» «
כרובית
מה מלכותי בכרובית?



כרובית (Cauliflower) היא אחד מ"הפרחים האכילים", מיני מזון שהם למעשה פרחים. הירק הבריא הזה נחשב לחבר האריסטוקרטי של משפחת הכרוב. אמנם מבחינה ביולוגית קרובה הכרובית לכרוב, אבל הם עשו את דרכם אל שולחננו בנפרד.

ויש עוד הבדל ביניהם והוא קשור במבנה של הכרובית. כמו הברוקולי ועוד כמה ירקות, גם לכרובית יש פרחים בעלי צורה פרקטלית. כלומר, אם תביטו בחלק הלבן של הכרובית, תבינו שהוא בעצם פרח גדול. והפרח הזה מורכב, למעשה, מעותקים מוקטנים של עצמו. כל עותק מורכב מעותקים קטנים יותר של הפרח המקורי, וכל עותק מהקטנים מורכב מהמון עותקים קטנים נוספים. כך זה ממשיך ויורד לגדלים קטנים והולכים - כל חלק וחלק של הפרח שנביט בו בהגדלה, יהיה גם הוא דומה לצורת הפרח המקורי.

כיום נוטים לומר על הכרובית שהיא מלכה, אבל מסיבה בריאותית דווקא. מחקרים מודרניים רבים הראו שהכרובית היא סוג של "מזון על", שכן היא עוזרת לגוף בשלל משימות של שמירה והגנה על עצמו. מסיוע לגוף להילחם בתאים סרטניים, דרך סיוע בחיזוק הקיבה ועד לשיפור הלמידה, הזיכרון ותפקודי והגנה על המוח.

היא מוגשת בכל כך הרבה צורות ושילובים טעימים. מכרובית בטחינה ועד לשילוב המצוין של סלט כרובית, ברוקולי, אפונה וגזר. איכלו כרובית!


הנה הכרובית על ההיסטוריה והגידול שלה:

https://youtu.be/EM0AUU5W6iw


כך מגדלים ואוספים את הכרובית:

https://youtu.be/3k-RnD3nHvU


הנה הכרובית גדלה כפרח:

https://youtu.be/B_8RsU7SSOc
ברוקולי
מה היופי של הברוקולי?



ברוקולי (Broccoli) הוא ירק עם ראשי פרחים ירוקים כהים, המסודרים בצורה שמזכירה עץ קטן. הוא קצת מזכיר קרובת משפחה שלו - הכרובית. למעשה, החלק שאנו אוכלים בברוקולי, הוא התפרחת הירוקה שלו. כן, הברוקולי הוא פרח אכיל.

אבל ברוקולי הוא גם אחת הדוגמאות היפות בטבע לפרקטלים, דברים שיש בהם דמיון עצמי. מהו דמיון עצמי? - אם תביטו היטב בברוקולי, תוכלו לראות שהוא מורכב מצורות של קונוסים (אצלנו בישראל נפוץ הזן העגול דווקא). מסתבר שאותם קונוסים בנויים על פי הגיון מתמטי מדהים שנקרא "סדרת פיבונאצ'י" (למדו על כך בהרחבה באאוריקה בתגית "סדרת פיבונאצ'י"). אבל הקונוסים שבברוקולי, חוזרים על עצמם בכל גודל בירק הזה. כל קונוס מורכב מחלקים שגם הם בצורת קונוס ובכל אחד מהם יש קונוסים קטנים וכך הלאה - הקונוסים של הברוקולי יחזרו שוב ושוב, בכל קנה מידה שנביט בו. זהו הפרקטל.

החוקרים משערים שאי שם בתקופה הרומית החלו לפתח את הברוקולי, מצמח שנקרא כרוב בר. במשך מאות שנים השביחו אותו בתהליך של ברירה מלאכותית, על ידי דיכוי של התפתחות הפרחים. כך קיבל הגזע את מרב האנרגיה של הצמיחה. רק במאה ה-16 החל הברוקולי לצאת מאיטליה למקומות אחרים באירופה, אבל הכניסה שלו למטבח האמיתי התרחשה במאה ה-20, כשהתגלו יתרונותיו התזונתיים וערכו הרפואי הרב.

מקור המלה "ברוקולי" הוא שיקוף של צורת העץ של הצמח הזה. הוא בא מהמלה הלטינית "ברקיום" שתהפוך באיטלקית ל"ברוקולו". פירושן הוא "ענף" או "זרוע".


הנה הברוקולי:

https://youtu.be/5AVu8XY5Zzw


הברוקולי מדגים היטב מהם פרקטלים:

https://youtu.be/XwWyTts06tU


כך הברוקולי גדל מהפרקטלים שלו:

https://youtu.be/CLiDcYuqT7w


מגדלים ואוספים את הברוקולי בשדות ארצות הברית:

https://youtu.be/kbTb3VRqZsY


קלות העבודה אתו במטבח והערך התזונתי שלו הפכו את הברוקולי להיט:

https://youtu.be/6j3HpvcbimY
תפוחי אדמה
מהי ההיסטוריה של תפוח האדמה?



מסתבר שתפוחי אדמה הם לא סתם אוכל, אלא ירק עם היסטוריה מרתקת, שהשפיע לא פעם על ההיסטוריה האנושית ובצורה משמעותית ביותר.

מקורו של תפוח האדמה בהרי האנדים שביבשת אמריקה. כבר האינדיאנים באמריקה, עוד לפני מאות שנים, אכלו את הירק המוזר והתייחסו אליו כמזון לא מוצלח. כשכבשו את דרום אמריקה, החליטו הספרדים במאה ה-16 להביאו בכל זאת הביתה. בספרד היו מי שהשתמשו בו, אבל הוא נחשב לירק נחות.

