האם טעם הוא אישי או שדברים טעימים הם טעימים לכולם? - הרי בין המבוגרים יש תמימות דעים יחסית לגבי המאכלים הטובים.

גם בין הילדים יש ברוב המקרים תמימות דעים לגבי המאכלים האהובים. אבל ידוע שהטעם מתפתח עם הגיל ושמה שאהבת בילדות אינו מה שבהכרח תאהב כשתגדל וההיפך - דברים שכילד אינך סובל יהפכו למעדנים נחשקים כשתתבגר..


הנה סרטון שמראה איך ילדים מגיבים למאכלים נחשקים כמו קוויאר, פסטה עם דיו קלמארי וזהב:

http://youtu.be/uWgqfYdQ0GI


הנה תגובות של ילדים לקפה:

http://youtu.be/lWghct3iMT8

גביע הגלידה (Ice cream cone) עשוי הוופל הוא אחד המאכלים המוכרים והאהובים בעולם. רבים מעדיפים גלידה בגביע, שגם אותו ניתן לאכול, ולא בגביע נייר. אבל לא רבים יודעים שגביע הגלידה מהוופל נולד כתוצאה מטעות בחישוב. כן, טעות בחישוב הכמויות של דוכן גלידה בסיינט לואיס שבארצות הברית, היא שהביאה להמצאה הפופולארית הזו.

הכל התחיל ביריד העולמי שנערך בשנת 1904 בעיר האמריקאית סיינט לואיס. ביריד השתתפו משווקים ומציגים מרחבי העולם. זה היה יום חם והיה ביקוש אדיר לגלידה מהדוכנים שניצב שם. די מהר החלו צלוחיות הגלידה לאזול, אבל ההמונים דרשו גלידה ועכשיו.

לפתע שם לב מוכר הגלידה, שבדוכן הסמוך לו מכינים מעין וופל דקיק מפרס, השם הישן של איראן. לוופל הזה קוראים זאלאביה. בעל דוכן הגלידה ביקש מבעל הדוכן שיגלגל את וופל הזאלאביה הדקיק לצורה של קונוס, שבתוכו יוכל להגיש את הגלידה. בעל דוכן הזאלאביה נעתר והכין כמה קונוסים כאלה. ההצלחה הייתה מיידית והגלידה בגביעי הוופל עוררה התלהבות רבה. בתוך ימים נודע בכל העיר על הגלידה בגביע וופל, משם זה התפשט במהירות לרחבי ארצות הברית ולעולם כולו.

מאז 1904 הפך גביע הגלידה לחלק מחוויית הגלידה בכל העולם. קשה לדמיין את הגלידה שלנו בלעדיו וההמונים מצביעים בשפתיים. ההברקה של בעל דוכן הגלידה שחישב לא נכון את כמות הגביעים שבמחסן הפכה לאחת ההמצאות הפופולאריות בהיסטוריה.


הנה סרטון על ההמצאה ששינתה את עולם הגלידה לתמיד:

http://youtu.be/7OcfzMIZsxA


כך מייצרים את גביעי הגלידה מהוופל במפעל משפחתי המייצר אותם כבר דורות:

https://youtu.be/4K4JAyPxlTw


ובחיוך - גלידה היא עניין של טעם (עברית)

https://youtu.be/1zyR7_8N6Og

אוהבים קטשופ? רוצים לדעת איך נוצר הקטשופ? - ובכן, ייצור הקטשופ (Ketchup) מתחיל מרסק העגבניות, שמיוצר מעגבניות טריות. מפעל הקטשופ מקבל את רסק העגבניות בסרט המצורף ממפעל אחר, שמכין אותו בכמויות גדולות. הרסק מועבר למכונה גדולה ומשם הוא נשאב לסירי ענק שבהם הוא מתבשל. זרועות בתוך הסירים מסתובבות כל הזמן ומרחיקות את הרסק מדפנות הסירים, כדי למנוע ממנו להידבק אל הסירים. מוסיפים לבישול אבקת בצל, מלח, סוכר או נקטר מתוק ותבלינים נוספים, בכמויות מדויקות. מוסיפים חומץ והקטשופ מתבשל עד שהוא מוכן.

עוד מכונה מעמידה את בקבוקי הקטשופ הריקים ומצמידה אותם למילוי, בשורות של 8 בקבוקים בכל פעם. המכונה המשוכללת ממלאת 150 בקבוקים בכל דקה!  מכונה נוספת סוגרת את הפקקים בסיבוב ומהדקת אותם. בהמשך יכוסו הפקקים בכיסוי פלסטי אוטם שימנע כל מגע עם האוויר ויבטיח את טריות הקטשופ, לפחות למשך שנה, עד לפתיחת הבקבוק. מכונת התוויות מדביקה את התוויות שעליהן פרטי המוצר ומידע על מה שהוא מכיל.

