שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו מינימליזם?
מינימליזם (Minimalism) הוא סגנון מאופק, עם מעט מאד פריטים ומרכיבים. יצירה מינימליסטית מכילה לרוב מעט פריטים והיא סגפנית ומאופקת מאד בכמות המידע שהיא מעבירה. הסגנון המינימליסטי מצמצם את הדימוי החזותי, את כמות הצבעים והמאמץ ביצירה, לטובת תיאור מאופק של מושא היצירה.
אפשר להגדיר את המינימליזם כ"זרם-על" שהפך נפוץ ואומץ על ידי רבים בתחומי אומנות רבים - מהאמנות החזותית, דרך העיצוב, קולנוע, מוסיקה, אדריכלות, שירה ומחול.
אפשר להציג דוגמאות שונות למינימליזם באמנות, כגון עיצוב מינימליסטי למשל, שיכיל מעט פריטים בחלל, ציור מינימליסטי שמכיל מעט קווים, אדריכלות מינימיליסטית שבה לא יהיו קישוטים ועיטורים כבסגנונות קודמים, או יצירה מוסיקלית מינימליסטית שלרוב תאופיין בשינויים מעטים וקטנים לאורכה.
הנה המינימליזם:
https://youtu.be/XEi0Ib-nNGo
המחשה לאמן שמציג את הצמצום לצורה הבסיסית ביותר:
http://youtu.be/CbTL0G3WkGo
לא חסרים במוזיאונים גם מינימליסטים כאלה:
https://youtu.be/9aGRHOpMRUg
הפופולריות של עיצוב פנים מינימליסטי בסגנון הנורדי (עברית):
https://youtu.be/rUpqCa3Dnfs
יש שמנהלים חיים מינימליסטיים ברכוש (עברית):
https://youtu.be/4gUzhoWzCys
שיטה ליצירה מינימליסטית בעזרת מחשב:
http://youtu.be/r1DZXtLZhX4
עקרונות המינימליזם והחיים המינימליסטיים (עברית):
https://youtu.be/oYNp7Gwk604?long=yes
ובעיצוב המודרני נחשב המינימליזם לאבן יסוד, מאז סיסמת ה-Less is More של לודוויג מיס ון דר רוהה:
https://youtu.be/0jEj5cTJzZ0?long=yes
מהו זרם הפוטוריזם באמנות?
פוטוריזם (Futurism) הוא זרם אמנותי מתקדם ואוונגרדי, שנולד באיטליה ופעל בין השנים 1914-1901. הזרם הזה ראה את היופי הרב דווקא במהירות של העידן המודרני, המכני והטכנולוגי.
הפוטוריזם נוסד על ידי משורר איטלקי בשם פיליפו טומסו מרינטי, שביחד עם עוד 5 חברים ייסד תנועה אמנותית פורצת דרך.
את המניפסט המהפכני הפוטוריסטי שלהם, פרסמו חברי התנועה בשנת 1909, בעיתון הצרפתי "לה פיגארו". הוא עתיד להיות דוגמה ומופת למניפסטים אמנותיים שונים שיבואו בעקבותיו, כמו המניפסט המפורסם של תנועת הדאדא.
במניפסט הפוטוריסטי קרא מרינטי לאמנים הצעירים לצאת למהפכה ולהילחם בנאמנות העיוורת לעבר, נאמנות שמנעה מהם ליצור אמנות חדשה ומקורית שכל כך התבקשה לדעת הפוטוריסטים.
למותר לציין שהמניפסט הזה חולל שערוריה גדולה בעולם האמנות של אותם ימים. השמרנות התנגדה לרעיונות הקיצוניים של מרינטי, שדרש בו להרוס את הספריות והמוזיאונים לחלוטין.
כך יצא שהפעם הראשונה שהציגו הפוטוריסטים את יצירותיהם בתערוכה הייתה בעיר האיטלקית מילנו ורק בשנת 1911.
הזרם הזה הושפע מהקוביזם, כי ממש כמו הקוביסטים, גם הפוטוריסטים גילו עניין רב בעיר וכלל לא מעט מרכיבים אורבניים (עירוניים), לצד מאפייני תנועה דינמית ואלמנטים מהעידן התעשייתי. בנוסף לכך הפוטוריזם הושפע מהזרם הניאו-אימפרסיוניסטי ומהכרונופוטוגרפיה של חלוצי הקולנוע דוגמת מייבריג' ומארי.
הפוטוריזם אמנם פעל תקופה קצרה יחסית אבל הוא השפיע מאוד, במדינות דוגמת בריטניה, מקסיקו וברית המועצות ולמשך שנים. הזרם אמנם התמקד באמנות חזותית, אבל קרא לשינויים בתחומים נוספים, כמו מוסיקה, ספרות, קולנוע, אדריכלות ואף בתחום הפוליטי.
אך הקשר של מנהיגי ומחולליה של התנועה הפוטוריסטית לשוביניזם ולפאשיזם פגע בה מאוד. גם העובדה שהמייסד, מרינטי, היה תומך נלהב של הרודן האיטלקי מוסוליני, לא תרמה לאהדה כלפי התנועה ובהדרגה הלכה השפעתה ופחתה. כך יצא שבשנות השמונים של המאה ה-20, הפוטוריזם והשפעותיו כמעט ונעלמו לחלוטין מעולם האמנות.
הנה הסבר קצר על הפוטוריזם:
https://youtu.be/Ntr_Ku7vrI0
תולדות הפוטוריזם:
https://youtu.be/8HDbSXNMl0o
הסבר מקיף על זרם הפוטוריזם:
https://youtu.be/iUyAL8HiZwg
הכירו מקרוב כמה יצירות פוטוריסטיות:
https://youtu.be/lJTzl9ee-0k
הסבר הפוטוריזם:
https://youtu.be/YFPIP9NxU30?long=yes
ותערוכת הפוטוריזם האיטלקי המקיפה בגוגנהיים:
https://youtu.be/WAWjiWqPYR0?long=yes
מהי שפת סמלי האמוג'י שמתפתחת הכי מהר בהיסטוריה?
נראה שהאמוג'י (emoji), שפת האייקונים היפאנית, היא השפה שהתפתחה במהירות הגדולה ביותר בתולדות האנושות. היא הומצאה רק בשנת 1998 וכיום משתמשים בה מאות מיליוני אנשים, השולחים מעל 6 מיליארד אמוג'ים מדי יום.
מאז שהוכנסה לשימוש בשנת 1998, ברשתות הסלולר היפניות, הפכה האמוג'י, שתרגומה הוא משהו כמו "תמונת־דמות", לשפת הסימנים הפופולארית בהיסטוריה.
את האמוג'י הראשון יצר מעצב יפאני בשם שיגטקה קוריטה (Shigetaka Kurita), שהיה חבר בצוות הפיתוח של מערכת אינטרנט סלולרי שנועדה לחברת טלפונים ביפאן.
המילה אימוג'י היא חיבור בין שתי מילים ביפאנית. המלה E פירושה "תמונה", ו"מוג'י" (MOJI) פירושו "סימן".
הנה ההתפתחות המהירה של האמוג'י:
https://youtu.be/SQUNhYw7Sd0
כמה עובדות שימחישו את התפוצה המדהימה שהאמוג'י זכתה לה בשנים האחרונות:
https://youtu.be/Rc_KRZOdly8
וגברת שמנסה להשמיע איך "הוגים" אמוג'ים שונים:
https://youtu.be/repyKZKlAlo
מה סיפורו של שרפרף הפרפר?
שרפרף הפרפר (Butterfly stool) הוא עבודה מפורסמת של המעצב היפני סורי יאנאגי (Sori Yanagi) משנת 1954. הוא נבנה משתי יחידות זהות של דיקט מייפל, שחוברו במרכזן זו לזו, באמצעות בורג מתכת אחד.
יש בצורת השרפרף כמה השפעות או התכתבויות, מצורת הקליגרפיה שלו המזכירה אות מסורתית של כתיבה במזרח, דרך כנפי הפרפר שבטבע, זנבות לוויתן, או מבנה הטורי (torii) - צורת הכניסה של מקדשי השינטו ביפאן.
עד היום מכנים רבים את השרפרף המפורסם על שמו של המעצב "Sori Yanagi". שרפרף הפרפר הוא שילוב של צורות ממזרח-אסיה עם העץ הלבוד (טכניקת הסנדביץ'), שפיתח בשנות ה-40 זוג המעצבים האמריקאים הנודע ריי וצ'ארלס איימס (Ray & Charles Eames).
צנוע, שימושי ואפקטיבי, ה"פרפר" מציג שילוב של ישן וחדש וחיבור בין רעיונות מהמזרח ומהמערב. על אף המראה המודרניסטי שלו, נבנה שרפרף הפרפר בשיטות מסורתיות, מהתכנון שנעשה באיור ביד ועד לבנייה הידנית של האבטיפוס.
הנה שרפרף הפרפר:
http://youtu.be/U3B8r4m1i8U
מבט מקרוב:
http://youtu.be/h9xyA5_xwyU
וכך מוכרים הסינים שלמות מינימליסטית יפאנית:
http://youtu.be/9caXYP_osqI
מהי תרבות האינסטנט?
תרבות האינסטנט (Instant Culture) היא תרבות של "מיד" ו"עכשיו". בעידן המודרני אנו מצפים שהכל יהיה מיידי ושלא נחכה או נעבוד על דברים ועל השגה שלהם הרבה זמן.
זמן הוא כסף, אמרו לנו פעם... תרבות האינסטנט נולדה עוד הרבה לפני שהיא זכתה לשם. בעולם של נס קפה, אינסטנט פודינג וארוחות מוכנות, שמוסיפים להן מים רותחים, החל האדם להתמכר לכאן ועכשיו. הדואר החל להיזנח בשנות ה-90 לטובת המייל ואחר-כך הגיעו המסרונים ואז המסרים המיידיים ואחר כל ווטסאפ ואין כבר משהו שהוא לא ממש מיד ולא נשלח ל-30 איש לפחות...
הנגישות המיידית לכל דבר שצריך. הכביש מהיר, המזון מהיר והכל בשאיפה לכאן ועכשיו. גוגל מספק מידע בשניות, הנגישות למוסיקה שנותן אתר יוטיוב היא אינסופית, כך גם הידע שנותנת ויקיפדיה בשניות והגישה המהירה לחברים שלנו, שנותנות הרשתות החברתיות פייסבוק, ווטסאפ ואינסטגרם - הכל כאן ועכשיו ומיד. גם תרבות הריאליטי מאפשרת לרוצים להתפרסם לעשות זאת בלי המתנה להבשלה איטית ונכונה. גם הטלוויזיה המפוצצת ביותר ערוצים ממה שאדם צריך. בכל רגע אפשר לראות סרט לפי טעמך באיזה שהוא ערוץ, או בהולו, נטפליקס או סתם להוריד מהטורנט. היכרויות? - מיד. חיפוש עבודה? - עכשיו. אונליין. ספרים אלקטרוניים יורדים מיד ולא צריך ללכת לחנות הספרים רק כדי לגלות שהיא סגורה או שהספר שרצית לא נמצא ברשת כבר 20 שנה. תוכנות כבר לא קונים אלא מורידים ויש כאלה שאפילו תארים אקדמיים מקבלים וקונים מיד. בלי ללמוד, להיבחן או לחקור...
