מיטת המים (Waterbed) היא אחת ההמצאות היוקרתיות והמפתיעות של העשורים האחרונים של המאה ה-20. אם רוצים להבין את הנהנתנות וההתלהבות מיוקרה בשנים הללו, אין ביטוי יפה ממנה לכך.

מיטת מים, או מזרן מים, כשמן כן הן. מדובר במיטה או במזרן שמולאו במים. הם מאפשרים שינה מפנקת, כמו על פני המים.

את הפטנט על הגרסה המודרנית של מיטת המים, רשם סטודנט לעיצוב מסן פרנסיסקו בשם צ'ארלס הול, בשנת 1971. די מהר הפכה המיטה החדשנית לפריט עיצוב פופולרי בארצות הברית ונמכרה יפה.

אבל באופן מפתיע לא הומצאה מיטת המים בשנות ה-70 דווקא. למעשה, דיווחים ואיזכורים על מיטות מים הופיעו עוד במאה ה-19. אלא שאז הן יועדו לשימוש רפואי. פיתח אותן באותה תקופה רופא סקוטי בשם ניל ארנוט. הוא כינה אותן "מיטות הידרוסטטיות" (Hydrostatic beds) והן יועדו בכדי למנוע מחולים מאושפזים בבית חולים פצעי לחץ.

נחזור לשנות ה-70 הול, סטודנט לעיצוב באוניברסיטה של סן פרנסיסקו (SFSU) בקליפורניה, בכלל התכוון לייצר כיסא חדשני. צריך להזכיר שבאותן שנים נשטף עולם העיצוב בגל של עיצובים חדשניים, שימושיים ויפים בעיצוב הכיסאות. אבל הול לא הצליח בזה ובשלב מסוים מצא את עצמו מנסה לשפר דווקא את המיטה המיושנת. עזרו לו שניים מחבריו ללימודים.

כך או כך, למיטת המים שלו הוא קרא אז "הנאת שחייה" וכאמור, הוא רשם עליה פטנט. בהמשך הוא גם ייסד חברה לייצור ומכירה של מיטות מים בשם "The Pleasure Pit". בשיאה החזיקה החברה של הול לפחות 30 חנויות למכירת מיטות המים.

אך הול נכשל בהגנה על הפטנט וקמו לה מתחרים רבים, שעשו הון עתק ממכירת מיטות כאלה. להמחשת ההצלחה של מיטות המים - ב-1987 לא פחות מ-22% ממכירות המזרנים בארצות הברית היו של מיטות מים.


הנה מיטות המים שבשנים האחרונות הן קצת חוזרות:

https://youtu.be/fMF14ne8yHs


צ'ארלי הול - ממציא מיטת המים:

https://youtu.be/czH-W4D9a5E


ככה זה על מיטת מים (לא תבינו מילה):

https://youtu.be/iRHXK2RYVlU


האם הן בריאות? - התשובה הקצרה היא לא. לגמרי לא והנה הנימוקים:

https://youtu.be/DRX5Z-MEpic


מה קורה לחתול שמוצא את עצמו על מיטת מים (ללא מילים):

https://youtu.be/kkY0lP7EMBs


וסרטון תיעודי קצר על הממציא הול:

https://youtu.be/fKuNKf0W1Lg?long=yes

את מכונת החישוב, סוג מוקדם ומכני של מחשבון, פיתח במאה ה-19 ויליאם סיוארד בורוז (William Seward Burroughs). מכונות החישוב הראשונות הללו היו מכניות. היו בהן מערכות מתוחכמות ומורכבות של גלגלי שיניים ותמסורות מכניות, שאיפשרו להן להנפיק תוצאות לחישובים מתמטיים בארבע פעולות החשבון הבסיסיות, כמו חיבור, חיסור, כפל, חילוק.

הוא גם הקים חברה שעסקה בפיתוח וייצור של מכונות חישוב. מכונת החישוב שלו סייעה בעריכת חישובים בסיסיים, כמו חיבור, חיסור, כפל, חילוק. היא הייתה אבולוציה ל"פסקלין" - מכונת החישוב המכניות שכבר במאה ה-17 בנה בלז פסקל.

ב-1957 הוציאה חברת קסיו את המחשבון הראשון בעולם שהיה כולו אלקטרוני, דגם 14-A. מחירו היה אז כ-19 אלף ש"ח...

בשנות ה-70 של המאה ה-20 פותחו ושווקו מחשבי הכיס החשמליים הראשונים לכל. אנו מכנים אותם מחשבונים, כי מעט אחריהם החלו לצאת לשוק מחשבים אישיים, אבל הם היו הצלחה מסחררת ושינו את עולם החשבונות ועל הדרך גם את לימודי התיכון שלכם.


כך המציאו את המחשבון:

https://youtu.be/-HWF9rVXifg


הנה תולדות מחשבון הכיס:

https://youtu.be/HgmnujFLGCg


הנה סרט תיעודי על תולדות המחשבון:

https://youtu.be/I_sdS4xQtV4?long=yes

אמנם היו פיתוחים עוד לפניו, אבל כימאי ורוקח אנגלי בשם ג'ון ווקר נחשב למי שהמציא את "הגפרורים השימושיים", גפרורי החיכוך הראשונים. אלו היו גפרורי זרחן, שהורכבו מקיסמי עץ שראשם צופה בתערובת שהכילה זרחן לבן וגופרית. שפשוף של הגפרור בכל משטח, הצית אותו.

