שנת שמיטה היא שנת מנוחה לקרקע שהיהדות מחייבת בה את החקלאים שומרי המצוות. אחת ל-7 שנים, בשנת השמיטה, חלה המצווה לפי הדת היהודית לשבות מרוב המלאכות בחקלאות בארץ ישראל. כך מביע המאמין אמון בבורא שידאג לכל מחסורו.

בשנת שמיטה לא זורעים ולא משבחים את הקרקע ולא סוחרים ביבולים. מותר בה רק לתחזק את הקיים ולטפל בו, מבלי להגדיל ולהשביח את העצים והגידולים. מה שגדל בשנה זו הוא "הפקר" ולכולם מותר לקחת ממנו כרצונם, ללא תשלום. כך מפקירים בעלי המטעים והפרדסים את הפירות לכל מי שרוצה לקטוף מהם.

מבחינה חקלאית יש היגיון בלשמוט את האדמה, כלומר לתת לה לנוח שנה. כך חוזרת הקרקע להיות פוריה בשנה שלאחר מכן. אמנם כיום יש ידע מספיק כדי לטפל ולחדש את הקרקע גם ללא שנת שמיטה, אך חקלאים רבים מכבדים את הדת ונמנעים מניצול האדמה בשנה השביעית.


מהי שנת השמיטה (עברית):

http://youtu.be/bqIRoo2mN5I


ועוד על שנת שמיטה (עברית):

http://youtu.be/bAUfRIf3VS4

היהודים כדת קיימים כבר אלפי שנים, מאז האלף השני לפני הספירה. אז הופיע אברהם אבינו, אבי האומה הישראלית, במאה ה-19 לפני הספירה והיגר מעירו חרן (באזור דרום טורקיה של היום) אל ארץ כנען.

המושג "העם היהודי" לעומת זאת, הופיע לראשונה בימיה הראשונים של התנועה הציונית. הוא זהה כיום למונח "עם ישראל". כלומר זהו העם, הקבוצה האתנית, שמוצאם מבניו של יעקב, לפי המסורת היהודית. כולנו עם אחד, גם בני ממלכת יהודה וגם בניה של ממלכת ישראל - שתיהן ממלכות של יהודים שהתפצלו לשניים.


הנה קדימון של סדרה שנעשתה על עם ישראל:

https://youtu.be/CjoH6oP3D2Y


ההישג הגדול של העם היהודי בתולדותיו - מדינת ישראל (עברית):

https://youtu.be/dj2zI2Mk5Mg


יהדות התפוצות (עברית):

https://youtu.be/abyzfRUC6sM


והקשר החוקתי השנוי במחלוקת שבים היהדות למדינת ישראל הדמוקרטית (עברית):

https://youtu.be/jU7N5WbuQFk

בְּרִית מִילָה (Brit milah) היא טקס יהודי שבו מסירים את העורלה לתינוק הנולד.

על-פי המצווה היהודית, אם אין סיבה רפואית להימנע מכך, יש לערוך את המילה כשהתינוק הוא בן 8 ימים.

לרוב נערכת הבְּרִית לתינוק במסגרת טקס חגיגי. בברית מסירים לו את העורלה שמסביב לאיבר מינו.

מי שעושה את המעשה, כלומר מל את הנימול, נקרא מוהל. זהו אדם שיש לו רשיון לכך ומכיוון שמדובר בסוג של ניתוח, הוא חייב לבצע את ברית המילה על פי קריטריונים רפואיים מוגדרים ומחייבים.

בברית מילה חייבים גם נערים או גברים בוגרים, העוברים את תהליך הגיור והופכים יהודים. ביהדות יש חובה למול כל זכר, ללא יוצא מן הכלל וזה כולל את מי שמתגיירים והופכים יהודים. הדת היהודית והמקרא רואים בכל מי שלא נימול "ערל".

אגב, חמור עוד יותר ביהדות הדתית הוא יהודי שלא נימול בכוונה, על אף יהדותו. זו הסיבה שהוא מקבל את הכינוי "כרת".

הסיבה לחשיבות המצווה של המילה היא שהיא בעצם המצווה הראשונה שאלוהים ציווה על אברהם ועל צאצאיו. לפי היהדות היא זו שהכי מסמלת את הברית שבין עם ישראל לאלוהיו.

אגב, מילה כמעשה גופני וטקסי אינה מנהג שהוא בלעדי ליהדות. המילה נהוגה אצל עמים ושבטים רבים ברחבי העולם. אך אצלם היא נהוגה בדרך כלל כטקס התבגרות, בו מוכיח הנער העובר את המילה, שהוא ראוי להיכנס לעולם המבוגרים ולהיחשב לגבר.


כך מסבירים בעולם את מנהג ברית המילה היהודי (מתורגם):

https://youtu.be/jNaBl3dBg1o


יש המתנגדים לברית המילה (עברית):

https://youtu.be/fWNZky9hkrI


היהדות לא לבד - גם בשבט הסוסה שבדרום אפריקה מלים את הנערים הבוגרים:

https://youtu.be/Zw-124t993c


מותר גם לחייך על הולדת המנהג היהודי של ברית המילה (עברית):

https://youtu.be/SSsf6X_e1yE


או על זה שצריך לחתוך (עברית):

https://youtu.be/80YGRoWPmuU


ויש גם מי שמפקפקים במנהג הזה (עברית):

https://youtu.be/QScUNpJLWkU?long=yes

על בית המקדש השני, כפי ששופץ על ידי הורדוס, נאמר בתלמוד הבבלי: "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו".

ואכן, בית המקדש השני, שנבנה כמה מאות שנים לפני כן על ידי עולי בבל לאחר שיבת ציון, הורחב ושופץ מאד על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס. הבניין המפואר ששיפץ הורדוס נראה כך: בראש המקדש ניצב ההיכל ומסביבו חצרות העזרות, הנמוכות יותר ומוקפות החומה. לצד העזרות ניצבו האזורים הארגוניים של בית המקדש ומספר בתי מלאכה שעסקו בתחזוקה של המקדש. החצר החיצונית הייתה "עזרת הנשים". היא שימשה להתכנסויות תפילה וקריאה בתורה.

בשנת 70, פחות מ-90 שנה לאחר השיפוץ, נחרב בית המקדש בידי הרומאים, במהלך דיכוי המרד הגדול של היהודים כנגדם.


הנה בית המקדש, כפי שמשערים שבנה אותו הורדוס:

http://youtu.be/K3lhp9O44ZE


כך עבדו הכוהנים בבית המקדש ביום הכיפורים:

http://youtu.be/E6oEn0JX9Mk


וסיפור בניית בית המקדש השני בידי הורדוס (עברית):

https://youtu.be/Nz_9k0UuIEY?long=yes

למה יהודים נוטלים ידיים לפני הסעודה?


נטילת ידיים היא מנהג דתי שניתן למצוא בדתות שונות. באופן כללי ניתן לראות את הדתות מרחיקות את עצמן מהזוהמה שבחוץ. המאמינים נדרשים לנקות את עצמם לפני המעשה הדתי.

אז אם באיסלאם יש להוריד נעליים בכניסה למסגד ובנצרות מרחיקים בהטבלה ומנקים את המאמין מחטא קדמון, היהדות מצווה על היהודי את הידיים במים לפני אכילת פת לחם. הנטילה מתבצעת מתוך כלי ולא מברז.

נטילת הידיים נועדה כדי שנשמור היטב על טהרה ונקיון. אנו לא קופצים על האוכל כמו בהמות מלאות תאווה כי זה מה שהבטן הכתיבה לנו, אלא ממתינים מעט, עושים מעשה רוחני של טהרה, מברכים ורק לאחר מכן מתיישבים לאכול. הדבר נותן בוודאי הרבה יותר קדושה לכל עניין האכילה וכל הסעודה נראית אחרת.

לפני שאוכלים סעודה עם לחם, יהודים נוטלים ידיים ואומרים ברכה מיוחדת. כך גם מיד אחרי הקידוש בשבת, כשהולכים ליטול ידיים.

בנטילת הידיים ממלאים ספל (נטלן) או כוס גדולה במים. מעבירים את הנטלן ליד שמאל ושופכים מים שלוש פעמים על יד ימין. חוזרים על הפעולה ושופכים מים שלוש פעמים על יד שמאל. לאחר מכן אומרים את הברכה:

"ברוך אתה אד-ני, אלו-הינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים".


הנה נטילת הידיים היהודית:

https://youtu.be/5GY0qcDl2k8


והסבר על נטילת ידיים לפני הסעודה באנגלית:

https://www.youtube.com/watch?v=QqIdLA_MkCI

כתבי "גניזת קהיר" הם אוסף של 350 אלף מסמכים, תעודות וכתבי יד, ממורשת ישראל, שנגנזו בעליית הגג של בית הכנסת העתיק ביותר של קהיר, בית הכנסת על שם אבן עזרא בפוסטאט, בין המאות ה-9 עד ה-19. החומרים הללו, מרביתם מהאלף הראשון לספירה, השתמרו שם היטב במשך כאלף שנים והתגלו בעליית הגג בסוף המאה ה-19. בגניזת קהיר מונצחים המון פרטים מחייהם של היהודים בזמן העתיק. מרבית הממצאים נמצאים כיום באוניברסיטת קיימברידג' שבארצות הברית.

כיום מתבצע פרויקט ממוחשב, פרויקט פרידברג, פרויקט עתיר השקעה שבו מנותחים כתבי "גניזת קהיר" שמפוזרים בעולם והוזנו למחשב. המחשב מציע זמינות לכל חוקר בעולם, אך גם מבצע השוואות על מאות אלפי תמונות ומסמכים שנסרקו אליו וינסה לזהות תבניות וקשרים ולספק תמונה טובה יותר של המידע שבגניזה.


הנה סרטון על הגניזה ופרויקט המחשוב שמציג אותה:

http://youtu.be/aiB9yG2HK4Y


הנה סיפור הגניזה וחקירתה:

http://youtu.be/WCYBqwccZUg

המזוזה ביהדות היא תשמיש קדושה יהודי. את המזוזה מחברים אל משקוף הכניסה של פתח בית המגורים ובפתחי החדרים בבית.

בתוך המזוזה יש קלף, שעליו כתובות שתי פרשיות: 'שמע ישראל' וגם 'והיה אם שמוע' מתוך ספר דברים. פרשיות המזוזה נכתבות על הקלף בכתב סת"ם, כתיבה איכותית של סופר סת"ם, אמן כתיבה הכותב ביד.

המזוזה היא תזכורת תמידית ליהודים, להאמין בייחוד של אלוהים ובגמול על מצוות ועבירות על הדת. התקנתה על משקוף הדלת ניעדה להזכיר את הדברים בכל יציאה וכניסה אל הבית. חז"ל החשיבו את המזוזה, ביחד עם ציצית ותפילין, לאחד מסממני הזיהוי של היהודים.

מצוות המזוזה מחייבת לקבוע מזוזה על דופן פתח בית המגורים ובפתחי החדרים בבית מגורים, כמו גם בשערי יישובים וערים, כאלה שיש בהם שער. במדרש המשילו שהמזוזה תביא לשמירה על הבית ויושביו, כי בית שבפתחו מזוזה, נשמר על ידי האל בכבודו ובעצמו.

מקור המילה מדפנות הדלת, שנקראו בשפת המקרא "מזוזות".


הסבר על המזוזה:

http://youtu.be/yP2Ljut59Fc


כך כותבים את המזוזה:

http://youtu.be/7ybYkyRTp_8


יש גם מי שמנסים לחדש במזוזה:

http://youtu.be/h5N9LTK1mj4


ובחיוך - הנה מה שקורה כשהמזוזה לא פועלת:

https://youtu.be/SehIUkb3STE

כמו כל קידוש ביהדות, הקידוש בערב שבת הוא טקס קצר שנועד להזכיר את קדושת יום השבת (כמו קדושת חג בקידוש של חג).

מקובל שברכה מיוחדת בקידוש נאמרת על גביע של יין. המצווה מהתורה היא לקדש את השבת בדברים, לפני הסעודה, על ידי בעל הבית או הבכיר מהנוכחים.


הנה הסבר על הקידוש ומנהגיו:

http://youtu.be/H6Nugtybv-I?t=7s


קידוש ליל שבת ביהדות מרוקו:

https://youtu.be/HRnU98VPuF0


וקידוש שחולל סערה בשכונת מאה שערים (עברית):

https://youtu.be/YJXZsWAJ4qE

מגן דוד הוא סמל שנולד הרבה לפני שהיהדות אימצה אותו לסמל. כבר לפני אלפי שנים הוא מופיע בתרבויות המזרח הרחוק ותרבויות אלה משתמשות עד היום בצורת המגן דוד. גם אצל עובדי אלילים פָּגָנִיִּים, בכנסיות מהמאה ה-1 לספירה ואפילו בתרבות המוסלמית משמש המגן דוד כבר בזמנים קדומים, כל זאת עד שהיהדות אימצה אותו לסמל שלה.

לסמל יהודי מובהק הוא הפך רק באמצע המאה ה-14, בימי הביניים. זה קרה כשהעניק הקיסר קארל הרביעי ליהודי פראג את הזכות לשאת דגל והם בחרו בסמל של מגן דוד. זה הרגע ההיסטורי שבו נולד הזיהוי של מגן דוד עם הדת היהודית.

אמנם נמצאו סימנים לכך שכבר בתקופת הברזל, במאה ה-7 לפני הספירה, השתמשו בו יהודים (הוא נמצא על חותם יהודי שנמצא בצידון, כמו גם בבתי כנסת עתיקים מתקופת בית שני), אך הוא עדיין לא מתנוסס לצד סמלים יהודיים מוכרים של התקופה, אלא לצד סמלים נפוצים אחרים בתרבויות העתיקות של המזרח, כמו הכוכב המחומש הידוע בשם "חותם שלמה" וצלב הקרס, אז עדיין סמל ההרמוניה והשלום (ראו באאוריקה בתגית "סווסטיקה").

מגן הדוד נזכר לראשונה בתלמוד הבבלי. מקור השם "מגן דוד" הוא ככל הנראה באגדה מימי הביניים, שמספרת על שלמה המלך, בן דוד, ועל מגן זהב שעליו נחרטו שמותיו של אלוהים. מסורת אחרת מציינת שהסמל הופיע על המגנים של צבא דוד המלך.

מבחינה גאומטרית מגן דוד הוא הקסגרמה, כוכב בעל שישה קודקודים, שהוא סוג של משושה משוכלל.


הנה מקורות ותרבויות שונות שרואות את המגן דוד באופן שונה ודומה (עברית):

https://youtu.be/oraj8pvosi0


ההסבר הדתי למגן דוד המלך (עברית):

https://youtu.be/cxQufWus2cQ


מגן דוד מתואר בשיר (עברית):

https://youtu.be/-b69OlX71wo


יש המוצאים בו משמעויות וקשרים נסתרים (עברית):

https://youtu.be/3B6gctIDv74


יש המוצאים קשר מרתק עם עם ישראל (עברית):

https://youtu.be/BJIrDI51iyQ


אחרים מעמיקים עוד יותר בזיהוי רוחני (עברית):

https://youtu.be/cxQufWus2cQ


וכך מכינים מגן דוד בקיפולי נייר (עברית):

https://youtu.be/dkh9dTV4BXs

בְּרֵיכַת הַשִּׁילוֹחַ שבירושלים היא בריכת מים תת-קרקעית עתיקה שאגרה מים בימי החורף. המים נאגרו מנחל קידרון הסמוך וממעיין הגיחון. המים סופקו לתושבי העיר בימי קדם, לשתיה ולשימוש יומיומי.

הבריכה נבנתה בסוף ימי בית ראשון והתגלו בה מדרגות שנבנו בימי בית שני. בתעלות הניקוז שהובילו אליה, מצאו הארכיאולוגים סירי בישול וכסף רב, שהיו שייכים ככל הנראה לתושבי העיר היהודים. הם ברחו אל תעלות הניקוז הללו, שהיו מקום מסתור מפני הרומאים, בתקופת המרד הגדול וחורבן הבית השני בשנת 70, בעת שהצבא הרומי הרס את העיר.


על ניקבת השילוח הארוכה שבבטן הסלע ואורכה 533 מטרים (עברית):

https://youtu.be/ZlI9wy1Z3Ag


וביקור מודרך בבריכת השילוח:

https://www.youtube.com/watch?v=UonuNt_HfFA

חג שמחת תורה חל מיד עם תום שבעת ימי חג הסוכות. מציינים בו את סיום הקריאה התורה, לאחר שנה שלמה ואת תחילת הקריאה של התורה מחדש. זהו חג שמסמל את ההמשכיות של הקריאה בתורה והקשר של עם ישראל לתורתו.

