» «
מוח
מה עושה המוח האנושי?



המוח הוא מרכז הפיקוד של גופנו. מוחנו ממונה על כל מה שאנו עושים וחושבים, מפעולות כמו נשימה ועד חשיבה, משחק, שימוש בשפה לדיבור, פתרון בעיות ועוד.

המוח הוא גם האחראי על שמירת הזיכרונות שלנו, החוויות והאישיות והוא גם מייצר את הרגשות וההרגשה שלנו כלפי אנשים ואירועים שאנו חווים. בד בבד הוא גם מנהל את רוב תפקודי הגוף ואחראי לכך שאנו חיים. הוא גם אחראי לתפקודם של החושים בגופנו.

הערכת המדענים היא שהמוח שלנו מסוגל לבצע כ-100 טריליון פעולות בשנייה. מדובר ביכולת חישוב שמקבילה ל-25 מחשבים ביתיים לפחות!

למוח האנושי יש גם יכולת לבצע פעולות רבות במקביל, ריבוי משימות, או מה שנקרא בעולם המחשבים "מולטי טסקינג". רוצים להיווכח שזה קורה? - שימו לב שאתם מסוגלים גם לנשום, גם לבצע פעולות תנועתיות שונות, גם לדבר בטלפון וגם לשתות ולאכול. מדובר בחלק מפעולות רבות שמתבצעות אצלנו לא פעם במקביל, באותו הזמן, מבלי שאנו מודעים לכך שמדובר ביכולת מדהימה כל כך של מוחנו.


המלצה:
======
קראו באאוריקה בתגית "רשתות נוירונים", על מחקר המוח והדרך שבה הוא תורם לפיתוחים בתחום הבינה המלאכותית.


הנה המוח ומגוון הדברים שהוא עושה, כמו גם המחקר על מחלות שפוגעות במוח בגיל מבוגר (מתורגם):

http://youtu.be/Oy_ikeNOXoM?t=12s


אנחנו לא באמת משתמשים רק ב-10% מהמוח שלנו (עברית):

https://youtu.be/cVi4f8_R95U


סרטון מדהים באנגלית על תפקודי המוח המופלאים:

http://youtu.be/cLqjK3ddSy0


ומדענים מסבירים את המוח בשירה (מתורגם):

http://youtu.be/JB7jSFeVz1U
מוח
איך השפיע מוח האדם על ההיסטוריה?



מוחו של 'האדם' היה פי שבע גדול ממוחם של יונקים אחרים. הוא אפשר לו יכולת חשיבה חסרת תקדים בעולם החי. יכולת החשיבה האנושית הביאה את ההומו ספיאנס, "האדם החושב", לשליטה בטבע.

מוחו החושב הקפיץ את ההומו ספיאנס לדרגה של מוביל שרשרת המזון. במילים אחרות, האבולוציה של המוח הפכה אותו מהניצוד של טורפים רבים לצייד הראשי על פני כדור הארץ.

המוח הזה אפשר לו בהמשך להשתמש באש לצרכיו, לבשל, לביית בעלי חיים ולהשתמש בהם בציד ובחקלאות, לייצר כלים, להמציא מכשירים כמו הגלגל והגרזן, להמציא סיפורים, לצייר ציורים וסמלים, ליצור לו אלילים ודתות, להתארגן בחברות גדולות וחזקות ועוד.

ההיסטוריה האנושית כולה היא המתנה שקיבלנו מהמוח שלנו. שום יצור אחר על פני כדור הארץ לא קיבל ממוחו מתנה שכזו.


כך התפתח המוח האנושי (עברית):

https://youtu.be/A4wLixgV9-k


זה מה שמוחו איפשר אז להומו ספיאנס:

https://youtu.be/ehV-MmuvVMU


יתרונות המוח של ההומו ספיאנס על האדם הנאינדרתלי הן האונות הקדמיות הענקיות שלו (מתורגם):

https://youtu.be/5NubJ2ThK_U


כך חוקרים את המוח האנושי וממפים אותו עד ליצירת אטלס מוחי (עברית):

https://youtu.be/bk6e3Nss2aY


וסרט ארוך על התפתחות המין האנושי ומוחו:

https://youtu.be/c7iHVpkagdk?long=yes
מוח
מהי החלוקה של המוח ומהם ההמיספרות?



בגדול יש המחלקים את המוח שלנו לשני חצאים, שקוראים להם המיספרות. אחרים מבינים שאיבר כל כך חשוב ומפותח בגוף האנושי לא יכול להיות כל כך פשוט.

ובכל זאת, בכל אחת מההמיספרות שבמוחנו יש 4 אונות. רובנו קוראים לחלוקה של ההמיספרות במוח בצורה מעט שגויה אונות.

אז ידוע כיום שהשליטה על התנועות והתחושות בגופנו מחולקת בין שני ההמיספרות בארגון צולב - בעוד שהאונה השמאלית אחראית על חצי הגוף הימני שלנו, האונה הימנית שולטת בצד הגוף השמאלי.

החלוקה בין שתי ההמיספרות שלנו היא גם ביכולות שהיא מקנה לנו וב"התמחות" השונה של כל אחת, בעיבוד המידה שנקלט על ידי המוח מהסביבה. בצורה פשוטה נחלק זאת:

#המיספרה שמאלית אנליטית
היא האחראית על עיבוד הנתונים שמנתח דברים. בה נמצאים האזורים השפתיים כמו קריאה, כתיבה ודקדוק, לצד יכולות ארגון, רצף, אומדן ובניית תהליך. בהמיספרה זו נמצאים גם האזורים שאחראים לדיבור ולהבנתו.


#המיספרה ימנית יצירתית
היא האחראית במוח על ההתמצאות המרחבית שלנו, עיבוד נתונים כללי, דמיון, יצירתיות, חלימה ועוד.


תרגיל פשוט לחשיבה
================
איזו המיספרה מפותחת אצל תלמידים ראליים? ואצל הומניסטים? ואצל אמנים? ואצלך?


הנה מבנהו המורכב פי כמה של המוח:

https://youtu.be/pRFXSjkpKWA


על האונות שבמוחנו (מתורגם):

http://youtu.be/RvwCpeTRkKw?t=20s


הנה האופן שבו פועל המוח - האם חלקים בו אחראים על תפקודים שונים או שהם פועלים ביחד לביצוע אותם דברים (מתורגם):

https://youtu.be/pv6QHxkBFzY
נוסטלגיה
מהי נוסטלגיה ומדוע נחשבה פעם מחלה?


רבים מגדירים נוסטלגיה כ"זיכרונות עבר - ללא הכאב", מה שהופך אותה, למעשה, לזיכרונות מעבר אידאלי.

הנוסטלגיה היא אכן געגועים למה שהיה והתרפקות על עבר שאינו קיים, תוך אידיאליזציה והשמטת החלקים הלא נעימים בעבר הזה. כשפרצו קבוצות הפייסבוק לחיינו נולדו לא מעט קבוצות שהוקדשו לזיכרונות ילדות מיישובים שונים. במשך כמה שבועות הפעילות בהן התפוצצה, עד שהטרנד חלף. יש לאנשים נוסטלגיה משותפת.

בין אם הזיכרונות הללו הם אישיים ובין אם קולקטיביים, של קבוצה או חברה שלמה, הנוסטלגיה מהווה סוג של תגובה לפגמים של ההווה ולחוסר היציבות שלו.

ההתחלה של המושג הייתה דווקא שלילית. בלטינית נוסטלגיה פירושה "מבט לאחור בכאב". למעשה, מורכב המונח משתי מילים ביוונית:" נוסטוס" שמשמעותה "שיבה הביתה" ו"אלגוס", שפירושה כאב. ודאי משום כך היא נחשבה בעבר למחלה או הפרעה.

טבע את המושג "נוסטלגיה" במאה ה-17 רופא שווייצרי בשם יוהנס הופר. הוא תיאר בעזרתו תופעה רפואית שגילה אצל חיילים מצבא שווייץ ששירתו בשדה קרב הרחק מביתם. את הנוסטלגיה הגדיר אז הופר כמחלה, שהסימפטום העיקרי בה הוא תשוקתו של אדם לחזור למולדת שלו.

