מהי שיטת הגילוף בעץ?
גילוף עץ (Wood Carvings), או באופן כללי אמנות הגילוף (Carving), הם טכניקה של עיצוב חומר, באמצעות כלים המאפשרים גירוד והסרת חלקים ממנו.
לגלף ניתן בכל חומר שהוא מוצק מספיק ולא מתפורר כשמסירים ממנו חלקים, אך עדיין רך דיו כדי לגרד חלקים ממנו.
זוהי אחת האמנויות העתיקות ביותר שידע האדם. מדובר באמנות של חריטה וחיתוך חומרים כמו עץ, אבן, עצם או שנהב במטרה ליצור פסלים, קישוטים וכלים שונים.
הגילוף נבדל משיטות המשתמשות בחומרים רכים שניתנים להקשייה, כמו חרס או זכוכית מותכת. אם פיסול בחימר, עוסק בלישת החומר הרך ועיצובו ולאחר מכן הקשייתו, כדי שיתקבע בצורתו הסופית, המגלפים עושים את ההפך - הם מסירים חומר מגוש גולמי, עשוי עץ או אבן למשל, עד שהדמות או בצורה הרצויה נחשפת.
גילוף עץ נחשב גם היום לתחביב פופולרי מאוד. במקומות רבים אפשר למצוא קורסים וסדנאות שמלמדים את יסודות הגילוף.
חפצי אבן מגולפים וכלים שנוצרו במהלך חלק מתקופת האבן (בין 10,000 לפנה"ס עד 2,000 לפנה"ס) מעידים על רמה גבוהה של גילוף באבן בתרבויות העתיקות בעולם.
שרידי גילוף עתיק בעץ קיימים כבר מהתקופה הפלאוליתית. גם בתרבות מצרים העתיקה גילפו פסלים עצומים מגרניט ומאבן גיר כדי לכבד את הפרעונים.
הגילוף ביוון העתיקה הגיע לשיא של דיוק אנושי וריאליזם. נותרו ממנו בעיקר פסלי אבן מרהיבים, ממסורת שהמשיכה גם בתקופה הרומית.
ימי הביניים הולידו שימוש נרחב בגילוף מיומן בעץ, עבור הכנסיות הגותיות. באירופה ניתן לראות גילופי עץ עדינים ונהדרים שיצרו אמני גילוף בתוך כנסיות ימי הביניים.
בתקופת הרנסנס יצרו אמנים גדולים כמו מיכלאנג'לו ודונטלו בגילוף ואבן פסלים מרהיבים שעד היום נחשבים לפסגת עולם הפיסול ונערצים ברחבי תבל.
על מיכלאנג'לו מספרים שהוא אמר: "ראיתי את המלאך בשיש וגילפתי עד ששחררתי אותו". כששאלו אותו פעם איך יצר את הפסל דוד, הוא השיב בבדיחות: "פשוט הסרתי את כל מה שלא היה דוד".
בעבר הייתה אמנות הגילוף נחלתם של בעלי מלאכה מקצועיים שעבדו שנים כדי ללמוד את הסכין, המפסלת והאזמל.
היום הגילוף עדיין חי ובועט, אך הוא השתנה. אמנים מודרניים משלבים טכניקות מסורתיות עם טכנולוגיות חדשות כמו חריטה בלייזר ועבודה בתלת ממד במחשב. יש אמנים שמתכננים את היצירה דיגיטלית לפני שהם ניגשים לחומר, יש שממשיכים בעבודת יד קלאסית.
גם בתחומים אחרים הגילוף השאיר חותם: גולשי גלים גילפו לראשונה את הגלשנים שלהם מעץ בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ומאז הפך הגלשן לסמל של אמנות שמסתננת לתוך החיים היומיומיים.
בעיקרו של דבר, אמנות הגילוף היא דרך שבה האדם מספר סיפור דרך חומר. היא משלבת סבלנות, דיוק ודמיון וממשיכה להתפתח כל הזמן.