בתיאבון!


הנה תהליך הייצור של הקטשופ:

https://youtu.be/pzKdUYtlXSQ


וכך מייצרים את קטשופ היינץ המפורסם:

https://youtu.be/nP84fiuKfws

לא ברור אם זו פרובינציאליות או סתם טעם רע, אבל במדינתנו הקטנטונת מככב לו שוקולד בינוני בטעמו כבר עשרות שנים, כמעט ללא מתחרים. במשך הזמן יוצרו כאן שוקולדים הרבה יותר מוצלחים, קמו חברות שיצרו שוקולדים מובחרים וזולים ממנו, יבואנים הזרימו לארץ מכולות של שוקולד איכותי משווייץ ומרחבי העולם, אבל הפרה חזקה מכולם.

איש לא יודע מה סודה של הפרה. ככל הנראה מדובר בסנטימנט, זיכרונות הילדות שלנו והשנים היפות של ההורים. מה שבטוח, שוקולד הפרה, מותג ישראלי מנצח, הפך יקר מדי ביחס לאיכותו. במיוחד הוא התייקר מאז שנרכשה היצרנית, חברת עלית, על ידי תאגיד שטראוס העשיר, שגם נודע במחיריו הגבוהים וגם הקפיד לבלוע שוב ושוב את מתחריו.


הנה שוקולד הפרה והדרך שבה פרסום מחזק את הקשר בין הישראלים שאנחנו לבינו (עברית):

https://youtu.be/6UqDZs0-bxc


גם אם הטעם לא מובחר, נוסטלגיה וזיכרונות הם סוד קסמה של הפרה (עברית):

https://youtu.be/UYL7_j6_L5Y


בפרסומות יש לפרה הזו הרבה יכולות אחרות (עברית):

https://youtu.be/iTFrCWcrXS4


עלית ידעה גם לייצר חלומות שעשויים משוקולד (עברית):

https://youtu.be/8q2jT76GRf0


כיום הפרה היא מותג שאפשר להשתולל אתו (עברית):

https://youtu.be/MWBZJGvQGc4

חקלאות שלחין היא צורת גידול חקלאית שמתבססת על השקייה של הגידולים החקלאיים באמצעות שליחת המים לערוגות שלהם. זה גם מקור השם, שכן שולחים את המים לערוגות.

חקלאות השלחין המודרנית עושה שימוש בעיקר בממטרות ענק ובטפטפות, שמותקנות על צינורות המובילים מים לצמחים ומטפטפים אותם ישירות לאדמה. בעבר התבססה חקלאות השלחין המסורתית על בריכות אגירה של מים שיצרו החקלאים ושמהן הובילו מסלולי הובלה את המים אל הערוגות.

בארץ מגדלים בעזרת חקלאות השלחין ירקות, פירות וכותנה, שכן כל הגידולים הללו דורשים כמויות גדולות של מים.


הנה פרישת טפטפות בחקלאות השלחין:

http://youtu.be/3LSVuSTbjd0


וקטיף כותנה בתל יוסף:

http://youtu.be/14BqV7MJphs

איך מייצרים קרואסונים?
איך נוצר הקרואסון?


על אף שהוא נוצר דווקא באוסטריה, הקרואסון הוא אולי המאכל הצרפתי הכי מוכר בעולם. יש אמנם מקומות רבים שמגישים קרואסונים מתוצרת בית, אך הביקוש הגדול הביא לכך שמפעלים רבים בעולם משווקים קרואסונים מוכנים.

להכנת קרואסון מכינים את הבצק בעזרת מיקסר תעשייתי. מכונות הופכות את הבצק לגליונות דקים מאד של בצק. מכונה אחרת מכינה גליונות דקים של מרגרינה והם מוצמדים לגליונות הבצק. מכונת קיפול מקפלת את הבצק בצורה הנכונה והוא מוכנס עטוף לתוך המקרר ל-8 שעות של קירור.

לאחר הקירור נחתך הבצק לרצועות ומהן משולשים, שמוצבים בצורה זהה ומיושרת לשלב הבא בתהליך. המכונה הבאה מגלגלת את המשולשים לצורה המוכרת של הקרואסון - מעין שבלולים של בצק. הם מוכנסים למכונה שגורמת לשמרים לתפוס ולהגדיל את הנפח של הקרואסונים. אפייה של 40 דקות בתנור ארוך, בטמפרטורה של 175 מעלות צלזיוס. האפייה מנפחת את הקרואסון ושכבות הבצק מתמלאות באוויר ביניהן. תהליך של קירור מאפשר לארוז אותם באריזות ניילון עם תוויות ולארגזים שיישלחו לחנויות. 50 אלף קרואסונים נוצרים כך בכל שעה!


