» «
קורטיזול
מהו ריבוי המשימות ומהו הקורטיזול המלחיץ שהוא מייצר יותר?



הורמון הלחץ בגופנו הוא הקורטיזול (Cortisol). הוא לא היחיד שנחשב הורמון לחץ, אבל מדובר בהורמון תמים, שאחראי לבלגן לא קטן בתחושות שלנו וללא מעט גורמי מתח נפשי ואפילו חרדה.

ההורמון הזה בחיים המודרניים, הקרייריסטיים והאורבניים שבתוכם אנו אצים ורצים, הוא הכוכב המעיק שלנו.

אבל נתחיל בדְּחָק, או עָקָה, מילים יפות שכולנו מכירים בתור "לחץ", מתח נפשי, או סטרס (Stress). הם מייצגים את תחושת המצוקה שנובעת אצלנו מפגיעה באיזון שלנו.

המועקה הזו לרוב נגרמת כתוצאה מגירוי חיצוני, מוחשי ופיזי או פסיכולוגי.

אחד הגורמים המוכרים לנו היטב הוא המולטי-טסקינג, ריבוי המשימות של האדם המודרני. אנשים נדרשים היום לנהל המון דברים במקביל - גם בחיים הפרטיים וגם בקריירה, בעבודה, בלימודים וזו רק רשימה חלקית.

ריבוי המשימות המטורף שחווים אנשים יכול להיות בקריירה או בחיים בתפקוד גבוה. נא לא לצקצק אם לא הזכרתי את עקר או עקרת הבית. ללא ספק גם בבית יש אינספור משימות שמוטלות על כתפיים צרות והניסיון המתמיד לנהל את אינספור המשימות שמוטלות בבית, לא פעם מתלווה לצורך לתפקד במקביל בעבודה.

הרבה נשים מכירות את זה היטב. גברים רבים רק מתחילים להיחשף ומתחילים לדווח על מלאכה כמעט בלתי אפשרית.

מכל מקום, ריבוי המשימות הזה הוא מקור בלתי נדלה ללחץ, או סטרס. הדרך מכמות המשימות הגדולה שאנו מנסים לנהל בו-זמנית אל הלחץ והסטרס עוברת בקורטיזול, ההורמון שאחראי לאותה עקה שאנו חווים לא פעם בחיינו.

וכשגופנו מפריש את הקורטיזול, ביחד עם האדרנלין והנוראדרנאלין, הוא מייצר הורמונים שמעלים את קצב הלב, ההזעה וקצב הנשימה שלנו, ביחד עם עייפות, התשה נפשית, תחושה שאנו מוצפים ועוד.

הפרשת הקורטיזול גם מגדילה את העירנות ולא פעם התוצאה של כל אלה תהיה חרדה, על כל המתלווה אליה. מה מתלווה אליה? - חוסר ודאות ואי נוחות, תחושה שיכולה להתבטא גם פיזית בכאבי בטן, לחץ בחזה ועוד.

גם במוח מחולל הקורטיזול שמות. רמות קורטיזול גבוהות לאורך זמן פוגעות במוח מאוד. כי לחץ לאורך זמן מגדיל את הפעילות באמיגדלה, שהיא מרכז הפחד במוחנו, ואת מספר הקשרים העצביים שבה. העליה ברמות הקורטיזול משבשת ומדרדרת גם את פעילות ההיפוקמפוס, החלק במוחנו שקשור בזיכרון, למידה ושליטה בלחצים.

וזו לא רק בריאות הנפש שלנו והסימפטומים שלה, שמושפעים מקצב ייצור הקורטיזול המשתולל בנו - יש אפילו טענות שהפרשת קורטיזול משפיעה על צפיפות השרירים שלנו.

יש אמצעים להקטין את הפרשת הקורטיזול. אחד היעילים שבהם הוא השקט. קחו שעה של שקט, בלי הצפות של רעש, כמו רדיו, טלוויזיה, טלפונים וכאלה, ותראו איך אתם נרגעים. זה הקורטיזול שלא מציק פתאום וזה חלק מהקסם של המדיטציה והוויפאסאנה, למשל.


הנה הקורטיזול, הורמון הלחץ ואיך להוריד את הפרשתו לגוף:

https://youtu.be/hwh8XEh0k9A


לחץ וסטרס. כך הוא נוצר בגוף והנה ההשפעות הגופניות שלו, שלא נרצה לפגוש (מתורגם):

https://youtu.be/v-t1Z5-oPtU


מה לאכול עם קורטיזול? (עברית)

https://youtu.be/38voz9ep3oI


וגם טראומות ואפילו טראומות מהילדות מייצרות אותו ומשפיעות על הבריאות הפיזית מאוד (מתורגם):

https://youtu.be/95ovIJ3dsNk?long=yes
דז'ה וו
מהו דז'ה וו?



דז'ה וו היא תופעה נפוצה שבה אנו מרגישים כאילו התנסינו כבר בעבר במשהו שקורה לנו בהווה. הדז'ה וו היא חוויה רגעית ולא צפויה שהחוקרים עדיין לא יודעים עליה מספיק.

החוקרים סבורים כיום לחשוב שמקור תופעת הדז'ה וו הוא במעין "באג מוחי". טענתם שתפקוד לא תקין במוח, הוא שמוביל לתופעה המוזרה הזו.

על פי החוקרים, שורש ה"באג" הוא בהעברת החוויה הרגעית שאנו חווים ברגע זה, בטעות אל אזור הזיכרון לטווח ארוך שבמוח. במקביל להעברה זו שבין חלקי המוח, אנו עדיין חווים את החוויה כרגע, מה שגורם למעין כפילות בחוויה.

הכפילות הזו מציפה את החווייה מהזיכרון לטווח ארוך וגורמת לנו להרגיש שכבר היינו באירוע הזה, שאנו חווים כרגע - מה שקיבל את השם "דז'ה וו".


הנה תופעת הדז'ה וו (מתורגם):

https://youtu.be/foVMwJtlR5s


מעט על התופעה באנגלית:

https://youtu.be/dDjov6-7a7w


והסבר מדעי לתופעת הדז'ה וו (עברית):

https://youtu.be/jhW38NRPo9g
דז'ה וו
למה לפעמים אנו מרגישים שמשהו שקורה כבר קרה לנו בעבר?



מדובר בתופעה שנקראת "דז'ה וו" (הביטוי בא מצרפתית ומשמעותו "כבר נראה"). דז'ה וו היא תופעה שבה אדם מרגיש שמה שקורה לו בהווה הוא משהו שהוא כבר התנסה בו בעבר.

הדז'ה וו היא חוויה רגעית ולא צפויה שהחוקרים עדיין לא יודעים עליה מספיק אך הם מנסים לפתור ויש השערות לסיבת ההופעה של הדז'ה וו.

חוקרים נוטים כיום לחשוב שמדובר במעין "באג מוחי", כלומר שהסיבה שהדז'ה וו מתרחש היא שהמוח הוא שאחראי לתופעה המוזרה, המתרחשת בשל תפקוד לא תקין.

השערת החוקרים היא שהמוח מעביר בטעות את החוויה הרגעית שאנו חווים עכשיו אל הזיכרון לטווח ארוך, על אף שבמקביל אנו חווים את החוויה בהווה. הכפילות גורמת לנו לחוש שכבר היינו באירוע זהה בעבר.


הכל על דז'ה וו (עברית):

https://youtu.be/jhW38NRPo9g


הרצאה קצרה באנגלית לתופעת הדז'ה וו:

http://youtu.be/knUgZw-Tq2w


סרט שמייצר דז'ה וו באופן מכוון (עברית):

http://youtu.be/Iq1Pqqh34kc


עובדות שונות באנגלית על התופעה:

http://youtu.be/edc_pCBIOkw


וקדימון מסרט על תופעת הדז'ה וו:

http://youtu.be/fCbEqNRIRwc?t=16s
תחושת מציאות
איך נוצרת במוח תחושת המציאות?



תחושת המציאות שלנו נוצרת במוח, קרוב לוודאי בפעילות האופיינית למוח, של פולסים חשמליים הנשלחים לנויורונים מכל נוירון מתוך 100 המיליארד נוירונים שבמוחנו, בקצב של מאות לשנייה.

המציאות הזו קיימת רק ב"טיפול" של המוח באמצעות האותות החשמליים והכימיים שנשלחים אליו ממערכות הגוף השונות. אבל זו הטכניקה ולאו דווקא המהות. במילים אחרות, לא כך מוגדרת המציאות.

זו דווקא התפיסה המנטלית או המוחית שלנו שרבים מהחוקרים סבורים או אף קובעים שמגדירה את העולם המוחשי שמסביבנו.

ניסויים רבים מראים שהנפש, דהיינו החשיבה והפרשנות שמקיים ומעניק המוח לאותות המגיעים אליו ולפעילויות שהוא עצמו מקיים לעיבודן, הם חלק בלתי נפרד מפעילות ותחושות הגוף שלנו, עד כדי היותם החלק החשוב ביותר לתחושות שלנו לגבי הגוף הזה, בכאב, הנאה וכדומה.

אבל הפעילות הזו לא מסבירה כיצד אנו מפענחים דברים כמו ריח של פרח, עלבון שהוטח בנו, טעם של גלידה, או התלהבות משיר יפה ששמענו. החומרים שבמוח ופעילותם לא מייצרים סתם את התפיסה שלנו, של אלפי עד מיליוני תחושות בכל שעה מחיינו.

איך זה כן קורה?

המוח הופך את השינויים הכימיים והחשמליים שמתרחשים בו ומייצר מהם דברים בעלי משמעות בשבילנו, על ידי ניפוי של רצף הנתונים הבלתי פוסק שמועבר כל העת למוחנו ואיתור ספונטני, שמתבצע כמעט ללא מאמץ, של דפוסים שמהם הוא מרכיב את המציאות והבנתנו אותה.

דפוסים כאלה מוכרים לנו משכבר, חלקם מהאבולוציה וחלקם מהלמידה שלנו, שמתבצעת לאורך כל תהליך ההתבגרות שחווינו - מהיותנו עובר ועד למבוגר.

חלק אחר הוא תרבותי והוא הסיבה שאנו חייבים להכיר את הדפוס החברתי של מחמאות או עלבונות שמוטחים בנו, למשל, בכל חברה לכשעצמה או להבין במוסיקה המקומית כדי ליהנות ולהתרגש ממנה וכדומה.

אדם שיצנח אל חברה אנושית כלשהי משום מקום, יתקשה לתפוס את המציאות בקלות שבה יעשה זאת אדם שגדל בחברה הזו ויש לו דפוסים שהוא מכיר וגיבש, לפענוח המציאות בה. זו הסיבה שמהגרים, עולים חדשים או אנשים שעושים רילוקיישן לארץ אחרת בחו"ל מתקשים ליהנות מתוצרי התרבות שלה, כמו המוסיקה העממית או הציור המקובל לדוגמה, שלא לדבר על השיח החברתי בה. אדם כזה לא יבין ניואנסים בשיחות, יחמיץ לא פעם את הפאנצ'ים והפואנטות בהומור המקומי וכן - הוא גם לא ייעלב מעלבונות כמו שבן המקום היה נעלב מהם.


הנה הקשר בין המוח לגוף, או בין הגוף לנפש (מתורגם):

https://youtu.be/ILDy6kYU-xQ


כך נוצרת תחושת המציאות במוח:

https://youtu.be/snR1PmvQYoY


וכך מתקיימת התודעה במוחנו (מתורגם):

https://youtu.be/lyu7v7nWzfo

מדעי המוח

דיסוננס קוגניטיבי
מה זה דיסוננס קוגניטיבי?



ראיתם פעם בן אדם, שמגלה שהוא פועל בניגוד לאמונה או דעה שבה הוא מאמין ומתחיל בתירוצים? או אדם שמכחיש את המציאות הפשוטה ומתפתל בהסברים למה מה שנראה הוא לא האמת ומה שהוא חושב ואמר בעבר הוא הנכון?

שמתם לב גם שאנשים מנסים תמיד למצוא מידע שמחזק את דעותיהם ולא מידע שסותר את דעותיהם? - כל אדם יעדיף למשל לקרוא או להקשיב לפרשנים פוליטיים שיהללו את המפלגה שהוא תומך בה ויתעלם מדעות של מי שחושבים ההיפך.

כל אדם משתדל לפעול בעקביות ובכלל - שואף בבסיסו להיות עקבי בקשר שבין עמדותיו, אמונותיו וערכיו לבין התנהגותו. אבל לעתים, והאמת שלא פעם, אנו נתקלים בניגוד שבין ההתנהגות לאמונות והערכים הללו.

תיאוריית דיסוננס קוגניטיבי (Cognitive dissonance), אחת הטענות המעניינות בתחום הפסיכולוגיה, טוענת שמבלי משים אדם כזה ישנה את פעולתו, או יאמץ דעה או עמדה חדשה - רק כדי לפתור את הקונפליקט ולהתאים את התנהגותו לעמדה שלו ולהקטין את הדיסוננס ("תצרים"), את הקונפליקט, הניגוד או הפער שבין השניים, המשהו שלא מסתדר לו.

הדיסוננס הקוגניטיבי מסייע לנו לשמור על עקביות ושלום עם עצמנו, אבל הוא גם מסוכן, כי תמיד נצליח להצדיק בעזרתו את ההתנהגויות או האמונות שלנו, או את הפסיביות שלנו, גם כשכל הסימנים יצביעו על כך ששגינו בהן. העניין הזה יגרום לנו להיסגר בפני רעיונות חדשים ולהתמודד עם שינויים, התפתחויות לא צפויות וכדומה. תירוצים והסברים מפותלים יחליפו את ההתמודדות עם ההפתעות בחיינו ואת השינוי המתבקש מעובדות חדשות ובלתי צפויות.

את תאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי הגה לאון פסטינגר, בשנת 1957. התיאורייה הזו מסבירה המון פעולות של אנשים, המנוגדות למצופה מהם, כמו גם תירוצים לאי עשייה והסברים לדברים שכן עשו, או דעות שנשמעות מפתיעות לאור היכרות קודמת איתם.

המקרים הקלאסיים של דיסוננס קוגניטיבי כזה הם:

כשאנו נחשפים למידע שסותר את האמונה או הדעה שלנו, למשל, או שנכחיש את המידע הסותר את אמונתנו או שנשנה את דעתנו. אם קנינו אוטו יקר והוא מתגלה כבעייתי, אז או שנשכנע את עצמנו שהוא יפה ונהדר ולכן הוא שווה, או שנסביר שבעצם המחיר לא היה כזה יקר...

כששתי אמונות או ערכים שבהם אנו מאמינים סותרים זה את זה. קיבוצניק, למשל, שהאמין שקפטיליזם זה רע ויתעשר לפתע, יפסיק להאמין שכסף זה רע, או יסרב לכסף ויתרום אותו לצדקה. בדומה לכך, אדם עני יסרב להתאמץ או להשקיע, כדי להרוויח כסף רב יותר ויסביר שכסף זה רע, או שכל העשירים גנבים (הוא לא עשיר ולכן הוא בסדר), או ש"העיקר הבריאות".

המקרה השלישי והחזק ביותר הוא של אדם שעומד או פועל בניגוד לאמונתו או ערכיו. כמו אדם המקפיד על נאמנות אבל מחליט לבגוד. או שהדיסוננס הקוגניטיבי יגרום לו לא לבגוד, או שיצדיק את הבגידה בטענה שדווקא האחרים סטו מהדרך, בגדו או איזה שהוא תירוץ משונה אחר.


הנה הסבר באנגלית על הדיסוננס הקוגניטיבי:

https://youtu.be/9Y17YaZRRvY


הסבר בעברית על הפעולות שהוא גורם:

https://youtu.be/lJdf0i6vOus
אוקסיטוצין
מהו אוקסיטוצין "הורמון האהבה"?


ישנו הורמון בגופנו שנקרא אוקסיטוצין (oxytocin). ההורמון המיוחד הזה זכה כבר מזמן לכינוי "הורמון האהבה".

כשההורמון הזה מופרש הוא משפיע על אהבה וקשרים חברתיים. האוקסיטוצין גם מגדיל אצל אנשים דברים כמו אמון, נדיבות ואמפתיה ושאר התנהגותיות פרו-חברתיות, כלומר התנהגויות התורמות לחברה.

האוקסיטוצין הוא זה שמסביר, למשל, את הקשר המופלא והאוטומטי שבין אם לתינוק שלה שרק נולד. למעשה, הוא מופרש במוח כבר בשעת הלידה וממשיך להתגבר ולהיות מופרש שוב ושוב בזמני ההנקה.

מחקרים מגלים שהאוקסיטוצין גם מופרש במוח בהתלהבות כשאנו רוקדים בזוג. מסתבר שסנכרון התנועות המשותפות עם בני הזוג לריקוד עושה לנו טוב ומחזק את הקשר.

אבל המשמעות של האוקסיטוצין היא רבה יותר גדולה מאשר רק ענייני זוגיות, אהבה או הורות בגיל הרך. כיום עוסקים כבר ביצירת טיפולים לשיפור הקשרים החברתיים, כמו למשל חיזוק היכולת החברתית של מי שזקוקים לכך ונמצאים על הספקטרום האוטיסטי.


הנה הסבר על ההורמון המופלא של האהבה וטוב הלב (עברית):

https://youtu.be/wzpQQ2HAdz0


על האוקסיטוצין - מרכיב האהבה בגופנו:

https://youtu.be/s1BRediZRJM


כך פועלים החומרים כבר מרגע שהבחור פוגש בחורה:

https://youtu.be/G4NfXEuF_cs


גם כאן הוא מופרש המון - ריקוד זוגי:

https://youtu.be/kC6DtiiIvzs


ושיפור היכולת החברתית של מי שנמצאים על הרצף (עברית):

https://youtu.be/dIuMBPpoRIY
רשת עצבית מלאכותית
מהן רשתות נוירונים ממוחשבות?



רשתות נוירונים (Neural Networks) הן רשתות מחשבים מתקדמות שמחקות את החשיבה האנושית.

נוירון במוח הוא תא עצב. זהו תא טיפש, ללא יכולת מרשימה בפני עצמו. את כוחו ויכולתו המדהימה לפתור בעיות מורכבות הוא קונה רק כשהוא שותף זעיר ברשת העצבית העצומה, שקוראים לה מוח.

למוח ולרשת נוירונים טכנולוגית שמחקה אותו יש את היכולת המדהימה לפתרון בעיות מורכבות. רשת נוירונים היא "רשת עצבית" מלאכותית, שמעתיקה את הפעילות של שכבות תאי העצב בניאו-קורטקס, האזור שתופס את רוב המוח האנושי.

בניאו קורטקס נעשית החשיבה שלנו. ב"רשת נוירונית" מחובר כל נוירון בסינפסות אל נוירונים נוספים. התקשורת בין הנוירונים היא באמצעות "פוטנציאלי פעולה" - מעין הבזקים, פעימות חשמליות, שעוברות בסינפסות בין נוירון, תא עצב, למשנהו והלאה אל הנוירון הבא ולאלה שאחריו.

מחקר רשתות הנוירונים עוסק בבניית מודלים וירטואליים של שכבות תאי העצב ובתחום זה עוסקים כיום צוותים מגוונים, שמורכבים ממדעני מוח, מדעני מחשב ותוכנה. רשתות מחשבים כאלה יוכלו בעתיד לבצע פעולות שהמוח יודע לבצע בקלות: לאסוף מידע, לנתחו ולהגיב לו בקבלת החלטות שאנו עושים אלפי פעמים ביום.

תחום הנוירו-מחשוב הוא אחד התחומים החשובים בעולם כיום. הוא יוביל בעתיד לדור מתקדם במיוחד של תוכנות חכמות. כבר היום רואים את האפשרויות של תוכנות-מוח שכאלה - מאפליקציות שלומדות את טעמנו האישי ומציעות לנו בגדים, אוכל, מוסיקה או ספרים שאנו אוהבים. בעתיד יותר ויותר טלפונים חכמים ילמדו הרגלים, תחביבים, העדפות וצרכים של המשתמש ויסייעו לו.

גם ברפואה משפרות רשתות עצביות את היכולות ומציעות השפעות נפלאות על היכולת לאתר סרטן עור מוקדם, לגלות טיפולים תרופתיים חדשים למחלות ועוד.

דמיינו מצלמות חכמות, שיודעות לזהות פורץ או מבקר תמים בביתנו, מערכות מחשוב שיזהו האקרים לעומת משתמשים תמימים שטעו, בידוק בטחוני שיזהה מפגים או עבריינים ומערכות צבאיות שיוודאו שכוחותינו יזהו וישמידו את כוחות האויב ולא את כוחותינו.


המלצה:
======
קראו באאוריקה בתגית "למידה עמוקה", על פיתוח מערכות הבינה המלאכותית שמתבססות על רשתות הנוירונים.


הנה רשתות הנוירונים הממוחשבות (מתורגם):

https://youtu.be/JrXazCEACVo


דרך לזהות בהן הפרעות נוירולוגיות (עברית):

https://youtu.be/Agrf1PPXSl8


רשתות הנוירונים שבמוחנו:

https://youtu.be/Gf5QEzZ9F3w


התהליך הכימי של מעבר המידע בין הנוירונים (מתורגם):

https://youtu.be/6Ra3il45vnE


כיום מפתחים רשת נוירונים שמחקה את יכולת הלמידה של תינוק:

http://youtu.be/VNNsN9IJkws


הסבר מדעי (מתורגם):

https://youtu.be/Z6xDuPOgT_Q


דרך שבה רשתות נוירוניות פועלות:

https://youtu.be/h52wgSsm57g


והפיתוח שלהם על ידי למידה מהביולוגיה והטבע:

https://youtu.be/JqMpGrM5ECo
זכרונות
איך נוצרים הזכרונות שלנו?



אחד הדברים המעניינים בחיינו הם הזכרונות (Memories) שלנו. מי שאחראי לזכרונות שלנו הוא המוח. מוחנו אוגר את הזכרונות שלנו, החוויות שאנו עוברים ומתעדף ביניהם. חלק מהדברים נשמרים לטווח קצר וחלק מאוחסנים לשנים ארוכות, לטווח הארוך.

להתגבשות של זיכרונות חדשים אחראי חלק במוחנו, היפוקמפוס, שדומה באופן מוזר לסוסון ים. הצורה הזו מוזכרת רק כדי שנזכור אותו, אפרופו זיכרון. ההיפוקמפוס הוא האחראי במוח לאנדקס ולשלוף את הזכרונות שלנו.

להיפוקמפוס גם תפקיד חשוב מאד במעבר של זיכרונות במוחנו מהמאגר של הזיכרונות לטווח קצר אל המאגר ארוך הטווח, מה שמייצר לנו זיכרונות חדשים לאירועים שיישמרו במוחנו לשנים רבות.

את תפקידו החשוב כל כך של ההיפוקמפוס גילו בזכות אירוע רפואי יחודי. מדובר בבחור ששמו היה הנרי מולייסון. הוא סבל מאפילפסיה חמורה, מה שהביא את רופאיו להסיר את ההיפוקמפוס שלו, כשהיה בן 27. ההיפוקמפוס, יש לדעת, אחראי גם על יצירת זיכרונות חדשים וגם על הזיכרון המרחבי שלנו.

המדהים הוא שאחרי הסרת ההיפוקמפוס, מוחו של הנרי הפסיק לגמרי לייצר זיכרונות מילוליים חדשים. הוא היה שוכח שיחה שניהל מיד עם סיומה, שוכח מה קרא בעיתון מיד כשסיים את. הכתבה וכך הלאה. כך הוא שכח גם אנשים חדשים שהכיר לאחר הניתוח ועשה עימם היכרות מחודשת, כל יום מחדש.

המקרה הרפואי של הנרי מולייסון סייע לחוקרים בחקר המוח ובאבחנה בין סוגי הזיכרון השונים. זאת משום שבמקביל לאבדן יכולות יצירתם של זיכרונות חדשים לטווח ארוך, שמר מוחו של הנרי זיכרונות מלפני הניתוח. כך, הוא זכר את הוריו, את חברתו מילדות ואת שכונת נעוריו, אך לא את רופאיו, החוקרים שסבבו אותו וכדומה.


כך המוח קובע מה לשמור לזמן רב ומה לא (מתורגם):

https://youtu.be/yOgAbKJGrTA


כך נוצרים הזיכרונות שלנו:

https://youtu.be/K1rfDoVA7-Y


במוח זה מתרחש באמצעות הסינפסות, שהן הצמתים שבין הנוירונים:

https://youtu.be/25NUy6xMWlQ


כך למדו מההיפוקמפוס של הנרי מולייסון (מתורגם):

https://youtu.be/KkaXNvzE4pk


והרצאת וידאו קצרה על הזיכרון והיווצרותו:

https://youtu.be/Pq0aQAG0A3o


שבץ מוחי
מהו שבץ מוחי?



שבץ מוחי (stroke), או "אירוע מוחי", הוא מצב חירום רפואי שנגרם בשל הפרעה בזרימת הדם אל המוח. השבץ המוחי נחשב למסכן חיים ולגורם הגדול לנכות בעולם המערבי.

גם אם לא תיגרם סכנת חיים, יכול השבץ המוחי, בשל הפגיעה בזרימת הדם, לגרום נזקים לתאי מוח באזור מסוים במוח. פגיעה אזורית שכזו עלולה להביא לפגיעה בתפקודים גופניים שעליהם אחראי אותו אזור. אם לדוגמה, נפגע האזור במוח ששולט על השרירים בצד ימין, אנו עלולים לסבול משיתוק בצד זה של הגוף. אם ייפגע האזור שאחראי על יכולת הדיבור, תיפגע היכולת של הנפגע לדבר או אף להבין את השפה של הדוברים אליו.

במקרים מסוימים נגרם השבץ המוחי בשל דימום חמור. במקרים שונים נגרם השבץ המוחי בשל נטילת תרופות לדילול הדם, תרופות שניתנות לא פעם למי שסובלים מקרישי דם. תרופות אלה עלולות לגרום לדימומים קטלניים שכאלה או למצבים קשים כמו אלו שעברו שני ראשי הממשלה לשעבר, אריאל שרון ושמעון פרס.

פעמים אחרות נגרם השבץ המוחי בשל קריש דם, היוצא מהלב אל אחד העורקים שמהם זורם הדם אל המוח. קריש הדם סותם את העורק, מה שמונע זרימה תקינה של דם אל המוח. כך מתרחש שבץ מוחי.


הנה העולם שמסביב לשבץ המוחי (עברית):

https://youtu.be/DQDhjZh1o7U


מה קורה לנו בשבץ? (מתורגם):

https://youtu.be/-NJm4TJ2it0


הסימנים של שבץ מוחי (מתורגם):

https://youtu.be/nngjxVc9QtQ


עדויות של נשים שעברו שבץ מוחי (עברית):

https://youtu.be/WzzMXLw6Enk


על הטיפול והמניעה של שבץ מוחי (עברית):

https://youtu.be/8qloQiy5E5I


ותכנית טלוויזיה על שבץ מוחי ושלל היבטיו (עברית):

https://youtu.be/NNKXKVzZRYw?long=yes
מהם המוח הימני והמוח השמאלי?



נתחיל בזה שמה שמכונה "האונה הימנית" ו"האונה השמאלית" הן למעשה ההמיספרות של המוח (Brain Hemispheres). הֵמי פירושו חצי וספֵירה היא כדור.

יש הרבה בלבול בין ההמיספרות ובין האונות. יש אפילו שמכנים את שני החצאים "מוח שמאלי" ו"מוח ימני". בכל מקרה, שתיהן מרכיבות את מה שנקרא "המוח הגדול".

אז יש לנו שתי המיספרות במוח ובכל המיספרה יש 4 אונות. כך שגם אם נמשיך רגע עם השגיאה או הכינוי העממי ונדבר על האונה הימנית והשמאלית, חשוב שנזכור שמדובר בעצם בהמיספרות.


התיאוריה המקובלת מאז 1974 אומרת שיש חלוקה בין:

#האונה הימנית - היצירתית
בעוד שהאונה הימנית אחראית על היצירתיות, העיצוב והחוש האמנותי, אחראית השמאלית על החשיבה, הקריאה והכתיבה. לפי תיאוריה זו, שחוקרים שונים חולקים עליה, מי שהאונה הימנית מפותחת אצלם הם אנשים עם דמיון עשיר ונטייה לחלום ולהתמקד בעתיד. הם רואים פעמים רבות את התמונה הכוללת, מעבדים בו-זמנית נתונים רבים וחושבים באופן ויזואלי והבזקי, עם יותר רעיונות מאשר פרטים ועובדות. העובדות קצת פחות חזקות אצלם בעוד הדמיון והחשיבה היצירתית מפותחים אצלם מאד. הם גם נוטים יותר להעיז וליטול סיכונים. ילדים כאלה לרוב חולמים להיות אמנים, סופרים, יזמים וכדומה.

#האונה השמאלית - המחושבת
זו ההמיספרה שאחראית על ההיגיון, העובדות והסדר. היא מפותחת יותר אצל אנשים מציאותיים ומעשיים, בעלי נטייה למתמטיקה ומדע, שיש להם הבנה מילולית ושהחדר שלהם מסודר. אנשי האונה השמאלית חושבים בצורה סדרתית, עם פחות הבזקי רעיונות ויותר נצמדים לעובדות ולפרטים. הם מעדיפים פעמים רבות לעבוד לבד. לעתים קרובות הם רוצים להיות מדענים, עורכי דין וכדומה.


רגע לשאלה:
=========
איזו אונה לדעתך מפותחת אצלך יותר?


הנה הסבר המיספרות המוח ומחקר שטוען שאינה נכונה:

https://youtu.be/AbYJB4i14os


הסבר ואבחנה ביניהן:

https://youtu.be/4Qi5_dANWYo


רבים סבורים שהתיאוריה הזו לא נכונה:

https://youtu.be/yE6VTvxkhFs


בדקו איזה צד מפותח אצלכם יותר וזהו מהן הנטיות שלכם:

https://youtu.be/ts8er813aAg


מצגת וידאו שמסבירה את הקשרים בין ההמיספרות לתפקוד:

https://youtu.be/Xq-UA1al3S0


בחיוך, איך נוהגים בעלי מוח שמאלי לעומת בעלי מוח ימני:

https://youtu.be/gdpkxjEyuJ4


ומבחן פשוט נוסף להמיספרה החזקה אצלך:

https://youtu.be/feAikjPqOq8
מה מתרחש במוח כשאנו לומדים?



נוירופלסטיות היא גמישות מוחית. מסתבר שגם כשאנו מתבגרים, המוח אינו קבוע בצורתו, אלא משתנה בהתאם ללמידה ולהתנסויות שלנו. הגמישות המוחית שלנו היא שמאפשרת לנו ללמוד.

איך זה קורה?

על ידי מחשבה ופעולה של המוח, משתנה המבנה שלו והתפקודים שלו טובים יותר. השיפור הזה בתפקודי המוח, הוא בעצם הלמידה. שכן הלמידה היא תוצאת השינויים שמתרחשים, שינויים בעוצמת הקשרים שבין תאי העצב הקיימים במוח, בסינפסות.

סינפסה, בעברית "מיסנף", היא נקודת החיבור, הצומת שבו נפגשים תאי העצב שבמוח, הנוירונים, ומעבירים ביניהם מידע. אנו תופסים ומבינים את המציאות שמסביבנו תודות להתרחשות מטורפת שמתקיימת במוח שלנו כל הזמן. במוח שלנו יש כ-100 מיליארד נוירונים, תאי עצב שכאלה. כל אחד מהנוירונים הללו מעביר עשרות ומאות פעימות חשמליות בכל שנייה!

האמת היא שסינפסות יכולות לקשר לא רק עם תא עצב אחר, אלא גם עם תאים אחרים, דוגמת שרירים ובלוטות.

הלמידה המתמדת אחראית ליכולות הקוגניטיביות שלנו, לחשיבה, ליצירתיות, להתמודדות שלנו עם העולם ועם בעיות שנקרות בדרכנו, באופן שלא יאומן. אדם לומד הוא אדם חי, בריא יותר, מוצלח יותר, חד, מעניין ומאריך חיים - באיכות חיים טובה יותר. למדו תמיד! - בימינו זה קל מתמיד. בטלוויזיה יש שלל ערוצים מעולים והאינטרנט מוצף בידע, הרצאות ואפשרויות ללימוד עצמי, ללא תשלום, מאנשים מדהימים, מכל מקום ובכל מקום.

כבר ציינו שמערכת העצבים, המערכת הנוירולוגית, היא גמישה. תודות לגמישות הזו, הנוירופלסטיות, מסתגלת מערכת העצבים לשינויים הללו, שהם בעצם הלמידה. הנה למדנו משהו חדש!


כך מתבצע החיווט מחדש של תאי העצב במוח:

https://youtu.be/UWvQc-aVLZ8


ואותו סרטון באנגלית - הנה הלמידה והנוירופלסטיות:

http://youtu.be/ELpfYCZa87g


הנה הסבר על מה שקורה במוחנו בזמן הלמידה:

http://youtu.be/8Vo-rcVMgbI


וסרט תיעודי על דרך פעולתו של המוח:

https://youtu.be/vYPMSLPgQvw?long=yes
האם אפשר לשלוט בעצמים במחשבה?
איך אפשר להשפיע על עצמים בכוח המחשבה?
האם שליטה באמצעות המחשבה אפשרית בכלל?


טלקינזיס היא היכולת להשפיע על דברים במחשבה בלבד. במהלך הדורות הצליחו רבים לשטות בבני-אדם ולגרום להם להאמין שיש להם את היכולת לשלוט באמצעות המחשבה בעצמים של ממש. גם בסיפורים, סרטים וסדרות טלוויזיה עושים שימוש בטלקינטיקה כדי להרשים ולהעצים את הסיפורים.

מבחינה מדעית מעולם לא הצליחו להוכיח ששליטה בעצמים בעזרת כוח המחשבה אכן קיימת. המאמינים בשליטה כזו בכוח המחשבה טוענים לעיתים שלא ניתן להעריך אותה בשיטות מדעיות, מה שמשאיר את העניין לאמונה האישית של כל אחד מאיתנו.


ניסוי עצמי
========
אבל האם אתם מאמינים שניתן לשלוט בחפצים רק בכוח המחשבה? - נסו לחשוב חזק שאתם רוצים להביא את האוטובוס אליכם עכשיו... הגיע? - אוקיי. ניצחתם. אבל האם זה לא צירוף מקרים. נסו זאת גם בעתיד ונסו לבחון האם זה היה צירוף מקרים או שליטה בעצם די גדול, אוטובוס, בכוח מחשבתכם בלבד.


הנה האמת שמאחרי הטלקינזיס (מתורגם):

http://youtu.be/Jq9D_HkQhAA


סרטון הדרכה המלמד על הטלקינזיס:

https://youtu.be/tIajOdC5spc


וסרט ארוך על הטלקינזיס, השליטה דרך המחשבה:

https://youtu.be/nh94XZzEosc?long=yes
מהן הסינפסות שבמוח?



במוח שלנו יש כ-100 מיליארד תאי עצב הקרויים נוירונים. כל אחד מהם מעביר עשרות ומאות פעימות חשמליות בכל שנייה!

הסינפסות (Synapses) הן נקודות החיבור, הצמתים שבהן עובר המידע בין הנוירונים, תאי העצב שבמוח. הללו מעבירים ביניהם מידע בקצב מטורף, של מאות מסרים בכל שניה, מכל אחד מ-100 מיליארד הנוירונים שבמוחנו.

אבל הסינפסות הן לא רק הצמתים, אלא באופן מסוים גם שוטרי התנועה או הרמזורים, המסדירים את העברת התנועה החשמלית בצמתים שהן.

התהליך החשמלי של העברת המידע בצורה של אותות חשמליים במוח קיבל את השם "פוטנציאל פעולה". הוא שמאפשר העברת מידע עצבי-חשמלי בין תאי העצב.

למידע הזה שהסינפסות מעבירות בכזו תדירות מדהימה אנו חייבים את היכולת להבין ולתפוס את המציאות שמסביבנו, על כל המורכבות ושפע הגירויים שהיא מספקת.

להעברת המידע המתמדת הזו שבמוח שלנו אנו חייבים גם את הלמידה שמתרחשת אצלנו והופכת את המין האנושי למוצלח כל כך, לפחות בתחום החשיבה. בתהליכי למידה נוצרות במוח הלומד סינפסות חדשות על הזמן ונוצרים חיבורים חדשים בין הנוירונים, תהליך שנקרא "חיווט מחדש".

כמובן שסינפסות יכולות לקשר לא רק בין תאי עצב שונים במוח, אלא גם בינם לבין תאים אחרים בגוף, כמו תאי שרירים או בלוטות.


הנה הסינפסות שבמוח:

https://youtu.be/Ibzfwtdtong


כך עוברות הפעימות החשמליות בסינפסות:

https://youtu.be/6Ra3il45vnE


מצגת וידאו לילדים שמסבירה את פעילות הסינפסות שבמוח:

https://youtu.be/Ta_vWUsrjho


הרצאת וידאו על המוח, הנוירונים והסינפסות שבו:

https://youtu.be/ae2-Slo_0bE?long=yes
איך בנוי המוח האנושי ולמה הוא אלוף האיברים בגופנו?



המוח האנושי הוא איבר מדהים. הוא הרכיב שמנהל את גופנו, מניע את ההתנהגות, הלמידה והתודעה שלנו. בסוף, הוא גם מהווה את האישיות הייחודית שלנו.

מדובר ברשת ביולוגית מדהימה, הכוללת מיליארדים של תאי עצב המחווטים בינם לבין עצמם בצמתים שנקראים סינפסות. בצמתים הללו עובר המידע בין הנוירונים ללא מגע, אלא באמצעות חומרים כימיים שונים.

מופלא? - בהחלט. במוח של אדם בוגר יש בסביבות קצת פחות מ-100 מיליארד נוירונים. הנוירונים מחוברים ביניהם בקשרים מורכבים מאוד ופועלים כמכונה מופלאה ומתואמת.

כמו בכל מכונה המורכבת מחלקים שונים, גם במכונה הטבעית הזו של המוח יש אזורים שונים. אלה אחראים כל אחד על התחום שלו. אזור שאחראי על הלמידה, אחרים על הסקת מסקנות, פירוש המציאות, פיתוח רגשות, רכישת מיומנויות ועוד הרבה יכולות שונות.

למוח שתי אונות, או הֶמִיסְפֶרוֹת. האונה הימנית אחראית על היצירה והצד הרוחני שבנו, בעוד השמאלית אחראית על החשיבה הלוגית וקבלת ההחלטות.

חלקי המוח הקדמיים, למשל, אחראים על היכולות החברתיות השונות שלנו. שם מצויה היכולת שלנו לחוש אמפתיה ולהרגיש דברים כלפי אחרים. שם אנו לומדים ומתפתחים בהתנהגות החברתית שלנו. מחקר שנעשה בעבר על רוצחים סדרתיים גילה שרבים מהם חוו פגיעה ונזק קשה בעברם, דווקא באזור הזה.

