שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהן הציפורים?
יש בעולם 18 אלף מיני ציפורים שונים. הם בעלי כנפיים המורכבות מנוצות ומאפשרות להם לעוף, להתחמם ולגונן על הגוזלים שלהם.
יש לציפור ולעוף גם מקור, המשמש לתפיסת מזון ולאכילה, אך גם לניקוי הנוצות ואפילו ככלי עבודה - לניקור עצים למשל.
כדי לשמור על הביצים והגוזלים שלהם, בונים הציפורים קן. בתוכו מטילה הנקבה את הביצים ודוגרת עליהן. כשיבקעו הביצים והגוזלים ייצאו מהן, הם יחיו בקן במשך תקופה, כשההורים מביאים להם אוכל במקור ומאכילים אותם. כך יהיה, עד שיגדלו הגוזלים, יפרשו כנפיים ויהפכו לציפורים שעפים לחייהם שלהם.
להיכרות עם מיני ציפורים שונים - היכנסו לתגית "ציפורים" ומינים בארצנו בתגית "ציפורי ישראל".
הנה ההורים של הציפורים - יצורים מעופפים מעידן הדינוזאורים שמהם יגיעו הציפורים (עברית):
https://youtu.be/NoD73rhFWYA
כך התפתחו נוצות הציפורים (מתורגם):
https://youtu.be/hPLgfGX1I5Y
הסבר על הציפורים לילדים (עברית):
https://youtu.be/tMZ0LYLJE_I
ומעניינת מאד היא שירת הציפורים - האם היא מוסיקה או שיש לה משמעויות אחרות? (עברית)
https://youtu.be/92sjAe_UFr4?long=yes
מה הקשר בין ציפורים לדינוזאורים?
אמנם הדינוזאורים נכחדו אבל החוקרים נוטים לחשוב שמקורם של הציפורים הוא בדינוזאורים. למעשה, טוענים המדענים, חיו תקופה מסוימת הדינוזאורים, לצד מיני הציפורים הראשונים, לפני שנכחדו. כיום יצאו מאותם דינוזאורים 18 אלף מינים שונים של ציפורים!
במיוחד מוזכר כקרוב לציפורים סוג של דינוזאור חדש שקיבל את השם "ארוסטיאון". היו לו זרועות ארוכות, שהפכו במהלך מליוני שנים של אבולוציה לכנפיים. מחזקות את ההשערה הזו גם העצמות המאובנות והחלולות שלו, שנמצאו בפטגוניה שבארגנטינה, כיוון שהן דומות לאלה של הציפורים.
המבנה החלול של העצמות מאפשר לציפורים להיות קלות יותר ומסייע להן לייעל את נשימתם ומסתבר שלמין הדינוזאור הזה היו בדיוק אותן עצמות. גם ההתרבות באמצעות ביצים, שמשותפת לציפורים ולדינוזאורים, מעידה על הקשר הסביר בין המינים.
לטענת מדענים הממצאים הללו הם "החוליה החסרה" להוכחת הקשר שבין ציפורים ודינוזאורים, אבל הארכאופטריקס הוא שנחשב בעיני רבים מהמדענים לציפור הקדומה ביותר שקיימת.
למעשה, הארכאופטריקס שהתקיים לפני 150 מיליון שנה היה זוחל מעופף. גודלו היה כמו של עורב והיו לו נוצות כמו של ציפור. אבל שיניו וזנבו של הארכאופטריקס דמו לאלה של הזוחלים.
הנה סרטון אנימציה נהדר שמראה את התפתחות הדינוזאורים לציפורים שאנו מכירים:
https://youtu.be/XAzGC89n0S4
הסבר על הקשר בין דינוזאורים וציפורים (מתורגם):
http://youtu.be/hPLgfGX1I5Y?t=13s
האובירפטוריד הקדמוני שממש נראה כמו ציפור ענקית. הנקבה מגנה על הקן שלה מדינוזאורים טורפים:
http://youtu.be/TtOfCaYhjzk
ההשערה המדעית של הציפורים שנוצרו מהדינוזאורים:
http://youtu.be/j5KjCn7B6mU
המיקרורפטור והפטרוזאורוס - המינים המעופפים הראשונים:
https://youtu.be/Wd17nCnU2bY
הסבר על הפיכת הדינוזאורים לציפורים:
https://youtu.be/0-7iXyYS0uw
והציפורים המופלאות שיצאו מהם:
http://youtu.be/SeHmqKoisT4
כמה הנחליאלי מחקה ציפורים?
הנחליאלי (Wagtail ובשמו המדעי Motacilla) הוא ציפור שיר קטנה וחום-אפרפרה, דקת-גו ומקור, לא בולטת במיוחד מבחינה ויזואלית, אך מפורסמת בכל העולם בזכות שירתה המרהיבה.
את השם העברי "נחליאלי" העניק לו מנדלי מוכר ספרים, בספרו "תולדות הטבע" משנת 1886. הסיבה שהוא מקנן בסמוך לקרקע, בתוך שיחים עבותים וליד מקור מים, כמו גדות הנחלים ומכאן ה"נחל" שבו מתחיל השם. את הקן, אגב, הוא בונה מחומרים צמחיים ומרפד אותם בנוצות ושיער.
הנחליאלי הצהוב נמנה על ציפורי השיר הנודדות לישראל. הוא שייך למשפחת הקיכליים והוא בעל אחד מהרפרטוארים המוסיקליים העשירים בעולם הציפורים.
בגודל של דרור, עם זנב ורגליים ארוכים משלו, הנחליאלי מתעופף בקלילות ומעדיף סבכים צפופים, יערות גלריה ואזורי מעיינות. נוצות הזנב שלו נעות ללא הפסקה בזמן ההליכה. הוא ניזון מחרקים קטנים, זחלים ועכבישים שהוא צד בעיקר בשעות הדמדומים והלילה. בסתיו הוא מוסיף לתפריט גם פירות רכים וגרגרים.
אחרי דגירה של שבועיים מטילה נקבת הנחליאלי בין 4 ל-7 ביצים בכל הטלה ואז מאכילה את הגוזלים עד שהם גדלים ועוזבים את הקן.
אבל תופעה הכי מרהיבה היא השירה של הנחליאלי. הוא שר בעיקר בלילות, במיוחד באביב ובתחילת הקיץ. והוא גם אלוף החיקויים, שמסוגל לייצר למעלה מ-200 תווים שונים ולחקות קולות של מגוון מיני ציפורים אחרים.
בתרבות המערבית הנחליאלי הפך לסמל של רומנטיקה ויופי מוסיקלי. שייקספיר (Shakespeare) הזכיר אותו ב"רומיאו ויוליה" והמשורר הנודע קיטס (Keats), ג'ון קיטס, כתב עליו שיר שנחשב לאחד מפסגות השירה האנגלית. גם במיתולוגיה היוונית הנחליאלי מככב וקשור למיתוס של פילומלה (Philomela) שהפכה לציפור.
הנה הנחליאלים למיניהם (עברית):
https://youtu.be/yl-jCShyJts
על הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/LInV6R9mS6E
הנחליאלי האפור:
https://youtu.be/hnR195RXNCI
ציוציו של הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/bdWCMw2gCfg
השיר "נחליאלי קטן" בביצוע יפה ירקוני (עברית):
https://youtu.be/CtByO418xBE
ו"נחליאלי" של מתי כספי (עברית):
https://youtu.be/NrDpGlYrmHo
מהי ציפור הכחל האקרובטית ואיך נפוליאון ואיפור קשורים לעניין?
ציפור. מושב. מעיין ואוצר קדום - על איזו כחל נתחיל לספר?
כָּחָל (European roller) הוא עוף אקרובטי של ממש, יפה להפליא, עוף טורף ממשפחת הכחלאים (Coraciidae).
הכחל ידועה באקרובטיקה המעולה שהיא מבצעת, בהסוואה הצבעונית שלה ובצווחות החביבות שהיא משמיעה, מהתכונות של משפחת העופות הזו.
הכחלאים ידועים בתרגילי האירובטיקה המרהיבים שהם מבצעים בעונת החיזור. בהתקדמותם על הקרקע הם לא ממש הולכים, אלא מקפצים, אבל באוויר - הם מעופפים מצויינים.
יופיה הססגוני של ציפור הכחל הוא פונקציונלי. זהו יופי שיש לו תפקיד, מטרה הישרדותית ויתרון אבולוציוני. איך קשור הצבע לאבולוציה? - אז הסוד של עופות הכחל הוא בצבע התכול הדומיננטי שלהם - צבע שמיטיב להסוות את הכחל על רקע השמיים. באוויר שומר הצבע הזה על הכחל מעופות דורסים, המתקשים להבחין בו מרחוק.
על פני האדמה, צבע התכלת הזה גם מסווה את הכחל מהטרף שלה. בזכות גוון התכלת מתקשים להבחין בה חיפושיות, חרגולים, צרצרים, עקרבים, מכרסמים, חגבים ואפילו צפרדעים, המביטים מהקרקע כלפי מעלה. כשהם מפספסים את הכחל על רקע השמיים, יש לו יתרון ענק. הוא ממתין לשעת כושר ולפתע, כשהם רגועים ולא מודעים להימצאו שם, הכחל מזנק בתעופה מרהיבה, היישר מענף העץ אל הארוחה שלו.
כמו העורבני והשרקרק, הכחל מוכר בטבע גם כצווחן לא קטן. בריקוד החיזור שלו, למשל, הוא משלב את הצווחות שלו עם מעוף ראוותני, גלגולים באוויר, נסיקה למעלה וצלילת ספירלה למטה. אגב, הצלילה הזו מזכירה סיבוב של בורג ומכאן הכחל זכה לשמו הלועזי Roller. החיזור הזה מכיל גם מופע יכולת נחמד. זה קורה כשהזכר, כדי להראות לנקבה את יכולותיו המדהימות בתעופה, משליך לא פעם אבנים קטנות באוויר ואז ממהר לתפוס אותן בצלילה מדויקת למטה. כמובן שגם את המעוף האווירובטי הזה מלווה הכחל בצווחות של התלהבות...
#אגדת מטמון כחל
השם הזה, כָּחָל, הוא שם עתיק מאוד. בתרבויות המזרח התיכון של ימי קדם ידועה אבקת הכחל התכולה, שנטחנה מאבן ושימשה לאיפור העיניים. חוץ מצבעי עיניים השתמשו בה אז גם לרקיחה של תרופות. עד היום הערבים והדרוזים קוראים לאבקה הזו "כוחול".
"עין-כחל" הוא היום שמו של מעיין גדול השוכן על אם הדרך מטבריה לצפת. הוא ממוקם צפונית-מערבית לכנרת. בסמוך לו יש גם מושב הנקרא על שמו, "כחל".
אבל המעיין הזה, "עין-כחל", הוא עתיק מאוד. בדיוק אליו, מספרים ההיסטוריונים, שלח נפוליאון את חייליו, עת ניסה לכבוש את ארץ ישראל, כדי שימצאו בו את המטמון העתיק שלפי האגדה הוסתר לידו.
הבסיס לסיפור המטמון הזה הוא ככל הנראה בסיפורי רבנים, מקובלים וסופרים יהודים. משהו על אוצר גנוז, שהוסתר בהר הגבוה שממזרח לעין-כחל. לפי האגדה אמור להיות בראש ההר שער חסום ומוסתר. מאחוריו גנוזים כלי הקודש הקדומים של בית המקדש היהודי.
יתכן שמקור הכתובים הללו באגדה שנלחשה פה ושם באירופה של ימי הביניים, אולי אף הגיעה בתקופת מסעי הצלב. האגדה דיברה על אוצרות בית המקדש הגנוזים שהוטמנו באזור זה. צריך לזכור שלא רחוק מכאן הובסו הצלבנים בקרב מכריע, בידי צבאו של המצביא המוסלמי צלח א-דין.
נחזור למטמון. לפי הספר "שערי ירושלים" של החוקר והכותב משה ריישר, חפרו חיילי נפוליאון כמעט את חצי ההר, אבל נכשלו ולא מצאו שם דבר. הכישלון, לפי ריישר, נובע מכך שהאוצר הקדוש הוסתר היטב ולא יוכל להתגלות לאיש, עד שיבוא משיח בן דוד.
זה היה ב-1799, שנה בה ניסה הקיסר הצרפתי לכבוש את צפון הארץ, אחרי שכבש את דרומה. בעכו המבוצרת היטב הוא נעצר. ניתן לשער שחולשתו בכיבוש העיר שנשלטה על ידי התורכים העות'מנים נבעה גם מפיצול הכוחות שכפה עליו חיפוש האוצר הזה בזמן שהוא וחייליו זקוקים לכל חייל ולוחם.
אז את אותו מטמון המקדש לא מצאו המחפשים, לא נפוליאון ולא אחרים. רבים חלמו וניסו לגלות אותו, אבל כלום. ליד המעיין שוכן היום מושב כחל. ציפורי הכחל מבקרות אותו בסתיו, במעופן לאפריקה, וישובו בכל אביב, בדרכן בחזרה. נפוליאון הפך גם הוא לאגדה ורק אוצר כלי המקדש האבודים, קיים או לא, טמון איפה שהוא, אולי בראשם, בדמיונם ובחלומותיהם של המחפשים, מבלי לגלות את סודו לאיש.
הנה הכחל בארוחה ובמעופו:
https://youtu.be/5ABZ5QK4Ezc
שיר המתאר את ציפור הכחל (עברית):
https://youtu.be/ByNuRXml63M
משחר לטרף:
https://youtu.be/dxfIKcE4bz0
מביא מתנה:
https://youtu.be/5aJT1U--5xg
גוזלי הכחל גדלים:
https://youtu.be/8Y3K65c3DuM?t=48
הכחל מקרוב:
https://youtu.be/hbnXdJP4igE
ומעט על נפוליאון שחיפש את האוצר בעין כחל:
https://youtu.be/V4QsRYVMuU0
למה עופות וציפורים משנים צבע?
עופות רבים משנים את צבע הנוצות שלהם, כדי להסוות את עצמם מפני טורפים. שֶׂכְוִי הַשֶּׁלֶג למשל, או שכווי הצפון, משנה את צבע נוצותיו לפני כל חורף לצבע לבן, שמסווה אותו היטב בשלג. באביב חוזר שכווי השלג לנוצותיו בגוון החום-אפרפר, עם הכתמים הלבנים. לזכרים יש גם נקודות אדומות בלחיים.
כך עוברות להן העונות והשכווי של הצפון יודע להשיל צבע ולהחליפו, בהתאם לעונות ולסכנות האורבות לו בכל אחת מהן. הוא משתלב טוב יותר בנוף ועופות דורסים רואים אותו הרבה פחות.
הנה שכווי השלג ולבוש החורף שלו:
http://youtu.be/T3DD4U2snHs
ושכווי השלג בצבעי הקיץ, נטמע בנוף טוב יותר:
http://youtu.be/aCw1FSZJFT8
מה אוכל זרזיר הבקר?
זרזיר הבקר (Oxpecker) היא ציפור אפריקאית שמנקה את גופם של אנטילופות, פרים ופרות ויונקים גדולים רבים מהחרקים שנמצאים בתוך פרוותם. זוהי דוגמה לסימביוזה - שיתוף פעולה בטבע.
איך זה קורה? - היונק מתנקה על ידי זרזיר הבקר, שבעצם אוכל את החרקים המטרידים אותו ומתרכזים על גופו. כך מוצא לו הזרזיר אוכל מזין, על גוף הבהמה, בתמורה לעבודתו.
הזרזירים הללו גם מנקים את פצעי החיות מהדם ולא פעם גם מזהמים בשל כך את הפצע, אבל מה לעשות - זה המחיר בטבע על טיפול רפואי חינם...
הנה זרזיר הבקר והארוחות שלו:
http://youtu.be/Qqa0OPbdvjw
וזרזירי הבקר מנקים בופאלו:
http://youtu.be/5MfrsKJailo
האם התנינן מנקה את שיני התנין?
לסימביוזה (symbiosis), שיתוף הפעולה בין בעלי חיים, יש לא מעט דוגמאות נפלאות. אחת הראשונות שביניהן הייתה בדותה מדעית מימי יוון הקדומה. לפיה מתקיימת סימביוזה בין ציפור קטנה, תנינן מצרי (Egyptian plover), לבין תנין היאור האימתני (Nile crocodile).
היה זה ככל הנראה החוקר היווני פליניוס, ש"גילה" שבעת שהתנין פותח את פיו, נכנס התנינן היישר לפיו ומנקה את שיניו מחתיכות בשר ושיירי המזון שנותרו עליהן.
הטענה שהחופמן המצרי היא ציפור חסרת פחד שנכנסת היישר לתוך פיו של תנין, כדי לאכול פיסות בשר שתקוע בשיניו ובו בזמן גם לנקות את שיניו.
כבר שנים רבות שראו בכך את אחת הצורות המדהימות של הסימביוזה בטבע - שיתוף פעולה אמיתי המבוסס על אמון טבעי, אינטרסים משותפים והישרדות בריאה בטבע.
אבל האם יתכן שאחת הדוגמאות העתיקות ביותר לסימביוזה היא בעצם בדיה מדעית לכל דבר?
כיום יודעים הזואולוגים לומר שבין תנינן מצרי לתנין היאור אין כל רמז לשיתוף פעולה של ממש. כך יצא שהאגדה, שאף העניקה לציפור את שמה העברי, לא נמצאה כנכונה.
אגב, זה יכול להסתדר היטב עם העובדה שחוקרים מצאו שאותו פליניוס בדה, הגזים או לפחות לא דייק בלא מעט "עובדות מדעיות" נוספות, שמצא לכאורה במחקריו.
וכך נוצרה אגדת עם, שנולדה בראשו של חוקר יווני לא רציני ובמשך אלפי שנים נתפסה כעובדה מדעית. יש הטוענים פה ושם שמצאו סימוכין לנושא, אבל דומה שהוכחות של ממש לסימביוזה הזו, בניגוד לרבות אחרות בטבע (בתגית "סימביוזה") קשה למצוא.
הנה סימביוזת התנינן עם תנין היאור:
https://youtu.be/KkNkm4sJccA
התנינן המצרי:
https://youtu.be/9NxUuJil-3Y
יש ציפורים שמקיימות יחסים סימביוטיים עם חיות גדולות:
https://youtu.be/Qqa0OPbdvjw
וזה גורלן של ציפורים שחיות בסביבת תנינים:
https://youtu.be/7YmfUXtN6og
איך הציפורים עפות?
האם שאלתם את עצמכם פעם איך ציפורים עפות? - אז ברור שיכולת התעופה של הציפורים היא תוצאה של הכנפיים והשרירים שמחוברים אליהן. בעזרתם ובזכות הגוף הקל והעצמות הקלות והחלולות של הציפורים, הם מצליחים להתרומם לאוויר ולדאות בו למרחקים גדולים מאד.
אבל אולי יעניין אתכם לדעת, שבניגוד למחשבה המיידית, זו לא תנועת הכנפיים, למעלה ולמטה, שמרימה את הציפורים אל על. גם לא צורת הכנף, צרה בחזית ורחבה באמצע. למעשה מדובר בתנועה של עיגולים קטנים בכנפיים, משהו שיותר מזכיר חתירה מאשר נפנוף כנפיים נלהב.
והנה הציפורים מעופפות באוויר, שבנפנוף הכנפיים יכול להגיע אל מתחת לכנפיהן ולשאת אותן למעלה. אבל האוויר הזה, לא הוא המסביר האמיתי של תעופת הציפור למרחקים. הוא תנאי הכרחי לתעופה אבל אינו תנאי מספיק למעוף ארוך ולמרחק רב.
כי גם כשאנו יודעים שתנועת הכנפיים מאפשרת לציפור להתחיל לעוף, דרוש עוד משהו כדי שתוכל לעוף למרחקים גדולים של ממש. הרי ברור שאחרי פרק זמן מסוים, במיוחד לציפורים הגדולות יותר, ההנעה המרובה של הכנפיים היא פעולה מעייפת מאד.
זה בהחלט נכון ולכן, כדי לעוף באוויר, הציפורים נעזרות ב... אוויר עצמו. מדובר לא בסתם אוויר אלא באוויר חם שמסייע להן לעוף למרחקים.
אבל איך זה עובד בדיוק? - אז נכון שאנחנו יודעים שאוויר חם עולה תמיד למעלה? ונכון שאחרי זמן מה של נפנוף כנפיים, הציפורים עייפות? - ובכן, מסתבר שהן מוצאות באוויר זרמי אוויר חמים שנקראים "תרמיקות".
הציפורים פשוט "מתלבשות" על תרמיקה כזו, אותו זרם חם של אוויר, ופשוט דואות, כלומר גולשות על האוויר החמים הזה. השיטה הזו מזכירה דאון, שאין לו יכולת תנועה משל עצמו אבל הוא מצליח לדאות באוויר, לפעמים אפילו זמן רב ולמרחקים ארוכים.
הציפורים עושות כאן עיסקה מעולה. התעופה על זרם האוויר החם חוסכת להן מאמץ אדיר של הנעת כנפיים. אבל רגע - איך תרמיקה כזו, שהיא קצרה מאד, תוכל לשאת אותן למרחקים?
ובכן, במעופן ארוך הטווח, עפות הציפורים הגדולות, על התרמיקות, זרמי האוויר החמים שעולים מהקרקע.
על כל תרמיקה כזו הן "ירכבו" עד שתגיע לשיא הגובה שלה. אז גולשות הציפורים ממנה, בדאייה, היישר למטה. הן מוצאות תרמיקה חדשה, עליה הן ירכבו לאורך המקטע הבא של המעוף.
באופן כזה, מדלגות הציפורים מתרמיקה לתרמיקה ועושות את הדרך אל יעדן, במאמץ קטן הרבה יותר.
ראו כמה יפה התעופה והדאייה של הציפורים בנדידתן:
https://youtu.be/owiwCIhc0I0
כך ציפורים עפות:
https://youtu.be/3So7OMwNgy8
הכנפיים הן פאר האבולוציה של הציפורים:
https://youtu.be/4jKokxPRtck
הסבר פשוט לתעופת הציפורים:
https://youtu.be/8ysATS8g-ac
הסוד הוא בשרירים:
https://youtu.be/aFdvkopOmw0
על תעופת הציפורים בנדידה השנתית לארצות רחוקות (מתורגם):
https://youtu.be/Q-mMMpl_T80
מצלמה על מקור של פליקן מראה את התעופה מלמעלה:
http://youtu.be/_YEyzvtMx3s?t=11s
וצילום ממשדר שהותקן על גבו של נשר שעף:
http://youtu.be/G3QrhdfLCO8
איך הפלמינגו נעשים ורודים?
הפלמינגו (Flamingo) המצוי, בעברית שקיטן מצוי, נולד לבן או מעט אפור. אבל אנחנו מכירים אותו בדרך כלל בצבע הגזר הזה, מעין ורוד כתום כזה. אפילו את שמו "פלמינגו" הוא קיבל מהמילה "להבה" בפורטוגזית, ממש על שם הצבע האופייני הזה.
אז איך זה בדיוק קורה ומאיפה הוא מקבל את הגוון המיוחד שלו?
גוזלי פלמינגו נולדים עם נוצות אפורות-לבנות ומקור ישר, רחוק מהתדמית הצבעונית שכל כך מזוהה איתם. התשובה לשאלה איך הם הופכים לוורודים נמצאת בצלחת האוכל שלהם. זה אגב בדיוק כמו שצבע עורנו מושפע גם הוא ממה שאנחנו אוכלים.
הפלמינגו, שיש מהם 6 מינים ברחבי העולם, ניזונים מאצות זעירות, פלנקטון מיקרוסקופי, חסילונים ורודים שהם סרטני שרימפס ימי קטנטנים המכונים ארטמיה (Artemia) ומיקרו-אורגניזמים נוספים החיים במים מלוחים או בביצות.
כל אלה מכילים פיגמנטים טבעיים בשם קרוטנואידים (carotenoids). אלה אותם חומרים שנותנים לגזר את צבעו הכתום ולעגבניות את הגוון האדום שלהם.
כשהוא אוכל, המקור המעוקל של הפלמינגו פועל כמסננת מתוחכמת: שוב ושוב ה הפלמינגו דוחף את חלקו התחתון של המקור אל מתחת למים הרדודים, אוסף כמה ליטרים של מים כל פעם ובולע כך מאות שרימפסים ומיקרו-אורגניזמים בכל ארוחה.
מערכת העיכול של הפלמינגו מפרקת את הקרוטנואידים, בעיקר בטא-קרוטן (beta-carotene) וקנתקסנתין (canthaxanthin). החומרים הללו מופצים מיד לאחר מכן דרך מחזור הדם אל הנוצות, המקור והרגליים.
תהליך צבירת הצבע הוא איטי: גוזל צעיר עשוי להישאר אפור עד גיל שנתיים, לפעמים 3 שנים, עד שהוא מגיע לשיא הצבע.
בגני חיות רבים התגלתה בעבר בעיה תזונתית. הפלמינגו שלא קיבלו תזונה עשירה מספיק בקרוטנואידים החווירו בהדרגה ואף הלבינו לחלוטין. כדי למנוע זאת, מוסיפים כיום בגני חיות תוספי מזון מיוחדים כמו תוסף צבע או ירקות עשירים בבטא-קרוטן כמו גזר, סלק וגמבה, הכל כדי שהפלמינגו ישמרו על הצבע האופייני שלהם.
בחברת הפלמינגו משמשת עוצמת הגוון מעין סמן חברתי הכרחי. בטקסי החיזור, זכרים ונקבות מחזרים אחרי בני זוג עם נוצות ורודות עזות, שכן הצבע שלהם מעיד על יכולת מעולה למצוא מזון.
והאמת שכבר במהלך גידול הגוזלים מפרישים ההורים מהוושט שלהם חלב יבול (crop milk), נוזל מזין שמכיל חלק מהפיגמנטים הוורודים שלהם. בתקופה זו צבעם של ההורים דוהה זמנית, כשהגוזלים מקבלים את מנת הצבע הראשונה שלהם.
הנה סרטון על הפלמינגו:
https://youtu.be/TT12wCEq0gA?t=56s&end=2m02s
כך הוא נולד ונעשה ורוד:
https://youtu.be/zhVPoll3LUA
רציתם את זה בקצרה? - הגדילו למסך מלא:
https://youtu.be/JyuYvwUNczk
יש בעולם 18 אלף מיני ציפורים שונים. הם בעלי כנפיים המורכבות מנוצות ומאפשרות להם לעוף, להתחמם ולגונן על הגוזלים שלהם.
יש לציפור ולעוף גם מקור, המשמש לתפיסת מזון ולאכילה, אך גם לניקוי הנוצות ואפילו ככלי עבודה - לניקור עצים למשל.
כדי לשמור על הביצים והגוזלים שלהם, בונים הציפורים קן. בתוכו מטילה הנקבה את הביצים ודוגרת עליהן. כשיבקעו הביצים והגוזלים ייצאו מהן, הם יחיו בקן במשך תקופה, כשההורים מביאים להם אוכל במקור ומאכילים אותם. כך יהיה, עד שיגדלו הגוזלים, יפרשו כנפיים ויהפכו לציפורים שעפים לחייהם שלהם.
להיכרות עם מיני ציפורים שונים - היכנסו לתגית "ציפורים" ומינים בארצנו בתגית "ציפורי ישראל".
הנה ההורים של הציפורים - יצורים מעופפים מעידן הדינוזאורים שמהם יגיעו הציפורים (עברית):
https://youtu.be/NoD73rhFWYA
כך התפתחו נוצות הציפורים (מתורגם):
https://youtu.be/hPLgfGX1I5Y
הסבר על הציפורים לילדים (עברית):
https://youtu.be/tMZ0LYLJE_I
ומעניינת מאד היא שירת הציפורים - האם היא מוסיקה או שיש לה משמעויות אחרות? (עברית)
https://youtu.be/92sjAe_UFr4?long=yes
אמנם הדינוזאורים נכחדו אבל החוקרים נוטים לחשוב שמקורם של הציפורים הוא בדינוזאורים. למעשה, טוענים המדענים, חיו תקופה מסוימת הדינוזאורים, לצד מיני הציפורים הראשונים, לפני שנכחדו. כיום יצאו מאותם דינוזאורים 18 אלף מינים שונים של ציפורים!
במיוחד מוזכר כקרוב לציפורים סוג של דינוזאור חדש שקיבל את השם "ארוסטיאון". היו לו זרועות ארוכות, שהפכו במהלך מליוני שנים של אבולוציה לכנפיים. מחזקות את ההשערה הזו גם העצמות המאובנות והחלולות שלו, שנמצאו בפטגוניה שבארגנטינה, כיוון שהן דומות לאלה של הציפורים.
המבנה החלול של העצמות מאפשר לציפורים להיות קלות יותר ומסייע להן לייעל את נשימתם ומסתבר שלמין הדינוזאור הזה היו בדיוק אותן עצמות. גם ההתרבות באמצעות ביצים, שמשותפת לציפורים ולדינוזאורים, מעידה על הקשר הסביר בין המינים.
לטענת מדענים הממצאים הללו הם "החוליה החסרה" להוכחת הקשר שבין ציפורים ודינוזאורים, אבל הארכאופטריקס הוא שנחשב בעיני רבים מהמדענים לציפור הקדומה ביותר שקיימת.
למעשה, הארכאופטריקס שהתקיים לפני 150 מיליון שנה היה זוחל מעופף. גודלו היה כמו של עורב והיו לו נוצות כמו של ציפור. אבל שיניו וזנבו של הארכאופטריקס דמו לאלה של הזוחלים.
הנה סרטון אנימציה נהדר שמראה את התפתחות הדינוזאורים לציפורים שאנו מכירים:
https://youtu.be/XAzGC89n0S4
הסבר על הקשר בין דינוזאורים וציפורים (מתורגם):
http://youtu.be/hPLgfGX1I5Y?t=13s
האובירפטוריד הקדמוני שממש נראה כמו ציפור ענקית. הנקבה מגנה על הקן שלה מדינוזאורים טורפים:
http://youtu.be/TtOfCaYhjzk
ההשערה המדעית של הציפורים שנוצרו מהדינוזאורים:
http://youtu.be/j5KjCn7B6mU
המיקרורפטור והפטרוזאורוס - המינים המעופפים הראשונים:
https://youtu.be/Wd17nCnU2bY
הסבר על הפיכת הדינוזאורים לציפורים:
https://youtu.be/0-7iXyYS0uw
והציפורים המופלאות שיצאו מהם:
http://youtu.be/SeHmqKoisT4
הנחליאלי (Wagtail ובשמו המדעי Motacilla) הוא ציפור שיר קטנה וחום-אפרפרה, דקת-גו ומקור, לא בולטת במיוחד מבחינה ויזואלית, אך מפורסמת בכל העולם בזכות שירתה המרהיבה.
את השם העברי "נחליאלי" העניק לו מנדלי מוכר ספרים, בספרו "תולדות הטבע" משנת 1886. הסיבה שהוא מקנן בסמוך לקרקע, בתוך שיחים עבותים וליד מקור מים, כמו גדות הנחלים ומכאן ה"נחל" שבו מתחיל השם. את הקן, אגב, הוא בונה מחומרים צמחיים ומרפד אותם בנוצות ושיער.
הנחליאלי הצהוב נמנה על ציפורי השיר הנודדות לישראל. הוא שייך למשפחת הקיכליים והוא בעל אחד מהרפרטוארים המוסיקליים העשירים בעולם הציפורים.
בגודל של דרור, עם זנב ורגליים ארוכים משלו, הנחליאלי מתעופף בקלילות ומעדיף סבכים צפופים, יערות גלריה ואזורי מעיינות. נוצות הזנב שלו נעות ללא הפסקה בזמן ההליכה. הוא ניזון מחרקים קטנים, זחלים ועכבישים שהוא צד בעיקר בשעות הדמדומים והלילה. בסתיו הוא מוסיף לתפריט גם פירות רכים וגרגרים.
אחרי דגירה של שבועיים מטילה נקבת הנחליאלי בין 4 ל-7 ביצים בכל הטלה ואז מאכילה את הגוזלים עד שהם גדלים ועוזבים את הקן.
אבל תופעה הכי מרהיבה היא השירה של הנחליאלי. הוא שר בעיקר בלילות, במיוחד באביב ובתחילת הקיץ. והוא גם אלוף החיקויים, שמסוגל לייצר למעלה מ-200 תווים שונים ולחקות קולות של מגוון מיני ציפורים אחרים.
בתרבות המערבית הנחליאלי הפך לסמל של רומנטיקה ויופי מוסיקלי. שייקספיר (Shakespeare) הזכיר אותו ב"רומיאו ויוליה" והמשורר הנודע קיטס (Keats), ג'ון קיטס, כתב עליו שיר שנחשב לאחד מפסגות השירה האנגלית. גם במיתולוגיה היוונית הנחליאלי מככב וקשור למיתוס של פילומלה (Philomela) שהפכה לציפור.
הנה הנחליאלים למיניהם (עברית):
https://youtu.be/yl-jCShyJts
על הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/LInV6R9mS6E
הנחליאלי האפור:
https://youtu.be/hnR195RXNCI
ציוציו של הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/bdWCMw2gCfg
השיר "נחליאלי קטן" בביצוע יפה ירקוני (עברית):
https://youtu.be/CtByO418xBE
ו"נחליאלי" של מתי כספי (עברית):
https://youtu.be/NrDpGlYrmHo
ציפור. מושב. מעיין ואוצר קדום - על איזו כחל נתחיל לספר?
כָּחָל (European roller) הוא עוף אקרובטי של ממש, יפה להפליא, עוף טורף ממשפחת הכחלאים (Coraciidae).
הכחל ידועה באקרובטיקה המעולה שהיא מבצעת, בהסוואה הצבעונית שלה ובצווחות החביבות שהיא משמיעה, מהתכונות של משפחת העופות הזו.
הכחלאים ידועים בתרגילי האירובטיקה המרהיבים שהם מבצעים בעונת החיזור. בהתקדמותם על הקרקע הם לא ממש הולכים, אלא מקפצים, אבל באוויר - הם מעופפים מצויינים.
יופיה הססגוני של ציפור הכחל הוא פונקציונלי. זהו יופי שיש לו תפקיד, מטרה הישרדותית ויתרון אבולוציוני. איך קשור הצבע לאבולוציה? - אז הסוד של עופות הכחל הוא בצבע התכול הדומיננטי שלהם - צבע שמיטיב להסוות את הכחל על רקע השמיים. באוויר שומר הצבע הזה על הכחל מעופות דורסים, המתקשים להבחין בו מרחוק.
על פני האדמה, צבע התכלת הזה גם מסווה את הכחל מהטרף שלה. בזכות גוון התכלת מתקשים להבחין בה חיפושיות, חרגולים, צרצרים, עקרבים, מכרסמים, חגבים ואפילו צפרדעים, המביטים מהקרקע כלפי מעלה. כשהם מפספסים את הכחל על רקע השמיים, יש לו יתרון ענק. הוא ממתין לשעת כושר ולפתע, כשהם רגועים ולא מודעים להימצאו שם, הכחל מזנק בתעופה מרהיבה, היישר מענף העץ אל הארוחה שלו.
כמו העורבני והשרקרק, הכחל מוכר בטבע גם כצווחן לא קטן. בריקוד החיזור שלו, למשל, הוא משלב את הצווחות שלו עם מעוף ראוותני, גלגולים באוויר, נסיקה למעלה וצלילת ספירלה למטה. אגב, הצלילה הזו מזכירה סיבוב של בורג ומכאן הכחל זכה לשמו הלועזי Roller. החיזור הזה מכיל גם מופע יכולת נחמד. זה קורה כשהזכר, כדי להראות לנקבה את יכולותיו המדהימות בתעופה, משליך לא פעם אבנים קטנות באוויר ואז ממהר לתפוס אותן בצלילה מדויקת למטה. כמובן שגם את המעוף האווירובטי הזה מלווה הכחל בצווחות של התלהבות...
#אגדת מטמון כחל
השם הזה, כָּחָל, הוא שם עתיק מאוד. בתרבויות המזרח התיכון של ימי קדם ידועה אבקת הכחל התכולה, שנטחנה מאבן ושימשה לאיפור העיניים. חוץ מצבעי עיניים השתמשו בה אז גם לרקיחה של תרופות. עד היום הערבים והדרוזים קוראים לאבקה הזו "כוחול".
"עין-כחל" הוא היום שמו של מעיין גדול השוכן על אם הדרך מטבריה לצפת. הוא ממוקם צפונית-מערבית לכנרת. בסמוך לו יש גם מושב הנקרא על שמו, "כחל".
אבל המעיין הזה, "עין-כחל", הוא עתיק מאוד. בדיוק אליו, מספרים ההיסטוריונים, שלח נפוליאון את חייליו, עת ניסה לכבוש את ארץ ישראל, כדי שימצאו בו את המטמון העתיק שלפי האגדה הוסתר לידו.
הבסיס לסיפור המטמון הזה הוא ככל הנראה בסיפורי רבנים, מקובלים וסופרים יהודים. משהו על אוצר גנוז, שהוסתר בהר הגבוה שממזרח לעין-כחל. לפי האגדה אמור להיות בראש ההר שער חסום ומוסתר. מאחוריו גנוזים כלי הקודש הקדומים של בית המקדש היהודי.
יתכן שמקור הכתובים הללו באגדה שנלחשה פה ושם באירופה של ימי הביניים, אולי אף הגיעה בתקופת מסעי הצלב. האגדה דיברה על אוצרות בית המקדש הגנוזים שהוטמנו באזור זה. צריך לזכור שלא רחוק מכאן הובסו הצלבנים בקרב מכריע, בידי צבאו של המצביא המוסלמי צלח א-דין.
נחזור למטמון. לפי הספר "שערי ירושלים" של החוקר והכותב משה ריישר, חפרו חיילי נפוליאון כמעט את חצי ההר, אבל נכשלו ולא מצאו שם דבר. הכישלון, לפי ריישר, נובע מכך שהאוצר הקדוש הוסתר היטב ולא יוכל להתגלות לאיש, עד שיבוא משיח בן דוד.
זה היה ב-1799, שנה בה ניסה הקיסר הצרפתי לכבוש את צפון הארץ, אחרי שכבש את דרומה. בעכו המבוצרת היטב הוא נעצר. ניתן לשער שחולשתו בכיבוש העיר שנשלטה על ידי התורכים העות'מנים נבעה גם מפיצול הכוחות שכפה עליו חיפוש האוצר הזה בזמן שהוא וחייליו זקוקים לכל חייל ולוחם.
אז את אותו מטמון המקדש לא מצאו המחפשים, לא נפוליאון ולא אחרים. רבים חלמו וניסו לגלות אותו, אבל כלום. ליד המעיין שוכן היום מושב כחל. ציפורי הכחל מבקרות אותו בסתיו, במעופן לאפריקה, וישובו בכל אביב, בדרכן בחזרה. נפוליאון הפך גם הוא לאגדה ורק אוצר כלי המקדש האבודים, קיים או לא, טמון איפה שהוא, אולי בראשם, בדמיונם ובחלומותיהם של המחפשים, מבלי לגלות את סודו לאיש.
הנה הכחל בארוחה ובמעופו:
https://youtu.be/5ABZ5QK4Ezc
שיר המתאר את ציפור הכחל (עברית):
https://youtu.be/ByNuRXml63M
משחר לטרף:
https://youtu.be/dxfIKcE4bz0
מביא מתנה:
https://youtu.be/5aJT1U--5xg
גוזלי הכחל גדלים:
https://youtu.be/8Y3K65c3DuM?t=48
הכחל מקרוב:
https://youtu.be/hbnXdJP4igE
ומעט על נפוליאון שחיפש את האוצר בעין כחל:
https://youtu.be/V4QsRYVMuU0
ציפורים
עופות רבים משנים את צבע הנוצות שלהם, כדי להסוות את עצמם מפני טורפים. שֶׂכְוִי הַשֶּׁלֶג למשל, או שכווי הצפון, משנה את צבע נוצותיו לפני כל חורף לצבע לבן, שמסווה אותו היטב בשלג. באביב חוזר שכווי השלג לנוצותיו בגוון החום-אפרפר, עם הכתמים הלבנים. לזכרים יש גם נקודות אדומות בלחיים.
כך עוברות להן העונות והשכווי של הצפון יודע להשיל צבע ולהחליפו, בהתאם לעונות ולסכנות האורבות לו בכל אחת מהן. הוא משתלב טוב יותר בנוף ועופות דורסים רואים אותו הרבה פחות.
הנה שכווי השלג ולבוש החורף שלו:
http://youtu.be/T3DD4U2snHs
ושכווי השלג בצבעי הקיץ, נטמע בנוף טוב יותר:
http://youtu.be/aCw1FSZJFT8
זרזיר הבקר (Oxpecker) היא ציפור אפריקאית שמנקה את גופם של אנטילופות, פרים ופרות ויונקים גדולים רבים מהחרקים שנמצאים בתוך פרוותם. זוהי דוגמה לסימביוזה - שיתוף פעולה בטבע.
איך זה קורה? - היונק מתנקה על ידי זרזיר הבקר, שבעצם אוכל את החרקים המטרידים אותו ומתרכזים על גופו. כך מוצא לו הזרזיר אוכל מזין, על גוף הבהמה, בתמורה לעבודתו.
הזרזירים הללו גם מנקים את פצעי החיות מהדם ולא פעם גם מזהמים בשל כך את הפצע, אבל מה לעשות - זה המחיר בטבע על טיפול רפואי חינם...
הנה זרזיר הבקר והארוחות שלו:
http://youtu.be/Qqa0OPbdvjw
וזרזירי הבקר מנקים בופאלו:
http://youtu.be/5MfrsKJailo
לסימביוזה (symbiosis), שיתוף הפעולה בין בעלי חיים, יש לא מעט דוגמאות נפלאות. אחת הראשונות שביניהן הייתה בדותה מדעית מימי יוון הקדומה. לפיה מתקיימת סימביוזה בין ציפור קטנה, תנינן מצרי (Egyptian plover), לבין תנין היאור האימתני (Nile crocodile).
היה זה ככל הנראה החוקר היווני פליניוס, ש"גילה" שבעת שהתנין פותח את פיו, נכנס התנינן היישר לפיו ומנקה את שיניו מחתיכות בשר ושיירי המזון שנותרו עליהן.
הטענה שהחופמן המצרי היא ציפור חסרת פחד שנכנסת היישר לתוך פיו של תנין, כדי לאכול פיסות בשר שתקוע בשיניו ובו בזמן גם לנקות את שיניו.
כבר שנים רבות שראו בכך את אחת הצורות המדהימות של הסימביוזה בטבע - שיתוף פעולה אמיתי המבוסס על אמון טבעי, אינטרסים משותפים והישרדות בריאה בטבע.
אבל האם יתכן שאחת הדוגמאות העתיקות ביותר לסימביוזה היא בעצם בדיה מדעית לכל דבר?
כיום יודעים הזואולוגים לומר שבין תנינן מצרי לתנין היאור אין כל רמז לשיתוף פעולה של ממש. כך יצא שהאגדה, שאף העניקה לציפור את שמה העברי, לא נמצאה כנכונה.
אגב, זה יכול להסתדר היטב עם העובדה שחוקרים מצאו שאותו פליניוס בדה, הגזים או לפחות לא דייק בלא מעט "עובדות מדעיות" נוספות, שמצא לכאורה במחקריו.
וכך נוצרה אגדת עם, שנולדה בראשו של חוקר יווני לא רציני ובמשך אלפי שנים נתפסה כעובדה מדעית. יש הטוענים פה ושם שמצאו סימוכין לנושא, אבל דומה שהוכחות של ממש לסימביוזה הזו, בניגוד לרבות אחרות בטבע (בתגית "סימביוזה") קשה למצוא.
הנה סימביוזת התנינן עם תנין היאור:
https://youtu.be/KkNkm4sJccA
התנינן המצרי:
https://youtu.be/9NxUuJil-3Y
יש ציפורים שמקיימות יחסים סימביוטיים עם חיות גדולות:
https://youtu.be/Qqa0OPbdvjw
וזה גורלן של ציפורים שחיות בסביבת תנינים:
https://youtu.be/7YmfUXtN6og
האם שאלתם את עצמכם פעם איך ציפורים עפות? - אז ברור שיכולת התעופה של הציפורים היא תוצאה של הכנפיים והשרירים שמחוברים אליהן. בעזרתם ובזכות הגוף הקל והעצמות הקלות והחלולות של הציפורים, הם מצליחים להתרומם לאוויר ולדאות בו למרחקים גדולים מאד.
אבל אולי יעניין אתכם לדעת, שבניגוד למחשבה המיידית, זו לא תנועת הכנפיים, למעלה ולמטה, שמרימה את הציפורים אל על. גם לא צורת הכנף, צרה בחזית ורחבה באמצע. למעשה מדובר בתנועה של עיגולים קטנים בכנפיים, משהו שיותר מזכיר חתירה מאשר נפנוף כנפיים נלהב.
והנה הציפורים מעופפות באוויר, שבנפנוף הכנפיים יכול להגיע אל מתחת לכנפיהן ולשאת אותן למעלה. אבל האוויר הזה, לא הוא המסביר האמיתי של תעופת הציפור למרחקים. הוא תנאי הכרחי לתעופה אבל אינו תנאי מספיק למעוף ארוך ולמרחק רב.
כי גם כשאנו יודעים שתנועת הכנפיים מאפשרת לציפור להתחיל לעוף, דרוש עוד משהו כדי שתוכל לעוף למרחקים גדולים של ממש. הרי ברור שאחרי פרק זמן מסוים, במיוחד לציפורים הגדולות יותר, ההנעה המרובה של הכנפיים היא פעולה מעייפת מאד.
זה בהחלט נכון ולכן, כדי לעוף באוויר, הציפורים נעזרות ב... אוויר עצמו. מדובר לא בסתם אוויר אלא באוויר חם שמסייע להן לעוף למרחקים.
אבל איך זה עובד בדיוק? - אז נכון שאנחנו יודעים שאוויר חם עולה תמיד למעלה? ונכון שאחרי זמן מה של נפנוף כנפיים, הציפורים עייפות? - ובכן, מסתבר שהן מוצאות באוויר זרמי אוויר חמים שנקראים "תרמיקות".
הציפורים פשוט "מתלבשות" על תרמיקה כזו, אותו זרם חם של אוויר, ופשוט דואות, כלומר גולשות על האוויר החמים הזה. השיטה הזו מזכירה דאון, שאין לו יכולת תנועה משל עצמו אבל הוא מצליח לדאות באוויר, לפעמים אפילו זמן רב ולמרחקים ארוכים.
הציפורים עושות כאן עיסקה מעולה. התעופה על זרם האוויר החם חוסכת להן מאמץ אדיר של הנעת כנפיים. אבל רגע - איך תרמיקה כזו, שהיא קצרה מאד, תוכל לשאת אותן למרחקים?
ובכן, במעופן ארוך הטווח, עפות הציפורים הגדולות, על התרמיקות, זרמי האוויר החמים שעולים מהקרקע.
על כל תרמיקה כזו הן "ירכבו" עד שתגיע לשיא הגובה שלה. אז גולשות הציפורים ממנה, בדאייה, היישר למטה. הן מוצאות תרמיקה חדשה, עליה הן ירכבו לאורך המקטע הבא של המעוף.
באופן כזה, מדלגות הציפורים מתרמיקה לתרמיקה ועושות את הדרך אל יעדן, במאמץ קטן הרבה יותר.
ראו כמה יפה התעופה והדאייה של הציפורים בנדידתן:
https://youtu.be/owiwCIhc0I0
כך ציפורים עפות:
https://youtu.be/3So7OMwNgy8
הכנפיים הן פאר האבולוציה של הציפורים:
https://youtu.be/4jKokxPRtck
הסבר פשוט לתעופת הציפורים:
https://youtu.be/8ysATS8g-ac
הסוד הוא בשרירים:
https://youtu.be/aFdvkopOmw0
על תעופת הציפורים בנדידה השנתית לארצות רחוקות (מתורגם):
https://youtu.be/Q-mMMpl_T80
מצלמה על מקור של פליקן מראה את התעופה מלמעלה:
http://youtu.be/_YEyzvtMx3s?t=11s
וצילום ממשדר שהותקן על גבו של נשר שעף:
http://youtu.be/G3QrhdfLCO8
הפלמינגו (Flamingo) המצוי, בעברית שקיטן מצוי, נולד לבן או מעט אפור. אבל אנחנו מכירים אותו בדרך כלל בצבע הגזר הזה, מעין ורוד כתום כזה. אפילו את שמו "פלמינגו" הוא קיבל מהמילה "להבה" בפורטוגזית, ממש על שם הצבע האופייני הזה.
אז איך זה בדיוק קורה ומאיפה הוא מקבל את הגוון המיוחד שלו?
גוזלי פלמינגו נולדים עם נוצות אפורות-לבנות ומקור ישר, רחוק מהתדמית הצבעונית שכל כך מזוהה איתם. התשובה לשאלה איך הם הופכים לוורודים נמצאת בצלחת האוכל שלהם. זה אגב בדיוק כמו שצבע עורנו מושפע גם הוא ממה שאנחנו אוכלים.
הפלמינגו, שיש מהם 6 מינים ברחבי העולם, ניזונים מאצות זעירות, פלנקטון מיקרוסקופי, חסילונים ורודים שהם סרטני שרימפס ימי קטנטנים המכונים ארטמיה (Artemia) ומיקרו-אורגניזמים נוספים החיים במים מלוחים או בביצות.
כל אלה מכילים פיגמנטים טבעיים בשם קרוטנואידים (carotenoids). אלה אותם חומרים שנותנים לגזר את צבעו הכתום ולעגבניות את הגוון האדום שלהם.
כשהוא אוכל, המקור המעוקל של הפלמינגו פועל כמסננת מתוחכמת: שוב ושוב ה הפלמינגו דוחף את חלקו התחתון של המקור אל מתחת למים הרדודים, אוסף כמה ליטרים של מים כל פעם ובולע כך מאות שרימפסים ומיקרו-אורגניזמים בכל ארוחה.
מערכת העיכול של הפלמינגו מפרקת את הקרוטנואידים, בעיקר בטא-קרוטן (beta-carotene) וקנתקסנתין (canthaxanthin). החומרים הללו מופצים מיד לאחר מכן דרך מחזור הדם אל הנוצות, המקור והרגליים.
תהליך צבירת הצבע הוא איטי: גוזל צעיר עשוי להישאר אפור עד גיל שנתיים, לפעמים 3 שנים, עד שהוא מגיע לשיא הצבע.
בגני חיות רבים התגלתה בעבר בעיה תזונתית. הפלמינגו שלא קיבלו תזונה עשירה מספיק בקרוטנואידים החווירו בהדרגה ואף הלבינו לחלוטין. כדי למנוע זאת, מוסיפים כיום בגני חיות תוספי מזון מיוחדים כמו תוסף צבע או ירקות עשירים בבטא-קרוטן כמו גזר, סלק וגמבה, הכל כדי שהפלמינגו ישמרו על הצבע האופייני שלהם.
בחברת הפלמינגו משמשת עוצמת הגוון מעין סמן חברתי הכרחי. בטקסי החיזור, זכרים ונקבות מחזרים אחרי בני זוג עם נוצות ורודות עזות, שכן הצבע שלהם מעיד על יכולת מעולה למצוא מזון.
והאמת שכבר במהלך גידול הגוזלים מפרישים ההורים מהוושט שלהם חלב יבול (crop milk), נוזל מזין שמכיל חלק מהפיגמנטים הוורודים שלהם. בתקופה זו צבעם של ההורים דוהה זמנית, כשהגוזלים מקבלים את מנת הצבע הראשונה שלהם.
הנה סרטון על הפלמינגו:
https://youtu.be/TT12wCEq0gA?t=56s&end=2m02s
כך הוא נולד ונעשה ורוד:
https://youtu.be/zhVPoll3LUA
רציתם את זה בקצרה? - הגדילו למסך מלא:
https://youtu.be/JyuYvwUNczk
איך ציפורים לא מתחשמלות?
הציפורים שעומדות על חוטי החשמל, עומדות על גבי חוט חשמל יחיד ולכן אינן יוצרות מעגל חשמלי סגור. רק מעגל סגור יכול לגרום להן להתחשמלות. תיאורטית, אם הציפורים היו עשויים מאותו חומר כמו חוט החשמל הן היו מתחשמלות, אבל זה כמובן שונה ומפני שההתגדות שלה הרבה יותר גבוהה מאשר של החוט, החשמל "מעדיף" לעבור בחוט ומדלג על הציפור.
אם הן יגעו בשני חוטי חשמל שונים, או בחוט חשמל ובעמוד עצמו או או בחוט חשמל ובאדמה, בתנאים כאלה ייווצר מעגל חשמלי סגור, והן יתחשמלו מיד.
ואכן, מי שנמצאות בסכנה הן ציפורים גדולות, שמוטת הכנפיים שלהן רחבה, כלומר כנפיהן יכולים לגעת בו-זמנית בשני חוטי חשמל שונים. אנחנו כבר יודעים מה קורה כשנוגעים בשני חוטי חשמל, נכון? - מתחשמלים!
הנה הסבר לזה שציפורים לא מתחשמלות מחוטי חשמל שעליהם הן עומדות:
https://youtu.be/rtnmCf2QFTc
כך ציפורים נמצאות על כבלי חשמל עם אלפי וולטים ולא מתחשמלות:
http://youtu.be/xVfBTsUSCgQ
ומנגד - על התחשמלות הנשרים הגדולים (עברית):
http://youtu.be/SO4wzMx4T48?t=22s
הציפורים שעומדות על חוטי החשמל, עומדות על גבי חוט חשמל יחיד ולכן אינן יוצרות מעגל חשמלי סגור. רק מעגל סגור יכול לגרום להן להתחשמלות. תיאורטית, אם הציפורים היו עשויים מאותו חומר כמו חוט החשמל הן היו מתחשמלות, אבל זה כמובן שונה ומפני שההתגדות שלה הרבה יותר גבוהה מאשר של החוט, החשמל "מעדיף" לעבור בחוט ומדלג על הציפור.
אם הן יגעו בשני חוטי חשמל שונים, או בחוט חשמל ובעמוד עצמו או או בחוט חשמל ובאדמה, בתנאים כאלה ייווצר מעגל חשמלי סגור, והן יתחשמלו מיד.
ואכן, מי שנמצאות בסכנה הן ציפורים גדולות, שמוטת הכנפיים שלהן רחבה, כלומר כנפיהן יכולים לגעת בו-זמנית בשני חוטי חשמל שונים. אנחנו כבר יודעים מה קורה כשנוגעים בשני חוטי חשמל, נכון? - מתחשמלים!
הנה הסבר לזה שציפורים לא מתחשמלות מחוטי חשמל שעליהם הן עומדות:
https://youtu.be/rtnmCf2QFTc
כך ציפורים נמצאות על כבלי חשמל עם אלפי וולטים ולא מתחשמלות:
http://youtu.be/xVfBTsUSCgQ
ומנגד - על התחשמלות הנשרים הגדולים (עברית):
http://youtu.be/SO4wzMx4T48?t=22s
מהם תפקידי המקור אצל העופות?
המקור (Beak) של העופות הוא איבר רב-תכליתי, חיוני ובעל תפקידים שונים לחייהם של עופות וציפורים.
#תפקידיו של המקור אצל עופות
תפקידים שונים יש למקור של העוף:
אכילה - התפקיד הכי ברור של המקור הוא בתור אמצעי לאיסוף ואכילת מזון. המקור מאפשר לעוף לתפוס, להחזיק ולפרק את מזונו לחתיכות קטנות, שהוא יכול לבלוע.
האכלה - המקור חשוב לטיפול בצאצאים של העוף. הוא משמש להאכלת הגוזלים הקטנים, במזון מפורק שמתאים ליכולת העיכול שלהם.
בניית הקן - גם בבנייה של הקן יש למקור תפקיד מרכזי. רבים מהעופות משתמשים בו לאיסוף של חומרי בנייה ולעיצוב וייצוב המבנה של הקן.
הגנה - המקור הוא גם כלי הגנה חשוב עבור העוף. בהיעדר ידיים, משמש המקור את העופות להתגוננות מפני טורפים ועופות מתחרים.
טיפוח וניקוי - המקור הוא אמצעי חשוב והכרחי בטיפוח העצמי ובתחזוקתו היומיומית של הגוף. העופות משתמשים בו בקביעות לניקוי וסידור של נוצותיהם, להוצאת טפילים כמו כינים ולציפוי של נוצותיהם בחומר שהם פולטים לצורך שמירה עליהן.
תקשורת - למקור תפקיד חברתי, שכן הוא האמצעי המרכזי בתקשורת בין העופות. באמצעותו מפיקים העוף והציפור קולות ומעבירים מסרים אלו לאלו.
אמצעי חיזור - מעבר לציוצים ולשירת הציפורים, כאמצעי חיזור מרכזי, במינים מסוימים מתבצעת משיכת בני זוג באמצעות צבעיו וצורתו של המקור, שלהם תפקיד אמיתי בטקסי החיזור.
איבר חישה - במיני עופות מסוימים, מצויד העוף בחיישנים, הממוקמים במקור ומסייעים לו באיתור מזון ובניווט.
כל אלו מדגישים את החשיבות הרבה של המקור אצל עופות וציפורים, בהישרדות ובהתאמה האקולוגית, הסביבתית, שלהם.
#צורך וצורת מקור
צורת המקור של העוף וגודלו משתנים בין מיני העופות ומותאמים באופן ייחודי לכל מין ומין של עוף. השוני התפתח במהלך האבולוציה, בעיקר על פי סוג המזון שכל עוף צורך ובהתאם לסביבת המחיה שלו.
יש עופות עם:
מקור ארוך - שמאפשר ליקוט של זרעים קטנים.
מקור בצורת אזמל - משמש לעבודה.
מקור כפוף בצורת אנקול - משמש לחיפוש של יצורים קטנים במחילות ואצל עופות דורסים הוא משמש למריטת נוצות הטרף וחלוקת הבשר לפיסות שמתאימות לבליעה.
מקור גדול ורחב - מכיל מקום לתפיסת דג שלם בתוכו, לפני העיכול.
יש עוד, כי כשלציפור יש מזון יוצא דופן, האבולוציה פיתחה לה מקור שונה בצורתו. מקור ארוך ומעוקל, כמו של הטוקאן, מועיל לאכילת פירות. מקור מחורץ כמו של הברווז מסנן מים היטב והמקור הצינורי דוגמת יונק דבש מיועד לאכילת פרחים או רכיכות.
כך שצורת המקור מותאמת לפני הכל למזון שהעוף אוכל.
הצורות והצבעים השונים של מקורי הציפורים:
https://youtu.be/OmliPoQM5_8
צורות מוזרות של מקור נובעות ממזון שונה שציפורים צריכות להשיג:
https://youtu.be/d86eS5nJikE
לציפור הדבש יש את המקור הארוך ביותר בטבע:
https://youtu.be/7xRxpicxeFQ
המקור (Beak) של העופות הוא איבר רב-תכליתי, חיוני ובעל תפקידים שונים לחייהם של עופות וציפורים.
#תפקידיו של המקור אצל עופות
תפקידים שונים יש למקור של העוף:
אכילה - התפקיד הכי ברור של המקור הוא בתור אמצעי לאיסוף ואכילת מזון. המקור מאפשר לעוף לתפוס, להחזיק ולפרק את מזונו לחתיכות קטנות, שהוא יכול לבלוע.
האכלה - המקור חשוב לטיפול בצאצאים של העוף. הוא משמש להאכלת הגוזלים הקטנים, במזון מפורק שמתאים ליכולת העיכול שלהם.
בניית הקן - גם בבנייה של הקן יש למקור תפקיד מרכזי. רבים מהעופות משתמשים בו לאיסוף של חומרי בנייה ולעיצוב וייצוב המבנה של הקן.
הגנה - המקור הוא גם כלי הגנה חשוב עבור העוף. בהיעדר ידיים, משמש המקור את העופות להתגוננות מפני טורפים ועופות מתחרים.
טיפוח וניקוי - המקור הוא אמצעי חשוב והכרחי בטיפוח העצמי ובתחזוקתו היומיומית של הגוף. העופות משתמשים בו בקביעות לניקוי וסידור של נוצותיהם, להוצאת טפילים כמו כינים ולציפוי של נוצותיהם בחומר שהם פולטים לצורך שמירה עליהן.
תקשורת - למקור תפקיד חברתי, שכן הוא האמצעי המרכזי בתקשורת בין העופות. באמצעותו מפיקים העוף והציפור קולות ומעבירים מסרים אלו לאלו.
אמצעי חיזור - מעבר לציוצים ולשירת הציפורים, כאמצעי חיזור מרכזי, במינים מסוימים מתבצעת משיכת בני זוג באמצעות צבעיו וצורתו של המקור, שלהם תפקיד אמיתי בטקסי החיזור.
איבר חישה - במיני עופות מסוימים, מצויד העוף בחיישנים, הממוקמים במקור ומסייעים לו באיתור מזון ובניווט.
כל אלו מדגישים את החשיבות הרבה של המקור אצל עופות וציפורים, בהישרדות ובהתאמה האקולוגית, הסביבתית, שלהם.
#צורך וצורת מקור
צורת המקור של העוף וגודלו משתנים בין מיני העופות ומותאמים באופן ייחודי לכל מין ומין של עוף. השוני התפתח במהלך האבולוציה, בעיקר על פי סוג המזון שכל עוף צורך ובהתאם לסביבת המחיה שלו.
יש עופות עם:
מקור ארוך - שמאפשר ליקוט של זרעים קטנים.
מקור בצורת אזמל - משמש לעבודה.
מקור כפוף בצורת אנקול - משמש לחיפוש של יצורים קטנים במחילות ואצל עופות דורסים הוא משמש למריטת נוצות הטרף וחלוקת הבשר לפיסות שמתאימות לבליעה.
מקור גדול ורחב - מכיל מקום לתפיסת דג שלם בתוכו, לפני העיכול.
יש עוד, כי כשלציפור יש מזון יוצא דופן, האבולוציה פיתחה לה מקור שונה בצורתו. מקור ארוך ומעוקל, כמו של הטוקאן, מועיל לאכילת פירות. מקור מחורץ כמו של הברווז מסנן מים היטב והמקור הצינורי דוגמת יונק דבש מיועד לאכילת פרחים או רכיכות.
כך שצורת המקור מותאמת לפני הכל למזון שהעוף אוכל.
הצורות והצבעים השונים של מקורי הציפורים:
https://youtu.be/OmliPoQM5_8
צורות מוזרות של מקור נובעות ממזון שונה שציפורים צריכות להשיג:
https://youtu.be/d86eS5nJikE
לציפור הדבש יש את המקור הארוך ביותר בטבע:
https://youtu.be/7xRxpicxeFQ
האם שחפית הקוטב נודדת הכי רחוק?
הציפור הנודדת למרחק הגדול ביותר בעולם היא שַׁחֲפִית הַקּוֹטֶב (Arctic tern) והיא עושה מרחק עצום בכל שנה.
במעופה היא גומעת 19,000 קילומטרים בכל שנה ויש חוקרים שטוענים שאף הרבה יותר. זוהי הנדידה המחזורית הארוכה ביותר בין כל בעלי החיים.
כך נודדת הציפור הקטנה הזו, בכל שנה מחדש, מהקוטב הצפוני אל הקוטב הדרומי ובחזרה.
שחפית הקוטב, הידועה גם כשַׁחֲפִית אַרְקְטִית, היא בעל החיים בעל טווח הנדידה הארוך בעולם. שטחי הרבייה הצפוניים שלה משתרעים על פני טווח גאוגרפי לא יאומן שנע מהאזור הארקטי, באזור הקוטב הצפוני ועד האוקיינוס הדרומי שמסביב לאנטארקטיקה.
תזונתה של שחפית הקוטב הארקטית מתבססת בעיקר על דגים, לצד חסרי חוליות ימיים ולא גדולים.
שחפית הקוטב נחשבת לעוף בעל תוחלת חיים ארוכה יחסית. לא מעטים מהם מגיעים לגיל 20, כשיש לא מעט מהם שעוברים את גיל 30. הפרט המבוגר ביותר שתועד מבין שחפיות הקוטב מת בגיל 34 שנים.
הנה שחפית הקוטב הנודדת למרחקים:
http://youtu.be/Cp3C7PxEcWU
הציפור הנודדת למרחק הגדול ביותר בעולם היא שַׁחֲפִית הַקּוֹטֶב (Arctic tern) והיא עושה מרחק עצום בכל שנה.
במעופה היא גומעת 19,000 קילומטרים בכל שנה ויש חוקרים שטוענים שאף הרבה יותר. זוהי הנדידה המחזורית הארוכה ביותר בין כל בעלי החיים.
כך נודדת הציפור הקטנה הזו, בכל שנה מחדש, מהקוטב הצפוני אל הקוטב הדרומי ובחזרה.
שחפית הקוטב, הידועה גם כשַׁחֲפִית אַרְקְטִית, היא בעל החיים בעל טווח הנדידה הארוך בעולם. שטחי הרבייה הצפוניים שלה משתרעים על פני טווח גאוגרפי לא יאומן שנע מהאזור הארקטי, באזור הקוטב הצפוני ועד האוקיינוס הדרומי שמסביב לאנטארקטיקה.
תזונתה של שחפית הקוטב הארקטית מתבססת בעיקר על דגים, לצד חסרי חוליות ימיים ולא גדולים.
שחפית הקוטב נחשבת לעוף בעל תוחלת חיים ארוכה יחסית. לא מעטים מהם מגיעים לגיל 20, כשיש לא מעט מהם שעוברים את גיל 30. הפרט המבוגר ביותר שתועד מבין שחפיות הקוטב מת בגיל 34 שנים.
הנה שחפית הקוטב הנודדת למרחקים:
http://youtu.be/Cp3C7PxEcWU
מה מיוחד בציפור דרור?
דרורים הם משפחת ציפורים הכוללת כ-43 מינים הפרוסים ברחבי העולם ונצפים לרוב כשהם עפים בלהקות גדולות וקולניות.
המין המוכר ביותר הוא דְּרוֹר הַבַּיִת (House Sparrow), ציפור הבר הנפוצה ביותר על פני כדור הארץ.
דרור הבית הוא ציפור אוכלת כל, המתגוררת על פני עצים, בערים וביישובים. את דרור הבית אפשר למצוא כמעט בכל יבשת בעולם והוא מהציפורים הנפוצות ביותר גם בישראל.
למעשה, דרור הבית, שבתלמוד נקרא גם אַנְקוֹר, הוא ציפור שיר קטנה, באורך 14-18 סנטימטרים ובמשקל בין 20-35 גרם. הציפור הזו ידועה בהסתגלות שלה לחיים ליד ובקרבת בני-אדם.
זכרי הדרור מתאפיינים בכתם שחור על הצוואר וצבעים בולטים יותר, כשהנקבות חומות יותר עם פסים כהים על הגב. גופם של דרורי הבית הוא שמנמן וקומפקטי, עם זנב קצר ומקור שהוא פחוס אך חזק ומותאם במיוחד לפיצוח זרעים.
ואגב, התזונה של הדרורים משתנה לפי העונה. בחורף הם ניזונים בעיקר מזרעי דשאים וצמחים, כשבעונת הרבייה הם מוסיפים חרקים רבים למזונם כדי לספק חלבון לגוזלים הגדלים.
בסביבה עירונית הם מתאקלמים למזון אנושי, כמו פירורי לחם ושאריות מזון. תופעה מעניינת נצפתה במקומות שונים בעולם שבהם דרורים למדו לפתוח אריזות מזון באמצעות מקורם החד.
המבנה החברתי של הדרורים מורכב במיוחד. הדרורים חיים בקבוצות והם ציפורים חברותיות. הן מתאפיינות בפעילויות קבוצתיות שונות, עם תקשורת של דרורים, מפותחת ומבוססת על שלל ציוצים וצפצופים שהם למדו.
הדרורים מעבירים זה לזה מסרים, בדרך כלל על אודות מזון, סכנה או הזדמנויות רבייה.
הדרורים מונוגמיים ולא נודדים למרחקים, אלא קילומטרים בודדים לשם מגורים וקינון על עצים מתאימים. הם בונים את קיניהם בחורים, במרזבים או בקופסאות קינון, כשהנקבה מטילה בין 3 ל-7 ביצים ואלה בוקעות לאחר עד שבועיים של דגירה.
יכולת ההסתגלות המרשימה של הדרורים הפכה אותם לאחד מסיפורי ההצלחה הגדולים בעולם החי. הם הגיעו לכמעט כל פינה בכדור הארץ, לעתים בעקבות פעילות אנושית. מחקרים הראו שדרורים הם בעלי זיכרון יוצא מן הכלל המסוגל לזהות פנים אנושיות לאורך זמן. הם למדו להעביר מדור לדור ידע חיוני כמו זיהוי טורפים או מקורות מזון, דבר שמסביר את הצלחתם הרבה בהסתגלות לסביבות משתנות ומגוונות.
בעולם המודרני הדרורים ממלאים תפקיד חשוב, בשליטה על מזיקים חקלאיים ובפיזור זרעים. עובדות אלה הופכים אותם לבעלי ברית יקרי ערך לחקלאים ובעצם גם לכלל המערכת האקולוגית העירונית.
הנה דרור הבית:
https://youtu.be/DJlus8c9ZTE
מסתבר שהוא מין פולש במקומות רבים:
https://youtu.be/8pOAC_VffUQ
הציוץ של הדרור:
https://youtu.be/KpOS3h_oSMs
מאכילים את הגוזלים:
https://youtu.be/ekSpqX6ElmE
עובדות על דרורים:
https://youtu.be/-5-One9qZqs
דרורים הם משפחת ציפורים הכוללת כ-43 מינים הפרוסים ברחבי העולם ונצפים לרוב כשהם עפים בלהקות גדולות וקולניות.
המין המוכר ביותר הוא דְּרוֹר הַבַּיִת (House Sparrow), ציפור הבר הנפוצה ביותר על פני כדור הארץ.
דרור הבית הוא ציפור אוכלת כל, המתגוררת על פני עצים, בערים וביישובים. את דרור הבית אפשר למצוא כמעט בכל יבשת בעולם והוא מהציפורים הנפוצות ביותר גם בישראל.
למעשה, דרור הבית, שבתלמוד נקרא גם אַנְקוֹר, הוא ציפור שיר קטנה, באורך 14-18 סנטימטרים ובמשקל בין 20-35 גרם. הציפור הזו ידועה בהסתגלות שלה לחיים ליד ובקרבת בני-אדם.
זכרי הדרור מתאפיינים בכתם שחור על הצוואר וצבעים בולטים יותר, כשהנקבות חומות יותר עם פסים כהים על הגב. גופם של דרורי הבית הוא שמנמן וקומפקטי, עם זנב קצר ומקור שהוא פחוס אך חזק ומותאם במיוחד לפיצוח זרעים.
ואגב, התזונה של הדרורים משתנה לפי העונה. בחורף הם ניזונים בעיקר מזרעי דשאים וצמחים, כשבעונת הרבייה הם מוסיפים חרקים רבים למזונם כדי לספק חלבון לגוזלים הגדלים.
בסביבה עירונית הם מתאקלמים למזון אנושי, כמו פירורי לחם ושאריות מזון. תופעה מעניינת נצפתה במקומות שונים בעולם שבהם דרורים למדו לפתוח אריזות מזון באמצעות מקורם החד.
המבנה החברתי של הדרורים מורכב במיוחד. הדרורים חיים בקבוצות והם ציפורים חברותיות. הן מתאפיינות בפעילויות קבוצתיות שונות, עם תקשורת של דרורים, מפותחת ומבוססת על שלל ציוצים וצפצופים שהם למדו.
הדרורים מעבירים זה לזה מסרים, בדרך כלל על אודות מזון, סכנה או הזדמנויות רבייה.
הדרורים מונוגמיים ולא נודדים למרחקים, אלא קילומטרים בודדים לשם מגורים וקינון על עצים מתאימים. הם בונים את קיניהם בחורים, במרזבים או בקופסאות קינון, כשהנקבה מטילה בין 3 ל-7 ביצים ואלה בוקעות לאחר עד שבועיים של דגירה.
יכולת ההסתגלות המרשימה של הדרורים הפכה אותם לאחד מסיפורי ההצלחה הגדולים בעולם החי. הם הגיעו לכמעט כל פינה בכדור הארץ, לעתים בעקבות פעילות אנושית. מחקרים הראו שדרורים הם בעלי זיכרון יוצא מן הכלל המסוגל לזהות פנים אנושיות לאורך זמן. הם למדו להעביר מדור לדור ידע חיוני כמו זיהוי טורפים או מקורות מזון, דבר שמסביר את הצלחתם הרבה בהסתגלות לסביבות משתנות ומגוונות.
בעולם המודרני הדרורים ממלאים תפקיד חשוב, בשליטה על מזיקים חקלאיים ובפיזור זרעים. עובדות אלה הופכים אותם לבעלי ברית יקרי ערך לחקלאים ובעצם גם לכלל המערכת האקולוגית העירונית.
הנה דרור הבית:
https://youtu.be/DJlus8c9ZTE
מסתבר שהוא מין פולש במקומות רבים:
https://youtu.be/8pOAC_VffUQ
הציוץ של הדרור:
https://youtu.be/KpOS3h_oSMs
מאכילים את הגוזלים:
https://youtu.be/ekSpqX6ElmE
עובדות על דרורים:
https://youtu.be/-5-One9qZqs
כיצד הפך העורבני חקיין?
העורבני החקיין (Jay או Garrulus) הוא אמן החיקוי של עולם הציפורים, ציפור מרתקת ממשפחת העורביים הידועה ביכולת החיקוי המופלאה שלה.
פירוש השם המדעי שלו הוא "צווחן" וגם "פטפטן". כי ציפור נפוצה זו ניחנה באישיות סקרנית וחברתית במיוחד. על אף היות העורבני החקיין אוכל-כול, הוא חובב במיוחד פירות ובלוטי אלון. לכן הוא מוכר גם בשם עורבני אלון.
בישראל העורבני נפוץ מאוד, במיוחד ברצועת הים התיכון ובאזור הכרמל.
בדומה לבני דודיו העורבים והעורבניים האחרים, גם העורבני החקיין נחשב לאחד המוחות המבריקים בממלכת הציפורים, עם יכולת למידה מהירה ותפיסה קולית מדויקת. הוא מתהדר בנוצות כחולות מרהיבות על כנפיו, גוף חום-ורוד וכתם שחור על פניו.
אולם אל תתנו למראה החיצוני המרשים להסיח את דעתכם מכישרון החיקוי הייחודי שלו. כי מה שהופך אותו לכוכב של ממש בעולם הציפורים הוא יכולתו המדהימה לחקות קולות מסביבו וככזה הוא גם זכה להירשם על אחד מסרטי "משחקי הרעב".
#מה מחקה העורבני?
כמעט כל דבר! הוא מסוגל לחקות קולות של ציפורים אחרות בדיוק מרשים, החל מציוץ עדין של ציפורי שיר וכלה בצריחות של עופות דורסים. אך הוא לא מסתפק רק בחיקוי בעלי כנף - העורבני החקיין יכול להפתיע בחיקוי קולות סביבתיים כמו נביחות כלבים, צלצולי טלפון ורעשי מכונות.
כי העורבני החקיין יכול לשמור במוחו מאגר מרשים של קולות שונים ולשלוף אותם בדיוק ברגע המתאים. אגב, בניגוד לעופות כמו בני משפחת התוכיים או העורב האפור, העורבני פחות מוצלח ביכולתו לחקות דיבור אנושי.
#אבולוציית החיקוי
מדוע התפתחה אצל העורבני החקיין יכולת החיקוי המרשימה שלו? מחקרים מצביעים על מספר סיבות אפשריות. ראשית, החיקוי משמש כאמצעי הגנה. כשהעורבני מזהה עוף דורס באזור, הוא מחקה את קולות האזהרה של ציפורים אחרות, כדי להזהיר את בני מינו מפני הסכנה. שנית, החיקוי יכול לסייע לו בהרחקת מתחרים מטריטוריה שלו, כאשר חיקוי קולות של טורפים עשוי להבריח פולשים פוטנציאליים.
גורם מרכזי נוסף הוא תפקיד החיקוי בתקשורת התוך-מינית. העורבני החקיין חי בקבוצות חברתיות מורכבות, ויכולת החיקוי מאפשרת לו לתקשר ביעילות עם חברי הקבוצה. באמצעות חיקוי קולות ספציפיים, הוא מעביר מסרים מדויקים על מקורות מזון, סכנות קרבות או הזדמנויות רבייה, מה שמחזק את הקשרים החברתיים ואת שיתוף הפעולה בקבוצה.
מעניין לציין שיכולת החיקוי משרתת גם מטרות הישרדותיות יומיומיות. העורבני ידוע כאגרן מומחה - הוא אוסף ומחביא בלוטי אלון ומזון אחר במחבואים רבים לקראת החורף. כדי להגן על מאגריו מפני גנבים, הוא מחקה קולות של טורפים כדי להרחיק מתחרים פוטנציאליים מאזורי האגירה שלו.
#יצירתיות
המחקר העדכני בתחום מצביע על כך שהעורבני לא רק מחקה קולות בצורה מכנית, אלא מפגין מידה של יצירתיות בשימוש ביכולות אלה. הוא מסוגל לשלב בין קולות שונים, לשנות את עוצמתם ולהתאים את תזמון השמעתם בהתאם לנסיבות - עדות נוספת לאינטליגנציה הגבוהה של ציפור מרתקת זו.
כך הופך העורבני החקיין לאמן קולי אמיתי בממלכת הציפורים, המשתמש ביכולותיו המיוחדות להישרדות, תקשורת ואולי אפילו להנאה. ואגב, באנגלית משתמשים בשם jay, עבור 10 סוגים דומים לעורבני.
הנה העורבני החקיין:
https://youtu.be/Ei4DG5-7LmQ
עורבני חקיין אירו-אסייתית:
https://youtu.be/f88iyYuGxHg
חיקוי של חתול (ללא מילים):
https://youtu.be/oqJMMgE4hqg
וסאונדים אלקטרוניים מהעורבני החקיין (ללא מילים):
https://youtu.be/HbgVh5Wlz8o
העורבני החקיין (Jay או Garrulus) הוא אמן החיקוי של עולם הציפורים, ציפור מרתקת ממשפחת העורביים הידועה ביכולת החיקוי המופלאה שלה.