גילוף עץ (Wood Carvings), או באופן כללי אמנות הגילוף (Carving), הם טכניקה של עיצוב חומר, באמצעות כלים המאפשרים גירוד והסרת חלקים ממנו.
לגלף ניתן בכל חומר שהוא מוצק מספיק ולא מתפורר כשמסירים ממנו חלקים, אך עדיין רך דיו כדי לגרד חלקים ממנו.
זוהי אחת האמנויות העתיקות ביותר שידע האדם. מדובר באמנות של חריטה וחיתוך חומרים כמו עץ, אבן, עצם או שנהב במטרה ליצור פסלים, קישוטים וכלים שונים.
הגילוף נבדל משיטות המשתמשות בחומרים רכים שניתנים להקשייה, כמו חרס או זכוכית מותכת. אם פיסול בחימר, עוסק בלישת החומר הרך ועיצובו ולאחר מכן הקשייתו, כדי שיתקבע בצורתו הסופית, המגלפים עושים את ההפך - הם מסירים חומר מגוש גולמי, עשוי עץ או אבן למשל, עד שהדמות או בצורה הרצויה נחשפת.
גילוף עץ נחשב גם היום לתחביב פופולרי מאוד. במקומות רבים אפשר למצוא קורסים וסדנאות שמלמדים את יסודות הגילוף.
תולדות הגילוף
ההיסטוריה של הגילוף מתחילה עוד בתקופת האבן. בני האדם הקדמונים גילפו כלים ותכשיטים מעצם ומשנהב, ואחר כך גילפו דמויות משנהב של ממותות.
חפצי אבן מגולפים וכלים שנוצרו במהלך חלק מתקופת האבן (בין 10,000 לפנה"ס עד 2,000 לפנה"ס) מעידים על רמה גבוהה של גילוף באבן בתרבויות העתיקות בעולם.
שרידי גילוף עתיק בעץ קיימים כבר מהתקופה הפלאוליתית. גם בתרבות מצרים העתיקה גילפו פסלים עצומים מגרניט ומאבן גיר כדי לכבד את הפרעונים.
הגילוף ביוון העתיקה הגיע לשיא של דיוק אנושי וריאליזם. נותרו ממנו בעיקר פסלי אבן מרהיבים, ממסורת שהמשיכה גם בתקופה הרומית.
ימי הביניים הולידו שימוש נרחב בגילוף מיומן בעץ, עבור הכנסיות הגותיות. באירופה ניתן לראות גילופי עץ עדינים ונהדרים שיצרו אמני גילוף בתוך כנסיות ימי הביניים.
בתקופת הרנסנס יצרו אמנים גדולים כמו מיכלאנג'לו ודונטלו בגילוף ואבן פסלים מרהיבים שעד היום נחשבים לפסגת עולם הפיסול ונערצים ברחבי תבל.
על מיכלאנג'לו מספרים שהוא אמר: "ראיתי את המלאך בשיש וגילפתי עד ששחררתי אותו". כששאלו אותו פעם איך יצר את הפסל דוד, הוא השיב בבדיחות: "פשוט הסרתי את כל מה שלא היה דוד".
בעבר הייתה אמנות הגילוף נחלתם של בעלי מלאכה מקצועיים שעבדו שנים כדי ללמוד את הסכין, המפסלת והאזמל.
היום הגילוף עדיין חי ובועט, אך הוא השתנה. אמנים מודרניים משלבים טכניקות מסורתיות עם טכנולוגיות חדשות כמו חריטה בלייזר ועבודה בתלת ממד במחשב. יש אמנים שמתכננים את היצירה דיגיטלית לפני שהם ניגשים לחומר, יש שממשיכים בעבודת יד קלאסית.
גם בתחומים אחרים הגילוף השאיר חותם: גולשי גלים גילפו לראשונה את הגלשנים שלהם מעץ בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ומאז הפך הגלשן לסמל של אמנות שמסתננת לתוך החיים היומיומיים.
בעיקרו של דבר, אמנות הגילוף היא דרך שבה האדם מספר סיפור דרך חומר. היא משלבת סבלנות, דיוק ודמיון וממשיכה להתפתח כל הזמן.
