בודהה טיאן טאן הוא פסל בודהה עשוי ברונזה, עד לפני מספר שנים הוא היה הגדול בעולם. גובהו 34 מטר והוא שוקל 250 טון!

בודהה טיאן טאן הוא אתר תיירות אהוב במיוחד על תיירים מכל העולם. הוא נמצא בנגונג פינג שבאי לנטאו שבהונג קונג. הפסל הושלם בשנת 1993 והוצב בסמוך למנזר פו לין.


הנה פסל הבודהה טיאן טאן:

https://youtu.be/zHDdfc8AWLA


וביקור אצל הבודהה טיאן טאן:

https://youtu.be/_d0zw_o7OTc

בת הים הקטנה הוא פסל ברונזה מפורסם שהוצב בשנת 1913 בקופנהגן, דנמרק ועם השנים הפך לאתר חובה לתיירים ולסמל הלא-רשמי של קופנהגן ושל דנמרק בכלל.

הפסל היפה מתאר בת-ים, אותו יצורית אגדית שחציה העליון דמוי אישה וחציה התחתון דמוי דג. דמות בת הים שבפסל הדני מבוססת על אגדת בת הים הקטנה מאת הנס כריסטיאן אנדרסן.

פסל בת הים הקטנה ניצב על סלע בנמל לאנגליני, כמו צופה אל הגלים שבקרבת הנמל. את הפסל יצר הפסל אדוארד אריקסן, שנעזר באשתו כמודל. גובה בת הים המפוסלת הוא 1.25 מטרים בלבד, והיא שוקלת 175 ק"ג בגירסת הפסל.


הנה בת הים הקטנה של קופנהגן:

https://youtu.be/7Q4MsQyCa4g


חגיגות ה-100 לפסל המפורסם של בת הים הקטנה בקופנהגן דנמרק:

https://youtu.be/pr0oLvpmLYs


מצגת וידאו של בת הים הקטנה ומעריציה שבקופנהגן:

https://youtu.be/kqP7KtIUf1w


וכך העבירו את בת הים הקטנה של קופנהגן לתערוכה הבינלאומית "אקספו" בסין:

http://youtu.be/8bH3JZoQg74

אי הפסחא שבאוקיינוס השקט נמצא כ-3,700 קילומטרים ממערב לחופי דרום אמריקה ומצוי מאז שנת 1888 בשליטת צ'ילה. אוכלוסיית האי מונה כיום כ-4,500 נפש, רובם ממוצא פולינזי.

האיים שהוא נמנה עליהם התגלו בשנת 1722 בידי המגלה ההולנדי ג'ייקוב רוגווין והחשיפה למחלות שהביאו איתם המבקרים מהמערב, כמו במקומות אחרים בדרום אמריקה, גרמו לקיצם של יושבי האי הוותיקים.

אי הפסחא נודע בפסלי מוֹאַי, פסלי האבן הענקיים והמסתוריים של דמויות אדם, המכונים "מוֹאַי" (Moai). כ-800 פסלים כאלה נחצבו מאבן הבזלת של הר הגעש "ראנו רארקו", מהם הועמדו 288 על במות לאורך חופי האי.

עוד 92 פסלים מוטלים בדרך מהמחצבה, שבה עצמה נמצאים כ-400 פסלים של מואי, בשלבי עבודה שונים, כולל הפסל הגדול ביותר שגובהו 21 מטרים ומשקלו כ-160 טון.

האי, בו ישבה אז תרבות שנקראה רפאנוי, הוא אחד המקומות המבודדים על פני כדור הארץ. לא היו לו מקורות מזון או חומרים שהובאו אליו. תרבות הרפא-נואי העתיקה שהייתה בו קמה ונפלה על פי שגשוג העצים שעל האי, עצים שכשהגיעו האנשים מתרבות הרפאנואי היו פרושים על פני כל האי והיו גבוהים וענקיים מכל עצי הדקל בכל העולם כולו.

אבל כריתת העצים השיטתית שעשו באי השבטים השונים שהתיישבו בו חיסלה את כל עצי האי. זה הביא למחסור חמור במזון בוחומרים, לאבדן וחורבן של פסלי המואי ולמלחמות השבטים של האי זה בזה.

במהלך המאבקים והקרבות שבין השבטים, הופלו פסלי המואי בשרשרת פעולות שעשו השבטים זה כנגד זה.

רק בזמננו הועמדו מחדש כל הפסלים שניצבים היום על פני האי. בכך הם הפכו ומהווים עד היום אטרקציה תיירותית יפה ומיוחדת במינה.


פעילות נחמדה:
===========
מצאו ב"ביקור וירטואלי" לפחות 10 תמונות של פסלים באיי הפסחא, שאנשים צילמו באיים והעלו לרשת. מה דומה בין כל הפסלים שראיתם?


הנה סיפורם של הפסלים המסתוריים של איי הפסחא:

https://youtu.be/KljZ28SXz0c


מבט בוחן בפסלי המואי:

http://youtu.be/zfdLFwftCXI


המסתורין של הפסלים:

https://youtu.be/QhEeh_BcADg


הסברים אפשריים להזזת פסלי הענק ממקום למקום באיי הפסחא:

http://youtu.be/J5YR0uqPAI8


האם כך פוסלו פסלי הענק של איי הפסחא?

http://youtu.be/H8PyKKkDIzI


מבצע משעשע להזזת אחד מהם:

https://youtu.be/yvvES47OdmY


וסרט ארוך על הפסלים המדהימים של אי הפסחא:

https://youtu.be/mH0sIjAHBVY?long=yes

הפיסול (Sculpture) הוא יצירה בתלת-ממד שתוצאתה היא "פֶּסֶל". הפסל יוצר פסלים, שהם עבודות אמנות תלת-ממדית מאבן, מתכת, חימר ועץ ועד חומרים כמו שעווה, נייר וחומרים מגוונים אחרים.

טכניקות שונות משמשות לפיסול - מפיסול בחומר ושריפתו בתנור, פיסול בתבניות עם חומרים שיוצקים לתוכן, כמו מלט וגבס, ועד לפיסול בגריעה, באבן ובעץ - פיסול שבו הפסל "מוציא" מהחומרים הללו את "הפסל החבוי" שבתוכם. הטכניקה הזו מתפתחת עד לחציבה הישירה בחומר, טכניקה לא פשוטה שגדולי המאסטרים יצרו בה את גדולי הפסלים של תקופת הרנסאנס, הבארוק והעת העתיקה.

כמו תחומים רבים באמנות עבר הפיסול במאה ה-20 שינוי חד. טכניקות מודרניות חדשות שנוצרו במאה זו יצרו שינוי במושג ובתדמית של אמנות הפיסול. מה"רדי מייד" של תנועת הדאדא, דרך אמנות האדמה, אמנות המיצג, המיצב, הווידאו ארט ועוד - מגוון של תוצרים וחומרים חדשים נכנס לעולם הפיסול, כמו גם עבודות שנוצרו משילובי חומרים וטכניקות. כל אלה שינו את אמנות הפיסול. אם בעבר נחשב הפיסול הקלאסי לאמנות נצחית, כיום ברור שחלק מהפסלים ועבודות האמנות הפיסוליות שנוצרים, לא יישמרו לדורות הבאים.


הנה הפיסול הקלאסי מיוון ורומי העתיקות:

https://youtu.be/D9LzdpVi_cw


עבודתו של הפסל באבן:

https://youtu.be/WbLqrsHJEVc


תולדות הפיסול והשינויים שעבר לאורך התקופות:

https://youtu.be/BQ1FWKC_qxE


על תולדות הפיסול - מהפיגורטיבי ועד למופשט:

https://youtu.be/4eNX_xFt-sU


עבודות מודרניות של מודיליאני וג'יאקומטי:

https://youtu.be/aU_bi0Oihy4


פיסול מודרני ומופשט מהטייט מודרן בלונדון:

https://youtu.be/A5J6Qb11UHE


פסל מודרני שמפסל בעזרת תוכנה תלת-ממד בעץ לביד, סנדוויץ':

https://youtu.be/ui4e02Xwz94


פסל מספר על האמנות והפיסול הייחודיים שלו (מתורגם):

https://youtu.be/vJ66jv8ICjc?long=yes


וכמה פסלים מהמדהימים שנוצרו בעולם:

https://youtu.be/Jh5zfgoQOlo?long=yes

הפסלת הנודעת לואיז בורז'ואה (Louise Bourgeois) הייתה אמנית מודרנית חשובה מאוד, פסלת צרפתית-אמריקאית שנולדה בפריז ב-1911, למדה פילוסופיה ב"סורבון", היגרה בעקבות האהבה ל"תפוח הגדול" בו הושפעה מאסכולת ניו יורק ונחשבת לאייקון של אמנות מודרנית ועכשווית.

עבודתה המפורסמת ביותר וסימן ההיכר של מי שנחשבת לאחת האמניות המשפיעות של הדור היא פסל הפלדה האיקוני של העכביש, המייצג את יחסיה עם אמה. אבל היא יצרה אינספור עבודות סוריאליסטיות, מיצבים מרתקים ויצירתיים, רישומים, פסלי שיש, עבודות ברונזה, אקספרסיוניזם מופשט ועוד.

בורז'ואה הייתה אמנית שחייה השפיעו באופן דרמטי על אמנותה. בת לאב שלמד אדריכלות נוף, אך לפרנסתו שיחזר שטיחי קיר והתעלל בה נפשית וגם גופנית. בבגרותה היא תרמה רבות להתפתחות של התיאוריה הפמיניסטית והביטוי שלה באמנות.

למעשה, לא היה כלל גבול בין חייה, רגשותיה והכאבים שחשה וזכרה, לאמנות שהיא יצרה. היא נהגה לבטא ביצירותיה את רגשותיה, או כפי שהיא כינתה אותם "השדים שמלווים אותי".

עד מותה בגיל 99, יצרה "אשת העכביש" מגוון מרתק של עבודות, בהן נתנה בין השאר גם ביטוי מורכב ומעניין לפמיניזם שלה ולחשיבה על מיניות בגישה המשלבת תובנות מעולם הפסיכואנליזה.

ארבעה מהפסלים שיצרה, ביניהם כמובן "מאמאן", פסל העכביש שגובהו 9 מטרים ונחשב מפסלי הענק המפורסמים ביותר בעולם, היו מהעבודות הראשונות שהוצגו במוזיאון ה"טייט מודרן" בלונדון ,עם פתיחתו.


הנה סיפורה של לואיז בורז'ואה:

https://youtu.be/7vpxtLrk74Q


אמן שהיה עוזר וחבר מספר על פסל העכביש "מאמאן":

https://youtu.be/eDnUdyYkbJE


האמנית עם אחד העכבישים שהפכו למוטיב הגדול שלה:

https://youtu.be/e7cy-ZdDWUU


סיפור הקלמנטינה שמדגים את התעללות אביה בה:

https://youtu.be/M2mx1gZqh1E


פסלים ארוגים או סרוגים:

https://youtu.be/ZYx-P2Dip4s


פסלי הבד שלה:

https://youtu.be/GrlFlUOFFOE


מיצג שערכה בשנות השבעים:

https://youtu.be/xidm1A04eww


בלוגרית מספרת על חייה והקריירה שלה:

https://youtu.be/eU0bxz08jyY?long=yes


וסרטון תיעודי על חייה של לואיז בורז'ואה:

https://youtu.be/Yfu2uCX-mlo?long=yes

ודאי יצא לכם לראות, לפחות בתמונות, את פסלי הענק של העכביש העצום עשוי המתכת הכהה, בגובה העולה על 30 מטר. פסלי העכבישים הענקיים הללו מפוזרים כיום ברחבי העולם.

יצרה אותם לואיז בורז'ואה, אמנית מודרנית שהלכה לעולמה בגיל 100 בשנת 2010. אבל את המורשת שלה לא לקחה איתה מי שנחשפה לציבור הרחב רק בשנות ה-70, גם אם הרבה לפני כן כבר נחשבה לפורצת דרך באמנות המודרנית.

פסל העכביש, או בשמח הרשמי "מאמאן", נוצר ב-1999. "העכביש" היא הסבירה פעם, "הוא שיר לאימי שהייתה חברתי הטובה ביותר. כמו העכביש, גם היא עבדה באריגה, בעסק המשפחתי של שיקום שטיחים.. העכבישים הם ידידים שאוכלים יתושים ויתושים מפיצים מחלות, מה שאומר שאינם רצויים. אז עכבישים, בדיוק כמו אמא שלי, מועילים ומגינים עלינו".

הפסל העכבישי נכנס גם למוזיאונים החשובים לאמנות מודרנית. אחד כזה, שגובהו 9 מטרים, נתרם על ידה ונכלל עם עוד 3 מפסליה באוסף המקורי שהוצג לקהל הרחב ביחד עם העבודות הראשונות במוזיאון "טייט מודרן" שנפתח בלונדון בתחילת המילניום.

את שאר פסלי העכבישים האיקוניים, שזיכו אותה בכינוי "אשת העכביש", אפשר למצוא היום במקומות רבים בעולם. הם הביאו לה חשיפה רבה בכל העולם, ביחס לאמנית מודרנית שנולדה בתחילת המאה ה-20 והייתה עד אז מוערכת על ידי אמנים וחובבי אמנות של ממש, אבל הרבה פחות בקרב הקהל הרחב.


הנה פסל העכביש "מאמאן" שמוצג בגן מוזיאון בשוויץ:

https://youtu.be/8BD0vxA_ywo


האמנית עם אחד העכבישים שהפכו למוטיב הגדול שלה:

https://youtu.be/e7cy-ZdDWUU


מרכיבים עכביש חדש:

https://youtu.be/MSJRC4ymCYI


הסבר על הפסלים המפורסמים:

https://youtu.be/kUFSn8u_IRs

שלושת הצללים (Les trois Ombres) של אוגוסט רודן הם שלושה פסלים מתוך היצירה "שערי הגיהנום" (La Porte de l'Enfer), יצירה בגובה של כ-7 מטרים, שבה לא פחות מ-180 דמויות.

כמו שני הפסלים המפורסמים שלו, "הנשיקה" ו"האדם החושב", גם "שלושת הצללים" לקוח מתוך "שערי הגיהנום", יצירתו המונומנטלית, אבל הבלתי גמורה של רודן. זוהי יצירה שהוזמנה מאוגוסט רודן בשנת 1880 על ידי המשרד לאמנויות יפות.

ב"שערי הגיהנום" היו שלושת הצללים בגובה של 98 ס"מ. אחרי מספר שנים, בשנת 1899 נוצקה על ידי רודן קבוצה נוספת של צללים, שגובהה 2 מטרים. והיא הניצבת כיום בגן מוזיאון רודן בפריז.

חוץ ממוזיאון רודן שבפריז, ישנם עותקים נוספים של פסל "שלושת הצללים", שנמצאים כיום במספר מוזיאונים בעולם, כמו מוזיאון רודן שבפילדלפיה ובמוזיאון הלאומי לאומנות מערבית שבטוקיו, יפן.


הנה פסל "שלושת הצללים" של רודן:

https://youtu.be/-PL779oqIVk


היצירה "שערי הגיהנום", שמכילה את פסל "שלושת הצללים":

https://youtu.be/-pgZwJ7RJFk


היא נחשבת אחת מיצירות החובה שמציגים מוזיאוני פאריס:

https://youtu.be/h7xXH3DjQ_0


וקליפ בהשראת שלושת הצללים:

https://youtu.be/8vrqTeBe2FU

לפני שנים הוציאו בוולט דיסני את הסדרה המצוירת "הגַרְגוֹיְלִים", שבה קמים פסלי מפלצות מאבן לתחיה מידי לילה, בטירה ששוחזרה על גבי מגדל מודרני בניו יורק. אבל מהם אותם גרגוילים מוזרים?

ובכן, הגַרְגוֹיל (Gargoyle), כמו הכרכוב, או הגרוטסק, הוא פסל שד, רכיב פיסולי המשובץ במבנים עתיקים, לרוב בכנסיות וקתדרלות נוצריות, ונועד להוות גם סוג של אלמנט פיסולי אמנותי, אבל גם... מרזב.

מרזב? - ובכן, כן. בבניינים כאלה חשוב מאד שהמים יירדו מהגגות, בכדי שלא לגרום לנזקים ודליפות מים, שבכנסיות ובקתדרלות הגדולות יכולים לגרום נזק עצום לתשמישי הקדושה וליצירות האמנות היקרות והעתיקות כל כך.

אבל לצד זה שה"גרגויל" שימש כמרזב, הוא שימש כדי להפחיד. אבל למה צריך להפחיד אנשים בבניין? - ובכן, התשובה קצת משונה, כי הוא לא נועד להפחיד בני אדם, אלא שדים ורוחות רעות, כך שיימנעו להיכנס לכנסייה!

מצד שני, יש המאמינים שאלה הנשמות של מי שחטאו ומשלמים את מחיר החטאים שצברו.

צורת המפלצות דמויות הדרקונים, השדים או סתם יצורים שלא נשמח להתחבר איתם, הופנו תמיד כלפי חוץ והפחידו את האנשים שעברו ליד המבנה. בשביל הכנסיות היה כאן איום לא מוסווה מדי, על המאמין הרשלן, שלא הגיע זמן רב לווידוי ולתפילות ובבנייני ציבור אחרים סתם עניין של טרנד ימי ביניימי נפוץ.

כך או כך, הגרגוילים מאפיינים את האדריכלות הגותית, בה מיקמו אותם על קצה הגג כמרזבי מים קישוטיים.

לא פעם תוכלו לראות פסלי שדים ומפלצות כאלה, שהם לא מרזבים. על אף שבציבור מכנים בדרך כלל את כל פסלי המפלצות והשדים "גרגויל", יש אבחנה ברורה בין "גרגויל" לבין הסוג השני, המכונה "גרוטסק". בעוד שהגרגויל הוא מרזב מפוסל ומעוצב כמפלצת, הגרוטסק הוא פסל של מפלצת שאיננו מרזב. עם זאת, מחוץ לחוגים המקצועיים מקובל לכנות את שני סוגי הפסלים בשם "גרגויל".


הנה גרגוילים שיוצאים מקו המבנה, להורדת מי הגשמים:

https://youtu.be/VPLID9Y5ydw


הגרוטסקות ששורשיהן בימי הביניים:

https://youtu.be/nOlE_malBqk


הגורגוילים מהסרט של דיסני בשם זה:

https://youtu.be/ygrEVnrg3Ic


וסרט תיעודי על הגרגוילים:

https://youtu.be/Y60e92MFnJE?long=yes

בחזית של קתדרלת ריימס שבצרפת ניצב פסל יפה וחביב שעשה היסטוריה של ממש. בכנסייה הגותית היפה הזו מהמאה ה-13 ניצבים פסלים רבים, חלקם יצירות מופת גותיות של ימי הביניים.

אבל הפסל הידוע ביותר בריימס הוא המלאך המחייך. הפסל הזה הוא הפסל הידוע הראשון שבו מלאך מביע רגש. מדובר בימי הביניים והפסלים הקדושים והמלאכים שפוסלו עד אז היו חסרי הבעה או בעלי הבעה שלווה, שהייתה מקובלת אז.

החיוך של המלאך המחייך היה חדשני באמנות של ימי הביניים והוא שימש כמקור השראה לפסלים רבים. בעקבותיו הקנו אמנים רבים לדמויות המפוסלות על ידם הבעות פנים והכניסו בהם רגש ומבע אנושיים. מהפכה של ממש באמנות, שעד אז נשלטה לחלוטין בקוד הדתי המחמיר.

לא ידוע מי פיסל את המלאך המחייך, אך יש שמייחסים אותו לאמן והאדריכל הגאון מימי הביניים וייאר דה אונקור.


הנה סרטון של המלאך המחייך מקתדרלת ריימס:

http://youtu.be/QQOVzVtxguY?t=1m47s


ורישומים של וייאר דה אונקור שמעידים על סגנונו:

http://youtu.be/2_5-EHsDGKE

הפסל הצרפתי אוגוסט רודן הוא שפיסל בשנת 1880 את "האדם החושב" - מהפסלים המפורסמים בעולם. הפסל הזה, כמו עוד כמה פסלים מהחשובים ביותר שלו, לקוח מתוך היצירה שרודן מעולם לא סיים "שערי הגיהנום", יצירת ענק שהוזמנה ממנו בשנת 1880 על ידי המשרד לאמנויות יפות וכללה 180 דמויות, אבל הפסל הגאון לא הצליח לסיימה עד מותו.

הוא היה ידוע בסגנונו הריאליסטי (שמעתיק את המציאות) והושפע רבות מהפסל מיכלאנג'לו, אם כי תמך גם באימפרסיוניסטים, שהיו רחוקים מסגנון זה. הוא התפרסם בפסלו "תקופת הברונזה" שהפך אותו לאמן מעורר מחלוקת, כי טענו שהוא השתמש במודלים חיים (בני אדם של ממש) כדי ליצור את תבניות הגבס לפסל. המחלוקת סביבו הביאה לו פרסום רב והפכה אותו לאמן ידוע מאד.

סגנונו המיוחד איפשר לרודן לבטא רגשות בפסלים שלו, באמצעות הבעות פנים ותנוחות גוף שונות ואמיתיות. הוא ידע ליצור שקעים עמוקים בפנים של הדמות המפוסלת והצליח בכך למנוע צללים, אך עדיין הוא הצליח לשמור על שטח הפנים מלא חיים ואפילו תחושה של תנועה, שבפיסול הקלאסי לא הכירו.

כמה שנים לפני מותו הוא תרם את כל עבודותיו לממשלת צרפת והציב אותן במו-ידיו במוזיאון רודן. הן מוצגות שם עד היום, בדיוק כפי שבחר להעמידן בחייו.


הנה סרטון אותנטי וקצר על רודן, בו רואים אותו הולך לסטודיו ומפסל בו:

http://youtu.be/OcGTqxsIUjM


דוגמאות לפסלים המיוחדים של אוגוסט רודן:

http://youtu.be/QxK9fw7J3lc


והסבר מעמיק על היצירה:

https://youtu.be/Z4AEXRtDEEY?long=yes

כשנחשף פסלו של רודן "עידן הברונזה" (The Age of Bronze), הוא חולל סערה עצומה. רודן, שנולד בפריז למשפחה ענייה ולא היה מוכר, לא הצליח בתחילת דרכו האמנותית להמריא. שנים רבות הוא התפרנס מביצוע עבודות גילוף. במהלך כל התקופה הוא נדחה שוב ושוב, 3 פעמים, על ידי ה"אקול דה בוזאר", בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות של צרפת.

אבל כשהוצג לראשונה ב-1877 הפסל הזה, הוא חולל סערה שהטריפה את עולם האמנות הצרפתי. כיום זהו אחד הפסלים המפורסמים של רודן אבל אז טענו המבקרים שהפסל הזה, של הגבר העירום, נראה כה טבעי ואמיתי עד שרודן הואשם שיצק אותו על מודל אנושי, אדם חי, דוגמן. זו האשמה חמורה והיא באה על רקע זה שאיש לא האמין שניתן לפסל גוף אנושי בצורה כל כך מדויקת.

מה שהם לא ידעו זה שכמה שנים לפני כן, באמצע שנות השבעים של המאה ה-19, בזמן שסייר באיטליה, רודן ראה את יצירותיו של מיכלאנג'לו ומהן הוא שאב את ההשראה ליצירתו זו, "תקופת הברונזה".

הריאליזם הזה של רודן נתפס כלא אמין. לרמה כזו של פיסול ציפו רק מאמנים ברמה של מיכלאנג'לו ואיש לא האמין שעבודות של פסל צרפתי לא חשוב יכולות להיות כה ריאליסטיות וברמה כל כך גבוהה, הרבה מעבר למה שהכירו אז, לכן האשימו אותו שהוא עשה שימוש ביציקת גופם של דוגמנים חיים.

רק אחרי שהתברר שלהאשמות אין כל בסיס ולא היו הדברים מעולם, הכירו בכך שהאמן, מי שבעבר אפילו לא התקבל לבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות, הוא גאון.

מכאן ואילך אוגוסט רודן זכה בהערצה והערכה רבה שנשמרה לרב אמן ולאחד מגדולי הפסלים בעולם. רבים ראו בו מאז את ממשיך דרכם של הַפַּסָּלִים הגדולים של התקופה הקלאסית.


הנה הפסל שחולל את הסערה - "עידן הברונזה":

https://youtu.be/KEzLkmJ0hco


במלוא יופיו הירוק:

https://youtu.be/ChPJAtJV6fI


נסו למצוא אותו בין הפסלים האחרים של רודן:

https://youtu.be/SiirmAwe1c8


ותכנית חינוכית על אוגוסט רודן (עברית):

https://youtu.be/T7S-wGwcj6k?long=yes

האם ראיתם פעם פסלים של מפלצות ושדים עשויי אבן הניצבים על מבנים עתיקים - אם אלו סתם פסלים, מדובר בגְּרוֹטֶסְקים (grotesque). אם הם מרזבים מפוסלים - הם לא...

חוקרי האמנות הגותית מבחינים בין "גְּרוֹטֶסְק", או גְּרוֹטֶסְקָה, ל"גרגויל", כאשר השני הוא מרזב המעוצב כשד או מפלצת בעוד הראשון הוא פסל של שד או מפלצת שאינו מרזב.

בציבור, שאינו תמיד מבין, מקובל לכנות את שני סוגי הפסלים בשם "גרגויל", אבל אתם כבר תדעו מהיום שמה שאינו מרזב הוא "גרוטסק" ולא "גרגויל".


הנה ההסבר של הגרוטסקות והגרגוילים וההבדלים ביניהם:

https://youtu.be/HLm-3DKEQk8?t=18s


והגרוטסקות ששורשיהן בימי הביניים:

https://youtu.be/nOlE_malBqk

פסל הלבלר היושב (The Seated Scribe) הוא פסל שמור במיוחד שהתגלה בשנת 1850 בסקארה שבמצרים. הפסל מנציח מקצוע עתיק שנולד עם המצאת הכתב במצרים העתיקה. הוא מתאר לבלר, כלומר פקיד, היושב ושוקד על עבודתו בכתיבה.

הלבלר היושב, שנמצא היום במוזיאון הלובר בפאריס, הוא חלק משורה של פסלי לבלרים יושבים, שהיו פופולריים ואופנתיים מאד בתקופה מסוימת באמנות של מצרים העתיקה.

גובהו של פסל הלבלר היושב הוא מעט יותר מחצי מטר, עשוי אבן גיר והוא אחד הפסלים הריאליסטיים, אמיתיים בצורתם, שנותרו מעידן מצרים העתיקה.

אחד הדברים שתורם לריאליזם שלו הן העיניים והמבט החד ומלא החיים. את המבט הזה השיג הפסל תודות לשילוב של אבני חן שחורות (מגנזיט) ואישונים שהיו בעבר משובצים בחורים קטנים. את הלבן של העיניים יצר הפסל מזכוכית לבנה, כשמעליה ומתחתיה שני פסי נחושת צבועים.

אגב, אם חשבתם שהפקיד הזה שיושב וכותב, הוא סתם משרת אז טעיתם לגמרי. בכתב החרטומים של מצרים העתיקה, ההירוגליפים, היו מעל 2000 סימנים שונים. בשל מורכבותו, מעטים ידעו אז קרוא וכתוב. הכוח שהקנה הידע הזה למי שרכש אותו, הפך את הלבלרים, או הסופרים, מי שידעו לכתוב ולקרוא, לבעלי עמדה חברתית מכובדת מאד. סביר שהלבלר הזה שלפניכם הוא בחור מוערך ובעל הכנסה נאותה.


הנה פסל הלבלר היושב:

https://youtu.be/cxs1d3N60UI


כך נהגו הלבלרים אז לכתוב:

https://youtu.be/LoqavHDlKZ0


ופסל הלבלר היושב במוזיאון:

https://youtu.be/RXXBdoDYc2g

פסלה הלא גמור של המלכה נפרטיטי מציב אותה כאחת הנשים היפות בתולדות מלכי מצרים.

הפסל המפורסם של המלכה, שפירוש שמה הוא "המושלמת", התגלה בשנת 1912 בידי חוקר מצרים הגרמני לודוויג בורקהרדט. הוא נמצא בסטודיו של האמן הקדום שיצר אותו. זהו ככל הנראה עותק של פסל רשמי, שלא נמצא מעולם.

אבל האם כך היא אכן נראתה? האם אלו היו פניה של נפרטיטי?

מחקר שנערך לפני כמה שנים הראה שמתחת לשכבת הפנים היפה של המלכה המצודדת, ישנה שכבה של פנים רגילות לחלוטין ולא יפות מדי. הועלתה השערה שאולי נפרטיטי היא דוגמה עתיקה במיוחד לפוטושופ - מצב שבו המלכה או המלך דרשו לייפות את הפנים כדי להיראות טוב - ממש כפי שעושים היום לדוגמניות ושחקניות בעיתונים..

המלכה נפרטיטי שחיה במאה ה-14 לפני הספירה הייתה אשתו של פרעה אחנתון (אמנחותפ ה-4), ממלכיה החשובים והמוכרים של מצרים הקדומה. פסלה של נפרטיטי הוא מהפריטים היקרים והמפורסמים שבמוזיאוני ברלין ומהיצירות הפרעוניות המוכרות בעולם.

יש גם טענה בת שנים רבות, שפסל נפרטיטי הוא זיוף מוצלח. הטענה מתבססת בין השאר על כך שמודל היוםי המצרי לא נראה כך. אין עוד עבודה מצרית אחת אפילו, שמציגה יופי או מראה נשי שכזה.


הנה סרטון על הפסל המפורסם של נפרטיטי:

http://youtu.be/cZuYdIRAIAs


מבט בפסל היפה שלה:

http://youtu.be/GUnNJY7GEag?t=12s


מעט על המלכה נפרטיטי:

http://youtu.be/Pswf_peOpHo


והחשד לזיוף:

https://youtu.be/Cckwn7jN3Ms

הכריש של הדינגטון הוא פסל מרשים שממוקם על גג של בית ברחוב בעיר אוקספורד שבאנגליה. אולי הוא אינו יצירת אמנות נשגבת, אך זהו פסל בלתי נשכח ומעניין, עם אמירה ברורה והרבה קסם! יצר אותו הפסל ג'ון באקלי.


