יש בעולם 18 אלף מיני ציפורים שונים. הם בעלי כנפיים המורכבות מנוצות ומאפשרות להם לעוף, להתחמם ולגונן על הגוזלים שלהם.

יש לציפור ולעוף גם מקור, המשמש לתפיסת מזון ולאכילה, אך גם לניקוי הנוצות ואפילו ככלי עבודה - לניקור עצים למשל.

כדי לשמור על הביצים והגוזלים שלהם, בונים הציפורים קן. בתוכו מטילה הנקבה את הביצים ודוגרת עליהן. כשיבקעו הביצים והגוזלים ייצאו מהן, הם יחיו בקן במשך תקופה, כשההורים מביאים להם אוכל במקור ומאכילים אותם. כך יהיה, עד שיגדלו הגוזלים, יפרשו כנפיים ויהפכו לציפורים שעפים לחייהם שלהם.

להיכרות עם מיני ציפורים שונים - היכנסו לתגית "ציפורים".


הנה ההורים של הציפורים - יצורים מעופפים מעידן הדינוזאורים שמהם יגיעו הציפורים (עברית):

https://youtu.be/NoD73rhFWYA


כך התפתחו נוצות הציפורים (מתורגם):

https://youtu.be/hPLgfGX1I5Y


ומעניינת מאד היא שירת הציפורים - האם היא מוסיקה או שיש לה משמעויות אחרות? (עברית)

https://youtu.be/92sjAe_UFr4?long=yes

פיטוהוי עטוי (Hooded Pitohui) נראית ציפור תמימה וחביבה. ממש הגרסה העולמית ל"הושט היד וגם בה..." אבל אולי המידע הבא עליה יבהיר שהיא ממש לא כזו.

פיטוהוי עטוי הוא מין נדיר של ציפור, אחת הציפורים הארסיות היחידות בעולם והיחידה שנמצאו הוכחות מדעיות להיותה ארסית. נגיעה קלה בנוצותיה או בעורה של הציפור הזו, או של כמה ממיני הפיטוהוי האחרים, יכולה לגרום לנמלולים מציקים גם אצל בני-אדם ולחוסר תחושה באיבר שנגע בה. אצל בעלי חיים קטנים היא יכולה בקלות להרוג וחרקים ומזיקים מתים מיד.

מומחים מעריכים שהארס, אותו רעל שדבק בעורה ונוצותיה של הפיטוהוי העטוי, מגיע אליה מהתזונה שלה. מסתבר שהיא אוכלת חיפושית רעילה מאד בשם קורזין (choresine), שהרעילות שלה גדולה. את הציפור היא לא הורגת, אבל על מי שנוגע בה היא משפיעה. באופן מופלא, תודות לתזונה הזו שלה, הופכת הציפור עצמה רעילה וארסית. כך היא גם אוכלת לשובע וגם מחזקת אך מערכת ההגנה שלה בפני טורפים.

מעניין שאותו חומר ארסי שעל נוצותיה של הפיטוהוי העטוי, הנקרא בטראקוטוקסין, נמצא גם אצל צפרדעים רעילות שקיימות במקומות שונים בעולם.

אזור המחיה של הפיטוהוי העטוי הוא בגינאה החדשה.


הנה הפיטוהוי העטוי הארסי כל כך:

https://youtu.be/hrcOntdXXXE


יתכן שהארס הזה יוכל לשמש בעתיד את האדם בהגנה מפני חרקים שמטרידים:

http://youtu.be/YGmxrG-n-8I


כך גילו את הארס שלה ואת הסיבה שלו:

http://youtu.be/TjTOJ6zIbys


וההכרזה על גילוי הציפורים הארסיות ממשפחת הפיטוהוי:

http://youtu.be/Zj6O8WJ3qtE

השלדג (Kingfisher) הוא ציפור שמתמחה בלהביט למים ולהמתין לדגים. כשהוא רואה דג, מסתער עליו השלדג ולוקח אותו מהמים. הוא עושה זאת במהירות אדירה וכמעט בלי להתיז מים ברגע הפגיעה בהם, עם הנחיתה מלמעלה. למה זה חשוב? - מיד תבינו...

אולי תתקשו להאמין אבל מהשלדג למדו מהנדסי רכבות כיצד לייצר רכבות מהירות במיוחד. זה קרה כשמהנדס הרכבת יפאני, שהיה גם צפר חובב, צפה בשלדג בעת הצלילה שלו לתוך המים ושם לב למשהו שצפרים רבים ראו, אבל איש לא הבין כמוהו.

הוא שם לב שכניסת השלדג לתוך המים, היא חלקה לגמרי וכמעט ואינה מייצרת גל רעש. השלדג חייב את השקט היחסי הזה, בעת הפגיעה במים. המהנדס החליט לחקור מה מיוחד במבנה גופו של השלדג ושמאפשר לו לשמור על מים שקטים יחסית, למרות שהוא עובר מתווך אחד לאחר, מהאוויר אל המים.

די מהר הוא הבין שהדבר דומה למעבר של רכבת שיוצאת ממנהרה אל האוויר הפתוח. המעבר הזה, במיוחד כשמדובר ברכבות מהירות במיוחד, מייצר חיכוך שמהווה בעיה ואף סכנה במהירויות כה גבוהות, כמו אלה של רכבות הקליע היפאניות. תובנה זו של המהנדס החכם הובילה אותו לחקור את מבנה גופו של השלדג ובמיוחד את צורת המקור שלו ולתכנן מחדש את צורתו של קטר הרכבת על בסיס מקור השלדג. הרכבות הללו מהירות ובטוחות בזכות הלמידה מהשלדג, הרבה יותר.

לשמו זכה העוף הזה כמובן, בזכות דרך השגת המזון שלו - קוראים לו "של-דג" כי הוא שולה מהמים, כלומר מוציא, דגים מתוך המים.


מהנדסי הרכבות שלמדו מהשלדג כיצד לתכנן רכבות שקטות (מתורגם):

https://youtu.be/iMtXqTmfta0


הנה השלדג:

https://youtu.be/1CsyenHROSE


שיטת הציד של השלדג:

https://youtu.be/6YRM0sy3xIY


כך הוא גם לוכד לטאות ובעלי חיים אחרים:

https://youtu.be/laio6NW-PMs


כשהוא צד או לא, השלדג בכל מקרה הוא עוף יפה להפליא:

https://youtu.be/xX9J-lVUQd0


וזה הפך את השלדג ל"נער הפוסטר" של הביומימיקרי:

https://youtu.be/pynSWVdphH4

אֲדֹם הֶחָזֶה (Robin), באנגלית רובין, היא ציפור שיר קטנה ויפה, עם זמרה מקסימה, שציוציה הם הראשונים ששומעים בבוקר.

ברבות ממדינות אמריקה הרובין מופיעה ראשונה באביב ונחשבת לציפור שמבשרת את האביב.

סימניו הבולטים של אדום החזה הבוגר, הרובין, הם גוון החלודה או אדום, על פניו וגרונו ובמיוחד על כל חזהו.

בבריטניה מופיע אדום-החזה באגדות העם ובפולקלור, כשלעתים הוא מייצג מזל טוב ולעתים מזל רע. לעתים חיים ופעמים גם מוות.

אגב, בשנות השישים, תמכו מרבית האנגלים, בסקר של העיתון טיימס, בהכרזה על אדום-החזה לצפור הלאומית של בריטניה. אך הממשלה הבריטית מעולם לא אימצה באופן רשמי שום צפור לציפור הלאומית האנגלית.


#אופיו של אדום החזה
אדום החזה מגן בחירוף נפש על הטריטוריה שלו ולא מוכן להתחלק בה עם בן מין אחר. אם יהיה אדום חזה אחר, הוא יילחם בו עד שירחיקו ממקומו.

כבר ביוון העתיקה הבחין הפילוסוף אריסטו בהתנהגותם הטריטוריאלית של אדומי החזה וכתב אז: "שני אדומי חזה לא ידורו על אותו שיח".


#האגדה על חזהו האדום
באמריקה נחשב אדום החזה לאחד הסמלים הבולטים של חג המולד וכשכרטיסי הברכה לחג עוד נשלחו הוא הרבה להופיע בהם.

באנגליה נקראו הדוורים הראשונים "Robins", מה שהוביל לכך שלעתים מזומנות צויר אדום החזה כשהוא אוחז במקורו מעטפת דואר.

אבל הסיפור או האגדה המעניינים על הרובין הם שאת הסינר האדום והבולט שלו הוא קיבל כשצייץ באוזנו של ישו הצלוב, ממש בעת שהיה על הצלב ולחזהו נדבק דמו של המשיח הנוצרי. מאז אותו אירוע הפך צבע חזהו של הרובין לאדום.

ואולי זה סמלי שבעברית, דווקא בשפת עמו המקורי של ישו הנוצרי, ישוע במקור, אכן זכה הרובין לשם "אדום החזה".


זה סיפורו של אדום החזה האמריקאי:

https://youtu.be/D3ELutmnT8k


הרובין ידידותי, שר מקסים ומקנן בגינות הבתים:

https://youtu.be/NMkQbi2eZa0


גוזל רובין בוקע מהביצה:

https://youtu.be/FDKgLfWheoI


השיר "אדום חזה מעולף" של אמילי דיקנסון, מתוך אלבום מופת של אפרת בן-צור:

http://youtu.be/Z6kIdOLXFxA


ושיר בעברית לאדום החזה:

https://youtu.be/VK_JVKurFmo

האלבטרוס הנודד הוא הוא הציפור בעלת מוטת הכנפיים הגדולה בעולם. יש לו מוטת כנפיים גדולה מ-3 מטרים. זהו עוף ימי גדול מאד שדואה באוקיינוס הדרומי שמסביב לקוטב הדרומי.