אבל כל המבנה המטורף והטבעי הזה של המוח מייצר גם חשיבה, מחשבות וחישובים ומאחסן אסוציאציות, זיכרונות, ידע מצטבר ואינספור פריטי מידע שמשרתים אותנו ביום יום שלנו.

למוח האנושי יש יכולת מרשימה לבצע פעולות רבות במקביל, מה שנקרא ריבוי משימות, או בעולם המחשבים "מולטי טסקינג". רוצים להיווכח שזה קורה? - שימו לב שאתם מסוגלים גם לנשום, גם לבצע פעולות תנועתיות שונות, גם לדבר בטלפון וגם לשתות ולאכול. מדובר בחלק מהמון פעולות שמתבצעות אצלנו לא פעם ביחד, מבלי שאנו מודעים לכך שמדובר ביכולת מדהימה כל כך.

גם יכולות החשיבה שלנו מדהימות. מדענים מעריכים שהמוח האנושי מסוגל לבצע כ-100 טריליון פעולות בשנייה, משהו שמקביל ליכולת החישוב של 25 מחשבים ביתיים משוכללים.

אבל זו לא רק הכמות שמסבירה עד כמה המוח שעומד לרשותנו מפותח. זו גם האיכות והתחכום של המבנה הזה. בכל פעם שאנו עושים פעולה, כמו למשל תפיסה של כדור שנזרק אלינו - המוח שלנו מבצע מגוון אדיר של פעולות מורכבות ומהירות מאוד ומתואמות להפליא. רק הפעולה הפשוטה הזו של תפיסת כדור היא שוות ערך לפתירה של כמה משוואות מסובכות ומורכבות מאוד במקביל. כל מי שמתעסקים ביצירה של רשתות נוירונים מלאכותיות, מחשבי-על או רובוטים מתוחכמים יוכלו לספר לכם כמה קשה לפתח מכונה שתעשה זאת. עכשיו רק נסו לדמיין כמה קשה לפתח מכונה שתעשה לא פעולה אחת אלא מיליונים של פעולות שונות שכאלה ותבינו מה גדולה המכונה המופלאה שמאוחסנת בין האוזניים שלנו.

המחקר מוצא בשנים האחרונות יותר ויותר סימנים לכך שהמוח שלנו משתנה ללא הפסקה, מה שנקרא בשפה המדעית "גמישות המוח" (Neuroplasticity). זה גם מה שמחייב אנשים מבוגרים להמשיך ולעבוד איתו, לאמן אותו ולהשתמש בו, כדי שהוא ימשיך לשרת אותם ולא יתנוון, מה שבדרך כלל אני רואים במחלות דוגמת דימנציה, אלצהיימר וכדומה. הכלל כאן הוא פשוט "מוח שלא עובד - אובד!"

לא פחות מופלאה היא הלמידה שהמוח שלנו עושה. רבים כבר יודעים שבאמצעות תרגול ואימון אנו יכולים ליצור ומייצרים הרגלים חדשים של חשיבה, פעולה ורגש.


על האונות הקדמיות הענקיות שמעניקות למין האנושי את החשיבה המופשטת והיתרון המוחי הגדול שלו (מתורגם):

https://youtu.be/5NubJ2ThK_U


המוח שלנו יכול לתקן את עצמו (עברית):

https://youtu.be/9D1AwQ0lTsg


על אונות המוח (מתורגם):

http://youtu.be/RvwCpeTRkKw?t=20s


והרצאת טד עם מפת המוח (מתורגם):

https://youtu.be/iNPsDky1z94
מה למד המדע מ-H.M וממוחו חסר ההיפוקמפוס?



סיפורו המופלא של הנרי מולייסון (Henry Molaison), בקיצור H.M, מוכיח עד כמה לעתים מחלת היחיד היא ההזדמנות של המדע ליהנות ממקור מחקרי מעולה ולסייע בהמשך לאינספור חולים.

ההיסטוריה של חקר המוח זכתה בזכות המחקרים על מוחו של האיש לתנופה של ממש. הוא נחשב לנחקר החשוב ביותר בהיסטוריה של הפסיכולוגיה. תודות לו למד המדע דברים רבים, כשאחד המרכזיים שבהם הוא שיש יותר מסוג אחד של זיכרון.

סיפורו של הילד מולייסון, שנחשב למקרה הרפואי החשוב בתולדות המחקר הפסיכולוגי, מתחיל בגיל 9. הוא נפגע אז מרוכב אופניים שהפיל אותו וגרם לחבלה קשה בראשו. התאונה גרמה לו בגיל הנעורים לסבול מהתקפי אפליפסיה קשים. חוסר הידע של החוקרים הביא אותם לייחס באותה תקופה את ההתקפים למצב נפשי רעוע.

כשמצבו הפך אנוש הפנו את מולייסון למנתח מוח אלמוני ששמו וויליאם סקוביל. הוא האמין שמקור התקפי האפילפסיה הוא אזור במוחו שנקרא "היפוקמפוס".

הידע על החלק הזה במוח היה באותם זמנים דל ביותר. זה הוביל את החוקר לרעיון שהתאים למחקר של אותם זמנים. סקוביל החליט לקדוח חורים בגולגולתו של מולייסון ולשאוב את ההיפוקמפוס של מולייסון מראשו. הוא עשה זאת בעזרת כלי שמזכיר קשית לשתייה.

השאיבה של חלקים ממוחו פגעה בחלקים סמוכים וחשובים במוחו של מולייסון. הוא סבל מאמנזיה, בעברית מחלת השיכחון (Profound Amnesia). ממחלתו עתיד המחקר ללמוד המון. מולייסון ייכנס לספרי ההיסטוריה בתור Patient H.M, שפן ניסויי הזיכרון ואיברי המוח הרלוונטיים החשוב ביותר במאה ה-20.

הבחור לא איבד בניתוח את יכולת הדיבור ואת יכולתו להשתמש בכישורים מוטוריים. גם אישיותו לא השתנתה. הוא היה ונשאר סבלן ואדיב. נכונותו לבצע מבחני זיכרון הייתה גדולה. החוקרים שמרו על פרטיותו בחייו והוא כונה H.M. רק אחרי מותו התפרסם שמו המלא לציבור.

החוקרת מילנר, מי שהתפרסמה כמדענית שגילתה תודות לו את מגוון סוגי הזיכרון סיפרה שבכל פעם שחוקר נכנס לחדרו, מולייסון נהג בו כאילו לא פגש אותו מעולם.

זיכרונו הפגוע גם הוביל לכך שבכל יום נבהל מחדש מי שזכר את עצמו כבן 27, ממראה דמותו המזדקנת במראה.

בכל יום פגש מולייסון מחדש את העולם. ניתן היה לנהל איתו שיחה רגילה, אך שאלות כמו מה אכל בארוחת הבוקר, או מה ראה כשסייר בעיר לא נענו בתשובה של ממש.

כי מאז הניתוח הוא היה מסוגל לזכור דברים שקרו לו ב-20 שניות האחרונות. הגילוי הזה הביא את החוקרים להסיק שנפגע הזיכרון שלו לטווח קצר.

אך פגיעתו של מוליסון הובילה לכך שהוא גם זכר מצוין דברים שהתרחשו בזמן שלפני הניתוח שלו. אירועים היסטוריים גדולים, כמו השפל הגדול של שנת 1929 או מלחמת העולם השנייה, הוא זכר עד יום מותו.

פירוש הדבר היה שהוצאת ההיפוקמפוס לא פגעה בזיכרון שלו לטווח רחוק.

מדעית, המחקר מצא שחלק הזיכרון שנפגע אצל מולייסון היה הזיכרון האפיזודי, שהוא זיכרון מודע. הזיכרון הזה כולל את האוסף של חוויות, רגשות, אנשים שאנו זוכרים וסיפורים שקרו איתם. בכל אלה ניתן להיזכר באופן מודע ולשוחח עליהם.

זיכרון שלא נפגע אצלו היה הזיכרון הפרוצדורלי שאחראי למיומנויות השונות ובדרך כלל המוטוריות. זיכרון זה מבטיח שמרגע שאנו לומדים ללכת, לצייר או לרכוב על אופניים, לא נשכח כיצד לעשות אותם. על סוגי הזיכרון הללו אחראים אזורי מוח אחרים, שהפגיעה בהיפוקמפוס לא משפיעה עליהם. המוח והגוף זוכרים אותם, גם אם אנו לא זוכרים מתי ואיך למדנו אותם.


הנה סיפורו של הנרי מולייסון והעובדות החשובות על ההיפוקמפוס שלמדו דרך המקרה שלו (מתורגם):

https://youtu.be/KkaXNvzE4pk


סיפורו באנגלית של H.M חסר הזיכרון לטווח ארוך:

https://youtu.be/xrFpXPnzvEA


ועוד על סיפורו של H.M שהזיכרון שלו היה פחות מחצי הדקה האחרונה:

https://youtu.be/SQASyR0w8Qo
מדוע כה חשובות האונות הקדמיות שבמוח האנושי?



האונות הקדמיות-פרונטאליות (Frontal lobes) במוחנו הן האזור הגדול ביותר במוח האנושי. אזור זה כולל כמה חלקים שאחראים אצלנו לשלל יכולות חשובות, כמו שליטה על ההתנהגות, הקשב, החשיבה, היצירתיות, פתרון הבעיות, היכולת שלנו לשיפוט נכון וההתנהגות החברתית הנאותה והמרוסנת שלנו.

אבל לאונות הקדמיות הענקיות שבמוחנו יש משמעות אדירה ביכולות המטורפות שמפגין המין האנושי. הן מעניקות לנו את החשיבה המופשטת, שבזכותה יפגין המין האנושי מגוון עצום של יכולות, ימציא את המדע, החוקים החברתיים, הדתות ועוד.

החשיבה המופשטת שחלקי מוח גדולים אלה יאפשרו לנו ליצור דרכי תקשורת ושיתוף פעולה בקבוצות גדולות של אנשים שלא מכירים זה את זה. בזכותה יתארגן האדם במבנים חברתיים מתוחכמים, דוגמת שבטים, כפרים, ערים, מדינות, איגודים וכמובן רשתות חברתיות, שאת השתקפותן הטכנולוגית אנו מכירים היום היטב.

המוח הגדול שלנו, בו האונות הקדמיות הללו הן החלקים שהתפתחו וגדלו במיוחד, איפשר להומו ספיאנס במהלך עשרות אלפי השנים האחרונות ללמוד כיצד לגדל את מזונו בחקלאות, להעלות השערות ולחקור אותן ובהמשך גם באופן מדעי, לגלות דברים מופלאים על העולם והיקום, להמציא ולייצר דברים חדשים בתעשייה, להפיץ רעיונות בדפוס ולקשר בין פריטי מידע באינטרנט.

על האונות הללו נמנים אזורים כמו קליפת המוח הקדם-מחצית, המשמשת כמרכז השליטה הקוגניטיבית והתפקודים הניהוליים במוחנו. אם נרצה להבין עד כמה חשוב החלק הזה במוחנו האנושי, מספיק שנדע שהוא זה שמקנה לנו גמישות מחשבתית, תורם לחשיבה יצירתית, לתפקודים מחשבתיים גבוהים, כמו גם ליכולות ארגון, ניהול, תכנון וקבלת החלטות.


הנה האונות הקדמיות הענקיות שמעניקות למין האנושי את החשיבה המופשטת והיתרון המוחי הגדול שלו (מתורגם):

https://youtu.be/5NubJ2ThK_U


סרטון אנימציה משעשע ולא משעשע שמראה באופן ביקורתי את תוצאת היכולות שהקנו לנו האונות הללו בדרך לשליטה על העולם:

http://youtu.be/WfGMYdalClU


וסרטון שמראה כיצד התפתחה האנושות והומו ספיאנס התעלה על שאר המינים (מתורגם):

https://youtu.be/dGiQaabX3_o?long=yes
מה עושים הנוירונים שבמוחנו?



הנוירונים (Neurons) הם תאי עצב שמאורגנים במוחנו, ברשתות צפופות וענקיות. תאי עצב אלה, אגב, הם בגוון ורוד ולא אפור, כמו שרבים סבורים בטעות.

במוח אנושי ממוצע ישנם כ-100 מיליארד נוירונים. כל אחד מהנוירונים הללו מעביר עשרות ומאות פעימות חשמליות בכל שניה!

כשמדובר בנוירונים מדובר במידע המוח. בין תאי העצב הללו עובר מידע רב, בצורת אותות חשמליים, המועברים בקצב שבין עשרות למאות אותות בשנייה - מכל נוירון במוח, אל נוירונים אחרים. התהליך החשמלי הזה, שבו עובר המידע, בצורת אותות חשמליים במוח, נקרא "פוטנציאל פעולה". הוא שמאפשר העברת מידע עצבי-חשמלי .

המידע בין הנוירונים עובר בצמתים שנקראים "סינפסות". סינפסה, בעברית "מיסנף", היא נקודת חיבור ובעצם הצומת שבו נפגשים תאי העצב שבמוח, הנוירונים, ומעבירים ביניהם מידע. הסינפסות מעבירות את המידע החשמלי בין הנוירונים ומשמשות מעין צמתים להעברת מיליארדי הפעימות החשמליות שעוברות בכל שנייה בין הנוירונים.

הלמידה, אותו תהליך מתמיד של אנשים סקרנים, כרוכה בייצור מתמיד של נוירונים במוח וחיבורים חדשים ביניהם. החיבורים הללו מתבצעים באמצעות סינפסות חדשות, הנוצרות כל הזמן, מצטרפות לסינפסות הקיימות ומחווטות ללא הפסקה את הנוירונים במוח בדרכים חדשות.


הנה הסבר מתורגם על הנוירונים במוח שפועלים בתיאום לפי סט פעולות פשוטות, כמו נחילי הדגים הענקיים שפועלים ללא מנהיגים:

https://youtu.be/dkP8NUwB2io


הנוירונים שבמוחנו:

https://youtu.be/cUGuWh2UeMk


כך עוברות הפעימות החשמליות מהנוירונים, דרך הסינפסות:

https://youtu.be/6Ra3il45vnE


מצגת וידאו לילדים שמסבירה את פעילות הסינפסות שבמוח:

https://youtu.be/Ta_vWUsrjho


הרצאת וידאו על המוח, הנוירונים והסינפסות שבו:

https://youtu.be/ae2-Slo_0bE?long=yes


מה זו אינקובציה ואיך מדגירים פתרונות?



האם קרה לכם שחשבתם על בעיה כלשהי במשך זמן מסוים ואחרי שהפסקתם לחשוב עליה לפרק זמן מסוים, כאילו מ"שום מקום", נעלם הקושי בבעיה והופיע הפתרון? - אז כאן חוויתם את המוח שלכם, ש"נתן עבודה" ברקע, עיבד את הנתונים והגדיר, ממש כמו באינקובטור, את הפתרון.

מושג המפתח כאן הוא "אינקובציה" (Incubation), שפירושה "הדגרה".

נכון קורה לכם לא פעם, כשצריך לקבל החלטות, שמישהו יציע לכם "לישון על זה". מסתבר שלשינה יש תפקיד חיובי בקבלת החלטות, בפתרון בעיות, בחשיבה יצירתית ועוד. זו שוב ה"הדגרה", האינקובציה. אבל כאן היא מתרחשת כשאנו הולכים "לישון על הרעיון".

הרעיון ב"שינה על זה" הוא להימנע מהחלטה מיידית, להמתין ולתת למוח זמן נוסף, כדי לשקול את הדברים ולמצוא את הפתרון.

