שנות ה-80 (The '80s) של המאה הקודמת היו מהתקופות המרגשות בחיבור שבין טכנולוגיה, בידור, אמנות, אופנה וכסף. אחרי גילוי הצעירים בסיקסטיז וההתרגשות של הסוונטיז, מגיע הפיצוץ הטכנולוגי שמפגיש את הטכנולוגיה עם התרבות הפופולרית.

העשור הזה הוא עידן המחשב האישי, בו אפל לוקחת את אמריקה ומשאירה למיקרוסופט את שאר העולם. זה עולם של לומדות ראשונות שמנסות ללמד תלמידים נבוכים כאילו היו כלבים לאילוף ושל מנהיגות שמנסה להוביל עולם שרוצה ללכת בעצמו ולא רוצה - לא מלחמה קרה ולא מלחמות חמות.

זה עידן המוסיקה הניידת בו הווקמן של סוני הופך לנחלת הכלל ולסמן של סגנון חיים. עולם שהבום בוקס מוציא את המוסיקה לרחובות ומביא את הצעירים להתחיל לרפרפ רגשות ומצוקות.

זה העידן של משחקי המחשב המפוקסלים והזמן של הסאונד הדיגיטלי, עם הקומפקט דיסק והטכנולוגיה הבידורית שמתחילה לפרוץ מכל כיוון.

בבוא הטכנולוגיה המתאימה, גם המוסיקה בשנות ה-80 מתקדמת לאלקטרוניקה. הסינתסייזרים משתלטים על המוסיקה, אפילו "קווין" שהתהדרו שהאלבומים שלהם נעשו בלי סינתסייזרים מתרצים באייטיז ומתקדמים אליהם. ממשק MIDI מחבר אותם למחשבים ומאפשר קומפוזיציה ועיבודים מבוססי מחשב.

הפופולרית. סגנונות חדשים כמו ניו אייג', סינת'פופ ואלקטרו פופ נולדו ולקראת אמצע העשור הופכות למוסיקת הפופ העיקרית והמצליחה.

באופנה הנשית זה העשור של הכתפיים המוגבהים בהגזמה ושל החותלות שהפכו כל נערה לרקדנית בהתהוות. בעשור הזה התסרוקות נעשות מוגזמות ומתולתלות וחולצות הטריקו יוצאות לשוק ונותנות פייט לצבעוניות של צבעי המאכל בגוונים... ובכן, המוגזמים.

זה העשור שאיש לא ישכח, כי ערוץ טלוויזיה אחד בשם MTV שינה בו את תעשיית הבידור ואוטוטו, ממש בעשור הבא, הוא עתיד לגלות שגם אותו כבר לא צריכים.


הנה הטרנדים של העשור הזה:

https://youtu.be/OWBSu-9mrRM


האסתטיקה של שנות ה-80:

https://youtu.be/TCI8lPvr6SM


הלהקות המסונתזות של הסינת'פופ:

https://youtu.be/d5XJ2GiR6Bo


התסרוקות:

https://youtu.be/GTQuVW4ZH7M


המחשבים המרתקים של האייטיז:

https://youtu.be/TXNKkx_ZcaQ


והמוסיקה של האייטיז:

https://youtu.be/Bxz6jShW-3E?long=yes

מרגרט תאצ'ר הייתה ראש ממשלת בריטניה והאשה הראשונה שנבחרה לתפקיד ראש ממשלה באירופה.

היא הנהיגה את אנגליה בין השנים 1979-1990. תאצ'ר הייתה ידועה בכינוי "אשת הברזל", שניתן לה על שום שמרגע שניצחה בקלות בבחירות 1979, היא החלישה באופן ניכר את כוחם של האיגודים המקצועיים.

לתפיסתה, אותם איגודים שיתקו את אנגליה של אותה התקופה, בשביתות רבות וממושכות וגרמו לכך שהכלכלה הבריטית התקשתה לתפקד כראוי.

שלטונה של תאצ'ר אופיין בכלכלה קפיטליסטית קיצונית, שפגעה קשות בשכבות החלשות, עניי אנגליה, שהחלישה את האיגודים המקצועיים והגדילה מאד את האבטלה והאינפלציה.

היא מכרה חברות ממשלתיות לידיים פרטיות, צמצמה את הוצאות הממשלה וניהלה מדיניות כלכלית קשוחה ומדיניות חוץ לא פחות קשוחה, גם במלחמה הקרה והן בנצחון במלחמת פוקלנד, כנגד ארגנטינה.

לאחר כמה שנים קשות, החלה כלכלת אנגליה לפרוח וה"תאצ'ריזם", המדיניות שלה, נראתה פורחת. אך את הקדנציה השלישית שלה היא סיימה בהתפטרות לאחר שכלכלת בריטניה החלה לשקוע במיתון, שהגדיל את התסיסה כנגדה.

ציטטה מעניינת של תאצ'ר היא: "בפוליטיקה, אם ברצונך שדבר מה יאמר, בקש זאת מגבר, אבל אם ברצונך שדבר יעשה, בקש זאת מאישה!".


הנה סרטון על מרגרט תאצ'ר:

http://youtu.be/rwGV2Kle9EI


כאן מתנצחת ראש הממשלה תאצ'ר עם אנשי האופוזיציה על מדיניות כלכלית (מתורגם):

http://youtu.be/fLlJoKvp2Ek


קדימון לסרט קולנוע שנעשה על "גברת הברזל" (מתורגם):

http://youtu.be/-B8DiUTpQDk


ורגעים מחייה הפוליטיים של תאצ'ר, בדיון אחרי מותה (עברית):

http://youtu.be/jCfFHJyIPEc?t=4m35s

ברייקדאנס (Breakdance), או ברייק דאנס, הוא ריקוד שנולד בתרבות השחורה של בני נוער ברחובות ניו יורק. הריקוד מתבסס על מוסיקה אלקטרונית ועל היפ הופ, בשילוב עם חריקת התקליטים הנקראת "סקראצ'ינג" (שריטה).

הסגנון נולד בשנות ה-70 של המאה הקודמת ובשנות ה-80, כשפשטו הרכבי ברייקדאנס של צעירים על כיכרות הערים הגדולות בעולם. מצוידים ב"בום בוקס" עם מוסיקה ובסים אימתניים הם החלו לרקוד, לפתח את היכולות והסגנון הפך בהדרגה לפופולארי במיוחד. הוא נולד כחלק מתרבות ההיפ הופ והיה לאחד מיסודותיה.

לריקוד הברייקדנס תנועות חדות וקטועות שיש בהן הרבה גליות זורמות ותנועות רצפה וירטואוזיות, שהושפעו מאד מהשליטה הגופנית המוחלטת של תנועות הקפואירה. גם "הליכת ירח" היא מהתנועות המוכרות של הברייק-דאנס. כשאימץ מי שכונה "מלך הפופ", מייקל ג'קסון, את "הליכת הירח" היא הפכה מוכרת בכל העולם ומזוהה איתו.

השם "ברייקדאנס" ניתן לסגנון בהיות המוסיקה הראשונית שעליה התבססו הרוקדים מבוססת על קטעים חוזרים מקטעי-מעבר ("ברייקים") מלהיטים בסגנונות פופולאריים כמו דיסקו, פאנק ורגאיי.


כיום הוא ענף אולימפי לכל דבר (עברית):

https://youtu.be/idW2LA_RbIg


ריקוד ברייקדאנס מקצועי של רקדן עם נגן מוסיקה בידו:

https://www.youtube.com/watch?v=IDtBZkfsRRw


תחרות ברייקדאנס בין כמה בחורים מצוינים, שרוקדים מעולה:

http://youtu.be/qTcXxVOM4B0


התנועות מופלאות של רקדני הברייקדאנס:

http://youtu.be/37pwbUp8t1I


כך הוא משתלב בכוריאוגרפיות מתוחכמות:

https://youtu.be/es6xywE9NP0

"אתה יכול להרגיש את זה בא באוויר הלילה?"

שיר הרוק האפי שנפתח במילים האלה, "In the Air Tonight", הוא ללא ספק אחד השירים הידועים של האייטיז. זה שיר נוגע ללב ולכאב שבאופן מפתיע גם היה לאחד השירים הגדולים של שנות ה-80.

יש בשיר הזה מעבר תופים מרתק וחדשני,שבזכותו הוא גם הפך למאסטרפיס. המעבר הזה, "רול תופים" כמו שקראו לזה פעם, מתרחש במעבר בין הבתים הפותחים, אלה עם הסינתסייזר הרך שמלווה ומכונת התופים השקטה, כמעט מטרונומית, שברקע ובין החלק הסוער, הרוקי, הקשוח בסאונד ובזעקה של הזמר.

דומה שאין חובב רוק שלא מתופף באוויר כשנשמע בשיר מעבר התופים המפורסם ביותר בתולדות הרוק. אגדה. לא פחות.

אבל השיר הזה ידוע בעוד משהו. יש בו לכאורה משהו אפל שמערב זיכרון ילדות או התבגרות קשה. לפיו, קולינס הצעיר היה עד לרצח. הוא ראה פעם כשהלך ליד הנהר אדם טובע ומתחנן להצלה. ממש מולו עמד אדם, שיכול היה להצילו ולא נקף אצבע.

קולינס, לפי הסיפור, היה עד לתקרית הזו שהיא בעצם רצח. שנים אחר כך, הוא הזמין את האיש האדיש להופעה שלו, סידר לו כרטיס בשורה הראשונה וכשהגיע לשיר הזה בהופעה, הוא שר לו בגוף שני על כך שהוא יודע שהאיש סירב לבוא לעזרתו של אדם טובע.

בום.

כי זה האינטרנט, שמישהו חשף בו את העניין, פתח את הפצע והפיץ את ההתרחשות הזו, שאיש לא יודע בדיוק כיצד היא התגלתה. השמועה תפסה, כדרכה של הרשת, גובה ובעיקר רוחב ויראלי מטורף.

הסיפור כל כך פורש כנפיים בעולם, שאפילו הראפר הנודע אמינם מזכיר אותו בלהיט ענק שלו. זה קורה בשיר הכי מצליח שלו "Stan", כשהוא פונה לזוגתו ומבקש ממנה להצילו, כשהוא טובע "כמו בשיר של פיל קולינס".

אבל הפתעה. פיל קולינס עצמו מכחיש כל קשר לסיפור הזה. בראיונות הוא מבהיר שלא היה רצח כזה ושאיש מעולם לא טבע. הכל עורבא פרח. המילים של השיר היו לדברי פיל חלק מאילתור, שירה ספונטנית מול המחשב, כשהקליט את השירה והסינתסייזר שמלווה אותה, עם מכונת התופים שברקע.

המילים האלה, שלא נכתבו, אלא הושרו אל המיקרופון ספונטנית, נולדו מהכעס של גבר שזה עתה חזר מסיבוב הופעות גדול וגילה שננטש על ידי אשתו. הן מבטאות כעס על הפרידה וכנראה גם על ההשפלה של גבר אומלל וגרוש, שאשתו עזבה את הבית.

וצריך לזכור שזה פיל קולינס, שבשלב הזה בקריירה שלו הוא אחד הזמרים המצליחים בעולם. הוא מנהיג להקת ג'נסיס המיתולוגית ומי שהפך אותה מלהקת רוק מתקדם איכותית אבל תפרנית למעצמת רוק שאין הרבה כמותה. ג'נסיס בראשותו היא מפעל רוק, תאגיד עם הכנסות כספיות ענקיות, המוני עובדים והצלחה מסחרית מטורפת.

וכך, יוצא ש"In the Air Tonight" הוא לא רק אחד הלהיטים שבאלבום. הוא השיר הכי מצליח מביניהם, שיר רגשי שמגלה לפיל מה עובד במכירות ובכך הופך לאחד המנועים להצלחתו העתידית של קולינס, גם כזמר סולן וכותב, שיודע להנפיק בלדות פוצעות לב ונמכרות היטב.

אז רצח לא היה שם, אבל כסף היה גם היה - והמון.


הנה השיר בהופעה:

https://youtu.be/IeDMnyQzS88


הסיפור של השיר:

https://youtu.be/Nw4LrjTIVvc


עוד מהסיפור:

https://youtu.be/k05t7GhvMW0


וקולינס מספר על הרצח בראיון טלוויזיה:

https://youtu.be/kLRy_RkoTKA

עיצוב בעולם המחשבים של שנות ה-80 היה עניין מאד בעייתי. היו יצרנים שהעיזו לעצב עם דמיון ויצירתיות ויצרו מחשבים שנראו אחרת. אבל מסיבה לא ברורה, כל מי מהם שלא קראו להם סטיב ג'ובס פשוט נכחדו.

בין כל המחשבים הייתה חברה שהציגה מראה עיצובי מרהיב ומפתיע. לא קראו לה Apple והיא גם לא הייתה אמריקאית. זה היה היצרן ההולנדי הולבורן, שהמחשבים שלו היו כמו שנהגו לומר באותו עשור... "מדליקים"!

מחשב ההולבורן החייזרי יוצר בעיר ההולנדית הולטן (Holten), אבל נראה כאילו הוא יצא מסרט סיינס פיקשן או מסדרת טלוויזיה של מדע בדיוני.

זוקף את ראשו המסכי למעלה ומביט במשתמש בו בתימהון, המחשב הזה היה ונותר המחשב התיאטרלי ביותר בתולדות המחשוב. היו לו 64k של זכרון RAM וכונן קשיח וגוף בגודל שהגיע לממדים של מקרר.

אז הולבורן שרדה בקושי 4 שנים, עד שפשטה רגל בנחשול של מחשבי ה-IBM PC שלקחו השוק מבלי למצמץ, אבל לתקופה מוגבלת גם הם. כי את העשור הזה ניצחו דווקא החקיינים המשעממים, אלה עם תואמי ה-IBM הזולים מהמזרח הרחוק, שהקפידו להיראות אותו דבר, ולא פחות שעממו מההשראה שלהם בחברת IBM, שהרגה את הקסם של ההולבורן.

אז כן, הולבורן, שעוצב בידי H.M. Polack, מונצח אמנם בבית הקברות של העיצוב, אבל עדיין - בסוף ואחרי הרבה הרפתקאות, מי שניצחה את עולם הטכנולוגיה היא פיית העיצוב של עולם המיחשוב ההוא ומי שתהפוך במילניום החדש גם לחברה העסקית הכי מצליחה בהיסטוריה, חברת Apple.


הנה קיצור סיפורו של מחשב ההולבורן, מוביל המחשבים המוזרים של האייטיז:

https://youtu.be/TXNKkx_ZcaQ


מחשב הולבורן 6100 במשרד:

https://youtu.be/H-xoC5zRjjE


הפעלה ראשונה אחרי 30 שנה:

https://youtu.be/ni7wvCmHqaU


וגם כאן:

https://youtu.be/bb4ojjqBlKY

יאפים (Yuppies) הוא הכינוי של צעירים עירוניים ומשכילים. הכינוי הוצמד בשנות ה-80 לצעירים מהמעמד הבינוני-גבוה, בשנות בגילאי 20-30, תושבי הערים הגדולות, שהיו משכילים ובעלי מקצועות חופשיים או מקצועות הצווארון הלבן. היה זה העיתונאי דייוויד ברוקס שכינה את היאפים לראשונה "בוהמיינים בורגנים"...

אנשי מקצוע הצעירים והעירוניים זכו לכינוי זה בתחילת שנות השמונים במאמר של עיתונאי בשם דן רוטנברג במגזין בשיקגו, המונח הלך ותפס, במיוחד כשיצא הספר "המדריך ליאפי" בתחילת 1983 וכשגארי הארט, מועמד לנשיאות ארצות הברית, זכה לכינוי "המועמד היאפי".

ב-1985 כבר החלו יאפים באמריקה להסתייג מהכינוי ובקרב רבים הוא הפך לבעל אסוציאציות שליליות - סמל לאנשים המרוכזים בעצמם וברמת חייהם ואף אטומים לבעיות של אחרים בחברה.

ואגב, היאפים זכו אפילו למחלה... זה קרה כשתסמונת העייפות הכרונית כונתה בציבור "מחלת היאפים", זאת על אף שהם ממש לא היו העיקריים שבנפגעי התסמונת.


הנה היאפים:

https://youtu.be/UqTOZ3sCt_0


כתבה משנות ה-80 על יאפים:

https://youtu.be/CpRYHkXTB6I


קדימון הסרט "וול סטריט" שהציג יאפים שהם סוחרי מניות ורודפי בצע בשנות ה-80:

https://youtu.be/FCctqbRrsBQ


ובסרט "מועדון קרב" זונח יאפי מפוכח את החומרנות של חיי היאפים:

https://youtu.be/J8FRBYOFu2w


סרט קצר על שני היפים שהפכו ליאפים וחולמים לנצח את גוגל:

https://youtu.be/x7R5u1Aa_dw


ובחיוך, מה קורה לאדם שהיה בתרדמת וכשהתעורר גילה שכל העולם מלא ביאפים:

https://youtu.be/Db4VGbK3vws

אי שם בשנות ה-80 היה המשקה הלוהט ביותר מים שעורבבו עם אבקה "בטעם תפוזים" או בטעמי פירות, שכל קשר בינם לבין הפרי היה כמובן מקרי.

קראו לו זיפ, מפני שההכנה שלו הייתה מהירה. פשוט נוטלים מהאבקה הצבעונית, בעזרת כפית המדידה מהפלסטיק שהייתה בתוך הקופסה, מכניסים לכוס של מים קרים ומערבבים...

הזיפ הומצא על ידי חוקרי חברת המזון ג'נרל פודס. במשך שנים הם ניסו לפתח תחליף אבקתי למיץ התפוזים הטרי. הכישלון היה מוחלט והטעם של כל מה שרקחו היה מר וממש לא טעים. הם הצליחו לעשות זאת, רק משהחליטו לוותר על המינרלים והוויטמינים הבריאים שבמיץ התפוזים ולייצר פשוט משקה עם טעם טוב.

לא צריך כמובן להיסחף. הטעם של משקה ה"זיפ" היה סביר, הבריאות לא משהו כנראה, כי מרוב צבעי מאכל מסרטנים וכימיקלים לא ראו שם את הפרי או בדל של משהו שמזכיר דבר טבעי. עם הזמן המשקה הכימי הזה הלך ונעלם, בין השאר לטובת משקאות הנקטר שהלכו ותפסו פופולאריות, גם אם היו עמוסי סוכר ולא הרבה יותר בריאים ממנו.

הליצנים אמרו אז שלא סתם נמכר משקה ה"זיפ" בקופסת פח כי זה מה שהוא שווה. אחרים כינו אותו "אבקת סרטן", אבל השגעון היה מוחלט. בשיא ההצלחה, בשנות ה-80, נמכרו בארץ מעל 1200 טונות של אבקת משקה ה"זיפ" בשנה ולהנאת החיילים, אפילו למנות הקרב בצה"ל הכניסו אותו...

משקה ה"זיפ" נמכר בטעמים כמו תפוזים, אשכוליות, מנגו, לימונים, תפוחים ואיך לא -פטל. אבל זיפ התפוזים היה הפופולארי ביותר והבדחנים היו אומרים שהוא קוטל חרקים מצוין...


הנה פרסומת מיתולוגית למשקה, ששאלה "איזה זיפ שותים היום":

https://youtu.be/nRMiLtyBil4

מה קרה במלחמת פוקלנד?


זו הייתה מלחמת התהילה בגרוש של בריטניה. כנראה שמעולם לא זכה מנהיג בכל כך הרבה תמורת כל כך מעט מאמץ ודם. ב-2 באפריל 1982, יום אחרי יום המתיחות הבינלאומי של הראשון לאפריל, פשטו כוחות ארגנטינה על ארכיפלג האיים פוקלנד, שנמצא 480 קילומטרים מחופי דרום אמריקה. בריטניה ששלטה באיים מזה 150 שנה, עוד מזמן האימפריה שהיא הייתה, הזדקפה על שתי רגליה ופרצה מלחמת פוקלנד.

הכת הצבאית הדיקטטורית ששלטה אז בארגנטינה, בראשות אחד, גנרל גלטיירי, עמדה בראש משטר מבוזה ומבודד והחליטה להשיב לארגנטינה את כבודה ואת איי המלווינאס, שמם בארגנטינה של האיים שלה מהעבר. הלחימה לוותה בעיקר בהטבעת משחתות, ספינות מלחמה של שני הצדדים ובלוחמת קרקע של הצבא הבריטי בכוחות ארגנטינה. זה לקח לבריטניה חודשיים וחצי לכבוש את הבירה סטנלי ולהשיב לעצמה את השליטה ב-776 האיים של פוקלנד.

מספר ההרוגים של הארגנטינאים היה יותר מכפול והצבא שלהם פשוט נס מהחיילים הבריטיים. ההשפלה של שלטון הגנרלים בארגנטינה הייתה גדולה ודי מהר אחרי התבוסה הוא קרס סופית.

בממלכה המאוחדת זכתה ראש ממשלת בריטניה, "גברת הברזל" מרגרט תאצ'ר, בבחירות ובתהילה גדולה. דמיינו את הכבוד - ראש הממשלה האישה שניצחה את הגנרלים כולם..

אבל המשפט הכי חד ומבריק נאמר 4 שנים אחרי המלחמה, על ידי הסופר הארגנטינאי הדגול חוזה לואיס בורחס, שהעיר ביובש ש"מלחמת פוקלנד הייתה כמו ריב של שני קירחים על מסרק.. "


הנה סיפורה של מלחמת פוקלנד (עברית):

https://youtu.be/dYwHF_195Xg?t=10m56s


וגם היום צף נושא האיים ומעיב על יחסי המדינות (עברית):

https://youtu.be/nPCtZVokePw

פעם הייתה חברת קומודור יצרנית המחשבים האישיים המצליחה ביותר בעולם. המחשבים שהיא יצרה, במיוחד מחשב הקומודור 64 (Commodore 64) נמכרו כמו לחמניות טריות.

מחשבי קומודור היו פופולאריים בעולם ונמכרו במיליוני יחידות, הצלחה בולטת מאד באותה תקופה. בישראל הם בלטו במיוחד בשיווק המרשים שלהם, במחיר הזול יחסית ובתפוצה הגדולה שלהם. רבים הכירו את עולם המחשבים בזכות הקומודור מדגם ה-64 שקיבלו או רכשו אז. המחשב הזה שיצא ב-1982 מכר אז 17 מיליון יחידות.

שוק המשחקים, התוכנות והציוד ההיקפי של מחשבי הקומודור, היה ענקי ותוסס. היו להם שלל אביזרי הרחבה שאפשרו להתאימם לצרכי המשתמש.

כמו מרבית המחשבים באותה תקופה, גם הם לא הגיעו עם מסך משלהם, אלא חוברו לטלוויזיה הביתית דרך שקע האנטנה. בכך הם הזכירו יותר קונסולות משחק כמו האטארי ופחות את המחשבים האישיים שיבואו אחריהם, כמו מחשב האפל ומחשב הפיסי ובמיוחד מחשב המקינטוש, שיכלול את המסך בתוך מארז המחשב.

גורלו של המחשב החזק שנולד אחרי ה-64, כבר היה שונה. לרוע מזלו, יצא הקומודור 128 לשוק במקביל למחשבי ה-PC של יבמ שהפכו להצלחה מסחררת. מצוידים במערכת ההפעלה "החדשנית" של מיקרוסופט, DOS, השתלטו מחשבי הפיסי ותואמיהם מטאייוון במהירות על עולם המחשבים האישיים. חברת קומודור ראתה בעיניים כלות כיצד הולך ועובר שוק המחשבים, שבו שלטה, לידיים אחרות. די מהר היא נעלמה מהמפה, ביחד עם יצרנים אחרים שהתעקשו להצמד למערכות הפעלה זניחות.

לא מעט מהיזמים ומהנדסי המחשבים הידועים בעולם החלו את דרכם בתור מתכנתי וחובבי קומודור. רבים זוכרים לו חסד נעורים ויצרו לו תוכנות אמולציה, המאפשרות להפעיל את התוכנות שלו על מחשבי פיסי רגילים ולהנות מהזכרונות של הקומודור 64 עם הפיקסלים של פעם.


הנה מחשב הקומודור שהצליח בתחילת שנות ה-80:

http://youtu.be/hx2xb_lD92g?t=2m33s&end=4m43s


יש מי שמשתמשים בו גם ב-2015:

http://youtu.be/cra25jlgyeQ


הנה מייקרית שבנתה ממחשב קומודור 64 כלי נגינה שמשלב באס עם אלקטרוניקה:

http://youtu.be/_kDhpFaf4EY

בעידן האינטרנט לא חשוב מה קרה בך כאתר, האם אתה היסטורי או טבעי, מיוחד או סתמי - אם אתה מצטלם היטב, אתה מלך הרשת. כך הפך אתר נטוש בסן-זאי שבטייוואן, מקום המזכיר מושבת חלל בדיונית, עם מבנים חייזריים לאחד האתרים הנטושים המצוטטים ברשת.

סיפורו של כפר הפודים של סן זאי (San-Zhi Pod Village) הוא אולי פחות מסעיר. מדובר באתר נופש נטוש ומסתורי, גם עבור המקומיים. הכפר בעל המראה של מושבת החלל נבנה במקור כאתר נופש לעשירים. זה היה בתחילת שנות ה-80, תקופה שבה הפכה מדינת האי הקטנטנה במזרח אסיה למקום לוהט. עם כלכלה מצוינת וצומחת באופן חריג, החלו רבים ליזום עסקים חדשים ויצירתיים.

כך נבנה אתר הנופש העתידני בשביל עשירי טייוואן החדשים. אולם כבר בתקות הבנייה קיבל המקום חשיפה תקשורתית שלילית, בשל סדרת תאונות מוזרות שסיבותיהן היו מסתוריות. תושבי האזור החלו להפיץ שמועות שהמקום רדוף ברוחות הפועלים שאיבדו חייהם בו.

כך ננטש המקום והמבנים החלליים נזנחו כל האזור הפך לעיירת רפאים. את סיבת הנטישה הוודאית איש לא יודע אך במרוצת השנים, נפוצו סיפורים והשערות נוספות לגבי הנסיבות שהובילו לעזיבת המקום כך. ענן המסתורין שמעולם לא הופג הפך את המקום ליעד מסקרן לסוג אחר של תיירות - אנשים המחפשים מקומות נטושים ומסתוריים משהו.


הנה מצגת וידאו עם תמונות וסיפור המקום העזוב:

https://youtu.be/9YiLVUzXu08


בואו לשוטט בכפר הפודים של טאיוון:

https://youtu.be/-DDScZhUw2k?long=yes

בשנת 1979 הפיקה חברת קלפים יפאנית, שרצתה להרחיב את הפעילות העסקית שלה לתחום משחקי הווידאו, את המשחק "רדאר סקופ". אבל המשחק נכשל במערב ומכונות המשחק הרבות שיוצרו ונשלחו לשם נתקעו אצל היצרן ואיש לא רצה בהן. מפתח משחקים צעיר בשם שיגרו מיאמוטו, קיבל משימה מהנהלת החברה - לפתח משחק חדש למכונות הללו, כדי שניתן יהיה למכור אותן. בתוך שנתיים הוא אכן פיתח עם צוותו את המשחק "דונקי קונג" (Donkey Kong).

"דונקי קונג" היה פריצת דרך של ממש בתחומים כמו גרפיקת המשחקים שלו, סיפור מסגרת שבו יש קטעי סיפור המוצגים באנימציה, תכנון שלבי המשחק המרובים ושימוש בסצנות ביניים עם איורים בסגנון קומיקס, לצורך קידום העלילה. רבים רואים בו את משחק הפלטפורמה האמיתי הראשון.

כשדונקי קונג יצא, קידמה את פניו תביעה של אולפני יוניברסל נגד נינטנדו, על הפרת הסימן הרשום "קינג קונג". התביעה, שנדחתה על ידי בית המשפט, תרמה לפרסומו של המשחק המוצלח. למעשה, הוא היה כל כך מוצלח, עד שכבר בשנה הראשונה נמכר יותר מ-60 אלף מכונות משחקים בעולם כולו. דונקי קונג הפך לאחד ממשחקי הווידאו הנמכרים בכל הזמנים. הוא ביסס את מעמדה של נינטנדו בשנות ה-80 וה-90, כמובילת השוק העולמי של משחקי הווידאו הביתיים.

גיבור המשחק הוא ג'אמפ, נגר שמחלץ את חברתו החטופה מידיה של דונקי קונג, גורילה עצבנית שמשליכה כל הזמן חפצים לעברו. ההשראה הייתה סיפורי פופאיי וברוטוס וכמובן הגורילה הקולנועית קינג קונג. באמריקה, אגב, יקראו לג'אמפ בשם "מריו" וצבעי בגדיו ישונו מעט. אחר כך הוא יהפוך לכוכב-על בתחום משחקי הארקייד, בסדרה המיתולוגית של "סופר מריו".


הנה המשחק המקורי של מכונות הארקייד:

http://youtu.be/P2Lrm-zIx7E


ההיסטוריה של דונקי קונג:

https://youtu.be/Zv-i9DS7zM0


והמשחק למחשב דונקי קונג:

http://youtu.be/EhFV5-qbbIw

במוסיקת רוק בשנות ה-80 הפך סגנון המטאל רוק (Metal Rock), סוד של רוק כבד, לסגנון המוסיקלי המצליח והשולט ביותר. הוא נולד מסגנון ה"הבי מטאל" של שנות ה-60 וה-70, שהוא עצמו היה חלק מהרוק הכבד.

מוסיקת הבי מטאל (heavy metal), בעברית "מתכת כבדה" ולא פעם מטאל, הוא זרם מוסיקלי, שהתפתח בסוף שנות ה-60 באנגליה. הוא התאפיין במקצב אגרסיבי, נגינה רועשת ומהירה מאוד, נגינת גיטרה חשמלית עתירת דיסטורשן ואפקטים ובנגינת סולו גיטרות חשמליות ארוכים ווירטואוזיים.

תכני השירים בהבי מטאל הם בדרך כלל אפלים.

מקורותיו של ההבי מטאל הם מוסיקת הרוק, הבלוז והפרוגרסיב - הרוק המתקדם. הוא נולד עם להקות רוק אנגליות שהידועות בהן היו לד זפלין, דיפ פרפל ובלאק סבאת'.

בשנות ה-70 פרץ סגנון המטאל גם לארצות הברית ולגרמניה, והפך לזרם מרכזי ומצליח ברוק. סביבו התפתחה תרבות מעריצים וההצלחה הייתה אז גדולה מאד. בשנות ה-80 התרכזה הפעילות באזור שנקרא "סאנסט סטריפ". במהלך שנות התשעים נדחק המטאל לשוליים ואת מירב המקום תפסו סגנונות קיצוניים יותר מהסגנונות המקוריים, כמו בלאק מטאל ודת' מטאל.


הנה מוסיקת המטאל ששלטה ברוק של שנות השמונים:

https://youtu.be/AUrHVWa3s2Y


הגיטרה והדיסטורשן בהבי-מטאל היו מדויקים וחדים להפליא:

https://youtu.be/vY2l3KV7zsU


להקות המטאל הטובות ביותר:

https://youtu.be/shv-BIDfr98


כך נשמעים ההבדלים בין הגיטרות של המטאל לעומת הפאנק:

https://youtu.be/U3LgSMFkAi0

באטמוספרה של כדור יש שכבה של גז אוזון. עוביה של שכבת גז האוזון שמגינה על כדור הארץ הוא כ-22 קילומטרים. בזכות שכבת האוזון יצאו בעלי חיים מהימים והאוקיינוסים אל פני האדמה והחלו לחיות גם על היבשה. שכבת האוזון מונעת חדירה של קרני UV, קרניים אולטרה-סגולות שמזיקות לחי ולצמחיה בכדור הארץ. כמובן שפגיעה בה תפגע בצמחים ובבעלי החיים שעל כדור הארץ, כולל בבני האדם.

בשנת 1985 התגלה שבמאה ה-20 נוצר בשכבת האוזון חור, שהתגלה מעל הקטבים, הן הקוטב הצפוני והן הקוטב הדרומי. המדענים הזהירו שחור זה מזיק לבריאות האדם, במיוחד במערכות החיסוניות שלנו, בגרימת סרטן העור ובנזקים לראייה. פגיעה חמורה לא פחות הוא רושם בצומח ובחי.

בשנת 1987 נחתמה אמנה בינלאומית בשם "פרוטוקול מונטריאול", שבה חתמו רוב המדינות המתועשות על הפסקת השימוש בחומרים שפוגעים באוזון. בעקבותיה יצאו משימוש גזים מסוג פריאון, שהיו גורמים ראשיים בפגיעה באוזון ושימשו בתרסיסים (ספריי), מזגנים ומקררים.

מאז הולך ומשתקם לאיטו החור באוזון, כשהשכבות העליונות של האוזון משתקמות מהר יותר, בעוד שהשכבות התחתונות משתקמות לאט יותר, בשל ההתחממות הגלובלית.

התקווה היא שעד 2050 או מעט אחר-כך, יחזור המצב של האוזון למצבו בשנות ה-80 של המאה הקודמת. אך כבר עכשיו ברור שהמאבק לתיקון החור באוזון הוא הצלחה אנושית חשובה ומעוררת השראה.


הנה החור באוזון ותחזיות להקטנתו ככל שנקפיד על התנהגות נאותה:

https://youtu.be/qUfVMogIdr8


ההסבר הכימי המפורט של הפגיעה בשכבת אוזון:

https://youtu.be/k2kpz_8ntJY


הסבר של החור באוזון:

https://youtu.be/sB5Sm0-MT1M


והרצאת טד על הצלחת המאבק לתיקון החור שנפער בשכבת האוזון (מתורגם):

https://youtu.be/08z_xW-szwM?long=yes

הכל החל כששני מוסיקאים ניהלו רומן, הרחק מעיני התקשורת והפפראצי. זה בטח לא היה הופך לסיפור, אלמלא שניהם כתבו ביחד גם שיר מצוין. השיר "Our Lips Are Sealed" הפך ללהיט ענקי בכל העולם ונחשב על ידי מגזין המוסיקה החשוב “Rolling Stone” לאחד מ-100 השירים הגדולים בכל הזמנים. אבל מה שיותר מוזר הוא איך התפרסם השיר ומה התגלגל איתו מאז.

"שפתינו חתומות" נכתב ביחד על ידי האוהבים הזמניים, גיטריסטית להקת הגו-גוז ג’יין וידלין וסולן להקת ה-“Fun Boy Three” (משהו כמו "שלישיית המכייפים”) טרי הול. הוא ללא ספק שיר עם לחן מאד מעניין וטקסט לא-סתמי לחלוטין, שייצג גם את השפתיים החתומות, ביטוי שבאנגלית מדגיש סודיות.

כשלהקת ה”הגו-גוז", הלהקה של ג'יין וידלין, הוציאו אותו בשנת 1981, הם הפכו אותו ללהיט פופי עצום בארצות הברית והעולם. בבריטניה, לעומת זאת, הוא הגיע למקום נמוך במצעדי המכירות.

כששנתיים אחר-כך הוציאה אותו הלהקה של השותף השני לכתיבת השיר, טרי הול, להקת ה”פאן בוי ט’רי” לרדיו, בתור שיר מעט אפלולי בסגנון ה”ניו-ווייב”, הוא הפך ללהיט עצום גם בבריטניה. זה היה מקרה קלאסי של חלוקת העולם לשניים: הלהקה של כותב אחד זכתה בבית הבריטי, בעוד הלהקה של שותפתו לכתיבת הלהיט “הסתפקה" בשאר העולם..


דעתכם שלכם:
==========
ואתם, איזה ביצוע אתם אוהבים?


הנה השיר בביצוע הגו-גוז:

https://youtu.be/r3kQlzOi27M


הנה הביצוע של “Fun Boy Three”:

https://youtu.be/rqQT3oKA3v8


סיפור המעשה:

https://youtu.be/JvXJKxYjXYA


והנה קאבר, ביצוע חדש יותר של השיר:

https://youtu.be/W518NGwyzV8

טכנו (Techno) הוא סגנון של מוסיקה אלקטרונית שהתפתח בתחילת שנות ה-80 בעיר האמריקאית דטרויט שבמישיגן. הטכנו מנוגן בדרך כלל במקצב של 4/4 ולרוב במהירות של 130 BPM ומעלה. קטעי טכנו התבססו בדרך כלל על סינטיסייזרים, תופים ואפקטים קוליים. לא פעם מובלטים בקטעי טכנו מנגינות וקווי באס, שתופסים את האוזן.

כשנולד סגנון הטכנו הוא היה סוג של היתוך בין המוסיקה האלקטרונית האירופאית והגל החדש לבין סגנונות אמריקאיים ובמיוחד מוסיקה שחורה כמו פאנק, אלקטרו, האוס בסגנון שיקאגו והג'אז האלקטרוני. הוא גם הושפע מסגנונות פוטוריסטים (עתידניים), שהתפתחו בארצות הברית המתועשת, בשנים שלאחר סיום המלחמה הקרה.

מי שנחשב לחלוץ סגנון הטכנו הוא האמן חואן אטקינס והרכבו Cybotron. בקטע פורץ הדרך Clear מתוך מה שנחשב לאלבום הבכיר של הטכנו המוקדם Enter.

בשנות ה-90 הגיע הטכנו להצלחה עולמית כשבמשך העשור כולו הגיעה הפופולריות שלו באירופה לשיא. כיום הוא פופולארי בעיקר במזרח אירופה, במיוחד ברוסיה ופולין, בעוד שבשאר העולם דעכה הפופולאריות של הטכנו לחלוטין.


הנה הלהיט הגדול של מוסיקת הטכנו "מהי אהבה?":

https://youtu.be/HEXWRTEbj1I


חואן אטקינס, חלוץ הטכנו:

https://youtu.be/N7Ufsk-lx48


אלה השיטות שבהן יצרו טכנו ב-1994:

https://youtu.be/QfhVbHj4mPs


רמיקס של די ג'יי טד סטיבנס:

https://youtu.be/EtOoQFa5ug8


כך תעשו קטע טכנו עם סימפולים?

https://youtu.be/rlicX-Ao7u8


והטכנו של דטרויט בסרט תיעודי:

https://youtu.be/a2gr73FQ9-s?long=yes

המשחק "פולשי החלל" (Space Invaders), או "פולשים מהחלל", נחשב לאבי משחקי היריות. המשחק, שנוצר בשנת 1978, היה מראשוני המשחקים בסגנון הירי (shoot-em-up) ואחד המשחקים האהובים של שנות ה-80.

מטרתו המשחק "פולשי החלל" היא לשמור על הכוכב ולהגן על התושבים מהחייזרים הזזים ומתקרבים אליו. ככל שעלו השחקנים בשלבי המשחק, הוא הלך ונעשה קשה וכמובן שההגנה בפני ה"תוקפים" הלכה ונעשתה מורכבת.

המשחק שהתאפיין בגרפיקה פרימיטיבית ומבוססת פיקסלים, היה משחק ששימש במכונות הארקייד, אותן מכונות המשחק שהוצבו באולמות המשחקים של שנות ה-80 והיו בילוי אהוד על הצעירים בתקופה זו.

משם המשיך "פולשי החלל" גם למשחקי האטארי הביתיים ועם הזמן גם למכשירים קטנים ונישאים וכמשחק רשת באינטרנט.

ליד משחקי המחשב המדהימים של היום הוא מתכווץ אולי ומתגמד בגרפיקה שלו, אבל "פולשי החלל" הוא הסבא-רבא הגדול של כולם וכשצריך לתת כבוד - נותנים!


הנה משחק הארקייד המקורי של "פולשי החלל":

https://youtu.be/MU4psw3ccUI


יותר צבעים:

https://youtu.be/IhlsQce-wyI


מכונת ארקייד זעירה עם המשחק:

http://youtu.be/BiO08w9Y558


והמחשה אמנותית של המשחק על ידי אנשים:

http://youtu.be/VczbbiRmDik

דראם אנד בייס (Drum and Bass), או דראם נ' בייס, הוא סגנון של מוסיקה אלקטרונית, שנולד והתפתח בשנות ה-90 בבריטניה.

רבים מכירים את הדראם נ' בייס גם בשמו הנוסף "ג'אנגל" (Jungle). הוא מתבסס על מקצבי תופים אופייניים ומהירים למדי (בין 160 ל-180 BPM). בנוסף למקצבי התופים הדומיננטיים יש בסגנון גם קו בייס עמוק ולעתים כבד.

הדראם נ' בייס, הידוע גם בראשי התיבות DnB, משלב בתוכו רעיונות והשפעות מסגנונות מגוונים. על אף אופיו המחתרתי, הוא זכה לפופולארית בתקופה מסוימת והגיע לקהלים רחבים בציבור. עם זאת המון ממוסיקת הדנ"ב לא מגיעה אל אוזני ההמונים ואינה קלה להאזנה.


הנה מוסיקת הדראם נ' בייס:

http://youtu.be/n3vLI6HDYTI


משתלבת יפה עם מדע בדיוני:

http://youtu.be/nEG_V-aw5VE


אולי להקת הג'אנגל הכי חשובות - הפרודיג'י:

http://youtu.be/wmin5WkOuPw


אלבום דראם אנ בייס ארוך ומצוין:

https://youtu.be/ZzoY_eEnnac


סרט ארוך יותר שמסביר מה זה דראם נ בייס:

http://youtu.be/EAV8L7wae_I?long=yes

לאחרונה זה קצת חוזר, אבל בשנות ה-80 זה התרחש בפעם הראשונה בזמן המודרני, כשהחלו פתאום הנשים להיראות כמו שחקני הפוטבול האמריקאים...

זה קרה תודות לכריות הכתפיים (Shoulder pads), שעברו ממגרש הפוטבול אל זירת האופנה. הכריות התפוחות הללו הפכו לפתע את הכתפיים הנשיות לאיבר הבולט בגוף, איזנו את הגוף והעניקו לו חשיבות יתר. לפתע נראה היה שהנשים מגלות את הכתפיים.

זה היה שגעון אופנתי של ממש. פתאום ראית את הכריות הללו בכל מקום. מכוכבות סדרת הטלוויזיה האינסופית "שושלת" ועד לדוגמניות-העל המצליחות בעולם - כולן הלכו עם כתפיים מורמות בכריות עשויות ספוג המתפיח אותן.

היו גם וריאציות של כריות-כתפיים שיצרו לא מעט הגזמות אופנתיות, כמו כריות כתפיים מחודדות, חלליות, מקושטות להדגשה וכדומה.

בניגוד למה שחושבים רבים, הכתפיים המודגשות לא נולדו בשנות ה-80, אלא נקלטו במלתחה הנשית כבר בשנות ה-40. זה קרה בזמן מלחמת העולם השנייה, כשהנשים החלו למלא יותר ויותר תפקידים גבריים. האופנה התאימה את עצמה אז למצב החדש. מעילי הנשים והחולצות הנשיות קיבלו טיפול צבאי משהו והפכו גבריים מבעבר.

מראה הכתפיים הרחבות והעבות הפך שכיח כבר אז יותר ויותר. גם אופנת החלל שנולדה בשנות ה-60 נתנה היתר לנשים להיראות פחות מהודקות וביישניות מבעבר. הן החלו להתגנדר במראה כובש.

כך התחלפה דמות האישה העדינה של העשורים של אחרי המלחמה בדמויות שעטו לבוש נשי המשדר הצלחה ושוויון. אחד הביטויים למראה הזה היה מראה הכתפיים הגברי והמוגזם.

השיא הנשי הגיע כאמור באייטיז, כשבעזרת כריות הכתפיים שידרה האישה של שנות ה-80 החלטיות, עוצמה ואסרטיביות וכן, גם אם המחיר הוא לצאת מעט מגוחכות בעיני הדורות הבאים הצופים באלבום הישן ולא מבינים מה עבר על אמא כשהיא הלכה עם כתפיים מורמות כך...

לעתים נראה היה שכריות הכתפיים עלולות לחזור אלינו בגדול אבל בינתיים זה לא קרה. ליידי גאגא החזירה אותם רגע לתודעה, בעוד אחת מהתחפושות המרהיבות שלה. בסוף העשור הראשון של האלף החדש אף הציצו הכתפיים המודגשות לרגע על מסלולי תצוגות האופנה הנחשבות.

אז כריות הכתפיים עצמן עדיין כאן, אבל הקאמבק המיוחל של הכתפיים הסמכותיות בהגזמה עדיין לא קרה. האם הוא עוד יקרה?


הדיווה שהשפיעה - אנני לנוקס מה"יוריתמיקס" עם כריות הכתפיים:

https://youtu.be/otFsoaw4Txw


בהופעה בוומבלי הן יצאו החוצה:

https://youtu.be/ULz2-FnsNko


כך ניתן ליצור כריות כתפיים לבד:

https://youtu.be/Ja__3j8Cod0


וכך מגיבים הצעירים של היום לאופנת שנות ה-80 ולכריות הכתפיים:

https://youtu.be/NdOYTisTsw8

איך נולד האינטרנט ומי המציא אותו?
מי היה הממציא של האינטרנט?


האינטרנט נולד עוד לפני שהיה אינטרנט. יסודו בשנות ה-60 של המאה הקודמת, בתור אַרפָּנֵט (ARPANET) - רשת מחשבים עם יישום צבאי שפיתחו האמריקאים. ARPANET נועדה לחבר בין בסיסי שילוח של טילים גרעיניים, למקרה שאויב גרעיני יתקוף וישמיד את אחד מהם, כך שבסיס אחר יוכל להגיב בחזרה.

בשנות ה-80 החלו להשתמש ברשת הצעירה למטרות מדעיות, כשמחשבים היו רק באוניברסיטאות עשירות והרשת שימשה להעביר תכניות אל מחשבים אלה, מאוניברסיטאות קטנות שאין להן מחשב משלהן. כך היו תכניות המחשב עוברות למחשב המרוחק והתוצאות היו חוזרות בחזרה דרך הרשת.

אבל זה עדיין לא האינטרנט.

הוא יגיע בסוף שנות ה-80, כשנולד ה-WWW. המציא אותו איש המחשבים טים ברנרס-לי. לי פיתח את שפת ה-HTML וגם שיטה להקצאת כתובות לאתרים שונים. כך הופיעה בשנת 1991 רשת ה-WWW שהוא פיתח.

ה-WWW הוא קיצור של World Wide Web - רשת תקשורת עולמית, עם אוסף קבצים שאליהם ניתן להגיע דרך האינטרנט.

לקבצים הללו, אם תהיתם, קראו "אתרי אינטרנט".

ממציא האינטרנט, טים ברנרס לי, מפתח גם דפדפן אבל הוא פשוט מאוד וכולל רק טקסט. לא כיף להשתמש בו והוא לא ידידותי או מזמין. אבל זה האינטרנט והוא כאן כדי להישאר.

ומי שהוכיח את זה יהיה סטודנט אמריקאי בשם מארק אנדריסן. במהלך פורץ דרך ומדהים ביחס למי שהוא, הסטודנט לתואר שני באוניברסיטת אילינוי, עתיד לפתח, עם צוות שליווה אותו, את דפדפן האינטרנט מוזאיק (Mosaic).

אנדריסן עתיד לשנות, תרתי משמע, את התמונה. הדפדפן שהוא פיתח איפשר לראשונה גישה גרפית וידידותית יותר לרשת האינטרנט של ברנרס לי. ב"מוזאיק" של אנדריסן, הגרסה המתקדמת של הדפדפן, הוא כולל מעתה תמונות, צבעים ומרכיבים גרפיים שונים.

ה"מוזאיק" פתח פתח לאימוץ הגלישה באינטרנט על ידי הציבור הרחב. בהמשך יבואו שורת דפדפנים וטכנולוגיות שכל אחת מהן לקחה את האינטרנט לשימושים ולשיאים חדשים. ההמצאה ה"גיקית" של טים ברנרס לי והטכנולוגיות שבאו בעקבותיה, הפכו את האינטרנט למרכז חיי העולם כולו.


הנה סרטון על המצאת האינטרנט:

https://youtu.be/21eFwbb48sE


טים ברנרס לי:

http://youtu.be/fy2_Tm4YunI


עושים לו כבוד עצום באולימפיאדת לונדון 2012:

https://youtu.be/KW6ivwDcOY4


תולדות האינטרנט (עברית):

http://youtu.be/r9Sn-Eeu2yc


כך היכרנו את האינטרנט בארץ - אייל קיציס מקבל הסבר על האינטרנט בתכנית זומביט ב-1994 (עברית):

http://youtu.be/fF7JVWf35tY


סרטון תיעודי על המצאת הבסיס של האינטרנט המודרני, כלומר עד טים ברנרס לי (מתורגם):

https://youtu.be/DBJsVfmvbuo?long=yes


והרצאת טד שהוא נותן על המידע הפתוח לציבור ועל החשיבות של זה (מתורגם):

https://youtu.be/3YcZ3Zqk0a8?long=yes

האתלטית המופלאה פלורנס גריפית' ג'וינר (Florence Griffith Joyner), כונתה בשם "פלו-ג'ו", ג'ו המעופפת. באולימפיאדות של שנות ה-80 היא שברה שיאים, שחלקם לא נשברו עד היום. סמליה המסחריים, כמו ציפורניה הארוכות והצבועות בצבעי הדגל האמריקאי, שערה הארוך והמתנפנף ותלבושות הריצה המשונות, בעלות הצד האחד בלבד - כל אלו היו רק העטיפה של הממתק הספורטיבי המדהים ביותר שראה ספורט האתלטיקה הנשי באותן שנים ואולי בכלל.

באולימפיאדת סיאול 1988 היא הייתה מלכת המסלול ובשנת 1995 היא נבחרה להיכל התהילה של הספורט האמריקאי.

אבל כמו רבות מהאגדות, בגיל 38 עברה "האישה המהירה בעולם" מהר מדי לעולם שכולו טוב. פלורנס גריפית' ג'וינר מתה בשנתה באופן מפתיע, אבל האגדה חיה וקיימת.


הנה פלו ג'ו בביצועיה ומספרת עליהם:

http://youtu.be/XhzzfTSeis4


שיא ששברה בריצת 100 מטרים:

http://youtu.be/UVSmPBLnSXY


מצגת וידאו לזכרה:

http://youtu.be/M0KYOEq97FE


ומצגת שערכה בתה מארי:

http://youtu.be/bSWLUR5TGvg

אם אתם מביטים במורים שלכם ונראה לכם שלא מסתתר בהם כישרון השואף להתפרץ, אולי כדאי שתחשבו שוב..

בשנות ה-70 הוקמה להקת "דייר סטרייטס" (באנגלית צרות גדולות) על ידי מורה אנגלי בשם מארק קנופלר (כן סבתא, אצלו מבטאים את האות ק שבהתחלה). קנופלר, ששימש בלהקה כסולן וכגיטריסט מוביל, לקח את חבריו ללהקה, בין השאר אחיו והשותף שלו לדירה, אל עולם הרוק של שנות ה-80. בזכות השירים, השירה ונגינת הגיטרה הייחודית שלו, הם זכו לפרסום עצום ולהצלחה מסחררת.

רשימת היכולות שלו הייתה מהרגע הראשון בלתי נתפסת, אפילו בשביל הדור שחווה זה עתה את דיוויד בואי ואת לנון ומקרטני. הוא היה גיטריסט מבריק ובעל סגנון שונה מכל מה שהכירו מעריצי הרוק לפניו, כותב טקסטים שנון ורגיש, מלחין בחסד, פרפורמר מדהים עם קול בריטון מחוספס כמו שצריך, נגן עם טכניקה חמה ומיוחדת וסולואים חכמים ויפים להפליא. הייתה לו מוסיקליות וירטואוזית, אבל הפוכה מהוירטואוזיות המנוכרת של כל כך הרבה נגנים, שחפרו בסולואים ארוכים שלא אמרו דבר. הוא ניגן באצבעות ללא מפרט והצליל שלו הפך לסמל של ניקיון צלילי וגובל בשלמות, מושפע מנגינת גיטרה בשירי עם אמריקאים וקצת שקט אחרי הרעש של הרוק הכבד והמוסיקה המתוחכמת של הרוק המתקדם של שנות ה-70.

כמעט כל נגן גיטרה ברחבי העולם ניסה בסוונטיז לחקות את הידיים המופלאות של קנופלר ואת הרוך שהוא הוציא מהכלי ששימש את כולם דווקא להפציץ. בספר הפולחן "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" הפליא הסופר דאגלאס אדמס לכתוב שהגיטרה של קנופלר נשמעת כמו הצליל של המלאכים כשהם יוצאים לבלות...

והם אכן יצאו לבלות. תוך שנים ספורות הפך קנופלר את "דייר סטרייטס" ללהקת הרוק הפופולארית בעולם. הגיטריסט המבריק, שהיה פעם מורה ומבקר מוסיקה בעיתון מקומי, השפיע באותה תקופה כמעט על כל גיטריסט רוק בעולם והחזיר למוסיקה האנגלית לרגע את המעמד המוביל, של מלכת הרוק העולמי, החדשני והחכם. המעמד הזה, שדומה היה שהתעמעם מעט בשנות ה-MTV, המתין לאמנים כמוהו וכמו סטינג, שיהפכו שוב את הרוק למשהו מרגש באמת.


הנה דייר סטרייטס בשיר "סולטני הסווינג", להיטם הראשון והגדול ביותר:

http://youtu.be/h0ffIJ7ZO4U


בהופעה חיה עם הסקסופוניסט מל קולינס:

http://youtu.be/AKiVttFnqkY


אלוהי הגיטרה האנגלית, אריק קלפטון, משתתף בצניעות בביצוע "רומיאו ויוליה" ומנגן רק ליווי בלי אף סולו:

http://youtu.be/6-P4DVCsd70


דייר סטרייטס במופע Live Aid לעזרה לאפריקה ב-1985:

https://youtu.be/JVZTP_kX5BE


מרק קנופלר שינה את נגינת הגיטרה החשמלית שלו בהמשך:

http://youtu.be/wTP2RUD_cL0


קנופלר זוכה לליווי של סטינג, קלפטון ופיל קולינס בהופעה:

https://youtu.be/6CB9OrGZ7-c


ב-2018 בשיר "אחים לנשק":

https://youtu.be/EMRJT2ebvAk


וסרט תיעודי על קנופלר שחוזר למקומות ולאנשים בסקוטלנד שהפכו אותו למי שהוא:

https://youtu.be/nwOzONsGGLo?long=yes