הכל מיד ורצוי אתמול. הכתיבה והגרפומניה מתערבבים בקדחת של עכשיו ומיד. פוסטים מחליפים מאמרים, בלוגרים במקום עיתונאים וטוקבקים במקום "מכתבים למערכת", שמחכים שבועות עד שיתפרסמו. לאף אחד אין סבלנות. כוכבים נוצרים באינטרנט ולא זקוקים לאולפנים או חברות תקליטים. מספיק כישרון, תוכנה וכלי נגינה ואתה בעניין. שירים עולים לרשת מהאולפן הביתי שבחדר השינה ואלבומים הרי כבר כמעט ולא יוצאים. מוכרים וקונים קבצים ברשת. דיסקים? - מי זוכר... הם כבר מתגלגלים בקברם, ביחד עם הקלטות, התקליטים ונגני ה-mp3 שנזרקו לטובת שירותי סטרימינג שנותנים לך בשנייה יותר ממה שפעם נתן ארכיון של תחנת שידור.
ואמנות? - כולם צלמים כי הסלולארי שלהם הוא מצלמה והפילטרים מאפשרים ללקק את האצבעות מבלי להתלכלך. התמונות נשמרות מיד אז לא צריך להתלבט ומצלמים הכל והמון. אין פיתוח אז שומרים הכל על הכונן או בענן והכל אינסטנט ומיד. ציירים כבר לא יוצאים למקומות אלא מציירים תמונות מגוגל תמונות או מפליקר. פסלים עדיין עובדים קשה, אבל עכשיו יש "רדי מייד" והוא מהיר, כמו שאנו אוהבים, עם חומרים מוכנים והרבה יותר קצביים להכנה. כולנו דאדא בתרבות האינסטנט, מהפכנים כמוהם - אבל נגד האיטיות, ההבשלה, העומק, התהליך וכל מה שלוקח קצת יותר זמן משנייה...
מהי אמנות קינטית?
האמנות הקינטית (Kinetic art) היא אמנות השוברת את ההנחה שפסלים צריכים להיות דוממים, בכך שהיא משלבת בהם תנועה.
אמנות קינטית היא אמנות המבוססת על תנועה הבאה לידי ביטוי בדרך כלל בפסלים סביבתיים. במקום לפסל אותם כפסלים דוממים, כוללים בהם האמנים הרבה חלקים נעים.
יצירותיהם של האמנים הקינטיים מגוונות. מהאשליות של האמן ויקטור וסרלי, דרך מגדלי התאורה הקיברנטיים של שיפר, תפלצות החול של תיאו יאנסן, הפיסול קינטי מפזר האור של מוהולי מוג'י ועד הפסלים הדינמיים של אנטוני הו והמזרקה של יעקב אגם הישראלי - הן מפתיעות, מרתקות ולא פעם מעוררות חיוך גדול.
יש באמנות הקינטית הוספה של ממד הזמן והחלל ליצירת האמנות. הזרם הזה הוא תוצר ברור של החיבור בין הההתפתחות הטכנולוגית והיצירה המודרניסטית.
על אף שמדובר באחד התחומים המודרניים והמוכרים משנות העשרים של המאה הקודמת ועד האמנות החדישה ובת זמננו, מקור השם "קינטית" הוא מהמילה היוונית "קינמה", שפירושה תנועה.
הכוח המניע יכול להיות אמנם מלאכותי, אבל לעיתים קרובות מה שמניע פסלים כאלו היא הרוח והפסלים הקינטיים משתנים לפיה.
#סוגי היצירות הקינטיות
יצירות קינטיות יהיו לא רק דו-ממדיות, כמו הציור, אלא גם תלת-ממדיות, כמו פסלים.
מקור התנועה בהן יכול להיות מגוון. ביצירות הקינטיות נכללות יצירות המונעות באנרגיות חיצוניות דוגמת אנרגיית הרוח, או כל פי עקרונות פיזיקליים כמו כוח הכבידה ועד למנועים ייעודיים.
תפקיד הצופים שונה בהן לא פעם. יש מהן לא מעט יצירות שניתנות לשינוי בידי הצופים ואף כאלה שמזמינות ומעודדות אותם לקחת חלק בהפעלה שלהן.
לעתים תנועת הצופים היא שמחוללת את התנועה - לא מעט יצירות, כמו יצירות האופ- ארט (Op Art) הן סטטיות, אבל כוללות אשליה של תנועה. הן בעצם כוללות אפקטים אופטיים מסוימים שמציגים תנועה. המעניין בהן הוא שהתנועה הזו מתרחשת לא ביצירה עצמה, אלא בעיני הצופים, תוך כדי תנועתם במרחב שמסביב ליצירה ובזוויות הראיה שמהן הם מביטים בה. בולטים בזרם זה הם אמנים כמו וזרלי, סוטו ויעקב אגם.
כך יוצרים את האמנות הקינטית:
https://youtu.be/nxdcj2tLQGE
דוגמאות ליצירות קינטיות המשתנות עם הרוח:
https://youtu.be/NGUqk497JyY
אחת מתפלצות החול הקינטיות של תיאו יאנסן:
http://youtu.be/MYGJ9jrbpvg
הוא מסביר:
https://youtu.be/PIbk4AKFMTc
גן פסלים קינטיים בסנטה פה:
https://youtu.be/HHo04f2a3Wo?long=yes
ועוד אמן קינטי מסביר:
https://youtu.be/ROP45rjvOHg?long=yes
במה התפרסם הפסל הנרי מור?
האמן הנרי מור (Henry Moore) עסק בתחומי אמנות שונים אך עיקר פרסומו הוא בפסלים המופשטים שיצר, שבהם הציג בצורה חדשנית את הגוף האנושי.
סדרה חשובה מפסליו היא סדרת פסלי "דמות מסובה". ברבים מהפסלים שלו יש מוטיבים של אם וילד או משפחה. אלה הפכו בולטים בעבודותיו לאחר הולדת בתו של מור.
פסליו של הנרי מור נעשו בדרך כלל מעץ, ברונזה או שיש.
הנה סרט על הפסל הדגול הנרי מור:
https://youtu.be/Mbvaz0EPK_g
כמה מעבודותיו של הנרי מור:
http://youtu.be/Gl2bWJHBAfc
והנה פסלים מהעבודות המאוחרות שלו:
http://youtu.be/7h64m0bf7eI
יצירות של הנרי מור בתמונות:
https://youtu.be/uH4bOXbPs7Q
וסקירה על תערוכה של יצירותיו בלונדון:
https://youtu.be/1xioYgUWsHg
מה כל כך טוב במדע?
מאז המהפכה המדעית קידם המדע את האנושות באופן בלתי נתפס והפך אותה להצלחה מסחררת. רבים תוהים מה יש במדע ובמחקר שהופך את ההישגים שלהם למדהימים כל כך.
מעבר להצלחתו לעסוק במגוון אדיר של תחומים ולהניב תגליות שמקדמות את חיינו, הנה כמה דברים שהשילוב ביניהם מאפשר ומניע את ההצלחה העצומה והקידמה של העידן המודרני:
הטלת הספק - המדע מטיל ספק בממצאים המדעיים ובוחן אותם שוב ושוב.
שימוש בתצפיות - לכאורה הפעולה הפשוטה והעתיקה ביותר, שבעולם המדעי הופכת למשוכללת ושיטתית במיוחד.
שיטתיות - דרכי ושיטות המחקר המקובלות הגיעו לרמה גבוהה של דיוק. מניסויים ועד נבירה בנתונים, מתצפיות ועד ניתוחי מקרים - המדענים יוצרים ידע חדש, בודקים זה את ממצאיו של זה, מצטטים מחקרים ומסתמכים על ידע קודם ומקדמים את הידע האנושי בהצלחה.
מתמטיקה - השימוש בכלים מתמטיים מאפשר להשתמש בנתונים המתקבלים מניסויים, מחקרים ותצפיות וליצור מהן את התאוריות המדעיות הבאות.
יישום - התאוריות המדעיות משמשות לפיתוחים טכנולוגיים שונים וליישומים שמשנים את העולם.
הנה סרטון אנימציה קצר שמזכיר נקודות בהתפתחות המדע:
https://youtu.be/cbKH35MqOJc
מדענית מספרת איך זה להיות מדען:
https://youtu.be/ohf8-Mo8iyY
דברים שעושה המדען:
https://youtu.be/de8OzOmUD7c
מגוון התחומים שבהם נוגעים המדענים:
https://youtu.be/JJOOowG7Cwo
וסרט ארוך על המדע ומהותו:
https://youtu.be/3MRHcYtZjFY?long=yes
מיהו אמן הקיטש ג'ף קונס?
ג'ף קונס (Jeff Koons) הוא אולי אמן הקיטש המוכר בעולם וללא ספק אחד האמנים המודרניים המפורסמים בעולם. האמן, שהיה בעבר מנהל השקעות והחליט להיות אמן, מציג בעבודותיו תמיהות ואולי אף ביקורת על תרבות הצריכה והאסתטיקה שמקיפים אותנו. בעבודותיו הוא מצביע על ההרגל שלנו לקבל כמובן מאליו כל מיני דברים וחפצים שהאסתטיקה זועקת מהם, אבל אנחנו לא מבחינים בה.
מצד שני, קונס הוא אמן שיווק בלתי-נתפס שיודע לייצר עבודות שימשכו תשומת לב בינלאומית. הוא מצליח שוב ושוב לזכות בכותרות ענק בכל אמצעי התקשורת ושמו עולה שוב ושוב והפך אותו לאחד האמנים העשירים בתולדות האמנות.
יש שמבקרים את האמנות שלו ורואים בו משווק מצוין ולא דווקא אמן מוצלח, מישהו שהחליף מסחר במניות בתחום רווחי הרבה יותר - אמנות מודרנית ומכניסה במיוחד. אחרים רואים בו יוצר מוכשר ובעל תפיסה אמנותית פוסט-מודרנית מוצקה, שעומד לצד יוצרים גדולים כמו דמיאן הירסט, אנדי וורהול ואחרים.
הנה ג'ף קונס מציג את עצמו:
http://youtu.be/jJLneVEmgu8
עבודותיו מוצגות במוזיאון בילבאו שבספרד:
http://youtu.be/FfHLluhVkkw
כך הוא עובד:
http://youtu.be/nNb4Z-yzzCo
עוד מעט על הקונצים של קונס:
http://youtu.be/oN_kxFmznhY
מצגת וידאו של רבות מעבודותיו:
http://youtu.be/SXgi_CQQ8sI
וסרט ארוך על האמן השנוי במחלוקת ועל דרכו כאמן:
https://youtu.be/-27B8gngS4g?long=yes
מינימליזם (Minimalism) הוא סגנון מאופק, עם מעט מאד פריטים ומרכיבים. יצירה מינימליסטית מכילה לרוב מעט פריטים והיא סגפנית ומאופקת מאד בכמות המידע שהיא מעבירה. הסגנון המינימליסטי מצמצם את הדימוי החזותי, את כמות הצבעים והמאמץ ביצירה, לטובת תיאור מאופק של מושא היצירה.
