חץ וקשת הם מכלי הנשק העתיקים והשימושיים של העת העתיקה. אחד המעניינים מבין הפיתוחים שנוצרו מהם ברבות השנים היה כלי נשק מכני בשם "הקשת המוצלבת" (Crossbow), או "רובה הקשת".

בקשת זו סייע לדריכת המיתר מנגנון מכני עם ידית וגלגלת, מה שנתן גם לקשתים שאינם חזקים לירות בה. מנגד, חסרון שיטה זו היה האיטיות של ירי החיצים, שגרמה לקצב ירי נמוך בהרבה מהקשת הוותיקה.

היסטוריונים צבאיים משערים שהקשת המוצלבת מבוססת על הבליסטרה, כלי נשק ענקי שעובד בצורה דומה לשל רובה-הקשת.

הקשת המוצלבת היא אולי כלי הנשק דמוי-רובה העתיק ביותר שיש. זוהי קשת שמותקנת אופקית על ידית עץ. בניגוד לקשת הרגילה, שבה נורה החץ על ידי שחרור המיתר, היורה בקשת המוצלבת משתמש בהדק, הגורם לשחרור המיתר שיורה מעין קליעים. אמנם נדרש זמן רב יותר בכדי לדרוך קשת מוצלבת, אך היא לא חייבה את היורה לידע או מיומנות רבה, כמו אלה שנדרשו מהיורה בקשת חיצים.

ככל הידוע נולדה הקשת המוצלבת בסין, כמה מאות לפני הספירה. היתרונות שלה הגדילו את צבאות הלחימה הסינית משמעותית ומאד שינו את הטקטיקה הצבאית. לאירופה הגיעה הקשת המוצלבת עם תחילת ימי הביניים והפכה לכלי לחימה מועדף. שם גם זכתה לפרסום ככלי יעיל מאד, בעל טווח של מאות מטרים וחודר מגן ושריון. למעט האנגלים, שהיו מנוסים ומיומנים מאד בחץ וקשת, ברוב חלקי אירופה אומץ רובה-הקשת במהירות.

בתקופת מסעי הצלב הראשונים נחשבה הקשת המוצלבת כה אכזרית שהכנסייה אסרה להשתמש בה כנגד נוצרים באירופה והתירה להלחם בה רק כנגד המוסלמים הכופרים.

הקשת המוצלבת ידועה גם בכינויים נוספים שלה, כמו קשת אופקית, רובה קשת, רובה חיצים ועוד.



הנה הקשת המוצלבת של ימי הביניים:

https://youtu.be/Ziq5zm4uO-Y


יתרונות רובה הקשת המוצלבת יושמו במטוסים (עברית):

https://youtu.be/4S7iy1wl1l4


ירי בקשת מוצלבת:

https://youtu.be/nTH_5M7Q-pA


והסבר מפורט על תכונות רובה הקשת הזה:

https://youtu.be/3D64oZCHAns

שמן הזית מיוצר כבר אלפי שנים בבתי בד (Olive press). מיד בתום המסיק, לאחר שנמסקו, או נקטפו הזיתים, יובלו פירותיו של עץ הזית אל בית בד, בו יופק מהם השמן.

השיטה שבה פועלים בתי בד מסורתיים היא של עקלים ומכבשים. את השמן מפיקים מזיתים טריים שנקטפים לפני כן מעצי זית.

את הזיתים מוסקים (אוספים) כשהם בשלים ובו ביום מעבירים אותם לבית הבד בכדי להפיק מהם את השמן.

בתי בד מודרניים פועלים בשיטה "דו-פאזית" שבה אין חימום של הפסטה (רסק הזיתים) ואין החדרת מים בתהליך. הזיתים נמסקים בשיא בשלותם ומועברים עוד באותו היום אל בית הבד לשם הפקת השמן.

כדי לשמור על איכותו, נוצר שמן הזית בכבישה קרה, שבה שומרים על הטמפרטורה נמוכה לאורך כל תהליך הכבישה. בכבישה הקרה מפיקים את השמן על ידי לחיצה מכנית על הגרעין או על הפרי. בשיטה זו מופק פחות שמן משיטות אחרות, אך הוא יהיה איכותי יותר, בזכות השמירה בכבישה הקרה על הערכים התזונתיים שבו.

את הכוח להנעת הלחיצה ואבני הריחיים יותרים באנרגיית מים, רוח, או בהמות המסובבות את האבנים.

את השמן שנוצר בבית הבד נוהגים בדרך כלל להעביר לאחסון במיכלי נירוסטה. השמן מאוחסן בתוכם עד למכירתו, לאריזה בבקבוקים או עד השימוש בו בבית הבד.


כך מפיקים את שמן הזית מהעץ ועד בית הבד (עברית):

https://youtu.be/5-fNkrueSO0


בית בד טמפלרי מהמאה ה-19 בשרונה שבתל אביב (עברית):

https://youtu.be/6GsXq3f2MW0


בתי בד עתיקים ניתן למצוא בכל רחבי המזרח התיכון ולצידם בתי בד חדישים כמו זה:

https://youtu.be/2oGTSOIkRk8?t=2m40s


הסבר של הכבישה הקרה (עברית):

https://youtu.be/HnaLcR_Oq50


על הכנת שמן זית:

http://youtu.be/H8Ai8ywrtME


והכנת שמן זית תעשייתי:

https://youtu.be/aieNV3V4b_s

הבליסטרה הייתה מעין רובה קשת גדול, שהומצא על ידי היוונים ופותח על ידי הרומאים. היא נחשבת הסוג הקדום ביותר של קטפולטה והייתה החלשה מבין סוגי הקטפולטות, כמו המנגונל והטרבושה. הירי שלה היה שטוח מסלול, כמו חץ שנורה מקשת, או כדור של רובה.