באותה תקופה הנוסטלגיה לא נתפסת כגעגוע לדברים שכבר אינם קיימים, אלא לבית הממשי של אדם. היא הכאב הקשור ברצון לחזור הביתה.

במהלך המאה ה-19 משמעות המושג השתנתה וכיום הנוסטלגיה לא נחשבת עוד כמחלה ואולי אף להיפך - יש העושים בה שימוש מעניין ודי מוצלח ככלי טיפולי, להתמודדות עם המציאות ואפילו לשיפורה.

בימינו הנוסטלגיה קשורה בדרך כלל לזיכרונות ילדות ולזכרונות עבר נעימות ומעוררות געגועים. לא פעם מסתתרת בחוויית הנוסטלגיה תחושה חמצמצה, תחושה של משהו שהשתבש מאז תקופת הילדות וצורך או געגוע לחזור ולהתחיל משם מחדש.

הזיכרון ההפכפך מסנן בנוסטלגיה את הזיכרונות הפחות נעימים ובו בזמן מחבר דווקא את הזיכרונות הטובים לזיכרון אידיאלי, לרוב מוגזם ומלא במשאלות לב. העבר הנתפס כנהדר מגן על האדם הנוסטלגי מפני קשיי ההווה.

בתרבות התנחלה הנוסטלגיה לא פחות יפה. ממנה נובע עניין הרטרו, שמחזיר אותנו לאופנות ולסגנונות שהיו פופולריים בעבר "מתוק" כלשהו. ניתן לראותו במיוחד בתחומים כמו אופנה, מוסיקה, עיצוב וכדומה.

נוסטלגיה מסחרית היא תופעה מובנת שהתפתחה גם היא עם השנים. דומה שחברות מסחריות "מגעגעת" אותנו, כלומר מלמדות אותנו להתגעגע לדברים שלא שמנו לב שאיבדנו. פתאום מסתבר לנו שאנו מתגעגעים כי המניפולציה הפרסומית עוטפת אותם במוסיקה ואלמנטים רגשיים אפקטיביים.

צעירים רבים נותנים לנוסטלגיה לא פעם ביטוי מסקרן וייחודי. מדובר במתבגרים או בצעירים המשתמשים בנוסטלגיה כדי לייחד את עצמם מסביבתם העכשווית וה"רגילה". אצל רבים מהם דומה שהם מתגעגעים לעולם שלא חוו בעצמם, אלא קיבלו מהורים, בני משפחה או אנשים קרובים אחרים.

זו תופעה של "געגועים מיד שנייה". בעקבות המעורבות הרגשית שלהם, הופך העבר הקסום והלא מוכר אצל אותם צעירים להוויה עוטפת וחיה. הם מייחדים את עצמם במראה שלהם, בדעות והערכים שהם מציגים, בתחומי העניין ולא פעם בעשייה שמחברת אותם לעולם הישן וה"מושלם" של פעם.

אצל מבוגרים יותר זה קיבל את הכינוי "נוסטלגיית כורסה" - געגוע לעולם שבעברנו האישי לא חווינו. מסתבר שאם זה לא מתפתח מעצמו, יש מי שיעשה זאת בשבילנו.


הנה הנוסטלגיה וההתרגשות שלנו מזיכרונות העבר (מתורגם):

https://youtu.be/WiTgn5QH_HU


פעמים רבות הנוסטלגיה מתחברת לחפצים דווקא:

https://youtu.be/S1-pAJ8JqMQ


הטכנולוגיה המודרנית מציעה לא פעם פתרונות לשימור העבר (עברית):

https://youtu.be/22NqQFks6hc


והנה שיר שמדגים את אותה נוסטלגיה מתוקה (עברית):

https://youtu.be/bfer3NhVQ5A

מוח

מבנה המוח
איך בנוי המוח האנושי ולמה הוא אלוף האיברים בגופנו?



המוח האנושי הוא איבר מדהים. הוא הרכיב שמנהל את גופנו, מניע את ההתנהגות, הלמידה והתודעה שלנו. בסוף, הוא גם מהווה את האישיות הייחודית שלנו.

מדובר ברשת ביולוגית מדהימה, הכוללת מיליארדים של תאי עצב המחווטים בינם לבין עצמם בצמתים שנקראים סינפסות. בצמתים הללו עובר המידע בין הנוירונים ללא מגע, אלא באמצעות חומרים כימיים שונים.

מופלא? - בהחלט. במוח של אדם בוגר יש בסביבות קצת פחות מ-100 מיליארד נוירונים. הנוירונים מחוברים ביניהם בקשרים מורכבים מאוד ופועלים כמכונה מופלאה ומתואמת.

כמו בכל מכונה המורכבת מחלקים שונים, גם במכונה הטבעית הזו של המוח יש אזורים שונים. אלה אחראים כל אחד על התחום שלו. אזור שאחראי על הלמידה, אחרים על הסקת מסקנות, פירוש המציאות, פיתוח רגשות, רכישת מיומנויות ועוד הרבה יכולות שונות.

למוח שתי אונות, או הֶמִיסְפֶרוֹת. האונה הימנית אחראית על היצירה והצד הרוחני שבנו, בעוד השמאלית אחראית על החשיבה הלוגית וקבלת ההחלטות.

חלקי המוח הקדמיים, למשל, אחראים על היכולות החברתיות השונות שלנו. שם מצויה היכולת שלנו לחוש אמפתיה ולהרגיש דברים כלפי אחרים. שם אנו לומדים ומתפתחים בהתנהגות החברתית שלנו. מחקר שנעשה בעבר על רוצחים סדרתיים גילה שרבים מהם חוו פגיעה ונזק קשה בעברם, דווקא באזור הזה.

אבל כל המבנה המטורף והטבעי הזה של המוח מייצר גם חשיבה, מחשבות וחישובים ומאחסן אסוציאציות, זיכרונות, ידע מצטבר ואינספור פריטי מידע שמשרתים אותנו ביום יום שלנו.

למוח האנושי יש יכולת מרשימה לבצע פעולות רבות במקביל, מה שנקרא ריבוי משימות, או בעולם המחשבים "מולטי טסקינג". רוצים להיווכח שזה קורה? - שימו לב שאתם מסוגלים גם לנשום, גם לבצע פעולות תנועתיות שונות, גם לדבר בטלפון וגם לשתות ולאכול. מדובר בחלק מהמון פעולות שמתבצעות אצלנו לא פעם ביחד, מבלי שאנו מודעים לכך שמדובר ביכולת מדהימה כל כך.

גם יכולות החשיבה שלנו מדהימות. מדענים מעריכים שהמוח האנושי מסוגל לבצע כ-100 טריליון פעולות בשנייה, משהו שמקביל ליכולת החישוב של 25 מחשבים ביתיים משוכללים.

אבל זו לא רק הכמות שמסבירה עד כמה המוח שעומד לרשותנו מפותח. זו גם האיכות והתחכום של המבנה הזה. בכל פעם שאנו עושים פעולה, כמו למשל תפיסה של כדור שנזרק אלינו - המוח שלנו מבצע מגוון אדיר של פעולות מורכבות ומהירות מאוד ומתואמות להפליא. רק הפעולה הפשוטה הזו של תפיסת כדור היא שוות ערך לפתירה של כמה משוואות מסובכות ומורכבות מאוד במקביל. כל מי שמתעסקים ביצירה של רשתות נוירונים מלאכותיות, מחשבי-על או רובוטים מתוחכמים יוכלו לספר לכם כמה קשה לפתח מכונה שתעשה זאת. עכשיו רק נסו לדמיין כמה קשה לפתח מכונה שתעשה לא פעולה אחת אלא מיליונים של פעולות שונות שכאלה ותבינו מה גדולה המכונה המופלאה שמאוחסנת בין האוזניים שלנו.