ההיסטוריה יודעת לספר שהאירופים, שבהדרגה נחשפו אליהם, נמנעו מתפוחי אדמה, בעיקר מסיבות של פחד ואמונות טפלות. רבים האמינו אז שאכילת תפוחי האדמה אינה בריאה. הדעה הרווחת באותם ימים הייתה שמי שיאכל מהירק הזה ילקה בצרעת, זיבה ועוד כמה מחלות איומות.

אולי קשה להאמין, אבל באותם ימים אכלו את תפוחי האדמה רק בבתי הכלא. אסירים אז הוכרחו לאכול ממה שיהפוך למרכיב חובה בחברה המערבית של ימינו, אבל באותם ימים נחשב לצרה צרורה. אגב, עוד אוכלוסיה מעניינת של צרכני תפוחי אדמה באותה תקופה הייתה החזירים, שאותם פיטמו בתפוחי אדמה ללא חשש...

אבל בשנת 1785 גילתה האצולה את התפודים והאצילים החלו לכלול אותם בהתלהבות בארוחות השחיתות שלהם. משליטים ועד לטבחי הארמונות - כולם הבינו את היתרונות העצומים שלהם. בתרגיל שיווקי מדהים משלו, הצליח למשל פרידריך הגדול, מלך פרוסיה, להפוך את הירק השנוא והמבוזה ללהיט בקרב המוני הגרמנים וזו רק דוגמה אחת לכיבוש היבשת האירופית בידי תפוח האדמה. על הסיפור של פרידריך הגדול ותפוחי האדמה תוכלו לקרוא באאוריקה בתגית "פרידריך הגדול".

באמצע המאה ה-19, הכתה מחלת הכימשון בשדות תפוחי האדמה של אירלנד. תפוח האדמה היה הגידול החקלאי היחידי של אירלנד והסיבה העיקרית לגדילת האוכלוסיה בה. אבל אז התפתח שם משבר כלכלי הרסני במיוחד, כשמחלה התפשטה בגידולי תפוח האדמה. היא הובילה למה שנקרא "רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד". תושבי אירלנד סבלו אז מרעב איום, שהוביל למותם של כמיליון אזרחים איריים. רבים מהם היגרו, כתוצאה מהרעב הגדול של משבר תפוחי האדמה, לאמריקה. ארצות הברית זכתה לשכבה אירית גדולה של אזרחים. בני משפחת קנדי, כיום סוג של "משפחת מלוכה אמריקאית", הם מהמשפחות שהיגרו אז מאירלנד.

כמובן שבמאה ה-20 הפך תפוח האדמה להצלחה מסחררת. רשתות המזון המהיר גילו את הצ׳יפס והם הפכו אותו לתוספת מועדפת להמבורגרים, לעוף מטוגן ולכל מה שנמכר ב-4.99 דולר. תפוחי האדמה הפכו להיות לתעשייה של עשרות מיליארדי דולרים בכל שנה. בטח לא משהו שעושה אותך חולה...


מזבל למלך - הנה תולדות תפוחי האדמה:

https://youtu.be/9ohC7Epd8J4


סרטון על ההיסטוריה האנושית ותפוחי האדמה:

https://youtu.be/xROmDsULcLE


כך הביא רעב תפוחי האדמה הגדול של אירלנד המוני אירים לאמריקה:

https://youtu.be/DiEQ4ZAB5NA


ודן קווייל - המועמד לנשיאות ששגה במילה Potato והפסיד את הנשיאות:

https://youtu.be/6tmoSGmvR1o
חציל
מיהו מלך המטבח הים תיכוני?



לא רבים יודעים שמבחינה בוטנית, החציל (Eggplant) הוא לא ירק אלא פרי. זאת מכיוון שהחציל מתפתח מהפרח של הצמח שלו והוא מכיל את זרעיו.

החציל הגיע ליבשת אירופה עם סוחרים ערביים, שסחרו בו והביאו אותו מהודו. האירופאים קיבלו אותו בחשד, מכיוון שממש כמו העגבניה, הם חשדו שהוא רעיל.

בני משפחה קרובים לחציל הם הפלפל, העגבניה ותפוח האדמה - כולם חלק ממשפחת הסולניים. אבל הם קרובים רחוקים שנולדו ומקורם ביבשת אמריקה, בעוד שמקורותיו של החציל הם בהודו, שבה תורבת לראשונה, אי שם במחצית האלף הקודם. אם מחפשים עוד יותר מוקדם, ניתן למצוא שהחצילים הלא-מבוייתים נולדו ביבשת אפריקה.

במטבח החציל הוא להיט ענק, כמעט בכל מטבח שהוא מגיע אליו. הסיבה - הוא מכיל יותר מ-90% מים ולכן הוא גם נוטה לספוח אליו את הטעמים שמסביבו במאכלים השונים, יותר מאשר להשפיע בטעמו שלו. לכן, קל מאד להכין מאכלי חצילים מדהימים וטעימים להפליא!

זו אולי הסיבה שההודים כינו את החציל "באינגן", בעברית "ללא מעלות". גם התזונאים סברו בעבר שאין לו יתרונות בריאותיים. אבל בעידן הנוכחי הבינו שאם לא משליכים את קליפתו, החציל הוא בריא להפליא ומלא בחומרים מזינים ובריאים לגוף.


הנה כמה עובדות מרתקות על החציל:

https://youtu.be/UPwBYunQ-7s


מגדלי החצילים:

https://youtu.be/rBnSyH_s3ao


במטבח:

https://youtu.be/YreJEe_Dw8M


והסביח המפורסם של עובד, שאומר ש"לחצל זה לב המנה!"

https://youtu.be/ZtTcWrnA5Eo

ירקות

עגבנייה
למה פחדו מהעגבניות בעבר?



איך שזמנים משתנים... האגדה מספרת שבשנת 1820 זכה הקולונל האמריקני רוברט ג'ונסון לשם של גיבור, רק משום שהעיז לאכול עגבניות ללא חשד ובפומבי. אם היום אנו נותנים את הקטשופ מבוסס העגבניות לכל דרדק והעגבניה היא מהבולטות בתזונת הילדים והמבוגרים כאחד, העגבניות נחשבו באותה תקופה לרעילות.

אבל הקולונל האמיץ החליט להוכיח שהעגבניות אינן מסוכנות לבני אדם. הוא התייצב למול ציבור אקראי שנאסף מולו, על מדרגות בית המשפט של העיר סיילם בניו-ג'רזי, והחל לאכול את העגבניה שבידו. הקהל ההמום הביט בו במבט ששילב הערצה, עם רחמים על מותו המתקרב. למותר לשער שמלבד כמה כתמים על חולצתו, הקולונל יצא מהסיפור עם בטן מלאה ובריאות מצוינת...

ואכן, כשהגיעה העגבניה לאירופה, הישר מיבשת אמריקה שבה היא בוייתה לראשונה, היא לא התקבלה יפה. ממש כמו את החציל, שהגיע מהודו, האירופאים קיבלו אותה בחשד. גם צבעם של השניים וגם משהו במרקם המשונה שלהם, גרמו לנוצרים של אירופה ואמריקה לחשוד שהם רעילים.

אבל העגבניה היא חלק ממשפחת הסולניים. בני משפחה נוספים מהמשפחה הזו אנו אוכלים, ביניהם החציל, הפלפל ותפוח האדמה.

אבל זה לא היה העניין היחידי שנקשר בירק הכל כך משמעותי במטבח המודרני שלנו. הן הנוצרים והן יהודים אדוקים בדתם, החרימו את העגבנייה במשך מאות שנים, משום שהאמינו גם שאכילתה מעוררת פריצוּת והתנהגות לא מוסרית. הצבע האדום, אנחנו כבר יודעים, מגרה אנשים. אז עגבניה באדום לוהט נראתה להם דבר מוגזם.


הנה הפחד ההיסטורי מהעגבנייה:

https://youtu.be/f87iQnfGUbg


האגדה על הקולונל האמיץ:

https://youtu.be/LGH414fye5Q


היום צריך להגן על העגבניות מפני וירוס שפוגע בהן קשות:

https://youtu.be/Hjdj577mzAY


וכך מגדלים אותן בסרט תיעודי קצר:

https://youtu.be/VFfqgAeD5p4?long=yes
תירס
איזו ארץ מגדלת הכי הרבה תירס בעולם?



מקורו של התירס במרכז אמריקה. רק עם גילוי יבשת אמריקה במאה ה-15 הוא הופץ ברחבי העולם. כיום התירס הוא הגידול הנפוץ ביותר בעולם, לפני החיטה והאורז. התירס מהווה מרכיב חשוב במזון העולמי. ממנו מכינים קמח תירס ושלל מוצרי מזון, מדגני בוקר ועד חטיף הפופקורן - מהחטיפים האהובים בעולם ומהיותר בריאים שבהם.

מובילת גידול התירס בעולם היא ארצות הברית. גידולי התירס של ארה"ב מהווים חצי מכלל התוצרת העולמית! בשנת 2009 היא יצרה מעל 300 מיליון טונות של תירס.


הנה סרטון של קציר שדות התירס בארה"ב:

http://youtu.be/m_w1b9yKNMQ


ובהילוך מהיר - כך גדל התירס:

http://youtu.be/Miyjun0uD4g


הנה צילומים מהאוויר של שדות תירס שעוצבו כמבוך ענקי:

http://youtu.be/mn7iSZgXIqg
ארטישוק
איך ארטישוק לא מתוק יכול להמתיק אוכל?



ארטישוק (Artichoke) הוא ירק ירוק ומלא בעלים שצורתם גביע. הוא קרוב משפחה של החסה, החמנייה והארטישוק הירושלמי, כולם בנים למשפחת המורכבים.

הארטישוק הוא "פרח אכיל", כלומר פרח שניתן לאכול ואגב, הוא אחד הטעימים. אם היו נותנים לו לפרוח ולא קוטפים אותו, הוא היה פורח כפרח יפהפה בגווני סגול-כחול מיוחדים. הארטישוק שאנו מכירים הוא למעשה, הפרח של הצמח. לב הארטישוק הוא הניצן של הפרי ויש בו חומרים מזינים מאד. הללו גם נמצאים בקצות העלים שלו. אחרי ריכוך בבישול, הופך הארטישוק למאכל אהוב במקומות רבים בעולם.

אבל אחת התכונות המעניינות של ארטישוק היא שכל מה שאוכלים אחריו מרגיש יותר מתוק. הסיבה לכך הוא החומר המרכזי שבו, הנקרא סינארין (cynarin). החומר מגרה לנו את בלוטות הטעם וגורם להן לחוש מתיקות.

לארטישוק היסטוריה תרבותית עשירה. יש לו שמות נוספים, חלקם עתיקים כמו חרשף, חרשוף וקינרס, שם שנובע מאותו סינארין שמכיל הארטישוק. היוונים והרומאים ראו בו את ירק האהבה והאמינו בימי קדם שריבוי ארטישוקים בארוחה תעניק להם בנים זכרים.


