מי היה מנהיג סין הקומוניסטית מאו?
כנראה שאין עוד שליט בהיסטוריה שיש ניגוד כה עצום בין מעשיו האכזריים והנזקים שגרם לעמו ובין אהבת העם אליו, כמו מַאוֹ דְזֶה-דוּנְג (Mao Zedong), מנהיג סין הקומוניסטית במשך כ-40 שנה.
הוא היה מורה פשוט, שהפך למצביא הקומוניסטי שיוביל לניצחון במלחמת האזרחים הסינית, ישתלט על מדינת הענק ויהיה למנהיג המדינה הגדולה בעולם.
מכאן יוביל מאו מהפכה קומוניסטית שהפכה אומה עצומה וקשה לניהול לנשלטת ביד הברזל שלו. מי שהיה גאון טקטי ואסטרטגי גם במלחמות ועימותים צבאיים, במיוחד במלחמת האזרחים הסינית ובמלחמת קוריאה בה הייתה סין מעורבת וניצחה, ישלוט בה עד מותו.
במערב, אגב, על אף שהיה אחראי לעשרות מיליוני מתים מבני עמו, נתפס היו"ר מאו, כמו שהוא כונה אז בקרב צעירים ומעריצי הקומוניזם, כגאון ראוי להערצה.
אפילו הביטלס הזכירו אותו באחד מלהיטיהם על "אתה אומר שאתה רוצה מהפכה...".
שכן מאו טסה טונג, או צה טונג, כמו שנהגו בעברית לכתוב את שמו, השתלט על סין תוך מלחמת אזרחים שניהל והנהיג כנגד השלטון הקודם, כשהוא מנווט קבוצה שבה לא היה מנהיג בלתי מעורער, אבל הצליח בכשרונו הפוליטי להוביל חצי מאה.
בניגוד לשלטון היחיד של סטלין למשל, בברית המועצות, שלטון שהתבסס על רצח של כל מי שאיים על שלטונו או שנחשד כחזק מדי, כוחו של מאו היה דווקא בשליטה חכמה על מערכת האיזונים והבלמים של המפלגה הקומוניסטית הסינית, אותה הנהיג. המפלגה אפשרה לו לשלוט זמן כה רב, בזכות בריתות וחזיתות שהוא שינה כל הזמן ולא בכוח הדיקטטורה שלו.
מול העם זה כמובן היה אחרת. הערכות החוקרים מדברות על כ-60 מיליון סינים שמתו בגללו. כי כמו כל דיקטטור, גם הוא ניהל מסעות הרג ומאסרים המוניים, לכאורה כדי להילחם באויב הקפיטליסטי. אבל בכשרונו ויכולותיו להציג את מה שנראה כתמיכה ציבורית וזעם עממי אותנטי אפשר לו לעשות כמעט הכל.
כך, בזכות המיומנות הפוליטית שלו ונישא על מה שהוצג כהערצת ההמונים, מאו הנהיג מעון מהפכה פנימית מתמדת, שבלטה בשני קמפיינים שהוא הנהיג לשינויים בסין, שניהם היו נוראים לעם הסיני והביאו למותם של עשרות מיליוני סינים.
בסוף שנות ה-50 מתו עשרות מיליוני סינים במה שזכה בסין לשם "הרעב הגדול". הוא נגרם על ידי "הקפיצה הגדולה קדימה", הקמפיין המאואיסטי שעיקרו רפורמות תיעוש שנועדו להוביל את סין לעולם המודרני. הרפורמות הללו נוהלו מהר מדי ובלי הכנה ראויה ומספקת, ולא עזר השם מעורר ההשראה שדיבר על "קפיצה גדולה קדימה" - בפועל היה זה אסון עצום וקטלני לכמעט 50 מיליון איש.
"מהפכת התרבות" הסינית היא עוד קמפיין של מאו שהיה לאחת הזוועות הקשות שידע העולם במאה ה-20. המהפכה "התרבותית" הזו, שנמשכה עשור, עד שנת 1976, שאפה למחוק את ההרגלים, המנהגים, הרעיונות והתרבות של החברה הסינית המסורתית. המהפכה הזו הסתיימה רשמית רק כשמאו הלך לעולמו, לא לפני שהביאה למותם של עוד שני מיליון אזרחים.
שנים לאחר מותו, הודתה אפילו המפלגה הקומוניסטית הסינית בנזקים ואי-הסדרים ואפילו בנסיגה שגרמה באופן אירוני "הקפיצה הגדולה קדימה" בתקופת שלטונו של מאו.
אף על פי כן ועדיין, גם היום רבים בסין מעדיפים שלא לזכור למאו את האסונות האיומים שחוללה מדיניותו. רבים מהסינים מעדיפים לזכור את מאו בתור המהפכן הגיבור שהוביל ב-1949 להקמתה של המדינה שתפסה עם הזמן את מקומה בעולם המודרני וכיום אף מובילה בשורה הראשונה של המעצמות העולמיות, כמעט בכל תחום.
