שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהן הציפורים?
יש בעולם 18 אלף מיני ציפורים שונים. הם בעלי כנפיים המורכבות מנוצות ומאפשרות להם לעוף, להתחמם ולגונן על הגוזלים שלהם.
יש לציפור ולעוף גם מקור, המשמש לתפיסת מזון ולאכילה, אך גם לניקוי הנוצות ואפילו ככלי עבודה - לניקור עצים למשל.
כדי לשמור על הביצים והגוזלים שלהם, בונים הציפורים קן. בתוכו מטילה הנקבה את הביצים ודוגרת עליהן. כשיבקעו הביצים והגוזלים ייצאו מהן, הם יחיו בקן במשך תקופה, כשההורים מביאים להם אוכל במקור ומאכילים אותם. כך יהיה, עד שיגדלו הגוזלים, יפרשו כנפיים ויהפכו לציפורים שעפים לחייהם שלהם.
להיכרות עם מיני ציפורים שונים - היכנסו לתגית "ציפורים" ומינים בארצנו בתגית "ציפורי ישראל".
הנה ההורים של הציפורים - יצורים מעופפים מעידן הדינוזאורים שמהם יגיעו הציפורים (עברית):
https://youtu.be/NoD73rhFWYA
כך התפתחו נוצות הציפורים (מתורגם):
https://youtu.be/hPLgfGX1I5Y
הסבר על הציפורים לילדים (עברית):
https://youtu.be/tMZ0LYLJE_I
ומעניינת מאד היא שירת הציפורים - האם היא מוסיקה או שיש לה משמעויות אחרות? (עברית)
https://youtu.be/92sjAe_UFr4?long=yes
מהי ציפור הכחל האקרובטית ואיך נפוליאון ואיפור קשורים לעניין?
ציפור. מושב. מעיין ואוצר קדום - על איזו כחל נתחיל לספר?
כָּחָל (European roller) הוא עוף אקרובטי של ממש, יפה להפליא, עוף טורף ממשפחת הכחלאים (Coraciidae).
הכחל ידועה באקרובטיקה המעולה שהיא מבצעת, בהסוואה הצבעונית שלה ובצווחות החביבות שהיא משמיעה, מהתכונות של משפחת העופות הזו.
הכחלאים ידועים בתרגילי האירובטיקה המרהיבים שהם מבצעים בעונת החיזור. בהתקדמותם על הקרקע הם לא ממש הולכים, אלא מקפצים, אבל באוויר - הם מעופפים מצויינים.
יופיה הססגוני של ציפור הכחל הוא פונקציונלי. זהו יופי שיש לו תפקיד, מטרה הישרדותית ויתרון אבולוציוני. איך קשור הצבע לאבולוציה? - אז הסוד של עופות הכחל הוא בצבע התכול הדומיננטי שלהם - צבע שמיטיב להסוות את הכחל על רקע השמיים. באוויר שומר הצבע הזה על הכחל מעופות דורסים, המתקשים להבחין בו מרחוק.
על פני האדמה, צבע התכלת הזה גם מסווה את הכחל מהטרף שלה. בזכות גוון התכלת מתקשים להבחין בה חיפושיות, חרגולים, צרצרים, עקרבים, מכרסמים, חגבים ואפילו צפרדעים, המביטים מהקרקע כלפי מעלה. כשהם מפספסים את הכחל על רקע השמיים, יש לו יתרון ענק. הוא ממתין לשעת כושר ולפתע, כשהם רגועים ולא מודעים להימצאו שם, הכחל מזנק בתעופה מרהיבה, היישר מענף העץ אל הארוחה שלו.
כמו העורבני והשרקרק, הכחל מוכר בטבע גם כצווחן לא קטן. בריקוד החיזור שלו, למשל, הוא משלב את הצווחות שלו עם מעוף ראוותני, גלגולים באוויר, נסיקה למעלה וצלילת ספירלה למטה. אגב, הצלילה הזו מזכירה סיבוב של בורג ומכאן הכחל זכה לשמו הלועזי Roller. החיזור הזה מכיל גם מופע יכולת נחמד. זה קורה כשהזכר, כדי להראות לנקבה את יכולותיו המדהימות בתעופה, משליך לא פעם אבנים קטנות באוויר ואז ממהר לתפוס אותן בצלילה מדויקת למטה. כמובן שגם את המעוף האווירובטי הזה מלווה הכחל בצווחות של התלהבות...
#אגדת מטמון כחל
השם הזה, כָּחָל, הוא שם עתיק מאוד. בתרבויות המזרח התיכון של ימי קדם ידועה אבקת הכחל התכולה, שנטחנה מאבן ושימשה לאיפור העיניים. חוץ מצבעי עיניים השתמשו בה אז גם לרקיחה של תרופות. עד היום הערבים והדרוזים קוראים לאבקה הזו "כוחול".
"עין-כחל" הוא היום שמו של מעיין גדול השוכן על אם הדרך מטבריה לצפת. הוא ממוקם צפונית-מערבית לכנרת. בסמוך לו יש גם מושב הנקרא על שמו, "כחל".
אבל המעיין הזה, "עין-כחל", הוא עתיק מאוד. בדיוק אליו, מספרים ההיסטוריונים, שלח נפוליאון את חייליו, עת ניסה לכבוש את ארץ ישראל, כדי שימצאו בו את המטמון העתיק שלפי האגדה הוסתר לידו.
הבסיס לסיפור המטמון הזה הוא ככל הנראה בסיפורי רבנים, מקובלים וסופרים יהודים. משהו על אוצר גנוז, שהוסתר בהר הגבוה שממזרח לעין-כחל. לפי האגדה אמור להיות בראש ההר שער חסום ומוסתר. מאחוריו גנוזים כלי הקודש הקדומים של בית המקדש היהודי.
יתכן שמקור הכתובים הללו באגדה שנלחשה פה ושם באירופה של ימי הביניים, אולי אף הגיעה בתקופת מסעי הצלב. האגדה דיברה על אוצרות בית המקדש הגנוזים שהוטמנו באזור זה. צריך לזכור שלא רחוק מכאן הובסו הצלבנים בקרב מכריע, בידי צבאו של המצביא המוסלמי צלח א-דין.
נחזור למטמון. לפי הספר "שערי ירושלים" של החוקר והכותב משה ריישר, חפרו חיילי נפוליאון כמעט את חצי ההר, אבל נכשלו ולא מצאו שם דבר. הכישלון, לפי ריישר, נובע מכך שהאוצר הקדוש הוסתר היטב ולא יוכל להתגלות לאיש, עד שיבוא משיח בן דוד.
זה היה ב-1799, שנה בה ניסה הקיסר הצרפתי לכבוש את צפון הארץ, אחרי שכבש את דרומה. בעכו המבוצרת היטב הוא נעצר. ניתן לשער שחולשתו בכיבוש העיר שנשלטה על ידי התורכים העות'מנים נבעה גם מפיצול הכוחות שכפה עליו חיפוש האוצר הזה בזמן שהוא וחייליו זקוקים לכל חייל ולוחם.
אז את אותו מטמון המקדש לא מצאו המחפשים, לא נפוליאון ולא אחרים. רבים חלמו וניסו לגלות אותו, אבל כלום. ליד המעיין שוכן היום מושב כחל. ציפורי הכחל מבקרות אותו בסתיו, במעופן לאפריקה, וישובו בכל אביב, בדרכן בחזרה. נפוליאון הפך גם הוא לאגדה ורק אוצר כלי המקדש האבודים, קיים או לא, טמון איפה שהוא, אולי בראשם, בדמיונם ובחלומותיהם של המחפשים, מבלי לגלות את סודו לאיש.
הנה הכחל בארוחה ובמעופו:
https://youtu.be/5ABZ5QK4Ezc
שיר המתאר את ציפור הכחל (עברית):
https://youtu.be/ByNuRXml63M
משחר לטרף:
https://youtu.be/dxfIKcE4bz0
מביא מתנה:
https://youtu.be/5aJT1U--5xg
גוזלי הכחל גדלים:
https://youtu.be/8Y3K65c3DuM?t=48
הכחל מקרוב:
https://youtu.be/hbnXdJP4igE
ומעט על נפוליאון שחיפש את האוצר בעין כחל:
https://youtu.be/V4QsRYVMuU0
איך הפלמינגו נעשים ורודים?
הפלמינגו (Flamingo) המצוי, בעברית שקיטן מצוי, נולד לבן או מעט אפור. אבל אנחנו מכירים אותו בדרך כלל בצבע הגזר הזה, מעין ורוד כתום כזה. אפילו את שמו "פלמינגו" הוא קיבל מהמילה "להבה" בפורטוגזית, ממש על שם הצבע האופייני הזה.
אז איך זה בדיוק קורה ומאיפה הוא מקבל את הגוון המיוחד שלו?
גוזלי פלמינגו נולדים עם נוצות אפורות-לבנות ומקור ישר, רחוק מהתדמית הצבעונית שכל כך מזוהה איתם. התשובה לשאלה איך הם הופכים לוורודים נמצאת בצלחת האוכל שלהם. זה אגב בדיוק כמו שצבע עורנו מושפע גם הוא ממה שאנחנו אוכלים.
הפלמינגו, שיש מהם 6 מינים ברחבי העולם, ניזונים מאצות זעירות, פלנקטון מיקרוסקופי, חסילונים ורודים שהם סרטני שרימפס ימי קטנטנים המכונים ארטמיה (Artemia) ומיקרו-אורגניזמים נוספים החיים במים מלוחים או בביצות.
כל אלה מכילים פיגמנטים טבעיים בשם קרוטנואידים (carotenoids). אלה אותם חומרים שנותנים לגזר את צבעו הכתום ולעגבניות את הגוון האדום שלהם.
כשהוא אוכל, המקור המעוקל של הפלמינגו פועל כמסננת מתוחכמת: שוב ושוב ה הפלמינגו דוחף את חלקו התחתון של המקור אל מתחת למים הרדודים, אוסף כמה ליטרים של מים כל פעם ובולע כך מאות שרימפסים ומיקרו-אורגניזמים בכל ארוחה.
מערכת העיכול של הפלמינגו מפרקת את הקרוטנואידים, בעיקר בטא-קרוטן (beta-carotene) וקנתקסנתין (canthaxanthin). החומרים הללו מופצים מיד לאחר מכן דרך מחזור הדם אל הנוצות, המקור והרגליים.
תהליך צבירת הצבע הוא איטי: גוזל צעיר עשוי להישאר אפור עד גיל שנתיים, לפעמים 3 שנים, עד שהוא מגיע לשיא הצבע.
בגני חיות רבים התגלתה בעבר בעיה תזונתית. הפלמינגו שלא קיבלו תזונה עשירה מספיק בקרוטנואידים החווירו בהדרגה ואף הלבינו לחלוטין. כדי למנוע זאת, מוסיפים כיום בגני חיות תוספי מזון מיוחדים כמו תוסף צבע או ירקות עשירים בבטא-קרוטן כמו גזר, סלק וגמבה, הכל כדי שהפלמינגו ישמרו על הצבע האופייני שלהם.
בחברת הפלמינגו משמשת עוצמת הגוון מעין סמן חברתי הכרחי. בטקסי החיזור, זכרים ונקבות מחזרים אחרי בני זוג עם נוצות ורודות עזות, שכן הצבע שלהם מעיד על יכולת מעולה למצוא מזון.
והאמת שכבר במהלך גידול הגוזלים מפרישים ההורים מהוושט שלהם חלב יבול (crop milk), נוזל מזין שמכיל חלק מהפיגמנטים הוורודים שלהם. בתקופה זו צבעם של ההורים דוהה זמנית, כשהגוזלים מקבלים את מנת הצבע הראשונה שלהם.
