שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך הפכו התבלינים כה חשובים לאדם?
להבדיל מצמחי התבלין (herbs), שרובם גדלים באגן הים התיכון והעלים שלהם הם העניין, תבלינים (Spices) הם חומרי הטעם שמצויים בחלקי הצמח שאינם העלים.
מאילו חלקים בצמח מייצרים תבלינים? - זה משתנה מתבלין לתבלין. הקינמון, למשל, מופק מקליפת העץ, הג'ינג'ר מקורו מהשורשים, הפלפל בא מהפירות החריפים ואת הזעפרן מפיקים מאבקנים.
מרבית התבלינים נועדו להגן, בעצם, על הצמח מפני חרקים. הם מרחיקים אותם ומונעים את אכילת הזרעים וליכוך הפירות או חלקי הצמח.
אבל מעבר לתוספת הטעם שלהם למזון, מאז ומתמיד היו התבלינים הרבה יותר מאשר תוספת קטנה למזון האנושי. למעשה, אם רוצים להבין את ההיסטוריה העתיקה, בת אלפי השנים האחרונות, חייבים להבין כיצד הם שהניעו אותה.
כן. התבלינים הם המנוע של חלק משמעותי בהיסטוריה העולמית.
כי אם מאז הומצא המנוע ונולדה מערכת החשמל היה זה הנפט שהיווה את המשאב הנחשק לאומות השונות, בעבר היו אלה התבלינים, שאומות וכלכלות חיפשו ונבנו מהם.
רבים סבורים שחשיבותם של התבלינים בעולם העתיק נובע רק מטעמו של האוכל המתובל, אבל האמת היא שהתבלינים בעבר שימשו כדי לשמר את המזון ושמרו על בריאותם של אנשי התקופה.
בהיעדר מקררים ואמצעי שימור דומים, בשר הציד ובשרן של בהמות המשק הגדולות היה תופס תוך זמן קצר חיידקים וגם פטריות היו מתפתחות עליו והופכות אותו לא אכיל ומסוכן. תבלינים שונים, למשל מלח, שימרו או התיימרו לשמר את הבשר ומאכלים נוספים, הרגו חיידקים ומנעו מחלות ומוות.
אז כשהוסיפו לאוכל תבלינים כמו הל, וניל, ציפורן ורבים אחרים, הם שימרו, או חשבו שהם משמרים את מזונם.
למה חשבו? - כי יש שאומרים שלא יכולת שימור יש לתבלין, אלא בעיקר יכולת להעשיר את טעמו של האוכל ובכך להאפיל על הטעם הרע שבמזון מקולקל.
#התבלינים מניעים את הקולוניאליזם
התבלינים הם שגרמו לאירופה לחפש את הדרכים הכי קצרות להודו. מאז שהחלה להכתב ההיסטוריה, היה המזרח הרחוק האזור בו פרחו ונולדו מרבית התבלינים, כשהאזור של הודו וסביבתה היה המקור שלהם לעולם.
דורות רבים, מאז אלכסנדר מוקדון והתקופה ההלניסטית, הובילו תבלינים בשיירות - מהודו לאירופה. סוחרים קדמונים עשו זאת בנתיבים יבשתיים שקיבלו את הכינוי הכולל "דרך המשי".
אך השתלטות האימפריה העות'מנית על חלק משמעותי בנתיב היבשתי הזה חסמה את הקשר הזה מאירופה להודו ואילצה את הפורטוגלים לפנות לדרך הים.
בימי קדם נועדו רבים מהמסעות של ספינות גילוי למרחקים, כמו גם כיבושים, כלכלה והסכמים מדיניים למטרות של יבוא תבלינים מהמזרח. אומות וממלכות שהצליחו להגיע למקורות התבלינים ולארצות שבהן גידלו אותם, היו לאימפריות אדירות. אחרות, שלא הגיעו לשם, נאלצו לסחור עימן ולשלם מחירים גבוהים ואף מופקעים על התבלינים הנחשקים שרצו למאכליהן.
הספנים ומגלי הארצות הכי ידועים, כולל מגלן, וסקו דה גאמה, קולומבוס ואחרים - כולם חיפשו את הנתיבים להודו ולמקומות במזרח הרחוק, בעיקר בשל התבלינים שהיו בהם בשפע.
קשה שלא לזכור שאמריקה התגלתה כי קולומבוס הפליג מערבה בתקווה למצוא נתיב מהיר וקל יותר להודו, מולדת התבלינים. מאותה סיבה יצא גם פרדיננד מגלן עם ספינותיו, אל איי התבלינים שבמזרח.
קשה אולי להאמין שהקולוניאליזם נולד מהצורך בתבלינים, אבל הצורך בהם הוא שהוביל להשתלטות ארצות אירופה הימיות של ימי קדם על ארצות רחוקות ולהפיכתן לקולוניות שלהן, בעיקר בכדי ליהנות מהתבלינים שהן גידלו.
הנה ההיסטוריה של התבלינים (מתורגם):
https://youtu.be/2sziIUZgdgk
תבלינים בישראל והמשמעות שלהם כאן (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=8m42s&end=13m36s
היצוא המצטיין של העיר קרלה, בירת עולם התבלינים וספקית תבליני הודו:
https://youtu.be/YP8l8OU3lyU
מטעי התה העצומים של סרי לנקה:
https://youtu.be/4597xrfO1BM
תבלינים בשוק בעיר אסואן שבמצרים:
https://youtu.be/r1RpiukbYsE
וסרטון תיעודי על התבלינים, תפקידם וכיצד הניעו את ההיסטוריה האנושית:
https://youtu.be/E1mMgwp7iaE?long=yes
להבדיל מצמחי התבלין (herbs), שרובם גדלים באגן הים התיכון והעלים שלהם הם העניין, תבלינים (Spices) הם חומרי הטעם שמצויים בחלקי הצמח שאינם העלים.
מאילו חלקים בצמח מייצרים תבלינים? - זה משתנה מתבלין לתבלין. הקינמון, למשל, מופק מקליפת העץ, הג'ינג'ר מקורו מהשורשים, הפלפל בא מהפירות החריפים ואת הזעפרן מפיקים מאבקנים.
מרבית התבלינים נועדו להגן, בעצם, על הצמח מפני חרקים. הם מרחיקים אותם ומונעים את אכילת הזרעים וליכוך הפירות או חלקי הצמח.
אבל מעבר לתוספת הטעם שלהם למזון, מאז ומתמיד היו התבלינים הרבה יותר מאשר תוספת קטנה למזון האנושי. למעשה, אם רוצים להבין את ההיסטוריה העתיקה, בת אלפי השנים האחרונות, חייבים להבין כיצד הם שהניעו אותה.
כן. התבלינים הם המנוע של חלק משמעותי בהיסטוריה העולמית.
כי אם מאז הומצא המנוע ונולדה מערכת החשמל היה זה הנפט שהיווה את המשאב הנחשק לאומות השונות, בעבר היו אלה התבלינים, שאומות וכלכלות חיפשו ונבנו מהם.
רבים סבורים שחשיבותם של התבלינים בעולם העתיק נובע רק מטעמו של האוכל המתובל, אבל האמת היא שהתבלינים בעבר שימשו כדי לשמר את המזון ושמרו על בריאותם של אנשי התקופה.
בהיעדר מקררים ואמצעי שימור דומים, בשר הציד ובשרן של בהמות המשק הגדולות היה תופס תוך זמן קצר חיידקים וגם פטריות היו מתפתחות עליו והופכות אותו לא אכיל ומסוכן. תבלינים שונים, למשל מלח, שימרו או התיימרו לשמר את הבשר ומאכלים נוספים, הרגו חיידקים ומנעו מחלות ומוות.
אז כשהוסיפו לאוכל תבלינים כמו הל, וניל, ציפורן ורבים אחרים, הם שימרו, או חשבו שהם משמרים את מזונם.
למה חשבו? - כי יש שאומרים שלא יכולת שימור יש לתבלין, אלא בעיקר יכולת להעשיר את טעמו של האוכל ובכך להאפיל על הטעם הרע שבמזון מקולקל.
#התבלינים מניעים את הקולוניאליזם
התבלינים הם שגרמו לאירופה לחפש את הדרכים הכי קצרות להודו. מאז שהחלה להכתב ההיסטוריה, היה המזרח הרחוק האזור בו פרחו ונולדו מרבית התבלינים, כשהאזור של הודו וסביבתה היה המקור שלהם לעולם.
דורות רבים, מאז אלכסנדר מוקדון והתקופה ההלניסטית, הובילו תבלינים בשיירות - מהודו לאירופה. סוחרים קדמונים עשו זאת בנתיבים יבשתיים שקיבלו את הכינוי הכולל "דרך המשי".
אך השתלטות האימפריה העות'מנית על חלק משמעותי בנתיב היבשתי הזה חסמה את הקשר הזה מאירופה להודו ואילצה את הפורטוגלים לפנות לדרך הים.
בימי קדם נועדו רבים מהמסעות של ספינות גילוי למרחקים, כמו גם כיבושים, כלכלה והסכמים מדיניים למטרות של יבוא תבלינים מהמזרח. אומות וממלכות שהצליחו להגיע למקורות התבלינים ולארצות שבהן גידלו אותם, היו לאימפריות אדירות. אחרות, שלא הגיעו לשם, נאלצו לסחור עימן ולשלם מחירים גבוהים ואף מופקעים על התבלינים הנחשקים שרצו למאכליהן.
הספנים ומגלי הארצות הכי ידועים, כולל מגלן, וסקו דה גאמה, קולומבוס ואחרים - כולם חיפשו את הנתיבים להודו ולמקומות במזרח הרחוק, בעיקר בשל התבלינים שהיו בהם בשפע.
קשה שלא לזכור שאמריקה התגלתה כי קולומבוס הפליג מערבה בתקווה למצוא נתיב מהיר וקל יותר להודו, מולדת התבלינים. מאותה סיבה יצא גם פרדיננד מגלן עם ספינותיו, אל איי התבלינים שבמזרח.
קשה אולי להאמין שהקולוניאליזם נולד מהצורך בתבלינים, אבל הצורך בהם הוא שהוביל להשתלטות ארצות אירופה הימיות של ימי קדם על ארצות רחוקות ולהפיכתן לקולוניות שלהן, בעיקר בכדי ליהנות מהתבלינים שהן גידלו.
הנה ההיסטוריה של התבלינים (מתורגם):
https://youtu.be/2sziIUZgdgk
תבלינים בישראל והמשמעות שלהם כאן (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=8m42s&end=13m36s
היצוא המצטיין של העיר קרלה, בירת עולם התבלינים וספקית תבליני הודו:
https://youtu.be/YP8l8OU3lyU
מטעי התה העצומים של סרי לנקה:
https://youtu.be/4597xrfO1BM
תבלינים בשוק בעיר אסואן שבמצרים:
https://youtu.be/r1RpiukbYsE
וסרטון תיעודי על התבלינים, תפקידם וכיצד הניעו את ההיסטוריה האנושית:
https://youtu.be/E1mMgwp7iaE?long=yes
מהם תבלינים ומה מקורם?
להבדיל מצמחי התבלין (herbs), שגדלים באגן הים התיכון ברובם, התבלינים (Spices) הם חומרי הטעם שמצויים בחלקי הצמח שאינם העלים. אבולוציונית, רובם נועדו להגן על הצמח כנגד החרקים.
דוגמאות? - את הקינמון, למשל, מפיקים מקליפת העץ. הג'ינג'ר מקורו בשורשים, הפלפל בא מהפירות החריפים והזעפרן מופק מאבקנים נדירים.
#מקור התבלינים
היסטורית, התבלינים מקורם במזרח הרחוק, בממלוקס שבאינדונזיה. משם באו גרגירי הפלפל, שזכה עם הזמן לכינוי "הזהב השחור". מרביתם גדלים באדמת הודו, מה שהקנה להם את השם "בהראט" שמקורו בערבית. משמעות השם היא "הודו", כפי שתושביה קוראים לה.
#החשיבות העתיקה והאמיתית של התבלינים
רבים סבורים בטעות שחשיבותם של התבלינים בעולם העתיק נובע מטעמו של האוכל המתובל, אבל האמת היא שהתבלינים בעבר שימשו כדי לשמר את המזון ושמרו על בריאותם של אנשי התקופה.
בהיעדר מקררים ואמצעי שימור דומים, בשר הציד או בשר בהמות המשק הגדולות היה תופס תוך זמן קצר חיידקים. גם פטריות שמתפתחות עליו הופכות אותו די מהר ללא אכיל ואפילו מסוכן לאכילה.
תבלינים שונים, למשל מלח, שימרו או לפחות התיימרו לשמר את הבשר ומאכלים נוספים. הם גם הרגו את החיידקים ומנעו מחלות ומוות מבני אדם.
אז כשהוסיפו לאוכל תבלינים כמו הל, וניל, ציפורן ורבים אחרים, הם שימרו או לפחות חשבו שהם משמרים את מזונם. אגב, יש האומרים שלתבלינים אין בכלל יכולת שימור מזון. הטענה היא שמה שיש לתבלינים שונים היא היכולת להאפיל על טעמו הרע של מזון מקולקל והתבלינים עושים את זה בעצם על ידי העשרת טעמו.
הנה החשיבות ההיסטורית של התבלינים (מתורגם):
https://youtu.be/2sziIUZgdgk
על תעשיית התבלינים של המזרח התיכון (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=9m22s
הודו, המלכה הגאוגרפית של התבלינים:
https://youtu.be/QlUazuzCd7s
שמות התבלינים באנגלית:
https://youtu.be/ynyB_10II_U
קטע סטנדאפ של שחר חסון על תבלינים:
https://youtu.be/cvFFyNgutw0?t=2m04s
והגיאוגרפיה של התבלינים וצמחי התבלין:
https://youtu.be/E1mMgwp7iaE?long=yes
להבדיל מצמחי התבלין (herbs), שגדלים באגן הים התיכון ברובם, התבלינים (Spices) הם חומרי הטעם שמצויים בחלקי הצמח שאינם העלים. אבולוציונית, רובם נועדו להגן על הצמח כנגד החרקים.
דוגמאות? - את הקינמון, למשל, מפיקים מקליפת העץ. הג'ינג'ר מקורו בשורשים, הפלפל בא מהפירות החריפים והזעפרן מופק מאבקנים נדירים.
#מקור התבלינים
היסטורית, התבלינים מקורם במזרח הרחוק, בממלוקס שבאינדונזיה. משם באו גרגירי הפלפל, שזכה עם הזמן לכינוי "הזהב השחור". מרביתם גדלים באדמת הודו, מה שהקנה להם את השם "בהראט" שמקורו בערבית. משמעות השם היא "הודו", כפי שתושביה קוראים לה.
#החשיבות העתיקה והאמיתית של התבלינים
רבים סבורים בטעות שחשיבותם של התבלינים בעולם העתיק נובע מטעמו של האוכל המתובל, אבל האמת היא שהתבלינים בעבר שימשו כדי לשמר את המזון ושמרו על בריאותם של אנשי התקופה.
בהיעדר מקררים ואמצעי שימור דומים, בשר הציד או בשר בהמות המשק הגדולות היה תופס תוך זמן קצר חיידקים. גם פטריות שמתפתחות עליו הופכות אותו די מהר ללא אכיל ואפילו מסוכן לאכילה.
תבלינים שונים, למשל מלח, שימרו או לפחות התיימרו לשמר את הבשר ומאכלים נוספים. הם גם הרגו את החיידקים ומנעו מחלות ומוות מבני אדם.
אז כשהוסיפו לאוכל תבלינים כמו הל, וניל, ציפורן ורבים אחרים, הם שימרו או לפחות חשבו שהם משמרים את מזונם. אגב, יש האומרים שלתבלינים אין בכלל יכולת שימור מזון. הטענה היא שמה שיש לתבלינים שונים היא היכולת להאפיל על טעמו הרע של מזון מקולקל והתבלינים עושים את זה בעצם על ידי העשרת טעמו.
הנה החשיבות ההיסטורית של התבלינים (מתורגם):
https://youtu.be/2sziIUZgdgk
על תעשיית התבלינים של המזרח התיכון (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=9m22s
הודו, המלכה הגאוגרפית של התבלינים:
https://youtu.be/QlUazuzCd7s
שמות התבלינים באנגלית:
https://youtu.be/ynyB_10II_U
קטע סטנדאפ של שחר חסון על תבלינים:
https://youtu.be/cvFFyNgutw0?t=2m04s
והגיאוגרפיה של התבלינים וצמחי התבלין:
https://youtu.be/E1mMgwp7iaE?long=yes
מהו התבלין היקר ביותר בעולם?