5 חומשים לתורה ובכל אחד מחומשי תורה יש כמה פרשות. בכל שבת לאורך השנה קוראים את אחת הפרשות והיא מכונה פרשת השבוע. בתום שנה מסכמים המתפללים את כל הפרשות שבחומשי תורה.

בשמחת תורה קוראים את פרשת "וזאת הברכה" - הפרשה האחרונה שבתורה. מיד עם סיומה, עדיין בחג שמחת תורה, מתחילים המתפללים לקרוא מחדש את תחילת הפרשה הראשונה, פרשת "בראשית".


הנה סרטון שמסביר על חג שמחת תורה (עברית):

http://youtu.be/wfjMwNPOqWU


ולגיל הרך - רינת ומימי מספרות על שמחת תורה (עברית):

http://youtu.be/SQkQfWs5GEA

מנהג העלייה לרגל התחיל בסוף תקופת הבית הראשון. בתקופת הבית השני הוא הפך למנהג פופולארי, שחלק מהיהודים, במיוחד העניים והרחוקים מירושלים, נהגו לחסוך ולהמתין שנים לפני שהגיעו אליו.

העלייה לרגל לירושלים פירושה עליה לבית המקדש בירושלים ולטקסים שנערכו בו באחד הרגלים. אמנם לפי המקרא רק גברים היו מחוייבים במצווה אבל למעשה העולים לרגל עלו בדרך כלל כמשפחה, קהילה או אפילו יישוב שלם שעלה למקדש. הם הביאו מתנות מהיבול והמיקנה לכוהנים וללוויים, האזינו לשירתם של הלוויים, חזו בעבודת הכוהנים, הקריבו קרבנות וגם אכלו מהם.

רוב העולים לרגל עלו לירושלים בחג הסוכות, עם סיום העבודות החקלאיות והאסיף ולפני ההתחלה של העונה החקלאית החדשה.


הנה סרטון על דרך עולי הרגל בירושלים העתיקה:

http://youtu.be/ceN6siiP6pQ

צבא אנטיוכוס היווני כבש את ירושלים. היוונים השתלטו גם על בית המקדש, המקום הכי קדוש ליהודים. הם ביקשו להפוך את היהודים ליוונים והכניסו לבית המקדש פסלים של אלילים יווניים.

ה"מכבים", ראשי תיבות של: מי כמוך באלים ה', חבורה נועזת של יהודים אמיצים ונאמנים, הביסה את הצבא היווני החזק, אולי הצבא החזק בעולם באותה תקופה. הם גירשו את היוונים מהארץ וכבשו מחדש את בית המקדש שבירושלים. כשרצו להחזירו לקדושה ולהדליק את המנורה של בית המקדש, הם מצאו רק כד שמן זית אחד שניצל מהטומאה שהכניסו היוונים לבית המקדש.

נס החנוכה היה שהכמות הקטנה של השמן שבכד הקטן, כמות שהייתה אמורה להספיק רק ליום אחד, דלקה במשך 8 ימים שלמים, עד שהצליחו היהודים להכין שמן טהור מחדש.


הנה סיפור החנוכה המצויר לילדים (עברית):

https://youtu.be/9nvOUvQjycQ


הסיפור מפי ילד יהודי מהתקופה (מתורגם):

http://youtu.be/G40SlkmZkqU


בעברית זה קצת שונה... (עברית)

https://youtu.be/WU9GQ4Vz658


מיהם המתיוונים היהודים? (עברית)

https://youtu.be/6f560F5m9PE


וסרט קצר על הסיפור ההיסטורי של חג החנוכה (עברית):

http://youtu.be/KGPCpOrf24w?long=yes

את חג החנוכה חוגגים לזכר נצחונם של החשמונאים על היוונים. הניצחון שחרר את היהודים מהשעבוד של היוונים ומהגזרות שגזרו היוונים עליהם. בעקבות הניצחון חזר בית-המקדש לפעול.