הנה סרטון על הפלמינגו:
https://youtu.be/TT12wCEq0gA?t=56s&end=2m02s
כך הוא נולד ונעשה ורוד:
https://youtu.be/zhVPoll3LUA
רציתם את זה בקצרה? - הגדילו למסך מלא:
https://youtu.be/JyuYvwUNczk
האם שחפית הקוטב נודדת הכי רחוק?
הציפור הנודדת למרחק הגדול ביותר בעולם היא שַׁחֲפִית הַקּוֹטֶב (Arctic tern) והיא עושה מרחק עצום בכל שנה.
במעופה היא גומעת 19,000 קילומטרים בכל שנה ויש חוקרים שטוענים שאף הרבה יותר. זוהי הנדידה המחזורית הארוכה ביותר בין כל בעלי החיים.
כך נודדת הציפור הקטנה הזו, בכל שנה מחדש, מהקוטב הצפוני אל הקוטב הדרומי ובחזרה.
שחפית הקוטב, הידועה גם כשַׁחֲפִית אַרְקְטִית, היא בעל החיים בעל טווח הנדידה הארוך בעולם. שטחי הרבייה הצפוניים שלה משתרעים על פני טווח גאוגרפי לא יאומן שנע מהאזור הארקטי, באזור הקוטב הצפוני ועד האוקיינוס הדרומי שמסביב לאנטארקטיקה.
תזונתה של שחפית הקוטב הארקטית מתבססת בעיקר על דגים, לצד חסרי חוליות ימיים ולא גדולים.
שחפית הקוטב נחשבת לעוף בעל תוחלת חיים ארוכה יחסית. לא מעטים מהם מגיעים לגיל 20, כשיש לא מעט מהם שעוברים את גיל 30. הפרט המבוגר ביותר שתועד מבין שחפיות הקוטב מת בגיל 34 שנים.
הנה שחפית הקוטב הנודדת למרחקים:
http://youtu.be/Cp3C7PxEcWU
למה עופות וציפורים משנים צבע?
עופות רבים משנים את צבע הנוצות שלהם, כדי להסוות את עצמם מפני טורפים. שֶׂכְוִי הַשֶּׁלֶג למשל, או שכווי הצפון, משנה את צבע נוצותיו לפני כל חורף לצבע לבן, שמסווה אותו היטב בשלג. באביב חוזר שכווי השלג לנוצותיו בגוון החום-אפרפר, עם הכתמים הלבנים. לזכרים יש גם נקודות אדומות בלחיים.
כך עוברות להן העונות והשכווי של הצפון יודע להשיל צבע ולהחליפו, בהתאם לעונות ולסכנות האורבות לו בכל אחת מהן. הוא משתלב טוב יותר בנוף ועופות דורסים רואים אותו הרבה פחות.
הנה שכווי השלג ולבוש החורף שלו:
http://youtu.be/T3DD4U2snHs
ושכווי השלג בצבעי הקיץ, נטמע בנוף טוב יותר:
http://youtu.be/aCw1FSZJFT8
מהם תפקידי המקור אצל העופות?
המקור (Beak) של העופות הוא איבר רב-תכליתי, חיוני ובעל תפקידים שונים לחייהם של עופות וציפורים.
#תפקידיו של המקור אצל עופות
תפקידים שונים יש למקור של העוף:
אכילה - התפקיד הכי ברור של המקור הוא בתור אמצעי לאיסוף ואכילת מזון. המקור מאפשר לעוף לתפוס, להחזיק ולפרק את מזונו לחתיכות קטנות, שהוא יכול לבלוע.
האכלה - המקור חשוב לטיפול בצאצאים של העוף. הוא משמש להאכלת הגוזלים הקטנים, במזון מפורק שמתאים ליכולת העיכול שלהם.
בניית הקן - גם בבנייה של הקן יש למקור תפקיד מרכזי. רבים מהעופות משתמשים בו לאיסוף של חומרי בנייה ולעיצוב וייצוב המבנה של הקן.
הגנה - המקור הוא גם כלי הגנה חשוב עבור העוף. בהיעדר ידיים, משמש המקור את העופות להתגוננות מפני טורפים ועופות מתחרים.
טיפוח וניקוי - המקור הוא אמצעי חשוב והכרחי בטיפוח העצמי ובתחזוקתו היומיומית של הגוף. העופות משתמשים בו בקביעות לניקוי וסידור של נוצותיהם, להוצאת טפילים כמו כינים ולציפוי של נוצותיהם בחומר שהם פולטים לצורך שמירה עליהן.
תקשורת - למקור תפקיד חברתי, שכן הוא האמצעי המרכזי בתקשורת בין העופות. באמצעותו מפיקים העוף והציפור קולות ומעבירים מסרים אלו לאלו.
אמצעי חיזור - מעבר לציוצים ולשירת הציפורים, כאמצעי חיזור מרכזי, במינים מסוימים מתבצעת משיכת בני זוג באמצעות צבעיו וצורתו של המקור, שלהם תפקיד אמיתי בטקסי החיזור.
איבר חישה - במיני עופות מסוימים, מצויד העוף בחיישנים, הממוקמים במקור ומסייעים לו באיתור מזון ובניווט.
כל אלו מדגישים את החשיבות הרבה של המקור אצל עופות וציפורים, בהישרדות ובהתאמה האקולוגית, הסביבתית, שלהם.
#צורך וצורת מקור
צורת המקור של העוף וגודלו משתנים בין מיני העופות ומותאמים באופן ייחודי לכל מין ומין של עוף. השוני התפתח במהלך האבולוציה, בעיקר על פי סוג המזון שכל עוף צורך ובהתאם לסביבת המחיה שלו.
יש עופות עם:
מקור ארוך - שמאפשר ליקוט של זרעים קטנים.
מקור בצורת אזמל - משמש לעבודה.
מקור כפוף בצורת אנקול - משמש לחיפוש של יצורים קטנים במחילות ואצל עופות דורסים הוא משמש למריטת נוצות הטרף וחלוקת הבשר לפיסות שמתאימות לבליעה.
מקור גדול ורחב - מכיל מקום לתפיסת דג שלם בתוכו, לפני העיכול.
יש עוד, כי כשלציפור יש מזון יוצא דופן, האבולוציה פיתחה לה מקור שונה בצורתו. מקור ארוך ומעוקל, כמו של הטוקאן, מועיל לאכילת פירות. מקור מחורץ כמו של הברווז מסנן מים היטב והמקור הצינורי דוגמת יונק דבש מיועד לאכילת פרחים או רכיכות.
כך שצורת המקור מותאמת לפני הכל למזון שהעוף אוכל.
הצורות והצבעים השונים של מקורי הציפורים:
https://youtu.be/OmliPoQM5_8
צורות מוזרות של מקור נובעות ממזון שונה שציפורים צריכות להשיג:
https://youtu.be/d86eS5nJikE
לציפור הדבש יש את המקור הארוך ביותר בטבע:
https://youtu.be/7xRxpicxeFQ
איך הציפורים עפות?
האם שאלתם את עצמכם פעם איך ציפורים עפות? - אז ברור שיכולת התעופה של הציפורים היא תוצאה של הכנפיים והשרירים שמחוברים אליהן. בעזרתם ובזכות הגוף הקל והעצמות הקלות והחלולות של הציפורים, הם מצליחים להתרומם לאוויר ולדאות בו למרחקים גדולים מאד.
אבל אולי יעניין אתכם לדעת, שבניגוד למחשבה המיידית, זו לא תנועת הכנפיים, למעלה ולמטה, שמרימה את הציפורים אל על. גם לא צורת הכנף, צרה בחזית ורחבה באמצע. למעשה מדובר בתנועה של עיגולים קטנים בכנפיים, משהו שיותר מזכיר חתירה מאשר נפנוף כנפיים נלהב.
והנה הציפורים מעופפות באוויר, שבנפנוף הכנפיים יכול להגיע אל מתחת לכנפיהן ולשאת אותן למעלה. אבל האוויר הזה, לא הוא המסביר האמיתי של תעופת הציפור למרחקים. הוא תנאי הכרחי לתעופה אבל אינו תנאי מספיק למעוף ארוך ולמרחק רב.
כי גם כשאנו יודעים שתנועת הכנפיים מאפשרת לציפור להתחיל לעוף, דרוש עוד משהו כדי שתוכל לעוף למרחקים גדולים של ממש. הרי ברור שאחרי פרק זמן מסוים, במיוחד לציפורים הגדולות יותר, ההנעה המרובה של הכנפיים היא פעולה מעייפת מאד.
זה בהחלט נכון ולכן, כדי לעוף באוויר, הציפורים נעזרות ב... אוויר עצמו. מדובר לא בסתם אוויר אלא באוויר חם שמסייע להן לעוף למרחקים.
אבל איך זה עובד בדיוק? - אז נכון שאנחנו יודעים שאוויר חם עולה תמיד למעלה? ונכון שאחרי זמן מה של נפנוף כנפיים, הציפורים עייפות? - ובכן, מסתבר שהן מוצאות באוויר זרמי אוויר חמים שנקראים "תרמיקות".
הציפורים פשוט "מתלבשות" על תרמיקה כזו, אותו זרם חם של אוויר, ופשוט דואות, כלומר גולשות על האוויר החמים הזה. השיטה הזו מזכירה דאון, שאין לו יכולת תנועה משל עצמו אבל הוא מצליח לדאות באוויר, לפעמים אפילו זמן רב ולמרחקים ארוכים.
הציפורים עושות כאן עיסקה מעולה. התעופה על זרם האוויר החם חוסכת להן מאמץ אדיר של הנעת כנפיים. אבל רגע - איך תרמיקה כזו, שהיא קצרה מאד, תוכל לשאת אותן למרחקים?
ובכן, במעופן ארוך הטווח, עפות הציפורים הגדולות, על התרמיקות, זרמי האוויר החמים שעולים מהקרקע.
על כל תרמיקה כזו הן "ירכבו" עד שתגיע לשיא הגובה שלה. אז גולשות הציפורים ממנה, בדאייה, היישר למטה. הן מוצאות תרמיקה חדשה, עליה הן ירכבו לאורך המקטע הבא של המעוף.
באופן כזה, מדלגות הציפורים מתרמיקה לתרמיקה ועושות את הדרך אל יעדן, במאמץ קטן הרבה יותר.
ראו כמה יפה התעופה והדאייה של הציפורים בנדידתן:
https://youtu.be/owiwCIhc0I0
כך ציפורים עפות:
https://youtu.be/3So7OMwNgy8
הכנפיים הן פאר האבולוציה של הציפורים:
https://youtu.be/4jKokxPRtck
הסבר פשוט לתעופת הציפורים:
https://youtu.be/8ysATS8g-ac
הסוד הוא בשרירים:
https://youtu.be/aFdvkopOmw0
על תעופת הציפורים בנדידה השנתית לארצות רחוקות (מתורגם):
https://youtu.be/Q-mMMpl_T80
מצלמה על מקור של פליקן מראה את התעופה מלמעלה:
http://youtu.be/_YEyzvtMx3s?t=11s
וצילום ממשדר שהותקן על גבו של נשר שעף:
http://youtu.be/G3QrhdfLCO8
האם התנינן מנקה את שיני התנין?
לסימביוזה (symbiosis), שיתוף הפעולה בין בעלי חיים, יש לא מעט דוגמאות נפלאות. אחת הראשונות שביניהן הייתה בדותה מדעית מימי יוון הקדומה. לפיה מתקיימת סימביוזה בין ציפור קטנה, תנינן מצרי (Egyptian plover), לבין תנין היאור האימתני (Nile crocodile).
היה זה ככל הנראה החוקר היווני פליניוס, ש"גילה" שבעת שהתנין פותח את פיו, נכנס התנינן היישר לפיו ומנקה את שיניו מחתיכות בשר ושיירי המזון שנותרו עליהן.