האלבטרוס הנודד ניזון בעיקר מדגים קטנים ומדיונונים. את הקן שלו הוא בונה בצורת חרוט והוא עשוי מצמחיה ימית שהוא אוסף.


הנה החיזור של האלבטרוס הנודד ודרך מצוינת להתרשם מכנפיו הענקיות:

http://youtu.be/zdKkRhGU8gE?t=3s


וסוד המעוף הקל של האלבטרוס הנודד:

http://youtu.be/uMX2wCJga8g?t=5s

הייתם מאמינים שקיים עוף שיש לו בקצה המקור מעין כפתור הקאה?

שחף כספי הוא אחד ממיני עוף השחפיים. הוא אוכל דגים, רכיכות, סרטנים ואפילו שיירי מזון שהוא מוצא בחופים וכשהים בשפל.

אבל המיוחד בו, למען האמת גם מעט מגעיל, הוא שיש לשחף הכספי נקודה אדומה בקצה המקור. כשהגוזלים שלו מנקרים בכתם האדום הזה, מקיא השחף ההורה את המזון שאכל וכך זוכים הגוזלים למזון מעוכל ומזין.


הנה סרטון על השחף הכספי:

http://youtu.be/zF8Jl2oBf5I?t=5s

הציפור הנודדת למרחק הגדול ביותר בעולם עושה מרחק עצום בכל שנה.

שחפית הקוטב היא בעל החיים בעל טווח הנדידה הארוך בעולם. היא עפה 19,000 קילומטרים בכל שנה ויש חוקרים שטוענים שאף הרבה יותר!

כך נודדת הציפור הקטנה הזו כל שנה מחדש, מהקוטב הצפוני אל הקוטב הדרומי ובחזרה.


הנה שחפית הקוטב הנודדת למרחקים:

http://youtu.be/Cp3C7PxEcWU

האם שאלתם את עצמכם פעם איך ציפורים עפות? - אז ברור שיכולת התעופה של הציפורים היא תוצאה של הכנפיים והשרירים שמחוברים אליהן. בעזרתם ובזכות הגוף הקל והעצמות הקלות והחלולות של הציפורים, הם מצליחים להתרומם לאוויר ולדאות בו למרחקים גדולים מאד.

אבל אולי יעניין אתכם לדעת, שבניגוד למחשבה המיידית, זו לא תנועת הכנפיים, למעלה ולמטה, שמרימה את הציפורים אל על. גם לא צורת הכנף, צרה בחזית ורחבה באמצע. למעשה מדובר בתנועה של עיגולים קטנים בכנפיים, משהו שיותר מזכיר חתירה מאשר נפנוף כנפיים נלהב.

והנה הציפורים מעופפות באוויר, שבנפנוף הכנפיים יכול להגיע אל מתחת לכנפיהן ולשאת אותן למעלה. אבל האוויר הזה, לא הוא המסביר האמיתי של תעופת הציפור למרחקים. הוא תנאי הכרחי לתעופה אבל אינו תנאי מספיק למעוף ארוך ולמרחק רב.

כי גם כשאנו יודעים שתנועת הכנפיים מאפשרת לציפור להתחיל לעוף, דרוש עוד משהו כדי שתוכל לעוף למרחקים גדולים של ממש. כי אחרי פרק זמן מסוים, במיוחד לציפורים הגדולות יותר, ההנעה המרובה של הכנפיים היא פעולה מעייפת מאד.

זה בהחלט נכון ולכן, כדי לעוף באוויר, הציפורים נעזרות ב... אוויר עצמו. מדובר לא בסתם אוויר אלא באוויר חם שמסייע להן לעוף למרחקים.

אבל איך זה עובד בדיוק? - אז נכון שאנחנו יודעים שאוויר חם עולה תמיד למעלה? ונכון שאחרי זמן מה של נפנוף כנפיים, הציפורים עייפות? - ובכן, מסתבר שהן מוצאות באוויר זרמי אוויר חמים שנקראים "תרמיקות". הציפורים פשוט "מתלבשות" על תרמיקה כזו, אותו זרם חם של אוויר, ופשוט דואות, כלומר גולשות על האוויר החמים הזה. השיטה הזו מזכירה דאון, שאין לו יכולת תנועה משל עצמו אבל הוא מצליח לדאות באוויר, לפעמים אפילו זמן רב ולמרחקים ארוכים.

הציפורים עושות כאן עיסקה מעולה. התעופה על זרם האוויר החם חוסכת להן מאמץ אדיר של הנעת כנפיים. אבל רגע - איך תרמיקה כזו, שהיא קצרה מאד, תוכל לשאת אותן למרחקים?

