עופות (Aves) היא מחלקה של בעלי חיים הכוללת כ-10 אלפי מינים בכל רחבי כדור הארץ. לעופות "דם חם" (הומיאותרמים) והם מתרבים בהטלת ביצים, לרוב בקן שנבנה על ידם. לאחר בקיעת הביצים מטפלים ההורים בצאצאיהם.

את גוף העופות מכסות בדרך כלל נוצות, תכונה שהיא ייחודית להם, לעומת שאר בעלי החיים. למעשה, הכנפיים שלהם הם אבולוציה של הגפיים הקדמיות שלהם והן המאפשרות למרבית העופות להתעופף באוויר. חלק מהעופות נודדים מדי שנה למרחקים גדולים, בכל סתיו לארצות החום ובאביב, לקראת הקיץ, בחזרה אל ארצות הצפון.

אצל חלק ממיני העופות, התנוונו הכנפיים חלקית, מה שלא מאפשר להם לעופף כך. שינויים בגוף עופות אחרים בני ימינו מאפשרים להם תכונות מתאימות לתעופה, כולל עצמות חלולות שמשקלן קטן, מקור קל שהחליף את השיניים, ומערכת נשימה ייחודית, הכוללת שקי אוויר וריאות המאפשרים להם נשימה יעילה.

גם אם ישנה אחידות רבה במבנה הגוף של מיני העופות השונים, יש בהן מגוון צורות וגדלים משתנים, מזה של 5 סנטימטרים אצל ציפור הקוליברי ועד כמעט 3 מטרים אצל היען.

רבים ממיני העופות הם חברתיים. התקשורת ביניהם מתבצעת במחוות טקסיות מגוונות וקריאות ייחודיות. מגוון של שירים הנלמדים מההורים וחיקוי של קולות מגוונים מאפשרים לציפורי שיר ותוכאים לתקשר.

האבולוציונית, התפיסה המקובלת על מרבית הביולוגים כיום היא שהעופות התפתחו מדינוזאורים בעלי נוצות מתת המין של התרופודים. זה אומר שלמעשה העופות של ימינו הם אבולוציה של קבוצת דינוזאורים ששרדו את ההכחדה הגדולה של סוף עידן הקרטיקון.


#העופות והאדם
מאז ומתמיד נמשך לב האדם את העופות בכלל והציפורים בפרט.

כבר אלפי שנים שהציפורים והעופות תופסים מקום מרכזי בתרבות, בספרות, סשירה ובשאר האמנויות.

גם במדע הזואולוגיה יש להן מקום משמעותי מאוד. אורניתולוגיה, התחום העוסק בחקר העופות, הוא תחום מחקרי מרתק שממצאיו הובילו לתגליות והמצאות רבות בעולמות הטכנולוגיה. בעולם ההנדסה נשאבו רעיונות ופתרונות טכנולוגיים רבים ושימושיים מעולם בני הכנף והעופות.

גם בשעות הפנאי מבלים הצפרים חלק ניכר מזמנם, בתצפיות, בצילום ובמחקר הציפורים והעופות. אלו חובבי ציפורים נלהבים שמקדישים זמן, אנרגיה וממון רבים לתחביב הצפרות.

שימושים חשובים נמצאו גם הם לעופות ולציפורים. מיני עופות רבים בויתו על ידי האדם ויש להם ערך כלכלי רב. ביניהם ניתן למצוא את התרנגולאים והאווזאים, שיש להן תרומה חקלאית. מולם, בויתו במהלך הדורות עופות דורסים רבים, בכדי לסייע לציידים בציד ועוד.

במקביל ובשל מעשי האדם, נכחדו במשך הזמן מאות מיני עופות. אלפים נוספים נמצאים בסכנת הכחדה מתמדת.


למינים וסוגים במחלקה ראו בתגית "עופות".

למחלקות אחרות ראו בתגית "מחלקות בעלי החיים".


הנה העופות הבולטים ביותר - עולם הציפורים (מתורגם):

https://youtu.be/8AJCIeXalI0


מגוון ציפורי ארץ ישראל:

https://youtu.be/HywErHHr7eY


וסרטון נהדר על צאצאי העופות - האפרוחים, הגוזלים ומה שביניהם (עברית):

https://youtu.be/SFP-5IJ4Mzg?long=yes

קשה אולי להאמין אבל יש פינגווינים באפריקה. כן, הפינגווין שכל כך מזוהה עם המישורים הקפואים של אנטארקטיקה, מקנן גם בחופי אפריקה. הפינגווינים האפריקאים (African Penguin), שחורי הרגל, או הפינגווינים הנוערים חיו אלפי שנים על האיים הרחוקים מחופי היבשת. בשנת 1982 הופיעו לראשונה שני זוגות כאלו על החוף באפריקה ומאז הם התרבו והפכו לכמה אלפים.

על "חוף בולדרס" שליד העיר סימונס טאון שוכנת מושבת פינגווינים אפריקאיים. קולם המזכיר נעירה של חמור העניק להם את בעבר שמם באנגלית Jackass Penguin. הם משתכשכים במים ומאכילים את הגוזלים שממתינים על החוף. הם חופרים את הקינים בין גבעות החול, מתחת לשיחים גדולים, לא רחוק משפת המים.