כך מכינים קרואסון במאפיה:

http://youtu.be/2FuNkp0hLMA


רוצים להכין קרואסון שוקולד? (עברית):

https://youtu.be/Op8Q7Fnx-Cc


או אולי כך? (עברית):

https://youtu.be/fJLSXD57-yE


וכך תהפכו קרואסון לא טרי לקרואסון שקדים טרי:

https://youtu.be/3oU_zXbclgQ

אמנות אוכל, או אמנות מזון (food art) היא שימוש במצרכי מזון שונים כדי ליצור פסלים ועבודות אמנות. מעבודות אמנות בשוקולד, שמציגות שוקולד בצורת קוביות דומינו, לבני לגו, גולגולות וכלי עבודה ועד פיסול בירקות, וציור מורכב מסוגי מזון המסודרים על גבי מגשים בצורה מופתית.

האמנות הזו היא אמנות של הרגע, כיוון שהיא מתכלה ואינה שורדת לזמן רב, אבל אמנות האוכל מצטלמת יפה ונראית מצויין בזכרונות המצולמים שפזורים ברחבי האינטרנט.


הנה כמה עבודות אמנות כאלה:

http://youtu.be/X3vlRtpMZGo


כך יוצרים אותן:

https://youtu.be/Ta7JF78UOn0


אוסף ענקי של עבודות אמנות מזון:

https://youtu.be/MzMCNLUveiQ


וכמו שלניוז יש פייק ניוז הנה פייק אמנות אוכל, או לפחות פייק אוכל משעשע:

https://youtu.be/EWEl8-PHhMI

על פי הסיפורים הגלידה הומצאה, מבלי משים, על ידי קיסר רומי נירון. האיש, שהיה ידוע בגחמות שלו, הורה למשרתיו להביא שלג צח מההרים ולהגיש לו אחרי שערבבו עם רסק מפירות טריים.

אך ההיסטוריה מראה שהגלידה הומצאה עוד לפני כן, בפרס העתיקה. בסוף המאה ה-5 לפני הספירה, נהגו לאסוף שם את השלג ולערבבו עם מיץ ענבים מרוכז. התוצאה הזכירה סוג של סורבה מודרני.

את הגלידה החלבית, אגב, המציאו בסין, בסביבות המאה ה-2 לפני הספירה. הם הוסיפו את החלב למאכל המבוסס על שלג.

כמה מאות אחר כך היו אלה הרומאים, שהוסיפו לגלידה גם דבש.

הערבים הם שהוסיפו לגלידה לראשונה סוכר. הסוכר החליף אצלם את מיצי פירות. יש תיאוריות היסטוריות שקושרות אותם לראשונה להכנה של קינוחים קפואים - ערבוב של קרח מפסגות הרים עם מיצי פירות למעין ברד מרענן. הקינוחים הללו נקראו "שיראב". מכאן יוולד השם "שרבט".

אגב, מהברד המרענן שיביאו המורים לסיציליה תיוולד בהמשך גם ה"גרניטה" - הקינוח של ברד עשוי מים קפואים עם פירות טחונים בסוכר ומעט אלכוהול.

אבל נחזור לגלידה. השרבט יהגר מאיטליה לצרפת ביחד עם קטרינה דה מדיצ'י, שתינשא במאה ה-16 למלך צרפת אנרי ה-2. לאחר שהיא תהגר לארמונו שבצרפת יהפוך ה"שרבט" האיטלקי ל"סורבה" שאנו מכירים, שמה הצרפתי והמוכר כיום בכל העולם של הגלידה ללא חלב או שמנת.

וכן, הצרפתים יהיו מי שיחליפו את מיצי הפירות בחלב ובשמנת, ותיוולד ה"גלידה החלבית הראשונה. עד היום מבחינים בצרפת בין ה"גלידה", בה מככב החלב כמרכיב בסיסי, לבין ה"סורבה", שבו מים קפואים הם המרכיב החשוב במעדן הקפוא.

הגלידה המודרנית תופיע במאה ה-18 באמריקה ותקבל את שמה מהשם "Iced cream" ובקיצור "Ice cream".