אפשר להגדיר את המינימליזם כ"זרם-על" שהפך נפוץ ואומץ על ידי רבים בתחומי אומנות רבים - מהאמנות החזותית, דרך העיצוב, קולנוע, מוסיקה, אדריכלות, שירה ומחול.
אפשר להציג דוגמאות שונות למינימליזם באמנות, כגון עיצוב מינימליסטי למשל, שיכיל מעט פריטים בחלל, ציור מינימליסטי שמכיל מעט קווים, אדריכלות מינימיליסטית שבה לא יהיו קישוטים ועיטורים כבסגנונות קודמים, או יצירה מוסיקלית מינימליסטית שלרוב תאופיין בשינויים מעטים וקטנים לאורכה.
הנה המינימליזם:
https://youtu.be/XEi0Ib-nNGo
המחשה לאמן שמציג את הצמצום לצורה הבסיסית ביותר:
http://youtu.be/CbTL0G3WkGo
לא חסרים במוזיאונים גם מינימליסטים כאלה:
https://youtu.be/9aGRHOpMRUg
הפופולריות של עיצוב פנים מינימליסטי בסגנון הנורדי (עברית):
https://youtu.be/rUpqCa3Dnfs
יש שמנהלים חיים מינימליסטיים ברכוש (עברית):
https://youtu.be/4gUzhoWzCys
שיטה ליצירה מינימליסטית בעזרת מחשב:
http://youtu.be/r1DZXtLZhX4
עקרונות המינימליזם והחיים המינימליסטיים (עברית):
https://youtu.be/oYNp7Gwk604?long=yes
ובעיצוב המודרני נחשב המינימליזם לאבן יסוד, מאז סיסמת ה-Less is More של לודוויג מיס ון דר רוהה:
https://youtu.be/0jEj5cTJzZ0?long=yes
פוטוריזם (Futurism) הוא זרם אמנותי מתקדם ואוונגרדי, שנולד באיטליה ופעל בין השנים 1914-1901. הזרם הזה ראה את היופי הרב דווקא במהירות של העידן המודרני, המכני והטכנולוגי.
הפוטוריזם נוסד על ידי משורר איטלקי בשם פיליפו טומסו מרינטי, שביחד עם עוד 5 חברים ייסד תנועה אמנותית פורצת דרך.
את המניפסט המהפכני הפוטוריסטי שלהם, פרסמו חברי התנועה בשנת 1909, בעיתון הצרפתי "לה פיגארו". הוא עתיד להיות דוגמה ומופת למניפסטים אמנותיים שונים שיבואו בעקבותיו, כמו המניפסט המפורסם של תנועת הדאדא.
במניפסט הפוטוריסטי קרא מרינטי לאמנים הצעירים לצאת למהפכה ולהילחם בנאמנות העיוורת לעבר, נאמנות שמנעה מהם ליצור אמנות חדשה ומקורית שכל כך התבקשה לדעת הפוטוריסטים.
למותר לציין שהמניפסט הזה חולל שערוריה גדולה בעולם האמנות של אותם ימים. השמרנות התנגדה לרעיונות הקיצוניים של מרינטי, שדרש בו להרוס את הספריות והמוזיאונים לחלוטין.
כך יצא שהפעם הראשונה שהציגו הפוטוריסטים את יצירותיהם בתערוכה הייתה בעיר האיטלקית מילנו ורק בשנת 1911.
הזרם הזה הושפע מהקוביזם, כי ממש כמו הקוביסטים, גם הפוטוריסטים גילו עניין רב בעיר וכלל לא מעט מרכיבים אורבניים (עירוניים), לצד מאפייני תנועה דינמית ואלמנטים מהעידן התעשייתי. בנוסף לכך הפוטוריזם הושפע מהזרם הניאו-אימפרסיוניסטי ומהכרונופוטוגרפיה של חלוצי הקולנוע דוגמת מייבריג' ומארי.
הפוטוריזם אמנם פעל תקופה קצרה יחסית אבל הוא השפיע מאוד, במדינות דוגמת בריטניה, מקסיקו וברית המועצות ולמשך שנים. הזרם אמנם התמקד באמנות חזותית, אבל קרא לשינויים בתחומים נוספים, כמו מוסיקה, ספרות, קולנוע, אדריכלות ואף בתחום הפוליטי.
אך הקשר של מנהיגי ומחולליה של התנועה הפוטוריסטית לשוביניזם ולפאשיזם פגע בה מאוד. גם העובדה שהמייסד, מרינטי, היה תומך נלהב של הרודן האיטלקי מוסוליני, לא תרמה לאהדה כלפי התנועה ובהדרגה הלכה השפעתה ופחתה. כך יצא שבשנות השמונים של המאה ה-20, הפוטוריזם והשפעותיו כמעט ונעלמו לחלוטין מעולם האמנות.
הנה הסבר קצר על הפוטוריזם:
https://youtu.be/Ntr_Ku7vrI0
תולדות הפוטוריזם:
https://youtu.be/8HDbSXNMl0o
הסבר מקיף על זרם הפוטוריזם:
https://youtu.be/iUyAL8HiZwg
הכירו מקרוב כמה יצירות פוטוריסטיות:
https://youtu.be/lJTzl9ee-0k
הסבר הפוטוריזם:
https://youtu.be/YFPIP9NxU30?long=yes
ותערוכת הפוטוריזם האיטלקי המקיפה בגוגנהיים:
https://youtu.be/WAWjiWqPYR0?long=yes
נראה שהאמוג'י (emoji), שפת האייקונים היפאנית, היא השפה שהתפתחה במהירות הגדולה ביותר בתולדות האנושות. היא הומצאה רק בשנת 1998 וכיום משתמשים בה מאות מיליוני אנשים, השולחים מעל 6 מיליארד אמוג'ים מדי יום.
מאז שהוכנסה לשימוש בשנת 1998, ברשתות הסלולר היפניות, הפכה האמוג'י, שתרגומה הוא משהו כמו "תמונת־דמות", לשפת הסימנים הפופולארית בהיסטוריה.
את האמוג'י הראשון יצר מעצב יפאני בשם שיגטקה קוריטה (Shigetaka Kurita), שהיה חבר בצוות הפיתוח של מערכת אינטרנט סלולרי שנועדה לחברת טלפונים ביפאן.
המילה אימוג'י היא חיבור בין שתי מילים ביפאנית. המלה E פירושה "תמונה", ו"מוג'י" (MOJI) פירושו "סימן".
הנה ההתפתחות המהירה של האמוג'י:
https://youtu.be/SQUNhYw7Sd0
כמה עובדות שימחישו את התפוצה המדהימה שהאמוג'י זכתה לה בשנים האחרונות:
https://youtu.be/Rc_KRZOdly8
וגברת שמנסה להשמיע איך "הוגים" אמוג'ים שונים:
https://youtu.be/repyKZKlAlo
שרפרף הפרפר (Butterfly stool) הוא עבודה מפורסמת של המעצב היפני סורי יאנאגי (Sori Yanagi) משנת 1954. הוא נבנה משתי יחידות זהות של דיקט מייפל, שחוברו במרכזן זו לזו, באמצעות בורג מתכת אחד.
יש בצורת השרפרף כמה השפעות או התכתבויות, מצורת הקליגרפיה שלו המזכירה אות מסורתית של כתיבה במזרח, דרך כנפי הפרפר שבטבע, זנבות לוויתן, או מבנה הטורי (torii) - צורת הכניסה של מקדשי השינטו ביפאן.
עד היום מכנים רבים את השרפרף המפורסם על שמו של המעצב "Sori Yanagi". שרפרף הפרפר הוא שילוב של צורות ממזרח-אסיה עם העץ הלבוד (טכניקת הסנדביץ'), שפיתח בשנות ה-40 זוג המעצבים האמריקאים הנודע ריי וצ'ארלס איימס (Ray & Charles Eames).
צנוע, שימושי ואפקטיבי, ה"פרפר" מציג שילוב של ישן וחדש וחיבור בין רעיונות מהמזרח ומהמערב. על אף המראה המודרניסטי שלו, נבנה שרפרף הפרפר בשיטות מסורתיות, מהתכנון שנעשה באיור ביד ועד לבנייה הידנית של האבטיפוס.
הנה שרפרף הפרפר:
http://youtu.be/U3B8r4m1i8U
מבט מקרוב:
http://youtu.be/h9xyA5_xwyU
וכך מוכרים הסינים שלמות מינימליסטית יפאנית:
http://youtu.be/9caXYP_osqI
מודרניזם
תרבות האינסטנט (Instant Culture) היא תרבות של "מיד" ו"עכשיו". בעידן המודרני אנו מצפים שהכל יהיה מיידי ושלא נחכה או נעבוד על דברים ועל השגה שלהם הרבה זמן.
זמן הוא כסף, אמרו לנו פעם... תרבות האינסטנט נולדה עוד הרבה לפני שהיא זכתה לשם. בעולם של נס קפה, אינסטנט פודינג וארוחות מוכנות, שמוסיפים להן מים רותחים, החל האדם להתמכר לכאן ועכשיו. הדואר החל להיזנח בשנות ה-90 לטובת המייל ואחר-כך הגיעו המסרונים ואז המסרים המיידיים ואחר כל ווטסאפ ואין כבר משהו שהוא לא ממש מיד ולא נשלח ל-30 איש לפחות...
הנגישות המיידית לכל דבר שצריך. הכביש מהיר, המזון מהיר והכל בשאיפה לכאן ועכשיו. גוגל מספק מידע בשניות, הנגישות למוסיקה שנותן אתר יוטיוב היא אינסופית, כך גם הידע שנותנת ויקיפדיה בשניות והגישה המהירה לחברים שלנו, שנותנות הרשתות החברתיות פייסבוק, ווטסאפ ואינסטגרם - הכל כאן ועכשיו ומיד. גם תרבות הריאליטי מאפשרת לרוצים להתפרסם לעשות זאת בלי המתנה להבשלה איטית ונכונה. גם הטלוויזיה המפוצצת ביותר ערוצים ממה שאדם צריך. בכל רגע אפשר לראות סרט לפי טעמך באיזה שהוא ערוץ, או בהולו, נטפליקס או סתם להוריד מהטורנט. היכרויות? - מיד. חיפוש עבודה? - עכשיו. אונליין. ספרים אלקטרוניים יורדים מיד ולא צריך ללכת לחנות הספרים רק כדי לגלות שהיא סגורה או שהספר שרצית לא נמצא ברשת כבר 20 שנה. תוכנות כבר לא קונים אלא מורידים ויש כאלה שאפילו תארים אקדמיים מקבלים וקונים מיד. בלי ללמוד, להיבחן או לחקור...
הכל מיד ורצוי אתמול. הכתיבה והגרפומניה מתערבבים בקדחת של עכשיו ומיד. פוסטים מחליפים מאמרים, בלוגרים במקום עיתונאים וטוקבקים במקום "מכתבים למערכת", שמחכים שבועות עד שיתפרסמו. לאף אחד אין סבלנות. כוכבים נוצרים באינטרנט ולא זקוקים לאולפנים או חברות תקליטים. מספיק כישרון, תוכנה וכלי נגינה ואתה בעניין. שירים עולים לרשת מהאולפן הביתי שבחדר השינה ואלבומים הרי כבר כמעט ולא יוצאים. מוכרים וקונים קבצים ברשת. דיסקים? - מי זוכר... הם כבר מתגלגלים בקברם, ביחד עם הקלטות, התקליטים ונגני ה-mp3 שנזרקו לטובת שירותי סטרימינג שנותנים לך בשנייה יותר ממה שפעם נתן ארכיון של תחנת שידור.
ואמנות? - כולם צלמים כי הסלולארי שלהם הוא מצלמה והפילטרים מאפשרים ללקק את האצבעות מבלי להתלכלך. התמונות נשמרות מיד אז לא צריך להתלבט ומצלמים הכל והמון. אין פיתוח אז שומרים הכל על הכונן או בענן והכל אינסטנט ומיד. ציירים כבר לא יוצאים למקומות אלא מציירים תמונות מגוגל תמונות או מפליקר. פסלים עדיין עובדים קשה, אבל עכשיו יש "רדי מייד" והוא מהיר, כמו שאנו אוהבים, עם חומרים מוכנים והרבה יותר קצביים להכנה. כולנו דאדא בתרבות האינסטנט, מהפכנים כמוהם - אבל נגד האיטיות, ההבשלה, העומק, התהליך וכל מה שלוקח קצת יותר זמן משנייה...
האמנות הקינטית (Kinetic art) היא אמנות השוברת את ההנחה שפסלים צריכים להיות דוממים, בכך שהיא משלבת בהם תנועה.
אמנות קינטית היא אמנות המבוססת על תנועה הבאה לידי ביטוי בדרך כלל בפסלים סביבתיים. במקום לפסל אותם כפסלים דוממים, כוללים בהם האמנים הרבה חלקים נעים.
יצירותיהם של האמנים הקינטיים מגוונות. מהאשליות של האמן ויקטור וסרלי, דרך מגדלי התאורה הקיברנטיים של שיפר, תפלצות החול של תיאו יאנסן, הפיסול קינטי מפזר האור של מוהולי מוג'י ועד הפסלים הדינמיים של אנטוני הו והמזרקה של יעקב אגם הישראלי - הן מפתיעות, מרתקות ולא פעם מעוררות חיוך גדול.
יש באמנות הקינטית הוספה של ממד הזמן והחלל ליצירת האמנות. הזרם הזה הוא תוצר ברור של החיבור בין הההתפתחות הטכנולוגית והיצירה המודרניסטית.
על אף שמדובר באחד התחומים המודרניים והמוכרים משנות העשרים של המאה הקודמת ועד האמנות החדישה ובת זמננו, מקור השם "קינטית" הוא מהמילה היוונית "קינמה", שפירושה תנועה.
הכוח המניע יכול להיות אמנם מלאכותי, אבל לעיתים קרובות מה שמניע פסלים כאלו היא הרוח והפסלים הקינטיים משתנים לפיה.
#סוגי היצירות הקינטיות
יצירות קינטיות יהיו לא רק דו-ממדיות, כמו הציור, אלא גם תלת-ממדיות, כמו פסלים.
מקור התנועה בהן יכול להיות מגוון. ביצירות הקינטיות נכללות יצירות המונעות באנרגיות חיצוניות דוגמת אנרגיית הרוח, או כל פי עקרונות פיזיקליים כמו כוח הכבידה ועד למנועים ייעודיים.
תפקיד הצופים שונה בהן לא פעם. יש מהן לא מעט יצירות שניתנות לשינוי בידי הצופים ואף כאלה שמזמינות ומעודדות אותם לקחת חלק בהפעלה שלהן.
לעתים תנועת הצופים היא שמחוללת את התנועה - לא מעט יצירות, כמו יצירות האופ- ארט (Op Art) הן סטטיות, אבל כוללות אשליה של תנועה. הן בעצם כוללות אפקטים אופטיים מסוימים שמציגים תנועה. המעניין בהן הוא שהתנועה הזו מתרחשת לא ביצירה עצמה, אלא בעיני הצופים, תוך כדי תנועתם במרחב שמסביב ליצירה ובזוויות הראיה שמהן הם מביטים בה. בולטים בזרם זה הם אמנים כמו וזרלי, סוטו ויעקב אגם.
כך יוצרים את האמנות הקינטית:
https://youtu.be/nxdcj2tLQGE
דוגמאות ליצירות קינטיות המשתנות עם הרוח:
https://youtu.be/NGUqk497JyY
אחת מתפלצות החול הקינטיות של תיאו יאנסן:
http://youtu.be/MYGJ9jrbpvg
הוא מסביר:
https://youtu.be/PIbk4AKFMTc
גן פסלים קינטיים בסנטה פה:
https://youtu.be/HHo04f2a3Wo?long=yes
ועוד אמן קינטי מסביר:
https://youtu.be/ROP45rjvOHg?long=yes
האמן הנרי מור (Henry Moore) עסק בתחומי אמנות שונים אך עיקר פרסומו הוא בפסלים המופשטים שיצר, שבהם הציג בצורה חדשנית את הגוף האנושי.
סדרה חשובה מפסליו היא סדרת פסלי "דמות מסובה". ברבים מהפסלים שלו יש מוטיבים של אם וילד או משפחה. אלה הפכו בולטים בעבודותיו לאחר הולדת בתו של מור.
פסליו של הנרי מור נעשו בדרך כלל מעץ, ברונזה או שיש.
הנה סרט על הפסל הדגול הנרי מור:
https://youtu.be/Mbvaz0EPK_g
כמה מעבודותיו של הנרי מור:
http://youtu.be/Gl2bWJHBAfc
והנה פסלים מהעבודות המאוחרות שלו:
http://youtu.be/7h64m0bf7eI
יצירות של הנרי מור בתמונות:
https://youtu.be/uH4bOXbPs7Q
וסקירה על תערוכה של יצירותיו בלונדון:
https://youtu.be/1xioYgUWsHg
מאז המהפכה המדעית קידם המדע את האנושות באופן בלתי נתפס והפך אותה להצלחה מסחררת. רבים תוהים מה יש במדע ובמחקר שהופך את ההישגים שלהם למדהימים כל כך.
מעבר להצלחתו לעסוק במגוון אדיר של תחומים ולהניב תגליות שמקדמות את חיינו, הנה כמה דברים שהשילוב ביניהם מאפשר ומניע את ההצלחה העצומה והקידמה של העידן המודרני:
הטלת הספק - המדע מטיל ספק בממצאים המדעיים ובוחן אותם שוב ושוב.
שימוש בתצפיות - לכאורה הפעולה הפשוטה והעתיקה ביותר, שבעולם המדעי הופכת למשוכללת ושיטתית במיוחד.
שיטתיות - דרכי ושיטות המחקר המקובלות הגיעו לרמה גבוהה של דיוק. מניסויים ועד נבירה בנתונים, מתצפיות ועד ניתוחי מקרים - המדענים יוצרים ידע חדש, בודקים זה את ממצאיו של זה, מצטטים מחקרים ומסתמכים על ידע קודם ומקדמים את הידע האנושי בהצלחה.
מתמטיקה - השימוש בכלים מתמטיים מאפשר להשתמש בנתונים המתקבלים מניסויים, מחקרים ותצפיות וליצור מהן את התאוריות המדעיות הבאות.
יישום - התאוריות המדעיות משמשות לפיתוחים טכנולוגיים שונים וליישומים שמשנים את העולם.
הנה סרטון אנימציה קצר שמזכיר נקודות בהתפתחות המדע:
https://youtu.be/cbKH35MqOJc
מדענית מספרת איך זה להיות מדען:
https://youtu.be/ohf8-Mo8iyY
דברים שעושה המדען:
https://youtu.be/de8OzOmUD7c
מגוון התחומים שבהם נוגעים המדענים:
https://youtu.be/JJOOowG7Cwo
וסרט ארוך על המדע ומהותו:
https://youtu.be/3MRHcYtZjFY?long=yes
ג'ף קונס (Jeff Koons) הוא אולי אמן הקיטש המוכר בעולם וללא ספק אחד האמנים המודרניים המפורסמים בעולם. האמן, שהיה בעבר מנהל השקעות והחליט להיות אמן, מציג בעבודותיו תמיהות ואולי אף ביקורת על תרבות הצריכה והאסתטיקה שמקיפים אותנו. בעבודותיו הוא מצביע על ההרגל שלנו לקבל כמובן מאליו כל מיני דברים וחפצים שהאסתטיקה זועקת מהם, אבל אנחנו לא מבחינים בה.
מצד שני, קונס הוא אמן שיווק בלתי-נתפס שיודע לייצר עבודות שימשכו תשומת לב בינלאומית. הוא מצליח שוב ושוב לזכות בכותרות ענק בכל אמצעי התקשורת ושמו עולה שוב ושוב והפך אותו לאחד האמנים העשירים בתולדות האמנות.
יש שמבקרים את האמנות שלו ורואים בו משווק מצוין ולא דווקא אמן מוצלח, מישהו שהחליף מסחר במניות בתחום רווחי הרבה יותר - אמנות מודרנית ומכניסה במיוחד. אחרים רואים בו יוצר מוכשר ובעל תפיסה אמנותית פוסט-מודרנית מוצקה, שעומד לצד יוצרים גדולים כמו דמיאן הירסט, אנדי וורהול ואחרים.
הנה ג'ף קונס מציג את עצמו:
http://youtu.be/jJLneVEmgu8
עבודותיו מוצגות במוזיאון בילבאו שבספרד:
http://youtu.be/FfHLluhVkkw
כך הוא עובד:
http://youtu.be/nNb4Z-yzzCo
עוד מעט על הקונצים של קונס:
http://youtu.be/oN_kxFmznhY
מצגת וידאו של רבות מעבודותיו:
http://youtu.be/SXgi_CQQ8sI
וסרט ארוך על האמן השנוי במחלוקת ועל דרכו כאמן:
https://youtu.be/-27B8gngS4g?long=yes
מהו לובסטר טלפון?
ביצירה "לובסטר טלפון" (Lobster telephone) חיבר האמן הסוריאליסט סלבדור דאלי (Salvador Dali) בין שני דברים שאין ביניהם שום קשר במציאות והשיג תוצאות מעניינות ואפילו מוזרות. בכך הוא גרם לאנשים לחשוב באופן שונה על דברים ואיך הם מתחברים ומתייחסים אחד לשני.
דאלי תמיד התפלא ש"במסעדות מעולם לא הציעו לי טלפון מבושל"... הוא יצר 5 עבודות של "לובסטר טלפון". הוא כל כך אהב את הנושא שהוא גם הכין 6 גירסאות של טלפון לובסטר בצבע שמנת.
משימה יצירתית
==========
נסו לגזור מעיתון או מגזין כל מיני פריטים מצולמים ולחבר ביניהם בצורות מעניינות. אפשר לסובב, להפוך, לחבר בצורה מצחיקה ויצירתית. הפכו אותם ליצירת אמנות קטנה.
הנה לובסטר טלפון, עם שיר מעצבן ברקע:
https://youtu.be/oMvLJx49oMY
ועוד מהיצירות הסוריאליסטיות והמשונות של דאלי:
https://youtu.be/tuADrA-3N6g
ביצירה "לובסטר טלפון" (Lobster telephone) חיבר האמן הסוריאליסט סלבדור דאלי (Salvador Dali) בין שני דברים שאין ביניהם שום קשר במציאות והשיג תוצאות מעניינות ואפילו מוזרות. בכך הוא גרם לאנשים לחשוב באופן שונה על דברים ואיך הם מתחברים ומתייחסים אחד לשני.
דאלי תמיד התפלא ש"במסעדות מעולם לא הציעו לי טלפון מבושל"... הוא יצר 5 עבודות של "לובסטר טלפון". הוא כל כך אהב את הנושא שהוא גם הכין 6 גירסאות של טלפון לובסטר בצבע שמנת.
משימה יצירתית
==========
נסו לגזור מעיתון או מגזין כל מיני פריטים מצולמים ולחבר ביניהם בצורות מעניינות. אפשר לסובב, להפוך, לחבר בצורה מצחיקה ויצירתית. הפכו אותם ליצירת אמנות קטנה.
הנה לובסטר טלפון, עם שיר מעצבן ברקע:
https://youtu.be/oMvLJx49oMY
ועוד מהיצירות הסוריאליסטיות והמשונות של דאלי:
https://youtu.be/tuADrA-3N6g
מהם מגדלי מרילין מונרו?
אבסולוט וורלד טאוורס (Absolute World Towers), או מגדלי אבסולוט, הם צמד מגדלים מרשימים ובעלי קימורים שהקנו להם את הכינוי "מרילין מונרו". החיטובים העדינים שמזכירים את רגליה של השחקנית האגדית הפכו את צמד גורדי השחקים למפורסמים בכל העולם.
מגדלי אבסולוט בולטים בקו הנוף של מיסיסוֹגה, הפרבר המתפתח של טורונטו באונטריו שבקנדה. במיוחד למול הבניינים המרובעים הרבים שהשכונה מלאה בהם. הגבוה שבהם מתנשא לגובה 179 מטר, בעוד השני גובהו הוא 161 מטר "בלבד".
מגדלי המגורים הללו נבחרו על ידי מועצת הבניינים הגבוהים והמגורים העירוניים של קנדה לבניינים הגבוהים המוצלחים באמריקה.
הנה מגדלי אבסולוט המכונים "מרילין מונרו":
https://youtu.be/BmZ9c8KmxOM
מבט מפורט:
https://youtu.be/kKjO0VFmRp0
פנים הבניינים והדירות:
https://youtu.be/aO8YBVSlaJc
מצגת וידאו של בנייני מרילין מונרו:
https://youtu.be/XDzMgMkAcZE
וצילום נוסף:
https://youtu.be/vqxAWYuF7kE
אבסולוט וורלד טאוורס (Absolute World Towers), או מגדלי אבסולוט, הם צמד מגדלים מרשימים ובעלי קימורים שהקנו להם את הכינוי "מרילין מונרו". החיטובים העדינים שמזכירים את רגליה של השחקנית האגדית הפכו את צמד גורדי השחקים למפורסמים בכל העולם.
מגדלי אבסולוט בולטים בקו הנוף של מיסיסוֹגה, הפרבר המתפתח של טורונטו באונטריו שבקנדה. במיוחד למול הבניינים המרובעים הרבים שהשכונה מלאה בהם. הגבוה שבהם מתנשא לגובה 179 מטר, בעוד השני גובהו הוא 161 מטר "בלבד".
מגדלי המגורים הללו נבחרו על ידי מועצת הבניינים הגבוהים והמגורים העירוניים של קנדה לבניינים הגבוהים המוצלחים באמריקה.
הנה מגדלי אבסולוט המכונים "מרילין מונרו":
https://youtu.be/BmZ9c8KmxOM
מבט מפורט:
https://youtu.be/kKjO0VFmRp0
פנים הבניינים והדירות:
https://youtu.be/aO8YBVSlaJc
מצגת וידאו של בנייני מרילין מונרו:
https://youtu.be/XDzMgMkAcZE
וצילום נוסף:
https://youtu.be/vqxAWYuF7kE
מהו משבר האדם המודרני?
זה היה עוד בשנת 1938, הרבה לפני האורבניזציה המטורפת, האינטרנט, הכפר הגלובלי, הטלפון הסלולרי והרשתות החברתיות. כבר אז טבע החוקר והפילוסוף היהודי (ובסוף חייו גם ישראלי) מרטין בּוּבֶּר, בסדרת הרצאות שלו, את המושג “משבר האדם המודרני”.
אותו "משבר האדם המודרני" (The modern human crisis), אליו כיוון בובר, נבע מהגילוי שכבר בתקופתו הלכה ונוצרה בעיה חמורה, או לפחות כזו שבעולם המתקדם של אז, נראתה חמורה.
הבעיה שהוא אבחן, במידה רבה של ראיית הנולד, תוארה אז על ידו כמשבר שמתהווה במין האנושי כולו.
ומה המשבר הזה? - אל מול העולם הטכנולוגי, התפתחות מוסדות המדינה המודרנית והמערכות הכלכליות הגדולות, הצביע בובר על מה שנראה כבר אז כהתפוררות של צורות החיים והחברה המסורתיות דוגמת השבט, החמולה ובמידה רבה גם של מוסד המשפחה.
היעלמות המסגרות החברתיות העתיקות כמו השבט והחמולה והיחלשותו הניכרת של מוסד המשפחה בעידן המודרני, הולכים ושומטים את הקרקע היציבה שמתחת לרגלי האדם הפרטי. פעם המסגרות הללו היו אלה שתמכו, חיזקו וסיפקו צרכים חברתיים ראשוניים.
אז הן היוו נקודות של יציבות בחיי האדם. אבל בשלהי שנות ה-30 של המאה הקודמת ראה בובר בבהירות את היעלמותן של חלק מהמסגרות הנכחדות הללו ובחולשתן של אחרות.
כאז גם היום, לאחר שהלכו, השאירו החמולה והשבט אחריהם ואקום של ממש ואותנו הן משאירות לבד. בחברות רבות המשפחה נחלשה גם היא וכשאדם לא מתגורר בקרבתה וחי ללא חיים מסורתיים ומשפחתייים, הוא נותר רק עם עצמו.
רבים מסתדרים עם זה, בונים להם מסגרות חליפיות, אפילו מקוונות, או אפילו מתרגלים לחיים לבד, אבל לאחרים זה גורם למצוקה קשה, ל"ניכור חברתי" ו"בדידות קוסמית". מדכאונות והפרעות נפשיות ועד התאבדויות ומחלות נפש, דומה שהגדלת תוחלת החיים בעידן המודרני מגדילה אף את הקושי להתמודד עם הבדידות והמחסור של מסגרת והשתתפות עוטפת ליחיד.
אז נראה שטענתו העתיקה של בובר על "משבר האדם המודרני" והשיא הקשה וחסר התקדים של המצוקה שהוא ראה בתקופתו, היו אז סוג של כתובת על הקיר, שבדיעבד נראית כמו שבריר של המשבר הנוכחי, אם תרצו "המשבר הפוסט מודרני", בעיה מחרידה ואימתנית, שהיום מתממשת במלוא עוצמתה.
הנה סיפורו של הפילוסוף מרטין בובר:
https://youtu.be/e8C1liIDIM0
כך נראית פגישה בשנות ה-60, בין אדם מודרני לאדם פרימיטיבי מהג'ונגלים:
https://youtu.be/_JXcWwHxCBE
הדרך שבא מציג צ'ארלי צ'פלין את אחד מצדדיו של המשבר הזה:
https://youtu.be/DfGs2Y5WJ14
גם החקלאות תצטרך להשתנות (מתורגם):
https://youtu.be/xFqecEtdGZ0
הטכנולוגיה המתקדמת כל כך מנערת את החברה עם שינויים עצומים בכל תחום (עברית):
https://youtu.be/0ZoEh-x3LvM?long=yes
והבדידות, הו הבדידות (מתורגם):
https://youtu.be/n3Xv_g3g-mA?long=yes
זה היה עוד בשנת 1938, הרבה לפני האורבניזציה המטורפת, האינטרנט, הכפר הגלובלי, הטלפון הסלולרי והרשתות החברתיות. כבר אז טבע החוקר והפילוסוף היהודי (ובסוף חייו גם ישראלי) מרטין בּוּבֶּר, בסדרת הרצאות שלו, את המושג “משבר האדם המודרני”.
אותו "משבר האדם המודרני" (The modern human crisis), אליו כיוון בובר, נבע מהגילוי שכבר בתקופתו הלכה ונוצרה בעיה חמורה, או לפחות כזו שבעולם המתקדם של אז, נראתה חמורה.
הבעיה שהוא אבחן, במידה רבה של ראיית הנולד, תוארה אז על ידו כמשבר שמתהווה במין האנושי כולו.
ומה המשבר הזה? - אל מול העולם הטכנולוגי, התפתחות מוסדות המדינה המודרנית והמערכות הכלכליות הגדולות, הצביע בובר על מה שנראה כבר אז כהתפוררות של צורות החיים והחברה המסורתיות דוגמת השבט, החמולה ובמידה רבה גם של מוסד המשפחה.
היעלמות המסגרות החברתיות העתיקות כמו השבט והחמולה והיחלשותו הניכרת של מוסד המשפחה בעידן המודרני, הולכים ושומטים את הקרקע היציבה שמתחת לרגלי האדם הפרטי. פעם המסגרות הללו היו אלה שתמכו, חיזקו וסיפקו צרכים חברתיים ראשוניים.
אז הן היוו נקודות של יציבות בחיי האדם. אבל בשלהי שנות ה-30 של המאה הקודמת ראה בובר בבהירות את היעלמותן של חלק מהמסגרות הנכחדות הללו ובחולשתן של אחרות.
כאז גם היום, לאחר שהלכו, השאירו החמולה והשבט אחריהם ואקום של ממש ואותנו הן משאירות לבד. בחברות רבות המשפחה נחלשה גם היא וכשאדם לא מתגורר בקרבתה וחי ללא חיים מסורתיים ומשפחתייים, הוא נותר רק עם עצמו.
רבים מסתדרים עם זה, בונים להם מסגרות חליפיות, אפילו מקוונות, או אפילו מתרגלים לחיים לבד, אבל לאחרים זה גורם למצוקה קשה, ל"ניכור חברתי" ו"בדידות קוסמית". מדכאונות והפרעות נפשיות ועד התאבדויות ומחלות נפש, דומה שהגדלת תוחלת החיים בעידן המודרני מגדילה אף את הקושי להתמודד עם הבדידות והמחסור של מסגרת והשתתפות עוטפת ליחיד.
אז נראה שטענתו העתיקה של בובר על "משבר האדם המודרני" והשיא הקשה וחסר התקדים של המצוקה שהוא ראה בתקופתו, היו אז סוג של כתובת על הקיר, שבדיעבד נראית כמו שבריר של המשבר הנוכחי, אם תרצו "המשבר הפוסט מודרני", בעיה מחרידה ואימתנית, שהיום מתממשת במלוא עוצמתה.
הנה סיפורו של הפילוסוף מרטין בובר:
https://youtu.be/e8C1liIDIM0
כך נראית פגישה בשנות ה-60, בין אדם מודרני לאדם פרימיטיבי מהג'ונגלים:
https://youtu.be/_JXcWwHxCBE
הדרך שבא מציג צ'ארלי צ'פלין את אחד מצדדיו של המשבר הזה:
https://youtu.be/DfGs2Y5WJ14
גם החקלאות תצטרך להשתנות (מתורגם):
https://youtu.be/xFqecEtdGZ0
הטכנולוגיה המתקדמת כל כך מנערת את החברה עם שינויים עצומים בכל תחום (עברית):
https://youtu.be/0ZoEh-x3LvM?long=yes
והבדידות, הו הבדידות (מתורגם):
https://youtu.be/n3Xv_g3g-mA?long=yes
מהו המינימליזם של בית פארנסוורת'?
בשנת 1945 פנתה אדית' פארנסוורת', רופאה עשירה משיקאגו וביקשה מאדרריכל גרמני שהיגר לארצות הברית לתכנן לה בית ביער. לודוויג מיס ון דר רוהה, שלפני מלחמת העולם השנייה היה מנהל בית ספר הבאוהאוס המפורסם, החליט ליישם גישה שפיתח עם תלמידיו באותה עת, של בנייה מינימליסטית מזכוכית ופלדה.
בית פארנסוורת' (Farnsworth house) שהוא תכנן עבורה, הוא בית מזכוכית ופלדה. מכיוון שתוכנן לבנייה בלב יער שנוטה להצפות, מיקם לודוויג מיס ון דר רוהה את המבנה כולו על גבי 8 כלונסאות שמרימות אותו מעל פני האדמה. המבנה הוא לבן ומורם בגובהו מכל פני האדמה. לכן הוא מובחן מהסביבה הירוקה, אך הוא עדיין משתלב בה מבלי להפריע. קירותיו מזכוכית ועליהם וילונות בלבד.
כמו כל המבנים של מיס ון דר רוהה, גם העיצוב של בית פארנסוורת' הוא נקי ואלגנטי. יש בו חלל אחד, כפי שביקשה הרופאה, שביקשה לעצמה מקום מבודד בטבע, כדי להתבודד ולעבוד בתרגום שירים. עם סיומו, הגישה הלקוחה תביעה משפטית נגד האדריכל, אך הוא זכה בה. לימים הסתבר שהיא כעסה לאחר שהתאהבה בו והוא לא החזיר לה אהבה..
עד היום נחשב בית פארנסוורת' לאחת מיצירות המופת של האדריכלות המודרנית ולמופת של צימצום ומינימליזם מדויקים. זהו בית שהוא פילוסופיה שלמה באדריכלות.
הנה סיפורו של בית פארנסוורת':
http://youtu.be/8M3p9iKITaA
תמונות מסביבתו:
http://youtu.be/_CKprbSHZoE
הבית כשהיער מוצף:
http://youtu.be/iqKc73STUuE
וכך ניתן היה למקם אותו במקומות שונים:
http://youtu.be/N7TzeVVXJjE
בשנת 1945 פנתה אדית' פארנסוורת', רופאה עשירה משיקאגו וביקשה מאדרריכל גרמני שהיגר לארצות הברית לתכנן לה בית ביער. לודוויג מיס ון דר רוהה, שלפני מלחמת העולם השנייה היה מנהל בית ספר הבאוהאוס המפורסם, החליט ליישם גישה שפיתח עם תלמידיו באותה עת, של בנייה מינימליסטית מזכוכית ופלדה.
בית פארנסוורת' (Farnsworth house) שהוא תכנן עבורה, הוא בית מזכוכית ופלדה. מכיוון שתוכנן לבנייה בלב יער שנוטה להצפות, מיקם לודוויג מיס ון דר רוהה את המבנה כולו על גבי 8 כלונסאות שמרימות אותו מעל פני האדמה. המבנה הוא לבן ומורם בגובהו מכל פני האדמה. לכן הוא מובחן מהסביבה הירוקה, אך הוא עדיין משתלב בה מבלי להפריע. קירותיו מזכוכית ועליהם וילונות בלבד.
כמו כל המבנים של מיס ון דר רוהה, גם העיצוב של בית פארנסוורת' הוא נקי ואלגנטי. יש בו חלל אחד, כפי שביקשה הרופאה, שביקשה לעצמה מקום מבודד בטבע, כדי להתבודד ולעבוד בתרגום שירים. עם סיומו, הגישה הלקוחה תביעה משפטית נגד האדריכל, אך הוא זכה בה. לימים הסתבר שהיא כעסה לאחר שהתאהבה בו והוא לא החזיר לה אהבה..
עד היום נחשב בית פארנסוורת' לאחת מיצירות המופת של האדריכלות המודרנית ולמופת של צימצום ומינימליזם מדויקים. זהו בית שהוא פילוסופיה שלמה באדריכלות.
הנה סיפורו של בית פארנסוורת':
http://youtu.be/8M3p9iKITaA
תמונות מסביבתו:
http://youtu.be/_CKprbSHZoE
הבית כשהיער מוצף:
http://youtu.be/iqKc73STUuE
וכך ניתן היה למקם אותו במקומות שונים:
http://youtu.be/N7TzeVVXJjE
מי אהב לצלם אנשים קופצים?
"כשמבקשים ממישהו לקפוץ, הוא חושב על הקפיצה וכל המסכות שלו נופלות. אז מתגלה האני האמיתי שלו" אמר פעם הצלם פיליפ הלסמן. הוא היה צלם הבית של המגזין "לייף" וצילם מעל מאה שערים של המגזין הנחשב. רבים ראו בו צלם מצוין ובעל טביעת עין מיוחדת ומקורית.
אבל נראה לפעמים שכל הקריירה של צלם האופנה הלסמן התגמדה לנוכח פרוייקט צילום "המפורסמים המקפצים" שלקח על עצמו. מכוכבי סרטים, דרך מוסיקאים דגולים, נשיאים אמריקניים, אמנים וספורטאים - את כולם הוא הקפיץ וצילם ואז פרסם במגזינים ומאוחר יותר ברב המכר המפורסם שלו "ספר הקפיצות של פיליפ הלסמן". שיטת הצילום הזו אפילו זכתה למונח בעולם הצילום - ה"ג'מפולוגיה".
פעם ערכה איתו עיתונאית ראיון ובסיומו ביקש ממנה לקפוץ. לאחר שצילם קפיצות רבות שלה, הוא קבע נחרצות ש"גם אם את כותבת נהדר, לעולם לא תהיי סופרת!" - ההסבר שהוא נתן לקביעה המוזרה הזו היה ש"יש לך רק קפיצה אחת"..
אז אם אמא תשאל אתכם פעם "ואם כולם יקפצו, אז גם אתם תקפצו?", תוכלו לענות לה שכולם כבר קפצו - מול פיליפ הלסמן..
הנה סרטון על הקריירה של פיליפ האלסמן וצילומיו למגזין לייף:
http://youtu.be/vIcJA3LKMX4
מצגת של צילומיו המפורסמים של הלסמן:
http://youtu.be/eHWvY_xnmWI?t=13s
וצילומי הקפיצות של פיליפ הלסמן:
http://youtu.be/jZIuNdiyd7g
"כשמבקשים ממישהו לקפוץ, הוא חושב על הקפיצה וכל המסכות שלו נופלות. אז מתגלה האני האמיתי שלו" אמר פעם הצלם פיליפ הלסמן. הוא היה צלם הבית של המגזין "לייף" וצילם מעל מאה שערים של המגזין הנחשב. רבים ראו בו צלם מצוין ובעל טביעת עין מיוחדת ומקורית.
אבל נראה לפעמים שכל הקריירה של צלם האופנה הלסמן התגמדה לנוכח פרוייקט צילום "המפורסמים המקפצים" שלקח על עצמו. מכוכבי סרטים, דרך מוסיקאים דגולים, נשיאים אמריקניים, אמנים וספורטאים - את כולם הוא הקפיץ וצילם ואז פרסם במגזינים ומאוחר יותר ברב המכר המפורסם שלו "ספר הקפיצות של פיליפ הלסמן". שיטת הצילום הזו אפילו זכתה למונח בעולם הצילום - ה"ג'מפולוגיה".
פעם ערכה איתו עיתונאית ראיון ובסיומו ביקש ממנה לקפוץ. לאחר שצילם קפיצות רבות שלה, הוא קבע נחרצות ש"גם אם את כותבת נהדר, לעולם לא תהיי סופרת!" - ההסבר שהוא נתן לקביעה המוזרה הזו היה ש"יש לך רק קפיצה אחת"..
אז אם אמא תשאל אתכם פעם "ואם כולם יקפצו, אז גם אתם תקפצו?", תוכלו לענות לה שכולם כבר קפצו - מול פיליפ הלסמן..
הנה סרטון על הקריירה של פיליפ האלסמן וצילומיו למגזין לייף:
http://youtu.be/vIcJA3LKMX4
מצגת של צילומיו המפורסמים של הלסמן:
http://youtu.be/eHWvY_xnmWI?t=13s
וצילומי הקפיצות של פיליפ הלסמן:
http://youtu.be/jZIuNdiyd7g
מהי האמנות הממוזערת של סלינקאצ'ו?
יצירתיות, מקוריות, שעשוע ומבט אחר על דברים של יום יום - האמן הבריטי המכונה סלינקאצ'ו (Slinkachu) הוא יוצר בריטי שמרבה להציב דמויות מזעריות על גבי ובסמיכות לאובייקטים שונים, לצלמם ולהעלות חיוך על שפתי המתבוננים בהומור האמנותי שלו.
האמן, ששמו האמיתי הוא סטיוארט פנטול, חי בלונדון ויוצר בסטודיו שלו מיצגים אמנותיים מיניאטוריים. לעתים הוא צובע דמויות קנויות ולא פעם הוא יוצר אותן מאפס. רבים מהמרכיבים של יצירותיו הוא בכלל מוצא בשיטוטיו בעיר.
לאחר מכן הוא בוחר היכן למקמם באנגליה ובעולם, מצלם ואז "זונח" אותם במקומם, מניחן לנפשן, לא מודע לגורלן. בין אם התגלו ונשמרו על ידי עובר אורח או פוספסו ונמעכו בנעליו של אחר.
גם אם מרבית האנשים לא מבחינים במיניאטורות שהוא מותיר, סלינקאצ'ו נרגש מעצם המחשבה על אותו אחד שיעבור וכן יבחין בדמויות שלו. במיוחד ילדים, הוא מעיד, נוטים להיות מרותקים מעבודותיו. הדמיון אצלם, אתם יודעים, עוד לא הוכחד עדיין.
בין המיני יצירות שהוא הותיר במקומו לאחר הצילום זכו חלק מהן לפרסום עולמי. רבים נתקלו ודאי ברשת בצילומים כמו אלה של האיש הזעיר הנאבק לשלוח מעטפה התקועה בחריץ תיבת הדואר, בנזירה המתפללת בחזית כנסייה העשויה מפחית של קוקה קולה, של גולש קליפת הקלמנטינה, של הנדנדה שעל ענף זעיר, של האיש הלכוד בתוך מסטיק לעוס, המבט אל מפל הבקבוק המשפחתי, זה שמנסה להיחלץ ממכסה הביוב או חבורת משכשכי הג'קוזי המיניאטוריים, שהג'קוזי שלהם הוא בעצם פקק של בקבוק.
בימי הסגר והבידוד של הקורונה, זכה לפרסום, כמחווה לאנשי המרפסות, צילום האיש הזעיר המנופף מהמרפסת, שצילם ב-2009.
בבסיס יצירותיו הזעירות והעדינות עומד המבט על האנשים הקטנים בעיר הגדולה. ממש כמו מי שנאבקים לשרוד בחיים האמיתיים, הוא מציב את הדמויות הקטנטנות שלו בנסיבות דומות, בהן הם מוקפים תמיד באנשים רבים, אבל עדיין בודדים, כמעט שקופים ואפילו אבודים.
בעבודתו סלינקאצ'ו משלב טכניקות ורעיונות שונות, מפיסול, אמנות רחוב וצילום, ועד אמנות מיצג ומיניאטורות.
את צילומיו המרהיבים והמקוריים הוא מרבה להעלות אונליין לרשת ואנשים אף משתעשעים בניסיונות לגלות את מיקומן. לא פעם הוא קיבל בתגובה צילום שהציג את המיצג שהותיר ושרד גם שבועות מספר לאחר הצילום.
רבות מעבודותיו מוצגות כיום בשלל מוזיאונים וגלריות בעולם. רבים מהם אף פורסמו בספרי האמנות שהוציא ושהפכו רבי מכר.
הנה עבודות המיניאטורה המצולמות של סלינקצ'ו:
https://youtu.be/zrLBJDPHL_Y
סלינקצ'ו מספר ומראה כיצד הוא יוצר:
https://youtu.be/VqTSqUOHTtg
והאנשים הזעירים של סלינקצ'ו:
https://youtu.be/kRNDs1fsgnE
יצירתיות, מקוריות, שעשוע ומבט אחר על דברים של יום יום - האמן הבריטי המכונה סלינקאצ'ו (Slinkachu) הוא יוצר בריטי שמרבה להציב דמויות מזעריות על גבי ובסמיכות לאובייקטים שונים, לצלמם ולהעלות חיוך על שפתי המתבוננים בהומור האמנותי שלו.
האמן, ששמו האמיתי הוא סטיוארט פנטול, חי בלונדון ויוצר בסטודיו שלו מיצגים אמנותיים מיניאטוריים. לעתים הוא צובע דמויות קנויות ולא פעם הוא יוצר אותן מאפס. רבים מהמרכיבים של יצירותיו הוא בכלל מוצא בשיטוטיו בעיר.
לאחר מכן הוא בוחר היכן למקמם באנגליה ובעולם, מצלם ואז "זונח" אותם במקומם, מניחן לנפשן, לא מודע לגורלן. בין אם התגלו ונשמרו על ידי עובר אורח או פוספסו ונמעכו בנעליו של אחר.
גם אם מרבית האנשים לא מבחינים במיניאטורות שהוא מותיר, סלינקאצ'ו נרגש מעצם המחשבה על אותו אחד שיעבור וכן יבחין בדמויות שלו. במיוחד ילדים, הוא מעיד, נוטים להיות מרותקים מעבודותיו. הדמיון אצלם, אתם יודעים, עוד לא הוכחד עדיין.
בין המיני יצירות שהוא הותיר במקומו לאחר הצילום זכו חלק מהן לפרסום עולמי. רבים נתקלו ודאי ברשת בצילומים כמו אלה של האיש הזעיר הנאבק לשלוח מעטפה התקועה בחריץ תיבת הדואר, בנזירה המתפללת בחזית כנסייה העשויה מפחית של קוקה קולה, של גולש קליפת הקלמנטינה, של הנדנדה שעל ענף זעיר, של האיש הלכוד בתוך מסטיק לעוס, המבט אל מפל הבקבוק המשפחתי, זה שמנסה להיחלץ ממכסה הביוב או חבורת משכשכי הג'קוזי המיניאטוריים, שהג'קוזי שלהם הוא בעצם פקק של בקבוק.
בימי הסגר והבידוד של הקורונה, זכה לפרסום, כמחווה לאנשי המרפסות, צילום האיש הזעיר המנופף מהמרפסת, שצילם ב-2009.
בבסיס יצירותיו הזעירות והעדינות עומד המבט על האנשים הקטנים בעיר הגדולה. ממש כמו מי שנאבקים לשרוד בחיים האמיתיים, הוא מציב את הדמויות הקטנטנות שלו בנסיבות דומות, בהן הם מוקפים תמיד באנשים רבים, אבל עדיין בודדים, כמעט שקופים ואפילו אבודים.
בעבודתו סלינקאצ'ו משלב טכניקות ורעיונות שונות, מפיסול, אמנות רחוב וצילום, ועד אמנות מיצג ומיניאטורות.
את צילומיו המרהיבים והמקוריים הוא מרבה להעלות אונליין לרשת ואנשים אף משתעשעים בניסיונות לגלות את מיקומן. לא פעם הוא קיבל בתגובה צילום שהציג את המיצג שהותיר ושרד גם שבועות מספר לאחר הצילום.
רבות מעבודותיו מוצגות כיום בשלל מוזיאונים וגלריות בעולם. רבים מהם אף פורסמו בספרי האמנות שהוציא ושהפכו רבי מכר.
הנה עבודות המיניאטורה המצולמות של סלינקצ'ו:
https://youtu.be/zrLBJDPHL_Y
סלינקצ'ו מספר ומראה כיצד הוא יוצר:
https://youtu.be/VqTSqUOHTtg
והאנשים הזעירים של סלינקצ'ו:
https://youtu.be/kRNDs1fsgnE
במה ידועה הצלמת אנני ליבוביץ'?
הצלמת אנני ליבוביץ' (Annie Leibovitz) היא מהצלמות המפורסמות ביותר בהיסטוריה. את צילומיה אתם מכירים כבר שנים רבות, מבלי לדעת שהיא הלוחצת על ההדק של המצלמה. היא אולי צלמת הפורטרטים הידועה בעולם.
משחקני הוליווד, דרך מוסיקאים, דוגמניות וכוכבי רוק ועד לפוליטיקאים, מנהיגים ואנשי הגות - עם דיוקנות פורצי דרך, שבהם בדרך כלל נחשפו המצולמים באופן חסר תקדים, אנני הפכה לכוכבת-על בצילום העולמי.
יש לה צילומים שמספרים סיפור. מבעד לעדשה שלה צולמו לא מעט מהצילומים שהפכו אייקוניים. את ג'ון לנון היא צילמה עם יוקו אונו, שברירי ועירום, שעות ספורות לפני שנרצח. זה היה לתצלומו האחרון והמפורסם ביותר של מי שנחשב למנהיג הביטלס וליוצר היותר מעניין בה.
את השחקנית דמי מור צילמה אנני לייבוביץ' כשהיא הרה ובעירום, בצילום יפה להפליא, עם בן זוגה המסמן בידיו שעל בטנה לב. מיכאיל גורבצ'וב, מנהיג ברית המועצות לשעבר, הצטלם אצלה בתור דוגמן של אופנת לואי ויטון, הרקדן הנודע מיכאיל ברישניקוב מצולם בידיה על חוף הים וזה רק חלק קטן מתצלומיה הנודעים.
בעולם של צלמים טובים רבים, שלא מצליחים לייצר שפה אישית המזהה אותם אל מול צלמים אחרים, היא הייתה מהיחידים שהטביעו את החותם האישי שלהם על כל צילום. עורכת המגזין הנודע "ווג", שמשלם לה סכומי עתק כדי שתצלם עבורו, אמרה עליה ש"אין סיכוי שלא תזהה תמונה שאנני ליבוביץ צילמה."
לא רק מפורסמים ומנהיגים כמו הנשיא ביל קלינטון, המלכה אליזבת השנייה והדלאי למה, היו בצילומיה הנודעים. אנני ליבוביץ ידעה לצלם אנשים כך שהצילום יעביר לצופה משהו מהאמת שלהם. היא הרבתה לצלם את סוזן סונטאג, אהובתה ומי שהייתה סופרת והוגה מהגדולות של זמננו. בספר קורע לב היא תיעדה את מאבקה של בת זוגה במחלה סופנית, ממש עד יום מותה.
היא עצמה, אולי הסלבריטאית הגדולה של הצלמים, גדלה במשפחה שנדדה, בעקבות האב ששירת בחיל האוויר האמריקאי. היא בילתה המון בנסיעות וטענה לא פעם שמי שגדל כך הופך אמן, זאת משום שהוא "ראה את העולם דרך מסגרת, או תמונה מוכנה, שהיא חלון הרכב".
בשנות ה-70 היא החלה לצלם במגזין "רולינג סטון", שרק נולד. תוך 3 שנים היא הפכה לצלמת הראשית של המגזין והחלה לצלם את מפורסמי התקופה. לצד הצלחת המגזין, לא מעט אגב בזכותה, היא הצליחה לבנות לעצמה שם של ממש, בתור צלמת מעולה וחדת-מבע.
מעבודתה ב"וואניטי פייר" משתכרת ליבוביץ יפה. למעשה, היא אחת מהצלמות בעלות השכר הגבוה ביותר בעולם, אם לא הגבוה שבהם. זה לא הפריע להתנהלותה הכלכלית להביאה לפשיטת רגל בשנים האחרונות. ככה זה כשאתה אמן והעין שלך תקועה עמוק במצלמה.
הנה סיפורה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/8jxbnjQg7vU
מהפורטרטים המפורסמים של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/CBeX_ffmDbg
הנה הצלמת הידועה בעולם אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/aqa2y2j3OCk
כך היא מצלמת צילומים לקמפיין פרסומי באיסלנד:
https://youtu.be/sfdXUM7n9ZI
מדבריה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/hpj9uaHFN1Q
הסבר של צילומים אייקוניים של ליבוביץ':
https://youtu.be/1cG_w896Z2g
תערוכה של צילומיה:
https://youtu.be/6Q9H-l0oI5I
וסרט תיעודי מ-1993 על חייה ופועלה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/f2lbAN-_0A0?long=yes
הצלמת אנני ליבוביץ' (Annie Leibovitz) היא מהצלמות המפורסמות ביותר בהיסטוריה. את צילומיה אתם מכירים כבר שנים רבות, מבלי לדעת שהיא הלוחצת על ההדק של המצלמה. היא אולי צלמת הפורטרטים הידועה בעולם.