הטענה שהחופמן המצרי היא ציפור חסרת פחד שנכנסת היישר לתוך פיו של תנין, כדי לאכול פיסות בשר שתקוע בשיניו ובו בזמן גם לנקות את שיניו.
כבר שנים רבות שראו בכך את אחת הצורות המדהימות של הסימביוזה בטבע - שיתוף פעולה אמיתי המבוסס על אמון טבעי, אינטרסים משותפים והישרדות בריאה בטבע.
אבל האם יתכן שאחת הדוגמאות העתיקות ביותר לסימביוזה היא בעצם בדיה מדעית לכל דבר?
כיום יודעים הזואולוגים לומר שבין תנינן מצרי לתנין היאור אין כל רמז לשיתוף פעולה של ממש. כך יצא שהאגדה, שאף העניקה לציפור את שמה העברי, לא נמצאה כנכונה.
אגב, זה יכול להסתדר היטב עם העובדה שחוקרים מצאו שאותו פליניוס בדה, הגזים או לפחות לא דייק בלא מעט "עובדות מדעיות" נוספות, שמצא לכאורה במחקריו.
וכך נוצרה אגדת עם, שנולדה בראשו של חוקר יווני לא רציני ובמשך אלפי שנים נתפסה כעובדה מדעית. יש הטוענים פה ושם שמצאו סימוכין לנושא, אבל דומה שהוכחות של ממש לסימביוזה הזו, בניגוד לרבות אחרות בטבע (בתגית "סימביוזה") קשה למצוא.
הנה סימביוזת התנינן עם תנין היאור:
https://youtu.be/KkNkm4sJccA
התנינן המצרי:
https://youtu.be/9NxUuJil-3Y
יש ציפורים שמקיימות יחסים סימביוטיים עם חיות גדולות:
https://youtu.be/Qqa0OPbdvjw
וזה גורלן של ציפורים שחיות בסביבת תנינים:
https://youtu.be/7YmfUXtN6og
מה הקשר בין ציפורים לדינוזאורים?
אמנם הדינוזאורים נכחדו אבל החוקרים נוטים לחשוב שמקורם של הציפורים הוא בדינוזאורים. למעשה, טוענים המדענים, חיו תקופה מסוימת הדינוזאורים, לצד מיני הציפורים הראשונים, לפני שנכחדו. כיום יצאו מאותם דינוזאורים 18 אלף מינים שונים של ציפורים!
במיוחד מוזכר כקרוב לציפורים סוג של דינוזאור חדש שקיבל את השם "ארוסטיאון". היו לו זרועות ארוכות, שהפכו במהלך מליוני שנים של אבולוציה לכנפיים. מחזקות את ההשערה הזו גם העצמות המאובנות והחלולות שלו, שנמצאו בפטגוניה שבארגנטינה, כיוון שהן דומות לאלה של הציפורים.
המבנה החלול של העצמות מאפשר לציפורים להיות קלות יותר ומסייע להן לייעל את נשימתם ומסתבר שלמין הדינוזאור הזה היו בדיוק אותן עצמות. גם ההתרבות באמצעות ביצים, שמשותפת לציפורים ולדינוזאורים, מעידה על הקשר הסביר בין המינים.
לטענת מדענים הממצאים הללו הם "החוליה החסרה" להוכחת הקשר שבין ציפורים ודינוזאורים, אבל הארכאופטריקס הוא שנחשב בעיני רבים מהמדענים לציפור הקדומה ביותר שקיימת.
למעשה, הארכאופטריקס שהתקיים לפני 150 מיליון שנה היה זוחל מעופף. גודלו היה כמו של עורב והיו לו נוצות כמו של ציפור. אבל שיניו וזנבו של הארכאופטריקס דמו לאלה של הזוחלים.
הנה סרטון אנימציה נהדר שמראה את התפתחות הדינוזאורים לציפורים שאנו מכירים:
https://youtu.be/XAzGC89n0S4
הסבר על הקשר בין דינוזאורים וציפורים (מתורגם):
http://youtu.be/hPLgfGX1I5Y?t=13s
האובירפטוריד הקדמוני שממש נראה כמו ציפור ענקית. הנקבה מגנה על הקן שלה מדינוזאורים טורפים:
http://youtu.be/TtOfCaYhjzk
ההשערה המדעית של הציפורים שנוצרו מהדינוזאורים:
http://youtu.be/j5KjCn7B6mU
המיקרורפטור והפטרוזאורוס - המינים המעופפים הראשונים:
https://youtu.be/Wd17nCnU2bY
הסבר על הפיכת הדינוזאורים לציפורים:
https://youtu.be/0-7iXyYS0uw
והציפורים המופלאות שיצאו מהם:
http://youtu.be/SeHmqKoisT4
יש בעולם 18 אלף מיני ציפורים שונים. הם בעלי כנפיים המורכבות מנוצות ומאפשרות להם לעוף, להתחמם ולגונן על הגוזלים שלהם.
יש לציפור ולעוף גם מקור, המשמש לתפיסת מזון ולאכילה, אך גם לניקוי הנוצות ואפילו ככלי עבודה - לניקור עצים למשל.
כדי לשמור על הביצים והגוזלים שלהם, בונים הציפורים קן. בתוכו מטילה הנקבה את הביצים ודוגרת עליהן. כשיבקעו הביצים והגוזלים ייצאו מהן, הם יחיו בקן במשך תקופה, כשההורים מביאים להם אוכל במקור ומאכילים אותם. כך יהיה, עד שיגדלו הגוזלים, יפרשו כנפיים ויהפכו לציפורים שעפים לחייהם שלהם.
להיכרות עם מיני ציפורים שונים - היכנסו לתגית "ציפורים" ומינים בארצנו בתגית "ציפורי ישראל".
הנה ההורים של הציפורים - יצורים מעופפים מעידן הדינוזאורים שמהם יגיעו הציפורים (עברית):
https://youtu.be/NoD73rhFWYA
כך התפתחו נוצות הציפורים (מתורגם):
https://youtu.be/hPLgfGX1I5Y
הסבר על הציפורים לילדים (עברית):
https://youtu.be/tMZ0LYLJE_I
ומעניינת מאד היא שירת הציפורים - האם היא מוסיקה או שיש לה משמעויות אחרות? (עברית)
https://youtu.be/92sjAe_UFr4?long=yes
ציפור. מושב. מעיין ואוצר קדום - על איזו כחל נתחיל לספר?
כָּחָל (European roller) הוא עוף אקרובטי של ממש, יפה להפליא, עוף טורף ממשפחת הכחלאים (Coraciidae).
הכחל ידועה באקרובטיקה המעולה שהיא מבצעת, בהסוואה הצבעונית שלה ובצווחות החביבות שהיא משמיעה, מהתכונות של משפחת העופות הזו.
הכחלאים ידועים בתרגילי האירובטיקה המרהיבים שהם מבצעים בעונת החיזור. בהתקדמותם על הקרקע הם לא ממש הולכים, אלא מקפצים, אבל באוויר - הם מעופפים מצויינים.
יופיה הססגוני של ציפור הכחל הוא פונקציונלי. זהו יופי שיש לו תפקיד, מטרה הישרדותית ויתרון אבולוציוני. איך קשור הצבע לאבולוציה? - אז הסוד של עופות הכחל הוא בצבע התכול הדומיננטי שלהם - צבע שמיטיב להסוות את הכחל על רקע השמיים. באוויר שומר הצבע הזה על הכחל מעופות דורסים, המתקשים להבחין בו מרחוק.
על פני האדמה, צבע התכלת הזה גם מסווה את הכחל מהטרף שלה. בזכות גוון התכלת מתקשים להבחין בה חיפושיות, חרגולים, צרצרים, עקרבים, מכרסמים, חגבים ואפילו צפרדעים, המביטים מהקרקע כלפי מעלה. כשהם מפספסים את הכחל על רקע השמיים, יש לו יתרון ענק. הוא ממתין לשעת כושר ולפתע, כשהם רגועים ולא מודעים להימצאו שם, הכחל מזנק בתעופה מרהיבה, היישר מענף העץ אל הארוחה שלו.
כמו העורבני והשרקרק, הכחל מוכר בטבע גם כצווחן לא קטן. בריקוד החיזור שלו, למשל, הוא משלב את הצווחות שלו עם מעוף ראוותני, גלגולים באוויר, נסיקה למעלה וצלילת ספירלה למטה. אגב, הצלילה הזו מזכירה סיבוב של בורג ומכאן הכחל זכה לשמו הלועזי Roller. החיזור הזה מכיל גם מופע יכולת נחמד. זה קורה כשהזכר, כדי להראות לנקבה את יכולותיו המדהימות בתעופה, משליך לא פעם אבנים קטנות באוויר ואז ממהר לתפוס אותן בצלילה מדויקת למטה. כמובן שגם את המעוף האווירובטי הזה מלווה הכחל בצווחות של התלהבות...
#אגדת מטמון כחל
השם הזה, כָּחָל, הוא שם עתיק מאוד. בתרבויות המזרח התיכון של ימי קדם ידועה אבקת הכחל התכולה, שנטחנה מאבן ושימשה לאיפור העיניים. חוץ מצבעי עיניים השתמשו בה אז גם לרקיחה של תרופות. עד היום הערבים והדרוזים קוראים לאבקה הזו "כוחול".
"עין-כחל" הוא היום שמו של מעיין גדול השוכן על אם הדרך מטבריה לצפת. הוא ממוקם צפונית-מערבית לכנרת. בסמוך לו יש גם מושב הנקרא על שמו, "כחל".
אבל המעיין הזה, "עין-כחל", הוא עתיק מאוד. בדיוק אליו, מספרים ההיסטוריונים, שלח נפוליאון את חייליו, עת ניסה לכבוש את ארץ ישראל, כדי שימצאו בו את המטמון העתיק שלפי האגדה הוסתר לידו.
הבסיס לסיפור המטמון הזה הוא ככל הנראה בסיפורי רבנים, מקובלים וסופרים יהודים. משהו על אוצר גנוז, שהוסתר בהר הגבוה שממזרח לעין-כחל. לפי האגדה אמור להיות בראש ההר שער חסום ומוסתר. מאחוריו גנוזים כלי הקודש הקדומים של בית המקדש היהודי.
יתכן שמקור הכתובים הללו באגדה שנלחשה פה ושם באירופה של ימי הביניים, אולי אף הגיעה בתקופת מסעי הצלב. האגדה דיברה על אוצרות בית המקדש הגנוזים שהוטמנו באזור זה. צריך לזכור שלא רחוק מכאן הובסו הצלבנים בקרב מכריע, בידי צבאו של המצביא המוסלמי צלח א-דין.
נחזור למטמון. לפי הספר "שערי ירושלים" של החוקר והכותב משה ריישר, חפרו חיילי נפוליאון כמעט את חצי ההר, אבל נכשלו ולא מצאו שם דבר. הכישלון, לפי ריישר, נובע מכך שהאוצר הקדוש הוסתר היטב ולא יוכל להתגלות לאיש, עד שיבוא משיח בן דוד.
זה היה ב-1799, שנה בה ניסה הקיסר הצרפתי לכבוש את צפון הארץ, אחרי שכבש את דרומה. בעכו המבוצרת היטב הוא נעצר. ניתן לשער שחולשתו בכיבוש העיר שנשלטה על ידי התורכים העות'מנים נבעה גם מפיצול הכוחות שכפה עליו חיפוש האוצר הזה בזמן שהוא וחייליו זקוקים לכל חייל ולוחם.
