הרפובליקה ההודית היא המדינה בעלת האוכלוסיה השנייה בעולם בגודלה, לאחר סין.

היות והודו היא דמוקרטיה, היא גם הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם. זה הישג של ממש למדינה כה מפולחת למעמדות ולדתות שונות ונפרדות.

הודו היא גם מדינה עצומה בגודלה הפיזי, למעשה המדינה בעלת השטח במקום השביעי בגודלו בעולם וקו חוף שאורכו יותר מ-7,000 קילומטרים!

במאה ה-19 הודו נשלטה על ידי האימפריה הבריטית, שזה אומר אנגליה. בשנת 1947, לאחר מאבק לחופש מהקולוניאליזם האנגלי, חלקו באלימות אבל רובו מאבק בדרכי שלום, שהנהיג המנהיג האגדי מהטמה גאנדי, היא זכתה בעצמאות.

לאחר שהתחילה בתור ספקית של כוח עבודה זול למדינות הייטק מתקדמות, כיום הודו היא אחת המדינות הצומחות במהירות ובלי קשר לעוני הגדול השורר בה.

היא הפכה עם השנים למעצמת הייטק עולמית ומצליחה להתמקם יותר ויותר בתור סין החדשה, במיוחד מאז שהאחרונה השלימה מסלול זה והפכה למעצמת הייטק בזכות עצמה.

והודו של היום היא מעצמה דיגיטלית לכל דבר. 40% מכל העסקאות הפיננסיות בעולם מתקיימות בה. מצד שני השחיתות בשורה בה בכל פינה מקשה עליה ואוכלת כל חלקה טובה.

הודו, אמר ב-2022 מנהיגה הנבחר נרנדרה מודי, רק ב-2047 תהיה ארץ מפותחת באמת.


הנה פרסומת לטיול בהודו, עם מראות נהדרים שלה (עברית):

https://youtu.be/vYw0-gHpeyA


חבל לדאק - על האזור בהודו (עברית):

http://youtu.be/uiZTd7Hx2cY


מידע באנגלית על הודו:

http://youtu.be/bsFLpO-cJ3E


זה ההסבר למקור של שמה:

https://youtu.be/iSB8BG7L9z8


ובואו לטיול ישראלי בהודו (עברית):

https://youtu.be/QPtoORTjzLk?long=yes

גן הסלעים של העיר צ'אנדיגאר (Chandigarh Rock Garden) הוא סיפור מדהים של אדם אחד עם דמיון, נחישות, יצירתיות ולמולו... טמטום שלטוני.

הכל מתחיל בחזון של אדם פשוט, פקיד ממשלתי בהודו בשם נק צ'אנד. בשקט בשקט ובלי יומרות מיוחדות הוא התחיל בפרוייקט סודי של איסוף שאריות אבן ופריטים שנזרקו לזבל. הוא החל לפסל וליצור מהם עשרות פסלים מרשימים ויצירות אמנות מרשימים וסודיים.

עם הזמן החלו העבודות שלו להתגבש לגן סלעים שהוא בנה ליד אגם סוקנה. הגן היה בנוי כולו מאותם פריטים ממוחזרים שמצא צ'אנד ברחבי צ'אנדיגאר ואת כל היצירות שבו הוא יצר במו ידיו.

המדהים הוא שאת קיומו של גן הסלעים שלו הצליח הפקיד להסתיר מהשלטונות במשך 18 שנה. הפרויקט הלך וגדל והגיע לממדים שלא יאומנו.

משהתגלה לרשויות קיומו של גן על שטח של 50 דונמים, הם נדהמו ואולי אף נעלבו. אחרת אי אפשר להסביר את ההחלטה המטומטמת להרוס אותו. אבל התכנית להרוס את המקום התפרסמה בתקשורת המקומית והציבור התגייס להילחם עליו.

התוצאה הייתה ביטול ההחלטה. מאז השתנה היחס אל המקום. גן הסלעים של האמן המשוגע למחזור ואמנות זבל, שומר והפך לפנינה מקומית אהובה ומוערכת.


הנה סיפורו של גן הסלעים בצ’אנדאגאר:

https://youtu.be/E3xPYzVfHuo


מצגת וידאו וסקירה על הגן:

https://youtu.be/f9kvwZ07m5w


עוד מגן הסלעים בצ’אנדאגאר:

https://youtu.be/CTPIVjqUYqY


וביקור בפארק המיוחד:

https://youtu.be/pEzIRFULZPc?long=yes

ההודים רואים בגנגס את הנהר הקדוש שלהם. הם נוהגים להצטופף על גדות הגנגס, לטבול במימיו ולרחוץ את גופם ובכך להיטהר מחטאיהם.

הגנגס הוא נהר מרכזי וקדוש במיוחד בצפון הודו. אורכו הכולל של הנהר הוא 2,507 ק"מ. בין השאר זורם הגנגס דרך מישורי צפון הודו הנרחבים, דרך בבנגלדש, עד שהוא נשפך למפרץ בנגל. זאת לאחר שהוא מתפצל לשלוחות רבות.