כך מגדלים את הארטישוק:

https://youtu.be/uheQxoTVj9o


יש שפים שאוהבים ארטישוק מכל הלב:

https://youtu.be/405BXcBeldw


ובמטבח שלנו:

https://youtu.be/0S7UnNsjnw0
אנטיפסטי
מה זה אנטיפסטי איטלקי?



אנטיפסטי (Antipasti) הוא מאכל איטלקי, בדרך כלל של ירקות אפויים בתנור. תפקיד האנטיפסטי הוא להיות מנה מקדימה, שמעוררת את החשק שלפני הפסטה.

באמצעות שפע של צבעים, טעמים וריחות, מגרה מנת האנטיפסטי את החושים ופותחת את התיאבון לפסטה, או כל מה שיבוא במנת הפרימו, המנה הראשונה, זו שלפני העיקרית.

בפרימו האיטלקית מככבת כמובן הפסטה, אבל לעיתים תהיה שם מנת אורז הריזוטו העגול או מרק טוב. אחריה תבוא המנה העיקרית, לרוב הבשר או הדג מלווה ביין ובסוף הקינוח המלווה בקפה אספרסו מריר ולעיתים כוסית של משקה חריף איטלקי - גְראפָה.

משום שהיא מקדימה את הפסטה נקראת מנת הירקות הזו "אנטיפסטי" - לפני הארוחה.

הפסטה? - לפניה!

זוהי מנה קלה להכנה שמבליטה את טעמם האמיתי של הירקות העונתיים, כל ירק בהכנה והתיבול המתאימים לו, בין אם זו אפייה קצרה בתנור, צלייה, טיגון או... כן, חליטה.

כך או כך, אין כמעט ירק שיונח בתבנית ולא ייצא נהדר. אנטיפסטי מוגש כמעט תמיד כשלצידו לחם טרי או פוקאצ'ה ואחריו מובטחת ארוחה טובה, במיוחד אם אתם באיטליה, עם יין אדום יבש ושירים נפוליטניים ברקע...


כך מכינים אנטיפסטי איטלקי על הפלנצ'ה:

https://youtu.be/4gu-bbrYHqk


ומגוון אדיר של מנות אנטיפסטי איטלקיות, שכולל לא רק ירקות:

https://youtu.be/8se3nVockaU


לא להתבלבל עם סלט אנטיפסטי, גם הוא פותח ארוחה:

https://youtu.be/mRvX7oCRuAA


פירות וירקות
מה ההבדלים בין ירקות ופירות?



בין הפירות והירקות יש הבדלים, אבל יש כמה הגדרות שונות ומבלבלות מעט.

בציבור שולטת התפיסה שמה שמתוק הוא פרי ומה שלא - ירק. זו תפיסה שימושית ואפשר להסתפק בה, אבל היא אינה מדויקת מבחינה מדעית.

גם הגישה השנייה שמקובלת על רבים, שפרי צומח על העץ בעוד ירק צומח על האדמה. היא תפיסה עם בעיה, כיוון שאז גם אבטיח ותות נמנים על הירקות. האם הם ירק?

הגדרה שלישית היא בוטאנית מדעית. לפיה כל מה שמכיל גרעינים או זרעים מוגדר פרי ולפי הגדרה זו גם העגבניות, המלפפונים והפלפלים הם פירות. ירקות לעומתם הם אלו שלא מכילים זרעים. עליהם נמנים חסרי זרעים כמו הגזר, תפוחי אדמה, החסה, עשבי התבלין, הבצלים, העלים דוגמת כוסברה, פטרוזיליה ושמיר וכדומה.


משימת דעה אישית
=============
מה ההבדלים שהכי מקובלים עליכם? - החליטו אתם בין הגישות הפופולאריות והלא מדויקות לגישה הבוטאנית, שהיא פחות מוכרת, אבל היא המדעית מכולן.


הנה ההבדלים שבין הירקות והפירות:

http://youtu.be/HqjXqvr_I1o


והנה הסבר נוסף על הבדלי פירות וירקות:

http://youtu.be/DTK-uWx_VQo
מה סודו המופלא של השום?



קשה לעיתים להבין את מעמדו האייקוני של השום (Garlic). הוא לא רק מאכל חשוב במטבחי העולם, אלא גם תרופה פופולרית, חיטוי לפצועים, תכשיר נגד כינים, אביזר עממי נגד עין הרע ומחזק אנרגטי לעבדים.

צמח השום נולד במרכז אסיה והתפשט משם אל העולם כולו. לריחו וטעמו היחודיים אחראים הטיאואפירים, מעין סולפידים אורגניים שנמצאים בו בריכוז גבוה במיוחד.

ה"שום", גם השם וגם הצמח, שימש תרבויות עתיקות. הללו הרבו להשתמש בשום, שאותו כינו גם "מלך התבלינים". הוא מוזכר גם בתנ"ך וגם בספרים עתיקים של מצרים העתיקה, יוון, רומא, אשור ובבל.

יש סיבה פשוטה לכך שהשום מכונה "האנטיביוטיקה של הטבע". מסתבר שהוא הורג מספר רב של חיידקים שונים. מרגע שגילו שם שהשום "מנקה את העורקים", הרופאים ביוון העתיקה השתמשו בו המון. במאה הראשונה לספירה, למשל, הם נתנו שום, בין השאר, כדי להתמודד עם בעיות נשימה, טפילים בגוף ובעיות עיכול. היפוקרטס היווני, בכיר הרופאים היווניים של העת העתיקה, נהג לתת אותו למטופליו הסובלים מבעיות מעיים. ממצאים מעידים שממש באותה עת נהגו הספורטאים היוונים, לאכול שום לפני משחקים ותחרויות ספורט, כדי להביא לשיפור הביצועים ולהגדיל את היכולות הפיזיות שלהם.