את החג חוגגים במשך 8 ימים מפני שלא נמצא בבית המקדש שמן, כדי להדליק את מנורת הזהב. אך לפתע, כשמצאו החשמונאים פך קטן של שמן, נעשה נס והשמן המועט שבו הספיק לשמונה ימים.


הנה ההסבר על הסיבות המוכרות והעמוקות יותר לחוג את חג החנוכה (עברית):

http://youtu.be/KlmKQkjZIFo


סיפורו וסיבותיו של חג החנוכה (עברית):

https://youtu.be/WU9GQ4Vz658


פעילויות עם צלליות לילדים בחנוכה (עברית):

http://youtu.be/qrfpKg-WHgA


ושיר לחנוכה (עברית):

http://youtu.be/6vClC6bQG48

המושג חַמִּין (Chamin) מתאר מגוון מאכלים מהמטבח היהודי, שייחודם הוא בכך שבישולם איטי, אורך זמן רב ומתבצע על מקור חום נמוך יחסית לקראת שבת.

רכיביו של החמין משתנים לפי מנהגי העדות השונות, אך בדרך כלל החמין מכיל בשר בקר, תפוחי אדמה, חומוס, שעועית, חיטה, גריסים וביצים קשות. לאחר שעות רבות של בישול של כל המרכיבים ביחד, כך שהם סופגים זה את טעמיו של זה. הנחתו לאורך שעות של הצ'ולנט, על האש, הופך את צבעו לחום כהה. כך מקבלים רכיביו גוון אחיד.

למעשה, החמין אינו מאכל אחד ולכן קשה להצביע על הממציאים או אפילו הסביבה שבו הומצא. נראה שהוא התפתח באופן מתמשך כסוגים שונים של מאכלי שבת יהודיים, כבישול איטי, שנמשך והתפתח לאורך דורות רבים, במסגרת המגבלה של שמירת השבת והדלקת אש בה.

המילה "חמין" מקורה במילה חם. בעדות המזרח, או ליתר דיוק אצל חלק מעדות צפון אפריקה, הוא נקרא בשמו הערבי "סחינה" ובתור קטניות מכניסים בו חומוס. אצל יוצאי עיראק הם קרויים "תבית". יהודים מהמוצא הספרדי בארץ קראו לו בעבר "דפינה", שפירושו בערבית "לקבור". הסיבה היא שבעבר נהגו לקבור את סירי הבשר לשבת בתוך בור עמוק, שמולא בגחלים לוחשות. שם, אגב, נהגו להפריד את חומרי הגלם זה מזה, באמצעות שקיקי כותנה.

הצ'ולנט, או טשולענט, הוא השיבוש היהודי אשכנזי של צמד המילים בצרפתית "chaud lent", שפירושן "חום איטי". אבל לעומת הקודמים שלו, שהיו עתירי בשר ופינוקי אוכל, היה הצ'ולנט קדירת שבת ענייה, עיסתית, ובעלת מרקם של דייסה, בה עורבבו מעט מרכיבים יחסית, כולם בסיר אחד וללא הפרדה זה מזה.


הנה הצ'ולנט בשכונות החרדיות (עברית):

https://youtu.be/Iq5Xuqnsb2o


כך נכין חמין (עברית):

https://youtu.be/bu3zv38CN8w


הגרסה הצפון אפריקאית (עברית):

https://youtu.be/KqXfUh3N07E


ועוד מהצ'ולנט החרדי (עברית):

https://youtu.be/_ofZftx4mbc?long=yes

ביהדות אסור להשליך דברי קודש לאשפה. אז דמיינו סוג של בית קברות לספרי קודש, מקום שבו טומנים אותם לשמירה.

זוהי בדיוק הגניזה (Geniza). מדובר בהטמנה של דברים קדושים, שאין בהם שימוש יותר.

היהודים נוהגים לשמור בגניזה את דברי הקודש, כמו ספרי התפילה והפירושים, אך גם את החפצים המקודשים שיצאו מכלל שימוש.

גניזתם של ספרי הקודש ותשמישי הקדושה היא משום שמצד אחד דבקה בהם קדושה ולכן אין להשליכם לאשפה ומצד שני אין להשתמש בהם לדברי חולין.

ביהדות נתנו את השם "גניזה" לא רק לפעולת ההטמנה של דברי הקודש אלא גם למקום שבו טומנים אותם.

בזכות מנהג הגניזה התגלו לא פעם מסמכים, כתבי יד ותעודות היסטוריות עתיקות, להיסטוריונים וחוקרים בתחום היהדות. המפורסמת מבין הגניזות מסוג זה היא הגניזה הקהירית, ששימרה מסמכים יהודיים של קודש וחול, מתקופות שונות ובמיוחד מימי הביניים ועד ימינו.


כך נראה מתקן גניזה:

https://youtu.be/Q4oatP-WTGM


הנה כמה מצוות גניזה:

https://youtu.be/Mp4emQE6SEc


הגניזה החרסונית שבדיעבד התגלתה כמזויפת:

https://youtu.be/9GYdCCZxYEM

סיפור עקדת יצחק הוא דוגמה לאמונה, מסירות ונכונות להקרבה אישית של אברהם המאמין באלוהיו.

הסיפור מתחיל בקיום ההבטחה שנתן אלוהים לאברהם בן ה-100 ולשרה בת ה-90 - נולד להם בן, יצחק שמו. כשגדל יצחק, אלוהים העמיד את אברהם במבחן. הוא דרש ממנו להקריב לו את בנו: "שחט שם את בנך והעלה אותו לי לעולָה".

אברהם ההמום אהב את יצחק בנו מאד. הוא גם זכר שאלוהים הבטיח לו שילדיו יהיו רבים מספור ויחיו בארץ כנען. הוא לא הבין איך מות יצחק יאפשר את קיום ההבטחה, אך בכל זאת עשה כמצוות אלוהים. הוא קשר את יצחק על המזבח שבנה בהר ולקח את הסכין כדי לשחוט אותו. ברגע האחרון, קרא מלאך אלוהים: "אל תשלח ידך אל הנער!"

משהשתכנע אלוהים שאברהם מאמין בו עד כדי כך שהיה מוכן לוותר על בנו יחידו, הוא ויתר על הקרבן האנושי והסתפק באייל שנאחז בשיח סמוך. עתה היה בטוח שאברהם ראוי להיות הראשון לעם היהודי.


הנה סרטון על עקדת יצחק:

http://youtu.be/JMWdSL0wkvw


ופרודיה על העקדה של יצחק:

https://youtu.be/QT1_Z6Lo67M

שטעטל או שטייטל הייתה העיירה היהודית של פעם. בשל האיסור שהטיל השלטון על היהודים להתגורר בערים הגדולות, הם התיישבו בהמוני עיירות קטנות באזורי הספר הרחוקים מהערים הללו. במשך מאות שנים ישבו יהודי ארצות מזרח אירופה ובעיקר בשטחי פולין, בעיירות משלהם, או שהם היו בהן רוב. בעיירות השטעטל חיו עד אלפים בודדים של יהודים, שדיברו יידיש ושמרו על אורח החיים היהודי שלהם. כבר במאה ה-18 היו אלפי עיירות יהודיות כאלה.

המילה שטעטל פירושה "עיירה" או "עיר קטנה" ביידיש ("שטאָט" פירושה עיר). רוב השטעטלים חוסלו על ידי הנאצים בתקופת השואה. בתוך 4 שנים הרסו והרגו הנאצים את הקהילות היהודיות, שחלקן התקיימו 2000 שנה!


הנה סרט מצויר ומרגש של השטעטל היהודי של לפני המלחמה:

https://youtu.be/Ttqfoq8BdyA


והנה עוד עיירה יהודית לפני מלחמת העולם השנייה, עם זיהוי של המצולמים בה:

https://youtu.be/RRnMrGy9LYk


שחזור שנעשה בארץ לשטעטל היהודי:

https://youtu.be/P1sMC-x-Nag


ומצגת וידאו עם תמונות העיירה היהודית:

https://youtu.be/5uQu_C6kO6A

חג פסח הוא חג החירות של העם היהודי. אנו חוגגים את חג הפסח כדי לזכור את יציאת מצרים וכיצד יצא עם ישראל מהעבדות והעינויים שמהם סבל במצרים.