ובכן, במעופן ארוך הטווח, עפות הציפורים הגדולות, על התרמיקות, זרמי האוויר החמים שעולים מהקרקע. על כל תרמיקה כזו הן "ירכבו" עד שתגיע לשיא הגובה שלה. אז עפות וגולשות הציפורים ממנה, היישר למטה. הן מוצאות תרמיקה חדשה, לרכב עליה את הקטע הבא של המעוף. כך למעשה, מדלגות הציפורים מתרמיקה לתרמיקה ועושות את הדרך אל יעדן.


ראו כמה יפה התעופה והדאייה של הציפורים בנדידתן:

https://youtu.be/owiwCIhc0I0


כך ציפורים עפות:

https://youtu.be/3So7OMwNgy8


הכנפיים הן פאר האבולוציה של הציפורים:

https://youtu.be/4jKokxPRtck


הסבר פשוט לתעופת הציפורים:

https://youtu.be/8ysATS8g-ac


הסוד הוא בשרירים:

https://youtu.be/aFdvkopOmw0


על תעופת הציפורים בנדידה השנתית לארצות רחוקות (מתורגם):

https://youtu.be/Q-mMMpl_T80


מצלמה על מקור של פליקן מראה את התעופה מלמעלה:

http://youtu.be/_YEyzvtMx3s?t=11s


וצילום ממשדר שהותקן על גבו של נשר שעף:

http://youtu.be/G3QrhdfLCO8

אורג המסכה האפריקני (Southern masked weaver) ממשפחת האורגיים הוא ציפור שיר שמשקיעה המון בקן שלה, אולי יותר מכל ציפור אחרת.

הזכר של אורג המסכה יוצר קן בטוויה של ענפים בצורת שתי וערב. שמם של האורגים ניתן להם בשל אריגת הקיים, כך שישתלשלו מהענפים למטה.

בהתחלה הם יוצרים קשר כדי לתלות עליו את כל המבנה של הקן. הנקבה בודקת את הקן שנבנה ואם אינה מרוצה, היא בוחנת קינים של זכרים אחרים ובוחרת את הקן הטוב ביותר ואת הזכר שבנה אותו. הזכר שלא זכה בה יהרוס תוך ימים אחדים את הקן שבנה ויתחיל מחדש, כדי למשוך נקבה אחרת.

הצורה של הקן נועדה למנוע מנחשים וטורפים אחרים מלהתגנב אל הקן ולהזיק לביצים ולגוזלים שבו. אגב, לנקבת אורג מסכה אפריקני יש עוד פטנט - נגד קוקיות טפילות שרוצות להטיל ביצים בקינה. כל נקבה של האורג מטילה ביצים בצבע משלה. כך, אם הקוקיה תטיל ביצה בקן הזה, יסגיר הגוון השונה של הביצה שלה, שזו אינה הביצה של האורגת. ברוב המקרים זה יביא לכך שהביצה הזרה תושלך מהקן מיידית.


הנה אורג אפריקאי בונה את הקן:

https://youtu.be/sO12M_FP3L4


"שכונת קינים" של זכרים שונים, כשכל אחד מנסה למשוך את הנקבה לקן שלו:

http://youtu.be/T4uRm3X9xcQ


והקן מעוצב לצרכי האורג ונראה מצוין:

https://youtu.be/6svAIgEnFvw

אמנם הדינוזאורים נכחדו אבל החוקרים נוטים לחשוב שמקורם של הציפורים הוא בדינוזאורים. למעשה, טוענים המדענים, חיו תקופה מסוימת הדינוזאורים, לצד מיני הציפורים הראשונים, לפני שנכחדו. כיום יצאו מאותם דינוזאורים 18 אלף מינים שונים של ציפורים!

במיוחד מוזכר כקרוב לציפורים סוג של דינוזאור חדש שקיבל את השם "ארוסטיאון". היו לו זרועות ארוכות, שהפכו במהלך מליוני שנים של אבולוציה לכנפיים. מחזקות את ההשערה הזו גם העצמות המאובנות והחלולות שלו, שנמצאו בפטגוניה שבארגנטינה, כיוון שהן דומות לאלה של הציפורים. המבנה החלול של העצמות מאפשר לציפורים להיות קלות יותר ומסייע להן לייעל את נשימתם ומסתבר שלמין הדינוזאור הזה היו בדיוק אותן עצמות. גם ההתרבות באמצעות ביצים, שמשותפת לציפורים ולדינוזאורים, מעידה על הקשר הסביר בין המינים.

לטענת מדענים הממצאים הללו הם "החוליה החסרה" להוכחת הקשר שבין ציפורים ודינוזאורים, אבל הארכאופטריקס הוא שנחשב בעיני רבים מהמדענים לציפור הקדומה ביותר שקיימת. למעשה, הארכאופטריקס שהתקיים לפני 150 מיליון שנה היה זוחל מעופף. גודלו היה כמו של עורב והיו לו נוצות כמו של ציפור. אבל שיניו וזנבו של הארכאופטריקס דמו לאלה של הזוחלים.


הנה סרטון אנימציה נהדר שמראה את התפתחות הדינוזאורים לציפורים שאנו מכירים:

https://youtu.be/XAzGC89n0S4


הסבר על הקשר בין דינוזאורים וציפורים (מתורגם):

http://youtu.be/hPLgfGX1I5Y?t=13s


האובירפטוריד הקדמוני שממש נראה כמו ציפור ענקית. הנקבה מגנה על הקן שלה מדינוזאורים טורפים:

http://youtu.be/TtOfCaYhjzk


ההשערה המדעית של הציפורים שנוצרו מהדינוזאורים:

http://youtu.be/j5KjCn7B6mU


הציפורים המופלאות שיצאו מהם:

http://youtu.be/SeHmqKoisT4


והסבר על הפיכת הדינוזאורים לציפורים:

https://youtu.be/0-7iXyYS0uw

עופות רבים משנים את צבע הנוצות שלהם, כדי להסוות את עצמם מפני טורפים. שֶׂכְוִי הַשֶּׁלֶג למשל, או שכווי הצפון, משנה את צבע נוצותיו לפני כל חורף לצבע לבן, שמסווה אותו היטב בשלג. באביב חוזר שכווי השלג לנוצותיו בגוון החום-אפרפר, עם הכתמים הלבנים. לזכרים יש גם נקודות אדומות בלחיים.

כך עוברות להן העונות והשכווי של הצפון יודע להשיל צבע ולהחליפו, בהתאם לעונות ולסכנות האורבות לו בכל אחת מהן. הוא משתלב טוב יותר בנוף ועופות דורסים רואים אותו הרבה פחות.


הנה שכווי השלג ולבוש החורף שלו:

http://youtu.be/T3DD4U2snHs


ושכווי השלג בצבעי הקיץ, נטמע בנוף טוב יותר:

http://youtu.be/aCw1FSZJFT8

הציפורים שעומדות על חוטי החשמל, עומדות על גבי חוט חשמל יחיד ולכן אינן יוצרות מעגל חשמלי סגור. רק מעגל סגור יכול לגרום להן להתחשמלות. תיאורטית, אם הציפורים היו עשויים מאותו חומר כמו חוט החשמל הן היו מתחשמלות, אבל זה כמובן שונה ומפני שההתגדות שלה הרבה יותר גבוהה מאשר של החוט, החשמל "מעדיף" לעבור בחוט ומדלג על הציפור.

אם הן יגעו בשני חוטי חשמל שונים, או בחוט חשמל ובעמוד עצמו או או בחוט חשמל ובאדמה, בתנאים כאלה ייווצר מעגל חשמלי סגור, והן יתחשמלו מיד.

ואכן, מי שנמצאות בסכנה הן ציפורים גדולות, שמוטת הכנפיים שלהן רחבה, כלומר כנפיהן יכולים לגעת בו-זמנית בשני חוטי חשמל שונים. אנחנו כבר יודעים מה קורה כשנוגעים בשני חוטי חשמל, נכון? - מתחשמלים!


הנה הסבר לזה שציפורים לא מתחשמלות מחוטי חשמל שעליהם הן עומדות:

https://youtu.be/rtnmCf2QFTc


כך ציפורים נמצאות על כבלי חשמל עם אלפי וולטים ולא מתחשמלות:

http://youtu.be/xVfBTsUSCgQ


ומנגד - על התחשמלות הנשרים הגדולים (עברית):

http://youtu.be/SO4wzMx4T48?t=22s

הציפור בעלת מוטת הכנפיים הגדולה בעולם היא אלבטרוס נודד (Diomedea exulans). מדובר במוטת כנפיים שיכולה להגיע ל-3 מטרים ושישים סנטימטרים!

את שמו קיבל האלבטרוס הנודד תודות למרחקים האדירים שהוא גומא. את רוב חייו מבלה האלבטרוס הנודד כשהוא עף מעל האוקיינוס כשעל פני המים הוא נוחת רק למנוחות קצרות. הוא חוזר ליבשה רק כשהוא צריך להתרבות.
מוטת הכנפיים הארוכה שלו מאפשרת לאלבטרוס לדאות עשרות קילומטרים מבלי להניע את כנפיו. האנרגיה המועטה שהוא משקיע בעת הדאייה, מאפשרת לאלבטרוס הנודד לגמוא מרחק גדול מכל עוף בעולם, של עד 1000 קילומטרים ביום!