הבליסטראות ירו חץ גדול או כמה חצים קטנים על האוייב. הן היו מדוייקות מאד והחיילים שעמדו נגדן פחדו מהן מאד.

המילה בליסטרה מגיעה מהמילה היוונית Ballistes שפירושה "לזרוק".


הנה סרטון על הירי של הבליסטרה היוונית:

http://youtu.be/GP7VK8qiV7E


הנה שחזור של בליסטרה וירי:

http://youtu.be/jolYDinb_50?t=23s

עוד מימי העת העתיקה נחשבות הפירמידות במצרים לפלא אמיתי. במשך שנים רבות לא הצליחו החוקרים להבין כיצד ניתן היה לבנות מבנים עצומים שכאלה בעזרת הטכנולוגיה של הזמן העתיק. החוקרים טוענים שהמצרים בנו פירמידות, על ידי בנייה של סוללת ענק חזיתית שגובהה הלך ועלה. הייתה מגבלה לגובה של סוללה שכזו ולכן לבניית החלק העליון של הפירמידה הגדולה של גיזה, נדרשה עוד סוללה פנימית סיבובית, בת 100 מטרים נוספים.

חוקרים אחרים העריכו שהסוללה שבנו לצורך העמסת האבנים הייתה לוליינית דווקא ונבנתה מסביב למקום הפירמידה. כך ניתן היה לגרור את האבנים העצומות לגובה הרצוי.

גם לגבי גרירת האבנים אל הפירמידה יש שאלות הנדסיות. תיאוריה שמדברת על "חול רטוב" מסבירה את האפשרות לגרור את אבני הענק לצורך בניית הפירמידה. באמצעות מים שהרטיבו את החול ניתן היה להעביר אבנים גדולות במאמץ קטן יותר. שחזור שנעשה בידי פועלים בני זמננו הדגים זאת.

בכל מקרה, דומה שהדיון על שיטות הבנייה והטכנולוגיות המצריות הקדמוניות עוד לא הסתיים. ואגב, גם בתכנון, במקרה או לא, המצרים הקדמונים תכננו את הפירמידות על פי הפרופורציות המלבניות של "יחס הזהב", יחס מתמטי שמסתבר שאמנים ואדריכלים רבים לאורך ההיסטוריה אימצו כמודל יופי והוא זכה אף לכינוי "הפרופורציה האלוהית". תוכלו לקרוא עליו באאוריקה, בתגית "יחס הזהב".


הנה הסבר פשוט לבניית הפירמידות וכיצד בני ישראל קשורים, אם בכלל (עברית):

https://youtu.be/yor-TywKHDU


כך נבנתה הפירמידה הגדולה של ח'ופו (מתורגם):

https://youtu.be/fJBlEPOj4Fk


המסתורין סביב הפירמידות וכיצד סייעו ציורים מצריים להבין את טכניקת הבנייה:

https://youtu.be/LBF2pHH6f9A


עוד על בניית הפירמידות:

https://youtu.be/zfYFwXqknjM


הסבר אפשרי נוסף על הדרך שבה העבירו והעלו את אבני הענק לראש הפירמידה:

https://youtu.be/dGH93mt81BA?t=13s


ניסיון מעמיק ושונה להסביר כיצד בנו את הפירמידות:

http://youtu.be/TJcp13hAO3U


וספקות ותיאוריות לגבי השאלה הכבדה:

https://youtu.be/W_JgmxVCehw

תיירים באיראן נתקלים בטיולים לא פעם ביאכצ'אלים (Yakhchal) עתיקים ששרידיהם מצויים עדיין במדינה ושימשו כסוג קדום של בית קרח עתיק יומין.

היאחצ'אל הפרסי הקדום הוא דוגמה יוצאת דופן להנדסה עתיקה, שאפשרה לאנשים באזור החם של פרס לשמר אוכל וקרח לתקופות ארוכות, ללא חשמל ובטרם הומצאו שיטות קירור מודרניות.

יאחצ'ל (Yakhchāl) הוא סוג קדום של מקרר או מקפיא מימי קדם, מבנה שנבנה בלא מעט מקומות בפרס הקדומה ועשה מלאכה טובה הרבה יותר מזו שעשו בשימור מזון בחלקים אחרים של העולם באותם זמנים.

לרוב כללה מערכת הקירור העתיקה הזו מבנה כיפתי תת-קרקעי, בעל קירות עבים, עשויים לבני בוץ, שעזרו לבודד את הפנים ולשמור בתוכו על טמפרטורות נמוכות. את היחצ'אלים מיקמו בדרך כלל בסמיכות למקור מים זורמים, כמו נהר או נחל, שמימיו הופנו אל המבנה, כדי למלא את הבריכה שבתוכו.

השיטה הייתה חכמה ודי פשוטה: בחודשי החורף, המים בבריכת היחצ'אל היו קופאים והפרסים היו חותכים את הקרח לגושים. הגושים האלה יאוחסנו ביחצ'אל לחודשים ארוכים.

במהלך החודשים הבאים, כולל בחודשי הקיץ החמים ביותר של השנה, שימרו הקירות העבים ומיקומו התת-קרקעי של היחצ'אל את הקרח מבלי שיימס במהירות. לפיכך שימש היאכצ'אל גם לשימור ואחסון של מזון ודברים אחרים, שנזקקו לקירור ונשמרו בתוכו על ידי הקרח.

