מה זו לוחמה ביולוגית?
כשהתקשה הכובש הספרדי הרנן קורטז לכבוש את הממלכה האצטקית, הוא השתמש באבעבועות שחורות, כדי לפגוע ולהכניע את ההתנגדות של האצטקים. קורטז לא ידע ויתכן שהמחלה התפשטה שלא בכוונה, אבל מכל מקום הוא השתמש בשיטה קדומה ופשוטה אך יעילה, של לוחמה ביולוגית (Biological warfare).
כמוהו עשו בעידן העתיק שוב ושוב, במגוון מקרים שתועדו היטב. לוחמה ביולוגית הופכת אורגניזמים חיים או רעלנים לנשק להשמדה המונית. מטרתה של לוחמה כזו היא להדביק את האויב במחלה, מתוך מטרה להביסו, על ידי המתת חייליו או אזרחיו וכך להביאו להפסקת הלחימה.
המטרה היא להרבות את המיקרואורגניזם כך שיהוו קטלניים, בקנה מידה גדול. המפתחים שואפים תמיד לייצב את המיקרואורגניזם או הרעלן בתוך נוזלים או להפוך אותם לאבקה, שאותה יוכלו להכניס לתוך טילים או לפצצות, שאותם יירו לעבר האויב.
בדרך כלל הבעיה בלוחמה ביולוגית הוא השימוש התדיר במיקרואורגניזם טבעיים ואלימים. אחת הבעיות בכך היא בהשלכות הלא-צפויות שנובעות ממנה - גם למותקף, אך גם למתקיף ולגורמים שאינם מעורבים בלחימה ושיכולים להיפגע באופן אנוש מההתקפה הביולוגית. לכן נאסר השימוש בנשק ביולוגי, לפי אמנת הנשק הביולוגי המודרנית. זה, מן הסתם, לא מפריע למדינות שונות להמשיך בפיתוח של נשק כזה, בסתר וללא הודאה בכך.
מבחינה היסטורית, לא הצליחו בעידן המודרני להשתמש בנשק ביולוגי באופן משמעותי במלחמות בעידן המודרני. זאת על אף שנעשו לא מעט מאמצים לפיתוח וייצור של נשק כזה, במדינות רבות. בעשורים האחרונים ניסו ארגוני טרור, מדי פעם, להשתמש בלוחמה ביולוגית, אך זה היה בקנה מידה קטן וללא הצלחה.
אבל היו עוד שיטות. הסקיתים (Scythians) משחו את החיצים בגללים ובדם של בעלי-חיים. חניבעל ניצח קרב עם מכלים שהכילו ארס נחשים והושלכו לספינת הדגל של מלך פרגמון. גם המצביא פרידריך ברברוסה הורה לחייליו להשליך גופות חיילים שמתו ממחלת הדבר לתוך בארות המים של העיר טורטונה וכך כבש אותה.
גופות של חיילים טטרים מתים הושלכו גם מעל חומות עיר נצורה בחצי האי קרים. המחלה הופצה גם הלאה, כשאיטלקים ששהו בעיר הצליחו לברוח והביאו את מגפת הדבר לערי איטליה השונות.
במאות ה-15 וה-16 נעשה שימוש רב בחלוקת בגדים ושמיכות נגועות באבעבועות שחורות לילידים של אמריקה. הדבקתם חיסלה רבים. כמה רבים? - בתוך מאה שנים בלבד קטנה אוכלוסיית אמריקה הדרומית מ-80 מיליון למיליון אחד בלבד.
ב-1940 פוזרו פרעושים נושאי דבר ממטוסי קרב יפנים אל יעדים בסין ובמנצ'וריה וגרמו למגיפה בהם. מעל 200 אלף נהרגו בהתקפות אלה. גם הנאצים פעלו במלחמת העולם השנייה, כדי לגדל יתושי אנופלס שידביקו במלריה את חיילי צבאות בעלות הברית.
למרבה המזל, הם נכשלו בגידול כמות גדולה של יתושים כאלה במזג האוויר האירופי. כשכבר ניסו את מה שכן גידלו באיטליה, הסתבר לצבא הנאצי שחיילי בנות הברית היו מחוסנים בכלל כנגד מלריה ודווקא עשרות אלפי אזרחי האזור מתו מההתקפה.
בשנת 2001 מתו 5 אמריקאים כשפתחו מעטפות נגועות בחיידקי אנטרקס. הללו התקבלו ממקור לא ידוע, שמעולם לא נתפס.
