למה (Llama) היא מעלת גירה ממשפחת הגמליים. בצווארה הארוך יש דמיון בין הלמה לגמל, אך היא קטנה ממנו ואין לה כלל דבשת.

כמו האלפקות, קרובותיהן הקטנות יותר שמעבר לים, הלמות הן חיות יצריות, שבעת מאבק נוהגות לירוק אחת על השניה. בכל פעם שהן חשות מותקפות, גם מצד בני אדם, הן משתמשות ביריקות בכדי להרתיע.

הלמה היא חיה מבויתת באמריקה ומהסמלים של הרי האנדים, כבהמה שחיה בגבהים של 4,000-2,000 מטרים מעל פני הים. עוד לפני גידולה לבשר, היא משמשת לילידים כבהמת המשא העיקרית שלהם. זאת בזכות היכולת שלהן לשאת משקל השקול לכרבע ממשקל גופן.

הלמות הן חיות נבונות יחסית, ובתוך מספר חזרות הן מסוגלות ללמוד משימות פשוטות בעצמן. הן חיות כעדר, ביחד עם למות אחרות.

באזור האנדים מבטאים את שמה לְיָמָה ומקור שמה הוא בשפת הקצ'ואה העתיקה.


הנה כמה דברים שלא ידעתם על הלמות:

https://youtu.be/wJQfG5vtmLM


ההבדלים בין הלמה והאלפקה:

https://youtu.be/ZAbFzZAPuOE


הלמות המצחיקות ביותר:

https://youtu.be/Tq_MdFz7mlE


מתעצבנת:

https://youtu.be/dGinm6KIC4Q


ולד למה בן יומו, ברגעיו הראשונים:

https://youtu.be/mHkxBU_tqLw


והלמה יורקת על ילד:

https://youtu.be/A_6XHB8D9vQ

חודש פברואר מכיל רק 28 יום מסיבות היסטוריות. לוח השנה הרומאי הכיל בתחילה רק 10 חודשים. הרומאים הקדומים החשיבו את תקופת החורף לתקופה שאין בה חודשים. אותו זמן לא זכה לחודשים כי מספיק שהרומאי של אז הסתכל מהחלון והוא ידע שחורף. הזמן "האבוד" הזה יתוקן רק בהמשך ויקבל חודשים משלו, כך שינואר ופברואר היו האחרונים שהתווספו ללוח השנה.

האחראי למהפך היה קיסר רומי בשם נומה פומפיליוס. אז גם נקבע שמספר הימים בחודשי השנה לא יהיה זהה, מחשש לעין הרע. פער של 57 ימים חולק בין שני החודשים, אך פברואר קיבל 28 ימים בלבד. לחודש פברואר הוקצו פחות ימים משאר החודשים, כיוון שהרומים ראו בו חודש בלי מזל (המוות בחורף היה מרובה בימים ההם). אגב, את שמו הוא קיבל מפסטיבל רומי בשם "פברואה" (Februa), שנחגג באותו הזמן בשנה.

כדי לתקן עיוות בלוח השנה, זוכה פברואר פעם בארבע שנים ב-29 ימים, במקום 28 כרגיל.

טענה היסטורית ישנה שבמקור היו גם בחודש פברואר 29 ימים. חוקר בשם סקרובוסקו, כתב במאה ה-13 שכשהקיסר אוגוסטוס קיסר קרא את חודש אוגוסט על שמו, הוא הוסיף לו יום, כדי שחודש אוגוסט לא יהיה קצר מחודש יולי, זה שנקרא על שם יוליוס קיסר, אביו המאמץ. היום הזה נלקח מחודש פברואר..


הנה הסבר באנגלית של העניין:

http://youtu.be/AgKaHTh-_Gs


וצמד שמנסה גם הוא את מזלו בהסבר:

http://youtu.be/sPAQ-IfSrc8

אחת התופעות המעניינות בחומרים היא המְסִיסוּת (Solubility). חומרים מסיסים הם חומרים שהופכים עם חומר אחר לתמיסה, כלומר המולקולות שמרכיבות את שני החומרים יתערבבו. זה קורה כשהקשרים נשברים בין המולקולות בממס, הוא החומר שממיס, כמו גם הקשרים שנשברים בין המולקולות של החומר המומס ואז נוצרים קשרים חדשים בין המולקולות של שניהם, הממס והמומס.

לא כל חומר יכול להמיס כל חומר. זה קורה רק כשחלקיקי החומר המומס נמשכים יותר לחלקיקי הממס, אותו חומר שממיס אותו

יש חומרים שאינם מסיסים בחומרים אחרים. פירושו של דבר ששמן לא יתמוסס במים, בעוד שסוכר או מלח כן יתמוססו בהם. ההוכחה לכך היא שאם נשים אותם במים, יקבלו המים את טעמם. בעוד החלקיקים של השמן לא נמשכים לאלו של המים ונשארים צמודים ביחד, מה שגורם להם לעלות לפני המים, אלו של הסוכר נמשכים בהחלט לחלקיקי המים ולכן הסוכר מתמוסס בהם.


הנה הסבר על המסיסות (עברית):

https://youtu.be/WB-wRLQD7G8


מסיסות של חומרים (עברית):

https://youtu.be/LAGyMBr4Ems


למשל קלקר שנמס באצטון (עברית):

https://youtu.be/MFQ2IuSjlgI


והסבר על המים כממס של חומרים רבים (עברית):

https://youtu.be/vYHUYPjj77Q

חלוקי האבן שעל חוף הים וחלוקי הנחל שעל שפת הנחלים הן אבנים שנשחקו והשתפשפו. זה קרה מרוב שהאבנים הוטחו זו בזו על ידי גלי הים ובעת זרימת הנחל. המכות, השפשופים והחבטות שקיבלו האבנים הללו, כשפגעו זו בזו, גרמו לשחיקתן ואט אט הן לוטשו והפכו עגולות.

כך נעשו אבני הנחל והים במשך הזמן עגולות וחלקות כל כך שאין בהן כלל חספוס.


הנה סרטון על חלוקי נחל ששימשו לאדם הקדמון ככלי מטבח:

http://youtu.be/rQuGo5saQKg

כשהעץ או הצמח צריך לגדל את פירותיו, הפרחים שלו נובלים. האנרגיה והמזון שלהם זקוקים הפירות כדי לגדול, הם רבים. הפניית המזון לפירות מונעת מהפרחים את המזון שלו הם זקוקים והם מזדקנים במהירות ונובלים. אבל הפרי שיגדל ויבשיל, יפזר את גרעיניו על הקרקע. גרעינים אלו יצמיחו צמחים חדשים רבים וכך מפיץ הצמח את עצמו שוב ושוב.


הנה סרטון שמראה פרחים שנשמרו בלא שינבלו על ידי קיצוץ אלכסוני של הגבעולים והחלפת מים כל יומיים עם חצי כפית כלור, נגד חיידקים:

http://youtu.be/ospP_lnIyMU

קרה לכם שניסיתם לבזוק מלח על האוכל, אבל הוא "סירב לצאת" מהמלחיה?

אז אכן, במלח הבישול יש חומר בשם מגנזיום כלורי. חומר זה נוטה לספוג את הרטיבות שבאוויר ואז המלח הופך לח וגושי. במצב כזה הוא לעולם לא יחזור להיות גרגרים זעירים, שיעברו את הנקבים של המלחיה.

אז צריך להוציא את הלחות מהמלח. לייבש אותו לחלוטין. הפתרון לבעיית הלחות במלח יהיה למצוא חומר שסופח לחות יותר טוב ממנו ולהכניסו אל תוך המלח.

יש חומר כזה וקוראים לו אורז.

אז אבותינו, שגילו את תכונת סיפוח הלחות של האורז, לימדו אותנו להכניס גרגרי אורז בודדים לתוך המלחיה. כשהוא בתוך המלח, סופח האורז ממנו את הלחות ומשאיר אותו יבש.

המלחיה שוב פועלת. יחי המלח!


הנה היכולת המופלאה של אורז לספוח את הלחות, עד כדי כך שבעזרתו אפשר לייבש טלפון שנפל למים (עברית):

http://youtu.be/mITU4Vp_iLg

צורת חלוקי החוף היא של אבנים עגולות ומשויפות, ממש כאילו ישב מישהו וליטש אותן אחת אחת.. ובכן, זה כמעט קרה כך.. במשך מיליוני שנים לוטשו אותן אבנים על ידי הגלים, שהטיחו אותן זו בזו וכך ליטשו והחליקו את פניהן, עד שהן קיבלו את צורתן העגולה והמשויפת. זה קורה גם לחלוקי הנחל, האבנים בנהרות ובנחלים, ששוייפו כך על ידי זרמי המים במשך שנים רבות.

חלוקי הים והנחל הם לרוב עשויים מסלע קלסטי.


הנה פעולת הגלים המעגלת את חלוקי האבן:

http://youtu.be/NGux-VP4DtY

המדים שאנשים לובשים הם סימן היכר שמתאים למקצועם ולארגון שבו הם עובדים.

משוטרים וחיילים ועד לדיילים וטכנאים - המדים מסייעים לנו לדעת במה אדם עוסק וכיצד נוכל להיעזר בו.

למדים שונים יש תפקיד מקצועי. לחיילים משמשים לא פעם מדים שמאפשרים להם להסתוות בפני האויב. מדי הכבאים עשויים מחומרים מונעי שריפה, כך שלא ייגרמו להם כוויות. אחיות לובשות מדים לבנים בכדי שיהיו תמיד נקיים, כי על לבן רואים אם המדים מלוכלכים ויש להחליפם, במקום לפגוע בסטריליות ובחולים.


הנה סרטון על המדים הלבנים של חיל הים:

http://youtu.be/onaLOD05oCw


על התפתחות מדי הרופאים (עברית):

https://youtu.be/I2kqqHLIv7o


ומדי הדיילות של חברת התעופה "אל על":

http://youtu.be/eOcpWdajz3I?t=2s

שיני חלב הן השיניים הראשוניות אצל ילדים. שיני החלב אמורות לנשור בסביבות גיל שש. למה הן מתחילות להתנדנד? - זה קורה מכיוון שהשיניים הקבועות שנמצאות מתחת להן מתחילות לצמוח והן מחלישות את האחיזה של שיני החלב בפה.

שיני החלב של ילדים הן בעצם סוג של עצמות חיתוך קטנטנות. בדרך כלל השיניים הקדמיות התחתונות מתנדנדות ראשונות ונופלות.


הנה ילד עם שן מתנדנדת:

https://youtu.be/8KuI8ebzSjQ


השיניים הקבועות יושבות מתחת לשיני החלב שלנו:

https://youtu.be/d_CUKWZ1r94

האצות (Seaweed) בזנזיבר מכילות חומרים מבוקשים בתעשיית הקוסמטיקה ולכן נשות זנזיבר אוספות אותן בכל יום, כשהים בשפל. בניגוד לחקלאות יבשתית, אין באצות עונת גידול אלא איסוף שנמשך במחזוריות כל השנה ושתילה של אצות חדשות לגידול.

האיסוף מתרכז בחופים המערביים של האי, החופים השקטים יותר. אחד מהם לדוגמה, הוא חוף פאג'ה, שבו מגדלים, אוספים ומעבדים את האצות ויש בו אפילו מפעל שמייצר מהן מוצרים שונים. מי שלא מוסרת את הקציר שלה למפעל המקומי, תמכור אותן לקבלנים הגדולים, שמייצאים אותן לאירופה ולשאר העולם.

למעשה, איסוף האצות בים קצת מזכיר עבודה בחקלאות האורז, המוצפת במים. הנשים מבוססות במים ואוספות את האצות הרבות שנסחפות אליו. את כל האצות הן מרכזות בסלים ובשקיות ומייבשות אותן על החוף. לאחר שיובשו, יימכרו האצות הללו לעסקים שרוכשים אותן ומעבירים אל מרכזי איסוף ואריזה, לצורך משלוח למפעלי הקוסמטיקה הגדולים. שם תשמשנה האצות בעיקר כחומרי ייצוב למוצרי קוסמטיקה, מאכל ותרופות.

בשנים האחרונות למדו להפיק גם דלק מאצות, מה שמגביר את הביקוש לאצות של זנזיבר. הביקוש הגואה לאצות הללו הביא רבים מדייגי זנזיבר להסב את עיסוקם מהדייג המסורתי לכיוון של גידול ואיסוף אצות.


על תושבי זנזיבר והים (עברית):

http://youtu.be/DNsmcLZY3DE?t=7s


חקלאות האצות של זנזיבר:

https://youtu.be/xH68MSLHO7I


איסוף האצות בשפל:

https://youtu.be/z9Io4NNbIA0


"ערוגות" האצות שבים:

https://youtu.be/VsJSxO4A8jI


והנשים שבות אל החוף עם סלים ענקיים של אצות:

https://youtu.be/bNXQGvrEN3Y

הסמקה (Blushing) היא מצב שבו הלחיים "מקבלות" צבע ורוד-אדמדם, בשל כלי הדם באזור הלחיים שמתרחבים באופן לא רצוני.

ההסמקה מתרחשת לרוב בגלל מבוכה, כעס, בושה או התרגשות. גם רגשות עזים כמו התאהבות ורגשות יכולים לגרום לה.

גורם פחות נעים ונדיר יותר להסמקה הוא חרדה חברתית של המסמיק. אך גם במצב של חום גוף גבוה יכולה להתרחש הסמקה, כחלק ממנגנון הקירור של הגוף.


הנה הסבר ההסמקה:

https://youtu.be/-qDi7IbYGVY


הסרט שגורם ליוצריו להסמיק ממחמאות (עברית):

http://youtu.be/iLm1BZ5ptbM


והמתאפרות שמשתמשות בסומק כדי להחיות את הפנים:

https://youtu.be/FHKTF7sVp9M

חרקים לא מזמזמים כשהם עפים. האמת היא שאינם מזמזמים כלל. אז מאיפה מגיע הזמזום, אתם ודאי שואלים.

ובכן, הזמזום מתקבל דווקא מכנפיהם של החרקים הללו. הנעת הכנפיים המהירה של הדבורים למשל, היא כל כך מהירה שהיא זו שיוצרת את רעש הזמזום המתמשך שאנו מכירים וכל כך מזהים עם הזבוב.

גם הדבורה מזמזמת. כשהיא מניעה את כנפיה מעל 400 פעם בשנייה, נוצר מהן זמזום כמו זה של מנוע זעיר. זהו זמזום הדבורה המפורסם.

אמנם הצמחים הם בתחתית שרשרת המזון. הם אינם טורפים שום יצור אחר, אלא יוצרים לעצמם את המזון בתהליך הפוטוסינטזה. אך שונים משאר הצמחים הם הצמחים הטורפים, שחוץ מהפוטוסינזטה יודעים גם להזין את עצמם מחרקים שהם לוכדים. יש לא פחות מ-600 זנים טהורים של צמחים טורפים כאלה.

למה הם טורפים? - ובכן, ביערות הגשם, שבהם חיים צמחים כאלו, האור לא תמיד מספיק כדי לאפשר את הפוטוסינטזה הרצויה. גם הקרקע דלה במינרלים הנחוצים להם ובחנקן. לכן הצמחים הטורפים משיגים מזון ומינרלים מהטרף שלהם, חרקים שנלכדים בהם.

לעיתים לוכדים הצמחים הטורפים בתוך הפרחים שלהם, כמו הכדנית ולעיתים באמצעות עלים דביקים, כמו אצל החמאית והטללית. בצמח הדיונאה מדובר במנגנון מתוחכם עוד יותר. לדיונאה יש שש שערות קטנות. אם נוגע משהו בשתי שערות שונות או נוגע פעמיים בשערה אחת, הדיונאה נסגרת וסוגרת עליו. לצמח בשם נדיד, שחי בתוך המים, יש מלכודת יניקה. על פתח השלפוחית שלו, יש לו שערות קטנות, מלכודת של ממש. כשהשערות הללו מרגישות תזוזה, נשאב החרק בתוך שבריר שנייה, לתוך השלפוחית. הפרשי לחצים הם ששואבים אותו.

ואגב, יש מי שקונים צמחים כאלה כדי להיפטר מיתושים וזבובים ושאר מזיקים בסביבתם.


הנה הסבר על הצמחים שטורפים חרקים (מתורגם):

https://youtu.be/ee7muQ_qKU0


כמה צמחים טורפים בפעולה:

https://youtu.be/UoL1dg3SzOI


הסבר על שיטות שונות של צמחים לטרוף (עברית):

http://youtu.be/abQWIsPTJCA


צמח טורף סוגר על דבורה:

http://youtu.be/4Uv-4tCcYcM


צמח טורף להדברה ירוקה:

https://youtu.be/eseneo2FelI


וזו כבר מתיחה:

http://youtu.be/n2NN3TNNNiI

במקצועות מסוימים, בעיקר כאלה שיש בהם סכנה, לובשים העובדים בגדי עבודה. בגדי העבודה נועדו להקטין את הסכנה במהלך העבודה.