לאורך גדות הגנגס ישנן כמה ערים קדושות להינדים, כולל רישיקש, הארידוואר וואראנסי ומקומות נוספים קטנים יותר.

קראו על מנהג פיזור אפר המתים על פני הנהר בתגית "גנגס".


הנה העיר וארנאסי שעל נהר הגנגס:

https://youtu.be/SkR8zuRpat4


שריפת הגופות על הנהר:

https://youtu.be/Iy-EzYo1rf4


מראות מהעיר וארנאסי שעל גדות הגנגס הקדוש:

https://youtu.be/cYzN85MdSso


וסרט תיעודי בעברית על הגנגס:

https://youtu.be/_KMToB8pVts?long=yes

גם בחייהם וגם במותם רואים ההודים בנהר הגנגס את הנהר הקדוש שלהם. אל בחייהם הם מרבים לטבול בו כדי לטהר את גופם מהחטאים, הרי שבמותם הם מצפים שיפזרו את אפרם על פני מימיו של הנהר.

מקור המנהג של פיזור אפר המת על פני הנהר הוא באמונתם של ההינדים שבהודו בקדושתו של הגנגס. ההינדים מאמינים שפיזור אפר גופות בנהר ישפר את החיים של המת בגלגול הבא. בנוסף לפיזור האפר בנהר ההינדים גם מאמינים שטבילה בנהר שוטפת את החטאים והינדים אדוקים רבים עורכים עליות לרגל לנהר כדי לרחוץ בו ולעשות מדיטציה על גדותיו.


הנה שריפת הגופות בעיר ורנאסי, על גדות נהר הגנגס:

http://youtu.be/g4A96rMyHSA


הטקס הדתי של שריפת גופות המתים (עברית):

https://youtu.be/riSBfOGONpU


וסרטון מקיף על שריפת ופיזור האפר עת נהר הגנגס (עברית):

https://youtu.be/wFO1niwBRnk?long=yes

הפיל הוא בהמת המשא העיקרית של הודו. כמו הגמל במזרח התיכון והלמה בדרום אמריקה, הפיל ההודי מסיע משאות ואנשים ממקום למקום.

עוד מימי קדם התגלו פילים מאולפים כחיות יעילות ביותר. אצל ההודים הם משמשים כבהמות משא ומנופים לעת מצוא וכאמצעי תחבורה עממי באזורים הכפריים.

הפיל ההודי יכול לחיות עד 75 שנה. חוץ מבני אדם, הוא היונק שחי הכי הרבה שנים.


הנה נוסעים על מונית פיל בהודו:

https://youtu.be/ZH79GcGl5z4


גם בדרכי הכפר:

https://youtu.be/E2Zl9FPnM5I


והבה נצטרף לשיירת פילים:

http://youtu.be/MZeBOY5fTJA?qr=yes

סיטאר (Sitar) הוא כלי מיתר עתיק שמקורו במוסיקה ההודית והוא נחשב לכלי המיתר הנפוץ ביותר בהודו. הוא משמש לנגינת מוסיקה הודית קלאסית, מוסיקה עממית הודית ובלא מעט שירי פופ הודיים.

בימינו ישנם שני סוגי סיטאר עיקריים. אחד המשמש נגנים אינסטרומנטליים, כאלה המנגנים מוסיקה כלית, דוגמת נגן הסיטאר ראווי שנקאר, המפורסם בעולם כולו כמי שלימד את הנגינה בכלי לג'ורג' האריסון הגיטריסט של הביטלס וגם הופיע בוודסטוק.

הסוג השני מלווה מוסיקה קולית. אמנים כאלה הם ויליאט וסוג'אט חאן, למשל. הראשון, ויליאט חאן, הוא זה שהתאים את הכלי לליווי מוסיקה קולית. בכדי להדגיש את המנגינה, הוא החליף את מיתרי הבאס במיתרים הרמוניים.


#מבנה הסיטאר
הסיטאר הוא כלי נגינה ארוך מאוד. יש לו כ־20 מיתרים שעליהם פורטים במפרט שנקרא "מיזרב". יש בו שתי קבוצות מיתרים עיקריות - המיתרים המלודיים, המונחים על הגשר העליון, והמיתרים הסימפתטיים, שמתחת להם.

המיתרים המלודיים כוללים 3 מיתרי הרמוניה וקצב המכונים "צ'יקארי", מיתר הרמוני ששמו "גאנדאהר", ה"סה", שהוא מיתר מלודי ומיתר מלודי ראשי בשם "מאדיאם".

בין נגני הסיטאר הידועים בעולם ניתן למצוא את ראווי שנקר, מי שהתפרסם בשנות ה-60 כמורו של "הביטל" ג'ורג' האריסון. נגנים הודיים מפורסמים נוספים הם ניקהיל בנרג'י, שאהיד פרווה וויליאת חאן.