ווקר החליט שלא לרשום פטנט על הגפרורים שהמציא ובשנת 1827 הוא החל למכור גפרורים באופן מסחרי. במקביל אליו החלו יצרנים רבים לייצר גם הם גפרורים.

אבל הזרחן הלבן והרעיל, שאותו הכילו הגפרורים של ווקר, הפך אותם למסוכנים ורעילים. גם ההצתה הקלה שלו הייתה מסוכנת, לעיתים אפילו בתוך הקופסה כשנוצר חיכוך מקרי בין הגפרורים..

30 שנה אחר כך החליף השוודי ינס יאקוב ברצליוס (Jöns Jacob Berzelius) את הזרחן הלבן המסוכן בזרחן אדום. הוא כינה את הגפרורים הלא-מסוכנים שלו "גפרורי ביטחון" (Safety matches). אולי היו בטוחים יותר, אך הם עדיין לא היו מספיק אמינים בכדי להפוך למוצרים מצליחים. מפתחים שונים ניסו לשפר אותם. בשנת 1855 הציגו האחים השוודים לינדסטרום את הגפרור הסופי והאמין, שבו אנו משתמשים עד היום.

עוד שלב בשליטה האנושית על האש הושלם.


כך הומצאו ופועלים הגפרורים (בעברית):

https://youtu.be/MM5nAuAhtKs


המצאת הגפרורים:

http://youtu.be/H2a0KHiZhts


סודות פיתוח הגפרורים של ג'ון ווקר:

http://youtu.be/JRq_7iPkRUs


ומצגת וידאו של התפתחות גפרורי הביטחון:

http://youtu.be/LDipxaQHovA

משחק האץ' א סקץ' (Etch a Sketch) הוא אחד המשחקים הידועים בעולם. משחק הילדים הפופולארי שהוגדר "הצעצוע הנצחי של המאה ה-20" הומצא על ידי טכנאי החשמל אנדרה קאסאן, בסוף שנות ה-50. מעל 100 מיליון עותקים של המשחק נמכרו מאז ברחבי העולם.

Etch a Sketch הוא צעצוע שרטוט שבאמצעותו ציירו דורות של ילדים על משטח מכני, שאפשר להם למחוק לאחר מכן את הציורים ולהתחיל לצייר שוב.

מי לא מכיר את המסגרת האדומה והמסך האפור של הדגם הקלאסי של Etch a Sketch, עם שני הכפתורים הלבנים שבאמצעות סיבוב קדימה ואחורה מציירים בו בקלות? ומי לא התפלא על ניעור הצעצוע שהביא למחיקת הציור?

לא פלא שאגודת יצרני הצעצועים של ארצות הברית הגדירה אותו כ"אחד הצעצועים היצירתיים והנצחיים שיוצרו במאה ה-20". ב-1998 הוא גם צורף להיכל התהילה הלאומי לצעצועים של אמריקה.


הנה משחק ה-Etch a Sketch בפעולה:

https://youtu.be/6Ezblp8JRnw


בהילוך מהיר:

https://youtu.be/vVA9wdiIlN4


כך מציירים את השחקן לברון ג'יימס על אץ' א סקץ':

https://youtu.be/nYM__s3R5q0


וכך עובד המשחק:

https://youtu.be/fLtzUdLywuo

את העט הכדורי (Ballpoint pen), "העט עם הרפיל" כמו שכינו אותו פעם, המציא עיתונאי הונגרי שרצה לפתח עט שלא מחייבת את הקסת, אותה צלוחית מלאה בדיו שהכותבים של פעם נאלצו לטבול בתוכה את העט כדי שיהיה להם דיו לכתיבה של 3 המילים הבאות.. אמנם היה ניסיון אמריקאי במאה שקדמה לו, בפיתוח עט כזה, אבל הוא לא הפך למוצר של ממש.

לאחר ביקור בדפוס של העיתון שלו, הבין בשנת 1935 העיתונאי המבריק לדיסלס לסלו בירו שאם יצליח לפתח עט שישתמש בדיו של הדפוס - הוא יפתח עט שהדיו בו מאפשר כתיבה ללא הפסקה. הדיו של הדפוס היה בעל יתרון אחד גדול - הוא התייבש מהר. זו לא הייתה תכונה שאפיינה את הדיו שבו כתבו עד אז ולא פעם הוא לכלך את הדפים או עשה כתמים של ממש. ובירו החליט להכניס את הדיו הזה לתוך צינור מתכת זעיר שיישב בתוך העט ושבתחתיתו יהיה מעין כדור קטן שכל הזמן "יתלכלך" בדיו והגלגול שבחיכוך עם הנייר יאפשר עוד ועוד דיו לכתיבה בעט.

בהתחלה העט הכדורי לא הצליח. לאחר שטייסים החלו להשתמש בעט הכדורי, בשל העובדה שעטים אחרים לא פעלו טוב בשחקים, התפרסם העט החדשני והפך להצלחה אדירה. מאז נקרא העט הכדורי במדינות רבות "עט בירו", על שם הממציא.


הנה המצאת העט הכדורי:

http://youtu.be/PLalXbsSLF0


ממציא העט הכדורי בירו ליד קודמו, ממציא עט הנוצה:

http://youtu.be/k1c-13IhgfI


וסיפורו של העט שכותב בחלל שפיתחה נאס"א במיליוני דולרים:

https://youtu.be/Rk8iGKOq-E8

מוסיקאי יפאני מרושש בשם דאיסוקה אינואואה הוא שהמציא את הקריוקי ואת מכונת הקריוקי בשנות ה-60, לאחר שחיפש דרך להתפרנס ממוסיקה.

איש עשיר, בעלים של חברה שהכיר, עמד לפגוש לקוחות עסקיים וידע שבערב הם יילכו לבר וישירו. הוא ביקש מדאיסוקה שיקליט את נגינת הקלידים שלו, בסולמות שרק בהם הוא הרגיש מסוגל לשיר. דאיסוקה אכן הקליט כמה מהשירים שאהב הלקוח על רשמקול.

הערב היה מוצלח ומספר ימים אחר-כך ביקש המנהל עוד כמה שירים מוקלטים. זה היה הרגע שבו הבין דאיסוקה שיש כאן אפשרות למיזם. הוא בנה מכשיר שהזכיר את הג'וק בוקס, אותן מכונות שהשמיעו שירים בתשלום למבקרים במסעדות ובבתי קפה.

אבל המכונה של אינואואה השמיעה תמורת כסף רק את הליווי לשירים. מיקרופון ומגבר שהיו צמודים אליה, אפשרו למשלמים לשיר בליווי המוסיקה המוקלטת שבחרו ממכונת הקריוקי.

ההצלחה הייתה מיידית. הקריוקי הפך לאופנה מטורפת ביפאן עצמה ומשם התפשט בהדרגה לעולם כולו. דאיסוקה הפסיד הזדמנות להיות מיליונר. הוא לא הוציא פטנט על מכונת הקריוקי או על משהו שקשור באופנה האדירה שיצר בעולם כולו. 40 שנה לאחר ההמצאה, הוא רק הצליח להשיג זכויות יוצרים על השם בארצות הברית.

דאיסוקה גם זכה בשנת 2004 בפרס "איג נובל" לשלום, פרס שמחולק למי שהמציאו המצאות שגורמות לאנשים לצחוק.


הנה ממציא הקריוקי, היפאני דאיסוקה אינואואה:

https://youtu.be/qrmBCirGN2I

רבים מתבלבלים בין תגלית להמצאה, בין משהו שאנו מגלים לרעיון שעולה לנו בראש.

אז הבה נבין את ההבדלים ביניהם.

תגלית היא דבר קיים שמתגלה, לרוב איזה שהוא סוד שנמצא בטבע. דבר שמישהם, אולי אנחנו לעצמנו, מצליחים לחשוף ולגלות.

המצאה, לעומת זאת, היא מעשה חדש. דבר מה שהעלה מישהו בראשו, שלא היה קיים לפני כן. אולי אפילו אנחנו.

המצאות הן למשל הטלוויזיה, הטלפון והנורה החשמלית. המציאו אותם אנשים ולא הטבע.

תגליות הן לדוגמה כוח הכבידה או יבשת אמריקה. הם היו קיימים ומישהו גילה אותם בשלב כלשהו בהיסטוריה.

אז בעוד שתגלית היא גילוי של משהו שתמיד היה קיים ולא היה ידוע לבני אדם, המצאה היא יצירה של דבר מה שלא היה קיים, פיתוח של דבר חדש, יש מאין.

#תגליות נוספות לדוגמה
עוד תגליות מפורסמות לדוגמה הן הדנ"א, גלי הרדיו, האבולוציה וגילוי האטום. כולם היו קיימים והתגלו, כשלרוב מי שמגלים תגליות כאלה הם מדענים, או לבדם כיחידים או בצוות.

למגלים משמעותיים במיוחד מוענקים בכל שנה פרסי נובל.


#המצאות נוספות
המצאות מפורסמות הן למשל המצאת הדפוס, המטוס ומכשיר הרדיו. מי שממציאים המצאות הם בדרך כלל ממציאים ומהנדסים.

רבים מהם הם חלק מצוות, לפעמים צוות גדול. לעתים המוביל או העיקרי שבהם זוכים לתהילה, לפרסום ולממון גדול על ההמצאה או הפטנט שנרשם עליה.


הנה כמה מההמצאות ששינו את חיי האנושות (עברית):

https://youtu.be/CDQv8y8FZ6g


ההמצאות הגדולות וההמצאות החשובות בהיסטוריה:

https://youtu.be/bNUfZ3_VkuE


ותגליות גדולות שהונעו על ידי רעיונות פשוטים (מתורגם):

http://youtu.be/F8UFGu2M2gM?t=14s

יפה, נועזת ומבריקה - השחקנית הדי לאמאר (Hedy Lamarr) נולדה עם כל מה שצריך והרבה יותר. היא הייתה מהכוכבות הגדולות של הוליווד בתקופת מלחמת העולם השנייה, אחת הנשים היפות בעולם ושחקנית מעולה, מושכת ואחת שסרטיה הם הצלחות מסחריות מאוד.

