מגן דוד הוא סמל שנולד הרבה לפני שהיהדות אימצה אותו לסמל. כבר לפני אלפי שנים הוא מופיע בתרבויות המזרח הרחוק ותרבויות אלה משתמשות עד היום בצורת המגן דוד. גם אצל עובדי אלילים פָּגָנִיִּים, בכנסיות מהמאה ה-1 לספירה ואפילו בתרבות המוסלמית משמש המגן דוד כבר בזמנים קדומים, כל זאת עד שהיהדות אימצה אותו לסמל שלה.

לסמל יהודי מובהק הוא הפך רק באמצע המאה ה-14, בימי הביניים. זה קרה כשהעניק הקיסר קארל הרביעי ליהודי פראג את הזכות לשאת דגל והם בחרו בסמל של מגן דוד. זה הרגע ההיסטורי שבו נולד הזיהוי של מגן דוד עם הדת היהודית.

אמנם נמצאו סימנים לכך שכבר בתקופת הברזל, במאה ה-7 לפני הספירה, השתמשו בו יהודים (הוא נמצא על חותם יהודי שנמצא בצידון, כמו גם בבתי כנסת עתיקים מתקופת בית שני), אך הוא עדיין לא מתנוסס לצד סמלים יהודיים מוכרים של התקופה, אלא לצד סמלים נפוצים אחרים בתרבויות העתיקות של המזרח, כמו הכוכב המחומש הידוע בשם "חותם שלמה" וצלב הקרס, אז עדיין סמל ההרמוניה והשלום (ראו באאוריקה בתגית "סווסטיקה").

מגן הדוד נזכר לראשונה בתלמוד הבבלי. מקור השם "מגן דוד" הוא ככל הנראה באגדה מימי הביניים, שמספרת על שלמה המלך, בן דוד, ועל מגן זהב שעליו נחרטו שמותיו של אלוהים. מסורת אחרת מציינת שהסמל הופיע על המגנים של צבא דוד המלך.

מבחינה גאומטרית מגן דוד הוא הקסגרמה, כוכב בעל שישה קודקודים, שהוא סוג של משושה משוכלל.


הנה מקורות ותרבויות שונות שרואות את המגן דוד באופן שונה ודומה (עברית):

https://youtu.be/oraj8pvosi0


ההסבר הדתי למגן דוד המלך (עברית):

https://youtu.be/cxQufWus2cQ


מגן דוד מתואר בשיר (עברית):

https://youtu.be/-b69OlX71wo


יש המוצאים בו משמעויות וקשרים נסתרים (עברית):

https://youtu.be/3B6gctIDv74


יש המוצאים קשר מרתק עם עם ישראל (עברית):

https://youtu.be/BJIrDI51iyQ


אחרים מעמיקים עוד יותר בזיהוי רוחני (עברית):

https://youtu.be/cxQufWus2cQ


כך מכינים מגן דוד בקיפולי נייר (עברית):

https://youtu.be/dkh9dTV4BXs


ומגן דוד היה בשימוש גם של תרבויות אליליות קדומות (עברית):

https://youtu.be/BG5tdaWquNU?long=yes

היהודים כדת קיימים כבר אלפי שנים, מאז האלף השני לפני הספירה. אז הופיע אברהם אבינו, אבי האומה הישראלית, במאה ה-19 לפני הספירה והיגר מעירו חרן (באזור דרום טורקיה של היום) אל ארץ כנען.

המושג "העם היהודי" לעומת זאת, הופיע לראשונה בימיה הראשונים של התנועה הציונית. הוא זהה כיום למונח "עם ישראל". כלומר זהו העם, הקבוצה האתנית, שמוצאם מבניו של יעקב, לפי המסורת היהודית. כולנו עם אחד, גם בני ממלכת יהודה וגם בניה של ממלכת ישראל - שתיהן ממלכות של יהודים שהתפצלו לשניים.


הנה קיצור תולדות עם ישראל (עברית):

https://youtu.be/K0audE_VTsI


ההישג הגדול של העם היהודי בתולדותיו - מדינת ישראל (עברית):

https://youtu.be/dj2zI2Mk5Mg


יהדות התפוצות (עברית):

https://youtu.be/abyzfRUC6sM


והקשר החוקתי השנוי במחלוקת שבין היהדות למדינת ישראל הדמוקרטית (עברית):

https://youtu.be/jU7N5WbuQFk

שנת שמיטה היא שנת מנוחה לקרקע שהיהדות מחייבת בה את החקלאים שומרי המצוות. אחת ל-7 שנים, בשנת השמיטה, חלה מצוות שמיטה.

לפי הדת היהודית בשנת שמיטה מצווים היהודים לשבות מרוב המלאכות בחקלאות בארץ ישראל. כך מביעים המאמינים אמון בבורא שידאג לכל מחסורם.

בשנת שמיטה לא זורעים ולא משבחים את הקרקע ולא סוחרים ביבולים. מותר בה רק לתחזק את הקיים ולטפל בו, מבלי להגדיל ולהשביח את העצים והגידולים. מה שגדל בשנה זו הוא "הפקר" ולכולם מותר לקחת ממנו כרצונם, ללא תשלום. כך מפקירים בעלי המטעים והפרדסים את הפירות לכל מי שרוצה לקטוף מהם.

מבחינה חקלאית יש היגיון בלשמוט את האדמה, כלומר לתת לה לנוח שנה. כך חוזרת הקרקע להיות פוריה בשנה שלאחר מכן. אמנם כיום יש ידע מספיק כדי לטפל ולחדש את הקרקע גם ללא שנת שמיטה, אך חקלאים רבים מכבדים את הדת ונמנעים מניצול האדמה בשנה השביעית.


מהי שנת השמיטה (עברית):

http://youtu.be/bqIRoo2mN5I


ועוד על מצוות השמיטה (עברית):

http://youtu.be/bAUfRIf3VS4

בדתות שונות נוהגות נשים דתיות ללכת בכיסוי ראש. בדתות שונות, בכל רחבי העולם, המנהג הזה הפך לנורמה נפוצה ואף למנהג קדוש ובל יעבור, חלק מקוד צניעות חברתי מחייב.

אבל איך זה שבתרבויות כה רבות מוכרחות נשים לכסות את ראשן?

למנהג כיסוי הראש הנשי שורשים עתיקים במיוחד. כבר בשנת 3,000 לפני הספירה נהגו במזרח הרחוק לכסות את הראש. הוא ממשיך גם במצרים העתיקה ותרבויות העתיקות של יוון ורומי, בהן נשים מתכסות בכיסוי ראש הדומה לרעלה מעל שערותיהן, כסמל של צניעות.

כיסוי הראש הנשי בדת המוסלמית הוא חובה בכל מקום ונפוץ בכל העולם. המוכרת ביותר היא הרעלה, שהיא אחד מסוגי החיג'אב (Hijab). החיג'אב, ככיסוי ראש, עוטף את השיער והצוואר של האישה. בארצות האיסלאם היה החיג'אב המסורתי לחלק מהנורמות החברתיות המחייבות צניעות נשית.

באיסלאם הדתי זה אגב לא רק החיג'אב, הרעלה ודומינו שנשים נדרשות לחבוש על ראשן. יש גם את הבורקה (Burka) שנהוגה בארצות הדתיות מאוד ומכסה את פניהן של הנשים כמעט לחלוטין. ולצידה קיים גם הג'לבאב, המכסה את הראש והגוף גם יחד.

גם בחלק מהזרמים של הנצרות חייבות נשים ונערות בכיסוי השיער, כשהן נכנסות לכנסייה או למנזר.

ביהדות, מוצאים את המקורות לנוהג הזה כבר במקרא. כאן כיסוי הראש הוא חובה לשני המינים. אצל הגברים העיקר שכיסוי הראש ייראה מכל צד של הראש. לרוב הוא בצורת כיפה, מגבעת או שטריימל, שהוא כובע כהה ומעט משונה, שנוהגים החרדים לחבוש (קראו על כך בתגית "שטריימל"). יהודים חרדים חובשים כובע, בנוסף לכיפה. אך אצלם שונה סוג הכובע מזרם לזרם. אם הזרם הליטאי, למשל, חובש מגבעות 'קנייטש', העשויות לבד, הזרם החסידי נוהג לחבוש "שטריימל" בעיקר בשבתות ואירועים, שגם ממנו יש סוגים שונים, המשתנים בין החסידויות.

הנשים בדת היהודית נדרשות לעטות כיסוי ראש, כחיוב הלכתי לאחר נישואיהן. לרוב הכיסוי הוא בצורת מטפחת צנועה. בעידן המודרני המטפחת הזו הפכה כבר מזמן לפריט אופנתי מרובה עיצובים, צבעים ותוספות.

במגזר החרדי רבות מעדיפות את הפאה הנוכרית. זו נחשבת כיסוי ראש, מכיוון ששערה האמיתי של האישה הדתית מוסתר מתחת לפאה שעשויה משיער סינתטי או טבעי, של נשים זרות, מהודו למשל. זה מבטיח ששערה של האישה החרדית אינו גלוי ומכאן "פאה נכרית".


הנה כיסוי הראש הנשי בדתות השונות (עברית):

https://youtu.be/m5EyTGAklTw


טורקיה והחיג'אב הנשי, שבוטל בידי אטטורק וחזר בתקופת ארדואן:

https://youtu.be/7u3E7QblKSA


והפאה של הגבר החרדי היא כמובן משהו אחר (עברית):

https://youtu.be/tgAu1TrnhBM

החַלָּה היא לחם שקולעים אותו באופן מיוחד, לצמה ואז אופים אותו בתנור. את החלה נוהגים לאפות לפי המסורת ולאכול בשבת ובחג. חלות משווקות בישראל תמיד לקראת סוף השבוע, בעיקר בימי שישי, בסופרמרקטים ובחנויות המכולת.

נראה שמקורה של החלה במטבח היהודי של ספרד. בהמשך המנהג להכין ולאכול חלה בשבת התפשט לקהילות רבות באירופה. לארץ ישראל הביאו את החלה הקלועה יהודים מארצות אשכנז. ביהדות המזרח, כולל בצפון אפריקה, כלל לא הכירו את החלה לפני כן.

כיום חלה נחשבת אמנם למאכל יהודי באירופה אך לא חסרים עמים שאוכלים חלות כלחם לא קדוש אלא פשוט טעים. אם זה באירופה, בדרום אפריקה ואפילו אצל חלק מערביי ישראל והתושבים המוסלמים של הארץ. מספרים שחלות יום השישי הפכו למאפה מבוקש מאוד בחודש הרמדאן.

