מהם תולדות התותחים?
ההיסטוריה של התותחים (Cannons) היא בת כמעט אלף שנים. התותחים שהומצאו אז חוללו מהפכה של ממש בעולם המלחמה, הם שינו את הקרבות ואת פני המלחמה, עם השפעה משמעותית על מהלך ההיסטוריה.
אבל נתחיל מההתחלה, כמקובל. ההיסטוריה של התותחים מתחילה בסין העתיקה, שם פותח לראשונה אבק השריפה במאה ה-9 לספירה. הסינים היו הראשונים שהשתמשו באבק שריפה ככלי נשק באמצעות "קני במבוק" פשוטים שהיו אבות הטיפוס הראשונים של התותחים.
הקרב הראשון בהיסטוריה שיש לגביו תיעוד על שימוש בתותחים היה בסין. שם מתועד כלי ירי, מבוסס אבק שריפה, שירה בקרב בשנת 1132. התותח הקדום הזה הגן אז על העיר דֶה-אָן, שבמחוז הֶבֵּיי של ימינו. מטרת התותח באותם ימים הייתה לשרוף את כלי המצור המנסים לאפשר פריצה אל העיר, כמו גם להשמיד מטרות אויב, במרחק של... 10 צעדים.
במערב, התותח הופיע לראשונה אצלנו, כאן בארץ, ממש בעמק יזרעאל. לפי ההיסטוריון הערבי אחמד אל-חסן זה היה בקרב עין ג'אלות המפורסם, בשנת 1260. בקרב הזה ירו הממלוכים בתותחים לראשונה. ככל הידוע הם למדו כיצד להשתמש באבק שריפה מהמונגולים שבאסיה. למרבה האירוניה, בקרב החשוב במיוחד הזה הם נלחמו והביסו את הצבא המונגולי דווקא ועצרו את התפשטותו לאירופה.
לאירופה מגיע אבק השריפה בראשית המאה ה-13. נזיר פרנסיסקני בשם רוג'ר בייקון פרסם ב-1268 נוסחה לא מדויקת שמצא לאבק שריפה. את הנוסחה שיפר אלברטוס מגנוס וב-1275 הוא מצא את הנוסחה הגרמנית והמדויקת לאבק שריפה.
ובתחילת המאה ה-14 מיוצרים בה התותחים הראשונים. באותה מאה מגיע גם התיעוד הראשון והעתיק ביותר של שימוש בתותחים באירופה. זה קורה בשנת 1327, כשאדוארד השלישי מלך אנגליה משתמש בהם במצור על ברוויק-אפון-טוויד (Berwick-upon-Tweed). וולטר מילימט צייר אז חייל שיורה פגז דמוי חץ. יש לציין שהתותחים הראשונים היו רחוקים מלהיות מדויקים ובמקביל ליכולות ההגנה של הערים, הם נועדו בעיקר להפיל חומות של ערים מבוצרות היטב.
התותחים המוקדמים הללו היו פרימיטיביים למדי - גלילי מתכת כבדים שנטענו בקדמת התותח, וירו פגזי אבן או מתכת.
מהפכה של ממש בתחום חלה במהלך המאה ה-15, כאשר משפחת אלברגטי (Alberghetti) מאיטליה פיתחה שיטה ליציקת תותחים מברונזה. זה אפשר יצירת כלים חזקים יותר, אמינים יותר, שיכלו לירות פגזים כבדים יותר למרחקים ארוכים יותר. התותחים הפכו לכלי מרכזי בהפלת חומות וביצורים, דבר ששינה לחלוטין אסטרטגיות צבאיות ואפילו את אופן בניית ערים וביצורים.
במאה ה-16 יפותחו הקולוורינים (Culverins), שהיו תותחים ארוכים יותר עם טווח מוגדל. בשלב הזה גם התותחים הימיים הופכים לנשק סטנדרטי על ספינות קרב. במאה זו תתחיל גם הסטנדרטיזציה של קוטר הקנה, מה שנקרא "קליבר", כאשר הנרי השמיני מלך אנגליה מוביל בהצלחה את המאמצים ליצירת מערכת אחידה של גדלי תותחים.
המאה ה-17 מביאה איתה את המצאת התחמושת המתפוצצת והפגזים החלולים, בעוד השוודים הם חלוצים בפיתוח תותחים קלים יותר, שניתן להזיז בקלות רבה יותר בשדה הקרב. הגנרל השוודי גוסטב אדולף (Gustav Adolf) משנה את טקטיקות הקרב עם "תותחי העור" (Leather cannon) שלו, שהם קלים מספיק כדי לזוז עם חיילי הרגלים.
בראשית מאה ה-19 משתפרים מאוד הטווח, הדיוק וההרס שגורמים התותחים, מה שהופך אותם לכלי נשק שמכריע מערכות. זו התקדמות עצומה בתפקידם ויכולותיהם. הטקטיקן הגאון נפוליאון בונפרטה מחדש בריכוז תותחיו לסוללות ענק הכוללות עשרות ואף מאות תותחים.
המהפכה התעשייתית במאה ה-19 מחוללת מהפכה נוספת בתותחנות. טכנולוגיות חדשות מאפשרות עתה יציקת תותחים מברזל וברזל יצוק ולאחר מכן מפלדה. שיטות אלה יביאו לייצור של נשק חזק, קל ומדויק יותר. אלפרד קרופ (Alfred Krupp) הגרמני מפתח את תותח הפלדה היצוקה הראשון ב-1847 ומפעלי קרופ הופכים לספקי הנשק המובילים בעולם.
באמצע המאה ה-19 היה מעבר מטעינה קדמית לטעינה מהמפרש (breech-loading). השינוי הזה אפשר ירי מהיר והפחית באופן משמעותי את הסיכון למפעילי התותח. את העוצמה ההרסנית של התותחים החדשים יגדילו מאוד גם שיפורים בתחמושת, כולל פגזים ממולאים בחומרי נפץ.
באותה מאה נוצרים גם תותחים בעלי קנה חלק קדח, שיורים גם את הפגז המתפוצץ וגם את פגז הברזל. המפורסם מהתותחים הללו, שהולכים ומחליפים את תותחי-השדה וההוביצרים הישנים, היה ה"נפוליאון 12-פאונדר" הצרפתי. הוא התפרסם מאוד במלחמת האזרחים האמריקנית, בה נעשה בו שימוש רב.
במלחמת העולם הראשונה, תחילת המאה ה-20, התותחים כבר מהווים את הנשק הקטלני ביותר ואחראים למרבית האבידות בשדה הקרב. התותח "קנון דה 75 מילימטר" (Canon de 75 mm) הצרפתי נחשב לאחד התותחים המתקדמים ביותר בתקופה זו, עם מנגנון בלימה הידראולי שיאפשר ירי מהיר מבלי לכוון מחדש בין יריות.
מלחמת העולם השנייה תביא איתה תותחים ניידים אף יותר, כשרבים מהם מותקנים על טנקים או כלי רכב ממונעים אחרים. התותח הגרמני המפורסם "פלאק 88" (Flak 88) יפגין רב-תכליתיות מרשימה כנשק, הן נגד מטוסים וגם נגד טנקים.
בעידן המודרני, התותחים הפכו למתוחכמים עוד יותר עם מערכות תותחים מונחי לייזר, תחמושת חכמה, ותותחים אלקטרומגנטיים (Electromagnetic railguns). יש מהם שמשתמשים בחשמל במקום באבק שריפה. תותח M982 אקסקליבור (Excalibur) של צבא ארה"ב, למשל, יכול לפגוע במטרות במרחק של 40 ק"מ עם דיוק של פחות ממטר.
למרות הופעתם של טילים וכלי נשק מונחים, תותחים ארטילריים נותרו חלק חיוני מכוחות צבאיים מודרניים. הם מספקים אש תומכת מדויקת ועוצמתית בשדה הקרב. אותו כלי נשק שהחל כצינור במבוק פשוט לפני יותר מאלף שנה ימשיך ודאי להתפתח ולהשפיע על המלחמה המודרנית.