אבל לא רבים יודעים שמי שהוגדרה לא פעם בזמנה "האשה היפה ביותר בעולם" הייתה גם אישה מבריקה וממציאה מקורית, שביחד עם ממציא נוסף, מלחין שעבד איתה, תרמה לעולם את טכנולוגיית שידור גלי הרדיו, שתהיה בהמשך המאה לבסיס של טכנולוגיות אולטרה מודרניות כמו הסלולאר, הבלוטוס, ה-GPS והאינטרנט האלחוטי.

איך זה קורה, אתם ודאי שואלים...

ובכן, טכנולוגיית שידור גלי רדיו בדילוגי תדר, שהמציאה לאמאר ושכונתה אז בציניות "השטות של הדי", הפכה בהמשך לפטנט והמצאה פורצת דרך, אך לא פורסמה בזמנו כי הייתה סודית והוצעה לצבא ארה"ב. הצבא טען שהיא מורכבת ליישום, אבל באופן מוזר יישם אותה אחרי המלחמה, מעט אחרי שפקע הפטנט ולא צריך לשלם לממציאים...

לאמאר, מי שנולדה בשנת 1914 בווינה כילדה יהודיה בשם הדוויג אווה מריה קייזלר, גודלה כנוצריה דווקא. היא נישאה בגיל 19 ליצרן תחמושת בשם פריץ מאנדל. הוא היה מקורב לנאצים. משיחותיו היא למדה המון על טילים ובעיות שאיפיינו את הטכנולוגיה הצעירה הזו.

בשנת 1937 ברחה הדי לארה"ב והפכה לכוכבת נערצת. שם היא הפכה לכוכבת קולנוע נועזת, שבין השאר הייתה הראשונה להופיע בסצנת עירום נועזת בסרט.

ואז היא פגשה את המלחין המודרניסטי ג’ורג’ אנת’יל. שילוב הרעיון שלה להפרעה של שיבושים בתדרי רדיו של טילים, עם הפתרון של אנת'יל, שהתבסס על פתרון שיצר באחת מיצירותיו לשליטה מרחוק ב-16 פסנתרים אוטומטיים, הם שהביאו להמצאה החשובה שלהם ולהפיכתה לאחת המציאות החשובות בתולדות הנדסת התקשורת.

זה סיפור ייחודי אבל לא יחיד בהיסטוריה, של אמנים המשתמשים ביצירתיות שלהם, כדי לפתור בעיות טכנולוגיות מסובכות, בדרכים מקוריות ומפתיעות שגם גדולי המהנדסים לא חושבים עליהן.

אז יחי היופי של האינטליגנציה שהתגלמה באותה "שטות של הדי לאמאר", שקידמה את האנושות אל המאה ה-21.


הנה סיפורה של הדי לאמאר (עברית):

https://youtu.be/DLzzVx6G9is


עוד על הצד הטכנולוגי הלא מוכר של הדי לאמאר הכוכבת היפה:

http://youtu.be/Dr9L03Hw9MY


על הקשר הרומנטי הקצר שלה עם עוד ענק טכנולוגיה - הווארד יוז:

https://youtu.be/P0ZfOFAoWMU


עוד על חייה והמצאתה של הדי לאמאר:

https://youtu.be/NI8nOa9BvjY


סרטון אנימציה שהקדישה לה חברת גוגל:

https://youtu.be/Z0gu2QhV1dc


מה יש למשרד החיוך לומר עליה (עברית):

https://youtu.be/Wre_NJ8NCVU?long=yes


והרצאה על שיתוף הפעולה המדהים בין שחקנית למוסיקאי, שהניחו את היסודות לטכנולוגיית התקשורת המודרנית:

https://youtu.be/rpW_63-TuWs?long=yes

צמר גפן מתוק (Cotton Candy), המוכר בכינויו העממי "שערות סבתא", הוא ממתק נפוץ העשוי מסוכר לבן, אהוב מאוד על ילדים והוריהם.

צמר הגפן המתוק נמכר במסגרת פסטיבלים, ירידים, חגיגות, שמחות לילדים ובלונה פארק. מייצרים אותו בדרך כלל בזמן המכירה שלו ויש המחלקים לילדים צמר גפן מתוק במסיבות יום הולדת, במיוחד מאז הופיעו מכונות ביתיות להכנתו.

שמו בא לו מהחזות הצמרירית, המזכירה שיער שיבה. מגעו דביק וכשמכינים אותו הוא מדיף ניחוח של סוכר. כדי להעניק לו צבעים כמו צהוב או ורוד, נוהגים להוסיף לו אבקת צבע מאכל צבעונית.

בשל איכותו הירודה מבחינה תזונתית, הצג"מ בימינו פחות מקובל, ודאי לא בגרסת צבעי המאכל. אבל למבוגרים רבים הוא נוסטלגי ומחזירם לרגע לילדות.

המעדן המתוק הומצא בסוף המאה ה-19. הוא הוצג לראשונה לציבור במסגרת התערוכה העולמית של שיקגו, בשנת 1893. המדהים בו הוא שמאז המצאתו הוא לא השתנה כלל, לא הממתק הצמרי ולא שיטת ההכנה שלו.

מכונה קטנה וניידת היא שמייצרת את צמר הגפן המתוק. המכונה הזו כוללת גוף חימום, צילינדר עם חורים שמסתובב במהירות ומעין סיר איסוף בו מסובב המוכר את מקל העץ או הנייר ו"מלביש" עליו את "שערות הסבתא".

כלכלית, נחשב צמר הגפן המתוק לאחד הממתקים הרווחיים ביותר למוכרים. עלות ייצורו זניחה, המכשור פשוט ונייד ומחירו מבטיח להם הכנסה יפה.


הנה ממציא צמר הגפן המתוק:

https://youtu.be/MrppbkJ-xDQ


כך מכינים שערות סבתא:

https://youtu.be/rJOU6lclm20


וכך תכינו בבית שערות סבתא:

https://youtu.be/LhOUiPTWd1U

הממציא של הפורטה-פיאנו, שממנו נולד בהתאמות מסוימות הפסנתר שאנו מכירים, היה ברתולומיאו כריסטופורי (Bartolomeo Cristofori di Francesco), מי שהיה אוצֵר כלי הנגינה של אחת המשפחות העשירות באיטליה, משפחת מדיצ'י מפירנצה.

הפורטה-פיאנו, הכלי שנחשב לאבטיפוס של הפסנתר המודרני, נולד בסביבות סוף המאה ה-17 או תחילת המאה ה-18. הפסנתר הזה נחשב לאחד הכלים החשובים בעולם הנגינה. הכלי הזה, שעבר הרבה עד היום, שינה לחלוטין את התפיסה לגבי המוסיקה.

הפסנתר הראשון, הפורטה פיאנו, כלי מקלדת ראשון שנחשב לכלי הקשה, פותח תוך התבססות על הצ'מבלו, כלי הפריטה הפופולרי שמזכיר במראהו את הפסנתר עם המקלדת. בניגוד לצ'מבלו, הפורטה פיאנו פרץ לעולם ככלי הקשה.

כולנו מכירים כלי הקשה והם הרי כלי רעש, היוצרים בדרך כלל רעש ולא צליל (על אף שיש כלי הקשה מלודיים, כמו קסילופון או ויברפון, המפיקים צלילים בגבהים ספציפיים).

אבל ההשתייכות של הפורטה-פיאנו והפסנתר למשפחה הזו לא קשורה לעוצמת הרעש שהם יוצרים, אלא לדרך הפקת הצליל שלהם. הפסנתר נכלל במשפחה זו בזכות דרך הפקת הצליל שלו. כל קליד של הפסנתר מחובר לפטיש המקיש על מיתריו, כשעוצמת הנגינה בו נקבעת על פי העוצמה שבה לוחצים הפסנתרנים על קלידי הפסנתר בעת הנגינה. לחיצה חזקה על הקלידים מייצרת צליל חזק. לחיצה רכה וחלשה - צליל חלש ושקט

במילים פשוטות, ברתולומיאו המציא בפסנתר כלי הקשה לכל דבר. אמנם כלי שדומה לצמבלו, כלי פריטה, אבל הוא כלי הקשה כי הנגינה בו מבצעת הקשה על המיתרים. הפורטה והפיאנו הם באיטלקית "חזק - חלש", מה שהצביע אז על אפשרויות הדינמיקה שלו, כלומר נגינה בעוצמה משתנה.

הצ'מבלו לא היה מסוגל לכך, כי בו מחובר לכל קליד במקלדת דווקא מפרט שפורט על המיתרים. למפרט זה אין יכולת להפיק נגינה חלשה או חזקה, אלא נגינה בעוצמה אחידה.


הנה סיפורו של ממציא הפורטה פיאנו ולמעשה ממציא הפסנתר:

https://youtu.be/O2L5ZKIu4F4


הפסנתר מעשה ידיו מ-1720, הפסנתר העתיק ביותר ששרד בעולם:

https://youtu.be/6XDJ2O4P97I


פסנתר הפטישים של ברתולומיאו:

https://youtu.be/rM6-DJZc6uI


יצירה של סקרלטי שמנוגנת על פסנתר הפורטה-פיאנו הקדום ביותר של כריסטופורי:

https://youtu.be/A2WdjyKQ57A


הדגמת הפורטה-פיאנו, צליל חזק וחלש, המצאתו הגדולה של כריסטופורי:

https://youtu.be/2ef95BZfYcw


ומי היה מאמין שהטכנולוגיה המודרנית תפיק מהפסנתר צלילים כאלו:

https://youtu.be/eJW9N-h8UgI

את מכונת הקפה (Coffee machine) שתייצר קפה טעים ניסו לפתח במשך שנים רבות. אם בעבר הקפה שנוצר במכונות קפה היה בעל טעם מכני ושרוף החלום היה לקבל קפה מוצלח.

מאז המאה ה-19, בה זכה הקפה לפופולריות עצומה באירופה, חלמו ממציאים להמציא מכונה שתהיה מסוגלת להכין כוסות קפה אספרסו בודדות.