הנה ההיסטוריה של הגלידה (עברית):

https://youtu.be/4-xRI08CmXE


מהם תולדות הגלידה? (מתורגם)

https://youtu.be/7K3KdgDcdYc


לילדים על המצאת הגלידה בהיסטוריה האנושית (עברית):

https://youtu.be/vjjq_1H1RBE


סיפורו של האוטו גלידה (עברית):

https://youtu.be/M285gJj7p7Q


וסרטון תיעודי על תולדות הגלידה:

https://youtu.be/hLbI1bR52Rw?long=yes

מהו המקור של הצ'יפס?
מי המציא את הצ'יפס?


את המצאת תפוחי האדמה המטוגנים, הצ'יפס, נהוג לייחס לצרפתים, אם כי גם בלגיה טוענת שהיא האחראית להמצאה של המזון הפופולארי ביותר בעולם המערבי.

הבלגים מספרים שהכפריים העניים נהגו להכין את הדגים המטוגנים שדגו מהנהרות. בכל חורף הם מצאו עצמם בבעיה, כשהנהרות קפאו ולא ניתן היה לדוג את הדגים למאכל המטוגן שאהבו.

בשנת 1680, מעידים הבלגים, הלכו הכפריים שלהם על פתרון יצירתי. הם ניסו להחליף את הדגים שאינם, בתפוחי אדמה שנחתכו בצורת דגים וטוגנו, בדיוק כמו הדגים.

ההצלחה של הטעם הייתה מיידית. המנהג התפשט ומאז אוכלים בבלגיה את הצ'יפס. בבלגיה, אגב, הוא זכה לשם "פריץ", על שם האיש הראשון שהפך אותו למוצר הנמכר בדוכנים ברחוב.

מהצד השני של הגבול, בשנת 1755 כבר הופיעו בספרי בישול צרפתיים מתכונים של תפוחי אדמה מטוגנים. בארה"ב מוכר הייחוס של הצ'יפס לצרפת דווקא.

זה החל בשל העובדה שבשנת 1802 הגישו טבחיו של נשיא ארצות הברית תומאס ג'פרסון לאורחים בבית הלבן מאכל שכונה "תפוחי אדמה מטוגנים בסגנון צרפתי". זה היה הצ'יפס והוא יוחס לצרפתים, כי האמריקאים שמעו דוברי צרפתית ולא הבינו שהבלגים דוברים גם הם את השפה הזו.

כך התקבע בארה"ב השם "טוגנים צרפתיים", או באנגלית "פרנץ' פרייז" (French Fries).


הנה סרטון על מקורות הצ'יפס:

https://youtu.be/Ij7QjaUm1ZQ


עוד דיון על תולדות הצ'יפס:

https://youtu.be/rtA9vZopc2M


על ההמצאה במקרה הכי מצליחה בהיסטוריה - חטיף הצ'יפס:

https://youtu.be/NXeHeEHj9Xc


כך מגדלים את תפוחי האדמה בשבילם:

https://youtu.be/lkJ0aJNzf1g


וגם התפוצ'יפס שנוי במחלוקת לגבי הממציאים:

https://youtu.be/KCn3l4tbd9A?long=yes

המושג חַמִּין (Chamin) מתאר מגוון מאכלים מהמטבח היהודי, שייחודם הוא בכך שבישולם איטי, אורך זמן רב ומתבצע על מקור חום נמוך יחסית לקראת שבת.

רכיביו של החמין משתנים לפי מנהגי העדות השונות, אך בדרך כלל החמין מכיל בשר בקר, תפוחי אדמה, חומוס, שעועית, חיטה, גריסים וביצים קשות. לאחר שעות רבות של בישול של כל המרכיבים ביחד, כך שהם סופגים זה את טעמיו של זה. הנחתו לאורך שעות של הצ'ולנט, על האש, הופך את צבעו לחום כהה. כך מקבלים רכיביו גוון אחיד.

למעשה, החמין אינו מאכל אחד ולכן קשה להצביע על הממציאים או אפילו הסביבה שבו הומצא. נראה שהוא התפתח באופן מתמשך כסוגים שונים של מאכלי שבת יהודיים, כבישול איטי, שנמשך והתפתח לאורך דורות רבים, במסגרת המגבלה של שמירת השבת והדלקת אש בה.

המילה "חמין" מקורה במילה חם. בעדות המזרח, או ליתר דיוק אצל חלק מעדות צפון אפריקה, הוא נקרא בשמו הערבי "סחינה" ובתור קטניות מכניסים בו חומוס. אצל יוצאי עיראק הם קרויים "תבית". יהודים מהמוצא הספרדי בארץ קראו לו בעבר "דפינה", שפירושו בערבית "לקבור". הסיבה היא שבעבר נהגו לקבור את סירי הבשר לשבת בתוך בור עמוק, שמולא בגחלים לוחשות. שם, אגב, נהגו להפריד את חומרי הגלם זה מזה, באמצעות שקיקי כותנה.