אז את אותו מטמון המקדש לא מצאו המחפשים, לא נפוליאון ולא אחרים. רבים חלמו וניסו לגלות אותו, אבל כלום. ליד המעיין שוכן היום מושב כחל. ציפורי הכחל מבקרות אותו בסתיו, במעופן לאפריקה, וישובו בכל אביב, בדרכן בחזרה. נפוליאון הפך גם הוא לאגדה ורק אוצר כלי המקדש האבודים, קיים או לא, טמון איפה שהוא, אולי בראשם, בדמיונם ובחלומותיהם של המחפשים, מבלי לגלות את סודו לאיש.
הנה הכחל בארוחה ובמעופו:
https://youtu.be/5ABZ5QK4Ezc
שיר המתאר את ציפור הכחל (עברית):
https://youtu.be/ByNuRXml63M
משחר לטרף:
https://youtu.be/dxfIKcE4bz0
מביא מתנה:
https://youtu.be/5aJT1U--5xg
גוזלי הכחל גדלים:
https://youtu.be/8Y3K65c3DuM?t=48
הכחל מקרוב:
https://youtu.be/hbnXdJP4igE
ומעט על נפוליאון שחיפש את האוצר בעין כחל:
https://youtu.be/V4QsRYVMuU0
הפלמינגו (Flamingo) המצוי, בעברית שקיטן מצוי, נולד לבן או מעט אפור. אבל אנחנו מכירים אותו בדרך כלל בצבע הגזר הזה, מעין ורוד כתום כזה. אפילו את שמו "פלמינגו" הוא קיבל מהמילה "להבה" בפורטוגזית, ממש על שם הצבע האופייני הזה.
אז איך זה בדיוק קורה ומאיפה הוא מקבל את הגוון המיוחד שלו?
גוזלי פלמינגו נולדים עם נוצות אפורות-לבנות ומקור ישר, רחוק מהתדמית הצבעונית שכל כך מזוהה איתם. התשובה לשאלה איך הם הופכים לוורודים נמצאת בצלחת האוכל שלהם. זה אגב בדיוק כמו שצבע עורנו מושפע גם הוא ממה שאנחנו אוכלים.
הפלמינגו, שיש מהם 6 מינים ברחבי העולם, ניזונים מאצות זעירות, פלנקטון מיקרוסקופי, חסילונים ורודים שהם סרטני שרימפס ימי קטנטנים המכונים ארטמיה (Artemia) ומיקרו-אורגניזמים נוספים החיים במים מלוחים או בביצות.
כל אלה מכילים פיגמנטים טבעיים בשם קרוטנואידים (carotenoids). אלה אותם חומרים שנותנים לגזר את צבעו הכתום ולעגבניות את הגוון האדום שלהם.
כשהוא אוכל, המקור המעוקל של הפלמינגו פועל כמסננת מתוחכמת: שוב ושוב ה הפלמינגו דוחף את חלקו התחתון של המקור אל מתחת למים הרדודים, אוסף כמה ליטרים של מים כל פעם ובולע כך מאות שרימפסים ומיקרו-אורגניזמים בכל ארוחה.
מערכת העיכול של הפלמינגו מפרקת את הקרוטנואידים, בעיקר בטא-קרוטן (beta-carotene) וקנתקסנתין (canthaxanthin). החומרים הללו מופצים מיד לאחר מכן דרך מחזור הדם אל הנוצות, המקור והרגליים.
תהליך צבירת הצבע הוא איטי: גוזל צעיר עשוי להישאר אפור עד גיל שנתיים, לפעמים 3 שנים, עד שהוא מגיע לשיא הצבע.
בגני חיות רבים התגלתה בעבר בעיה תזונתית. הפלמינגו שלא קיבלו תזונה עשירה מספיק בקרוטנואידים החווירו בהדרגה ואף הלבינו לחלוטין. כדי למנוע זאת, מוסיפים כיום בגני חיות תוספי מזון מיוחדים כמו תוסף צבע או ירקות עשירים בבטא-קרוטן כמו גזר, סלק וגמבה, הכל כדי שהפלמינגו ישמרו על הצבע האופייני שלהם.
בחברת הפלמינגו משמשת עוצמת הגוון מעין סמן חברתי הכרחי. בטקסי החיזור, זכרים ונקבות מחזרים אחרי בני זוג עם נוצות ורודות עזות, שכן הצבע שלהם מעיד על יכולת מעולה למצוא מזון.
והאמת שכבר במהלך גידול הגוזלים מפרישים ההורים מהוושט שלהם חלב יבול (crop milk), נוזל מזין שמכיל חלק מהפיגמנטים הוורודים שלהם. בתקופה זו צבעם של ההורים דוהה זמנית, כשהגוזלים מקבלים את מנת הצבע הראשונה שלהם.
הנה סרטון על הפלמינגו:
https://youtu.be/TT12wCEq0gA?t=56s&end=2m02s
כך הוא נולד ונעשה ורוד:
https://youtu.be/zhVPoll3LUA
רציתם את זה בקצרה? - הגדילו למסך מלא:
https://youtu.be/JyuYvwUNczk
הציפור הנודדת למרחק הגדול ביותר בעולם היא שַׁחֲפִית הַקּוֹטֶב (Arctic tern) והיא עושה מרחק עצום בכל שנה.
במעופה היא גומעת 19,000 קילומטרים בכל שנה ויש חוקרים שטוענים שאף הרבה יותר. זוהי הנדידה המחזורית הארוכה ביותר בין כל בעלי החיים.
כך נודדת הציפור הקטנה הזו, בכל שנה מחדש, מהקוטב הצפוני אל הקוטב הדרומי ובחזרה.
שחפית הקוטב, הידועה גם כשַׁחֲפִית אַרְקְטִית, היא בעל החיים בעל טווח הנדידה הארוך בעולם. שטחי הרבייה הצפוניים שלה משתרעים על פני טווח גאוגרפי לא יאומן שנע מהאזור הארקטי, באזור הקוטב הצפוני ועד האוקיינוס הדרומי שמסביב לאנטארקטיקה.
תזונתה של שחפית הקוטב הארקטית מתבססת בעיקר על דגים, לצד חסרי חוליות ימיים ולא גדולים.
שחפית הקוטב נחשבת לעוף בעל תוחלת חיים ארוכה יחסית. לא מעטים מהם מגיעים לגיל 20, כשיש לא מעט מהם שעוברים את גיל 30. הפרט המבוגר ביותר שתועד מבין שחפיות הקוטב מת בגיל 34 שנים.
הנה שחפית הקוטב הנודדת למרחקים:
http://youtu.be/Cp3C7PxEcWU
ציפורים
עופות רבים משנים את צבע הנוצות שלהם, כדי להסוות את עצמם מפני טורפים. שֶׂכְוִי הַשֶּׁלֶג למשל, או שכווי הצפון, משנה את צבע נוצותיו לפני כל חורף לצבע לבן, שמסווה אותו היטב בשלג. באביב חוזר שכווי השלג לנוצותיו בגוון החום-אפרפר, עם הכתמים הלבנים. לזכרים יש גם נקודות אדומות בלחיים.
כך עוברות להן העונות והשכווי של הצפון יודע להשיל צבע ולהחליפו, בהתאם לעונות ולסכנות האורבות לו בכל אחת מהן. הוא משתלב טוב יותר בנוף ועופות דורסים רואים אותו הרבה פחות.
הנה שכווי השלג ולבוש החורף שלו:
http://youtu.be/T3DD4U2snHs
ושכווי השלג בצבעי הקיץ, נטמע בנוף טוב יותר:
http://youtu.be/aCw1FSZJFT8
המקור (Beak) של העופות הוא איבר רב-תכליתי, חיוני ובעל תפקידים שונים לחייהם של עופות וציפורים.
#תפקידיו של המקור אצל עופות
תפקידים שונים יש למקור של העוף:
אכילה - התפקיד הכי ברור של המקור הוא בתור אמצעי לאיסוף ואכילת מזון. המקור מאפשר לעוף לתפוס, להחזיק ולפרק את מזונו לחתיכות קטנות, שהוא יכול לבלוע.
האכלה - המקור חשוב לטיפול בצאצאים של העוף. הוא משמש להאכלת הגוזלים הקטנים, במזון מפורק שמתאים ליכולת העיכול שלהם.
בניית הקן - גם בבנייה של הקן יש למקור תפקיד מרכזי. רבים מהעופות משתמשים בו לאיסוף של חומרי בנייה ולעיצוב וייצוב המבנה של הקן.
הגנה - המקור הוא גם כלי הגנה חשוב עבור העוף. בהיעדר ידיים, משמש המקור את העופות להתגוננות מפני טורפים ועופות מתחרים.
טיפוח וניקוי - המקור הוא אמצעי חשוב והכרחי בטיפוח העצמי ובתחזוקתו היומיומית של הגוף. העופות משתמשים בו בקביעות לניקוי וסידור של נוצותיהם, להוצאת טפילים כמו כינים ולציפוי של נוצותיהם בחומר שהם פולטים לצורך שמירה עליהן.
תקשורת - למקור תפקיד חברתי, שכן הוא האמצעי המרכזי בתקשורת בין העופות. באמצעותו מפיקים העוף והציפור קולות ומעבירים מסרים אלו לאלו.
אמצעי חיזור - מעבר לציוצים ולשירת הציפורים, כאמצעי חיזור מרכזי, במינים מסוימים מתבצעת משיכת בני זוג באמצעות צבעיו וצורתו של המקור, שלהם תפקיד אמיתי בטקסי החיזור.
איבר חישה - במיני עופות מסוימים, מצויד העוף בחיישנים, הממוקמים במקור ומסייעים לו באיתור מזון ובניווט.
כל אלו מדגישים את החשיבות הרבה של המקור אצל עופות וציפורים, בהישרדות ובהתאמה האקולוגית, הסביבתית, שלהם.
#צורך וצורת מקור
צורת המקור של העוף וגודלו משתנים בין מיני העופות ומותאמים באופן ייחודי לכל מין ומין של עוף. השוני התפתח במהלך האבולוציה, בעיקר על פי סוג המזון שכל עוף צורך ובהתאם לסביבת המחיה שלו.
יש עופות עם:
מקור ארוך - שמאפשר ליקוט של זרעים קטנים.
מקור בצורת אזמל - משמש לעבודה.
מקור כפוף בצורת אנקול - משמש לחיפוש של יצורים קטנים במחילות ואצל עופות דורסים הוא משמש למריטת נוצות הטרף וחלוקת הבשר לפיסות שמתאימות לבליעה.
מקור גדול ורחב - מכיל מקום לתפיסת דג שלם בתוכו, לפני העיכול.
יש עוד, כי כשלציפור יש מזון יוצא דופן, האבולוציה פיתחה לה מקור שונה בצורתו. מקור ארוך ומעוקל, כמו של הטוקאן, מועיל לאכילת פירות. מקור מחורץ כמו של הברווז מסנן מים היטב והמקור הצינורי דוגמת יונק דבש מיועד לאכילת פרחים או רכיכות.
כך שצורת המקור מותאמת לפני הכל למזון שהעוף אוכל.
הצורות והצבעים השונים של מקורי הציפורים:
https://youtu.be/OmliPoQM5_8
צורות מוזרות של מקור נובעות ממזון שונה שציפורים צריכות להשיג:
https://youtu.be/d86eS5nJikE
לציפור הדבש יש את המקור הארוך ביותר בטבע:
https://youtu.be/7xRxpicxeFQ
האם שאלתם את עצמכם פעם איך ציפורים עפות? - אז ברור שיכולת התעופה של הציפורים היא תוצאה של הכנפיים והשרירים שמחוברים אליהן. בעזרתם ובזכות הגוף הקל והעצמות הקלות והחלולות של הציפורים, הם מצליחים להתרומם לאוויר ולדאות בו למרחקים גדולים מאד.
אבל אולי יעניין אתכם לדעת, שבניגוד למחשבה המיידית, זו לא תנועת הכנפיים, למעלה ולמטה, שמרימה את הציפורים אל על. גם לא צורת הכנף, צרה בחזית ורחבה באמצע. למעשה מדובר בתנועה של עיגולים קטנים בכנפיים, משהו שיותר מזכיר חתירה מאשר נפנוף כנפיים נלהב.
והנה הציפורים מעופפות באוויר, שבנפנוף הכנפיים יכול להגיע אל מתחת לכנפיהן ולשאת אותן למעלה. אבל האוויר הזה, לא הוא המסביר האמיתי של תעופת הציפור למרחקים. הוא תנאי הכרחי לתעופה אבל אינו תנאי מספיק למעוף ארוך ולמרחק רב.
כי גם כשאנו יודעים שתנועת הכנפיים מאפשרת לציפור להתחיל לעוף, דרוש עוד משהו כדי שתוכל לעוף למרחקים גדולים של ממש. הרי ברור שאחרי פרק זמן מסוים, במיוחד לציפורים הגדולות יותר, ההנעה המרובה של הכנפיים היא פעולה מעייפת מאד.
זה בהחלט נכון ולכן, כדי לעוף באוויר, הציפורים נעזרות ב... אוויר עצמו. מדובר לא בסתם אוויר אלא באוויר חם שמסייע להן לעוף למרחקים.
אבל איך זה עובד בדיוק? - אז נכון שאנחנו יודעים שאוויר חם עולה תמיד למעלה? ונכון שאחרי זמן מה של נפנוף כנפיים, הציפורים עייפות? - ובכן, מסתבר שהן מוצאות באוויר זרמי אוויר חמים שנקראים "תרמיקות".
הציפורים פשוט "מתלבשות" על תרמיקה כזו, אותו זרם חם של אוויר, ופשוט דואות, כלומר גולשות על האוויר החמים הזה. השיטה הזו מזכירה דאון, שאין לו יכולת תנועה משל עצמו אבל הוא מצליח לדאות באוויר, לפעמים אפילו זמן רב ולמרחקים ארוכים.
הציפורים עושות כאן עיסקה מעולה. התעופה על זרם האוויר החם חוסכת להן מאמץ אדיר של הנעת כנפיים. אבל רגע - איך תרמיקה כזו, שהיא קצרה מאד, תוכל לשאת אותן למרחקים?
ובכן, במעופן ארוך הטווח, עפות הציפורים הגדולות, על התרמיקות, זרמי האוויר החמים שעולים מהקרקע.
על כל תרמיקה כזו הן "ירכבו" עד שתגיע לשיא הגובה שלה. אז גולשות הציפורים ממנה, בדאייה, היישר למטה. הן מוצאות תרמיקה חדשה, עליה הן ירכבו לאורך המקטע הבא של המעוף.
באופן כזה, מדלגות הציפורים מתרמיקה לתרמיקה ועושות את הדרך אל יעדן, במאמץ קטן הרבה יותר.
ראו כמה יפה התעופה והדאייה של הציפורים בנדידתן:
https://youtu.be/owiwCIhc0I0
כך ציפורים עפות:
https://youtu.be/3So7OMwNgy8
הכנפיים הן פאר האבולוציה של הציפורים:
https://youtu.be/4jKokxPRtck
הסבר פשוט לתעופת הציפורים:
https://youtu.be/8ysATS8g-ac
הסוד הוא בשרירים:
https://youtu.be/aFdvkopOmw0
על תעופת הציפורים בנדידה השנתית לארצות רחוקות (מתורגם):
https://youtu.be/Q-mMMpl_T80
מצלמה על מקור של פליקן מראה את התעופה מלמעלה:
http://youtu.be/_YEyzvtMx3s?t=11s
וצילום ממשדר שהותקן על גבו של נשר שעף:
http://youtu.be/G3QrhdfLCO8
לסימביוזה (symbiosis), שיתוף הפעולה בין בעלי חיים, יש לא מעט דוגמאות נפלאות. אחת הראשונות שביניהן הייתה בדותה מדעית מימי יוון הקדומה. לפיה מתקיימת סימביוזה בין ציפור קטנה, תנינן מצרי (Egyptian plover), לבין תנין היאור האימתני (Nile crocodile).
היה זה ככל הנראה החוקר היווני פליניוס, ש"גילה" שבעת שהתנין פותח את פיו, נכנס התנינן היישר לפיו ומנקה את שיניו מחתיכות בשר ושיירי המזון שנותרו עליהן.
הטענה שהחופמן המצרי היא ציפור חסרת פחד שנכנסת היישר לתוך פיו של תנין, כדי לאכול פיסות בשר שתקוע בשיניו ובו בזמן גם לנקות את שיניו.
כבר שנים רבות שראו בכך את אחת הצורות המדהימות של הסימביוזה בטבע - שיתוף פעולה אמיתי המבוסס על אמון טבעי, אינטרסים משותפים והישרדות בריאה בטבע.
אבל האם יתכן שאחת הדוגמאות העתיקות ביותר לסימביוזה היא בעצם בדיה מדעית לכל דבר?
כיום יודעים הזואולוגים לומר שבין תנינן מצרי לתנין היאור אין כל רמז לשיתוף פעולה של ממש. כך יצא שהאגדה, שאף העניקה לציפור את שמה העברי, לא נמצאה כנכונה.
אגב, זה יכול להסתדר היטב עם העובדה שחוקרים מצאו שאותו פליניוס בדה, הגזים או לפחות לא דייק בלא מעט "עובדות מדעיות" נוספות, שמצא לכאורה במחקריו.
וכך נוצרה אגדת עם, שנולדה בראשו של חוקר יווני לא רציני ובמשך אלפי שנים נתפסה כעובדה מדעית. יש הטוענים פה ושם שמצאו סימוכין לנושא, אבל דומה שהוכחות של ממש לסימביוזה הזו, בניגוד לרבות אחרות בטבע (בתגית "סימביוזה") קשה למצוא.
הנה סימביוזת התנינן עם תנין היאור:
https://youtu.be/KkNkm4sJccA
התנינן המצרי:
https://youtu.be/9NxUuJil-3Y
יש ציפורים שמקיימות יחסים סימביוטיים עם חיות גדולות:
https://youtu.be/Qqa0OPbdvjw
וזה גורלן של ציפורים שחיות בסביבת תנינים:
https://youtu.be/7YmfUXtN6og
אמנם הדינוזאורים נכחדו אבל החוקרים נוטים לחשוב שמקורם של הציפורים הוא בדינוזאורים. למעשה, טוענים המדענים, חיו תקופה מסוימת הדינוזאורים, לצד מיני הציפורים הראשונים, לפני שנכחדו. כיום יצאו מאותם דינוזאורים 18 אלף מינים שונים של ציפורים!
במיוחד מוזכר כקרוב לציפורים סוג של דינוזאור חדש שקיבל את השם "ארוסטיאון". היו לו זרועות ארוכות, שהפכו במהלך מליוני שנים של אבולוציה לכנפיים. מחזקות את ההשערה הזו גם העצמות המאובנות והחלולות שלו, שנמצאו בפטגוניה שבארגנטינה, כיוון שהן דומות לאלה של הציפורים.
המבנה החלול של העצמות מאפשר לציפורים להיות קלות יותר ומסייע להן לייעל את נשימתם ומסתבר שלמין הדינוזאור הזה היו בדיוק אותן עצמות. גם ההתרבות באמצעות ביצים, שמשותפת לציפורים ולדינוזאורים, מעידה על הקשר הסביר בין המינים.
לטענת מדענים הממצאים הללו הם "החוליה החסרה" להוכחת הקשר שבין ציפורים ודינוזאורים, אבל הארכאופטריקס הוא שנחשב בעיני רבים מהמדענים לציפור הקדומה ביותר שקיימת.
למעשה, הארכאופטריקס שהתקיים לפני 150 מיליון שנה היה זוחל מעופף. גודלו היה כמו של עורב והיו לו נוצות כמו של ציפור. אבל שיניו וזנבו של הארכאופטריקס דמו לאלה של הזוחלים.
הנה סרטון אנימציה נהדר שמראה את התפתחות הדינוזאורים לציפורים שאנו מכירים:
https://youtu.be/XAzGC89n0S4
הסבר על הקשר בין דינוזאורים וציפורים (מתורגם):
http://youtu.be/hPLgfGX1I5Y?t=13s
האובירפטוריד הקדמוני שממש נראה כמו ציפור ענקית. הנקבה מגנה על הקן שלה מדינוזאורים טורפים:
http://youtu.be/TtOfCaYhjzk
ההשערה המדעית של הציפורים שנוצרו מהדינוזאורים:
http://youtu.be/j5KjCn7B6mU
המיקרורפטור והפטרוזאורוס - המינים המעופפים הראשונים:
https://youtu.be/Wd17nCnU2bY
הסבר על הפיכת הדינוזאורים לציפורים:
https://youtu.be/0-7iXyYS0uw
והציפורים המופלאות שיצאו מהם:
http://youtu.be/SeHmqKoisT4
מה אוכל זרזיר הבקר?
זרזיר הבקר (Oxpecker) היא ציפור אפריקאית שמנקה את גופם של אנטילופות, פרים ופרות ויונקים גדולים רבים מהחרקים שנמצאים בתוך פרוותם. זוהי דוגמה לסימביוזה - שיתוף פעולה בטבע.
איך זה קורה? - היונק מתנקה על ידי זרזיר הבקר, שבעצם אוכל את החרקים המטרידים אותו ומתרכזים על גופו. כך מוצא לו הזרזיר אוכל מזין, על גוף הבהמה, בתמורה לעבודתו.
הזרזירים הללו גם מנקים את פצעי החיות מהדם ולא פעם גם מזהמים בשל כך את הפצע, אבל מה לעשות - זה המחיר בטבע על טיפול רפואי חינם...
הנה זרזיר הבקר והארוחות שלו:
http://youtu.be/Qqa0OPbdvjw
וזרזירי הבקר מנקים בופאלו:
http://youtu.be/5MfrsKJailo
זרזיר הבקר (Oxpecker) היא ציפור אפריקאית שמנקה את גופם של אנטילופות, פרים ופרות ויונקים גדולים רבים מהחרקים שנמצאים בתוך פרוותם. זוהי דוגמה לסימביוזה - שיתוף פעולה בטבע.
איך זה קורה? - היונק מתנקה על ידי זרזיר הבקר, שבעצם אוכל את החרקים המטרידים אותו ומתרכזים על גופו. כך מוצא לו הזרזיר אוכל מזין, על גוף הבהמה, בתמורה לעבודתו.
הזרזירים הללו גם מנקים את פצעי החיות מהדם ולא פעם גם מזהמים בשל כך את הפצע, אבל מה לעשות - זה המחיר בטבע על טיפול רפואי חינם...
הנה זרזיר הבקר והארוחות שלו:
http://youtu.be/Qqa0OPbdvjw
וזרזירי הבקר מנקים בופאלו:
http://youtu.be/5MfrsKJailo
איך ציפורים לא מתחשמלות?
הציפורים שעומדות על חוטי החשמל, עומדות על גבי חוט חשמל יחיד ולכן אינן יוצרות מעגל חשמלי סגור. רק מעגל סגור יכול לגרום להן להתחשמלות. תיאורטית, אם הציפורים היו עשויים מאותו חומר כמו חוט החשמל הן היו מתחשמלות, אבל זה כמובן שונה ומפני שההתגדות שלה הרבה יותר גבוהה מאשר של החוט, החשמל "מעדיף" לעבור בחוט ומדלג על הציפור.
