מיהי המשוררת סילביה פלאת'?
סילביה פלאת' היא הנפש המעונה של הכותבים במאה ה-20. היא הייתה משוררת וסופרת עם סיפור חיים קשה ומלא כישרון, משוררת של קדרות, יאוש וכאב. מאז מותה היא הפכה קול לדורות של מתבגרים סובלים ומתלבטים.
היא נולדה בשנת 1932 בבוסטון שבארה"ב. בגיל 8 פרסמה את שירה הראשון ובאותה שנה מת אביה, מוות שישפיע על נפשה בהמשך. לאחר שבתום לימודיה זכתה פלאת' במלגת לימודים היא החלה להצליח, אך במקביל לקתה בנפשה ועברה טיפולים קשים בבית חולים לחולי רוח. כשהשתחררה היא סיימה בהצטיינות יתרה את לימודיה וזכתה במלגת לימודים בקיימברידג' שבאנגליה. בזמן לימודיה שם היא הכירה את מי שיהיה בעלה - המשורר האנגלי טד יוז. לאחר ניסיון לחיות בארה"ב ושיבה לאנגליה, היא החלה לפרסם את שיריה שם וזכתה להערכה עצומה. אבל במקביל היא הלכה וצללה לתהומות נפשיים.
כשהייתה בת 30 נפרדה סילביה מבעלה ועברה עם שני ילדיה לבית רעוע בלונדון, בו התקשתה לחיות. שנה לאחר מכן היא פרסמה את הרומן הגדול שלה "פעמון הזכוכית". חודש אחר כך, במהלך חורף קשה ומדכא, עם בריאות קשה ותנאי חייה איומים, היא נטלה את חייה.
בכתיבתה הציבה פלאת' את עצמה כקרבן ואפילו כיהודיה, על אף שהייתה ממוצא גרמני והוריה היו בעברם תומכי הנאצים. בשירה "אבא'לה" היא כותבת לאביה המת כנאצי. ככותבת רגישה ונפש עדינה, העניין שלה ביהדות וביהודים היה רב. לאחר מותה הפכה פלאת' לסמל. היא הייתה לנציגה האמנותית של המסכנים והקורבנות, הנשים המוכות, הנרדפים ומוכי האסונות.
הנה סיפורה של סילביה פלאת':
הנה היא קוראת את שירה "אבא'לה":
ושירה "אריאל":
סילביה פלאת' היא הנפש המעונה של הכותבים במאה ה-20. היא הייתה משוררת וסופרת עם סיפור חיים קשה ומלא כישרון, משוררת של קדרות, יאוש וכאב. מאז מותה היא הפכה קול לדורות של מתבגרים סובלים ומתלבטים.
היא נולדה בשנת 1932 בבוסטון שבארה"ב. בגיל 8 פרסמה את שירה הראשון ובאותה שנה מת אביה, מוות שישפיע על נפשה בהמשך. לאחר שבתום לימודיה זכתה פלאת' במלגת לימודים היא החלה להצליח, אך במקביל לקתה בנפשה ועברה טיפולים קשים בבית חולים לחולי רוח. כשהשתחררה היא סיימה בהצטיינות יתרה את לימודיה וזכתה במלגת לימודים בקיימברידג' שבאנגליה. בזמן לימודיה שם היא הכירה את מי שיהיה בעלה - המשורר האנגלי טד יוז. לאחר ניסיון לחיות בארה"ב ושיבה לאנגליה, היא החלה לפרסם את שיריה שם וזכתה להערכה עצומה. אבל במקביל היא הלכה וצללה לתהומות נפשיים.
כשהייתה בת 30 נפרדה סילביה מבעלה ועברה עם שני ילדיה לבית רעוע בלונדון, בו התקשתה לחיות. שנה לאחר מכן היא פרסמה את הרומן הגדול שלה "פעמון הזכוכית". חודש אחר כך, במהלך חורף קשה ומדכא, עם בריאות קשה ותנאי חייה איומים, היא נטלה את חייה.
בכתיבתה הציבה פלאת' את עצמה כקרבן ואפילו כיהודיה, על אף שהייתה ממוצא גרמני והוריה היו בעברם תומכי הנאצים. בשירה "אבא'לה" היא כותבת לאביה המת כנאצי. ככותבת רגישה ונפש עדינה, העניין שלה ביהדות וביהודים היה רב. לאחר מותה הפכה פלאת' לסמל. היא הייתה לנציגה האמנותית של המסכנים והקורבנות, הנשים המוכות, הנרדפים ומוכי האסונות.
הנה סיפורה של סילביה פלאת':
הנה היא קוראת את שירה "אבא'לה":
ושירה "אריאל":