#מקורות הסיטאר
הדעות באשר למקורו חלוקות. יש הסבורים שמקורו בסֱטָאר או הזיתר הפרסי. חלק מהמומחים מייחסים אותו דווקא ל"טֶמבור" הכורדי, מעין קַתְרוֹס ללא תיבת תהודה. שניהם, גם הטֶמבור וגם הסֱטָאר הפרסי נמצאים בשימוש גם באיראן של ימינו.

מומחים קושרים אותו לעתים גם לסרסווטי-וינה או לרודרה-וינה מהודו, שאת מקומה ירש, בסגנון המוסיקה הקלאסית הצפון-הודית, שנקראת "קהיאל".

מקור השם "סיטאר" מהמילה הפרסית סֱהטָאר. "סֲה" פירושו שלוש ו"טָאר" הוא מיתר.


הנה הסיטאר והסברים עליו:

https://youtu.be/EOPG9LHhzis


שאהיד פרווה:

https://youtu.be/PoKiHH-3vdk


אנושקה שנקר מנגנת בסיטאר:

https://youtu.be/gLEAEmwYAfI


מלווה את הזמרת נורה ג'ונס:

https://youtu.be/kEJSWIftX98


גורג' הריסון מנגן סיטאר בשיר ידוע של הביטלס:

https://youtu.be/hRZqlsYg9SY


והרכב שמשלב סיטאר:

https://youtu.be/23zGI-rnGxk

על ההר שבלב העיירה ג'איסלמר בהודו ניצב מבצרים מהמרשימים ביותר בהודו ואולי בעולם כולו - זהו מבצר ג'איסלמר. המבצר העצום הזה עשוי מאבני חול והוא מהמבצרים העתיקים ביותר ברג'אסטן. גובהו של מבצר ג'איסלמר הוא כ-75 מטרים ובתחומו נחפרו בארות שמספקים עד היום הזה מים לתושבי האזור.

המבצר של ג'איסלמר הוא חלק מהעיר עד היום - כרבע מאוכלוסיית העיר העתיקה מתגוררת בתוכו!


הנה מבצר ג'איסלמר:

http://youtu.be/MjNoZa81YmI


ומתוך פנים המבצר:

דת ההינדו, או ההינדואיזם, היא הדת של מרבית תושבי הודו והדת העיקרית בהודו, הכוללת כ-80% מהאוכלוסיה. זוהי דת פאנתיאסטית, שרואה את קיום האל בכל. ההינדואיזם נחשב לדת העתיקה ביותר מבין הדתות הראשיות בעולם ולשלישית בגודלה בעולם (עם כ-1.05 מיליארד מאמינים).

זו היא הדת העתיקה ביותר מבין הדתות הראשיות הקיימות כיום והשלישית בגודלה בעולם. היא החלה להתפתח בסביבות השנים 5,000 - 10,000 לפני הספירה. דת זו קידשה את נהר הגנגס ומכל רחבי הודו נוהרים המאמינים בכל שנה, כדי לרחוץ בו ולנקות את חטאיהם.

ההינדואיזם היא הדת השלישית בגודלה בעולם מבחינת מספר מאמינים, וממוקמת אחרי הנצרות שבמקום הראשון והאיסלם שבמקום השני. יש בעולם למעלה ממיליארד מאמינים בדת ההינדו והם מהווים כ15% מאוכלוסית העולם, מרביתם חיים בהודו, נפאל, וסרי לנקה.

בהינדואיזם ישנם לא פחות מ-33 מיליון אלים ואלות, מה שהופך אותה לדת שמאמינה בהכי הרבה אלים ואלות מבין הדתות הקיימות כיום, שנמצאים כולם באופן סימבולי בגוף הפרה הקדושה להם כל כך. היא גם מאמינה שהפרה היא חיה קדושה ואין לאכול מבשרה. לכן אחד המראות נפוצים בהודו הוא זה של הפרות העומדות באין מפריע באמצע הרחוב.


הנה סקירה על ההינדואיזם וההיסטוריה שלו:

https://www.youtube.com/watch?v=lmV2Wd8bOcc


ומצגת תמונות על דת ההינדו של הודו:

http://youtu.be/zsPAYUe-LIk

סובהש צ'נדרה בוס היה מנהיג הצבא הלאומי ההודי, במלחמה נגד הכובש הבריטי ששלט בהודו זמן רב. בשנת 1945 הוא מת מכוויות קשות בהתרסקות של מטוסו באי פורמוזה (טאיוון של היום), שהיה כבוש אז על ידי היפאנים.

רבים מתומכיו לא האמינו מעולם שהאיש שנשבע נאמנות להיטלר כנגד השליט הבריטי על הודו וניסה להצעיד את צבא הודו לעבר דלהי, אכן נספה בתאונה. במשך שנים רבות הם המשיכו להאמין שהוא נמק בכלא אי-שם.

זו נותרה אחת מהפרשיות הפוליטיות המוזרות ביותר בהיסטוריה, על מנהיג שנעלם ועמו ממשיך ומאמין בקיומו.


