» «
מיני
מה המהפכה של חצאית המיני?



חצאית המיני (Mini skirt) היא אולי החצאית הידועה בעולם. עולם האופנה המודרנית לא היה מה שהוא ללא אותה פיסת בד מתירנית וקצרה כל כך שחושפת טפח כה גדול מרגלי האישה ומאריכה אותן בהתאם. מפתה ומהפכנית, הייתה חצאית המיני לחלק ממהפכת שחרור האישה וזכותה להגדרה עצמית ולנראות שהיא קובעת לעולם שמסביבה, או במילים פשוטות "לא לדפוק חשבון"..

חצאית המיני ושמלת המיני הוצגו לראשונה בשנת 1964, תחת הכינוי "ילדת הירח". חתומים עליה שניים, שהייתה ביניהם גם סוג של יריבות באשר לקרדיט. מי שכנראה המציא את חצאית המיני היה מעצב האופנה הצרפתי אנדרה קוראז', שבשנת 1964 הגה את רעיון החצאית הקצרצרה, שעלתה לראשונה מעל הברך.

מהצד השני של תעלת למנש ישבה המעצבת הבריטית מרי קוואנט שהוסיפה למיני את המגפיים הגבוהים קראה לה מיני על שם מכונית המיני קופר האהובה שלה והפכה את הרעיון האופנתי והמהפכני להצלחה שיווקית ומסחרית מרשימה.

המיני שלה יהפוך מעין ראש חץ לגל המוד הבריטי, אותה התפרצות אופנתית שתהפוך את האי הבריטי למרכזי באופנת הסיקסטיז.

מהרגע הראשון הפכו שמלות מיני וחצאיות מיני למרכיב מרכזי במלתחה הנשית של בנות הנעורים והצעירות בעולם המערבי. היא הייתה מתירנית והתאימה ככפפה ליד בעשור הצעיר והמלהיב שבו יצאה לאור, עשור האופנה העתידנית והמרד בדור ההורים.

במיוחד תפסה את העין גזרת העיפרון הדקיקה, שהתאימה למודל הגוף הפופולארי באותן שנים, בהשראת המראה הרזוני של הדוגמנית הבריטית טוויגי.

מאז ועד מותו של קוראז' המשיכו הוויכוחים הלא נגמרים בין שני המעצבים, כשלטענתו היא מסחרה את הרעיון שהומצא על ידו, בעוד שהיא אמרה "שנינו לא המצאנו את חצאית המיני, אלא הנערות שלבשו אותה ברחובות".

אבל שום דם רע לא אמור לקלקל את העובדה ששניהם היו נחוצים כדי לספק את הצורך לפריטים חדשים וצעירים לקורבנות האופנה של שנות ה-60, עשור שגם כך נחשב לאחד הזמנים המתירניים והמרטיטים באופנה של המאה העשרים והציע כזכור גם את הביקיני החשוף לשפת הים.


הנה הסיפור של המיני וכיצד הוא ניצח בסיקסטיז אצל הנשים:

https://youtu.be/ZPUs_RoNZ-8


המיני בין העיצובים של אנדרה קוראז':

https://youtu.be/3qbV4Q0Cijc


הבריטים שמייחסים את המצאת המיני למרי קוואנט:

https://youtu.be/A3u2PNxI2aM


ועדיין הנה המיני המשובץ בתולדות חייו של המעצב הנודע:

https://youtu.be/HW7b-ecK8Ho
ביקיני
איך בגד ים ביקיני קשור לפצצות אטום?



אי האלמוגים ביקיני (Bikini Atoll) שבאוקיינוס השקט הוא למעשה אטול (אי המצוי שיש בו רק שונית אלמוגים שמקיפה לגונה ונוצרה מסביב להר געש קדום ששקע במים) שתושביו פונו ב-1946 על ידי ארה"ב והוא הפך לאתר ניסויים גרעיניים. באתר הופצצו בפצצות גרעין מאות ספינות ומטוסים, כדי לבדוק את הפצצות שנבדקו. כיום, לאחר 23 הניסויים הגרעיניים עתירי הקרינה שנעשו עליו, האטול ביקיני אינו ראוי למגורי אדם. לא זו בלבד שלא ניתן לחיות בו - כל בעלי החיים בסביבתו הוכחדו. האי היפה הפך לאתר צלילה מרהיב, בעיקר בשל מאות כלי השיט והמטוסים הטבועים שבו.

האי ביקיני הוא אחד מאיי מרשל במיקרונזיה. איים אלה נמצאים באוקיינוס השקט. שמו בשפה המקומית, מרשלית, הוא משהו כמו "משטח אגוזי הקוקוס".

אבל את פרסומו העולמי קיבל האי ביקיני דווקא בגלל בגדי הים שנקראו על שמו. ימים אחדים אחרי הפיצוץ הראשון בו, הוצג בפאריס בגד ים נועז שלראשונה הורכב משני חלקים וחשף את רוב גופה של האישה. הוא מותג בתור "בגד הים הקטן ביותר בעולם". המעצב לואי ראר הצהיר שבגד הים צפוי לעורר התלהבות דומה ל"אפקט גרעיני" והחליט לכנות את בגד הים המהפכני "ביקיני", על שם האי הזעיר עם הפצצות.

אגב, ל"פצצות הנשיות" ייקח יותר מ-10 שנים לאמץ את בגד הים המינימלי הזה ולהפוך את הביקיני לחלק משחרור האישה...


הנה ההיסטוריה האופנתית של הביקיני:

https://youtu.be/PAZkCexL32s


סיפורו של בגד הים ביקיני:

http://youtu.be/9yqUR-WEwU0


ההיסטוריה של בגד הים הנשי עד לביקיני:

https://youtu.be/U0GJqquLBh8


האי ביקיני היום:

http://youtu.be/olvFTpCYMY8


וסרט תיעודי על תולדות הביקיני והאי המפורסם שהיה לו השראה:

https://youtu.be/Y8oi3lH71EU?long=yes
תצוגת אופנה
מהי תצוגת אופנה?
למה עושים תצוגות אופנה?


תצוגת אופנה (Fashion show) הוא אירוע שבו מציג בית אופנה, מעצב אופנה או כל גורם אחר בתחום, את עבודותיו בפני הציבור. זה נעשה באמצעות דוגמנים ודוגמניות הצועדים על מסלול ומציגים את הבגדים והאביזרים שעל גופם.

תצוגות אופנה הן לרוב אירועים מתוכננים היטב. על המסלול צועדות הדוגמניות בהליכה נוקשה ובמחוות שמקובלות בתחום. כל פרט, כולל הסיבובים והפניות הראש אל הקהל, נלמד ומתוכנן היטב. בקהל יושבים כתבי אופנה שידווחו לאחר מכן בתקשורת על התצוגה והעל הפריטים שהוצגו בה.

מוקפים על ידי מאפרים, מעצבי שיער, צלמים ומעצבים - דוגמנים ודוגמניות מסלול מאופרים ומולבשים לתצוגה מאחרי הקלעים. מיד לאחר שהם מציגים פריט אחד ויוצאים מהמסלול, הם מיד מחליפים לפריט הבא בתצוגת האופנה. כך יהיו מוכנים להציג בתורם שוב ותצוגת האופנה תימשך ברצף, מבלי שהקהל ימתין.

בתום תצוגת האופנה, אם מדובר בקולקציה של מעצב אחד, כל הפריטים שעוצבו על ידו או ידה, נהוג שהמעצבים יוצאים אל הקהל ביחד עם הדוגמנים והדוגמניות ומקבלים מחיאות כפיים.


הנה מישהי שחולמת ומצטרפת לתצוגת אופנה (עברית):

https://youtu.be/Ab9JVjknGy8


תצוגת אופנה:

https://youtu.be/8uw3Yg5u_jA


תצוגת אופנה גברית:

https://youtu.be/KKqkKSf4Cv4


לתצוגות אופנה בוחרים לא פעם מקומות מסקרנים ולא צפויים:

https://youtu.be/dSgM4mWcd6I


וחלק מתצוגות האופנה מציגות בגדי קיץ וים:

https://youtu.be/u-RdBHTpAGk
פרווה
מה רע בללבוש פרווה?



תעשיית הפרווה בעולם מייצרת בגדים ומוצרי אופנה נלווים מפרוות ועורות של בעלי חיים. רבים מאותם בעלי חיים ניצודו בטבע ורבים עוד יותר גודלו לשם כך. זוהי תעשייה חזקה בעולם האופנה כבר מאות שנים. במיוחד חזקה ובולטת כיום תעשיית הפרווה הסינית, שהיא הגדולה בעולם ומספקת פרוות לרבים משוקי האופנה של העולם המערבי.

אמנם כבר מימי האדם הקדמון ניצודו חיות בר ניצודות בעבור פרוותן, אבל כיום פועלות חוות ענק המגדלות בעלי חיים לצורכי הפרווה בלבד. בשנים האחרונות הציגו לא פעם הוכחות על כך שבמדינות שונות באסיה, יש גם מי ששוחטים חתולים וכלבים ומוכרים את פרוותם כ'פרווה מלאכותית'.

נגד תעשיית הפרווה בעולם פועלים כיום מעל 40 ארגונים וקבוצות שמנסים לצמצם ואף להפסיק את פעילות תעשיית הפרוות. בתוכן גם "הקואליציה הבינלאומית נגד פרוות" שנוסדה בישראל. נסיונות רבים נעשו במדינות רבות, כולל בישראל, בכדי לאסור בחוק על סחר בפרוות במדינות העולם. "הפרוות" - הם אומרים - "הן של בעלי החיים ונועדו להן ולא לשימוש בני האדם".