הפופולריות המתגברת של החלות בחברה הערבית שבארץ היא אחד הביטויים הברורים להשפעתה התרבותית של תרבות האוכל המקומי, שחוצה הלי חשבון גבולות ולאומים.

אגב, בערבית נקראות החלות הקלועות והמאוד דומות "מיג'דל", שפירושו "צמה" או "לחם קלוע".

חלות קלועות הנקראות מיג'דל. בערבית פירוש המלה הוא צמה או לחם קלוע, אבל המתבונן בהן יתקשה מאוד להבדיל ביניהן לבין החלות שנמכרות בכל מכולת ומאפייה בחלקה המערבי של העיר, מדי יום שישי.


אי אפשר להכחיש שהחלות הפופולאריות במזרח הן ביטוי להשפעה תרבותית קולינרית חוצת לאומים וגבולות.


כך מכינים חלה לשבת (עברית):

https://youtu.be/PXn4YkNSnrs


מצוות הפרשת חלה (עברית):

https://youtu.be/1gjq1GqQqow


אחד הדברים המיוחדים בחלה היהודית היא קליעת חלה (עברית):

https://youtu.be/cYfKp7T43uA


וכמה סגנונות קליעה של חלה:

https://youtu.be/pr_Hi5NhF6M

בְּרִית מִילָה (Brit milah) היא טקס יהודי שבו מסירים את העורלה לתינוק הנולד.

על-פי המצווה היהודית, אם אין סיבה רפואית להימנע מכך, יש לערוך את המילה כשהתינוק הוא בן 8 ימים.

לרוב נערכת הבְּרִית לתינוק במסגרת טקס חגיגי. בברית מסירים לו את העורלה שמסביב לאיבר מינו.

מי שעושה את המעשה, כלומר מל את הנימול, נקרא מוהל. זהו אדם שיש לו רשיון לכך ומכיוון שמדובר בסוג של ניתוח, הוא חייב לבצע את ברית המילה על פי קריטריונים רפואיים מוגדרים ומחייבים.

בברית מילה חייבים גם נערים או גברים בוגרים, העוברים את תהליך הגיור והופכים יהודים. ביהדות יש חובה למול כל זכר, ללא יוצא מן הכלל וזה כולל את מי שמתגיירים והופכים יהודים. הדת היהודית והמקרא רואים בכל מי שלא נימול "ערל".

אגב, חמור עוד יותר ביהדות הדתית הוא יהודי שלא נימול בכוונה, על אף יהדותו. זו הסיבה שהוא מקבל את הכינוי "כרת".

הסיבה לחשיבות המצווה של המילה היא שהיא בעצם המצווה הראשונה שאלוהים ציווה על אברהם ועל צאצאיו. לפי היהדות היא זו שהכי מסמלת את הברית שבין עם ישראל לאלוהיו.

אגב, מילה כמעשה גופני וטקסי אינה מנהג שהוא בלעדי ליהדות. המילה נהוגה אצל עמים ושבטים רבים ברחבי העולם. אך אצלם היא נהוגה בדרך כלל כטקס התבגרות, בו מוכיח הנער העובר את המילה, שהוא ראוי להיכנס לעולם המבוגרים ולהיחשב לגבר.


כך מסבירים בעולם את מנהג ברית המילה היהודי (מתורגם):

https://youtu.be/jNaBl3dBg1o


יש המתנגדים לברית המילה (עברית):

https://youtu.be/fWNZky9hkrI


היהדות לא לבד - גם בשבט הסוסה שבדרום אפריקה מלים את הנערים הבוגרים:

https://youtu.be/Zw-124t993c


מותר גם לחייך על הולדת המנהג היהודי של ברית המילה (עברית):

https://youtu.be/SSsf6X_e1yE


או על זה שצריך לחתוך (עברית):

https://youtu.be/80YGRoWPmuU


ויש גם מי שמפקפקים במנהג הזה (עברית):

https://youtu.be/QScUNpJLWkU?long=yes

בְּרֵיכַת הַשִּׁילוֹחַ שבירושלים היא בריכת מים תת-קרקעית עתיקה שאגרה מים בימי החורף. המים נאגרו מנחל קידרון הסמוך וממעיין הגיחון. המים סופקו לתושבי העיר בימי קדם, לשתיה ולשימוש יומיומי.

הבריכה נבנתה בסוף ימי בית ראשון והתגלו בה מדרגות שנבנו בימי בית שני. בתעלות הניקוז שהובילו אליה, מצאו הארכיאולוגים סירי בישול וכסף רב, שהיו שייכים ככל הנראה לתושבי העיר היהודים. הם ברחו אל תעלות הניקוז הללו, שהיו מקום מסתור מפני הרומאים, בתקופת המרד הגדול וחורבן הבית השני בשנת 70, בעת שהצבא הרומי הרס את העיר.


על ניקבת השילוח הארוכה שבבטן הסלע ואורכה 533 מטרים (עברית):

https://youtu.be/ZlI9wy1Z3Ag


וביקור מודרך בבריכת השילוח:

https://www.youtube.com/watch?v=UonuNt_HfFA

מנהג העלייה לרגל לבית המקדש התחיל בסוף תקופת הבית הראשון. בתקופת הבית השני הוא הפך למנהג פופולרי בציבור היהודי.

