מהם תולדות המלפפונים?
מלפפון (Cucumber) הוא ככל הנראה הירק הכי יומיומי של רובנו בארוחת הבוקר או הערב. אין מי שלא אוכל אותו, חתוך לסלט ישראלי או פרוס לפרוסות, הן כמלפפון טרי והן כמלפפון חמוץ.
אבל לא רבים יודעים כיצד הגיע מגן העדן הפראי של הודו אל המטבח העולמי ולהפוך לאחד הירקות האהובים והנפוצים בתבל ולאורח של קבע לשולחננו במאה ה-21.
לפני יותר מ-3,000 שנה מתגלה המלפפון בג'ונגלים של צפון הודו, באזור שבין רכסי ההימלאיה המרשימים. בעמק האינדוס העתיק מתחילים בני האדם לתרבת את הצמח הפראי, שבא מצמח המשתייך למשפחת הדלועיים. חקלאי העמק הקדומים הם שהתאימו את הצמח לתנאי האקלים השונים והחלו לפתח את זני המלפפונים הראשונים.
את הפריצה העולמית של המלפפון החל המלפפון בחבל מסופוטמיה העתיק, אזור הסהר הפורה. בסביבות שנת 2,400 לפני הספירה, גילו הבבלים שהחמצת המלפפונים מאריכה את חיי המדף שלהם ואף משפרת את טעמם הרגיל.
אגב, התגלית האמיתית של החמצת המלפפונים לא רק הפכה אותם לפופולריים מאוד אלא עתידה להיות מהפכנית הרבה יותר. כי מהר מאוד החלו לשמר ולכבוש ירקות רבים אחרים, מה שיאפשר שימור ירקות עונתיים לזמן ארוך יותר וכמובן להעניק להם טעם חדש ומיוחד.
אגב, המלפפון בתקופת התנ"ך הוא לא זה שאנו מכירים, אלא סוג אחר של מלון שהוזכר כמלפפון.
מהסהר הפורה התפשטה שיטת המלפפונים החמוצים, דרך נתיבי המסחר העתיקים, כשהוא מגיע ליוון, רומא ומצרים.
במצרים העתיקה, זכו המלפפונים למעמד מיוחד. כאן הם לא רק מזון, אלא משתמשים בהם גם כתרופה ואפילו כסמל תרבותי. הערך שלהם היה כה רב, עד שהם הונצחו בציורי קיר מרהיבים במקדשים ובקברים.
הרומאים אימצו ואהבו את המלפפון עוד יותר. ברומא העתיקה כתב ההיסטוריון פליניוס הזקן (Pliny the Elder) שהקיסר טיבריוס היה כל כך מכור למלפפונים, עד שסירב לאכול ארוחה בלעדיהם. אהבת המלפפונים של הרומאים הייתה כל כך משמעותית עד שפיתחו את ה"ספקולריה" (specularia), חממות מיוחדות שאותן בנו מאבן שקופה ודקה בשם לאפיס ספקולריס ואפשרה להם לגדל אותם גם בחורף הקר.
בימי הביניים ממשיך המלפפון את מסעו המרתק, כשבמאה ה-9 הוא מגיע לגרמניה. באזור יער שפרה (Spreewald) התפתחה אז תעשייה שלמה ומסורתית של מלפפונים כבושים שקיימת ופועלת עד היום.
גם בבריטניה מאומצים המלפפונים בהתלהבות והופכים למעדן מבוקש בחצרו של המלך אדוארד השלישי (King Edward III), במאה ה-14. הבוטנאי ג'ון ג'רארד, בספרו המפורסם משנת 1597, "התולדות הכלליות של הצמחים", מתאר את המלפפון כתרופה מצוינת לבעיות עור - עובדה שהמדע המודרני מאשר כיום ומי שמניחים פרוסות מלפפון על עיניהם יודעים זאת היטב.
כיום, כשהמלפפון הוא כוכב עולמי של ממש, סין היא זו שמייצרת כשני שליש מהתוצרת העולמית. הירק הזה מככב במטבחים של כל קצוות תבל.
הסיפור של המלפפון הוא עדות מרתקת לאופן שבו צמח פשוט יכול לתפוס מקום מרכזי בחברות ותרבויות, להשפיע על מטבחים ולחבר בין אנשים מכל רחבי העולם. מהגנים העתיקים של הודו ועד למקרר שלנו, המלפפון ממשיך להיות אחד הירקות הנפוצים והבריאים שיש ומהאהובים בהיסטוריה האנושית.
המדע המודרני מגלה שוב ושוב את התכונות הרפואיות שיוחסו למלפפון לאורך ההיסטוריה, במיוחד את יכולתו להרגיע דלקות ולשפר את בריאות העור.
מלפפון (Cucumber) הוא ככל הנראה הירק הכי יומיומי של רובנו בארוחת הבוקר או הערב. אין מי שלא אוכל אותו, חתוך לסלט ישראלי או פרוס לפרוסות, הן כמלפפון טרי והן כמלפפון חמוץ.
אבל לא רבים יודעים כיצד הגיע מגן העדן הפראי של הודו אל המטבח העולמי ולהפוך לאחד הירקות האהובים והנפוצים בתבל ולאורח של קבע לשולחננו במאה ה-21.
לפני יותר מ-3,000 שנה מתגלה המלפפון בג'ונגלים של צפון הודו, באזור שבין רכסי ההימלאיה המרשימים. בעמק האינדוס העתיק מתחילים בני האדם לתרבת את הצמח הפראי, שבא מצמח המשתייך למשפחת הדלועיים. חקלאי העמק הקדומים הם שהתאימו את הצמח לתנאי האקלים השונים והחלו לפתח את זני המלפפונים הראשונים.
את הפריצה העולמית של המלפפון החל המלפפון בחבל מסופוטמיה העתיק, אזור הסהר הפורה. בסביבות שנת 2,400 לפני הספירה, גילו הבבלים שהחמצת המלפפונים מאריכה את חיי המדף שלהם ואף משפרת את טעמם הרגיל.
אגב, התגלית האמיתית של החמצת המלפפונים לא רק הפכה אותם לפופולריים מאוד אלא עתידה להיות מהפכנית הרבה יותר. כי מהר מאוד החלו לשמר ולכבוש ירקות רבים אחרים, מה שיאפשר שימור ירקות עונתיים לזמן ארוך יותר וכמובן להעניק להם טעם חדש ומיוחד.
אגב, המלפפון בתקופת התנ"ך הוא לא זה שאנו מכירים, אלא סוג אחר של מלון שהוזכר כמלפפון.
מהסהר הפורה התפשטה שיטת המלפפונים החמוצים, דרך נתיבי המסחר העתיקים, כשהוא מגיע ליוון, רומא ומצרים.
במצרים העתיקה, זכו המלפפונים למעמד מיוחד. כאן הם לא רק מזון, אלא משתמשים בהם גם כתרופה ואפילו כסמל תרבותי. הערך שלהם היה כה רב, עד שהם הונצחו בציורי קיר מרהיבים במקדשים ובקברים.
הרומאים אימצו ואהבו את המלפפון עוד יותר. ברומא העתיקה כתב ההיסטוריון פליניוס הזקן (Pliny the Elder) שהקיסר טיבריוס היה כל כך מכור למלפפונים, עד שסירב לאכול ארוחה בלעדיהם. אהבת המלפפונים של הרומאים הייתה כל כך משמעותית עד שפיתחו את ה"ספקולריה" (specularia), חממות מיוחדות שאותן בנו מאבן שקופה ודקה בשם לאפיס ספקולריס ואפשרה להם לגדל אותם גם בחורף הקר.
בימי הביניים ממשיך המלפפון את מסעו המרתק, כשבמאה ה-9 הוא מגיע לגרמניה. באזור יער שפרה (Spreewald) התפתחה אז תעשייה שלמה ומסורתית של מלפפונים כבושים שקיימת ופועלת עד היום.
גם בבריטניה מאומצים המלפפונים בהתלהבות והופכים למעדן מבוקש בחצרו של המלך אדוארד השלישי (King Edward III), במאה ה-14. הבוטנאי ג'ון ג'רארד, בספרו המפורסם משנת 1597, "התולדות הכלליות של הצמחים", מתאר את המלפפון כתרופה מצוינת לבעיות עור - עובדה שהמדע המודרני מאשר כיום ומי שמניחים פרוסות מלפפון על עיניהם יודעים זאת היטב.
כיום, כשהמלפפון הוא כוכב עולמי של ממש, סין היא זו שמייצרת כשני שליש מהתוצרת העולמית. הירק הזה מככב במטבחים של כל קצוות תבל.
הסיפור של המלפפון הוא עדות מרתקת לאופן שבו צמח פשוט יכול לתפוס מקום מרכזי בחברות ותרבויות, להשפיע על מטבחים ולחבר בין אנשים מכל רחבי העולם. מהגנים העתיקים של הודו ועד למקרר שלנו, המלפפון ממשיך להיות אחד הירקות הנפוצים והבריאים שיש ומהאהובים בהיסטוריה האנושית.
בריאות
עם תכולת מים של 95% וערכים תזונתיים חשובים כמו ויטמין K, נחושת ופוטסיום, המלפפון מוכר לא רק כמזון טעים אלא גם כירק בריא להפליא. מלפפונים הם מצננים יעילים לטיפול בבעיות עור, כולל פצעונים.
המדע המודרני מגלה שוב ושוב את התכונות הרפואיות שיוחסו למלפפון לאורך ההיסטוריה, במיוחד את יכולתו להרגיע דלקות ולשפר את בריאות העור.