הזעפרן (Saffron) הוא התבלין היקר בעולם. גרם אחד ממנו עולה עשרות שקלים. מחירו הגבוה נובע מנדירותו ומהמאמץ הגדול שנדרש כדי להפיקו, שכן ליקוט קילוגרם של זעפרן נמשך כ-80 שעות והוא נעשה על ידי ייבוש הצלקות האדומות של פרחי צמח כרכום הגינה, צמח ממשפחת האירוסיים. הפקה של קילוגרם אחד של זעפרן מחייבת ליקוט עדין מאד ומוקדם בבוקר של מעל 150 אלף פרחים, שכן בכל פרח יש שלוש צלקות בלבד. צלקות אלה הן חלק ממערכת הרבייה של הצמח ונמצאות בקצות עמוד העֵלי, שקולט את גרגרי האבקה שמיוצרים באבקנים.
כבר יותר מ-3,000 שנים מופק הזעפרן כתבלין. איראן היא המובילה העולמית בהפקת התבלין היקר. כמו בכל מקרה שבו הנוכלים יכולים להרוויח, גם את הזעפרן מרבים לזייף. יש שיטות שונות ומגוונות לחיקוי הזעפרן, ביניהם השיטה שזכתה לכינוי "זעפרן השקרנים", שבה נצבעים חוטים שהופקו מפרח שנקרא "קורטם הצבעים", שרבים מכירים כחריע.
בנוסף לטעמו המשובח, הזעפרן גם נחשב תבלין בריא מאד. מרבים להשתמש בו ברפואה עממית ורפואה משלימה, כזו שמתבססת על עשבי מרפא.
מקור השם זעפרן הוא מהמילה הערבית אָסְפָר, שפירושה צהוב.
הנה הזעפרן - התבלין היקר בתבל:
https://youtu.be/gQaOSggFKQI
על תבלינים בכלל והזעפרן היקר בעולם (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=11m46s&end=13m36s
מצגת וידאו על הזעפרן היקר (עברית):
https://youtu.be/zOzJsstRRl0
הפקת תבלין הזעפרן:
http://youtu.be/Mna7iUIP2fM
עוד על התהליך התובעני של הפקת הזעפרן:
http://youtu.be/-ziANU5T4Rg
וסרטון ארוך יותר על התבלין היקר כמו זהב:
http://youtu.be/JNs6t1A2Fbs
הזעפרן (Saffron) הוא התבלין היקר בעולם. גרם אחד ממנו עולה עשרות שקלים. מחירו הגבוה נובע מנדירותו ומהמאמץ הגדול שנדרש כדי להפיקו, שכן ליקוט קילוגרם של זעפרן נמשך כ-80 שעות והוא נעשה על ידי ייבוש הצלקות האדומות של פרחי צמח כרכום הגינה, צמח ממשפחת האירוסיים. הפקה של קילוגרם אחד של זעפרן מחייבת ליקוט עדין מאד ומוקדם בבוקר של מעל 150 אלף פרחים, שכן בכל פרח יש שלוש צלקות בלבד. צלקות אלה הן חלק ממערכת הרבייה של הצמח ונמצאות בקצות עמוד העֵלי, שקולט את גרגרי האבקה שמיוצרים באבקנים.
כבר יותר מ-3,000 שנים מופק הזעפרן כתבלין. איראן היא המובילה העולמית בהפקת התבלין היקר. כמו בכל מקרה שבו הנוכלים יכולים להרוויח, גם את הזעפרן מרבים לזייף. יש שיטות שונות ומגוונות לחיקוי הזעפרן, ביניהם השיטה שזכתה לכינוי "זעפרן השקרנים", שבה נצבעים חוטים שהופקו מפרח שנקרא "קורטם הצבעים", שרבים מכירים כחריע.
בנוסף לטעמו המשובח, הזעפרן גם נחשב תבלין בריא מאד. מרבים להשתמש בו ברפואה עממית ורפואה משלימה, כזו שמתבססת על עשבי מרפא.
מקור השם זעפרן הוא מהמילה הערבית אָסְפָר, שפירושה צהוב.
הנה הזעפרן - התבלין היקר בתבל:
https://youtu.be/gQaOSggFKQI
על תבלינים בכלל והזעפרן היקר בעולם (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=11m46s&end=13m36s
מצגת וידאו על הזעפרן היקר (עברית):
https://youtu.be/zOzJsstRRl0
הפקת תבלין הזעפרן:
http://youtu.be/Mna7iUIP2fM
עוד על התהליך התובעני של הפקת הזעפרן:
http://youtu.be/-ziANU5T4Rg
וסרטון ארוך יותר על התבלין היקר כמו זהב:
http://youtu.be/JNs6t1A2Fbs
איך מפיקים את הקינמון, למה הוא יקר ומה שימושיו?
קינמון (Cinnamon) הוא תבלין מבוקש בעולם הקולינריה והתרופות ונחשב לאחד התבלינים המזוהים עם החורף. ניתן להשתמש בו רק בצורתו המיובשת.
את התבלין מפיקים מהקליפה הפנימית של כמה מינים שונים של עצי הקינמונום (Cinnamomum). הפקתו נעשית בתהליך ארוך, מורכב וייחודי, שמהווה את אחד הגורמים למחירו הגבוה והמיוחד. גם העובדים המיומנים ביותר בתהליך הגידול וההפקה שלו יכולים לייצר רק קילוגרמים ספורים של קינמון ביום.
העצים הטרופיים של הקינמון גדלים בתנאי גידול מיוחדים וקפדניים, בעיקר באזורי סרי לנקה, לשעבר ציילון, מקום מוצאו של העץ. עוד מגדלים אותו כיום גם בהודו, וייטנאם ואינדונזיה.
עוד הסבר להיותו של הקינמון תבלין יקר כל כך הוא משך הגידול הארוך של עצי קינמון. לוקח כ-15 שנים עד שעץ הקינמון מגיע להבשלה ואורך חייו הוא כ-45-50 שנה. יחד עם גידולו הארוך הפקת הקינמון היא עבודה ידנית מדויקת, עם דרישות אקלימיות מיוחדות, התורמים גם הם למחירו הגבוה.
את תהליך ההפקה המורכב של תבלין קינמון מתחילים בגזימה של ענפי העצים והסרת הקליפה החיצונית. לאחר מכן, מפשיטים בעבודת יד מיומנת ועדינה את הקליפה הפנימית.
הקליפה הזו היא החלק העשיר בשמנים אתריים ובטעם ייחודי. נטיית הקליפות המיובשות הללו להסתלסל היא שיוצרת את מקלות הקינמון המוכרות וטחינתן יוצרת את אבקת הקינמון.
הקינמון הציילוני, המיוצר בסרי לנקה, ציילון של פעם, הוא המקורי, האיכותי, הנדיר והיקר ביותר. ניתן לזהות אותו, בהיותו מגולגל מאד למקלות דקים ושבירים יותר.
לעומתו יש את הקינמון הסיני, סוג זול יותר של קינמון. הוא קשה יותר ובריא מעט פחות, אך נפוץ הרבה יותר ברחבי העולם ומיוצר בעיקר בהודו, וייטנאם ואינדונזיה.
#הפקת הקינמון
הפקת התבלין מתבצעת כשאת הגזע של עץ הקינמון גודעים עד לגובה נמוך מעל פני הקרקע. לאחר שנה צומחים מנקודה הגדיעה מספר גזעים קטנים. המגדלים משמרים את אלו שנראים בריאים וחזקים, וגודעים את היתר.
עובדי המטעים יוצאים מדי בוקר לתור אחר גזעי קינמון ארוכים ויפים. את הראויים הם גודעים ומביאים לסככה. לאחר מכן הם מקלפים את הקליפה בעזרת סכין. הקליפה הזו היא קליפתו החיצונית של העץ, קליפה גסה המשמשת, כמו שהיא, לבישול או נטחנת ונמכרת כקינמון טחון.
לאחר הסרת הקליפה החיצונית וסימון הגזעים, חורצים בהם קווים בסכין. מניחים את הגזעים הדקיקים לייבוש בסככה מוצלת, כי שמש ישירה פוגעת בטעם ומזיקה להם. תוך זמן מה מתקלפת הקליפה הדקה בחתכים שנוצרו, משתחררת מהגזע ומתגלגלת למקל הקינמון המוכר לנו. בתום תהליך הייבוש קושרים את המקלות הארוכים, אורזים אותם ומוציאים לשיווק, לכל העולם.
#במטבח
הקינמון, בעל הטעם החריף והמתוק, הוא תבלין מבוקש בעולם הקולינריה. שימושיו העיקריים במטבח הם בתיבול של עוגות וקינוחים. הוא משמש גם לחליטות ובהכנת אוכל גם לתיבול בשר.
כך אוספים את הקינמון:
https://youtu.be/x0mSpoth6xU
חקלאות הקינמון:
https://youtu.be/yQRxNLNiB4I
מהפקת הקינמון ועד לכוס התה:
https://youtu.be/ccbhaxE5B24
ומדוע הפקת הקינמון היא כה יקרה?
https://youtu.be/DzOcZlmeaH0
קינמון (Cinnamon) הוא תבלין מבוקש בעולם הקולינריה והתרופות ונחשב לאחד התבלינים המזוהים עם החורף. ניתן להשתמש בו רק בצורתו המיובשת.
את התבלין מפיקים מהקליפה הפנימית של כמה מינים שונים של עצי הקינמונום (Cinnamomum). הפקתו נעשית בתהליך ארוך, מורכב וייחודי, שמהווה את אחד הגורמים למחירו הגבוה והמיוחד. גם העובדים המיומנים ביותר בתהליך הגידול וההפקה שלו יכולים לייצר רק קילוגרמים ספורים של קינמון ביום.
העצים הטרופיים של הקינמון גדלים בתנאי גידול מיוחדים וקפדניים, בעיקר באזורי סרי לנקה, לשעבר ציילון, מקום מוצאו של העץ. עוד מגדלים אותו כיום גם בהודו, וייטנאם ואינדונזיה.
עוד הסבר להיותו של הקינמון תבלין יקר כל כך הוא משך הגידול הארוך של עצי קינמון. לוקח כ-15 שנים עד שעץ הקינמון מגיע להבשלה ואורך חייו הוא כ-45-50 שנה. יחד עם גידולו הארוך הפקת הקינמון היא עבודה ידנית מדויקת, עם דרישות אקלימיות מיוחדות, התורמים גם הם למחירו הגבוה.
את תהליך ההפקה המורכב של תבלין קינמון מתחילים בגזימה של ענפי העצים והסרת הקליפה החיצונית. לאחר מכן, מפשיטים בעבודת יד מיומנת ועדינה את הקליפה הפנימית.
הקליפה הזו היא החלק העשיר בשמנים אתריים ובטעם ייחודי. נטיית הקליפות המיובשות הללו להסתלסל היא שיוצרת את מקלות הקינמון המוכרות וטחינתן יוצרת את אבקת הקינמון.
הקינמון הציילוני, המיוצר בסרי לנקה, ציילון של פעם, הוא המקורי, האיכותי, הנדיר והיקר ביותר. ניתן לזהות אותו, בהיותו מגולגל מאד למקלות דקים ושבירים יותר.
לעומתו יש את הקינמון הסיני, סוג זול יותר של קינמון. הוא קשה יותר ובריא מעט פחות, אך נפוץ הרבה יותר ברחבי העולם ומיוצר בעיקר בהודו, וייטנאם ואינדונזיה.
#הפקת הקינמון
הפקת התבלין מתבצעת כשאת הגזע של עץ הקינמון גודעים עד לגובה נמוך מעל פני הקרקע. לאחר שנה צומחים מנקודה הגדיעה מספר גזעים קטנים. המגדלים משמרים את אלו שנראים בריאים וחזקים, וגודעים את היתר.
עובדי המטעים יוצאים מדי בוקר לתור אחר גזעי קינמון ארוכים ויפים. את הראויים הם גודעים ומביאים לסככה. לאחר מכן הם מקלפים את הקליפה בעזרת סכין. הקליפה הזו היא קליפתו החיצונית של העץ, קליפה גסה המשמשת, כמו שהיא, לבישול או נטחנת ונמכרת כקינמון טחון.
לאחר הסרת הקליפה החיצונית וסימון הגזעים, חורצים בהם קווים בסכין. מניחים את הגזעים הדקיקים לייבוש בסככה מוצלת, כי שמש ישירה פוגעת בטעם ומזיקה להם. תוך זמן מה מתקלפת הקליפה הדקה בחתכים שנוצרו, משתחררת מהגזע ומתגלגלת למקל הקינמון המוכר לנו. בתום תהליך הייבוש קושרים את המקלות הארוכים, אורזים אותם ומוציאים לשיווק, לכל העולם.
#במטבח
הקינמון, בעל הטעם החריף והמתוק, הוא תבלין מבוקש בעולם הקולינריה. שימושיו העיקריים במטבח הם בתיבול של עוגות וקינוחים. הוא משמש גם לחליטות ובהכנת אוכל גם לתיבול בשר.
כך אוספים את הקינמון:
https://youtu.be/x0mSpoth6xU
חקלאות הקינמון:
https://youtu.be/yQRxNLNiB4I
מהפקת הקינמון ועד לכוס התה:
https://youtu.be/ccbhaxE5B24
ומדוע הפקת הקינמון היא כה יקרה?
https://youtu.be/DzOcZlmeaH0
תבלינים
מה סודו המופלא של השום?
קשה לעיתים להבין את מעמדו האייקוני של השום (Garlic). הוא לא רק מאכל חשוב במטבחי העולם, אלא גם תרופה פופולרית, חיטוי לפצועים, תכשיר נגד כינים, אביזר עממי נגד עין הרע ומחזק אנרגטי לעבדים.
צמח השום נולד במרכז אסיה והתפשט משם אל העולם כולו. לריחו וטעמו היחודיים אחראים הטיאואפירים, מעין סולפידים אורגניים שנמצאים בו בריכוז גבוה במיוחד.
ה"שום", גם השם וגם הצמח, שימש תרבויות עתיקות. הללו הרבו להשתמש בשום, שאותו כינו גם "מלך התבלינים". הוא מוזכר גם בתנ"ך וגם בספרים עתיקים של מצרים העתיקה, יוון, רומא, אשור ובבל.
יש סיבה פשוטה לכך שהשום מכונה "האנטיביוטיקה של הטבע". מסתבר שהוא הורג מספר רב של חיידקים שונים. מרגע שגילו ביוון העתיקה שהשום "מנקה את העורקים", הרופאים שם השתמשו בו המון. במאה הראשונה לספירה, למשל, הם נתנו שום נגד שלל בעיות. בין השאר כדי להתמודד עם בעיות נשימה, טפילים בגוף ובעיות עיכול.
היפוקרטס היווני, בכיר הרופאים היווניים של העת העתיקה, נהג לתת אותו למטופליו הסובלים מבעיות מעיים. ממצאים מעידים שממש באותה עת נהגו הספורטאים היוונים, לאכול שום לפני משחקים ותחרויות ספורט, כדי להביא לשיפור הביצועים ולהגדיל את היכולות הפיזיות שלהם.
גם בפינות אחרות של העולם העתיק תפס השום תפקיד חשוב. בהודו העתיקה שימש השום לחיזוק הלב וזרימת הדם ובמקביל הוסיפו לו שמן ומרחו על הראש, כדי להרחיק כינים. באשור שבמסופוטמיה התגלו ממצאים שבהם המליצו עליו אז גם למאכל וגם לרפואה.
במצרים העתיקה נמצא שלפחות 22 תרופות, מתוך כ-800 תרופות שידעו אז להכין, היו על בסיס שום. גם כאן היה השום מוכר כמחזק גופני מעולה והיה מרכיב חובה בתזונתם של הפועלים. במיוחד חיזקו איתו את בוני הפירמידות ושאר המונומנטים הענקיים שנבנו באותה תקופה. כתובת שנמצאה במצרים מעידה על התקוממות שבה מחו פועלים מבוני הפירמידות, בסביבות שנת 1600 לפני הספירה, על שלא קיבלו את מנת השום שלהם באותו יום. ניתן לומר שהשום מילא אז תפקיד מקביל לקפה, או למשקה אנרגיה ממריץ בימינו.
בתנ"ך מוזכר השום כאחד מהמאכלים שבהם בני ישראל נזכרים, כשהם רוצים לשוב למצרים: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (במדבר י"א).
כך שמאז הוא משמש, כבר מעל 5,000 שנה, לצרכים רפואיים - הן בפיתוח תרופות של ממש והן ברפואה העממית.