הנה סרטון שבו נראה סובהש צ'נדרה בוס מדבר אל עמו:

http://youtu.be/eOoru0GR3VY


וקטע מסרט שנעשה עליו:

http://youtu.be/ITowQWWIEjA

הוא הפרי הלאומי של הודו, פקיסטן והפיליפינים והעץ שלו נחשב לעץ הלאומי של בנגלדש. הוא עץ שידועים כ-35 זנים שלו ומדובר בעץ טרופי, מה שאומר שהוא גדל באזורים הטרופיים של הודו, סין והמרחב שבסביבתן.

יודעים מיהו? - רמז: זה כתוב בכותרת... נכון!

מנגו (Mango) הוא אחד הפירות האהובים בעולם. אין מי שטעם מפרי עץ המנגו ולא התאהב בטעם המתוק והמוצלח שלו. זהו העץ שתורבת והופץ למספר המקומות הגדול בתבל. הוא מצוין כמו שהוא, בתור גלידה איטלקית או בקינוחים עתירי מתיקות וכך מזהים אותו בכל מקום. הוא כבר מזמן לא פרי אקזוטי בעולם - בכל מקום הפך המנגו כבר מזמן פרי נפוץ כמו הבננה והתפוח.

המנגו נולד בדרום אסיה. יש למעלה מ-2,000 זני מנגו בעולם. הוא בריא מאד. לא רבים יודעים שיש בו פי 20 ויטמין A מאשר תפוז, שכל כך מזוהה בעינינו עם ויטמינים. הוא גם שופע בנוגדי חמצון שמונעים סרטן. אפילו הקליפה שלו, שכולם זורקים בהתלהבות לאשפה, היא לא רק אכילה, אלא גם תורמת לחיזוק המערכת החיסונית ויכולה אף לסייע לעצירה של גידולים סרטניים.

גם במטבח הוא שונה מהתדמית המתוקה והקינוחית שמזוהה איתו כל כך. ההודים מכינים ממנו מאכלים רבים, רובם לאו דווקא מתוקים. באסיה משתמשים בדרך כלל במנגו כשהוא כבוש או מוחמץ. כך למשל העמבה ההודית, שהגיעה גם לארץ ונקלטה אצלנו יפה, מתבססת על המנגו.

בכלל, בישראל מגדלים המון מנגו, בעיקר בצפון הארץ ובסביבות הכנרת. חלק גדול מהפירות הללו עובר לייצוא לחו"ל, אבל גם אנחנו נהנים ממנגו מעולה, במיוחד מנגו מאיה הפופולרי בישראל.


הנה סרטון של פירות מנגו על העצים בהודו:

https://youtu.be/pfRP_qHUeFQ


כך חותכים מנגו אצלנו:

https://youtu.be/yE0NGXZ_HBs


כך שימש המנגו ככלי תעמולה בסין הקומוניסטית:

https://youtu.be/BGxYMTftuzw


מנגו בהודו:

https://youtu.be/VHmPVZPECZU


במקסיקו:

https://youtu.be/b84xknGwkF8


ולא פלא ששלישיית מנגו שנקראה על שמו, לבשה בגדים בצבעיו:

https://youtu.be/6NN6LaMK_tc

בנק הילדים (Children's Development Khazana) הוא מיזם חינוכי חשוב מאד, שמפעילים ילדים בשכונות העוני של הודו. בבנק הילדים יכול כל ילד להפקיד את חסכונותיו וילדים הם שמטפלים בו ואף מנהלים את הבנק. על הכסף שלו, מקבל כל ילד ריבית של 3% וכך מעודדים אותו לחסוך ולאסוף כסף שישמש אותו למטרות שאותן הוא רוצה להשיג.

ילדים שמבקשים, יכולים לקבל הלוואות מהבנק. כמובן שלשם כך הם נבחנים על פי ההתנהלות הכספית שלהם בעבר ונבחנת היכולת שלהם להחזיר את ההלוואה בעתיד ולהתנהל נכון עם הכסף שלהם. עם ההלוואה הם יוכלו לעשות דברים שהם רוצים ולהחזיר לבנק בהדרגה, עד לסגירת החוב.


הנה הילדים מבנק הילדים:

https://youtu.be/5wcUclmkA7k

נשות הודו לובשות את בגד הסארי (Saree) המסורתי, או הסרי. הסארי הוא מעין יריעת בד מלבנית וגדולה המונחת מעל שמלה וחצאית.

את הסארי לובשים על ידי עטיפת הגוף מסביב ולאחר מכן קיפול של הרוב בקפלי אקורדיון, קדימה ואחורה, ודחיפתו פנימה אל המותניים מקדימה. אז עוטפים את הגוף בחלקו האחרון של הבד ומשליכים אותו על הכתף

הנוהג באזורים שונים בהודו הוא שנשים נשואות לובשות סארי אדום ואלמנות נוהגות ללבוש סארי לבן. באירועים חגיגיים לובשות הנשים ההודיות סארי יוקרתי שעשוי ממשי. ובכל זאת, כיום הסארי המסורתי אינו כה פופולארי אצל הצעירות.

ואגב, בעבר היה הסארי ארוך מאד ואת חלקו התחתון כרכו בין הרגליים כמכנס...


הנה הסארי ההודי והתפתחותו ב-100 השנים האחרונות:

https://youtu.be/Dt1746gYmK0?t=1m02s


כך לובשים את הסארי:

https://youtu.be/0LeY6ahqW0s


שיר על הסרי של ההודים:

https://youtu.be/EkxOXF9J77w


ואפשר לחייך על גברים שמנסים ללבוש סארי:

https://youtu.be/s3u3JpPC_-w

גשרי צ'ראפונג'י (Cherrapunji bridges) שבמדינת מגהלאיה שבהודו, הם גשרים רבים ועתיקים שההודים מגדלים כבר מאות שנים. כן, לא טעיתם וגם אנחנו לא. הגשרים הללו גדלים ולא נבנים. אזור צ'רפונג'י שבהודו מפורסם בגשרי השורשים שבו, גשרים שעוצבו על ידי המקומיים משורשים של עצים חיים, עד שהפכו לגשר יציב וחזק שמורכב משורשים.

הגשרים החיים שיכולים לשמש למעבר בני-אדם מגיעים לאורך של 30 מטרים ויותר. הם חיים וממשיכים כל הזמן להתחזק, כשהשורשים הולכים ונטווים אחד בתוך השני. עד 50 איש יכולים לעמוד על גשר כזה בו-זמנית. אורך חייהם של הגשרים הוא מדהים ויכול להגיע ל-500 שנה!

גשרי הצ'ראפונג'י בנויים משורשי עצי "פיקוס בנגלי" הידועים בשורשי האוויר שלהם, הגדלים מחוץ לאדמה ונעשים עבים עד שהם ממש הופכים לגזעים חדשים. הכפר צ'רפונג'י שבדרום מדינת מגהלאיה מוקף בהמוני עצים כאלו ובאמצעות מוטות במבוק, מתעלים תושבי הכפרים שמסביב את השורשים לכיוון הרצוי, כדי ליצור לעצמם גשר.


הנה הגשרים החיים העשויים משורשים:

http://youtu.be/4cH1hAmbUMg


הגשר הכפול בצ'ראפונג'י:

http://youtu.be/mmmlgKr0TzM


גשר חי נוסף, פראי יותר:

http://youtu.be/BcPKK_lzY-0


רצפת גשרי השורשים שגדלים ומתחזקים:

http://youtu.be/7sB1pr2Gjmg

מיתוס עתיק גורס שמול המבנה העתיק והמיוחד שנקרא טאג' מהאל תוכננה גם בנייתו של טאג' מהאל השחור (Black Taj Mahal), ארמון נפרד ולא פחות חשוב, שאמור היה להיבנות מעבר לנהר.

את טאג' מהאל השחור התכוון לבנות שאה ג'האן, מי שבנה לזכר אשתו את הטאג' מהאל המוכר כל כך. הוא חלם לבנות מול טאג' מהאל הלבן את טאג' מהאל השחור ולהיקבר בו.

אבל ב-9 שנותיו האחרונות היה השאה עצור בין קירות המבצר האדום, על ידי בנו וספון ששלט אחריו. מהמבצר הוא השקיף אל קבר אשתו האהובה, עד ליום מותו.

כשמת, נקבר השאה לצד אשתו האהובה בטאג' מהאל ולא כמו שחלם - במקום שאותו הוא חלם ותכנן לבנות - בארמון השחור, שיוקדש לו ויוקם מעבר לנהר.

עדויות היסטוריות מזכירות חתיכות שיש שחור שנמצאו באתר סמוך. יש טענה שהן מקור האמונה זו. למולן יש גרסאות מנוגדות המדברות על גושי שיש לבן ודהוי שנותרו אחרי בניית הטאג' מהאל הלבן והושחרו עם הזמן.


הנה מבט אל טאג' מהאל השחור שלבסוף לא נבנה:

https://youtu.be/DIbPxRC-9SM


וסיפורו של מחקר שעוסק במבנה השחור של הטאג' מהאל:

http://youtu.be/qE1ZBAFURMU

על פי ההינדואיזם, הדת העיקרית בהודו, קאסטות (Caste) הן השכבות החברתיות של הודו. לא מדובר בדבר קל ערך. קאסטה היא מעמד חברתי נוקשה שאדם נולד לתוכו וכמעט שאינו יכול להשתחרר ממנו. ישנן קאסטות עליונות וקאסטות נחותות. הללו אינן מתערבות ביניהן בכלל. הקאסטה קובעת במידה רבה את זהותו של אדם, את המנהגים, הסמלים והטקסים שבהם ינהג, הנורמות שאליהן הוא מחויב ואת עיסוקיו האפשריים.

גם אם בשפת הדיבור לעיתים מכנים אותן כך, הקאסטה אינה כת, ושיטת הקאסטות אינה מערכת של כתות. עם זאת, השתייכותו של הודי לקאסטה שלו, מחייבת אותו בדפוסי התנהגות מוקפדים.

יש יחסים מותרים ואסורים, אם בין חברי הקאסטה לבין עצמם ואם ביניהם לבין חברי קאסטות אחרות. באופן כזה, יש למשל קאסטות המחויבות בלבישת מלבושים מסוימים או בצבעים הכרחיים. קאסטות מסוימות אוסרות על אכילת מאכלים שונים, המגע הגופני עם בני קאסטות אחרות אסור גם הוא לחלק מהקאסטות ועל חברי הקאסטה העליונה חל איסור להינשא לאלמנות.

שיטת הקסטות היא שיטה עתיקה מאד. היסטוריונים גורסים שאת שיטת הקאסטות הביאו להודו הארים, שהם גם הביאו את ה"וודות", כתבי הדת שתומכים בשיטה זו.

החלוקה הראשית או העיקרית של מערכת הקאסטות היא למעמדות חברתיים הקרויים "וארנות". פירוש המילה וארנה הוא "צבע". בראש ההיררכיה החברתית הזו נמצאים, כצפוי, הצבעים הבהירים יותר, בעוד שהצבעים הכהים נמצאים בתחתיתה.

בנוסף לווארנות, יש גם חלוקה משנית לאלפי "ג'אטי", שהם המקצועות השונים בכל וארנה. הווארנה העליונה כוללת את ה"ברהמינים", שהם הכוהנים, המנהיגים הרוחניים ופרשני הוודות, כתבי הקודש ההינדואיסטיים. בווארנה השנייה נמצאים הקשטריה, שהם הלוחמים והשליטים. וארנה שלישית היא של סוחרים ואמנים והיא נקראת "הוואישיה" והפועלים השחורים נמצאים בווארנה הרביעית, של ה"סודרה".

בתחתית מדרג הווארנות נמצאת מעין וארנה נוספת - היא וארנת הטמאים, שידועים כיום כ"דלית". בני קסטת הדליט מקבלים יחס בזוי בהודו ומתייחסים אליהם כאסורים במגע. גם בתוך הטמאים יש קאסטות נפרדות, לפי מקצועות, כמו קאסטה של מלקטי זבל, קאסטה של פושטי עורות וכדומה.

מאז הוקמה הודו העצמאית, עושות הממשלות מאמצים, בהצלחה חלקית בלבד, לטשטש את החלוקה לכתות בהודו ולהפחית את האפליה האיומה שחווים בני הקסטות הנמוכות במדינה. היו אף נסיונות שונים ליצור אפליה מתקנת לטובת ה"טמאים", בני הקאסטה הנמוכה והמושפלת ביותר מכול. ואולם המצב לא השתנה משמעותית. בני הקאסטה הנמוכה, ה"דליט", ממשיכים לקבל בהודו יחס בזוי וההתייחסות אליהם כאסורים במגע וכטמאים לא נראית כמשתנה.

ההודים משלימים עם משטר הקאסטות, משום שהם מאמינים בגלגול נשמות. לפי אמונתם, הקאסטה היא חלק ממחזור ארוך, שבו בכל פעם שמת גופו של האדם, נשמתו עוברת לעולם האלים ומשם תתגלגל לגוף אחר, של אדם או בעל חיים. לכן הם מייחסים את הסבל או האושר של בני-אדם בעולם הזה, למעשיהם בגלגול הקודם. הקסטות שעליהן ההודים נמנים, הן למעשה התמורה להתנהגותם בגלגול חיים קודם.


הנה סרטון על הקסטות בהודו:

https://youtu.be/HyCQDIwHlXY


הסבר לילדים:

https://youtu.be/SV78-ad8tpw


בין הקאסטות שבהודו נמצאים הטמאים - שאין לאחרים קשר אליהם:

https://youtu.be/LD3HrIRPVhw


שיטת הקסטות היא רק חלק מהמורשת הארית וההודית (מתורגם):

https://youtu.be/8Nn5uqE3C9w?long=yes


וסרט תיעודי על האופן שבו משתלבות הקאסטות בתרבות ההודית (עברית):

https://youtu.be/3x9PJzvJkJ8?long=yes

מהטמה גנדי (Mahatma Gandhi) היה לוחם חופש הודי, מנהיג ההודים בחייו והאיש שנחשב לסמל ההתנגדות הבלתי אלימה נגד דיכוי חברתי ופוליטי. כך נהג גם בדרום אפריקה בה שהה שנים רבות וגם בהודו מולדתו, אליה חזר ונשאב להנהגת המאבק נגד השליטה הבריטית.

זה לא עזר לשלטונות בשני המקומות. ככל שהם פעלו להשתקתו ועל אף הפעמים הרבות שהוא ריצה תקופות מאסר פוליטי בכלא, אמונתו ומנהיגותו לא זו בלבד שלא נחלשו, אלא הלכו וגדלו. ממורד פרטי ולוחם חופש כמעט לא מוכר, הוא הפך למנהיג הברור של המאבק ההודי לשחרור ולעצמאות.

גנדי הפך לסמל עולמי למאבק לא אלים. הוא הצליח לשכנע את מרבית חבריו למאבק כי רק מאבק בדרכי שלום והתנגדות ללא אלימות יביסו את האימפריה הבריטית השולטת בהודו. לבסוף, בדיוק כמו שהוא חזה, נכנעו בפניו הבריטים ועזבו את הודו הענקית, אזור כיבוש שהיה חשוב להם מאוד. האיש הקטן עם החזון העצום ניצח.