הצ'ולנט, או טשולענט, הוא השיבוש היהודי אשכנזי של צמד המילים בצרפתית "chaud lent", שפירושן "חום איטי". אבל לעומת הקודמים שלו, שהיו עתירי בשר ופינוקי אוכל, היה הצ'ולנט קדירת שבת ענייה, עיסתית, ובעלת מרקם של דייסה, בה עורבבו מעט מרכיבים יחסית, כולם בסיר אחד וללא הפרדה זה מזה.


הנה הצ'ולנט בשכונות החרדיות (עברית):

https://youtu.be/Iq5Xuqnsb2o


כך נכין חמין (עברית):

https://youtu.be/bu3zv38CN8w


הגרסה הצפון אפריקאית (עברית):

https://youtu.be/KqXfUh3N07E


ועוד מהצ'ולנט החרדי (עברית):

https://youtu.be/_ofZftx4mbc?long=yes

סוג המאכל הפופולארי ביותר בעולם הוא הכריך, הסנדוויץ' (Sandwich).

יתכן שלא כולם חושבים על אוכל כעל חשוב מדי, אבל האמת היא שזה אחד הדברים החשובים בחיינו. ואחד הרגעים ההיסטוריים שנרשם בתולדות האנושות הוא הרגע שבו האוכל הופך נייד - היום שבו המציאו את הסנדוויץ' או הכריך!

אמנם הוא לא היה הראשון שאכל כך, אבל הסנדוויץ' נקרא על שם הדוכס הרביעי מסנדוויץ', ג'ון מונטאגיו. הדוכס אהב מאד להמר ולא רצה להפסיק את משחק הקלפים - אפילו לא כדי לאכול. כך שיום אחד, כשהיה שקוע מאוד במשחק קלפים, הוא צעק למשרתיו שהזמינו אותו לאכול: "הכניסו בשר בין שתי פרוסות לחם והביאוהו אליי!". הם עשו זאת והסנדביץ', בעברית "כריך", נכנס להיסטוריה.

סנדוויץ', עיירה אנגלית קטנה ולא מאד חשובה, התפרסמה תודות לכך בכל העולם ונכנסה להיסטוריה של המזון.


כך הומצא הסנדוויץ' (מתורגם):

https://youtu.be/7k6n46xBTxs


הייתם מאמינים שתולדות הסנדוויץ' מתחילים הרבה לפניו?

https://youtu.be/7-0uRPLhkT0


מתכון להכנת כריכי המועדון האהובים כל כך:

https://youtu.be/S_1_ZSMxRfg


כך מכינים סנדוויץ' במשרד החיוך של מיסטר בין:

https://youtu.be/bS1ePEZZCDY


וסרט על ממציא הסנדוויץ':

https://youtu.be/suwwSAhFmRU?long=yes

שקשוקה (Shakshouka) היא אחד המאכלים הטעימים והמעניינים במטבח הישראלי המסורתי ולמרבה ההתלהבות גם מהפשוטים שבהם. מדובר במאכל שמוגש בדרך כלת לארוחת בוקר או ארוחת הערב ורבים מחשיבים אותו לאחת המנות הטעימות שיש. בבסיס ההרכב הפשוט להפליא של השקשוקה עומדים שלושת אבני היסוד - עגבניות, שום וביצים המטוגנים עם תבלינים ומוגשים עם כיכר לחם טרי.

יש מאכלים רבים שברור היכן נולדו, על פי עדויות כתובות וסימנים אחרים. ההיסטוריה של השקשוקה היא מעט מסתורית יותר. מכיוון שלארץ הגיעה השקשוקה מעדות המזרח של צפון אפריקה, במיוחד מהטריפוליטאים של לוב ומהעדה הטוניסאית, משערים שבאזור זה היא נולדה.

חיזוק לכך נותן תבשיל מדרום איטליה שדומה מאוד לשקשוקה. הוא מכונה "ביצים בגיהינום" (Uovaall'inferno) ומכינים אותו מביצים מבושלות ברוטב עגבניות פיקנטי מתובל בבזיליקום. מסערים שהמורים שכבשו את סיציליה, הם שהביאו אותו לשם, ביחד עם מאכלים רבים אחרים, כמו הקוסקוס והסוכר.

את השקשוקה, הנחשבת במסעדות ישראליות מהמנות המבוקשות ביותר, מכינים בשלל סגנונות ותוספות. יש המוסיפים לה חצילים, פטריות, או גבינת פטה, אחרים מערבבים בה נקניקיות מרגז' חריפות, יש המגישים אותה על מצע של חומוס, במנה שזכתה לשם "חמשוקה", בעוד אחרים מניחים מעליה הר של טחינה.