משחקני הוליווד, דרך מוסיקאים, דוגמניות וכוכבי רוק ועד לפוליטיקאים, מנהיגים ואנשי הגות - עם דיוקנות פורצי דרך, שבהם בדרך כלל נחשפו המצולמים באופן חסר תקדים, אנני הפכה לכוכבת-על בצילום העולמי.
יש לה צילומים שמספרים סיפור. מבעד לעדשה שלה צולמו לא מעט מהצילומים שהפכו אייקוניים. את ג'ון לנון היא צילמה עם יוקו אונו, שברירי ועירום, שעות ספורות לפני שנרצח. זה היה לתצלומו האחרון והמפורסם ביותר של מי שנחשב למנהיג הביטלס וליוצר היותר מעניין בה.
את השחקנית דמי מור צילמה אנני לייבוביץ' כשהיא הרה ובעירום, בצילום יפה להפליא, עם בן זוגה המסמן בידיו שעל בטנה לב. מיכאיל גורבצ'וב, מנהיג ברית המועצות לשעבר, הצטלם אצלה בתור דוגמן של אופנת לואי ויטון, הרקדן הנודע מיכאיל ברישניקוב מצולם בידיה על חוף הים וזה רק חלק קטן מתצלומיה הנודעים.
בעולם של צלמים טובים רבים, שלא מצליחים לייצר שפה אישית המזהה אותם אל מול צלמים אחרים, היא הייתה מהיחידים שהטביעו את החותם האישי שלהם על כל צילום. עורכת המגזין הנודע "ווג", שמשלם לה סכומי עתק כדי שתצלם עבורו, אמרה עליה ש"אין סיכוי שלא תזהה תמונה שאנני ליבוביץ צילמה."
לא רק מפורסמים ומנהיגים כמו הנשיא ביל קלינטון, המלכה אליזבת השנייה והדלאי למה, היו בצילומיה הנודעים. אנני ליבוביץ ידעה לצלם אנשים כך שהצילום יעביר לצופה משהו מהאמת שלהם. היא הרבתה לצלם את סוזן סונטאג, אהובתה ומי שהייתה סופרת והוגה מהגדולות של זמננו. בספר קורע לב היא תיעדה את מאבקה של בת זוגה במחלה סופנית, ממש עד יום מותה.
היא עצמה, אולי הסלבריטאית הגדולה של הצלמים, גדלה במשפחה שנדדה, בעקבות האב ששירת בחיל האוויר האמריקאי. היא בילתה המון בנסיעות וטענה לא פעם שמי שגדל כך הופך אמן, זאת משום שהוא "ראה את העולם דרך מסגרת, או תמונה מוכנה, שהיא חלון הרכב".
בשנות ה-70 היא החלה לצלם במגזין "רולינג סטון", שרק נולד. תוך 3 שנים היא הפכה לצלמת הראשית של המגזין והחלה לצלם את מפורסמי התקופה. לצד הצלחת המגזין, לא מעט אגב בזכותה, היא הצליחה לבנות לעצמה שם של ממש, בתור צלמת מעולה וחדת-מבע.
מעבודתה ב"וואניטי פייר" משתכרת ליבוביץ יפה. למעשה, היא אחת מהצלמות בעלות השכר הגבוה ביותר בעולם, אם לא הגבוה שבהם. זה לא הפריע להתנהלותה הכלכלית להביאה לפשיטת רגל בשנים האחרונות. ככה זה כשאתה אמן והעין שלך תקועה עמוק במצלמה.
הנה סיפורה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/8jxbnjQg7vU
מהפורטרטים המפורסמים של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/CBeX_ffmDbg
הנה הצלמת הידועה בעולם אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/aqa2y2j3OCk
כך היא מצלמת צילומים לקמפיין פרסומי באיסלנד:
https://youtu.be/sfdXUM7n9ZI
מדבריה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/hpj9uaHFN1Q
הסבר של צילומים אייקוניים של ליבוביץ':
https://youtu.be/1cG_w896Z2g
תערוכה של צילומיה:
https://youtu.be/6Q9H-l0oI5I
וסרט תיעודי מ-1993 על חייה ופועלה של אנני ליבוביץ':
https://youtu.be/f2lbAN-_0A0?long=yes
מי הייתה הצלמת של האנשים המוזרים?
אם היא הייתה ממתינה 30 שנה, להולדת האינטרנט, דִיאן אַרְבּוּס (Diane Arbus) הייתה יכולה להפוך להצלחה מסחררת גם בציבור הרחב. הצלמת של המצוקה, הסבל, המוזרות והעיוות הייתה מתאימה היטב לתרבות הפוסט-מודרנית שמחפשת את אותם הדברים בדיוק. לא מסיבות אמנותיות, אבל עדיין...
כי בתרבות של היום, ארבוס הייתה אולי הצלמת הכי לא "פוליטיקלי קורקט" שניתן להיות. ארבוס זכתה לפרסום בזכות דימויי הכיעור והעיוות האנושיים שהנציחה. היא תיעדה בעיקר אנשים חריגים, מעוותים, פגועי נפש, חולי רוח, בעלי מום או מוזרות חיצונית ודמויות משולי החברה האמריקאית. כך הפכה לאחת הצלמות המפורסמות במאה ה-20.
כבר מגיל צעיר הייתה מורדת. היא הפנתה את הגב למשפחתה היהודית האמידה שבה גדלה ובחרה דרך משלה. הדרך הזו כללה נישואין בגיל 18 ובחירה בקריירה של צלמת, במקומות הכי דחויים וברבעים הכי נוקשים של העיר. כילדה טובה מבית טוב, אסרו עליה להביט בדברים ובאנשים ש"אינם נורמליים" וכשגדלה, היא נדחפה דווקא אליהם. לאחר שהתגרשה היא עמדה ברשות עצמה והחלה עוד יותר לחפש דמויות תלושות, גרוטסקיות, שוליות ומעוותות. היא הרבתה לצלם גמדים, ענקים, שיכורים, פריקים בכוונה ונשות מקצוע מהרחוב. הם היו דמויות שכמו לקוחות מהסיוטים של האמריקאים המהוגנים. ארבוס שכנעה אותם להצטלם והפכה אותם לקו אמנותי מרשים וחזק, הפוך מה"חלום האמריקאי" המהוגן. זה היה לכאורה הכי נמוך, אבל נעשה באופן מכבד ואוהד.
בשנת 1971 הלכה דיאן ארבוס לעולמה. צעירה ורק בת 48, תלושה ממשפחה וממקורבים, היא איבדה את עצמה לדעת. ללא ספק דיכאון שלא טופל בזמן היה הגורם למעשה. פספוס גדול, הן שלה בעצמה והן של עולם הצילום. היא שברה כמעט את כל המוסכמות והגבולות של הנכון והראוי בחברה שבה היא חיה ובדיעבד הסתבר שבעצמה לא עמדה בשבר הפנימי, שמשך אותה לשם. בהיפוך מטריד מה"פריקים" שצילמה, הנכים ברובם בגופם אך בריאים בנפשם, הסתובבה היא עם נפש שבורה ומצולקת קשות. כך הלך השבר שבה והתרחב, הלך ונפער.
הנה מצילומיה של דִיאן ארבוס:
https://youtu.be/qoKAhER5K6Y
מצגת וידאו של צילומיה:
https://youtu.be/_d08Lr16AUY
וסרט תיעודי על חייה ופועלה של הצלמת דִיאן ארבוס:
https://youtu.be/Q_0sQI90kYI?long=yes
אם היא הייתה ממתינה 30 שנה, להולדת האינטרנט, דִיאן אַרְבּוּס (Diane Arbus) הייתה יכולה להפוך להצלחה מסחררת גם בציבור הרחב. הצלמת של המצוקה, הסבל, המוזרות והעיוות הייתה מתאימה היטב לתרבות הפוסט-מודרנית שמחפשת את אותם הדברים בדיוק. לא מסיבות אמנותיות, אבל עדיין...
כי בתרבות של היום, ארבוס הייתה אולי הצלמת הכי לא "פוליטיקלי קורקט" שניתן להיות. ארבוס זכתה לפרסום בזכות דימויי הכיעור והעיוות האנושיים שהנציחה. היא תיעדה בעיקר אנשים חריגים, מעוותים, פגועי נפש, חולי רוח, בעלי מום או מוזרות חיצונית ודמויות משולי החברה האמריקאית. כך הפכה לאחת הצלמות המפורסמות במאה ה-20.
כבר מגיל צעיר הייתה מורדת. היא הפנתה את הגב למשפחתה היהודית האמידה שבה גדלה ובחרה דרך משלה. הדרך הזו כללה נישואין בגיל 18 ובחירה בקריירה של צלמת, במקומות הכי דחויים וברבעים הכי נוקשים של העיר. כילדה טובה מבית טוב, אסרו עליה להביט בדברים ובאנשים ש"אינם נורמליים" וכשגדלה, היא נדחפה דווקא אליהם. לאחר שהתגרשה היא עמדה ברשות עצמה והחלה עוד יותר לחפש דמויות תלושות, גרוטסקיות, שוליות ומעוותות. היא הרבתה לצלם גמדים, ענקים, שיכורים, פריקים בכוונה ונשות מקצוע מהרחוב. הם היו דמויות שכמו לקוחות מהסיוטים של האמריקאים המהוגנים. ארבוס שכנעה אותם להצטלם והפכה אותם לקו אמנותי מרשים וחזק, הפוך מה"חלום האמריקאי" המהוגן. זה היה לכאורה הכי נמוך, אבל נעשה באופן מכבד ואוהד.
בשנת 1971 הלכה דיאן ארבוס לעולמה. צעירה ורק בת 48, תלושה ממשפחה וממקורבים, היא איבדה את עצמה לדעת. ללא ספק דיכאון שלא טופל בזמן היה הגורם למעשה. פספוס גדול, הן שלה בעצמה והן של עולם הצילום. היא שברה כמעט את כל המוסכמות והגבולות של הנכון והראוי בחברה שבה היא חיה ובדיעבד הסתבר שבעצמה לא עמדה בשבר הפנימי, שמשך אותה לשם. בהיפוך מטריד מה"פריקים" שצילמה, הנכים ברובם בגופם אך בריאים בנפשם, הסתובבה היא עם נפש שבורה ומצולקת קשות. כך הלך השבר שבה והתרחב, הלך ונפער.
הנה מצילומיה של דִיאן ארבוס:
https://youtu.be/qoKAhER5K6Y
מצגת וידאו של צילומיה:
https://youtu.be/_d08Lr16AUY
וסרט תיעודי על חייה ופועלה של הצלמת דִיאן ארבוס:
https://youtu.be/Q_0sQI90kYI?long=yes
