שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה היופי של הברוקולי?
ברוקולי (Broccoli) הוא ירק עם ראשי פרחים ירוקים כהים, המסודרים בצורה שמזכירה עץ קטן. הוא קצת מזכיר קרובת משפחה שלו - הכרובית. למעשה, החלק שאנו אוכלים בברוקולי, הוא התפרחת הירוקה שלו. כן, הברוקולי הוא פרח אכיל.
אבל ברוקולי הוא גם אחת הדוגמאות היפות בטבע לפרקטלים, דברים שיש בהם דמיון עצמי. מהו דמיון עצמי? - אם תביטו היטב בברוקולי, תוכלו לראות שהוא מורכב מצורות של קונוסים (אצלנו בישראל נפוץ הזן העגול דווקא). מסתבר שאותם קונוסים בנויים על פי הגיון מתמטי מדהים שנקרא "סדרת פיבונאצ'י" (למדו על כך בהרחבה באאוריקה בתגית "סדרת פיבונאצ'י").
אבל הקונוסים שבברוקולי, חוזרים על עצמם בכל גודל בירק הזה. כל קונוס מורכב מחלקים שגם הם בצורת קונוס ובכל אחד מהם יש קונוסים קטנים וכך הלאה - הקונוסים של הברוקולי יחזרו שוב ושוב, בכל קנה מידה שנביט בו. זהו הפרקטל.
החוקרים משערים שמתי שהוא בתקופה הרומית החלו לפתח את הברוקולי, מצמח שנקרא כרוב בר. במשך מאות שנים השביחו אותו בתהליך של ברירה מלאכותית, על ידי דיכוי של התפתחות הפרחים. כך קיבל הגזע את מרב האנרגיה של הצמיחה.
רק במאה ה-16 החל הברוקולי לצאת מאיטליה למקומות אחרים באירופה, אבל הכניסה שלו למטבח האמיתי התרחשה במאה ה-20, כשהתגלו יתרונותיו התזונתיים וערכו הרפואי הרב.
מקור המלה "ברוקולי" הוא שיקוף של צורת העץ של הצמח הזה. הוא בא מהמלה הלטינית "ברקיום" שתהפוך באיטלקית ל"ברוקולו". פירושן הוא "ענף" או "זרוע".
הנה צמח וירק הברוקולי:
https://youtu.be/5AVu8XY5Zzw
הברוקולי מדגים היטב מהם פרקטלים:
https://youtu.be/XwWyTts06tU
כך הברוקולי גדל מהפרקטלים שלו:
https://youtu.be/CLiDcYuqT7w
גידול ואיסוף הברוקולי בשדות ארצות הברית:
https://youtu.be/kbTb3VRqZsY
וקלות העבודה אתו במטבח, כמו גם הערך התזונתי שלו, שהפכו את הברוקולי ללהיט (עברית):
https://youtu.be/6j3HpvcbimY
מהי ההיסטוריה המפחידה של תפוח האדמה?
מסתבר שתפוחי אדמה הם לא סתם אוכל, אלא ירק עם היסטוריה מרתקת, שהשפיע לא פעם על ההיסטוריה האנושית ובצורה משמעותית ביותר.
מקורו של תפוח האדמה בהרי האנדים שביבשת אמריקה. כבר האינדיאנים באמריקה, עוד לפני מאות שנים, אכלו את הירק המוזר והתייחסו אליו כמזון לא מוצלח. כשכבשו את דרום אמריקה, החליטו הספרדים במאה ה-16 להביאו בכל זאת הביתה. בספרד היו מי שהשתמשו בו, אבל הוא נחשב לירק נחות.
ההיסטוריה יודעת לספר שהאירופים, שבהדרגה נחשפו אליהם, נמנעו מתפוחי אדמה, בעיקר מסיבות של פחד ואמונות טפלות. רבים האמינו אז שאכילת תפוחי האדמה אינה בריאה. הדעה הרווחת באותם ימים הייתה שמי שיאכל מהירק הזה ילקה בצרעת, זיבה ועוד כמה מחלות איומות.
אולי קשה להאמין, אבל באותם ימים אכלו את תפוחי האדמה רק בבתי הכלא. אסירים אז הוכרחו לאכול ממה שיהפוך למרכיב חובה בחברה המערבית של ימינו, אבל באותם ימים נחשב לצרה צרורה. אגב, עוד אוכלוסיה מעניינת של צרכני תפוחי אדמה באותה תקופה הייתה החזירים, שאותם פיטמו בתפוחי אדמה ללא חשש...
אבל בשנת 1785 גילתה האצולה את התפודים והאצילים החלו לכלול אותם בהתלהבות בארוחות השחיתות שלהם. משליטים ועד לטבחי הארמונות - כולם הבינו את היתרונות העצומים שלהם.
אחד המוצלחים ב"שיווק" אכילת תפוחי האדמה היה פרידריך הגדול, מלך פרוסיה. בתרגיל שיווקי מדהים משלו, הצליח המלך להפוך את הירק השנוא והמבוזה ללהיט בקרב המוני הגרמנים וזו רק דוגמה אחת לכיבוש היבשת האירופית בידי תפוח האדמה. על הסיפור של פרידריך הגדול ותפוחי האדמה תוכלו לקרוא באאוריקה בתגית "פרידריך הגדול, תפוחי אדמה".
באמצע המאה ה-19, הכתה מחלת הכימשון בשדות תפוחי האדמה של אירלנד. תפוח האדמה היה הגידול החקלאי היחידי של אירלנד והסיבה העיקרית לגדילת האוכלוסיה בה. אבל אז התפתח שם משבר כלכלי הרסני במיוחד, כשמחלה התפשטה בגידולי תפוח האדמה. היא הובילה למה שנקרא "רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד".
תושבי אירלנד סבלו אז מרעב איום, שהוביל למותם של כמיליון אזרחים איריים. רבים מהם היגרו, כתוצאה מהרעב הגדול של משבר תפוחי האדמה, לאמריקה. ארצות הברית זכתה לשכבה אירית גדולה של אזרחים. בני משפחת קנדי, בהמשך סוג של "משפחת מלוכה אמריקאית", הם מבני המשפחות שהיגרו אז מאירלנד.
כמובן שבמאה ה-20 הפך תפוח האדמה להצלחה מסחררת. רשתות המזון המהיר גילו את הצ'יפס והם הפכו אותו לתוספת מועדפת להמבורגרים, לעוף מטוגן ולכל מה שנמכר ב-4.99 דולר. תפוחי האדמה הפכו להיות לתעשייה של עשרות מיליארדי דולרים בכל שנה. בטח לא משהו שעושה אותך חולה...
מזבל למלך - הנה תולדות תפוחי האדמה:
https://youtu.be/9ohC7Epd8J4
על ההיסטוריה האנושית ותפוחי האדמה (מתורגם):
https://youtu.be/xROmDsULcLE
כך הביא רעב תפוחי האדמה הגדול של אירלנד המוני אירים לאמריקה:
https://youtu.be/DiEQ4ZAB5NA
והמועמד לנשיאות בארה"ב דן קווייל, ששגה במילה Potato והפסיד את הנשיאות:
https://youtu.be/6tmoSGmvR1o
מהו החציל, מלך המטבח הים תיכוני?
לא רבים יודעים שמבחינה בוטנית, החציל (Eggplant) הוא לא ירק אלא פרי. זאת מכיוון שהחציל מתפתח מהפרח של הצמח שלו והוא מכיל את זרעיו.
החציל הגיע ליבשת אירופה עם סוחרים ערביים, שסחרו בו והביאו אותו מהודו. האירופאים קיבלו אותו בחשד, מכיוון שממש כמו העגבניה, הם חשדו שהוא רעיל.
בני משפחה קרובים לחציל הם הפלפל, העגבניה ותפוח האדמה - כולם חלק ממשפחת הסולניים. אבל הם קרובים רחוקים שנולדו ומקורם ביבשת אמריקה, בעוד שמקורותיו של החציל הם בהודו, שבה תורבת לראשונה, אי שם במחצית האלף הקודם. אם מחפשים עוד יותר מוקדם, ניתן למצוא שהחצילים הלא-מבוייתים נולדו ביבשת אפריקה.
במטבח החציל הוא להיט ענק, כמעט בכל מטבח שהוא מגיע אליו. הסיבה - הוא מכיל יותר מ-90% מים ולכן הוא גם נוטה לספוח אליו את הטעמים שמסביבו במאכלים השונים, יותר מאשר להשפיע בטעמו שלו. לכן, קל מאד להכין מאכלי חצילים מדהימים וטעימים להפליא!
זו אולי הסיבה שההודים כינו את החציל "באינגן", בעברית "ללא מעלות". גם התזונאים סברו בעבר שאין לו יתרונות בריאותיים. אבל בעידן הנוכחי הבינו שאם לא משליכים את קליפתו, החציל הוא בריא להפליא ומלא בחומרים מזינים ובריאים לגוף.
הנה מגדלי החצילים (עברית):
https://youtu.be/rBnSyH_s3ao
במטבח:
https://youtu.be/YreJEe_Dw8M
והסביח המפורסם של עובד, שאומר ש"לחצל זה לב המנה!" (עברית):
https://youtu.be/ZtTcWrnA5Eo
מה מלכותי בכרובית?
כרובית (Cauliflower) היא אחד מ"הפרחים האכילים", מיני מזון שהם למעשה פרחים. הירק הבריא הזה נחשב לחבר האריסטוקרטי של משפחת הכרוב. אמנם מבחינה ביולוגית קרובה הכרובית לכרוב, אבל הם עשו את דרכם אל שולחננו בנפרד.
ויש עוד הבדל ביניהם והוא קשור במבנה של הכרובית. כמו הברוקולי ועוד כמה ירקות, גם לכרובית יש פרחים בעלי צורה פרקטלית. כלומר, אם תביטו בחלק הלבן של הכרובית, תבינו שהוא בעצם פרח גדול. והפרח הזה מורכב, למעשה, מעותקים מוקטנים של עצמו. כל עותק מורכב מעותקים קטנים יותר של הפרח המקורי, וכל עותק מהקטנים מורכב מהמון עותקים קטנים נוספים. כך זה ממשיך ויורד לגדלים קטנים והולכים - כל חלק וחלק של הפרח שנביט בו בהגדלה, יהיה גם הוא דומה לצורת הפרח המקורי.
כיום נוטים לומר על הכרובית שהיא מלכה, אבל מסיבה בריאותית דווקא. מחקרים מודרניים רבים הראו שהכרובית היא סוג של "מזון על", שכן היא עוזרת לגוף בשלל משימות של שמירה והגנה על עצמו. מסיוע לגוף להילחם בתאים סרטניים, דרך סיוע בחיזוק הקיבה ועד לשיפור הלמידה, הזיכרון ותפקודי והגנה על המוח.
היא מוגשת בכל כך הרבה צורות ושילובים טעימים. מכרובית בטחינה ועד לשילוב המצוין של סלט כרובית, ברוקולי, אפונה וגזר. איכלו כרובית!
הנה הכרובית על ההיסטוריה והגידול שלה:
https://youtu.be/EM0AUU5W6iw
כך מגדלים ואוספים את הכרובית (עברית):
https://youtu.be/3k-RnD3nHvU
וההגיון הפרקטלי בכרובית:
https://youtu.be/XwWyTts06tU
מה העניין עם הזעתר?
זעתר, צתרה או אזוב מצוי (Satureja) הוא צמח ים-תיכוני, בעל עלווה שעירה, בגוון ירוק - אפרפר
הוא מאוד עמיד בתנאי הגידול השונים במזרח התיכון ואפשר למצוא אותו בקלות בטבע. בעבר נאסר לקטוף אותו בארץ, מחשש להכחדה, אך כיום האיסור בוטל.
לגידולו כצמח לא נחוץ טיפול רב. בגינה מומלץ לגזום אותו מראשי הענפים הבוגרים, מה שישמור אותו צפוף ובריא לאורך זמן ויגדיל את יופיו.
הזעתר הוא צמח יפה וגם טעים. ניתן לעשות בו שימוש רב, הן במטבח והן כצמח מרפא ברפואה העממית.
אחת הסברות היא ששם הסוג העברי, צתרה, הוא גלגול של השם זעתר. ברומא הוא שימש כסם אהבה.
#בגינה
הזעתר משתרע בגינה והטבע. יש לו עלים ארומטיים והוא פורח בקיץ, פריחה קטנטנה בגווני ורוד ולבן.
אם קוטמים אותו בקביעות הוא צומח בצמיחה בריאה ורעננה.
#מטבח
הזעתר כתבלין הוא טעים מאוד, ארומטי ומוסיף טעם ייחודי למאכלים ומאפים. זעתר רומי, בעברית צתרה ורודה, הוא משמש אחד ממרכיבי תבלין הזעתר.
במטבח משתמשים בו לסלטים, גבינות ומאכלים מהמטבח האיטלקי - לסלטים, פסטות ומאכלי בשר.
במטבח הערבי הוא נהדר עם שמן זית על גבינת הלבאנה הערבית וגם מוכרי בייגלה מרבים לצרף מעט זעתר לבייגלה טרי עם שומשום, שהם מוכרים.
גם תה זעתר מסייע נגד הצטננות ולחיזוק פעילות הלב.
#רפואה
לזעתר, הידוע גם כאזובית מצוייה, יוחסו לא מעט סגולות מרפא. מחיסון הגוף ועד לשיפור בכוח הגברא ואפילו בעזרה לחולי סוכרת.
ברפואה העממית הוא מסייע, בתור תה למשל, לסובלים מכאבי ראש, כאבי בטן, תולעים, שלשולים ובעיות במערכת העיכול.
הציטרה תסייע גם לסובלים מקשיים בדרכי הנשימה ולפי האמונה אפילו תחזק את הזיכרון. יש המשתמשים בו גם נגד כאבי שיניים ואוזניים.
הנה הזעתר בטבע וכל מה שקשור בו (עברית):
https://youtu.be/dCtln31l0fM
הציתרה הוורודה, זעתר המלכים ההיסטורי (עברית):
https://youtu.be/Xk6M5eXjVL4
ראו כמה היא יפה:
https://youtu.be/ZabXIkZXMo0
בניגוד לזעפרן היקר להחריד, הזעתר הוא התבלין הכי נפוץ באזורנו (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=11m46s&end=13m36s
כך מפיקים שמן אתרי מהזעתר הציתרה הוורודה (מתורגם):
https://youtu.be/uiMB5NGGeic
כתבת טלוויזיה על הזעתר בתרבות, במרפא ובמטבח הערבי (עברית):
https://youtu.be/wyxGG3NOa-s?long=yes
וכך תגדלו זעתר בגינה (עברית):
https://youtu.be/Jgd3GJfV9yQ?long=yes
מהו התירס ואיזו ארץ מגדלת הכי הרבה תירס?
מקורו של התירס במרכז אמריקה. רק עם גילוי יבשת אמריקה במאה ה-15 הוא הופץ ברחבי העולם. כיום התירס הוא הגידול הנפוץ ביותר בעולם, לפני החיטה והאורז.
אפשר לומר בקלות שהתירס מאכיל את העולם. מדובר באחד הגידולים החשובים בהיסטוריה של האנושות. לשדה תירס יש פי 2 או 3 יותר קלוריות מאשר בשדה חיטה בגודל זהה.
התירס מהווה מרכיב ראשון במעלה בתפריט המזון העולמי. היסטורית, כשהתירס הובא מאמריקה לעולם הישן והחלו לגדל תירס באירופה וביבשות האחרות, היצרנות עלתה באירופה וגם אוכלוסיית בני האדם באירופה החלה לגדול.
ממנו מכינים קמח תירס ושלל מוצרי מזון, מדגני בוקר ועד חטיף הפופקורן - מהחטיפים האהובים בעולם ומהיותר בריאים שבהם.
אז כאמור, בעולם מגדלים יותר תירס מאשר חיטה ואורז הנפוצים כל כך. התירס גדל גם כיום בעיקר ביבשות אמריקה, כשמובילת גידול התירס בעולם היא ארצות הברית.
למעשה, גידולי התירס של ארה"ב מהווים חצי מכלל התוצרת העולמית. בשנת 2009 היא יצרה מעל 300 מיליון טונות של תירס.
הנה קציר שדות התירס בארה"ב:
http://youtu.be/m_w1b9yKNMQ
תולדות התירס (מתורגם):
https://youtu.be/i6teBcfKpik
ההיסטוריה העתיקה של התירס:
https://youtu.be/A1FLL3HH6Tk
הכתמים האפלים בתולדות התירס:
https://youtu.be/0clTdX_JSy0
בהילוך מהיר - כך גדל התירס:
http://youtu.be/Miyjun0uD4g
וצילומים מהאוויר של שדות תירס שעוצבו כמבוך ענקי:
http://youtu.be/mn7iSZgXIqg
למה פחדו מהעגבניות בעבר?
איך שזמנים משתנים... האגדה מספרת שבשנת 1820 זכה הקולונל האמריקני רוברט ג'ונסון לשם של גיבור, רק משום שהעיז לאכול עגבניות ללא חשד ובפומבי. אם היום אנו נותנים את הקטשופ מבוסס העגבניות לכל דרדק והעגבניה היא מהבולטות בתזונת הילדים והמבוגרים כאחד, העגבניות נחשבו באותה תקופה לרעילות.
אבל הקולונל האמיץ החליט להוכיח שהעגבניות אינן מסוכנות לבני אדם. הוא התייצב למול ציבור אקראי שנאסף מולו, על מדרגות בית המשפט של העיר סיילם בניו-ג'רזי, והחל לאכול את העגבניה שבידו. הקהל ההמום הביט בו במבט ששילב הערצה, עם רחמים על מותו המתקרב. למותר לשער שמלבד כמה כתמים על חולצתו, הקולונל יצא מהסיפור עם בטן מלאה ובריאות מצוינת...
ואכן, כשהגיעה העגבניה לאירופה, הישר מיבשת אמריקה שבה היא בוייתה לראשונה, היא לא התקבלה יפה. ממש כמו את החציל, שהגיע מהודו, האירופאים קיבלו אותה בחשד. גם צבעם של השניים וגם משהו במרקם המשונה שלהם, גרמו לנוצרים של אירופה ואמריקה לחשוד שהם רעילים.
אבל העגבניה היא חלק ממשפחת הסולניים. בני משפחה נוספים מהמשפחה הזו אנו אוכלים, ביניהם החציל, הפלפל ותפוח האדמה.
אבל זה לא היה העניין היחידי שנקשר בירק הכל כך משמעותי במטבח המודרני שלנו. הן הנוצרים והן יהודים אדוקים בדתם, החרימו את העגבנייה במשך מאות שנים, משום שהאמינו גם שאכילתה מעוררת פריצוּת והתנהגות לא מוסרית. הצבע האדום, אנחנו כבר יודעים, מגרה אנשים. היו רבים שאף האמינו שהיא מכילה דם. בכל מקרה, העגבניה באדום לוהט נראתה לרבים מדי דבר מוגזם. מעניין מה היו אומרים אבותינו על הקטשופ שאנו צורכים היום בכמויות מוגזמות...
כך פחדו באירופה מהעגבניה שכשהובאה מדרום אמריקה חשבו שהיא "מרעילה":
https://youtu.be/YG3nFcN6IW8
האגדה על הקולונל האמיץ:
https://youtu.be/LGH414fye5Q
בארץ המילה העברית עגבניה עוררה מחלוקות קשות (עברית):
https://youtu.be/vRg5EVlLtZk
היום צריך להגן על העגבניות מפני וירוס שפוגע בהן קשות (עברית):
https://youtu.be/Hjdj577mzAY
הפחד ההיסטורי מהעגבנייה:
https://youtu.be/AG9Oc6TxDXU?long=yes
וכך מגדלים אותן בסרט תיעודי קצר:
https://youtu.be/VFfqgAeD5p4?long=yes
מה זה אנטיפסטי איטלקי?
אנטיפסטי (Antipasti) הוא מאכל איטלקי, בדרך כלל של ירקות אפויים בתנור. תפקיד האנטיפסטי הוא להיות מנה מקדימה, שמעוררת את החשק שלפני הפסטה.
באמצעות שפע של צבעים, טעמים וריחות, מגרה מנת האנטיפסטי את החושים ופותחת את התיאבון לפסטה, או כל מה שיבוא במנת הפרימו, המנה הראשונה, זו שלפני העיקרית.
בפרימו האיטלקית מככבת כמובן הפסטה, אבל לעיתים תהיה שם מנת אורז הריזוטו העגול או מרק טוב. אחריה תבוא המנה העיקרית, לרוב הבשר או הדג מלווה ביין ובסוף הקינוח המלווה בקפה אספרסו מריר ולעיתים כוסית של משקה חריף איטלקי - גְראפָה.
משום שהיא מקדימה את הפסטה נקראת מנת הירקות הזו "אנטיפסטי" - לפני הארוחה.
הפסטה? - לפניה!
זוהי מנה קלה להכנה שמבליטה את טעמם האמיתי של הירקות העונתיים, כל ירק בהכנה והתיבול המתאימים לו, בין אם זו אפייה קצרה בתנור, צלייה, טיגון או... כן, חליטה.
כך או כך, אין כמעט ירק שיונח בתבנית ולא ייצא נהדר. אנטיפסטי מוגש כמעט תמיד כשלצידו לחם טרי או פוקאצ'ה ואחריו מובטחת ארוחה טובה, במיוחד אם אתם באיטליה, עם יין אדום יבש ושירים נפוליטניים ברקע...
כך מכינים אנטיפסטי איטלקי על הפלנצ'ה:
https://youtu.be/4gu-bbrYHqk
מגוון אדיר של מנות אנטיפסטי איטלקיות, הכוללות לא רק ירקות:
https://youtu.be/8se3nVockaU
ולא להתבלבל עם סלט אנטיפסטי, גם הוא פותח ארוחה:
https://youtu.be/mRvX7oCRuAA
איך ארטישוק שאיננו מתוק יכול להמתיק אוכל?
ארטישוק (Artichoke) הוא ירק ירוק ומלא בעלים שצורתם גביע. הוא קרוב משפחה של החסה, החמנייה והארטישוק הירושלמי, כולם בנים למשפחת המורכבים.
הארטישוק הוא "פרח אכיל", כלומר פרח שניתן לאכול ואגב, הוא אחד הטעימים. אם היו נותנים לו לפרוח ולא קוטפים אותו, הוא היה פורח כפרח יפהפה בגווני סגול-כחול מיוחדים. הארטישוק שאנו מכירים הוא למעשה, הפרח של הצמח. לב הארטישוק הוא הניצן של הפרי ויש בו חומרים מזינים מאד. הללו גם נמצאים בקצות העלים שלו. אחרי ריכוך בבישול, הופך הארטישוק למאכל אהוב במקומות רבים בעולם.
אבל אחת התכונות המעניינות של ארטישוק היא שכל מה שאוכלים אחריו מרגיש יותר מתוק. הסיבה לכך הוא החומר המרכזי שבו, הנקרא סינארין (cynarin). החומר מגרה לנו את בלוטות הטעם וגורם להן לחוש מתיקות.
לארטישוק היסטוריה תרבותית עשירה. יש לו שמות נוספים, חלקם עתיקים כמו חרשף, חרשוף וקינרס, שם שנובע מאותו סינארין שמכיל הארטישוק. היוונים והרומאים ראו בו את ירק האהבה והאמינו בימי קדם שריבוי ארטישוקים בארוחה תעניק להם בנים זכרים.
כך מגדלים את הארטישוק:
https://youtu.be/uheQxoTVj9o
ובמטבח שלנו:
https://youtu.be/0S7UnNsjnw0
ברוקולי (Broccoli) הוא ירק עם ראשי פרחים ירוקים כהים, המסודרים בצורה שמזכירה עץ קטן. הוא קצת מזכיר קרובת משפחה שלו - הכרובית. למעשה, החלק שאנו אוכלים בברוקולי, הוא התפרחת הירוקה שלו. כן, הברוקולי הוא פרח אכיל.
אבל ברוקולי הוא גם אחת הדוגמאות היפות בטבע לפרקטלים, דברים שיש בהם דמיון עצמי. מהו דמיון עצמי? - אם תביטו היטב בברוקולי, תוכלו לראות שהוא מורכב מצורות של קונוסים (אצלנו בישראל נפוץ הזן העגול דווקא). מסתבר שאותם קונוסים בנויים על פי הגיון מתמטי מדהים שנקרא "סדרת פיבונאצ'י" (למדו על כך בהרחבה באאוריקה בתגית "סדרת פיבונאצ'י").
אבל הקונוסים שבברוקולי, חוזרים על עצמם בכל גודל בירק הזה. כל קונוס מורכב מחלקים שגם הם בצורת קונוס ובכל אחד מהם יש קונוסים קטנים וכך הלאה - הקונוסים של הברוקולי יחזרו שוב ושוב, בכל קנה מידה שנביט בו. זהו הפרקטל.
החוקרים משערים שמתי שהוא בתקופה הרומית החלו לפתח את הברוקולי, מצמח שנקרא כרוב בר. במשך מאות שנים השביחו אותו בתהליך של ברירה מלאכותית, על ידי דיכוי של התפתחות הפרחים. כך קיבל הגזע את מרב האנרגיה של הצמיחה.
רק במאה ה-16 החל הברוקולי לצאת מאיטליה למקומות אחרים באירופה, אבל הכניסה שלו למטבח האמיתי התרחשה במאה ה-20, כשהתגלו יתרונותיו התזונתיים וערכו הרפואי הרב.
מקור המלה "ברוקולי" הוא שיקוף של צורת העץ של הצמח הזה. הוא בא מהמלה הלטינית "ברקיום" שתהפוך באיטלקית ל"ברוקולו". פירושן הוא "ענף" או "זרוע".
הנה צמח וירק הברוקולי:
https://youtu.be/5AVu8XY5Zzw
הברוקולי מדגים היטב מהם פרקטלים:
https://youtu.be/XwWyTts06tU
כך הברוקולי גדל מהפרקטלים שלו:
https://youtu.be/CLiDcYuqT7w
גידול ואיסוף הברוקולי בשדות ארצות הברית:
https://youtu.be/kbTb3VRqZsY
וקלות העבודה אתו במטבח, כמו גם הערך התזונתי שלו, שהפכו את הברוקולי ללהיט (עברית):
https://youtu.be/6j3HpvcbimY
מסתבר שתפוחי אדמה הם לא סתם אוכל, אלא ירק עם היסטוריה מרתקת, שהשפיע לא פעם על ההיסטוריה האנושית ובצורה משמעותית ביותר.
מקורו של תפוח האדמה בהרי האנדים שביבשת אמריקה. כבר האינדיאנים באמריקה, עוד לפני מאות שנים, אכלו את הירק המוזר והתייחסו אליו כמזון לא מוצלח. כשכבשו את דרום אמריקה, החליטו הספרדים במאה ה-16 להביאו בכל זאת הביתה. בספרד היו מי שהשתמשו בו, אבל הוא נחשב לירק נחות.
ההיסטוריה יודעת לספר שהאירופים, שבהדרגה נחשפו אליהם, נמנעו מתפוחי אדמה, בעיקר מסיבות של פחד ואמונות טפלות. רבים האמינו אז שאכילת תפוחי האדמה אינה בריאה. הדעה הרווחת באותם ימים הייתה שמי שיאכל מהירק הזה ילקה בצרעת, זיבה ועוד כמה מחלות איומות.
אולי קשה להאמין, אבל באותם ימים אכלו את תפוחי האדמה רק בבתי הכלא. אסירים אז הוכרחו לאכול ממה שיהפוך למרכיב חובה בחברה המערבית של ימינו, אבל באותם ימים נחשב לצרה צרורה. אגב, עוד אוכלוסיה מעניינת של צרכני תפוחי אדמה באותה תקופה הייתה החזירים, שאותם פיטמו בתפוחי אדמה ללא חשש...
אבל בשנת 1785 גילתה האצולה את התפודים והאצילים החלו לכלול אותם בהתלהבות בארוחות השחיתות שלהם. משליטים ועד לטבחי הארמונות - כולם הבינו את היתרונות העצומים שלהם.
אחד המוצלחים ב"שיווק" אכילת תפוחי האדמה היה פרידריך הגדול, מלך פרוסיה. בתרגיל שיווקי מדהים משלו, הצליח המלך להפוך את הירק השנוא והמבוזה ללהיט בקרב המוני הגרמנים וזו רק דוגמה אחת לכיבוש היבשת האירופית בידי תפוח האדמה. על הסיפור של פרידריך הגדול ותפוחי האדמה תוכלו לקרוא באאוריקה בתגית "פרידריך הגדול, תפוחי אדמה".
באמצע המאה ה-19, הכתה מחלת הכימשון בשדות תפוחי האדמה של אירלנד. תפוח האדמה היה הגידול החקלאי היחידי של אירלנד והסיבה העיקרית לגדילת האוכלוסיה בה. אבל אז התפתח שם משבר כלכלי הרסני במיוחד, כשמחלה התפשטה בגידולי תפוח האדמה. היא הובילה למה שנקרא "רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד".
תושבי אירלנד סבלו אז מרעב איום, שהוביל למותם של כמיליון אזרחים איריים. רבים מהם היגרו, כתוצאה מהרעב הגדול של משבר תפוחי האדמה, לאמריקה. ארצות הברית זכתה לשכבה אירית גדולה של אזרחים. בני משפחת קנדי, בהמשך סוג של "משפחת מלוכה אמריקאית", הם מבני המשפחות שהיגרו אז מאירלנד.
כמובן שבמאה ה-20 הפך תפוח האדמה להצלחה מסחררת. רשתות המזון המהיר גילו את הצ'יפס והם הפכו אותו לתוספת מועדפת להמבורגרים, לעוף מטוגן ולכל מה שנמכר ב-4.99 דולר. תפוחי האדמה הפכו להיות לתעשייה של עשרות מיליארדי דולרים בכל שנה. בטח לא משהו שעושה אותך חולה...