פירוש השם המדעי שלו הוא "צווחן" וגם "פטפטן". כי ציפור נפוצה זו ניחנה באישיות סקרנית וחברתית במיוחד. על אף היות העורבני החקיין אוכל-כול, הוא חובב במיוחד פירות ובלוטי אלון. לכן הוא מוכר גם בשם עורבני אלון.
בישראל העורבני נפוץ מאוד, במיוחד ברצועת הים התיכון ובאזור הכרמל.
בדומה לבני דודיו העורבים והעורבניים האחרים, גם העורבני החקיין נחשב לאחד המוחות המבריקים בממלכת הציפורים, עם יכולת למידה מהירה ותפיסה קולית מדויקת. הוא מתהדר בנוצות כחולות מרהיבות על כנפיו, גוף חום-ורוד וכתם שחור על פניו.
אולם אל תתנו למראה החיצוני המרשים להסיח את דעתכם מכישרון החיקוי הייחודי שלו. כי מה שהופך אותו לכוכב של ממש בעולם הציפורים הוא יכולתו המדהימה לחקות קולות מסביבו וככזה הוא גם זכה להירשם על אחד מסרטי "משחקי הרעב".
#מה מחקה העורבני?
כמעט כל דבר! הוא מסוגל לחקות קולות של ציפורים אחרות בדיוק מרשים, החל מציוץ עדין של ציפורי שיר וכלה בצריחות של עופות דורסים. אך הוא לא מסתפק רק בחיקוי בעלי כנף - העורבני החקיין יכול להפתיע בחיקוי קולות סביבתיים כמו נביחות כלבים, צלצולי טלפון ורעשי מכונות.
כי העורבני החקיין יכול לשמור במוחו מאגר מרשים של קולות שונים ולשלוף אותם בדיוק ברגע המתאים. אגב, בניגוד לעופות כמו בני משפחת התוכיים או העורב האפור, העורבני פחות מוצלח ביכולתו לחקות דיבור אנושי.
#אבולוציית החיקוי
מדוע התפתחה אצל העורבני החקיין יכולת החיקוי המרשימה שלו? מחקרים מצביעים על מספר סיבות אפשריות. ראשית, החיקוי משמש כאמצעי הגנה. כשהעורבני מזהה עוף דורס באזור, הוא מחקה את קולות האזהרה של ציפורים אחרות, כדי להזהיר את בני מינו מפני הסכנה. שנית, החיקוי יכול לסייע לו בהרחקת מתחרים מטריטוריה שלו, כאשר חיקוי קולות של טורפים עשוי להבריח פולשים פוטנציאליים.
גורם מרכזי נוסף הוא תפקיד החיקוי בתקשורת התוך-מינית. העורבני החקיין חי בקבוצות חברתיות מורכבות, ויכולת החיקוי מאפשרת לו לתקשר ביעילות עם חברי הקבוצה. באמצעות חיקוי קולות ספציפיים, הוא מעביר מסרים מדויקים על מקורות מזון, סכנות קרבות או הזדמנויות רבייה, מה שמחזק את הקשרים החברתיים ואת שיתוף הפעולה בקבוצה.
מעניין לציין שיכולת החיקוי משרתת גם מטרות הישרדותיות יומיומיות. העורבני ידוע כאגרן מומחה - הוא אוסף ומחביא בלוטי אלון ומזון אחר במחבואים רבים לקראת החורף. כדי להגן על מאגריו מפני גנבים, הוא מחקה קולות של טורפים כדי להרחיק מתחרים פוטנציאליים מאזורי האגירה שלו.
#יצירתיות
המחקר העדכני בתחום מצביע על כך שהעורבני לא רק מחקה קולות בצורה מכנית, אלא מפגין מידה של יצירתיות בשימוש ביכולות אלה. הוא מסוגל לשלב בין קולות שונים, לשנות את עוצמתם ולהתאים את תזמון השמעתם בהתאם לנסיבות - עדות נוספת לאינטליגנציה הגבוהה של ציפור מרתקת זו.
כך הופך העורבני החקיין לאמן קולי אמיתי בממלכת הציפורים, המשתמש ביכולותיו המיוחדות להישרדות, תקשורת ואולי אפילו להנאה. ואגב, באנגלית משתמשים בשם jay, עבור 10 סוגים דומים לעורבני.
הנה העורבני החקיין:
https://youtu.be/Ei4DG5-7LmQ
עורבני חקיין אירו-אסייתית:
https://youtu.be/f88iyYuGxHg
חיקוי של חתול (ללא מילים):
https://youtu.be/oqJMMgE4hqg
וסאונדים אלקטרוניים מהעורבני החקיין (ללא מילים):
https://youtu.be/HbgVh5Wlz8o
מדוע ציפורים עפות בצורת V?
לא רבים יודעים שציפורים עפות למרחקים בזכות פיזיקה פשוטה וחכמה, שהן אולי לא מבינות אבל למדו להשתמש בה במהלך האבולוציה והיא משמשת אותן היטב.
מדובר בצורת ה-V המוכרת, שניתן לראות בה שעפות לא מעט להקות של ציפורים נודדות.
טיסת V, או המעוף בצורת V, היא תופעה שעוררה סקרנות במשך דורות. מחקרים מדעיים מודרניים גילו שלמבנה הזה יש יתרונות אווירודינמיים משמעותיים המאפשרים לציפורים לחסוך באנרגיה במהלך טיסות ארוכות.
#היתרון האווירונאוטי
אך מהו היתרון הגדול בצורה זו של טיסה, מבחינת הכוח הנדרש לתעופת הלהקה?
מדענים גילו כבר מזמן שכשציפור מניפה את כנפיה היא יוצרת מערבולת אוויר העולה מאחורי קצוות כנפיה. עם הזמן הובן שציפור שטסה מאחורי המובילה ובמעט הצידה, מרוויחה מהמערבולת הקטנה הזו.
#מה מרוויחה הציפור האחורית?
מסתבר שהציפור שמאחורי המובילה יכולה לנצל את זרם האוויר העולה שיצרה הציפור המובילה ובכך לחסוך בין 20 ל-30 אחוזים מהאנרגיה, כלומר הכוח שנדרש למעופה שלה.
וזו בדיוק הסיבה שהציפורים מסתדרות בזווית אלכסונית אחת ביחס לשנייה, כשכל אחת נהנית מהעזרה של זו שלפניה.
#איך זה עובד?
מחקר פורץ דרך שפורסם בכתב העת Nature ב-2014 עקב אחר מגלנים קירחים צפוניים (Northern Bald Ibis) באמצעות חיישנים וגילה שהציפורים מסנכרנות בדיוק את תנועת הכנפיים שלהן ואת המיקום המדויק שלהן ביחס לציפורים שלפניהן.
תוצאות המחקר הזה, אגב, הראו שהן לא רק שומרות על מיקום נכון אלא גם משנות את תזמון נפנוף הכנפיים במדויק כדי למקסם את היתרון האווירודינמי ולהימנע מאזורים שבהם זרם האוויר יורד.
הציפורים גם מחליפות את מיקומן בטיסה בצורת V כך שהעומס של הציפור המובילה, שאינה נהנית מחיסכון באנרגיה, יתחלק בין כל חברות הלהקה. זה מתרחש כשכל כמה זמן מחליפה ציפור אחרת את המובילה שהתעייפה וזו יכולה לעבור לאחור וליהנות מהכוח שמקנה ללהקה המובילה החדשה.
הטיסה בצורת ה-V מקלה גם על תקשורת ותיאום בתוך הלהקה. כל ציפור יכולה לראות את חברותיה ולשמור על מרחק ומיקום אופטימליים. המחקרים מצאו שציפורים נמצאות בטווח של כ-3 מטרים מהציפור שלפניהן, על מנת (כלומר כדי) להפיק את המירב מהיתרון האווירודינמי.
#מי עפים כך ומי לא?
מעניין שלא כל מיני הציפורים משתמשים בשיטה הזו. לרוב נהנות מהשיטה הזו ציפורים גדולות, כמו אווזים (Geese), ברבורים (Swans), ברווזים (Ducks), חסידות (Storks), עגורים (Cranes) ומגלנים (Ibises) שטסות למרחקים בצורת V.
לעומתן ציפורים קטנות יותר נוטות לטוס בלהקות צפופות וחסרות מבנה ברור.
ממצא נחמד ומעניין התגלה במחקר ב-2001, כשחוקרים אימנו שקנאים לעוף מאחורי סירה ממונעת, כדי לחקור את דפוסי הטיסה שלהם. בניסוי הזה הם הצליחו למדוד ישירות את התועלת האנרגטית של הטיסה במבנה ובכך התחזקה השערת הסיבה למעוף בצורת V.
הנה הסבר אווירודינמי של המעוף של להקת ציפורים בצורת V (מתורגם):
https://youtu.be/f_ocOobKq5Q?end=1m39s
הסבר נוסף באנגלית:
https://youtu.be/Ahm9x8QTQJk
והמחשה קצרה ויפה שמדגימה את היתרון של מבנה ה-V:
https://youtu.be/3N7iEEmmqdA
לא רבים יודעים שציפורים עפות למרחקים בזכות פיזיקה פשוטה וחכמה, שהן אולי לא מבינות אבל למדו להשתמש בה במהלך האבולוציה והיא משמשת אותן היטב.
מדובר בצורת ה-V המוכרת, שניתן לראות בה שעפות לא מעט להקות של ציפורים נודדות.
טיסת V, או המעוף בצורת V, היא תופעה שעוררה סקרנות במשך דורות. מחקרים מדעיים מודרניים גילו שלמבנה הזה יש יתרונות אווירודינמיים משמעותיים המאפשרים לציפורים לחסוך באנרגיה במהלך טיסות ארוכות.
#היתרון האווירונאוטי
אך מהו היתרון הגדול בצורה זו של טיסה, מבחינת הכוח הנדרש לתעופת הלהקה?
מדענים גילו כבר מזמן שכשציפור מניפה את כנפיה היא יוצרת מערבולת אוויר העולה מאחורי קצוות כנפיה. עם הזמן הובן שציפור שטסה מאחורי המובילה ובמעט הצידה, מרוויחה מהמערבולת הקטנה הזו.
#מה מרוויחה הציפור האחורית?
מסתבר שהציפור שמאחורי המובילה יכולה לנצל את זרם האוויר העולה שיצרה הציפור המובילה ובכך לחסוך בין 20 ל-30 אחוזים מהאנרגיה, כלומר הכוח שנדרש למעופה שלה.
וזו בדיוק הסיבה שהציפורים מסתדרות בזווית אלכסונית אחת ביחס לשנייה, כשכל אחת נהנית מהעזרה של זו שלפניה.
#איך זה עובד?
מחקר פורץ דרך שפורסם בכתב העת Nature ב-2014 עקב אחר מגלנים קירחים צפוניים (Northern Bald Ibis) באמצעות חיישנים וגילה שהציפורים מסנכרנות בדיוק את תנועת הכנפיים שלהן ואת המיקום המדויק שלהן ביחס לציפורים שלפניהן.
תוצאות המחקר הזה, אגב, הראו שהן לא רק שומרות על מיקום נכון אלא גם משנות את תזמון נפנוף הכנפיים במדויק כדי למקסם את היתרון האווירודינמי ולהימנע מאזורים שבהם זרם האוויר יורד.
הציפורים גם מחליפות את מיקומן בטיסה בצורת V כך שהעומס של הציפור המובילה, שאינה נהנית מחיסכון באנרגיה, יתחלק בין כל חברות הלהקה. זה מתרחש כשכל כמה זמן מחליפה ציפור אחרת את המובילה שהתעייפה וזו יכולה לעבור לאחור וליהנות מהכוח שמקנה ללהקה המובילה החדשה.
הטיסה בצורת ה-V מקלה גם על תקשורת ותיאום בתוך הלהקה. כל ציפור יכולה לראות את חברותיה ולשמור על מרחק ומיקום אופטימליים. המחקרים מצאו שציפורים נמצאות בטווח של כ-3 מטרים מהציפור שלפניהן, על מנת (כלומר כדי) להפיק את המירב מהיתרון האווירודינמי.
#מי עפים כך ומי לא?
מעניין שלא כל מיני הציפורים משתמשים בשיטה הזו. לרוב נהנות מהשיטה הזו ציפורים גדולות, כמו אווזים (Geese), ברבורים (Swans), ברווזים (Ducks), חסידות (Storks), עגורים (Cranes) ומגלנים (Ibises) שטסות למרחקים בצורת V.
לעומתן ציפורים קטנות יותר נוטות לטוס בלהקות צפופות וחסרות מבנה ברור.
ממצא נחמד ומעניין התגלה במחקר ב-2001, כשחוקרים אימנו שקנאים לעוף מאחורי סירה ממונעת, כדי לחקור את דפוסי הטיסה שלהם. בניסוי הזה הם הצליחו למדוד ישירות את התועלת האנרגטית של הטיסה במבנה ובכך התחזקה השערת הסיבה למעוף בצורת V.
הנה הסבר אווירודינמי של המעוף של להקת ציפורים בצורת V (מתורגם):
https://youtu.be/f_ocOobKq5Q?end=1m39s
הסבר נוסף באנגלית:
https://youtu.be/Ahm9x8QTQJk
והמחשה קצרה ויפה שמדגימה את היתרון של מבנה ה-V:
https://youtu.be/3N7iEEmmqdA
מה מיוחד בצוצלת ולמה שמה "יונה צוחקת"?
הצוצלת, באנגלית "יונה צוחקת" (Laughing Dove), היא עוף ייחודי ממשפחת היוניים שדי קל להבחין בו בין שאר היוניים המוכרות לנו. כי בזכות החוצפה והשמחה שיש בהמייתה, הצוצלת נבחרה לא פעם במדורי טבע בישראל כ"עוף העירוני של ישראל".
מה שהופך את הצוצלת למיוחדת הוא קודם כל המייתה, או הצחוק שלה שנשמע כמו "Croo-doo-doo-doo-doo". אלה קולות החיזור של הזכר שנשמעים כגיחוך מורכב, שיש בו מ-4 עד 8 הברות שונות באורכן, עם עליות וירידות במנגינה.
זה שונה ומשעשע בהשוואה לשירת התור, שהיא לרוב מונוטונית ופשוטה יותר. ניתן לומר שהמיית הצוצלת היא כמעט צחוק של עוף, ומכאן קיבלה את שמה המיוחד.
אגב, המיית הזכר – אותה המיה ארוכה העולה ויורדת, דמוית גיחוך חוזר – איננה סתם "שיר חיזור" רגיל, אלא ממש מזכירה צחוק אנושי. בשל כך, אנשים רבים, כולל ילדים וחובבי טבע, מתייחסים אל המיית הצוצלת כחלק מלא הומור בטבע העירוני. לא אחת קורה שמטיילים שומעים לפתע את הגיחוך המפורסם ומשוכנעים לרגע שמישהו מסתתר ומשמיע קולות מצחיקים – עד שמגלים שמדובר בציפור עצמה.
התנהגות הקינון של הצוצלת גם היא יוצאת דופן. בניגוד לעופות רבים אחרים, הצוצלת מקננת מספר רב של פעמים בשנה, בין שלוש לחמש, ולעיתים אף שש פעמים - מה שמעיד על יכולת קינון גבוהה ופעילות רצופה כמעט לאורך כל השנה. תכונה זו מאפשרת לה להתרבות ולהתפזר במהירות בסביבה מתאימה.
#עוד מאפיינים
הצוצלת דומה לתור המצוי, אך קטנה ממנו, עם מראה צנום יותר, כנפיים קצרות וזנב ארוך יחסית. בישראל, הצוצלת נפוצה בכל רחבי הארץ ונחשבת לציפור הרביעית בשכיחותה, עובדה שמייחדת אותה כעוף מוכר אך לא טריוויאלי.
תפוצתה בארץ אינה מקרית: הצוצלת הגיעה לישראל רק בתחילת המאה ה-20, אך הצליחה להסתגל בהצלחה למגוון סביבות מחיה, מהאזורים העירוניים הדחוסים ועד לשדות, ערבות ושטחים מעובדים.
בזכות הקינים שהיא בונה על מזגנים ואדני חלונות, היא קיבלה את מקומה בסביבת האדם, תוך התרחקות יחסית מהמרחבים הפתוחים שלפני כן בעיקר נהגה לשכון בהם. תפוצה זו משקפת יכולת הסתגלות יוצאת דופן על רקע שאר היוניים.
בנוסף להתנהגות הקינון והתפוצה, הצוצלת מתאפיינת בהתנהגות חברתית שונה מרוב היוניים - לרוב היא חיה בזוגות ולא יוצרת להקות גדולות כפי שעושים יוניים רבות אחרות. עם זאת, כשלא בעונת הקינון, ניתן לראותה מתכנסת בקרבת מזון באזורים שופעי מזון.
ואפרופו מזון, הצוצלת ניזונה בעיקר מגרעינים, זרעים, צמחים וחרקים זעירים, כשתנועה מהירה וקצובה של כנפיה מאפשרת לה לעוף בקלות ולחמוק מטורפים ופרעות.
כלומר, הצוצלת מובחנת בעיקר בהמייה הייחודית והמשעשעת שלה, שמזכירה גיחוך, בשיעור הקינון הגבוה שלה לאורך השנה, וביכולת ההסתגלות המרשימה לסביבות מחיה מגוונות, כולל לבתי אדם. כל אלה הופכים אותה לציפור מעניינת מבחינה אורניתולוגית ולחלק חיוני ופעיל מהמערכת האקולוגית המקומית.
הנה הצוצלת, היונה הצוחקת:
https://youtu.be/PdVCiLSCD3w
עובדות מעניינות על הצוצלות:
https://youtu.be/LIicMfPjAIM
צוצלת בחוץ (ללא מילים):
https://youtu.be/4Huqx0mSKCU
והקול של הצוצלת:
https://youtu.be/mb7N9hbQzWw
הצוצלת, באנגלית "יונה צוחקת" (Laughing Dove), היא עוף ייחודי ממשפחת היוניים שדי קל להבחין בו בין שאר היוניים המוכרות לנו. כי בזכות החוצפה והשמחה שיש בהמייתה, הצוצלת נבחרה לא פעם במדורי טבע בישראל כ"עוף העירוני של ישראל".
מה שהופך את הצוצלת למיוחדת הוא קודם כל המייתה, או הצחוק שלה שנשמע כמו "Croo-doo-doo-doo-doo". אלה קולות החיזור של הזכר שנשמעים כגיחוך מורכב, שיש בו מ-4 עד 8 הברות שונות באורכן, עם עליות וירידות במנגינה.
זה שונה ומשעשע בהשוואה לשירת התור, שהיא לרוב מונוטונית ופשוטה יותר. ניתן לומר שהמיית הצוצלת היא כמעט צחוק של עוף, ומכאן קיבלה את שמה המיוחד.
אגב, המיית הזכר – אותה המיה ארוכה העולה ויורדת, דמוית גיחוך חוזר – איננה סתם "שיר חיזור" רגיל, אלא ממש מזכירה צחוק אנושי. בשל כך, אנשים רבים, כולל ילדים וחובבי טבע, מתייחסים אל המיית הצוצלת כחלק מלא הומור בטבע העירוני. לא אחת קורה שמטיילים שומעים לפתע את הגיחוך המפורסם ומשוכנעים לרגע שמישהו מסתתר ומשמיע קולות מצחיקים – עד שמגלים שמדובר בציפור עצמה.
התנהגות הקינון של הצוצלת גם היא יוצאת דופן. בניגוד לעופות רבים אחרים, הצוצלת מקננת מספר רב של פעמים בשנה, בין שלוש לחמש, ולעיתים אף שש פעמים - מה שמעיד על יכולת קינון גבוהה ופעילות רצופה כמעט לאורך כל השנה. תכונה זו מאפשרת לה להתרבות ולהתפזר במהירות בסביבה מתאימה.
#עוד מאפיינים
הצוצלת דומה לתור המצוי, אך קטנה ממנו, עם מראה צנום יותר, כנפיים קצרות וזנב ארוך יחסית. בישראל, הצוצלת נפוצה בכל רחבי הארץ ונחשבת לציפור הרביעית בשכיחותה, עובדה שמייחדת אותה כעוף מוכר אך לא טריוויאלי.
תפוצתה בארץ אינה מקרית: הצוצלת הגיעה לישראל רק בתחילת המאה ה-20, אך הצליחה להסתגל בהצלחה למגוון סביבות מחיה, מהאזורים העירוניים הדחוסים ועד לשדות, ערבות ושטחים מעובדים.
בזכות הקינים שהיא בונה על מזגנים ואדני חלונות, היא קיבלה את מקומה בסביבת האדם, תוך התרחקות יחסית מהמרחבים הפתוחים שלפני כן בעיקר נהגה לשכון בהם. תפוצה זו משקפת יכולת הסתגלות יוצאת דופן על רקע שאר היוניים.
בנוסף להתנהגות הקינון והתפוצה, הצוצלת מתאפיינת בהתנהגות חברתית שונה מרוב היוניים - לרוב היא חיה בזוגות ולא יוצרת להקות גדולות כפי שעושים יוניים רבות אחרות. עם זאת, כשלא בעונת הקינון, ניתן לראותה מתכנסת בקרבת מזון באזורים שופעי מזון.
ואפרופו מזון, הצוצלת ניזונה בעיקר מגרעינים, זרעים, צמחים וחרקים זעירים, כשתנועה מהירה וקצובה של כנפיה מאפשרת לה לעוף בקלות ולחמוק מטורפים ופרעות.
כלומר, הצוצלת מובחנת בעיקר בהמייה הייחודית והמשעשעת שלה, שמזכירה גיחוך, בשיעור הקינון הגבוה שלה לאורך השנה, וביכולת ההסתגלות המרשימה לסביבות מחיה מגוונות, כולל לבתי אדם. כל אלה הופכים אותה לציפור מעניינת מבחינה אורניתולוגית ולחלק חיוני ופעיל מהמערכת האקולוגית המקומית.
הנה הצוצלת, היונה הצוחקת:
https://youtu.be/PdVCiLSCD3w
עובדות מעניינות על הצוצלות:
https://youtu.be/LIicMfPjAIM
צוצלת בחוץ (ללא מילים):
https://youtu.be/4Huqx0mSKCU
והקול של הצוצלת:
https://youtu.be/mb7N9hbQzWw
מה הנקודה האדומה שיש לשחף הכספי במקור?
הייתם מאמינים שקיים עוף שיש לו בקצה המקור מעין כפתור הקאה?
שַׁחַף כַּסְפִּי הוא אחד ממיני עוף השחפיים. הוא אוכל דגים, רכיכות, סרטנים ואפילו שיירי מזון שהוא מוצא בחופים וכשהים בשפל.
אבל המיוחד בו (גם אם זה למען האמת מעט מגעיל), הוא שיש לשחף הכספי נקודה אדומה בקצה המקור. כשהגוזלים שלו מנקרים בכתם האדום הזה, מקיא השחף ההורה את המזון שאכל וכך זוכים הגוזלים למזון מעוכל ומזין.
השחף הצפוני נחשב לאוכל-כול. לצד היותו טורף הניזון מטרף, הוא גם שודד מזון מבעלי חיים אחרים, אוכל מהאשפה, אוכל נבלות וניזון לא פעם מסרטנים, רכיכות ושיירי מזון מהחוף הנגלה לו בשעת השפל.
יש אפילו שחפים אטלנטיים המקיימים סימביוזה עם דגי שמש. הם מנקים את עורם מטפילים, כשהדגים הללו, ממש כמו שאנו נשכבים לקראת עיסוי, מתאזנים על צידם בכדי לקבל ניקוי מוצלח. בתמורה, נהנים השחפים הללו מאכילת הטפילים שהם מסירים מדג השמש ה"מטופל".
אגב לשחף כספי יש שמות נוספים, כמו שחף צפוני שהוא שמו הרשמי בימינו, לצד שחף הרינג ושחף אטלנטי.
הנה השחף הכספי או הצפוני:
http://youtu.be/zF8Jl2oBf5I?t=5s
והשחף האטלנטי מנקה את דג השמש הענקי באכילת הטפילים שנצמדו לגופו:
http://youtu.be/U60obmWODLQ
הייתם מאמינים שקיים עוף שיש לו בקצה המקור מעין כפתור הקאה?
שַׁחַף כַּסְפִּי הוא אחד ממיני עוף השחפיים. הוא אוכל דגים, רכיכות, סרטנים ואפילו שיירי מזון שהוא מוצא בחופים וכשהים בשפל.
אבל המיוחד בו (גם אם זה למען האמת מעט מגעיל), הוא שיש לשחף הכספי נקודה אדומה בקצה המקור. כשהגוזלים שלו מנקרים בכתם האדום הזה, מקיא השחף ההורה את המזון שאכל וכך זוכים הגוזלים למזון מעוכל ומזין.
השחף הצפוני נחשב לאוכל-כול. לצד היותו טורף הניזון מטרף, הוא גם שודד מזון מבעלי חיים אחרים, אוכל מהאשפה, אוכל נבלות וניזון לא פעם מסרטנים, רכיכות ושיירי מזון מהחוף הנגלה לו בשעת השפל.
יש אפילו שחפים אטלנטיים המקיימים סימביוזה עם דגי שמש. הם מנקים את עורם מטפילים, כשהדגים הללו, ממש כמו שאנו נשכבים לקראת עיסוי, מתאזנים על צידם בכדי לקבל ניקוי מוצלח. בתמורה, נהנים השחפים הללו מאכילת הטפילים שהם מסירים מדג השמש ה"מטופל".
אגב לשחף כספי יש שמות נוספים, כמו שחף צפוני שהוא שמו הרשמי בימינו, לצד שחף הרינג ושחף אטלנטי.
הנה השחף הכספי או הצפוני:
http://youtu.be/zF8Jl2oBf5I?t=5s
והשחף האטלנטי מנקה את דג השמש הענקי באכילת הטפילים שנצמדו לגופו:
http://youtu.be/U60obmWODLQ