הנה איש פרוות שלא הורג בשביל להשיגן (עברית):

https://youtu.be/QCbGFZrsgyY


ומחאה נגד יבוא ומכירת פרוות בישראל (עברית):

https://youtu.be/E7KMpG7cHI8

אופנה

שיזוף
מהו שיזוף ומי החלה את המנהג להשתזף?



שיזוף (Tanning) הוא מהמנהגים התרבותיים הנפוצים כיום בעולם המערבי. אחד החידושים המעניינים שתרמה המאה ה-20 למודל היופי המערבי הוא ללא ספק אופנת השיזוף.

מראה הגברים והנשים ששבים מחופשתם כשעורם בגוון כהה מהרגיל מאפיין תרבות שפע וזמן פנוי. רובנו רואים אותו כמראה יפה ואופנתי, מחשב ומעורר אפילו קנאה, אך לא תמיד זה היה כך.

במאות הקודמות נחשב עור שזוף לסימן של עובדי אדמה, חקלאים ועובדי כפיים - בטח לא המראה המועדף של בעלי המעמד הגבוה בחברה.

לא רבים יודעים שכמו חידושי אופנה ויופי שונים במאה ה-20, גם את השיזוף אנו חייבים לאישה הנחשבת לכוהנת הגדולה של המראה החדש, בעיקר הנשי, במאה העשרים. כן, אופנת השיזוף, אם לא ניחשתם, נזקפת לזכותה של כוהנת האופנה והקוסמטיקה האגדית קוקו שאנל.

זה קרה בשנת 1923, כששבה שאנל מהפלגה אל העיירה קאן ביאכטה של הדוכס מוולינגטון. שאנל, שהפליגה מפאריס אל קאן שבריביירה הצרפתית, מצאה את עצמה עם לא מעט שעות פנויות ביאכטה. בכל יום היא נהגה להשתרע בבגד ים על הסיפון, אל מול השמש הקופחת.

כשהופיעה בעור שזוף, בימים שלאחר מכן, גם לאירועים חברתיים של האליטה הפריזאית, היה המראה שלה מאד לא שגרתי. אנשים מכובדים לא נראו כך באותה תקופה. דווקא "מראה הפורצלן" עם העור הבהיר הוא מודל היופי בצרפתי אז, זה שכולם אהבו.

אבל כששאנל, אחת היפות, המצליחות והמשפיעות בפאריס של אותה תקופה, משתזפת כך, הדברים נראים אחרת. היא גרמה לרבים "להידלק" על המראה הכהה שלה ועשתה, אולי מבלי להתכוון, עוד מהפכה.

ההערצה הרבה לה זכתה קוקו שאנל, עם ההצלחה והיופי שלה, בשילוב עם מראה ה"חזרתי מחופשה" של העשירים והמצליחים, גרמו לכך שהופעתה השזופה בפומבי הפכה לטירוף שרבים בסביבתה החלו לחקות. כך נולדה אופנת השיזוף, שנזקפת מאז, כמו לא מעט חידושי אופנה, לקוקו שאנל.

מאז הפך השיזוף לסמל מעמדי. אין כמוהו להעיד על השזופים, שהם חזרו מחופשה, במהלכה הרשו לעצמם להיחשף לשעות ארוכות בשמש.

אמנם בשל הסכנות הבריאותיות שלו, בעיקר כגורם לסרטן העור, הולך בשנים האחרונות ויורד מעמדו של השיזוף האמיתי, אבל הוא לא נעלם, אלא הוחלף בשיזוף מזויף.

רבים העדיפו בתחילה לפנות למכון שיזוף מבוקר, שאגב הוכח שהוא מסוכן אפילו יותר מקרינת השמש. אחרים מעדיפים היום לקנות מראה שזוף בשיטה של צביעה בהתזה על הגוף, שנראית כמו שיזוף של ממש אבל למעשה היא צבע גוף פשוט. הבעיה בו היא חוסר האחידות, במיוחד באזור שמסביב לעיניים, ראה מראה דונלד טראמפ.


הנה סיפורו של השיזוף וכיצד הפך כל כך אופנתי ובישר על הקטנת בגדי הים:

https://youtu.be/D_3DXGvgzFU


בלוגרית מספרת:

https://youtu.be/0U176bdAioA


כמה מסכנות השיזוף ללא מילים:

https://youtu.be/N9DemySf1kk


שיזוף מלאכותי במיטות שיזוף הוא לא פחות מסוכן:

https://youtu.be/kIWSbFNsl2A


ואולי צביעת שיזוף (Spray tans) היא אחד הפתרונות לסכנות:

https://youtu.be/Eg6MmiEW6_Y
אנדרה קוראז'
מי היה אנדרה קוראז'?



אחד האחראים העיקריים לאופנת החלל של שנות ה-60 היה מעצב האופנה הצרפתי פורץ הדרך אנדרה קוראז' (André Courrèges),

קוראז' נודע בגזרות הגאומטריות שלו וכמי שנחשב גם לממציא שמלת המיני. כבר ב-1964 הוא הציג, בהשראת עידן החלל, את שמלות ה"הוט קוטור" הקצרצרות הראשונות בפריז.

העניין הזה ישמש לוויכוח, שמעולם לא הוכרע, על הממציא של שמלת המיני. מהצד השני של תעלת לה מאנש הייתה מרי קוואנט, מי שחתומה גם היא על שמלת המיני. הוא מצידו אמר פעם "ברור שאני המצאתי את המיני. מרי קוואנט רק מיסחרה את הרעיון שלי".

בשנת 1967 הציג קוראז' את קולקציית "עידן החלל" (Space Age) שלו, שהכילה אופנה עתידנית ופורצת דרך. קוראז' הרבה להשתמש בגווני לבן וכסף, בחומרים חדשניים כמו ה-PVC, לעצב בגזרות A עתידניות ורחוקות מהגוף ועם אקססוריז פוסט-תעשייתיים.


הנה תולדות חייו של קוראז':

https://youtu.be/7SuZD4iXDjs


עיצובים שלו מהתקופה:

https://youtu.be/eENJc2VFkPw


דוגמנות קוראז'ית אותנטית:

https://youtu.be/KaWcFxbnIuo


שמלות המיני הקוראז'יות:

https://youtu.be/HDbYxB7st34


ועוד עיצובים של קוראז':

https://youtu.be/mlrLihHvezI
אופנת החלל
מהי אופנת החלל של הסיקסטיז?



אופנת החלל (Space Fashion) הייתה חידוש אופנתי מרהיב, שפעם ריגש את עולם האופנה לחלוטין. תור הזהב של הסגנון החללי הזה היה בשנות ה-60, העשור שבו יצא האדם אל החלל. הוא נוצר בהשראת המרוץ לחלל של המעצמות הגדולות, ארצות הברית וברית המועצות. המרוץ לחלל החל כשהקוסמונאוט יורי גגארין פרץ אל החלל בשנת 1961 והגיע לשיאו בשנת 1969, כשפסע האסטרונאוט ניל ארמסטרונג את פסיעותיו הראשונות על אדמת הירח.

אחד המעצבים שניסחו את אופנת החלל של שנות ה-60 היה מעצב האופנה הצרפתי פורץ הדרך אנדרה קוראז', מי שנחשב גם לממציא שמלת המיני. בשנת 1967 הוא הציג את קולקציית "עידן החלל" (Space Age) שלו, שהכילה אופנה עתידנית ופורצת דרך. קוראז' הרבה להשתמש בגווני לבן וכסף, בחומרים חדשניים כמו ה-PVC, עם גזרות A עתידניות ורחוקות מהגוף ואקססוריז פוסט-תעשייתיים.

דמות מרכזית נוספת בין מעצבי אופנת החלל היה פייר קרדן הצרפתי, מהנודעים והמצליחים שבמעצבים. עם סריגי הגולף שלו, שנוצרו בהשראת אופנת החלל ועם שאר עיצוביו מלאי ההשראה, גם הוא קידם את אופנת העתיד החללית הזו.

אבל האופנה העתידנית-חללית הזו לא שרדה זמן רב. היא אמנם השפיעה על יוצרי קולנוע בסרטים וסדרות של מדע בדיוני ועל כוכבי פופ, כמו דיוויד בואי עם עיצובי התלבושות המרהיבים, אבל בתצוגות האופנה היא הגיחה מפעם לפעם בעיקר בעיצובי קונספט, מרתקים ומלאי דימיון, אך לא ממש מסחריים.


מצגת וידאו של עיצוב אופנת החלל של שנות השישים:

http://youtu.be/WoT2z14YemI


אופנת החלל של שנות ה-60:

http://youtu.be/d7E9jDxWF30


קולקציית החלל של אנדרה קוראז':

https://youtu.be/bn7p22LlrVE


הוא המשיך לפתח את זה בשנות ה-70:

https://youtu.be/eENJc2VFkPw


הקולקציה החללית של פייר קרדן:

http://youtu.be/AzBxsz54qko


עוד מאופנת החלל של הסיקטיז:

http://youtu.be/OtzvVDJjtYo


ותסרוקות חלל:

http://youtu.be/nh-IRZM8fFM
חוסיין שאלאיין
מיהו חוסיין שאלאיין, "המהנדס" של עיצוב האופנה?



הוא נולד ב-1970 בצד הלא נכון של בירת קפריסין, בניקוסיה התורכית. מילדותו רצה להיות טייס ובנערותו אדריכל, אבל ברבות השנים הוא היה למעצב האופנה החדשני ופורץ הדרך בתבל.

חוסיין שאלאיין (Hussein Chalayan) הוא אחד ממעצבי האופנה המעניינים והידועים בעולם, מאותם המעצבים שמוכיחים שעיצוב אופנה לא חייב להיות מקצוע קל דעת. הוא אמן רב-תחומי, המחבר בין עבר לעתיד, בין היסטוריה, עמים ושילוב טכנולוגי. תערוכות שעשה נעו סביב מוטיבים כמו שלטון, הגירה, עונות השנה ועוד.

בתעשייה מכנים את שאלאיין "המהנדס", על שום עבודותיו המשלבות אופנה עם טכנולוגיה, אדריכלות, תאורה ואפילו תעופה. כן, הוא שואב לא מעט השראה לעיצוביו פורצי-הדרך מעולם התעופה והאירודינמיקה.

השמלות שהוא עיצב כוללות לא פעם נורות לד רבות, כמו הדוגמה של שמלה שכללה מסך וידאו לביש, שהורכב מ-15,600 מנורות לד צבעוניות שהותקנו מתחת לאריג לבן וחצי-שקוף.

התקשורת אוהבת להציג את קולקציות הקונספט, הקולקציות הללו, הבלתי לבישות שלו. אבל שאלאיין מרבה לעצב גם סדרות בגדים לבישים ואופנתיים, שנראים מצוין גם מחוץ לתצוגות האופנה ה"מדעיות" או ה"הנדסיות" שלו...

כיום זוכה שאלאיין להערכה גורפת שיצאה זה מכבר מגבולות תעשיית האופנה אל עולם האמנות, העיצוב ואפילו האקדמיה.


הנה תצוגת אופנה של עבודות יצירתיות של שאלאיין:

http://youtu.be/XI-_E_olU_I


ריהוט שהופך לבגדים:

https://youtu.be/UxOuOMcNvSU


אחת משמלות נורות הלד שלו מהתכנון ועד הביצוע:

https://youtu.be/c0IyDWm_bSo


עבודות נוספות שלו:

http://youtu.be/52iZZWKB6YI


עוד קולקציה של שאלאיין:

https://youtu.be/XEGWarCzerY


ולכל תצוגה שלו מתכוננים עשרות אנשים מתחומים שונים, כמ להפקת תאטרון או הקמת תערוכה:

https://youtu.be/12UazR7Jpb0?long=yes


מרי קוואנט
מי הייתה מעצבת האופנה מרי קוואנט?



רבים רואים בה את אחת המעצבות המהפכניות של המאה ה-20 ומהאחראיות לרוח המהפכנית ששלטה ברחוב הלונדוני בסיקסטיז. את אותו עשור של שנות ה-60 היא סיכמה פעם במילים:

"מסיבה אחת גדולה, שרצה על פני עשור שלם".

כי מעצבת האופנה מרי קוואנט (Mary Quant) ידועה בקרב רבים כמי שהפכה את חצאית המיני (Mini skirt) ללהיט עולמי וכמי שהייתה מהנשים המשפיעות ביותר על הצעירות של שנות החמישים והשישים.

היא נודעה בצבעים העזים של עיצוביה, בחומרים הבלתי שגרתיים ששילבה בבגדים (כמו ה-PVC) ובתעוזה הרבה של הבגדים שמכרה.

אבל הסיפור שלה הוא במידה רבה סיפור ההצלחה של מי ששיגרה לעולם פריט אופנה שהפך די מהר מהברקה אופנתית לחלק בלתי נפרד ואף מרכזי במהפכת שחרור האישה, השחרור של שנות ה-60 של המאה ה-20.

קוואנט הייתה מהמעצבות הידועות ביותר של "סווינגינג לונדון", רוח הנעורים ששטפה את בירת אנגליה בסוף שנות ה-50 ובמהלך שנות ה-60.

סיפורה מתחיל בשנת 1954, כשהיא פותחת את "Bazaar", החנות הראשונה שלה בלונדון. בתוך כמה שנים היא מצליחה להפוך את רובע צ'לסי שבעיר ללב המהפכה התרבותית שהשתלטה עליה.

כמעצבת צעירה, ומי שלא פעם דיגמנה בעצמה את עיצוביה ואת פריטי האופנה שהמציאה, היא הייתה קשובה יותר ממעצבים אחרים לטרנדים אצל הצעירות האנגליות. את חצאיות המיני היא גילתה כשנערות צעירות רבות הגיעו לבוטיק המיתולוגי שלה וביקשו לקצר את החצאיות שלהן לאורך מינימלי.

היא גם זו שב-1966 העניקה לחצאית ה"מיני" את שמה, על שם דגם המכונית החביב עליה. אבל הוויכוח מי עיצב את החצאית המהפכנית מעולם לא הוכרע. גם אם קוואנט חתומה עליה, יש את המעצב הצרפתי אנדרה קוראז', שהציג עוד ב-1964 שמלות הוט קוטור קצרצרות בפריז, בהשראת עידן החלל. השמלות הללו היו כבר אז להיט ענקי וקוראז' נהג לומר "ודאי שאני המצאתי את המיני - מרי קוואנט רק מיסחרה את הרעיון".

היא מצידה אמרה אז על המיני "שנינו לא המצאנו את חצאית המיני, אלא הנערות שלבשו אותה ברחובות".

והיא אכן נעתרה לנערות האנגליות והוסיפה משלה, תוך שהיא הופכת את החנות למרכז השיגור של אופנה צעירה ונועזת. התגובות הקשות שהיא ספגה, אגב, לא איחרו גם הן להגיע. רבים מהמבוגרים עם הכובע האנגלי ומאנשי העסקים שעברו ברחוב, נהגו אז להקיש על חלון הראווה שלה במטריות שלהם ולמחות בקול על הלבוש ה"לא מוסרי" שהיא מוכרת...

אבל עם חוג לקוחות שכלל לא מעט אמנים וסלבריטאים, קוואנט הייתה כבר השם החם של התקופה. בשנות ה-60, הלקוחות באו בהמוניהן לחנות ועיצוביה עמדו בלב תחושת השחרור והחופש הזכורים כל כך לנשות התקופה.

על לקוחותיה נמנו אז כוכבות-על כמו בריז'יט ברדו, אודרי הפבורן וטוויגי - הדוגמנית שהייתה לסמל של התקופה. הבוטיק שלה היה מעין מקום מפגש חובה לחוג החברים שלה באותם ימים. הוא כלל את חברי ה"ביטלס" לנון ומקרטני, את הצייר דיוויד הוקני ואת מיק ג'אגר סולן "הרולינג סטונס". כל מי שעמדו אז בלב הסצנה התרבותית והצעירה של לונדון.

לגברים קוואנט הפיצה ודחפה אז את "תספורת הבוב", אותה תספורת צעירה וחדשנית אז, שמזוהה עד היום עם חברי "הביטלס" בשנותיהם הראשונות.

לצד חצאיות המיני, היא עיצבה את השמלות הגיאומטריות המזוהות גם הן איתה, לצד חולצות ושמלות מיני בצבעים עזים, יצרה את הצווארונים הנשלפים ואפילו הביאה את שמיכות הפוך לאנגליה.

בשנות ה-90 עיצבה קוואנט גם את המכנסונים הקצרצרים שלה, שנקראו ה-Hot Pants ועוטרו אז במה שיהפוך לסמלה המפורסם - סמל פרח החיננית.

בשנת 2000 קוואנט פרשה מהמותג הנושא את שמה, כשאיש העסקים ג'יימס מטסומיה רכש אותו. ביפן המותג הוא פופולרי ביותר גם היום.

ובכלל, קוואנט הייתה לא רק מעצבת אופנה, אלא גם אשת עסקים מבריקה. עם השנים היא הקימה גם חברת איפור מצליחה, שנודעה במיוחד במסקרה העמידה שהיא הייתה הראשונה לפתח ולהשיק.

מי ששמה הועמד לא פעם לצד שאנל ודיור, בתור אושיית אופנה ששינתה את העולם, היא ללא ספק מי שהבגדים שהיא עיצבה סימלו את רוח הסיקסטיז.


הנה סקירה קצרה על קוואנט:

https://youtu.be/T9vtaIqDF9s


מעצבת האופנה מרי קוואנט כיכבה באופנה של הסיקסטיז:

https://youtu.be/Y11sqIDlQLI


העיצובים והתרומה שלה לאופנת שנות ה-60 ושנות ה-70:

https://youtu.be/9UYwteHLEBs


עם הדוגמניות הלובשות את עיצוביה ב-1967:

https://youtu.be/SB5eIfHXkWQ


הקולקציה הרטובה שלה מ-1963:

https://youtu.be/buhFLCzKLoU


וקוואנט מספרת על מוצרי האיפור שהיא מייצרת:

https://youtu.be/EztpFM3wjqU
איך קוקו שאנל הפכה למהפכנית האופנה ומשחררת הנשים?



כוהנת האופנה והבשמים הצרפתייה קוקו שאנל (Coco Chanel) היא הדמות החשובה ביותר באופנה של המאה ה-20 ומי שהשפיעה על שחרור האישה ואחראית במידה רבה לשינוי המשמעותי כל כך שעברו הנשים במאה זו. בתשוקה אדירה, יצירתיות וסקרנות גדולים הפכה הילדה היתומה, שהופרדה מאחיה וגדלה בבתי יתומים, לכוהנת הגדולה של האופנה והבשמים בעת החדשה.

אבל שאנל הייתה מהפכנית בכמה מישורים. בתחום האופנה, היא לא הפסיקה לחדש ולפתח ושיחררה את האישה המודרנית מתכתיבי האופנה הנוקשים של העבר. ניתן לומר בקלות שהיא אחראית להישגים מהחשובים ביותר בתולדות האופנה המודרנית. בתחום העסקי, היא הקימה את אחד העסקים הגדולים והחשובים בעולם האופנה והייתה האישה הראשונה שהפכה את שמה למותג. בתחום החברתי, שינו ההישגים הפמיניסטיים שלה את הדימוי הנשי לחלוטין.

חייה של קוקו שאנל החלו בשנת 1883 כבת למשפחה פשוטה וחסרת השכלה. לאחר מות אימה, כשהייתה בת 6, פוזרו כל הילדים על ידי האב ושאנל גודלה בבית יתומים במנזר קתולי. כל חייה היא תחכה לאביה, שנטש אותה והוא לא יראה סימן.

בגיל 18 הייתה לזמרת מועדונים. אז זכתה לכינוי שיהיה מזוהה עימה כל כך, "קוקו", על שם כלבלב אבוד שעליו שרה. השינוי חל בגיל 20, כשהיא החלה לעבוד בחברה לייצור של בגדי כלות ותינוקות ובהשפעת חוויותיה שם, היא החלה לעצב לעצמה בגדים וכובעים. די מהר שאנל התקבלה לחוגים הנכונים בפאריס וניהלה רומנים שסייעו לה לפתוח בגיל 27 את בית האופנה הראשון שלה. סה היה עסק לעיצוב כובעים ובגדים. בתוך זמן קצר היא זכתה להצלחה מסחררת והפכה מפורסמת ומצליחה בכל אירופה.

בשנות ה-30 של המאה כבר הייתה שאנל טייקונית אופנה, שכוכבות הקולנוע הגדולות מתהדרות במוצריה. היא עיצבה תלבושות לסרטים מפורסמים. כך גם החלה לשחרר את הנשים מכבלי האופנה של המאות הקודמות. היא גאלה אותן מהשימוש המעיק במחוכים, מהפכה שלא תאומן במונחי שחרור האשה, תחליף את כובעי הענק הנשיים בכובעים קטנים ואלגנטיים, תעצב את השמלה השחורה הקטנה - מוצר חובה במלתחה הנשית מאז, תקצר את השמלות והחצאיות אל מעל לברך (וכך תכין את הקרקע למהפכת ה"מיני"), תעצב את חליפת שלושה החלקים הנשית שתהפוך למוצר דגל של "אופנת שאנל" ותשלב פריטי לבוש גבריים במלתחה שלה ובלי משים תוליד את מגמת ה"יוניסקס" בעולם האופנה. היא גם תעשה תספורת קצרה לעצמה, שתהפוך מיידית למודל חיקוי של כל אישה בפאריס. יום אחד היא גם תשוב מחופשה מפנקת על יכטה כשהיא שזופה ושוב תשנה הכל - היא תוליד את אופנת השיזוף בעולם כולו.

כשפלשו הנאצים לצרפת, סגרה שאנל את מפעליה ועברה לגור במלון ריץ בפאריס. בית האופנה שלה המשיך למכור רק את בושם ה"שאנל מספר 5" המצליח שלה. גם כאן "הסתדרה" שאנל, כשניהלה רומן עם קצין נאצי בכיר והורשתה להישאר בדירת הפאר שלה, במלון ריץ, זאת על אף שהמלון הפך למפקדת הגסטאפו. תווית הבוגדת שתדבוק בה בתקופה זו, של הכיבוש הנאצי, לא תעזוב אותה לעולם. לאחר המלחמה, היא תמצא את עצמה בשל כך, בגיל 61, נאלצת להתגורר בשווייץ. זאת כדי לחמוק מהמוניטין הרע שלו זכתה בצרפת.

אבל המעמד המיתי של שאנל לא נפגע. יותר משהיא התגעגעה לעולם האופנה, הוא התגעגע אליה. כמי שיצרה אופנה שלא מתחלפת מדי שנה, היא הייתה הקונצנזוס האולטימטיבי. לא היה במעמד הגבוה מי שהתכחש לבגדים שלה, שפשוט לא התיישנו. הפילוסופיה שמאחורי עיצוביה הייתה חד-פעמית ועתידה להשפיע על הלבוש של כולנו - לבוש שלא מתאמץ אבל משדר אופנתיות וסגנון - שיק נונשלנטי שאין לו גיל או עונה, או אם תרצו, שיק שמתלבש על שוק ושיקפצו המעצבים המתחרים...

היא לא ויתרה בקלות. כששבה בגיל 71 אל פאריס היא הסתערה על תעשיית האופנה שהשתנתה בינתיים וזכתה להצלחות מרשימות אף יותר. היא הרחיבה את בית האופנה, שפתחה מחדש, גם לארצות הברית. קוקו שאנל הפכה להצלחה מסחררת בהוליווד. כל כוכבות הקולנוע של התקופה לבשו את בגדיה. היא הוציאה מגוון גדול ומרשים של מוצרי אופנה והמוני בשמים חדשים. כוכבת העל של התקופה, קתרין הפבורן, גילמה בברודוויי את דמותה, במחזמר "שאנל", שהפך להיט. היא שינתה את העולם ובתחילת שנות ה-70 מתה במלון ריץ', כשהיא מורישה את העסק לשותפה הנאמן. הוא ויורשיו סמרו על האימפריה שלה עד היום.


הנה סיפור חייה של קוקו שאנל:

https://youtu.be/2G88zqPxJ00


סקירה על האישה הגדולה של האופנה:

https://youtu.be/02zYwQ5B6M0


המהפכה הגדולה של קוקו שאנל שפרצה בגיל 71 לאמריקה:

https://youtu.be/xjzH6vRn5P0


מקומות בפאריס המזוהים עם קוקו שאנל:

https://youtu.be/F3QAxtE1L20


יום בחייה:

https://youtu.be/HzrPFJZR4dE


על השמלה השחורה הקטנה של קוקו שאנל:

https://youtu.be/M1Ag0Bg2l54


ותכנית חינוכית על האופנאית פורצת הדרך (עברית):

https://youtu.be/yU5sReNhdL8?long=yes
מתי פרחה אופנת התלתלים?



אולי קשה להאמין, אבל בניגוד לימינו, כשהחלקת שיער אצל מתולתלות היא צו האופנה, היו תקופות ששיער מתולתל היה פופולארי ביותר.

זה היה במיוחד בשנות ה-70, כשאחד הטרנדים החזקים בשיער היה ה"אפרו", השיער בסגנון האפריקאי, המתולתל. כמעט כל קובעי הטעם באופנה היו אז איכשהו מתולתלים או מקורזלים. נשים ונערות רבות תלתלו אז את שערן החלק לתלתלים.

אחד הסרטים שתעדו את האופנה הזו וגם חיזקו אותה היה הסרט של מילוש פורמן "שיער" והמחזמר בשם זה, שהצליח במקומות רבים בעולם.


הנה התלתלים של שנות השבעים:

https://youtu.be/Bh2VmwiopXs


התלתלים בשיער שבמחזמר "שיער":

https://youtu.be/Cb8luHdpR84?t=36s


להקת אבבא והתלתלים של הנשים:

https://youtu.be/IIKAe8Wi0S0
מהם המשקפיים המצליחים בעולם?



משקפי ריי בן (Ray Ban) הן כנראה מותג המשקפיים המצליח ביותר. המותג המפורסם נולד בארה"ב. לא כולם יודעים שבמקור הוא נועד לספק משקפי שמש לחיל האוויר האמריקאי.

ואכן, ראשונים נולדו משקפי הטייסים שהפכו המזוהים ביותר עם המותג רייבן. לא מעט בזכותם הפך רייבן להיות המותג הנמכר ביותר בעולם וסמל סטטוס, סממן יוקרה שסלבריטאי העולם מרבים להתהדר בו. החברה נוסדה בשנת 1937 ע"י ג'ון מקרידי, טייס חיל האוויר האמריקאי, שחזר מטיסה וחיפש פתרון לשמש הפוגעת בראיה של הטייסים בעת הטיסה. הוא פנה לחברת באוש אנד לומב ופיתח ביחד איתם משקפי שמש אלגנטיות לטייסים. המשקפיים היו קלים מאוד ביחס למשקפיים שנמכרו אז בשוק וגם נראו אחרת. הן כללו מסגרת מתכת מצופה זהב והעדשות היו עשויות זכוכית בצבע ירוק מינרלי.

השילוב שהציעה רייבן, של אופנתיות עם חדשנות טכנולוגית וחומרים חדשים עם ערכים קלאסיים הפכו את המשקפיים הללו לפופולריות ואהובות מאד כבר מהתחלה. בהמשך יצאו דגמים נוספים, כמו דגם הווייפרר הנערץ של שנות ה-50, שכוכבי רוק הפכו לאחד הדגמים הלוהטים בעולם.

רייבן הפך לאחד המותגים האופנתיים המפורסמים ביותר ולטרנד תמידי. מפורסמים ומצליחים בכל העולם אימצו אותם והשתמשו בהם, מיום צאתן לשוק ועד ימינו. הן הפכו לחלק מהמראה של כוכבי-על ואייקוני תרבות מפורסמים. ביניהם שחקנים כמו אודרי הפבורן וג'יימס דין, כוכבי פופ דוגמת מייקל ג'קסון וליידי גאגא והנשיאים אמריקניים נערצים כג'ון קנדי ואובמה.

אגב, השם "ריי באן" נבחר כי פירושו באנגלית הוא "חוסמי קרניים". קרני השמש, כמובן...


הנה תולדות משקפי רייבן:

http://youtu.be/NHWm3UXytvs


משקפי הטייסים של רייבן:

http://youtu.be/FKekJ8nTa5I


כך פעלו הפרסומות של חברת רייבן והפכו את המותג למצליח בעולם:

http://youtu.be/jcpUrF9_BTM
מה ההיסטוריה של הסנדלים?



ההיסטוריה של הסנדלים (Sandals) קשורה קשר הדוק להתפתחות הציוויליזציה האנושית ולאבולוציה של הנעל.

בסנדלים השתמש האדם במשך אלפי שנים, עוד מימי קדם. העדויות לשימוש בהם מתחילות כבר מתרבויות העולם העתיק. הם מרבים להופיע באיורים עתיקים ואינספור שרידי סנדלים נמצאו בחפירות ארכאולוגיות.

השתמשו בהם באימפריות כמו אלה של מצרים העתיקה, יוון ורומי.

הסנדלים המוקדמים ביותר היו סוליות שטוחות ופשוטות שיצרו הקדמונים מחומרים כמו עורות בעלי חיים, עשב ארוג או קליפות. אלה הוצמדו לכפות הרגליים בעזרת רצועות עור, חבל או חוט.

הסוליות שימשו בעיקר להגנה מפני משטחים חמים או גסים, אך גם מטעמי היגיינה במקומות חוליים או בוציים.

בימי המקרא הסנדלים הם מה שמכונה בתנ"ך נעליים. לעברית תגיע המילה "סנדל" מהשפה היוונית. הסנדלים, מכל מקום, ננעלו אז עם חבל או עם רצועת עור שנמתחה לאורך כף הרגל.

סנדלים במצרים העתיקה לבשו כולם - גברים ונשים כאחד, מפשוטי העם ועד בני משפחת המלוכה. סנדלי האצבע שנמצאו בקברו של תות ענח' אמון, היו מעור, שעליו שובצו אבנים טובות ורקעו ריקועי זהב.

הסנדל העתיק מעוטר לא פעם בעיטורים, קישוטים ועיצובים מורכבים, כשיש הערכה ליופי ולאסתטיקה העיצובית של הסנדלים.

היוונים והרומאים הקדמונים נועלים גם הם סנדלים, כשהסנדלים שלהם לרוב משוכללים יותר, שימושיים ומעוצבים כחלק מהאופנה.

האלים והאלות היוונים תוארו לא פעם כשהם נועלים סנדלים מעוטרים בעיצובים דקורטיביים, אזרחים רגילים, לעומתם, נעלו סנדלים פשוטים יותר עשויים מחומרים כמו עור או בד ארוג.

אצל חיילים רומאים השתמשו כבר בסנדלים חזקים, בעלי סוליות עור עבות וניטים ממתכת שמגדילים את האחיזה של הסנדל במשטחים חלקים.

באירופה של ימי הביניים, כמו בתחומים רבים, הסנדלים יוצאים מהאופנה, שגם היא נחלשת לטובת שימושיות פשוטה ועוני השורר בה. את הסנדלים מחליפות אז נעליים סגורות ומגפיים.

במקומות ואזורים אחרים בעולם, כולל באסיה, אפריקה ודרום אמריקה, ממשיכים להשתמש בהם. הם עונים על הצורך האנושי לאיוורור הרגל במקומות עם אקלים חם הרבה יותר.

במאה ה-20, הסנדלים חוזרים בגדול וחווים פריחה מחודשת ופופולריות עצומה. במיוחד היא בולטת החל משנות ה-60, כחלק מהתנועה של ההיפים. הסנדל משתלט עוד יותר גם בשנות ה-70 הבוהמיינית. בארץ הופכים אותם בני הקיבוצים לסמל של הצבר שחורש את הארץ והסנדלים התנ"כיים הופכים ואופנתיים.

בניינטיז מגיעות התפתחויות חדשות. חומרים חדשים, חזקים ועמידים מבעבר בפני מים, כמו גם הסקוץ' המאפשר סגירה ופתיחה נוחים בהרבה, מאפשרים לסנדלים להפוך נוחים, צבעוניים ואופנתיים מאי פעם.

משם הופכת הפופולריות של הסנדל לעולמית. הם הבחירה הפופולרית והפרקטית ביותר למזג אוויר חם ולאירועים מזדמנים ולא מחייבים.

הסנדלים ננעלים היום על ידי אנשים בכל גיל ולכל צורך. מכפכפים לים ועד לסנדלי טיולים עמידים במיוחד, מסנדלי יום יום פשוטים וסנדלי מעצבים יוקרתיים - הסנדלים של היום זמינים במגוון אינסופי של סגנונות, עיצובים, חומרים ושימושים ולמבוגרים שבינינו הם גם סוג של הצהרה אישית וביטוי עצמי למי שהם חשים שהם - לא רשמיים, לא כבדים, צעירים לנצח.


כך מייצרים סנדלים לטיולים (עברית):

https://youtu.be/I1hmNfl54gY


הסנדלים הרומיים נעשו מעור כך:

https://youtu.be/gC-Cu73TjY4


סנדלי הטיולים שלנו הם ממש לא רעים:

https://youtu.be/RqBMfZVuCLc


והסנדלים המשעשעים של אנדרדוס (עברית):

https://youtu.be/YazsxvoJc7I
מה הופך את המגזין ווג למגזין האופנה המשפיע בעולם?



המגזין ווג (Vogue) הוא ווג אחד ממגזיני האופנה והלייף סטייל החשובים בעולם.

המגזין האמריקאי תואר לא פעם כ"מגזין האופנה המשפיע ביותר בעולם". כך גרסה למשל מבקרת הספרות קרוליין וובר שכתבה עליו כך בעיתון הטוב בתבל "ניו-יורק טיימס".

ווג נוסד בסוף המאה ה-19 בתור מגזין שבועי. המייסד היה גבר דווקא, אמריקאי בשם ארתור טרנר, שקיבל חסות וכנראה סיוע במימון מכריסטופר רייט.

המגזין, שהתמקד בעיקר באופנה עילית ואופנה בכלל, פנה אל קהל יעד עיקרי והוא העשירים החדשים והאריסטוקרטיה של ניו יורק. עם השנים הוא התפתח והופץ לשאר מדינות ארצות הברית ובהמשך הוא עתיד גם לצאת ממנה.

רכישת השבועון ב-1905 בידי בית ההוצאה לאור קונדה נאסט (Condé Nast) הפכה את השבועון למגזין דו-שבועי. ההנהלה החדשה אף הרחיבה את פעילותו ותפוצתו למדינות נוספות על ארצות הברית. מהדורות מקומיות של ווג הוקמו בספרד, איטליה ובהמשך בצרפת והתקבלו היטב, מה שבהדרגה גם יהפוך אותו לסמכות של ממש בעולם האופנה.

המינוי של אנה וינטור לעורכת הראשית, בשנת 1988, אפשר לה לשנות את ווג ולהפוך אותו למגזין נגיש וצעיר מבעבר. וינטור, העורכת האגדית של ווג, הפכה אושיית ניהול מפורסמת ואחת המנהלות המצליחות בעולם, גם אם ידועה לשמצה בעולם האופנה, כמנהלת קשוחה וקפדנית במיוחד.

היא, אגב, עתידה להיות ההשראה לספר ולסרט המפורסם "השטן לובשת פראדה". ב-2017 הכתיר אותה המגזין פורבס כאישה החזקה ביותר בעולם התקשורת והבידור.

בשנותיה כמנהלת זוהתה וינטור לחלוטין עם המגזין ובמידה רבה ווג הפך לצלמה ודמותה. היא שינתה את הפוקוס של ווג וחשפה את קוראיו לרעיונות חדשים ונגישים. הוא פנה לזרמי אופנה, קהלים וגילאים מגוונים יותר, מה שהרחיב את קהל קוראיו ואת הצלחתו באופן משמעותי.

כיום ווג הוא ירחון, מגזין אופנה ולייף סטייל היוצא אחת לחודש. בנוסף לכל ארצות הברית הוא יוצא במהדורות מקומיות רבות בעולם, בכמעט 30 מדינות שונות. ביחד עם מהדורת האינטרנט שלו, יש למגזין כמעט מיליארד קוראים.


הנה תולדות המגזין "ווג" בקולה של השחקנית שרה ג'סיקה פרקר:

https://youtu.be/jFZcrADRUxc


הדוגמנית אנוק יי מספרת על עצמה:

https://youtu.be/Z5vAE3mku-c


וראיון וידאו שערכו עם טיילור סוויפט:

https://youtu.be/XnbCSboujF4
איך הפך הצבע הוורוד לצבע של בנות?



רובנו גדלנו והתרגלנו לראות את הצבע הוורוד (Pink) כצבע של בנות. אבל מאיפה הקשר הזה שבין צבע למגדר? האם תמיד היה ורוד צבע של בנות וכחול של בנים?

ככה זה לא היה תמיד ואם נרצה להפתיע רגע אז נספר שבציורים עתיקים תוכלו לראות דווקא את המין הגברי בוורוד, כנראה בשל הקרבה שלו לאדום, צבע שהתקשר תמיד עם אומץ וגבורה.

הנשים בעבר התאפיינו בימים ההם דווקא בלבוש כחול, שכן הכחול, על האסוציאציות השמיימיות שלו, נחשב אז צבע תמים ועדין.

באמצע המאה ה-19 החלו להלביש גם ילדים בצבעי ורוד וכחול. עד אז לבשו ילדים את הצבע הלבן, הקל לכביסה. אבל בגדי הילדים הצבעוניים השונים, כולל צבעי פסטל שונים, לא כיוונו לבנות או לבנים. החלוקה הייתה אז יותר לפי צבע העיניים או השיער של הילד. תינוקות עם עיניים כחולות או שיער בלונדיני זכו בבגדים כחולים, בעוד ששחורי שיער ועיניים חומות הולבשו בצבע ורוד.

אבל החלוקה המגדרית הלכה והשתנתה ובתחילת המאה העשרים תעשיית בגדי הילדים נהגה כבר לשייך בנים לצבע ה... ורוד והבנות לכחול. החוקרת פרופסור ג'ו פלוטי מצאה שבאמריקה ייעצו כך להורים באופן ברור.

המהפך חל לאחר מלחמת העולם השנייה, כשההורים לתינוקות הבייבי בום שנולדו אחרי המלחמה, הלבישו אותם כמוהם. הבנים הולבשו כמו האבות, שמדיהם היו אז בדרך כלל כחולים. הצבע הזה היה זול יותר לייצור והתאים לייצור המוני של בגדי עבודה. אגב, מצבע המדים הזולים הללו נולד כינויו של מעמד העובדים "הצווארון הכחול".

הבנות, שהולבשו אז כמו אמהותיהן, זכו בצבע השני - הוורוד. מי שהביא לכך הייתה התעשייה, שנתנה להן את הצבע ההפוך. זה היה שרירותי אבל עבד והתאים לגוון הסמוק של לחיי הבנות החמדמדות של המשפחה האידיאלית מהפרסומות באמריקה ולמעשה בכל העולם המערבי.

במהלך שנות השישים החלו נשים וגברים צעירים להתלבש אותו דבר. ג'ינסים וחולצות טריקו החליפו את הלבוש בסטייל של אבא ואימא ומראה היוניסקס הפך למראה הטרנדי והנכון. היה בזה קצת היגיון של נשות התנועה הפמיניסטית של 1940, שראו בלבוש הגברי דבר שיקדם את הבנות שלהן לשוויון מול הבנים. הייתה גם התנועה ההיפית, עם ערכי השוויון והמרד בהורים.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 זה השתנה שוב, כשאימהות החלו להתגעגע למראה הנשי של ורוד לילדותיהן וקצת התנערו מהמחשבה שהלבוש יגביל אותן בבגרותן. הטבעה מחודשת של הבדלי הצבעים לא איימה עליהן יותר.

חברת החיתולים החד-פעמיים פמפרס זיהתה זאת והייתה הראשונה שהוציאה מוצר שזיהה בנות עם ורוד. ליין חיתולים בצבע ורוד לבנות וכחול לבנים פתח גל מחודש של זיהוי צבעוני בין מין לצבע ואיש לא ראה בו קיפוח, אלא בחירה אסתטית בוטחת ומודעת של חברה מודרנית, גם אם מעט נשלטת על ידי מנגנוני שיווק ופרסום מתוחכמים ובעלי עניין.

אז בימינו שולטים בבגדי הבנות גווני הוורוד והסגול הקרוב אליו. גם מי שרואות בעצמן פמיניסטיות, לא חוששות להלביש את בנותיהן בגוונים ה"נכונים" לתקופה ובלבד שלא יחזרו לבגדי היוניסקס, הזהים לבנים ולבנות.


הנה סיפורו בעברית של הצבע הוורוד, כצבע הנשי השולט (עברית):

https://youtu.be/BvCqE27295o


כך הפך הצבע הוורוד לצבע של נערות ונשים:

https://youtu.be/KaGSYGhUkvM
מי הסינדרלה של הדוגמניות?



סיפורה של סופי מצ'טנר הוא סיפור סינדרלה שכמותו לא היה בעולם הדוגמנות. עולם זה, שבו מתאמצות מאות אלפי דוגמניות בעולם לזכות במעט תשומת לב, לא מאפשר לאף אחת מהן לזכות בתהילה מבלי להתאמץ, להבשיל ולעשות דרך ארוכה אל המסלולים היוקרתיים של פאריס. מעולם לא קיבלה בו הזדמנות מישהי שאיש לא מכיר ושמעולם לא התנסתה בדוגמנות מקצועית.

ודווקא נערה צעירה מחולון היא שזכתה לזנק היישר אל הפסגה. זה סיפור של מקריות, המון מזל וגם קצת יופי לא רגיל, של נערה שמגיע לה סיפור הסינדרלה הזה. סופי שעוד לא חגגה 15, גדלה לאם חד-הורית וקשת יום. בזמן שאמה נאלצה לרוץ ממקום למקום, לנקות בתים ולאסוף את פרנסתה בקושי כדי לפרנס את שלושת ילדיה, סופי נהגה לאסוף את אחיה מהגן, לבשל להם ולנקות את הבית. הכל השתנה כשהמליצה לה מישהי לנסות ולהיות דוגמנית. היא פנתה לסוכן דוגמניות והוא החליט שעליה לטוס ישירות לפאריס, בירת האופנה העולמית. הפגישה עם הסוכנות הייתה די מאכזבת ונראה היה שהסתיימה בכלום. אבל אז כשצעדו ברחובות פאריס, נכנסו היא והמלווה שלה אל בית האופנה היוקרתי "דיור". במקרה היה בחנות באותו בוקר המעצב הראשי וראה אותה. הוא כל כך התרשם שהחליט במקום להפוך אותה לפנים החדשות של אחד המותגים היוקרתיים והמצליחים בעולם. כשנחתם חוזה על סך מיליון יורו ידעו סופי ואימה, הגיבורה האמיתית של הסיפור, שצרותיהן הסתיימו. מניקיון בתים ובית שידע מחסור הגיעו לפסגת עולם האופנה.


הנה סיפור הסינדרלה של סופי (עברית):

https://youtu.be/LvUtuupN21M


ראיון עם סופי (עברית):

https://youtu.be/3KOhAFsZRo0


פרזנטורית של בושם בינלאומי (עברית):

https://youtu.be/4LmcruiokGg


והיום היא נרגעת מהרזון המוגזם שהתעשייה דורשת ממנה (עברית):

https://youtu.be/mxE9HeFbCoo?long=yes
איך היה צ'רלס וורת' למעצב האופנה הראשון?



בשנת 1858 תפר בפאריס צ'רלס פרדריק וורת' (Charles Frederick Worth) כמה שמלות לאשתו, דוגמנית בחנות הבדים שבה עבד גם הוא. כשהלקוחות החלו לבקש גם הם לרכוש שמלות כמו שהוא תופר לרעייתו, סירבו השותפים בחנות הבדים לתת ידם לעסק נחות כמו חייטות.

וורת' זיהה הזדמנות ועזב את החנות. הוא מצא לו שותף להקמת בית האופנה הראשון בהיסטוריה. המותג שלו היה "וורת' אנד בוברג" והוא היה הראשון שהוסיף תוויות לבגדים שתפר, עם שם העסק.

ההצלחה הייתה מדהימה. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שהנשים לא נשאלו איך הן רוצות את בגדיהן, אלא בחרו ממה שהציג מעצב בגדים. הנשים ראו והאמינו שמעצב האופנה יודע טוב יותר מהן.

האופנה הפכה אז לקנות אצל וורת' כמובן. כל נשות החברה של פריז ואפילו מלכת צרפת, כולן עמדו בתור לקנות בגדים שהוא עיצב והחליט בשבילן שהם יפים להן.

כך נולד מקצוע מעצב האופנה.


הנה סיפורו של מייסד תחום עיצוב האופנה:

https://youtu.be/4_W5j2bsMqE


דוגמנית העל הבריטית הכי ותיקה מספרת עליו:

https://youtu.be/LbJRvQnymAs


מצגת וידאו על האיש:

https://youtu.be/ncvgIJTDF2w


ועיצובים של וורת':

https://youtu.be/qqIuzUQqduw


למה אנחנו משלמים על ג'ינס עם קרעים?



אם פעם בגדים קרועים היו בושה שרק עניים נאלצו לסבול, היום ג'ינסים קרועים (ripped jeans) הם שיא הטרנד, מצויים בכל מקום ועולים הרבה יותר מג'ינס חדש ושלם.

אז מה פה קורה פה?

בשילוב עיטורי קרעים בברכיים, מכנסי הג'ינס הקרועים כבר מזמן הפכו לפריט חובה אופנתי בארון הבגדים של המילניאלס ואחריהם בני דור ה-Z החביבים שלנו. וכן, כיתה י' 2, אנחנו מדברים עליכם.

ג'ינסים עם קרעים, מסתבר, הם הצהרה, עיצוב ואסתטיקה אופנתית שיתכן שנראית הזויה והחלפה בלתי נתפסת של תפקידו של המכנס לטובת הסטייל שלו, אבל יש בה מסתבר, הגיון רב.

מהו? - עוד מעט.

קצת היסטוריה של הג'ינס הקרוע. עד שנות ה-70 העיזו ללכת בג'ינס קרוע רק מי שלא היה בידיהם הממון לתקן ג'ינס בלוי או כזה שנקרע. הג'ינס הוא אמנם משופשף, שיא הטרנד אז, אבל לעולם לא קרוע או בלוי.

בשלהי אותו עשור מתחילות להופיע להקות הפאנק הראשונות. הפאנקיסטים והמעריצים שלהם קרעו את הג'ינס האישי כסוג של מחאה פוליטית, מהולה בטרנד ייחודי ומבדיל, משהו מקביל לשיער הארוך של הביטניקים ולפרחים בשיער של ההיפים.

קרעים בג'ינס כסמל למרד.

הקרעים נכנסים בהדרגה לאופנה, מתחילת שנות ה-80. בתחילה בתצוגות אופנה של מעצבים עולמיים כמו כריסטיאן דיור, שהחלו לאתגר גם את עולם האופנה בהכניסם למלתחה גם את הג'ינס הקרוע ובמכוון. מכאן החלה האופנה החדשה והמוזרה לחלחל לאיטה אל חוג הסילון של אותם ימים, עשירי עולם שהיום מכונים האלפיון העליון.

באותה תקופה היית יכול לטייל במונקו או בקאן שבריביירה הצרפתית, לראות מכונית למבורגיני או פורשה במחיר של בית יוקרה בארץ עוצרת ברחוב וממנה יוצאים בחור עשיר ומתוקתק או בת עשירים עם חולצת משי שמתחתיה מככבים מכנסי ג'ינס קרועים לתפארה.

מדהים ככל שזה נראה אז, העניין לא זו בלבד שלא היה גימיק שעתיד להיעלם, אלא להיפך. הג'ינס הקרוע רצה להישאר. החלו בטרנד כוכבי רוק זועמים כמו איגי פופ ולהקת ה-Sex Pistols וזמרות פופ שהן אייקון אופנה כמו מדונה. אחריהם באו שחקני קולנוע מפורסמים, ראפרים וסתם עשירים שהחלו להופיע ולהסתובב כשהם לובשים מכנסי ג'ינס קרועים. הכלל היה שעל הג'ינס הקרוע להיות הכי יוקרתי שיש.

המעריצים החלו מעתיקים את המראה הקרוע, תוך שהם קורעים את הג'ינס שלהם בבית. להקות הגראנג' של הניינטיז ובראשן להקת נירוונה לבשו ג'ינס קרוע כהצהרה אנטי קפיטליסטית והוא פרח עוד יותר.

אבל הג'ינס של היום פחות נקרע ביחס לג'ינס הקל של פעם. הרי זו הייתה מטרתו המקורית של הג'ינס - להיות בגד עבודה עמיד וחזק.

לכן יצרני דנים בימינו קורעים את הג'ינס מראש ובמפעל. אצל מותגים זולים זה נעשה באמצעות קרני לייזר. מעצבי פרימיום ומעצבי על, לעומתם, מעדיפים להושיב עובדים שיקרעו כל ג'ינס בעצמם והם מעצבים את הקרעים בדיוק כמו שמצופה מג'ינס שנקרע טבעית.

אז הקרעים הם עכשיו עיצוב ולא מצב כלכלי, או כמו שמתכנתים אוהבים לומר "זה לא באג - זה פיצ'ר". הקונים משלמים על הג'ינסים הקרועים הרבה יותר מג'ינס חדש או מג'ינס סתם משופשף ולא קרוע. יצרנים כמו דיזל הבינו עם הזמן שהקרעים חוזרים והפציצו במחירים ומעצבים כמו דולצ'ה גבאנה מתמחרים באלפי דולרים ג'ינס קרוע שלהם, שנטלתם היישר מהמדף.


הנה סיפורו של הג'ינס עם הקרעים ולמה הוא כל כך יקר:

https://youtu.be/TkLfwIsiWGU


תולדות הג'ינס עם הקרעים:

https://youtu.be/CurwSkC_Mik


ביהדות דומה שלא מקבלים אותו בהבנה (עברית):

https://youtu.be/tMyNOyHZAq4


הג'ינס הקרוע בסוף ההיסטוריה של הג'ינס:

https://youtu.be/5Bo18EypC44


יצירה של ג'ינס קרעים DIY שווה:

https://youtu.be/Io7Dx7eKTag


הציפייה והאמת עם הג'ינס הקרועים:

https://youtu.be/n3T5FwczlaY


ג'ינס משופשף לייזר בדקה וחצי:

https://youtu.be/k1BpHBafrvw


חיתוך הקרעים בג'ינס באמצעות לייזר:

https://youtu.be/3Hi_Iyxt1wI
למה נשים אוהבות משקפי שמש גדולות?



משקפי שמש (Sun glasses) הן מזמן כבר לא משקפיים שנועדו לחסום את קרני השמש ולשמור על העיניים. בימינו הן אביזר אופנתי לכל דבר.

אבל למה הן כל כך גדולות אצל נשים?

ובכן, הסיבה לכך היא היסטורית ולמען האמת היא קשורה באישה אחת, שהמילה מהממת לא הולמת את מידותיה.

מדובר בג'קלין קנדי, אשתו של הנשיא הצעיר והיפה ביותר של אמריקה, ג'ון קנדי. הגברת הראשונה של אמריקה עוררה סקרנות כבר מהרגע שבעלה, הנשיא הצעיר ביותר בתולדות אמריקה, נבחר. היא הייתה צעירה, יפה להפליא, אשת העולם הגדול, ייצוגית מאד, דוברת צרפתית, אוהבת ומבינה באמנות ומצוידת באחד הגברים היפים בעולם.

כשג'קי החלה, ביום בהיר מאוד אחד, להשתמש במשקפי שמש "אובר סייז", משקפי ענק עם עדשות גדולות מאד במכוון, אמריקה נדלקה. טוב, אולי לא כל אמריקה, אבל החלק הנשי שבה בהחלט נרעש. זה ייקח עשור שלם אבל בהדרגה זה יתפוס ויגדל על פניה עוד יותר. כמו שריפה בשדה קוצים הפכו משקפי ענק לנשים לאופנה לוהטת וכל נשות ארה"ב והעולם החלו להגדיל ולהגדיל (את העדשות כמובן).

בשנות ה-70 המשקפיים גדלו מספיק, גם על פניה של ג'קי שהתחתנה עם המיליארדר ואיל הספנות אונאסיס והפכו ממש ענקיות. מסגרות הפלסטיק של המשקפיים החדשות אפשרו גודל וחוזק ביחד עם משקל לא מעיק ומאז משקפי שמש ענקיים לאישה הם חלק בלתי נפרד מהטרנד.

אחריהן הגיעו טרנדים חדשים. הייתה אופנת החלל שהניבה לרגע משקפי חלל מעוצבות לטיסה אל הירח, בהמשך באו גם משקפיים אובליות ואחריהן היו משקפיים רקטנגולריות, בעלות מראה מרובע יותר. בשלב מסוים העבר חזר מעט בזכות אופנת הווינטאג'. יש תקופות שמשקפי נשים קצת פחות ענקיות ויש שקצת יותר, אבל דומה שמעולם לא נעלמו המשקפיים הגדולות לחלוטין.


הנה אייקון האופנה ג'קלין קנדי בשנותיה הגדולות, בלי ועם משקפיים:

https://youtu.be/ULOZHqmShXM


משקפי השמש הגדולות של גוצ'י:

https://youtu.be/IZz_sGKDL-Q


אופנת הנשים במשקפיים לאורך המאה ה-20:

https://youtu.be/lBKJIQj73Ks


אופנת הנשים הושפעה ממנה בכלל:

https://youtu.be/jlmL7WIJq50


ומאה שנה של אופנת משקפיים:

https://youtu.be/xWQXqhLjD5s


ומשקפי הרטרו בהשראת ג'קי קנדי ועל שמה:

https://youtu.be/cEjCHdZbOsE
איך נולדה האופנה האורבנית מההיפ הופ?
מיהם המעצבים האורבניים?


האופנה האורבנית הגברית נולדה מאופנת ההיפ הופ. עולם האופנה מגלגל כיום מיליארדים בכל שנה. לא רבים יודעים שתרבות ההיפ הופ של חבורות הרחוב הפרועות של שנות ה-70 היא כור ההיתוך של הסגנון השולט כיום על בגדי הצעירים ברחבי העולם כולו.

בניו יורק של אז לבשו צעירי ההיפ הופ מעין ערבוביה אופנתית של בגדים לא קשורים. הם כינו את הערבוביה החיננית הזו Fresh, כלומר "טרי". קווינס, הארלם, ברוקלין והברונקס - לכל שכונת עוני היה סגנון הלבוש האופייני שלה. המקוריות והביטוי העצמי, אולי החלק המרכזי בתרבות ההיפ הופ, הכתיבו לכל צעיר להתלבש הכי יצירתי והכי מעניין שהוא הצליח. גם אם לא היה לו גרוש - היו לו בגדים שלא ישפילו אותו לפני החברים.

שנות ה-80 החלו עם דן דפר, מעצב שיצר בשבילם אופנה שכונתית מדליקה עם הלוגואים של המותגים הכי יוקרתיים בעולם, כמו גוצ'י ולואי ויטון. בשנות ה-90 טומי הילפיגר, מעצב האופנה החדש, נהג לחלק לנערי השכונות בגדים שלו בחינם, כדי לנצל את הטרנדיות של ההיפ הופ לצרכי שיווק, שאגב הצליח בגדול.

קארל ג'ונס, מנהל שיווק אמריקאי מתחום האופנה, זיהה שיש לצעירים שחורים באמריקה כסף ושהם מחפשים לבוש מגניב. הוא הקים את "קרוס קולורס" והתחיל לייצר אופנה אורבנית ב-1992. הבגדים שלהם היו צבעוניים, רחבים וגדולים מאד.

קרל קניי הצטרף אליו מאוחר יותר עם אופנה אורבנית בעלת אופי שונה ומשלים. הם הפכו לאימפריה שמכניסה מיליונים. "פובו" שלהם (קיצור באנגלית של "בשבילנו על ידינו" For us by us) התעלו ויצרו רווחים שלא יאומנו. טופאק האגדי עשה להם פרסומת בחינם והפך את פובו לסנסציה עולמית.

בשנות ה-2000 הם התקדמו מהטרנינג של נייקי והווסטים של דן דפר, לפרוות של "שון ג'ון", מותג היוקרה שהקים פאף דדי. המותג שון ג'ון העלה את הרמה של האופנה האורבנית לדרגה של אופנה עילית אורבנית. הוא הפך למעצב הטוב ביותר כשזכה בפרס האופנה, לראשונה בעולם המעצבים השחורים. הוא היה כוכב היפ הופ הראשון שחצה את הקווים והפך למעצב על. זו גם הייתה הפעם הראשונה שגבר שחור עיצב את האופנה הנחשקת שייצגה הצלחה. כך הפכה האופנה האורבנית לסגנון מוביל באופנה הגברית בעולם.

בעשור השני של המאה ה-21 מוכר אליל ההיפ הופ קניה ווסט בגדים שהוא יוצר כמעצב ומושפעים מהיפ הופ ומהדברים שהוא יוצר גם בתחום המוסיקה. הצעירים מהבתים העניים ביותר, שפעם השתדלו ללבוש את המותגים ובגדי המעצבים החדשים ביותר וכשלא הרוויחו מספיק כדי לקנות אותם, הם מצאו את הקומבינה שלהם להשיג אותם, ראו כיצד בגדי היוקרה החדשים עוצבו ברוח בגדי הנעורים שערבבו לגופם.


הנה דוגמה ללבוש של צעירי השכונות, שהיה מבוסס אז על טרנינגים ותוספות:

http://youtu.be/oVDfyc2lh4Q


חברת FUBU שהקימו הם עצמם והפכה את האופנה האורבנית להצלחה מסחררת:

http://youtu.be/rx2ycMrMkAM


קבלו תצוגת אופנה של המותג שון ג'ון, בשבילכם הראפר פאף דדי:

http://youtu.be/_rnxfk-CHVA


וקדימון מהסרט התיעודי המצויין "פרש" המספר את תולדות האופנה האורבנית:

http://youtu.be/vQ9LyiNrA-s
מהו הסיפור של חולצת הטי ואיך הוא הומצאה?



בימינו הפכה חולצת טי (T-shirt), או טי שרט, לסוג של לוח מודעות אישי, מעין בד ציור פתוח להעברת רעיונות חברתיים ומסרים פרסומיים. עד כדי כך הפופולריות של חולצת הטי גדולה, עד שגם מעצבי אופנה עכשוויים לא רואים פחיתות כבוד בעיצוב של חולצות טי ובשילובן במראה האופנתי המעודכן.

תולדות ה-T shirt מתחילים כשחולצת הטי מופצת על ידי הצי האמריקאי בתקופת המלחמה הספרדית, בשנת 1898. זו הפעם הראשונה שפוגשים בה בארצות הברית. עד המאה ה-20 נהגו גברים ללבוש רק חולצות מכופתרות. כמובן שהבעיות החלו כשאבדו להם הכפתורים.

בצבא היה השימוש העיקרי בחולצות הטי, בעלות הצווארון העגול והשוורולים הקצרים, כחולצות שנלבשו מתחת למדים, סוג של לבנים. הן התגלו ככל כך שימושיות עד שבתוך זמן קצר הפכו חולצות ה-T לציוד הכרחי לטירונים המתגייסים לצבא.

ב-1904 כבר פרסמה חברת בגדים תחתונים בשם "The Copper" את החולצה עם הבד הנמתח שאפשר מעתה ללבוש אותה בלי צורך בכפתורים, תוך העברת הראש דרך הצווארון שלה. מודעת המפרסומת שלה התפארה אז, בפני הגברים הרווקים שכל כפתור נופל סיבך אותם בחיפוש אחרי תופרת: "ללא סיכות ביטחון או כפתורים, בלי מחט ובלי חוט!"

זה גם השלב שצורת האות T שלהן מקנה לחולצות החדשות הללו את השם האייקוני חולצות T. על כל פנים, שמען של החולצות הקלילות והלא מחייבות יוצא מגבולות הצבא ובעלי מקצועות כחולי-צווארון מתחילים ללבוש אותן לעבודות. הבד הקליל והשימושי, במיוחד בימים חמים, כובש את החקלאים, הבנאים, עובדי הכבישים ושאר העובדים בשמש הקופחת ובחללים חמים מאד, כמו כורים, מסיקי אש וכדומה.

משם המשיכה חולצת הטי את מסע הניצחון שלה אל עולם הילדים. החולצה הזולה והקלה לניקוי התאימה מאד לאימהות שלהן ובאופן כללי גם לתקציב המשפחתי.

בשנות ה-20 הפכה המילה T-shirt למילה במילון האמריקאי, אבל החולצה הזו נותרה פשוטה למדי ובצבע אחד. את זה שינתה ב-1938 הפקת הסרט "הקוסם מארץ עוץ" שקידמה את הסרט באמצעות ההדפס הראשון על חולצות טי. חלוקת החולצות המודפסות כל כך הצליחה שהן הפכו לערוץ פרסומי חדש ולאמצעי מיתוג מצוין לחברות מסחריות.

בשנת 1942 הופיעה חולצת הטי המודפסת הראשונה על שער של מגזין ה-Life היוקרתי והפופולריות של החולצות הללו הרקיעה שחקים. גם הופעתו של השחקן האגדי מרלון ברנדו בסרט "חשמלית ושמה תשוקה, מ-1951, כשהוא לבוש בחולצת טריקו, תרמה לחלחול שלה לכל שכבות האוכלוסייה והגילאים. לראשונה הייתה חולצה ה"טי", לא להאמין, הבגד הלוהט בחנויות הבגדים.

בסוף העשור של האהבה והמחאה, לקראת סוף שנות ה-60, הטישרט הפכה לאמצעי ביטוי לצעירים ולצעירים ברוחם. רעיונות החופש והביטוי העצמי התמזגו זה בזה והפכו את החולצות הללו לשלטים מהלכים של בעליהן. יצרנים המשיכו לפרסם באמצעותן את הלוגו שלהם ופורטרטים של מהפכנים נאים, דוגמת צ'ה גווארה ופידל קסטרו, הופיעו על החולצות הצבועות בצבע האידיאולוגי הנכון.

בשנות ה-70 החלו גם אמנים לייצר עבודות והדפסים לחולצות טריקו. לוגואים של להקות רוק, כמו הרולינג סטונז ולהקת Yes, הפכו לוהטים על חולצות T. גם אייקונים, דוגמת הסמיילי אט סמל השלון ומשפטים שנונים או משולבים באייקונים, כמו "I love New York" שבו מוחלפת המילה love בציור של לב, המשולב בטקסט עצמו.

כיום, לצד מכנסי הג'ינס ושבירתם של כללי הלבוש הרשמי, מככבות חולצות הטי בעולם החדש, של הלבוש הנונשלנטי והמרושל במכוון. הן סמל של נעורים ואופנה צעירה, מעבירים רעיונות ומעידים על השנינות וגודל הכיס של הלובש, משום שקניית חולצות מעודכנות וחדשניות, עולה לא פעם במחיר גבוה.


הנה סיפורה ההיסטורי של חולצת הטי שרט:

https://youtu.be/NgTiskX8tuQ


חולצת הטריקו היצירתיות שאנשים ממציאים:

https://youtu.be/6-vik1mKqdI


כך הופכים חולצת טריקו לשמלה:

https://youtu.be/n1BIqOhudGg


חולצות הטריקו משקפות את המצב הצרכני העולמי והפגיעה האנושית בסביבה (מתורגם):

https://youtu.be/BiSYoeqb_VY


באווירה הורסת - מה קורה לגבר ישראלי שמנסה לצאת מהטריקו (עברית):

https://youtu.be/5_2Fz8OIP1k


והסיפור המשעשע של הטי שרט:

https://youtu.be/E0tJ2_-6Omg
מה הסיפור של הסניקרס?
מה המהפכה שעשתה הדוגמנית טוויגי?
מהם וויי פרר, משקפי הפלסטיק שכבשו את העולם?
מהי אופנת הוט קוטור היוקרתית בעולם?
איך הכובען יצר פעם כובעים?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.