מי היה אלפרד נובל?
פניו של אלפרד נובל, ממציא חומרי הנפץ, החווירו. אל מול עיניו הוא ראה את המורשת האיומה שתיוותר אחריו, שלא ברצונו. זה היה ככל הנראה עיתון צרפתי שבכותרתו הופיע הדיווח השגוי על מותו שלו, בעוד שאחיו לודוויג הוא זה שמת.
כותרת הידיעה בעיתון הייתה "סוחר המוות מת".
הוא הרי רצה רק טוב. כמו אביו, גם אלפרד נובל היה יצרן של חומרי נפץ. הוא היה חוקר מעולה וממציא מוכשר ופורה במיוחד. עוד לפניו, בשנת 1847, הומצא הניטרוגליצרין הקטלני, שחולשתו הייתה חוסר היציבות שלו והפגיעות והמוות שזרע לא פעם, גם בקרב מפעיליו.
נובל הצעיר המציא את הדינמיט והצליח להפוך אותו לחומר הנפץ השימושי והנפוץ בעולם. הוא עשה זאת על כתפי המצאת הניטרוגליצרין. כי נובל הגאון הצליח "לאלף" את החומר הבלתי יציב ולפתח את הדינמיט, שהיה קטלני לא פחות מהניטרוגליצרין, אבל יציב הרבה יותר ומשמעותית פחות מסוכן למפעיליו.
התוצאה העסקית הייתה מסחררת. אלפרד נובל הקים אימפריה תעשייתית ענקית, שהגיעה לכדי בתי חרושת לדינמיט ב-11 ארצות שונות. אך האיש הצנוע מעולם לא אהב את המסחר ואת ניהול הכסף הרב שהניבו לו חומרי הנפץ שיצר. בתוך תוכו נשאר מדען צנוע ושוחר שלום.
האגדה מספרת שאותה ידיעה שגוייה בעיתון השפיעה מאד על נובל הזקן. לקראת סוף חייו החליט נובל שלא הוריש את הונו לקרוביו. הוא מעולם לא נשא אישה, ילדים לא היו לו והוא לא רצה להוריש את רכושו לבני משפחתו. "אושר לא צועד ביחד עם הון שבא בירושה", הוא נהג לומר.
במקום זאת החליט אלפרד להקים עם ההון שלו קרן שמהכספים שישקיע בה יוענקו בכל שנה פרסים גדולים למדענים בתחומים שתורמים לאנושות, כמו פיזיקה, רפואה, כימיה, ספרות ושלום.
על שמו הם נקראים עד היום "פרסי נובל".
בעזרת הפרסים הללו הוא קיווה לכפר על הפיתוח הטכנולוגי ההרסני שיצר שלא במתכוון. הוא רצה לתרום לשלום דווקא כמו גם למחקר לתועלת המין האנושי וליצירת המצאות ויצירות שיניבו טוב לבני האדם - ההפך המוחלט מכל הפצצות וההרס שיצר הדינמיט שהמציא בצעירותו.
זה היה אולי תמים מצידו לחשוב שהפרסים שמעניקה הקרן שלו ישנו את העתיד, אבל הם לפחות חושפים את הצד היפה שבאנושות ומחזקת את העושים לתועלתה.
פניו של אלפרד נובל, ממציא חומרי הנפץ, החווירו. אל מול עיניו הוא ראה את המורשת האיומה שתיוותר אחריו, שלא ברצונו. זה היה ככל הנראה עיתון צרפתי שבכותרתו הופיע הדיווח השגוי על מותו שלו, בעוד שאחיו לודוויג הוא זה שמת.
כותרת הידיעה בעיתון הייתה "סוחר המוות מת".
הוא הרי רצה רק טוב. כמו אביו, גם אלפרד נובל היה יצרן של חומרי נפץ. הוא היה חוקר מעולה וממציא מוכשר ופורה במיוחד. עוד לפניו, בשנת 1847, הומצא הניטרוגליצרין הקטלני, שחולשתו הייתה חוסר היציבות שלו והפגיעות והמוות שזרע לא פעם, גם בקרב מפעיליו.
נובל הצעיר המציא את הדינמיט והצליח להפוך אותו לחומר הנפץ השימושי והנפוץ בעולם. הוא עשה זאת על כתפי המצאת הניטרוגליצרין. כי נובל הגאון הצליח "לאלף" את החומר הבלתי יציב ולפתח את הדינמיט, שהיה קטלני לא פחות מהניטרוגליצרין, אבל יציב הרבה יותר ומשמעותית פחות מסוכן למפעיליו.
התוצאה העסקית הייתה מסחררת. אלפרד נובל הקים אימפריה תעשייתית ענקית, שהגיעה לכדי בתי חרושת לדינמיט ב-11 ארצות שונות. אך האיש הצנוע מעולם לא אהב את המסחר ואת ניהול הכסף הרב שהניבו לו חומרי הנפץ שיצר. בתוך תוכו נשאר מדען צנוע ושוחר שלום.
האגדה מספרת שאותה ידיעה שגוייה בעיתון השפיעה מאד על נובל הזקן. לקראת סוף חייו החליט נובל שלא הוריש את הונו לקרוביו. הוא מעולם לא נשא אישה, ילדים לא היו לו והוא לא רצה להוריש את רכושו לבני משפחתו. "אושר לא צועד ביחד עם הון שבא בירושה", הוא נהג לומר.
במקום זאת החליט אלפרד להקים עם ההון שלו קרן שמהכספים שישקיע בה יוענקו בכל שנה פרסים גדולים למדענים בתחומים שתורמים לאנושות, כמו פיזיקה, רפואה, כימיה, ספרות ושלום.
על שמו הם נקראים עד היום "פרסי נובל".
בעזרת הפרסים הללו הוא קיווה לכפר על הפיתוח הטכנולוגי ההרסני שיצר שלא במתכוון. הוא רצה לתרום לשלום דווקא כמו גם למחקר לתועלת המין האנושי וליצירת המצאות ויצירות שיניבו טוב לבני האדם - ההפך המוחלט מכל הפצצות וההרס שיצר הדינמיט שהמציא בצעירותו.
זה היה אולי תמים מצידו לחשוב שהפרסים שמעניקה הקרן שלו ישנו את העתיד, אבל הם לפחות חושפים את הצד היפה שבאנושות ומחזקת את העושים לתועלתה.
