מה גלגולו של הלחן של ההמנון הלאומי התקווה?
הלחן המקורי של הבית של ההמנון "כל עוד בלבב" הוא עתיק מאד. לפי המחקר של ד"ר אסתרית בלצן כבר בתפילת "ברכת הטל" משנת 1400 שילב רבי יצחק בר ששת בספרד את הלחן הזה ואולי אף חיבר אותו. עם גירוש יהודי ספרד נדד הלחן לאיטליה ושם הוא הפך לשיר בשם "פוג'י, פוג'י, אמורה מיו", על אהובה שברחה.
כשהמלחין מוצרט הגיע לאיטליה בילדותו, במסגרת הופעותיו בכל אירופה כילד פלא, הוא הכיר את הלחן העתיק. בבגרותו הוא שילב קטע ממנו בווריאציה השמינית שחיבר לשיר ילדים צרפתי.
מאיטליה התגלגל הלחן בכל אירופה והפך, בין השאר, לשיר הצוענים "הויסה צ'ה" ולשיר העגלונים הרומני בשם "העגלה והשוורים". את השיר הזה מכירים כולם במזרח אירופה היטב, כולל היהודים. השיר העממי פופולרי ומאוד אהוב על כולם. במקביל הוא הגיע גם להונגריה, שבה הוא מופיע כשיר הונגרי על פרת משה רבנו.
הגדיל לעשות המלחין הצ'כי סמטנה. הוא שילב את הלחן בפרק "המולדבה" של יצירתו התוכניתית "מולדתי", העוסקת בנהר המפורסם והארוך. הלחן מייצג כאן את זרימת מי המולדבה.
המעניין הוא שסמטנה מפתח את המנגינה העתיקה, לא רק ברמת העיבוד והשילוב עם הרמוניות נפלאות, אלא גם בהעברתה מהשמעה בסולם המינור המקורי למז'ור, מה שיצר לרבים בציונות תחושה אופטימית של תקווה. הסיבה? - זה עידן הלאומיות של אמצע המאה ה-19, הידוע בתור "אביב העמים".
במהלך כתיבת ההמנון "התקווה" הוסיפו ללחן העתיק שישמש את בתי ההמנון, עוד לחן שילווה את הפזמון ("עוד לא אבדה..."). הלחן הזה, החזיקו חזק, לקוח מאותו שיר רומני קדום. כמה אירוני שגנבנו לרומנים... את החיבור עשו שמואל וצבי הכהן, שני אחים מראשון לציון, אנשי העלייה הראשונה.
השניים התאימו את הלחן למילים "עוד לא אבדה התקווה", בשירו של נפתלי הרץ אימבר. גם מילות ההמנון, אגב, עברו המון שינויים ושיפורים, לאחר שרבים מהמתיישבים בארץ אירחו אותו והציעו פה ושם שיפורים חשובים. נפתלי, ברנש חיובי וקשוב, קיבל ועשה היסטוריה.
הלחן המקורי של הבית של ההמנון "כל עוד בלבב" הוא עתיק מאד. לפי המחקר של ד"ר אסתרית בלצן כבר בתפילת "ברכת הטל" משנת 1400 שילב רבי יצחק בר ששת בספרד את הלחן הזה ואולי אף חיבר אותו. עם גירוש יהודי ספרד נדד הלחן לאיטליה ושם הוא הפך לשיר בשם "פוג'י, פוג'י, אמורה מיו", על אהובה שברחה.
כשהמלחין מוצרט הגיע לאיטליה בילדותו, במסגרת הופעותיו בכל אירופה כילד פלא, הוא הכיר את הלחן העתיק. בבגרותו הוא שילב קטע ממנו בווריאציה השמינית שחיבר לשיר ילדים צרפתי.
מאיטליה התגלגל הלחן בכל אירופה והפך, בין השאר, לשיר הצוענים "הויסה צ'ה" ולשיר העגלונים הרומני בשם "העגלה והשוורים". את השיר הזה מכירים כולם במזרח אירופה היטב, כולל היהודים. השיר העממי פופולרי ומאוד אהוב על כולם. במקביל הוא הגיע גם להונגריה, שבה הוא מופיע כשיר הונגרי על פרת משה רבנו.
הגדיל לעשות המלחין הצ'כי סמטנה. הוא שילב את הלחן בפרק "המולדבה" של יצירתו התוכניתית "מולדתי", העוסקת בנהר המפורסם והארוך. הלחן מייצג כאן את זרימת מי המולדבה.
המעניין הוא שסמטנה מפתח את המנגינה העתיקה, לא רק ברמת העיבוד והשילוב עם הרמוניות נפלאות, אלא גם בהעברתה מהשמעה בסולם המינור המקורי למז'ור, מה שיצר לרבים בציונות תחושה אופטימית של תקווה. הסיבה? - זה עידן הלאומיות של אמצע המאה ה-19, הידוע בתור "אביב העמים".
במהלך כתיבת ההמנון "התקווה" הוסיפו ללחן העתיק שישמש את בתי ההמנון, עוד לחן שילווה את הפזמון ("עוד לא אבדה..."). הלחן הזה, החזיקו חזק, לקוח מאותו שיר רומני קדום. כמה אירוני שגנבנו לרומנים... את החיבור עשו שמואל וצבי הכהן, שני אחים מראשון לציון, אנשי העלייה הראשונה.
השניים התאימו את הלחן למילים "עוד לא אבדה התקווה", בשירו של נפתלי הרץ אימבר. גם מילות ההמנון, אגב, עברו המון שינויים ושיפורים, לאחר שרבים מהמתיישבים בארץ אירחו אותו והציעו פה ושם שיפורים חשובים. נפתלי, ברנש חיובי וקשוב, קיבל ועשה היסטוריה.