המחקר מוצא בשנים האחרונות יותר ויותר סימנים לכך שהמוח שלנו משתנה ללא הפסקה, מה שנקרא בשפה המדעית "גמישות המוח" (Neuroplasticity). זה גם מה שמחייב אנשים מבוגרים להמשיך ולעבוד איתו, לאמן אותו ולהשתמש בו, כדי שהוא ימשיך לשרת אותם ולא יתנוון, מה שבדרך כלל אני רואים במחלות דוגמת דימנציה, אלצהיימר וכדומה. הכלל כאן הוא פשוט "מוח שלא עובד - אובד!"

לא פחות מופלאה היא הלמידה שהמוח שלנו עושה. רבים כבר יודעים שבאמצעות תרגול ואימון אנו יכולים ליצור ומייצרים הרגלים חדשים של חשיבה, פעולה ורגש.


על האונות הקדמיות הענקיות שמעניקות למין האנושי את החשיבה המופשטת והיתרון המוחי הגדול שלו (מתורגם):

https://youtu.be/5NubJ2ThK_U


המוח שלנו יכול לתקן את עצמו (עברית):

https://youtu.be/9D1AwQ0lTsg


על אונות המוח (מתורגם):

http://youtu.be/RvwCpeTRkKw?t=20s


והרצאת טד עם מפת המוח (מתורגם):

https://youtu.be/iNPsDky1z94
כאב
מהו הכאב?



הכאב הוא תחושת הסבל שחש אדם או יצור חי אחר בעת שרקמות בגופו נפגעות. הכאב מתרחש כשקולטנים שבקצות מערכת העצבים מעבירים אותות אל המוח, על שינויים ברקמות בגוף. הכאב הוא הפרשנות של המוח לאותות הללו.

מטרתו של הכאב מבחינה אבולוציונית היא לגרום ליצור החי להימנע מפגיעה נוספת בגופו. כך למשל, אם נגענו בתנור לוהט, יזהיר אותנו הכאב שלא לעשות זאת שוב. כך לומדים היצורים החיים מהם האירועים וההתנסויות המזיקות לרקמות גופם ונמנעים מכך בעתיד. תודות לכאב הם גם מאפשרים לאיבר הפגוע מנוחה וריפוי.

גם מבחינה חברתית תורם הכאב, בכך שהוא מאפשר לאחרים בקבוצה ללמוד מכאבו של הפרט ולהימנע מהתנסויות דומות וכואבות.


הנה האופן שבו המוח מפרש כאב ולמה אנשים שונים מתפקדים אחרת בכאב (מתורגם):

http://youtu.be/I7wfDenj6CQ


כך פועלים משככי כאבים (מתורגם):

http://youtu.be/9mcuIc5O-DE?t=13s


ומה שמדהים הוא שהכאב אינו ישיר דווקא (מתורגם):

https://youtu.be/eakyDiXX6Uc
הנרי גוסטאב מולייסון
מי היה H.M, הנרי מולייסון, ששאבו חלק ממוחו?



סיפורו המופלא של הנרי גוסטב מולייסון (Henry Molaison) מוכיח כמה שלעתים מחלת היחיד היא ההזדמנות של המדע ליהנות ממקור מחקרי מעולה ולסייע בהמשך לאינספור חולים.

ההיסטוריה של חקר המוח זכתה בזכות המחקרים על מוחו של האיש לתנופה של ממש. הוא נחשב לנחקר החשוב ביותר בהיסטוריה של הפסיכולוגיה. תודות לו למד המדע דברים רבים, כשאחד המרכזיים שבהם הוא שיש יותר מסוג אחד של זיכרון.

סיפורו של הילד מולייסון, שנחשב למקרה הרפואי החשוב בתולדות המחקר הפסיכולוגי, מתחיל בגיל 9. הוא נפגע אז מרוכב אופניים שהפיל אותו וגרם לחבלה קשה בראשו. התאונה גרמה לו בגיל הנעורים לסבול מהתקפי אפליפסיה קשים. חוסר הידע של החוקרים הביא אותם לייחס באותה תקופה את ההתקפים למצב נפשי רעוע.

כשמצבו הפך אנוש הפנו את מולייסון למנתח מוח אלמוני ששמו וויליאם סקוביל. הוא האמין שמקור התקפי האפילפסיה הוא אזור במוחו שנקרא "היפוקמפוס".

הידע על החלק הזה במוח היה באותם זמנים דל ביותר. זה הוביל את החוקר לרעיון שהתאים למחקר של אותם זמנים. סקוביל החליט לקדוח חורים בגולגולתו של מולייסון ולשאוב את ההיפוקמפוס של מולייסון מראשו. הוא עשה זאת בעזרת כלי שמזכיר קשית לשתייה.

השאיבה של חלקים ממוחו פגעה בחלקים סמוכים וחשובים במוחו של מולייסון. הוא סבל מאמנזיה, בעברית מחלת השיכחון (Profound Amnesia). ממחלתו עתיד המחקר ללמוד המון. מולייסון ייכנס לספרי ההיסטוריה בתור Patient H.M, שפן ניסויי הזיכרון ואיברי המוח הרלוונטיים החשוב ביותר במאה ה-20.

הבחור לא איבד בניתוח את יכולת הדיבור ואת יכולתו להשתמש בכישורים מוטוריים. גם אישיותו לא השתנתה. הוא היה ונשאר סבלן ואדיב. נכונותו לבצע מבחני זיכרון הייתה גדולה. החוקרים שמרו על פרטיותו בחייו והוא כונה H.M. רק אחרי יותו התפרסם שמו המלא לציבור.

החוקרת מילנר, מי שהתפרסמה כמדענית שגילתה תודות לו את מגוון סוגי הזיכרון סיפרה שבכל פעם שחוקר נכנס לחדרו, מולייסון נהג בו כאילו לא פגש אותו מעולם. זיכרונו הפגוע גם הוביל לכך שבכל יום נבהל מחדש מי שזכר את עצמו בן 27, ממראה דמותו המזדקנת במראה.

בכל יום פגש מולייסון מחדש את העולם. ניתן היה לנהל איתו שיחה רגילה, אך שאלות כמו מה אכל בארוחת הבוקר, או מה ראה כשסייר בעיר לא נענו בתשובה של ממש.

כי מאז הניתוח הוא היה מסוגל לזכור דברים שקרו לו ב-20 שניות האחרונות. הגילוי הזה הביא את החוקרים להסיק שלא נפגע גם הזיכרון שלו לטווח קצר.

אך פגיעתו של מוליסון הובילה לכך שהוא גם זכר מצוין דברים שהתרחשו בזמן שלפני הניתוח שלו. אירועים היסטוריים גדולים, כמו השפל הגדול של שנת 1929 או מלחמת העולם השנייה, הוא זכר עד יום מותו.

פירוש הדבר היה שהוצאת ההיפוקמפוס לא פגעה בזיכרון שלו לטווח רחוק.

מדעית, המחקר מצא שחלק הזיכרון שנפגע אצל מולייסון היה הזיכרון האפיזודי, שהוא זיכרון מודע. הזיכרון הזה כולל את האוסף של חוויות, רגשות, אנשים שאנו זוכרים וסיפורים שקרו איתם. בכל אלה ניתן להיזכר באופן מודע ולשוחח עליהם.

זיכרון שלא נפגע אצלו היה הזיכרון הפרוצדורלי שאחראי למיומנויות השונות ובדרך כלל המוטוריות. זיכרון זה מבטיח שמרגע שאנו לומדים ללכת, לצייר או לרכוב על אופניים, לא נשכח כיצד לעשות אותם. על סוגי הזיכרון הללו אחראים אזורי מוח אחרים, שהפגיעה בהיפוקמפוס לא משפיעה עליהם. המוח והגוף זוכרים אותם, גם אם אנו לא זוכרים מתי ואיך למדנו אותם.