אבל מהי האינקובציה?

אנו מכירים את האינקובטור, מתקן שבו מתאפשר לפג הנולד להתפתח, עד שיתחזק ויגיע להתפתחות הנורמלית של מי שנולד בזמן הנכון. האינקובטור הוא תחליף טכנולוגי לרחם של האם, הוא מבצע תהליך שבעברית נקרא"הדגרה". בלולים שבקיבוצים ובמושבים תוכלו לראות מדגרות שמסייעות לאפרוחים שבתוך הביצים להתפתח כך.

אז במוחנו מתרחשת אותה הדגרה, אבל כזו שמגדלת ומגבשת את ההחלטות והפתרונות שלנו. ממש כמו עובר של אפרוח, שבוקע מהביצה לאחר הדגירה, כך עוברות המחשבות תהליך טוב של דגירה, מתחדדות, מתדייקות ומתגבשות - להחלטה טובה יותר.

הדגירה מאפשרת למוח לעבור על כל המידע, לקטלג אותו ולעבד את חומרי הגלם להחלטה או לפתרון של הבעיה.


הנה סרטון קצר שמציג את אפקט האינקובציה:

https://youtu.be/amtX5dZIO-c


יש אפילו תהליך של "הדגרת חלומות":

https://youtu.be/DnxqY_4Tyjs


וחברה שעושה שימוש מסחרי באינקובציה:

https://youtu.be/S9W-pruPBS8
מה עושה המוח האנושי?



המוח הוא מרכז הפיקוד של גופנו. מוחנו ממונה על כל מה שאנו עושים וחושבים, מפעולות כמו נשימה ועד חשיבה, משחק, שימוש בשפה לדיבור, פתרון בעיות ועוד.

המוח הוא גם האחראי על שמירת הזיכרונות שלנו, החוויות והאישיות והוא גם מייצר את הרגשות וההרגשה שלנו כלפי אנשים ואירועים שאנו חווים. בד בבד הוא גם מנהל את רוב תפקודי הגוף ואחראי לכך שאנו חיים. הוא גם אחראי לתפקודם של החושים בגופנו.

הערכת המדענים היא שהמוח שלנו מסוגל לבצע כ-100 טריליון פעולות בשנייה. מדובר ביכולת חישוב שמקבילה ל-25 מחשבים ביתיים לפחות!

למוח האנושי יש גם יכולת לבצע פעולות רבות במקביל, ריבוי משימות, או מה שנקרא בעולם המחשבים "מולטי טסקינג". רוצים להיווכח שזה קורה? - שימו לב שאתם מסוגלים גם לנשום, גם לבצע פעולות תנועתיות שונות, גם לדבר בטלפון וגם לשתות ולאכול. מדובר בחלק מפעולות רבות שמתבצעות אצלנו לא פעם במקביל, באותו הזמן, מבלי שאנו מודעים לכך שמדובר ביכולת מדהימה כל כך של מוחנו.


המלצה:
======
קראו באאוריקה בתגית "רשתות נוירונים", על מחקר המוח והדרך שבה הוא תורם לפיתוחים בתחום הבינה המלאכותית.


הנה המוח ומגוון הדברים שהוא עושה, כמו גם המחקר על מחלות שפוגעות במוח בגיל מבוגר (מתורגם):

http://youtu.be/Oy_ikeNOXoM?t=12s


אנחנו לא באמת משתמשים רק ב-10% מהמוח שלנו (עברית):

https://youtu.be/cVi4f8_R95U


סרטון מדהים באנגלית על תפקודי המוח המופלאים:

http://youtu.be/cLqjK3ddSy0


ומדענים מסבירים את המוח בשירה (מתורגם):

http://youtu.be/JB7jSFeVz1U
מתי נשלוט במכשירים בכוח המחשבה?



מחקר רב נערך בעשורים האחרונים על שליטה באמצעות כוח המחשבה. עד היום כבר הצליח המחקר המדעי בתחום המוח להגיע להישגים יפים בניתוח פעולות המוח ובזיהוי של פעולות פשוטות במוח. מצב המחקר כיום הוא שניתן לזהות באמצעות המחשב על אילו אותיות חושב נבדק.

אך נראה שהדרך עוד ארוכה עד למכונות שיקבלו הוראות בכוח המחשבה. כך או כך, בעתיד צפויה הבשלה של המחקר והפיתוח בתחום הזה ומעריכים שפיתוח של שלט רחוק פשוט, שיאפשר שליטה באמצעות מחשבות, צפוי כבר בתוך שנים אחדות. בהמשך, בתוך 5-10 שנים, החוקרים מעריכים שייצאו מוצרים ראשונים שישתמשו בשליטה בכוח המחשבה.


הנה סרטון שמסביר את הטכנולוגיה של מכשירים שנשלטים בכוח המחשבה:

http://youtu.be/Fxn6kXNLkAE


הנה תיאור של התפתחות הטכנולוגיות שקשורות בשליטה בכוח המחשבה:

http://youtu.be/DVfr0n-o2dQ


והמעניין ביותר הוא שהשליטה היא דו-צדדית. הנה טכנולוגיה שבה נוכל להיעזר במחשב כדי לשפר את יכולות החשיבה שלנו, על ידי שידור המחשבות למחשב ותרגול חשיבה ואפילו אימון לחולי מוח בעזרתו:

http://youtu.be/87W8m25kGM4
מהו הסרוטונין שאחראי על מצב הרוח שלנו?



כמו מוליכים עצביים אחרים, בעיקר נוראדרנלין, סרוטונין (Serotonin) הוא מוליך עצבי, נוירוטרנסמיטר בעל חשיבות עליונה במניעה של מצבי דיכאון.

כשאנו אוכלים אוכל מתוק, הסרוטונין מופרש בקצב מוגבר. זה אולי סוד הקשר בין גלידה שרבים ורבות נוהגים "לטרוף" ברגעי תסכול או דיכאון.

כך או כך, המוליך העצבי הזה מאוד חשוב לתאי העצב שלנו. נראה שהוא משפיע על תחושת התיאבון, על שיכוך כאבים ועל תחושות ההנאה שלנו באופן כללי.

לסרוטונין תפקיד משמעותי במיוחד במצבי הרוח שלנו. חוץ מההשפעה שלו על דיכאון, היעדרו או ייצורו של הסרוטונין קשורים ואף אחראים גם להתנהגות אימפולסיבית או לתוקפנות אצל בני אדם ולתחושות של התרוממות רוח והתלהבות.

הסרוטונין משתייך לקבוצת המונואמיניים, בה נכללים גם גם הדופמין המפורסם וגם הנוראפינפרין. תאי העצב שמייצרים את הסרטונין נמצאים כולם בגזע המוח, שמעורב גם בעוררות שלנו.

אלכוהול וסמים, במיוחד סמי הזיות דוגמת אקסטזי וLSD, פועלים על קולטני הסרוטונין. כך גם תרופות נוגדות דיכאון ותרופות פסיכיאטריות, שחלקן יכולות לפגוע בספיגה החוזרת שלו.


כך מפריש האוכל המנחם סרוטונין וגורם לנו עונג (עברית):

https://youtu.be/Zwv_kpcYf4k


כמו הדופמין, גם הסרוטונין נוטה להיעלם במצב של דיכאון קליני (מתורגם):

https://youtu.be/z-IR48Mb3W0


למי שחשים דיכאון או דכדוך חורפי, הנה מוסיקה שמייצרת סרוטונין:

https://youtu.be/fOGxiXZqtNM


והנה שיר עם מנגינה משונה, שהקליט מישהו לבחינה על הסרוטונין (עברית):

https://youtu.be/kqAQ7rSNIj0
מהי החלוקה של המוח ומהם ההמיספרות?
האם מחיקת זיכרון מהמוח תהיה אפשרית?
מהו הטעם המתוק ואיך משפיע הסוכר על המוח?
איך תשוקה הופכת להתמכרות?
מהו הדופמין שאחראי על העונג ומתאתגר אותנו?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.