לאחר שהוא שחרר את הודו מעולה של בריטניה הגדולה והביא אותה לעצמאות בראש תנועה לאומית נגד השלטון הבריטי, גנדי הנהיג את מה שתהפוך לדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם - הודו החופשית.

ניהול המאבק הבלתי אלים והמוצלח שלו בשלטון הבריטי בהודו הביא ברבות השנים מנהיגים אחרים לאמץ את שיטותיו. המרכזיים והמוכרים ביותר הם המנהיגים הדגולים בפני עצמם וזוכי פרס נובל לשלום, מרטין לותר קינג שהנהיג את מאבק השחורים בארצות הברית, נלסון מנדלה בצעירותו, דזמונד טוטו, שפעל למאבק לא-אלים באפרטהייד והתנגד לטרור בניהול המאבק וכמובן הדלאי למה, מנהיג את המאבק בשלטון הסיני במולדתו טיבט.

אחד הדברים המדהימים בחייו של גאנדי הוא שעל אף דבקותו בדרכי שלום במאבקיו והיותו מקור השראה עולמי למאבקים ללא אלימות, הוא עצמו מעולם לא זכה בפרס נובל לשלום. זאת על אף שהיה מועמד לזכייה בפרס 5 פעמים...


הנה מצגת על גדולתו ומעשיו של מהטמה גנדי (עברית):

https://youtu.be/eQrHmxlsvTg


על מנהיגותו:

https://youtu.be/P-BzMayiGCw


קטע מראיון הטלוויזיה הראשון שנתן גנדי:

http://youtu.be/Zt_MmVBUv84


במידה רבה גנדי הוא הודו והודו היא גנדי (מתורגם):

https://youtu.be/_b0x4HTGMHE


בחיוך על המפגש שלו עם גנדי הישראלי שדגל בערכים מעט שונים (עברית):

https://youtu.be/jE6Sp2WHvjQ


כך ניתן לשכנע בשיטות שלו:

https://youtu.be/Uc-4YYPF2bc?long=yes


סרט תעודה מהודו על חייו של מהטמה גנדי:

https://youtu.be/_7aMhaFFa6c?long=yes


תכנית טלוויזיה על גנדי (עברית):

https://youtu.be/qfDwsb2v2FQ?long=yes


ופודקסט של ההיסטוריון המיתולוגי פרופ' הרסגור על גנדי (עברית):

https://youtu.be/PndSoFjoNSU?long=yes

הדרך הכי גבוהה בעולם, או הכביש הגבוה בעולם, הוא הכביש שמטפס אל מעבר ההרים קארדונג-לה (khardung la), שבחבל לדאק בצפון הודו.

בשיא גובהו מתנשא הכביש, שמוביל מהעיר לה לעמק נובארה, לגובה מסחרר של 5,359 מטרים!

בחלקו הכביש הזה לא סלול, בחלקו בוצי וכלי הרכב נוסעים על קצה התהום, כשרק מזל ותקווה מפרידים בינם לבין התהום העמוקה שלידם.


הנה נסיעת אופניים בכביש:

https://youtu.be/rOT1CXEUQdw


עוד נסיעה בכביש הגבוה בתבל:

http://youtu.be/DwV-Im0kGqg?t=1m6s


ונסיעה בחורף:

https://youtu.be/GG1vNTelJGc

מרוץ הריקשה (Rickshaw run) המתקיים בהודו הוא ככל הנראה המירוץ האיטי ביותר בעולם.

זהו מרוץ של "טוק טוקים", אותן הריקשות הממונעות שהן כה נפוצות בהודו ובמדינות אסיה כיום.

המרוץ הזה משתרע על פני 3,500 קילומטרים בתת היבשת הענקית של הודו.

במרוץ משתתפות ריקשות רבות וכולן צבועות ומקושטות, או כמו שלעתים קרובות אומרים עליהן "ריקשות מחופשות ".

ה-Rickshaw Run עובר בציר שמהעיר מנאלי אל לה, בדרכים מסוכנות ומסעירות, דרך הרי ההימליה, מול אבק, אבנים, מפולות הרים ונהגי אוטובוס מסוכנים, אך גם אנשים מיוחדים, נופים, כפרים ומראות מרגשים.

זהו מרוץ, יש מי שעשו אותו ויעידו, שהוא לא פעם משנה חיים.


הנה מירוץ הריקשות של הודו:

https://youtu.be/HuYqyIKNNjs


כך הוא מתנהל על פני אלפי קילומטרים הודיים:

https://youtu.be/lLOQQ7ge_0Q


הנופים והאנשים שעושים את הדרך המרגשת של מירוץ הריקשות:

https://youtu.be/Y4C1dNsncmg


והדרך המסעירה בדרך מסוכנות עם הנופים מהיפים בעולם:

https://youtu.be/FMNMHbpIsE0

בהודו עושים הרבה דברים מגללי הפרות הנפוצים כאן מאד. הרי הפרה קדושה בהודו ולכן היא חיה ללא פגיעה לאורך כל חייה. לכן מוצאים ההודים, העניים ברובם מבני הקאסטות הנמוכות, המון שימושים לגללי הפרות האינסופיים שהן משאירות בכל פינה. למשל טיהור אנשים בעזרת אבקת גללי פרות, או ייצור בלוקים לבניית בתים מגללים.

את גללי הפרות אוספות נשים הודיות בדרך כלל. הן משטחות אותם למעין עוגות שטוחות, על ידי הטחתם אל הקיר. את "עוגות הגללים" הם עורמים בעמודים ומעבירים אותם, למכירה ליצרנים.

אחד השימושים המפתיעים מעוגות גללי הפרות היבשים הוא... צחצוח שיניים. קשה להאמין ודאי שצואה יכולה לנקות את השיניים, אבל מסתבר שזה עובד.

ההכנה אינה מסובכת. ההודים מבשלים את גללי הפרות, מרסקים לאפר דק ואז מוסיפים לו תבלינים וחומרים לחיטוי. הוא הופך לאבקת צחצוח שיניים, שתימכר להמונים. ערבוב טוב של האבקה, תוך הוספת מים, על ידי הלקוחות, בעיקר בני הקאסטות הנמוכות, ונוצרת משחת שיניים, שאיתה הם יצחצחו שיניים.

כך גם הייצור ההמוני של משחת שיניים זולה לעניים. כמובן שלא משתמשים בגללים שלמים, כי הם גדולים מדי - כאן מייצרים את משחת השיניים מאבקה שנוצרת לאחר שהם טוחנים את הגללים היבשים.

המדהים הוא שזה עובד. זה לא שאבקת גללי הפרות בריאה או יעילה יותר בשמירה על השיניים ממשחת השיניים הרגילה. אבל היא זולה, קדושה באופן מסוים וההודים העניים מצליחים לשמור בעזרתה על השיניים בריאות. באופן סביר.


הנה אבקת השיניים ההודית מגללי פרות:

https://youtu.be/Q22eFxZupBE


סבון מגללי פרות:

https://youtu.be/s8CuDI__lgA


ובנייה מגללי פרות:

https://youtu.be/CtDSUA0qQ1I

צ'אנד באורי, שפירוש שמה הוא "הבאר הענקית", היא אחת מהבארות העמוקות והגדולות באוסף בארות שנמצא בעיירה אבהאנרי. לבאר 3,500 מדרגות שמוליכות את המבקר לעומק של 13 קומות לעומק של 30 מטרים.

הבאר הוקמה במאה ה-9 בסמוך למקדש הרשאט-מאטה, מקדש מימי הביניים. זהו למעשה מתקן לאיסוף מי גשמים. הוא משמש גם לקיום טקסים דתיים, אך כמו שמקובל במקומות רבים בהודו - גם למפגשים חברתיים, תחליף לבריכת שחיה או קאנטרי קלאב.

באר המדרגות הופיעה בסרטי הקולנוע "עלייתו של האביר האפל" ו"מעבר לכל חלום".



הנה מבט לבאר המדרגות של צ'אנד באורי:

http://youtu.be/OWH-AMSek6g

בדרום הודו, במקומות כמו חופי גואה ועיר המסתורין האמפי, אפשר לראות סירות עגולות, שמזכירות צלוחית או חצי קוקוס. הסירות הללו נקראות "קורקל" (Coracle) או "טפה" (Teppa) ובמקומות אחרים גם "קססונית". לרוב הן עשויות מבמבוק ודקלים ומחוזקות מקליפת אגוז הקוקוס.

הסירות העגולות והקטנות הללו עשויות נצרים ומצופות בזפת. הן משמשות למעבר בנהרות כמו הטונגהבהדרה (Tungabhadra River). הקורקלות הללו מעבירות בכל יום את המקומיים, כמו גם תיירים וסחורות, בין גדות הנהרות. סירה כזו יכולה להוביל 15 אנשים מבוגרים, או הרבה יותר ילדים ואפילו ציוד כבד כמו אופנועים.

המעניין הוא השיט בה. הנוסעים נצמדים אל צידי "הקערה המשייטת" והמשיט חותר במשוט לאיטו, תוך שהוא מנחה אותם לנוע ולזוז מעט ימינה או מעט שמאלה, בכדי לאזן את הסירה.


הנה הסירות עגולות של גואה:

https://youtu.be/UapjLFRGWO8


הקורקל או הטפה, סירות עגולות שאופייניות לדרום הודו:

https://youtu.be/6EjsrUU_tfM


גם דייגי האזור משתמשים בהן - לדייג:

https://youtu.be/d3vNVP4cx68


כך יוצרים את הקורקלי:

https://youtu.be/e59YLQZQLNc


ככה זה לשוט באחת:

https://youtu.be/fTXnLv6IFEY


וברור שהסירות הללו הן חלק מהקסם של האזור:

https://youtu.be/H7raw1m9PdI