העלייה לרגל לירושלים פירושה הגעה לבית המקדש בירושלים ולטקסים שנערכו בו באחד משלושת הרגלים, 3 חגים שבהם נהוג היה לעלות לבית המקדש, כולל חג הסוכות וחג הפסח.

באותה תקופה הייתה ציפייה דתית מכל יהודי, לעלות לבית המקדש לפחות פעם בשנה.

העלייה לרגל הייתה עבור היהודי משאת נפש. חלק מהיהודים, במיוחד העניים והרחוקים מירושלים, נהגו לחסוך ולהתאמץ במשך שנים רבות, עד שהגיעו לעלייה לרגל אל בית המקדש.

אמנם לפי המקרא רק גברים היו מחוייבים במצווה אבל למעשה העולים לרגל עלו בדרך כלל כמשפחה, קהילה או אפילו יישוב שלם שעלה למקדש.

העולים לרגל הביאו לבית המקדש מתנות מהיבול ומהמיקנה, לכוהנים וללוויים. הם האזינו לשירת הלוויים, חזו בעבודת הכוהנים, הקריבו קורבנות וגם אכלו מהם.

רוב העולים לרגל עלו לירושלים בחג הסוכות, עם סיום העבודות החקלאיות והאסיף ולפני ההתחלה של העונה החקלאית החדשה.


הנה דרך עולי הרגל בירושלים העתיקה (עברית):

http://youtu.be/ceN6siiP6pQ

העיר חרן (Harran) היא עיר קדוּמה מהתקופה השומרית והאכדית. חרן מוזכרת בתעודות אַשׁוּרִיוֹת מהמאה ה-19 לפני הספירה ובמאה שאחריה היא הייתה המרכז של שבטים נודדים בשם בני ימין.


#חרן במקרא
על פי המקרא היא עירו של אברהם אבינו, אבי האומה הישראלית. ספר בראשית מספר שתרח, אבי אברהם, הגיע אל חרן מאור כַּשְׂדִּים והשתקע בה. מהעיר חרן אברהם הוא היגר עם משפחתו במאה ה-19 לפני הספירה, אל ארץ כנען.

רשימות בבליות מתקופת האבות יודעות לספר שעברה בתקופתו בסביבת חרן דרך חשובה. היא הובילה מאור כשדים שבדרום מסופוטמיה, לחרן, ממנה דרך כרכמיש וחאלב לעיר דמשק ומשם אל העיר חצור שבארץ כנען.


#חרן בימינו
חרן נמצאת במעלה נהר הבַּלִיח, באזור דרום טורקיה של היום. כיום נותר בחרן אתר ארכאולוגי, לא הרחק מהכפר בשם זה שנמצא בדרום מזרח טורקיה, בסמוך לנהר הפרת ולגבול הסורי. בכפר חרן אפשר עד היום לראות כיצד המקומיים חיים בבתי בוץ ובצורת החיים הקדומה שאפיינה את האזור.

באזור חרן כמה מקומות ויישובים שיש בהם זיכרון לתקופת המקרא. ביניהם יש שם את שרג. לא הרחק ממנו תל נחר, בו הייתה אז ככל הנראה העיר נחור. לא הרחק משם תל תרח, בו יש זכר למשפחת תרח, מהמשפחות החשובות בסביבה.


#האם כאן נולדו שניים עשר השבטים?
חרן נחשבת למקום בו נולדו שניים עשר בניו של יעקב, אותם בנים שמהם נגזרו לימים שמותיהם של שבטי ישראל.

לפי הסיפור המקראי, בספר בראשית, פרק ל"ה, נולדו בחרן בני לאה (ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון) ובני רחל - יוסף ובנימין, כמו גם בני בלהה (דן ונפתלי) ובני זלפה (גד ואשר).

נזכיר שאברהם, ביחד עם לוט אחיינו, נדדו מחרן לארץ כנען. אחיו נחור נשאר בחרן. אבל אברהם ראה בחרן את מולדתו ובהמשך שב אליה עבדו של אברהם, כדי למצוא אישה ליצחק. גם יעקב נשא בחרן את נשותיו, לאה ורחל, בנות לבן, שהיה נכדו של נחור.

אותו יעקב גם יברח לחרן מפני אחיו עשיו ובה יוולדו לט אחד-עשר מתוך שניים-עשר בניו. על שמותיהם ייקראו בעתיד שבטי ישראל.


#תולדות העיר חרן
בין המאות ה-16 עד 13 לפנה"ס ועד המאה ה-13 לפני הספירה חרן הייתה העיר המרכזית והחשובה של אזור צפון מסופוטמיה. באותה תקופה שלטה בה ממלכת מִיתָנִי והיא הייתה עיר מסחר משמעותית וגם מרכז דתי גדול, שבו התקיים פולחן לאל הירח.

מכאן החליפה העיר שוב ושוב ידיים, כשאימפריות שונות כובשות אותה זו מזו. האשורים, האֲרָמִים, הבבלים, המַדִים והכַּשְׂדִים שלטו בה בתקופות שונות.


