חיובי, סמל לשלום ולפיוס. למעשה, ביצעו הנאצים את השוד התרבותי הגדול בהיסטוריה.

רשימת התרבויות שבהן הופיע "סווסטיקה" (Swastika), שמו ההודי של צלב הקרס, היא ארוכה בהחלט. מהעיר טרויה, שבה מצא הארכיאולוג הגרמני היינריך שלימן במאה ה-19 כלים עם צלבי קרס, דרך ההינדואיזם בהודו, שבה צלב הקרס מעטר לא מעט גגות מקדשים, הבודהיזם בטיבט, בסין (שבה הוא משמש עד היום סמל לצמחונות), אתיופיה שבאפריקה ושבטים אינדיאניים באמריקה. צלב הקרס נמצא בחפירות ארכיאולוגיות גם במזרח התיכון (כמו במקדש בעל-בק שבלבנון) ואפילו בארץ ישראל, כולל בפסיפס יהודי בעין גדי ובמבנים מהתקופה הרומית ומתקופת בית שני. אולי לא תאמינו אבל אפילו תנועת הצופים שנולדה בארה"ב עשתה שימוש בסמל הזה בעבר..

בדת ההינדית הוא מיוחס לאל ברהמה ויש לו שני כיוונים - אם צלב הקרס ההודי הוא בכיוון השעון, הוא מסמל אחדות ושפע. כשזרועותיו פונות כנגד כיוון השעון, הוא סמל של פירוד והרס.

הסמל העתיק והנפוץ כל כך היה בשימוש תנועות ימין שונות בגרמניה. חברי אגודת סתרים בשם "טולה" (Thule), שהשתמשה בסמל בהטייה של 45 מעלות, אימצו את מפלגת הפועלים הגרמנית, זו שתהפוך בהמשך למפלגה הנאצית. כך הפך בשנת 1920 צלב הקרס גם לסמל המפלגה הנאצית. היטלר ראה בו סמל ארי להמשכיות הגרמנית את שבטי הנורדים הנועזים. כשעלו הנאצים לשלטון ב-1933, הסמל הפך מוכר בעולם כולו, כסמל גרמניה הנאצית והוא החל מתנוסס על דגליה. לאחר תבוסת גרמניה הנאצית הפך הסמל מוקצה בעולם המערבי ובמדינות שונות אף אסור בשימוש על פי חוק.


הנה סיפורו של צלב הקרס:

https://youtu.be/wToyy_bQXa0


גרסתה של כת בשם "הראלים" שמאמינה בו וגם שהעולם נברא בידי חייזרים...

https://youtu.be/c4PRRS2NGRc


הנה סיפורו של צלב הקרס בהודו ובתרבויות אחרות:

https://youtu.be/XbF5txiYxR0


מצגת וידאו של הסווסטיקה והעבר הלא אפל שלה:

https://youtu.be/PKc0gKiicWo


והנה סרט מקיף על הסווסטיקה בדת ובתרבות ההינדית לעומת הנאצית:

https://youtu.be/E_reuMKpgow?long=yes

נשות הודו לובשות את בגד הסארי (Saree) המסורתי, או הסרי. הסארי הוא מעין יריעת בד מלבנית וגדולה המונחת מעל שמלה וחצאית.

את הסארי לובשים על ידי עטיפת הגוף מסביב ולאחר מכן קיפול של הרוב בקפלי אקורדיון, קדימה ואחורה, ודחיפתו פנימה אל המותניים מקדימה. אז עוטפים את הגוף בחלקו האחרון של הבד ומשליכים אותו על הכתף

הנוהג באזורים שונים בהודו הוא שנשים נשואות לובשות סארי אדום ואלמנות נוהגות ללבוש סארי לבן. באירועים חגיגיים לובשות הנשים ההודיות סארי יוקרתי שעשוי ממשי. ובכל זאת, כיום הסארי המסורתי אינו כה פופולארי אצל הצעירות.

ואגב, בעבר היה הסארי ארוך מאד ואת חלקו התחתון כרכו בין הרגליים כמכנס...


הנה הסארי ההודי והתפתחותו ב-100 השנים האחרונות:

https://youtu.be/Dt1746gYmK0?t=1m02s


כך לובשים את הסארי:

https://youtu.be/0LeY6ahqW0s


שיר על הסרי של ההודים:

https://youtu.be/EkxOXF9J77w


ואפשר לחייך על גברים שמנסים ללבוש סארי:

https://youtu.be/s3u3JpPC_-w

על ההר שבלב העיירה ג'איסלמר בהודו ניצב מבצרים מהמרשימים ביותר בהודו ואולי בעולם כולו - זהו מבצר ג'איסלמר. המבצר העצום הזה עשוי מאבני חול והוא מהמבצרים העתיקים ביותר ברג'אסטן. גובהו של מבצר ג'איסלמר הוא כ-75 מטרים ובתחומו נחפרו בארות שמספקים עד היום הזה מים לתושבי האזור.

המבצר של ג'איסלמר הוא חלק מהעיר עד היום - כרבע מאוכלוסיית העיר העתיקה מתגוררת בתוכו!


הנה סרטון של מבצר ג'איסלמר:

http://youtu.be/MjNoZa81YmI


הנה סרטון מתוך פנים המבצר:

http://youtu.be/tD820SEbkcE

על פי ההינדואיזם, הדת העיקרית בהודו, קאסטות (Caste) הן השכבות החברתיות של הודו. לא מדובר בדבר קל ערך. קאסטה היא מעמד חברתי נוקשה שאדם נולד לתוכו וכמעט שאינו יכול להשתחרר ממנו. ישנן קאסטות עליונות וקאסטות נחותות. הללו אינן מתערבות ביניהן בכלל. הקאסטה קובעת במידה רבה את זהותו של אדם, את המנהגים, הסמלים והטקסים שבהם ינהג, הנורמות שאליהן הוא מחויב ואת עיסוקיו האפשריים.

גם אם בשפת הדיבור לעיתים מכנים אותן כך, הקאסטה אינה כת, ושיטת הקאסטות אינה מערכת של כתות. עם זאת, השתייכותו של הודי לקאסטה שלו, מחייבת אותו בדפוסי התנהגות מוקפדים. יש יחסים מותרים ואסורים, אם בין חברי הקאסטה לבין עצמם ואם ביניהם לבין חברי קאסטות אחרות. באופן כזה, יש למשל קאסטות המחויבות בלבישת מלבושים מסוימים או בצבעים הכרחיים. קאסטות מסוימות אוסרות על אכילת מאכלים שונים, המגע הגופני עם בני קאסטות אחרות אסור גם הוא לחלק מהקאסטות ועל חברי הקאסטה העליונה חל איסור להינשא לאלמנות.

שיטת הקסטות היא שיטה עתיקה מאד. היסטוריונים גורסים שאת שיטת הקאסטות, הביאו איתם להודו הארים, שהם גם הביאו את ה"וודות", כתבי הדת שתומכים בשיטה זו. החלוקה הראשית או העיקרית של מערכת הקאסטות היא למעמדות חברתיים הקרויים "וארנות". פירוש המילה וארנה הוא "צבע". בראש ההיררכיה החברתית הזו נמצאים, כצפוי, הצבעים הבהירים יותר, בעוד שהצבעים הכהים נמצאים בתחתיתה.

בנוסף לווארנות, יש גם חלוקה משנית לאלפי "ג'אטי", שהם המקצועות השונים בכל וארנה. הווארנה העליונה כוללת את ה"ברהמינים", שהם הכוהנים, המנהיגים הרוחניים ופרשני הוודות, כתבי הקודש ההינדואיסטיים. בווארנה השנייה נמצאים הקשטריה, שהם הלוחמים והשליטים. וארנה שלישית היא של סוחרים ואמנים והיא נקראת "הואישיה" והפועלים השחורים נמצאים בווארנה הרביעית, של ה"סודרה".

בתחתית מדרג הווארנות נמצאת מעין וארנה נוספת - היא וארנת הטמאים, שידועים כיום כ"דלית". בני קסטת הדליט מקבלים יחס בזוי בהודו ומתייחסים אליהם כאסורים במגע. גם בתוך הטמאים יש קאסטות נפרדות, לפי מקצועות, כמו קאסטה של מלקטי זבל, קאסטה של פושטי עורות וכדומה.

מאז הוקמה הודו העצמאית, עושות הממשלות מאמצים, בהצלחה חלקית בלבד, לטשטש את החלוקה לכתות בהודו ולהפחית את האפליה האיומה שחווים בני הקסטות הנמוכות במדינה. היו אף נסיונות שונים ליצור אפליה מתקנת לטובת ה"טמאים", בני הקאסטה הנמוכה והמושפלת ביותר מכול. ואולם המצב לא השתנה משמעותית. בני הקאסטה הנמוכה, ה"דליט", ממשיכים לקבל בהודו יחס בזוי וההתייחסות אליהם כאסורים במגע וכטמאים לא נראית כמשתנה.

ההודים משלימים עם משטר הקאסטות, משום שהם מאמינים בגלגול נשמות. לפי אמונתם, הקאסטה היא חלק ממחזור ארוך, שבו בכל פעם שמת גופו של האדם, נשמתו עוברת לעולם האלים ומשם תתגלגל לגוף אחר, של אדם או בעל חיים. לכן הם מייחסים את הסבל או האושר של בני-אדם בעולם הזה, למעשיהם בגלגול הקודם. הקסטות שעליהן ההודים נמנים, הן למעשה התמורה להתנהגותם בגלגול חיים קודם.


הנה סרטון על הקסטות בהודו:

https://youtu.be/HyCQDIwHlXY


הסבר לילדים:

https://youtu.be/SV78-ad8tpw


בין הקאסטות שבהודו נמצאים הטמאים - שאין לאחרים קשר אליהם:

https://youtu.be/LD3HrIRPVhw


וסרט תיעודי על האופן שבו משתלבות הקאסטות בתרבות ההודית:

https://youtu.be/3x9PJzvJkJ8?long=yes

בהודו עושים הרבה דברים מגללי הפרות הנפוצים כאן מאד. הרי הפרה קדושה בהודו ולכן היא חיה ללא פגיעה לאורך כל חייה. לכן מוצאים ההודים, העניים ברובם מבני הקאסטות הנמוכות, המון שימושים לגללי הפרות האינסופיים שהן משאירות בכל פינה. למשל טיהור אנשים בעזרת אבקת גללי פרות, או ייצור בלוקים לבניית בתים מגללים.

את גללי הפרות אוספות נשים הודיות בדרך כלל. הן משטחות אותם למעין עוגות שטוחות, על ידי הטחתם אל הקיר. את "עוגות הגללים" הם עורמים בעמודים ומעבירים אותם, למכירה ליצרנים.

אחד השימושים המפתיעים מעוגות גללי הפרות היבשים הוא... צחצוח שיניים. קשה להאמין ודאי שצואה יכולה לנקות את השיניים, אבל מסתבר שזה עובד.

ההכנה אינה מסובכת. ההודים מבשלים את גללי הפרות, מרסקים לאפר דק ואז מוסיפים לו תבלינים וחומרים לחיטוי. הוא הופך לאבקת צחצוח שיניים, שתימכר להמונים. ערבוב טוב של האבקה, תוך הוספת מים, על ידי הלקוחות, בעיקר בני הקאסטות הנמוכות, ונוצרת משחת שיניים, שאיתה הם יצחצחו שיניים.

כך גם הייצור ההמוני של משחת שיניים זולה לעניים. כמובן שלא משתמשים בגללים שלמים, כי הם גדולים מדי - כאן מייצרים את משחת השיניים מאבקה שנוצרת לאחר שהם טוחנים את הגללים היבשים.

המדהים הוא שזה עובד. זה לא שאבקת גללי הפרות בריאה או יעילה יותר בשמירה על השיניים ממשחת השיניים הרגילה. אבל היא זולה, קדושה באופן מסוים וההודים העניים מצליחים לשמור בעזרתה על השיניים בריאות. באופן סביר.


הנה אבקת השיניים ההודית מגללי פרות:

https://youtu.be/Q22eFxZupBE


סבון מגללי פרות:

https://youtu.be/s8CuDI__lgA


ובנייה מגללי פרות:

https://youtu.be/CtDSUA0qQ1I

הקרנפים הם חלק ממשפחת הקרנפיים, שהם מפריסי פרסה גדולים במיוחד, עם קרן אחת במצח ועור עבה במיוחד.

חושי הריח והשמיעה של הקרנפים מעולים אך הראיה שלהם חלשה מאד. אז איך הם בכל זאת מסתדרים? - הכוח הרב שלהם מאפשר להם להגן על עצמם טוב מאד ואף לתקוף פילים. הקרנפים הם חזקים ומסוכנים מאד. במזרח אסיה הם נחשבים בעלי החיים המסוכנים ביותר. בהודו ובנפאל, למשל, הקרנפים נחשבים החיות המסוכנות ביותר לבני אדם, אפילו יותר מהטיגריסים והנמרים!

אבל חשוב לציין שהחיה המרשימה והחזקה הזו לא עומדת בפני הציידים והיא נמצאת כיום בסכנת הכחדה.


הנה הקרנף עם הסברים לילדים:

http://youtu.be/PIfgt9SIX3o

צ'אנד באורי, שפירוש שמה הוא "הבאר הענקית", היא אחת מהבארות העמוקות והגדולות באוסף בארות שנמצא בעיירה אבהאנרי. לבאר 3,500 מדרגות שמוליכות את המבקר לעומק של 13 קומות לעומק של 30 מטרים.

הבאר הוקמה במאה ה-9 בסמוך למקדש הרשאט-מאטה, מקדש מימי הביניים. זהו למעשה מתקן לאיסוף מי גשמים. הוא משמש גם לקיום טקסים דתיים, אך כמו שמקובל במקומות רבים בהודו - גם למפגשים חברתיים, תחליף לבריכת שחיה או קאנטרי קלאב.

באר המדרגות הופיעה בסרטי הקולנוע "עלייתו של האביר האפל" ו"מעבר לכל חלום".



הנה סרטון של באר המדרגות צ'אנד באורי:

http://youtu.be/ilWbowNv5PI


והנה מבט לבאר של צ'אנד באורי מקרוב:

http://youtu.be/OWH-AMSek6g