הנה סיפורו של הנרי מולייסון והעובדות החשובות על ההיפוקמפוס שלמדו דרך המקרה שלו (מתורגם):

https://youtu.be/KkaXNvzE4pk


סיפורו באנגלית של H.M חסר הזיכרון לטווח ארוך:

https://youtu.be/xrFpXPnzvEA


ועוד על סיפורו של H.M שהזיכרון שלו היה פחות מחצי הדקה האחרונה:

https://youtu.be/SQASyR0w8Qo
דז'ה וו
למה לפעמים אנו מרגישים שמשהו שקורה כבר קרה לנו בעבר?



מדובר בתופעה שנקראת "דז'ה וו" (הביטוי בא מצרפתית ומשמעותו "כבר נראה"). דז'ה וו היא תופעה שבה אדם מרגיש שמה שקורה לו בהווה הוא משהו שהוא כבר התנסה בו בעבר. הדז'ה וו היא חוויה רגעית ולא צפויה שהחוקרים עדיין לא יודעים עליה מספיק אך הם מנסים לפתור.

יש השערות לסיבת התופעה של הדז'ה וו. החוקרים נוטים כיום לחשוב שמדובר במעין "באג מוחי", כלומר שהסיבה שהדז'ה וו מתרחש היא שהמוח הוא שאחראי לתופעה המוזרה, בתפקוד לא תקין. השערת החוקרים היא שהמוח מעביר בטעות את החוויה הרגעית שאנו חווים עכשיו אל הזיכרון לטווח ארוך, על אף שבמקביל אנו חווים את החוויה בהווה. הכפילות גורמת לנו לחוש שכבר היינו באירוע זהה בעבר.


הכל על דז'ה וו (עברית):

https://youtu.be/jhW38NRPo9g


הרצאה קצרה באנגלית לתופעת הדז'ה וו:

http://youtu.be/knUgZw-Tq2w


סרט שמייצר דז'ה וו באופן מכוון (עברית):

http://youtu.be/Iq1Pqqh34kc


עובדות שונות באנגלית על התופעה:

http://youtu.be/edc_pCBIOkw


וקדימון מסרט על תופעת הדז'ה וו:

http://youtu.be/fCbEqNRIRwc?t=16s


דז'ה וו
מהו דז'ה וו?



דז'ה וו היא תופעה נפוצה שבה אנו מרגישים כאילו התנסינו כבר בעבר במשהו שקורה לנו בהווה. הדז'ה וו היא חוויה רגעית ולא צפויה שהחוקרים עדיין לא יודעים עליה מספיק.

החוקרים סבורים כיום לחשוב שמקור תופעת הדז'ה וו הוא במעין "באג מוחי". טענתם שתפקוד לא תקין במוח, הוא שמוביל לתופעה המוזרה הזו. על פי החוקרים שורש ה"באג", הוא בהעברת החוויה הרגעית שאנו חווים, על ידי המוח, אל הזיכרון לטווח ארוך. אך במקביל אנו חווים את החוויה בהווה, מה שגורם לסוג של כפילות בחוויה. הכפילות הזו מציפה את החווייה מהזיכרון לטווח ארוך וגורמת לנו להרגיש שכבר היינו באירוע הזה, שאנו חווים כרגע.


הנה תופעת הדז'ה וו (מתורגם):

https://youtu.be/foVMwJtlR5s


מעט על התופעה באנגלית:

https://youtu.be/dDjov6-7a7w


והסבר מדעי לתופעת הדז'ה וו (עברית):

https://youtu.be/jhW38NRPo9g
למה אנו ישנים?



בטח שאלתם את עצמכם פעם למה בעצם חשוב לישון. או אולי מדוע אנחנו "מבזבזים" שליש מחיינו על שינה? אולי אפשר בלעדיה? הרי הגדילה שאצל במי אדם מתרחשת בשינה, מתבצעת אצל כלבים דווקא בזמן שהם עירניים (מה שאומר שהשינה קדמה לגדילה ושתפקודים כאלה "נצמדו" אליה בהמשך האבולוציה).

מבחינה מדעית, שינה היא מצב פיזיולוגי שבו יורד סף התגובה לגירויים חיצוניים בהשוואה למצב שבו אנו ערים. וזה מוחנו שככל הנראה משנה את מנגנוני פעולתו ומוריד את רגישותו לגירויים חיצוניים שכאלה. זה לא אומר שפעילות המוח יורדת בזמן השינה - היא רק משתנה.

עוד לא התגלה בעל חיים, שמצויד במערכת עצבים ושאינו ישן. כלל ידוע בתורת האבולוציה קובע שכל מנגנון שהוא משותף לכל המינים, סביר שהוא ותיק מאד ובא מקדמת האבולוציה ושהוא גם מוצלח מאד מבחינה אבולוציונית. השינה היא מנגנון כזה, רווח מאד וותיק מאד. אך האם הוא גם מוצלח? ומהי בדיוק התועלת ששווה כל כך את הסיכון להיטרף בעודך ישן, במלחמת ההשרדות שחווים מינים רבים כל כך (ושגם האדם חווה עד לפני כמה אלפי שנים).

נראה שייעודה של שהשינה לשמש לאותו שינוי שנדרש לתפקוד המוח. נמצאו הוכחות לכך שבשינה מתנתק המוח מקבלה של מידע חדש מבחוץ ומתרכז בעיבוד המידע שהצטבר בו במהלך היום. חלק מהמידע מועבר לזיכרון, מידע מיותר נזרק ומידע חשוב ללמידה מעובד לטובת שיפור היכולת הקוגניטיבית שלנו. כדי שהמידע הזה, שנצבר ומטופל בתאי העצב, יטופל, יורדת בזמן השינה פעילות הסינפסות, הצמתים שמקשרים בין תאי העצב. כשנתעורר לאחר השינה, יחזרו הסינפסות לפעול ותפקוד המוח ישתפר פלאים. המוח סידר את עצמו היטב.


הנה הסיבות שאנו צריכים לישון:

https://youtu.be/3mufsteNrTI


הסבר החשיבות האבולוציונית שיש בשינה טובה:

http://youtu.be/0o2yyO0JAes


ותוצאות ניסוי שבו מנעו שינה מאדם למשך ימים רבים ובדקו את תפקודיו הגופניים והמוחיים:

http://youtu.be/ZPpvS9wDOcA
מה מתרחש במוח כשאנו לומדים?



נוירופלסטיות היא גמישות מוחית. מסתבר שגם כשאנו מתבגרים, המוח אינו קבוע בצורתו, אלא משתנה בהתאם ללמידה ולהתנסויות שלנו. הגמישות המוחית שלנו היא שמאפשרת לנו ללמוד.

איך זה קורה?

על ידי מחשבה ופעולה של המוח, משתנה המבנה שלו והתפקודים שלו טובים יותר. השיפור הזה בתפקודי המוח, הוא בעצם הלמידה. שכן הלמידה היא תוצאת השינויים שמתרחשים, שינויים בעוצמת הקשרים שבין תאי העצב הקיימים במוח, בסינפסות.

סינפסה, בעברית "מיסנף", היא נקודת החיבור, הצומת שבו נפגשים תאי העצב שבמוח, הנוירונים, ומעבירים ביניהם מידע. אנו תופסים ומבינים את המציאות שמסביבנו תודות להתרחשות מטורפת שמתקיימת במוח שלנו כל הזמן. במוח שלנו יש כ-100 מיליארד נוירונים, תאי עצב שכאלה. כל אחד מהנוירונים הללו מעביר עשרות ומאות פעימות חשמליות בכל שנייה!

האמת היא שסינפסות יכולות לקשר לא רק עם תא עצב אחר, אלא גם עם תאים אחרים, דוגמת שרירים ובלוטות.

הלמידה המתמדת אחראית ליכולות הקוגניטיביות שלנו, לחשיבה, ליצירתיות, להתמודדות שלנו עם העולם ועם בעיות שנקרות בדרכנו, באופן שלא יאומן. אדם לומד הוא אדם חי, בריא יותר, מוצלח יותר, חד, מעניין ומאריך חיים - באיכות חיים טובה יותר. למדו תמיד! - בימינו זה קל מתמיד. בטלוויזיה יש שלל ערוצים מעולים והאינטרנט מוצף בידע, הרצאות ואפשרויות ללימוד עצמי, ללא תשלום, מאנשים מדהימים, מכל מקום ובכל מקום.