אם הן יגעו בשני חוטי חשמל שונים, או בחוט חשמל ובעמוד עצמו או או בחוט חשמל ובאדמה, בתנאים כאלה ייווצר מעגל חשמלי סגור, והן יתחשמלו מיד.
ואכן, מי שנמצאות בסכנה הן ציפורים גדולות, שמוטת הכנפיים שלהן רחבה, כלומר כנפיהן יכולים לגעת בו-זמנית בשני חוטי חשמל שונים. אנחנו כבר יודעים מה קורה כשנוגעים בשני חוטי חשמל, נכון? - מתחשמלים!
הנה הסבר לזה שציפורים לא מתחשמלות מחוטי חשמל שעליהם הן עומדות:
https://youtu.be/rtnmCf2QFTc
כך ציפורים נמצאות על כבלי חשמל עם אלפי וולטים ולא מתחשמלות:
http://youtu.be/xVfBTsUSCgQ
ומנגד - על התחשמלות הנשרים הגדולים (עברית):
http://youtu.be/SO4wzMx4T48?t=22s
הציפורים שעומדות על חוטי החשמל, עומדות על גבי חוט חשמל יחיד ולכן אינן יוצרות מעגל חשמלי סגור. רק מעגל סגור יכול לגרום להן להתחשמלות. תיאורטית, אם הציפורים היו עשויים מאותו חומר כמו חוט החשמל הן היו מתחשמלות, אבל זה כמובן שונה ומפני שההתגדות שלה הרבה יותר גבוהה מאשר של החוט, החשמל "מעדיף" לעבור בחוט ומדלג על הציפור.
אם הן יגעו בשני חוטי חשמל שונים, או בחוט חשמל ובעמוד עצמו או או בחוט חשמל ובאדמה, בתנאים כאלה ייווצר מעגל חשמלי סגור, והן יתחשמלו מיד.
ואכן, מי שנמצאות בסכנה הן ציפורים גדולות, שמוטת הכנפיים שלהן רחבה, כלומר כנפיהן יכולים לגעת בו-זמנית בשני חוטי חשמל שונים. אנחנו כבר יודעים מה קורה כשנוגעים בשני חוטי חשמל, נכון? - מתחשמלים!
הנה הסבר לזה שציפורים לא מתחשמלות מחוטי חשמל שעליהם הן עומדות:
https://youtu.be/rtnmCf2QFTc
כך ציפורים נמצאות על כבלי חשמל עם אלפי וולטים ולא מתחשמלות:
http://youtu.be/xVfBTsUSCgQ
ומנגד - על התחשמלות הנשרים הגדולים (עברית):
http://youtu.be/SO4wzMx4T48?t=22s
מהן הנוצות של הציפורים וכיצד הן התפתחו?
נוצות (Feathers) יש רק לעופות. הן קלות ועדיין חזקות. ביחד הן יוצרות את הכנפיים שמאפשרות לציפור להתעופף, לנווט את דרכה בזמן התעופה או לבודד ולאפשר לה לשמור על חום הגוף.
בכנפיהם יש לציפורים נוצות קשות, שבעזרתן הן עפות. נוצות התעופה ארוכות הן רחבות ומאפשרות לציפור החותרת בכנפיה להשתמש בכוח העילוי המעולה שבאוויר.
הנוצות הן קלות וחזקות. הן בעלות עמידות טובה בפני נזקים, אפילו יותר מעמידות העצמות שבגופו של העוף. כשהן מתבלות, הנוצות הללו גם מתחלפות בקלות.
בעזרת המקור שלו, מנקה העוף את נוצותיו. כשזה לא מספיק הוא דואג גם להתרחץ בתוך שלולית או במאגר מים סמוך.
יש ציפורים, כמו העורבניים, שיוצרים סימביוזה עם נמלים קטנות. העורבני נוחת על קן הנמלים והן מרססות אותו בחומצה טבעית, המנקה והורגת את הטפילים שבין נוצותיו.
בצמוד לעור הגוף יש לעופות ולציפורים פלומה. היא מורכבת מנוצות רכות ופלומתיות שנועדו לשמור על חום גופם של העופות. בהיות הפלומה שכבת הנוצות הרכות שהכי צמודות לגוף, היא מהווה עבור הציפור מעין מעיל פרווה טבעי. למעשה, הפלומה מייצרת שכבת אוויר מבודדת, המסייעת לעוף לשמור על חום גופו ומבודדת את הגוף, גם במזג אוויר קר.
האבולוציה פיתחה בנוצות של העופות אפשרויות תואמות לאיומים עליהן ולצורת החיים שלהם. יש ציפורים, כמו חרטומן היערות, שהנוצות שלהם מסייעות להסוואה. אצל אחרים, כמו התוכים והטווסים, הנוצות ססגוניות ומסייעות לזכר בחיזור.
יש עופות שהצבע של נוצותיהם בא מהאוכל שלהם. אצל הפלמינגו, למשל, המזון שהוא אוכל צובע את נוצותיו בגוון הוורוד המפורסם שלו.
שיאני הנוצות הם ברבור הטונדרה הגדול, שעל גופו יש לו כ-25 אלף נוצות. בעל הנוצות הדלות ביותר הוא הקוליברי אדום הגרון, עם פחות מ-1,000 נוצות.
כך התפתחו נוצות הציפורים (מתורגם):
https://youtu.be/hPLgfGX1I5Y
סוגי נוצות:
https://youtu.be/xvlyVsIdFIM
וסדנה קלילה על נוצות הציפורים עם פעילות מדעית (עברית):
https://youtu.be/_NaVTJgWaGQ?long=yes
נוצות (Feathers) יש רק לעופות. הן קלות ועדיין חזקות. ביחד הן יוצרות את הכנפיים שמאפשרות לציפור להתעופף, לנווט את דרכה בזמן התעופה או לבודד ולאפשר לה לשמור על חום הגוף.
בכנפיהם יש לציפורים נוצות קשות, שבעזרתן הן עפות. נוצות התעופה ארוכות הן רחבות ומאפשרות לציפור החותרת בכנפיה להשתמש בכוח העילוי המעולה שבאוויר.
הנוצות הן קלות וחזקות. הן בעלות עמידות טובה בפני נזקים, אפילו יותר מעמידות העצמות שבגופו של העוף. כשהן מתבלות, הנוצות הללו גם מתחלפות בקלות.
בעזרת המקור שלו, מנקה העוף את נוצותיו. כשזה לא מספיק הוא דואג גם להתרחץ בתוך שלולית או במאגר מים סמוך.
יש ציפורים, כמו העורבניים, שיוצרים סימביוזה עם נמלים קטנות. העורבני נוחת על קן הנמלים והן מרססות אותו בחומצה טבעית, המנקה והורגת את הטפילים שבין נוצותיו.
בצמוד לעור הגוף יש לעופות ולציפורים פלומה. היא מורכבת מנוצות רכות ופלומתיות שנועדו לשמור על חום גופם של העופות. בהיות הפלומה שכבת הנוצות הרכות שהכי צמודות לגוף, היא מהווה עבור הציפור מעין מעיל פרווה טבעי. למעשה, הפלומה מייצרת שכבת אוויר מבודדת, המסייעת לעוף לשמור על חום גופו ומבודדת את הגוף, גם במזג אוויר קר.
האבולוציה פיתחה בנוצות של העופות אפשרויות תואמות לאיומים עליהן ולצורת החיים שלהם. יש ציפורים, כמו חרטומן היערות, שהנוצות שלהם מסייעות להסוואה. אצל אחרים, כמו התוכים והטווסים, הנוצות ססגוניות ומסייעות לזכר בחיזור.
יש עופות שהצבע של נוצותיהם בא מהאוכל שלהם. אצל הפלמינגו, למשל, המזון שהוא אוכל צובע את נוצותיו בגוון הוורוד המפורסם שלו.
שיאני הנוצות הם ברבור הטונדרה הגדול, שעל גופו יש לו כ-25 אלף נוצות. בעל הנוצות הדלות ביותר הוא הקוליברי אדום הגרון, עם פחות מ-1,000 נוצות.
כך התפתחו נוצות הציפורים (מתורגם):
https://youtu.be/hPLgfGX1I5Y
סוגי נוצות:
https://youtu.be/xvlyVsIdFIM
וסדנה קלילה על נוצות הציפורים עם פעילות מדעית (עברית):
https://youtu.be/_NaVTJgWaGQ?long=yes
כמה הנחליאלי מחקה ציפורים?
הנחליאלי (Wagtail ובשמו המדעי Motacilla) הוא ציפור שיר קטנה וחום-אפרפרה, דקת-גו ומקור, לא בולטת במיוחד מבחינה ויזואלית, אך מפורסמת בכל העולם בזכות שירתה המרהיבה.
את השם העברי "נחליאלי" העניק לו מנדלי מוכר ספרים, בספרו "תולדות הטבע" משנת 1886. הסיבה שהוא מקנן בסמוך לקרקע, בתוך שיחים עבותים וליד מקור מים, כמו גדות הנחלים ומכאן ה"נחל" שבו מתחיל השם. את הקן, אגב, הוא בונה מחומרים צמחיים ומרפד אותם בנוצות ושיער.
הנחליאלי הצהוב נמנה על ציפורי השיר הנודדות לישראל. הוא שייך למשפחת הקיכליים והוא בעל אחד מהרפרטוארים המוסיקליים העשירים בעולם הציפורים.
בגודל של דרור, עם זנב ורגליים ארוכים משלו, הנחליאלי מתעופף בקלילות ומעדיף סבכים צפופים, יערות גלריה ואזורי מעיינות. נוצות הזנב שלו נעות ללא הפסקה בזמן ההליכה. הוא ניזון מחרקים קטנים, זחלים ועכבישים שהוא צד בעיקר בשעות הדמדומים והלילה. בסתיו הוא מוסיף לתפריט גם פירות רכים וגרגרים.
אחרי דגירה של שבועיים מטילה נקבת הנחליאלי בין 4 ל-7 ביצים בכל הטלה ואז מאכילה את הגוזלים עד שהם גדלים ועוזבים את הקן.
אבל תופעה הכי מרהיבה היא השירה של הנחליאלי. הוא שר בעיקר בלילות, במיוחד באביב ובתחילת הקיץ. והוא גם אלוף החיקויים, שמסוגל לייצר למעלה מ-200 תווים שונים ולחקות קולות של מגוון מיני ציפורים אחרים.
בתרבות המערבית הנחליאלי הפך לסמל של רומנטיקה ויופי מוסיקלי. שייקספיר (Shakespeare) הזכיר אותו ב"רומיאו ויוליה" והמשורר הנודע קיטס (Keats), ג'ון קיטס, כתב עליו שיר שנחשב לאחד מפסגות השירה האנגלית. גם במיתולוגיה היוונית הנחליאלי מככב וקשור למיתוס של פילומלה (Philomela) שהפכה לציפור.
הנה הנחליאלים למיניהם (עברית):
https://youtu.be/yl-jCShyJts
על הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/LInV6R9mS6E
הנחליאלי האפור:
https://youtu.be/hnR195RXNCI
ציוציו של הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/bdWCMw2gCfg
השיר "נחליאלי קטן" בביצוע יפה ירקוני (עברית):
https://youtu.be/CtByO418xBE
ו"נחליאלי" של מתי כספי (עברית):
https://youtu.be/NrDpGlYrmHo
הנחליאלי (Wagtail ובשמו המדעי Motacilla) הוא ציפור שיר קטנה וחום-אפרפרה, דקת-גו ומקור, לא בולטת במיוחד מבחינה ויזואלית, אך מפורסמת בכל העולם בזכות שירתה המרהיבה.
את השם העברי "נחליאלי" העניק לו מנדלי מוכר ספרים, בספרו "תולדות הטבע" משנת 1886. הסיבה שהוא מקנן בסמוך לקרקע, בתוך שיחים עבותים וליד מקור מים, כמו גדות הנחלים ומכאן ה"נחל" שבו מתחיל השם. את הקן, אגב, הוא בונה מחומרים צמחיים ומרפד אותם בנוצות ושיער.
הנחליאלי הצהוב נמנה על ציפורי השיר הנודדות לישראל. הוא שייך למשפחת הקיכליים והוא בעל אחד מהרפרטוארים המוסיקליים העשירים בעולם הציפורים.
בגודל של דרור, עם זנב ורגליים ארוכים משלו, הנחליאלי מתעופף בקלילות ומעדיף סבכים צפופים, יערות גלריה ואזורי מעיינות. נוצות הזנב שלו נעות ללא הפסקה בזמן ההליכה. הוא ניזון מחרקים קטנים, זחלים ועכבישים שהוא צד בעיקר בשעות הדמדומים והלילה. בסתיו הוא מוסיף לתפריט גם פירות רכים וגרגרים.
אחרי דגירה של שבועיים מטילה נקבת הנחליאלי בין 4 ל-7 ביצים בכל הטלה ואז מאכילה את הגוזלים עד שהם גדלים ועוזבים את הקן.
אבל תופעה הכי מרהיבה היא השירה של הנחליאלי. הוא שר בעיקר בלילות, במיוחד באביב ובתחילת הקיץ. והוא גם אלוף החיקויים, שמסוגל לייצר למעלה מ-200 תווים שונים ולחקות קולות של מגוון מיני ציפורים אחרים.
בתרבות המערבית הנחליאלי הפך לסמל של רומנטיקה ויופי מוסיקלי. שייקספיר (Shakespeare) הזכיר אותו ב"רומיאו ויוליה" והמשורר הנודע קיטס (Keats), ג'ון קיטס, כתב עליו שיר שנחשב לאחד מפסגות השירה האנגלית. גם במיתולוגיה היוונית הנחליאלי מככב וקשור למיתוס של פילומלה (Philomela) שהפכה לציפור.
הנה הנחליאלים למיניהם (עברית):
https://youtu.be/yl-jCShyJts
על הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/LInV6R9mS6E
הנחליאלי האפור:
https://youtu.be/hnR195RXNCI
ציוציו של הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/bdWCMw2gCfg
השיר "נחליאלי קטן" בביצוע יפה ירקוני (עברית):
https://youtu.be/CtByO418xBE
ו"נחליאלי" של מתי כספי (עברית):
https://youtu.be/NrDpGlYrmHo
איך שימש השלדג לשיפור של רכבות הקליע?
בישראל 3 מיני שלדגים, כולל שלדג לבן-חזה, שלדג גמדי ופרפור עקוד. שלושתם שולים דגים מהמים ומכאן שמם.
אבל בואו נעבור רגע ליפן.
בשנת 1964, כשהוצגה לראשונה רכבת הקליע (Bullet Train) לעולם, היא נחשבה לניצחון ענק של ההנדסה היפנית וההנדסה האנושית בכלל. אבל די מהר הסתבר שהשבחים והמחמאות היו מעט מוקדמים מדי. כשהרכבות הללו החלו לפעול התגלה פגם תכנוני משמעותי שקשור בחיי העיר הגדולה.
הבעיה הייתה עם המנהרות של הרכבות, שעברו מתחת לשכונות רבות בטוקיו ובערי יפן האחרות. מנהלי הרכבת זכו ליותר ויותר תלונות על הרעש הנורא שמייצרת רכבת הקליע, בכל פעם שהיא יוצאת מהמנהרה, במהירויות גבוהות שמעל 320 קילומטר לשעה.
הרעש הזה, של בום המנהרה, נשמע כמו פיצוץ אדיר ובלתי נסבל, במיוחד למי שהתגוררו בשכונות הסמוכות לאותן יציאות של המנהרות, אך גם למי שמתגוררים עד חצי קילומטר מהמקום.
רעשי הפיצוצים הללו לא היו משהו שרכבת אמורה לגרום לתושבי העיר. היה ברור שצעד כמו האטה של רכבת הבולט בתוך מנהרות, הוא לא הפתרון. ממשלת יפן הגדילה וקבעה מגבלת רעש של 70 דציבל, כדי למנוע רמות זיהום רעש נוספות.
ממה נגרם רעש הפיצוץ?
הרעש הזה נגרם מלחץ האוויר שנוצר במנהרה בזמן נסיעת רכבת הקליע. כי בנסיעתה המהירה הרכבת דוחפת אוויר לאורך המנהרה הסגורה. תוך כדי נסיעה מהירה כל כך, היא מגדילה מאוד ובאופן הולך וגובר את לחץ האוויר. כשהיא מגיעה לקצה המנהרה הלחץ הזה משתחרר החוצה בצורה של בום קולי, ממש כמו הבום העל-קולי שגורם מטוס כשהוא עובר את מהירות הקול.
הפתרון נמצא כ-30 שנה אחר כך. זה היה כשאחד המהנדסים שהיה צפר, אייג'י נקטסו, חשב על רעיון - בהשראת הטבע. נקטסו היה, כאמור, צפר חובב ציפורים, שאוהב לצפות בהם בטבע. הוא צפה בשלדגים (Kingfisher), בעת שהם צדים את הדגים שבמים. הוא שם לב שהם מצליחים להפתיע את הדג הניצוד, על אף שהם צוללים למים במהירות גבוהה מאוד.
המהנדס החכם הבין שמבנה המקור המחודד של השלדג הוא שמאפשר לו להכניס את הראש למים, כשהוא בא במהירות עצומה של מעוף אל תוכם, כשהוא לא מתיז יותר מדי מים ולא מחולל רעש שיבריח את הדג. אייג'י נקטסו קיבל השראה ממבנה המקור של השלדג וחשב שניתן ליישם אותו ברכבת ולפתור את נושא הרעש ביציאה מהמנהרות.
לאחר שחקרו את הרעיון הוא ועמיתיו המהנדסים, הם אכן עיצבו מחדש את חזית רכבת הקליע. האף שלה הפך דומה לזה של השלדג, שיפר ובהמשך הציע תוצאות רעש טובות הרבה יותר ודי מהר פתר את בעיית הרעש המעיקה של רכבות שינקנסן (Shinkansen), שמן היפני של רכבות הקליע המהירות.
על הדרך, אגב, הגדיל השינוי גם את היעילות האנרגטית של הרכבת. כך למשל הפחית השינוי במבנה חזית הקטר את צריכת האנרגיה של רכבת הקליע, ב-15%. בזכות השינוי יכולים היו המהנדסים גם להגדיל את מהירותה בסביבות 10%.
בסופו של דבר, מספרים מהנדסי הרכבת שמאז הפכה עבורם הלמידה מהטבע לעיקרון מוביל ונוכח בכל עבודתם. הם שיפרו בזכותו גם רעשים בגג הרכבת, שיצר מגע הפנטוגרף בכבלי החשמל ומהחיכוך עם האוויר. הפתרון הפעם נלקח מהנוצות המשוננות של דורסי לילה, שמאפשרות להם את המעוף השקט וההכרחי לציד לילי.
קודם כל נכיר את השלדגים - הדייגים של הטבע (עברית):
https://youtu.be/rkoPyafrGZo
איך למדו המהנדסים ביפן מהשלדג איך להקטין את הרעש של רכבת הקליע?
https://youtu.be/YVU6YBPaaB8
תלמידים מסבירים כיצד יישמו את הרעיון ברכבות הקליע:
https://youtu.be/KciBnSf8CmU
גם לצה"ל נתן השלדג השראה ביחידה המעולה שנקראת על שמו (עברית):
https://youtu.be/oFgFmbYbl8M
סיפור הפתרון המבריק של מהנדס שהוא גם צפר:
https://youtu.be/F_fZroQxD_g
רכבות השינקנסן, רכבות הקליע של יפאן:
https://youtu.be/4zXBg91YC3M?long=yes
וסרטון מקיף על השלדג ש"לימד" את המהנדס להנדס פתרון לרכבת:
https://youtu.be/4SY3SX1eDU8?long=yes
בישראל 3 מיני שלדגים, כולל שלדג לבן-חזה, שלדג גמדי ופרפור עקוד. שלושתם שולים דגים מהמים ומכאן שמם.
אבל בואו נעבור רגע ליפן.
בשנת 1964, כשהוצגה לראשונה רכבת הקליע (Bullet Train) לעולם, היא נחשבה לניצחון ענק של ההנדסה היפנית וההנדסה האנושית בכלל. אבל די מהר הסתבר שהשבחים והמחמאות היו מעט מוקדמים מדי. כשהרכבות הללו החלו לפעול התגלה פגם תכנוני משמעותי שקשור בחיי העיר הגדולה.
הבעיה הייתה עם המנהרות של הרכבות, שעברו מתחת לשכונות רבות בטוקיו ובערי יפן האחרות. מנהלי הרכבת זכו ליותר ויותר תלונות על הרעש הנורא שמייצרת רכבת הקליע, בכל פעם שהיא יוצאת מהמנהרה, במהירויות גבוהות שמעל 320 קילומטר לשעה.
הרעש הזה, של בום המנהרה, נשמע כמו פיצוץ אדיר ובלתי נסבל, במיוחד למי שהתגוררו בשכונות הסמוכות לאותן יציאות של המנהרות, אך גם למי שמתגוררים עד חצי קילומטר מהמקום.
רעשי הפיצוצים הללו לא היו משהו שרכבת אמורה לגרום לתושבי העיר. היה ברור שצעד כמו האטה של רכבת הבולט בתוך מנהרות, הוא לא הפתרון. ממשלת יפן הגדילה וקבעה מגבלת רעש של 70 דציבל, כדי למנוע רמות זיהום רעש נוספות.
ממה נגרם רעש הפיצוץ?
הרעש הזה נגרם מלחץ האוויר שנוצר במנהרה בזמן נסיעת רכבת הקליע. כי בנסיעתה המהירה הרכבת דוחפת אוויר לאורך המנהרה הסגורה. תוך כדי נסיעה מהירה כל כך, היא מגדילה מאוד ובאופן הולך וגובר את לחץ האוויר. כשהיא מגיעה לקצה המנהרה הלחץ הזה משתחרר החוצה בצורה של בום קולי, ממש כמו הבום העל-קולי שגורם מטוס כשהוא עובר את מהירות הקול.
הפתרון נמצא כ-30 שנה אחר כך. זה היה כשאחד המהנדסים שהיה צפר, אייג'י נקטסו, חשב על רעיון - בהשראת הטבע. נקטסו היה, כאמור, צפר חובב ציפורים, שאוהב לצפות בהם בטבע. הוא צפה בשלדגים (Kingfisher), בעת שהם צדים את הדגים שבמים. הוא שם לב שהם מצליחים להפתיע את הדג הניצוד, על אף שהם צוללים למים במהירות גבוהה מאוד.
המהנדס החכם הבין שמבנה המקור המחודד של השלדג הוא שמאפשר לו להכניס את הראש למים, כשהוא בא במהירות עצומה של מעוף אל תוכם, כשהוא לא מתיז יותר מדי מים ולא מחולל רעש שיבריח את הדג. אייג'י נקטסו קיבל השראה ממבנה המקור של השלדג וחשב שניתן ליישם אותו ברכבת ולפתור את נושא הרעש ביציאה מהמנהרות.
לאחר שחקרו את הרעיון הוא ועמיתיו המהנדסים, הם אכן עיצבו מחדש את חזית רכבת הקליע. האף שלה הפך דומה לזה של השלדג, שיפר ובהמשך הציע תוצאות רעש טובות הרבה יותר ודי מהר פתר את בעיית הרעש המעיקה של רכבות שינקנסן (Shinkansen), שמן היפני של רכבות הקליע המהירות.
