כיצד עשה קלינט איסטווד שני סרטים ב-2006 על קרב איוו ג'ימה?
הבמאי, מפיק, שחקן ומלחין לקולנוע קלינט איסטווד (Clint Eastwood) הוא אחת הדמויות המרתקות ויוצאות הדופן של הוליווד. האיש שהחל את דרכו כשחקן יפה תואר וקשוח במערבונים, המציא את עצמו כבמאי, שאחרי שזכה ללעג הביא את עצמו ואת סרטיו גם לאהבת הצופים וגם לפרסי אוסקר והצלחה אדירה בביקורת, לפחות מחוץ לאמריקה. כיוצר וקולנוען הוא ממש גדל בזקנתו, התפתח וצמח לאחד מענקי הוליווד האיכותיים, גם אם לא קיבל את כל ההערכה שהגיעה לו.
בשנת 2006 יצר איסטווד שני סרטים שונים, באי היפני איוו ג'ימה. השם נשמע אולי מוכר, כי על האי הזה, שממוקם כ-1200 ק"מ מטוקיו, בירת יפן, התנהל אחד הקרבות המפורסמים במלחמת העולם השנייה, קרב סמלי שבישר את מפלתה הטוטלית של יפן במלחמה נגד ארה"ב ואת נצחונה של ארה"ב וסיום מלחמת העולם השנייה בניצחון של הדמוקרטיות על הציר הפשיסטי שהקים היטלר, ביחד עם מוסוליני האיטלקי והקיסר היפני.
אבל הסיפור המעניין הוא שהסרטים הללו הציגו את אותו קרב אגדי על איוו ג'ימה, אותו קרב שבו צולמה התמונה האמריקאית הכי מפורסמת של מלחמת העולם השנייה - הנפת הדגל על ראש ההר המבוצר של איווג'ימה, לאחר כיבושו בידי האמריקאים. בסיפור הקרב והתמונה עוסק אחד הסרטים "גיבורי הדגל". הסרט השני, שצולם על אותו סט, עם אותם ניצבים ובאותו לוקיישן היסטורי, הוא "מכתבים מאיוו ג'ימה", המציג את הקרב המפורסם מנקודת המבט ובשפה של המפסידים, כלומר ביפנית ועל החיילים והקצינים היפנים שנלחמו בו. בראשם, אגב, עמד קוריבשי, מי שיזם את המתקפה על פרל הרבור, אותה מתקפת פתע גאונית של היפנים על צבא ארה"ב, שהכניסה אותו למלחמה.
מבחינת קולנועית מדובר בהישג כביר של איסטווד. מעולם לא יצר קולנוען שני סרטים, באותה שנה, על אותו סיפור אמיתי בדיוק ומשתי זוויות מנוגדות. בדיוק כמו הנפת הדגל הכפולה, שנעשתה כאן באי, כך גם עלילות הסרטים. כי ממש כמו נצחונה של התמונה הפחות אותנטית על לב הציבור, כך גם ניצח הסרט מהזווית היפנית, הלא מובנת מאליה כי כמה פעמים עושים יוצרי קולנוע סרטים מזווית הראיה של האויב. ודווקא הסרט "היפני" הוא שזכה באינספור תשבחות ופרסים. הסרט מהזווית האמריקאית, ממש כמו הנפת הדגל הראשונה והאותנטית, נחשב מעולה אבל פחות טוב ויש בו מהקלישאות ומהרגשנות והמלודרמה האמריקאית שהוליווד יודעת לייצר.
ממש כמו הראש של איסטווד הצעיר והיומרני, אבל גם כמו הראש של איסטווד הבמאי החדשני והאמיץ, כך הוא הרעיון של שני סרטים ארוכים המספרים את אותו סיפור בדיוק - סיפור של שני צדדים הנלחמים זה בזה עד מוות, אבל יודעים לגלות חום אנושי, עדין ונוגע, גם בתוך האלימות המדכאת של הקרב עד מוות.
הבמאי, מפיק, שחקן ומלחין לקולנוע קלינט איסטווד (Clint Eastwood) הוא אחת הדמויות המרתקות ויוצאות הדופן של הוליווד. האיש שהחל את דרכו כשחקן יפה תואר וקשוח במערבונים, המציא את עצמו כבמאי, שאחרי שזכה ללעג הביא את עצמו ואת סרטיו גם לאהבת הצופים וגם לפרסי אוסקר והצלחה אדירה בביקורת, לפחות מחוץ לאמריקה. כיוצר וקולנוען הוא ממש גדל בזקנתו, התפתח וצמח לאחד מענקי הוליווד האיכותיים, גם אם לא קיבל את כל ההערכה שהגיעה לו.
בשנת 2006 יצר איסטווד שני סרטים שונים, באי היפני איוו ג'ימה. השם נשמע אולי מוכר, כי על האי הזה, שממוקם כ-1200 ק"מ מטוקיו, בירת יפן, התנהל אחד הקרבות המפורסמים במלחמת העולם השנייה, קרב סמלי שבישר את מפלתה הטוטלית של יפן במלחמה נגד ארה"ב ואת נצחונה של ארה"ב וסיום מלחמת העולם השנייה בניצחון של הדמוקרטיות על הציר הפשיסטי שהקים היטלר, ביחד עם מוסוליני האיטלקי והקיסר היפני.
אבל הסיפור המעניין הוא שהסרטים הללו הציגו את אותו קרב אגדי על איוו ג'ימה, אותו קרב שבו צולמה התמונה האמריקאית הכי מפורסמת של מלחמת העולם השנייה - הנפת הדגל על ראש ההר המבוצר של איווג'ימה, לאחר כיבושו בידי האמריקאים. בסיפור הקרב והתמונה עוסק אחד הסרטים "גיבורי הדגל". הסרט השני, שצולם על אותו סט, עם אותם ניצבים ובאותו לוקיישן היסטורי, הוא "מכתבים מאיוו ג'ימה", המציג את הקרב המפורסם מנקודת המבט ובשפה של המפסידים, כלומר ביפנית ועל החיילים והקצינים היפנים שנלחמו בו. בראשם, אגב, עמד קוריבשי, מי שיזם את המתקפה על פרל הרבור, אותה מתקפת פתע גאונית של היפנים על צבא ארה"ב, שהכניסה אותו למלחמה.
מבחינת קולנועית מדובר בהישג כביר של איסטווד. מעולם לא יצר קולנוען שני סרטים, באותה שנה, על אותו סיפור אמיתי בדיוק ומשתי זוויות מנוגדות. בדיוק כמו הנפת הדגל הכפולה, שנעשתה כאן באי, כך גם עלילות הסרטים. כי ממש כמו נצחונה של התמונה הפחות אותנטית על לב הציבור, כך גם ניצח הסרט מהזווית היפנית, הלא מובנת מאליה כי כמה פעמים עושים יוצרי קולנוע סרטים מזווית הראיה של האויב. ודווקא הסרט "היפני" הוא שזכה באינספור תשבחות ופרסים. הסרט מהזווית האמריקאית, ממש כמו הנפת הדגל הראשונה והאותנטית, נחשב מעולה אבל פחות טוב ויש בו מהקלישאות ומהרגשנות והמלודרמה האמריקאית שהוליווד יודעת לייצר.
ממש כמו הראש של איסטווד הצעיר והיומרני, אבל גם כמו הראש של איסטווד הבמאי החדשני והאמיץ, כך הוא הרעיון של שני סרטים ארוכים המספרים את אותו סיפור בדיוק - סיפור של שני צדדים הנלחמים זה בזה עד מוות, אבל יודעים לגלות חום אנושי, עדין ונוגע, גם בתוך האלימות המדכאת של הקרב עד מוות.