כבר ציינו שמערכת העצבים, המערכת הנוירולוגית, היא גמישה. תודות לגמישות הזו, הנוירופלסטיות, מסתגלת מערכת העצבים לשינויים הללו, שהם בעצם הלמידה. הנה למדנו משהו חדש!


כך מתבצע החיווט מחדש של תאי העצב במוח:

https://youtu.be/UWvQc-aVLZ8


ואותו סרטון באנגלית - הנה הלמידה והנוירופלסטיות:

http://youtu.be/ELpfYCZa87g


הנה הסבר על מה שקורה במוחנו בזמן הלמידה:

http://youtu.be/8Vo-rcVMgbI


וסרט תיעודי על דרך פעולתו של המוח:

https://youtu.be/vYPMSLPgQvw?long=yes
איך נוצרים הזכרונות שלנו?



אחד הדברים המעניינים בחיינו הם הזכרונות (Memories) שלנו. מי שאחראי לזכרונות שלנו הוא המוח. מוחנו אוגר את הזכרונות שלנו, החוויות שאנו עוברים ומתעדף ביניהם. חלק מהדברים נשמרים לטווח קצר וחלק מאוחסנים לשנים ארוכות, לטווח הארוך.

להתגבשות של זיכרונות חדשים אחראי חלק במוחנו, היפוקמפוס, שדומה באופן מוזר לסוסון ים. הצורה הזו מוזכרת רק כדי שנזכור אותו, אפרופו זיכרון. ההיפוקמפוס הוא האחראי במוח לאנדקס ולשלוף את הזכרונות שלנו.

להיפוקמפוס גם תפקיד חשוב מאד במעבר של זיכרונות במוחנו מהמאגר של הזיכרונות לטווח קצר אל המאגר ארוך הטווח, מה שמייצר לנו זיכרונות חדשים לאירועים שיישמרו במוחנו לשנים רבות.

את תפקידו החשוב כל כך של ההיפוקמפוס גילו בזכות אירוע רפואי יחודי. מדובר בבחור ששמו היה הנרי מולייסון. הוא סבל מאפילפסיה חמורה, מה שהביא את רופאיו להסיר את ההיפוקמפוס שלו, כשהיה בן 27. ההיפוקמפוס, יש לדעת, אחראי גם על יצירת זיכרונות חדשים וגם על הזיכרון המרחבי שלנו.

המדהים הוא שאחרי הסרת ההיפוקמפוס, מוחו של הנרי הפסיק לגמרי לייצר זיכרונות מילוליים חדשים. הוא היה שוכח שיחה שניהל מיד עם סיומה, שוכח מה קרא בעיתון מיד כשסיים את. הכתבה וכך הלאה. כך הוא שכח גם אנשים חדשים שהכיר לאחר הניתוח ועשה עימם היכרות מחודשת, כל יום מחדש.

המקרה הרפואי של הנרי מולייסון סייע לחוקרים בחקר המוח ובאבחנה בין סוגי הזיכרון השונים. זאת משום שבמקביל לאבדן יכולות יצירתם של זיכרונות חדשים לטווח ארוך, שמר מוחו של הנרי זיכרונות מלפני הניתוח. כך, הוא זכר את הוריו, את חברתו מילדות ואת שכונת נעוריו, אך לא את רופאיו, החוקרים שסבבו אותו וכדומה.


כך המוח קובע מה לשמור לזמן רב ומה לא (מתורגם):

https://youtu.be/yOgAbKJGrTA


כך נוצרים הזיכרונות שלנו:

https://youtu.be/K1rfDoVA7-Y


במוח זה מתרחש באמצעות הסינפסות, שהן הצמתים שבין הנוירונים:

https://youtu.be/25NUy6xMWlQ


כך למדו מההיפוקמפוס של הנרי מולייסון (מתורגם):

https://youtu.be/KkaXNvzE4pk


והרצאת וידאו קצרה על הזיכרון והיווצרותו:

https://youtu.be/Pq0aQAG0A3o
מהי האמיגדלה שבמוחנו?



אמיגדלה (Amygdala), מהאיברים הקטנים במוח, היא מהאזורים הקדומים ביותר במוח האנושי ובעצם של כל היונקים, דגים, זוחלים ועופות.

החלק הזה במוח אחראי על זיכרונות קצרי טווח. האמיגדלה גם אחראית על הצד הרגשי של הזיכרון האנושי. היא מהווה את האזור במוח שמווסת את ההתנהגות החברתית שלנו ומעורבת במוח בתהליכים של ויסות רגשות.

האמיגדלה דומה לשקד ונמצאת במוחם של בני אדם ובעלי חוליות מורכבים. היא מורכבת מכ-13 גרעינים, יש בה תאי עצב באיבר בצורת שקדים, הנמצאים בעומק כל אחד משני חצאי המוח הגדול.

מיקומה של האמיגדלה במוח, אם זה משנה לסטודנטים לרפואה מביניכם, הוא בעומק האונה הרקתית התיכונה במוח.

אגרסיה, מתח או פחד - האמיגדלה אחראית אצלנו על הפחדים והחרדות והתגובות הרגשיות שלנו למצבי סכנה ולרגשות כמו פחד ותוקפנות. כשאנו חשים מותקפים, מאוימים או מפחדים, האמיגדלה נכנסת לפעולה. ראשית, היא משחררת את המתח שהצטבר בנו ומיד מביאה אותנו לתפקד - כדי לשרוד, לנצח ולהתגבר על המצוקה.

האחריות שלה על זיכרונות לטווח קצר והקשר בין האמיגדלה להיפוקמפוס, חלק נוסף במוח שנמצא לידה, ככל הנראה גם קושרים בין רגש לזיכרון ומסבירים מדוע אנו זוכרים אירועים מרגשים, מפחידים, מלחיצים ומאיימים, הרבה יותר מאשר סתם דברים שקורים לנו.

מקור המילה אמיגדלה הוא מהשפה היוונית שבה הפירוש הוא "שקד" (αμυγδαλή).


כך חקרו את האמיגדלה וכיצד היא משפיעה על ההתנהגות בבית "האח הגדול" ועל יצירת קשרים בחיים בכלל (עברית):

https://youtu.be/R88tDTeAMZc


סיפורה ותפקידיה של האמיגדלה:

https://youtu.be/IyLGLxfPRCs


על האמיגדלה (מתורגם):

http://youtu.be/XNjvipiJTjY


האמיגדלה בפרוטרוט:

https://youtu.be/JVvMSwsOXPw


מחול שנקרא "אמיגדלה":

https://youtu.be/dFhcf2-Ut0I


וכל מבנה המוח (מתורגם):

https://youtu.be/RvwCpeTRkKw
איך נוצרת במוח תחושת המציאות?



תחושת המציאות שלנו נוצרת במוח, קרוב לוודאי בפעילות האופיינית למוח, של פולסים חשמליים הנשלחים לנויורונים מכל נוירון מתוך 100 המיליארד נוירונים שבמוחנו, בקצב של מאות לשנייה.

המציאות הזו קיימת רק ב"טיפול" של המוח באמצעות האותות החשמליים והכימיים שנשלחים אליו ממערכות הגוף השונות. אבל זו הטכניקה ולאו דווקא המהות. במילים אחרות, לא כך מוגדרת המציאות.

זו דווקא התפיסה המנטלית או המוחית שלנו שרבים מהחוקרים סבורים או אף קובעים שמגדירה את העולם המוחשי שמסביבנו.

ניסויים רבים מראים שהנפש, דהיינו החשיבה והפרשנות שמקיים ומעניק המוח לאותות המגיעים אליו ולפעילויות שהוא עצמו מקיים לעיבודן, הם חלק בלתי נפרד מפעילות ותחושות הגוף שלנו, עד כדי היותם החלק החשוב ביותר לתחושות שלנו לגבי הגוף הזה, בכאב, הנאה וכדומה.