לרתכים, למשל, יש בגדים עבים ומסכת ריתוך, בעוד שלכבאים יש חליפות מיוחדות שעשויות מחומרים נגד אש.


הנה סרטון משעשע על בגדי העבודה:

http://youtu.be/NQ5Jny-XpM4

פיתוח טילים בישראל הוא חשוב מאד, במיוחד בשל העובדה שישראל מוקפת במדינות שמחזיקות כמויות טילים אדירות ובכל רגע עלולים טילים אלה לפנות כנגד מדינת ישראל.

חלק ניכר מהטילים שישראל מפתחת הם טילים למטרות הגנה, כמו טיל החץ שמטרתו השמדה של טילים בליסטיים שנורים לעבר ישראל.

עצמאותה הצבאית והטכנולוגית של ישראל היא חשובה מאד, כיוון שבשעת מצוקה ישראל חייבת לאחוז בכלי נשק הגנתיים שעומדים לרשותה, בלי שום תנאים או מגבלות בינלאומיות.


הנה סרטון על יחידת ניסויי הטילים של ישראל:

http://youtu.be/OGjxL-YU4tI?t=13s

יש פרחים שהם רגישים לקור. כשיורד הלילה הקר, נסגרים פרחים אלה כדי להגן על עצמם ועל האבקנים מהרטיבות. הם נפתחים רק בבוקר, לאור השמש החמימה.

בר-שי מציין שיש פרחים, שנקראים פרחי צלחת, כמו הכלנית, הנורית והצבעוני - שכשחיפושיות מגיעות אליהם בערב, הם נסגרים ומגינים עליהם במהלך הלילה ובבוקר הפרחים שבים ונפתחים. התוצאה היא שהחרק, או החיפושית במקרה הזה, זוכה לאוהל המאפשר לו לישון וב"תמורה" הוא מבצע האבקה לפרח, כלומר מעביר את האבקה שנדבקה אליו בתוכו, אל פרחים אחרים.

כך מאפשרת סגירת הפרחים בלילה סוג של סימביוזה, כלומר שיתוף פעולה ביניהם. על שיתוף הפעולה הזה, שבין הפרח "המארח" לחיפושית הבאה ללון ומפיצה הלאה את זרעיו, על שיתוף הפעולה הזה ניתן לומר שהוא פורה, תרתי משמע.


הנה הילוך מהיר של פרחי חבצלות המים נפתחים עם הבוקר העולה:

https://youtu.be/y3Y4J-7THDA


פרח היביסקוס שנפתח ונסגר:

http://youtu.be/F5JliXDYzmw?t=7s


ועוד פריחות עם בוקר:

https://youtu.be/RZkX1k1UldQ

מגדל מים נועד כדי ליצור לחץ מים, שיביא את המים לכל בתי הישוב. פעם, כשהותקנו מערכות צנרת, גילו שהמים יוצאים מהן בזרזיף חלש מהברז.

זה לא היה נוח. המים צריכים לצאת מהברז בכמות מספקת ובלחץ מים סביר.

עד העידן המודרני, בו יש מערכת מים וצינורות שמזרימים אותם, לא היו צריכים לחץ מים. מספיק היה דלי או מיכל ובאר שממנה שאבו והביאו מים הביתה. אבל כשלחץ המים מהברז הפך הכרחי, למקלחת טובה למשל, לא הייתה ברירה אלא להשתמש במשהו שייצר את הלחץ הזה.

אז כדי שהמים יפרצו מהברזים בלחץ מספיק, גייסו המהנדסים את כוח הכבידה של כדור הארץ. הם הציעו לבנות בכל ישוב מגדלי מים. באמצעות מגדל המים, הם הסבירו, יירדו המים בלחץ כוח הכבידה ויווצר לחץ מים טבעי בברזים.

אז החלו לבנות מגדלי מים, או מכלי מים גדולים שנבנו בראש גבעה סמוכה ליישוב, כדי שמשקל המים ייצר לחץ מים בברזים.

זו דוגמה יפה לניצול של כוחות הטבע לצורך אנושי מודרני.

כיום המצב כבר השתנה. בעידן המודרני, בו עומדות לרשותנו משאבות משוכללות, החליטו השלטונות שלא צריכים יותר את מגדלי המים. הותקנו משאבות מודרניות שיוצרות לחץ מים מעולה. אבל חייבים לציין שלחץ המים הזה יש לו מחיר. הוא יקר יותר כי משאבות צורכות חשמל ומכאן שהוא גם הרבה פחות סביבתי או שומר על כדור הארץ.


למה ערים צריכות מגדל מים? (עברית)

https://youtu.be/-XbZQ4LCclk


על מגדל המים של חדרה וכיצד סיפק מים לכל תושבי העיר (עברית):

http://youtu.be/cYupC_obUAA


ומצגת וידאו של מגדלי מים היסטוריים בישראל (עברית):

http://youtu.be/oeWJKhyjGsE

כשאנחנו מזדקנים אנו נעשים יותר נמוכים. כן כן, הגובה היורד הוא עובדה ידועה ומוכרת לכל מי ש"מגדלים" סבא או סבתא קשישים או התראו לאחר תקופה עם מכר זקן.

למעט אובדן גובה משמעותי או מהיר שעלול להצביע על מצב בריאותי שרופא חייב לבדוק, הזקנה הופכת אותנו קטנים יותר.

יש כמה גורמים עיקריים התורמים באופן טבעי לאובדן הגובה ההדרגתי בגיל זקנה:


#היחלשות העצמות
עם השנים ובאופן טבעי הולכות העצמות ונחלשות, כשהן גם מאבדות מצפיפותן. זהו מצב שנקרא אוסטאופורוזיס ובין השאר הוא יכול להוביל לשברים בחוליות, כלומר בעצמות עמוד השדרה. אלה יכולות להידחס ולהביא לירידה בגובה.


#היחלשות דסקיות הסחוס
דסקיות הסחוס המרפדות את החוליות עלולות גם הן להישחק ולהתכווץ, מה שתורם עוד יותר לאובדן הגובה.


#איבוד שריר
עם הגיל, אנו מאבדים מסת שריר, במיוחד בליבה ובגב. ירידה זו בחוזק השרירים שלנו יכולה להוביל ליציבה כפופה, מה שגורם לנו להיראות קצרים יותר, גם אם מבנה השלד שלנו נותר ללא שינוי.


#השטחת רגליים מקושתות
הקשתות בכפות רגלינו עלולות להשתטח לאורך השנים, מה שישפיע גם הוא, אם כי פחות, על הגובה הכללי שלנו.

חשוב לציין כי בעוד שירידה קלה בגובה נחשבת תקינה עם הגיל, אובדן גובה משמעותי או מהיר עשוי להצביע על מצב בריאותי בסיסי ומחייב התייעצות עם רופא.


הנה הסיבות שגורמות לנו לקטון בזקנתנו:

https://youtu.be/0yNOfa9K8tk?si=BXTSpyF1-gTt-Hka


הסבר על דרכים למנוע התנמכות בגיל הזיקנה:

https://youtu.be/qdmU5ikZ870?si=sleFLQPgjrAiqwHK


והסבר מפורט על הסיבות לקטינת הגוף בגובה:

https://youtu.be/7cf33DCzuqk?long=yes

בנהיגה בכלי רכב יבשתיים, כמו אופניים או מכונית, המהירות נמדדת בקילומטרים או במיילים לשעה. אבל כל מי שהתנסה או קרא על שיט באוניה או ביכטה, שמע ודאי את המונח קֶשֶר (Knot), או קשר ימי, המשמש למדידת המהירות בים.

לרשות ספנים בספינות עתיקות לא היו אמצעים כמו מפות מודרניות או מתקני ניווט מבוססי GPS. הם נזקקו לשיטה שתסייע להם לזהות את כיוון השיט הרצוי וכמה זמן עליהם לשוט עד שיגיעו לשם. מדידת מהירות הנסיעה של ספינה הייתה הכרחית כי ללא כלי שיאפשר אותה עלולים היו צוותי הספינות הללו להתרחק מהמסלול ולאבד את חייהם. מדידת המהירות של הספינה היה הכרחי כדי לנווט ולדעת מתי היא תגיע אל היעד.

המילה קשר מזכירה קשר בחבל ולמעשה זה העניין. כי הקֶשֶר הימי, הוא יחידת המדידה של המהירות הימית והיא קרויה על שם השיטה הקדומה למדידת מהירות של אוניות.

במאה ה-17, לפני מאות שנים, העלו ספנים אלמונים, בעלי יוזמה וכושר המצאה, רעיון למדידת המהירות. הם לקחו חבלים ארוכים וקשרו בהם קשרים, במרווחים מדויקים של 14.4 מטר. את החבלים הם שילבו במכשיר פשוט ביותר, שממנו יצאה חתיכת החבל עם הקשרים ובקצה שלה היא חוברה למשקולת עץ בצורת טריז. את טריז העץ המחובר לחבל השליכו אל המים, כשקצהו השני של החבל, זה עם המכשיר, נשאר מחובר לספינה.

וכך, תוך כדי שיט, שחררו המלחים את החבלים הללו. הם השתמשו בשעון חול למדידת פרק זמן קבוע, מה שנקרא "טיימר" (Timer). וכך ספרו המלחים כמה קשרים עברו באצבעותיהם בפרק הזמן המוקצב לשעון החול להשלים ירידה של כל החול. כך נהגו אז להכפיל את מספר הקשרים בשעה ולקבל את המהירות ב"קשר ימי".

כך נהגו הספנים כל הזמן לחשב את מהירות האוניה ונעשה חישוב של הממוצע שיאמר כמה מהר היא שטה. משידעו את מהירות הספינה הם חישבו בכל יום את המיקום שלהם בים וכמה זמן נותר להם עד שיגיעו ליעד שאליו הם מתכוונים להגיע.

כיום יש אמצעים חדשניים ומדויקים במיוחד למדידת מהירות הספינה. ספנים משתמשים ב-GPS, המבוסס על מדידת מיקום סופר מדויקת, שמתבצעת בעזרת רשת לוויינים וחיישני אולטרה סאונד. ועדיין, משתמשים גם היום במושג קילומטר הימי וגם בעולם התעופה. גם מטוסים מודדים את מהירותם בקשרים ובמיילים ימיים המבוססים על היקף כדור הארץ.

מדהים שכך הוליד מכשיר פשוט וחכם, שהומצא במאה ה-17, את המושגים המקובלים עד היום למדידת מהירות שיט ואף טיסה. קשר היא יחידה ששווה ל-1 מייל ימי לשעה. בקילומטרים היא בערך 1.852 קילומטר לשעה. קילומטר ימי מבוסס למעשה על היקף כדור הארץ. הוא שווה בדיוק לדקה של קו רוחב.


הנה מדידה של מהירות ומרחק הספינה באמצעות קשר:

http://youtu.be/LZY3FJGG_gQ?t=22s


והסבר על מדידת המהירות באמצעות קשרים בחבל:

https://youtu.be/RtvfYJFhYEg

מי שצפה בשנים האחרונות בסכרים עצומים באירופה, ראה לעתים תופעה מעניינת: עדרים של עזי בר מטפסים בצורה כמעט אנכית על סכרי אבנים ומלחכות את האבן.

מסתבר שליקוק האבנים נועד להוריד מהן את המלח והמינרלים שנמצאים עליהן ושבהם חושקות עזי הבר.

עזי הבר הן מטפסות נועזות, שכדי לאכול גם מטפסות על הרים ועל עצים. עזי האלפים, המתגוררות בהרים הגבוהים, מיומנות מאד בטיפוס על מצוקים גבוהים והן מסתדרות היטב גם עם קיר האבנים, שהוא בעצם מצוק מלאכותי, עם הסדקים והזיזים הקטנים שאופיינים למצוקים הטבעיים.


סיפור עזי הבר המטפסות:

https://youtu.be/RG9TMn1FJzc


עזי בר על סכר באלפים האיטלקיים:

http://youtu.be/R-OADyhCexM?t=22s


וכך לומדים הצעירים שבהם את מלאכת הטיפוס בגיל צעיר:

http://youtu.be/TtUz514rXKo

שמיעתו וחוש הריח המפותח של הכלב מאפשרים לו להבחין בדברים שורים מסביבו.

פעמים רבות אנו רואים את הכלב זוקף אוזניים או נדרך ואיננו מבינים מדוע - הסיבה היא לרוב שהכלב הבחין בדבר מה שאנו לא רואים או מבחינים בו.

שמיעתו של הכלב היא שונה, הרבה יותר רחבה מבחינת תדירויות הצליל, מזו שלנו, בני האדם.


הנה כלבים ושמיעתם:

https://youtu.be/ZQDeHcUf1VQ


וכך פועלת האוזן:

https://youtu.be/HMXoHKwWmU8