איך הופך טקסט בן 400 לאחד היפים בשירי הביטלס?
השיר הזה הוא אחד היפים בתולדות הביטלס והוא מחובר באופן נפלא להימנון פשוט, שחוזר על עצמו שוב ושוב.
זה שיר שנפתח במעין שיר ערש ביטלסי קסום ועצוב לילד רך ואז מגיעה הנבואה הפסימית כל כך, על זה ש"אלוהים, אתה עומד לשאת את המשקולת הזו"...
קוראים לו "Golden Slumbers", שבתרגום מתאמץ זה משהו כמו "תנומת זהב", או ביטוי ספרותי לקורי שינה. השיר הזה הוא אחד השירים האייקוניים ביותר שכתבו הביטלס. הוא נכתב על ידי פול מקרטני ב-1969, גם אם הוא מיוחס, כהרגלם של השניים, גם ללנון וגם למקרטני.
מילות השיר, באופן נדיר ומפתיע, מבוססות על בלדה עתיקה של תומאס דקר, מתחילת המאה ה-17. השיר "Cradle Song" פורסם לראשונה ב-1603 בקומדיה שדקר כתב בשם "גריסל החולה".
מקרטני נתקל במילים כשהוא ביקר בבית אביו בליברפול וישב ליד הפסנתר. מולו עמד ספר שירה של אחותו החורגת רות. הוא דפדף בו וראה את מילות השיר של דקר. זה היה שיר ערש מתוך אוסף של שירה אליזבתנית ופול השתעשע במילותיו עם הפסנתר, ספק הלחין אותן.
פול מקרטני, כידוע, לא קורא תווים. מצד שני הוא גם לא ידע את מנגינת הטקסט העתיקה וגם לא זכר לחן מאוחר יותר, של פיטר וורלוק וחבריו מ-1918. אז די מהר עלתה בראשו מנגינה משלו. הוא שר את המילים, תוך שהוא מגבש בסיס לשיר. פול אהב את מה שיצא והרגיש שזה גם יכול להתחבר לשיר אחר שלו, אז הוא שמר את המילים.
"תנומות מוזהבות נושקות לעיניך
חיוכים מעירים אותך כשאתה קם
שן, מתוק קטן, אל תבכה
ואני אשיר את שיר הערש שלך."
המילים הן של שיר ערש יפה ורוגע. הן מדברות על לזכות בנחמה, בעיצומם של ימים קשים ועמוסי צרות. עכשיו הן התחברו ליצירה מוסיקלית, לירית ונוסטלגית משהו, עם מהלך אקורדים נהדר ובהמשך גם עיבוד קולי ותזמורתי מרהיב.
אבל זה לא נעצר כאן.
גולדן סלאמברס הוכנס לאלבום האחרון שהוקלט על ידי הביטלס, "Abbey Road" - אלבום המריבה של הלהקה. ככל הידוע, מקרטני הקליט אותו בתחילת יולי 1969, יום אחרי שג'ון לנון עבר תאונת דרכים בסקוטלנד ואושפז למספר ימים בבית חולים. לכן לנון לא השתתף בהקלטת השיר. הבסיס שלו היה בעצם של פול שניגן בפסנתר וג'ורג' הריסון שניגן גיטרה בס.
וכך יצא שהביטלס זכו בשילוב המפורסם של שלושה שירים, למעין יצירה קטנה ונהדרת. זה מתחיל ב-"Golden Slumbers" הרגוע, ממשיך ב-"Carry That Weight" ההימנוני ומסתיים ב-The" End", עם סולו התופים מלא הזיקוקים והגדול של רינגו בתולדות הביטלס.
והעיבוד של "גולדן סלמברס" והחיבורים ליצירה של "The End" הם הוכחה נוספת לכך שהביטלס זכו במפיק מוסיקלי, מעבד ומתזמר ברמת המוסיקליות של פרנק זאפה, דיוק אלינגטון ומהלר, תבחרו לפי הטעם.
קראו לו ג'ורג' מרטין.
השיר הזה הוא אחד היפים בתולדות הביטלס והוא מחובר באופן נפלא להימנון פשוט, שחוזר על עצמו שוב ושוב.
זה שיר שנפתח במעין שיר ערש ביטלסי קסום ועצוב לילד רך ואז מגיעה הנבואה הפסימית כל כך, על זה ש"אלוהים, אתה עומד לשאת את המשקולת הזו"...
קוראים לו "Golden Slumbers", שבתרגום מתאמץ זה משהו כמו "תנומת זהב", או ביטוי ספרותי לקורי שינה. השיר הזה הוא אחד השירים האייקוניים ביותר שכתבו הביטלס. הוא נכתב על ידי פול מקרטני ב-1969, גם אם הוא מיוחס, כהרגלם של השניים, גם ללנון וגם למקרטני.
מילות השיר, באופן נדיר ומפתיע, מבוססות על בלדה עתיקה של תומאס דקר, מתחילת המאה ה-17. השיר "Cradle Song" פורסם לראשונה ב-1603 בקומדיה שדקר כתב בשם "גריסל החולה".
מקרטני נתקל במילים כשהוא ביקר בבית אביו בליברפול וישב ליד הפסנתר. מולו עמד ספר שירה של אחותו החורגת רות. הוא דפדף בו וראה את מילות השיר של דקר. זה היה שיר ערש מתוך אוסף של שירה אליזבתנית ופול השתעשע במילותיו עם הפסנתר, ספק הלחין אותן.
פול מקרטני, כידוע, לא קורא תווים. מצד שני הוא גם לא ידע את מנגינת הטקסט העתיקה וגם לא זכר לחן מאוחר יותר, של פיטר וורלוק וחבריו מ-1918. אז די מהר עלתה בראשו מנגינה משלו. הוא שר את המילים, תוך שהוא מגבש בסיס לשיר. פול אהב את מה שיצא והרגיש שזה גם יכול להתחבר לשיר אחר שלו, אז הוא שמר את המילים.
"תנומות מוזהבות נושקות לעיניך
חיוכים מעירים אותך כשאתה קם
שן, מתוק קטן, אל תבכה
ואני אשיר את שיר הערש שלך."
המילים הן של שיר ערש יפה ורוגע. הן מדברות על לזכות בנחמה, בעיצומם של ימים קשים ועמוסי צרות. עכשיו הן התחברו ליצירה מוסיקלית, לירית ונוסטלגית משהו, עם מהלך אקורדים נהדר ובהמשך גם עיבוד קולי ותזמורתי מרהיב.
אבל זה לא נעצר כאן.
גולדן סלאמברס הוכנס לאלבום האחרון שהוקלט על ידי הביטלס, "Abbey Road" - אלבום המריבה של הלהקה. ככל הידוע, מקרטני הקליט אותו בתחילת יולי 1969, יום אחרי שג'ון לנון עבר תאונת דרכים בסקוטלנד ואושפז למספר ימים בבית חולים. לכן לנון לא השתתף בהקלטת השיר. הבסיס שלו היה בעצם של פול שניגן בפסנתר וג'ורג' הריסון שניגן גיטרה בס.
וכך יצא שהביטלס זכו בשילוב המפורסם של שלושה שירים, למעין יצירה קטנה ונהדרת. זה מתחיל ב-"Golden Slumbers" הרגוע, ממשיך ב-"Carry That Weight" ההימנוני ומסתיים ב-The" End", עם סולו התופים מלא הזיקוקים והגדול של רינגו בתולדות הביטלס.
והעיבוד של "גולדן סלמברס" והחיבורים ליצירה של "The End" הם הוכחה נוספת לכך שהביטלס זכו במפיק מוסיקלי, מעבד ומתזמר ברמת המוסיקליות של פרנק זאפה, דיוק אלינגטון ומהלר, תבחרו לפי הטעם.
קראו לו ג'ורג' מרטין.