תכנית "הקפיצה הגדולה קדימה" שגרמה אסון עצום לסין:
כנראה שאין עוד שליט בהיסטוריה שיש ניגוד כה עצום בין מעשיו האכזריים והנזקים שגרם לעמו ובין אהבת העם אליו, כמו מַאוֹ דְזֶה-דוּנְג (Mao Zedong), מנהיג סין הקומוניסטית במשך כ-40 שנה.
הוא היה מורה פשוט, שהפך למצביא הקומוניסטי שיוביל לניצחון במלחמת האזרחים הסינית, ישתלט על מדינת הענק ויהיה למנהיג המדינה הגדולה בעולם.
מכאן יוביל מאו מהפכה קומוניסטית שהפכה אומה עצומה וקשה לניהול לנשלטת ביד הברזל שלו. מי שהיה גאון טקטי ואסטרטגי גם במלחמות ועימותים צבאיים, במיוחד במלחמת האזרחים הסינית ובמלחמת קוריאה בה הייתה סין מעורבת וניצחה, ישלוט בה עד מותו.
במערב, אגב, על אף שהיה אחראי לעשרות מיליוני מתים מבני עמו, נתפס היו"ר מאו, כמו שהוא כונה אז בקרב צעירים ומעריצי הקומוניזם, כגאון ראוי להערצה.
אפילו הביטלס הזכירו אותו באחד מלהיטיהם על "אתה אומר שאתה רוצה מהפכה...".
שכן מאו טסה טונג, או צה טונג, כמו שנהגו בעברית לכתוב את שמו, השתלט על סין תוך מלחמת אזרחים שניהל והנהיג כנגד השלטון הקודם, כשהוא מנווט קבוצה שבה לא היה מנהיג בלתי מעורער, אבל הצליח בכשרונו הפוליטי להוביל חצי מאה.
בניגוד לשלטון היחיד של סטלין למשל, בברית המועצות, שלטון שהתבסס על רצח של כל מי שאיים על שלטונו או שנחשד כחזק מדי, כוחו של מאו היה דווקא בשליטה חכמה על מערכת האיזונים והבלמים של המפלגה הקומוניסטית הסינית, אותה הנהיג. המפלגה אפשרה לו לשלוט זמן כה רב, בזכות בריתות וחזיתות שהוא שינה כל הזמן ולא בכוח הדיקטטורה שלו.
מול העם זה כמובן היה אחרת. הערכות החוקרים מדברות על כ-60 מיליון סינים שמתו בגללו. כי כמו כל דיקטטור, גם הוא ניהל מסעות הרג ומאסרים המוניים, לכאורה כדי להילחם באויב הקפיטליסטי. אבל בכשרונו ויכולותיו להציג את מה שנראה כתמיכה ציבורית וזעם עממי אותנטי אפשר לו לעשות כמעט הכל.
כך, בזכות המיומנות הפוליטית שלו ונישא על מה שהוצג כהערצת ההמונים, מאו הנהיג מעון מהפכה פנימית מתמדת, שבלטה בשני קמפיינים שהוא הנהיג לשינויים בסין, שניהם היו נוראים לעם הסיני והביאו למותם של עשרות מיליוני סינים.
בסוף שנות ה-50 מתו עשרות מיליוני סינים במה שזכה בסין לשם "הרעב הגדול". הוא נגרם על ידי "הקפיצה הגדולה קדימה", הקמפיין המאואיסטי שעיקרו רפורמות תיעוש שנועדו להוביל את סין לעולם המודרני. הרפורמות הללו נוהלו מהר מדי ובלי הכנה ראויה ומספקת, ולא עזר השם מעורר ההשראה שדיבר על "קפיצה גדולה קדימה" - בפועל היה זה אסון עצום וקטלני לכמעט 50 מיליון איש.
"מהפכת התרבות" הסינית היא עוד קמפיין של מאו שהיה לאחת הזוועות הקשות שידע העולם במאה ה-20. המהפכה "התרבותית" הזו, שנמשכה עשור, עד שנת 1976, שאפה למחוק את ההרגלים, המנהגים, הרעיונות והתרבות של החברה הסינית המסורתית. המהפכה הזו הסתיימה רשמית רק כשמאו הלך לעולמו, לא לפני שהביאה למותם של עוד שני מיליון אזרחים.
שנים לאחר מותו, הודתה אפילו המפלגה הקומוניסטית הסינית בנזקים ואי-הסדרים ואפילו בנסיגה שגרמה באופן אירוני "הקפיצה הגדולה קדימה" בתקופת שלטונו של מאו.
אף על פי כן ועדיין, גם היום רבים בסין מעדיפים שלא לזכור למאו את האסונות האיומים שחוללה מדיניותו. רבים מהסינים מעדיפים לזכור את מאו בתור המהפכן הגיבור שהוביל ב-1949 להקמתה של המדינה שתפסה עם הזמן את מקומה בעולם המודרני וכיום אף מובילה בשורה הראשונה של המעצמות העולמיות, כמעט בכל תחום.
תכנית "הקפיצה הגדולה קדימה" שגרמה אסון עצום לסין:
