מיהם הקריוקש של ריו דה ז'ניירו?
"קריוקש" (Cariocas) הוא הכינוי של תושבי ריו דה ז'נרו. מילות המפתח של תדמיתם בעולם כוללות כדורגל, קרנבל, סמבה, בוסה נובה, שמחת חיים ופורטוגזית.
את המקום שבו שוכנת ריו דה ז'ניירו גילה בשנת 1502 ספן פורטוגלי בשם גשפר דה למוש. הוא היה מגלה הארצות ששט אז במפרץ גואנברה וכשראה את המפרץ הקסום הוא סבר בטעות שזהו שפך של נהר גדול.
מכיוון שזה קרה בתחילת חודש ינואר, הוא העניק למקום את השם "ריו דה ז'ניירו" (Rio de Janeiro), שפירושו בפורטוגזית "הנהר של ינואר". בהמשך המאה ה-16, כ-60 שנה מאוחר יותר, נוסדה העיר ריו.
הכינוי שנתנו תושבי ריו דה ז'נרו לעירם הוא "סודדי מָרָביליוזה" (Cidade maravilhosa), בעברית "העיר המופלאה".
ואכן, ריו היא אחת הפנינים של דרום אמריקה ומהערים היפות בעולם. יופיה הטבעי מהמם וכולל מפרצים רחבים, חופים לבנים, צוקי ענק, תלולים ומיוערים, איים טרופיים, מישורים נהדרים ונופים מהמרהיבים בעולם.
אף שלא הכל נפלא, בריו חיים המקומיים שזכו לתדמית של מלאי שמחת חיים, מי שמייצרים את הקרנבל של ריו, קרנבל מהגדולים ביותר בעולם. הקריוקש מבלים בעיר, נראים כה יפים ויפות בחופי העיר הנהדרים, משחקים את הכדורגל הנחשב לנפלא בכדורגל העולמי ושותים מיצי פרי או קונים בשווקים הצבעוניים של העיר.
יש בין הקריוקש אמני קפוארה ורקדני סמבה, יוצרים ונגנים, עם שירים נפלאים שהופכים את אנשי ריו דה ז'ניירו לאחד הציבורים המלהיבים, הססגוניים ומלאי החיים שיש.
הקריוקש גם נוהגים לומר על עירם שהיא “יפה כמו אישה” ושאלוהים, שברא את העולם בששה ימים, התמסר ביום השביעי לברוא את ריו שלהם.
בחופי העיר המקומיים לא תמיד שוחים. אבל הם מהלכים על הטיילת, גולשים, משחקים כדורעף חופים ומשתזפים בשמש מול נשים יפהפיות ולבושות בגדי ים מינימליים בסגנון חוטיני.
המוסיקה בריו שולטת. עם ריקודי סמבה סוערת או מוסיקת בוסה נובה מרגיעה - המוסיקה כמו עוברת לקריוקש בתורשה.
הכדורגל הוא הספורט הכי פופולרי ובריו אומרים שהוא בכלל דת. ואם הם דתיי הכדור העגול אז היכל הקודש שלהם הוא ללא ספק אצטדיון המרקנה, אצטדיון הכדורגל הכי מפורסם בעולם, שהאוהדים כמו עולים אליו לרגל.
עד כמה שהיא יפהפייה ומלהיבה, ריו היא גם עיר של ניגודים לא קלים. ליד העושר והאושר של עשירי ברזיל, גם העוני בה שובר את הלב. יש בה שכונות עוני נוראות ומורכבות מבחינה אנושית שנקראות פאבלות, המטפסות על ההרים בצבעוניות נהדרת, אך בפנים הן מלאות בעוני, פשע, סמים והמוני ילדים ללא בית או הורים.
"קריוקש" (Cariocas) הוא הכינוי של תושבי ריו דה ז'נרו. מילות המפתח של תדמיתם בעולם כוללות כדורגל, קרנבל, סמבה, בוסה נובה, שמחת חיים ופורטוגזית.
את המקום שבו שוכנת ריו דה ז'ניירו גילה בשנת 1502 ספן פורטוגלי בשם גשפר דה למוש. הוא היה מגלה הארצות ששט אז במפרץ גואנברה וכשראה את המפרץ הקסום הוא סבר בטעות שזהו שפך של נהר גדול.
מכיוון שזה קרה בתחילת חודש ינואר, הוא העניק למקום את השם "ריו דה ז'ניירו" (Rio de Janeiro), שפירושו בפורטוגזית "הנהר של ינואר". בהמשך המאה ה-16, כ-60 שנה מאוחר יותר, נוסדה העיר ריו.
הכינוי שנתנו תושבי ריו דה ז'נרו לעירם הוא "סודדי מָרָביליוזה" (Cidade maravilhosa), בעברית "העיר המופלאה".
ואכן, ריו היא אחת הפנינים של דרום אמריקה ומהערים היפות בעולם. יופיה הטבעי מהמם וכולל מפרצים רחבים, חופים לבנים, צוקי ענק, תלולים ומיוערים, איים טרופיים, מישורים נהדרים ונופים מהמרהיבים בעולם.
אף שלא הכל נפלא, בריו חיים המקומיים שזכו לתדמית של מלאי שמחת חיים, מי שמייצרים את הקרנבל של ריו, קרנבל מהגדולים ביותר בעולם. הקריוקש מבלים בעיר, נראים כה יפים ויפות בחופי העיר הנהדרים, משחקים את הכדורגל הנחשב לנפלא בכדורגל העולמי ושותים מיצי פרי או קונים בשווקים הצבעוניים של העיר.
יש בין הקריוקש אמני קפוארה ורקדני סמבה, יוצרים ונגנים, עם שירים נפלאים שהופכים את אנשי ריו דה ז'ניירו לאחד הציבורים המלהיבים, הססגוניים ומלאי החיים שיש.
הקריוקש גם נוהגים לומר על עירם שהיא “יפה כמו אישה” ושאלוהים, שברא את העולם בששה ימים, התמסר ביום השביעי לברוא את ריו שלהם.
בחופי העיר המקומיים לא תמיד שוחים. אבל הם מהלכים על הטיילת, גולשים, משחקים כדורעף חופים ומשתזפים בשמש מול נשים יפהפיות ולבושות בגדי ים מינימליים בסגנון חוטיני.
המוסיקה בריו שולטת. עם ריקודי סמבה סוערת או מוסיקת בוסה נובה מרגיעה - המוסיקה כמו עוברת לקריוקש בתורשה.
הכדורגל הוא הספורט הכי פופולרי ובריו אומרים שהוא בכלל דת. ואם הם דתיי הכדור העגול אז היכל הקודש שלהם הוא ללא ספק אצטדיון המרקנה, אצטדיון הכדורגל הכי מפורסם בעולם, שהאוהדים כמו עולים אליו לרגל.
עד כמה שהיא יפהפייה ומלהיבה, ריו היא גם עיר של ניגודים לא קלים. ליד העושר והאושר של עשירי ברזיל, גם העוני בה שובר את הלב. יש בה שכונות עוני נוראות ומורכבות מבחינה אנושית שנקראות פאבלות, המטפסות על ההרים בצבעוניות נהדרת, אך בפנים הן מלאות בעוני, פשע, סמים והמוני ילדים ללא בית או הורים.
קישורים מצורפים:
