מה החשיבות של סֶרִיפים בעולם הגופנים?
בעולם הגופנים, באנגלית "פונטים" (Fonts), יש שני סוגים של גופנים: פונטי סֶרִיף הם פונטים עם תגים קטנים בקצות האותיות. מולם יש את פונטי סן-סֶרִיף (sans serif), שהם גופנים ללא תגים. כי סֶרִיף פירושו בצרפתית "תג".
כלומר פונטי סֶרִיף הם גופנים עם תג, כשההפוכים הם גופני סן-סריף (sans serif), בצרפתית "ללא תג". מדובר בפונטים שהאותיות בהם נטולות סריפים.
פונטי סֶרִיף שכאלו הם פונטים עם תגים קטנים בקצוות האותיות. גופנים כמו David או Times New Roman הם הסריפים הכי מוכרים ומשתמשים בהם לא פעם בספרים.
גופני סן-סֶרִיף, לעומת זאת, הם פונטים מודרניים יחסית וללא תג, שפותחו בעידן הדפוס המודרני וקיבלו תנופה בעידן המחשבים. יש המכנים אותם "גותיים". בימינו סדרת Arial מהאינטרנט היא אולי סדרת הגופנים נטולי הסריפים הכי מוכרת.
יש סיפור, שלא ברור עד כמה הוא מדויק אבל הוא מסופר כל כך יפה. הסיפור הוא שהסריף נולד מהקולמוס, העט הקווי שהותיר כתם דיו קטן בסוף הכתיבה של אות. לכן נהגו הכותבים אז, למשוך משיכת קו עדינה בסוף הקו וכך ליצור את התג הקטן, מה שנתן סיומת נאה לכל אות, במקום כתם.
סברה אחרת שהוא נולד בכלל מאמני הכתיבה על אבנים, חוצבים באיזמל שידעו לחצוב כיתובים על האבן. החוצבים הללו יצרו לאותיות מעין בסיס רחב שהיה גם הבסיס לסריפים.
מכל מקום יש גופנים סריפיים יותר ישנים ויש מודרניים. תוכלו להבחין ביניהם בקלות רבה - ככל שפונט סריף הוא מודרני יותר, ההבדל שבין הקווים העבים של האות לקווים הדקים שבה הופך מוקצן יותר. למשל באות O תראו את ההבדל שבין הקווים האופקיים שבה והקווים הניצבים שלה.
גופני סריף מופיעים בספרות היסטורית, דפוס קדום ובגילופי כתובות עתיקים על אבן. הם רציניים יותר ומקרינים סמכות רבה ולכן כיום הם יופיעו לא פעם בכותרות מכתבים רשמיים, מסמכים היסטוריים, מגזינים וספרים לאנשים מבוגרים וספרי קודש.
בעולם הגופנים, באנגלית "פונטים" (Fonts), יש שני סוגים של גופנים: פונטי סֶרִיף הם פונטים עם תגים קטנים בקצות האותיות. מולם יש את פונטי סן-סֶרִיף (sans serif), שהם גופנים ללא תגים. כי סֶרִיף פירושו בצרפתית "תג".
כלומר פונטי סֶרִיף הם גופנים עם תג, כשההפוכים הם גופני סן-סריף (sans serif), בצרפתית "ללא תג". מדובר בפונטים שהאותיות בהם נטולות סריפים.
פונטי סֶרִיף שכאלו הם פונטים עם תגים קטנים בקצוות האותיות. גופנים כמו David או Times New Roman הם הסריפים הכי מוכרים ומשתמשים בהם לא פעם בספרים.
גופני סן-סֶרִיף, לעומת זאת, הם פונטים מודרניים יחסית וללא תג, שפותחו בעידן הדפוס המודרני וקיבלו תנופה בעידן המחשבים. יש המכנים אותם "גותיים". בימינו סדרת Arial מהאינטרנט היא אולי סדרת הגופנים נטולי הסריפים הכי מוכרת.
מהי צורת הסֶרִיף?
סֶרִיפים הם קווים קטנים ועיטורים שהצמיד מעצב האותיות אליהן, כקישוט. יש ויכוחים על מקורו של הסריף. אולי מקורם של הסֶרִיפים, אותם גופנים עם תגים, הוא בכלל מהתקופה שבה כתבו ביד. עניין של סגנון ויופי, אבל אולי גם מגבלה שהציבו העט העתיקה, הקולמוס או המכחול, שבהם נהגו לכתוב בימי קדם.
יש סיפור, שלא ברור עד כמה הוא מדויק אבל הוא מסופר כל כך יפה. הסיפור הוא שהסריף נולד מהקולמוס, העט הקווי שהותיר כתם דיו קטן בסוף הכתיבה של אות. לכן נהגו הכותבים אז, למשוך משיכת קו עדינה בסוף הקו וכך ליצור את התג הקטן, מה שנתן סיומת נאה לכל אות, במקום כתם.
סברה אחרת שהוא נולד בכלל מאמני הכתיבה על אבנים, חוצבים באיזמל שידעו לחצוב כיתובים על האבן. החוצבים הללו יצרו לאותיות מעין בסיס רחב שהיה גם הבסיס לסריפים.
מכל מקום יש גופנים סריפיים יותר ישנים ויש מודרניים. תוכלו להבחין ביניהם בקלות רבה - ככל שפונט סריף הוא מודרני יותר, ההבדל שבין הקווים העבים של האות לקווים הדקים שבה הופך מוקצן יותר. למשל באות O תראו את ההבדל שבין הקווים האופקיים שבה והקווים הניצבים שלה.
איפה משתמשים בפונטי סן סריף ואיפה בסריף?
בגופני סן-סריף מרבים להשתמש באתרי אינטרנט. יש כמה קבוצות של גופנים ללא תגים, כולל גופנים גרוטסקיים, גופנים ניאו-גרוטסקים, הומניסטיים וגאומטריים. עליהם נמנים פונט אריאל, אותו פונט שמשמש המון באינטרנט, אבל גם הפונט הגאומטרי פוטורה וגם פונט הלווטיקה האהוב.
גופני סריף מופיעים בספרות היסטורית, דפוס קדום ובגילופי כתובות עתיקים על אבן. הם רציניים יותר ומקרינים סמכות רבה ולכן כיום הם יופיעו לא פעם בכותרות מכתבים רשמיים, מסמכים היסטוריים, מגזינים וספרים לאנשים מבוגרים וספרי קודש.
