מהם תולדות הבישול המולקולרי?
בשנים האחרונות מלהיב הבישול המולקולרי את עולם הגסטרונומיה ומצליח לשפר את הכנת האוכל בעזרת ידע מדעי ומחקרי מגוון,כמו גם יצירתיות ומקוריות של שפים מיומנים וסקרנים מבעבר.
אבל איך נולד תחום הבישול המולקולרי, שמעורר כה הרבה הדים בעולם הקולינרי?
זה קרה בשנות-90 של המאה הקודמת כשקבוצת חוקרים אירופיים מדיסציפלינות כמו כימיה, פיזיקה, ביולוגיה ובישול, חברו והולידו את עולם הגסטרונומיה המולקולרית. מספרים שהראשון היה פראן אדריה, השף והבעלים הגאון של מסעדת "אל בולי", שהמון פעמים זכתה בתואר "המסעדה הטובה בעולם".
אז אדריאה, שנחשב חהוגה הבישול המולקולרי, נהג לפתוח את הארוחות ב"אל בולי" בזית. אבל הזית הזה כלל לא היה זית, אלא מיץ בטעם הזית, שהוכנס לחומר ששמו "אלגינאט" ובמפגש הזה נוצר קרום, שכששמים אותו בפה הוא כמו מתפוצץ בפה והטעם הוא לגמרי זית, רק במרקם אחר, חדש.
וכך נולד תחום מדעי שמתמקד בחקר של תהליכים פיזיקליים וכימיים המתרחשים בעת בישול המזון ומנסה למצוא הסברים להיבטים שונים בהם.
כי המטבח המוכר לנו התפתח מהמרכיבים, שיצרו את התבשילים והפכו בפינו לטעמים. מישהו פעם מצא תפוח אדמה טבעי, היה רעב וניסה לנגוס ממנו. הטעם היה נחמד אז החא שיתף וסיפר לאחרים ויום אחד מישהו מהם שם אחד במדורה ונהנה מהטעם ומישהו אחר ריסק אותו והנה הפירה - עם טעם אחר וכך הלאה.
הבישול המולקולרי פועל הפוך. אדריה ועמיתיו למדו מה יוצר את האפקט של הטעם, של הריח ושל המרקם בכל מאכל ואז בנו אותם מחומרים אחרים, בצורה נקייה ומדויקת. התוצאה היא מנה שנראית למשל כמו בועות צבעוניות, כשכל אחת מייצגת מאכל, טעמה כטעמו, צבעה כצבעו וכך גם הריח ולע פעם גם המרקם שלה.
וזו הייתה בעצם הכניסה הראשונה של המדע אל המטבח. דרכו נחשפו שפים רבים לאפשרויות חדשות שנפתחו בפניהם. תומכי הבישול המולקולרי מזהים את העושר שהוא הביא לעולם הקולינרי, הן בטכניקות בישול חדשות והן במרקמים חדשים ולא שגרתיים.
ויותר מכך, הבישול המולקולרי ממשיך לחדש ולהסעיר את העולם הגסטרונומי במבול בלתי פוסק של גילויים, חידושים ושיפורים.
בשנים האחרונות מלהיב הבישול המולקולרי את עולם הגסטרונומיה ומצליח לשפר את הכנת האוכל בעזרת ידע מדעי ומחקרי מגוון,כמו גם יצירתיות ומקוריות של שפים מיומנים וסקרנים מבעבר.
אבל איך נולד תחום הבישול המולקולרי, שמעורר כה הרבה הדים בעולם הקולינרי?
זה קרה בשנות-90 של המאה הקודמת כשקבוצת חוקרים אירופיים מדיסציפלינות כמו כימיה, פיזיקה, ביולוגיה ובישול, חברו והולידו את עולם הגסטרונומיה המולקולרית. מספרים שהראשון היה פראן אדריה, השף והבעלים הגאון של מסעדת "אל בולי", שהמון פעמים זכתה בתואר "המסעדה הטובה בעולם".
אז אדריאה, שנחשב חהוגה הבישול המולקולרי, נהג לפתוח את הארוחות ב"אל בולי" בזית. אבל הזית הזה כלל לא היה זית, אלא מיץ בטעם הזית, שהוכנס לחומר ששמו "אלגינאט" ובמפגש הזה נוצר קרום, שכששמים אותו בפה הוא כמו מתפוצץ בפה והטעם הוא לגמרי זית, רק במרקם אחר, חדש.
וכך נולד תחום מדעי שמתמקד בחקר של תהליכים פיזיקליים וכימיים המתרחשים בעת בישול המזון ומנסה למצוא הסברים להיבטים שונים בהם.
כי המטבח המוכר לנו התפתח מהמרכיבים, שיצרו את התבשילים והפכו בפינו לטעמים. מישהו פעם מצא תפוח אדמה טבעי, היה רעב וניסה לנגוס ממנו. הטעם היה נחמד אז החא שיתף וסיפר לאחרים ויום אחד מישהו מהם שם אחד במדורה ונהנה מהטעם ומישהו אחר ריסק אותו והנה הפירה - עם טעם אחר וכך הלאה.
הבישול המולקולרי פועל הפוך. אדריה ועמיתיו למדו מה יוצר את האפקט של הטעם, של הריח ושל המרקם בכל מאכל ואז בנו אותם מחומרים אחרים, בצורה נקייה ומדויקת. התוצאה היא מנה שנראית למשל כמו בועות צבעוניות, כשכל אחת מייצגת מאכל, טעמה כטעמו, צבעה כצבעו וכך גם הריח ולע פעם גם המרקם שלה.
וזו הייתה בעצם הכניסה הראשונה של המדע אל המטבח. דרכו נחשפו שפים רבים לאפשרויות חדשות שנפתחו בפניהם. תומכי הבישול המולקולרי מזהים את העושר שהוא הביא לעולם הקולינרי, הן בטכניקות בישול חדשות והן במרקמים חדשים ולא שגרתיים.
ויותר מכך, הבישול המולקולרי ממשיך לחדש ולהסעיר את העולם הגסטרונומי במבול בלתי פוסק של גילויים, חידושים ושיפורים.