את הזינוק הרפואי שלו לתודעה המודרנית, חייב השום ללואי פסטר, החוקר הנודע. באמצע המאה ה-19 הוא גילה עד כמה השום יעיל בקטילת חיידקים. זה הסביר בדיעבד את סוד היעילות של השום כאמצעי לטיפול הפופולרי של חיילים בפצעיהם.
הצריכה הממוצעת של שום למאכל, עומדת כיום על 12 שיני שום ביום לנפש. שלושת המדינות התופסות את המקומות הראשונים בעולם, גם בכמות השום שמגדלים בהן וגם בגודל הצריכה שלו לנפש, הן איטליה, קוריאה וסין.
אבל כאמור, השום שימש ומשמש עד היום גם מחוץ לצלחת. בצפון אפריקה ובחלק מהעולם הערבי, רואים בו גם אמצעי שמרחיק עין הרע ומזיקים שונים. כשהם קונים רכב חדש, רבים שם מניחים צרור של שום מתחת למושב הנהג. המנהג הזה אף עלה לארץ, עם רבים מעולי צפון אפריקה.
בימינו מטפלים באמצעותו בבעיות נשימה, בטפילים ובבעיות עיכול.
הנה תולדות השום והדרך שבה מגדלים אותו:
https://youtu.be/Vr1326a1JbE
והעונה הנכונה לשתילת השום היא הסתיו:
https://youtu.be/GnFmrLTTPwY
קשה לעיתים להבין את מעמדו האייקוני של השום (Garlic). הוא לא רק מאכל חשוב במטבחי העולם, אלא גם תרופה פופולרית, חיטוי לפצועים, תכשיר נגד כינים, אביזר עממי נגד עין הרע ומחזק אנרגטי לעבדים.
צמח השום נולד במרכז אסיה והתפשט משם אל העולם כולו. לריחו וטעמו היחודיים אחראים הטיאואפירים, מעין סולפידים אורגניים שנמצאים בו בריכוז גבוה במיוחד.
ה"שום", גם השם וגם הצמח, שימש תרבויות עתיקות. הללו הרבו להשתמש בשום, שאותו כינו גם "מלך התבלינים". הוא מוזכר גם בתנ"ך וגם בספרים עתיקים של מצרים העתיקה, יוון, רומא, אשור ובבל.
יש סיבה פשוטה לכך שהשום מכונה "האנטיביוטיקה של הטבע". מסתבר שהוא הורג מספר רב של חיידקים שונים. מרגע שגילו ביוון העתיקה שהשום "מנקה את העורקים", הרופאים שם השתמשו בו המון. במאה הראשונה לספירה, למשל, הם נתנו שום נגד שלל בעיות. בין השאר כדי להתמודד עם בעיות נשימה, טפילים בגוף ובעיות עיכול.
היפוקרטס היווני, בכיר הרופאים היווניים של העת העתיקה, נהג לתת אותו למטופליו הסובלים מבעיות מעיים. ממצאים מעידים שממש באותה עת נהגו הספורטאים היוונים, לאכול שום לפני משחקים ותחרויות ספורט, כדי להביא לשיפור הביצועים ולהגדיל את היכולות הפיזיות שלהם.
גם בפינות אחרות של העולם העתיק תפס השום תפקיד חשוב. בהודו העתיקה שימש השום לחיזוק הלב וזרימת הדם ובמקביל הוסיפו לו שמן ומרחו על הראש, כדי להרחיק כינים. באשור שבמסופוטמיה התגלו ממצאים שבהם המליצו עליו אז גם למאכל וגם לרפואה.
במצרים העתיקה נמצא שלפחות 22 תרופות, מתוך כ-800 תרופות שידעו אז להכין, היו על בסיס שום. גם כאן היה השום מוכר כמחזק גופני מעולה והיה מרכיב חובה בתזונתם של הפועלים. במיוחד חיזקו איתו את בוני הפירמידות ושאר המונומנטים הענקיים שנבנו באותה תקופה. כתובת שנמצאה במצרים מעידה על התקוממות שבה מחו פועלים מבוני הפירמידות, בסביבות שנת 1600 לפני הספירה, על שלא קיבלו את מנת השום שלהם באותו יום. ניתן לומר שהשום מילא אז תפקיד מקביל לקפה, או למשקה אנרגיה ממריץ בימינו.
בתנ"ך מוזכר השום כאחד מהמאכלים שבהם בני ישראל נזכרים, כשהם רוצים לשוב למצרים: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (במדבר י"א).
כך שמאז הוא משמש, כבר מעל 5,000 שנה, לצרכים רפואיים - הן בפיתוח תרופות של ממש והן ברפואה העממית.
את הזינוק הרפואי שלו לתודעה המודרנית, חייב השום ללואי פסטר, החוקר הנודע. באמצע המאה ה-19 הוא גילה עד כמה השום יעיל בקטילת חיידקים. זה הסביר בדיעבד את סוד היעילות של השום כאמצעי לטיפול הפופולרי של חיילים בפצעיהם.
הצריכה הממוצעת של שום למאכל, עומדת כיום על 12 שיני שום ביום לנפש. שלושת המדינות התופסות את המקומות הראשונים בעולם, גם בכמות השום שמגדלים בהן וגם בגודל הצריכה שלו לנפש, הן איטליה, קוריאה וסין.
אבל כאמור, השום שימש ומשמש עד היום גם מחוץ לצלחת. בצפון אפריקה ובחלק מהעולם הערבי, רואים בו גם אמצעי שמרחיק עין הרע ומזיקים שונים. כשהם קונים רכב חדש, רבים שם מניחים צרור של שום מתחת למושב הנהג. המנהג הזה אף עלה לארץ, עם רבים מעולי צפון אפריקה.
בימינו מטפלים באמצעותו בבעיות נשימה, בטפילים ובבעיות עיכול.
הנה תולדות השום והדרך שבה מגדלים אותו:
https://youtu.be/Vr1326a1JbE
והעונה הנכונה לשתילת השום היא הסתיו:
https://youtu.be/GnFmrLTTPwY
מהו הבצל ולמה חיתוך בצל גורם לדמעות?
כולם יודעים שכשחותכים בצל (Onion), הדמעות מתחילות לזרום. למה זה קורה?
אז ראשית חשוב להבין שהבצל היבש הוא בעצם איבר הרבייה של הצמחים, או במקרה שלנו כאן - של הצמח שאנו מכנים "בצל ירוק". במילים אחרות, בצל ירוק הם העלים הירוקים והאכילים, של בצל הגינה העגול, שצבעו לבן או אדום.
החומר שגורם לדמעות הוא בעצם חומר הגנה של הצמח, שהתפתח במהלך האבולוציה כדי לסייע לצמח לשרוד. חומרים דומים כאלה אנו מכירים בחרדל, החזרת והוואסאבי החריפים.
מערכת ההגנה הזו פשוטה ויעילה. יש בבצל אנזים, שמפרק גז המתנדף לאוויר וגורם לחיה שמנסה לאכול אותו לדמוע. החומר הזה חודר לפתחי הפנים, כמו אף, עיניים ועוד, שם הוא מתמוסס בנוזלי הגוף וגורם לדמעות.
הסיבה לדמעות נעוצה באדי הבצל. זהו גז גופרתי שנחשף בחיתוך תאי הבצל. אנזימים שיוצאים מהתאים יוצרים את הגז, שמתפזר וחודר לעיניים.
כשהגז פוגע בעין נשלחים מסרים למערכת העצבים, מהגלאים העצביים שבקדמת העין. מטרת הגלאים לשמור על העין מגירויים וזיהומים וזה בדיוק האות שמתקבל בחזרה ממערכת העצבים לבלוטת הדמעות: "שטפי החוצה את הגירוי". הדמעות פורצות ומפנות את המזיק מהעין.
למנוע את הדמעות הללו אפשר בקלות. השיטה היעילה ביותר היא לעטות מסכת אב"כ, אבל השיטה המעשית יותר היא פשוט להכניס את הבצל למקרר לפני החיתוך. הקור מקטין את הדמעות משמעותית.
הנה סרטון על דמעות מחיתוך בצל (מתורגם):
http://youtu.be/-G1qhUmq8Vg
על מערכת הדמעות והבכי (מתורגם):
http://youtu.be/keMF8YzQoRM
והסבר על הכימיה של דמעות הבצל:
https://youtu.be/l2Vbj2Tj6rQ
כולם יודעים שכשחותכים בצל (Onion), הדמעות מתחילות לזרום. למה זה קורה?
אז ראשית חשוב להבין שהבצל היבש הוא בעצם איבר הרבייה של הצמחים, או במקרה שלנו כאן - של הצמח שאנו מכנים "בצל ירוק". במילים אחרות, בצל ירוק הם העלים הירוקים והאכילים, של בצל הגינה העגול, שצבעו לבן או אדום.
החומר שגורם לדמעות הוא בעצם חומר הגנה של הצמח, שהתפתח במהלך האבולוציה כדי לסייע לצמח לשרוד. חומרים דומים כאלה אנו מכירים בחרדל, החזרת והוואסאבי החריפים.
מערכת ההגנה הזו פשוטה ויעילה. יש בבצל אנזים, שמפרק גז המתנדף לאוויר וגורם לחיה שמנסה לאכול אותו לדמוע. החומר הזה חודר לפתחי הפנים, כמו אף, עיניים ועוד, שם הוא מתמוסס בנוזלי הגוף וגורם לדמעות.
הסיבה לדמעות נעוצה באדי הבצל. זהו גז גופרתי שנחשף בחיתוך תאי הבצל. אנזימים שיוצאים מהתאים יוצרים את הגז, שמתפזר וחודר לעיניים.
כשהגז פוגע בעין נשלחים מסרים למערכת העצבים, מהגלאים העצביים שבקדמת העין. מטרת הגלאים לשמור על העין מגירויים וזיהומים וזה בדיוק האות שמתקבל בחזרה ממערכת העצבים לבלוטת הדמעות: "שטפי החוצה את הגירוי". הדמעות פורצות ומפנות את המזיק מהעין.
למנוע את הדמעות הללו אפשר בקלות. השיטה היעילה ביותר היא לעטות מסכת אב"כ, אבל השיטה המעשית יותר היא פשוט להכניס את הבצל למקרר לפני החיתוך. הקור מקטין את הדמעות משמעותית.
הנה סרטון על דמעות מחיתוך בצל (מתורגם):
http://youtu.be/-G1qhUmq8Vg
על מערכת הדמעות והבכי (מתורגם):
http://youtu.be/keMF8YzQoRM
והסבר על הכימיה של דמעות הבצל:
https://youtu.be/l2Vbj2Tj6rQ
ממה נוצר הסוכר ומהו קנה הסוכר?
הסוכר (Sugar) מופק מצמחים שגדלים בחקלאות, כמו קנה הסוכר וסלק הסוכר. קנה הסוכר, למשל, הוא מרכיב שנמכר בשווקים בכל רחבי אסיה ואפריקה. ילדים בעולם השלישי מוצצים אותו כממתק שממנו נשאב הסוכר. הוא גם אחד המרכיבים העיקריים לייצור סוכר.
אם את סלק הסוכר פורסים לפרוסות ומבשלים להפקת סוכר, את הגבעול של קנה הסוכר מרסקים היטב במכונות חזקות. התהליך הזה יוצר מיץ, שאותו מבשלים.
לאחר הבישול של מיץ קנה הסוכר, או של פרוסות סלק הסוכר, נוצרים גבישי הסוכר. אותם מייבשים היטב ובתום התהליך נוצר הסוכר. לעיתים הוא יפורק לגרגרים ולעיתים יגובש לקוביות סוכר שנוח להכניס לכוס התה או הקפה, ללא צורך בכפית.
כך או כך, בסיומו של ייצור הסוכר, הוא נארז בשקים ומוכן לשיווק.
כך מגדלים את קנה הסוכר:
https://youtu.be/EP_fgp7zYKk
ייבוש הסוכר בהודו:
https://youtu.be/PEbv7KyfITM
ותהליך ייצור הסוכר כולו:
https://youtu.be/jCKt02NGjfM
הסוכר (Sugar) מופק מצמחים שגדלים בחקלאות, כמו קנה הסוכר וסלק הסוכר. קנה הסוכר, למשל, הוא מרכיב שנמכר בשווקים בכל רחבי אסיה ואפריקה. ילדים בעולם השלישי מוצצים אותו כממתק שממנו נשאב הסוכר. הוא גם אחד המרכיבים העיקריים לייצור סוכר.
אם את סלק הסוכר פורסים לפרוסות ומבשלים להפקת סוכר, את הגבעול של קנה הסוכר מרסקים היטב במכונות חזקות. התהליך הזה יוצר מיץ, שאותו מבשלים.
לאחר הבישול של מיץ קנה הסוכר, או של פרוסות סלק הסוכר, נוצרים גבישי הסוכר. אותם מייבשים היטב ובתום התהליך נוצר הסוכר. לעיתים הוא יפורק לגרגרים ולעיתים יגובש לקוביות סוכר שנוח להכניס לכוס התה או הקפה, ללא צורך בכפית.
כך או כך, בסיומו של ייצור הסוכר, הוא נארז בשקים ומוכן לשיווק.
כך מגדלים את קנה הסוכר:
https://youtu.be/EP_fgp7zYKk
ייבוש הסוכר בהודו:
https://youtu.be/PEbv7KyfITM
ותהליך ייצור הסוכר כולו:
https://youtu.be/jCKt02NGjfM
מהו צמח הג'ינג'ר ואיך משתמשים בו?
ג'ינג'ר (Ginger), זַנְגְּבִיל או זנגביל רפואי, הוא צמח תבלין רב-שנתי במשפחת הזנגביליים, שמקורו בדרום-מזרח אסיה. הוא מתנשא עד לגובה של מטר, גבעולו הזקוף גם נושא עלים דמויי אזמל מוארך וגם נעטף בניצני עלים חדשים.
הג'ינג'ר הוא תבלין חשוב במטבחים רבים בעולם. לתבשילים הוא נותן חריפות ולמאפים הוא נותן ארומה מיוחדת. הזנגביל משמש במגוון יישומים קולינריים, מאוכל מלוח ועד קינוחים מתוקים. הג'ינג'ר בכל מצב - טרי, טחון או מסוכר - מציע תוספת של טעם למתכונים ומנות רבות.
גם בתה ובבירה הג'ינג'ר מככב. בבתי הקפה ובמטבח הביתי הפך תה הג'ינג'ר לאחד המשקאות הפופולריים. קנה השורש של הג'ינג'ר משמש לתוספת במשקה חם. מעט פרוסות ג'ינג'ר טרי, המוטלים ביחד עם מקל קינמון וסוכר אל תוך מים רותחים הם חוויה נהדרת.
המבינים מקפידים לקנות את ג'ינג'ר כשהוא טרי מאוד, עם קליפה חלקה ומראה צעיר. מתבלים איתו מגוון רחב של מאכלים.
השם זנגביל בא ככל הנראה מהשפה ההודית העתיקה סנסקריט, בה פירוש המילה סינגאברה (śṛṅgavera) הוא "שורש קרניים". זאת על שום דמיונו של קנה השורש המסועף שלו לקרניים.
#במטבח היפני
שורש הג'ינג'ר הוא מהירקות השימושיים ביותר במטבח היפני. הג'ינג'ר הכבוש הוא אחד החמוצים הפופולריים והחשובים ביפן, המלווה כל ארוחת סושי.
באכילת הסושי משמש הג'ינג'ר הכבוש ליד רוטב סויה ורוטב וואסבי בצלוחיות קטנות. בנוסף לג'ינג'ר המוחמץ, שעבר כבישה, נוהגים להשתמש בו גם בשורש הטרי או במיץ שנסחט ממנו.
במקור אכלו את הג'ינג'ר ביפן בין מנות הסושי ולא עם המנות. הג'ינג'ר החמוץ מתוק נועד לנקות את החיך בין המנות השונות, לרענן ולהכין את הפה לטעם שונה - בין מנה למנה.
הנה הג'ינג'ר בגרסת התה:
https://youtu.be/Oj0jGMbKgBQ
הזנגביל במטבח (עברית):
https://youtu.be/TXjHB2na-MA
הג'ינג'ר בגינה:
https://youtu.be/E8W2u1LBxzU
תה ג'ינג'ר:
https://youtu.be/JoQ1B_h0xiU
בירה ג'ינג'ר בהכנה ביתית:
https://youtu.be/SsW1Icf7v6c
וכך תכינו ג'ינג'ר כבוש לסושי (עברית):
https://youtu.be/hVLvwiaK-Xw
ג'ינג'ר (Ginger), זַנְגְּבִיל או זנגביל רפואי, הוא צמח תבלין רב-שנתי במשפחת הזנגביליים, שמקורו בדרום-מזרח אסיה. הוא מתנשא עד לגובה של מטר, גבעולו הזקוף גם נושא עלים דמויי אזמל מוארך וגם נעטף בניצני עלים חדשים.