גם בפינות אחרות של העולם העתיק תפס השום תפקיד חשוב. בהודו העתיקה שימש השום לחיזוק הלב וזרימת הדם ובמקביל הוסיפו לו שמן ומרחו על הראש, כדי להרחיק כינים. באשור שבמסופוטמיה התגלו ממצאים שבהם המליצו עליו אז, הן למאכל והן לרפואה.

במצרים העתיקה נמצא שלפחות 22 תרופות, מתוך כ-800 תרופות שידעו אז להכין, היו על בסיס שום. גם כאן היה השום מוכר כמחזק גופני מעולה והיה מרכיב חובה בתזונתם של הפועלים. במיוחד חיזקו איתו את בוני הפירמידות ושאר המוניומנטים הענקיים שנבנו באותה תקופה. כתובת שנמצאה במצרים מעידה על התקוממות שבה מחו פועלים מבוני הפירמידות, בסביבות שנת 1600 לפני הספירה, על שלא קיבלו את מנת השום שלהם באותו יום. ניתן לומר שהשום מילא אז תפקיד מקביל לקפה, או למשקה אנרגיה ממריץ בימינו.

בתנ"ך מוזכר השום כאחד מהמאכלים שבהם בני ישראל נזכרים, כשהם רוצים לשוב למצרים: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (במדבר י"א).

מאז הוא משמש, כבר מעל 5,000 שנה, לצרכים רפואיים, הן בפיתוח תרופות של ממש והן ברפואה העממית. את הזינוק הרפואי שלו לתודעה המודרנית, חייב השום ללואי פסטר, החוקר הנודע, שגילה באמצע המאה ה-19, עד כמה הוא יעיל בקטילת חיידקים. זה הסביר בדיעבד את סוד היעילות של השום כאמצעי לטיפול הפופולרי של חיילים בפצעיהם.

כיום, שלושת המדינות התופסות את המקומות הראשונים בעולם, גם בכמות השום שמגדלים בהן וגם בגודל הצריכה שלו בהן לנפש, הן איטליה, קוריאה וסין.

הצריכה הממוצעת של שום למאכל, עומדת כיום על 12 שיני שום ביום לנפש.

אבל, כאמור למעלה, השום שימש ומשמש עד היום גם מחוץ לצלחת. בצפון אפריקה ובחלק מהעולם הערבי, רואים בו אמצעי שמרחיק עין הרע ומזיקים שונים. כשהם קונים רכב חדש, רבים שם מניחים צרור של שום מתחת למושב הנהג.

בימינו מטפלים באמצעותו בבעיות נשימה, טפילים ובעיות עיכול.


הנה תולדות השום והדרך שבה מגדלים אותו:

https://youtu.be/Vr1326a1JbE


העונה הנכונה לשתילת השום היא הסתיו:

https://youtu.be/GnFmrLTTPwY


כך מגדלים שום בבית:

https://youtu.be/cLH_pOa051c


ותכנית שכולה שום ובצל במטבח:

https://youtu.be/sDEJrWBOzAg?long=yes
מה הסוד של העגבניה?



עַגְבָנִיָּה (Tomato) היא פרי מופלא. לא טעינו, כי מבחינה בוטנית נחשבת העגבניה לפרי. רק המנהג לחלק את הפירות והירקות לפי טעמם הפך אותה לירק מבחינה קולינרית. בכל מקרה, יש בעגבניה שילוב נדיר של מתיקות גדולה וחמיצות ברמה שהיא גבוהה מאשר הלימון.

צבעה המסורתי של העגבניה הוא בדרך כלל אדום. אבל בימינו, פותחו זנים חדשים במגוון רחב של צבעים, כולל זני עגבניות צהובים, כתומים, לבנים, סגולים וירוקים.

העגבנייה התגלתה עם בוא האירופאים ליבשת אמריקה. כמו תפוח האדמה, התירס ופירות וירקות אחרים, מקורה באמריקה התיכונה. כשהיא הובאה לאירופה ולאמריקה הצפונית, העגבנייה התקבלה בחשדנות, גם משום שדמתה לפרי שהיה מוכר כרעיל ומשום כך נתפסה כמסוכנת וגם משום שטענו כלפיה שהיא מעוררת פריצות. במשך מאות שנים, החרימו גם נוצרים וגם יהודים את העגבניות...

אגב, לארצות הברית ושאר צפון אמריקה הגיעה העגבניה דרך אירופה ולא ממקסיקו השכנה. את סיבוב ה-U turn המשונה הזה היא חייבת לעובדה שראשוני המתיישבים בצפון אמריקה הביאו אותה מאנגליה, ארץ שבה העגבניות סוף סוף החלו להתקבל באותה תקופה כמזון טעים ולא מסוכן.

אבל במאה ה-18 הפכה העגבנייה למאכל מקובל ונפוץ ובהמשך אף אהוב, ששימש בסלטים ובתבשילים רבים ביבשת הישנה והשמרנית. במיוחד הפכה העגבניה לבסיס של המטבח האיטלקי.

ישראל נחשבת כיום מעצמת פיתוח של זני עגבניות חדשנים, בהנדסה גנטית. גם עגבניות השרי הן פיתוח ישראלי וגם העגבניות החדשות "בטעם של פעם", שפותחו לאחרונה ושמתיקותן, כמה אירוני, משתווה למתיקות של פירות קלסיים כמו מנגו. מדוע אירוני? - כי מבחינה בוטנית באה העגבניה מהפירות ועתה חזרה אליהם גם בטעם ובקולינריה.


הנה סרטון על ההיסטוריה של העגבנייה:

https://youtu.be/d9U7Y_nXLiY


תולדות העגבניה מאמריקה לספרד ולכל אירופה והעולם:

https://youtu.be/5PCZkKgmBZU


פרסומת לעגבניה הבריאה:

https://youtu.be/ZQ8fwCTSYnQ


החשש מוירוס קטלני שפוגע בעגבניות:

https://youtu.be/Hjdj577mzAY


שיר לעגבניה ולחבריה בגינה:

https://youtu.be/juNkaITgAGY
מה ההיסטוריה של הכרובית?



הכרובית (Cauliflower) היא אחד מסוגי הירק הבריאים ביותר וגם מקור למאכלים טעימים מאד. אבל מאיפה היא באה?

מוצאה המדויק לא ידוע בדיוק, אם כי הסברה היא שהכרובית בויתה מכרוב הבר שבאגן הים התיכון.
איכשהו השתרשה הדעה שהיא נולדה או לפחות התגלתה לראשונה באי קפריסין, אם כי הנושא רחוק מלהיות מוסכם.

כך או כך, אנשי יוון העתיקה כללו אותה בתפריט שלהם. הרומאים, שהמשיכו את המסורת הקלאסית שלהם, גם בתחום הקולינרי, אימצו לשולחנם את הפרח או הלב של הכרובית, כלומר החלק הלבן שלה.

עם הזמן החלו לצרוך אותה בהתלהבות באיטליה, לאחר שהבינו שגם העלים והגבעולים הירוקים שלה הם טעימים - גם בבישול וגם כחלק מסלט נא.

בנדידתה ההיסטורית באירופה הגיעה הכרובית במאה ה-16 לצרפת ולשולחנו של המלך לואי ה-14. היא אומצה בהתלהבות בממלכה הצרפתית וחקלאי חבל ברטאן שבצפון-מערב צרפת הפכו למומחים בגידול כרוביות.

בתחילת המאה ה-19 הגיעה הכרובית עד הודו ואז החלו לגדל שם זן של כרובית שהותאם לאקלים החם והלח של תת היבשת ההודית.

בימינו מגדלים כרובית בעיקר בשל התפרחת שלה. מבושלת או מטוגנת, כבושה, אפויה או טריה וקצוצה לתוך סלט - הכרובית היא ממלכות הבריאות של המטבח שלנו.


הנה תולדות הכרובית והגידול שלה:

https://youtu.be/EM0AUU5W6iw
האם גזר אכן משפר את הראייה?


כולנו מאמינים שאכילת גזר תורמת לראיה שלנו, נכון? הרי האימהות שלנו ניסו לשכנע אותנו לאכול גזר כי זה ישפר לנו את הראייה?

ובכן, מדובר באגדה בלבד וגזר אינו משפר את הראייה. הוא אמנם עשיר בוויטמין A שחיוני לראייה, אבל מדובר בוויטמין ששייך לקבוצת הוויטמינים המסיסים בשומן ומכיוון שהוא מתפרק בגוף, היעילות שלו נפגעת מאד. לפיכך, צריכת יתר של גזר עלולה להביא במקרה הפחות גרוע לעודף של ויטמין A ובמקרים קיצוניים גם להרעלה.

אז אם נאכל גזר, זה לא שהראייה שלנו תיפכגע אבל שיפור בה לא ממש נראה. כי לא מספיק שגזר יכיל ויטמין A בכמות גדולה, משהו היה צריך לעצור את ההתפרקות של הוויטמין הזה בגוף שלנו ובינתיים זה עוד לא הומצא.

אגב, סתם שתהיו בעניינים - עודף של ויטמין A בגופנו, יכול לגרום במקרים קיצוניים אפילו להרעלה. אבל אם כן לתת קרדיט לאמא'לה האוהבת שלנו, אז אכילה דלה של מזון עם ויטמין A עלולה לפגוע בראייה שלנו. זה כן, כי גופנו לא מייצר בטא-קרוטן ולכן הוא חייב לקלוט אותו ממקורות חיצוניים. החומר הזה מצוי בשפע בהרבה פירות וירקות כתומים, שהגזר הוא אחד מהם. אבל גם בטטה וגם פירות כמו מנגו, משמש ומלון ואפילו כרוב ותרד מכילים אותו.

אז מאיפה באה השמועה הזו שגזר ישפר את ראייתנו? - מדובר במיתוס שהתפשט בשנות ה-40 של המאה הקודמת. המקור הוא בקמפיין הטעייה שעשו הבריטים במלחמת העולם השנייה, כדי להסוות את קיומה של מערכת מכ"ם מעולה שפותחה על ידם והצליחה לזהות מטוסים גרמניים ולהפילם בכמויות. השיפור הזה בהפלות התבסס על טייס בריטי שכונה "הצלף", משום שהוא הרבה לפגוע במטוסים הגרמניים של הלופטוואפה ולא פספס.

כדי למנוע מהנאצים לרגל בכדי לגלות את סודות מערכת המכ"ם החדשנית, הפיצו בעיתונים וברדיו הבריטיים ש"הצלף" אוכל הרבה גזר, מה שמאפשר לו לראות היטב ולפגוע במטוסי האויב. מכאן גם באה ההמלצה לציבור לאכול הרבה גזר, כי אכילת גזר משפרת את הראייה של הטייסים שלהם, אז בטח תסייע גם לדורות הבאים. הנאצים התבלבלו מהמידע הזה והתחילו לאכול גזר...


הנה הסיפור של הגזר והראיה כחלק מההטעיות הצבאיות במלחמת העולם השנייה:

https://youtu.be/sGZkBj70rzQ


הבסיס המדעי והסיפור באנגלית:

https://youtu.be/w3DNScZYvYY


הנה הרצאת וידאו קצרה על גזר וראייה:

https://youtu.be/1-mZC79E1V0
מי המציא את עגבניות השרי?


למרות הטענה הפופולארית כי עגבניות השרי הם המצאה ישראלית, טענה זו איננה מדוייקת, למעשה המקור שלהם הוא במרכז אמריקה, והחל מהמאה ה-17 מופיע תיעוד של שימוש בעגבניות שרי בתרבות המערבית, בראשית המאה ה-20 החלו עגבניות השרי להיות נפוצות בארה"ב, שמה של עגבניית השרי ניתן לה בגלל שהיא מזכירה דובדבן, באנגלית "שרי".

זן עגבניות השרי הנפוץ השרי בישראל נוצר כתוצאה מ-12 שנים של מחקר ופיתוח, של מדענים מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים, שנמצאת ברחובות. זן זה הקרוי טומאצ'יו (Tomaccio) הוא ככל הנראה המקור לטעות הנפוצה לפיה עגבניות השרי בכללותם הומצאו בישראל, והוא מבוסס על זני עגבניות בר שמקורם בפרו. הזן פותח כך שיהיה עמיד לאקלים הישראלי החם, העגבניות שלו מגיעות לבשלות מהר מאוד, והתנובה שלו רבה יותר, ביחס לעגבניות רגילות.

גידול עגבניות שרי בישראל:
https://www.youtube.com/watch?v=HoUYacp5p58

Timeleaps יפיפה של עגבניות שרי צומחות, 2 ימים ב-2 דקות:
https://www.youtube.com/watch?v=3OPioTP6Cx4&t=29s
איך נולד המיתוס שאכילת גזר משפרת את הראייה?



היום כולם יודעים שמדובר במיתוס. הגזר לא משפר את הראייה שלנו. אבל מאיפה באה השמועה שכן מלכתחילה? כיצד נולדה האגדה שאכילת גזר תשפר את ראייתנו? -

ובכן, מדובר במיתוס שהתפשט בשנות ה-40 של המאה הקודמת. המקור הוא בקמפיין הטעייה שעשו הבריטים במלחמת העולם השנייה, כדי להסוות את קיומה של מערכת מכ"ם מעולה שפותחה על ידם והצליחה לזהות מטוסים גרמניים ולהפילם בכמויות. השיפור הזה בהפלות התבסס על טייס בריטי שכונה "הצלף", משום שהוא הרבה לפגוע במטוסים הגרמניים של הלופטוואפה ולא פספס.

כדי למנוע מהנאצים לרגל בכדי לגלות את סודות מערכת המכ"ם החדשנית, הפיצו בעיתונים וברדיו הבריטיים ש"הצלף" אוכל הרבה גזר, מה שמאפשר לו לראות היטב ולפגוע במטוסי האויב. מכאן גם באה ההמלצה לציבור לאכול הרבה גזר, כי אכילת גזר משפרת את הראייה של הטייסים שלהם, אז בטח תסייע גם לדורות הבאים. הנאצים התבלבלו מהמידע הזה והתחילו לאכול גזר...


הנה הסיפור של הגזר והראיה כחלק מההטעיות הצבאיות במלחמת העולם השנייה:

https://youtu.be/sGZkBj70rzQ
מה וכמה כדאי לאכול באכילה נכונה?
כמה נכון לאכול?
כמה כדאי לנו לאכול?


המזון שאנו אוכלים הוא כמו דלק לכלי רכב. הוא מספק כוח ואנרגיה לגוף.

אכילה מוגזמת הופכת אותנו לשמנים ומעלה את משקלנו יותר מדי, מה שמגביל אותנו ואף מביא מחלות.

אכילה מועטת מדי, אינה מספקת, מחלישה את הגוף ומקטינה את יכולתו להילחם במחלות ואף יכולה להביא למוות מרעב.

כדי להיות בריאים ולגדול היטב, יש לאכול במידה הנכונה ולהעדיף ירקות מסוגים ומצבעים שונים, על בשר ומוצרים מעובדים. מהמתוקים כדאי להעדיף את הפירות - אך לא להגזים גם בהם.

כדאי גם לעשות פעילות גופנית, שתאזן את האנרגיה שמצטברת מהמזון העודף.


הנה סרטון על תזונה בריאה של ירקות ופירות:

http://youtu.be/OGyuJ7rL-7Q


הסבר מדעי לתזונת 5 הצבעים של פירות וירקות:

http://youtu.be/PSl3MK4tlEE?t=12s
למה מניחים הגרמנים תפוחי אדמה על קבר המלך?



המבקרים בקברו של מלך פרוסיה פרידריך הגדול, מתפלאים לראות שעל הקבר מניחים רבים מהמבקרים הגרמנים תפוחי אדמה. הירקות הללו מעידים על הסיפור של פרידריך הגדול ותפוחי האדמה - סיפור של תבונה וחזון של שליט חכם, יצירתי והחלטי, שהצעיד את השיווק במאה ה-18 לשלב חדש.

לא רבים יודעים שבעבר היה לתפוח האדמה מוניטין ירוד במיוחד. אבל מלך פרוסיה, פרידריך הגדול, שגילה את הפוטנציאל של תפוחי האדמה החליט לשנות את המצב. בתרגיל שיווקי מרהיב, שיילמד שנים אחר-כך בבתי ספר לשיווק, הפך פרידריך הגדול, מלך פרוסיה, את תפוחי האדמה ללהיט בפרוסיה.

כשפרידריך הגדול, מלך פרוסיה, נדלק על תפוחי האדמה והאוכל הטוב שיוצא מהם, הוא החליט לשלב את הירק הזול והפשוט לגידול במזונם של הפרוסים (הגרמנים). הוא רצה להכפיל את אספקת הפחמימות בממלכה, בעיקר מכיוון שהבין שבמקרה של רעב, יוכל תפוח האדמה לספק תחליף לחיטה ולהבטיח שלא יהיו רעבים בקרב נתיניו.

אבל "פריץ הזקן", כמו שמכנים את פרידריך בחיבה, גילה די מהר שהתדמית של מה שהיה שנים רבות מזון לאסירים וחזירים "אינה משהו"... הם פשוט סרבו לאכול תפוחי אדמה. לכן, כדי לעודד את אכילת תפוחי האדמה אצל בני העם, הוא עשה להם "הפוך על הפוך" - המלך הורה להפוך פארק גדול שליד ארמונו לשדה תפוחי אדמה עצום והורה להקיפו במגדלי שמירה ובשומרים. המלך אסר על מכירת תפוחי האדמה מהשדה שלו ויצר מצב שבו תפוחי האדמה הפכו למאכל של בית המלוכה בלבד. האיסור הזה, בבחינת "מים גנובים ימתקו", גירה את העניים לאכול דווקא את תפוח האדמה ורבים התפתו לחפש את הירק השנוא ולקנות אותו בשוק השחור. כך נוצר ביקוש עצום ותפוח האדמה הפך ללהיט ענקי בפרוסיה, גרמניה. כש"התיר" המלך לגדל ולסחור בתפוחי האדמה הסתערו ההמונים על הלהיט הקולינארי החדש והמלך החכם חיכך ידיים בהנאה.

כך גילו, די מהר, עניי היבשת את תפוחי האדמה והם הפכו למצרך מועדף על שולחנם. פרידריך ניצח. תפוחי האדמה היו זולים וקלים לגידול והעניים, כבר אז, לא היו מצוידים בכסף רב...

כך לימד פרידריך את שליטי העתיד שלמען העתיד וכדי להיות מנהיג חכם שמנחיל לעמו את הדבר הנכון, יש לפעמים לעשות תרגילים שיווקיים מתוחכמים מעט יותר.


קברו של פרידריך הגדול עם תפוחי אדמה שהניחו עליו מבקרים:

https://youtu.be/7W6hkCDYN3I


כך שכנע פרידריך הגדול את עמו לאכול תפוחי אדמה:

https://youtu.be/9ohC7Epd8J4?t=1m05s


עלילות תפוח האדמה והעם הגרמני:

https://youtu.be/5uxuQlLfxjQ


על פרידריך הגדול והישגיו הרבים:

https://youtu.be/0s_6_tlasfw


מה הפלא האבולוציוני של האבוקדו?



בשנים האחרונות הוא הופך לפצצה טרנדית של פרי, בכל העולם המערבי. האָבוֹקָדוֹ (Avocado) הגיע לארץ הקודש, ארץ ישראל, בזכות הנזירים של מנזר השתקנים בלטרון. הם אולי שתקו כהרגלם, אבל בשקט בשקט הביאו לכאן את עצי האבוקדו הראשונים ואת אחד הפירות שהגיעו לעולם מגילוי אמריקה. בחצרו של מנזר השתקנים נמצאים עד היום עצי האבוקדו מהוותיקים בישראל ואולי אף הראשונים.

אבל לאבוקדו ייחוס הרבה יותר מסעיר. מסתבר שאבוקדו הוא בכלל שריד למהפכה אבולוציונית מסעירה. חוקרים מאוניברסיטת פלורידה מצאו שפרח האבוקדו הוא "מאובן גנטי", מה שאומר שניתן למצוא בדנ"א שלו את ההוראות הגנטיות שמצביעות על המעבר מאצטרובלים, הוריהם הקדומים של הפרחים, אל הפרחים עצמם.

אבל גם אם האבוקדו הוא אחד מצמחי הפרחים הקדומים בעולם והגנטיקה שלו מרתקת, ההיכרות של העולם הרחב איתו, היא יחסית קצרה. הוא נולד במרכז אמריקה, ככל הנראה באזור שהוא היום במקסיקו. כשכבשו הקונקיסטדורים הספרדים את האזור, הם החלו להעבירו לאזורים אחרים שבהם שלטו. כך עבר האבוקדו בהדרגה לדרום אמריקה ומשם הוא התפשט לחקלאים באפריקה ובאזורים שונים באסיה.

מקור השם "אבוקדו" הוא בשפה האצטקית, שבה "ahuacatl" פירושו "אשך". כמובן שהדימיון בין הפרי והאשך הוא הסיבה לשם הזה, אבל המקומיים אוחזים גם באמונה שלאבוקדו יש סגולות מיניות של ממש.


הנה כמה עובדות מרתקות על האבוקדו:

https://youtu.be/b_-EwkaxZek


מגדלי האבוקדו:

https://youtu.be/hxw3aJmBkC0


יש המגדלים אבוקדו בבית:

https://youtu.be/DrFbk-xRlH0


משתמשים בו גם לטיפוח:

https://youtu.be/ZubuSuTQQO4


היו זמנים שבהם האבוקדו גם הפחיד ממש:

https://youtu.be/5hRHZEb_uXc?long=yes


וכך מגדלים אותו:

https://youtu.be/whNYlkV-TMU?long=yes


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.