מהי התופעה המופלאה של אגם ג'יפסלנד המואר?
אגם ג'יפסלנד (Gippsland Lakes) שבדרום-מזרח אוסטרליה הוא אגם מואר, או במילים אחרות - הוא מאיר את עצמו. אך מה שהפך את האגם למפורסם הוא לא גודלו דווקא, אלא תופעה עוצרת נשימה שמתרחשת בו בלילות חשוכים: המים זוהרים באור כחול-ירוק ובוהק, כאילו מישהו שפך גלקסיה שלמה של כוכבים אל תוך הלגונה.
האגם הוא בעצם מערכת אגמים גדולה ורדודה המחוברת לים ונחשבת לאחת ממערכות הלגונות הגדולות בעולם. התופעה של האור העצמי הזה נקראת ביולומינסנציה (Bioluminescence), כלומר "ייצור אור על ידי יצורים חיים" (ראו בתגית ביולומינסנציה).
מה שגורם לאור במימי האגמים שכאן הן אצות מיקרוסקופיות חד-תאיות הנקראות דינופלגלטות (Dinoflagellates), ובמיוחד המין נוקטילוקה (Noctiluca scintillans). כאשר המים נעים ומפריעים לאצות, הן מגיבות בפליטת אור.
מדובר בכימיה לכל דבר וזהו מנגנון כימי. חלבון הנקרא לוציפרין (Luciferin) מתחמצן בנוכחות אנזים בשם לוציפראז (Luciferase) ואנרגיית התגובה שמשתחררת מהתהליך היא אור במקום חום.
התפרצות ביולומינסנציה חריגה אחת, שהחלה ב-2008 ונמשכה כמה שנים, קשורה לאחד האירועים הפחות מהנים באוסטרליה - שריפות ענק שפרצו ביולי 2007 באזור. הגשמים שבאו אחריהן שטפו לאגם כמויות אדירות של חומרים מזינים ממי הנגר.
מה שנבע מכך הוא שהאצות פרחו בלי שליטה, בפריחה בלתי רגילה שנקראת "פריחת אצות" (Algal Bloom). במקרה של ג'יפסלנד יצרה פריחת האצות הזו ריכוז כה גבוה של נוקטילוקה, עד שמשטחי מים גדולים נראו בוהקים בלילות.
הביולומינסנציה של ג'יפסלנד אינה בלעדית לאגם ולמעשה היא נדירה מאוד בחופי אגמים. היא נפוצה יותר בים הפתוח, במפרצים רבים ובקרב אורגניזמים שחיים במעמקי האוקיינוס. לעיתים ניתן לראות גלים מאירים גם בחופים טרופיים, אבל הפריחה של ג'יפסלנד הייתה יוצאת דופן בעוצמתה ובמשך הזמן שלה.
צלמים שהגיעו לתעד את הביולומינסנציה בג'יפסלנד, בייחוד אחרי גשמים כבדים שהגבירו את הריכוז, תיעדו תמונות שנראו כמעט מפוברקות. הצלם פיט טבנר (Pete Tebner), שצילם את התופעה ב-2009, נאלץ לחזור ולצלם שוב, הפעם עם עדי ראייה, כדי לשכנע את הרשת שלא מדובר בעריכה ממוחשבת.
התמונות הפכו ויראליות וגרמו לגל תיירים שנהר לאגם, בדיוק בזמן שפריחת האצות הזיקה לדגים. ואכן, ראוי לציין שעל אף יופייה, לנוקטילוקה יש צד פחות אטרקטיבי: בריכוזים גבוהים היא עלולה להזיק לדגים ולבעלי חיים ימיים, מכיוון שהיא צורכת חמצן ומשחררת אמוניה.
ואכן, הפריחה בג'יפסלנד ב-2008 גרמה לנזק ממשי לאוכלוסיות הדגים באזור ולמרבה הצער הסתבר שהיופי המהמם של התופעה המלהיבה ומושכת תיירים אינו סימן לבריאות המערכת האקולוגית דווקא.
אגם ג'יפסלנד (Gippsland Lakes) שבדרום-מזרח אוסטרליה הוא אגם מואר, או במילים אחרות - הוא מאיר את עצמו. אך מה שהפך את האגם למפורסם הוא לא גודלו דווקא, אלא תופעה עוצרת נשימה שמתרחשת בו בלילות חשוכים: המים זוהרים באור כחול-ירוק ובוהק, כאילו מישהו שפך גלקסיה שלמה של כוכבים אל תוך הלגונה.
האגם הוא בעצם מערכת אגמים גדולה ורדודה המחוברת לים ונחשבת לאחת ממערכות הלגונות הגדולות בעולם. התופעה של האור העצמי הזה נקראת ביולומינסנציה (Bioluminescence), כלומר "ייצור אור על ידי יצורים חיים" (ראו בתגית ביולומינסנציה).
מה שגורם לאור במימי האגמים שכאן הן אצות מיקרוסקופיות חד-תאיות הנקראות דינופלגלטות (Dinoflagellates), ובמיוחד המין נוקטילוקה (Noctiluca scintillans). כאשר המים נעים ומפריעים לאצות, הן מגיבות בפליטת אור.
מדובר בכימיה לכל דבר וזהו מנגנון כימי. חלבון הנקרא לוציפרין (Luciferin) מתחמצן בנוכחות אנזים בשם לוציפראז (Luciferase) ואנרגיית התגובה שמשתחררת מהתהליך היא אור במקום חום.
התפרצות ביולומינסנציה חריגה אחת, שהחלה ב-2008 ונמשכה כמה שנים, קשורה לאחד האירועים הפחות מהנים באוסטרליה - שריפות ענק שפרצו ביולי 2007 באזור. הגשמים שבאו אחריהן שטפו לאגם כמויות אדירות של חומרים מזינים ממי הנגר.
מה שנבע מכך הוא שהאצות פרחו בלי שליטה, בפריחה בלתי רגילה שנקראת "פריחת אצות" (Algal Bloom). במקרה של ג'יפסלנד יצרה פריחת האצות הזו ריכוז כה גבוה של נוקטילוקה, עד שמשטחי מים גדולים נראו בוהקים בלילות.
הביולומינסנציה של ג'יפסלנד אינה בלעדית לאגם ולמעשה היא נדירה מאוד בחופי אגמים. היא נפוצה יותר בים הפתוח, במפרצים רבים ובקרב אורגניזמים שחיים במעמקי האוקיינוס. לעיתים ניתן לראות גלים מאירים גם בחופים טרופיים, אבל הפריחה של ג'יפסלנד הייתה יוצאת דופן בעוצמתה ובמשך הזמן שלה.
צלמים שהגיעו לתעד את הביולומינסנציה בג'יפסלנד, בייחוד אחרי גשמים כבדים שהגבירו את הריכוז, תיעדו תמונות שנראו כמעט מפוברקות. הצלם פיט טבנר (Pete Tebner), שצילם את התופעה ב-2009, נאלץ לחזור ולצלם שוב, הפעם עם עדי ראייה, כדי לשכנע את הרשת שלא מדובר בעריכה ממוחשבת.
התמונות הפכו ויראליות וגרמו לגל תיירים שנהר לאגם, בדיוק בזמן שפריחת האצות הזיקה לדגים. ואכן, ראוי לציין שעל אף יופייה, לנוקטילוקה יש צד פחות אטרקטיבי: בריכוזים גבוהים היא עלולה להזיק לדגים ולבעלי חיים ימיים, מכיוון שהיא צורכת חמצן ומשחררת אמוניה.
ואכן, הפריחה בג'יפסלנד ב-2008 גרמה לנזק ממשי לאוכלוסיות הדגים באזור ולמרבה הצער הסתבר שהיופי המהמם של התופעה המלהיבה ומושכת תיירים אינו סימן לבריאות המערכת האקולוגית דווקא.
קישורים מצורפים:
