יש בעולם 18 אלף מיני ציפורים שונים. הם בעלי כנפיים המורכבות מנוצות ומאפשרות להם לעוף, להתחמם ולגונן על הגוזלים שלהם.

יש לציפור ולעוף גם מקור, המשמש לתפיסת מזון ולאכילה, אך גם לניקוי הנוצות ואפילו ככלי עבודה - לניקור עצים למשל.

כדי לשמור על הביצים והגוזלים שלהם, בונים הציפורים קן. בתוכו מטילה הנקבה את הביצים ודוגרת עליהן. כשיבקעו הביצים והגוזלים ייצאו מהן, הם יחיו בקן במשך תקופה, כשההורים מביאים להם אוכל במקור ומאכילים אותם. כך יהיה, עד שיגדלו הגוזלים, יפרשו כנפיים ויהפכו לציפורים שעפים לחייהם שלהם.

להיכרות עם מיני ציפורים שונים - היכנסו לתגית "ציפורים".


הנה ההורים של הציפורים - יצורים מעופפים מעידן הדינוזאורים שמהם יגיעו הציפורים (עברית):

https://youtu.be/NoD73rhFWYA


כך התפתחו נוצות הציפורים (מתורגם):

https://youtu.be/hPLgfGX1I5Y


ומעניינת מאד היא שירת הציפורים - האם היא מוסיקה או שיש לה משמעויות אחרות? (עברית)

https://youtu.be/92sjAe_UFr4?long=yes

המקור (Beak) של העופות הוא איבר רב-תכליתי, חיוני ובעל תפקידים שונים לחייהם של עופות וציפורים. הנה תפקידיו של המקור אצל עופות:

אכילה - התפקיד הכי ברור של המקור הוא בתור אמצעי לאיסוף ואכילת מזון. המקור מאפשר לעוף לתפוס, להחזיק ולפרק את מזונו לחתיכות קטנות, שהוא יכול לבלוע.

האכלה - המקור חשוב לטיפול בצאצאים של העוף. הוא משמש להאכלת הגוזלים הקטנים, במזון מפורק שמתאים ליכולת העיכול שלהם.

בניית הקן - גם בבנייה של הקן יש למקור תפקיד מרכזי. רבים מהעופות משתמשים בו לאיסוף של חומרי בנייה ולעיצוב וייצוב המבנה של הקן.

הגנה - המקור הוא גם כלי הגנה חשוב עבור העוף. בהיעדר ידיים, משמש המקור את העופות להתגוננות מפני טורפים ועופות מתחרים.

טיפוח וניקוי - המקור הוא אמצעי חשוב והכרחי בטיפוח העצמי ובתחזוקתו היומיומית של הגוף. העופות משתמשים בו בקביעות לניקוי וסידור של נוצותיהם, להוצאת טפילים כמו כינים ולציפוי של נוצותיהם בחומר שהם פולטים לצורך שמירה עליהן.

תקשורת - למקור תפקיד חברתי, שכן הוא האמצעי המרכזי בתקשורת בין העופות. באמצעותו מפיקים העוף והציפור קולות ומעבירים מסרים אלו לאלו.

אמצעי חיזור - מעבר לציוצים ולשירת הציפורים, כאמצעי חיזור מרכזי, במינים מסוימים מתבצעת משיכת בני זוג באמצעות צבעיו וצורתו של המקור, שלהם תפקיד אמיתי בטקסי החיזור.

איבר חישה - במיני עופות מסוימים, מצויד העוף בחיישנים, הממוקמים במקור ומסייעים לו באיתור מזון ובניווט.

כל אלו מדגישים את החשיבות הרבה של המקור אצל עופות וציפורים, בהישרדות ובהתאמה האקולוגית, הסביבתית, שלהם.


#צורך וצורת מקור
צורת המקור של העוף וגודלו משתנים בין מיני העופות ומותאמים באופן ייחודי לכל מין ומין של עוף. השוני התפתח במהלך האבולוציה, בעיקר על פי סוג המזון שכל עוף צורך ובהתאם לסביבת המחיה שלו.

יש עופות עם מקור ארוך שיאפשר ליקוט של זרעים קטנים. אחרים בעלי מקור בצורת אזמל, המשמש לעבודה. מקור כפוף בצורת אנקול משמש עופות דורסים למריטת נוצות הטרף וחלוקת בשרו לפיסות שמתאימות לבליעה. אצל בעלי מקור גדול ורחב, הוא מכיל מקום לתפיסת דג שלם בתוכו, לפני העיכול.

יש עוד, כי כשלציפור יש מזון יוצא דופן, האבולוציה פיתחה לה מקור שונה בצורתו. מקור ארוך ומעוקל, כמו של הטוקאן, מועיל לאכילת פירות. מקור מחורץ כמו של הברווז מסנן מים היטב והמקור הצינורי דוגמת יונק דבש מיועד לאכילת פרחים או רכיכות.

כך שצורת המקור מותאמת לפני הכל למזון שהעוף אוכל.


הצורות והצבעים השונים של מקורי הציפורים:

https://youtu.be/OmliPoQM5_8


צורות מוזרות של מקור נובעות ממזון שונה שציפורים צריכות להשיג:

https://youtu.be/d86eS5nJikE


לציפור הדבש יש את המקור הארוך ביותר בטבע:

https://youtu.be/7xRxpicxeFQ

הציפורים שעומדות על חוטי החשמל, עומדות על גבי חוט חשמל יחיד ולכן אינן יוצרות מעגל חשמלי סגור. רק מעגל סגור יכול לגרום להן להתחשמלות. תיאורטית, אם הציפורים היו עשויים מאותו חומר כמו חוט החשמל הן היו מתחשמלות, אבל זה כמובן שונה ומפני שההתגדות שלה הרבה יותר גבוהה מאשר של החוט, החשמל "מעדיף" לעבור בחוט ומדלג על הציפור.

אם הן יגעו בשני חוטי חשמל שונים, או בחוט חשמל ובעמוד עצמו או או בחוט חשמל ובאדמה, בתנאים כאלה ייווצר מעגל חשמלי סגור, והן יתחשמלו מיד.

ואכן, מי שנמצאות בסכנה הן ציפורים גדולות, שמוטת הכנפיים שלהן רחבה, כלומר כנפיהן יכולים לגעת בו-זמנית בשני חוטי חשמל שונים. אנחנו כבר יודעים מה קורה כשנוגעים בשני חוטי חשמל, נכון? - מתחשמלים!


הנה הסבר לזה שציפורים לא מתחשמלות מחוטי חשמל שעליהם הן עומדות:

https://youtu.be/rtnmCf2QFTc


כך ציפורים נמצאות על כבלי חשמל עם אלפי וולטים ולא מתחשמלות:

http://youtu.be/xVfBTsUSCgQ


ומנגד - על התחשמלות הנשרים הגדולים (עברית):

http://youtu.be/SO4wzMx4T48?t=22s

האם שאלתם את עצמכם פעם איך ציפורים עפות? - אז ברור שיכולת התעופה של הציפורים היא תוצאה של הכנפיים והשרירים שמחוברים אליהן. בעזרתם ובזכות הגוף הקל והעצמות הקלות והחלולות של הציפורים, הם מצליחים להתרומם לאוויר ולדאות בו למרחקים גדולים מאד.

אבל אולי יעניין אתכם לדעת, שבניגוד למחשבה המיידית, זו לא תנועת הכנפיים, למעלה ולמטה, שמרימה את הציפורים אל על. גם לא צורת הכנף, צרה בחזית ורחבה באמצע. למעשה מדובר בתנועה של עיגולים קטנים בכנפיים, משהו שיותר מזכיר חתירה מאשר נפנוף כנפיים נלהב.

והנה הציפורים מעופפות באוויר, שבנפנוף הכנפיים יכול להגיע אל מתחת לכנפיהן ולשאת אותן למעלה. אבל האוויר הזה, לא הוא המסביר האמיתי של תעופת הציפור למרחקים. הוא תנאי הכרחי לתעופה אבל אינו תנאי מספיק למעוף ארוך ולמרחק רב.

כי גם כשאנו יודעים שתנועת הכנפיים מאפשרת לציפור להתחיל לעוף, דרוש עוד משהו כדי שתוכל לעוף למרחקים גדולים של ממש. הרי ברור שאחרי פרק זמן מסוים, במיוחד לציפורים הגדולות יותר, ההנעה המרובה של הכנפיים היא פעולה מעייפת מאד.

זה בהחלט נכון ולכן, כדי לעוף באוויר, הציפורים נעזרות ב... אוויר עצמו. מדובר לא בסתם אוויר אלא באוויר חם שמסייע להן לעוף למרחקים.

אבל איך זה עובד בדיוק? - אז נכון שאנחנו יודעים שאוויר חם עולה תמיד למעלה? ונכון שאחרי זמן מה של נפנוף כנפיים, הציפורים עייפות? - ובכן, מסתבר שהן מוצאות באוויר זרמי אוויר חמים שנקראים "תרמיקות".

הציפורים פשוט "מתלבשות" על תרמיקה כזו, אותו זרם חם של אוויר, ופשוט דואות, כלומר גולשות על האוויר החמים הזה. השיטה הזו מזכירה דאון, שאין לו יכולת תנועה משל עצמו אבל הוא מצליח לדאות באוויר, לפעמים אפילו זמן רב ולמרחקים ארוכים.

הציפורים עושות כאן עיסקה מעולה. התעופה על זרם האוויר החם חוסכת להן מאמץ אדיר של הנעת כנפיים. אבל רגע - איך תרמיקה כזו, שהיא קצרה מאד, תוכל לשאת אותן למרחקים?

ובכן, במעופן ארוך הטווח, עפות הציפורים הגדולות, על התרמיקות, זרמי האוויר החמים שעולים מהקרקע.

על כל תרמיקה כזו הן "ירכבו" עד שתגיע לשיא הגובה שלה. אז גולשות הציפורים ממנה, בדאייה, היישר למטה. הן מוצאות תרמיקה חדשה, עליה הן ירכבו לאורך המקטע הבא של המעוף.

באופן כזה, מדלגות הציפורים מתרמיקה לתרמיקה ועושות את הדרך אל יעדן, במאמץ קטן הרבה יותר.


ראו כמה יפה התעופה והדאייה של הציפורים בנדידתן:

https://youtu.be/owiwCIhc0I0


כך ציפורים עפות:

https://youtu.be/3So7OMwNgy8


הכנפיים הן פאר האבולוציה של הציפורים:

https://youtu.be/4jKokxPRtck


הסבר פשוט לתעופת הציפורים:

https://youtu.be/8ysATS8g-ac


הסוד הוא בשרירים:

https://youtu.be/aFdvkopOmw0


על תעופת הציפורים בנדידה השנתית לארצות רחוקות (מתורגם):

https://youtu.be/Q-mMMpl_T80


מצלמה על מקור של פליקן מראה את התעופה מלמעלה:

http://youtu.be/_YEyzvtMx3s?t=11s


וצילום ממשדר שהותקן על גבו של נשר שעף:

http://youtu.be/G3QrhdfLCO8

עופות רבים משנים את צבע הנוצות שלהם, כדי להסוות את עצמם מפני טורפים. שֶׂכְוִי הַשֶּׁלֶג למשל, או שכווי הצפון, משנה את צבע נוצותיו לפני כל חורף לצבע לבן, שמסווה אותו היטב בשלג. באביב חוזר שכווי השלג לנוצותיו בגוון החום-אפרפר, עם הכתמים הלבנים. לזכרים יש גם נקודות אדומות בלחיים.

כך עוברות להן העונות והשכווי של הצפון יודע להשיל צבע ולהחליפו, בהתאם לעונות ולסכנות האורבות לו בכל אחת מהן. הוא משתלב טוב יותר בנוף ועופות דורסים רואים אותו הרבה פחות.


הנה שכווי השלג ולבוש החורף שלו:

http://youtu.be/T3DD4U2snHs


ושכווי השלג בצבעי הקיץ, נטמע בנוף טוב יותר:

http://youtu.be/aCw1FSZJFT8

זרזיר הבקר (Oxpecker) היא ציפור אפריקאית שמנקה את גופם של אנטילופות, פרים ופרות ויונקים גדולים רבים מהחרקים שנמצאים בתוך פרוותם. זוהי דוגמה לסימביוזה - שיתוף פעולה בטבע.

איך זה קורה? - היונק מתנקה על ידי זרזיר הבקר, שבעצם אוכל את החרקים המטרידים אותו ומתרכזים על גופו. כך מוצא לו הזרזיר אוכל מזין, על גוף הבהמה, בתמורה לעבודתו.

הזרזירים הללו גם מנקים את פצעי החיות מהדם ולא פעם גם מזהמים בשל כך את הפצע, אבל מה לעשות - זה המחיר בטבע על טיפול רפואי חינם...


הנה זרזיר הבקר והארוחות שלו:

http://youtu.be/Qqa0OPbdvjw


וזרזירי הבקר מנקים בופאלו:

http://youtu.be/5MfrsKJailo

אמנם הדינוזאורים נכחדו אבל החוקרים נוטים לחשוב שמקורם של הציפורים הוא בדינוזאורים. למעשה, טוענים המדענים, חיו תקופה מסוימת הדינוזאורים, לצד מיני הציפורים הראשונים, לפני שנכחדו. כיום יצאו מאותם דינוזאורים 18 אלף מינים שונים של ציפורים!

במיוחד מוזכר כקרוב לציפורים סוג של דינוזאור חדש שקיבל את השם "ארוסטיאון". היו לו זרועות ארוכות, שהפכו במהלך מליוני שנים של אבולוציה לכנפיים. מחזקות את ההשערה הזו גם העצמות המאובנות והחלולות שלו, שנמצאו בפטגוניה שבארגנטינה, כיוון שהן דומות לאלה של הציפורים.

המבנה החלול של העצמות מאפשר לציפורים להיות קלות יותר ומסייע להן לייעל את נשימתם ומסתבר שלמין הדינוזאור הזה היו בדיוק אותן עצמות. גם ההתרבות באמצעות ביצים, שמשותפת לציפורים ולדינוזאורים, מעידה על הקשר הסביר בין המינים.

לטענת מדענים הממצאים הללו הם "החוליה החסרה" להוכחת הקשר שבין ציפורים ודינוזאורים, אבל הארכאופטריקס הוא שנחשב בעיני רבים מהמדענים לציפור הקדומה ביותר שקיימת.

למעשה, הארכאופטריקס שהתקיים לפני 150 מיליון שנה היה זוחל מעופף. גודלו היה כמו של עורב והיו לו נוצות כמו של ציפור. אבל שיניו וזנבו של הארכאופטריקס דמו לאלה של הזוחלים.


הנה סרטון אנימציה נהדר שמראה את התפתחות הדינוזאורים לציפורים שאנו מכירים:

https://youtu.be/XAzGC89n0S4


הסבר על הקשר בין דינוזאורים וציפורים (מתורגם):

http://youtu.be/hPLgfGX1I5Y?t=13s


האובירפטוריד הקדמוני שממש נראה כמו ציפור ענקית. הנקבה מגנה על הקן שלה מדינוזאורים טורפים:

http://youtu.be/TtOfCaYhjzk


ההשערה המדעית של הציפורים שנוצרו מהדינוזאורים:

http://youtu.be/j5KjCn7B6mU


המיקרורפטור והפטרוזאורוס - המינים המעופפים הראשונים:

https://youtu.be/Wd17nCnU2bY


הסבר על הפיכת הדינוזאורים לציפורים:

https://youtu.be/0-7iXyYS0uw


והציפורים המופלאות שיצאו מהם:

http://youtu.be/SeHmqKoisT4

לסימביוזה, שיתוף פעולה בטבע, יש לא מעט דוגמאות בטבע. אחת הראשונות שביניהן הייתה בדותה מדעית מימי יוון הקדומה. לפיה מתקיימת סימביוזה בין ציפור קטנה, תנינן מצרי (Egyptian plover), לבין תנין היאור האימתני (Nile crocodile).

היה זה ככל הנראה החוקר היווני פליניוס, ש"גילה" שבעת שהתנין פותח את פיו, נכנס התנינן היישר לפיו ומנקה את שיניו מחתיכות בשר ושיירי המזון שנותרו עליהן.

אבל האם יתכן שאחת הדוגמאות העתיקות לסימביוזה היא בדיה מדעית לכל דבר?

כיום יודעים הזואולוגים שבין תנינן מצרי לתנין היאור אין כל רמז לשיתוף פעולה של ממש. כך יצא שהאגדה, שאף העניקה לציפור את שמה העברי, לא נמצאה כנכונה. זה יכול להסתדר היטב עם העובדה שחוקרים מצאו שאותו פליניוס בדה לא מעט "עובדות מדעיות", שמצא לכאורה במחקריו.

וכך נוצרה אגדת עם, שנולדה בראשו של חוקר יווני לא רציני ובמשך אלפי שנים נתפסה כעובדה מדעית...


מיתוס סימביוזת התנינן עם תנין היאור הוליד פרסומת זו:

https://youtu.be/UIDdCihh5hU


התנינן המצרי:

https://youtu.be/9NxUuJil-3Y


יש ציפורים שמקיימות יחסים סימביוטיים עם חיות גדולות:

https://youtu.be/Qqa0OPbdvjw


וזה גורלן של ציפורים שחיות בסביבת תנינים:

https://youtu.be/7YmfUXtN6og

הנחליאלי (Wagtail ובשמו המדעי Motacilla) הוא ציפור שיר קטנה וחום-אפרפרה, דקת-גו ומקור, לא בולטת במיוחד מבחינה ויזואלית, אך מפורסמת בכל העולם בזכות שירתה המרהיבה.