כבר ב-1822 נבנה בצרפת אב הטיפוס הראשון של מכונת האספרסו. אבל הייצור שלו היה מורכב מדי מכדי לייצר מכונה מסחרית. שנים מספר לפני כן, בשנת 1818, כבר פיתח צרפתי אחר קנקן קפה שהשתמש בטכנולוגיית הפרקולציה, אבל קפה מפרקולטור הוא לא אספרסו ועוד פחות מזה, קשה לקרוא לו קפה מוצלח.

החלום הזה הוגשם רק במאה שאחריה. נסיון ראשון היה בשנת 1901, כשמהנדס בשם לואיג’י באזרה (Luigi Bezzera) ממציא באיטליה את מה שיכול להיחשב לאבטיפוס של מכונת הקפה הראשונה. המכונה נבנתה בצורת גליל, עשוי מנחושת ופליז. הקפה הופק בה באמצעות לחץ אדים שדחפו את הקפה החלוט אל כוס הקפה.

לואיג'י בזרה רושם פטנט על "מכונת להכנת קפה". הוא חובר לדסידריו פאבוני, תעשיין מהעיר מילאנו והשניים, בעל הידע ובעל המפעל, שיכולים להיחשב למעין סטיב ווזניאק וסטיב ג'ובס של האספרסו, מתחילים לייצר את מכונות הקפה של Pavoni.

אבל זה עוד לא היה זה. הקפה היה שרוף מדי וטעמו היה מריר מדי. מכונת האספרסו האמתית התמהמהה עוד חצי מאה, עד איטליה של אחרי מלחמת העולם השנייה.

כאן נכנס לתמונה בעל בית קפה ממילנו בשם אקילה גאג'יה (Achille Gaggia). אחרי שנים של מחקר, לימוד ונסיונות לשפר את טעם הקפה, מצליח גאג'יה בשנת 1946 לייצר מכונת קפה עם טעם טוב. זו כנראה יכולה להיחשב מכונת האספרסו המודרנית הראשונה.

אבל אקילה ממשיך ללמוד ולשפר, רושם פטנטים והדבר האמיתי יגיע ממנו כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1950. אז הוצגה מכונת הקפה האוטומטית הראשונה. היא חלטה קפה בלחיצת כפתור, באמצעות לחץ מים.

הרעיון והמימוש, של הזרמת המים בלחץ גבוה דרך הקפה הטחון, יהיו ההמצאה שתעשה את ההבדל. גאג'יה הוא הממציא האמיתי של מכונת האספרסו כמו שאני מכירים אותה.

לקפה שיצא מהמכונה שלו היה לראשונה טעם עדין ומרוכז ומעליו התנוססה "קרמה", מעין שכבה קסומה וטעימה, של שומני קפה. מאז ועד היום, הקרמה הזו תהיה מזוהה עם אספרסו איכותי.

תחת ידיו של הממציא האיטלקי המבריק הפכה לפתע מכונת הקפה יעילה ומסחרית והציעה קפה אספרסו בלחץ ההכרחי למכונת קפה של ממש. הרי 'אספרסו', כדאי לזכור, היא מילה איטלקית שפירושה "מהודק" או "לחוץ". הוא שהבין זאת נכון.

יצרנים שאליהם פונה גאג'יה בהצעה לייצר בייצור המוני את המכונה החדשה שלו מסרבים. אבל בחוש עיסקי מדהים, גאג'יה תולה בבית הקפה שלו שלט עם הסבר לגבי הבדלי הטעם והקרמה של הקפה שלו. הלקוחות שמגלים את ההבדלים, אל מול הקפה שהם מכירים מבתי קפה אחרים, נהנים מהטעם העשיר, הלא מריר ומהקרמה הנפלאה שמלמעלה.

השמועה מתפשטת והתוצאה מרתקת. בתי הקפה הטובים ביותר של מילנו מצטיידים גם הם במכונות החדשות שלו וגאג'יה, שבתחילה ייצר את ראשי החליטה שלו אצל יצרן אחר, מחליט להתחבר עם שותף ולהקים מפעל משלו בשם Gaggia.

ההמצאה תפסה במהירות והאספרסו והקפוצ'ינו נלגמו לפתע בכל מקום. כל איטליה, כל אירופה ובסוף לכל העולם. מעתה יופצו מכונות קפה על ידי חברה איטלקית לכל פינה בתבל, בעיקר לבתי קפה ולמטרות מסחריות.

עם השנים פותחו מכונות הקפה לבית, אבל בעיקר האמידים נהנו מהם. הן היו יקרות, דרשו מאמץ, לטחון את הקפה, להכין חלב מוקצף לקפוצ'ינו, למזוג ולדעת.

המעמד הבינוני זכה במכונות חסכוניות רק עם המצאת קפסולות הקפה הקומפקטיות וחוסכות המאמץ. הקפסולות הללו היו פטנט רשום וכשהוא פג נכנסו המוני יצרנים של קפסולות ושוק הקפה הביתי נפתח.

כיום מכינים את האספרסו גם בבית ובעיקר בצורה אחת - במכונת הקפה שמבוססת על לחץ מים ופותחה על ידי אקילה גאג'יה.


כך התפתחו מכונות הקפה:

https://youtu.be/FFhuEu8xjns


תולדות האספרסו:

https://youtu.be/rF0bfK9wakI


ותולדות הקפה, בדגש על קפה אספרסו:

https://youtu.be/UKkjBG7bJPM

מנוע הסילון הומצא על ידי סר פרנק ויטל (Frank Whittle), טייס ומהנדס בריטי שיהפוך בזכות ההמצאה הזו לאיש שתרם לעולם התעופה הכי הרבה מאז האחים רייט.

בילדותו מאלצים אותו קשיים כלכליים לעזוב את בית הספר הפרטי בו למד ולהתחיל לעזור לאביו בסדנה שלו. בעבודה זו הוא מגלה, כבר בגיל צעיר, כשרון הנדסי ומתמטי ורוכש כישורים חשובים לעתידו, כמו ידע והבנה מעמיקים במנועי גז.

פרנק הצעיר גם מתאהב בטכנולוגיה ועושה לעצמו בית ספר. כמורים משמשים לו ספרי הנדסה ומדע, ספרים וחומר באסטרונומיה וחומר קריאה בנושאים של מנועים וטורבינות.

אבל פרנק מתלהב גם מטיס. הוא מתעמק בתאוריה של תעופה וטיסה ובגיל 16 פרנק ויטל כבר מוכן להתגייס.

ואכן, ב-1923 הוא התגייס לצבא הבריטי ומשרת בחיל האוויר המלכותי. 4 שנים אחר כך הוא יוצא לקורס קצינים. על אף שלא סיים בית ספר הוא מצטיין בקורס ורוכש לעצמו מוניטין של טייס הרפתקן שמצליח לבצע תמרונים מסוכנים וטס בגבהים נמוכים.

ביטחונו המופרז והראוותנות של טיסותיו עתידים לגרום לכך שיורחק מהטיסה של כולם בסיום הקורס, אבל בהנדסה והבנת תעופה אין לו מתחרים.

לקראת תום הקורס חייבים היו כולם לחקור ולהגיש עבודה על נושא אווירי. בעבודה שהוא מגיש מעלה ויטל לראשונה את הרעיון לפתח מנוע סילון מוקדם, שמבוסס על דחיפת אוויר דחוס ממנוע בוכנה רגיל לתא בערה חיצוני שדוחף את האוויר החוצה במהירות עצומה. כבר אז הוא חשב על המבער אחורי, שיפותח רק עשרות שנים אחר כך.

עוד שנתיים חולפות, הוא עדיין בצבא ומתחיל לפתח את המנוע שהוא חלם, מנוע הטורבו-סילון בגרסתו הראשונה. יש בצבא התלהבות מרעיונותיו בצד חשד שהם לא יכולים להחליף את מנועי הבוכנה ששלטו אז.

ב-1930 הוא רושם פטנט וזה שהוא עדיין בצבא לא מפריע לו לייסד את חברת פאוור ג'טס, להבשיל עם פיתוחים מופלאים שעתידים להראות לכל הספקנים מיהו ולפתח בזה אחר זה שורת מנועי סילון שיניעו את עולם התעופה הצבאי קדימה ובהמשך את תעשיית התעופה כולה.

חילות האוויר של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה חבים לו את מטוסי הקרב הסילוניים הראשונים שלהם. אלה עתידים להפוך ליתרון במהלך המלחמה ובהמשך לתרום למאמץ להכניע את היטלר.

ויטל, שחסרון כיס גרם לו לעזוב את בית הספר, לימד את עצמו הרבה יותר מכל מערכת חינוך. לגמרי לבדו הוא הפך את עצמו לאדם החשוב ביותר בתעשיית התעופה ולמי שהמין האנושי קיבל במחצית השנייה של המאה ה-20 את מטוסי הנוסעים הסילוניים שישנו לחלוטין את העולם.


הנה סיפור פיתוחו של מנוע הסילון:

https://youtu.be/_rh257kyp_8


היו לו קשיים בדרך:

https://youtu.be/LZglVV36bJU


כך הוצג מנוע הסילון בתחילה על ידי וויטל:

https://youtu.be/EuyZQfCjUBs


עם הזמן הוסיפו לו את המבער האחורי שנותן כוח מתפרץ (עברית):

https://youtu.be/12lNzR9JpOs


על מנוע "מגח הסילון", פיתוח הסילון שכמעט הביא לנשק שיחסל את האנושות (עברית):

https://youtu.be/hl0REkoK8oU


וסרט תיעודי קצר על ההמצאה ששינתה את עולם התעופה:

https://youtu.be/Y76qd68M1-M?long=yes?t=10s

התלהבות גדולה מנמלים בבית אין לאף אחד. אבל הנַמלוּל (Formicarium), בלועזית פורמיקריום, הוא קן נמלים מלאכותי שנועד ללימוד על חיי מושבת הנמלים וצפייה בהתנהגותן בה. לא נדיר היה למצוא אותו פעם בבתי ספר ואוניברסיטאות. אבל תופתעו ודאי לשמוע שנמלול מסחרי בשם "חוות הנמלים" הפך פעם בארצות הברית ללהיט מכירות ענקי לילדים ולמשפחות. למעשה אנשים שילמו במיטב כספם, כדי להכניס נמלים הביתה.

