מה עושות המיילדות?
מְיַלֶדֶת (Midwife) היא אשת מקצוע רפואי שמתמחה בליווי האישה לאורך ההיריון, בלידה ובתקופת ההחלמה שאחריה. זהו אחד המקצועות הוותיקים שהמין האנושי מכיר ושורשיו נטועים עמוק לפני שהרפואה המודרנית הגיעה לעולם.
העדות הכתובה הקדומה ביותר לטיפול מסודר בלידה מגיעה מפפירוס קאהון (Kahun Papyrus) המצרי, שנכתב סביב 1800 לפנה"ס ומכיל הוראות גינקולוגיות מפורטות. גם במסופוטמיה וביוון העתיקה תועדו נשים שמילאו את תפקיד המיילדת ונחשבו לבעלות מעמד ובעלות ידע בחברה.
בתנ"ך, בספר שמות, מוזכרות שפרה ופועה, שתי מיילדות עבריות שסירבו לציית לפרעה ולהרוג את הבנים הזכרים שנולדו. השתיים נחשבות לאחת הדוגמאות הקדומות ביותר בהיסטוריה לאי-ציות אזרחי מתועד.
ברומא כתב סורנוס מאפסוס (Soranus of Ephesus), רופא יווני שפעל בין כ-98 ל-138 לספירה, חיבור שלם על גינקולוגיה ומיילדות שהיה הבסיס הרפואי בתחום זה במשך כ-1,500 שנה. בימי הביניים עברו הידע והמקצוע בעיקר בין נשים, מפה לאוזן ומדור לדור, בלי תיעוד ובלי הכשרה פורמלית.
תקופת ציד המכשפות באירופה, בין המאה ה-14 למאה ה-17, הייתה שפל היסטורי עבור המיילדות. נשים רבות שנרדפו כ"מכשפות" היו למעשה מיילדות ונשות ריפוי עממי. היה זה הידע שרכשו בצמחי מרפא ובלידות שעורר חשד בעיני הרשויות הדתיות.
במאה ה-17 פרצו גברים לתחום. משפחת צ'מברלן (Chamberlen) האנגלית המציאה את המלקחיים המיילדותיים, אחד הכלים מצילי החיים המשמעותיים בהיסטוריה הרפואית. כדי לשמור על הבלעדיות המסחרית, הממציאים הללו החזיקו את ההמצאה בסוד כ-150 שנה. כשהסוד נחשף סוף סוף, הוא הפך לדוגמה קלאסית לאתיקה רפואית שלקתה בחסר.
הרגע המכונן של המיילדות המודרנית הגיע ב-1847, כשהרופא ההונגרי איגנץ זמלווייס (Ignaz Semmelweis) גילה שרופאים שעוברים ישירות מניתוחים ומבדיקות גופות ללידות מעבירים זיהום קטלני ליולדות. שטיפת ידיים פשוטה הפחיתה את תמותת האמהות ב-Vienna General Hospital מכ-10% לפחות מ-2%.
הממסד הרפואי דחה את זמלווייס, לגלג עליו ולבסוף אשפז אותו בכפייה בבית חולים לחולי נפש דובלינג בווינה (Döbling asylum) בו הוא מת ב-1865 מאלח דם. חלק מהחוקרים סבורים שנפגע פיזית במהלך האשפוז הכפוי, בעוד אחרים סבורים שהיה זה סוג הזיהום שניסה כל חייו למנוע.
ב-1671 כתבה ג'יין שארפ (Jane Sharp) את הספר הראשון על מיילדות שנכתב על ידי אישה בשפה האנגלית. היא טענה בנחרצות שנשים מבינות את הגוף הנשי טוב יותר מכל רופא גבר וספרה עורר סערה ציבורית רחבה.
כיום, המיילדת היא בעלת תואר אקדמי של 4 שנים. ארגון הבריאות העולמי (WHO) מעריך שמיילדות מיומנות יכולות למנוע חלק ניכר ממקרי המוות בלידה ברחבי העולם ורואה בהן עמוד שדרה של בריאות האם והילד בכל מדינה.
מְיַלֶדֶת (Midwife) היא אשת מקצוע רפואי שמתמחה בליווי האישה לאורך ההיריון, בלידה ובתקופת ההחלמה שאחריה. זהו אחד המקצועות הוותיקים שהמין האנושי מכיר ושורשיו נטועים עמוק לפני שהרפואה המודרנית הגיעה לעולם.
העדות הכתובה הקדומה ביותר לטיפול מסודר בלידה מגיעה מפפירוס קאהון (Kahun Papyrus) המצרי, שנכתב סביב 1800 לפנה"ס ומכיל הוראות גינקולוגיות מפורטות. גם במסופוטמיה וביוון העתיקה תועדו נשים שמילאו את תפקיד המיילדת ונחשבו לבעלות מעמד ובעלות ידע בחברה.
בתנ"ך, בספר שמות, מוזכרות שפרה ופועה, שתי מיילדות עבריות שסירבו לציית לפרעה ולהרוג את הבנים הזכרים שנולדו. השתיים נחשבות לאחת הדוגמאות הקדומות ביותר בהיסטוריה לאי-ציות אזרחי מתועד.
ברומא כתב סורנוס מאפסוס (Soranus of Ephesus), רופא יווני שפעל בין כ-98 ל-138 לספירה, חיבור שלם על גינקולוגיה ומיילדות שהיה הבסיס הרפואי בתחום זה במשך כ-1,500 שנה. בימי הביניים עברו הידע והמקצוע בעיקר בין נשים, מפה לאוזן ומדור לדור, בלי תיעוד ובלי הכשרה פורמלית.
תקופת ציד המכשפות באירופה, בין המאה ה-14 למאה ה-17, הייתה שפל היסטורי עבור המיילדות. נשים רבות שנרדפו כ"מכשפות" היו למעשה מיילדות ונשות ריפוי עממי. היה זה הידע שרכשו בצמחי מרפא ובלידות שעורר חשד בעיני הרשויות הדתיות.
במאה ה-17 פרצו גברים לתחום. משפחת צ'מברלן (Chamberlen) האנגלית המציאה את המלקחיים המיילדותיים, אחד הכלים מצילי החיים המשמעותיים בהיסטוריה הרפואית. כדי לשמור על הבלעדיות המסחרית, הממציאים הללו החזיקו את ההמצאה בסוד כ-150 שנה. כשהסוד נחשף סוף סוף, הוא הפך לדוגמה קלאסית לאתיקה רפואית שלקתה בחסר.
הרגע המכונן של המיילדות המודרנית הגיע ב-1847, כשהרופא ההונגרי איגנץ זמלווייס (Ignaz Semmelweis) גילה שרופאים שעוברים ישירות מניתוחים ומבדיקות גופות ללידות מעבירים זיהום קטלני ליולדות. שטיפת ידיים פשוטה הפחיתה את תמותת האמהות ב-Vienna General Hospital מכ-10% לפחות מ-2%.
הממסד הרפואי דחה את זמלווייס, לגלג עליו ולבסוף אשפז אותו בכפייה בבית חולים לחולי נפש דובלינג בווינה (Döbling asylum) בו הוא מת ב-1865 מאלח דם. חלק מהחוקרים סבורים שנפגע פיזית במהלך האשפוז הכפוי, בעוד אחרים סבורים שהיה זה סוג הזיהום שניסה כל חייו למנוע.
ב-1671 כתבה ג'יין שארפ (Jane Sharp) את הספר הראשון על מיילדות שנכתב על ידי אישה בשפה האנגלית. היא טענה בנחרצות שנשים מבינות את הגוף הנשי טוב יותר מכל רופא גבר וספרה עורר סערה ציבורית רחבה.
כיום, המיילדת היא בעלת תואר אקדמי של 4 שנים. ארגון הבריאות העולמי (WHO) מעריך שמיילדות מיומנות יכולות למנוע חלק ניכר ממקרי המוות בלידה ברחבי העולם ורואה בהן עמוד שדרה של בריאות האם והילד בכל מדינה.