הנה השקשוקה (עברית):

https://youtu.be/vGXs60sXP70


כך מכין אותה דוקטור שקשוקה (עברית):

https://youtu.be/JOAumKQH6e0


שקשוקה מהירה (עברית):

https://youtu.be/Trl7IY6g3Zs


ככה הסעודים מכינים את השקשוקה שלהם:

https://youtu.be/Ff8jgnUH3hw


בישראל השקשוקה היא גם אוכל רחוב בפיתה (עברית):

https://youtu.be/eIKov_XltIk


ואולי הפיתרון הוא חביתה פיצה, שקשוצה:

https://youtu.be/m4tREYTsTXM

הקפאת מזון משמרת אותו ושומרת על טריותו מהרגע שהוא מוקפא, למשך זמן רב ומונעת ריקבון. כך הוא יישמר, עד לזמן שבו הוא מופשר ונאכל.

איך זה קורה?

על ידי הפיכת הלחות העודפת לקרח מעכב תהליך ההקפאה את התפתחות מרבית זני החיידקים ומאט את ריקבון המזון.

ההקפאה מונעת מהחיידקים שבמזון להתפשט, הקור הרב מונע את התרבות החיידקים ועוצר את התפחותם ובעצם את תהליך הריקבון.

התהליך הזה מתחדש רק עם הפשרת המזון אבל אז הציפייה היא שהוא ייאכל במהירות יחסית או יבושל.


הנה סרטון על הקפאת מזון להמשך השבוע:

http://youtu.be/MYuzg6IovkU

במפעל השוקולד מייצרים את השוקולד מקקאו וממרכיבים נוספים. יצרני השוקולד מייצרים את השוקולד הגולמי. חלקם מייצר מהשוקולד הגולמי את סוגי השוקולד והתערובות שמהם מכינים את המוצרים השונים. השוקולד הנקי הוא שוקולד מריר. אם מצרפים לו תערובות חלב מקבלים שוקולד חלב, יש שוקולד בטעם תפוז או עם תוספות של אגוזים וכן הלאה.

במפעלים כאלה מייצרים גם את טבליות השוקולד שאנו כה אוהבים. הם שופכים את השוקולד לתוך תבניות, שנותנות לו את הצורות השונות.


כך אוספים את פולי הקקאו ומעבירים למפעל השוקולד:

https://youtu.be/pSEf-yzMq7M


כאן מייצרים מפולי הקקאו את השוקולד:

https://youtu.be/PXFLLsqVgbY


מפעל השוקולד מייצר את השוקולד שאנו מכירים:

https://youtu.be/nL-onodO91A


מכונות שמייצרות בונבוניירות וביצי הפתעה משוקולד:

https://youtu.be/XNXWr5tg6ho


וסרטון אנימציה לפעוטות - כך מכינים שוקולד:

http://youtu.be/PT7Q9B-eG1k?t=30s

כשקרח נוגע במשהו חם ממנו, החום עובר אל הקרח. הוא הופך לנוזל בתהליך שנקרא "מסיסות".

משום כך נמס הקרח במהירות, כשהוא בתוך כוס מיץ שאינו קר, או כשהוא נחשף לאוויר החם.


הנה המסיסות של חומרים (עברית):

https://youtu.be/LAGyMBr4Ems


ותזכורת להמסת הקרח בקוטב הצפוני ועד כמה היא לא בריאה לעולם:

http://youtu.be/KI1Mx9IzPs0

מרביתנו אוכלים, אולי בכל יום, מזון שהיה קפוא. ההקפאה היא ששמרה עליו מריקבון מהיר בדרך מהמפעל אל המקפיא שבמקרר שלנו. לאחר הפשרה קצרה ניתן לבשלו או לחמם את המזון המופשר וליהנות ממזון טרי כמעט לחלוטין.

כמעט, אגב, כי בכל הקפאה של מזון מועכים ושוברים אותו גבישי קרח שנוצרים בו מבפנים מה שמשנה את המרקם שלו ולעתים אף מקלקל את טעמו. כל אוהב בשר, לדוגמא, יאמר לכם שבשר טרי הוא הכי טעים ושבשר קפוא נוטה להיות יבש מדי ופחות מוצלח.

אבל מהי בעצם הקפאה?

אז הקפאה (Freezing) היא תהליך שבו חומר עובר ממצב צבירה של נוזל למצב צבירה מוצק. אם נוזל אפשר לשפוך אז קרח ממש לא. קרח הוא הנוזל לאחר הקפאה.

לשם ההקפאה נדרש בדרך כלל קירור של כל נוזל לנקודת הקיפאון שלו, במקרה של מים למשל מדובר באפס מעלות. כל טמפרטורה שמתחת לאפס תקפיא את המים, במהירות שהולכת וגדלה ככל שהטמפרטורה נמוכה.

בקיפאון של החורף הקר, למשל בצפון אירופה ובאמריקה הצפונית, יורדות הטמפרטורות מתחת לאפס. בקור כזה הופכים במקומות רבים האגמים למשטחי קרח, שכל השכבה העליונה של המים קופאת לחלוטין. במצב כזה ניתן ללכת ולהחליק על האגם במגלשיים ולא פעם אף לנסוע בכלי רכב. עם בוא הקיץ מופשרים המים וחוזרים להיות נוזלים כרגיל.

יש גם שיטת הקפאה פחות מוכרת ונפוצה, באמצעות הפעלת לחץ על הנוזל, אבל נעזוב אותה כרגע.


הנה הקפאה שמתרחשת בטמפרטורות נמוכות:

https://youtu.be/zSAcQpIrOSA


החלקה על הקרח באגם קפוא בשוודיה:

https://youtu.be/v3O9vNi-dkA


הקפאת מים בבקבוק ושעשועים אפשריים:

https://youtu.be/kEHdyiBMgAg


הקפאת מזון בפריזר, המקפיא, שומרת עליו מריקבון:

https://youtu.be/uWZwncX_4hk


והקפאת הגלידות המוצלחות והפחות מוצלחות (עברית):

https://youtu.be/naWDMyzHgkU

לאחר בדיקת החוקרים נראה שפרלאד ג'אני (Prahlad Jani), או פראהד ג'אני, הודי קשיש ומאמין הינדו ברטריאני, לא אכל דבר, מגיל 20 ועד מותו בגיל 90, במשך 70 שנה.

הוא ניהל את חייו בגישה נדירה ומרתקת שנקראת "פראנה". לפיה ניתן לקיים חיים המבוססים על אנרגיה ולא על מזון.

פראהד גאני, ההינדו הזקן, נלקח למעבדה וצולם במשך 10 ימים ברצף של 24 שעות ביממה. הרופאים המופתעים אישרו שאכן הוא אינו נוכל והוא מתקיים ללא צרכים בסיסיים והכרחיים של בני אדם.

הבריטריאני הרזה, לא אכל, לא שתה ולא עשה את צרכיו עד יום מותו במאי 2020, מעל 70 שנה ללא אוכל ועם מעט מאוד מים!


הנה סרטון על פרלאד ג'אני (מתורגם):

http://youtu.be/EE36ddpx6XU


סיפור מותו של ההינדו ג'אני:

https://youtu.be/hZDgBoAkj-A


הבריטריאן שחי בצום מתמיד:


https://youtu.be/FGF7EY2Ucm8


וניסוי שנעשה כדי להוכיח שניתן להתקיים ללא מזון במשך זמן רב (עברית):

http://youtu.be/rF-Yq2vHTEQ?long=yes

צבים מתחלקים לצבי יבשה וצבי ים. צבי היבשה ניזונים ממזון צמחי. הם אוכלים מינים שונים של ירקות, כגון עלי חסה, סלק, כרוב ועלי כרוב, עלי תרד, שורשים של גזר, כרובית וכמובן עגבניות ומלפפונים.

כשמאכילים צבים, הקפידו לתת להם בכל יום מזון טרי ולפנות את שאריות המזון הקודם.


הנה המזון הקלאסי של הצב - חסה:

https://youtu.be/uO6fqunLD4Y


וגזר:

https://youtu.be/oIpJPJLLIo8


צבי ים אוכלים גם מדוזות:

https://youtu.be/DmNOsOm0JiE


וצב שגם באכילת פטל לוקח את הזמן לאט:

https://youtu.be/vb11rZgfihc

קוויאר (Caviar) הוא מאכל יקר ונחשק בעולם כולו וברוסיה במיוחד. הוא נחשב המעדן בה' הידיעה של האלפיון העליון או חוג הסילון העולמי. במיוחד אוהבים עשירי העולם את הקוויאר השחור, שלא פעם כונה גם "הזהב השחור".

המדהים הוא שברוסיה של ימי הביניים היה קוויאר מאכל איכרים עממי. רק מאוחר יותר הוא הפך למעדן מלכים ושועי עולם. כששייקספיר כתב עליו במאה ה-17 הוא כבר היה מאכל עשירים ומעדן שהוא בגדר מותרות.