הנה סרטון של הכריש מהדינגטון:

http://youtu.be/Fo5s1AwDqzA

הבודהה השוכב הוא פסל ענקי של בודהה, שאורכו 46 מטרים וגובהו 15 מטרים. הבודהה השוכב מכוסה בעלים של זהב וכפות הרגליים שלו מצופות בפנינים. סביבו 108 קערות שמייצגות את 108 התכונות של בודהה ולתוכן נוהגים המאמינים להטיל מטבעות, מטבע לכל קערה!

מקדש ואט פהו, שבו הוא שוכן, בשמו הפופולארי 'מקדש בודהה השוכב', הוא המקדש הבודהיסטי הגדול ביותר בבנגקוק בירת תאילנד. הוא גם המקדש העתיק ביותר בעיר ותיירים רבים נוהרים אליו כדי לפגוש את הבודהה הענקי והמפואר שבו.


הנה הבודהה השוכב במלוא הדרו:

http://youtu.be/f04cBb1GFUk


המקדש והפסל העצום והשוכב הזה:

https://youtu.be/Wei4s2kHztY


ושוב הבודהה השוכב ומקדש ואט פו:

http://youtu.be/17uw_PR-JWk

שיש (Marble) הוא סלע קשה, המשמש כבר אלפי שנים לבנייה, פיסול ועוד.

ללא השיש קשה לראות את האמנות העתיקה מתקיימת, במיוחד את אמנות הפיסול והבנייה העתיקים. זה במיוחד בולט לאור השתמרותו המעולה באדמה כממצא ארכאולוגי, כמעט ללא נזק ובמשך אלפי שנים.

ואכן, השיש היה חומר הגלם העיקרי לפיסול הקלאסי, ביוון העתיקה ובתקופה הרומית. הוא שימש לאותן מטרות גם בתקופת הרנסאנס, תקופה שהחייתה את סגנון הפיסול והעקרונות האמנותיים של התקופות העתיקות הללו.

גאולוגית, השיש הוא סלע גבישי קשה ועמיד במיוחד. במהלך הדורות הוא שימש לבניית מקדשים וארמונות חזקים ויציבים, שאלמלא קרסו בהרס מכוון של כובשים וצבאות או ברעידות אדמה, היו ודאי עומדים עדיין במקומם.


הנה פסלים יווניים ורומיים משיש:

https://youtu.be/9HpVVgWk3m4


תולדות השיש, מסלע חצוב ועד פסלים עשויי שיש:

https://youtu.be/68h7mkJPTTc


כך מפסלים בשיש:

https://youtu.be/WbLqrsHJEVc


עוד על יצירת הפסלים משיש:

https://youtu.be/gyWeksAo8VM


כך פורסים את השיש במפעל למטרות בנייה:

http://youtu.be/59RVcFPXN_g


וכך משמש השיש בעיצוב המודרני היוקרתי ביותר:

https://youtu.be/pOOD4G8JZzM

קתדרלה (cathedral), פסלו המקסים של הפסל הדגול אוגוסט רודן, משתמש בכפות הידיים כדימוי לקתדרלה נוצרית.

הפסל מוצג כיום במוזיאון רודן שבפריז. הוא מהפסלים העדינים וניתן לומר אף הנוגעים ללב שבעבודותיו של הפסל הצרפתי המפורסם והחשוב כל כך.


הנה הפסל קתדרלה של רודן:

https://youtu.be/nasxgo9Zs3Y


ה"קתדרלה" מכל הכיוונים:

https://youtu.be/NABZHXTfPaA


ואוגוסט רודן בסרט אמיתי שמראה אותו בעבודתו ב-1915:

https://youtu.be/OcGTqxsIUjM

האמן הצרפתי אדגר דגה ידוע מאד בציורי הרקדניות והמחול שלו. אבל לא רבים מכירים את הפסל היחידי של דגה "רקדנית צעירה בת ארבע עשרה" (Little Dancer of Fourteen Years). הפסל נוצר בשנת 1880 והוא היצירה הפיסולית היחידה שהציג דגה בימי חייו. את שאר פסליו יצר כמודלים לצורך הציור ורק בזכות חברו ששמר תבניות שלהם הם שוחזרו אחרי מותו לפסלי ברונזה מרהיבים.

הפסל המקורי, בגובה של כ-99 ס"מ, מציג את דמותה של רקדנית בלט צעירה העומדת על כן נמוך העשוי עץ. גופה של הרקדנית עשוי שעווה צבועה שנועדה לחקות צבע של עור אנושי. דגה הוסיף לפסל פריטים נוספים כמו חצאית הבאלט האמיתית, פאה וסרט לשיער.

מבחינתו נועדו הפריטים הללו להוסיף מראה אמיתי לדמות הרקדנית. אמנם "רקדנית קטנה בת ארבע עשרה" אינו פסל ששייך לסגנון ה"רדי מייד", בו נאספים חפצים יומיומיים ליצירות אמנות, אבל הוא הקדים את הרעיון הזה במעט.

כיום יודעים חוקרי האמנות לספר שהדמות בפסל היא תלמידת באלט בשם מריה ון גותהם. הוא הוצג בתערוכה השישית של קבוצת האמנים האימפרסיוניסטיים בשנת 1881. מבקרי האמנות ביקרו אותו קשות כפסל "מכוער" ו"מגוחך".

בשנים שלאחר הצגתו של הפסל, יצרו ממנו עותקים רבים, שפוזרו מוזיאונים בעולם. כיום שווה הפסל המקורי מיליוני דולרים.


הנה סרטון על הפסל המהפנט "רקדנית קטנה בת ארבע עשרה" מאת אדגר דגה:

https://youtu.be/Swh6pYdeR_8


עוד הסבר קצר:

https://youtu.be/ioAd1_KwZ2M


וסרטון נוסף של פסל הרקדנית:

http://youtu.be/Nrimokda5Mo

שדרת פסלי האריות (The Terrace of the Lions) הם 5 פסלי אריה עתיקים, עשויים משיש, שנוצרו במאה ה-7 לפני הספירה על ידי תושבי האי נקסוס, הסמוך לדלוס.

למעשה נוצרו לפחות 9 פסלים כאלה, אך חלקם נבזזו במהלך השנים. אחד מפסלי האריות של דלוס נמצא עד היום בעיר האיטלקית ונציה ונמצא בפתחה של הארסנאלה שבעיר.

לפי המיתולוגיה היוונית, האי דלוס, אי זעיר ולא חשוב שהמיתולוגיה מספרת שממש צף על פני הגלים, היה היחיד שאפשר למאהבת של זאוס, לטו, ללדת בו. כל האיים האחרים חששו מכעסה של הרה אשת זאוס. כך נולדו בדלוס שני ילדיה, מי שיהיו לאלים, אפולו וארטמיס.

המיתולוגיה מספרת שלאחר לידתם של השניים, עלו ממעמקי הים עמודי ענק שהתחברו אל האי וייצבו אותו למקומו לתמיד.

כך הפך דלוס, לצד דלפי, למרכז הפולחן לאפולו. הדת היוונית העתיקה ראתה באיי הזערורי אתר מקודש ונבנו בו מקדשים גדולים ומרשימים לאפולו.

גם היום, בעיקר בשל האתר הארכאולוגי שהוא, מהווה האי דלוס מקום מבוקש במיוחד לתיירים וחובבי ארכאולוגיה ומיתולוגיה.


הנה שדרת פסלי האריה של האי היווני דלוס:

https://youtu.be/JwGdW_aa4wU


על האי דלוס ושורת האריות:

https://youtu.be/UUMM0uw3jio


מצגת וידאו עם מסע באי דלוס לשדרת האריות:

https://youtu.be/bb50oo21Tx8


תוכלו לבקר שם כבר עכשיו ב"ביקור הוירטואלי" שלנו:

https://youtu.be/v5olL_uOqHw


ומסע מוסבר באי המיתולוגי:

https://youtu.be/U-zTvebQ6gI?long=yes

עם 60 זוגות נעליים מכל הגדלים והסוגים האפשריים, שכמו ממתינים לבעליהם שיחזרו, הפסל "נעליים על הדנובה" (Shoes on the Danube Bank) הוא פסל שצובט את הלב. הפסל שעל גדות נהר הדנובה הוא אנדרטה שהוצבה בבודפשט בירת הונגריה בשנת 2005, במלאת 60 שנה לסיומה של מלחמת העולם השנייה. הוא פוסל בידי צמד האמנים ההונגריים גיולה פאואר וקאן טוגאי.

הנעליים הקפואות והנטושות עשויות המתכת שעל גדת הנהר הן לזכר הקורבנות היהודיים, שאולצו להסיר את נעליהם רגע לפני שנורו באכזריות על ידי הפשיסטים ההונגריים. אבל ההנצחה שעושה "נעליים על הדנובה" לא נועדה להזכיר רק את היהודים שנרצחו בזמן מלחמת העולם השנייה, אלא גם את הפשעים האיומים של ההונגרים, אנשי תנועת "צלב החץ", מי שהיו אז המנהיגים הגזעניים של הונגריה. חברי "צלב החץ" שיתפו פעולה עם הנאצים והמעשים נעשו בפקודת שליט הונגריה דאז, כהפגנת שיתוף פעולה עם הנאצים והתנדבות לסייע ברצח העם, פרי השנאה העיוורת ליהודים בהונגריה של אותם ימים.


הנה אנדרטת נעלי הברונזה שעל גדות נהר הדנובה:

http://youtu.be/JgOVJ2qPwus


עוד קצת על המקום העצוב עם הפער הבלתי נתפס בין שלוות הדנובה לבין האירועים שקרו בו:

http://youtu.be/EuzFSVUR42k


והנה מצגת על האנדרטה ופשעיהם של אנשי "צלב החץ":

http://youtu.be/o-0b4EjfTW0