הג'ינג'ר הוא תבלין חשוב במטבחים רבים בעולם. לתבשילים הוא נותן חריפות ולמאפים הוא נותן ארומה מיוחדת. הזנגביל משמש במגוון יישומים קולינריים, מאוכל מלוח ועד קינוחים מתוקים. הג'ינג'ר בכל מצב - טרי, טחון או מסוכר - מציע תוספת של טעם למתכונים ומנות רבות.
גם בתה ובבירה הג'ינג'ר מככב. בבתי הקפה ובמטבח הביתי הפך תה הג'ינג'ר לאחד המשקאות הפופולריים. קנה השורש של הג'ינג'ר משמש לתוספת במשקה חם. מעט פרוסות ג'ינג'ר טרי, המוטלים ביחד עם מקל קינמון וסוכר אל תוך מים רותחים הם חוויה נהדרת.
המבינים מקפידים לקנות את ג'ינג'ר כשהוא טרי מאוד, עם קליפה חלקה ומראה צעיר. מתבלים איתו מגוון רחב של מאכלים.
השם זנגביל בא ככל הנראה מהשפה ההודית העתיקה סנסקריט, בה פירוש המילה סינגאברה (śṛṅgavera) הוא "שורש קרניים". זאת על שום דמיונו של קנה השורש המסועף שלו לקרניים.
#במטבח היפני
שורש הג'ינג'ר הוא מהירקות השימושיים ביותר במטבח היפני. הג'ינג'ר הכבוש הוא אחד החמוצים הפופולריים והחשובים ביפן, המלווה כל ארוחת סושי.
באכילת הסושי משמש הג'ינג'ר הכבוש ליד רוטב סויה ורוטב וואסבי בצלוחיות קטנות. בנוסף לג'ינג'ר המוחמץ, שעבר כבישה, נוהגים להשתמש בו גם בשורש הטרי או במיץ שנסחט ממנו.
במקור אכלו את הג'ינג'ר ביפן בין מנות הסושי ולא עם המנות. הג'ינג'ר החמוץ מתוק נועד לנקות את החיך בין המנות השונות, לרענן ולהכין את הפה לטעם שונה - בין מנה למנה.
הנה הג'ינג'ר בגרסת התה:
https://youtu.be/Oj0jGMbKgBQ
הזנגביל במטבח (עברית):
https://youtu.be/TXjHB2na-MA
הג'ינג'ר בגינה:
https://youtu.be/E8W2u1LBxzU
תה ג'ינג'ר:
https://youtu.be/JoQ1B_h0xiU
בירה ג'ינג'ר בהכנה ביתית:
https://youtu.be/SsW1Icf7v6c
וכך תכינו ג'ינג'ר כבוש לסושי (עברית):
https://youtu.be/hVLvwiaK-Xw
למה משמש האורגנו?
אורגנו (Oregano), בעברית "אזובית פשוטה", הוא אחד מצמחי התבלין המוכרים ואהובים שיש. האורגנו מציע טעם וריח נהדרים לאוכל. הוא פופולרי ברבים ממטבחי העולם ונכנס לכל מתכון אפשרי.
הוא גם עשב תיבול וגם שיח נוי מושלם, האורגנו מקורו מהמזרח התיכון. טעמו מתוק ועדין יותר. פרחיו מככבים בתעשיית התמרוקים וידועים כדוחי עש בארונות בגדים.
#גינון
גידול אורגנו הוא פשוט יחסית ובכל אזורי הארץ. הוא עמיד לשרב ורגיש לקור, ובכל מקרה הוא צמח ידידותי מאוד לגידול, גם בגינה וגם בעציצים.
האורגנו הוא צמח שאוהב שמש, מה שמזמין בחירת מיקום עם לפחות 6 שעות אור שמש ביום.
אורגנו אפשר לשתול מזרעים או משתיל. בנטיעה של זרעים, התחילו את הגידול בחלל סגור ושתלו אותו בחוץ רק בעונה מתאימה, רצוי באביב.
אורגנו אוהב אדמה יבשה יחסית והשקיה מתונה. הקפידו שבשום שלב האדמה לא תהיה רטובה מדי. בעציץ או אדנית חשוב ניקוז טוב של המים.
אורגנו לא זקוק לדישון רב, אבל אפשר לדשן קלות, עם דשן אורגני ולשפר מעת לעת את איכות האדמה, באמצעות קומפוסט.
האורגנו יעיל לגיזום ולשימוש, לרוב לשנתיים עד שלוש, שאז שווה להחליף לשתיל חדש.
כדי לעודד את הצמיחה, קל לעודד צמיחה של האורגנו מחדש על ידי גיזום. אפשר לקצור את העלים בעדינות, רק כשהעלים מגיעים לגובה של 10-15 ס"מ.
#בריאות
ברפואה העממית האורגנו משמש לניקוי הגוף, לבריאות השיניים ולבקרת הסוכר בקרב חולי סוכרת.
להרגעת כאבים והורדת נפיחויות הכינו קומפרסים של אורגנו. לטיפול בכאבי ראש שתו תה מפרחי אורגנו.
שמן אורגנו פראי הוא תחליף אנטיביוטיקה טבעי יטפל מצוין במגוון סוגי דלקות.
#מטבח
מהמטבח האיטלקי ועד לסלט היווני ואפילו בסלט ישראלי, אורגנו הוא תיבול מדהים למנה ארומתית ומיוחדת.
במטבח האיטלקי האורגנו מתאים לרטבים של פסטות ולפיזור על פיצות ופוקצ'ות. הוא משמש כתבלין לבשר, עם ירקות, בשר על הגריל, דגים, מרקים, פסטות, פיצות, סלטים ורטבים לבישולים שונים. יש באיטליה גם תבלין אורגנו, עם ריח וארומה אופיינית, העשוי מעלים מיובשים של הצמח, כשהוא מוכן לשימוש וזמין כל השנה.
במטבח הצרפתי הוא חלק מתערובת תבלינים הידועה בתור "הרב דה פרובאנס" (Herb de Provence).
אורגני יווני מעניק למאכלים שונים, בדגש על הסלט היווני, טעם טבעי ואותנטי של אורגנו.
#מינים
שתיל קלאסי לגידול בתוך הבית הוא אזובית מתוקה. האזובית האיטלקית תעניק למאכלים טעם שמשלב מתוק עם חריף.
אורגנו יווני יגדל באדנית עד לאורך של 10 סנטימטרים. מיני אורגנו נוספים הם אזוביון מנוצה, אזוביון משונן ואזוביון רפואי.
הנה האורגנו והגידול שלו (עברית):
https://youtu.be/mdZhvSR4xdQ
הנה אורגנו עם קרובי משפחה ומקורותיהם (עברית):
https://youtu.be/-xsZ7k5JJqo
כך נציל אורגנו שהתייבש ונשמטו גבעוליו (עברית):
https://youtu.be/8sPO6nPW8WQ
פלא הבריאות והאנטיביוטיקה הטבעית של שמן האורגנו (עברית):
https://youtu.be/IwxVQM0ZwDI
וסקירה מקיפה על האורגנו (עברית):
https://youtu.be/b1NrIOvHkvM?long=yes
אורגנו (Oregano), בעברית "אזובית פשוטה", הוא אחד מצמחי התבלין המוכרים ואהובים שיש. האורגנו מציע טעם וריח נהדרים לאוכל. הוא פופולרי ברבים ממטבחי העולם ונכנס לכל מתכון אפשרי.
הוא גם עשב תיבול וגם שיח נוי מושלם, האורגנו מקורו מהמזרח התיכון. טעמו מתוק ועדין יותר. פרחיו מככבים בתעשיית התמרוקים וידועים כדוחי עש בארונות בגדים.
#גינון
גידול אורגנו הוא פשוט יחסית ובכל אזורי הארץ. הוא עמיד לשרב ורגיש לקור, ובכל מקרה הוא צמח ידידותי מאוד לגידול, גם בגינה וגם בעציצים.
האורגנו הוא צמח שאוהב שמש, מה שמזמין בחירת מיקום עם לפחות 6 שעות אור שמש ביום.
אורגנו אפשר לשתול מזרעים או משתיל. בנטיעה של זרעים, התחילו את הגידול בחלל סגור ושתלו אותו בחוץ רק בעונה מתאימה, רצוי באביב.
אורגנו אוהב אדמה יבשה יחסית והשקיה מתונה. הקפידו שבשום שלב האדמה לא תהיה רטובה מדי. בעציץ או אדנית חשוב ניקוז טוב של המים.
אורגנו לא זקוק לדישון רב, אבל אפשר לדשן קלות, עם דשן אורגני ולשפר מעת לעת את איכות האדמה, באמצעות קומפוסט.
האורגנו יעיל לגיזום ולשימוש, לרוב לשנתיים עד שלוש, שאז שווה להחליף לשתיל חדש.
כדי לעודד את הצמיחה, קל לעודד צמיחה של האורגנו מחדש על ידי גיזום. אפשר לקצור את העלים בעדינות, רק כשהעלים מגיעים לגובה של 10-15 ס"מ.
#בריאות
ברפואה העממית האורגנו משמש לניקוי הגוף, לבריאות השיניים ולבקרת הסוכר בקרב חולי סוכרת.
להרגעת כאבים והורדת נפיחויות הכינו קומפרסים של אורגנו. לטיפול בכאבי ראש שתו תה מפרחי אורגנו.
שמן אורגנו פראי הוא תחליף אנטיביוטיקה טבעי יטפל מצוין במגוון סוגי דלקות.
#מטבח
מהמטבח האיטלקי ועד לסלט היווני ואפילו בסלט ישראלי, אורגנו הוא תיבול מדהים למנה ארומתית ומיוחדת.
במטבח האיטלקי האורגנו מתאים לרטבים של פסטות ולפיזור על פיצות ופוקצ'ות. הוא משמש כתבלין לבשר, עם ירקות, בשר על הגריל, דגים, מרקים, פסטות, פיצות, סלטים ורטבים לבישולים שונים. יש באיטליה גם תבלין אורגנו, עם ריח וארומה אופיינית, העשוי מעלים מיובשים של הצמח, כשהוא מוכן לשימוש וזמין כל השנה.
במטבח הצרפתי הוא חלק מתערובת תבלינים הידועה בתור "הרב דה פרובאנס" (Herb de Provence).
אורגני יווני מעניק למאכלים שונים, בדגש על הסלט היווני, טעם טבעי ואותנטי של אורגנו.
#מינים
שתיל קלאסי לגידול בתוך הבית הוא אזובית מתוקה. האזובית האיטלקית תעניק למאכלים טעם שמשלב מתוק עם חריף.
אורגנו יווני יגדל באדנית עד לאורך של 10 סנטימטרים. מיני אורגנו נוספים הם אזוביון מנוצה, אזוביון משונן ואזוביון רפואי.
הנה האורגנו והגידול שלו (עברית):
https://youtu.be/mdZhvSR4xdQ
הנה אורגנו עם קרובי משפחה ומקורותיהם (עברית):
https://youtu.be/-xsZ7k5JJqo
כך נציל אורגנו שהתייבש ונשמטו גבעוליו (עברית):
https://youtu.be/8sPO6nPW8WQ
פלא הבריאות והאנטיביוטיקה הטבעית של שמן האורגנו (עברית):
https://youtu.be/IwxVQM0ZwDI
וסקירה מקיפה על האורגנו (עברית):
https://youtu.be/b1NrIOvHkvM?long=yes
מהו הפיסטוק חלבי?
הפיסטוק (Pistachio) הוא אגוז טעים למדי שנחשב לאחד הפיצוחים הטעימים והבריאים שיש.
הפיסטוקים הם פירותיו של עץ הפיסטצ'יה. אמנם נהוג לאכול אותו לאחר קלייה והמלחה, אך רבים אוהבים לאכול פיסטוקים טבעיים לחלוטין.
הפיסטוק הוא אגוז מזין במיוחד. ב-100 גרם פיסטוקים יש כ-560 קלוריות והעובדה שאינו מכיל קלוריות רבות, היא שהופכת אותו כל כך מומלץ לדיאטה ולירידה במשקל, באכילה קבועה של פיסטוקים.
הוא גם מקור מעולה לחלבונים, שומנים בריאים, סיבים תזונתיים ומלא בנוגדי חמצון. הפיסטוק בריא ללב, עשיר בחומרים מזינים, טוב לאיזון הסוכר בדם, מועיל לבריאות המעיים ונמצא שהוא אפילו יכול להפחית את הסיכון לחלות בסרטן.
בארץ זכה הפיסטוק לשם "פיסטוק חלבי", בזכות העובדה שאחד המקומות העיקריים בהם מגדלים אותו הוא העיר חלב שבסוריה. מעבר לחלב הסורית, עצי הפיסטוק גדלים בעוד אזורים הרריים באזור ובעיקר בארצות כמו איראן, אפגניסטן וטורקמניסטן.
מהעץ ועד הפה - כך מגדלים ומשווקים את הפיסטוק:
https://youtu.be/yrIKzKbz73Y
ההנאה מגידול המעדן הפיצוחי:
https://youtu.be/E-NGGI_RiV0
הפיסטוק חלבי הוא בריאותי:
https://youtu.be/BiA9XJ8rQc0
על מגדלים ומוכרים את הפיסטוקים
https://youtu.be/0j3iA8wO_ZQ
וחלב פיסטוקים הבריא מאוד:
https://youtu.be/NOcBScDinNY
הפיסטוק (Pistachio) הוא אגוז טעים למדי שנחשב לאחד הפיצוחים הטעימים והבריאים שיש.
הפיסטוקים הם פירותיו של עץ הפיסטצ'יה. אמנם נהוג לאכול אותו לאחר קלייה והמלחה, אך רבים אוהבים לאכול פיסטוקים טבעיים לחלוטין.
הפיסטוק הוא אגוז מזין במיוחד. ב-100 גרם פיסטוקים יש כ-560 קלוריות והעובדה שאינו מכיל קלוריות רבות, היא שהופכת אותו כל כך מומלץ לדיאטה ולירידה במשקל, באכילה קבועה של פיסטוקים.
הוא גם מקור מעולה לחלבונים, שומנים בריאים, סיבים תזונתיים ומלא בנוגדי חמצון. הפיסטוק בריא ללב, עשיר בחומרים מזינים, טוב לאיזון הסוכר בדם, מועיל לבריאות המעיים ונמצא שהוא אפילו יכול להפחית את הסיכון לחלות בסרטן.
בארץ זכה הפיסטוק לשם "פיסטוק חלבי", בזכות העובדה שאחד המקומות העיקריים בהם מגדלים אותו הוא העיר חלב שבסוריה. מעבר לחלב הסורית, עצי הפיסטוק גדלים בעוד אזורים הרריים באזור ובעיקר בארצות כמו איראן, אפגניסטן וטורקמניסטן.
מהעץ ועד הפה - כך מגדלים ומשווקים את הפיסטוק:
https://youtu.be/yrIKzKbz73Y
ההנאה מגידול המעדן הפיצוחי:
https://youtu.be/E-NGGI_RiV0
הפיסטוק חלבי הוא בריאותי:
https://youtu.be/BiA9XJ8rQc0
על מגדלים ומוכרים את הפיסטוקים
https://youtu.be/0j3iA8wO_ZQ
וחלב פיסטוקים הבריא מאוד:
https://youtu.be/NOcBScDinNY
למה משמש הריחן הידוע כבזיליקום?
בזיליקום (Basil), בעברית "רֵיחָן" ובזיקה לשמו הערבי "רַיְחַאן", הוא אחד מצמחי התבלין הפופולריים שיש. הוא משמש במטבח כאחד מעשבי התיבול האהובים ובמטבח האיטלקי הוא מרכזי במיוחד.
כבר מאות שנים שעושים לו כבוד באירופה. כך, למשל, נוהגים במקומות שונים לשים ענף של ריחן בידי המתים, כדי להבטיח להם מסע בטוח לעולם הבא.
אבל באיטליה הריחן הוא סמל האהבה. מי ששם בשערותיו ענף קטן של בזיליקום רומז בכך לאהובתו על כוונתו להינשא לה. היא, אגב, אם תרצה לרמוז לו שתסכים, תניח במרפסת הבית עציץ או כלי עמוס בעלי בזיליקום.
#היסטוריה
לא הצטבר המון ידע על תולדות הבזיליקום. ככל הידוע, מקורו באזורים הטרופיים. ידועים כיום סעיקר אזורים במרכז אפריקה ודרום-מזרח אסיה, בהם גדל הריחן בימי קדם.
ביוון העתיקה כל כך העריכו את ריחו ותכונותיו של הצמח, עד שהמליכו אותו כ"מלך התבלינים". ואכן, מקור השם "בזיליקום" במילה היוונית "בזילאוס" (Basileus), שפירושה מלכותי, מלך, או שולט. וכן המילה "בזיליקה" לכנסיה הנוצרית העתיקה, באה מהמעמד שלה בתור מקום מרכזי ושולט.
בכנסייה היוונית-אורתודוקסית מאמינים עד היום שהריחן יצמח ליד קברו של המשיח בתחיית המתים. מכאן באה חשיבותו הדתית והשימוש בו בהכנה של "המים הקדושים" לטקסים שלהם ושל זרמי כנסיות קרובים, כמו אלה של הבולגרים, הסרבים, הרומנים והמקדונים. אצל חלקם אף מניחים בזיליקום מתחת למזבח.
גם בדת ההינדואיזם ההודית, שהריחן מכונה בה "טולסי", יש לו מעמד קדוש ומשמעותי. בהודו מניחים עלי ריחן בפיות המתים, כדי להבטיח שיגיעו אל האל.
#מטבח
במטבח הבזיליקום ידוע בריחו ובמאכלים הרבים שניתן לתבל בעליו. בעיקר הוא אהוב במטבח האיטלקי, בו הבזיליקום תורם לרטבים, הבולט בהם הוא רוטב הפסטו ולסלטים שונים. יש מנות איטלקיות שרבים בעולם רואים כמושלמות, לא מעט בזכותו. המוכרות ביניהן הן הפסטה עם פסטו והפיצה נפוליטנה.
#בריאות
הבזיליקום מוכר ברפואה העממית גם כצמח מרפא שיכול לעזור בניקוי הגוף, בבקרת הסוכר אצל חולי סוכרת ולבריאות השיניים.
#גינון
ראשית, אם קניתם עציץ ריחן והוא נובל, זה מפני שהרבה ענפי בזיליקום נאבקים בחלל קטן על המים והדשן המוגבלים. אם תפרידו אותם לכמה עציצים נפרדים - תקבלו ים של ריחן.
בגינון יש שיטות שונות להשבחת טעמו של הבזיליקום והרכות של עליו. כדי להשיג את שניהם נוהגים הגננים למנוע את פריחת הבזיליקום. עושים זאת על ידי גיזום מתמיד של ניצני הפריחה שלו, כל אימת שהם מופיעים.
הבזיליקום הוא צמח שונא קור. חורף קר יכול לחסל אותו. הידענים עוטפים אותו בחממה קטנה, חצי בקבוק בעציץ קטן או שקית גדולה בעציץ יותר גדול.
אחד הדברים הנהדרים בבזיליקום הוא שקל להשריש וליצור מחתיכת ענף קטנה עוד ועוד צמחי ריחן חדשים. פשוט חותכים ענף קטן ומכניסים לכוס מים או צנצנת. הוא יגדל שם, יוציא שורשים ותוך כמה שבועות יהיה לכם שתיל גדול לשתילה בעציץ.
הגננים נוהגים להבדיל בין כמה זני בזיליקום. בין הבולטים בהם יש את זן ה"ג'נובס", בעל הטעם הקלאסי וזן שקיבל את הכינוי "מלכת סיאם" ומציע טעם חריף יותר.
הנה הבזיליקום וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/unUoQ5tUNm0
את הריחן, הבזיליקום, אפשר לגדל בקלות (עברית):
https://youtu.be/aOSutGqGIjU
כך משרישים המון בזיליקום:
https://youtu.be/9E78RrwRA3U
כך שומרים עליו ומגדלים בהצלחה גם בחורף (עברית):
https://youtu.be/c7ugf3lQ5h0
כך מגדלים בזיליקום באנגלית:
https://youtu.be/uhYnR1ciT7M?long=yes
ייבוש הריחן:
https://youtu.be/eALhSi60N-E?long=yes
בזיליקום (Basil), בעברית "רֵיחָן" ובזיקה לשמו הערבי "רַיְחַאן", הוא אחד מצמחי התבלין הפופולריים שיש. הוא משמש במטבח כאחד מעשבי התיבול האהובים ובמטבח האיטלקי הוא מרכזי במיוחד.
כבר מאות שנים שעושים לו כבוד באירופה. כך, למשל, נוהגים במקומות שונים לשים ענף של ריחן בידי המתים, כדי להבטיח להם מסע בטוח לעולם הבא.
אבל באיטליה הריחן הוא סמל האהבה. מי ששם בשערותיו ענף קטן של בזיליקום רומז בכך לאהובתו על כוונתו להינשא לה. היא, אגב, אם תרצה לרמוז לו שתסכים, תניח במרפסת הבית עציץ או כלי עמוס בעלי בזיליקום.
#היסטוריה
לא הצטבר המון ידע על תולדות הבזיליקום. ככל הידוע, מקורו באזורים הטרופיים. ידועים כיום סעיקר אזורים במרכז אפריקה ודרום-מזרח אסיה, בהם גדל הריחן בימי קדם.
ביוון העתיקה כל כך העריכו את ריחו ותכונותיו של הצמח, עד שהמליכו אותו כ"מלך התבלינים". ואכן, מקור השם "בזיליקום" במילה היוונית "בזילאוס" (Basileus), שפירושה מלכותי, מלך, או שולט. וכן המילה "בזיליקה" לכנסיה הנוצרית העתיקה, באה מהמעמד שלה בתור מקום מרכזי ושולט.
בכנסייה היוונית-אורתודוקסית מאמינים עד היום שהריחן יצמח ליד קברו של המשיח בתחיית המתים. מכאן באה חשיבותו הדתית והשימוש בו בהכנה של "המים הקדושים" לטקסים שלהם ושל זרמי כנסיות קרובים, כמו אלה של הבולגרים, הסרבים, הרומנים והמקדונים. אצל חלקם אף מניחים בזיליקום מתחת למזבח.
גם בדת ההינדואיזם ההודית, שהריחן מכונה בה "טולסי", יש לו מעמד קדוש ומשמעותי. בהודו מניחים עלי ריחן בפיות המתים, כדי להבטיח שיגיעו אל האל.
#מטבח
במטבח הבזיליקום ידוע בריחו ובמאכלים הרבים שניתן לתבל בעליו. בעיקר הוא אהוב במטבח האיטלקי, בו הבזיליקום תורם לרטבים, הבולט בהם הוא רוטב הפסטו ולסלטים שונים. יש מנות איטלקיות שרבים בעולם רואים כמושלמות, לא מעט בזכותו. המוכרות ביניהן הן הפסטה עם פסטו והפיצה נפוליטנה.
#בריאות
הבזיליקום מוכר ברפואה העממית גם כצמח מרפא שיכול לעזור בניקוי הגוף, בבקרת הסוכר אצל חולי סוכרת ולבריאות השיניים.
#גינון
ראשית, אם קניתם עציץ ריחן והוא נובל, זה מפני שהרבה ענפי בזיליקום נאבקים בחלל קטן על המים והדשן המוגבלים. אם תפרידו אותם לכמה עציצים נפרדים - תקבלו ים של ריחן.
בגינון יש שיטות שונות להשבחת טעמו של הבזיליקום והרכות של עליו. כדי להשיג את שניהם נוהגים הגננים למנוע את פריחת הבזיליקום. עושים זאת על ידי גיזום מתמיד של ניצני הפריחה שלו, כל אימת שהם מופיעים.
הבזיליקום הוא צמח שונא קור. חורף קר יכול לחסל אותו. הידענים עוטפים אותו בחממה קטנה, חצי בקבוק בעציץ קטן או שקית גדולה בעציץ יותר גדול.
אחד הדברים הנהדרים בבזיליקום הוא שקל להשריש וליצור מחתיכת ענף קטנה עוד ועוד צמחי ריחן חדשים. פשוט חותכים ענף קטן ומכניסים לכוס מים או צנצנת. הוא יגדל שם, יוציא שורשים ותוך כמה שבועות יהיה לכם שתיל גדול לשתילה בעציץ.
הגננים נוהגים להבדיל בין כמה זני בזיליקום. בין הבולטים בהם יש את זן ה"ג'נובס", בעל הטעם הקלאסי וזן שקיבל את הכינוי "מלכת סיאם" ומציע טעם חריף יותר.
הנה הבזיליקום וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/unUoQ5tUNm0
את הריחן, הבזיליקום, אפשר לגדל בקלות (עברית):
https://youtu.be/aOSutGqGIjU
כך משרישים המון בזיליקום:
https://youtu.be/9E78RrwRA3U
כך שומרים עליו ומגדלים בהצלחה גם בחורף (עברית):
https://youtu.be/c7ugf3lQ5h0
כך מגדלים בזיליקום באנגלית:
https://youtu.be/uhYnR1ciT7M?long=yes
ייבוש הריחן:
https://youtu.be/eALhSi60N-E?long=yes
מהו הטעם המלוח של המלח וכיצד קוצרים אותו?
המלח (Salt) הוא חומר טבעי המשמש את האדם כתבלין וכחומר משמר כבר אלפי שנים.
כבר בעידן הפרהיסטורי נחשב המלח למינרל הראשון לו נזקק האדם באוכל שלו. אז התבססה תזונת האדם בעיקר על ציד ולקט. את כמות המלחים שהיה זקוק לה הוא קיבל מהבשר, מבלי שנזקק לתוספות אחרות.
איך הגיע המלח לבשר הציד? - כל מזון מהחי מכיל לא מעט מלח. זאת כי גם בעלי החיים זקוקים למלח ולכן הוא נמצא בדמם. הטורפים מקבלים את המלח מטרף של חיות אחרות, בעוד חיות צמחוניות צורכות אותו מצמחים לופיטיים ומשתייה של מים מליחים.
רובנו מכירים את המלח בתור זה שמספק את הטעם המלוח לאוכל שלנו. הטעם הזה מורגש כשהלשון שלנו חשה נוכחות של מלחים מסוימים, כמו יוני נתרן וסידן. כשהיונים הללו עוברים דרך תעלות היונים שבלשון הם יוצרים דחף עצבי.
ייצור המלח לא השתנה הרבה במהלך אלפי השנים שבהן משתמשים בו. מלח הבישול, התבלין הנפוץ ביותר על שולחננו וזה שנותן למאכלים את הטעם המלוח, נמצא הן במי הים והן באדמה, בצורת סלעי מלח.
מהים שואבים את המים ומזרימים אותם לתוך בריכות רדודות שנחפרו לשם כך. הן נקראות בריכות אידוי. הסיבה היא שלאחר שהשמש מאדה את מי-הים, בבריכות נשאר רק המלח היבש. אז קוצרים אותו (כלומר אוספים את המלח), אורזים אותו ושולחים לשיווק בחנויות.
במקרה של סלעי המלח, הם נוצרים ממשקע המלח של ימים ואוקיינוסים קדומים. עניין של מיליוני שנים.
בכל מקרה, את סלעי המלח שבמכרות המלח, נוהגים לכרות היישר מתוך האדמה. לאחר שנכרה מהאדמה, שוטפים את סלע המלח היטב ומייבשים אותו. עתה הוא מוכן לאריזה ולשיווק.
כשהמלח יימכר לקונים, הוא יהיה בתצורה המפוררת. זה יהיה או בצורה של מלח גס, הנראה כגבישי מלח לבנים, או כאבקת מלח הבישול, כמו שאנו מכירים משולחן האוכל שלנו.
אולי זו עובדה שתפתיע אתכם, אבל המלח הוא למעשה, הסלע היחידי בטבע שראוי למאכל.
הנה תהליך הייצור של המלח מהים:
https://youtu.be/0vVyw2rVA4Q
בריכות האידוי:
http://youtu.be/bTVc4UqgwVo
וקוצרי מלח ביפן:
https://youtu.be/KNGC44RlMqc
המלח (Salt) הוא חומר טבעי המשמש את האדם כתבלין וכחומר משמר כבר אלפי שנים.
כבר בעידן הפרהיסטורי נחשב המלח למינרל הראשון לו נזקק האדם באוכל שלו. אז התבססה תזונת האדם בעיקר על ציד ולקט. את כמות המלחים שהיה זקוק לה הוא קיבל מהבשר, מבלי שנזקק לתוספות אחרות.
איך הגיע המלח לבשר הציד? - כל מזון מהחי מכיל לא מעט מלח. זאת כי גם בעלי החיים זקוקים למלח ולכן הוא נמצא בדמם. הטורפים מקבלים את המלח מטרף של חיות אחרות, בעוד חיות צמחוניות צורכות אותו מצמחים לופיטיים ומשתייה של מים מליחים.
רובנו מכירים את המלח בתור זה שמספק את הטעם המלוח לאוכל שלנו. הטעם הזה מורגש כשהלשון שלנו חשה נוכחות של מלחים מסוימים, כמו יוני נתרן וסידן. כשהיונים הללו עוברים דרך תעלות היונים שבלשון הם יוצרים דחף עצבי.
ייצור המלח לא השתנה הרבה במהלך אלפי השנים שבהן משתמשים בו. מלח הבישול, התבלין הנפוץ ביותר על שולחננו וזה שנותן למאכלים את הטעם המלוח, נמצא הן במי הים והן באדמה, בצורת סלעי מלח.
מהים שואבים את המים ומזרימים אותם לתוך בריכות רדודות שנחפרו לשם כך. הן נקראות בריכות אידוי. הסיבה היא שלאחר שהשמש מאדה את מי-הים, בבריכות נשאר רק המלח היבש. אז קוצרים אותו (כלומר אוספים את המלח), אורזים אותו ושולחים לשיווק בחנויות.
במקרה של סלעי המלח, הם נוצרים ממשקע המלח של ימים ואוקיינוסים קדומים. עניין של מיליוני שנים.
בכל מקרה, את סלעי המלח שבמכרות המלח, נוהגים לכרות היישר מתוך האדמה. לאחר שנכרה מהאדמה, שוטפים את סלע המלח היטב ומייבשים אותו. עתה הוא מוכן לאריזה ולשיווק.
כשהמלח יימכר לקונים, הוא יהיה בתצורה המפוררת. זה יהיה או בצורה של מלח גס, הנראה כגבישי מלח לבנים, או כאבקת מלח הבישול, כמו שאנו מכירים משולחן האוכל שלנו.
אולי זו עובדה שתפתיע אתכם, אבל המלח הוא למעשה, הסלע היחידי בטבע שראוי למאכל.
הנה תהליך הייצור של המלח מהים:
https://youtu.be/0vVyw2rVA4Q
בריכות האידוי:
http://youtu.be/bTVc4UqgwVo
וקוצרי מלח ביפן:
https://youtu.be/KNGC44RlMqc
איך השתמשו פעם במלח לשימור מזון?
אין כמו המלח (Salt) לאוכל. עובדה שכבר מימי קדם משתמשים בו להמלחה ולחיזוק טעמי המאכלים השונים. הוא גם סייע לחיזוק הגוף וההשערה היא שזו הסיבה שלוחמי שבטים נהגו לשתות דם לפני קרב. כדי להתחזק.
אבל אחת התופעות המעניינות היא שלפני שהאדם למד לשמר מזון בהקפאה, בעיקור על ידי חום או אפילו באמצעות ואקום (ותודה למדע!), המלחה הייתה הדרך הזמינה ביותר לשימור של מזון.
כבר מימי קדם גילה האדם, שהוא יכול לשמר את גופות המתים במלח. ברגע מסוים בהיסטוריה עלה מישהו על העובדה המדהימה שניתן להשתמש במלח גם כדי להגן על הבשר.
ואכן, המלחת מזון שימשה במשך מאות שנים לשימורו. בעולם שבו עדיין אין קירור ומקררים, זו הייתה הדרך היחידה לשמר מזון, לשנע מזון למרחקים, בהובלה שלוקחת זמן רב, או לצאת עם בשר הכרחי, להפלגות ארוכות בים.
דוגמאות מוקדמות לכך הם ממצאים שמעידים שכבר ב-2800 לפנה"ס, החלו המצרים לייצא לא רק מלח, אלא גם דגים מומלחים אל לבנון. ישבו ושלטו בה אז הפיניקים, שבתמורה למזונות הללו סחרו עם מצרים בזכוכית, עץ של ארז הלבנון ואריגים צבועים סגול וארגמן - כולם פרי ידע שהם שלטו בו אז והובילו טכנולוגית באזור.