ההיסטוריה של התותחים (Cannons) היא בת כמעט אלף שנים. התותחים שהומצאו אז חוללו מהפכה של ממש בעולם המלחמה, הם שינו את הקרבות ואת פני המלחמה, עם השפעה משמעותית על מהלך ההיסטוריה.
אבל נתחיל מההתחלה, כמקובל. ההיסטוריה של התותחים מתחילה בסין העתיקה, שם פותח לראשונה אבק השריפה במאה ה-9 לספירה. הסינים היו הראשונים שהשתמשו באבק שריפה ככלי נשק באמצעות "קני במבוק" פשוטים שהיו אבות הטיפוס הראשונים של התותחים.
הקרב הראשון בהיסטוריה שיש לגביו תיעוד על שימוש בתותחים היה בסין. שם מתועד כלי ירי, מבוסס אבק שריפה, שירה בקרב בשנת 1132. התותח הקדום הזה הגן אז על העיר דֶה-אָן, שבמחוז הֶבֵּיי של ימינו. מטרת התותח באותם ימים הייתה לשרוף את כלי המצור המנסים לאפשר פריצה אל העיר, כמו גם להשמיד מטרות אויב, במרחק של... 10 צעדים.
במערב, התותח הופיע לראשונה אצלנו, כאן בארץ, ממש בעמק יזרעאל. לפי ההיסטוריון הערבי אחמד אל-חסן זה היה בקרב עין ג'אלות המפורסם, בשנת 1260. בקרב הזה ירו הממלוכים בתותחים לראשונה. ככל הידוע הם למדו כיצד להשתמש באבק שריפה מהמונגולים שבאסיה. למרבה האירוניה, בקרב החשוב במיוחד הזה הם נלחמו והביסו את הצבא המונגולי דווקא ועצרו את התפשטותו לאירופה.
לאירופה מגיע אבק השריפה בראשית המאה ה-13. נזיר פרנסיסקני בשם רוג'ר בייקון פרסם ב-1268 נוסחה לא מדויקת שמצא לאבק שריפה. את הנוסחה שיפר אלברטוס מגנוס וב-1275 הוא מצא את הנוסחה הגרמנית והמדויקת לאבק שריפה.
ובתחילת המאה ה-14 מיוצרים בה התותחים הראשונים. באותה מאה מגיע גם התיעוד הראשון והעתיק ביותר של שימוש בתותחים באירופה. זה קורה בשנת 1327, כשאדוארד השלישי מלך אנגליה משתמש בהם במצור על ברוויק-אפון-טוויד (Berwick-upon-Tweed). וולטר מילימט צייר אז חייל שיורה פגז דמוי חץ. יש לציין שהתותחים הראשונים היו רחוקים מלהיות מדויקים ובמקביל ליכולות ההגנה של הערים, הם נועדו בעיקר להפיל חומות של ערים מבוצרות היטב.
התותחים המוקדמים הללו היו פרימיטיביים למדי - גלילי מתכת כבדים שנטענו בקדמת התותח, וירו פגזי אבן או מתכת.
מהפכה של ממש בתחום חלה במהלך המאה ה-15, כאשר משפחת אלברגטי (Alberghetti) מאיטליה פיתחה שיטה ליציקת תותחים מברונזה. זה אפשר יצירת כלים חזקים יותר, אמינים יותר, שיכלו לירות פגזים כבדים יותר למרחקים ארוכים יותר. התותחים הפכו לכלי מרכזי בהפלת חומות וביצורים, דבר ששינה לחלוטין אסטרטגיות צבאיות ואפילו את אופן בניית ערים וביצורים.
במאה ה-16 יפותחו הקולוורינים (Culverins), שהיו תותחים ארוכים יותר עם טווח מוגדל. בשלב הזה גם התותחים הימיים הופכים לנשק סטנדרטי על ספינות קרב. במאה זו תתחיל גם הסטנדרטיזציה של קוטר הקנה, מה שנקרא "קליבר", כאשר הנרי השמיני מלך אנגליה מוביל בהצלחה את המאמצים ליצירת מערכת אחידה של גדלי תותחים.
המאה ה-17 מביאה איתה את המצאת התחמושת המתפוצצת והפגזים החלולים, בעוד השוודים הם חלוצים בפיתוח תותחים קלים יותר, שניתן להזיז בקלות רבה יותר בשדה הקרב. הגנרל השוודי גוסטב אדולף (Gustav Adolf) משנה את טקטיקות הקרב עם "תותחי העור" (Leather cannon) שלו, שהם קלים מספיק כדי לזוז עם חיילי הרגלים.
בראשית מאה ה-19 משתפרים מאוד הטווח, הדיוק וההרס שגורמים התותחים, מה שהופך אותם לכלי נשק שמכריע מערכות. זו התקדמות עצומה בתפקידם ויכולותיהם. הטקטיקן הגאון נפוליאון בונפרטה מחדש בריכוז תותחיו לסוללות ענק הכוללות עשרות ואף מאות תותחים.
המהפכה התעשייתית במאה ה-19 מחוללת מהפכה נוספת בתותחנות. טכנולוגיות חדשות מאפשרות עתה יציקת תותחים מברזל וברזל יצוק ולאחר מכן מפלדה. שיטות אלה יביאו לייצור של נשק חזק, קל ומדויק יותר. אלפרד קרופ (Alfred Krupp) הגרמני מפתח את תותח הפלדה היצוקה הראשון ב-1847 ומפעלי קרופ הופכים לספקי הנשק המובילים בעולם.
באמצע המאה ה-19 היה מעבר מטעינה קדמית לטעינה מהמפרש (breech-loading). השינוי הזה אפשר ירי מהיר והפחית באופן משמעותי את הסיכון למפעילי התותח. את העוצמה ההרסנית של התותחים החדשים יגדילו מאוד גם שיפורים בתחמושת, כולל פגזים ממולאים בחומרי נפץ.
באותה מאה נוצרים גם תותחים בעלי קנה חלק קדח, שיורים גם את הפגז המתפוצץ וגם את פגז הברזל. המפורסם מהתותחים הללו, שהולכים ומחליפים את תותחי-השדה וההוביצרים הישנים, היה ה"נפוליאון 12-פאונדר" הצרפתי. הוא התפרסם מאוד במלחמת האזרחים האמריקנית, בה נעשה בו שימוש רב.
במלחמת העולם הראשונה, תחילת המאה ה-20, התותחים כבר מהווים את הנשק הקטלני ביותר ואחראים למרבית האבידות בשדה הקרב. התותח "קנון דה 75 מילימטר" (Canon de 75 mm) הצרפתי נחשב לאחד התותחים המתקדמים ביותר בתקופה זו, עם מנגנון בלימה הידראולי שיאפשר ירי מהיר מבלי לכוון מחדש בין יריות.
מלחמת העולם השנייה תביא איתה תותחים ניידים אף יותר, כשרבים מהם מותקנים על טנקים או כלי רכב ממונעים אחרים. התותח הגרמני המפורסם "פלאק 88" (Flak 88) יפגין רב-תכליתיות מרשימה כנשק, הן נגד מטוסים וגם נגד טנקים.
בעידן המודרני, התותחים הפכו למתוחכמים עוד יותר עם מערכות תותחים מונחי לייזר, תחמושת חכמה, ותותחים אלקטרומגנטיים (Electromagnetic railguns). יש מהם שמשתמשים בחשמל במקום באבק שריפה. תותח M982 אקסקליבור (Excalibur) של צבא ארה"ב, למשל, יכול לפגוע במטרות במרחק של 40 ק"מ עם דיוק של פחות ממטר.
למרות הופעתם של טילים וכלי נשק מונחים, תותחים ארטילריים נותרו חלק חיוני מכוחות צבאיים מודרניים. הם מספקים אש תומכת מדויקת ועוצמתית בשדה הקרב. אותו כלי נשק שהחל כצינור במבוק פשוט לפני יותר מאלף שנה ימשיך ודאי להתפתח ולהשפיע על המלחמה המודרנית.