את הנמלול הראשון שנמכר באופן מסחרי המציא פרופסור להנדסה בשם פרנק אוסטין. הוא היה מורכב משני חלונות זכוכית שהוחזקו על ידי מסגרת עץ מלאה באדמה. בתוכה התנהל קן נמלים שניתן היה לצפות בו. אוסטין רשם את הנמלול כפטנט בסוף שנות ה-20 ושיווק אותו לבתי ספר ולמוזיאונים.

אבל ההברקה המסחרית הגדולה הייתה של מילטון לוין, יזם צעצועים אמריקאי. הוא חגג את יום העצמאות האמריקאי בפיקניק עם משפחתו ולא הצליח להסיר את עיניו מתלולית אדמה שאליה וממנה יצאו ונכנסו נמלים כל הזמן בעבודתן.

לוין נזכר בצנצנת הזכוכית שבה גידל נמלים בילדותו. בו במקום הוא החליט לפתח את "חוות הנמלים של דוד מילטון". המתקן הפך אותו לאדם עשיר. ממש כמו ב"נמלול" שפיתח בשנות השלושים הפרופסור פרנק אוסטין, היו משני צידי חוות הנמלים שלו דפנות פלסטיק שקופות. ביניהן היה חול שבו חפרו הנמלים, יצרו מחילות ובנו את הקן שלהן. להשלמת האווירה הכפרית לנמלים, הוא הקפיד לעצב אז את חוות הנמלים כך שיהיו בה ציורים קטנים של תחנת קמח ובתים זעירים...

המוצר כל כך הצליח שהחברה לא הצליחה לעמוד בביקוש. לוין נתן להורים רבים את התחושה שכך יהפכו ילדיהם למדענים וחוקרים. הוא שכר "ציידי נמלים" שקיבלו פני אחד עבור כל נמלה שלכדו, זאת בכדי להכניסן לחוות הנמלים ששיווק. עשרות מיליוני חוות נמלים נמכרו כך במהלך השנים. דרך חוות נמלים שכאלה גילו במשך השנים מיליוני ילדים את החיים המהפנטים של קהילת הנמלים החרוצה. רובם לא הפכו למדענים אבל זה כבר עניין אחר.


הנה סיפורו של מילטון לוין:

https://youtu.be/FY7Jtd8FGBg


מושבת הנמלים השקופה:

http://youtu.be/994zXdEzdnc


יש מושבות נמלים בג'ל שהנמלים ניזונות ממנו:

http://youtu.be/dJSHqOEIhv0


והנה הסבר עליו:

http://youtu.be/_hdxAy0I-Mw

הדיסקים, נגני האייפוד וה-mp של ימינו חייבים תודה לפונוגרף של אדיסון. אבל את הגרמופון ייצר לראשונה מישהו אחר.. הפונוגרף לא היה המכשיר הראשון שאיפשר להקליט קולות ולהשמיעם שוב. הוא היה הבסיס לתקליטים שעליהם הוקלטו שירים, דיבורים ונאומים. התקליטים הללו נמכרו לאנשים שקנו פונוגרף כדי להשמיעם בביתם שוב ושוב.

רבים חושבים שתומאס אלווה אדיסון הוא שהמציא גם את הגרמופון. זו טעות. הגרמופון, נגן תקליטים שטוחים, היה מכשיר אחר מהפונוגרף של אדיסון. ממציא יהודי בשם אמיל ברלינר, הוא שיצר את מכשיר הגרמופון שניגן את התקליטים השטוחים הראשונים.

ברלינר נולד בגרמניה והיגר לארצות הברית בגיל 19. הממציא היהודי המוכשר הקים את חברת גרמופון האמריקאית ובגאונות עסקית בלתי נתפשת הצליח לגרום לכל העולם לקרוא לכל המכשירים מסוג זה "גרמופונים".

הוא גם הקים עם אחיו שנשאר בגרמניה את חברת "דויטשה גרמופון". זו הייתה החברה הראשונה בעולם שייצרה תקליטים. היא נחשבת עד היום לאחת מחברות התקליטים הטובות בעולם.

התקליטים השטוחים של ברלינר, כמו הגרמופון שלו, התחרו שנים רבות בפונוגרף שהמציא וייצר תומאס אדיסון. ברלינר ניצח ואדיסון עבר גם הוא לייצר תקליטים שטוחים. ברלינר נחשב עד היום לאבי תעשיית התקליטים המודרנית.

אז את הגרמופון לא אדיסון המציא, אלא מישהו אחר, צנוע ומוכר הרבה פחות, אבל מוכשר מאד גם הוא.


הנה ההקלטה הראשונה בהיסטוריה על תקליט של גרמופון:

http://youtu.be/uu9b_h6DLxM


תקליט שמושמע על גרמופון של ברלינר משנת 1898:

http://youtu.be/c6fkaUNv85E


זה נגן המוסיקה הפופולרי הראשון בשורה ארוכה:

https://youtu.be/bcKgzIvqsIk


ומה מקומו של הגרמופון באבולוציה שבין אדיסון לקומפקט דיסק:

https://youtu.be/_Tx6TYnPat8?long=yes