אבל הפעילות הזו לא מסבירה כיצד אנו מפענחים דברים כמו ריח של פרח, עלבון שהוטח בנו, טעם של גלידה, או התלהבות משיר יפה ששמענו. החומרים שבמוח ופעילותם לא מייצרים סתם את התפיסה שלנו, של אלפי עד מיליוני תחושות בכל שעה מחיינו.

איך זה כן קורה?

המוח הופך את השינויים הכימיים והחשמליים שמתרחשים בו ומייצר מהם דברים בעלי משמעות בשבילנו, על ידי ניפוי של רצף הנתונים הבלתי פוסק שמועבר כל העת למוחנו ואיתור ספונטני, שמתבצע כמעט ללא מאמץ, של דפוסים שמהם הוא מרכיב את המציאות והבנתנו אותה.

דפוסים כאלה מוכרים לנו משכבר, חלקם מהאבולוציה וחלקם מהלמידה שלנו, שמתבצעת לאורך כל תהליך ההתבגרות שחווינו - מהיותנו עובר ועד למבוגר.

חלק אחר הוא תרבותי והוא הסיבה שאנו חייבים להכיר את הדפוס החברתי של מחמאות או עלבונות שמוטחים בנו, למשל, בכל חברה לכשעצמה או להבין במוסיקה המקומית כדי ליהנות ולהתרגש ממנה וכדומה.

אדם שיצנח אל חברה אנושית כלשהי משום מקום, יתקשה לתפוס את המציאות בקלות שבה יעשה זאת אדם שגדל בחברה הזו ויש לו דפוסים שהוא מכיר וגיבש, לפענוח המציאות בה. זו הסיבה שמהגרים, עולים חדשים או אנשים שעושים רילוקיישן לארץ אחרת בחו"ל מתקשים ליהנות מתוצרי התרבות שלה, כמו המוסיקה העממית או הציור המקובל לדוגמה, שלא לדבר על השיח החברתי בה. אדם כזה לא יבין ניואנסים בשיחות, יחמיץ לא פעם את הפאנצ'ים והפואנטות בהומור המקומי וכן - הוא גם לא ייעלב מעלבונות כמו שבן המקום היה נעלב מהם.


הנה הקשר בין המוח לגוף, או בין הגוף לנפש (מתורגם):

https://youtu.be/ILDy6kYU-xQ


כך נוצרת תחושת המציאות במוח:

https://youtu.be/snR1PmvQYoY


וכך מתקיימת התודעה במוחנו (מתורגם):

https://youtu.be/lyu7v7nWzfo
מה קורה לנו במוח כשאנו מתמכרים?



ההתמכרות בחברה המודרנית היא אחת הצרות המסוכנות לכולנו. אין מי שמוגן בפני התמכרות לסמים, אלכוהול ותרופות. אחרים מתמכרים להימורים, קניות, אינטרנט, ספורט שוקולד ועוד. מספיק שננסה מהם ואנו נופלים במהירות למלכודת של הראשונים.

האחרים סתם משתלטים עלינו והופכים במהירות מהרגל ומבחירה להתמכרות של ממש. כך, עד שלא נהמר או נעשה "שופינג" או נחסל חבילת שוקולד שלמה - לא נהיה מסופקים.

אבל מה קורה למתמכרים כשהם מתמכרים ואינם מסוגלים לעצור?

אז ככה - בהתמכרות מתרגלים המתמכרים לחומר הממכר ומפתחים סוג של סבילות אליו. משום כך חשים המתמכרים צורך מתמיד להגדיל את כמות החומר הזה, כדי שיוכלו להמשיך ו"ליהנות ממנו"...

שינויים כימיים במוח של המכור הם שיוצרים את ההתמכרות. תחושת העונג, הקטנת המתח והחרדה שמביאים אתם הסמים בהתחלה, משפיעים על הפרשת חומר בשם דופמין במוחנו. התוצאה של ריבוי הדופאמין הזה היא שבמוחנו מופעלת בצורה לא מבוקרת רשת עצבית שנועדה להבטיח את ההישרדות שלנו. זו הסיבה לתחושת ה"היי" שחש צורך הסמים ושכל כך ממכרת אותו. זו אשליה כמובן, אבל לא מעט נופלים בה ומשחזרים את התחושה הזו בצריכה הולכת וגוברת של החומרים ההרסניים הללו.

זו הסיבה שהמכורים הולכים ומפתחים תלות בחומר הממכר ונזקקים לכמויות גדולות יותר ויותר ממנו. לא זו בלבד שהם אינם יכולים להפסיק לצרוך את החומר - הם הופך שבויים בידיו ונזקקים לכמויות הולכות וגדלות ממנו.

אגב, מחקרים שונים גילו שלהתמכרות הזו חשופים בעיקר אנשים שמצויים בתקופה קשה בחייהם. כן, זה אולי מפתיע ומנוגד לכל מה ששמעתם בעבר, אבל אלה לא הסמים, הפורנוגרפיה או האלכוהול שמובילים אוטומטית להתמכרות להם, אלא התפקיד שהם ממלאים בחייו של אדם שמצוי בתקופה לא טובה, של בדידות, של משבר, ריקנות גדולה, דיכאון וכדומה. הם פשוט מוציאים אותו משם ומעניקים לו את תחושת העונג, הדופמין והאנדורפינים שעושים לו טוב והוא רוצה עוד.

כך, על אף שהם יודעים את הנזק שההתמכרות גורמת להם, בשלב מסוים המכורים אינם יכולים לעצור את התלות וההגדלה שהגוף המכור כופה עליהם לצרוך. אותו גוף הולך ונהרס, כשהחומרים הולכים ושואבים ממנו את הכוח. גם הנפש של המכור אינה שולטת יותר בחייו. הסם, או התאווה הלא נשלטת להמר, לשתות, לעשן ולצרוך עוד מהדברים הממכרים הללו - כל אלו עומדים במרכז חייו. עד כדי כך הם שולטים בו עד שרגע אחרי שסיפק את הצורך שלו בהם, הוא מתעורר מחדש ומתחיל את המירוץ אל הפעם הבאה...

אגב, מי שיודעים את זה הכי טוב הם סוחרי סמים. הם נותנים לא פעם את המנות הראשונות בחינם. הסיבה היא שהם יודעים שאחרי פעמיים-שלוש של "כיף" ו"היי" כאלו, מי שחווה אותם, במיוחד מי שחייו תלושים, דכאוניים, או ריקניים כרגע, ירצה עוד ועוד מהחומר המרגש שחווה. הוא הופך למכור ויצטרך סכומי כסף רבים לממן את מתנות הסם שקיבל בחינם בהתחלה. מכאן הדרך פתוחה לפשע ולהסתבכויות רבות אחרות. אבל מה אכפת ל"דילר"(סוחר הסמים) - כל מה שהיא צריך לעשות עכשיו הוא לאסוף את הכסף שהמכור ממטיר עליו.

כשמדובר בחומרים נרקוטיים, כמו סמים למשל, תהליך הגמילה מחומרים כאלה יהפוך לקשה יותר ויותר, ככל שההתמכרות קשה. לא זו בלבד שלרבים מהמכורים קשה להיגמל והם חוזרים שוב ושוב אל החומר שהתמכרו אליו, בכל פעם שהם מנסים להיגמל, הם סובלים מתסמונת של נסיגה שזכתה לכינויים כמו "קריז", "קולד טורקי" או שגעון. הקריז הזה, לא עלינו, גורם לקשיים רבים בגמילה ולמגוון של בעיות גופניות ונפשיות במהלכה.