הנה העיר העתיקה חרן:

https://youtu.be/PadA82v75OU


ממש כאן נולדה היהדות (עברית):

https://youtu.be/E-SKgEDwr_k


מקדש הירח בין חרן החדשה והעיר העתיקה חרן:

https://youtu.be/wXkwhpbxKGI


וחרן של היום:

https://youtu.be/PMysOOvmsgU

על בית המקדש השני, כפי ששופץ על ידי הורדוס, נאמר בתלמוד הבבלי: "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו".

ואכן, בית המקדש השני, שנבנה כמה מאות שנים לפני כן על ידי עולי בבל לאחר שיבת ציון, הורחב ושופץ מאד על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס. הבניין המפואר ששיפץ הורדוס נראה כך: בראש המקדש ניצב ההיכל ומסביבו חצרות העזרות, הנמוכות יותר ומוקפות החומה. לצד העזרות ניצבו האזורים הארגוניים של בית המקדש ומספר בתי מלאכה שעסקו בתחזוקה של המקדש. החצר החיצונית הייתה "עזרת הנשים". היא שימשה להתכנסויות תפילה וקריאה בתורה.

בשנת 70, פחות מ-90 שנה לאחר השיפוץ, נחרב בית המקדש בידי הרומאים, במהלך דיכוי המרד הגדול של היהודים כנגדם.


הנה בית המקדש, כפי שמשערים שבנה אותו הורדוס:

http://youtu.be/K3lhp9O44ZE


כך עבדו הכוהנים בבית המקדש ביום הכיפורים:

http://youtu.be/E6oEn0JX9Mk


וסיפור בניית בית המקדש השני בידי הורדוס (עברית):

https://youtu.be/Nz_9k0UuIEY?long=yes

את חג החנוכה חוגגים לזכר נצחונם של החשמונאים על היוונים. הניצחון שחרר את היהודים מהשעבוד של היוונים ומהגזרות שגזרו היוונים עליהם. בעקבות הניצחון חזר בית-המקדש לפעול.

את החג חוגגים במשך 8 ימים מפני שלא נמצא בבית המקדש שמן, כדי להדליק את מנורת הזהב. אך לפתע, כשמצאו החשמונאים פך קטן של שמן, נעשה נס והשמן המועט שבו הספיק לשמונה ימים.


הנה ההסבר על הסיבות המוכרות והעמוקות יותר לחוג את חג החנוכה (עברית):

http://youtu.be/KlmKQkjZIFo


סיפורו וסיבותיו של חג החנוכה (עברית):

https://youtu.be/WU9GQ4Vz658


פעילויות עם צלליות לילדים בחנוכה (עברית):

http://youtu.be/qrfpKg-WHgA


ושיר לחנוכה (עברית):

http://youtu.be/6vClC6bQG48

גניזת קהיר (Cairo Genizah), או הגניזה הקהירית, היא מקום גניזה שהתגלה בבית הכנסת "בן עזרא" שבקהיר מצרים, בשנת 1864. בגניזה של קהיר נמצאו מסמכים רבים, אסופה בת 350 אלף כתבים שונים, שנכתבו החל משנת 870 לספירה ועד המאה ה-19.

נסביר רגע שגניזה היא סוג של בית קברות לספרי קודש, מקום שבו טומנים אותם לשמירה, כי ביהדות אסור להשליך דברי קודש לאשפה.

כתבים אלו, שזכו לכינוי "גניזת קהיר", כוללים מאות אלפי מסמכים - מספרי קודש ועד למכתבים, פתקים וזוטות שהכילו את שם אלוהים או נכתבו באות עברית ולכן נאסרה השלכתם. הם נשמרו בגניזה שמוקמה בעליית הגג של בית הכנסת "בן עזרא" שבקהיר, בית הכנסת שנקרא גם בית כנסת הרמב"ם, בשל העובדה שנהג להתפלל בו בעת שהותו בעיר.

הגניזה היא אותו צוהר לעולם היהודי התוסס והצבעוני, חלון לחיים שלא מתווכים על ידי סופר או כותב בעל עמדה אישית ונקודת מבט סובייקטיבית. בזכות כתבים אלו זכינו להצצה מצוינת לחיי היהודים במצרים בפרט ובימי הביניים בכלל.

המסמכים שהתגלו בגניזה הכילו ממצאים רבים, שנמצאו כחשובים ביותר לשחזור ההיסטוריה היהודית, על כל היבטי החיים. יש בהם כל טוב - מדברי הגות וגרסאות של ספרי קודש, דרך חוזים ומסמכים משפטיים, מסמכים המתעדים עסקאות כלכליות, רשימות שונות, תיעוד של אירועים ומנהגים בקהילה, דינים ודברי רבנים, התרחשויות בקהילה היהודית ועוד.

חשיבות הגניזה נעוצה, אם כן, דווקא בעובדה שהיא אינה ארכיון מסודר של כתבים ומסמכים, אלא ערב-רב ואוסף מקרי לחלוטין של שאריות תרבות עתיקות - אוסף מלוקט המאפשר להכיר את חייהם, מעשיהם ודעותיהם של פשוטי העם היהודיים מתקופות שונות.


הנה גניזת קהיר:

https://youtu.be/50XpPANFHMM


עוד על הגניזה של קהיר:

https://youtu.be/shHlMp6VbsA


והסברים על חשיבותה של הגניזה מקהיר למחקר והצגת דוגמאות ממה שנמצא בה:

https://youtu.be/zUr6mShcj24

למה יהודים נוטלים ידיים לפני הסעודה?