את השם העברי "נחליאלי" העניק לו מנדלי מוכר ספרים, בספרו "תולדות הטבע" משנת 1886. הסיבה שהוא מקנן בסמוך לקרקע, בתוך שיחים עבותים וליד מקור מים, כמו גדות הנחלים ומכאן ה"נחל" שבו מתחיל השם. את הקן, אגב, הוא בונה מחומרים צמחיים ומרפד אותם בנוצות ושיער.

הנחליאלי הצהוב נמנה על ציפורי השיר הנודדות לישראל. הוא שייך למשפחת הקיכליים והוא בעל אחד מהרפרטוארים המוסיקליים העשירים בעולם הציפורים.

בגודל של דרור, עם זנב ורגליים ארוכים משלו, הנחליאלי מתעופף בקלילות ומעדיף סבכים צפופים, יערות גלריה ואזורי מעיינות. נוצות הזנב שלו נעות ללא הפסקה בזמן ההליכה. הוא ניזון מחרקים קטנים, זחלים ועכבישים שהוא צד בעיקר בשעות הדמדומים והלילה. בסתיו הוא מוסיף לתפריט גם פירות רכים וגרגרים.

אחרי דגירה של שבועיים מטילה נקבת הנחליאלי בין 4 ל-7 ביצים בכל הטלה ואז מאכילה את הגוזלים עד שהם גדלים ועוזבים את הקן.

אבל תופעה הכי מרהיבה היא השירה של הנחליאלי. הוא שר בעיקר בלילות, במיוחד באביב ובתחילת הקיץ. והוא גם אלוף החיקויים, שמסוגל לייצר למעלה מ-200 תווים שונים ולחקות קולות של מגוון מיני ציפורים אחרים.

בתרבות המערבית הנחליאלי הפך לסמל של רומנטיקה ויופי מוסיקלי. שייקספיר (Shakespeare) הזכיר אותו ב"רומיאו ויוליה" והמשורר הנודע קיטס (Keats), ג'ון קיטס, כתב עליו שיר שנחשב לאחד מפסגות השירה האנגלית. גם במיתולוגיה היוונית הנחליאלי מככב וקשור למיתוס של פילומלה (Philomela) שהפכה לציפור.


הנה הנחליאלים למיניהם (עברית):

https://youtu.be/yl-jCShyJts


על הנחליאלי הלבן:

https://youtu.be/LInV6R9mS6E


הנחליאלי האפור:

https://youtu.be/hnR195RXNCI


ציוציו של הנחליאלי הלבן:

https://youtu.be/bdWCMw2gCfg


השיר "נחליאלי קטן" בביצוע יפה ירקוני (עברית):

https://youtu.be/CtByO418xBE


ו"נחליאלי" של מתי כספי (עברית):

https://youtu.be/NrDpGlYrmHo

ציפור. מושב. מעיין ואוצר קדום - על איזו כחל נתחיל לספר?

כָּחָל (European roller) הוא עוף אקרובטי של ממש, יפה להפליא, עוף טורף ממשפחת הכחלאים (Coraciidae).

הכחל ידועה באקרובטיקה המעולה שהיא מבצעת, בהסוואה הצבעונית שלה ובצווחות החביבות שהיא משמיעה, מהתכונות של משפחת העופות הזו.

הכחלאים ידועים בתרגילי האירובטיקה המרהיבים שהם מבצעים בעונת החיזור. בהתקדמותם על הקרקע הם לא ממש הולכים, אלא מקפצים, אבל באוויר - הם מעופפים מצויינים.

יופיה הססגוני של ציפור הכחל הוא פונקציונלי. זהו יופי שיש לו תפקיד, מטרה הישרדותית ויתרון אבולוציוני. איך קשור הצבע לאבולוציה? - אז הסוד של עופות הכחל הוא בצבע התכול הדומיננטי שלהם - צבע שמיטיב להסוות את הכחל על רקע השמיים. באוויר שומר הצבע הזה על הכחל מעופות דורסים, המתקשים להבחין בו מרחוק.

על פני האדמה, צבע התכלת הזה גם מסווה את הכחל מהטרף שלה. בזכות גוון התכלת מתקשים להבחין בה חיפושיות, חרגולים, צרצרים, עקרבים, מכרסמים, חגבים ואפילו צפרדעים, המביטים מהקרקע כלפי מעלה. כשהם מפספסים את הכחל על רקע השמיים, יש לו יתרון ענק. הוא ממתין לשעת כושר ולפתע, כשהם רגועים ולא מודעים להימצאו שם, הכחל מזנק בתעופה מרהיבה, היישר מענף העץ אל הארוחה שלו.

כמו העורבני והשרקרק, הכחל מוכר בטבע גם כצווחן לא קטן. בריקוד החיזור שלו, למשל, הוא משלב את הצווחות שלו עם מעוף ראוותני, גלגולים באוויר, נסיקה למעלה וצלילת ספירלה למטה. אגב, הצלילה הזו מזכירה סיבוב של בורג ומכאן הכחל זכה לשמו הלועזי Roller. החיזור הזה מכיל גם מופע יכולת נחמד. זה קורה כשהזכר, כדי להראות לנקבה את יכולותיו המדהימות בתעופה, משליך לא פעם אבנים קטנות באוויר ואז ממהר לתפוס אותן בצלילה מדויקת למטה. כמובן שגם את המעוף האווירובטי הזה מלווה הכחל בצווחות של התלהבות...


#אגדת מטמון כחל
השם הזה, כָּחָל, הוא שם עתיק מאוד. בתרבויות המזרח התיכון של ימי קדם ידועה אבקת הכחל התכולה, שנטחנה מאבן ושימשה לאיפור העיניים. חוץ מצבעי עיניים השתמשו בה אז גם לרקיחה של תרופות. עד היום הערבים והדרוזים קוראים לאבקה הזו "כוחול".

"עין-כחל" הוא היום שמו של מעיין גדול השוכן על אם הדרך מטבריה לצפת. הוא ממוקם צפונית-מערבית לכנרת. בסמוך לו יש גם מושב הנקרא על שמו, "כחל".

אבל המעיין הזה, "עין-כחל", הוא עתיק מאוד. בדיוק אליו, מספרים ההיסטוריונים, שלח נפוליאון את חייליו, עת ניסה לכבוש את ארץ ישראל, כדי שימצאו בו את המטמון העתיק שלפי האגדה הוסתר לידו.

הבסיס לסיפור המטמון הזה הוא ככל הנראה בסיפורי רבנים, מקובלים וסופרים יהודים. משהו על אוצר גנוז, שהוסתר בהר הגבוה שממזרח לעין-כחל. לפי האגדה אמור להיות בראש ההר שער חסום ומוסתר. מאחוריו גנוזים כלי הקודש הקדומים של בית המקדש היהודי.

יתכן שמקור הכתובים הללו באגדה שנלחשה פה ושם באירופה של ימי הביניים, אולי אף הגיעה בתקופת מסעי הצלב. האגדה דיברה על אוצרות בית המקדש הגנוזים שהוטמנו באזור זה. צריך לזכור שלא רחוק מכאן הובסו הצלבנים בקרב מכריע, בידי צבאו של המצביא המוסלמי צלח א-דין.

נחזור למטמון. לפי הספר "שערי ירושלים" של החוקר והכותב משה ריישר, חפרו חיילי נפוליאון כמעט את חצי ההר, אבל נכשלו ולא מצאו שם דבר. הכישלון, לפי ריישר, נובע מכך שהאוצר הקדוש הוסתר היטב ולא יוכל להתגלות לאיש, עד שיבוא משיח בן דוד.

זה היה ב-1799, שנה בה ניסה הקיסר הצרפתי לכבוש את צפון הארץ, אחרי שכבש את דרומה. בעכו המבוצרת היטב הוא נעצר. ניתן לשער שחולשתו בכיבוש העיר שנשלטה על ידי התורכים העות'מנים נבעה גם מפיצול הכוחות שכפה עליו חיפוש האוצר הזה בזמן שהוא וחייליו זקוקים לכל חייל ולוחם.

אז את אותו מטמון המקדש לא מצאו המחפשים, לא נפוליאון ולא אחרים. רבים חלמו וניסו לגלות אותו, אבל כלום. ליד המעיין שוכן היום מושב כחל. ציפורי הכחל מבקרות אותו בסתיו, במעופן לאפריקה, וישובו בכל אביב, בדרכן בחזרה. נפוליאון הפך גם הוא לאגדה ורק אוצר כלי המקדש האבודים, קיים או לא, טמון איפה שהוא, אולי בראשם, בדמיונם ובחלומותיהם של המחפשים, מבלי לגלות את סודו לאיש.


הנה הכחל בארוחה ובמעופו:

https://youtu.be/5ABZ5QK4Ezc


שיר המתאר את ציפור הכחל (עברית):

https://youtu.be/ByNuRXml63M


משחר לטרף:

https://youtu.be/dxfIKcE4bz0


מביא מתנה:

https://youtu.be/5aJT1U--5xg


גוזלי הכחל גדלים:

https://youtu.be/8Y3K65c3DuM?t=48


הכחל מקרוב:

https://youtu.be/hbnXdJP4igE


ומעט על נפוליאון שחיפש את האוצר בעין כחל:

https://youtu.be/V4QsRYVMuU0

אורג המסכה האפריקני (Southern masked weaver) ממשפחת האורגיים הוא ציפור שיר שמשקיעה המון בקן שלה, אולי יותר מכל ציפור אחרת.

הזכר של אורג המסכה יוצר קן בטוויה של ענפים בצורת שתי וערב. שמם של האורגים ניתן להם בשל אריגת הקיים, כך שישתלשלו מהענפים למטה.

בהתחלה הם יוצרים קשר כדי לתלות עליו את כל המבנה של הקן. הנקבה בודקת את הקן שנבנה ואם אינה מרוצה, היא בוחנת קינים של זכרים אחרים ובוחרת את הקן הטוב ביותר ואת הזכר שבנה אותו. הזכר שלא זכה בה יהרוס תוך ימים אחדים את הקן שבנה ויתחיל מחדש, כדי למשוך נקבה אחרת.

הצורה של הקן נועדה למנוע מנחשים וטורפים אחרים מלהתגנב אל הקן ולהזיק לביצים ולגוזלים שבו. אגב, לנקבת אורג מסכה אפריקני יש עוד פטנט - נגד קוקיות טפילות שרוצות להטיל ביצים בקינה. כל נקבה של האורג מטילה ביצים בצבע משלה. כך, אם הקוקיה תטיל ביצה בקן הזה, יסגיר הגוון השונה של הביצה שלה, שזו אינה הביצה של האורגת. ברוב המקרים זה יביא לכך שהביצה הזרה תושלך מהקן מיידית.


הנה אורג אפריקאי בונה את הקן:

https://youtu.be/sO12M_FP3L4


"שכונת קינים" של זכרים שונים, כשכל אחד מנסה למשוך את הנקבה לקן שלו:

http://youtu.be/T4uRm3X9xcQ


והקן מעוצב לצרכי האורג ונראה מצוין:

https://youtu.be/6svAIgEnFvw

הציפור הנודדת למרחק הגדול ביותר בעולם היא שַׁחֲפִית הַקּוֹטֶב (Arctic tern) והיא עושה מרחק עצום בכל שנה.

במעופה היא גומעת 19,000 קילומטרים בכל שנה ויש חוקרים שטוענים שאף הרבה יותר. זוהי הנדידה המחזורית הארוכה ביותר בין כל בעלי החיים.