הנה מכורים לקנאביס שמספקים על מה שעברו בהיותם מכורים (עברית):

https://youtu.be/CFu73hT9ssE


החיבה שלנו לסוכר מדגימה איך נוצרת התמכרות (מתורגם):

https://youtu.be/lEXBxijQREo


מה המדע יודע לומר על הדופמין והתלות שלנו בחומרים הממכרים:

https://youtu.be/JVQy-LUE9Ss


הסבר על ההתמכרות וכיצד המוח עובד בה:

https://youtu.be/gGROBb43l0A


כך מתחילה ההתמכרות (מתורגם):

https://youtu.be/-mFGyhWMLV0


הגמילה היא קשה כי המוח שלנו עובד אחרת:

https://youtu.be/ElEHTxGFdxk


והרצאת טד מרתקת ומסעירה על התמכרויות ועל הדרך היפה להילחם בהם ב... אהבה (מתורגם):

https://youtu.be/PY9DcIMGxMs?long=yes
מהו הטעם המתוק ואיך משפיע הסוכר על המוח?



הטעם המתוק (Sweet) הוא טעם שמורגש על הלשון אם נוגעים בה חומרים כמו סוכרים פשוטים, סוגי חלבונים מסוימים ועוד.

הסוכר (Sugar), המתוק והנחשק עד כדי התמכרות, הוא בעצם שם למולקולות שנקראות פחמימות.

ישנם סוגים רבים של סוכרים בהמון מאכלים, כולל כאלה שאינם ממתקים או קינוחים. אבל מה גורם לסוכר להיות כל כך ממכר?

הסוכר מפעיל את קולטני הטעם המתוק שבלשון ומשם נשלחים אותות עד לאזור בקליפת המוח שאחראי על הטעם המתוק. הוא מפעיל את מערכת התגמול של המוח שגורמת לנו לרצות עוד מהמתוק הזה אבל גם לאובדן השליטה העצמית ותשוקה. גם במעיים יש קולטני סוכר ששולחים למוח הודעות שגורמות לגוף לייצר עוד אינסולין, כדי לעמוד בתוספת הסוכר שהגוף קיבל.

גם הסוכר, כמו אלכוהול, ניקוטין והרואין, שולח דופמין להילוך יתר וגורם לנו לחפש עוד ממנו, אם כי הוא כמובן פחות ממכר מהם. אם רק מדי פעם נמתיק בפה - זה בסדר, אבל אם נאכל באופן קבוע מזון לא מגוון ועתיר סוכר, הסוכר יתנהג קצת כמו סמים ויגרום להתמכרות מסוימת למזונות מתוקים.


כך הסוכר משפיע על המוח (מתורגם):

http://youtu.be/lEXBxijQREo?t=6s


הסוכר מסתתר במקומות לא צפויים (מתורגם):

https://youtu.be/Q4CZ81EmAsw


האם הסוכר הוא הצרה הבריאותית של העולם השבע:

https://youtu.be/o6W-wKrb4t0


מפת הטעמים שזיהתה, מעט אחרת ממה שחושבים, את אזורי הטעם שעל לשוננו (מתורגם):

https://youtu.be/hz6GULbowAk


בעיות הבריאות שבסוכר:

https://youtu.be/EFlnlGx0B5U


וסרט תיעודי שחושף את הסכנות שיש בסוכר המתוק כל כך:

https://youtu.be/K3ksKkCOgTw?long=yes
מהן הסינפסות שבמוח?



במוח שלנו יש כ-100 מיליארד תאי עצב הקרויים נוירונים. כל אחד מהם מעביר עשרות ומאות פעימות חשמליות בכל שנייה!

הסינפסות (Synapses) הן נקודות החיבור, הצמתים שבהן עובר המידע בין הנוירונים, תאי העצב שבמוח. הללו מעבירים ביניהם מידע בקצב מטורף, של מאות מסרים בכל שניה, מכל אחד מ-100 מיליארד הנוירונים שבמוחנו.

אבל הסינפסות הן לא רק הצמתים, אלא באופן מסוים גם שוטרי התנועה או הרמזורים, המסדירים את העברת התנועה החשמלית בצמתים שהן.

התהליך החשמלי של העברת המידע בצורה של אותות חשמליים במוח קיבל את השם "פוטנציאל פעולה". הוא שמאפשר העברת מידע עצבי-חשמלי בין תאי העצב.

למידע הזה שהסינפסות מעבירות בכזו תדירות מדהימה אנו חייבים את היכולת להבין ולתפוס את המציאות שמסביבנו, על כל המורכבות ושפע הגירויים שהיא מספקת.

להעברת המידע המתמדת הזו שבמוח שלנו אנו חייבים גם את הלמידה שמתרחשת אצלנו והופכת את המין האנושי למוצלח כל כך, לפחות בתחום החשיבה. בתהליכי למידה נוצרות במוח הלומד סינפסות חדשות על הזמן ונוצרים חיבורים חדשים בין הנוירונים, תהליך שנקרא "חיווט מחדש".

כמובן שסינפסות יכולות לקשר לא רק בין תאי עצב שונים במוח, אלא גם בינם לבין תאים אחרים בגוף, כמו תאי שרירים או בלוטות.


הנה הסינפסות שבמוח:

https://youtu.be/Ibzfwtdtong


כך עוברות הפעימות החשמליות בסינפסות:

https://youtu.be/6Ra3il45vnE


מצגת וידאו לילדים שמסבירה את פעילות הסינפסות שבמוח:

https://youtu.be/Ta_vWUsrjho


הרצאת וידאו על המוח, הנוירונים והסינפסות שבו:

https://youtu.be/ae2-Slo_0bE?long=yes


למה אנחנו מזיעים?



באמצעות ההזעה גוף האדם פשוט מקרר את עצמו. הזיעה, נוזל שרובו מים, נוצרת בגוף מופרשת דרך נקבוביות קטנות שנקראות בלוטות הזיעה. בלוטות ההזעה נמצאות על פני עורנו.

אבל כיצד בלוטות הזעה מקררות את הגוף?

ובכן, כשחם לנו מתריעים חיישני החום בגופנו ומערכת העצבים מעבירה הודעה על כך לחלק במוח הקדמי שאחראי על הטיפול בעניין - היפותלמוס. ההיפותלמוס שרגיש לחום שולח הוראות לאזן את הטמפרטורה (חום הגוף) בדחיפות. בלוטות ההזעה גם הן מקבלות את ההוראות מההיפותלמוס והן מתחילות מיד בהפרשת זיעה לעור. וכאן מתחיל תהליך הקירור האמיתי - ההתאיידות של הזיעה הנוזלית מהעור גורמת לקירורו של הגוף והגוף פחות חם ופחות מוטרד מהטמפרטורה המעיקה שמסביב.

המדהים הוא שהזיעה מצננת את הגוף האנושי אפילו בטמפרטורות הגבוהות מאד של המדבר. בן אדם יכול להמשיך לתפקד אפילו בתנאי חום קשים, בניגוד לכל היונקים האחרים.

טיפ
===
כדאי לדעת שבחום קיצוני מפריש גוף האדם עד ארבעה ליטר זיעה בשעה! - לכן אנו צריכים לשתות המון ביום חם והרבה ביום קיץ רגיל.


כך פועלות בלוטות הזיעה ומסייעות לגוף לקרר את עצמו, כשאת כל התהליך מנהל המוח שלנו (מתורגם):

https://youtu.be/fctH_1NuqCQ


כך פועלת הזעה אצלנו (עברית):

https://youtu.be/XbSO0cHWnf4
מהו שבץ מוחי?



שבץ מוחי (stroke), או "אירוע מוחי", הוא מצב חירום רפואי שנגרם בשל הפרעה בזרימת הדם אל המוח. השבץ המוחי נחשב למסכן חיים ולגורם הגדול לנכות בעולם המערבי.

גם אם לא תיגרם סכנת חיים, יכול השבץ המוחי, בשל הפגיעה בזרימת הדם, לגרום נזקים לתאי מוח באזור מסוים במוח. פגיעה אזורית שכזו עלולה להביא לפגיעה בתפקודים גופניים שעליהם אחראי אותו אזור. אם לדוגמה, נפגע האזור במוח ששולט על השרירים בצד ימין, אנו עלולים לסבול משיתוק בצד זה של הגוף. אם ייפגע האזור שאחראי על יכולת הדיבור, תיפגע היכולת של הנפגע לדבר או אף להבין את השפה של הדוברים אליו.