נטילת ידיים היא מנהג דתי שניתן למצוא בדתות שונות. באופן כללי ניתן לראות את הדתות מרחיקות את עצמן מהזוהמה שבחוץ. המאמינים נדרשים לנקות את עצמם לפני המעשה הדתי.

אז אם באיסלאם יש להוריד נעליים בכניסה למסגד ובנצרות מרחיקים בהטבלה ומנקים את המאמין מחטא קדמון, היהדות מצווה על היהודי את הידיים במים לפני אכילת פת לחם. הנטילה מתבצעת מתוך כלי ולא מברז.

נטילת הידיים נועדה כדי שנשמור היטב על טהרה ונקיון. אנו לא קופצים על האוכל כמו בהמות מלאות תאווה כי זה מה שהבטן הכתיבה לנו, אלא ממתינים מעט, עושים מעשה רוחני של טהרה, מברכים ורק לאחר מכן מתיישבים לאכול. הדבר נותן בוודאי הרבה יותר קדושה לכל עניין האכילה וכל הסעודה נראית אחרת.

לפני שאוכלים סעודה עם לחם, יהודים נוטלים ידיים ואומרים ברכה מיוחדת. כך גם מיד אחרי הקידוש בשבת, כשהולכים ליטול ידיים.

בנטילת הידיים ממלאים ספל (נטלן) או כוס גדולה במים. מעבירים את הנטלן ליד שמאל ושופכים מים שלוש פעמים על יד ימין. חוזרים על הפעולה ושופכים מים שלוש פעמים על יד שמאל. לאחר מכן אומרים את הברכה:

"ברוך אתה אד-ני, אלו-הינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים".


הנה נטילת הידיים היהודית:

https://youtu.be/5GY0qcDl2k8


והסבר על נטילת ידיים לפני הסעודה באנגלית:

https://www.youtube.com/watch?v=QqIdLA_MkCI

המושג חַמִּין (Chamin) מתאר מגוון מאכלים מהמטבח היהודי, שייחודם הוא בכך שבישולם איטי, אורך זמן רב ומתבצע על מקור חום נמוך יחסית לקראת שבת.

רכיביו של החמין משתנים לפי מנהגי העדות השונות, אך בדרך כלל החמין מכיל בשר בקר, תפוחי אדמה, חומוס, שעועית, חיטה, גריסים וביצים קשות. לאחר שעות רבות של בישול של כל המרכיבים ביחד, כך שהם סופגים זה את טעמיו של זה. הנחתו לאורך שעות של הצ'ולנט, על האש, הופך את צבעו לחום כהה. כך מקבלים רכיביו גוון אחיד.

למעשה, החמין אינו מאכל אחד ולכן קשה להצביע על הממציאים או אפילו הסביבה שבו הומצא. נראה שהוא התפתח באופן מתמשך כסוגים שונים של מאכלי שבת יהודיים, כבישול איטי, שנמשך והתפתח לאורך דורות רבים, במסגרת המגבלה של שמירת השבת והדלקת אש בה.

המילה "חמין" מקורה במילה חם. בעדות המזרח, או ליתר דיוק אצל חלק מעדות צפון אפריקה, הוא נקרא בשמו הערבי "סחינה" ובתור קטניות מכניסים בו חומוס. אצל יוצאי עיראק הם קרויים "תבית". יהודים מהמוצא הספרדי בארץ קראו לו בעבר "דפינה", שפירושו בערבית "לקבור". הסיבה היא שבעבר נהגו לקבור את סירי הבשר לשבת בתוך בור עמוק, שמולא בגחלים לוחשות. שם, אגב, נהגו להפריד את חומרי הגלם זה מזה, באמצעות שקיקי כותנה.

הצ'ולנט, או טשולענט, הוא השיבוש היהודי אשכנזי של צמד המילים בצרפתית "chaud lent", שפירושן "חום איטי". אבל לעומת הקודמים שלו, שהיו עתירי בשר ופינוקי אוכל, היה הצ'ולנט קדירת שבת ענייה, עיסתית, ובעלת מרקם של דייסה, בה עורבבו מעט מרכיבים יחסית, כולם בסיר אחד וללא הפרדה זה מזה.


הנה הצ'ולנט בשכונות החרדיות (עברית):

https://youtu.be/Iq5Xuqnsb2o


כך נכין חמין (עברית):

https://youtu.be/bu3zv38CN8w


הגרסה הצפון אפריקאית (עברית):

https://youtu.be/KqXfUh3N07E


ועוד מהצ'ולנט החרדי (עברית):

https://youtu.be/_ofZftx4mbc?long=yes

כמו כל קידוש ביהדות, הקידוש בערב שבת הוא טקס קצר שנועד להזכיר את קדושת יום השבת, ממש כמו קדושת חג, בקידוש של חג.

מקובל שברכה מיוחדת בקידוש נאמרת על גביע של יין. המצווה מהתורה היא לקדש את השבת בדברים, לפני הסעודה, על ידי בעל הבית או הבכיר מהנוכחים.


הנה הסבר על הקידוש ומנהגיו:

http://youtu.be/H6Nugtybv-I?t=7s


קידוש ליל שבת ביהדות מרוקו:

https://youtu.be/HRnU98VPuF0


וקידוש שחולל סערה בשכונת מאה שערים (עברית):

https://youtu.be/YJXZsWAJ4qE

חג שמחת תורה חל מיד עם תום שבעת ימי חג הסוכות. מציינים בו את סיום הקריאה התורה, לאחר שנה שלמה ואת תחילת הקריאה של התורה מחדש. זהו חג שמסמל את ההמשכיות של הקריאה בתורה והקשר של עם ישראל לתורתו.

5 חומשים לתורה ובכל אחד מחומשי תורה יש כמה פרשות. בכל שבת לאורך השנה קוראים את אחת הפרשות והיא מכונה פרשת השבוע. בתום שנה מסכמים המתפללים את כל הפרשות שבחומשי תורה.

בשמחת תורה קוראים את פרשת "וזאת הברכה" - הפרשה האחרונה שבתורה. מיד עם סיומה, עדיין בחג שמחת תורה, מתחילים המתפללים לקרוא מחדש את תחילת הפרשה הראשונה, פרשת "בראשית".


הנה סרטון שמסביר על חג שמחת תורה (עברית):

http://youtu.be/wfjMwNPOqWU


ולגיל הרך - רינת ומימי מספרות על שמחת תורה (עברית):

http://youtu.be/SQkQfWs5GEA

סיפור עקדת יצחק הוא דוגמה לאמונה, מסירות ונכונות להקרבה אישית של אברהם המאמין באלוהיו.

הסיפור מתחיל בקיום ההבטחה שנתן אלוהים לאברהם בן ה-100 ולשרה בת ה-90 - נולד להם בן, יצחק שמו. כשגדל יצחק, אלוהים העמיד את אברהם במבחן. הוא דרש ממנו להקריב לו את בנו: "שחט שם את בנך והעלה אותו לי לעולָה".

אברהם ההמום אהב את יצחק בנו מאד. הוא גם זכר שאלוהים הבטיח לו שילדיו יהיו רבים מספור ויחיו בארץ כנען. הוא לא הבין איך מות יצחק יאפשר את קיום ההבטחה, אך בכל זאת עשה כמצוות אלוהים. הוא קשר את יצחק על המזבח שבנה בהר ולקח את הסכין כדי לשחוט אותו. ברגע האחרון, קרא מלאך אלוהים: "אל תשלח ידך אל הנער!"

משהשתכנע אלוהים שאברהם מאמין בו עד כדי כך שהיה מוכן לוותר על בנו יחידו, הוא ויתר על הקרבן האנושי והסתפק באייל שנאחז בשיח סמוך. עתה היה בטוח שאברהם ראוי להיות הראשון לעם היהודי.


הנה סרטון על עקדת יצחק (עברית):

http://youtu.be/JMWdSL0wkvw


ופרודיה על העקדה של יצחק (עברית):

https://youtu.be/QT1_Z6Lo67M

בחנוכה נוהגים המאמינים היהודים להדליק נר חנוכה במתקן זכוכית על פתח הבית מבחוץ או לפחות בקרבת החלון בדירה, כך שהחנוכיה תבלוט ותיראה מבחוץ, מרשות הרבים. הסיבה לכך היא "פרסום הנס", כלומר להציג ברבים את נס החנוכה, כדי להזכירו לכל העוברים והשבים שמביטים אל החלון.

מצוות פרסום הנס של חנוכה היא כה חשובה שהמצווה מחייבת לתת צדקה לנזקקים, כדי שיוכלו גם העניים לקיים את מצוות נרות החנוכה ולפרסם את הנס.


הנה פרסום הנס ברובע היהודי בירושלים:

http://youtu.be/qRrNvvXRqwY


הדרכה באנגלית להדלקת החנוכיה מדריכה לפרסם את הנס ליד החלון:

http://youtu.be/ZAj3lPdnLbA


בהולנד:

https://youtu.be/y_tVE3IqD7U


וגם זה סוג של פרסום נס חנוכה - החנוכיה הגדולה בעולם שנוצרה כולה ממנופים:

http://youtu.be/YX1aZe2Rsx4

היהודי נוהג לברך לפני ואחרי אכילת מאכל או שתיית משקה. לפי ההלכה היהודית הוא מצווה בכך וכך נוהג כל יהודי מאמין.

הנימוק לכך הוא שכשאדם נהנה מהנאות העולם הוא מודה ועליו להודות לאלוהים, ממש כאילו ביקש את רשותו.

ילדים זוכרים שכמו שמבקשים רשות מההורים לקחת ממתק, כך ובאמצעות הברכות, מבקשים היהודים רשות מבורא עולם לאכול ולשתות מטובו ואחר כך מודים לו על מה שקיבלו.


#אילו ברכות קיימות?
הברכות שלפני האכילה נקראות "ברכות הנהנין", מלשון הנאה ממאכל או משקה.

בברכות הנהנין יש שני סוגי ברכות - אלה שלפני ואלה שאחרי האכילה.


#ברכות לפני האכילה והאוכל
הברכות שבאות טרם האכילה נקראות "ברכות ראשונות". הברכות הללו מתחלקות ל-6 סוגים:

"בורא פרי העץ" - שמברכים על פירות.

"המוציא לחם מן הארץ" - שהיהודי מברך על לחם, לחמניה, פיתה ומאפים דומים.

"בורא מיני מזונות" - נברך על מוצרי מזון העשויים מחמשת מיני דגן או מאורז.

"בורא פרי הגפן" - ברור... זו ברכה על יין או תירוש!

"בורא פרי האדמה" - שמברכים על ירקות וזרעים.

"שהכל נהיה בדברו" - על כל יתר המאכלים והמשקאות, כולל בשר, גבינה, דגים, פטריות, מים ומשקאות ממותקים.


#ברכות אחרי האוכל
ישנן ברכות שהיהודי מברך אחרי האכילה. הן נקראות "ברכות אחרונות":

אחרי אכילת לחם או עוגות בכמות שיש בה משום "קביעת סעודה" - מברכים את "ברכת המזון".

אחרי אכילת דברים שברכתם הראשונה היא "בורא מיני מזונות", על יין ועל פירות שבעת המינים - מברכים ברכה מעין שלוש. זו ברכה בה מברכים על פי סדר את שלוש הברכות הראשונות של ברכת המזון.

אחרי אכילת שאר מאכלים ומשקאות מברכים ברכת "בורא נפשות".


הנה סרטון על ברכות המזון השונות (עברית):

https://youtu.be/kQUWEdtWjsk

השואה הוא כינוי להשמדת היהודים האיומה שעשו הנאצים במלחמת העולם השניה. זה היה רצח עם חסר תקדים בתולדות המין האנושי, שהתנהל באופן שיטתי בידי גרמניה הנאצית והעמים ששתפו עימה פעולה.

הנאצים ובמיוחד המנהיג שלהם, היטלר, שנאו את היהודים והאשימו אותם בכל דבר רע שקרה להם. להיטלר הייתה אובססיה, שגעון מטורף נגד העם היהודי ואידיאולוגיה אנטישמית גזענית. המדיניות הנאצית החלה בנישול היהודים מזכויותיהם וגזילת רכושם, נמשכה בסימון שלהם בטלאי צהוב וריכוזם בגטאות ואחר כך במחנות ריכוז.

לבסוף החלו ברצח המוני ושיטתי של העם היהודי, תוך כוונה מוצהרת לחסל את הגזע היהודי כולו.

לצורך השמדת היהודים בשואה הקימו היטלר ועוזריו 15 אלף מחנות השמדה ורצחו 6 מליון יהודים בשואה, כמעט מחצית מכלל הנרצחים על ידם, בני עמים ודתות אחרים.

אבל זה לא עזר להם. הנאצים ההיטלראים לא יכלו לעם ישראל. הם נוצחו במלחמה וחוסלו בעצמם. 3 שנים אחרי תום מלחמת העולם השניה הוקמה מדינת ישראל.


הנה קדימון לסרט לילדים (כל הסרט למטה) על שתי אחיות אמיתות שעברו את השואה (עברית):

https://youtu.be/qXrsy7kTZEQ


סיפורה של השואה:

https://youtu.be/3gQawPAsZwI


מספר הסופר אורי אורלב, על השואה אותה עבר כילד (עברית):

http://youtu.be/57uyhiKcZEE


החוויות הקשות במחנות ההשמדה, כפי שנשמרו באלבום תמונות של חייל נאצי(עברית):

https://youtu.be/Johmwy48P2w


ניצולה מספרת בצריף שלה במחנה מה למדה בו (עברית):

https://youtu.be/xrX8PJw4yTs


על אנה פרנק, הילדה היהודית שהפכה לדמות הזדהות עם השואה (עברית):

https://youtu.be/r2h4xobj-yw


"שיר השירים" מתוך היצירה "מאוטהאוזן" של המלחין היווני הנודע תיאודורקיס על משורר המחפש את אהובתו שבמחנה (עברית):

https://youtu.be/SnsjkTRvHWE


וסרט לילדים שמספר את השואה מנקודת מבט של ילדים בה (עברית):

https://youtu.be/IRNc1qMX4TE?long=yes

שטעטל או שטייטל הייתה העיירה היהודית של פעם. בשל האיסור שהטיל השלטון על היהודים להתגורר בערים הגדולות, הם התיישבו בהמוני עיירות קטנות באזורי הספר הרחוקים מהערים הללו. במשך מאות שנים ישבו יהודי ארצות מזרח אירופה ובעיקר בשטחי פולין, בעיירות משלהם, או שהם היו בהן רוב. בעיירות השטעטל חיו עד אלפים בודדים של יהודים, שדיברו יידיש ושמרו על אורח החיים היהודי שלהם. כבר במאה ה-18 היו אלפי עיירות יהודיות כאלה.

המילה שטעטל פירושה "עיירה" או "עיר קטנה" ביידיש ("שטאָט" פירושה עיר). רוב השטעטלים חוסלו על ידי הנאצים בתקופת השואה. בתוך 4 שנים הרסו והרגו הנאצים את הקהילות היהודיות, שחלקן התקיימו 2000 שנה!


הנה סרט מצויר ומרגש של השטעטל היהודי של לפני המלחמה:

https://youtu.be/Ttqfoq8BdyA


והנה עוד עיירה יהודית לפני מלחמת העולם השנייה, עם זיהוי של המצולמים בה:

https://youtu.be/RRnMrGy9LYk


שחזור שנעשה בארץ לשטעטל היהודי:

https://youtu.be/P1sMC-x-Nag


ומצגת וידאו עם תמונות העיירה היהודית:

https://youtu.be/5uQu_C6kO6A