מזבל למלך - הנה תולדות תפוחי האדמה:
https://youtu.be/9ohC7Epd8J4
על ההיסטוריה האנושית ותפוחי האדמה (מתורגם):
https://youtu.be/xROmDsULcLE
כך הביא רעב תפוחי האדמה הגדול של אירלנד המוני אירים לאמריקה:
https://youtu.be/DiEQ4ZAB5NA
והמועמד לנשיאות בארה"ב דן קווייל, ששגה במילה Potato והפסיד את הנשיאות:
https://youtu.be/6tmoSGmvR1o
לא רבים יודעים שמבחינה בוטנית, החציל (Eggplant) הוא לא ירק אלא פרי. זאת מכיוון שהחציל מתפתח מהפרח של הצמח שלו והוא מכיל את זרעיו.
החציל הגיע ליבשת אירופה עם סוחרים ערביים, שסחרו בו והביאו אותו מהודו. האירופאים קיבלו אותו בחשד, מכיוון שממש כמו העגבניה, הם חשדו שהוא רעיל.
בני משפחה קרובים לחציל הם הפלפל, העגבניה ותפוח האדמה - כולם חלק ממשפחת הסולניים. אבל הם קרובים רחוקים שנולדו ומקורם ביבשת אמריקה, בעוד שמקורותיו של החציל הם בהודו, שבה תורבת לראשונה, אי שם במחצית האלף הקודם. אם מחפשים עוד יותר מוקדם, ניתן למצוא שהחצילים הלא-מבוייתים נולדו ביבשת אפריקה.
במטבח החציל הוא להיט ענק, כמעט בכל מטבח שהוא מגיע אליו. הסיבה - הוא מכיל יותר מ-90% מים ולכן הוא גם נוטה לספוח אליו את הטעמים שמסביבו במאכלים השונים, יותר מאשר להשפיע בטעמו שלו. לכן, קל מאד להכין מאכלי חצילים מדהימים וטעימים להפליא!
זו אולי הסיבה שההודים כינו את החציל "באינגן", בעברית "ללא מעלות". גם התזונאים סברו בעבר שאין לו יתרונות בריאותיים. אבל בעידן הנוכחי הבינו שאם לא משליכים את קליפתו, החציל הוא בריא להפליא ומלא בחומרים מזינים ובריאים לגוף.
הנה מגדלי החצילים (עברית):
https://youtu.be/rBnSyH_s3ao
במטבח:
https://youtu.be/YreJEe_Dw8M
והסביח המפורסם של עובד, שאומר ש"לחצל זה לב המנה!" (עברית):
https://youtu.be/ZtTcWrnA5Eo
כרובית (Cauliflower) היא אחד מ"הפרחים האכילים", מיני מזון שהם למעשה פרחים. הירק הבריא הזה נחשב לחבר האריסטוקרטי של משפחת הכרוב. אמנם מבחינה ביולוגית קרובה הכרובית לכרוב, אבל הם עשו את דרכם אל שולחננו בנפרד.
ויש עוד הבדל ביניהם והוא קשור במבנה של הכרובית. כמו הברוקולי ועוד כמה ירקות, גם לכרובית יש פרחים בעלי צורה פרקטלית. כלומר, אם תביטו בחלק הלבן של הכרובית, תבינו שהוא בעצם פרח גדול. והפרח הזה מורכב, למעשה, מעותקים מוקטנים של עצמו. כל עותק מורכב מעותקים קטנים יותר של הפרח המקורי, וכל עותק מהקטנים מורכב מהמון עותקים קטנים נוספים. כך זה ממשיך ויורד לגדלים קטנים והולכים - כל חלק וחלק של הפרח שנביט בו בהגדלה, יהיה גם הוא דומה לצורת הפרח המקורי.
כיום נוטים לומר על הכרובית שהיא מלכה, אבל מסיבה בריאותית דווקא. מחקרים מודרניים רבים הראו שהכרובית היא סוג של "מזון על", שכן היא עוזרת לגוף בשלל משימות של שמירה והגנה על עצמו. מסיוע לגוף להילחם בתאים סרטניים, דרך סיוע בחיזוק הקיבה ועד לשיפור הלמידה, הזיכרון ותפקודי והגנה על המוח.
היא מוגשת בכל כך הרבה צורות ושילובים טעימים. מכרובית בטחינה ועד לשילוב המצוין של סלט כרובית, ברוקולי, אפונה וגזר. איכלו כרובית!
הנה הכרובית על ההיסטוריה והגידול שלה:
https://youtu.be/EM0AUU5W6iw
כך מגדלים ואוספים את הכרובית (עברית):
https://youtu.be/3k-RnD3nHvU
וההגיון הפרקטלי בכרובית:
https://youtu.be/XwWyTts06tU
ירקות
זעתר, צתרה או אזוב מצוי (Satureja) הוא צמח ים-תיכוני, בעל עלווה שעירה, בגוון ירוק - אפרפר
הוא מאוד עמיד בתנאי הגידול השונים במזרח התיכון ואפשר למצוא אותו בקלות בטבע. בעבר נאסר לקטוף אותו בארץ, מחשש להכחדה, אך כיום האיסור בוטל.
לגידולו כצמח לא נחוץ טיפול רב. בגינה מומלץ לגזום אותו מראשי הענפים הבוגרים, מה שישמור אותו צפוף ובריא לאורך זמן ויגדיל את יופיו.
הזעתר הוא צמח יפה וגם טעים. ניתן לעשות בו שימוש רב, הן במטבח והן כצמח מרפא ברפואה העממית.
אחת הסברות היא ששם הסוג העברי, צתרה, הוא גלגול של השם זעתר. ברומא הוא שימש כסם אהבה.
#בגינה
הזעתר משתרע בגינה והטבע. יש לו עלים ארומטיים והוא פורח בקיץ, פריחה קטנטנה בגווני ורוד ולבן.
אם קוטמים אותו בקביעות הוא צומח בצמיחה בריאה ורעננה.
#מטבח
הזעתר כתבלין הוא טעים מאוד, ארומטי ומוסיף טעם ייחודי למאכלים ומאפים. זעתר רומי, בעברית צתרה ורודה, הוא משמש אחד ממרכיבי תבלין הזעתר.
במטבח משתמשים בו לסלטים, גבינות ומאכלים מהמטבח האיטלקי - לסלטים, פסטות ומאכלי בשר.
במטבח הערבי הוא נהדר עם שמן זית על גבינת הלבאנה הערבית וגם מוכרי בייגלה מרבים לצרף מעט זעתר לבייגלה טרי עם שומשום, שהם מוכרים.
גם תה זעתר מסייע נגד הצטננות ולחיזוק פעילות הלב.
#רפואה
לזעתר, הידוע גם כאזובית מצוייה, יוחסו לא מעט סגולות מרפא. מחיסון הגוף ועד לשיפור בכוח הגברא ואפילו בעזרה לחולי סוכרת.
ברפואה העממית הוא מסייע, בתור תה למשל, לסובלים מכאבי ראש, כאבי בטן, תולעים, שלשולים ובעיות במערכת העיכול.
הציטרה תסייע גם לסובלים מקשיים בדרכי הנשימה ולפי האמונה אפילו תחזק את הזיכרון. יש המשתמשים בו גם נגד כאבי שיניים ואוזניים.
הנה הזעתר בטבע וכל מה שקשור בו (עברית):
https://youtu.be/dCtln31l0fM
הציתרה הוורודה, זעתר המלכים ההיסטורי (עברית):
https://youtu.be/Xk6M5eXjVL4
ראו כמה היא יפה:
https://youtu.be/ZabXIkZXMo0
בניגוד לזעפרן היקר להחריד, הזעתר הוא התבלין הכי נפוץ באזורנו (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=11m46s&end=13m36s
כך מפיקים שמן אתרי מהזעתר הציתרה הוורודה (מתורגם):
https://youtu.be/uiMB5NGGeic
כתבת טלוויזיה על הזעתר בתרבות, במרפא ובמטבח הערבי (עברית):
https://youtu.be/wyxGG3NOa-s?long=yes
וכך תגדלו זעתר בגינה (עברית):
https://youtu.be/Jgd3GJfV9yQ?long=yes
מקורו של התירס במרכז אמריקה. רק עם גילוי יבשת אמריקה במאה ה-15 הוא הופץ ברחבי העולם. כיום התירס הוא הגידול הנפוץ ביותר בעולם, לפני החיטה והאורז.
אפשר לומר בקלות שהתירס מאכיל את העולם. מדובר באחד הגידולים החשובים בהיסטוריה של האנושות. לשדה תירס יש פי 2 או 3 יותר קלוריות מאשר בשדה חיטה בגודל זהה.
התירס מהווה מרכיב ראשון במעלה בתפריט המזון העולמי. היסטורית, כשהתירס הובא מאמריקה לעולם הישן והחלו לגדל תירס באירופה וביבשות האחרות, היצרנות עלתה באירופה וגם אוכלוסיית בני האדם באירופה החלה לגדול.
ממנו מכינים קמח תירס ושלל מוצרי מזון, מדגני בוקר ועד חטיף הפופקורן - מהחטיפים האהובים בעולם ומהיותר בריאים שבהם.
אז כאמור, בעולם מגדלים יותר תירס מאשר חיטה ואורז הנפוצים כל כך. התירס גדל גם כיום בעיקר ביבשות אמריקה, כשמובילת גידול התירס בעולם היא ארצות הברית.
למעשה, גידולי התירס של ארה"ב מהווים חצי מכלל התוצרת העולמית. בשנת 2009 היא יצרה מעל 300 מיליון טונות של תירס.
הנה קציר שדות התירס בארה"ב:
http://youtu.be/m_w1b9yKNMQ
תולדות התירס (מתורגם):
https://youtu.be/i6teBcfKpik
ההיסטוריה העתיקה של התירס:
https://youtu.be/A1FLL3HH6Tk
הכתמים האפלים בתולדות התירס:
https://youtu.be/0clTdX_JSy0
בהילוך מהיר - כך גדל התירס:
http://youtu.be/Miyjun0uD4g
וצילומים מהאוויר של שדות תירס שעוצבו כמבוך ענקי:
http://youtu.be/mn7iSZgXIqg
איך שזמנים משתנים... האגדה מספרת שבשנת 1820 זכה הקולונל האמריקני רוברט ג'ונסון לשם של גיבור, רק משום שהעיז לאכול עגבניות ללא חשד ובפומבי. אם היום אנו נותנים את הקטשופ מבוסס העגבניות לכל דרדק והעגבניה היא מהבולטות בתזונת הילדים והמבוגרים כאחד, העגבניות נחשבו באותה תקופה לרעילות.
אבל הקולונל האמיץ החליט להוכיח שהעגבניות אינן מסוכנות לבני אדם. הוא התייצב למול ציבור אקראי שנאסף מולו, על מדרגות בית המשפט של העיר סיילם בניו-ג'רזי, והחל לאכול את העגבניה שבידו. הקהל ההמום הביט בו במבט ששילב הערצה, עם רחמים על מותו המתקרב. למותר לשער שמלבד כמה כתמים על חולצתו, הקולונל יצא מהסיפור עם בטן מלאה ובריאות מצוינת...
ואכן, כשהגיעה העגבניה לאירופה, הישר מיבשת אמריקה שבה היא בוייתה לראשונה, היא לא התקבלה יפה. ממש כמו את החציל, שהגיע מהודו, האירופאים קיבלו אותה בחשד. גם צבעם של השניים וגם משהו במרקם המשונה שלהם, גרמו לנוצרים של אירופה ואמריקה לחשוד שהם רעילים.
אבל העגבניה היא חלק ממשפחת הסולניים. בני משפחה נוספים מהמשפחה הזו אנו אוכלים, ביניהם החציל, הפלפל ותפוח האדמה.
אבל זה לא היה העניין היחידי שנקשר בירק הכל כך משמעותי במטבח המודרני שלנו. הן הנוצרים והן יהודים אדוקים בדתם, החרימו את העגבנייה במשך מאות שנים, משום שהאמינו גם שאכילתה מעוררת פריצוּת והתנהגות לא מוסרית. הצבע האדום, אנחנו כבר יודעים, מגרה אנשים. היו רבים שאף האמינו שהיא מכילה דם. בכל מקרה, העגבניה באדום לוהט נראתה לרבים מדי דבר מוגזם. מעניין מה היו אומרים אבותינו על הקטשופ שאנו צורכים היום בכמויות מוגזמות...
כך פחדו באירופה מהעגבניה שכשהובאה מדרום אמריקה חשבו שהיא "מרעילה":
https://youtu.be/YG3nFcN6IW8
האגדה על הקולונל האמיץ:
https://youtu.be/LGH414fye5Q
בארץ המילה העברית עגבניה עוררה מחלוקות קשות (עברית):
https://youtu.be/vRg5EVlLtZk
היום צריך להגן על העגבניות מפני וירוס שפוגע בהן קשות (עברית):
https://youtu.be/Hjdj577mzAY
הפחד ההיסטורי מהעגבנייה:
https://youtu.be/AG9Oc6TxDXU?long=yes
וכך מגדלים אותן בסרט תיעודי קצר:
https://youtu.be/VFfqgAeD5p4?long=yes
אנטיפסטי (Antipasti) הוא מאכל איטלקי, בדרך כלל של ירקות אפויים בתנור. תפקיד האנטיפסטי הוא להיות מנה מקדימה, שמעוררת את החשק שלפני הפסטה.
באמצעות שפע של צבעים, טעמים וריחות, מגרה מנת האנטיפסטי את החושים ופותחת את התיאבון לפסטה, או כל מה שיבוא במנת הפרימו, המנה הראשונה, זו שלפני העיקרית.
בפרימו האיטלקית מככבת כמובן הפסטה, אבל לעיתים תהיה שם מנת אורז הריזוטו העגול או מרק טוב. אחריה תבוא המנה העיקרית, לרוב הבשר או הדג מלווה ביין ובסוף הקינוח המלווה בקפה אספרסו מריר ולעיתים כוסית של משקה חריף איטלקי - גְראפָה.
משום שהיא מקדימה את הפסטה נקראת מנת הירקות הזו "אנטיפסטי" - לפני הארוחה.
הפסטה? - לפניה!
זוהי מנה קלה להכנה שמבליטה את טעמם האמיתי של הירקות העונתיים, כל ירק בהכנה והתיבול המתאימים לו, בין אם זו אפייה קצרה בתנור, צלייה, טיגון או... כן, חליטה.
כך או כך, אין כמעט ירק שיונח בתבנית ולא ייצא נהדר. אנטיפסטי מוגש כמעט תמיד כשלצידו לחם טרי או פוקאצ'ה ואחריו מובטחת ארוחה טובה, במיוחד אם אתם באיטליה, עם יין אדום יבש ושירים נפוליטניים ברקע...
כך מכינים אנטיפסטי איטלקי על הפלנצ'ה:
https://youtu.be/4gu-bbrYHqk
מגוון אדיר של מנות אנטיפסטי איטלקיות, הכוללות לא רק ירקות:
https://youtu.be/8se3nVockaU
ולא להתבלבל עם סלט אנטיפסטי, גם הוא פותח ארוחה:
https://youtu.be/mRvX7oCRuAA
ארטישוק (Artichoke) הוא ירק ירוק ומלא בעלים שצורתם גביע. הוא קרוב משפחה של החסה, החמנייה והארטישוק הירושלמי, כולם בנים למשפחת המורכבים.
הארטישוק הוא "פרח אכיל", כלומר פרח שניתן לאכול ואגב, הוא אחד הטעימים. אם היו נותנים לו לפרוח ולא קוטפים אותו, הוא היה פורח כפרח יפהפה בגווני סגול-כחול מיוחדים. הארטישוק שאנו מכירים הוא למעשה, הפרח של הצמח. לב הארטישוק הוא הניצן של הפרי ויש בו חומרים מזינים מאד. הללו גם נמצאים בקצות העלים שלו. אחרי ריכוך בבישול, הופך הארטישוק למאכל אהוב במקומות רבים בעולם.
אבל אחת התכונות המעניינות של ארטישוק היא שכל מה שאוכלים אחריו מרגיש יותר מתוק. הסיבה לכך הוא החומר המרכזי שבו, הנקרא סינארין (cynarin). החומר מגרה לנו את בלוטות הטעם וגורם להן לחוש מתיקות.
לארטישוק היסטוריה תרבותית עשירה. יש לו שמות נוספים, חלקם עתיקים כמו חרשף, חרשוף וקינרס, שם שנובע מאותו סינארין שמכיל הארטישוק. היוונים והרומאים ראו בו את ירק האהבה והאמינו בימי קדם שריבוי ארטישוקים בארוחה תעניק להם בנים זכרים.
כך מגדלים את הארטישוק:
https://youtu.be/uheQxoTVj9o
ובמטבח שלנו:
https://youtu.be/0S7UnNsjnw0
מה הפלא האבולוציוני של האבוקדו ואיך הפך ל"איט פרי" החדש?
בשנים האחרונות הוא הופך לפצצה טרנדית של פרי, בכל העולם המערבי. האָבוֹקָדוֹ (Avocado) הגיע לארץ הקודש, ארץ ישראל, בזכות הנזירים של מנזר השתקנים בלטרון.
הם אולי שתקו כהרגלם, אבל בשקט בשקט הביאו לכאן את עצי האבוקדו הראשונים ואת אחד הפירות שהגיעו לעולם מגילוי אמריקה. בחצרו של מנזר השתקנים נמצאים עד היום עצי האבוקדו מהוותיקים בישראל ואולי אף אותם העצים הראשונים ההם.
אבל לאבוקדו ייחוס הרבה יותר מסעיר. מסתבר שאבוקדו הוא בכלל שריד למהפכה אבולוציונית מסעירה. חוקרים מאוניברסיטת פלורידה מצאו שפרח האבוקדו הוא "מאובן גנטי", מה שאומר שניתן למצוא בדנ"א שלו את ההוראות הגנטיות שמצביעות על המעבר מאצטרובלים, הוריהם הקדומים של הפרחים, אל הפרחים עצמם.
גם אם האבוקדו הוא אחד מצמחי הפרחים הקדומים בעולם והגנטיקה שלו מרתקת, ההיכרות של העולם הרחב איתו היא יחסית קצרה. הוא נולד במרכז אמריקה, ככל הנראה באזור שהוא היום במקסיקו.
כשכבשו הקונקיסטדורים הספרדים את האזור, הם החלו להעבירו לאזורים אחרים שבהם שלטו. כך עבר האבוקדו בהדרגה לדרום אמריקה ומשם הוא התפשט לחקלאים באפריקה ובאזורים שונים באסיה.
מקור השם "אבוקדו" הוא בשפה האצטקית, שבה "ahuacatl" פירושו "אשך". כמובן שהדימיון בין הפרי והאשך הוא הסיבה לשם הזה, אבל המקומיים אוחזים גם באמונה שלאבוקדו יש סגולות מיניות של ממש.
מפה לשם, בשנים האחרונות הפך האבוקדו למלך הטרנדי של המטבח ובהמון מקומות בעולם. לא כדאי לשכוח גם כמה הוא פופולרי כחומר גלם, בכל מטבח אפשרי - מיפן ועד סקנדינביה, מאמריקה ועד אוסטרליה.
בספטמבר 2021 התפרסם גם מחקר שמצא שאכילת אבוקדו מסייעת להורדת שומן בטני אצל נשים, מה שנקרא כרס. אז איכלו אבוקדו ותיראו טוב!
הנה כמה עובדות מרתקות על האבוקדו:
https://youtu.be/b_-EwkaxZek
יש בו גם קצת בעיות סביבתיות (עברית):
https://youtu.be/f_PMlXqWQ7I
אז יש המגדלים אבוקדו בבית:
https://youtu.be/DrFbk-xRlH0
משתמשים בו גם לטיפוח:
https://youtu.be/ZubuSuTQQO4
קניתם אבוקדו קשה? - רככו אותו כך (עברית):
https://youtu.be/g4v-2SUO2AM
היו זמנים שבהם האבוקדו ממש הפחיד אנשים:
https://youtu.be/5hRHZEb_uXc?long=yes
וכך מגדלים אותו:
https://youtu.be/whNYlkV-TMU?long=yes
בשנים האחרונות הוא הופך לפצצה טרנדית של פרי, בכל העולם המערבי. האָבוֹקָדוֹ (Avocado) הגיע לארץ הקודש, ארץ ישראל, בזכות הנזירים של מנזר השתקנים בלטרון.
הם אולי שתקו כהרגלם, אבל בשקט בשקט הביאו לכאן את עצי האבוקדו הראשונים ואת אחד הפירות שהגיעו לעולם מגילוי אמריקה. בחצרו של מנזר השתקנים נמצאים עד היום עצי האבוקדו מהוותיקים בישראל ואולי אף אותם העצים הראשונים ההם.
אבל לאבוקדו ייחוס הרבה יותר מסעיר. מסתבר שאבוקדו הוא בכלל שריד למהפכה אבולוציונית מסעירה. חוקרים מאוניברסיטת פלורידה מצאו שפרח האבוקדו הוא "מאובן גנטי", מה שאומר שניתן למצוא בדנ"א שלו את ההוראות הגנטיות שמצביעות על המעבר מאצטרובלים, הוריהם הקדומים של הפרחים, אל הפרחים עצמם.
גם אם האבוקדו הוא אחד מצמחי הפרחים הקדומים בעולם והגנטיקה שלו מרתקת, ההיכרות של העולם הרחב איתו היא יחסית קצרה. הוא נולד במרכז אמריקה, ככל הנראה באזור שהוא היום במקסיקו.
כשכבשו הקונקיסטדורים הספרדים את האזור, הם החלו להעבירו לאזורים אחרים שבהם שלטו. כך עבר האבוקדו בהדרגה לדרום אמריקה ומשם הוא התפשט לחקלאים באפריקה ובאזורים שונים באסיה.
מקור השם "אבוקדו" הוא בשפה האצטקית, שבה "ahuacatl" פירושו "אשך". כמובן שהדימיון בין הפרי והאשך הוא הסיבה לשם הזה, אבל המקומיים אוחזים גם באמונה שלאבוקדו יש סגולות מיניות של ממש.
מפה לשם, בשנים האחרונות הפך האבוקדו למלך הטרנדי של המטבח ובהמון מקומות בעולם. לא כדאי לשכוח גם כמה הוא פופולרי כחומר גלם, בכל מטבח אפשרי - מיפן ועד סקנדינביה, מאמריקה ועד אוסטרליה.
בספטמבר 2021 התפרסם גם מחקר שמצא שאכילת אבוקדו מסייעת להורדת שומן בטני אצל נשים, מה שנקרא כרס. אז איכלו אבוקדו ותיראו טוב!
הנה כמה עובדות מרתקות על האבוקדו:
https://youtu.be/b_-EwkaxZek
יש בו גם קצת בעיות סביבתיות (עברית):
https://youtu.be/f_PMlXqWQ7I
אז יש המגדלים אבוקדו בבית:
https://youtu.be/DrFbk-xRlH0
משתמשים בו גם לטיפוח:
https://youtu.be/ZubuSuTQQO4
קניתם אבוקדו קשה? - רככו אותו כך (עברית):
https://youtu.be/g4v-2SUO2AM
היו זמנים שבהם האבוקדו ממש הפחיד אנשים:
https://youtu.be/5hRHZEb_uXc?long=yes
וכך מגדלים אותו:
https://youtu.be/whNYlkV-TMU?long=yes
מה ההיסטוריה של הכרובית שהייתה לאימפריית בריאות?
הכרובית (Cauliflower) היא אחד מסוגי הירק הבריאים ביותר וגם מקור למאכלים טעימים מאד. אבל מאיפה היא באה?
מוצאה המדויק לא ידוע בדיוק, אם כי הסברה היא שהכרובית בויתה מכרוב הבר שבאגן הים התיכון.
איכשהו השתרשה הדעה שהיא נולדה או לפחות התגלתה לראשונה באי קפריסין, אם כי הנושא רחוק מלהיות מוסכם.
כך או כך, אנשי יוון העתיקה כללו אותה בתפריט שלהם. הרומאים, שהמשיכו את המסורת הקלאסית שלהם, גם בתחום הקולינרי, אימצו לשולחנם את הפרח או הלב של הכרובית, כלומר החלק הלבן שלה.
עם הזמן החלו לצרוך אותה בהתלהבות באיטליה, לאחר שהבינו שגם העלים והגבעולים הירוקים שלה הם טעימים - גם בבישול וגם כחלק מסלט נא.
בנדידתה ההיסטורית באירופה הגיעה הכרובית במאה ה-16 לצרפת ולשולחנו של המלך לואי ה-14. היא אומצה בהתלהבות בממלכה הצרפתית וחקלאי חבל ברטאן שבצפון-מערב צרפת הפכו למומחים בגידול כרוביות.
בתחילת המאה ה-19 הגיעה הכרובית עד הודו ואז החלו לגדל שם זן של כרובית שהותאם לאקלים החם והלח של תת היבשת ההודית.
בימינו מגדלים כרובית בעיקר בשל התפרחת שלה. מבושלת או מטוגנת, כבושה, אפויה או טריה וקצוצה לתוך סלט - הכרובית היא ממלכות הבריאות של המטבח שלנו.
הנה תולדות הכרובית והגידול שלה:
https://youtu.be/EM0AUU5W6iw
הכרובית (Cauliflower) היא אחד מסוגי הירק הבריאים ביותר וגם מקור למאכלים טעימים מאד. אבל מאיפה היא באה?
מוצאה המדויק לא ידוע בדיוק, אם כי הסברה היא שהכרובית בויתה מכרוב הבר שבאגן הים התיכון.
איכשהו השתרשה הדעה שהיא נולדה או לפחות התגלתה לראשונה באי קפריסין, אם כי הנושא רחוק מלהיות מוסכם.
כך או כך, אנשי יוון העתיקה כללו אותה בתפריט שלהם. הרומאים, שהמשיכו את המסורת הקלאסית שלהם, גם בתחום הקולינרי, אימצו לשולחנם את הפרח או הלב של הכרובית, כלומר החלק הלבן שלה.
עם הזמן החלו לצרוך אותה בהתלהבות באיטליה, לאחר שהבינו שגם העלים והגבעולים הירוקים שלה הם טעימים - גם בבישול וגם כחלק מסלט נא.
בנדידתה ההיסטורית באירופה הגיעה הכרובית במאה ה-16 לצרפת ולשולחנו של המלך לואי ה-14. היא אומצה בהתלהבות בממלכה הצרפתית וחקלאי חבל ברטאן שבצפון-מערב צרפת הפכו למומחים בגידול כרוביות.
בתחילת המאה ה-19 הגיעה הכרובית עד הודו ואז החלו לגדל שם זן של כרובית שהותאם לאקלים החם והלח של תת היבשת ההודית.
בימינו מגדלים כרובית בעיקר בשל התפרחת שלה. מבושלת או מטוגנת, כבושה, אפויה או טריה וקצוצה לתוך סלט - הכרובית היא ממלכות הבריאות של המטבח שלנו.
הנה תולדות הכרובית והגידול שלה:
https://youtu.be/EM0AUU5W6iw
מה הסוד וההיסטוריה של העגבניה?
העַגְבָנִיָּה (Tomato) היא פרי מופלא. לא טעינו, כי מבחינה בוטנית נחשבת העגבניה לפרי. רק המנהג לחלק את הפירות והירקות לפי טעמם הפך אותה לירק מבחינה קולינרית. בכל מקרה, יש בעגבניה שילוב נדיר של מתיקות גדולה וחמיצות ברמה שהיא גבוהה מאשר הלימון.
צבעה המסורתי של העגבניה הוא בדרך כלל אדום. אבל בימינו, פותחו זנים חדשים במגוון רחב של צבעים, כולל זני עגבניות צהובים, כתומים, לבנים, סגולים וירוקים.
העגבנייה התגלתה עם בוא האירופאים ליבשת אמריקה. כמו תפוח האדמה, התירס ופירות וירקות אחרים, מקורה באמריקה התיכונה. כשהיא הובאה לאירופה ולאמריקה הצפונית, העגבנייה התקבלה בחשדנות, גם משום שדמתה לפרי שהיה מוכר כרעיל ומשום כך נתפסה כמסוכנת וגם משום שטענו כלפיה שהיא מעוררת פריצות. במשך מאות שנים, החרימו גם נוצרים וגם יהודים את העגבניות...
אגב, לארצות הברית ושאר צפון אמריקה הגיעה העגבניה דרך אירופה ולא ממקסיקו השכנה. את סיבוב ה-U turn המשונה הזה היא חייבת לעובדה שראשוני המתיישבים בצפון אמריקה הביאו אותה מאנגליה, ארץ שבה העגבניות סוף סוף החלו להתקבל באותה תקופה כמזון טעים ולא מסוכן.
אבל במאה ה-18 הפכה העגבנייה למאכל מקובל ונפוץ ובהמשך אף אהוב, ששימש בסלטים ובתבשילים רבים ביבשת הישנה והשמרנית. במיוחד הפכה העגבניה לבסיס של המטבח האיטלקי.
ישראל נחשבת כיום מעצמת פיתוח של זני עגבניות חדשנים, בהנדסה גנטית. גם עגבניות השרי הן פיתוח ישראלי וגם העגבניות החדשות "בטעם של פעם", שפותחו לאחרונה ושמתיקותן, כמה אירוני, משתווה למתיקות של פירות קלסיים כמו מנגו. מדוע אירוני? - כי מבחינה בוטנית באה העגבניה מהפירות ועתה חזרה אליהם גם בטעם ובקולינריה.
הנה ההיסטוריה של העגבנייה:
https://youtu.be/d9U7Y_nXLiY
תולדות העגבניה ומסעה מאמריקה לספרד ומשם לכל אירופה והעולם:
https://youtu.be/5PCZkKgmBZU
פרסומת לעגבניה הבריאה (עברית):
https://youtu.be/ZQ8fwCTSYnQ
החשש מווירוס קטלני שפוגע בעגבניות (עברית):
https://youtu.be/Hjdj577mzAY
ושיר לעגבניה ולחבריה בגינה (עברית):
https://youtu.be/juNkaITgAGY
העַגְבָנִיָּה (Tomato) היא פרי מופלא. לא טעינו, כי מבחינה בוטנית נחשבת העגבניה לפרי. רק המנהג לחלק את הפירות והירקות לפי טעמם הפך אותה לירק מבחינה קולינרית. בכל מקרה, יש בעגבניה שילוב נדיר של מתיקות גדולה וחמיצות ברמה שהיא גבוהה מאשר הלימון.
צבעה המסורתי של העגבניה הוא בדרך כלל אדום. אבל בימינו, פותחו זנים חדשים במגוון רחב של צבעים, כולל זני עגבניות צהובים, כתומים, לבנים, סגולים וירוקים.
העגבנייה התגלתה עם בוא האירופאים ליבשת אמריקה. כמו תפוח האדמה, התירס ופירות וירקות אחרים, מקורה באמריקה התיכונה. כשהיא הובאה לאירופה ולאמריקה הצפונית, העגבנייה התקבלה בחשדנות, גם משום שדמתה לפרי שהיה מוכר כרעיל ומשום כך נתפסה כמסוכנת וגם משום שטענו כלפיה שהיא מעוררת פריצות. במשך מאות שנים, החרימו גם נוצרים וגם יהודים את העגבניות...
אגב, לארצות הברית ושאר צפון אמריקה הגיעה העגבניה דרך אירופה ולא ממקסיקו השכנה. את סיבוב ה-U turn המשונה הזה היא חייבת לעובדה שראשוני המתיישבים בצפון אמריקה הביאו אותה מאנגליה, ארץ שבה העגבניות סוף סוף החלו להתקבל באותה תקופה כמזון טעים ולא מסוכן.
אבל במאה ה-18 הפכה העגבנייה למאכל מקובל ונפוץ ובהמשך אף אהוב, ששימש בסלטים ובתבשילים רבים ביבשת הישנה והשמרנית. במיוחד הפכה העגבניה לבסיס של המטבח האיטלקי.
ישראל נחשבת כיום מעצמת פיתוח של זני עגבניות חדשנים, בהנדסה גנטית. גם עגבניות השרי הן פיתוח ישראלי וגם העגבניות החדשות "בטעם של פעם", שפותחו לאחרונה ושמתיקותן, כמה אירוני, משתווה למתיקות של פירות קלסיים כמו מנגו. מדוע אירוני? - כי מבחינה בוטנית באה העגבניה מהפירות ועתה חזרה אליהם גם בטעם ובקולינריה.
הנה ההיסטוריה של העגבנייה:
https://youtu.be/d9U7Y_nXLiY
תולדות העגבניה ומסעה מאמריקה לספרד ומשם לכל אירופה והעולם:
https://youtu.be/5PCZkKgmBZU
פרסומת לעגבניה הבריאה (עברית):
https://youtu.be/ZQ8fwCTSYnQ
החשש מווירוס קטלני שפוגע בעגבניות (עברית):
https://youtu.be/Hjdj577mzAY
ושיר לעגבניה ולחבריה בגינה (עברית):
https://youtu.be/juNkaITgAGY
מי המציא את עגבניות השרי?
נתחיל בהסתייגות:
למרות הטענה הפופולארית כי עגבניות השרי הם המצאה ישראלית, טענה זו איננה מדויקת. למעשה, המקור שלהן הוא במרכז אמריקה והחל מהמאה ה-17 מופיע תיעוד של שימוש בעגבניות שרי בתרבות המערבית.
בראשית המאה ה-20 החלו עגבניות השרי להיות נפוצות בארה"ב.
שמה של עגבניית השרי ניתן לה בגלל שהיא מזכירה דובדבן, באנגלית "שרי".
זן עגבניות השרי הנפוץ בישראל הוא שפותח בישראל ורק הוא. הפיתוח שלו הוא תוצאה של 12 שנים של מחקר ופיתוח, של מדענים מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים, שנמצאת ברחובות.
זן זה נקרא טומאצ'יו (Tomaccio) והוא ככל הנראה המקור לטעות הנפוצה לפיה עגבניות השרי בכללותם הומצאו בישראל. הוא מבוסס על זני עגבניות בר שמקורם בפרו.
הזן פותח כך שיהיה עמיד לאקלים הישראלי החם. העגבניות שלו מגיעות לבשלות מהר מאוד, והתנובה שלו רבה הרבה יותר, לפחות ביחס לעגבניות רגילות.
הנה גידול עגבניות שרי בישראל:
https://www.youtube.com/watch?v=HoUYacp5p58
הילוך מהיר יפהפה של עגבניות שרי צומחות, יומיים ב-2 דקות:
https://www.youtube.com/watch?v=3OPioTP6Cx4&t=29s
נתחיל בהסתייגות:
למרות הטענה הפופולארית כי עגבניות השרי הם המצאה ישראלית, טענה זו איננה מדויקת. למעשה, המקור שלהן הוא במרכז אמריקה והחל מהמאה ה-17 מופיע תיעוד של שימוש בעגבניות שרי בתרבות המערבית.
בראשית המאה ה-20 החלו עגבניות השרי להיות נפוצות בארה"ב.
שמה של עגבניית השרי ניתן לה בגלל שהיא מזכירה דובדבן, באנגלית "שרי".
זן עגבניות השרי הנפוץ בישראל הוא שפותח בישראל ורק הוא. הפיתוח שלו הוא תוצאה של 12 שנים של מחקר ופיתוח, של מדענים מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים, שנמצאת ברחובות.
זן זה נקרא טומאצ'יו (Tomaccio) והוא ככל הנראה המקור לטעות הנפוצה לפיה עגבניות השרי בכללותם הומצאו בישראל. הוא מבוסס על זני עגבניות בר שמקורם בפרו.
הזן פותח כך שיהיה עמיד לאקלים הישראלי החם. העגבניות שלו מגיעות לבשלות מהר מאוד, והתנובה שלו רבה הרבה יותר, לפחות ביחס לעגבניות רגילות.
הנה גידול עגבניות שרי בישראל:
https://www.youtube.com/watch?v=HoUYacp5p58
הילוך מהיר יפהפה של עגבניות שרי צומחות, יומיים ב-2 דקות:
https://www.youtube.com/watch?v=3OPioTP6Cx4&t=29s
איך נולד המיתוס שאכילת גזר משפרת את הראייה?
היום כולם יודעים שמדובר במיתוס. הגזר לא משפר את הראייה שלנו. אבל מאיפה באה השמועה שכן מלכתחילה? כיצד נולדה האגדה שאכילת גזר תשפר את ראייתנו? -
ובכן, מדובר במיתוס שהתפשט בשנות ה-40 של המאה הקודמת. המקור הוא בקמפיין הטעייה שעשו הבריטים במלחמת העולם השנייה, כדי להסוות את קיומה של מערכת מכ"ם מעולה שפותחה על ידם והצליחה לזהות מטוסים גרמניים ולהפילם בכמויות. השיפור הזה בהפלות התבסס על טייס בריטי שכונה "הצלף", משום שהוא הרבה לפגוע במטוסים הגרמניים של הלופטוואפה ולא פספס.
כדי למנוע מהנאצים לרגל בכדי לגלות את סודות מערכת המכ"ם החדשנית, הפיצו בעיתונים וברדיו הבריטיים ש"הצלף" אוכל הרבה גזר, מה שמאפשר לו לראות היטב ולפגוע במטוסי האויב. מכאן גם באה ההמלצה לציבור לאכול הרבה גזר, כי אכילת גזר משפרת את הראייה של הטייסים שלהם, אז בטח תסייע גם לדורות הבאים. הנאצים התבלבלו מהמידע הזה והתחילו לאכול גזר...
הנה סיפורו של הגזר והראיה כחלק מההטעיות הצבאיות במלחמת העולם השנייה (עברית):
https://youtu.be/sGZkBj70rzQ
היום כולם יודעים שמדובר במיתוס. הגזר לא משפר את הראייה שלנו. אבל מאיפה באה השמועה שכן מלכתחילה? כיצד נולדה האגדה שאכילת גזר תשפר את ראייתנו? -
ובכן, מדובר במיתוס שהתפשט בשנות ה-40 של המאה הקודמת. המקור הוא בקמפיין הטעייה שעשו הבריטים במלחמת העולם השנייה, כדי להסוות את קיומה של מערכת מכ"ם מעולה שפותחה על ידם והצליחה לזהות מטוסים גרמניים ולהפילם בכמויות. השיפור הזה בהפלות התבסס על טייס בריטי שכונה "הצלף", משום שהוא הרבה לפגוע במטוסים הגרמניים של הלופטוואפה ולא פספס.
כדי למנוע מהנאצים לרגל בכדי לגלות את סודות מערכת המכ"ם החדשנית, הפיצו בעיתונים וברדיו הבריטיים ש"הצלף" אוכל הרבה גזר, מה שמאפשר לו לראות היטב ולפגוע במטוסי האויב. מכאן גם באה ההמלצה לציבור לאכול הרבה גזר, כי אכילת גזר משפרת את הראייה של הטייסים שלהם, אז בטח תסייע גם לדורות הבאים. הנאצים התבלבלו מהמידע הזה והתחילו לאכול גזר...
הנה סיפורו של הגזר והראיה כחלק מההטעיות הצבאיות במלחמת העולם השנייה (עברית):
https://youtu.be/sGZkBj70rzQ
מהם תולדות התירס?
רבים לא מודעים לכך שהתירס הוא הגידול הנפוץ ביותר בעולם, אפילו יותר מהחיטה והאורז הנפוצים כל כך. התירס מהווה מרכיב ראשון במעלה בתפריט המזון העולמי.
ממנו מכינים קמח תירס ושלל מוצרי מזון, מדגני בוקר ועד חטיף הפופקורן - מהחטיפים האהובים בעולם ומהיותר בריאים שבהם.
מקורו של התירס במרכז אמריקה. רק עם גילוי יבשת אמריקה במאה ה-15 הוא הועבר ליבשת אירופה וממנה הופץ באדיבות הקולוניאליזם האירופי לכל רחבי העולם.