כך נודדת הציפור הקטנה הזו, בכל שנה מחדש, מהקוטב הצפוני אל הקוטב הדרומי ובחזרה.

שחפית הקוטב, הידועה גם כשַׁחֲפִית אַרְקְטִית, היא בעל החיים בעל טווח הנדידה הארוך בעולם. שטחי הרבייה הצפוניים שלה משתרעים על פני טווח גאוגרפי לא יאומן שנע מהאזור הארקטי, באזור הקוטב הצפוני ועד האוקיינוס הדרומי שמסביב לאנטארקטיקה.

תזונתה של שחפית הקוטב הארקטית מתבססת בעיקר על דגים, לצד חסרי חוליות ימיים ולא גדולים.

שחפית הקוטב נחשבת לעוף בעל תוחלת חיים ארוכה יחסית. לא מעטים מהם מגיעים לגיל 20, כשיש לא מעט מהם שעוברים את גיל 30. הפרט המבוגר ביותר שתועד מבין שחפיות הקוטב מת בגיל 34 שנים.


הנה שחפית הקוטב הנודדת למרחקים:

http://youtu.be/Cp3C7PxEcWU

הצוצלת, באנגלית "יונה צוחקת" (Laughing Dove), היא עוף ייחודי ממשפחת היוניים שדי קל להבחין בו בין שאר היוניים המוכרות לנו.

דומה לתור המצוי, אך קטנה ממנו, עם מראה צנום יותר, כנפיים קצרות וזנב ארוך יחסית. בישראל, הצוצלת נפוצה בכל רחבי הארץ ונחשבת לציפור הרביעית בשכיחותה, עובדה שמייחדת אותה כעוף מוכר אך לא טריוויאלי.

בזכות החוצפה והשמחה שיש בהמייתה, הצוצלת נבחרה לא פעם במדורי טבע בישראל כ"עוף העירוני של ישראל".

כי מה שהופך את הצוצלת למיוחדת הוא קודם כל המייתה, או הצחוק שלה שנשמע כמו "Croo-doo-doo-doo-doo". אלה קולות החיזור של הזכר שנשמעים כגיחוך מורכב, שיש בו מ-4 עד 8 הברות שונות באורכן, עם עליות וירידות במנגינה.

זה שונה ומשעשע בהשוואה לשירת התור, שהיא לרוב מונוטונית ופשוטה יותר. ניתן לומר שהמיית הצוצלת היא כמעט צחוק של עוף, ומכאן קיבלה את שמה המיוחד.

אגב, המיית הזכר – אותה המיה ארוכה העולה ויורדת, דמוית גיחוך חוזר – איננה סתם "שיר חיזור" רגיל, אלא ממש מזכירה צחוק אנושי. בשל כך, אנשים רבים, כולל ילדים וחובבי טבע, מתייחסים אל המיית הצוצלת כחלק מלא הומור בטבע העירוני. לא אחת קורה שמטיילים שומעים לפתע את הגיחוך המפורסם ומשוכנעים לרגע שמישהו מסתתר ומשמיע קולות מצחיקים – עד שמגלים שמדובר בציפור עצמה.

התנהגות הקינון של הצוצלת גם היא יוצאת דופן. בניגוד לעופות רבים אחרים, הצוצלת מקננת מספר רב של פעמים בשנה, בין שלוש לחמש, ולעיתים אף שש פעמים - מה שמעיד על יכולת קינון גבוהה ופעילות רצופה כמעט לאורך כל השנה. תכונה זו מאפשרת לה להתרבות ולהתפזר במהירות בסביבה מתאימה.

תפוצתה בארץ אינה מקרית: הצוצלת הגיעה לישראל רק בתחילת המאה ה-20, אך הצליחה להסתגל בהצלחה למגוון סביבות מחיה, מהאזורים העירוניים הדחוסים ועד לשדות, ערבות ושטחים מעובדים.

בזכות הקינים שהיא בונה על מזגנים ואדני חלונות, היא קיבלה את מקומה בסביבת האדם, תוך התרחקות יחסית מהמרחבים הפתוחים שלפני כן בעיקר נהגה לשכון בהם. תפוצה זו משקפת יכולת הסתגלות יוצאת דופן על רקע שאר היוניים.

בנוסף להתנהגות הקינון והתפוצה, הצוצלת מתאפיינת בהתנהגות חברתית שונה מרוב היוניים - לרוב היא חיה בזוגות ולא יוצרת להקות גדולות כפי שעושים יוניים רבות אחרות. עם זאת, כשלא בעונת הקינון, ניתן לראותה מתכנסת בקרבת מזון באזורים שופעי מזון.

ואפרופו מזון, הצוצלת ניזונה בעיקר מגרעינים, זרעים, צמחים וחרקים זעירים, כשתנועה מהירה וקצובה של כנפיה מאפשרת לה לעוף בקלות ולחמוק מטורפים ופרעות.

כלומר, הצוצלת מובחנת בעיקר בהמייה הייחודית והמשעשעת שלה, שמזכירה גיחוך, בשיעור הקינון הגבוה שלה לאורך השנה, וביכולת ההסתגלות המרשימה לסביבות מחיה מגוונות, כולל לבתי אדם. כל אלה הופכים אותה לציפור מעניינת מבחינה אורניתולוגית ולחלק חיוני ופעיל מהמערכת האקולוגית המקומית.


הנה הצוצלת, היונה הצוחקת:

https://youtu.be/PdVCiLSCD3w


עובדות מעניינות על הצוצלות:

https://youtu.be/LIicMfPjAIM


צוצלת בחוץ (ללא מילים):

https://youtu.be/4Huqx0mSKCU


והקול של הצוצלת:

https://youtu.be/mb7N9hbQzWw

מסתבר שבעולם הטבע יש לא מעט דברים מעניינים. אחד המסקרנים שבהם הוא היכולת של ציפורים לעוף למרחקים עצומים ובלתי נתפסים במהלך חייהן.

