איך פועלת תעלת פנמה בהעברה של ספינות בגבהים שונים בין האוקיינוסים?

תעלת פנמה מאפשרת לקצר את המסלול הארוך שמסביב לאמריקה הדרומית ודרך מצר מגלן ולחסוך יותר מ-12,000 קילומטרים של שיט.

בשל הפרשי הגבהים, בדרך בין האוקיינוסים, הפכה בניית תעלת פנמה לאחד הפרויקטים ההנדסיים המורכבים בתולדות האנושות.

במהלך ההפלגה בתעלת פנמה האוניות החוצות את התעלה "מטפסות" למעשה על יבשת אמריקה.

הפרשי הגובה בתעלת פנמה הם בין מפלסי פני הים הזהים של האוקיינוסים עצמם, לבין שטח קרקעי מרכזי גבוה בכ-26 מטר ובאגם גאטון המלאכותי.

כך שהאוניות עולות מהאוקיינוסים, שמפלסיהם כמעט שווים, עם הפרש מזערי של כ-20 סנטימטרים בין האוקיינוס השקט לאוקיינוס האטלנטי, בגלל גאות ושפל.
הספינות עולות בתאים שבתוך תעלת פנמה, תאים שמוצפים במים כשהאוניה נכנסת. גובה פני המים עולה, יחד עם האוניה שבתא. כשהגובה זהה לגובה המשך התעלה, נפתחת דלת עצומה והאוניה ממשיכה בדרכה, בגובה החדש.

דבר דומה מתרחש גם בירידה, כשהאוניות מתחילות לרדת מהאגם שנמצא בשיא הגובה, רק שהפעם מרוקנים את המים שבתא.

הדרך המדויקת: ספינה מהאוקיינוס השקט עולה בתאי מירפלורס (16.5 מטרים בערך) ואז בתאי פדרו-מיגל (9.5 מ' נוספים) אל אגם מירפלורס ואגם גאטון (24.2 ק"מ), שגובהו 26 מטרים מעל פני הים. משם היא יורדת בתאי גאטון, בחזרה לאוקיינוס האטלנטי.

הנה המעבר בתאי המים של תעלת פנמה (אנימציה ללא מילים):

כך עוברות האוניות בתעלת פנמה:

מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט:

בהילוך מהיר:

מלמעלה - זה הפתרון בעיית הפרשי הגבהים שבין האוקיינוסים (ללא מילים):

וסרט תיעודי על המעבר המתוחכם בין גבהים בתעלת פנמה:

סרט באורך מלא

צפו בנחת כדי ללמוד לעומק את הנושא: