מה ההשפעה של ניצחון והפסד על גופנו ומוחנו?
כשאנו מצליחים במשהו או מנצחים, מתאמים מוחנו וגופנו את תגובתם הטבעית להישג. אנו הופכים מדויקים מאד והרפלקסים שלנו מתחדדים ונעשים זריזים. אנו מרגישים בלתי מנוצחים.
מוחית, אנו זוכים ברגע כזה לפרס הגדול, בו מאיץ הורמון הדופמין את מרכז העונג של מוחנו. אירוע כזה מחיש בגופנו את פעילות קולטני העונג שנקראים "אנדורפינים" והם נלחמים אפילו בעייפות. זו, אגב, הסיבה שלא פעם קשה לנו להירדם אחרי ניצחון או לאחר השגת היעד שייחלנו לו.
הדופמין והאנדורפינים הללו נותנים לנו הרגשה של התעלות. אנו מרגישים ב"היי", כמו שאומרים הזקנים. טוב לנו!
וזה לא הכל. בעקבות הדופמין והאנדורפינים נכנסים אדרנלין וטסטוסטרון לזרם הדם שלנו. הם שומרים אותנו עירניים ומחישים את ההחלמה של חלקים בגוף שנפגעו. נשימתנו נעשית עמוקה וליבנו מתרחב ומזרים דם לאיברי גופנו השונים.
ניצחנו!
כשאנו מצליחים במשהו או מנצחים, מתאמים מוחנו וגופנו את תגובתם הטבעית להישג. אנו הופכים מדויקים מאד והרפלקסים שלנו מתחדדים ונעשים זריזים. אנו מרגישים בלתי מנוצחים.
מוחית, אנו זוכים ברגע כזה לפרס הגדול, בו מאיץ הורמון הדופמין את מרכז העונג של מוחנו. אירוע כזה מחיש בגופנו את פעילות קולטני העונג שנקראים "אנדורפינים" והם נלחמים אפילו בעייפות. זו, אגב, הסיבה שלא פעם קשה לנו להירדם אחרי ניצחון או לאחר השגת היעד שייחלנו לו.
הדופמין והאנדורפינים הללו נותנים לנו הרגשה של התעלות. אנו מרגישים ב"היי", כמו שאומרים הזקנים. טוב לנו!
וזה לא הכל. בעקבות הדופמין והאנדורפינים נכנסים אדרנלין וטסטוסטרון לזרם הדם שלנו. הם שומרים אותנו עירניים ומחישים את ההחלמה של חלקים בגוף שנפגעו. נשימתנו נעשית עמוקה וליבנו מתרחב ומזרים דם לאיברי גופנו השונים.
ניצחנו!






