מה עשו הטמפלרים הגרמנים בארץ ישראל?
מאז ימי הביניים, היו האבירים הטמפלרים (Templars), עוטי הגלימה הלבנה עם הצלב שצבעו אדום, חברים במסדר אבירים בינלאומי, המסדר המפורסם והחזק ביותר בעולם.
המסדר הטמפלרי הוא מסדר אבירים דתי שנוסד בירושלים, במאה ה-12, כחלק ממסעות הצלב לירושלים. תפקיד האבירים הטמפלרים היה להגן על שטחי פלשתינה הנוצרית מהמוסלמים. המסדר הזה היה רק אחד מכמה קבוצות צבאיות נוצריות שזה היה תפקידן, אבל הוא עתיד להפוך להכי עשיר, מפורסם ויוקרתי מכולם.
כי הטמפלרים החרוצים הצליחו להקים בארץ ישראל מפעלי קמח, שהפכו את החיטה לקמח רב ומבוקש ולהתעשר מהיצוא שלו לאירופה. במשך 200 שנה הם גם הגנו על הנצרות והיו לסוג של גיבורי-על וגם הפכו לאנשי עסקים מצוינים שהעשירו את קופת המסדר. ההון שצברו והאמון שרחשו להם אפשר לטמפלרים להפוך לבנקאים בינלאומיים ומהבנקאות הם הרוויחו הון עתק. הרווחים האדירים שלהם אפשרו להם לקנות אדמות רבות, לבנות קתדרלות ומבצרים ולרכוש המון שטחים. כך, למשל, הם קנו את כל האי קפריסין.
באמצע המאה ה-19 באו טמפלרים שוב לארץ הקודש והתיישבו בה. הטמפלרים הללו היו נוצרים אדוקים שבאו מגרמניה. באותה תקופה הם מביאים עימם שני דברים מרכזיים. אחד היה האמונה הנוצרית שהתמקדה בחובתם ליישב את ארץ הקודש והשני - הם הביאו עימם לארץ את הטכנולוגיה החדישה ביותר של אירופה התעשייתית.
מכאן חידשו הטמפלרים בכל תחום בו עסקו, כולל בחקלאות, בייצור התעשייתי ובבניין. הם הגדילו את התפוקה ובהצלחה רבה, בנו בארץ ישובים למופת והצליחו להביא לתנופה בכל התחומים הללו גם לערביי הארץ והיהודים שבה.
כי רבים בתקופתם למדו מהם וחיקו אותם בחידושים והטכניקות שלהם. בזכותם התקדם המשק הארץ-ישראלי והשתכלל עד מאד.
הטמפלרים של המאה ה-19 וה-20 השאירו אחריהם שבעה ישובים, ביניהם שרונה, המושבה הגרמנית בחיפה ובירושלים וכמה ישובים שהפכו למושבים הישראליים מושב בני עטרות, בית לחם הגלילית ואלוני אבא.
בזמן מלחמת העולם השניה הזדהה הדור השלישי של הטמפלרים במושבות עם הנאצים. על רבים מבתיהם הם תלו אז את דגלי צלב הקרס. חלק מצעירי הטמפלרים אף נסעו לגרמניה, כדי להתנדב לצבא הגרמני וללחום כנגד בעלות הברית.
הבריטים ששלטו אז בפלשתינה, מדינת ישראל של היום, הכניסו בתגובה את כל הטמפלרים למחנות סגורים, במשך כל שנות המלחמה. חלקם, במיוחד אלו שהזדהו עם הנאצים, עזבו את הארץ אז. חלקם האחר גורש לחו"ל על ידי הפלמ"ח, במהלך מלחמת השחרור והטמפלרים לא הורשו עוד לשוב.
מאז ימי הביניים, היו האבירים הטמפלרים (Templars), עוטי הגלימה הלבנה עם הצלב שצבעו אדום, חברים במסדר אבירים בינלאומי, המסדר המפורסם והחזק ביותר בעולם.
המסדר הטמפלרי הוא מסדר אבירים דתי שנוסד בירושלים, במאה ה-12, כחלק ממסעות הצלב לירושלים. תפקיד האבירים הטמפלרים היה להגן על שטחי פלשתינה הנוצרית מהמוסלמים. המסדר הזה היה רק אחד מכמה קבוצות צבאיות נוצריות שזה היה תפקידן, אבל הוא עתיד להפוך להכי עשיר, מפורסם ויוקרתי מכולם.
כי הטמפלרים החרוצים הצליחו להקים בארץ ישראל מפעלי קמח, שהפכו את החיטה לקמח רב ומבוקש ולהתעשר מהיצוא שלו לאירופה. במשך 200 שנה הם גם הגנו על הנצרות והיו לסוג של גיבורי-על וגם הפכו לאנשי עסקים מצוינים שהעשירו את קופת המסדר. ההון שצברו והאמון שרחשו להם אפשר לטמפלרים להפוך לבנקאים בינלאומיים ומהבנקאות הם הרוויחו הון עתק. הרווחים האדירים שלהם אפשרו להם לקנות אדמות רבות, לבנות קתדרלות ומבצרים ולרכוש המון שטחים. כך, למשל, הם קנו את כל האי קפריסין.
באמצע המאה ה-19 באו טמפלרים שוב לארץ הקודש והתיישבו בה. הטמפלרים הללו היו נוצרים אדוקים שבאו מגרמניה. באותה תקופה הם מביאים עימם שני דברים מרכזיים. אחד היה האמונה הנוצרית שהתמקדה בחובתם ליישב את ארץ הקודש והשני - הם הביאו עימם לארץ את הטכנולוגיה החדישה ביותר של אירופה התעשייתית.
מכאן חידשו הטמפלרים בכל תחום בו עסקו, כולל בחקלאות, בייצור התעשייתי ובבניין. הם הגדילו את התפוקה ובהצלחה רבה, בנו בארץ ישובים למופת והצליחו להביא לתנופה בכל התחומים הללו גם לערביי הארץ והיהודים שבה.
כי רבים בתקופתם למדו מהם וחיקו אותם בחידושים והטכניקות שלהם. בזכותם התקדם המשק הארץ-ישראלי והשתכלל עד מאד.
הטמפלרים של המאה ה-19 וה-20 השאירו אחריהם שבעה ישובים, ביניהם שרונה, המושבה הגרמנית בחיפה ובירושלים וכמה ישובים שהפכו למושבים הישראליים מושב בני עטרות, בית לחם הגלילית ואלוני אבא.
בזמן מלחמת העולם השניה הזדהה הדור השלישי של הטמפלרים במושבות עם הנאצים. על רבים מבתיהם הם תלו אז את דגלי צלב הקרס. חלק מצעירי הטמפלרים אף נסעו לגרמניה, כדי להתנדב לצבא הגרמני וללחום כנגד בעלות הברית.
הבריטים ששלטו אז בפלשתינה, מדינת ישראל של היום, הכניסו בתגובה את כל הטמפלרים למחנות סגורים, במשך כל שנות המלחמה. חלקם, במיוחד אלו שהזדהו עם הנאצים, עזבו את הארץ אז. חלקם האחר גורש לחו"ל על ידי הפלמ"ח, במהלך מלחמת השחרור והטמפלרים לא הורשו עוד לשוב.