כך יצא שהיאחצ'אל היה בלעדי לאזור זה של העולם. המצאה מקומית שפותחה ונבנתה בתרבות הפרסית העתיקה, בימים בהם פרס הייתה גם מעצמה צבאית וגם תרבות מפותחת, עם מדע וטכנולוגיה מתקדמים.

מפתיע מעט שבזמנים בהם לא היה תחליף אחר בעולם לשימור מזון, לא עברה טכנולוגיה עתיקה זו לשימור קרח אל מקומות אחרים בעולם. שיטה שתאחסן קרח ותאפשר אחסון מזון בקירור, במהלך חודשי הקיץ הלוהטים, תיוולד בעולם המערבי רק עם המצאת תיבות הקרח שיקדימו את המקררים.


כך פעל היחצ'ל הפרסי:

https://youtu.be/tnJms_3Gbuk


הנה סרטון של יאחצ'אל מבחוץ:

https://youtu.be/_aWZE5h0Uic


ביקור בתוך יאחצ'אל:

https://youtu.be/C0GmEBLxt8o


ובשיטה דומה ניתן לקרר מזון גם ללא מקרר:

https://youtu.be/enOjVc-kN7Q

בעולם קיימים שעונים אסטרונומיים (Astronomical Clock) כבר שנים רבות, למעשה עוד משלהי ימי הביניים.

שעונים אסטרונומיים (Astronomical Clock) הם שעונים שמציגים לאורך השנה, את מיקומם היחסי של גרמי השמיים.

השעון העתיק בעולם שעדיין פועל הוא האורלוגין של פראג (בצ'כית: Pražský orloj). הוא נמצא בבירת צ'כיה, העיר פראג. זהו שעון אסטרונומי שפועל מאז תחילת המאה ה-15, לקראת סוף ימי הביניים ונמצא על קיר מבנה העיריה העתיק.

השעון האסטרונומי בפראג הותקן בשנת 1410 ואחת לשעה יוצאות ממנו דמויות שונות שנגלות מהחלון. שעונים דומים נמצאים במספר ערים נוספות בעולם, ביניהן שטרסבורג בצרפת, אוסלו בירת נורבגיה ובטומי שבגיאורגיה.

בעזרת מחוגים ומנגנונים מיוחדים המיועדים לכך, מראים שעונים אסטרונומיים את מקומם של גופים שמימיים כמו השמש, הירח, כוכבי לכת גדולים וקבוצות כוכבים מגלגל המזלות.


על השעון האסטרונומי המשוכלל והעתיק בפראג:

https://youtu.be/lfHZ5AbDLr0


וכךהוא נראה כשהוא פועל:

https://youtu.be/Ouo3ebK7Zxo

הקרו-מניון (Cro magnon) היו בני האדם המודרניים הראשונים. הם חיו בתקופה הפלאוליתית באירופה. לפי ממצאי החוקרים הם חיו לפני כ-35,000 שנים.

רוב בני האדם של הקרו-מניון היו מוצקים ובעלי שרירים חזקים. מצחם היה ישר וגבוה ורכסי הגבות שלהם היו נמוכים. הקרו-מניון היו הראשונים מבני האדם שהיה להם סנטר בולט, כמו שיש לנו. מוחם היה בגודל של יותר מ-1,500 סמ"ק, יותר ממוחו של האדם המודרני.

הקרו-מניון היו נוודים או נוודים למחצה. הם צדו, לרוב בקבוצות גדולות, בעלי חיים כמו דובים, ממותות, איילים וסוסי פרא.

אנשי ה"קרו מניון" מביאים איתם לאזור טכנולוגיה אחרת מזו של האדם הניאנדרטלי, שחי כאן אלפי שנים לפניהם. האדם קרו מניון ממציא את המחט, שמאפשרת לו לתפור בגדים שמתאימים לצורת גופו. הציידים שלהם, בכל זאת הומו סאפיינס, מפתחים מטולי חניתות ראשונים, שמאפשרים להם להגדיל את טווח ההטלה של החניתות והחיצים שלהם לציד.

האדם קרו-מניון מפתח גם ידע אדיר לתקופתו בגילוף, חיתוך ואפילו קידוח בעצמות וקרנות של בעלי חיים. הוא הראשון שמייצר כלי נגינה ראשונים, כמו חלילים מעצמות ציפורים חלולות שהוא מנקב בהן נקבים.

יתכן שאנשי "קרו מיניון" עורכים אפילו תצפיות אסטרונומיות. על לוחות עצם נמצאו שורות מסודרות בקבוצות, של חורים זעירים וחריצים. אם הארכיאולוגים סברו בתחילה שכך הם מנו את בעלי החיים שהם צדו, בהמשך עלתה תיאוריה, של חוקר בשם אלכסנדר מרשק, שהחריטות מציינות ימים וחודשים.


הנה מקורותיו של אדם קרו-מניון:

https://youtu.be/qcFb4hmZsOw


סרטון מצחיק על האדם הקרו-מניון, כשהוא מגיע לעיר המודרנית:

http://youtu.be/U0vRuZXLuRI?t=4s


אזור קרו מניון בו צמח האדם הזה:

https://youtu.be/Uz9sltbfgWI?long=yes


ופרק מסדרה לילדים על האדם הניאנדרטלי שקדם להם בדורדון (עברית):

http://youtu.be/9CQDXhviDgE?t=1m28s?long=yes

רוצים לבנות רפסודה? - בניית רפסודה (Wood Raft) זה לא ממש קשה, אבל בניית רפסודות היא מלאכה פיזית לא קלה. למזלנו יש מדריכים צעירים שעושים זאת בכל שנה והם מסבירים ומלמדים בווידאו איך לעשות זאת.


התחילו להתאמן בבניית רפסודה זעירה:

https://youtu.be/Ll7vSVBhYAE


אחר כך לבנייה של רפסודה אמיתית:

https://youtu.be/mVXPC8nLeBA


הוראות מדויקות לבניית רפסודה ענקית (עברית):

http://youtu.be/jT-GxMLeSGA


והכיף לשוט כשמסיימים לבנות את הרפסודה:

https://youtu.be/peEzcvnG-Mw

בורג ארכימדס (Archimedes Screw) הוא המצאה גאונית שרבים מאמינים שהמציא המתמטיקאי והממציא ארכימדס. זוהי מכונה ששואבת מים ממקור מים נמוך ומעלה אותם למעלה.

בורג ארכימדס שימש בעולם העתיק כדי להעלות מים מאגמים ונהרות כדי להשקות את השדות או להעביר מים לשתייה. המתקן הזה נחשב לאחת משש המכונות הפשוטות של העת העתיקה.

צורת המשאבה הקדומה הזו היא של מעין בורג גדול. אל הבורג מחוברות כפות או תחתיות שקועות שמאפשרות למים להיקוות בו, עד שהסיבוב יעלה אותם למעלה. לעיתים המבנה אפילו לא צריך להיות שקוע, אלא מספיק שהבורג יהיה צמוד לדופן, כדי שהמים יילכדו בו.


כך עובד בורג ארכימדס (בעברית):

http://youtu.be/FY_DZ4m2b0c


הסבר באנגלית:

http://youtu.be/X-oo11B1a7Y


כך הוא פועל:

https://youtu.be/3h5oBb9O-dw


טענה שההמצאה היא עתיקה מארכימדס ושכבר בגנים התלויים של בבל עשו בה שימוש:

https://youtu.be/2TBS9cP48Oo


ובורג ארכימדס עצום ומודרני:

http://youtu.be/rH3_WILVpD0

יצירת מזרקה לבד נשמעת כמו מלאכה מסובכת. ועדיין יש לא מעט דרכים לעשות זאת בבית. הנה כמה שיטות פופולריות ליצירת מזרקות ביתיות:

#מזרקת מיכל
יש להשתמש במיכל גדול עמיד למים כגון סיר קרמיקה, חבית או כיור כבסיס המזרקה הביתית. להניח משאבת מזרקה טבולה בתוך המיכל ולחבר אותה לצינור. כדי לשפר את האסתטיקה, אפשר להוסיף אלמנטים דקורטיביים כמו סלעים, חלוקי נחל וצמחי מים.

#מזרקה מדורגת
בונים מזרקה מדורגת באמצעות עציצים מוערמים או קערות בגדלים שונים. קודחים חורים בתחתית כל מיכל כדי ליצור אפקט מדורג. יש להניח משאבה טבולה במיכל הנמוך ביותר ולחבר אותה לאספקת מים. המים יזרמו למטה מהמיכל העליון, דרך השכבות, תוך שהם יוצרים אפקט מדורג ויפה.

#מזרקת מפל סלע
אם יש לכם גישה לסלעים או אבנים, ניתן ליצור מזרקת מפל במראה טבעי. מסדרים את הסלעים בתבנית מדורגת, לוודא שיש מרווחים למים לזרום דרכם. מכאן מניחים משאבה טבולה בבסיס הסלעים ומצרפים צינור ליצירת זרימה של מים. על מנת לשפר את המראה הטבעי, ניתן ומומלץ גם להוסיף צמחים או אזוב.

#מזרקת קיר חוזרת
בונים מזרקה צמודת קיר, באמצעות חומרים כמו אבן, אריחים או שרף. יוצרים מאגר בבסיס הקיר ומתקינים משאבה טבולה. יש להשתמש בחומר עמיד למים כדי לרפד את המאגר וכדי למנוע דליפה, גם את החלק האחורי של הקיר. המים יישאבו עד לראש הקיר ויזרמו על פני השטח, תוך שהם יוצרים חוויה חזותית ושמיעתית מרגיעה.

#מזרקת במבוק
מזרקות במבוק מספקות אווירה דמויית זן. לבנייה כזו חותכים גבעולי במבוק לגבהים משתנים ומחברים אותם יחד עם צינור עמיד למים. לצינור מחברים משאבה טבולה ומניחים אותה במיכל מים. המשאבה מזרימה מים דרך הבמבוק, ויוצרת צליל טפטוף שליו וקבוע.


לסיכום, בכל השיטות הללו חשוב לנקוט באמצעי זהירות שונים. דוגמאות? - למשל להשתמש בחומרים עמידים למים, להקפיד על איטום טוב של החיבורים, אבטחה טובה של ההתקנה החשמלית בצורה נכונה, למשתמשים במשאבה. בנוסף, חשוב לשים לב לזמינות ולתחזוקה של מקורות מים עבור עיצוב המזרקה שבחרתם.


כך מייצרים מזרקה מדהימה מסיר ישן (עברית):

https://youtu.be/v_nBEH6TNYA


מזרקה בתוך בקבוק - ניסוי לילדים (עברית):

https://youtu.be/7Tewp3IXnMA


ייצור של מזרקה ללא חשמל:

https://youtu.be/17dBfdzIowY


וכך מייצרים מזרקה אינסופית:

https://youtu.be/K49QOM_B8dA

הממציא הקדום הרון היה מרצה וחוקר בספרייה הגדולה של אלכסנדריה. הרון היה חוקר רציני וחרוץ והרבה לחקור את תכונותיהם של המים והאוויר. בכך הוא הניח את היסודות להידרוסטטיקה. בין השאר, הרון תכנן ובנה מכשירים שונים, כמו מזרקת הרון או מכונת שתיה אוטומטית למים קדושים בתשלום. המכשירים היו מבוססים אמנם על עקרונות מדעיים, אך שימשו בעיקר כדי לבדר ולהלהיב את חבריו המתפעלים.