האלבטרוס הנודד הוא גם אלוף באכילה. הוא פוער את פיו הענקי ובולע בבת אחת חתיכות מזון גדולות. הוא מעדיף אמנם דגים ודיונונים, אך גם נבלות וביצים של עופות אחרים מספקים אותו.


הנה סרטון שמציג את יכולת התעופה של האלבטרוס:

http://youtu.be/FHBpKVk_Eoc?t=33s


והאלבטרוס ויכולתו המדהימה לעוף במשך ימים ארוכים בלי להשקיע בכך אנרגיה:

http://youtu.be/uMX2wCJga8g?t=5s

לסימביוזה, שיתוף פעולה בטבע, יש לא מעט דוגמאות בטבע. אחת הראשונות שביניהן הייתה בדותה מדעית מימי יוון הקדומה. לפיה מתקיימת סימביוזה בין ציפור קטנה, תנינן מצרי (Egyptian plover), לבין תנין היאור האימתני (Nile crocodile).

היה זה ככל הנראה החוקר היווני פליניוס, ש"גילה" שבעת שהתנין פותח את פיו, נכנס התנינן היישר לפיו ומנקה את שיניו מחתיכות בשר ושיירי המזון שנותרו עליהן.

אבל האם יתכן שאחת הדוגמאות העתיקות לסימביוזה היא בדיה מדעית לכל דבר?

כיום יודעים הזואולוגים שבין תנינן מצרי לתנין היאור אין כל רמז לשיתוף פעולה של ממש. כך יצא שהאגדה, שאף העניקה לציפור את שמה העברי, לא נמצאה כנכונה. זה יכול להסתדר היטב עם העובדה שחוקרים מצאו שאותו פליניוס בדה לא מעט "עובדות מדעיות", שמצא לכאורה במחקריו.

וכך נוצרה אגדת עם, שנולדה בראשו של חוקר יווני לא רציני ובמשך אלפי שנים נתפסה כעובדה מדעית...


מיתוס סימביוזת התנינן עם תנין היאור הוליד פרסומת זו:

https://youtu.be/UIDdCihh5hU


התנינן המצרי:

https://youtu.be/9NxUuJil-3Y


יש ציפורים שמקיימות יחסים סימביוטיים עם חיות גדולות:

https://youtu.be/Qqa0OPbdvjw


וזה גורלן של ציפורים שחיות בסביבת תנינים:

https://youtu.be/7YmfUXtN6og

ציפור. מושב. מעיין ואוצר קדום - על איזו כחל נתחיל לספר?

כָּחָל (European roller) היא ציפור אקרובטית של ממש, יפה להפליא ועוף טורף ממשפחת הכחלאים (Coraciidae). היא ידועה באקרובטיקה המעולה שהיא מבצעת, בהסוואה הצבעונית שלה ובצווחות החביבות שהיא משמיעה, מהתכונות של משפחת העופות הזו.

הכחלאים ידועים בתרגילי האירובטיקה המרהיבים שהם מבצעים בעונת החיזור. בהתקדמותם על הקרקע הם לא ממש הולכים, אלא מקפצים, אבל באוויר - הם מעופפים מצויינים.

יופיה הססגוני של ציפור הכחל הוא פונקציונלי. זהו יופי שיש לו תפקיד, מטרה הישרדותית ויתרון אבולוציוני. איך קשור הצבע לאבולוציה? - אז הסוד של עופות הכחל הוא בצבע התכול הדומיננטי שלהם - צבע שמיטיב להסוות את הכחל על רקע השמיים. באוויר שומר הצבע הזה על הכחל מעופות דורסים, המתקשים להבחין בו מרחוק.

על פני האדמה, צבע התכלת הזה גם מסווה את הכחל מהטרף שלה. בזכות גוון התכלת מתקשים להבחין בה חיפושיות, חרגולים, צרצרים, עקרבים, מכרסמים, חגבים ואפילו צפרדעים, המביטים מהקרקע כלפי מעלה. כשהם מפספסים את הכחל על רקע השמיים, יש לו יתרון ענק. הוא ממתין לשעת כושר ולפתע, כשהם רגועים ולא מודעים להימצאו שם, הכחל מזנק בתעופה מרהיבה, היישר מענף העץ אל הארוחה שלו.

כמו העורבני והשרקרק, הכחל מוכר בטבע גם כצווחן לא קטן. בריקוד החיזור שלו, למשל, הוא משלב את הצווחות שלו עם מעוף ראוותני, גלגולים באוויר, נסיקה למעלה וצלילת ספירלה למטה. אגב, הצלילה הזו מזכירה סיבוב של בורג ומכאן הכחל זכה לשמו הלועזי Roller. החיזור הזה מכיל גם מופע יכולת נחמד. זה קורה כשהזכר, כדי להראות לנקבה את יכולותיו המדהימות בתעופה, משליך לא פעם אבנים קטנות באוויר ואז ממהר לתפוס אותן בצלילה מדויקת למטה. כמובן שגם את המעוף האווירובטי הזה מלווה הכחל בצווחות של התלהבות...