בכל ט"ו בחודש ניסן, מתקיים ליל הסדר, שבו מתכנסים וקוראים את ההגדה של פסח. זה קורה בלילה הראשון של חג הפסח, שבו מתכנסת המשפחה ואורחיה ומספרת את סיפור יציאת מצרים, שותה ארבע כוסות של יין ואוכלת ממאכלי החג, כמו המצות, החרוסת והמרור. הילדים מחפשים את האפיקומן, שהוחבא לפני כן.


הנה מוסיקה נהדרת לפסח - מהתזמורת הפילהרמונית הישראלית:

https://youtu.be/Vn3NFEpp_yA


חג הפסח ביהדות:

https://youtu.be/XBVE_HJGRmA


ריקוד צלליות שמציג את סיפור הפסח:

http://youtu.be/0OJhY1A_Plc


ליל הסדר שבו זוכרים וחוגגים את יציאת מצרים וחירות ישראל (עברית):

https://youtu.be/3a40A8M4f_Y


הכנות לליל הסדר באתיופיה (עברית):

https://youtu.be/svojuXztMAo


ולמה וכיצד אנו אופים את המצות (עברית):

https://youtu.be/WubSZpPDZ_Y

בית המקדש השני (Temple in Jerusalem) נבנה כמה מאות שנים לפני הספירה על ידי עולי בבל. זה היה לאחר ששבו מהגלות בבבל, מה שנקרא "שיבת ציון". בית המקדש הורחב ושופץ עוד יותר על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס. הוא היה לבניין מפואר ומרשים במיוחד.

אבל גורל בית המקדש בגירסת הפאר ההורדוסית לא היה טוב - בשנת 70, פחות מ-90 שנה לאחר השיפוץ, הוא נחרב בידי הרומאים. זה קרה במהלך כיבוש ירושלים על ידי הרומאים, במסגרת הדיכוי האכזרי של המרד הגדול של יהודה, כנגד השלטון הרומי.

חורבן בית המקדש היה סמל חשוב וקשה בנפילת יהודה למול האימפריה הרומית, אבל חלק קטן בכמות ההרס והאכזריות שהביאו הכוחות הרומיים לארץ במלחמה זו. לאחר דיכוי המרד הם בזזו את הארץ ולקחו את מרבית היהודים שנשארו בחיים לעבדים. רובם הוגלו לרומא ולמקומות אחרים באימפריה הרומית. גם ארון הקודש והמנורה נבזזו ולא נמצאו עד היום.


הנה סיפור הכיבוש של ירושלים על ידי צבאו של טיטוס וחורבן הבית השני (עברית):

https://youtu.be/jmVUTO6a5Ao


סרטון קצר שמתאר את חורבן בית שני:

http://youtu.be/Sbbv_WleRyo


העדות על הגליית היהודים וביזת המנורה שמופיעה בתבליט על שער טיטוס ברומא:

https://youtu.be/2Pz_p8Tf24g


סרט תיעודי המציג שלב אחרי שלב במרד ובחורבן שבא בעקבותיו (עברית):

https://youtu.be/0pdaZy3amCY?long=yes


וסרט ארוך שמציג את חורבן בית המקדש, כפי שתיאר אותו יוספוס פלביוס:

http://youtu.be/GTxDcif-XT4?long=yes

בחנוכה נוהגים המאמינים היהודים להדליק נר חנוכה במתקן זכוכית על פתח הבית מבחוץ או לפחות בקרבת החלון בדירה, כך שהחנוכיה תבלוט ותיראה מבחוץ, מרשות הרבים. הסיבה לכך היא "פרסום הנס", כלומר להציג ברבים את נס החנוכה, כדי להזכירו לכל העוברים והשבים שמביטים אל החלון.

מצוות פרסום הנס של חנוכה היא כה חשובה שהמצווה מחייבת לתת צדקה לנזקקים, כדי שיוכלו גם העניים לקיים את מצוות נרות החנוכה ולפרסם את הנס.


הנה פרסום הנס ברובע היהודי בירושלים:

http://youtu.be/qRrNvvXRqwY


הדרכה באנגלית להדלקת החנוכיה מדריכה לפרסם את הנס ליד החלון:

http://youtu.be/ZAj3lPdnLbA


בהולנד:

https://youtu.be/y_tVE3IqD7U


וגם זה סוג של פרסום נס חנוכה - החנוכיה הגדולה בעולם שנוצרה כולה ממנופים:

http://youtu.be/YX1aZe2Rsx4