אבל ההחמצה הקטנה-גדולה של הרון היא ההמצאה שהייתה בהישג ידו מבלי שהוא ידע. כדור איאולוס שבנה הרון היה למעשה מנוע הקיטור הראשון בהיסטוריה. הכדור שפיתח הרון (או לפחות בנה על פי רעיון של אחרים) היה מכונה שהפכה לחץ לתנועה, בדרך דומה לזו שעשו מנועי הקיטור שהניעו רכבות במאה ה-18. לו היה הרון רותם את האנרגיה הסיבובית של הכדור לביצוע של תנועה מכנית, הוא יכול היה לקדם את התעשיה והתחבורה במאות רבות של שנים.


הנה סיפורו של הרון ומנוע הקיטור המוקדם שהמציא:

http://youtu.be/QBh8cHZvE9U


דגם של כדור איאולוס:

http://youtu.be/dEiRewqemKM


וכדור איאולוס שמתחמם ומסתובב:

http://youtu.be/Y8eb3ak1f9g

בין כלי המצור של העולם העתיק בלטו כלי הירי השונים. מוכרות ביותר הן הבליסטראות, קשתות ענק הרסניות שירו חיצים בוערים. למעשה אלה היו חיצים שעל ראשיהם עטפו מטליות ספוגות שמן, שהובערו רגע לפני שנורו על האויב וניסו להבעיר את הטירה על יושביה ומגיניה.

חשובות גם הקטפולטות, שירו אבנים גדולות וכבדות והיו איום על המגינים עצמם. הקטפולטה התחלקה למתקנים שונים כמו הטרבושה (trebuchet), סוג של קטפולטה גדולה והמנגונל.

היו גם כלי פריצה, כמו איל הניגוח שהוסע אל החומה והיה כה כבד, עד שהטחת גזע העץ על החומה שוב ושוב גרמה לשבירתה ולפריצה פנימה. ידוע גם מגדל המצור, ששימש להזרמה של חיילים אל ראש החומה ופנימה אל הטירה המותקפת.


הנה הבליסטרה היוונית ששימשה לקרבות גם בימי הביניים:

http://youtu.be/hlC51FbnNSw


הטרבושה בימי הביניים:

https://youtu.be/i_6LeWzNx_c


כך יוצרים טרבושה בסגנון של ימי הביניים:

https://youtu.be/9-Hwxw4fgqk


ומנגונל - כלי הנשק שמשליך כדורי אבן:

http://youtu.be/yi4p8ZR4n28

איל הברזל או איל ניגוח היה כלי פריצה מלחמתי ששימש בימי קדם. זה היה גזע עץ גדול ומוארך שהוסע על ידי הלוחמים, כדי לשבור את השער או החומות בעת התקפה על מבצרים או ערים מוגנות בחומה.

לאורכו של איל הניגוח היה מותקן גזע עץ גדול ותלוי. עליו הותקנו ידיות אחיזה, שאיפשרו ללוחמים להטיחו בשער או בחומה. גוש הברזל שבקצהו נועד לשבור את השער במהלך ההטחות.

מקורו של האיל הוא עוד מהתקופה הפרהיסטורית. הוא שימש בתפקיד פורץ החומות עד לסוף ימי הביניים. בתחילה השתמשו בגזעי עץ ענקיים או בעמודי אבן. רק בהמשך ההיסטוריה יצקו את איל הנגוח שעל גזע העץ, מברזל או מברונזה.

לאיל היה גג שהגן על מפעיליו מיורי חיצים ושופכי שמן רותח שעמדו מעל החומות והגנו כנגד ההתקפה. כך יכולים היו המפעילים להתקרב למטרה ולהשתמש בכוח התנופה כדי לשחרר את ה"מגח", כך שיוטח בעוצמה קדימה, שוב ושוב, עד לשבירת החומה או השער המגן.

גם בארץ ישראל הצליחו הרומאים, בזכות איל הניגוח, לפרוץ למבצרים כמו מצדה. בשביל להעלותו אל חומת המצדה הם בנו סוללת מצור, סוללת עפר עצומה שנועדה להביא את איל הניגוח עד לשערי המבצר הגבוה, שנבנה על הצוק. את רמפת המצור הזו ניתן לראות במצדה עד היום.

הנה איל ניגוח בסרט "שר הטבעות":

http://youtu.be/MShWnTlP60E


הנה הסבר על איל הניגוח:

http://youtu.be/kz60knnHNaU


איל עץ שנמצא בעיר פומפיי:

http://youtu.be/3M4ynPfGd5U


ומתקן לונה פארק בצורת איל ניגוח:

http://youtu.be/P3ucVyAelMA

החשבונייה (Abacus) היא מתקן חישוב פשוט שבו מושחלים חרוזים עגולים על מוטות או חוטים המחוברים אל מסגרת עץ. במשך אלפי שנים שימשה החשבונייה הכלי הנפוץ והמוסכם לחישובים של פעולות החשבון. בעזרת החשבונייה ניתן לבצע את פעולות חישוב המשמשות עד היום במסחר, פקידות ובנקאות, החל מחיבור, חיסור, כפל וחילוק ועד להוצאת שורש ריבועי.