במקרים מסוימים נגרם השבץ המוחי בשל דימום חמור. במקרים שונים נגרם השבץ המוחי בשל נטילת תרופות לדילול הדם, תרופות שניתנות לא פעם למי שסובלים מקרישי דם. תרופות אלה עלולות לגרום לדימומים קטלניים שכאלה או למצבים קשים כמו אלו שעברו שני ראשי הממשלה לשעבר, אריאל שרון ושמעון פרס.

פעמים אחרות נגרם השבץ המוחי בשל קריש דם, היוצא מהלב אל אחד העורקים שמהם זורם הדם אל המוח. קריש הדם סותם את העורק, מה שמונע זרימה תקינה של דם אל המוח. כך מתרחש שבץ מוחי.


הנה העולם שמסביב לשבץ המוחי (עברית):

https://youtu.be/DQDhjZh1o7U


מה קורה לנו בשבץ? (מתורגם):

https://youtu.be/-NJm4TJ2it0


הסימנים של שבץ מוחי (מתורגם):

https://youtu.be/nngjxVc9QtQ


עדויות של נשים שעברו שבץ מוחי (עברית):

https://youtu.be/WzzMXLw6Enk


על הטיפול והמניעה של שבץ מוחי (עברית):

https://youtu.be/8qloQiy5E5I


ותכנית טלוויזיה על שבץ מוחי ושלל היבטיו (עברית):

https://youtu.be/NNKXKVzZRYw?long=yes
מה זה דיסוננס קוגניטיבי?



ראיתם פעם בן אדם, שמגלה שהוא פועל בניגוד לאמונה או דעה שבה הוא מאמין ומתחיל בתירוצים? או אדם שמכחיש את המציאות הפשוטה ומתפתל בהסברים למה מה שנראה הוא לא האמת ומה שהוא חושב ואמר בעבר הוא הנכון?

שמתם לב גם שאנשים מנסים תמיד למצוא מידע שמחזק את דעותיהם ולא מידע שסותר את דעותיהם? - כל אדם יעדיף למשל לקרוא או להקשיב לפרשנים פוליטיים שיהללו את המפלגה שהוא תומך בה ויתעלם מדעות של מי שחושבים ההיפך.

כל אדם משתדל לפעול בעקביות ובכלל - שואף בבסיסו להיות עקבי בקשר שבין עמדותיו, אמונותיו וערכיו לבין התנהגותו. אבל לעתים, והאמת שלא פעם, אנו נתקלים בניגוד שבין ההתנהגות לאמונות והערכים הללו.

תיאוריית דיסוננס קוגניטיבי (Cognitive dissonance), אחת הטענות המעניינות בתחום הפסיכולוגיה, טוענת שמבלי משים אדם כזה ישנה את פעולתו, או יאמץ דעה או עמדה חדשה - רק כדי לפתור את הקונפליקט ולהתאים את התנהגותו לעמדה שלו ולהקטין את הדיסוננס ("תצרים"), את הקונפליקט, הניגוד או הפער שבין השניים, המשהו שלא מסתדר לו.

הדיסוננס הקוגניטיבי מסייע לנו לשמור על עקביות ושלום עם עצמנו, אבל הוא גם מסוכן, כי תמיד נצליח להצדיק בעזרתו את ההתנהגויות או האמונות שלנו, או את הפסיביות שלנו, גם כשכל הסימנים יצביעו על כך ששגינו בהן. העניין הזה יגרום לנו להיסגר בפני רעיונות חדשים ולהתמודד עם שינויים, התפתחויות לא צפויות וכדומה. תירוצים והסברים מפותלים יחליפו את ההתמודדות עם ההפתעות בחיינו ואת השינוי המתבקש מעובדות חדשות ובלתי צפויות.

את תאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי הגה לאון פסטינגר, בשנת 1957. התיאורייה הזו מסבירה המון פעולות של אנשים, המנוגדות למצופה מהם, כמו גם תירוצים לאי עשייה והסברים לדברים שכן עשו, או דעות שנשמעות מפתיעות לאור היכרות קודמת איתם.

המקרים הקלאסיים של דיסוננס קוגניטיבי כזה הם:

כשאנו נחשפים למידע שסותר את האמונה או הדעה שלנו, למשל, או שנכחיש את המידע הסותר את אמונתנו או שנשנה את דעתנו. אם קנינו אוטו יקר והוא מתגלה כבעייתי, אז או שנשכנע את עצמנו שהוא יפה ונהדר ולכן הוא שווה, או שנסביר שבעצם המחיר לא היה כזה יקר...

כששתי אמונות או ערכים שבהם אנו מאמינים סותרים זה את זה. קיבוצניק, למשל, שהאמין שקפטיליזם זה רע ויתעשר לפתע, יפסיק להאמין שכסף זה רע, או יסרב לכסף ויתרום אותו לצדקה. בדומה לכך, אדם עני יסרב להתאמץ או להשקיע, כדי להרוויח כסף רב יותר ויסביר שכסף זה רע, או שכל העשירים גנבים (הוא לא עשיר ולכן הוא בסדר), או ש"העיקר הבריאות".

המקרה השלישי והחזק ביותר הוא של אדם שעומד או פועל בניגוד לאמונתו או ערכיו. כמו אדם המקפיד על נאמנות אבל מחליט לבגוד. או שהדיסוננס הקוגניטיבי יגרום לו לא לבגוד, או שיצדיק את הבגידה בטענה שדווקא האחרים סטו מהדרך, בגדו או איזה שהוא תירוץ משונה אחר.


הנה הסבר באנגלית על הדיסוננס הקוגניטיבי:

https://youtu.be/9Y17YaZRRvY


הסבר בעברית על הפעולות שהוא גורם:

https://youtu.be/lJdf0i6vOus
האם אפשר לשלוט בעצמים במחשבה?
איך אפשר להשפיע על עצמים בכוח המחשבה?
האם שליטה באמצעות המחשבה אפשרית בכלל?


טלקינזיס היא היכולת להשפיע על דברים במחשבה בלבד. במהלך הדורות הצליחו רבים לשטות בבני-אדם ולגרום להם להאמין שיש להם את היכולת לשלוט באמצעות המחשבה בעצמים של ממש. גם בסיפורים, סרטים וסדרות טלוויזיה עושים שימוש בטלקינטיקה כדי להרשים ולהעצים את הסיפורים.

מבחינה מדעית מעולם לא הצליחו להוכיח ששליטה בעצמים בעזרת כוח המחשבה אכן קיימת. המאמינים בשליטה כזו בכוח המחשבה טוענים לעיתים שלא ניתן להעריך אותה בשיטות מדעיות, מה שמשאיר את העניין לאמונה האישית של כל אחד מאיתנו.


ניסוי עצמי
========
אבל האם אתם מאמינים שניתן לשלוט בחפצים רק בכוח המחשבה? - נסו לחשוב חזק שאתם רוצים להביא את האוטובוס אליכם עכשיו... הגיע? - אוקיי. ניצחתם. אבל האם זה לא צירוף מקרים. נסו זאת גם בעתיד ונסו לבחון האם זה היה צירוף מקרים או שליטה בעצם די גדול, אוטובוס, בכוח מחשבתכם בלבד.


הנה האמת שמאחרי הטלקינזיס (מתורגם):

http://youtu.be/Jq9D_HkQhAA


סרטון הדרכה המלמד על הטלקינזיס:

https://youtu.be/tIajOdC5spc


וסרט ארוך על הטלקינזיס, השליטה דרך המחשבה:

https://youtu.be/nh94XZzEosc?long=yes
מהו זיכרון צילומי ואיך הוא פועל?
מהו הדופמין שאחראי על העונג ומתאתגר אותנו?
מהו הסרוטונין שאחראי על מצב הרוח שלנו?
מהם המוח הימני והמוח השמאלי?
האם מחיקת זיכרון מהמוח תהיה אפשרית?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.