#אגדת מטמון כחל
השם הזה, כָּחָל, הוא שם עתיק מאוד. בתרבויות המזרח התיכון של ימי קדם ידועה אבקת הכחל התכולה, שנטחנה מאבן ושימשה לאיפור העיניים. חוץ מצבעי עיניים השתמשו בה אז גם לרקיחה של תרופות. עד היום הערבים והדרוזים קוראים לאבקה הזו "כוחול".

"עין-כחל" הוא היום שמו של מעיין גדול השוכן על אם הדרך מטבריה לצפת. הוא ממוקם צפונית-מערבית לכנרת. בסמוך לו יש גם מושב הנקרא על שמו, "כחל".

אבל המעיין הזה, "עין-כחל", הוא עתיק מאוד. בדיוק אליו, מספרים ההיסטוריונים, שלח נפוליאון את חייליו, עת ניסה לכבוש את ארץ ישראל, כדי שימצאו בו את המטמון העתיק שלפי האגדה הוסתר לידו.

הבסיס לסיפור המטמון הזה הוא ככל הנראה בסיפורי רבנים, מקובלים וסופרים יהודים. משהו על אוצר גנוז, שהוסתר בהר הגבוה שממזרח לעין-כחל. לפי האגדה אמור להיות בראש ההר שער חסום ומוסתר. מאחוריו גנוזים כלי הקודש הקדומים של בית המקדש היהודי.

יתכן שמקור הכתובים הללו באגדה שנלחשה פה ושם באירופה של ימי הביניים, אולי אף הגיעה בתקופת מסעי הצלב. האגדה דיברה על אוצרות בית המקדש הגנוזים שהוטמנו באזור זה. צריך לזכור שלא רחוק מכאן הובסו הצלבנים בקרב מכריע, בידי צבאו של המצביא המוסלמי צלח א-דין.

נחזור למטמון. לפי הספר "שערי ירושלים" של החוקר והכותב משה ריישר, חפרו חיילי נפוליאון כמעט את חצי ההר, אבל נכשלו ולא מצאו שם דבר. הכישלון, לפי ריישר, נובע מכך שהאוצר הקדוש הוסתר היטב ולא יוכל להתגלות לאיש, עד שיבוא משיח בן דוד.

זה היה ב-1799, שנה בה ניסה הקיסר הצרפתי לכבוש את צפון הארץ, אחרי שכבש את דרומה. בעכו המבוצרת היטב הוא נעצר. ניתן לשער שחולשתו בכיבוש העיר שנשלטה על ידי התורכים העות'מנים נבעה גם מפיצול הכוחות שכפה עליו חיפוש האוצר הזה בזמן שהוא וחייליו זקוקים לכל חייל ולוחם.

אז את אותו מטמון המקדש לא מצאו המחפשים, לא נפוליאון ולא אחרים. רבים חלמו וניסו לגלות אותו, אבל כלום. ליד המעיין שוכן היום מושב כחל. ציפורי הכחל מבקרות אותו בסתיו, במעופן לאפריקה, וישובו בכל אביב, בדרכן בחזרה. נפוליאון הפך גם הוא לאגדה ורק אוצר כלי המקדש האבודים, קיים או לא, טמון איפה שהוא, אולי בראשם, בדמיונם ובחלומותיהם של המחפשים, מבלי לגלות את סודו לאיש.


הנה הכחל בארוחה ובמעופו:

https://youtu.be/5ABZ5QK4Ezc


שיר המתאר את ציפור הכחל (עברית):

https://youtu.be/ByNuRXml63M


משחר לטרף:

https://youtu.be/dxfIKcE4bz0


מביא מתנה:

https://youtu.be/5aJT1U--5xg


גוזלי הכחל גדלים:

https://youtu.be/8Y3K65c3DuM?t=48


הכחל מקרוב:

https://youtu.be/hbnXdJP4igE


ומעט על נפוליאון שחיפש את האוצר בעין כחל:

https://youtu.be/V4QsRYVMuU0

מרבית החוקרים גורסים שהדורס החזק ביותר בעולם הוא עיט ההרפיה. יש לו טפרים באורך של 12 סנטימטרים (הכי ארוכים ביחס לגודל גופו) והוא כבר נצפה נושא בעלי חיים במשקל של 7 קילוגרם!

ההרפייה היא לא רק העוף החזק ביותר מבין העופות הדורסים בעולם והעיט הגדול ביותר מבין העיטים - היא גם הציפור הלאומית של פנמה.


הנה סרטון קצר שמציג את עיט ההרפיה בזמן ציד:

http://youtu.be/cwFvs-j_tGk

הפינגוין הקיסרי (Emperor penguins), הגדול בפינגוינים בעולם, חי בקוטב הדרומי, הידוע בשמו אנטרקטיקה.