כשהתקשה הכובש הספרדי הרנן קורטז לכבוש את הממלכה האצטקית, הוא השתמש באבעבועות שחורות, כדי לפגוע ולהכניע את ההתנגדות של האצטקים. קורטז לא ידע ויתכן שהמחלה התפשטה שלא בכוונה, אבל מכל מקום הוא השתמש בשיטה קדומה ופשוטה אך יעילה, של לוחמה ביולוגית (Biological warfare).
כמוהו עשו בעידן העתיק שוב ושוב, במגוון מקרים שתועדו היטב. לוחמה ביולוגית הופכת אורגניזמים חיים או רעלנים לנשק להשמדה המונית. מטרתה של לוחמה כזו היא להדביק את האויב במחלה, מתוך מטרה להביסו, על ידי המתת חייליו או אזרחיו וכך להביאו להפסקת הלחימה.
המטרה היא להרבות את המיקרואורגניזם כך שיהוו קטלניים, בקנה מידה גדול. המפתחים שואפים תמיד לייצב את המיקרואורגניזם או הרעלן בתוך נוזלים או להפוך אותם לאבקה, שאותה יוכלו להכניס לתוך טילים או לפצצות, שאותם יירו לעבר האויב.
בדרך כלל הבעיה בלוחמה ביולוגית הוא השימוש התדיר במיקרואורגניזם טבעיים ואלימים. אחת הבעיות בכך היא בהשלכות הלא-צפויות שנובעות ממנה - גם למותקף, אך גם למתקיף ולגורמים שאינם מעורבים בלחימה ושיכולים להיפגע באופן אנוש מההתקפה הביולוגית. לכן נאסר השימוש בנשק ביולוגי, לפי אמנת הנשק הביולוגי המודרנית. זה, מן הסתם, לא מפריע למדינות שונות להמשיך בפיתוח של נשק כזה, בסתר וללא הודאה בכך.
מבחינה היסטורית, לא הצליחו בעידן המודרני להשתמש בנשק ביולוגי באופן משמעותי במלחמות בעידן המודרני. זאת על אף שנעשו לא מעט מאמצים לפיתוח וייצור של נשק כזה, במדינות רבות. בעשורים האחרונים ניסו ארגוני טרור, מדי פעם, להשתמש בלוחמה ביולוגית, אך זה היה בקנה מידה קטן וללא הצלחה.
דוגמאות ללוחמה ביולוגית בהיסטוריה
בעולם העתיק נהגו לא פעם להרעיל בארות ומקורות מים, על ידי השלכת גוויות של בעלי-חיים שמתו במגפות וממחלות מדבקות.
אבל היו עוד שיטות. הסקיתים (Scythians) משחו את החיצים בגללים ובדם של בעלי-חיים. חניבעל ניצח קרב עם מכלים שהכילו ארס נחשים והושלכו לספינת הדגל של מלך פרגמון. גם המצביא פרידריך ברברוסה הורה לחייליו להשליך גופות חיילים שמתו ממחלת הדבר לתוך בארות המים של העיר טורטונה וכך כבש אותה.
גופות של חיילים טטרים מתים הושלכו גם מעל חומות עיר נצורה בחצי האי קרים. המחלה הופצה גם הלאה, כשאיטלקים ששהו בעיר הצליחו לברוח והביאו את מגפת הדבר לערי איטליה השונות.
במאות ה-15 וה-16 נעשה שימוש רב בחלוקת בגדים ושמיכות נגועות באבעבועות שחורות לילידים של אמריקה. הדבקתם חיסלה רבים. כמה רבים? - בתוך מאה שנים בלבד קטנה אוכלוסיית אמריקה הדרומית מ-80 מיליון למיליון אחד בלבד.
ב-1940 פוזרו פרעושים נושאי דבר ממטוסי קרב יפנים אל יעדים בסין ובמנצ'וריה וגרמו למגיפה בהם. מעל 200 אלף נהרגו בהתקפות אלה. גם הנאצים פעלו במלחמת העולם השנייה, כדי לגדל יתושי אנופלס שידביקו במלריה את חיילי צבאות בעלות הברית.
למרבה המזל, הם נכשלו בגידול כמות גדולה של יתושים כאלה במזג האוויר האירופי. כשכבר ניסו את מה שכן גידלו באיטליה, הסתבר לצבא הנאצי שחיילי בנות הברית היו מחוסנים בכלל כנגד מלריה ודווקא עשרות אלפי אזרחי האזור מתו מההתקפה.
בשנת 2001 מתו 5 אמריקאים כשפתחו מעטפות נגועות בחיידקי אנטרקס. הללו התקבלו ממקור לא ידוע, שמעולם לא נתפס.