אבל איך המלח מאפשר לאחסן בשר ללא קירור ומבלי שהוא יירקב? או במילים אחרות, מה ההסבר המדעי הפשוט לכך?
אז מה שקורה לבשר מומלח הוא בפשטות מדהים. המלח, כשהוא מפוזר על הבשר, סופח את המים ממנו ומייבש אותו היטב.
בהיעדר המים בבשר, מתים כל החיידקים שחיים בו ולמעשה היו בו עוד בגוף בעל החיים שניצוד.
היות והחיידקים הללו הם שאחראים לריקבון הבשר ללא קירור, זו הייתה הדרך המושלמת, אם כי המעט מלוחה, לשימור בשר למשך זמן רב. ואגב, עד היום עושים פעולה כזו לנקניקים שונים, שאינם זקוקים לקירור, כדי שלא יתקלקלו.
הנה הסיפור ההיסטורי של המלח וכיצד השתמשו בו לשימור בשר:
https://youtu.be/I59GSIgxk_8
והסבר על ההמלחה כטכניקה לשימור מזון:
https://youtu.be/G24Yc8DijLM
אין כמו המלח (Salt) לאוכל. עובדה שכבר מימי קדם משתמשים בו להמלחה ולחיזוק טעמי המאכלים השונים. הוא גם סייע לחיזוק הגוף וההשערה היא שזו הסיבה שלוחמי שבטים נהגו לשתות דם לפני קרב. כדי להתחזק.
אבל אחת התופעות המעניינות היא שלפני שהאדם למד לשמר מזון בהקפאה, בעיקור על ידי חום או אפילו באמצעות ואקום (ותודה למדע!), המלחה הייתה הדרך הזמינה ביותר לשימור של מזון.
כבר מימי קדם גילה האדם, שהוא יכול לשמר את גופות המתים במלח. ברגע מסוים בהיסטוריה עלה מישהו על העובדה המדהימה שניתן להשתמש במלח גם כדי להגן על הבשר.
ואכן, המלחת מזון שימשה במשך מאות שנים לשימורו. בעולם שבו עדיין אין קירור ומקררים, זו הייתה הדרך היחידה לשמר מזון, לשנע מזון למרחקים, בהובלה שלוקחת זמן רב, או לצאת עם בשר הכרחי, להפלגות ארוכות בים.
דוגמאות מוקדמות לכך הם ממצאים שמעידים שכבר ב-2800 לפנה"ס, החלו המצרים לייצא לא רק מלח, אלא גם דגים מומלחים אל לבנון. ישבו ושלטו בה אז הפיניקים, שבתמורה למזונות הללו סחרו עם מצרים בזכוכית, עץ של ארז הלבנון ואריגים צבועים סגול וארגמן - כולם פרי ידע שהם שלטו בו אז והובילו טכנולוגית באזור.
אבל איך המלח מאפשר לאחסן בשר ללא קירור ומבלי שהוא יירקב? או במילים אחרות, מה ההסבר המדעי הפשוט לכך?
אז מה שקורה לבשר מומלח הוא בפשטות מדהים. המלח, כשהוא מפוזר על הבשר, סופח את המים ממנו ומייבש אותו היטב.
בהיעדר המים בבשר, מתים כל החיידקים שחיים בו ולמעשה היו בו עוד בגוף בעל החיים שניצוד.
היות והחיידקים הללו הם שאחראים לריקבון הבשר ללא קירור, זו הייתה הדרך המושלמת, אם כי המעט מלוחה, לשימור בשר למשך זמן רב. ואגב, עד היום עושים פעולה כזו לנקניקים שונים, שאינם זקוקים לקירור, כדי שלא יתקלקלו.
הנה הסיפור ההיסטורי של המלח וכיצד השתמשו בו לשימור בשר:
https://youtu.be/I59GSIgxk_8
והסבר על ההמלחה כטכניקה לשימור מזון:
https://youtu.be/G24Yc8DijLM
מהו צמח הרוזמרין?
רוזמרין (Rosemary) הוא עשב רב שנתי וארומטי, שמקורו בים התיכון. הוא אוהב שמש מלאה ולא סובל מחום בדרך כלל.
יחד עם עשבי תיבול כמו אורגנו, בזיליקום, לבנדר וטימין, הרוזמרין הוא בן למשפחת הנענע.
בתרבות האירופית רוזמרין הוא צמח המשמש כאות זיכרון. בהנצחת מלחמות ולוויות באירופה, נהגו אבלים לזרוק עלי רוזמרין אל הקברים כסמל של זיכרון למתים.
#תולדות הצמח
התיעוד הכתוב הראשון של הרוזמרין מופיע על לוחות אבן משנת 5,000 לפני הספירה, בכתב יתדות מוקדם.
בהמשך ידוע שהמצרים הקדמונים השתמשו ברוזמרין בטקסי הקבורה שלהם, בעוד ביוון ורומי העתיקה הוא מופיע כצמח מרפא באחד מספרי צמחי מרפא החשובים בהיסטוריה "materia medecina". בסין מופיע הרוזמרין ומתועד בתקופת קיסרות הָאן (Han), הידועה כ"שושלת האן המאוחרת", בין השנים 25-220 לספירה.
לאנגליה לא ידוע מתי הצמח מגיע. ההיסטוריונים מאמינים שהיו אלה הרומאים שהביאו אותו לאי, במאה ה-1 לספירה כשפלשו לאנגליה. עם זאת, עד המאה ה-8 אין שום תיעוד ברור לכך. הצמח גם לא מתועד בספרות האיים הבריטיים, לפחות עד המאה ה-14, תקופה בה מתועד שימוש נרחב ברוזמרין למטרות רפואיות והוא מתחיל להיות מוזכר ברוב התיעודים של צמחי המרפא באנגלית.
בשלהי ימי הביניים מתחיל להיות מוזכר הרוזמרין כאות וכסמל לזיכרון המתים באירופה. מאז, משמש הצמח להנצחת הנופלים במלחמות ובלוויות ביבשת נוהגים אבלים רבים לזרוק אל הקברים עלי רוזמרין.
#גינון
הרוזמרין הוא צמח חזק, עמיד, קל לגידול וחסכוני בדרישות ההשקיה שלו. מדובר בצמח תבלין, רב שנתי, ירוק תמיד ופורח בחורף. לא כדאי לקצוץ את פרחיו כי אם נעזוב אותו כך, באביב הוא יפרח נהדר. גם ריחו עז וקשה לפספס אותו.
יש לו שני זנים, אחד שמטפס או ניתן להשתמש בו כצמח לכיסוי שטח בגינה, והשני שצומח כלפי מעלה, בגובה שיכול להגיע עד לגובה של 2 מטר ואפילו לשמש כגדר חיה.
זהו שתיל בעל סגולות רבות וצמח שנראה נהדר לאורך כל חודשי השנה. הוא לא אוהב הרבה מים אז חשוב שלא להציף אותו. אם ההשקייה שלו צנועה, הוא יתפתח כצמח עמיד, חזק וקל לגידול בגינה ובמרפסת.
למרות שהוא אוהב סביבה יבשה, חשוב שתהיה תמיד מעט לחות באדמת האדנית. הקפידו שלעולם היא לא תתייבש לחלוטין.
#מטבח
הרוזמרין הוא צמח תבלין מצוין לתיבול של סלט ירקות וגם באפייה, לצד מאכלי תפוח אדמה, עוף, או דגים.
גם במטבח הים תיכוני המסורתי, עלי הרוזמרין משמשים כחומר טעם במזונות שונים, כמו מלית עוף, טלה צלוי ובשר חזיר.
אפשר להשתמש ברוזמרין גם במשקאות חמים, כמו תה צמחים הודי.
#בריאות
הרוזמרין הוא צמח מושלם לתיבול, אך לצד טעמו והתיבול שלו יש לו גם סגולות רפואיות ברורות.
זהו עשב אנטי-מיקרוביאלי יעיל שיש בו חומצה קפאינית וחומצה רוזמרינית, הידועות כנוגדות חמצון ואנטי-דלקתיות. המינרלים שבו יסייעו בהחזרה של איזון האלקטרוליטים בגוף ולעתים יקלו על התכווצויות שרירים.
הרוזמרין גם מומלץ לשיפור הזיכרון ומשמש במוצרי ניקוי ושמפו, לצד קטורת.
בגינה ובעציץ הוא מרחיק יתושים. ברפואה עממית מאמינים שהוא מחזק את שורשי השיער, מנקה את הכבד ומסייע לכאבי ראש ולשיעול.
תה רוזמרין יספק לכם ויטמין A, ויטמין C, קרוטנואידים, סידן, מגנזיום, זרחן ואשלגן.
הנה הרוזמרין וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/unUoQ5tUNm0
הנה הרוזמרין (עברית):
https://youtu.be/RW_mjvNAdLQ
סגולות הריפוי של עשב הרוזמרין (עברית):
https://youtu.be/ov69WboEB_Y
על קלות הגידול והשימוש ברוזמרין (עברית):
https://youtu.be/1NTM8jrHcEM
והרצאת וידאו על צמח הרוזמרין:
https://youtu.be/yK8mIUm1FOc?long=yes
רוזמרין (Rosemary) הוא עשב רב שנתי וארומטי, שמקורו בים התיכון. הוא אוהב שמש מלאה ולא סובל מחום בדרך כלל.
יחד עם עשבי תיבול כמו אורגנו, בזיליקום, לבנדר וטימין, הרוזמרין הוא בן למשפחת הנענע.
בתרבות האירופית רוזמרין הוא צמח המשמש כאות זיכרון. בהנצחת מלחמות ולוויות באירופה, נהגו אבלים לזרוק עלי רוזמרין אל הקברים כסמל של זיכרון למתים.
#תולדות הצמח
התיעוד הכתוב הראשון של הרוזמרין מופיע על לוחות אבן משנת 5,000 לפני הספירה, בכתב יתדות מוקדם.
בהמשך ידוע שהמצרים הקדמונים השתמשו ברוזמרין בטקסי הקבורה שלהם, בעוד ביוון ורומי העתיקה הוא מופיע כצמח מרפא באחד מספרי צמחי מרפא החשובים בהיסטוריה "materia medecina". בסין מופיע הרוזמרין ומתועד בתקופת קיסרות הָאן (Han), הידועה כ"שושלת האן המאוחרת", בין השנים 25-220 לספירה.
לאנגליה לא ידוע מתי הצמח מגיע. ההיסטוריונים מאמינים שהיו אלה הרומאים שהביאו אותו לאי, במאה ה-1 לספירה כשפלשו לאנגליה. עם זאת, עד המאה ה-8 אין שום תיעוד ברור לכך. הצמח גם לא מתועד בספרות האיים הבריטיים, לפחות עד המאה ה-14, תקופה בה מתועד שימוש נרחב ברוזמרין למטרות רפואיות והוא מתחיל להיות מוזכר ברוב התיעודים של צמחי המרפא באנגלית.
בשלהי ימי הביניים מתחיל להיות מוזכר הרוזמרין כאות וכסמל לזיכרון המתים באירופה. מאז, משמש הצמח להנצחת הנופלים במלחמות ובלוויות ביבשת נוהגים אבלים רבים לזרוק אל הקברים עלי רוזמרין.
#גינון
הרוזמרין הוא צמח חזק, עמיד, קל לגידול וחסכוני בדרישות ההשקיה שלו. מדובר בצמח תבלין, רב שנתי, ירוק תמיד ופורח בחורף. לא כדאי לקצוץ את פרחיו כי אם נעזוב אותו כך, באביב הוא יפרח נהדר. גם ריחו עז וקשה לפספס אותו.
יש לו שני זנים, אחד שמטפס או ניתן להשתמש בו כצמח לכיסוי שטח בגינה, והשני שצומח כלפי מעלה, בגובה שיכול להגיע עד לגובה של 2 מטר ואפילו לשמש כגדר חיה.
זהו שתיל בעל סגולות רבות וצמח שנראה נהדר לאורך כל חודשי השנה. הוא לא אוהב הרבה מים אז חשוב שלא להציף אותו. אם ההשקייה שלו צנועה, הוא יתפתח כצמח עמיד, חזק וקל לגידול בגינה ובמרפסת.
למרות שהוא אוהב סביבה יבשה, חשוב שתהיה תמיד מעט לחות באדמת האדנית. הקפידו שלעולם היא לא תתייבש לחלוטין.
#מטבח
הרוזמרין הוא צמח תבלין מצוין לתיבול של סלט ירקות וגם באפייה, לצד מאכלי תפוח אדמה, עוף, או דגים.
גם במטבח הים תיכוני המסורתי, עלי הרוזמרין משמשים כחומר טעם במזונות שונים, כמו מלית עוף, טלה צלוי ובשר חזיר.
אפשר להשתמש ברוזמרין גם במשקאות חמים, כמו תה צמחים הודי.
#בריאות
הרוזמרין הוא צמח מושלם לתיבול, אך לצד טעמו והתיבול שלו יש לו גם סגולות רפואיות ברורות.
זהו עשב אנטי-מיקרוביאלי יעיל שיש בו חומצה קפאינית וחומצה רוזמרינית, הידועות כנוגדות חמצון ואנטי-דלקתיות. המינרלים שבו יסייעו בהחזרה של איזון האלקטרוליטים בגוף ולעתים יקלו על התכווצויות שרירים.
הרוזמרין גם מומלץ לשיפור הזיכרון ומשמש במוצרי ניקוי ושמפו, לצד קטורת.
בגינה ובעציץ הוא מרחיק יתושים. ברפואה עממית מאמינים שהוא מחזק את שורשי השיער, מנקה את הכבד ומסייע לכאבי ראש ולשיעול.
תה רוזמרין יספק לכם ויטמין A, ויטמין C, קרוטנואידים, סידן, מגנזיום, זרחן ואשלגן.
הנה הרוזמרין וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/unUoQ5tUNm0
הנה הרוזמרין (עברית):
https://youtu.be/RW_mjvNAdLQ
סגולות הריפוי של עשב הרוזמרין (עברית):
https://youtu.be/ov69WboEB_Y
על קלות הגידול והשימוש ברוזמרין (עברית):
https://youtu.be/1NTM8jrHcEM
והרצאת וידאו על צמח הרוזמרין:
https://youtu.be/yK8mIUm1FOc?long=yes
מהם צמחי התבלין ומה ההיסטוריה שלהם?
לצד שתילי ירקות, צמחי גינה ופרחי קטיף, גדלים בגינות רבות ובעציצים על מרפסות לא מעט צמחי תבלין (herbs) הידועים גם כעשבי תיבול. הצמחים הללו הם בעלי תכונות מיוחדות של טעם וריח. לחלקם יש גם סגולות רפואיות לא קטנות.
צמחי תבלין הם צמחים המשמשים במטבח האנושי כבר אלפי שנים, מאז ימי קדם. חלק גדול מהם ניתן למצוא במאכלים עתיקים שונים ומגוונים.
להבדיל מהתבלינים (Spices), שמקורם במזרח הרחוק, מרבית צמחי התבלין (herbs) באים במקור מאגן הים התיכון. עדויות מוקדמות על שימוש בצמחי תבלין ובושם נמצאו בכתבים מצריים עתיקים, שגילם מוערך בכ-4,500 שנה. יש מהם, כמו הרוזמרין, ששימשו למטרות של חניטה מצרית, של מה שיהיו המומיות המפורסמות משם.
במקביל לכך ואולי אף קודם לכך, שימשו צמחים בעלי תכונות דומות - גם בהודו, בסין ובמטבחים של עוד מעמי המזרח הרחוק, לצרכים קולינריים שונים.
התבלינים היבשים שימשו בעת העתיקה כמשאב מרכזי במסחר לאירופה. בשל ערכם הגבוה הם גם היו סוג של מטבע עובר לסוחר ואפילו עילה למלחמות. צמחי התבלין, לעומתם, היו לשימוש מקומי ומיידי. הסיבה היא שהשימוש בהם היה לרוב כמוצר טרי ומיידי עם הקטיפה.
לצד התבלינים היבשים, במטבח של ימינו נעשה שימוש רב בצמחי תבלין טריים, בחלקם שימושים מסורתיים ובאחרים - חדשים יותר. מסלטים ותוספות למאכלים ועד למיצוי, ייבוש והכנת תבלינים או למשקאות תה חמים.
רבים כיום מגדלים צמחי תבלין, בעציצים פורחים במרפסות שמש ופטיו או בחלקות מיוחדות בגינות פרטיות ובגינות גג. כמובן שעבור החנויות, הרשתות ולשווקים הם מופצים טריים, מגידולים חקלאיים ובכמויות מסחריות.
הנה צמחי התבלין (עברית):
https://youtu.be/aCCpngpNUvM
כמה צמחי תבלין שניתן לגדל במים ובלי אדמה:
https://youtu.be/YllaxS_FOhE
על גידול חיל של כמה צמחי תבלין (עברית):
https://youtu.be/7agC_D534PI
את הריחן למשל, הבזיליקום, אפשר לגדל בקלות (עברית):
https://youtu.be/aOSutGqGIjU
והתפעלות מצמחי התבלין בגינה (עברית):
https://youtu.be/6v-9CV7xwkQ?long=yes
לצד שתילי ירקות, צמחי גינה ופרחי קטיף, גדלים בגינות רבות ובעציצים על מרפסות לא מעט צמחי תבלין (herbs) הידועים גם כעשבי תיבול. הצמחים הללו הם בעלי תכונות מיוחדות של טעם וריח. לחלקם יש גם סגולות רפואיות לא קטנות.
צמחי תבלין הם צמחים המשמשים במטבח האנושי כבר אלפי שנים, מאז ימי קדם. חלק גדול מהם ניתן למצוא במאכלים עתיקים שונים ומגוונים.
להבדיל מהתבלינים (Spices), שמקורם במזרח הרחוק, מרבית צמחי התבלין (herbs) באים במקור מאגן הים התיכון. עדויות מוקדמות על שימוש בצמחי תבלין ובושם נמצאו בכתבים מצריים עתיקים, שגילם מוערך בכ-4,500 שנה. יש מהם, כמו הרוזמרין, ששימשו למטרות של חניטה מצרית, של מה שיהיו המומיות המפורסמות משם.
במקביל לכך ואולי אף קודם לכך, שימשו צמחים בעלי תכונות דומות - גם בהודו, בסין ובמטבחים של עוד מעמי המזרח הרחוק, לצרכים קולינריים שונים.
התבלינים היבשים שימשו בעת העתיקה כמשאב מרכזי במסחר לאירופה. בשל ערכם הגבוה הם גם היו סוג של מטבע עובר לסוחר ואפילו עילה למלחמות. צמחי התבלין, לעומתם, היו לשימוש מקומי ומיידי. הסיבה היא שהשימוש בהם היה לרוב כמוצר טרי ומיידי עם הקטיפה.
לצד התבלינים היבשים, במטבח של ימינו נעשה שימוש רב בצמחי תבלין טריים, בחלקם שימושים מסורתיים ובאחרים - חדשים יותר. מסלטים ותוספות למאכלים ועד למיצוי, ייבוש והכנת תבלינים או למשקאות תה חמים.
רבים כיום מגדלים צמחי תבלין, בעציצים פורחים במרפסות שמש ופטיו או בחלקות מיוחדות בגינות פרטיות ובגינות גג. כמובן שעבור החנויות, הרשתות ולשווקים הם מופצים טריים, מגידולים חקלאיים ובכמויות מסחריות.
הנה צמחי התבלין (עברית):
https://youtu.be/aCCpngpNUvM
כמה צמחי תבלין שניתן לגדל במים ובלי אדמה:
https://youtu.be/YllaxS_FOhE
על גידול חיל של כמה צמחי תבלין (עברית):
https://youtu.be/7agC_D534PI
את הריחן למשל, הבזיליקום, אפשר לגדל בקלות (עברית):
https://youtu.be/aOSutGqGIjU
והתפעלות מצמחי התבלין בגינה (עברית):
https://youtu.be/6v-9CV7xwkQ?long=yes
מה סוד טעם הבצל של העירית?
עירית (Chives), או שום העירית, ידועים כאחד מצמחי התבלין האהובים והשימושיים במטבח. באנגלית, אגב, מבטאים את שמו צ'ייבס,
צמח העירית הוא רב-שנתי. הוא מספק בקביעות עלים טריים למטבח ומתאפיין בעלים ירוקים, דקים וחלולים, המזכירים בין צינורות זעירים למראה של דשא.
העירית גדלה בצברים צפופים, עד לגובה של 30 סנטימטר. בעונת הפריחה היא תפתיע בפרחים סגולים וקטנים, שהם לא רק יפים בגינה או בעציץ, אלא גם אכילים וישמשו במנות שונות כקישוט אכיל ויצירתי.
במטבח, העירית תוסיף לכל מנה ניחוח ומראה ירוק ורענן. לרוב היא מציעה טעם עדין של בצל. יש גם את העירית השומית, שטעמה מזכיר את זה של השום. אבל לעירית בכל מקרה ארומה עדינה יותר מאלו של הבצל והשום.
נוהגים לקצוץ את העירית כשהיא טרייה ולשלב אותה בסלטים וחביתות ירק. לעתים היא תתווסף לשיפור הטעם של תפוחי אדמה אפויים ומומלץ לשלב אותה גם ברטבים ומרקים.
את העירית מגדלים כיום ברחבי העולם, אך מקורה הוא איפה שהוא בין אסיה לאירופה. חלק מהחוקרים סבורים שמוצאה בסין והם מצביעים על עדויות משוערות משנת 3,000 לפני הספירה. טענה היסטורית לא לגמרי מוכחת היא שמרקו פולו הביא אותה מסין לאירופה. מנגד, מרבית החוקרים טוענים שמקורה באנגליה, ממנה היא הועברה בידי חיילים רומים אל ארצות שונות באימפריה הרומית.
בין היתרונות התזונתיים של העירית יצויין שהיא תורמת לבריאות הכללית, במיוחד בעושר של ויטמין C, ויטמין K וחומרים נוגדי חמצון.
לא מעט אמונות נתלו בעירית בימי קדם. כדי להרחיק מחלות ורוע, תלו רבים אז צרורות של עירית מיובשת בביתם. צוענים ברומניה השתמשו בצמח העירית לגילוי העתיד.
מבחינה רפואית ייחסו לעירית בימי קדם סגולות רפואיות של הקלה על בעיות עיכול. כתבים רומיים עתיקים טענו שהעירית מעלה לחץ דם, מקילה על כאבי גרון וכוויות שמש ומהווה חומר משתן. לא ברור כמה אכן היא עושה את העבודה.
הנה העירית ושימושיה:
https://youtu.be/laK2I6mej7c
על גידול עירית בעציץ:
https://youtu.be/XcSAV25CAY4
כך מגדלים ומרעננים עירית (עברית):
https://youtu.be/3CMI5NwU8DI
משורש של עירית גדולה מכינים דבק עתיק (עברית):
https://youtu.be/qnL2vdxZT3c
וכך מרבים את העירית:
https://youtu.be/8av9PGr2tIk?long=yes
עירית (Chives), או שום העירית, ידועים כאחד מצמחי התבלין האהובים והשימושיים במטבח. באנגלית, אגב, מבטאים את שמו צ'ייבס,
צמח העירית הוא רב-שנתי. הוא מספק בקביעות עלים טריים למטבח ומתאפיין בעלים ירוקים, דקים וחלולים, המזכירים בין צינורות זעירים למראה של דשא.
העירית גדלה בצברים צפופים, עד לגובה של 30 סנטימטר. בעונת הפריחה היא תפתיע בפרחים סגולים וקטנים, שהם לא רק יפים בגינה או בעציץ, אלא גם אכילים וישמשו במנות שונות כקישוט אכיל ויצירתי.
במטבח, העירית תוסיף לכל מנה ניחוח ומראה ירוק ורענן. לרוב היא מציעה טעם עדין של בצל. יש גם את העירית השומית, שטעמה מזכיר את זה של השום. אבל לעירית בכל מקרה ארומה עדינה יותר מאלו של הבצל והשום.
נוהגים לקצוץ את העירית כשהיא טרייה ולשלב אותה בסלטים וחביתות ירק. לעתים היא תתווסף לשיפור הטעם של תפוחי אדמה אפויים ומומלץ לשלב אותה גם ברטבים ומרקים.
את העירית מגדלים כיום ברחבי העולם, אך מקורה הוא איפה שהוא בין אסיה לאירופה. חלק מהחוקרים סבורים שמוצאה בסין והם מצביעים על עדויות משוערות משנת 3,000 לפני הספירה. טענה היסטורית לא לגמרי מוכחת היא שמרקו פולו הביא אותה מסין לאירופה. מנגד, מרבית החוקרים טוענים שמקורה באנגליה, ממנה היא הועברה בידי חיילים רומים אל ארצות שונות באימפריה הרומית.
בין היתרונות התזונתיים של העירית יצויין שהיא תורמת לבריאות הכללית, במיוחד בעושר של ויטמין C, ויטמין K וחומרים נוגדי חמצון.
לא מעט אמונות נתלו בעירית בימי קדם. כדי להרחיק מחלות ורוע, תלו רבים אז צרורות של עירית מיובשת בביתם. צוענים ברומניה השתמשו בצמח העירית לגילוי העתיד.
מבחינה רפואית ייחסו לעירית בימי קדם סגולות רפואיות של הקלה על בעיות עיכול. כתבים רומיים עתיקים טענו שהעירית מעלה לחץ דם, מקילה על כאבי גרון וכוויות שמש ומהווה חומר משתן. לא ברור כמה אכן היא עושה את העבודה.
הנה העירית ושימושיה:
https://youtu.be/laK2I6mej7c
על גידול עירית בעציץ:
https://youtu.be/XcSAV25CAY4
כך מגדלים ומרעננים עירית (עברית):
https://youtu.be/3CMI5NwU8DI
משורש של עירית גדולה מכינים דבק עתיק (עברית):
https://youtu.be/qnL2vdxZT3c
וכך מרבים את העירית:
https://youtu.be/8av9PGr2tIk?long=yes
מה הובילו במהלך דרך המשי?
דרך המשי (Silk road) היא אוסף דרכים יבשתיות וימיות שקישרה בין סין (העיר שי-אן של ימינו) לבין טורקיה (העיר אנטיוכיה). בדרך המשי עברו נתיבי המסחר העיקריים בין המזרח הרחוק ואירופה.
הדרך החלה לפעול בשנת 35 לפני הספירה ותרמה רבות לעוצמת האימפריות העתיקות של הרומים, הסינים וההודים.
דרך המשי הייתה נתיב המסחר המוכר והמשמעותי ביותר בעולם העתיק. לאורך הדרך עברו כמובן סחורות ומוצרים, כמו בשמים, תבלינים, סחורות ומוצרים. כל אלו נוצרו במזרח הרחוק ובתת-היבשת ההודית והיו מבוקשים באירופה.
אך בדרך המשי עבר גם מגוון רחב של רעיונות תרבותיים, ידע מדעי, המצאות חדשניות ואמונות ומנהגים דתיים. אלה הופצו ושותפו דרכה בין תרבויות שונות, ממלכות שונות ועמים.
שם הדרך נולד מהמסחר במשי, הבד היוקרתי שעבר בדרך זו מהמזרח למערב. את השם מייחסים לגאוגרף הגרמני פרדיננד פון ריכטהופן, שחי במאה ה-19.
הנה סיפורה של דרך המשי (מתורגם):
http://youtu.be/vn3e37VWc0k
תולדות דרך המשי:
https://youtu.be/Ccxl9yigi90
על דרך המשי כיום (עברית):
http://youtu.be/y32skvh-hWc
וסרט תיעודי על דרך המשי מאז ועד ימינו:
https://youtu.be/nXptcteCeqg?long=yes
דרך המשי (Silk road) היא אוסף דרכים יבשתיות וימיות שקישרה בין סין (העיר שי-אן של ימינו) לבין טורקיה (העיר אנטיוכיה). בדרך המשי עברו נתיבי המסחר העיקריים בין המזרח הרחוק ואירופה.
הדרך החלה לפעול בשנת 35 לפני הספירה ותרמה רבות לעוצמת האימפריות העתיקות של הרומים, הסינים וההודים.
דרך המשי הייתה נתיב המסחר המוכר והמשמעותי ביותר בעולם העתיק. לאורך הדרך עברו כמובן סחורות ומוצרים, כמו בשמים, תבלינים, סחורות ומוצרים. כל אלו נוצרו במזרח הרחוק ובתת-היבשת ההודית והיו מבוקשים באירופה.
אך בדרך המשי עבר גם מגוון רחב של רעיונות תרבותיים, ידע מדעי, המצאות חדשניות ואמונות ומנהגים דתיים. אלה הופצו ושותפו דרכה בין תרבויות שונות, ממלכות שונות ועמים.
שם הדרך נולד מהמסחר במשי, הבד היוקרתי שעבר בדרך זו מהמזרח למערב. את השם מייחסים לגאוגרף הגרמני פרדיננד פון ריכטהופן, שחי במאה ה-19.
הנה סיפורה של דרך המשי (מתורגם):
http://youtu.be/vn3e37VWc0k
תולדות דרך המשי:
https://youtu.be/Ccxl9yigi90
על דרך המשי כיום (עברית):
http://youtu.be/y32skvh-hWc
וסרט תיעודי על דרך המשי מאז ועד ימינו:
https://youtu.be/nXptcteCeqg?long=yes
מה עושה השף ומה ההבדל בינו לבין הטבח?
שֶּׁף (Chef) הוא מומחה לבישול ומנהל המטבח, היודע לגרום לעובדי המטבח לעבוד ומנהל את תהליך הבישול. את השף ניתן למצוא היום כמעט בכל מטבח המכין כמויות אוכל גדולות, ממסעדה ועד בית מלון.
בתור המנהל האחראי על המטבח, השף הוא גם מי שמנחה את סגל המטבח, הכולל חוץ מטבחים, גם את הקצבים, האופים ולא פעם בעלי מקצוע נוספים, המעורבים בהכנת האוכל.
אך שֶׁפִים לא רק מנהלים את הטבחים ואת עובדי המטבח השונים ומפקחים על הבישול. הם גם מי שממציאים מתכונים, יוצרים תפריטים, מתמחרים את המנות (כלומר קובעים את המחיר של כל מנה), מכשירים את סגל העובדים ומתווים את האופי של המטבח או המסעדה.
כמו כל עבודה, גם העבודה במטבח אינה עבודה קלה. בהתחלה לומדים בישול, מתחילים לעבוד במטבח ובהדרגה מפתחים את הבישול כמקצוע. הטבחים עובדים עם אש וסכינים, בחום ולא מעט לחץ, כשהכל מהיר מאוד ולכן גם מחייב הרבה ריכוז.
למעשה, השף הוא טבח, שעם הזמן, הניסיון והלימודים, התפתח והפך לשֶׁף.
לשפים רבים יש ממש כמיהה להאכיל אנשים. טבחים חייבים לאהוב את המקצוע הזה. אם לא אוהבים אותו, קשה להחזיק מעמד במטבח.
אגב, מקור המילה "שֶּׁף", בצרפתית מנהיג או ראש. בצרפת הוא נקרא "שֶּׁף דֶּה קְוִיזִין", כלומר "ראש המטבח", המוביל או המנהיג של המטבח. בצרפתית, אגב, גם ראש הממשלה ומנצח תזמורת נקראים "שף דה..."
שֶׁפִים ושֶפיוֹת בימינו מככבים בתוכניות בישול בטלוויזיה, כמו "מאסטר שף" המפורסמת, שבישראל נחשבת לריאליטי המצליח בתולדות הטלוויזיה שלנו.
חלק מהשפים הופכים כוכבים וידוענים ורבים מהם משמשים גם כבעלים של מסעדות יוקרה. הטובים שבהם, גם אם הם מפורסמים ואף ידוענים, לא שוכחים לרגע שיש להם מסעדה, סועדים וטבחים שממתינים להם.
תרגיל בילוש
=========
מצאו איך אומרים בצרפתית "ראש הממשלה" ו"מנצח תזמורת".
הנה שף מלמד (עברית):
https://youtu.be/cwGyvWijrCA
לחץ, מקצוענות, דיוק - רגע מעבודתו של השף בתכנית ריאליטי בישול:
https://youtu.be/DsN-_p_7gLg
שף באוסטרליה שמכין אוכל טעים וטוב לסביבה:
https://youtu.be/mpWEuCHvnSE
והשפים הישראליים שיוצאים לעולם ומצליחים בו (עברית):
https://youtu.be/qZI9ne5xDxQ?long=yes
שֶּׁף (Chef) הוא מומחה לבישול ומנהל המטבח, היודע לגרום לעובדי המטבח לעבוד ומנהל את תהליך הבישול. את השף ניתן למצוא היום כמעט בכל מטבח המכין כמויות אוכל גדולות, ממסעדה ועד בית מלון.
בתור המנהל האחראי על המטבח, השף הוא גם מי שמנחה את סגל המטבח, הכולל חוץ מטבחים, גם את הקצבים, האופים ולא פעם בעלי מקצוע נוספים, המעורבים בהכנת האוכל.
אך שֶׁפִים לא רק מנהלים את הטבחים ואת עובדי המטבח השונים ומפקחים על הבישול. הם גם מי שממציאים מתכונים, יוצרים תפריטים, מתמחרים את המנות (כלומר קובעים את המחיר של כל מנה), מכשירים את סגל העובדים ומתווים את האופי של המטבח או המסעדה.
כמו כל עבודה, גם העבודה במטבח אינה עבודה קלה. בהתחלה לומדים בישול, מתחילים לעבוד במטבח ובהדרגה מפתחים את הבישול כמקצוע. הטבחים עובדים עם אש וסכינים, בחום ולא מעט לחץ, כשהכל מהיר מאוד ולכן גם מחייב הרבה ריכוז.
למעשה, השף הוא טבח, שעם הזמן, הניסיון והלימודים, התפתח והפך לשֶׁף.
לשפים רבים יש ממש כמיהה להאכיל אנשים. טבחים חייבים לאהוב את המקצוע הזה. אם לא אוהבים אותו, קשה להחזיק מעמד במטבח.
אגב, מקור המילה "שֶּׁף", בצרפתית מנהיג או ראש. בצרפת הוא נקרא "שֶּׁף דֶּה קְוִיזִין", כלומר "ראש המטבח", המוביל או המנהיג של המטבח. בצרפתית, אגב, גם ראש הממשלה ומנצח תזמורת נקראים "שף דה..."
שֶׁפִים ושֶפיוֹת בימינו מככבים בתוכניות בישול בטלוויזיה, כמו "מאסטר שף" המפורסמת, שבישראל נחשבת לריאליטי המצליח בתולדות הטלוויזיה שלנו.
חלק מהשפים הופכים כוכבים וידוענים ורבים מהם משמשים גם כבעלים של מסעדות יוקרה. הטובים שבהם, גם אם הם מפורסמים ואף ידוענים, לא שוכחים לרגע שיש להם מסעדה, סועדים וטבחים שממתינים להם.
תרגיל בילוש
=========
מצאו איך אומרים בצרפתית "ראש הממשלה" ו"מנצח תזמורת".
הנה שף מלמד (עברית):
https://youtu.be/cwGyvWijrCA
לחץ, מקצוענות, דיוק - רגע מעבודתו של השף בתכנית ריאליטי בישול:
https://youtu.be/DsN-_p_7gLg
שף באוסטרליה שמכין אוכל טעים וטוב לסביבה:
https://youtu.be/mpWEuCHvnSE
והשפים הישראליים שיוצאים לעולם ומצליחים בו (עברית):
https://youtu.be/qZI9ne5xDxQ?long=yes
מה מיוחד באיי זנזיבר?
זנזיבר הוא ארכיפלג טרופי שמורכב משני איים - זנזיבר הוא הגדול ופמבה הקטן שנמצא כמה עשרות ק"מ מצפון לו. חופו המזרחי של זנזיבר רדוד ורחב ידיים והוא מוגבל על ידי שונית אלמוגים שנמצאת במרחק של כ-5 קילומטרים מהחוף. בעת השפל מגדלים ואוספים בו אצות למאכל. החוף המערבי של האי תלול יותר ומיושב ומיוער, ויש בו מנגרובים. איי זנזיבר מכונים לעיתים בשם "איי התבלינים".
בעבר זנזיבר היה מרכז של מוסלמים סוחרי עבדים, שעשו בו את רוב המסחר בעבדים שחורים מאפריקה. מקור השם זנזיבר הוא מעיוות של השם הערבי "זנג'י ברא", שניתן בתקופת המסחר בעבדים ופירושו "כושי החוצה".
זנזיבר שייכת למדינת טנזניה שבאפריקה.
הנה תמונות של הטבע והאנשים של זנזיבר כפי שצולמו במצלמת גו פרו:
http://youtu.be/A4Jd_Ck3mww
סרטון קצר על האי זנזיבר ועל החופשות הנעימות שמבלים בו (עברית):
http://youtu.be/Sk--YqGHCN0
ותיירים שמציגים את זנזיבר מהצד התיירותי שלו:
http://youtu.be/YO0KLSnM4Xs
זנזיבר הוא ארכיפלג טרופי שמורכב משני איים - זנזיבר הוא הגדול ופמבה הקטן שנמצא כמה עשרות ק"מ מצפון לו. חופו המזרחי של זנזיבר רדוד ורחב ידיים והוא מוגבל על ידי שונית אלמוגים שנמצאת במרחק של כ-5 קילומטרים מהחוף. בעת השפל מגדלים ואוספים בו אצות למאכל. החוף המערבי של האי תלול יותר ומיושב ומיוער, ויש בו מנגרובים. איי זנזיבר מכונים לעיתים בשם "איי התבלינים".
בעבר זנזיבר היה מרכז של מוסלמים סוחרי עבדים, שעשו בו את רוב המסחר בעבדים שחורים מאפריקה. מקור השם זנזיבר הוא מעיוות של השם הערבי "זנג'י ברא", שניתן בתקופת המסחר בעבדים ופירושו "כושי החוצה".
זנזיבר שייכת למדינת טנזניה שבאפריקה.
הנה תמונות של הטבע והאנשים של זנזיבר כפי שצולמו במצלמת גו פרו:
http://youtu.be/A4Jd_Ck3mww
סרטון קצר על האי זנזיבר ועל החופשות הנעימות שמבלים בו (עברית):
http://youtu.be/Sk--YqGHCN0
ותיירים שמציגים את זנזיבר מהצד התיירותי שלו:
http://youtu.be/YO0KLSnM4Xs
מה העניין עם הזעתר?
זעתר, צתרה או אזוב מצוי (Satureja) הוא צמח ים-תיכוני, בעל עלווה שעירה, בגוון ירוק - אפרפר
הוא מאוד עמיד בתנאי הגידול השונים במזרח התיכון ואפשר למצוא אותו בקלות בטבע. בעבר נאסר לקטוף אותו בארץ, מחשש להכחדה, אך כיום האיסור בוטל.
לגידולו כצמח לא נחוץ טיפול רב. בגינה מומלץ לגזום אותו מראשי הענפים הבוגרים, מה שישמור אותו צפוף ובריא לאורך זמן ויגדיל את יופיו.
הזעתר הוא צמח יפה וגם טעים. ניתן לעשות בו שימוש רב, הן במטבח והן כצמח מרפא ברפואה העממית.
אחת הסברות היא ששם הסוג העברי, צתרה, הוא גלגול של השם זעתר. ברומא הוא שימש כסם אהבה.
#בגינה
הזעתר משתרע בגינה והטבע. יש לו עלים ארומטיים והוא פורח בקיץ, פריחה קטנטנה בגווני ורוד ולבן.
אם קוטמים אותו בקביעות הוא צומח בצמיחה בריאה ורעננה.
#מטבח
הזעתר כתבלין הוא טעים מאוד, ארומטי ומוסיף טעם ייחודי למאכלים ומאפים. זעתר רומי, בעברית צתרה ורודה, הוא משמש אחד ממרכיבי תבלין הזעתר.
במטבח משתמשים בו לסלטים, גבינות ומאכלים מהמטבח האיטלקי - לסלטים, פסטות ומאכלי בשר.
במטבח הערבי הוא נהדר עם שמן זית על גבינת הלבאנה הערבית וגם מוכרי בייגלה מרבים לצרף מעט זעתר לבייגלה טרי עם שומשום, שהם מוכרים.
גם תה זעתר מסייע נגד הצטננות ולחיזוק פעילות הלב.
#רפואה
לזעתר, הידוע גם כאזובית מצוייה, יוחסו לא מעט סגולות מרפא. מחיסון הגוף ועד לשיפור בכוח הגברא ואפילו בעזרה לחולי סוכרת.
ברפואה העממית הוא מסייע, בתור תה למשל, לסובלים מכאבי ראש, כאבי בטן, תולעים, שלשולים ובעיות במערכת העיכול.
הציטרה תסייע גם לסובלים מקשיים בדרכי הנשימה ולפי האמונה אפילו תחזק את הזיכרון. יש המשתמשים בו גם נגד כאבי שיניים ואוזניים.
הנה הזעתר בטבע וכל מה שקשור בו (עברית):
https://youtu.be/dCtln31l0fM
הציתרה הוורודה, זעתר המלכים ההיסטורי (עברית):
https://youtu.be/Xk6M5eXjVL4
ראו כמה היא יפה:
https://youtu.be/ZabXIkZXMo0
בניגוד לזעפרן היקר להחריד, הזעתר הוא התבלין הכי נפוץ באזורנו (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=11m46s&end=13m36s
כך מפיקים שמן אתרי מהזעתר הציתרה הוורודה (מתורגם):
https://youtu.be/uiMB5NGGeic
כתבת טלוויזיה על הזעתר בתרבות, במרפא ובמטבח הערבי (עברית):
https://youtu.be/wyxGG3NOa-s?long=yes
וכך תגדלו זעתר בגינה (עברית):
https://youtu.be/Jgd3GJfV9yQ?long=yes
זעתר, צתרה או אזוב מצוי (Satureja) הוא צמח ים-תיכוני, בעל עלווה שעירה, בגוון ירוק - אפרפר
הוא מאוד עמיד בתנאי הגידול השונים במזרח התיכון ואפשר למצוא אותו בקלות בטבע. בעבר נאסר לקטוף אותו בארץ, מחשש להכחדה, אך כיום האיסור בוטל.
לגידולו כצמח לא נחוץ טיפול רב. בגינה מומלץ לגזום אותו מראשי הענפים הבוגרים, מה שישמור אותו צפוף ובריא לאורך זמן ויגדיל את יופיו.
הזעתר הוא צמח יפה וגם טעים. ניתן לעשות בו שימוש רב, הן במטבח והן כצמח מרפא ברפואה העממית.
אחת הסברות היא ששם הסוג העברי, צתרה, הוא גלגול של השם זעתר. ברומא הוא שימש כסם אהבה.
#בגינה
הזעתר משתרע בגינה והטבע. יש לו עלים ארומטיים והוא פורח בקיץ, פריחה קטנטנה בגווני ורוד ולבן.
אם קוטמים אותו בקביעות הוא צומח בצמיחה בריאה ורעננה.
#מטבח
הזעתר כתבלין הוא טעים מאוד, ארומטי ומוסיף טעם ייחודי למאכלים ומאפים. זעתר רומי, בעברית צתרה ורודה, הוא משמש אחד ממרכיבי תבלין הזעתר.
במטבח משתמשים בו לסלטים, גבינות ומאכלים מהמטבח האיטלקי - לסלטים, פסטות ומאכלי בשר.
במטבח הערבי הוא נהדר עם שמן זית על גבינת הלבאנה הערבית וגם מוכרי בייגלה מרבים לצרף מעט זעתר לבייגלה טרי עם שומשום, שהם מוכרים.
גם תה זעתר מסייע נגד הצטננות ולחיזוק פעילות הלב.
#רפואה
לזעתר, הידוע גם כאזובית מצוייה, יוחסו לא מעט סגולות מרפא. מחיסון הגוף ועד לשיפור בכוח הגברא ואפילו בעזרה לחולי סוכרת.
ברפואה העממית הוא מסייע, בתור תה למשל, לסובלים מכאבי ראש, כאבי בטן, תולעים, שלשולים ובעיות במערכת העיכול.
הציטרה תסייע גם לסובלים מקשיים בדרכי הנשימה ולפי האמונה אפילו תחזק את הזיכרון. יש המשתמשים בו גם נגד כאבי שיניים ואוזניים.
הנה הזעתר בטבע וכל מה שקשור בו (עברית):
https://youtu.be/dCtln31l0fM
הציתרה הוורודה, זעתר המלכים ההיסטורי (עברית):
https://youtu.be/Xk6M5eXjVL4
ראו כמה היא יפה:
https://youtu.be/ZabXIkZXMo0
בניגוד לזעפרן היקר להחריד, הזעתר הוא התבלין הכי נפוץ באזורנו (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=11m46s&end=13m36s
כך מפיקים שמן אתרי מהזעתר הציתרה הוורודה (מתורגם):
https://youtu.be/uiMB5NGGeic
כתבת טלוויזיה על הזעתר בתרבות, במרפא ובמטבח הערבי (עברית):
https://youtu.be/wyxGG3NOa-s?long=yes
וכך תגדלו זעתר בגינה (עברית):
https://youtu.be/Jgd3GJfV9yQ?long=yes
למה טוב צמח המרווה?
מרווה (Salvia) היא מצמחי התבלין וצמחי המרפא העתיקים והנפוצים ביותר בישראל ובאזורי צמחייה באזורי הים התיכון.
מעבר להיותו צמח נוי נהדר, בעל פריחות נאות ומגוונות וניחוחות שונים ונעימים, המשמשים גם לקטורת.
המרווה היא צמח תבלין רב שנתי ובעל שימושים רבים גם ברפואה העממית וגם בקולינריה. זרעי מינים שונים משמשים כתוסף תזונה וכמקור לחומצות שומן חיוניות.
בבישול היא מצוינת לחליטות לתה, לתיבול מאכלים ועד למיני בישולים שונים. המרווה היא גם מקור לחומצות שומן חיוניות ותוסף תזונה מצוין.
ריחם הנפלא של זני המרווה הפכו אותה פופולרית מאוד בארץ. במטבח מתבלים איתה בשרים, גבינות וסלטים וברפואה העממית היא מורידה חום ולחץ דם, ומסייעת לטיפול בכאבי בטן.
למרווה מנגנון האבקה מיוחד. יש לה מעל 1,000 מינים ועשרות רבות של תת-מינים. רובם בני שיח ולעיתים רחוקות שיחים, חלקם עשבים חד-שנתיים ואחרים רב-שנתיים.
מיני המרווה השונים נפוצים ברחבי העולם, במיוחד באזורים טרופיים, באזורים הממוזגים ובאזורים סובטרופיים - כמו אגן הים התיכון ומקסיקו.
טיפ לגינון - בכדי להעצים את צמיחת העלים שלה, גזמו את פרחי המרווה.
הנה המרוות, הבריאות והריחות השונים (עברית):
https://youtu.be/zxNfropYIKQ
מרווה צחורה עם פריחה נהדרת (עברית):
https://youtu.be/j0E3AV3dc0U
מקלות מרווה הן מקלות קטורת ם ריחות נפלאים (עברית):
https://youtu.be/Jez9eRErRdA
מרווה (Salvia) היא מצמחי התבלין וצמחי המרפא העתיקים והנפוצים ביותר בישראל ובאזורי צמחייה באזורי הים התיכון.
מעבר להיותו צמח נוי נהדר, בעל פריחות נאות ומגוונות וניחוחות שונים ונעימים, המשמשים גם לקטורת.
המרווה היא צמח תבלין רב שנתי ובעל שימושים רבים גם ברפואה העממית וגם בקולינריה. זרעי מינים שונים משמשים כתוסף תזונה וכמקור לחומצות שומן חיוניות.
בבישול היא מצוינת לחליטות לתה, לתיבול מאכלים ועד למיני בישולים שונים. המרווה היא גם מקור לחומצות שומן חיוניות ותוסף תזונה מצוין.
ריחם הנפלא של זני המרווה הפכו אותה פופולרית מאוד בארץ. במטבח מתבלים איתה בשרים, גבינות וסלטים וברפואה העממית היא מורידה חום ולחץ דם, ומסייעת לטיפול בכאבי בטן.
למרווה מנגנון האבקה מיוחד. יש לה מעל 1,000 מינים ועשרות רבות של תת-מינים. רובם בני שיח ולעיתים רחוקות שיחים, חלקם עשבים חד-שנתיים ואחרים רב-שנתיים.
מיני המרווה השונים נפוצים ברחבי העולם, במיוחד באזורים טרופיים, באזורים הממוזגים ובאזורים סובטרופיים - כמו אגן הים התיכון ומקסיקו.
טיפ לגינון - בכדי להעצים את צמיחת העלים שלה, גזמו את פרחי המרווה.
הנה המרוות, הבריאות והריחות השונים (עברית):
https://youtu.be/zxNfropYIKQ
מרווה צחורה עם פריחה נהדרת (עברית):
https://youtu.be/j0E3AV3dc0U
מקלות מרווה הן מקלות קטורת ם ריחות נפלאים (עברית):
https://youtu.be/Jez9eRErRdA