המסחר המפותח בעולם העתיק הביא לכך שהשימוש בחשבוניות היה נפוץ אצל מרבית העמים בעת העתיקה. היא נולדה במסופוטמיה, שבה נולדה החשבונית הקדומה בסביבות שנת 3000 לפני הספירה. אז הייתה החשבונייה מעין לוח מכוסה חול, שעליו צוינו סימנים באמצעות מקל או באצבעות. משם אגב הגיעה השם הלועזי של החשבונייה, שכן Abacus הוא המילה העתיקה לעפר, או אבק. החשבונייה היא כלי החישוב המתמטי הקדום ביותר בו השתמש המין האנושי ושמוכר לנו כיום.

החשבונייה הגיעה עד לסין הרחוקה, שבה פותחה בסביבות המאה ה-12 החשבונייה שאנו מכירים כחרוזים על חוטים בתוך מסגרת. בצורתה זו היא עברה לתרבויות רבות שהשתמשו בה כבר שנים רבות, כמו יפאן ומצרים, הודו ויוון העתיקות.

אגב, החשבונייה הסינית התעלתה על פני הדגמים העתיקים שקדמו לה, לא רק בעיצוב ובניידות שלה. היא הייתה חדשנית בעיקר במהירות המדהימה שהיא איפשרה לביצוע של חישובים מסובכים וקשים. ממש כמו שדגמי מחשבים חדישים יכולים כיום לבצע פעולות חישוב במהירות גדולה יותר מקודמיהם, כך הייתה הקפיצה שאיפשרה החשבונייה שהסינים פיתחו, לעומת הגרסאות העתיקות שקדמו לה.

גם כיום משמשת החשבונייה לחישובים מהירים, בעיקר במקומות שבהם השימוש במחשבון אינו אפשרי או לא מוכר.

במדינות רבות משתמשים גם כיום בחשבונייה ללימוד פעולות החשבון. הילדים הסינים למשל, לומדים עד היום בילדותם איך לעשות חישובים מהירים בעזרת החשבונייה. חלקם מגיעים לתוצאות מדהימות במהירות ובמיומנות של השליטה בחשבונייה.


הנה ההיסטוריה של החשבונייה הסינית:

http://youtu.be/cJvNtiRygY8


פקיד סיני בימינו מבצע חישובים מהירים בחשבונייה שלו:

http://youtu.be/IvsSV9TM2rg


ילדים סינים לומדים כבר בגיל 4 לחשב בחשבוניה:

http://youtu.be/wIiDomlEjJw


בואו נלמד גם איך לחשב בחשבונייה המשוכללת שלהם:

http://youtu.be/8_wZxzVXLoI


ילד שמשווה בין התוצאות באייפד ובחשבונייה (עברית):

http://youtu.be/E8FAPEQFzcE


ובהודו, אגב, מלמדים לעשות את החישובים האלה עם האצבעות:

http://youtu.be/FgFEckm-rRA

שְׁעוֹן מַיִם (Water Clock) הוא שעון שבנוי ממיכל עם מים רבים, שמדידת הזמן בו נעשית על ידי שימוש בזרימה קצובה של המים. את שעון המים המציאו היוונים במאה ה-4 לפני הספירה. מבחינתם הוא היה פתרון לכך ששעון השמש לא היה שימושי בלילות או בימים מעוננים, שבהם הוסתרה השמש.

מבנה שעון המים היה פשוט יחסית. הוא הורכב מכלי עליון שמולא במים וכלי תחתון ריק ממים. דרך נקב שנמצא בתחתית הכלי העליון טפטפו בקצב קבוע המים שבו, היישר אל תוך הכלי התחתון. סימונים על דופן הכלי התחתון הציגו את השעות, באופן שבו פני המים העולים במשך הזמן, מצביעים על השעה הנכונה. ככל שהזמן עובר והכלי התחתון מתמלא, פני המים עולים והשעות נוקפות...

גרסה משוכללת יותר פותחה במהלך התקופות, יתכן שעל ידי הרומאים. בגרסה זו שוכלל שעון המים בכך שהוא הכיל מצוף בכלי התחתון, שאליו חובר מנגנון שמניע מחוג. בעזרת ממסרת וגלגלי שיניים הצביע המחוג על לוח שעות והראה את השעה.

"מגדל הרוחות" המתומן, שבנו הרומאים באתונה במאה ה-1 לפני הספירה, כלל בו גם שעון מים משוכלל יחסית.

ולא רק ביוון העתיקה ובאימפריה הרומית השתמשו בימי קדם בשעון המים. שעוני מים דומים התגלו גם בסין ובמצריים.


כך הומצא שעון המים היווני הקדום:

http://youtu.be/BsOABR5kcS4


במגדל הרוחות שבאגורה של אתונה העתיקה היה שעון מים:

http://youtu.be/ysLNOeiRwq8


כך מכינים שעון מים:

http://youtu.be/Gxa_3RZq1wI


והנה הכנת שעון מים לילדים:

http://youtu.be/elGVpatwDw8

את ייצור הזכוכית השקופה גילו כבר בימי קדם. עד ימי הרומאים יצרו זכוכיות כאלה והרבה כלי זכוכית שנתגלו בחפירות ארכיאולוגיות הצביעו על המיומנות הגבוהה שלהם בכך.

אבל עם שקיעת האימפריה הרומית, אבד סוד ייצור הזכוכית השקופה. במהלך ימי הביניים התקשו משום כך לייצר זכוכית שקופה.

רק במאה ה-15 התגלתה שוב הטכניקה הנשכחת הזו, על ידי אמני הזכוכית של העיר ונציה. חרשי הזכוכית של ונציה יצרו אז את הזכוכית שזכתה לכינוי בדולח, או קריסטל.