היסטורית היה הפינגווין האפריקני הראשון מבני מינו, שהכירו בני המערב. תייר צרפתי שקראו לו בילה כתב ביומנו אז על "דג משונה ומכוסה בנוצות" שראה במימי האוקיינוס אל מול חופי דרום-אפריקה. מספר הפינגווינים באפריקה ירד במהלך השנים מאד. מתוך מליון ורבע פינגוונים אפריקאים, לפני פחות מ-100 שנה, נותרו כיום כ-120 אלף בלבד.


הנה הפינגווינים שבאו מהאיים עליהם הם חיים והתרבו בחוף הבולדרים:

https://youtu.be/hkAmMR-HE2Y


הפינגווין האפריקאי בחוף הבולדרים:

https://youtu.be/bliWj2x8Xmk


כך הם נראים בגן חיות:

https://youtu.be/Nzo7gCMU64M


כך חיים הפינגווינים האפריקניים של חוף בולדרס:

https://youtu.be/kqNeUmTry9Q


עוד ממראות החוף המיוחד עם הפינגווינים של אפריקה:

https://youtu.be/53NpMlu1fQk


וקצת ממראות האיזור כולו:

https://youtu.be/m_lgbh9-_2Y

דורסי לילה (Strigiformes) הם עופות דורסים, שבשונה מדורסי היום, מרביתם פעילים בעיקר בשעות הלילה והדמדומים.

על דורסי הלילה נמנים הינשופים הקטנים, מיני האוח הענקיים, הליליות, התנשמות ועוד. הגדולים שבהם מתפקדים כטורפי-על, בעלי חיים שנמצאים בראש שרשרת המזון.

עם תכונות מתאימות לציד בשעות הלילה, הציד של דורסי הלילה הוא מהיר ומיידי. ראייה חדה במיוחד, אוזניים בעלי זוויות שמיעה משתנות ואבחנה גבוהה במיוחד, מאפשרים לדורסי הלילה לאתר את הטרף, גם אם הוא חבוי מתחת לחול או לשלג וגם בחושך או בתנאי תאורה לקויים.

על דורסי הלילה נמנים הינשופים הקטנים, מיני האוח הענקיים, הליליות ועוד. את שעות היום הם מעבירים במנוחה, כשהם נעזרים בצבעי הסוואה בכדי להסתתר מהסובב אותם.


הנה דורסי הלילה בשעת ציד:

https://youtu.be/w4OH6gMN6vY


הלילית הצופה:

http://youtu.be/itj5mtP5o5c


ולקט דברים משעשעים שהם עושים:

https://youtu.be/PYOSKYWg-5E

אין הרבה בעלי חיים שכל כך הרבה בלבול יש לגבי המקור שלהם. לא המקור שבפה.. המקור שממנו באו. מקורו של תרנגול ההודו הוא למעשה באמריקה. האירופים הופתעו מהעוף המוזר וזיהו אותו כעוף שהובא מאפריקה בידי סוחרים טורקיים. לכן הם קראו לו "טורקי" וכך הוא נקרא שם עד היום ואכילתו היא אפילו במסורת של חג ההודיה של ארצות הברית.

בנושא אמריקה, אם לעשות רגע סדר, תרנגול ההודו של "חג ההודיה" הוא בכלל פסיון, ציפור המאכל היחידה שמקורה בחצי הכדור המערבי. כשמביטים בעופות המאכל האמריקניים הללו, רואים שהם מגדלים את הפסיון המתורבת בימינו, של חג ההודיה, למימדים מפלצתיים ומוגזמים לחלוטין.

נחזור לתרנגול ההודו - בטורקיה מכנים אותו כמו אצלנו - "תרנגול הודו". וזה מצחיק, כי בהודו לא שמעו על התרנגול המשונה הזה ואם כבר אז כיום בכלל קוראים לו "פרו", על שם המדינה האמריקאית. מבולבלים? - זוכרים שקולומבוס הגיע לאמריקה וחשב שזו הודו? אז מאז נשאר השם "תרנגול הודו" טבוע לצווארו של התרנגול המשונה והאמריקאי כל כך.

וזה לא נגמר בזה.. בקמבודיה קוראים לו "תרנגול צרפתי", במלזיה "תרנגול הולנדי", במדינות ערב שונות "תרנגול רומאי" או "תרנגול חבשי" ויש עוד המון כמו "תרנגול 7 הפנים", "תרנגול האש", "תרנגול הפיל", "תרנגול ים" ואפילו "ברווז גדול". אין ספק שהתרנגול הזה יכול היה להיות מרגל...


הנה פיצול האישיות של העוף הזה:

http://youtu.be/yR0nT0GrpZ4


וכן, מרבית העופות שאנו אוכלים היום באים מאותה סביבה (מתורגם):

https://youtu.be/KsuesiVJgtI

חיוויאי הנחשים הוא עוף דורס ממשפחת הנציים, שעורף ראשי נחשים וטורף אותם. יש לו מקור קצר ומאד חד, שהוא ממש מותאם לעריפת ראשיהם של נחשים.