הקוויאר עשוי ביצי דגים שמופקות מנקבות דגי משפחת החדקן (Sturgeon), במיוחד משלושה מהם - בלוגה, שהקוויאר שלו הוא היקר ביותר, וגם מנקבות דגי אסטרה וסוורוגה.

את הקוויאר קוצרים הדייגים מנקבת החדקן, לאחר שהם לוכדים וממיתים אותה. מה שמעניין הוא שהדייגים חייבים לדאוג שהיא תמות בשלווה. הסיבה? - אם היא תחוש מאוימת, נקבת החדקן תפריש כימיקל חמוץ שיהרוס את טעמן של ביצי הקוויאר.

ואגב, זה עובד גם לפי הגיל. ככל שנקבת הדג שממנה נלקחים הביצים היא מבוגרת יותר, הולך טעם הקוויאר ומשתבח. אך מצב דגי החדקן, שהולכים ונכחדים בקצב מהיר, גורם לכך שמשנה לשנה מרקיע מחירם שחקים.

את הקוויאר נוהגים להגיש על פנקייקס זעירים ועשויי קמח כוסמת שנקראים בליני. בעלי הממון אוכלים אותו ללא תוספות, בכפית עשויה צדף, מכיוון שכפית מתכת פוגמת גם היא בטעם העדין של הקוויאר.

מקור השם קוויאר הוא במילה הפרסית "קאג - אוור", שפירושה "מייצר ביצי הדגים".


הנה תולדות הקוויאר והכל עליו:

https://youtu.be/5_O5bT3hfkQ


עוד על ההיסטוריה של הקוויאר:

https://youtu.be/qj75FbpcvUA


הסבר מקיף על הקוויאר:

https://youtu.be/DpbyQ4RWeuk


ולמה הקוויאר כל כך יקר?

https://youtu.be/sElsPrcgCao?long=yes

ודאי טעמתם פעם את הג'לי הקר, אותו קינוח מתוק ורוטט מהמקרר שבעבר היה אחד הקינוחים האהובים על ילדים בארץ ובעולם.

סודו של המקפא הטעים והמוזר הזה הוא הג'לטין. בבית מכינים את הג'לי בדרך כלל מתערובת של מים ואבקה המכילה את הג'לטין ואת חומרי הטעם.

ג'לטין הוא חומר טבעי שמופק בתעשיית המזון. כשהוא בא במגע עם מים רותחים ואחרי כן מקורר, יוצר הג'לטין מעין רשת סבוכה ותלת-מימדית, שבתוכה לכודים המים. לכן הג'לי הוא מעין מוצק גמיש ורועד.


הכנת ג'לי מכוס מיץ בצירוף כפית ג'לטין, עם קצת פסיפלורה:

http://youtu.be/JRWYoR9QsYQ



ועלייתו ונפילתו של הג'לי כקינוח אהוב ופופולרי:

https://youtu.be/7Ye7MAGoaeo?long=yes

הנקטרינה (Nectarine), האחות הקירחת וחסרת השיער של האפרסק, היא פרי שצבעו עז וטעמו חמצמץ עד מתוק.

רבים מתלבטים לגבי הנקטרינה, האם היא סוג של הכלאה בין אפרסק לשזיף, או שינוי הנדסה גנטית של האפרסקים, כך שייעלם השיער שלה.

אבל התשובה היא שלילית. הנקטרינה אינה הכלאה גנטית בין אפרסק לשזיף.

הסיפור הוא הכי פשוט שיש. הנקטרינה היא מוטציה קדומה של אפרסק, שהפכה לזן נוסף של הפרי האהוב כל כך.

היסטורית, גם האפרסק וגם הנקטרינה מוצאם במקור מסין. לאחר שעברה תהליך אבולציוני טבעי, הפכה הנקטרינה תת זן של האפרסק.

הטעם שלה, בצד היותה פחות בעייתית לסובלים מאלרגיות לשיער של האפרסק, הפכו גם את הנקטרינה לפרי אהוב ומבוקש.

כיום מגדלים נקטרינות ואפרסקים בארצות רבות בעולם. תמצאו אותם מגודלים מדרום אמריקה וארה"ב ועד יפן, המזרח התיכון וסין באסיה, במדינות הבלקן ותורכיה שבאירופה ואפילו בדרום אפריקה ואוסטרליה.


הנה ההבדלים בין אפרסקים לנקטרינות:

https://youtu.be/aBiyuaQojUo


נקטרינות ואפרסקים - מהמטע ועד לשוק:

https://youtu.be/hLp9ggmxtx8


כך מגדלים את הנקטרינות:

https://youtu.be/pao-vlzJWJQ?long=yes