הפינגווין הקיסרי הזכר מקבל את הביצה להשגחתו, מיד לאחר שהנקבה הטילה אותה. משלב זה, נושא הפינגוין הקיסרי את הביצה בין כפות רגליו.

הוא עושה זאת גם לאחר שהביצה בוקעת והצאצא בוקע ממנה. גם אחרי-כן הפינגוין הזכר ממשיך לגדל בין רגליו את צאצאו, עד שהוא גדל.


הנה זכר הפינגווין הקיסרי מקבל את הביצה מהאם ושומר עליה:

http://youtu.be/RYvachfdpPI


וכך חוזרות הנקבות בקיץ:

http://youtu.be/MfstYSUscBc

גוזלי הציפורים נולדים חלשים, עוורים ועירומים. הם זקוקים להרבה מאד מזון כדי לגדול. ההורים עובדים קשה מאד ולאורך כל היום הם עפים ומביאים להם זחלים, תולעים וחרקים.

עשרות ומאות פעמים ביום מביאים הורי הציפורים מזון לגוזלים. כנראה שהשיא הוא של ציפור בשם ירגזי, שמביאה אוכל לגוזליה אפילו 900 פעמים ביום אחד!


הנה אמהות הציפורים מאכילות את הגוזלים:

https://youtu.be/jnrpqv2M4Bc


ירקון מאכיל את גוזליו ואז אוסף את הלשלשת שלהם וכך מנקה את הקן (עברית):

https://youtu.be/TjrIa9qdPng


העפרוני מביא שוב ושוב מזון לגוזלים:

https://youtu.be/TdQ_SA1JCs4


חלוקת תפקידים בקן של עיט הדגים - הזכר מביא דג והאם בוצעת פיסות בשר קטנות ומאכילה את הגוזלים:

https://youtu.be/R9ynRqnZr4Y


זה רק חלק קטן ממה שעושים העופות למען גוזליהם (עברית):

https://youtu.be/SFP-5IJ4Mzg?long=yes

מסתבר שבעולם הטבע יש לא מעט דברים מעניינים. אחד המסקרנים שבהם הוא היכולת של ציפורים לעוף למרחקים עצומים ובלתי נתפסים במהלך חייהן.

חלק מהכוח לבצע את המשימה הזו נעוץ בצורת היחסים שלהן זו עם זו. מסתבר ששיתוף הפעולה והיחסים בלהקת ציפורים נודדות הוא מדהים והוא מדגים עד כמה שיתוף פעולה יכול לחזק את הפרט ולהביאו לשיאים של יכולת, ביחד עם חבריו.


הנה סרטון שמדגים את שיתוף הפעולה הזה (עברית):

http://youtu.be/hvfTiy4ZrnA


שימו לב למבנה התעופה המאורגן שלהן מקרוב:

https://youtu.be/owiwCIhc0I0



ולהקות הענק בנדידתן:

https://youtu.be/nZSkitrLE34

זרזיר הבקר (Oxpecker) היא ציפור אפריקאית שמנקה את גופם של אנטילופות, פרים ופרות ויונקים גדולים רבים מהחרקים שנמצאים בתוך פרוותם. זוהי דוגמה לסימביוזה - שיתוף פעולה בטבע.

איך זה קורה? - היונק מתנקה על ידי זרזיר הבקר, שבעצם אוכל את החרקים המטרידים אותו ומתרכזים על גופו. כך מוצא לו הזרזיר אוכל מזין, על גוף הבהמה, בתמורה לעבודתו. הזרזירים הללו גם מנקים את פצעי החיות מהדם ולא פעם גם מזהמים בשל כך את הפצע, אבל מה לעשות - זה המחיר בטבע על טיפול רפואי חינם...


הנה זרזיר הבקר והארוחות שלו:

http://youtu.be/Qqa0OPbdvjw


וזרזירי הבקר מנקים בופאלו:

http://youtu.be/5MfrsKJailo

הציפורים שרות לרוב כדי להעביר מידע או לתקשר עם ציפורים אחרות. לציפורים שונות, במיוחד לציפורי שיר, יש שירה אופיינית משלהן. בעולם יש מעל 4,000 מינים של ציפורי שיר.

פעמים רבות הציפור שרה כדי לומר "זה השטח שלי!" ולהצהיר על המקום שבו הן נמצאות כטריטוריה (שטח) שלהן. יש גם ציפורים ששרות עם הזריחה ביחד, במיוחד בעונת האביב.


הנה ההסבר ללמידה של שירת הציפורים (מתורגם):

https://youtu.be/r5_ZSnFDPRg


צפו והאזינו לשירת הציפורים:

http://youtu.be/CLyPudpzTKI