מה חוגגים הנוצרים בחג המולד?
חג המולד, הכריסטמס (Christmas) של הנוצרים, נחשב לחג האהוב והנפוץ ביותר בעולם המערבי ונוהגים לחגוג אותו גם מאמינים דתיים וגם חילוניים.
החג לכבוד יום הולדתו של ישו, מי שנולד לאמו מרים בזכות אלוהים, לפני מעל 2,000 שנה. לפי האמונה הנוצרית, ישו (שחי ומת כיהודי, יש לומר) נשלח על ידי האל להופיע על פני האדמה בדמות אדם.
החג הזה מהווה נקודת מפגש ייחודית בין מסורת דתית עתיקה לתרבות פופולרית עכשווית. מקורותיו נעוצים בסיפור ויום לידתו של ישו בבית לחם, אירוע שהנוצרים רואים בו הגשמה של נבואות התנ"ך על בוא המשיח.
סצנת המולד, המשחזרת את סיפור לידתו של ישו, היא מרכיב מרכזי בחגיגות.
פופולרית בחג היא גם דמותו של סנטה קלאוס שהתפתחה מסיפורו של ניקולאס הקדוש, בישוף מהמאה ה-4 לספירה שנודע במעשי החסד שלו.
החג עצמו הוא חג של עצים מקושטים, מתנות התלויות עליהם, אורות וארוחות חגיגיות בחיק המשפחה. בארצות רבות נהוג לקיים מסיבות חג וריקודים. יש וקבוצות עוברות מבית לבית ושרות מזמורי חג. אמנם זה חג נוצרי, אבל בכפר הגלובלי גם מי שאינם נוצרים מכירים את מראה החג מסרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה מצליחות.
שנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20 הביאו עימן מהפך תרבותי בחג. כמה יוצרים אמריקאים ויהודים דווקא, כתבו להיטים שהפכו לחלק בלתי נפרד מפסקול החג, כמו "וייט כריסטמס" (White Christmas) ו"לט איט סנואו" (Let It Snow).
כיום משלב חג המולד מסורת דתית עם חגיגה תרבותית רחבה. הוא נחגג על ידי מאמינים וחילונים כאחד, תוך שהוא מדגיש ערכים של נתינה ומשפחתיות. סובלנות של מסורות דתיות שונות אפשרה להן להתאים עצמן לעולם המשתנה ועדיין לשמור על המשמעות העמוקה והאמונה שלהן.
תחת שלטונו של הקיסר קונסטנטינוס, שהפך את הנצרות לדת הרשמית של האימפריה, התאריך המשותף יצר מעבר חלק יותר של מאמיני הדתות הפגאניות, (האליליות) לנצרות.
המסורות השונות בנצרות משתקפות עד היום בתאריכי החג המגוונים. הקתולים והפרוטסטנטים מציינים את החג ב-25 בדצמבר, בעוד שחלק מהכנסיות האורתודוכסיות חוגגות ב-7 בינואר בשל השימוש בלוח היוליאני, בזמן שהכנסייה הארמנית מציינת את החג ב-6 בינואר.
כנסיית המולד בבית לחם, העיר בה נולד ישו לפי המסורת הנוצרית, היא כנסייה שנבנתה מעל המקום שבו המסורת הנוצרית מאמינה שהוא נולד.
בערב חג המולד נערך בכנסיית המולד בבית לחם הטקס של "מיסת החצות" החגיגית. נוצרים רבים, דתיים ומאמינים מכל העולם, מגיעים מדי שנה אל עיר הולדתו של ישו, לערב חג המולד.
הם באים אל הכנסיה בכדי להשתתף בתפילה מיוחדת ומפורסמת במיוחד, הנקראת "מיסת חצות".
חג המולד, הכריסטמס (Christmas) של הנוצרים, נחשב לחג האהוב והנפוץ ביותר בעולם המערבי ונוהגים לחגוג אותו גם מאמינים דתיים וגם חילוניים.
החג לכבוד יום הולדתו של ישו, מי שנולד לאמו מרים בזכות אלוהים, לפני מעל 2,000 שנה. לפי האמונה הנוצרית, ישו (שחי ומת כיהודי, יש לומר) נשלח על ידי האל להופיע על פני האדמה בדמות אדם.
החג הזה מהווה נקודת מפגש ייחודית בין מסורת דתית עתיקה לתרבות פופולרית עכשווית. מקורותיו נעוצים בסיפור ויום לידתו של ישו בבית לחם, אירוע שהנוצרים רואים בו הגשמה של נבואות התנ"ך על בוא המשיח.
אווירה טובה
במהלך המאות התפתחו סמלים ומנהגים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהחג. מסורת עץ האשוח המקושט, למשל, החלה בגרמניה של המאה ה-16 והתפשטה בהדרגה לכל העולם הנוצרי. את העץ מקשטים אורות שמייצגים את האור והאש שהיו חלק מחגיגות החורף הקדומות מהתקופה שלפני הנצרות.
סצנת המולד, המשחזרת את סיפור לידתו של ישו, היא מרכיב מרכזי בחגיגות.
פופולרית בחג היא גם דמותו של סנטה קלאוס שהתפתחה מסיפורו של ניקולאס הקדוש, בישוף מהמאה ה-4 לספירה שנודע במעשי החסד שלו.
תרבות החג
שבועות לפני החג צצים שווקי חג המולד בכל עיר המכבדת את עצמה באירופה. בימינו הם התפתחו לאטרקציות תיירותיות של ממש. הכירו אותם בתגית שוק חג המולד.
החג עצמו הוא חג של עצים מקושטים, מתנות התלויות עליהם, אורות וארוחות חגיגיות בחיק המשפחה. בארצות רבות נהוג לקיים מסיבות חג וריקודים. יש וקבוצות עוברות מבית לבית ושרות מזמורי חג. אמנם זה חג נוצרי, אבל בכפר הגלובלי גם מי שאינם נוצרים מכירים את מראה החג מסרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה מצליחות.
שנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20 הביאו עימן מהפך תרבותי בחג. כמה יוצרים אמריקאים ויהודים דווקא, כתבו להיטים שהפכו לחלק בלתי נפרד מפסקול החג, כמו "וייט כריסטמס" (White Christmas) ו"לט איט סנואו" (Let It Snow).
כיום משלב חג המולד מסורת דתית עם חגיגה תרבותית רחבה. הוא נחגג על ידי מאמינים וחילונים כאחד, תוך שהוא מדגיש ערכים של נתינה ומשפחתיות. סובלנות של מסורות דתיות שונות אפשרה להן להתאים עצמן לעולם המשתנה ועדיין לשמור על המשמעות העמוקה והאמונה שלהן.
התאריך גמיש
היסטוריונים מציינים שקביעת תאריך החג הייתה תהליך מורכב. רק בשנת 336 לספירה נקבע ה-25 בדצמבר כתאריך הרשמי בכנסייה הרומית. בחירת התאריך לא הייתה מקרית - באותו יום חגגו הרומאים את פסטיבל השמש המנצחת.
תחת שלטונו של הקיסר קונסטנטינוס, שהפך את הנצרות לדת הרשמית של האימפריה, התאריך המשותף יצר מעבר חלק יותר של מאמיני הדתות הפגאניות, (האליליות) לנצרות.
המסורות השונות בנצרות משתקפות עד היום בתאריכי החג המגוונים. הקתולים והפרוטסטנטים מציינים את החג ב-25 בדצמבר, בעוד שחלק מהכנסיות האורתודוכסיות חוגגות ב-7 בינואר בשל השימוש בלוח היוליאני, בזמן שהכנסייה הארמנית מציינת את החג ב-6 בינואר.
בישראל
שורשי הנצרות הם כאן בארץ ישראל, בה חי ופעל ישו היהודי. הכנסיות החשובות והקדושות ביותר לנוצרים נמצאות אצלנו.
כנסיית המולד בבית לחם, העיר בה נולד ישו לפי המסורת הנוצרית, היא כנסייה שנבנתה מעל המקום שבו המסורת הנוצרית מאמינה שהוא נולד.
בערב חג המולד נערך בכנסיית המולד בבית לחם הטקס של "מיסת החצות" החגיגית. נוצרים רבים, דתיים ומאמינים מכל העולם, מגיעים מדי שנה אל עיר הולדתו של ישו, לערב חג המולד.
הם באים אל הכנסיה בכדי להשתתף בתפילה מיוחדת ומפורסמת במיוחד, הנקראת "מיסת חצות".