סוג עדין ושקוף זה של זכוכית מעולה, הפך אז למלאכת אומנות של ממש והכלים המיוצרים ממנו נחשבים עד היום למעולים ויקרים מאד.

אז גם החלו לייצר זגוגיות, שמשות שהן לוחות זכוכית שטוחים המיועדים למשל לחלונות. את הזְגוּגִית (Glass), לוח הזכוכית השקוף, שישמש עם השנים את החלונות, נהגו אז לייצר בדומה לבקבוקים - בגליל זכוכית שמנפחים.

בימים ההם עשו את זה בצורה פשוטה יחסית. השיטה הייתה להסיר מגליל הזכוכית המנופח את קצותיו, העליון והתחתון. לאחר מכן, נהגו לחתוך את הגליל לאורך, בעזרת ברזל חם. זה נועד לשטח אותו ללוח שקוף, להכניסו לתוך התנור וליצור ממנו זגוגית.

החום גרם לזכוכית להתרכך ובזכות המשקל שלה היא השתטחה. כך היא קיבלה אז את הצורה של לוח הזכוכית השטוח, שאנו מכירים בתור זגוגית.

בימינו מייצרים את לוחות הזכוכית הגדולים במכונות משוכללות וכמעט אוטומטיות לחלוטין. הזכוכית המותכת יוצאת כעיסה סמיכה מהכבשן. היא מועברת בין גלילי ענק המסתובבים, משטחים אותה ומקנים לה צורה של פס זכוכית שטוח.

את הברק מקבלת הזכוכית בזכות גלילים נוספים, הממרקים ומלטשים אותה משני צידיה. בתוך כך מתקרר פס הזכוכית הרציף ובסופו הוא נחתך לזגוגיות נפרדות ומושלמות.


הנה תהליך ייצור הזגוגיות הדקות:

https://youtu.be/kzEcoH0O920


כך ייצרו את הזכוכית בימי קדם:

https://youtu.be/1VrdUYbHvyo


וכך מייצרים את הזגוגיות לחלונות כיום:

https://youtu.be/IjNusHQOhTM

כבר במאה ה-15 לספירה תכנן איש הרנסאנס לאונרדו דה וינצ'י את חליפת הצלילה שלו, ששילב אספקת אוויר, עם בקרת ציפה בחליפה אחת. היה שם גם זוג סנפירים ושנורקל. אמנם לאונרדו לא היה הממציא הראשון שתכנן חליפת צלילה לבני אדם, אבל כמו בפיתוחים נוספים שלו, גם הרעיון הזה היה גאוני ומתקדם ביחס לתקופה שבה פעל הגאון - תקופת הרנסאנס.

חליפת הצלילה שתכנן לאונרדו דה וינצ'י נועדה להיות עשויה כמעט לחלוטין מעור. היו בה ג'קט ומכנסיים ובחזית המסכה שלה תכנן לאונרדו חלונות זכוכית בשביל העיניים. את האוויר תכנן לאחסן בכיס, שהוא מעין בליטה בג'קט העור. ממנו יצאו צינורות שחוברו אל המסכה כך שהצוללן יוכל לנשום מהם. לאונרדו אף הרחיק ותכנן מקום בחליפה לאגירת שתן, למקרים שבהם הצוללן ייאלץ לשהות זמן רב במעמקים..

מבדיקה מדוקדקת של שרטוט ציוד הצלילה שתכנן לאונרדו, הסתבר לחוקרים שהמודל שלו עובד. אבל תכניותיו של לאונרדו נשארו על הנייר במשך כ-500 שנה. רק בשנת 1943 המציאו ז'אק קוסטו, ממציא ומדען נודע, והמהנדס אמיל גנון את ציוד הצלילה המודרני.


הנה לאונרדו דה וינצ'י וחליפת הצלילה שלו:

https://youtu.be/PwOlIGGDVjE?t=2m44s?end=3m18s


ומחקר מפורט על החליפה שפיתח לאונרדו לצלילה:

https://youtu.be/YjzZ1-Plgjs

חץ וקשת הם מכלי הנשק העתיקים ביותר בעולם. כבר בתקופת האבן השתמשו בני אדם בחץ וקשת למטרות ציד. בתקופה הנאוליתית החלו להשתמש בקשת וחיצים ככלי נשק. ציורי מערות נאוליתיים שנמצאו בספרד מציגים קבוצות קשתים שיורות חיצים זו על זו. בהיל פורטס (Hill forts) שבאנגליה נמצאו גולגלות מנוקבות בראשי חץ משנת 3,400 לפני הספירה.

האימפריות האירופיות המאוחרות יותר, כמו היוונים והרומים, לא ראו בחץ והקשת כלי נשק יעילים. ההונים לעומתם, החזיקו יחידות של קשתים רכובים שנלחמו באופן מרשים והשיגו תוצאות מצוינות גם מכלי הנשק הפשוט והמיושן הזה. הצבא המונגולי שכבש את האימפריה הרחבה בכל הזמנים, היה מורכב כמעט כולו מקשתים!

כשהאירופאים הגיעו ליבשת אמריקה, הם גילו שהשבטים האינדיאנים הרבו להשתמש בחץ וקשת. קלות ההכנה של הנשק הזה, היעילות שלו בציד ובלוחמה, השקט שמאפיין את השימוש בו והחומרים הזמינים מסביב - כל אלה הפכו אותו לנשק מעולה בשביל השבטים, שהטכנולוגיה שעמדה לרשותם הייתה די מוגבלת. גם במזרח הרחוק הרבו הסמוראים היפאנים להשתמש בחיצים וקשתות ללוחמה והגיעו למיומנות גבוהה מאד בשימוש בהם.

כיום, החץ והקשת משמשים לספורט ופעילות לשעת הפנאי בלבד. הם אסורים במרבית המדינות לציד ובצבאות המודרניים לא מוצאים בהם ערך רב. לפני כמה שנים, החזירה אותם לאופנה סדרת הטלוויזיה "משחקי הרעב" והצעירים החלו מגלים בהם עניין מחודש.


הנה מייצר חיצים וקשתות בעבודת יד (עברית):

https://youtu.be/4bNidFxs4JU


ההיסטוריה של החץ והקשת:

https://youtu.be/ajxNlwmcpD0


שחזור של יכולות ההונים בירי בחץ וקשת:

https://youtu.be/2yorHswhzrU


המסורת המונגולית של החץ והקשת:

http://youtu.be/H2NSjbK6SgQ


הסמוראים היפאנים שהיו מצוינים בלוחמת חץ וקשת:

https://youtu.be/Zy-ITFpaR3I


וחזרתם לאופנה של החץ והקשת, תודות לסרטי "משחקי הרעב":

https://youtu.be/5XmzSjqIPHs

שעון שמש מציג את השעה על ידי הצגת הצל שנופל מעצם ניצב כלשהו, בחשיפה לאור השמש. לשעון שמש אין את הדיוק של שעון מודרני, אבל במשך אלפי שנים שימש שעון השמש כדי לאפשר לראות את השעה המקורבת ולסייע לאנשים להבחין ביתר קלות בזמן העובר לאורך היממה.

כבר מימי המצרים הקדמונים ידוע על שעוני שמש שהציגו את הזמן לאורך היממה. ולמעשה שעון השמש הוא מתקן מדידת הזמן הקדום ביותר שהומצא. במצרים נמצא אובליסק, עמוד אבן מצרי, שהראה באמצעות הצל את השעה כבר בשנת 3,500 לפני הספירה. תוך כדי תנועת השמש בשמיים נע הצל שמטיל האובליסק על הקרקע ומציג את השעה על סקאלה קבועה שסומנה מסביבו.


הנה דרך הפעולה של שעון השמש:

http://youtu.be/f4DgLl5fh5o


הדרכה בעברית לבניית שעון שמש:

http://youtu.be/np99ZD73mFs


וחשוב לדעת שמשעון השמש החל המין האנושי למדוד את הזמן:

https://youtu.be/HDgeXB8fagY

מגדל המצור היה מתקן מלחמתי נייד בעולם העתיק. הוא שימש להתקפה מעל החומות של ערים מוגנות או מבצרים.

החיילים התוקפים היו מסיעים את מגדל המצור אל החומה ומזרימים חיילים מעליה. מגדל המצור היה מכוסה בעורות של חיות בצדו העליון, כדי להגן על חלקי העץ שלו מהחיצים הבוערים של המגינים שניצבו מעל לחומה וירו במגדל המצור המאיים.

מגדלי המצור הופעלו על ידי הרומאים בין השאר בכיבוש ירושלים במרד הגדול.


הסבר על מגדל המצור:

http://youtu.be/qXsYJD3BJlQ


מגדל מצור משוחזר בסגנון של ימי הביניים:

http://youtu.be/eFKzRdoAgJE


וכך שימשו מגדלי המצור בקרב האחרון של המצור על העיר טולוז:

http://youtu.be/l3zOmu8m3cQ?t=2m43s

נייר פפירוס היה הנייר הראשון בעולם. ככל הידוע לנו הוא נוצר לראשונה במצרים העתיקה, מצמח גומא הפפירוס, שגדל על שפת הנילוס.

להכנת נייר פפירוס, חתכו רצועות מליבת גזע הפפירוס והישרו את רצועות הגומא למספר ימים, להסרת רוב הסוכרים שבקנה הסוף. לאחר ההשרייה, שילבו את רצועות הגומא הרטובות בשתי שכבות מנוגדות בכיוונן, לחצו אותן כך למשך שבוע ימים, עד שהסוכרים שבהן הדביקו אותן זו לזו ואז הן יובשו. כך הפכו רצועות הצמח למשטח נייר שניתן לכתוב עליו.

על הפפירוס רשמו הסופרים והלבלרים המצרים את דבריהם בכתב החרטומים. המרכיבים של כתב זה הם אותם הירוגליפים מפורסמים, שנראו כמו אלפי ציורים. אבל הייתה לציורים הללו משמעות רבה, גם של אותיות ורעיונות מורכבים יותר.

לא רק במצרים העתיקה שימש הפפירוס להכנה של נייר. השימוש בנייר הפפירוס להכנת נייר נפוץ ממצרים הקדומה לכל רחבי המזרח התיכון ומאוחר יותר עבר גם ליבשת אירופה. החוקרים מעריכים שנייר הפפירוס שימש בעולם העתיק ליצירת דפים, מגילות וספרים מדפים מכורכים של נייר פפירוס עד המאה ה-8 לספירה.


הנה סיפורו של "ספר המתים" המצרי הקדום שנכתב על נייר פפירוס:

http://youtu.be/G6snYcSu024


כך מכינים נייר פפירוס:

https://youtu.be/yfMSqUmxmoM


סרט הדרכה של ממש להכנת פפירוס מצרי:

http://youtu.be/pkKutHDPlyo?t=58s


כך משמרים נייר פפירוס עתיק ומתפורר:

http://youtu.be/q0zlBUbcWWQ


וסרט תיעודי קצר על הפפירוס:

https://youtu.be/v7cdmChqLdc?long=yes