איך ניצח ויליאם הנורמני בקרב הייסטינגס את האנגלים והפך למלכם?
קרב הייסטינגס (Battle of Hastings) הוא הקרב המפורסם ביותר בתולדות אנגליה. מדובר בקרב המשמעותי ביותר בעיצוב ההיסטוריה של האי הבריטי.
ב-14 באוקטובר, שנת 1066, התייצבו זה מול זה, כוחותיו של "ויליאם הכובש", אל מול אלה של הארולד, המלך האנגלו-סקסוני ששלט באי האנגלי. ויליאם הוא דוכס נורמנדי באותה תקופה והוא מנהיג הוויקינגים שחיים בצפון צרפת. הם זכו לכינוי נורמנים, שפירושו "אנשי הצפון", ומשם גם נגזר שמו של חבל הארץ שבו ישבו, חבל נורמנדי.
זה קרה ליד העיירה הייסטינגס (Hastings), בחוף הדרומי של אנגליה. צבאו של המלך האנגלו-סקסוני הרולד ניסה לבלום את כוח הפלישה בגודל 7,000 חיילים שהוביל דוכס נורמנדי, ויליאם.
העילה של ויליאם לקרב הייתה טענתו שהוא היורש הלגיטימי של הכתר האנגלי. הסיפור הוא שלאחר מות המלך אדוארד המוודה, הסתבר שהוא בחר להוריש את המלוכה לקרוב משפחה רחוק שלו, להרולד.
האחרון נתמך בידי האצילים האנגלו-סקסוניים, אבל לא צפה את נחישותו של ויליאם, דוכס נורמנדי. הלה השכיל לתקוף אותו 8 ימים בלבד לאחר קרב גשר סטמפורד, קרב שבו הביס הרולד עוד טוען לכתר, אחיו טוסטיג, שנלחם בו, ביחד עם הראלד השלישי מלך נורווגיה. טוסטיג והראלד הובסו ונהרגו, אבל ויליאם הפיקח הבין שזו שעת כושר לתקוף. הוא הפליג בראש הצי שלו, על 700 ספינותיו, לעבר האי הבריטי. מצויד בתמיכתו של שליח האפיפיור, שהיה "במקרה" גם אחיו, ויליאם חש שהזכות על המלוכה באנגליה היא שלו.
ויליאם, שההיסטוריה עוד תצמיד לשמו בעתיד את הכינוי “ויליאם הכובש”, היה נחוש לנצח. לאחר 28 שעות וקרב הפכפך ועקוב מדם, ניצחו הנורמנים. בשלב מסוים נפוצה השמועה בשדה הקרב שויליאם נהרג והפולשים כמעט והובסו. אבל אז צעק ויליאם "אני חי", והסיר את כובע האביר שלו. פניו שנגלו לחייליו, הפיחו בהם רוח קרב והם המשיכו להילחם וביתר שאת, עד שניצחו.
הקרב גבה קורבנות רבים, אבל הוכרע בזכות המנהיגות של ויליאם והכוח העדיף של פרשיו, שגברו על חיילי הרגלים של הרולד. הרולד עצמו לא רק הובס אלא גם נהרג. ההכרעה סללה את דרכו של ויליאם ללונדון, כמנצח הגדול של קרב הייסטינגס.
בחג המולד של אותה שנה הוכתר ויליאם הנורמני למלכה של אנגליה. הטקס, שהתקיים בכנסיית ווסטמינסטר אבי, סימן את העברת הכתר לשושלת הנורמנית, שושלת עם שורשים ויקינגיים.
מכאן השתנה באופן משמעותי הכיוון של תולדות האי הבריטי. די מהר החרימו הכובשים את נחלות האצילים המנוצחים ומי שזכו בנחלות הללו היו תומכיו של ויליאם, המלך החדש. ויליאם שינה גם חוקי הממלכה, ביטל את העבדות בה ובין השאר גם הפך את השפה הצרפתית לשפה הרשמית של חצר המלוכה. ערבוב הלשונות הזה, אגב, עתיד ליצור את האנגלית שאנו מכירים היום.
קרב הייסטינגס הוא אבן דרך ביחסים שבין אנגליה וצרפת. עם ויליאם עשתה אנגליה את הצעדים הראשונים ליציאה מהחושך של ימי הביניים. מצד שני, המלך האנגלי ימשיך להחזיק גם בתואר הדוכס מנורמנדי. הצרפתים, שחבל הארץ ינותק משליטתם, יתקשו להשלים עם כך.
מכאן עתידה ההיסטוריה לזמן שלל מלחמות, בין מלכי אנגליה למלכי צרפת. מכאן תצמח האיבה רבת השנים בין שני העמים ומלחמות שונות ביניהם, כולל מלחמת מאה השנים. רק במאה העשרים יצליחו העם האנגלי והעם הצרפתי להתאחד ולהילחם זה לצד זה, בשתי מלחמות העולם, כנגד היטלר וכוחות הרשע שלו.
ואגב, קראו בתגית שטיח באייה כיצד דאג "ויליאם הכובש" שנצחונו בקרב הייסטינגס, יונצח וייכנס להיסטוריה. שהשתלט על עברו של מלך אנגליה הוא מימן את יצירת השטיח המפורסם, שתיאר ב-58 תמונות את הניצחון שלו והקנה לו תהילת עולם ככובש גדול.
קרב הייסטינגס (Battle of Hastings) הוא הקרב המפורסם ביותר בתולדות אנגליה. מדובר בקרב המשמעותי ביותר בעיצוב ההיסטוריה של האי הבריטי.
ב-14 באוקטובר, שנת 1066, התייצבו זה מול זה, כוחותיו של "ויליאם הכובש", אל מול אלה של הארולד, המלך האנגלו-סקסוני ששלט באי האנגלי. ויליאם הוא דוכס נורמנדי באותה תקופה והוא מנהיג הוויקינגים שחיים בצפון צרפת. הם זכו לכינוי נורמנים, שפירושו "אנשי הצפון", ומשם גם נגזר שמו של חבל הארץ שבו ישבו, חבל נורמנדי.
זה קרה ליד העיירה הייסטינגס (Hastings), בחוף הדרומי של אנגליה. צבאו של המלך האנגלו-סקסוני הרולד ניסה לבלום את כוח הפלישה בגודל 7,000 חיילים שהוביל דוכס נורמנדי, ויליאם.
העילה של ויליאם לקרב הייתה טענתו שהוא היורש הלגיטימי של הכתר האנגלי. הסיפור הוא שלאחר מות המלך אדוארד המוודה, הסתבר שהוא בחר להוריש את המלוכה לקרוב משפחה רחוק שלו, להרולד.
האחרון נתמך בידי האצילים האנגלו-סקסוניים, אבל לא צפה את נחישותו של ויליאם, דוכס נורמנדי. הלה השכיל לתקוף אותו 8 ימים בלבד לאחר קרב גשר סטמפורד, קרב שבו הביס הרולד עוד טוען לכתר, אחיו טוסטיג, שנלחם בו, ביחד עם הראלד השלישי מלך נורווגיה. טוסטיג והראלד הובסו ונהרגו, אבל ויליאם הפיקח הבין שזו שעת כושר לתקוף. הוא הפליג בראש הצי שלו, על 700 ספינותיו, לעבר האי הבריטי. מצויד בתמיכתו של שליח האפיפיור, שהיה "במקרה" גם אחיו, ויליאם חש שהזכות על המלוכה באנגליה היא שלו.
ויליאם, שההיסטוריה עוד תצמיד לשמו בעתיד את הכינוי “ויליאם הכובש”, היה נחוש לנצח. לאחר 28 שעות וקרב הפכפך ועקוב מדם, ניצחו הנורמנים. בשלב מסוים נפוצה השמועה בשדה הקרב שויליאם נהרג והפולשים כמעט והובסו. אבל אז צעק ויליאם "אני חי", והסיר את כובע האביר שלו. פניו שנגלו לחייליו, הפיחו בהם רוח קרב והם המשיכו להילחם וביתר שאת, עד שניצחו.
הקרב גבה קורבנות רבים, אבל הוכרע בזכות המנהיגות של ויליאם והכוח העדיף של פרשיו, שגברו על חיילי הרגלים של הרולד. הרולד עצמו לא רק הובס אלא גם נהרג. ההכרעה סללה את דרכו של ויליאם ללונדון, כמנצח הגדול של קרב הייסטינגס.
בחג המולד של אותה שנה הוכתר ויליאם הנורמני למלכה של אנגליה. הטקס, שהתקיים בכנסיית ווסטמינסטר אבי, סימן את העברת הכתר לשושלת הנורמנית, שושלת עם שורשים ויקינגיים.
מכאן השתנה באופן משמעותי הכיוון של תולדות האי הבריטי. די מהר החרימו הכובשים את נחלות האצילים המנוצחים ומי שזכו בנחלות הללו היו תומכיו של ויליאם, המלך החדש. ויליאם שינה גם חוקי הממלכה, ביטל את העבדות בה ובין השאר גם הפך את השפה הצרפתית לשפה הרשמית של חצר המלוכה. ערבוב הלשונות הזה, אגב, עתיד ליצור את האנגלית שאנו מכירים היום.
קרב הייסטינגס הוא אבן דרך ביחסים שבין אנגליה וצרפת. עם ויליאם עשתה אנגליה את הצעדים הראשונים ליציאה מהחושך של ימי הביניים. מצד שני, המלך האנגלי ימשיך להחזיק גם בתואר הדוכס מנורמנדי. הצרפתים, שחבל הארץ ינותק משליטתם, יתקשו להשלים עם כך.
מכאן עתידה ההיסטוריה לזמן שלל מלחמות, בין מלכי אנגליה למלכי צרפת. מכאן תצמח האיבה רבת השנים בין שני העמים ומלחמות שונות ביניהם, כולל מלחמת מאה השנים. רק במאה העשרים יצליחו העם האנגלי והעם הצרפתי להתאחד ולהילחם זה לצד זה, בשתי מלחמות העולם, כנגד היטלר וכוחות הרשע שלו.
ואגב, קראו בתגית שטיח באייה כיצד דאג "ויליאם הכובש" שנצחונו בקרב הייסטינגס, יונצח וייכנס להיסטוריה. שהשתלט על עברו של מלך אנגליה הוא מימן את יצירת השטיח המפורסם, שתיאר ב-58 תמונות את הניצחון שלו והקנה לו תהילת עולם ככובש גדול.