בעונה אחת יכול חיוואי הנחשים לטרוף מאות נחשים. במהלך ציד הנחשים שלו, נוחת החיוויאי על הנחש בשתי רגליו, עורף את ראשו או לפחות נותן לו מכת מקור קטלנית ומיד מתחיל לבלעו מהראש. במקרים של נחשים גדולים במיוחד, מרים אותם החיוויאי לגובה רב, שומט אותם לקרקע ואחרי מותם מהתרסקות - אוכל אותם.

לא תמיד הציד מצליח. במקרים מסוימים נמצאו מתים חיוויאים כרוכים על נחש שחונק אותם ושניהם מתים. ידועים גם מקרים שבהם הנחש נשך בחוזקה את החיוויאי והרגו. במקרים אחרים נכרך הנחש על צוואר החיוויאי והביסו בחניקה למוות.


הנה סרטון על חיוויאי הנחשים והנחש שמביאים לגוזל רעב:

http://youtu.be/TBeBcQeqXw0?t=40s

הייתם מאמינים שקיים עוף שיש לו בקצה המקור מעין כפתור הקאה?

שחף כספי הוא אחד ממיני עוף השחפיים. הוא אוכל דגים, רכיכות, סרטנים ואפילו שיירי מזון שהוא מוצא בחופים וכשהים בשפל.

אבל המיוחד בו, למען האמת גם מעט מגעיל, הוא שיש לשחף הכספי נקודה אדומה בקצה המקור. כשהגוזלים שלו מנקרים בכתם האדום הזה, מקיא השחף ההורה את המזון שאכל וכך זוכים הגוזלים למזון מעוכל ומזין.


הנה סרטון על השחף הכספי:

http://youtu.be/zF8Jl2oBf5I?t=5s

האלבטרוס הנודד הוא הוא הציפור בעלת מוטת הכנפיים הגדולה בעולם. יש לו מוטת כנפיים גדולה מ-3 מטרים. זהו עוף ימי גדול מאד שדואה באוקיינוס הדרומי שמסביב לקוטב הדרומי.

האלבטרוס הנודד ניזון בעיקר מדגים קטנים ומדיונונים. את הקן שלו הוא בונה בצורת חרוט והוא עשוי מצמחיה ימית שהוא אוסף.


הנה החיזור של האלבטרוס הנודד ודרך מצוינת להתרשם מכנפיו הענקיות:

http://youtu.be/zdKkRhGU8gE?t=3s


וסוד המעוף הקל של האלבטרוס הנודד:

http://youtu.be/uMX2wCJga8g?t=5s

החוקרים עוסקים בשאלת הניווט של ציפורים נודדות לא מעט. נראה שגורמים שונים מסייעים להן בניווט לארצות החום.

גרמי השמיים - זהו כנראה אחד מכלי הניווט של הציפורים בנדידת הציפורים (Bird Migration). בניסוי שעשו עם ציפורים בפלנטריום, דימו להן היוקרים מערכת גרמי שמים מלאכותית וכל שינוי שלה גרם לציפורים לשנות את מעופן.

השדה המגנטי של כדור הארץ - גם הוא מסייע לציפורים. חוקרים שהצמידו מגנט לראשן של ציפורים נודדות גילו שהן מאבדות חלק מיכולת הניווט שלהן.

זיכרון - מסתבר שציפורים שעשו הם להקתם את הדרך זוכרים פרטים בדרך, כמו נהרות, הרים ועוד. שחפית הקוטב, שנודדת מקוטב אל קוטב, זוכרת אפילו להצטייד במזון רב לפני אזורי האוקיינוס, שבהם המזון מועט.


הנה המנגנון המופלא שמצאו החוקרים אצל "אדום החזה":

https://youtu.be/f_ocOobKq5Q?t=1m39s&end=2m31s


היכולת המגנטית של הציפורים בניווט:

http://youtu.be/LtngCRvVj9Q


המראות המדהימים שהם רואים בנדידה:

https://youtu.be/owiwCIhc0I0


יתכן שכלי הניווט המדהים של הציפורים הוא חיידקים (עברית):

https://youtu.be/q15X-K_NDFA


הניווט המופלא של העופות הנודדים... בחיוך (עברית):

https://youtu.be/K77OTlg67ZM


וסרטון ארוך ומדהים של הנדידה מזווית הציפורים הנודדות עצמן:

https://youtu.be/w8e5bBIeL3s?long=yes

עופות הקורמורן (Cormorant) הם עופות מים, שאוכלים דגים ונחשבים לציידי דגים מעולים.

משפחת הקורמורניים כוללים 38 מינים של עופות מים. אחד הבולטים שבהם הוא הקורמורן הגדול. זהו עוף ימי גדול, שחי בבתי גידול מועדפים כמו אגמים, מקווי מים יבשתיים, שפכי נהרות וחופי ים.

עיקר תפוצתו הגיאוגרפית של הקורמורן לסוגיו היא באוקיינוס האטלנטי, בחופי דרום וצפון אפריקה ובאירופה המערבית, כולל איסלנד וגרינלנד.

הקורמורן אוכל דגים, שאותם הוא צד בצלילה אל מתחת לפני המים. מבנה כפות רגליו מאפשר לו צלילה יעילה וציד מצוין.

יכולת ציד מעולה זו של דגים לא נעלמה מעיניהם של הדייגים היפנים והסינים ועוד מימי קדם הם מאמנים את הקורמורנים לסייע להם בלכידת הדגים.

במקומות שונים ביפאן ובסין מהווה הדיג הלילי בעזרת הקורמורנים אטרקציה תיירותית של ממש. קראו על כך בתגית "קורמורנים דייגים".


הנה הקורמורן טורף:

https://youtu.be/3n9xy6yqQ9U


פרט נדיר בחוף אשקלון:

https://youtu.be/s9yGRj0Dj00


צד מתחת למים:

https://youtu.be/rF5gAUJUZXA


דייגים מנצלים את יכולות הקורמורנים ולוקחים את הדגים מפיהם:

https://youtu.be/Um6kcV6z1yc


וסרטון תיעודי קצר על השימוש בו לדיג בסין:

https://youtu.be/1ua9SKVee18?long=yes

אוח (Eagle owl או Horned owl) הוא מין של דורסי הלילה הגדולים ביותר בטבע, כשהגדול מכולם הוא האוח המצוי שנפוץ גם בישראל.

משקלו של האוח המצוי יכול להגיע למעל 4 קילוגרם ומוטת הכנפיים שלו עד 2 מטרים!

הוא משתייך למשפחת הינשופיים ומכונה לעיתים גם "ינשוף עיטי". זאת על שם גודלו ותעוזתו של האוח, שנוהג לטרוף טרף גדול משל סוגים אחרים ממשפחת הינשופיים.

לאוח יש שמות נוספים, כמו "ינשוף אוזנן", "ינשוף מקרין" וגם "ינשוף מצויץ". השמות הללו מתייחסים לציצות השיער שבראשו שמזכירות אוזניים, קרניים או ציצה, בהתאמה.


הבה נכיר את האוח שהסתנן לספריה:

https://youtu.be/dLEmJvsrAao


באנגלית:

https://youtu.be/m0XgSrdYQRY


וכך מאלפים את האוח המצוי:

https://youtu.be/Ih_Id9rT2VQ

הציפור הנודדת למרחק הגדול ביותר בעולם עושה מרחק עצום בכל שנה.

שחפית הקוטב היא בעל החיים בעל טווח הנדידה הארוך בעולם. היא עפה 19,000 קילומטרים בכל שנה ויש חוקרים שטוענים שאף הרבה יותר!

כך נודדת הציפור הקטנה הזו כל שנה מחדש, מהקוטב הצפוני אל הקוטב הדרומי ובחזרה.


הנה שחפית הקוטב הנודדת למרחקים:

http://youtu.be/Cp3C7PxEcWU

ציפור. מושב. מעיין ואוצר קדום - על איזו כחל נתחיל לספר?

כָּחָל (European roller) היא ציפור אקרובטית של ממש, יפה להפליא ועוף טורף ממשפחת הכחלאים (Coraciidae). היא ידועה באקרובטיקה המעולה שהיא מבצעת, בהסוואה הצבעונית שלה ובצווחות החביבות שהיא משמיעה, מהתכונות של משפחת העופות הזו.

הכחלאים ידועים בתרגילי האירובטיקה המרהיבים שהם מבצעים בעונת החיזור. בהתקדמותם על הקרקע הם לא ממש הולכים, אלא מקפצים, אבל באוויר - הם מעופפים מצויינים.

יופיה הססגוני של ציפור הכחל הוא פונקציונלי. זהו יופי שיש לו תפקיד, מטרה הישרדותית ויתרון אבולוציוני. איך קשור הצבע לאבולוציה? - אז הסוד של עופות הכחל הוא בצבע התכול הדומיננטי שלהם - צבע שמיטיב להסוות את הכחל על רקע השמיים. באוויר שומר הצבע הזה על הכחל מעופות דורסים, המתקשים להבחין בו מרחוק.

על פני האדמה, צבע התכלת הזה גם מסווה את הכחל מהטרף שלה. בזכות גוון התכלת מתקשים להבחין בה חיפושיות, חרגולים, צרצרים, עקרבים, מכרסמים, חגבים ואפילו צפרדעים, המביטים מהקרקע כלפי מעלה. כשהם מפספסים את הכחל על רקע השמיים, יש לו יתרון ענק. הוא ממתין לשעת כושר ולפתע, כשהם רגועים ולא מודעים להימצאו שם, הכחל מזנק בתעופה מרהיבה, היישר מענף העץ אל הארוחה שלו.

כמו העורבני והשרקרק, הכחל מוכר בטבע גם כצווחן לא קטן. בריקוד החיזור שלו, למשל, הוא משלב את הצווחות שלו עם מעוף ראוותני, גלגולים באוויר, נסיקה למעלה וצלילת ספירלה למטה. אגב, הצלילה הזו מזכירה סיבוב של בורג ומכאן הכחל זכה לשמו הלועזי Roller. החיזור הזה מכיל גם מופע יכולת נחמד. זה קורה כשהזכר, כדי להראות לנקבה את יכולותיו המדהימות בתעופה, משליך לא פעם אבנים קטנות באוויר ואז ממהר לתפוס אותן בצלילה מדויקת למטה. כמובן שגם את המעוף האווירובטי הזה מלווה הכחל בצווחות של התלהבות...


#אגדת מטמון כחל
השם הזה, כָּחָל, הוא שם עתיק מאוד. בתרבויות המזרח התיכון של ימי קדם ידועה אבקת הכחל התכולה, שנטחנה מאבן ושימשה לאיפור העיניים. חוץ מצבעי עיניים השתמשו בה אז גם לרקיחה של תרופות. עד היום הערבים והדרוזים קוראים לאבקה הזו "כוחול".

"עין-כחל" הוא היום שמו של מעיין גדול השוכן על אם הדרך מטבריה לצפת. הוא ממוקם צפונית-מערבית לכנרת. בסמוך לו יש גם מושב הנקרא על שמו, "כחל".

אבל המעיין הזה, "עין-כחל", הוא עתיק מאוד. בדיוק אליו, מספרים ההיסטוריונים, שלח נפוליאון את חייליו, עת ניסה לכבוש את ארץ ישראל, כדי שימצאו בו את המטמון העתיק שלפי האגדה הוסתר לידו.

הבסיס לסיפור המטמון הזה הוא ככל הנראה בסיפורי רבנים, מקובלים וסופרים יהודים. משהו על אוצר גנוז, שהוסתר בהר הגבוה שממזרח לעין-כחל. לפי האגדה אמור להיות בראש ההר שער חסום ומוסתר. מאחוריו גנוזים כלי הקודש הקדומים של בית המקדש היהודי.

יתכן שמקור הכתובים הללו באגדה שנלחשה פה ושם באירופה של ימי הביניים, אולי אף הגיעה בתקופת מסעי הצלב. האגדה דיברה על אוצרות בית המקדש הגנוזים שהוטמנו באזור זה. צריך לזכור שלא רחוק מכאן הובסו הצלבנים בקרב מכריע, בידי צבאו של המצביא המוסלמי צלח א-דין.

נחזור למטמון. לפי הספר "שערי ירושלים" של החוקר והכותב משה ריישר, חפרו חיילי נפוליאון כמעט את חצי ההר, אבל נכשלו ולא מצאו שם דבר. הכישלון, לפי ריישר, נובע מכך שהאוצר הקדוש הוסתר היטב ולא יוכל להתגלות לאיש, עד שיבוא משיח בן דוד.

זה היה ב-1799, שנה בה ניסה הקיסר הצרפתי לכבוש את צפון הארץ, אחרי שכבש את דרומה. בעכו המבוצרת היטב הוא נעצר. ניתן לשער שחולשתו בכיבוש העיר שנשלטה על ידי התורכים העות'מנים נבעה גם מפיצול הכוחות שכפה עליו חיפוש האוצר הזה בזמן שהוא וחייליו זקוקים לכל חייל ולוחם.

אז את אותו מטמון המקדש לא מצאו המחפשים, לא נפוליאון ולא אחרים. רבים חלמו וניסו לגלות אותו, אבל כלום. ליד המעיין שוכן היום מושב כחל. ציפורי הכחל מבקרות אותו בסתיו, במעופן לאפריקה, וישובו בכל אביב, בדרכן בחזרה. נפוליאון הפך גם הוא לאגדה ורק אוצר כלי המקדש האבודים, קיים או לא, טמון איפה שהוא, אולי בראשם, בדמיונם ובחלומותיהם של המחפשים, מבלי לגלות את סודו לאיש.


הנה הכחל בארוחה ובמעופו:

https://youtu.be/5ABZ5QK4Ezc


שיר המתאר את ציפור הכחל (עברית):

https://youtu.be/ByNuRXml63M


משחר לטרף:

https://youtu.be/dxfIKcE4bz0


מביא מתנה:

https://youtu.be/5aJT1U--5xg


גוזלי הכחל גדלים:

https://youtu.be/8Y3K65c3DuM?t=48


הכחל מקרוב:

https://youtu.be/hbnXdJP4igE


ומעט על נפוליאון שחיפש את האוצר בעין כחל:

https://youtu.be/V4QsRYVMuU0

הציפורים שעומדות על חוטי החשמל, עומדות על גבי חוט חשמל יחיד ולכן אינן יוצרות מעגל חשמלי סגור. רק מעגל סגור יכול לגרום להן להתחשמלות. תיאורטית, אם הציפורים היו עשויים מאותו חומר כמו חוט החשמל הן היו מתחשמלות, אבל זה כמובן שונה ומפני שההתגדות שלה הרבה יותר גבוהה מאשר של החוט, החשמל "מעדיף" לעבור בחוט ומדלג על הציפור.

אם הן יגעו בשני חוטי חשמל שונים, או בחוט חשמל ובעמוד עצמו או או בחוט חשמל ובאדמה, בתנאים כאלה ייווצר מעגל חשמלי סגור, והן יתחשמלו מיד.

ואכן, מי שנמצאות בסכנה הן ציפורים גדולות, שמוטת הכנפיים שלהן רחבה, כלומר כנפיהן יכולים לגעת בו-זמנית בשני חוטי חשמל שונים. אנחנו כבר יודעים מה קורה כשנוגעים בשני חוטי חשמל, נכון? - מתחשמלים!


הנה הסבר לזה שציפורים לא מתחשמלות מחוטי חשמל שעליהם הן עומדות:

https://youtu.be/rtnmCf2QFTc


כך ציפורים נמצאות על כבלי חשמל עם אלפי וולטים ולא מתחשמלות:

http://youtu.be/xVfBTsUSCgQ


ומנגד - על התחשמלות הנשרים הגדולים (עברית):

http://youtu.be/SO4wzMx4T48?t=22s

המקור של העופות הוא איבר רב-תכליתי, חיוני ובעל תפקידים שונים לחייהם של עופות וציפורים. הנה תפקידיו של המקור אצל עופות:

אכילה - התפקיד הכי ברור של המקור הוא בתור אמצעי לאיסוף ואכילת מזון. המקור מאפשר לעוף לתפוס, להחזיק ולפרק את מזונו לחתיכות קטנות, שהוא יכול לבלוע.

האכלה - המקור חשוב לטיפול בצאצאים של העוף. הוא משמש להאכלת הגוזלים הקטנים, במזון מפורק שמתאים ליכולת העיכול שלהם.

בניית הקן - גם בבנייה של הקן יש למקור תפקיד מרכזי. רבים מהעופות משתמשים בו לאיסוף של חומרי בנייה ולעיצוב וייצוב המבנה של הקן.

הגנה - המקור הוא גם כלי הגנה חשוב עבור העוף. בהיעדר ידיים, משמש המקור את העופות להתגוננות מפני טורפים ועופות מתחרים.

טיפוח וניקוי - המקור הוא אמצעי חשוב והכרחי בטיפוח העצמי ובתחזוקתו היומיומית של הגוף. העופות משתמשים בו בקביעות לניקוי וסידור של נוצותיהם, להוצאת טפילים כמו כינים ולציפוי של נוצותיהם בחומר שהם פולטים לצורך שמירה עליהן.

תקשורת - למקור תפקיד חברתי, שכן הוא האמצעי המרכזי בתקשורת בין העופות. באמצעותו מפיקים העוף והציפור קולות ומעבירים מסרים אלו לאלו.

אמצעי חיזור - מעבר לציוצים ולשירת הציפורים, כאמצעי חיזור מרכזי, במינים מסוימים מתבצעת משיכת בני זוג באמצעות צבעיו וצורתו של המקור, שלהם תפקיד אמיתי בטקסי החיזור.

איבר חישה - במיני עופות מסוימים, מצויד העוף בחיישנים, הממוקמים במקור ומסייעים לו באיתור מזון ובניווט.

כל אלו מדגישים את החשיבות הרבה של המקור אצל עופות וציפורים, בהישרדות ובהתאמה האקולוגית, הסביבתית, שלהם.


#צורך וצורת מקור
צורת המקור של העוף וגודלו משתנים בין מיני העופות ומותאמים באופן ייחודי לכל מין ומין של עוף. השוני התפתח במהלך האבולוציה, בעיקר על פי סוג המזון שכל עוף צורך ובהתאם לסביבת המחיה שלו.

יש עופות עם מקור ארוך שיאפשר ליקוט של זרעים קטנים. אחרים בעלי מקור בצורת אזמל, המשמש לעבודה. מקור כפוף בצורת אנקול משמש עופות דורסים למריטת נוצות הטרף וחלוקת בשרו לפיסות שמתאימות לבליעה. אצל בעלי מקור גדול ורחב, הוא מכיל מקום לתפיסת דג שלם בתוכו, לפני העיכול.

יש עוד, כי כשלציפור יש מזון יוצא דופן, האבולוציה פיתחה לה מקור שונה בצורתו. מקור ארוך ומעוקל, כמו של הטוקאן, מועיל לאכילת פירות. מקור מחורץ כמו של הברווז מסנן מים היטב והמקור הצינורי דוגמת יונק דבש מיועד לאכילת פרחים או רכיכות.

כך שצורת המקור מותאמת לפני הכל למזון שהעוף אוכל.


הצורות והצבעים השונים של מקורי הציפורים:

https://youtu.be/OmliPoQM5_8


צורות מוזרות של מקור נובעות ממזון שונה שציפורים צריכות להשיג:

https://youtu.be/d86eS5nJikE


לציפור הדבש יש את המקור הארוך ביותר בטבע:

https://youtu.be/7xRxpicxeFQ

אמו (Dromaius ובשמו העממי Emu) הוא עוף אוסטרלי הגדול ביותר ביבשת והשני בגובהו בעולם (אחרי היען). האמו מגיע בבגרותו לגובה של עד 2 מטרים ומשקלו המרבי יכול להגיע ל-40 קילו.

ממש כמו היען, האמו הוא עוף שאינו יכול לעוף ולכן כשהוא נמלט מסכנה הוא בעיקר רץ. הוא יכול להגיע בריצתו למהירות של 50 קילומטרים לשעה! - גם לשחות האמו יכול, אבל הוא עושה זאת רק כשהוא נאלץ לעשות זאת.


הנה האמו:

https://youtu.be/DGAWvrNaa4Y


אמו בטבע:




ומבט מקרוב:

https://youtu.be/arXELkyCmdg

אורג המסכה האפריקני (Southern masked weaver) ממשפחת האורגיים הוא ציפור שיר שמשקיעה המון בקן שלה, אולי יותר מכל ציפור אחרת.

הזכר של אורג המסכה יוצר קן בטוויה של ענפים בצורת שתי וערב. שמם של האורגים ניתן להם בשל אריגת הקיים, כך שישתלשלו מהענפים למטה.

בהתחלה הם יוצרים קשר כדי לתלות עליו את כל המבנה של הקן. הנקבה בודקת את הקן שנבנה ואם אינה מרוצה, היא בוחנת קינים של זכרים אחרים ובוחרת את הקן הטוב ביותר ואת הזכר שבנה אותו. הזכר שלא זכה בה יהרוס תוך ימים אחדים את הקן שבנה ויתחיל מחדש, כדי למשוך נקבה אחרת.

הצורה של הקן נועדה למנוע מנחשים וטורפים אחרים מלהתגנב אל הקן ולהזיק לביצים ולגוזלים שבו. אגב, לנקבת אורג מסכה אפריקני יש עוד פטנט - נגד קוקיות טפילות שרוצות להטיל ביצים בקינה. כל נקבה של האורג מטילה ביצים בצבע משלה. כך, אם הקוקיה תטיל ביצה בקן הזה, יסגיר הגוון השונה של הביצה שלה, שזו אינה הביצה של האורגת. ברוב המקרים זה יביא לכך שהביצה הזרה תושלך מהקן מיידית.


הנה אורג אפריקאי בונה את הקן:

https://youtu.be/sO12M_FP3L4


"שכונת קינים" של זכרים שונים, כשכל אחד מנסה למשוך את הנקבה לקן שלו:

http://youtu.be/T4uRm3X9xcQ


והקן מעוצב לצרכי האורג ונראה מצוין:

https://youtu.be/6svAIgEnFvw

האם שאלתם את עצמכם פעם איך ציפורים מנווטות את הדרך לאורך אלפי קילומטרים בנדידתן? - שחפית הקוטב למשל, עושה מעל 30 אלף קילומטרים בכל שנה ובתום שנה היא חוזרת לאותה הנקודה שממנה יצאה!

מסתבר שלרוב הציפורים יש מרכיב מגנטי במוחן, שבעזרתו הן מסוגלות לזהות איפה הן נמצאות ומה הכיוון שאליו הן צריכות לעוף כדי להגיע למקום שאליו הן צריכות. אבל הניווט אינו כה פשוט ועל אף שהן מסוגלות להשתמש בשיטה אחת כדי לנווט ולמצוא את דרכן, מרבית הציפורים משתמשות בשילוב של כמה אמצעי ניווט ולא בשיטה אחת. הן משתמשות בשמש, בכוכבים, בצלילים של הרוח והים שאנו לא יכולים לשמוע, בשינויים בלחץ הברומטרי ועוד.


הנה סרטון על יכולת הניווט המגנטית של הציפורים:

http://youtu.be/LtngCRvVj9Q


המנגנון המופלא שמצאו החוקרים אצל "אדום החזה":

https://youtu.be/f_ocOobKq5Q?t=1m39s&end=2m31s


הרצאה על נדידת הציפורים:

https://youtu.be/4JUYyMHOHb8


והציפורים הנודדות שעוברות בסתיו מעל ישראל:

http://youtu.be/fvdXjZgLtFY

הטווס (Peacock) הוא עוף שהזכרים שלו הם בעלי זנב מהודר הנפרש כמניפה וציצית ראש מרהיבה ביופיה. מטרת הזנב המפואר של הזכר היא להציגו בפני הנקבות בתקופת הרבייה ולנסות ולמשוך אותן אליו. הצרה היא שהן לא תמיד מתרשמות והוא צריך להמשיך ולהפגין את הזנב המהודר הזה שוב ושוב, לנקבות שונות. כך הוא זוכה להפרות כמה מהן בכל עונה.

דוגמת ה"עיניים" הצבעונית שנראית על זנב הטווס הפרוש משמשת כהרתעה לבעלי חיים שעלולים לתקוף אותו וכמובן גם כקישוט שירשים את הנקבות. בכלל, צריך לומר שחוקרים מצאו שהטווס לא מסתיר את עצמו וחושף את עצמו כך, כיוון שבין השאר הוא מראה בכך לנקבה שאינו פוחד מפני טורפים והוא אמיץ מספיק כדי להגן על הגוזלים שלו. בכך הוא גם מרתיע תוקפים אפשריים, שמתרשמים מההכבדה שנטל על עצמו בחשיפה הזו. החוקר הישראלי אמוץ זהבי, שגילה את העקרון החשוב הזה, קורא לו "עיקרון ההכבדה".