במקומות רבים בעולם נחשב התירס למאכל רחוב פופולרי ופשוט להכנה וקמח התירס הוא מוצר יסוד בהרבה מטבחים. מגרעיני תירס עשוי הקורנפלקס, המשמש מרכיב מרכזי בארוחת הבוקר של מיליונים בעולם המערבי, במיוחד הצעירים שבהם.
באולמות הקולנוע נחשב הפופקורן, שמכינים מגרגרי התירס המופרדים ומיובשים, לחטיף בלתי נפרד מחוויית הצפייה בסרטים. למעשה, הפופקורן אהוב כל כך באולמות הקולנוע, עד שהוא הפך לסמל העולמי של המסך הגדול.
מובילת גידול התירס בעולם כיום היא ארצות הברית. גידולי התירס של ארה"ב מהווים חצי מכלל התוצרת העולמית. בשנת 2009 ארצות הברית יצרה לבדה מעל 300 מיליון טונות של תירס.
הנה ההיסטוריה של התירס (מתורגם):
https://youtu.be/i6teBcfKpik
רבים לא מודעים לכך שהתירס הוא הגידול הנפוץ ביותר בעולם, אפילו יותר מהחיטה והאורז הנפוצים כל כך. התירס מהווה מרכיב ראשון במעלה בתפריט המזון העולמי.
ממנו מכינים קמח תירס ושלל מוצרי מזון, מדגני בוקר ועד חטיף הפופקורן - מהחטיפים האהובים בעולם ומהיותר בריאים שבהם.
מקורו של התירס במרכז אמריקה. רק עם גילוי יבשת אמריקה במאה ה-15 הוא הועבר ליבשת אירופה וממנה הופץ באדיבות הקולוניאליזם האירופי לכל רחבי העולם.
במקומות רבים בעולם נחשב התירס למאכל רחוב פופולרי ופשוט להכנה וקמח התירס הוא מוצר יסוד בהרבה מטבחים. מגרעיני תירס עשוי הקורנפלקס, המשמש מרכיב מרכזי בארוחת הבוקר של מיליונים בעולם המערבי, במיוחד הצעירים שבהם.
באולמות הקולנוע נחשב הפופקורן, שמכינים מגרגרי התירס המופרדים ומיובשים, לחטיף בלתי נפרד מחוויית הצפייה בסרטים. למעשה, הפופקורן אהוב כל כך באולמות הקולנוע, עד שהוא הפך לסמל העולמי של המסך הגדול.
מובילת גידול התירס בעולם כיום היא ארצות הברית. גידולי התירס של ארה"ב מהווים חצי מכלל התוצרת העולמית. בשנת 2009 ארצות הברית יצרה לבדה מעל 300 מיליון טונות של תירס.
הנה ההיסטוריה של התירס (מתורגם):
https://youtu.be/i6teBcfKpik
איך הפך התירס למאכל רחוב פופולרי?
התירס, שמקורו במרכז אמריקה, הוא הגידול הנפוץ ביותר בעולם, לפני החיטה והאורז. זהו ירק שמהווה מרכיב חשוב ומאוד משמעותי במזון העולמי.
התירס נפוץ כיום ברחבי העולם והוא נחשב לאחד ממאכלי הרחוב האהובים ביותר. כמעט בכל ארץ ניתן לקנות אותו כמאכל רחוב, כשהוא מבושל בסיר ומוגש עטוף בעלים שלו, כשהוא צלוי על הגריל או בתור גרגרים מפוררים בכוס.
עבור מיליונים רבים של אנשים תירס חם ברחוב הוא ממאכלי הרחוב הכי נפוצים, נגישים כספית ומנחמים.
הנה תירס מורתח במים ברחוב:
https://youtu.be/ahSWl7FHpfE
באפריקה על האש:
https://youtu.be/78B0QYbPXZ4
גרגרים בפקיסטן:
https://youtu.be/Ds2kkesFBuU
באלי על הגריל:
https://youtu.be/TW5Os_vkSyI
דוכן בהודו:
https://youtu.be/wlsa9qCqwY8
בארצות הברית עם חמאה:
https://youtu.be/QbuzGC18SPk
במקסיקו חריף:
https://youtu.be/aC-U0-bJNs8
בסלט אלטה מקסיקני:
https://youtu.be/VG5lJMwjlcU
התירס, שמקורו במרכז אמריקה, הוא הגידול הנפוץ ביותר בעולם, לפני החיטה והאורז. זהו ירק שמהווה מרכיב חשוב ומאוד משמעותי במזון העולמי.
התירס נפוץ כיום ברחבי העולם והוא נחשב לאחד ממאכלי הרחוב האהובים ביותר. כמעט בכל ארץ ניתן לקנות אותו כמאכל רחוב, כשהוא מבושל בסיר ומוגש עטוף בעלים שלו, כשהוא צלוי על הגריל או בתור גרגרים מפוררים בכוס.
עבור מיליונים רבים של אנשים תירס חם ברחוב הוא ממאכלי הרחוב הכי נפוצים, נגישים כספית ומנחמים.
הנה תירס מורתח במים ברחוב:
https://youtu.be/ahSWl7FHpfE
באפריקה על האש:
https://youtu.be/78B0QYbPXZ4
גרגרים בפקיסטן:
https://youtu.be/Ds2kkesFBuU
באלי על הגריל:
https://youtu.be/TW5Os_vkSyI
דוכן בהודו:
https://youtu.be/wlsa9qCqwY8
בארצות הברית עם חמאה:
https://youtu.be/QbuzGC18SPk
במקסיקו חריף:
https://youtu.be/aC-U0-bJNs8
בסלט אלטה מקסיקני:
https://youtu.be/VG5lJMwjlcU
איך מגדלים תפוחי אדמה ובאילו צבעים?
יש בעולם כ-2000 זנים שונים של תפוחי אדמה. אם בימי קדם נטו לחשוב שתפוח האדמה לא בריא ומנעו אותו מאנשים רגילים, לטובת מאכל לאסירים ולעניים מרודים, במאה ה-20 תפוח האדמה הוא מהירקות המצליחים והמבוקשים ביותר בעולם.
הצלחתו של התפוד (קיצור של תפוח אדמה) הואץ עוד יותר, כשגילו רשתות המזון המהיר את הצ'יפס. הפריכות והטעם הנהדר שלו, הביאו את טייקוני ה"פאסט פוד" להפוך אותו לתוספת המקובלת ליד ההמבורגרים והעוף המטוגן. כך הפכו תפוחי האדמה למרכזה של תעשייה עולמית מצליחה מאד, שמגלגלת עשרות מיליארדי דולרים בשנה.
אצלנו בישראל, קשה לחשוב על ל"ג בעומר למשל, מבלי שיעלה בראשנו קומזיץ כיפי עם תפוחי אדמה לוהטים מהמדורה, מה שנקרא ביידיש "קרטושקעס".
גידול תפוחי האדמה בחקלאות מתבצע עם פקעות של תפוחי אדמה. בארץ מגדלים אותם בשתי עונות - זורעים בסתיו (בספטמבר) ובחורף (בסוף דצמבר-תחילת ינואר) ואוספים בינואר ובסוף האביב.
משך הגידול של תפוחי אדמה הוא בין 90 ל-150 יום, לפי העונה וזן תפוח האדמה.
תפוח האדמה עם הקליפה האדומה הוא הזן ההולנדי "דזירה". שיעורו הגבוה של החומר היבש שבו הוא שהופך את תפוח האדמה דזירה למתאים במיוחד להכנת צ'יפס מוצק ופריך. זן ה"אלמרה" הבהיר, לעומתו, הוא זן מעולה למחית, מה שנקרא "פירה".
כך מגדלים את תפוחי האדמה ומעט על ההיסטוריה שלהם:
https://youtu.be/lkJ0aJNzf1g
צמיחה בהילוך מהיר של תפוחי אדמה קטנים:
https://youtu.be/7FMB4FaiWTE
ומדריך על זני תפוחי האדמה (עברית):
https://youtu.be/gBoGo32ypAQ
יש בעולם כ-2000 זנים שונים של תפוחי אדמה. אם בימי קדם נטו לחשוב שתפוח האדמה לא בריא ומנעו אותו מאנשים רגילים, לטובת מאכל לאסירים ולעניים מרודים, במאה ה-20 תפוח האדמה הוא מהירקות המצליחים והמבוקשים ביותר בעולם.
הצלחתו של התפוד (קיצור של תפוח אדמה) הואץ עוד יותר, כשגילו רשתות המזון המהיר את הצ'יפס. הפריכות והטעם הנהדר שלו, הביאו את טייקוני ה"פאסט פוד" להפוך אותו לתוספת המקובלת ליד ההמבורגרים והעוף המטוגן. כך הפכו תפוחי האדמה למרכזה של תעשייה עולמית מצליחה מאד, שמגלגלת עשרות מיליארדי דולרים בשנה.
אצלנו בישראל, קשה לחשוב על ל"ג בעומר למשל, מבלי שיעלה בראשנו קומזיץ כיפי עם תפוחי אדמה לוהטים מהמדורה, מה שנקרא ביידיש "קרטושקעס".
גידול תפוחי האדמה בחקלאות מתבצע עם פקעות של תפוחי אדמה. בארץ מגדלים אותם בשתי עונות - זורעים בסתיו (בספטמבר) ובחורף (בסוף דצמבר-תחילת ינואר) ואוספים בינואר ובסוף האביב.
משך הגידול של תפוחי אדמה הוא בין 90 ל-150 יום, לפי העונה וזן תפוח האדמה.
תפוח האדמה עם הקליפה האדומה הוא הזן ההולנדי "דזירה". שיעורו הגבוה של החומר היבש שבו הוא שהופך את תפוח האדמה דזירה למתאים במיוחד להכנת צ'יפס מוצק ופריך. זן ה"אלמרה" הבהיר, לעומתו, הוא זן מעולה למחית, מה שנקרא "פירה".
כך מגדלים את תפוחי האדמה ומעט על ההיסטוריה שלהם:
https://youtu.be/lkJ0aJNzf1g
צמיחה בהילוך מהיר של תפוחי אדמה קטנים:
https://youtu.be/7FMB4FaiWTE
ומדריך על זני תפוחי האדמה (עברית):
https://youtu.be/gBoGo32ypAQ