על הדרך, אגב, הגדיל השינוי גם את היעילות האנרגטית של הרכבת. כך למשל הפחית השינוי במבנה חזית הקטר את צריכת האנרגיה של רכבת הקליע, ב-15%. בזכות השינוי יכולים היו המהנדסים גם להגדיל את מהירותה בסביבות 10%.
בסופו של דבר, מספרים מהנדסי הרכבת שמאז הפכה עבורם הלמידה מהטבע לעיקרון מוביל ונוכח בכל עבודתם. הם שיפרו בזכותו גם רעשים בגג הרכבת, שיצר מגע הפנטוגרף בכבלי החשמל ומהחיכוך עם האוויר. הפתרון הפעם נלקח מהנוצות המשוננות של דורסי לילה, שמאפשרות להם את המעוף השקט וההכרחי לציד לילי.
קודם כל נכיר את השלדגים - הדייגים של הטבע (עברית):
https://youtu.be/rkoPyafrGZo
איך למדו המהנדסים ביפן מהשלדג איך להקטין את הרעש של רכבת הקליע?
https://youtu.be/YVU6YBPaaB8
תלמידים מסבירים כיצד יישמו את הרעיון ברכבות הקליע:
https://youtu.be/KciBnSf8CmU
גם לצה"ל נתן השלדג השראה ביחידה המעולה שנקראת על שמו (עברית):
https://youtu.be/oFgFmbYbl8M
סיפור הפתרון המבריק של מהנדס שהוא גם צפר:
https://youtu.be/F_fZroQxD_g
רכבות השינקנסן, רכבות הקליע של יפאן:
https://youtu.be/4zXBg91YC3M?long=yes
וסרטון מקיף על השלדג ש"לימד" את המהנדס להנדס פתרון לרכבת:
https://youtu.be/4SY3SX1eDU8?long=yes
איזה זכר בטבע מגדל את צאצאיו?
הפינגוין הקיסרי (Emperor penguins), הגדול בפינגוינים בעולם, חי ביבשת הדרומית, הידועה בשמה אנטרקטיקה.
הפינגווין הקיסרי הזכר מקבל את הביצה להשגחתו, מיד לאחר שהנקבה הטילה אותה. משלב זה, נושא הפינגוין הקיסרי את הביצה בין כפות רגליו.
הוא עושה זאת גם לאחר שהביצה בוקעת והצאצא בוקע ממנה. גם אחרי-כן הפינגוין הזכר ממשיך לגדל בין רגליו את צאצאו, עד שהוא גדל.
הנה זכר הפינגווין הקיסרי מקבל את הביצה מהאם ושומר עליה:
http://youtu.be/RYvachfdpPI
וכך חוזרות הנקבות בקיץ:
http://youtu.be/MfstYSUscBc
הפינגוין הקיסרי (Emperor penguins), הגדול בפינגוינים בעולם, חי ביבשת הדרומית, הידועה בשמה אנטרקטיקה.
הפינגווין הקיסרי הזכר מקבל את הביצה להשגחתו, מיד לאחר שהנקבה הטילה אותה. משלב זה, נושא הפינגוין הקיסרי את הביצה בין כפות רגליו.
הוא עושה זאת גם לאחר שהביצה בוקעת והצאצא בוקע ממנה. גם אחרי-כן הפינגוין הזכר ממשיך לגדל בין רגליו את צאצאו, עד שהוא גדל.
הנה זכר הפינגווין הקיסרי מקבל את הביצה מהאם ושומר עליה:
http://youtu.be/RYvachfdpPI
וכך חוזרות הנקבות בקיץ:
http://youtu.be/MfstYSUscBc
כמה פעמים ביום ציפור מאכילה את גוזליה?
גוזלי הציפורים נולדים חלשים, עוורים ועירומים. הם זקוקים להרבה מאד מזון כדי לגדול. ההורים עובדים קשה מאד ולאורך כל היום הם עפים ומביאים להם זחלים, תולעים וחרקים.
עשרות ומאות פעמים ביום מביאים הורי הציפורים מזון לגוזלים. כנראה שהשיא הוא של ציפור בשם ירגזי, שמביאה אוכל לגוזליה אפילו 900 פעמים ביום אחד!
הנה אמהות הציפורים מאכילות את הגוזלים:
https://youtu.be/jnrpqv2M4Bc
ירקון מאכיל את גוזליו ואז אוסף את הלשלשת שלהם וכך מנקה את הקן (עברית):
https://youtu.be/TjrIa9qdPng
העפרוני מביא שוב ושוב מזון לגוזלים:
https://youtu.be/TdQ_SA1JCs4
חלוקת תפקידים בקן של עיט הדגים - הזכר מביא דג והאם בוצעת פיסות בשר קטנות ומאכילה את הגוזלים:
https://youtu.be/R9ynRqnZr4Y
זה רק חלק קטן ממה שעושים העופות למען גוזליהם (עברית):
https://youtu.be/SFP-5IJ4Mzg?long=yes
גוזלי הציפורים נולדים חלשים, עוורים ועירומים. הם זקוקים להרבה מאד מזון כדי לגדול. ההורים עובדים קשה מאד ולאורך כל היום הם עפים ומביאים להם זחלים, תולעים וחרקים.
עשרות ומאות פעמים ביום מביאים הורי הציפורים מזון לגוזלים. כנראה שהשיא הוא של ציפור בשם ירגזי, שמביאה אוכל לגוזליה אפילו 900 פעמים ביום אחד!
הנה אמהות הציפורים מאכילות את הגוזלים:
https://youtu.be/jnrpqv2M4Bc
ירקון מאכיל את גוזליו ואז אוסף את הלשלשת שלהם וכך מנקה את הקן (עברית):
https://youtu.be/TjrIa9qdPng
העפרוני מביא שוב ושוב מזון לגוזלים:
https://youtu.be/TdQ_SA1JCs4
חלוקת תפקידים בקן של עיט הדגים - הזכר מביא דג והאם בוצעת פיסות בשר קטנות ומאכילה את הגוזלים:
https://youtu.be/R9ynRqnZr4Y
זה רק חלק קטן ממה שעושים העופות למען גוזליהם (עברית):
https://youtu.be/SFP-5IJ4Mzg?long=yes
מה מיוחד בזנב הזקור של הפשוש?
הפשוש (Graceful prinia) הוא ציפור שיר קטנטנה, מהנפוצות בישראל, בעלת זנב זקור וארוך, גב עם פסים חומים אפרפרים ומקור דק, חד ומוארך שהופך שחור באביב.
קולו של הפשוש נעים מאוד, מה שהקנה לו את הכינוי "זמיר העצים". משקלו 7 גרם בלבד, כמו משקל כפית סוכר (בלי הכפית) והוא ידוע בזריזותו. הוא אוכל מזרעים ופירות ועד לציד של חרקים קטנים כמו זחלים ועכבישים. אחרי הארוחה הוא פעיל כל היום, קופץ ומלא חיים וזנבו הארוך משמש לו מעין הגה כיוון וגובה ומאפשר לו תנועה זריזה בין הענפים.
כדי למשוך את הנקבה, הפשוש הזכר שר בחוזקה שיר ארוך מעל ענף גבוה, תוך שהוא קופץ באוויר ומנפנף בזנבו.
זוג הפשושים מסורים זה לזה וידועים בזוגיות הארוכה והנאמנה שלהם. הם נשארים באותו מקום לאורך כל השנה.
הזוג חי חיים מונוגמיים, כלומר, מבלי להחליף בני זוג. נשארים בזוגיות יחידה, זה עם זה, לכל החיים, תוך כדי הגנה משותפת על הטריטוריה שלהם.
הזכר הוא שבונה את הקן וגם מגן עליו, כשהנקבה מסיימת את הבנייה ומרפדת אותו. את הקן הם בונים בצורת ביצה ומטילים כ-3 עד 5 ביצים ורודות.
על הביצים הם דוגרים יחד, במהלך היום במשמרות ובלילה הנקבה היא שדוגרת. עבודת הצוות ממשיכה גם בהאכלה - ההורים מאכילים את הגוזלים ביחד, מנקים את הקן ומגינים מפני אויבים כמו חתולים בקול תקתוק מהיר.
כשהגוזלים גדלים, הם דוחפים אותם החוצה מהקן, כדי שיתחילו בחייהם הבוגרים, בעוד ההורים מתחילים מחזור חדש, עם קן חדש וזאת עד 3 קינונים בכל שנה.
הנה הקינון של הפשוש - שלב אחרי שלב:
https://youtu.be/lq5podTQvwI
ציוץ הפשוש:
https://youtu.be/2nRdreOa9Ro
פשוש בעמק יזרעאל:
https://youtu.be/UjJRhJMsFjA
תזזיתי משהו:
https://youtu.be/OUeiY0Tswpw
והאם המונוגמיה היא גנטית והאם יש הורמונים שניתן להזריק כדי לחזק אותה? (עברית)
https://youtu.be/Yvgv-WZKOeU
הפשוש (Graceful prinia) הוא ציפור שיר קטנטנה, מהנפוצות בישראל, בעלת זנב זקור וארוך, גב עם פסים חומים אפרפרים ומקור דק, חד ומוארך שהופך שחור באביב.
קולו של הפשוש נעים מאוד, מה שהקנה לו את הכינוי "זמיר העצים". משקלו 7 גרם בלבד, כמו משקל כפית סוכר (בלי הכפית) והוא ידוע בזריזותו. הוא אוכל מזרעים ופירות ועד לציד של חרקים קטנים כמו זחלים ועכבישים. אחרי הארוחה הוא פעיל כל היום, קופץ ומלא חיים וזנבו הארוך משמש לו מעין הגה כיוון וגובה ומאפשר לו תנועה זריזה בין הענפים.
כדי למשוך את הנקבה, הפשוש הזכר שר בחוזקה שיר ארוך מעל ענף גבוה, תוך שהוא קופץ באוויר ומנפנף בזנבו.
זוג הפשושים מסורים זה לזה וידועים בזוגיות הארוכה והנאמנה שלהם. הם נשארים באותו מקום לאורך כל השנה.
הזוג חי חיים מונוגמיים, כלומר, מבלי להחליף בני זוג. נשארים בזוגיות יחידה, זה עם זה, לכל החיים, תוך כדי הגנה משותפת על הטריטוריה שלהם.
הזכר הוא שבונה את הקן וגם מגן עליו, כשהנקבה מסיימת את הבנייה ומרפדת אותו. את הקן הם בונים בצורת ביצה ומטילים כ-3 עד 5 ביצים ורודות.
על הביצים הם דוגרים יחד, במהלך היום במשמרות ובלילה הנקבה היא שדוגרת. עבודת הצוות ממשיכה גם בהאכלה - ההורים מאכילים את הגוזלים ביחד, מנקים את הקן ומגינים מפני אויבים כמו חתולים בקול תקתוק מהיר.
כשהגוזלים גדלים, הם דוחפים אותם החוצה מהקן, כדי שיתחילו בחייהם הבוגרים, בעוד ההורים מתחילים מחזור חדש, עם קן חדש וזאת עד 3 קינונים בכל שנה.
הנה הקינון של הפשוש - שלב אחרי שלב:
https://youtu.be/lq5podTQvwI
ציוץ הפשוש:
https://youtu.be/2nRdreOa9Ro
פשוש בעמק יזרעאל:
https://youtu.be/UjJRhJMsFjA
תזזיתי משהו:
https://youtu.be/OUeiY0Tswpw
והאם המונוגמיה היא גנטית והאם יש הורמונים שניתן להזריק כדי לחזק אותה? (עברית)
https://youtu.be/Yvgv-WZKOeU
