מי היה הילד הגאון שהתגלה כחכם באדם ובעל מנת המשכל הגבוהה בהיסטוריה??
מה אתם עשיתם כשהייתם בני 6? - אל תקחו את זה קשה אם ויליאם ג'יימס סידיס כתב בגיל הזה ספרים ב-7 שפות שונות...
ילד הפלא המבריק וויליאם סידיס (William Sidis) היה אדם על-אנושי באינטליגנציה שלו ואחת התופעות האנושיות המרתקות בהיסטוריה. מנת המשכל של מי שלמד לקרוא בגיל שנתיים ובגיל 4 כתב שתי עבודות מחקר, הוערכה בבגרותו בטווח שבין 250 ל-300 (כלי המדידה של אינטליגנציה כה גבוהה לא היו אז).
הגאון הצעיר, בן למשפחה יהודית בארצות הברית, נולד ב-1 באפריל 1898 בניו יורק להורים יהודים שהיגרו מאוקראינה. בוריס סידיס, אביו, היה פסיכיאטר מוערך ואימו הרופאה, שרה, שניהם בוגרי אוניברסיטאות יוקרתיות. מרגע לידתו, התמקדו השניים בפיתוח היכולות האינטלקטואליות שלו באופן אינטנסיבי, תוך יישום שיטות חינוך ניסיוניות שאביו פיתח.
התוצאות לא איחרו לבוא: בגיל 18 חודשים, וויליאם הצעיר כבר ידע לקרוא את ה"ניו יורק טיימס". בגיל שלוש למד לכתוב במכונת כתיבה ובגיל שש כבר שלט בשפות אנגלית, לטינית, יוונית, רוסית, צרפתית וגרמנית, עם טענה שלא ברור אם היא מדויקת שגם עברית הוא דיבר. בהמשך חייו הוא למד ושלט ב-25 שפות.
ההישג מדהים הגיע לתקשורת ומשך לו תשומת לב תקשורתית, בעוד העיתונות כינתה אותו "הילד המופלא מבוסטון". בגיל 7 מתקבל ילד הפלא לבית הספר התיכון, לאחר שהוא עובר את בחינות הכניסה. בשל גילו הצעיר הוא נאלץ להמתין עד גיל שמונה, כדי להתחיל את לימודיו... את התיכון הוא סיים תוך שנה וחצי בלבד.
בגיל 11, מתקבל סידיס לאוניברסיטת הרווארד והוא הופך לסטודנט הצעיר ביותר שהתקבל אי פעם למוסד היוקרתי, שגם בגיל בוגר קשה במיוחד להתקבל אליו. ודאי לא יפתיע איש לדעת שהוא סיים את התואר בגיל 16 - בהצטיינות יתרה. כשקיבל את תעודת ההצטיינות הוא האשים את אביו בפני העיתונאים, על שהרס את חייו.
אז למד הציבור שכרופא ופסיכיאטר, אביו של סידיס האמין שהמוח ניתן לפיתוח, ממש כמו שריר. כמעט מלידתו של הילד, הוא גידל אותו במשטר קשוח של לימודים. בין השאר נאסר עליו לשחק עם ילדים בני גילו וכתוצאה מכך גדל סידיס ללא כישורים חברתיים וללא יכולת להסתדר עם בני אדם.
הדבר גרם להתעוררות בעיות נפשיות בילד. והחלו אצלו תופעות של היסטריה וצחוק עצבני וחזק. אגב, עליו התבסס הסרט "סיפורו של וויל האנטינג" בכיכובו של מאט דיימון.
עוד במהלך לימודיו בהרווארד, הוא פיתח תיאוריה מתמטית על הממד הרביעי והרצה בנושא בפני החברה המתמטית האמריקאית. וויליאם גם פיתח שפה מלאכותית משלו שקרא לה "וונדרלנד" והתעמק בחקר תופעות קוסמולוגיות.
השינוי התרחש כשסידיס התבגר וההבטחה המוקדמת לא התממשה כמצופה. גאון העל הלא אנושי סבל מצבר משמעותי של קשיי הסתגלות חברתיים והתקשה למצוא את מקומו בחברה. אף שהמשיך במחקריו האקדמיים, סידיס בחר לחיות חיים פשוטים ומבודדים, החל לעסוק בעבודות פקידות פשוטות והתרחק מהעין הציבורית ומפרסום. בשנת 1920 הוא פרסם את ספרו החשוב "The Animate and the Inanimate", בו הציג תיאוריות מקוריות על תרמודינמיקה והיקום. ספרים נוספים שהוא פרסם, התפרסמו תחת שמות בדויים, כולל ספרים בנושאים אזוטריים, כמו הספר המקיף על תולדות התחבורה בארצות הברית וספר נוסף - על אספנות כרטיסי רכבת...
בשנת 1944 ולאחר שחי בניו יורק בבדידות יחסית, נפטר סידיס משבץ מוח והוא רק בן 46. אנשי חינוך ופסיכולוגים עסקו רבות בסיפור חייו ובקרב על הדרך הנכונה לטפח ילדים מחוננים. לא מעט עיסוק היה גם במחיר הרגשי והחברתי שכרוך בדחיפת ילדים להישגים אקדמיים מוקדמים מדי. וויליאם ג'יימס סידיס נותר סמל למורכבות שבין גאונות אינטלקטואלית להסתגלות חברתית ורגשית.
מה אתם עשיתם כשהייתם בני 6? - אל תקחו את זה קשה אם ויליאם ג'יימס סידיס כתב בגיל הזה ספרים ב-7 שפות שונות...
ילד הפלא המבריק וויליאם סידיס (William Sidis) היה אדם על-אנושי באינטליגנציה שלו ואחת התופעות האנושיות המרתקות בהיסטוריה. מנת המשכל של מי שלמד לקרוא בגיל שנתיים ובגיל 4 כתב שתי עבודות מחקר, הוערכה בבגרותו בטווח שבין 250 ל-300 (כלי המדידה של אינטליגנציה כה גבוהה לא היו אז).
הגאון הצעיר, בן למשפחה יהודית בארצות הברית, נולד ב-1 באפריל 1898 בניו יורק להורים יהודים שהיגרו מאוקראינה. בוריס סידיס, אביו, היה פסיכיאטר מוערך ואימו הרופאה, שרה, שניהם בוגרי אוניברסיטאות יוקרתיות. מרגע לידתו, התמקדו השניים בפיתוח היכולות האינטלקטואליות שלו באופן אינטנסיבי, תוך יישום שיטות חינוך ניסיוניות שאביו פיתח.
התוצאות לא איחרו לבוא: בגיל 18 חודשים, וויליאם הצעיר כבר ידע לקרוא את ה"ניו יורק טיימס". בגיל שלוש למד לכתוב במכונת כתיבה ובגיל שש כבר שלט בשפות אנגלית, לטינית, יוונית, רוסית, צרפתית וגרמנית, עם טענה שלא ברור אם היא מדויקת שגם עברית הוא דיבר. בהמשך חייו הוא למד ושלט ב-25 שפות.
ההישג מדהים הגיע לתקשורת ומשך לו תשומת לב תקשורתית, בעוד העיתונות כינתה אותו "הילד המופלא מבוסטון". בגיל 7 מתקבל ילד הפלא לבית הספר התיכון, לאחר שהוא עובר את בחינות הכניסה. בשל גילו הצעיר הוא נאלץ להמתין עד גיל שמונה, כדי להתחיל את לימודיו... את התיכון הוא סיים תוך שנה וחצי בלבד.
בגיל 11, מתקבל סידיס לאוניברסיטת הרווארד והוא הופך לסטודנט הצעיר ביותר שהתקבל אי פעם למוסד היוקרתי, שגם בגיל בוגר קשה במיוחד להתקבל אליו. ודאי לא יפתיע איש לדעת שהוא סיים את התואר בגיל 16 - בהצטיינות יתרה. כשקיבל את תעודת ההצטיינות הוא האשים את אביו בפני העיתונאים, על שהרס את חייו.
אז למד הציבור שכרופא ופסיכיאטר, אביו של סידיס האמין שהמוח ניתן לפיתוח, ממש כמו שריר. כמעט מלידתו של הילד, הוא גידל אותו במשטר קשוח של לימודים. בין השאר נאסר עליו לשחק עם ילדים בני גילו וכתוצאה מכך גדל סידיס ללא כישורים חברתיים וללא יכולת להסתדר עם בני אדם.
הדבר גרם להתעוררות בעיות נפשיות בילד. והחלו אצלו תופעות של היסטריה וצחוק עצבני וחזק. אגב, עליו התבסס הסרט "סיפורו של וויל האנטינג" בכיכובו של מאט דיימון.
עוד במהלך לימודיו בהרווארד, הוא פיתח תיאוריה מתמטית על הממד הרביעי והרצה בנושא בפני החברה המתמטית האמריקאית. וויליאם גם פיתח שפה מלאכותית משלו שקרא לה "וונדרלנד" והתעמק בחקר תופעות קוסמולוגיות.
השינוי התרחש כשסידיס התבגר וההבטחה המוקדמת לא התממשה כמצופה. גאון העל הלא אנושי סבל מצבר משמעותי של קשיי הסתגלות חברתיים והתקשה למצוא את מקומו בחברה. אף שהמשיך במחקריו האקדמיים, סידיס בחר לחיות חיים פשוטים ומבודדים, החל לעסוק בעבודות פקידות פשוטות והתרחק מהעין הציבורית ומפרסום. בשנת 1920 הוא פרסם את ספרו החשוב "The Animate and the Inanimate", בו הציג תיאוריות מקוריות על תרמודינמיקה והיקום. ספרים נוספים שהוא פרסם, התפרסמו תחת שמות בדויים, כולל ספרים בנושאים אזוטריים, כמו הספר המקיף על תולדות התחבורה בארצות הברית וספר נוסף - על אספנות כרטיסי רכבת...
בשנת 1944 ולאחר שחי בניו יורק בבדידות יחסית, נפטר סידיס משבץ מוח והוא רק בן 46. אנשי חינוך ופסיכולוגים עסקו רבות בסיפור חייו ובקרב על הדרך הנכונה לטפח ילדים מחוננים. לא מעט עיסוק היה גם במחיר הרגשי והחברתי שכרוך בדחיפת ילדים להישגים אקדמיים מוקדמים מדי. וויליאם ג'יימס סידיס נותר סמל למורכבות שבין גאונות אינטלקטואלית להסתגלות חברתית ורגשית.