חלק מהכוח לבצע את המשימה הזו נעוץ בצורת היחסים שלהן זו עם זו. מסתבר ששיתוף הפעולה והיחסים בלהקת ציפורים נודדות הוא מדהים ומדגים עד כמה שיתוף פעולה יכול לחזק את הפרט ולהביאו לשיאים של יכולת, ביחד עם חבריו. ראו דוגמה לכך בתגית "מעוף בצורת V".


הנה סרטון שמדגים את שיתוף הפעולה הזה (עברית):

http://youtu.be/hvfTiy4ZrnA


שימו לב למבנה התעופה המאורגן שלהן מקרוב:

https://youtu.be/owiwCIhc0I0



ולהקות הענק בנדידתן:

https://youtu.be/nZSkitrLE34

האלבטרוס הנודד הוא הוא הציפור בעלת מוטת הכנפיים הגדולה בעולם. יש לו מוטת כנפיים גדולה מ-3 מטרים. זהו עוף ימי גדול מאד שדואה באוקיינוס הדרומי שמסביב לקוטב הדרומי.

האלבטרוס הנודד ניזון בעיקר מדגים קטנים ומדיונונים. את הקן שלו הוא בונה בצורת חרוט והוא עשוי מצמחיה ימית שהוא אוסף.


הנה החיזור של האלבטרוס הנודד ודרך מצוינת להתרשם מכנפיו הענקיות:

http://youtu.be/zdKkRhGU8gE?t=3s


וסוד המעוף הקל של האלבטרוס הנודד:

http://youtu.be/uMX2wCJga8g?t=5s

הייתם מאמינים שקיים עוף שיש לו בקצה המקור מעין כפתור הקאה?

שַׁחַף כַּסְפִּי הוא אחד ממיני עוף השחפיים. הוא אוכל דגים, רכיכות, סרטנים ואפילו שיירי מזון שהוא מוצא בחופים וכשהים בשפל.

אבל המיוחד בו (גם אם זה למען האמת מעט מגעיל), הוא שיש לשחף הכספי נקודה אדומה בקצה המקור. כשהגוזלים שלו מנקרים בכתם האדום הזה, מקיא השחף ההורה את המזון שאכל וכך זוכים הגוזלים למזון מעוכל ומזין.

השחף הצפוני נחשב לאוכל-כול. לצד היותו טורף הניזון מטרף, הוא גם שודד מזון מבעלי חיים אחרים, אוכל מהאשפה, אוכל נבלות וניזון לא פעם מסרטנים, רכיכות ושיירי מזון מהחוף הנגלה לו בשעת השפל.

יש אפילו שחפים אטלנטיים המקיימים סימביוזה עם דגי שמש. הם מנקים את עורם מטפילים, כשהדגים הללו, ממש כמו שאנו נשכבים לקראת עיסוי, מתאזנים על צידם בכדי לקבל ניקוי מוצלח. בתמורה, נהנים השחפים הללו מאכילת הטפילים שהם מסירים מדג השמש ה"מטופל".

אגב לשחף כספי יש שמות נוספים, כמו שחף צפוני שהוא שמו הרשמי בימינו, לצד שחף הרינג ושחף אטלנטי.


הנה השחף הכספי או הצפוני:

http://youtu.be/zF8Jl2oBf5I?t=5s


והשחף האטלנטי מנקה את דג השמש הענקי באכילת הטפילים שנצמדו לגופו:

http://youtu.be/U60obmWODLQ

גוזלי הציפורים נולדים חלשים, עוורים ועירומים. הם זקוקים להרבה מאד מזון כדי לגדול. ההורים עובדים קשה מאד ולאורך כל היום הם עפים ומביאים להם זחלים, תולעים וחרקים.

עשרות ומאות פעמים ביום מביאים הורי הציפורים מזון לגוזלים. כנראה שהשיא הוא של ציפור בשם ירגזי, שמביאה אוכל לגוזליה אפילו 900 פעמים ביום אחד!


הנה אמהות הציפורים מאכילות את הגוזלים:

https://youtu.be/jnrpqv2M4Bc


ירקון מאכיל את גוזליו ואז אוסף את הלשלשת שלהם וכך מנקה את הקן (עברית):

https://youtu.be/TjrIa9qdPng


העפרוני מביא שוב ושוב מזון לגוזלים:

https://youtu.be/TdQ_SA1JCs4


חלוקת תפקידים בקן של עיט הדגים - הזכר מביא דג והאם בוצעת פיסות בשר קטנות ומאכילה את הגוזלים:

https://youtu.be/R9ynRqnZr4Y


זה רק חלק קטן ממה שעושים העופות למען גוזליהם (עברית):

https://youtu.be/SFP-5IJ4Mzg?long=yes

נשרון מלכותי (King vulture) הוא העוף הדורס הכי צבעוני שיש. ראשו וצווארו של עוטים צבעים עזים ומנוגדים בצבע אדום, ערמוני, כחלחל, לבן ושחור.

הנשרון המלכותי הוא הצבעוני היחיד מבני משפחת הקונדוריים, הנשרים של יבשת אמריקה, או בשמם הציורי - "הנשרים של העולם החדש". כל שאר בני המשפחה הם כהים בגווניהם.


הנה סרטון על הדורס הצבעוני ביותר - הנשרון המלכותי:

http://youtu.be/_yllQwGMbi0


ותצפית על הדורס הכי צבעוני בטבע:

http://youtu.be/koHfO2y1zq4

הראייה החדה ביותר מבין העופות הדורסים היא של הבז הנודד. הבז הנודד מסוגל לראות ציפור כמו יונה, ממרחק של 7 קילומטרים!


הנה סרטון ממצלמה שהצמידו לבז הנודד, שיוצא לציד עורבים:

http://youtu.be/S2YLeQkPr0s?t=24s

לא רבים יודעים שציפורים עפות למרחקים בזכות פיזיקה פשוטה וחכמה, שהן אולי לא מבינות אבל למדו להשתמש בה במהלך האבולוציה והיא משמשת אותן היטב.

מדובר בצורת ה-V המוכרת, שניתן לראות בה עפות לא מעט להקות של ציפורים נודדות.

הטיסה, או המעוף בצורת V, הם תופעה שעוררה סקרנות במשך דורות. מחקרים מדעיים מודרניים גילו שלמבנה הזה יש יתרונות אווירודינמיים משמעותיים המאפשרים לציפורים לחסוך באנרגיה במהלך טיסות ארוכות.

אך מהו היתרון הגדול בצורה זו של טיסה, מבחינת הכוח הנדרש לתעופת הלהקה?

מדענים גילו כבר מזמן שכשציפור מניפה את כנפיה היא יוצרת מערבולת אוויר העולה מאחורי קצוות כנפיה. עם הזמן הובן שציפור שטסה מאחורי המובילה ובמעט הצידה, מרוויחה מהמערבולת הקטנה הזו.

מה הרווח של הציפור האחורית?

מסתבר שהציפור שמאחורי המובילה יכולה לנצל את זרם האוויר העולה שיצרה הציפור המובילה ובכך לחסוך בין 20 ל-30 אחוזים מהאנרגיה, כלומר הכוח שנדרש למעופה שלה.

וזו בדיוק הסיבה שהציפורים מסתדרות בזווית אלכסונית אחת ביחס לשנייה, כשכל אחת נהנית מהעזרה של זו שלפניה.

מחקר פורץ דרך שפורסם בכתב העת Nature ב-2014 עקב אחר מגלנים קירחים צפוניים (Northern Bald Ibis) באמצעות חיישנים וגילה שהציפורים מסנכרנות בדיוק את תנועת הכנפיים שלהן ואת המיקום המדויק שלהן ביחס לציפורים שלפניהן.

תוצאות המחקר הזה, אגב, הראו שהן לא רק שומרות על מיקום נכון אלא גם משנות את תזמון נפנוף הכנפיים במדויק כדי למקסם את היתרון האווירודינמי ולהימנע מאזורים שבהם זרם האוויר יורד.

הציפורים גם מחליפות את מיקומן בטיסה בצורת V כך שהעומס של הציפור המובילה, שאינה נהנית מחיסכון באנרגיה, יתחלק בין כל חברות הלהקה. זה מתרחש כשכל כמה זמן מחליפה ציפור אחרת את המובילה שהתעייפה וזו יכולה לעבור לאחור וליהנות מהכוח שמקנה ללהקה המובילה החדשה.

הטיסה בצורת ה-V מקלה גם על תקשורת ותיאום בתוך הלהקה. כל ציפור יכולה לראות את חברותיה ולשמור על מרחק ומיקום אופטימליים. המחקרים מצאו שציפורים נמצאות בטווח של כ-3 מטרים מהציפור שלפניהן, על מנת (כלומר כדי) להפיק את המירב מהיתרון האווירודינמי.

מעניין שלא כל מיני הציפורים משתמשים בשיטה הזו. לרוב נהנות מהשיטה הזו ציפורים גדולות, כמו אווזים (Geese), ברבורים (Swans), ברווזים (Ducks), חסידות (Storks), עגורים (Cranes) ומגלנים (Ibises) שטסות למרחקים בצורת V.

לעומתן, שציפורים קטנות יותר נוטות לטוס בלהקות צפופות וחסרות מבנה ברור.

ממצא נחמד ומעניין התגלה במחקר ב-2001, כשחוקרים אימנו שקנאים לעוף מאחורי סירה ממונעת, כדי לחקור את דפוסי הטיסה שלהם. בניסוי הזה הם הצליחו למדוד ישירות את התועלת האנרגטית של הטיסה במבנה ובכך התחזקה השערת הסיבה למעוף בצורת V.


הנה הסבר אווירודינמי של המעוף של להקת ציפורים בצורת V (מתורגם):

https://youtu.be/f_ocOobKq5Q?end=1m39s


הסבר נוסף באנגלית:

https://youtu.be/Ahm9x8QTQJk


והמחשה קצרה ויפה שמדגימה את היתרון של מבנה ה-V:

https://youtu.be/3N7iEEmmqdA

הבז הנודד (Peregrine Falcon) ממשפחת הבזים הוא העוף הדורס המהיר בעולם. והוא לא רק העוף הדורס הכי מהיר בתבל, הוא גם נחשב לבעל החיים המהיר בעולם.

מהירות השיא שנמדדה למעופו של הבז הנודד בצלילה היא 389 קילומטר לשעה. לכל הדעות זוהי יכולת תעופה יוצאת דופן ומכתירה אותו בתואר של המהיר ביותר מכל בעלי החיים.

כמובן שלמהירות זו הוא מגיע רק בצלילה ולא במעוף כנפיים רגיל. כך מצטרפים כל הנתונים המהירים שלו לכוח המשיכה ומייצרים את המהירות האדירה הזו - מהר יותר מכל מכונית בעולם!

יש לבז הנודד כ-20 תתי-מין. כלומר יש בעולם כ-20 סוגים של בז נודד. וכמו שניתן להבין משמו, הבז הנודד נמצא כמעט בכל מקום בעולם, כולל בישראל בה הוא מקנן נדיר אבל קיים.

עד היום רק בניו-זילנד ובאנטארקטיקה לא מצאו אותו.


הנה הבז הנודד - המהיר מבין העופות הדורסים בעולם:

https://youtu.be/r7lglchYNew


בז נודד בעת ציד:

https://youtu.be/legzXQlFNjs


תצפית של הציד המהיר של הבז הנודד:

http://youtu.be/pQH7DbB6fzc?t=17s


ובז נודד צולל במהירות של כמעט 300 קילומטרים לשעה:

http://youtu.be/lnT2joxnkqY