הטווסים חיים עד 20 שנים והם בונים את הקן שלהם על הקרקע דווקא.

שני סוגי טווסים קיימים. אחד מהם הוא הטווס ההודי, שמוצאו מהיבשת ההודית ובה הוא נחשב ציפור לאומית. השני הוא הטווס הירוק. מוצאו מהארצות תאילנד, מיאנמר, מלזיה וקמבודיה ובהן הוא נמצא בסכנת הכחדה.


הנה סרטון על הטווסים (עברית):

http://youtu.be/Z7MpgY6yJDc


הריקוד המפואר של הטווס:

https://youtu.be/qDvFdj-pFMc


הטווסים הלבנים:

https://youtu.be/JU97siDMx_8


הטווס הכחול ההודי:

https://youtu.be/jz-tjJhFH1k


ועוד מהטווסים המפוארים בריקוד חיזור מרהיב במיוחד:

https://youtu.be/TTwT1-TpFhE

פיטוהוי עטוי (Hooded Pitohui) נראית ציפור תמימה וחביבה. ממש הגרסה העולמית ל"הושט היד וגם בה..." אבל אולי המידע הבא עליה יבהיר שהיא ממש לא כזו.

פיטוהוי עטוי הוא מין נדיר של ציפור, אחת הציפורים הארסיות היחידות בעולם והיחידה שנמצאו הוכחות מדעיות להיותה ארסית. נגיעה קלה בנוצותיה או בעורה של הציפור הזו, או של כמה ממיני הפיטוהוי האחרים, יכולה לגרום לנמלולים מציקים גם אצל בני-אדם ולחוסר תחושה באיבר שנגע בה. אצל בעלי חיים קטנים היא יכולה בקלות להרוג וחרקים ומזיקים מתים מיד.

מומחים מעריכים שהארס, אותו רעל שדבק בעורה ונוצותיה של הפיטוהוי העטוי, מגיע אליה מהתזונה שלה. מסתבר שהיא אוכלת חיפושית רעילה מאד בשם קורזין (choresine), שהרעילות שלה גדולה. את הציפור היא לא הורגת, אבל על מי שנוגע בה היא משפיעה. באופן מופלא, תודות לתזונה הזו שלה, הופכת הציפור עצמה רעילה וארסית. כך היא גם אוכלת לשובע וגם מחזקת אך מערכת ההגנה שלה בפני טורפים.

מעניין שאותו חומר ארסי שעל נוצותיה של הפיטוהוי העטוי, הנקרא בטראקוטוקסין, נמצא גם אצל צפרדעים רעילות שקיימות במקומות שונים בעולם.

אזור המחיה של הפיטוהוי העטוי הוא בגינאה החדשה.


הנה הפיטוהוי העטוי הארסי כל כך:

https://youtu.be/hrcOntdXXXE


יתכן שהארס הזה יוכל לשמש בעתיד את האדם בהגנה מפני חרקים שמטרידים:

http://youtu.be/YGmxrG-n-8I


כך גילו את הארס שלה ואת הסיבה שלו:

http://youtu.be/TjTOJ6zIbys


וההכרזה על גילוי הציפורים הארסיות ממשפחת הפיטוהוי:

http://youtu.be/Zj6O8WJ3qtE

הפינגוין הקיסרי (Emperor penguins), הגדול בפינגוינים בעולם, חי בקוטב הדרומי, הידוע בשמו אנטרקטיקה.

הפינגווין הקיסרי הזכר מקבל את הביצה להשגחתו, מיד לאחר שהנקבה הטילה אותה. משלב זה, נושא הפינגוין הקיסרי את הביצה בין כפות רגליו.

הוא עושה זאת גם לאחר שהביצה בוקעת והצאצא בוקע ממנה. גם אחרי-כן הפינגוין הזכר ממשיך לגדל בין רגליו את צאצאו, עד שהוא גדל.


הנה זכר הפינגווין הקיסרי מקבל את הביצה מהאם ושומר עליה:

http://youtu.be/RYvachfdpPI


וכך חוזרות הנקבות בקיץ:

http://youtu.be/MfstYSUscBc

לטוקן הססגוני-מקור יש את המקור הכי צבעוני בטבע. והמקור הצבעוני שלו אינו רק יפה ומלא בצבעים - הוא גם מעניין מבחינת מבנהו.

אמנם המקור של הטוקן הססגוני מקור נראה גדול וכבד אבל הוא אינו כזה. המקור שלו הוא קל מאוד. בדומה לטוקנים אחרים במשפחה שלו, מקורו עשוי מעצם חלולה שמסביבה יש קרטין.

כיום הפך מקורו של הטוקן הזה למוקד מחקר, שנועד ללמוד את מבנה המקור הזה ולסייע למהנדסים לבנות מטוסים חזקים וקלים יותר בעתיד.


הנה סרטון שמראה את הטוקן הססגוני-מקור:

http://youtu.be/XrQ2vhBKI0c


וקריאתו של הטוקן ססגוני-המקור בטבע:

http://youtu.be/9LX0aVFvy8s